Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Metzia 105a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 105a

    Bava Metzia 105a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 411 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    תרי עיסקי וחד שטרא פסידא דלוה קבל היום ממנו במנה ולמחר במנה וכתב שטר על מאתים הפסיד הלוה כמה דפרישית שאם יהא הפסד בזה ושכר בזה לא יחשבו כל אחד לבדו אלא השכר ימלא הקרן תחילה ואח"כ יחלוקו המותר ואם כתב ב' שטרות כמשפט הזה מחשב הפסד של זה לבד והשכר של זה לבד ויקבל הבעלים עליו בהפסד החצי ובשכר השליש ועצה טובה קמ"ל רבא דבחד עיסקא לכתוב חד שטרא ובתרי עסקי נכתוב ב' שטרי ויהא הדבר שקול:

    ולא מצי למימר ליה לבתר דמלייה:

    דרי מהיאך פסידא קמא בהדאי וקבל עלך חצי הפסד ובשכר טול שליש ונמצאת פוחת מן הקרן:

    דא"ל להכי טרחת ומליי' וכו' דמדלא אודעתן מעיקרא נכלם היית בדבר ואדעתא דמלוי קרנא טרחת:

    בי תרי דעבוד עיסקא בהדי הדדי ורווח שני קבלנים שקבלו עיסקא מבעל הבית בשותפות שימכרוהו ויסחרו במעות עד זמן פלוני ויחלקו ביניהם ובין בעה"ב כמשפט ונשתמשו חצי הזמן ונשתכרו:

    דמעכב עליה עד שיגיע הזמן שקבעו לבעה"ב שיחזרו לו את שלו והמותר יחלוקו:

    אי אמר ליה ניפלוג רווחא השתא מפרש ואזיל מ"ט אית ליה דניעכב אי א"ל האי פלוג רווחא והקרן ניתפוס עדיין להרויח בו עד הזמן מצי א"ל אידך רווחא לקרנא משתעבד שמא בסחורה שנעשה עוד נפסיד וצריך שיהא הריוח קיים להשתכר בו עוד כדי למלאות הקרן:

    ואי אמר ניפלוג תרוויהו מצי א"ל עיסקא להדדי משתעבד ואם ניפלוג שמא אני אפסיד בסחורה שאקנה שהרי קבלתי אני להתעסק בה עד אותו הזמן ואם אפסיד שמא חלק השני ישתכר וימלא חסרון ואנו יחד קבלנו ונשתעבדו החלקים זה לזה:

    27 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 105a · Sefaria

    Tosafot

    הני בי תרי דקבלו עיסקא בהדי הדדי מאדם אחד וא"ת ואמאי נקט בכי האי גוונא ולא נקט האי מאן דקביל עיסקא מחבריה וי"ל לפי שהמקבל יכול לחזור קודם הזמן ולומר לא אטרח עוד ואטול מה שיגיע לידי עד הנה דפועל יכול לחזור אפילו בחצי היום אבל בעל העיסקא יכול להיות שאין יכול לחזור שהרי פלגא הוה מלוה ביד המקבל וגם פלגא דפקדון נתן לו זכות והשליטו להשתכר בו עד הזמן וזה לא היה שום חידוש להשמיענו דמעכב המקבל דטעם פשוט כדפרישית ולהכי לא נקט בכי האי גוונא:

    מזלא דבי תרי עדיף בכולהו הוה מצי למימר בהו הכי אלא דעדיפא מיניה קאמר בהו:

    ר"ח גריס מהאי גיסא או מהאי גיסא פירוש כדי להעמיד צד הרחב שלמטה שאז אין צריך תבואה כל כך שבדבר מועט עומד ואינו נופל או מהאי גיסא של מעלה שאינו רחב שאז צריך תבואה הרבה ופשיט ליה מדקאמר כל שאין כונס שלו רואה פני חמה דהיינו צד הרחב שיש בו בית קיבול קצת לקבל תבואה:

    Tosafot on Bava Metzia 105a · Sefaria

    Rashba

    א"ר יוסי בר חנינא כדי להעמיד בו הרחת, ואיבעי להו להאי גיסא או להאי גיסא. נראה לי דהכי פירושו, להאי גיסא שהוא מקום הכונס ובית יד שלו מלמעלה או כדי להעמיד הרחת על בית יד שלו ומקום הכונס למעלה, ופשיט כל שאין כונס שלו רואה פני החמה, כלומר דכדי להעמיד הרחת מבית הכונס שלו קאמר והוא השיעור המועט יותר, וכן משמע לי ממה שאמרו בירושלמי, (דפרקין ה"ד) דגרסינן התם ר' אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא שבגמרין אמרו משמו שאין כונס שלו רואה פני חמה ושם אמרו בהפך שיהא כונס שלו מעלה, ורש"י לא פירש כן. ונראה שהוא אינו גורס להאי גיסא או להאי גיסא, אלא הכי גרס איבעיא להו להאי גיסא ולהאי גיסא, כלומר שיתכסו שם שני צידי כונס של רחת. (שיטמ"ק).

