Bava Batra 37a

היכא דלא אפיק‎—Where it did not produce O VERVIEW אביי stated that if there were thirty trees planted in three בית סאה (ten trees to a בית סאה) and each year he ate the fruits of (only) ten different trees (spread throughout the three בית סאה) it is a חזקה‎. This ruling is qualified (even) further, that it is a חזקה only if (each year) the remaining twenty trees do not bear fruit. תוספות explains how it is possible that each year only ten of the thirty trees bear fruit. ------------------------ פירש רבינו חננאל כגון בנות שוח שמשעה שנחנטו עד לקיטתן ג' שנים‎ – The ר"ח explained that this scenario can take place for instance by בנות שוח, where it takes three years from the time the fruit of these trees blossom until they are picked off the tree – כדתנן (שביעית פרק ה' משנה א') בנות שוח שביעית שלהן שנה שניה פירוש בשנה ב' של שמיטה‎ – As the משנה teaches, the חיוב שביעית of בנות שוח is the second year, meaning the fruits which are picked in the second year of שמיטה have a דין of שביעית‎ – לפי שאותן פירות שנלקטים בשנה ב' של שמיטה נחנטו בשביעית ואסורין כדין שביעית – Since those fruits that were picked in the second year of שמיטה blossomed on שביעית, so they are אסור as the laws of שביעית prescribe. תוספות explains why it was necessary for the ר"ח to establish this case specifically by בנות שוח: ולכך אוקמה רבינו חננאל בבנות שוח דבשאר אילנות באלף שנים לא יארע זה‎ – And the reason the ר"ח established this ruling of אביי by בנות שוח, is because by other trees this scenario will not happen even once in a thousand years, meaning – דבל' אילנות ילקו בשדפון ג' שנים ואותן שילקו בשנה זו לא ילקו בשנה זו ובזו בזויי – That ( regarding) thirty trees (they) will be plagued by blight for three years and those (twenty trees) that are affected this year will not be affected the other year, and the ten trees that are not affected each year are spread out evenly over the three ב"ס. תוספות asks: ואם תאמר והיכי מצי מיירי בבנות שוח‎ – And if you will say; but how can we be discussing בנות שוח‎ – והא בריש פירקין אמרינן גבי חזקה בעינן דבעידנא דאיתיה להאי פירא ליתא להאי פירא‎ – For in the beginning of our פרק, the גמרא stated regarding חזקה, there is a requirement that at the time this פירא is present (for phase one of the חזקה), the other fruit (of the next phase) is not present (however if it is present, it is not a חזקה, for then it is all considered as one phase) – והכא כשאכל פירות שנה ראשונה ושניה כבר נחנטו פירות שנת ג' – So here when he ate the fruits of the first and second year, the פירות of the third year blossomed already; so it is a case of בעידנא דאיתא להאי פירי (of the first and second years) איתא להאי פירי (of the third year), so how can it be a valid חזקה‎?! תוספות answers: ויש לומר כיון שעדיין יש שנה עד גמר שלהן – And one can say since there still remains a year until they ripen (so even though they already blossomed), nevertheless – הוי שפיר בעידנא דאיתיה להאי פירא ליתא להאי פירא: It can properly be considered that בעידנא דאיתיה להאי פירא ליתא להאי פירא, since it is so far removed from being ready to be harvested. S UMMARY The ruling of אביי is by בנות שוח‎. If there remains a year to harvest it is considered as if the פירי is not here even though it already blossomed. T HINKING IT OVER 1. According to the ר"ח, the חזקה of בנות שוח (whose פירות are harvested three years after the חנטה) is in three years. Previously תוספות taught us that we require three years of a complete harvest each year (including the planting and harvesting). Similarly here the חזקה should consist of a complete cycle beginning with the חנטה (in year one) and ending with the third harvest (in year five); why are three years sufficient, when it should seemingly be five years (the first two years only have the חנטה)?! 2. תוספות asks how can there be a חזקה by בנות שוח when there is the requirement of בעידנא דאיתא להאי פירי ליתא להאי פירי‎. Seemingly however this rule is only according to ר' ישמעאל who derives חזקה from שור המועד; however אביי is discussing the view of the רבנן, who do not derive חזקה from שור המועד and therefore there may be no rule of בעידנא דאיתא להאי פירי ליתא להאי פירי‎!

זה החזיק באילנות כולי‎—This one made a חזקה in the trees, etc O VERVIEW The גמרא cites a מחלוקת between רב זביד and רב פפא regarding two people, one of whom made a חזקה in the trees and the other made a חזקה in the land. רב זביד maintains they each acquire that which they made a חזקה on, while ר"פ maintains that the מחזיק באילן acquires the trees and half the קרקע, while the other receives only half the קרקע‎. There is a dispute between the רשב"ם and תוספות as to what is meant here by החזיק‎. ------------------------ פירש הקונטרס דלאו בחזקת ג' שנים איירי‎ – The רשב"ם explained that the גמרא is not discussing the three year חזקה‎ – אלא שמכר לזה קרקע ולזה אילנות והחזיק כל אחד בשלו כגון דרפק בה פורתא‎ – But rather, the owner sold one the land and sold the other the trees (on this land) and each one (of the purchasers) made a חזקת קנין on his purchase, for instance the buyer of the land dug up some of the land (which is a valid חזקה) – ובעל אילנות פשחינהו כדאמר לקמן האי מאן דפשח דיקלא אדעתא דדיקלא קני‎ – And the purchaser of the trees pruned the trees, which is also a valid חזקה, as שמואל rules later in the גמרא, ‘ this man who pruned the tree for the benefit of the tree, he acquires the tree’. The ר"י disagrees: וקשה לרבינו יצחק דלא הוה ליה למיקבעיה אמתניתין דהכא דאיירי בחזקת ג' שנים‎ – And the ר"י has a difficulty with this interpretation, for the מסדר הגמרא should not have placed this discussion about חזקת קנין on our משנה here (of חזקת הבתים) which discusses חזקת ג' שנים‎ – אלא לקמן גבי חזקות של קנין‎ – But rather he should have inserted this מחלוקת later in the גמרא where the discussion is regarding חזקות of acquisition (not חזקת ג' שנים which is a חזקת ראיה) – תוספות asks an additional question on שיטת הרשב"ם: ועוד דאמאי נקט חזקה טפי משטר וכסף וחליפין‎ – And furthermore, why does he mention קנין חזקה rather than the קנינים of either שטר, כסף, or חליפין, which are also קונה קרקע, instead of חזקה‎ – הוה ליה למינקט מכר סתם כדנקט מכר בכולה סוגיא דבסמוך‎ – He should have simply stated ‘he sold’ as the גמרא states ‘he sold’ in the entire following סוגיא without mentioning specifically how he was קונה (for it is irrelevant). תוספות offers his interpretation: ונראה לרבינו יצחק דאיירי בחזקת ג' שנים – And it is the view of the ר"י that the גמרא is discussing חזקת ג' שנים‎ – דלרב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע ואין לבעל אילנות בקרקע כלום‎ – So that according to ר"ז this one acquired the trees and this one acquired the land, so that the tree owner has no rights in the קרקע at all – ולכך כי יבשו לא יטע אחרים במקומן‎ – And therefore when the trees wither, he cannot plant other trees in their place, since he only owned the trees but not the land (not even the land upon which the trees stood) – ורב פפא סבר דזה קנה אילנות וחצי קרקע‎ – And ר"פ maintains that the tree owner acquires the trees and half the land – פירוש לא שיקנה בגוף הקרקע כלום שהרי זה החזיק בכל הקרקע – Meaning; not that the בעל אילנות acquires the land proper, for the בעל קרקע, made a חזקה in the entire קרקע‎ – אלא לענין שאם יתייבשו יטע אחרים במקומן‎ – But rather he is קונה קרקע to the extent that if his trees will wither, he may plant other trees in their place – תוספות responds to an anticipated difficulty: ומינה שמעינן בסמוך דמכר לזה אילנות ולזה קרקע‎ – And from this the גמרא will shortly derive that when he sold the trees to one and the land to another – דלרב זביד אין לבעל אילנות בקרקע כלום ליטע אחרים במקומן לכשיבשו ולרב פפא יש לו‎ – That according to ר"ז, the בעל אילנות has no rights at all in the קרקע, not even to plant other trees in their place when the current trees will wither; however according to ר"פ the בעל אילנות has this right to replant other trees – דסברא הוא דאם מכר לזה אילנות ולזה קרקע בסתם‎ – For it is logical, that if he sells trees to one and land to another without specifying (what rights they have), the rule is according to ר"פ that – קנה בעל אילנות הקרקע ליטע אחרים במקומן לכשיתייבשו‎ – The בעל אילנות acquires the קרקע to plant others in their place when they will wither; it follows – גם חזקתו יש לו להועיל לענין זה: That also his חזקה in the trees should be effective for this purpose of having the right to replant the trees. S UMMARY According to the רשב"ם the term החזיק means קנין חזקה and according to תוספות it refers to חזקת ג"ש. T HINKING IT OVER תוספות justifies the assumption of the גמרא that ר"ז ור"פ are arguing about מכר לב' לקוחות, even though that according to תוספות we are discussing חזקת ג"ש. However if we assume that they both admit that זה קנה אילנות וזה קנה קרקע, then the case of חזקת ג"ש is identical to מכר לזה אילנות ולזה קרקע; so what is תוספות question?!

