Commentary page
Bava Kamma 99b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Kamma 99b
Bava Kamma 99b. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 639 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
רבא אמר דכ"ע כו' ודכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי ה"ג:
מלוה ופרוטה כי יהיב לה פרוטה מדידיה:
דעתה אפרוטה ומיקדשא להכי נקט פרוטה דקדושי אשה דיו להו בכך:
בשכר שעשיתי עמך התקדש לי:
אינה מקודשת הואיל וכבר החזירו לה והוא מלוה גבה:
בשכר שאעשה עמך מקודשת דאינה לשכירות אלא לבסוף וכי מהדר להו ניהלה מיקדשא ליה בשכרו:
וכל שכן שעשיתי דמיום שהחזירו לה נזקף שכרו עליה במלוה:
בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת דקסבר ר' נתן ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף וכל פרוטה ופרוטה הוה ליה מלוה:
22 more comments on this page.
Rashi on Bava Kamma 99b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
אימא מפני שהוא נושא שכר אבל בחנם פטור אף על גב דאדם מועד לעולם באונס כי האי לא מחייב אדם המזיק כדפרישית בריש המניח (לעיל בבא קמא דף כ': ושם.):
מנעך מספק איסורא אור"ת דמשום הכי קרי ליה ספק איסורא משום דרב פסיק בפ"ק דחולין (דף יח.) כרבי יוסי בר' יהודה בטבעת הגדולה והיה רב מחמיר עליו לפי שהיה עם הארץ שלא יבא להקל בשאר טבעות כדאשכחן בפרק קמא דחולין (דף טו.) גבי. מבשל בשבת כי מורי [רבא] לתלמידיו מורי להו כר"מ וכי דריש להו בפירקא דריש כר' יהודה משום עמי הארץ ולהכי קרי ליה ספק גזילה ולא ודאי גזילה דאותו האיש ששחט לעם הארץ ה"ל לאסוקי אדעתיה. שיחמירו עליו ור"י מפרש דההיא עובדא בשאר טבעות הוה ורב דקאמר בפרק קמא דחולין (דף יח:) ואין הלכה כמותו בשאר טבעות משום דמספקא ליה אי הלכה כמותו אי לאו:
ותניא אידך בין אומן בין הדיוט חייב לא שייך הכא לשנויי כאן בשכר כאן בחנם כדמשני גבי שחיטה דבהכרת מטבע צריך בקיאות גדול ולית ליה למיחזי אם אין בקי כדנכו ואיסור:
Tosafot on Bava Kamma 99b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
רבא אמר דכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי וישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והמקדש במלוה אינה מקודשת. וכן הלכתא. ובשלהי פרק קמא דע"א (יט, ב) נמי אמרינן בנה שכרו מותר מאי טעמא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף אימת קא הוי ע"א במכוש אחרון מכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה.
מגרומתא פירש רש"י ז"ל ששחט מתוך אחת הטבעות והגרים לחוץ בין טבעות לטבעות ושייר מלא חוט על פני רובה, וכן פירש גם כן בחולין בפרק קמא (יח, א). ואין פירושו כאן מחוור, דכל הטבעות מטבעת הגדולה עד כנפי הריאה תחתונה כולה מקום שחיטה, וכבר כתבתי בארוכה בפרק קמא דחולין גבי השוחט מתוך הטבעת (שם) אלא מגרומתא דשחיט בטבעת גדול והרים חוץ לטבעת ואי נמי חוץ משפוי כובע למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה התם בחולין, והכא בששחט בשאר טבעות שאינן מקיפות כל הקנה ואחר ששחט רוב הקנה הגרים ויצא חוץ ממקום שחיטה ורב מספקא ליה התם אי הלכה כרבי יוסי בר יהודה בשאר טבעות דנימא אם שייר מלא חוט על פני רובה כמו שאמר בטבעת גדול אם לא ומשום הכי קאמר הכא מנעך מספק אסור.
ולענין פסק הלכה בטבח אם טבח אומן הוא בשכר חייב דלהכי יהבי ליה אגרא כי היכי דלידוק טפי ואם בחנם פטור. ואף על גב דאמרינן (לעיל בבא קמא כו, א) אדם מועד לעולם בין ער בין ישן באונס כי האי לא מחייבינן ליה משום מזיק דלא בכל הנזקין חייב וכדאיתא בריש פרק המניח את הכד (כז, ב ותוד"ה ושמא), ואם הדיוט אפילו בחנם חייב.
והתניא בין אומן בין הדיוט חייב ואם תאמר אמאי לא פריק כאן בשכר וכאן בחנם דברייתא קמייתא דפטור אומן בחנם ובתרייתא דחייב אפילו אומן בשכר י"ל דאילו אומן בראיית המטבעות לא היה לו להכניס עצמו ואפילו באונס עד שיהא אומן כדנכו ואיסר דלא צריכי למילף כלל.
אמר רב פפא הא דתניא אומן פטור כגון דנכו ואיסר דלא צריכי למילף. יש מפרשים דאפילו דנכו ואיסר בשכר חייבים דאפילו אומן כטבחא דצפורי חייב כל שהקדים לו שכר וטבח דצפורי בשחיטה כדנכו ואיסר בראיית המטבע. ולדידי קשיא לי, דאם כן אפילו בדנכו ואיסר איכא חילוק הוה ליה לאפלוגי ברייתא קמייתא באומן גויפה כדנכו ואיסר בין בשכרא בין בחנם. ועוד דכי משני רב פפא ברייתא תרווייהו הוה ליה למימר איבעית אימא באומן אפילו כדנכו ואיסר וקמייתא בחנם ובתרייתא בשכר. ואיבעית אימא כאן וכאן בחנם וקמייתא בדנכו ואיסר ובתרייתא בשארא. אלא ודאי דנכו ואיסר דבקיאי טפי אפילו בשכר פטורים וכל השאר בחנם חייבין וברייתא מלתא פסיקא תנו, דהפרש יש בין אומן דשחיטה לאומן דראיית המטבעות דאלו גבי שחיטה תלוי באומנות דידים שייך שאפילו האומן הבקי כטבחא דצפורי יקלקל לעתים אלא אם כן ישגיח ויכוין במלאכתו היטב ולפיכך לאו אנוס גמור חשבינן ליה אבל בראיית המטבעות כל שהוא בקי הרבה כדנכו ואיסר כיון שהדבר תלוי בראייה והבקיאות בצורת המטבע לא שייך שיטעה בו הבקי כדנכו ואיסר וכשטעה אונס גמור הוא ושומר שכר פטור מן האונסין והלכך דנכו ואיסר אפילו בשכר פטורין. כנ"ל.