    Rashba on Bava Metzia 105a · Sefaria

    Meiri

    המתעסק שהפסיד כגון שמסר לו מאה והעמידן על חמשים ולא הודיע הפסדו לבעל המעות עד שיעשה אצלו חמשים אלו עסק אחר וטרח אח"כ באותם חמשים עד שהרויח בהם בכדי השלמת הקרן או ביתר מיכן ובא אצלו לחלוק אין יכול לומר לו נחשוב הפסד הראשון ולא אקבל ממנו אלא שלישו ונחשוב אח"כ הריוח ואטול החצי בכל מה שמחמשים ולמעלה אלא הכל הולך אחר החתום ואין ריוח או פסידא אלא בסוף ונוטל מחצה בכל מה שממאה ולמעלה והולך לו ואפילו הודיעו הדין כן אלא אם כן עשה מחמשים אלו אצלו עסק מתחלה ולא נאמר ולא אודעיה אלא לומר שלא עשה חמשים אלו אצלו עסק מחדש ויש אומרים שהדין כן אף בעירב עמו ממון אחר אצלו עד שהרויח הרבה ולא יראה כן ויש אומרים שאם היה עסק זה נמסר לזמן והיה שם פסידא בהגיע הזמן והודיעו ונשארו אצלו במקרה וחזר וטרח בהן מאליו והרויח אע"פ שלא עשאן עסק מחדש מחשב לו פסידא שביום הזמן בצד אחד וריוח שאחריו בצד אחר ואם לא הודיעו כלל מחשב הכל בחשבון אחד אבל תוך זמן אפילו הודיעו נעשה הכל חשבון אחד כמו שביארנו וכן יראה דעת גדולי המפרשים:

    שנים שקבלו עסק מבעל הבית להתעסק בו בין שניהם ולחלוק בריח עם בעל הבית כדין העסק ומסר להם עסק זה לזמן וקודם שהגיע זמן עשו והצליחו ואמר אחד לחברו אע"פ שיש לנו זמן אצל בעל הבית מ"מ אני ואתה לא התנינו בזמן ומעתה בא ונחלוק יכול השני לעכב עד שיגיע זמן שקבע להם בעל הבית בין שבא לחלוק בריוח לבד בין שבא לחלוק בקרן ובריוח ולהתעסק כל אחד לעצמו שאם בא לחלוק בריוח לבד אף הוא אומר לו רווחא לקרנא משתעבד ושמא בסחורה העתידה נפסיד והריוח הנחלק ניתן להוצאה ולא יהא בידינו במה למלאת חסרוננו ואם בא לחלוק בכל אף הוא אומר עסקא להדדי משתעבד והפסידא מצויה בסחורה מועטת יותר מן המרובה ואפילו היה מקבל עליו לחלוק עמו בפסידתו שאחר חלוקה שאעפ"כ מזלא דתרי עדיף:

    המתעסק עם בעל עסק שקבעו להם זמן וכן שני שתפים שקבעו ביניהם זמן אין צריך לומר שבתוך הזמן אין כופין זה את זה לחלוק שלא הוצרכנו ללמדה בשני קבלנים אלא מצד שלא היה קביעות זמן בין שניהם מ"מ אם נתברר שאין כאן עוד ריוח או שיש הפסד בשהיית חלוקה אף תוך זמן כופה כל אחד את חברו לחלוק ואם אין שם זמן קבוע חולקין כל זמן שירצה אחד מהם:

    יתבאר במסכת גיטין בשתפין שנשתתפו סתם ולא קבעו זמן שאם היה זמן ידוע למכירת אותה הסחורה יכול כל אחד לעכב עד אותו זמן וזמנים אלו פרשו בתבואה לפני הזרע ובשעת הזרע ובפרס הפסת וביין בפרס הפסח ובפרס העצרת ובפרס החג ושמן מעצרת ואילך:

    גדולי המפרשים כתבו בתשובותיהם במי שמסר מעות לחברו בתורת עסק ובהיתר ונתן ריוח שנה או שנתים ולסוף אמר לו כל מה שנתתי לך מן הקרן נתתי ולא היה שם שום ריוח בעולם שאם בשעה שנתן הריוח נתנו בפני עדים לשם ריוח ואמר להם אתם עדי אין יכול עכשו לחזור ולהגיד וגובה הלה ממנו כל הקרן אבל אם לא נתן לו בפירוש לשם ריוח או שלא אמר לו אתם עדי בין שאמר לו לשם ריוח בין שנתן לו סתם ישבע עכשו שלא היה שם ריוח מעולם ומה שנתן יעלה לקרן ואומר לו שמשטה היה בו ויש אומרים שכל שנתן לו לשם ריוח אם יש עדים בכך או שהוא מודה לו אינו יכול לומר עוד שלשם קרן נתנו:

    היה שם ריוח בעת שנתן ונטל גם הוא חלקו כנגדו ואח"כ אירע בו הפסד אם פקח הוא אינו מכניס הריוח שנתן במקום הקרן שאם יכניס גם הוא יחזיר לשם מה שנטל חלקו ונמצא שהוא מפסיד לעצמו שאלו היה העסק חמש מאות דינרין והרויחו מאתים דינרין וחלקום ולבסוף הפסיד העסק מאתים דינרין אם יחזירו מה שנטלו באמצע נמצא הקרן שלם ובעל הממון נוטלו והלה הולך לו בפחי נפש ואלו עמדה החלוקה הראשונה במקומה נמצא המקבל הרויח מתחלה מאה ועכשו אינו מפסיד אלא שליש המאתים וכל זה בשנטל גם הוא חלקו אבל אם לא נטל ועדין חלקו משותף בכלל העסק ולסוף הפסיד בעסק מ"מ נוטל חלקו כנגד מה שנתן לבעל הממון אלא שהוא מפסיד בהנחתו אותו השתוף עם השתוף מפני שהוא נושא בהפסד לפי הקרן שהיה לו בשתוף והשאר יטול ואח"כ יחלוקו כמו כן שאר ההפסד לפי התנאי שהיה ביניהם:

    אף הם כתבו שיכול אדם לעשות עסקו מלוה כמו שאמר לו מכאן ועד סוף שנה יהא ביני ובינך בתקנת חכמים מאותו היום ואילך יהא הכל מלוה וריוח והפסד שלך או תן לי ממוני ומעתה נעשה כל ממון שהוא קיים באותה שעה מלוה עליו ויכול לכופו לפרוע לו וכן יראה מתלמוד המערב הא אם רצה לעשות עסקו פקדון לאחר השנה חוככים בה להחמיר מפני שנראה כרבית מאוחרת שמפני חצי זה שהלוהו בשנה זו טורח אחר שנה בפקדונו:

    המוסר עסק לחברו ואמר לו הזהר שלא תלוה אותם בעל פה או אף בשטר אלא דוקא במשכונות ועבר על דעתו והלוה כתבו גדולי המפרשים שאם הרויחו הרויחו לאמצע ואם הפסידו הפסיד לעצמו שאין דין שתוף ריוח העסק בטל מחמת פשיעתו עד שנאמר שאם הרויח הרויח לעצמו אלא הכל קיים והוא חייב בפשיעתו וכמו שאמרו הנותן מעות לחברו ליקח בהם חטים למחצה שכר ולקח בהם שעורים שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע כמו שהתבאר בפרק הגוזל:

    9 more comments on this page.

    Meiri on Bava Metzia 105a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא להכי טרחת כו' ולא קאמר הכא טעמא רווחא לקרנא משתעבד כדלקמן דלא קאמרינן הכי אלא שיהא הריוח קיים בשותפות למלאות הקרן כפרש"י ומיהו לכ"ע כפי חלקו בריוח למלאות הפסדו בקרן שלו להכי בעי למימר להכי טרחת כו' ועוד י"ל דלקמן מיירי בשני קבלנים אבל הכא איירי בחד דקביל עסקא מבעה"ב דיכול לחזור קודם הזמן ויאמר המקבל הרי כאלו חזרתי בי כשהפסדתי והוה ליה שני עסקות וקבל עליך חצי הפסד ובשכר טול שליש ולהכי בעי למימר להכי טרחת כו' ונ"י דחק בזה לאין צורך וק"ל:

    תוס' בד"ה מזלא דבי תרי כו' עכ"ל ובא"ל נמי הב לי פלגא רווחא הרי כיון דחבירו יטול כנגדו פלגא דרווחא א"כ בלאו האי טעמא דקאמר רווחא לקרנא משתעבד מצי א"ל דהריוח משתעבד להשתכר בשותפות עד זמן שקבעו ומזלא דבי תרי עדיף להשתכר בו ולא גרע הריוח מן הקרן דמשתעבד להשתכר בו עד הזמן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 105a · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה ר"ח גריס מהאי גיסא או מהאי גיסא פי' כרי להעמיד וכו'. נ"ל דלפי' הקונט' קשה מאי קא מבעיא ליה דמה בכך אם רואה חודי הרחת משני צדדים כיון שהכרי הוא בכדי שתעמיד בו הרחת שהוא שיעור כרי אבל לפי' ר"ח יתיישב שפיר:

    Maharam on Bava Metzia 105a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    דטרח ומלייה ולא אודעיה לא מצי אמר ליה ואם תאמר ואפילו אודעיה כל כמיניה דלימא ליה נפלוג רווחא ופסידא כל חד באנפי נפשיה והא דאמרינן בסמוך רווחא לקרנא משתעבד כלומר דכי איכא פסידא בתר הכי ממלינן ליה מיניה. יש לומר דשאני הכא דאכתי ליתיה לרווחא ומשום הכי אי בעי מצי אמר ליה לא בעינא לאיעסוקי ביה אלא אם כן פלגינן כל חד וחד כדיניה דאפילו אתנו מעיקרא וקבעו זמן לא גרע מפועל דקיימא לן יכול לחזור ואפילו בחצי היום אבל ההיא דבסמוך דאיתיה לרווחא אשתעבד ליה לקרנא דנהי דמצי מהדר ביה דלא לאיעסוקי ביה אפילו הכי לאו כל כמיניה למפלגיה לרווחא מקמי זימניה דלקרנא משתעבד. הר"ן.