לימא ליה בעל קרקע [לבעל אילנות] עקור אילנך שקול וזיל‎—The owner of the land should say [to the owner of the trees], ‘uproot your trees, take them and leave’ O VERVIEW רב זביד maintains in the case where זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע, that זה קנה אילנות only (while רב פפא maintains זה קנה אילנות וחצי קרקע). ר"פ asked ר"ז, according to you that the בעל אילנות was only קונה the אילנות, but not the קרקע, the בעל הקרקע could tell him עקור אילנך שקול וזיל‎. Our תוספות offers two interpretations of this question. ----------------------- פירוש לכשיתייבשו – The explanation (of עקור אילנך וכו') is that you should uproot your trees when they will wither (but not now when they are alive). תוספות anticipates and responds to an apparent difficulty with this interpretation: ואף על פי שכך הוא אמת לרב זביד‎ – And even though that indeed this is the truth according to ר"ז, that once the trees die, he cannot replant them, so what is ר"פ asking ר"ז; indeed ר"ז agrees that the בעל הקרקע can claim עקור אילנך וכו' – תוספות replies: מכל מקום פריך ליה רב פפא דאין סברא שידחוק אותו מיד לעקרו כשיבש – Nevertheless ר"פ challenges ר"ז that it is not logical that he can pressure him to uproot it immediately as soon as it withers; the reason it is not logical – כיון דג' אילנות מכר לו – Since he presumably sold him three trees (and once someone buys three trees he is קונה the surrounding קרקע). תוספות offers an alternate interpretation: ועוד מצינו למימר עקור אילנך לאלתר קאמר‎ – And in addition we can say; that indeed ר"פ meant to ask that he should force him to uproot the trees immediately (even while they are still alive) – והכי קשיא לרב פפא כיון דאפילו בג' אילנות אמרת דאין לו בקרקע כלום‎ – And this is the difficulty ר"פ had with ר"ז, since you (ר"ז) said that even if he bought three trees, he has no rights in the קרקע at all, and this is so – אף על גב דבעלמא בג' אילנות אית ליה קרקע משום דבשני לקוחות שאני‎ – Despite the fact that generally when one buys three trees he acquires the surrounding land, and the reason why here you maintain he does not acquire the land is because two buyers are different from one buyer, since the buyer of the קרקע‎ – וקאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות הכי נמי לדידך לית לך בקרקע‎ – Can say to the בעל האילנות, ‘ just like I have no rights in the trees even though I bought the land (since he sold the trees to you), similarly you have no rights in the land even though you bought three trees (since he sold the land to me); ר"פ concludes – אי חשיב האי טעמא אם כן לאלתר נמי קודם שיבש לימא ליה עקור אילנך‎ – If you (ר"ז) consider this a valid reasoning, then he could even tell him immediately עקור אילנך, since he has no rights at all in the קרקע‎ – תוספות anticipates a difficulty with this logic: ואף על גב דבעלמא בחד לוקח בקנה שנים דלא קנה קרקע – And even though that generally by one buyer who bought two trees, where the rule is that he did not acquire any land, but – מכל מקום יעמוד שם האילן עד שימות‎ – Nevertheless the tree can remain there until it dies, so why did ר"פ assume that here the בעל הקרקע would have the right to tell the בעל האילנות immediately עקור אילנך וכו' – תוספות responds: הכא גרע טפי מהאי טעמא דאית לך כי היכי דלדידי כולי‎ – Here by two buyers it is worse for the בעל האילנות than if there is only one buyer, for this same reason that (you [ר"ז] maintain that) the בעל הקרקע [ can say to the בעל האילנות] just like I have, etc. [no rights in the trees you have no rights in the field at all]. And since ר"ז does not agree that the בעל האילנות must uproot his trees now – אלא ודאי לית לך למימר האי טעמא‎ – So rather you ( ר"ז) cannot assume this logic that כי היכא לדידי וכו', but rather the בעל האילנות has a certain right in the קרקע‎ – הלכך כשמכר לזה קרקע ולזה אילנות‎ – Therefore when the owner sold to one קרקע and to the other trees – בעל אילנות קנה מקום הגזע ליטע אחרים במקומן כשייבשו – The בעל אילנות acquires the space of the tree trunk to the extent that he may plant others in their place when they wither – ומיירי בין בג' אילנות בין בב' כדפירש הקונטרס – And we are discussing any situation, whether there were three trees or whether there were two trees, as the רשב"ם explains. תוספות clarifies the ruling according to ר"פ (which is not in total agreement with the רשב"ם): ואפילו בג' אין לו קרקע הצריך לאילנות [כיון] שפירש בהדיא לזה קרקע‎ – And even if there are three trees, the בעל האילנות does not acquire (even) the land which is necessary for the nourishment and harvesting of the trees (different from a single purchaser of three trees), [ since] the seller explicitly stated, the קרקע is for the other one – ואפי' בב' אילנות כשיבשו יטע אחרים במקומן משום כי היכי דלדידך בעין יפה זבין כולי: And even if it were two trees (where by a single buyer he has no rights to replant, however here) when they wither he may plant others in their place because the בעל אילנות can say to the בעל קרקע, just like he sold to you with a ‘good eye’ etc., to me he also sold with a ‘good eye’ meaning that he allowed me to retain the right to replant the trees. S UMMARY ר"פ could either be asking that according to ר"ז the בעל הקרקע should have the right to force the בעל האילנות to remove his trees immediately after they wither (but not while there are alive), or ר"פ is asking that according to ר"ז the בעל הקרקע should have the right to force the בעל האילנות to remove the trees even while they are alive (since two buyers are worse than one buyer regarding the בעל האילנות). T HINKING IT OVER 1. תוספות writes that even if he purchased three trees he has no rights to the land, since the seller ‘explicitly stated’ לזה קרקע וכו'. Seemingly according to תוספות we are discussing חזקת ג"ש and so the מוכר in fact claims that he sold nothing to anyone, it is גזולה, so how can תוספות say, he ‘explicitly stated’?! 2. תוספות distinguishes (regarding one who buys two trees) between two buyers (one bought trees and the other bought קרקע), where he retains the rights to replant (according to ר"פ), and one buyer where he cannot replant them. Seemingly the same argument there is by two buyers that לדידי נמי בעין יפה מכר, should apply by one buyer as well! 3. According to the first פי' of תוספות, what would ר"פ maintain if he was מחזיק in only two trees?