הא דאמרינן והא רבי חייא לא צריך למילף. איכא למימר דמידע הוי ידעי דרבי חייא לא צריך למילף דבקי היה כדנכו ואיסר. אי נמי איכא למימר דמסתמא אי לאו דמומחה שפיר לא הוה מחית נפשיה לספיקא.
Rashba on Bava Kamma 99b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Meiri
מי שאמר לאשה הרי את מקודשת לי בשכר מלאכה שאעשה לך ועשאה אינה מקודשת אלא אם כן נתן לה פרוטה משלו מפני שהשכירות זוכה בה הפועל מתחלה ועד סוף ר"ל שכל שעשה מקצת המלאכה זכה במקצת השכר ונמצא השכר מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת ואין צריך לומר שכן אם אמר בשכר שעשיתי עמך וכן אין אומן קונה בשבח כלי עד שנאמר שכבר קנה שבחו של כלי בגוף הכלי אלא מלוה גמורה היא ואם הוסיף לה בכך משלו מקודשת שכל מלוה ופרוטה דעתו על הפרוטה ואפילו אמר בפירוש התקדשי לי במלוה שאת חייבת לי ובפרוטה זו הרי זו מקודשת:
טבח מומחה שמסר לו אדם בהמה לשחוט ונבלה אם בשכר חייב לשלם ואם בחנם פטור ואם אינו מומחה אע"פ שהוא בחנם חייב לשלם ומומחה זה לא בבקיאות הלכות אנו עסוקים בה אלא בבקיאות ידים והוא הוא לשון אומן:
שור שקשרו בעליו במוסרה ויצא והזיק אם תם הוא חייב ואם מועד פטור שהרי הכתוב תלאו בשמירה וכבר בארנוה בפרק רביעי:
נשברה כדו ולא סלקה נפלה גמלו ולא העמידה והוזק אדם בהם יש צדדים שהוא פטור ויש צדדין שהוא חייב שאם נתכון לזכות בחרסים ונבלה חייב ואם לא נתכון לזכות פטור וכבר בארנוה בפרק שלישי:
זה שבארנו שכל שהוא אומן ועשה בחנם פטור בקלקלתו אם לא נודע אם הוא מומחה אם לאו והיו חולקים בזה על זה שעושה עצמו אומן להביא ראיה שהוא מומחה ואם לא הביא ראיה משלם ואם היה מומחה לדבר זה שעשה אע"פ שלא היה מומחה בכללי האומנות פטור ושני דברים אלו אתה למד ממה שאמרו בכאן זיל אייתי ראיה דממחית לתרנגלי ואפטרך ומ"מ אם לא היה מומחה לזה שעשה אע"פ שהיה מומחה לדברים הקלים שבאותה אומנות חייב וקצת מפרשי הלכות ראיתי שפירשו אייתי ראיה דממחית אף לתרנגולי ואפטרך אף משוורים ופרות ואיני מודה בזה אלא שמא אף לדבריהם נראה שכל המומחה בשחיטה מומחה בכל שחיטה הא בשאר דברים אינו כן:
המוליך חטים לטחון ולא לתתן ועשאן סובין קמח לנחתום ואפאה פת נפולים חייבין לשלם כמו שבארנו בבהמה לטבח ונבלה במה דברים אמורים בשכר אבל בחנם אם אומן הוא פטור ואם אינו אומן אף בחנם חייב:
טבח ששחט ונחלקו בעלי הוראה בשחיטתו אם כשרה או פסולה ולא הוכרעה הוראתם לצד אחד ראוי לדיין לאסור את הבהמה מספק ומ"מ אינו מחייב בכך את הטבח שמא כשרה היא ושיעור שחיטה ודין הגרמה כבר התבאר במסכת חולין:
אחד מן הדיינין שיצא והוכרע הדין שלא כדבריו לא יאמר אני מזכה וחברי מחייבין אבל מה אעשה שחברי רבו עלי ואם עושה כן עליו הכתוב אומר לא תלך רכיל בעמך ומ"מ יראה מכאן שיכול הוא לומר אני מחייב וחברי מזכין ולא סוף דבר בדינים אלא אף בכל הוראה אלא יאמר כל אחד ואחד כפי מה שהוכרע הדין:
1 more comments on this page.
Meiri on Bava Kamma 99b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמ' המוליך חטים לטחון כו' ולא ניחא ליה לאוקמא כר"מ הך סתמא דברייתא ודו"ק:
Chidushei Halachot on Bava Kamma 99b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Shita Mekubetzet
רבא אמר דכולי עלמא ישנה לשכירות וכו' ושמעינן מהא דרבא ארבעה מילי תלת לדברי הכל וחדא בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן שמע מינה אין אומן קונה בשבח כלי בשבח שהשביח בו ושמע מינה דאף על גב דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ישנה לזכיית האומן אצל בעל הבית מתחילה ועד סוף כמלוה את חברו לזמן קצוב ושמע מינה המקדש במלוה אינה מקודשת ושמע מינה מלוה ופרוטה כתנאי רבי מאיר סבר דעתה אפרוטה ורבנן סברי דעתה אמלוה והלכתא בהא כרבי מאיר דאמר דעתה אפרוטה דהא רבא גופיה הוא דמוקים לה לדרבנן דסבירי להו דדעתה אמלוה והוא גופיה קא מסיק בפרק האיש מקדש שמע מינה מדרבי אמי תלת וחדא מינייהו מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה וקיימא לן כוותיה. הרמ"ה ז"ל בפרטיו.