    לא מצי אמר ליה דרי וכו' צריך עיון גדול מאיזה ממון מלייה אי מאותו ממון השתוף עצמו פשיטא דהא דינא הכי שהרי הריוח ממלא ההפסד שהפסיד בפעם אחרת כדאמרינן רווחא לקרנא משתעבד ואי מממון שלו אסור ודאי דהא תקון רבנן דלשקול בעל הממון תרי תילתי בהפסדן כי היכי דלא ליתחזי דטרח בהדיה בפלגא דפקדון בשכר בטילת פלגא דמלוה. ויש מפרשים שהיו לו עסקים רבים של שאר בני אדם וערב הכל עם זה השתוף ונתמלא מחמת שרווח בשאר העסקים ונתן לו חלקו ולא הודיעו שהפסיד בו לא מצי בתר כן למימר הפסדתי באותו עסק שלך שלשים דינרין מן הקרן דמצי למימר ליה להכי לא אודעתן שמחלת לי כל אותו טורח שטרחת וערבת ממון שלי בשאר עסקים וקנית מכולם סחורה גדולה שהשכרת בה ריוח גדול כי היכי דלא וכו'. אי נמי יש לומר דמההיא עסקא עצמה מלייה ואם תאמר פשיטא דדינא הכי הוי דאתי רווחא וממלי לפסידא קמא הני מילי תוך שנה של אותו עסק שאם היה רוצה לחזור באותו עסק ולפלוג רווחא וקרנא לא היה יכול דרווחא לקרנא משתעבד אבל אם נשלם זמן העסק שאם היה רוצה לחזור בו היה יכול אם הפסיד בשנה ראשונה שלשים דינרין מן הקרן ולא אודעיה לבעל הממון כלום שלא אמר תא ונפלוג שאם היה רוצה היה יכול לומר לו כן ולחלוק והוה שקיל באותו הפסד תרי תילתי אבל לא אודעיה ולא חלקו ונשאר העסק בידו שנה אחרת והרויח בו יותר ממה שהפסיד בראשונה או כמה שהפסיד קמשמע לן רבא דכיון דלא פליג בהדיה בשתא קמייתא דהוה ביה פסידא דינא הוא דאמר ליה להכי נתכוונת ומחלת על זה כשלא רצית לחלוק עמי כי היכי וכו' ועכשיו אתה רוצה לחזור בך ממחילתך לפיכך אין שומעין לו. ה"ר יהונתן.

    וזה לשון הראב"ד וטרח ומלייה. פירוש אחר זמן חלוקת העסק ואוקמיה קמיה ולא אודעיה ביום זמן החלוקה לומר כך וכך הפסדתי בעסק ושתק ונתעסק בו עד דמלייה ועתה הוא אומר תטול שני חלקים בהפסד שהיה בו קודם זמן והחצי בריוח שהרוחתי בו אחר זמן לא אמר כלום מאחר שלא הודיעו בזמן שנתנו לעסק. עד כאן. וזה לשון הרמ"ך: כתב רבי אפרים דמלייה מעיסקא אחרינא דאוזיף ולא אודעיה למלוה דאיכא ביה פסידא אף על גב דמטא זימניה דההוא עסקא למפלגיה בעידן דאשתכח ביה פסידא כיון דלא אודעיה וטרח ומלייה לא דרי מלוה בההוא פסידא מידי. עד כאן. ונראה לומר דוקא היכא דמלייה מעיסקא דאוזפיה מיניה גופיה דהוו להו תרי עסקי ותרי שטרי דלית ליה למלוייה פסידא דחד בהדי רווחא דאידך אי לא בעי וכי עבד הכי מנפשיה עבד הילכך לא דרי מלוה בפסידא דחד מהנהו עסקי מידי כיון דמלייה ברווחא דאידך. אבל היכא דהוי ההוא עיסקא אחרינא מאיניש אחרינא אי נמי מיניה דלוה לא מצי ממלי ליה אלא באיסור דאי דאחריני הוא הוה ליה גזל ואי דנפשיה הוא הוה ליה רבית כן נראה. ואפשר שזה הוא דעת רבינו חננאל.

    כתוב בספר המאור האי דאמר רבא האי מאן דקביל עסקא מחבריה וכו' נראה לי פירושה לא נצרכא אלא כגון דטרח בעלמא וכו'. וכתב עליו הראב"ד וזה לשונו: אמר אברהם תמה הוא לי זה הפירוש ומאי אוקמיה קמיה ולא אודעיה בשעת ההפסד עד שטרח ומלייה ואם עתה בשעת חלוקה יאמר לו כך וכך יש לי משלי בעסק למה לא יטול אותו ומה טעם יפסיד בעירובו אפילו היו הדברים שקולים היינו אומרים המוציא מחברו עליו הראיה כל שכן שאין לזה הדבר טעם. וראיה שמביא לדבריו מחד עסקא ותרי שטרי פסידא דמלוה איבעית אימא בדמודע ליה בשעת ההפסד ואיבעית אימא אפילו בדלא מודע ליה כיון דפלגיה לתרי שטרי אף על גב דמסר ליה בחדא זימנא כתרי עסקי דמו ולא מחשבין משטרא לשטרא. ושמע מינה דמעסקא אחרינא אפילו תרווייהו דידיה לא ממלינן וכל שכן משל מקבל ודאי הכי הוא דאי מדמודע ליה וחדא עיסקא וחדא שטרא שקיל כדיניה בהפסד ובעיני מה שהביא לראיה הוא דקשיא ליה לדבריו. עד כאן. ואמר רבא הני תרי דעבדי עסקא ורווח ואמר ליה חד לחבריה תא ניפלוג ואמר ליה אידך לרווח טפי דינא הוא דמעכב עילויה. פירשה הרב גאון שיש זמן ידוע שהוא יפה למכירת העסק כדתנן בגיטין בשלשה פרקים מוכרים את התבואה וכו'. ואני מוסיף על דבריו ואפילו בזוזי כגון שקבעו זמן לשותפותם אם רצה האחד לחלוק בתוך הזמן השני מעכב עליו. הראב"ד. וצריך עיון דמאי מוסיף על דבריו דאדרבה הריא"ף רבותא קמשמע לן דאף על גב דאין להם זמן קבוע אין שומעין לו וכל שכן כשקבעו זמן ומשום הכי לא מוקי לה בשקבעו זמן דאי הכי מאי למימרא. הר"ש די וידש.