והוא דבזע בזועי פירשו רוב המפרשים דעל דלא אפיק קאי, ולומר שאפילו לא אפיק אלו אותן עשרה לא היו מפוזרין בשדה לא עלתה לו חזקה לכל השדה אלא לאותו קצת שאכל. ולפי פירוש זה, הא דתנן מסק את זיתיו וכנס את קיצו, כשהזתים והתאנים מפוזרין בשדה ואינן נטועין אלו שורה לעצמן ואלו שורה לעצמן, וכן פירש ר"ש ז"ל שכן דרכן של בני אדם לפזרן בשדה ולא לנטוע אלו לעצמן ואלו לעצמן. ולפי פירוש זה שלשים אילנות דוקא, ולאו דוקא ממש שלשים, אלא שיש שם הרבה שמפוזרין אילך ואילך, אבל שלשה הנטועים ממטע עשרה לבית סאה לא, שאף על פי שאכל שנה זו אחד ובשניה אחר ובשלישית האחר לא הויא חזקה. וכן פירשו בתוספות. אבל הראב"ד ז"ל הקשה לא בזע בזועי היכא דלא אפיק אמאי לא הויא חזקה, אטו בדידיה תליא מילתא, הא אכל כל מאי דאפיק ומאי הוה ליה למעבד. ולפיכך פירשה הוא ז"ל דאסופא קאי, דכי אמרינן באפיק ולא אכל לא הוי חזקה, היכא דבזעה לאכילה דידיה, דדמי כמאן דשמיט ואכל, אבל אכלן רצופין הוי אכילה גמורה והויאן חזקה אהדדי, הואיל וכלהו אכל בתלת שנין. ולפי פירושו זה אתיא מתניתין שפיר בכל ענין ואפילו בנטועין אלו שורה לעצמן ואלו שורה לעצמן, ושלשים לאו דוקא, אלא שהדבר קשה קצת, היאך אפשר דאפיק ולא אכל אף על גב דאכיל קצה אחד רצוף דהויא חזקה לקצה האחר, והא לא אכל ולא אחזיק בו, בו אכילה אחת איך תעלה לו חזקה. הא דאמרינן הני מילי היכא דלא אפיק, תימה, איך תפשו הענין בדבר רחוק ושאינו מצוי לעולם שיוציאו אלו שנה זו ולא האחרים ואלו שנה שניה ולא האחרים וכן אלו שלישית ולא האחרים. על כן פירש ר"ח ז"ל בבנות שוח, דמשעת חניטתן עד שעת לקיטתן שלש שנים, והא דקאמר אבל אפיק ולא אכל לא הויא חזקה, אבל בשאר אילנות שטוענין בכל שנה ואפיק ולא אכל לא הויא חזקה, ואי קשיא לך אי בבנות שוה היכי סלקא ליה חזקה בהכין, והא בהעידנא דאיתיה להאי פירא איתיה להאי, ואנן בריש פירקין קאמרינן דבעינן בחזקת שלש דליכול תלת פירי דבעידנא דאיתיה להאי ליתיה להאי, הא איתיה ומגמר הוא דלא גמר. י"ל דשאני הכא דכיון דיש שנה עדיין עד שעת לקיטתן, שפיר קרינן בהו בעידנא דאיתיה להאי ליתיה להאי, אבל התם דבשנה אחת נלקטין, כיון דאיתה לפירא השתא ומחר הן נלקטין, כאכילה אחת דמיא.

זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע. רוב המפרשים פירשוה דלאו בחזקה שיש עמה טענה, כגון שזה אומר לקחתי וזה אומר לא מכרתי, מיירי, אלא בלוקח קא מיירי, וכגון שאמר לשנים לאחד מכם אני מוכר האילנות ולשנים אני מוכר הקרקע, והלך זה בעצמו והחזיק באילנות כגון שזמר ותקן בהן כל דהו, וזה הלך בעצמו והחזיק בקרקע, דרפק ביה פורתא, ואמר רב זביד זה קנה האילנות כולן ואין לבעל הקרקע באילנות כלום, ואף על גב דבמוכר בעלמא מכר קרקע מכר גם את האילנות שבתוכו, וכדאמרינן בפרק המוכר את הבית (לקמן בבא בתרא סט, ב) אמר רב יהודה האי מאן דמזבין ארעא לחבריה צריך למכתב ליה קני לך דיקלין ותאלין והוצין וצנין, ואף על גב דכי לא כתב ליה קני אפילו הכי שופרא דשטרא הוא. והכא פשיטא מילתא בין לרב זביד בין לרב פפא דלית ליה לבעל הקרקע באילנות כלום, התם היינו טעמא דכיון דמכר את השדה סתם והיו בו אילנות, מסתמא הכל מכר, כיון שאין שם אילן חשוב בפני עצמו כחרוב המורכב וסדן השקמה, דאם איתא דשייר פרושי הוה מפרש, דעליה דידיה רמיא לגלויי, כיון דבטילי אגב ארעא, אבל הכא הוא שיירן, דהא מכרן לשני, וזה קנה הקרקע, כלומר כל הקרקע, ואם מתו לא יטע אחרים במקומן, ולא שנא שני אילנות ולא שנא שלשה, ומטעמא דמפרשינן לקמן, משום דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות את לית לך בקרקע, ומיהו מודה רב זביד דכל זמן שהן חיין אינו יכול לומר לו עקור אילנך מעתה שקול וזיל, ומשום הכי אקשי ליה רב פפא וכי אין לו לבעל האילנות בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך ושקול וזיל, ואף על גב דבעלמא אפילו לקח שני אילנות דאין לו קרקע ואם מתו לא יטע אחרים תחתיהם, אפילו הכי כל ימי העץ אינו יכול לומר לו עקור אילנך, התם הוא במוכר אילנות ומשייר קרקע לפניו, דחזקה לשייר לימי העץ מכרן לו, דאי לא הוה ליה לגלויי, אבל הכא לרב זביד דאמר דאפילו שלשה אין להן קרקע ואפילו ליטע אחרים במקומן, משום דשני לקוחות הן ואמר ליה אידך כי היכי דלדידי לית לי באילנות ולא מידי לדידך נמי לת לך בקרקע ולא מידי, אם כן מהאי טעמא נמי לימא ליה אפילו מעתה תעקור אילנך דלית לך בארעא ולא מידי, ואף על גב דהא לא מיפרשא בדרב זביד דלא מצי אמר ליה בעל הקרקע עקור אילנך וזיל, אפילו הכי מדברי רב פפא דאקשי ליה הכין שמעינן דשמעת מיניה בהדיא, ואי נמי מדקאמר זה קנה אילנות שמע לה, דאי למעקר קיימי מהשתא לא הוה אמר זה קנה אילנות סתם, אלא זה קנה אילנות וקוצץ, אי נמי זה קנה עצים, אי נמי אילנות לעצים. ולשון ראשון נראה עיקר.

אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע. חצי קרקע לאו דוקא, אלא ליטע אחרים במקומן, דמקום האילן מכר לזה כי היכי דלא לימא ליה עקור אילנך. ומסתברא דמשום דקונה שלשה אילנות יש לו שני ענינים בשדה האחד שיש לו קרקע והשני שיש לו זכות שאם מתו יטע אחרים במקומן, והלוקח שנים אין לו לא זה ולא זה, והוצרכה המשנה לפרטן שניהם, וכדתנן הקונה שני אילנות בתוך שדה של חברו הרי זה לא קנה קרקע וכו', ואם מתו אין לו קרקע, קנה שלשה קנה קרקע וכו', ואם מתו יש לו קרקע, לפום כן הזכיר כאן לאחד מהן, דהיינו אם מתו יש לו קרקע, כלומר ליטע אחר במקומו חצי קרקע, ואידך דאמר זה קנה אילנות וחצי קרקע אמר נמי זה קנה חצי קרקע, וחצי קרקע דקאמר היינו כל השאר. ויש מפרשים דרב פפא חצי קרקע דוקא קאמר, ומשכחת לה במוכר שלשה אילנות וכשאין בקרקע אלא כשיעור הצריך לאילנות בצמצום, ולפיכך כיון שמכר לזה שלשה ואלו במוכר אחד ולוקח אחד היה קונה כל הקרקע, י"ל שכל הקרקע הקנה לו, וכיון ששייר את הקרקע ומכרו לשני אי אפשר לומר שכל הצריך לאילנות מכר, שאם כן מה מכר לשני זה, והילכך הוה ליה דבר המוטל בספק וחולקין. ואינו מחוור בעיני, דאם כן כיון שהדין הזה דוקא במוכר שלשה אילנות ודוקא בשאין שם אלא קרקע מצומצם, הוה להו לפרושי, כיון שהדין מתחלף להם בשיש בו קרקע יותר מן הצריך ואי נמי בשני אילנות. והראשון נראה עיקר. ובעיקר מה שהעמדנוה במוכר ולוקח ולאו בחזקה שיש עמה טענה, הקשו בתוספות דאם כן מאי שייטיה הכא, בפרק הספינה הוה ליה לאיתוייה ואי נמי בפרק הבית והעליה, דהתם מיירי במוכר שדה ובמוכר אילנות. ועוד למה הוציאה בלשון זה החזיק וזה החזיק, הוה ליה למימר המוכר אילנות לאחד וקרקע לאחד, על כן פרשו הם ז"ל בחזקת שלש, ובענין שמועתינו שהיינו עסוקים בה, דדבר הלמד מענינו הוא והכי קאמר, אם החזיקו שלש שנים בקרקע שהיה ידוע לראובן, זה אכל את האילנות וזה זרע את הקרקע תחת האילנות וביניהן, זה עלתה לו חזקה לאילנות ולא לקרקע, וזה עלתה לו חזקה לקרקע, ומינה איכא למשמע ללוקח ומוכר וכדאמרינן לקמן. וטעמא רבה הוא, דהא הני בטענה קא אתו ומימר אמרי לדידי זבינא ליה מיניה והאי אמר לדידי זבינא לי מיניה, הלכך כל שאלו קנה במוכר לשנים וזה מחזיק לעצמו עלתה להן חזקה, גם כן אלו חזקתן בשלש שנים. ולפי פירושם גם כן הא דאמרינן לקמן דרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר יש לו, ואפילו לרב זביד דאמר אין לו הני מילי בשני לקוחות, דמשמע דבלקוחות מיירי ולא בחזקת שלש, לא היא, אלא כטעמא דאמרן דעיקר חזקתן בטענת קנייה אתו לה ושניהם אומרים דלקוחות הם. ומיהו לפי פירוש זה אם בא בעל האילנות בטענה שקנה בפירוש הקרקע, עלתה לו חזקה מיהא למקומן של אילנות, דמגו דאי בעי אמר מינך זבניתיהו ואכלתינהו שני זחקה ועלתה לו חזקה, דאי לא איבעי לה למחויי, כי אמר לדידי זבינא לי מיניה דראובן שמכר לך את השדה, נאמן, ולא ליטע אחרים במקומן, אלא שהמקום של אילנות שלו ליטע בהן כורכמא רישקא ואי נמי למשטח בה פירי אי נמי לחפור בו בור ודות דלא מכחשי בערא, וכדאמרינן לקמן האי מאן דזבין ליה דיקלא לחבריה קני ליה משפולא דדיקלא ועד תהומא, ואוקמה רבא בבא מחמת טענה, ומסתמא לא עבדינן לרב זביד דפליג בהא. כנ"ל.

פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע פירוש אילו שנים, וכדאמר רב הונא בשילהי פרקין דלקמן המור את הבית (עא, א) אף על גב דאמור רבנן הקונה שני אילנות בשל חברו לא קנה קרקע, מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע, ואפילו לרבי עקיבא וכו' דאי לא משייר אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל מעתה ואפילו קודם שייבשו, דלא דמי לקונה שני אילנות בתוך של חבירו דאף על גב דלא קנה קרקע אין לו לעקרן, דלימי העץ מכר לו את הקרקע שהן נטועין שם דהתם היינו טעמא משום דסתמא דמלתא לא קנה זה לעצים אלא לפירות, ומוכר נמי אם איתא דלקוץ מכרן הוה ליה לפרושי, אבל במוכר קרקע ומשייר אילנות, סתמא דמילתא לא שייר במאי דזבין ולא מידי, וכל הקרקע מכר לו, הילכך אנן סהדי דמוכר נחית לשיורא, כי היכי דלא לימא ליה לוקח מעתה עקור אילנך שקול וזיל, ומדנחית לשיורא שייר לפניו קרקע גמור הצריך לאילנות תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו, ואם מתו תיטע אחרים תחתיהן, וכדאמרינן התם בשלהי המוכר את הבית דאי נפיל הדר שתיל להו, ואפילו למאי דסבירא לן מעיקרא דרב הונא אפילו לרבי עקיבא אמרה, אמרינן נמי הכי, וכדפירש שם ר"ש ז"ל, והוא הנכון שבשמועה.

זה שכתבנו נאכל עשרה במפוזר ושלא הוציאו האחרים שהחזיק פירושו אף בקרקע הואיל ושדה זה עיקרו לאילנות נמשך הקרקע אחר חזקת האילנות אבל שדה לבן שהיו בה אילנות אין אכילת האילנות חזקה אצל הקרקע והילכך האוכל פירות אילן של חברו שלש שנים וטען שהקרקע שלו אין זה כלום ומ"מ החזיק באילנות ובקרקע הצריך להם לפי מה שהם ר"ל שאם הם שלשה קנה קרקע הצריך להם ואם אינו אלא אחד לא קנה קרקע אלא לכשייבש ילך לו ואם טען שהוא מכר לו האילן וקרקע הנטוע בו לעולם קנה המקום שהוא נטוע בו כעובי האילן עד התהום ואע"פ שהקונה אילן אחד בסתם לא קנה קרקע וכשיקצץ או ייבש ילך לו זה שבא מחמת טענה וטוען שקנה האילן ומקומו לעולם קנה ומ"מ אם לא טען אלא קנין האילן אין לו קרקע ולכשייבש ילך לו שאין חזקתו מועלת לו יותר ממכירה ודאית והוא שאמרו למטה דוקא בבא מחמת טענה ר"ל שטוען שמכר לו האילן ומקום הנטוע בו לעולם אף לאחר מיתת האילן וקציצתו:

מעתה החזיק אחד באילנות ואכל פירותיהן ואחר החזיק בקרקע וזרעו ואכל צמיחותיו וכל אחד משניהם טוען שהכל שלו זה שהחזיק באילנות קנה אילנות וחצי קרקע ולא חצי קרקע דוקא אלא חלק קרקע והוא כמה שצריך להם והוא מקומן וחוצה להם כמלא אורה וסלו אם הם שלשה ומהם ולמעלה וזה שהחזיק בקרקע קנה שאר קרקע ואם לא החזיק אלא באילן אחד אם טען אף על מקומו קנה מקומו כשיעור עביו עד התהום מצד חזקה שיש עמה טענה... שהיה לו למחות מצד גזלנות מ"מ היה לו למחות ולהודיע בתורת מה בא לידו של זה ושאינו שלו אלא שעל דעת כן הוא מניחו לירד שם ואם לא טען על המקום קנה אילנו לכל ימי חיותו של אילן ולכשיקצץ או ייבש נוטל עציו והולך לו ומ"מ אינו מכריחו לעקור כל ימי חיותו של אילן וזה שאמרו לימא ליה עקור אילנך וזיל פירושו שיאמר לו לכשייבש טול עציך ולך ואע"פ שיש מפרשים אותו אף בזמן האילן אין נראה כן ואף המפרשים כן לא אמרוה אלא דרך פירוש סוגיא אבל לא לענין פסק וכן מה שאמרו למטה לימא ליה לכורכמא רישקא זבינית לך עקור כורכמך וזיל פירושו כשם שלפעמים אדם מוכר מקומות היפים שבקרקעו לזריעת כרכום החשוב שאדם מניחו עד שיגמר כרכמו ואחר שנגמר בשולו אדם מכריחו לעקרו ואין לו לזרוע אחר תחתיו מכח אותו שכירות כך לא נמכר לך אילן זה להיות מקום מטעו מכור לך לעולם אלא לכל זמן שהוא צריך לאילן זה ואם יבש או נקצץ אין לך עוד בקרקע כלום ומ"מ שדה שעיקרו לאילן כגון כרם ופרדס וכיוצא בהם כגון כל מטע עשרה לבית סאה קנה הקרקע בחזקת האילנות כמו שביארנו למעלה:

זה שביארנו בהחזיק אחד באילנות ואחד בקרקע בודאי כך הוא הדין ואף לענין פירוש יש מפרשים כן סוגיא זו ר"ל סוגית זה החזיק באילנות וכו' מאחר ותפש בה לשון חזקה ומ"מ יש מפרשים אותה לענין דין אחר והוא בשנים שלקחו מאדם אחד זה אילנות וזה קרקע וזהו שנתגלגל זו בזוכה באילן על איזה צד הוא זוכה בקרקע וכן הדבר מוכרח לענין פירוש ממה שאמרו למטה פשיטא מכר אילנות ושייר קרקע לפניו לר' עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר יש לו קרקע ואפילו לרב זביד דאמר זה קנה אילנות וכו' דוקא בשני לקוחות ודבר זה אנו צריכין לברר את דינו והוא נמצא על שלשה דרכים האחד שמכר את האילנות ושייר קרקע לעצמו והאחד שמכר קרקע ושייר האילנות לעצמו ואחד שמכר את הכל קרקע לזה ואילנות לזה או שהחזיק בנכסי הגר באילנות ולא בקרקע או בקרקע ולא באילנות או שהחזיקו שנים זה בקרקע וזה באילנות וצריך שתדע לשיטתנו שהוזכרו בסוגיא זו דברים שאין פירושן כפשטן והוא מה שאמרו בה לימא ליה עקור אילנך וזיל שאין פירושו עקירה לאלתר אלא לאחר שייבשו ועיקר קושייתו אם מכר קרקע לזה ואילנות לזה ודעתך לומר שאין לבעל האילנות בקרקע כלום אם כן לכשייבשו יאמר לו עקור אילנך וכו' כלומר טול עציך ולא תטע אחרים במקומן ואין זה מכירת אילנות ואע"פ שהקונה אילן אחד או שנים בשל חברו אין לו קרקע מ"מ זה שמכר קרקע לאחד ואילן לאחד יראה (שלא)... מוכר הקרקע לעולם כך הוא מוכר האילן לעולם וכן מה שפירש אח"כ שבעל האילנות קנה חצי קרקע פירושו חלק הקרקע ולא חצי דוקא אלא מה שצריך לו והוא מקומו וחוצה לו מלא אורה וסלו וזה שאמר זה החזיק בקרקע וזה החזיק באילנות בשנים שלקחו מאחד זה אילנות וזה קרקע ופסק רב פפא שהלכה כמותו שאף באילן אחד יש לו קרקע הצריך לו לעולם והוא מקומו וחוצה לו כמלא אורה וסלו:

מכר קרקע ושייר אילנות לעצמו אף זה אפילו באילן אחד או שנים יש לו קרקע הצריך להם ואע"פ שהמוכר בעין יפה מוכר ובלא שום עכוב מ"מ מצד שהאילנות מכחישין את הארץ מתירא הוא שמא לכשייבשו לא יניחהו ליטע אחרים תחתיו ומתכוין לעכב קרקע לעצמו ואע"פ שבמוכר את הבית אמרו שלא מכר את הבור ואת הדות ושהוא צריך אח"כ ליקח לו דרך שאם שייר את הבור ואת הדות לא שייר קרקע הצריך להם והוא הדרך טעם הדבר מתוך שאין הבור והדות מכחישין את הארץ אינו מתירא שיהא בעל הבית בא עליו בעקפין ואינו מכוין לעכב הקרקע הצריך להם:

בא"ד ולפ"ז נמי ליכא למימר דאין חילוק בין חזקה למכר כו' עכ"ל ר"ל דלענין חזקה ליכא למימר דתליא בפלוגתא דתנאי כמו במכר והקדש דמ"מ תקשי מדאביי דהתם דסבר כרב נחמן אדאביי דהכא וק"ל:

בד"ה לימא ליה כו' ואפי' בשני אילנות כשיבשו יטע כו' משום דכי היכי דלדידך בעין יפה כו' עכ"ל ק"ק [א] לר' עקיבא דאית ליה במוכר לחבירו נמי דבעין יפה מוכר אמאי לא נאמר כן בשני אילנות כשיבשו שיטע אחרים במקומן כמ"ש התוס' לקמן בשם ר"י דאפילו רבי עקיבא מודה בשנים דאין לו קרקע כלל ודו"ק:

לאו אמר רבי ישמעאל חד פירא הוי חזקה כו' דהא דתנן אסף תבואתו ומסק את זיתיו כו' בנטיען עשרה לבית סאה מיירי וטעמא דמלתא כיון דנקנה הקרקע בקניה דכשמחזיק באילנות מחזיק בקרקע הלכך כיון שאין צורך להחזיק בקרקע בבהמה ומשטח פירי אלא באכילת האילנות סגי ליה באכילת הפירות הצומחים באילנות אף על גב דמקצתם לא אפיק והוא דבזע בזועי והוי כמאן דמחזיק בכל הקרקע. ואף על גב דאמרינן אכלה כולה חוץ מבית רובע קנאה כולה חוץ מבית רובע. שאני הכא דכיון דכל הקרקע צריך לאילנות ומחזיק בקרקע על ידי חזקת האילנות הויא חזקה באכילת פירות הצומחים אבל כשמחזיק על ידי חזקת הקרקע בידו להחזיק בכולה ארעא כשמשטם בה פירי הלכך כי לא אחזיק בבית רובע קנאה כולה חוץ מבית רובע. הר"י בעליות.