למה ליה למימר מזיק הוא פושע הוא כלומר כיון דאמר מזיק הוא מאי איצטריך תו למימר פושע הוא. ומשני מהו דתימא הני מילי בשכר פירש רש"י דמזיק חייב באונסין דאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד מדקרי ליה מזיק לחייבו באונס שמע מינה בעושה בשכר קאמר אף על גב דעושה בשכר לא מחייב באונס מכל מקום אדם המזיק חייב באונס הדומה לגנבה דעושה בשכר חייב בה כדפירשתי לעיל ואי לא קאמר מזיק הוא פושע הוא הוה מוקמינן מילתיה דשמואל מסתברא דאיירי דוקא בעושה בשכר ומיהו לא הוה צריך למימר אלא פושע הוא אלא לא זו אף זו קתני לא מיבעיא בשכר דחייב אלא אפילו בחנם חייב. הרא"ש ז"ל.
ליעכר מוחיה כלומר אין לו מוח בקדקדו. גאון ז"ל.
זיל אייתי ראיה דמומחית לתרנגולי ואפטרך שמעינן מהכא דהא דאמרינן דכל שהוא אומן ועשה בחנם פטור בקלקלתו אם לא נודע אם הוא מומחה אם לאו והיו חולקים בזה על זה שעושה עצמו אומן להביא ראיה שהוא מומחה ואם לא הביא ראיה משלם. ועוד משמע מזה שאם היה מומחה לדבר זה שעשה אף על פי שלא היה מומחה בכלל האומנות פטור ומכל מקום אם לא היה מומחה לזה שעשה אף על פי שהיה מומחה לדברים הקלים שבאותה אומנות חייב. וקצת מפרשי הלכות ראיתי שפירשו אייתי ראיה דמומחית אף לתרנגולי ואפטרך אף משוורים ופרות ואיני מודה בזה. אלא שמא אף לדבריהם נראה שכל המומחה בשחיטה מומחה הוא בכל שחיטה הא בשאר דברים אינו כן. הרב המאירי ז"ל.
קדים לו דינר כתב הרמ"ה ז"ל מסרקסטה וז"ל הני בודקין דשקלי כרכשתא בשכרן או שקצצו להם שכר אם קלקלו חייבין כיון דאגרא קא שקלי. וצריך עיון כיון דלא שקלי אגרא אלא לבסוף כדאמרינן יקדים לו דינר הטבח ויתחייב לו השוחט. ודילמא יקדים לפסוק שכרו קאמר וכן נראה. ע"כ.
וכן כתב הרמ"ה ז"ל בפרטיו וז"ל יקדים לו דינר דתניא המוליך חטיו לטוחן וכו'. ואסיקנא אימא מפני שהוא נושא שכר. והני כולהו מכי פסק בהדייהו למיתב להו אגרא ומשכוה לההוא מדעת או אגבוהה מחייביה בכל מאי דמחייב ביה שומר שכר בודאי דמצריך רבי זירא הקדמת דינר גבי טבח משום דלא מסר ליה אלא למשחט בלחוד וזימנין דלא צריך לממשכה ולא לאגבוהה. ועוד דלא ניחא ליה לממשכה ולא לאגבוהה כי היכי דלא תיקום ברשותיה לכל מילי הילכך אי אקדים ליה דינר משתעבד ואף על גב דלא משך דהא לאו לאוקמה ברשותיה לנטורה קא בעי אלא למעבד ליה עבידתא בעלמא הוא דקא משעבד נפשיה והוה ליה כשכיר דעלמא דמשתעבד בדמים. ואם משך או הגביה על מנת ליטול שכר קיימא ברשותיה לנטורה לכל מילי ואף על גב דאכתי לא שקיל אגרא מחייב בכולו חיובי כשומר שכר. ע"כ.
המוליך חטיו לטוחן אומן של ריחים נקרא כך והוא שם התואר כמו קרוב רחוק ועל זה האומן על כך עליו ללתתם במים ולתתם במכתשת להסיר קליפה ראשונה כדי שתהא סלת נקייה. ה"ר יהונתן ז"ל.
ח"מ י"ט לא יאמר אני מזכה וכו' ומכל מקום יראה מכאן שיכול הוא לומר אני מחייב וחברי מזכין ולא סוף דבר בדינין אלא אף בכל הוראה אלא יאמר כל אחד ואחד לפי מה שהוכרע הדין. הרב המאירי ז"ל.
2 more comments on this page.
Shita Mekubetzet on Bava Kamma 99b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain
Penei Yehoshua
בפרש"י בד"ה אומן פטור דאנוס הוא עכ"ל וצ"ל דהאי אנוס לאו דוקא דא"כ בשכר נמי ליפטר וא"ל דחייב משום אדם המזיק דקי"ל אדם מועד לעולם אפי' באונס דא"כ בחנם נמי ליחייב אע"כ דהאי אנוס היינו כעין גניבה ואבידה ולגבי פשיעה קרי ליה אונס וכ"כ התוספות בר"פ המניח באריכות והביאו כאן בקיצור דהא דקיי"ל נמי דאדם חייב אפי' באונס לאו באנוס גמור איירי ע"ש באריכות ובסמוך אכתוב עוד טעם נכון דאפי' באנוס גמור יש לחייב בשכר:
שם בגמרא אר"י טבח אומן אפי' כטבחי צפורי נ"ל דקמ"ל בזה דלא תימא דוקא סתם אומן חייב בשכר משום דה"ל כעין גניבה ואבידה משום דה"ל למירמי אנפשיה טובא ולהזהר טפי אבל באומן גמור כטבחי צפורי דמיזהרי טובא בענין שהמכשול לגבייהו אונס גמור הוא סד"א שאין סברא לחייבם אפי' בשכר וקמ"ל ר"י דאפ"ה חייב בשכר והטעם נ"ל משום דלא דמי לשאר ש"ש דפטור מאונסין משום דאמרינן דעיקר השכר שנוטל היינו כדי לשמור מגניבה ואבידה אבל שמירת האונסין לא סליק אדעתיה אבל הכא בטבח ע"כ דעיקר השכר שנוטל היינו כדי לשחוט שפיר בכשרות וכיון שלא נשחט כהוגן אע"ג דאנוס הוא מ"מ לא קיים שמירתו המוטלת עליו ועשה מעשה המטריף בידים וה"ל כמו שהתנה בפי' דקיי"ל מתנה ש"ח להיות כשואל כן נ"ל נכון:
שם בגמרא מיתיבי המוליך חיטים וכו' מפני שהוא כנושא שכר וקשיא לי טובא חדא אמאי לא מקשו ברייתות אהדדי דהא מייתינן לעיל ברייתא דאומן פטור בחנם ומאי מקשה לר"י כיון דברייתא דלעיל מסייעא ליה לגמרי בכל דבריו ועוד קשה אמאי לא מוקי לברייתא דהכא כר"מ דס"ל נתקל פושע הוא וכדאמרינן לעיל בסמוך ועוד דאפי' כרבנן מצי לאוקמי ולומר דאיירי בהדיוט והנלע"ד בזה דהא דלא מוקי לה כר"מ היינו משום דדייקינן לישנא דברייתא דקאמר מפני שהוא כנ"ש דמשמע להדיא דאעפ"י שאינו נוטל שכר אפ"ה חייב כש"ש במידי דהוי כעין גניבה ואבידה והיינו מטעם אדם המזיק וכמ"ש התוספ' כאן דאדם המזיק דינו כש"ש אלא שחילקו בין כעין גניבה לכעין אבידה בר"פ המניח ואין זה מתנגד לסברתינו כאן נמצא דלפ"ז לא מצי לאוקמי כר"מ דא"כ אמאי מסיק מפני שהוא כנ"ש ותיפוק ליה דאפילו לא הוי אלא כש"ח חייב דהא ס"ל נתקל פושע ומה"ט נמי לא מצי לאוקמי בהדיוט דהא בשמעתין משמע בפשיטות דהדיוט ה"ל פושע גמור אע"כ מדמסיק מפני שהוא כנ"ש דבאומן איירי דלגביה ה"ל כעין גניבה ואבידה ואפ"ה חייב אפי' בחנם משום דאדם המזיק דינו כש"ש וא"כ קשיא לר"י דמחלק באומן בין בחנם לבשכר ובשלמא בלא דר"י לא קשיא האי ברייתא אברייתא דלעיל דפוטר נמי באומן היכא דעביד בחנם דאיכא למימר דהתם איירי דוקא באומן גמור כגון טבחי צפורי דבכה"ג אנוס גמור הוא הלכך פטור והיינו משום דלא חשבינן ליה אלא כש"ש לגמרי כדקאמר להדיא בהאי ברייתא נמי והא דמחייבינן בשכר היינו מטעם שכתבתי דבשכר ה"ל כאילו התנה בפירוש כיון דעיקר שכרו אינו אלא לשוחטו בכשרות אבל לר"י דקאמר טבח אומן שקלקל ואפי' כטבחי צפורי משמע להדיא דלדידיה ל"ש ליה בין סתם אומן ובין טבחי צפורי ובשניהם בחנם פטור ובשכר חייב וכדקאמר להדיא באידך מימרא אייתי ראיה דמומחה לתרנגולים את ואיפטרך ולא הצריכו להביא ראיה דאומן גמור הוא כטבחי צפורי אע"כ דאפי' אומן גרידא פטור בחנם וא"כ מקשה שפיר דהא בהאי ברייתא דאיירי ע"כ מסתם אומן וכדכתיבנא וקאמר דאפי' בחנם חייב משום דה"ל כנ"ש כנ"ל נכון ואע"ג דלשון רש"י בד"ה כנ"ש משמע דמטעם פשיעה מחייב הנלע"ד כתבתי עפ"י סברות נכונות ודו"ק. אח"ז מצאתי בתוספות פ' האומנין דף פ"ב ע"ב שפירשו דקדוק הלשון מפני שהוא כנ"ש כעין מה שכתבתי בשינוי קצת וחדאי נפשאי:
Penei Yehoshua on Bava Kamma 99b · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Bava Kamma, daf 99, Amud Bet, about 639 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 122 words
Opens “רָבָא אָמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא יֶשְׁנָהּ לִשְׂכִירוּת מִתְּחִילָּה…”
- Segment 225 words
Opens “אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁהוֹסִיף…”
- Segment 329 words
Opens “וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: ״בִּשְׂכַר שֶׁעָשִׂיתִי עִמָּךְ״…”
- Segment 424 words
Opens “וְרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, בֶּאֱמֶת אָמְרוּ: בֵּין…”
- Segment 520 words
Opens “מַאי אִיכָּא בֵּין תַּנָּא קַמָּא לְרַבִּי נָתָן?…”
- Segment 621 words
Opens “אָמַר שְׁמוּאֵל: טַבָּח אוּמָּן שֶׁקִּלְקֵל – חַיָּיב…”
- Segment 731 words
Opens “לְמָה לֵיהּ לְמֵימַר ״מַזִּיק הוּא, פּוֹשֵׁעַ הוּא״?…”
- Segment 829 words
Opens “אֵיתִיבֵיהּ רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא לִשְׁמוּאֵל: הַנּוֹתֵן…”
- Segment 955 words
Opens “אֲתָא הָהוּא מֵרַבָּנַן קָא מוֹתֵיב לֵיהּ. אֲמַר…”
- Segment 1010 words
Opens “הֵי רַבִּי מֵאִיר? אִילֵּימָא [הָא] רַבִּי מֵאִיר…”
- Segment 1118 words
Opens “דִּתְנַן: קְשָׁרוֹ בְּעָלָיו בְּמוֹסֵירָה וְנָעַל בְּפָנָיו כָּרָאוּי,…”
- Segment 123 words
Opens “הָתָם בִּקְרָאֵי פְּלִיגִי!…”
- Segment 1326 words
Opens “אֶלָּא הָא רַבִּי מֵאִיר – דִּתְנַן: לִצְבּוֹעַ…”
- Segment 1434 words
Opens “אֶלָּא הָא רַבִּי מֵאִיר – דִּתְנַן: נִשְׁבְּרָה…”
- Segment 1543 words
Opens “אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי…”
- Segment 1619 words
Opens “לָא קַשְׁיָא; כָּאן בְּחִנָּם, כָּאן בְּשָׂכָר. כִּי…”
- Segment 1731 words
Opens “מֵיתִיבִי: הַמּוֹלִיךְ חִטִּים לַטָּחוֹן – וְלֹא לְתָתָן,…”
- Segment 1824 words
Opens “הָהוּא מַגְרוּמְתָּא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב, טַרְפֵהּ, וּפַטְרֵיהּ…”
- Segment 1929 words
Opens “מַאי תַּרְתֵּי? אִילֵימָא תַּרְתֵּי לִגְרִיעוּתָא – דְּאִיבְּעִי…”
- Segment 2021 words
Opens “וְהָתַנְיָא: לִכְשֶׁיֵּצֵא, לֹא יֹאמַר: ״אֲנִי מְזַכֶּה וַחֲבֵירַי…”
- Segment 2111 words
Opens “אֶלָּא תַּרְתֵּי לִמְעַלְּיוּתָא – דְּלָא אוֹכְלָךְ סְפֵק…”
- Segment 2222 words
Opens “אִיתְּמַר: הַמַּרְאֶה דִּינָר לַשּׁוּלְחָנִי וְנִמְצָא רַע, תָּנֵי…”
- Segment 2326 words
Opens “אָמַר רַב פָּפָּא: כִּי תַּנְיָא אוּמָּן פָּטוּר…”
- Segment 2435 words
Opens “הָהִיא אִיתְּתָא דְּאַחְזְיָא דִּינָרָא לְרַבִּי חִיָּיא, אֲמַר…”
- Segment 2531 words
Opens “וּמַאי שְׁנָא דַּנְכּוּ וְאִיסּוּר דִּפְטִירִי – מִשּׁוּם…”
Sages named on this page
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Bava Kamma 99b · Segment 25 — “…הוּא דַּעֲבַד. כִּדְתָנֵי רַב יוֹסֵף: ״וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם״ – זֶה”
- Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim
Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.