    רווחא לקרנא משתעבד כלומר למלאות חסרונו אם יחסר וישאר הקרן שלם. ואי אמר ליה נפלוג רווחא ונפלוג קרנא. כלומר טול אתה המחצה ותתעסק בה ואני אטול את המחצה האחר ויהיה הכל בשיתוף כמו שהיה. אמר ליה עסקא להדדי משתעבד. כלומר העסק כולו משועבד לשנינו כלומר אני רוצה שתשלוט ידי בכולו. ואי אמר ליה נפלוג רווחא ואי מטי לך פסידא דרינא בהדך אמר ליה מזלא דתרי עדיף. ואין כאן נפלוג קרנא דהא אמרינן דמצי למימר ליה נרווח טפי דלאו משום פסידא בלחוד הוא דמעכב אלא משום רווחא נמי מעכב. ויש לפרש נפלוג רווחא וקרנא כלומר נחלוק העסק כמות שהוא ויעמוד עד הזמן עסקא להדדי משתעבד אם יפסיד זה ימלא זה. ואי אמר ליה הב לי פלגא דידי ואנא דרינא וכו' הראב"ד.

    כתב הרמ"ך וזה לשונו היכא דליתיה לחד משותפי במדינתא בהדי עידני דפרקיה דמוכרין בהם וכו'. ואזל אידך וזבין הני פירי דעיסקא בהני עידני אף על גב דאיקור בתר הכי לא מחייב לשלומי לחבריה מידי מההוא יוקרא דלקמיה כיון דבזימניה זבין ליכא פשיעותא כלל. בפסוקות שותפא דעבר על דעתא דחבריה דאמר ליה לא תשדר לי ממונא דילי בימא או בארבא פלניא ואזל ושדר ואפסיד מחייב לשלומי ליה לחבריה מנתיה. ואי מטא ביה רווחא שקיל ביה חבריה מנתיה דחזיא ליה דמצי אמר ליה מזלא דתרואנא גרים ומטא ביה האי רווחא ורחימו עלנא מן שמיא. ולית בה משום קרוב לשכר ורחוק להפסד דאיהו נמי אהנייה ואחזקיה בנטירותא דממוניה. עד כאן.

    בתשובת רביבו זק"ל שותף שמכר באשראי ויש בעיר מי שאינו מוכר באשראי פושע הוא דאי אפסיד לעצמו הפסיד. ואם כולן רגילין למכור באשראי הפסיד לאמצע. וכן שני שותפין שמוכרין וסוחרין האחד במקום זה וחברו במקום אחר שכר שניהם לאמצע וכן הפסידן לאמצע ואף על פי שפשע ופשיעה בבעלים היא ופטור. עד כאן.

    בהלכות אשכחן למקצת רבוותא דכתבי דהא דרבא ליתא דאם כן אין לדבר סוף. כלומר שבכל עת ועת יאמר לו נמתין טפי וכל האומר דבר שאין לו סוף אין שומעים לו וכו' מפורש בהלכות הריא"ף. ואם תאמר בהאי מילתא דרבא אמאי בעל הממון לא מעכב עליהם אפילו נתרצו שניהם למכור שהרי יש לו ריוח אם ירויחו והפסד אם יפסידו. יש לומר שעל מנת כן נתן לאלו השותפין זה העסק אמר להם מותר שליש בשכר טרחכם ואין לי חלק בו כלל ועכשיו העסק כבר נתיקר יותר משליש ואם ימכרו מיד לא יפסיד בעל העסק כלל ולא ירויח בהמתנתן. ה"ר יהונתן.

    7 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 105a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מַאי 'פְּרִיצֵי זֵיתִים'? אָמַר רַב הוּנָא רִשְׁעֵי זֵיתִים (משנה עוקצין ג, ו). יש להקשות למה לאלו שאין ראויין לאכילה קרי להו בשם רִשְׁעֵי? ונראה לי בס"ד רמז לפי דרכו שיש רשעים מתגלגלים בפרות והם נתקנין על ידי אכילה בברכות של אכילה אך אלו שאין נאכלין נשארים ברשעתם אותם נפשות המגולגלים בהם כיון דאין נאכלים איך נתקנין ועולין ולכן קרי להו 'פְּרִיצֵי זֵיתִים'.

    רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא "וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שֹׁפֵךְ דָּם" (יחזקאל יח, י). קשא אמאי רב יוסף לא הביא פסוק זה דקדים? ונראה לי דרצה להביא פסוק הדומה לו ממש דכאן קרי להו פְּרִיצֵי וכאן נמי קרי להו פְּרִיצֵי.