והוא דבזע בזועי פירשו רוב המפרשים דעל לא אפיק קאי ולומר שאפילו לא אפיק אלו אותן עשרה לא היו מפוזרים בשדה לא עלתה לו חזקה לכל השדה אלא לאותו קצה שאכל ולפי פירוש זה הא דתנן מסק את זיתיו וכנס את קייצו כשהזיתים והתאנים מפוזרים בשדה ואינם נטועים אלו שורה לעצמן ואלו שורה לעצמן וכן פירש ר"ש ז"ל שכן דרכן של בני אדם לפזרן בשדה ולא לנ. טוע אלו בשדה לעצמן ואלו בשדה לעצמן. ולפי פירוש זה שלשים אילנות דוקא ולאו דוקא ממש שלשים אלא שיש שם הרבה מפוזרים אילך ואילך אבל שלשה הנטועים ממטע עשרה לבית סאה לא שאף על פי שאכל שנה זו אחד ובשנייה אחר ובשלישית האחר לא הויא חזקה וכן פירשו בתוספות אבל הראב"ד ז"ל הקשה לא בזע בזועי היכא דלא אפיק אמאי לא הויא חזקה אי בדידיה תליא מלתא הא אכל כל מה דאפיק ומאי הוה ליה למעבד. ולפיכך פירש הוא ז"ל דאסיפא קאי דכי אמרינן דאפיק ולא אכל דלא הויא חזקה היכא דבזע לאכילה דידיה דדמי כמאן דשמיט ואכיל אבל אכלן רצופין הויא אכילה גמורה והויין חזקה אהדדי הואיל וכלהו אכל בתלת שנין. ולפי פירוש זה אתיא מתניתין שפיר בכל ענין ואפילו בנטועים אלו שורה לעצמן ואלו שורה לעצמן ושלשים לאו דוקא אלא שהדבר קצת קשה היאך אפשר דאפיק ולא אכל אף על גב דאכל קצה אחד רצוף דהויא חזקה לקצה האחר והכא לא אכל ולא החזיק בו ובאכילה אחת איך תעלה לו חזקה. הא דאמרינן הני מילי היכא דלא אפיק תימה איך תפסו הענין בדבר רחוק ושאינו מצוי לעולם שיוציאו אלו שנה זו ולא האחרים ואלו שנה השניה ולא האחרים וכן אלו שנה השלישית ולא האחרים. על כן פירש רבינו חננאל ז"ל בבנות שוח דמשעת חניטתן עד שעת לקיטתן שלש שנים והא דקאמר אבל אפיק ולא אכל לא הויא חזקה הכי קאמר אבל בשאר אילנות שטוענים בכל שנה ואפיק ולא אכל לא הויא חזקה. הרשב"א ז"ל.

זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע כלומר שנים שקנו מאחד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע שהאילנות עומדים בתוכה אי נמי שנים שהמזיקו בנכסי הגר זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע שהאילנות עומדים בתוכה זה קנה קרקע וזה קנה אילנות בלי קרקע. הר"י ן' מיגש ז"ל.

זה קנה אילנות כו' טעמא דרב זביד מפרש לה ואזיל בשמעתין דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות כו'. ופירושא דמלתא אף על פי שהוא לוקח שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה וקיימא לן קנה שלשה אילנות קנה קרקע שאני התם שהמוכר עשוי לשעבד הקרקע ללוקח כשהוא מוכר שלשה אילנות נטועים בסאה דחשיבי שדה בכך למכור קרקע שביניהם בכלל מכירתן אבל כשהוא מוכר לזה אילנות ולזה קרקע אין בדעת המוכר לשעבד את הלקוחות זה לזה אלא לזה מוכר מה שבכלל לשון מקחו ולזה מה שבכלל לשון מקחו דסתם קרקע כל דקרקע במשמע שהמוכר כל השדה מכר ולא חציו הלכך אין לנו לומר שהוא משייר לבעל האילנות בחלק בעל הקרקע משום עין יפה כדי שיהו לו שם אילנות לעולם ואם מתו יטע אחרים במקומן ואין לנו לומר כן אלא לא קנה בעל האילנות קרקע כלל ואם מתו לא יטע אחרים תחתיהם מן הטעם שפירשנו. מתקיף לה רב פפא וכי מאחר דאין לו לבעל האילנות בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך ושקול וזיל. ואם תאמר הרי קונה שני אילנות בשדה חברו דלא קנה קרקע ואם מתו דלא יטע אחרים במקומם ואפילו הכי לא מצי אמר עקור אילנך ושקול וזיל הכא נמי אף על פי שאין לו לבעל האילנות בקרקע כלום למה יאמר לו עקור אילנך ושקול וזיל הלא יש לו לקיים אותם בשדהו כל זמן שהן קיימין. יש לומר בשלמא קונה שני אילנות בשדה חברו כיון דשקיל מוכר זוזי מיניה איכא למימר דמשעבד קרקע שלו להעמיד שם אילנותיו כל זמן שהם קיימים אבל הכא גבי שני לקוחות כיון דלית ליה לבעל האילנות בקרקע כלום אף על פי שלקח שלשה אילנות משום דאמרינן שאין דעתו של מוכר לשעבד הלקוחות זה לזה וכדמפרש ואזיל ליה טעמא דמלתא משום דאמר ליה כו' אם כן לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל דהא לא משעבד קרקע שלו לאילנותיו של זה שאיו לשני לקוחות הללו זה על זה כלום. עליות הר"י ז"ל.

וזה לשון הראב"ד ז"ל זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע כו'. זאת הסוגיא הביא הרב ז"ל והוסיף לדבר עליה בפרק המוכר את הבית ואף על פי כן לא האיר אותה כפי הצורך. וכך היא הצעתה שנים אמרו לאמד מכרת לנו זה הקרקע והאילנות שבו אמר להם לכו והמזיקו בהם וכל אחד מכם יקנה מה שיחזיק בו ואחד יקנה הקרקע ואחד יקנה האילנות והחזיק זה בקרקע וזה באילנות ואין לחוש אם החזיקו בבת אחת או בזה אחר זה שהרי ההקנאה בבת אחת ולא שייר לעצמו כלום באותה מכירה רב זביד אמר בין בשני אילנות בין בשלשה זה קנה אילנות לבדם וזה קנה קרקע לבדו ודבר זה מתברר למטה ממה שאמרו מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלדגתא דרבי עקיבא ורבנן לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר יש לו קרקע ואפילו לרב זביד דאמר אין לו הני מילי בשני לקוחות דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות כו' והא שני אילנות לרבי עקיבא כשלשה אילנות לרבנן וקא מפליג בין שני לקוחות ללוקת אחד מהאי טעמא גופיה ואפילו לרב זביד מיהו קיימא לן כרבי עקיבא ואפילו בלוקח אחד ואפילו בשני אילנות והיינו כדאמר ליה רב פפא לרב זביד ואי לית ליה לבעל אילנות בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל. עוד אני צריך לברר מה טעם לרב פפא פשיטא ליה שאין לו לבעל הקרקע באילנות כלום והלא המוכר שדה לחברו ויש בו אילנות קנה הקרקע והאילנות כדאיתא בפרק המוכר את הספינה ואף על גב דלא אמר ליה קנה לך דקל הוצין ותאלי קני להו בסתמא ואם כן בין לרב פפא בין לרב זביד אמאי פשיטא להו דאין לבעל הקרקע באילנות כלום. ולא היא התם כיון שהוא שדה אילן מדלא שייר אילנות ודאי אגב שדה מזדבני דאי לא שדה למאי מיבעי ליה אבל היכא דשייר או זבין לה לאיניש אחרינא הא שייר. ואם תאמר כשמכר אילנות ושייר קרקע לפניו או מכרו לאחר נמי נימא הכי דהא שיירא לארעא כי הכא ואמאי יש לו לבעל האילנות בקרקע התם משום דאילנות לא קיימי אלא בקרקע וכיון דמכר לו אילן עושה פירות ודאי על דעת שיהיה לו קרקע הצריך להם מכר לו. עד כאן לשונו.

אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע כו' פירשו רבינו חננאל ז"ל והר"י ן' מיגש ז"ל חצי קרקע לאו דוקא אלא בעל האילנות קנה קרקע תחתיהן וביניהם וחוצה להם כמלא אורה. וכתב ר"ש ז"ל חצי קרקע דוקא וכגון שהקרקע כולו צריך לאילנות שהם נטועים ממטע עשרה לבית סאה ואין שם קרקע אחר אלא הצריך לאילנות הלכך על כרחך קרקע שבין האילנות מכר לזה שמחזיק בקרקע ולזה שמחזיק באילנות כיון דשלשה אילנות יש להם קרקע יש לנו לומר שהקנה לו קרקע הלכך הוה ליה כמי שמכר לזה קרקע ולזה קרקע וחולקים את הקרקע. אלו דבריו ז"ל. ולא עמדתי על דבריו שאם אין שם קרקע אלא הצריך לאילנות כיון שמכר לזה קרקע שבין האילנות ולזה אילנות ודאי כל הקרקע מכר לו והרי זה כמי שפירש שלא יהא קרקע לבעל האילנות דאף על גב שהקונה שלשה אילנות סתם יש לו קרקע כי משייר קרקע שביניהם וחוצה להם תנאו קיים ואין לך שיור תנאי מפורש מזה כיון שמכר לזה אילנות חוץ מן הקרקע ואין שם אלא קרקע שביניהם כלום אמרינן דחוץ מחצי קרקע קאמר והא נמי להא דמיא ואין הדעת סובלת לחלוק ביניהן דכיון שמכר לזה אילנות ולזה הקרקע ואין שם אלא קרקע שביניהם ודאי הוי כמי נמכר לזה אילנות חוץ מן הקרקע. ותו קשה לי הא דאמרינן לקמן ואפילו לרב פפא דאמר יש לו הני מילי גבי שני לקוחות דאמר ליה כי היכי דלדידך בעין יפה זביני לך כו' ואם איתא דכשאין שם קרקע אלא שבין האילנות עסקינן מה מכרו לבעל הקרקע בעין יפה והלא פחתו לו מדינו ומדקאמר זביני לך משמע שיש שם מכר קרקע בעין יפה ואלו הוה קאמרינן כי היכי דלדידך בעין יפה מזבני לך היית יכול לפרש כי היכי דאתית למימר דבעין יפה מזבני לך וכל הקרקע מכרו לך כן יש לומר דלדידי מכרו בעין יפה ויש לי בקרקע ונראה לי שאם אין שם אלא הצריך לאילנות ודאי זה קנה כל הקרקע ומה שתחתיהם וביניהם וחוצה להן וזה שקנה אילנות יש לו ליטע אחרים במקומם משום דאמרינן כי היכי דלהאי בעין יפה להאי נמי בעין יפה וסוגיא דשמעתין נמי הכי מוכיח כדבעינן למכתב ואם באנו לפרש חצי הקרקע דאמר רב פפא חצי ממש מפרשינן לה לשמעתא כשיש שם קרקע מלבד הצריך לאילנות ואמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה כל הקרקע ואפילו קרקע שבין האילנות דקרקע סתם קאמר ליה דמשמע כל הקרקע שהאומר שדה זו אני מוכר לך אף על פי שלא אמר כל השדה מכר את כולה ואף על גב דזבין להאי שלשה אילנות וקיימא לן קנה שלשה אילנות קנה קרקע הכא גבי שני לקוחות אמרינן כיון דעיקר מקחו של זה אילנות ועיקר מקחו של זה בקרקע אין בדעת המוכר לשייר במקחו של זה לצורך מקחו של זה אלא שלזה מכר כל האילנות ולזה מכר כל הקרקע והיינו דאמרינן לקמן דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות כו'. ואתקיף לה רב פפא אי הכי כיון דלא שייר במקחו של בעל הקרקע ודעת המוכר לחלק במקחו לימא ליה עקור אילנך שקול כו'. אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע כו' דאיכא למימר דלבעל הקרקע בעין יפה זבין ליה ואפילו קרקע שבין האילנות מכר לו ולא שייר לבעל האילנות בחלק בעל הקרקע שהמוכר לשנים אינו מוכר מחלק האחד לחברו וכטעמיה דרב זביד ונהי דאמרינן יש לו קרקע ליטע אחר במקומו דאם אין לו לבעל האילנות בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל כו' אבל בשאר הקרקע חוץ ממקום האילן עצמו לא שייר לבעל האילנות מסתם מקחו של בעל הקרקע ואיכא למימר נמי כיון שהלוקח שלשה אילנות יש לו קרקע הכי נמי מסתמא לבעל האילנות מכר בתורת מקחו ודינו ולא מכר לבעל הקרקע אלא הקרקע שאינו צריך לאילנות הלכך כיון דלהאי ולהאי בעין יפה זבין ליה זה קנה אילנות וחצי קרקע מן הקרקע הצריך לאילנות מלבד שאר הקרקע שאין שם אילנות וחצי קרקע שהוא מן הצריך לאילנות קאמר דאלו בשאר הקרקע שאינו צריך לאילנות מאי עבידתיה דבעל אילנות. הר"י ז"ל בעליות. וזה לשון הרשב"א ז"ל: זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע רוב המפרשים פירשוה דלאו בחזקה שיש עמה טענה כגון שזה אומר לקחתי וזה אומר לא מכרתי מיירי אלא בלוקח קא מיירי וכגון שאמר לשנים לאחד מכם אני מוכר האילנות ולשני אני מוכר הקרקע והלך זה בעצמו והחזיק באילנות כגון שזמר ותקן בהם כל דהו וזה הלך בעצמו והחזיק בקרקע דרפק ביה פורתא ואמר רב זביד זה קנה האילנות כולן ואין לבעל הקרקע באילנות כלום. ואף על גב דמוכר בעלמא מכר קרקע מכר גם את האילנות שבתוכו וכדאמרינן בפרק המוכר את הבית אמר רב יהודה האי מאן דמזבין ארעא לחבריה צריך למכתב ליה קני לך דיקלין ותאלין והוצין ואף על גב דכי לא כתב ליה קני אפילו הכי שופרא דשטרא הוא והכא פשיטא מלתא בין לרב זביד ובין לרב פפא דלית ליה לבעל הקרקע באילנות כלום. התם היינו טעמא דכיון דמכר את השדה סתם והיו בו אילנות בסתמא הכל מכר כיון שאין שם אילן חשוב בפני עצמו כחרוב המורכב וסדין השקמה דאם איתא דשייר פרושי הוה מפרש דעליה דידיה רמיא לגלויי כיון דבטילו אגב ארעא אבל הכא הא שיירן דהא מכרן לשני. וזה קנה קרקע כלומר כל הקרקע ואם מתו לא יטע אחרים במקומם ולא שנא שני אילנות ולא שנה שלשה ומטעמא דמפרשינן לקמן משום דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות את לית לך בקרקע ומיהו מודה רב זביד דכל זמן שהן חיין אינו יכול לומר לו עקור אילנך מעתה שקול וזיל ואף על גב דבעלמא אפילו לקח שני אילנות דאין לו קרקע ואם מתו לא יטע אחרים במקומם ואפילו הכי כל ימי העץ אינו יכול לומר לו עקור אילנך התם הוא במוכר אילנות ומשייר קרקע לפניו דחזקה דשייר ולימי העץ מכרן לו דאי לא הוה ליה לגלויי אבל הכא לרב זביד דאמר דאפילו שלשה אין להם קרקע ואפילו ליטע אחרים במקומם משום דשני לקוחות הן ואמר ליה אידך כי היכי דלדידי לית לי באילנות ולא מידי לדידך נמי לית לך בקרקע ולא מידי אם כן מהאי טעמא נמי לימא ליה אפילו מעתה תעקור אילנך דלית לך בארעא ולא מידי ואף על גב דיא מפרשינן בדרב זביד דלא מצי אמר ליה בעל הקרקע עקור אילנך וזיל אפילו הכי מדברי רב פפא דאקשי ליה הכין שמעינן דשמעה מיניה בהדיא ואי נמי מדקאמר זה קנה אילנות שמע לה דאי למעקר קיימי מהשתא לא הוה אמר זה קנה אילנות סתם אלא זה קנה אילנות וקוצץ אי נמי זה קנה עצים אי נמי אילנות לעצים ולשון ראשון נראה עיקר אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה תצי קרקע. חצי קרקע לאו דוקא אלא ליטע אחרים במקומם דמקום האילן מכר לזה כי היכי דלא לימא ליה עקור אילנך. ומסתברא דמשום דקונה שלשה אילנות יש לו שני ענינים בשדה האחר שיש לו קרקע והשני שיש לו זכות שאם מתו יטע אחרים במקומם והלוקח שנים אין לו לא לזה ולא לזה. והוצרכה המשנה לפורטם שנים וכדתנן הקונה שני אילנות בתוך שדה של חברו הרי זה לא קנה קרקע וכו' ואם מתו אין לו קרקע קנה שלשה קנה קרקע וכו' ואם מתו יש לו קרקע כלומר ליטע אחר במקומו חצי קרקע ואיידי דאמר זה קנה אילנות וחצי קרקע אמר נמי זה קנה חצי קרקע וחצי קרקע דקאמר היינו כל השאר. ויש מפרשים דרב פפא חצי קרקע דוקא קאמר ומשכחת לה במוכר שלשה אילנות ובשאין בקרקע אלא כשיעור הצריך לאילנות בצמצום ולפיכך כיון שמכר לזה שלשה ואלו במוכר אחד ולוקח אחד היה קונה כל הקרקע יש לומר שכל הקרקע הקנה לו וכיון ששייר את הקרקע ומכרו לשני אי אפשר לומר שכל הצריך לאילנות מכר שאם כן מה מכר לשני זה והלכך הוה ליה דבר המוטל בספק וחולקים. ואינו מחוור בעיני דאם כן כיון שהדין הזה דוקא במוכר שלשה אילנות ודוקא בשאין שם אלא קרקע מצומצם הוה ליה לפרושי כיון שהדין מתחלף להם בשיש בו קרקע יותר מן הצריך וא"ל בשני אילנות. והראשון נראה עיקר. ובעיקר מה שהעמדנו במוכר ולוקח ולאו בחזקה שיש עמה טענה הקשו בתוספות דאם כן מה שייכא הכא בפרק הספינה הוה ליה לאתויי ואי נמי בפרק הבית והעליה דהתם מיירי במוכר שדה ובמוכר אילנות. ועוד למה הוציאה בלשון זה החזיק וזה החזיק הוה ליה למימר המוכר אילנות לאחר וקרקע לאחר. על כן פירשוה הם ז"ל בחזקת שלש ובענין שמועתנו שהיינו עוסקים בה דדבר הלמד מעניינו הוא והכי קאמר אם החזיקו שנים בקרקע שהיה ידוע לראובן זה אכל את האילנות וזה זרע את הקרקע תחת האילנות וביניהן זה עלתה לו חזקה לאילנות ולא לקרקע וזה עלתה לו חזקה לקרקע ומינה איכא למשמע ללוקח ומוכר כדאמרינן לקמן וטעמא רבה הוא דהא הני בטענה קאתו ומימר אמרי לדידי זבינא לי מניה והאי אמר לדידי זבינא לי מיניה הלכך כל שאלו קנה במוכר לשנים זה מחזיק לעצמו וזה לעצמו עלתה להם גם כן חזקתן בשלש שנים ולפי פירושם גם כן הא דאמרינן לקמן לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר יש לו ואפילו לרב זביד דאמר אין לו הני מילי בשני לקוחות דמשמע דבלקוחות מיירי ולא בחזקת שלש לא היא אלא בטעמא דאמרן דעיקר חזקתם בטענות קנייה אתו לה ושניהם אומרים דלקוחות הן. ומיהו לפי פירוש זה אם בא בעל האילנות בטענה שקנה בפירוש הקרקע עלתה לו חזקה מיהו למקומן של אילנות במגו דאי בעי אמר מינך זבינתינהו ואכלתינהו שני חזקה ועלתה לו חזקה דאי לא איבעי ליה למחויי כי אמר נמי לדידי זבינא לה מיניה דראובן שמכר לך את השדה נאמן ולא ליטע אחרים במקומם אלא שהמקום של אילנות שלו ליטע בהן כורכמא דרישקא ואי נמי למשטח בה פירי אי נמי לחפור בו בור ודות דלא מכחשי בארעא וכדאמרינן לקמן האי מאן דזבין ליה דיקלא לחבריה קני ליה משיפולא דדיקלא ועד תהומא ואוקמה רבא בבא מחמת טענה ומסתמא לא עבדינן לרב זביד דפליג בה כן נראה לי.

פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע פירוש אפילו שנים וכדאמר רב הונא בשלהי פרקין דלקמן המוכר את הבית אף על גב דאמרו רבנן הקונה שני אילנות בשל חברו לא קנה קרקע מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לרבי עקיבא כו' דאי לא משייר אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל מעתה ואפילו קודם שיבשו דלא דמי לקונה שני אילנות בתוך של חברו דאף על גב דלא קנה קרקע אין לו לעקרן כל ימי העץ מכר לו את הקרקע שהם נטועים שם דהתם היינו טעמא משום דסתמא דמלתא לא קנה זה לעצים אלא לפירות ומוכר נמי אם איתא דליקוץ מוכרן הוה ליה לפרושי אבל במוכר קרקע ומשייר באילנות סתמא דמלתא לא שייר במאי דזבין ולא מידי וכל הקרקע מכר לו הלכך אנן סהדי דמוכר נחית לשיורא כי היכי דלא לימא ליה לוקה מעתה עקור אילנך וזיל ומדנחית לשיורא שייר לפניו קרקע גמור הצריך לאילנות תחתיהם וביניהם וחוצה להן כמלא אורה וסלו ואם מתו יטע אחרים תחתיהם וכדאמרינן התם בשילהי המוכר את הבית דאי נפיל הדר שתיל להו ואפילו למאי דסבירי לן מעיקרא דרב הונא אפילו לרבי עקיבא אמרה אמרינן נמי הכי וכדפירש שם רש"י ז"ל והוא הנכון שבשמועה. עד כאן לשון הרשב"א ז"ל.