Source: Bava Kamma 99b · Segment 18 — “…דְּמֵי. פְּגַעוּ בֵּיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי בְּהָהוּא גַּבְרָא,…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Bava Kamma 99b · Segment 6 — “אָמַר שְׁמוּאֵל: טַבָּח אוּמָּן שֶׁקִּלְקֵל – חַיָּיב לְשַׁלֵּם. מַזִּיק…”
Original text
רָבָא אָמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא יֶשְׁנָהּ לִשְׂכִירוּת מִתְּחִילָּה וְעַד סוֹף, וּדְכוּלֵּי עָלְמָא הַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוָה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, וּדְכוּלֵּי עָלְמָא אֵין אוּמָּן קוֹנֶה בִּשְׁבַח כְּלִי;
Rava said another interpretation: Everyone agrees that the obligation to pay a wage is incurred continuously from the beginning of the period a craftsman is hired to its end; and everyone agrees that with regard to one who betroths a woman with a loan, she is not betrothed; and everyone agrees that a craftsman does not acquire ownership rights through the enhancement of the vessel.
אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁהוֹסִיף לָהּ נוֹפֶךְ מִשֶּׁלּוֹ. רַבִּי מֵאִיר סָבַר: מִלְוָה וּפְרוּטָה – דַּעְתַּהּ אַפְּרוּטָה, וְרַבָּנַן סָבְרִי: מִלְוָה וּפְרוּטָה – דַּעְתַּהּ אַמִּלְוָה.
But with what are we dealing here? We are dealing with a case where he added a jewel [ nofekh ] of his own for her. Rabbi Meir holds that if a man betroths a woman with a loan and one peruta , her mind is focused on the peruta . Therefore, in this case the jewel serves as the betrothal money. And the Rabbis hold that if a man betroths a woman with a loan and one peruta her mind is focused on the loan, so the loan serves as the betrothal money, and if one betroths a woman with a loan, she is not betrothed.
וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: ״בִּשְׂכַר שֶׁעָשִׂיתִי עִמָּךְ״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. ״בִּשְׂכַר שֶׁאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ״ – מְקוּדֶּשֶׁת. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: ״בִּשְׂכַר שֶׁאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת, וְכׇל שֶׁכֵּן ״בִּשְׂכַר שֶׁעָשִׂיתִי עִמָּךְ״.
And Rabbi Meir and the Rabbis disagree in the dispute between these tanna’im . As it is taught in the Tosefta ( Kiddushin 3:4): If one says to a woman: Be betrothed to me with the payment for which I have worked for you, she is not betrothed, as the payment is a loan, since she already owes him this money. But if he says: Be betrothed to me with the payment for which I will work for you, she is betrothed, as from the moment he is entitled to the money, he gives it to her for her betrothal. Rabbi Natan says: If he says: Be betrothed to me with the payment for which I will work for you, she is not betrothed, as Rabbi Natan holds that the obligation to pay a wage is incurred continuously from the beginning of the period he was hired to its end, which means that upon the completion of the labor it is a loan, and all the more so if he says: Be betrothed to me with the payment for which I have worked for you.
וְרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, בֶּאֱמֶת אָמְרוּ: בֵּין ״בִּשְׂכַר שֶׁעָשִׂיתִי עִמָּךְ״, וּבֵין ״בִּשְׂכַר שֶׁאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. וְאִם הוֹסִיף לָהּ נוֹפֶךְ מִשֶּׁלּוֹ – מְקוּדֶּשֶׁת.
The baraita cites a third opinion: And Rabbi Yehuda HaNasi says: Actually they said that the halakha is that regardless of whether he said: With the payment for which I have worked for you, or whether he said: With the payment for which I will work for you, she is not betrothed. But if he added a jewel of his own for her, she is betrothed.
מַאי אִיכָּא בֵּין תַּנָּא קַמָּא לְרַבִּי נָתָן? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ שְׂכִירוּת. בֵּין רַבִּי נָתָן לְרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מִלְוָה וּפְרוּטָה.
The Gemara clarifies the dispute: What difference is there between the first tanna and Rabbi Natan? The difference between them is with regard to a wage: Is the obligation incurred continuously or only upon the completion of the work? The difference between Rabbi Natan and Rabbi Yehuda HaNasi is the issue of a loan and one peruta . Rabbi Natan holds that if a man betroths a woman with a loan and one peruta her mind is focused on the loan, and in this case his jewel is disregarded; and Rabbi Yehuda HaNasi holds that her mind is focused on the peruta , in this case the jewel, and she is betrothed with the jewel.