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 105a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 105, Amud Aleph, about 411 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “תְּרֵי עִיסְקֵי וְחַד שְׁטָרָא – פְּסֵידָא דְּלֹוֶה.…”

    2. Segment 236 words

      Opens “וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּקַבֵּיל עִיסְקָא מִן…”

    3. Segment 340 words

      Opens “וְאָמַר רָבָא: הָנֵי בֵּי תְרֵי דְּעָבְדִי עִיסְקָא…”

    4. Segment 436 words

      Opens “וְאִי אָמַר לֵיהּ: הַב לִי פַּלְגָא רַוְוחָא…”

    5. Segment 533 words

      Opens “מַתְנִי׳ הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וְלֹא רָצָה לְנַכֵּשׁ,…”

    6. Segment 642 words

      Opens “גְּמָ׳ אִי אָמַר לֵיהּ: לְבָתַר הָכִי כָּרֵיבְנָא…”

    7. Segment 713 words

      Opens “וְהָתְנַן: מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲלֵת לְפָנַי עֲשָׂבִים! אֶלָּא מִשּׁוּם…”

    8. Segment 828 words

      Opens “מַתְנִי׳ הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וְלֹא עָשְׂתָה, אִם…”

    9. Segment 941 words

      Opens “גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וְלֹא…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “וְכַמָּה כְּדֵי לְהַעֲמִיד בָּהּ כְּרִי? אָמַר רַבִּי…”

    11. Segment 1138 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, לְדִידִי מִפָּרְשָׁא…”

    12. Segment 1211 words

      Opens “תְּנַן הָתָם: פָּרִיצֵי זֵיתִים וַעֲנָבִים, בֵּית שַׁמַּאי…”

    13. Segment 1333 words

      Opens “מַאי פָּרִיצֵי זֵיתִים? אָמַר רַב הוּנָא: רִשְׁעֵי…”

    14. Segment 1415 words

      Opens “וְכַמָּה פָּרִיצֵי זֵיתִים? רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: אַרְבַּעַת…”

    15. Segment 1513 words

      Opens “וְלָא פְּלִיגִי: הָא בְּאַתְרָא דִּמְעַיְּילִי כּוֹרָא בְּאוֹלָלָא,…”

    16. Segment 162 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן:…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Bava Metzia 105a · Segment 11 — “…שָׁלֹשׁ סְאִין, דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרִי סָאתַיִם. אָמַר רֵישׁ…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Bava Metzia 105a · Segment 13 — “…רִשְׁעֵי זֵיתִים. אָמַר רַב יוֹסֵף: וּמַאי קְרָאָה – ״[וּבְנֵי]…

    Original text

    תְּרֵי עִיסְקֵי וְחַד שְׁטָרָא – פְּסֵידָא דְּלֹוֶה.

    Conversely, if two people engaged in two joint ventures and recorded both in one document, this will be to the detriment of the borrower. They calculate the profits and losses of the two transactions together, and therefore as long as the profits of one joint venture are greater than the losses of the other, the investor will not have to suffer a loss.

    וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּקַבֵּיל עִיסְקָא מִן חַבְרֵיהּ וּפְסֵיד, טְרַח וּמַלְּיֵיהּ וְלָא אוֹדְעֵיהּ, לָא מָצֵי אֲמַר לֵיהּ: דְּרִי מֵהַיְאךְ פְּסֵידָא בַּהֲדַאי. מִשּׁוּם דַּאֲמַר לֵיהּ: לְהָכִי טְרַחְתְּ (לְמַלָּיוֹתֵיהּ) [וּמַלֵּיתֵיהּ] – כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיקְרוֹ לָךְ ״מַפְסֵיד עִיסְקֵי״.

    And Rava says: This one, who receives merchandise for a joint venture from another, and lost money in the process, and then made the effort to replace the loss but did not inform the investor that he had done so, he may not later say to the investor: Bear this original loss together with me. This is because the investor can say to him: It is for this reason that you made the effort to replace the loss, so that you should not be called a loser of ventures. You wanted to preserve your reputation in order to improve your future business prospects but did not intend to be reimbursed.

    וְאָמַר רָבָא: הָנֵי בֵּי תְרֵי דְּעָבְדִי עִיסְקָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וּרְוַוח, וַאֲמַר לֵיהּ חַד לְחַבְרֵיהּ: תָּא לִיפְלוֹג, אִי אֲמַר לֵיהּ אִידַּךְ: נַרְוַוח טְפֵי – דִּינָא הוּא דִּמְעַכֵּב. וְאִי אָמַר לֵיהּ: הַב לִי פַּלְגָא דְּרַוְוחָא – אָמַר לֵיהּ: רַוְוחָא – לְקַרְנָא מִשְׁתַּעְבֵּד.

    And Rava said: With regard to these two managers who engaged in a joint venture together, i.e., they both received merchandise together from an investor, and profited from it, and one of them said to the other: Come, let us divide the profits and terminate the venture, the halakha is as follows: If the other said to him: Let us wait and profit more, the halakha is that the second manager indeed prevents the first from executing his request. And if, instead of requesting the final division of the profits and the termination of the venture, one said to the other: At least give me half the profits, the latter can say to him: The profit is liened to the principal, meaning that the profits and the principal are considered a single unit, and we can earn much more if we do not set aside the profits.