אָמַר שְׁמוּאֵל: טַבָּח אוּמָּן שֶׁקִּלְקֵל – חַיָּיב לְשַׁלֵּם. מַזִּיק הוּא, פּוֹשֵׁעַ הוּא, נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר לוֹ: ״שְׁחוֹט לִי מִכָּאן״, וְשָׁחַט לוֹ מִכָּאן.
§ The Gemara now returns to the topic of a craftsman who damages the item with which he is working. Shmuel says: An expert butcher who damaged an animal by slaughtering it incorrectly, thereby rendering it non-kosher, is liable to pay the owner of the animal for the damage. Why? He is one who causes damage; he is negligent; he is like one who is told by the animal’s owner to slaughter it from here, i.e., the area of the throat where ritual slaughter is performed, and he slaughtered it from there, i.e., a different area of the throat, in violation of the owner’s wishes.
לְמָה לֵיהּ לְמֵימַר ״מַזִּיק הוּא, פּוֹשֵׁעַ הוּא״? אִי אָמַר ״מַזִּיק הוּא״, הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָא עָבֵיד בְּשָׂכָר, אֲבָל הֵיכָא דְּקָא עָבֵיד בְּחִנָּם – לָא; קָא מַשְׁמַע לַן ״פּוֹשֵׁעַ הוּא״.
The Gemara asks: Why must he say both that the butcher is one who causes damage and that he is negligent? The Gemara explains: If Shmuel had said only that he is one who causes damage, I would say that this statement applies only in a case where the butcher slaughtered the animal for pay, in which case, due to the extra responsibility that he bears, he is considered to be one who caused damage and is liable to pay even in a case where the damage was unintentional; but in a case where he does the work for free, I would say no, he is exempt from liability in a case where the damage was unintentional. Shmuel therefore teaches us that the butcher is negligent, and one who works without pay is analogous to an unpaid bailee, who is liable to pay for damage caused by negligence.
אֵיתִיבֵיהּ רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא לִשְׁמוּאֵל: הַנּוֹתֵן בְּהֵמָה לַטַּבָּח וְנִיבְּלָהּ, אוּמָּן – פָּטוּר, הֶדְיוֹט – חַיָּיב. וְאִם נוֹתֵן שָׂכָר, בֵּין הֶדְיוֹט בֵּין אוּמָּן – חַיָּיב! אֲמַר לֵיהּ: לִעֲכַר מוֹחָךְ!
Rav Ḥama bar Gurya raised an objection to Shmuel from the Tosefta (10:10): With regard to one who gives an animal to a butcher, and the butcher killed it in a way that rendered it an animal carcass, if the butcher is an expert, then he is exempt from liability; if he is an ordinary person, without particular expertise in the act of ritual slaughter, he is liable. And if the owner of the animal paid the butcher, then regardless of whether he is an ordinary person or whether he is an expert, the butcher is liable to pay for the damage. This indicates that an expert butcher who slaughtered the animal improperly is exempt if he slaughtered it without pay. Shmuel said to him: May your mind be muddled for raising a ridiculous objection.
אֲתָא הָהוּא מֵרַבָּנַן קָא מוֹתֵיב לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא שָׁקְלַתְּ מַאי דִּשְׁקַל חַבְרָךְ! קָאָמֵינָא לְכוּ אֲנָא רַבִּי מֵאִיר, וְקָאָמְרִיתוּ לִי רַבָּנַן?! אַמַּאי לָא דָּיְיקַתְּ מִילֵּי – שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: מַזִּיק הוּא, פּוֹשֵׁעַ הוּא, נַעֲשֶׂה כְּאוֹמֵר לוֹ ״שְׁחוֹט לִי מִכָּאן״ – וְשָׁחַט לוֹ מִכָּאן; מַאן אִית לֵיהּ הַאי סְבָרָא – רַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: מִבְּעֵי לֵיהּ לְמִירְמֵי אַנַּפְשֵׁיהּ!
One of the Sages came and raised the same objection to Shmuel. Shmuel said to him: Now you shall receive what your friend received from me, since I say to you my statement in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and you say to me, i.e., you raise an objection, based upon the opinion of the Rabbis. Why were you not precise in your consideration of my choice of words? As I say: He is one who causes damage; he is negligent; he is like one who is told by the animal’s owner to slaughter it from here, and he slaughtered it from there. Who accepts this reasoning? It is Rabbi Meir, who says: He should have taken upon himself the responsibility to perform his task properly, and if he did not, he is liable to pay for the damage that he caused. The other baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, who exempt him from liability.
הֵי רַבִּי מֵאִיר? אִילֵּימָא [הָא] רַבִּי מֵאִיר (קל״ן סִימָן) –
The Gemara asks: Which statement of Rabbi Meir is Shmuel referring to? If we say it is this statement of Rabbi Meir, that is difficult. Parenthetically, the Gemara states that the letters kuf , lamed , nun serve as a mnemonic device for the three statements of Rabbi Meir that will be cited. It stands for: He tied it [ kesharo ], to dye [ litzboa ], and broke [ nishbera ].
דִּתְנַן: קְשָׁרוֹ בְּעָלָיו בְּמוֹסֵירָה וְנָעַל בְּפָנָיו כָּרָאוּי, וְיָצָא וְהִזִּיק, בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד – חַיָּיב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
The Gemara returns to the matter at hand: As we learned in a mishna (45b): If the ox’s owner tied it with reins to a fence or locked the gate before it in an appropriate manner, but nevertheless the ox emerged and caused damage, whether the ox is innocuous or forewarned the owner is liable, since this is not considered sufficient precaution to prevent damage; this is the statement of Rabbi Meir. As the Gemara explains on 45b, Rabbi Meir holds that a forewarned ox requires a heightened level of safeguarding, and since the owner did not safeguard it, he is liable. The same would apply here, that one who agrees to perform a task must exercise care in executing it. Otherwise, he will be held liable to pay for damage.
הָתָם בִּקְרָאֵי פְּלִיגִי!
The Gemara explains why this cannot be the statement of Rabbi Meir that Shmuel was referring to: There, in that mishna, the Sages disagree with regard to the interpretation of biblical verses, not logical reasoning, as the Gemara explains there, and conclusions cannot be drawn from that halakha to this one.
אֶלָּא הָא רַבִּי מֵאִיר – דִּתְנַן: לִצְבּוֹעַ לוֹ אָדוֹם וּצְבָעוֹ שָׁחוֹר, שָׁחוֹר וּצְבָעוֹ אָדוֹם – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ. הָתָם בְּיָדַיִם קְלָאו מִינֵּיהּ!
Rather, it is this statement of Rabbi Meir that Shmuel is referring to, as we learned in a mishna (100b): If one gave wool to a dyer to dye it red for him, and he dyed it black, or to dye it black, and he dyed it red, Rabbi Meir says: The dyer gives the owner the value of his wool, indicating that he is liable to pay for the damage. The Gemara rejects this opinion: This statement also does not prove that according to Rabbi Meir a worker is liable to pay for a job performed improperly, since there, the dyer burned the wool, thereby removing it from the owner by direct action.
אֶלָּא הָא רַבִּי מֵאִיר – דִּתְנַן: נִשְׁבְּרָה כַּדּוֹ וְלֹא סִילְּקָהּ, נָפְלָה גְּמַלּוֹ וְלֹא הֶעֱמִידָה – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: חַיָּיב בְּנִזְקָן, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם, וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. וְקַיְימָא לַן דִּבְנִתְקַל פּוֹשֵׁעַ הוּא פְּלִיגִי.
Rather, it is this statement of Rabbi Meir that Shmuel is referring to, as we learned in a baraita : If one’s jug broke on the road and he did not remove it, or if his camel fell on the road and he did not stand it up, Rabbi Meir says: He is liable for the damage that they cause, and the Rabbis say: He is exempt according to human laws but liable according to the laws of Heaven. The Gemara notes: And we maintain that they disagree with regard to the question of whether one who stumbles is considered negligent. According to the opinion of Rabbi Meir, one who stumbles is considered negligent, since he should have paid attention while walking. He is therefore liable for whatever damage he causes. In the case of an expert butcher as well, Rabbi Meir holds that he is considered negligent when damaging the animal he slaughtered, and the Rabbis hold that he is not negligent and therefore exempt from liability.
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: טַבָּח אוּמָּן שֶׁקִּלְקֵל – חַיָּיב, וַאֲפִילּוּ הוּא אוּמָּן כְּטַבָּחֵי צִיפּוֹרִי. וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי?! וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: עוֹבָדָא הֲוָה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן בִּכְנִישְׁתָּא דְמָעוֹן, וַאֲמַר לֵיהּ: זִיל אַיְיתִי רְאָיָה דְּמַמְחֵית לְתַרְנְגוֹלִים, וְאֶפְטְרָךְ!
The Gemara discusses Rabbi Yoḥanan’s opinion concerning the case of an expert butcher. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: An expert butcher who damaged an animal by slaughtering it incorrectly, thereby rendering it non-kosher, is liable to pay the owner of the animal, and even if he is as expert as the butchers of Tzippori, it is not considered an accident, and he is considered to be at fault. The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan actually say this? But didn’t Rabba bar bar Ḥana say that there was an incident in which a butcher who damaged an animal was brought to court before Rabbi Yoḥanan in the synagogue of the town Maon, and Rabbi Yoḥanan said to the butcher: Go bring proof that you are an expert at slaughtering chickens, and I will exempt you from payment.
לָא קַשְׁיָא; כָּאן בְּחִנָּם, כָּאן בְּשָׂכָר. כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא: הָרוֹצֶה שֶׁיִּתְחַיֵּיב לוֹ טַבָּח – יַקְדִּים לוֹ דִּינָר.
The Gemara responds: This is not difficult. Here, in the aforementioned incident, the butcher slaughtered the animal for free, and he is therefore exempt, while there, in Rabba bar bar Ḥana’s previous statement, he slaughtered the animal for pay, and is therefore liable to pay for the damage. This is in accordance with that which Rabbi Zeira says: One who wants a butcher to be liable to pay him in the event that he damages the animal during slaughter should advance him a dinar, so that he is paid for his services, and he is consequently liable to pay damages.
מֵיתִיבִי: הַמּוֹלִיךְ חִטִּים לַטָּחוֹן – וְלֹא לְתָתָן, וַעֲשָׂאָן סוּבִּין אוֹ מוּרְסָן; קֶמַח לַנַּחְתּוֹם – וַעֲשָׂאוֹ פַּת נִיפּוּלִין; בְּהֵמָה לַטַּבָּח – וְנִיבְּלָהּ; חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר! אֵימָא: מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹשֵׂא שָׂכָר.
The Gemara raises an objection from the Tosefta (10:9): One who brought wheat to another to grind for him, and the miller did not wet the grains sufficiently for the grinding to be performed effectively, and as a result he converted the grain into bran or coarse bran; or if one gave flour to the baker and he made bread that is underbaked and tends to crumble; or if one gave an animal to a butcher and the butcher killed it in a way that rendered it an unslaughtered animal carcass, the worker is liable, because he is like a paid bailee. This indicates that even if the work was done for free, the worker has the legal status of one who is paid, and he is liable to pay for the damage. The Gemara answers by emending the baraita : Say instead: Because he is a paid bailee and actually receives payment.
הָהוּא מַגְרוּמְתָּא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב, טַרְפֵהּ, וּפַטְרֵיהּ לְטַבָּח מִלְּשַׁלּוֹמֵי דְּמֵי. פְּגַעוּ בֵּיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי בְּהָהוּא גַּבְרָא, אֲמַרוּ לֵיהּ: עֲבֵיד בָּךְ רַב תַּרְתֵּי.
The Gemara relates: There was a certain animal that was slaughtered with an incision not in the neck that was brought before Rav. He declared it non-kosher, and exempted the butcher from paying its value. Rav Kahana and Rav Asi encountered that man, i.e., the owner of the animal, and they said to him: Rav did two for you.
מַאי תַּרְתֵּי? אִילֵימָא תַּרְתֵּי לִגְרִיעוּתָא – דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְאַכְשׁוֹרֵי כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, וְטַרְפַהּ כְּרַבָּנַן; וְאִי נָמֵי כְּרַבָּנַן – דְּאִיבְּעִי לֵיהּ חִיּוּבָא לְטַבָּחָא; וּמִי שְׁרֵי לְמֵימַר כִּי הַאי גַּוְנָא?!
The Gemara asks: What are the two? If we say there were two unfavorable rulings, what are they? One is that he should have declared the animal kosher, in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, who says that an animal that has been slaughtered in this manner is kosher, and instead he declared it non-kosher, in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that it is not kosher. And the second is that even if he holds in accordance with the opinion of the Rabbis, he should have ruled that the butcher is liable to pay for the damage. The Gemara challenges this explanation: But if these are the two that Rav Kahana and Rav Asi are referring to, is it permitted for them to say this type of statement to the owner of the animal?
וְהָתַנְיָא: לִכְשֶׁיֵּצֵא, לֹא יֹאמַר: ״אֲנִי מְזַכֶּה וַחֲבֵירַי מְחַיְּיבִין, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁחֲבֵירַי רַבּוּ עָלַי״, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד״!
But isn’t it taught in a baraita that when a judge leaves the courthouse, he should not say to the litigant: I found you innocent and my colleagues found you liable, but what can I do, since my colleagues outnumber me? And it is concerning a circumstance such as this that it is stated: “He that goes about as a talebearer reveals secrets; but he that is of a faithful spirit conceals a matter” (Proverbs 11:13).
אֶלָּא תַּרְתֵּי לִמְעַלְּיוּתָא – דְּלָא אוֹכְלָךְ סְפֵק אִיסּוּרָא, וּמַנְעָךְ מִסְּפֵק גְּזֵילָה.
Rather, the intention is that they told him that there were two favorable rulings: First, that by declaring the animal to be non-kosher, he did not allow you to eat an item about which there is uncertainty as to whether it is forbidden, and second, by exempting the butcher from paying you, he prevented you from being in a situation where there is uncertainty as to whether receiving payment from the butcher constitutes robbery, since you would have been given the butcher’s money when he may be exempt, as the animal may in fact be kosher.
אִיתְּמַר: הַמַּרְאֶה דִּינָר לַשּׁוּלְחָנִי וְנִמְצָא רַע, תָּנֵי חֲדָא: אוּמָּן – פָּטוּר, הֶדְיוֹט – חַיָּיב; וְתַנְיָא אִידַּךְ: בֵּין אוּמָּן בֵּין הֶדְיוֹט – חַיָּיב!
§ The Gemara continues the discussion of an expert who erred, thereby causing a loss. It was stated: With regard to one who presents a dinar to a money changer to assess its value or authenticity and the money changer declares it valid, and it is found to be bad, i.e., invalid, causing its owner a monetary loss, it is taught in one baraita that if the money changer is an expert, he is exempt, while if he is an ordinary person he is liable. And it is taught in another baraita that irrespective of whether he is an expert or whether he is an ordinary person, he is liable to pay for the owner’s loss.
אָמַר רַב פָּפָּא: כִּי תַּנְיָא אוּמָּן פָּטוּר – כְּגוֹן דַּנְכּוּ וְאִיסּוּר, דְּלָא צְרִיכִי לְמִיגְמַר כְּלָל. אֶלָּא בְּמַאי טְעוֹ? טְעוֹ בְּסִיכְּתָא חַדְתָּא, דְּהָהִיא שַׁעְתָּא דִּנְפַק מִתּוּתֵי סִיכְּתָא.
To reconcile the baraitot , Rav Pappa said: When the baraita teaches that an expert is exempt from liability, it is referring to renowned experts such as the money changers Dankhu and Issur, whose expertise is so great that they do not need to learn about assessing currency at all. The Gemara asks: But if they are so proficient, in what did they err? The Gemara answers: They erred with regard to a coin from a new press, which at that time was leaving the press, and they did not know its value.
הָהִיא אִיתְּתָא דְּאַחְזְיָא דִּינָרָא לְרַבִּי חִיָּיא, אֲמַר לַהּ: מְעַלְּיָא הוּא. לְמָחָר אֲתַאי לְקַמֵּיהּ, וַאֲמַרָה לֵיהּ: אַחֲזִיתֵיהּ, וַאֲמַרוּ לִי בִּישָׁא הוּא, וְלָא קָא נָפֵיק לִי! אֲמַר לֵיהּ לְרַב: זִיל חַלְּפֵיהּ נִיהֲלַהּ, וּכְתוֹב אַפִּנְקָסִי: ״דֵּין עֵסֶק בִּישׁ״.
The Gemara relates: There was a certain woman who presented a dinar to Rabbi Ḥiyya to assess its authenticity. He said to her: It is a proper coin. The next day she came before him and said to him: I presented it to others, and they told me that it is a bad dinar, and I am not able to spend it. Rabbi Ḥiyya said to Rav: Go exchange it for her, and write on my tablet [ apinkasi ]: This was a bad transaction, as I should not have assessed the coin.
וּמַאי שְׁנָא דַּנְכּוּ וְאִיסּוּר דִּפְטִירִי – מִשּׁוּם דְּלָא צְרִיכִי לְמִיגְמַר? רַבִּי חִיָּיא נָמֵי לָאו לְמִיגְמַר קָא בָּעֵי! רַבִּי חִיָּיא, לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין הוּא דַּעֲבַד. כִּדְתָנֵי רַב יוֹסֵף: ״וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם״ – זֶה
The Gemara asks: But what is different about Dankhu and Issur, who are exempt due to the fact that they do not need to learn about assessing currency? Rabbi Ḥiyya too did not need to learn, as he was also an expert. The Gemara responds: Rabbi Ḥiyya was not actually required to return a dinar to this woman, but when he did so he acted beyond the letter of the law. This is as that which Rav Yosef taught concerning the verse: “And you shall show them the way wherein they must walk, and the work that they must do” (Exodus 18:20): “And you shall show them”; this is referring to