    וְאִי אָמַר לֵיהּ: הַב לִי פַּלְגָא רַוְוחָא וּפַלְגָא קַרְנָא – אָמַר לֵיהּ: עִיסְקָא לַהֲדָדֵי מְשׁוּעְבַּד. וְאִי אָמַר לֵיהּ: נִפְלוֹג רַוְוחָא וְנִפְלוֹג קַרְנָא, וְאִי מָטֵי לָךְ פְּסֵידָא דָּרֵינָא בַּהֲדָךְ – אָמַר לֵיהּ: לָא מַזָּלָא דְּבֵי תְרֵי עָדִיף.

    Rava continues: And if one says to the other: Give me half the profits and half the principal, the latter can say to him: The merchandise for the joint venture is liened to both of us. As we are equal partners in this venture, you cannot force me to divide it. And if one says to the other: Let us divide the profits and divide the principal, and if you suffer a loss as a result, I will bear the loss with you, his partner can say to him: No, I do not desire to do that, since the luck of two people is better. Consequently, I want to continue working together. In all these cases, the claims of the second manager are accepted.

    מַתְנִי׳ הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וְלֹא רָצָה לְנַכֵּשׁ, וְאָמַר לוֹ: מָה אִיכְפַּת לְךָ? הוֹאִיל וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֶת חֲכִירָךְ – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ: לְמָחָר אַתָּה יוֹצֵא מִמֶּנָּה וּמַעֲלֵת לְפָנַי עֲשָׂבִים.

    MISHNA: With regard to one who received a field from another to cultivate and did not want to weed it, and he then said to the owner: What do you care if I neglect the land? You will not suffer a loss since I will give you the amount of produce I owe you for your granting me tenancy, regardless of the state of the field. Nevertheless, they do not listen to him. The reason is because the owner of the land can say to him: Tomorrow you will depart from the field, and it will grow weeds for me, which will remain there and disrupt the yield of the field for years to come.

    גְּמָ׳ אִי אָמַר לֵיהּ: לְבָתַר הָכִי כָּרֵיבְנָא לַהּ – אָמַר לֵיהּ: חִטֵּי מְעַלְּיָיתָא בָּעֵינָא. וְאִי אָמַר לֵיהּ: זָבֵינְנָא לָךְ חִטֵּי מִשּׁוּקָא – אָמַר לֵיהּ: חִטֵּי דְּאַרְעַאי בָּעֵינָא. וְאִי אָמַר לֵיהּ מְנַכֵּישְׁנָא לָךְ שִׁיעוּר מְנָתָיךְ – אָמַר לֵיהּ: קָא מַנְסְבַתְּ שֵׁם רַע לְאַרְעַאי.

    GEMARA: If the cultivator said to the owner: Afterward, when I have reaped the field, I will plow it and remove the weeds, the owner can say to him: I want superior wheat, not wheat that sprouted among weeds. And if he says to the owner: I will buy good wheat for you from the market, the owner can say to him: I want wheat from my land. And if he says to the owner: I will weed for you according to the measure of your portion, but no more, the owner can say to him: You are giving a bad name to my land, as everyone will see that it is full of weeds.

    וְהָתְנַן: מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲלֵת לְפָנַי עֲשָׂבִים! אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאָמַר לֵיהּ: בִּזְרָא דִּנְפַל – נְפַל.

    The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna that the reason they do not listen to him is: Because it will grow weeds for me, indicating that these other claims are not accepted? Rather, the explanation must be because the owner can say to him: The seed that fell has fallen. In other words, even if the cultivator later plows the land and uproots all of the weeds, their seeds remain in the ground and will sprout in the following years.

    מַתְנִי׳ הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וְלֹא עָשְׂתָה, אִם יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲמִיד כְּרִי – חַיָּיב לִטַּפֵּל בָּהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַאי קִצְבָה בִּכְרִי? אֶלָּא אִם יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי נְפִילָה.

    MISHNA: With regard to one who receives a field from another to cultivate and it did not produce a sufficient crop to cover the expenses of its upkeep, if it has enough produce to form a pile he is obligated to take care of it and give the owner his share. Rabbi Yehuda says: What fixed measure is a pile? There is no inherent measure of produce that is considered significant, as it all depends on the size of the plot of land in question. Rather, the relevant issue is whether it has a crop equivalent to the measure of seeds for dropping in a field in order to sow it.

    גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וְלֹא עָשְׂתָה, אִם יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲמִיד כְּרִי – חַיָּיב לִטַּפֵּל בָּהּ. שֶׁכָּךְ כּוֹתֵב לוֹ: אֲנָא אֵוקֹים וְאֵנוּר וְאֶזְרַע וְאֶחְצוֹד וַאֲעַמַּר וְאֵדוּשׁ וְאֶידְרֵי וְאוֹקֵים כַּרְיָא קׇדָמָךְ, וְתֵיתֵי אַנְתְּ וְתִיטּוֹל פַּלְגָא, וַאֲנָא בְּעַמְלִי וּבְנַפְקוּת יְדַי פַּלְגָא.

    GEMARA: The Sages taught: With regard to one who receives a field from another to cultivate and it did not produce a sufficient crop, if it has enough produce to form a pile he is obligated to take care of it and provide the owner with his share. This is because this is what he writes to him in the cultivator’s contract: I will stand and plow and plant and reap and bind and thresh and winnow and establish a pile before you, and you will come and take half, and I, for my work and expenses, will take the other half. Based on this contract, if there is sufficient produce to form a pile, the cultivator must fulfill the terms of the agreement.

    וְכַמָּה כְּדֵי לְהַעֲמִיד בָּהּ כְּרִי? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: כְּדֵי שֶׁתַּעֲמוֹד בּוֹ הָרַחַת. אִיבַּעְיָא לְהוּ: רַחַת הַיּוֹצֵא מֵהַאי גִּיסָא לְהַאי גִּיסָא, מַאי?

    The Gemara asks: And how much is the amount of: Enough to form a pile? How large must the pile be? Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: Enough for the winnowing shovel to stand in it. If the pile is big enough that the shovel can be placed there and stand independently without falling, it is considered a sufficiently large pile. A dilemma was raised before the Sages: With regard to a winnowing shovel that protrudes from this side to that side, i.e., whose edges extend beyond the pile, what is the halakha ? Is this considered a pile in which a winnowing shovel can stand or not?

    תָּא שְׁמַע: אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: כֹּל שֶׁאֵין כּוֹנֵס שֶׁלּוֹ רוֹאֶה פְּנֵי הַחַמָּה. אִיתְּמַר: לֵוִי אָמַר שָׁלֹשׁ סְאִין, דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרִי סָאתַיִם. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: סָאתַיִם שֶׁאָמְרוּ חוּץ מִן הַהוֹצָאָה.

    The Gemara suggests: Come and hear a proof from that which Rabbi Abbahu said: This was explained to me by Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina: Any pile in which the blade of the winnowing shovel cannot see the face of the sun because it is covered by the pile is considered a significant one. It was stated that the amora’im engaged in a dispute concerning this issue: Levi says: This pile must be three se’a in size, while the Sages of the school of Rabbi Yannai say: Two se’a . Reish Lakish says: The two se’a of which they spoke is without deducting the expenses. Consequently, if he has paid the expenses and a profit of two se’a remains, in that case alone it is considered worthwhile to work the field. But if it cannot produce this amount, the cultivator may neglect the land if he so chooses.

    תְּנַן הָתָם: פָּרִיצֵי זֵיתִים וַעֲנָבִים, בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין.

    The Gemara cites a dispute from a different area of halakha that discusses a similar measurement: We learned in a mishna there ( Okatzin 3:6) concerning the halakhot of food impurities: With regard to unruly olives and grapes, Beit Shammai hold that they become susceptible to ritual impurity, as they are considered food, and Beit Hillel hold that they do not become susceptible to ritual impurity because they are of inferior quality and are unfit for consumption.

    מַאי פָּרִיצֵי זֵיתִים? אָמַר רַב הוּנָא: רִשְׁעֵי זֵיתִים. אָמַר רַב יוֹסֵף: וּמַאי קְרָאָה – ״[וּבְנֵי] פָּרִיצֵי עַמְּךָ יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חֲזוֹן וְנִכְשָׁלוּ״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מֵהָכָא – ״וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שֹׁפֵךְ דָּם״.

    The Gemara asks: What is the meaning of unruly [ peritzei ] olives? Rav Huna said: Wicked olives, i.e., olives that barely produce any oil. Rav Yosef said: And what is the verse from which it is derived? “Also the children of the wicked [ peritzei ] among your people shall raise themselves up to establish the vision but they shall stumble” (Daniel 11:14). This verse indicates that the word peritzei means wicked. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that the meaning of this word can be derived from here: “If he beget a son that is a robber [ paritz ], a shedder of blood” (Ezekiel 18:10).

    וְכַמָּה פָּרִיצֵי זֵיתִים? רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: אַרְבַּעַת קַבִּין לַקּוֹרָה. דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרִי: סָאתַיִם לַקּוֹרָה.

    The Gemara asks: And how much is the amount of unruly olives? When are olives classified as unruly? Rabbi Elazar says: They are classified as such if it is possible to extract only four kav of oil from one press of the beam when the fruits are brought in together to the olive press. The Sages of the school of Rabbi Yannai say: They are classified as such if it is possible to extract only two se’a of oil from one press of the beam.

    וְלָא פְּלִיגִי: הָא בְּאַתְרָא דִּמְעַיְּילִי כּוֹרָא בְּאוֹלָלָא, הָא בְּאַתְרָא דִּמְעַיְּילִי תְּלָתָא כּוֹרִין בְּאוֹלָלָא.

    The Gemara comments: And these Sages do not disagree with regard to the halakha itself, as the difference between their rulings stems from divergent local practices. This statement of Rabbi Elazar is referring to a place where one kor is brought into the press, from which he must be able to extract four kav , whereas that halakha of the school of Rabbi Yannai is referring to a place where three kor are brought into the baskets of the oil press. Since they bring in three times the amount of fruit, it must produce exactly three times as much oil.

    תָּנוּ רַבָּנַן:

    The Sages taught: