Commentary page

Bava Batra 156a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Bava Batra 156a

Bava Batra 156a. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 204 words — with the classic commentaries printed on the page.

Tosafot

ולטעמיך זבין שוי חמשא בשיתא וא"ת גם בגדולים נמי אין ממכרו מכר בכה"ג דהוי ליה ביטול מקח ומחזיר אונאה וי"ל דלאו דוקא נקט חמשא בשיתא אי נמי דוקא ואתי שפיר למה שמפרש ר"ת דאין אונאה לקרקעות אי נמי כגון שאמר בפירוש יודע אני שאינו שוה כל כך אי נמי לא יתבטל לגמרי כיון דליכא יותר משתות:

בודקין לקדושין ולגירושין הך בדיקה אחר שהגיע לכלל שנים אבל מקמי שנים הוו שערות שומא בעלמא כדאמרינן בנדה פרק (בא סימן) (דף נב ושם) וגם מהניא הך בדיקה לענין שאם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אי משכחינן בתר הכי סימנים בתראי לא הוו קדושין ואי לא משכחי סימנים הוי ספיקא דחיישינן שמא נשרו בספיקא דאורייתא כי הכא כדאמר בפ' בא סימן וליכא למימר דאם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר חיישינן לקדושי [שניהם] וכדשמואל דאמר בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף עט:) קדשה אביה בדרך וקדשה היא עצמה בעיר חוששין לקדושי [שניהם] דהתם לא קאמר הכי אלא ביומא דמשלם שית שבאותו יום בגרה אבל הכא שהגיע כבר לגדלות מזמן גדול לא:

ולגירושין שאם לא ימצאו שערות לא יהיו גירושין דלא סמכינן אחזקה להקל וכן לחליצה ולמיאון ואע"ג דגבי מיאון אמרי' בפ' בא סימן (נדה דף מח: ושם) קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה דחזקה הביאה סימנין היינו היכא דלא בדקנא אבל היכא דבדקנא ולא אשכחינן יכולה למאן ולא חיישינן שמא נשרו כיון שלא בעל כדאמרי' בפ' בא סימן (נדה ד' נב.) מיהו בזמן הזה לא בקיאינן בהכרת גומות:

וכי מאחר דבדקנוה לקדושין לגירושין למה לי כו' וא"ת ומאי קושיא וכי חובה הוא לבדוק לקדושין אבל לגירושין צריך הוא לבדוק אם הוא גדול לגרש ועוד דהוה ליה למימר האי לישנא למאי הלכתא בדקינן לגירושין דממה נפשך היא מגורשת שאם היה קטן בשעת קדושין אפי' גירושין לא בעי ואם היה גדול עכשיו הוא גדול בשעת גירושין ואם היה ספיקא הא ספיקא דאורייתא לחומרא דחיישינן שמא נשרו כדאמרי' בפ' בא סימן (שם) ודוחק לומר דבודקין לקדושין דהיינו אם לא מצאו שערות לא תהא מקודשת דלא חיישינן שמא נשרו דהויא אז מילתא דשמואל בהכי דלא כהלכתא:

לחליצה לאפוקי מדר' יוסי וא"ת אימא דלענין איש מיירי דהתם אפי' ר' יוסי מודה וי"ל דמשמע לי' דמיירי בין באיש בין באשה דומיא דלגיטין ולקדושין דמיירי בין באיש בין באשה:

לאפוקי מדר' יהודה כו' ואם תאמר מנא ליה לאפוקי מדרבי יהודה דלמא בבדיקה דרבי יהודה איירי ויש לומר דומיא דבדיקות דלעיל דהוי ב' שערות מיהו צריך עיון אי קאמר ר' יהודה למילתיה גבי מיאון דוקא או לא:

עד שירבה שחור על הלבן פי' רבינו שמואל דלא גרסינן על הלבן ור"י אומר דגרסינן שפיר דעל הלבן היינו על הבשר שהוא לבן ואיידי שהזכיר שחור בשיער הזכיר בשר בלשון לבן:

רבי אלעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן כו' הכי גריס רבינו תם ר' אלעזר ולא ר' אליעזר והוא ר' אלעזר בן שמוע דאי גריס ר' אליעזר היה קשה מדתני בתר הך בבא פלוגתא דר' אליעזר ורבי יהושע גבי קנין דשכיב מרע בבבא אחריתי ואי גרס ר' אליעזר בתרוייהו א"כ ליערבינהו וליתנינהו המחלק נכסיו על פיו רבי אליעזר אומר אחד בריא כו' בד"א בחול אבל בשבת דבריו קיימין ר' יהושע אומר כו' אלא מדפלגינהו לתרי בבי שמע מינה הראשון הוא ר' אלעזר בן שמוע ועוד ראיה דקאמר בגמרא א"ר לוי קונין מש"מ ואפילו בשבת ולא לחוש לדברי ר' אלעזר כו' ואי גרס ר' אליעזר הא אית ליה בסמוך דבשבת דבריו קיימין בלא קנין ועוד מאי האי דקאמר אמרו לו מעשה דבני רוכל כו' לימא להו דשבת הוה ע"כ דברי ר"ת ועוד הקשה ר"י מדאמרי' בגיטין בסוף פ"ק (דף יד: ושם) גבי הולך מנה לפלוני כו' ומוקי לה התם בשכיב מרע וקאמר ר"י הנשיא משום ר' יעקב שאמר משום רבי מאיר כר' אליעזר דבחול צריך קנין ואי גרסי' הכא רבי אליעזר הא אית ליה לר"מ בגמ' דרבי אליעזר אומר בחול דבריו קיימין ולא הצריך קנין והתם בחול מיירי מדקאמר הולך מנה לפלוני דמשמע בחול אלא ש"מ דגרס רבי אלעזר ואית ליה בין בשבת בין בחול צריך קנין ופליג אדרבי אליעזר ורבי יהושע דבסמוך וגרסי' ולא לחוש לדברי רבי אלעזר וכן בפ"ק דקדושין (דף כו:) גבי בעיא דצבורין ולקמן בגמ' גבי המקיים קוצים בכרם גרס רבי אלעזר וכן בשבת פרק חבית (שבת דף קמד:) דמייתי לה ההוא דהמקיים קוצים בכרם והר"ר יצחק בר מאיר הקשה מן התוספתא (פ"י) דקתני התם המסוכן שחלק נכסיו על פיו בין בחול בין בשבת דברי המת יעשו אבל בריא עד שיקנו בכסף ובשטר ובחזקה ר"א אומר נכסים שיש להם אחריות נקנים בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אין נקנים אלא במשיכה אמר ר' אליעזר מעשה במרוני אחד שהיה בירושלים והיו לו מטלטלין הרבה כו' במה דברים אמורים בחול אבל בשבת לא יעשה ואם עשה עשוי ר' יהושע אומר בחול אמרו קל וחומר בשבת דברי ר"מ ורבי יהודה אומר רבי אליעזר אומר במה דברים אמורים בשבת אבל בחול לא יעשה ואם עשה עשוי רבי יהושע אומר בשבת אמרו קל וחומר בחול אלמא משמע דכולה רבי אליעזר קתני לה ואור"י דלא קשיא מידי דבמה דברים אמורים דתוספתא אמתני' דהכא קאי ולא אמילתא דרישא דר' אלעזר דתוספתא אלא אמילתא דרבנן קאמר דאמרי דלא בעי קנין והכי פירושא דאם עשה עשוי ולא אמרינן דאין קנין לאחר מיתה דכיון שאין יכול לעשות אלא בקנין מודו כ"ע שיועיל זה הקנין לאחר מיתה והוי כאילו פירש מהיום אם לא יחזור בו לאחר מיתה וה"ק לא יעשה בלא קנין ואם עשה בקנין מה שעשה עשוי ולכתחילה נמי יכול לעשותה בקנין:

Tosafot on Bava Batra 156a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

מתני' המחלק נכסיו על פיו רבי אל(י)עזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה וכו'. לחד מן לישנא במצוה מחמת מיתה. ומסתברא דלרבי אל(י)עזר אין לך שכיב מרע שחוזר במתנותיו בין מית בין עמד, דאי אפשר דבעי קניני בריא וקנה בשמת וחוזר בשעמד, דליכא מאן דפליג בכל דבעי קנין לומר שאם עמד חוזר, דאם כן על כורחין הוה לן למימר דיש קנין לאחר מיתה, ואי אפשר, אלא ודאי כדאמרן, ולא משכחת לר' אלעזר באם עמד חוזר אלא במתנה בפירוש ואומר מהיום אם מתי. כנ"ל.

Rashba on Bava Batra 156a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

Meiri

קטן שנודע לנו שהגיע לכלל שנותיו אם נראו בו סמני גדול מלמעלה כגון שערות בזקן אין אנו צריכין עוד לבדקו אבל אם לא נראו לנו בו סמני גדול מלמעלה יש דברים שצריכין אנו בהם לבדקו אם הביא סימנין אם לאו ויש דברים שאין אנו צריכים לבדקו כיצד לענין עדות אין מקבלין עדותו עד שיבדק קדש את האשה ונתקדשה מיד לשני בודקין אותה אם נמצאו לה שתי שערות אין קדושי שני כלום אף לאחר שהגדילה יבם בן תשע שבא על יבמתו קנאה ולא יכתוב לה גט עד שיגדיל וצריך בדיקה לגיטו שלא להתיר אשת איש מן הספק וכן לחליצה בין לאיש בין לאשה כשם שאין היבם חולץ עד שנעשה איש כך היבמה לא תחלוץ עד שתעשה אשה ולענין יבום אינו כן כמו שיתבאר במקומו ומעתה כל לחליצה צריך בדיקה ודברים אלו כלם לאחר הפרק שאם בתוך הפרק אפילו הביאה סמנין אינם אלא שומא ואע"פ שבמסכת נדה אמרו קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה שהביאה סמנין לא נאמר כן אלא לחומרא ולענין מיאון ר"ל שאינה ממאנת מעתה מהו שנאמר כאן שלמיאון צריכה בדיקה אם בתוך זמן הרי הוא כלפני זמן ואפילו היו שם סמנין הרי הם נדונין כשומא בעלמא ואם לאחר זמן כבר אתה אומר שאין בה בדיקה חזקה שהביאה סמנין ואפילו בדקו ולא מצאו חוששין שמא נשרו ואינה ממאנת כמו שהתבאר בנדה פרק יוצא דופן פירשו גדולי הפוסקים במסכת יבמות שזה שאמרו חוששין שמא נשרו בקדש תוך זמן ובעל לאחר זמן שיש בה ספק תורה אבל אם לא בעל לאחר זמן שאין שם ספק תורה אין חוששין וספק חכמים להקל וכל שלא מצאו בה סמנין יכולה למאן הא אם מצאו אין יכולה למאן אע"פ שאותם שערות עדין בתחלת גדולם ואין השחור שבהם רבה עדין על הלבן ואם כן זה שאמרו בודקין למיאון לאחר זמן וכגון שלא בעל ויש שפירשוה כגון שקבלה קדושין מאחר שאם אין לה סמנין צריכה גט משניהם מן הראשון שמא נשרו ואין יכולה למאן ומשני שמא לא נשרו וקדושיה הן הן מאוניה שהרי ספק נשרו הוא וזיל הכא לחומרא וזיל הכא לחומרא:

המשנה השמינית והיא גם כן מענין החלק הרביעי ואמר על זה המחלק נכסיו על פיו ר' אליעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה אמרו לו מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה תנתן כבנתי לבתי והיא בשנים עשר מנה ומתה וקיימו את דבריה אמר להם בני רוכל תקברם אמם וחכמים אומרים בשבת דבריו קיימין מפני שאין יכול לכתוב אבל לא בחול ר' יהושע אומר בשבת אמרו קל וחומר בחול וכיוצא בו זכין לקטן ואין זכין לגדול דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר לקטן אמרו קל וחומר לגדול אמר הר"ם כבר ביארנו בפרק ראשון מקדושין הפנים שיתקיים בהם קנין המקרקעי וקנין המטלטלי ר' אליעזר אומר שאי אפשר לשום אחד לקנות שום דבר אלא באותם הפנים ואפילו יהיה המקנה לזולת במשיכה לא בדבור בלבד ואמרו אבל לא בחול ר"ל החולה כשמחלק נכסיו בחול ופסק ההלכה שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי ואין הפרש בין דבורו בשבת או בחול ואין צריך קנין כמו שהקדמנו אבל אם רצה הוא שיקנה מידו קונין ממנו ואפילו בשבת שמא תטרף דעתו עליו אם היו מטריחין עליו לחפש אחר עדים שיכתוב ולחתום והלכה כחכמים והלכה זכין לגדול ותרגום הרדידים כבינתא:

אמר המאירי המחלק את נכסיו על פיו פירוש שלא למי שראוי לירש ר' אליעזר אומר אחד בריא ואחד שכ"מ אינו נקנה בדברים אלא בדרכי ההקנאות קרקעות בכסף ושטר וחזקה ומטלטלין במשיכה וכן בשאר דרכי הקנינים שאינו סובר דברי שכ"מ ככתובים וכמסורים כלל אלא במחלק לראויים לירש אע"פ שמרבה לזה וממעט לזה אמרו לו חכמים והלא מעשה היה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה תנתן כבנתי לבתי והיא שוה שנים עשר מנה ומתה וקיימו חכמים את דבריה ובת אצל הבן הרי היא כאחר שהרי אינה ראויה לירש כלל ואמר להם בני רוכל תקברם אמם כלומר שרשעים היו ורוח חכמים נוחה להשאירה לבת משיחזרו הנכסים לבנים הא מן הדין אין בדבריה כלום ואע"פ שהיה להם לחוש להטיית הדין שמא הבנים לא הזמינוה לדין על כך ומ"מ הלכה כחכמים ודברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמו אף לזרים ונחלקו אח"כ בטענה אחרת שר' אליעזר אומר בשבת דבריו קיימים מפני שאין יכול לכתוב עשו בו תקנה אבל לא בחול אלא הואיל ויכול לכתוב יכתוב ר' יהושע אומר קל וחומר בחול שמאחר שאיפשר בכתיבה אין כתיבה מעכבת כענין מה שאמרו כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכן הלכה אלא שלא מן השם הוא זה אלא שלא תטרף דעתו עליו כשידע שאין דבריו כלום כיוצא בו זכין לקטן מפני שמאחר שאינו בר זכיה זכין לו ואין זכין לגדול הואיל ובר זכיה הוא יזכה לעצמו ר' יהושע אומר קל וחומר לגדול וכן הלכה ואפילו בפניו זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

Meiri on Bava Batra 156a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה וליטעמיך כו' דהוי ליה ביטול מקח להחזיר אונאה כו' עכ"ל ק"ק האי לישנא דביטול מקח ומחזיר אונאה ב' דברים הן דביטול מקח הוי ביותר משתות וקנה ומחזיר אונאה הוי בשתות ונראה להגיה דה"ל ביטול מקח ומחזיר אונאה כו' ר"ל לרב כדאית ליה ולשמואל כדאית ליה בפרק הזהב דהכא זבין שוה חמש בשיתא הוי שתות מעות דלרב הוי ביטול מקח ולשמואל קנה ומחזיר אונאה ותירוצא בתרא א"נ לא יתבטל לגמרי כו' היינו כשמואל דהלכתא כוותיה ובהכי ניחא נמי מה שכתבו א"נ דוקא וא"ש למה שמפרש ר"ת דאין אונאה כו' דהיינו שמפרש ר"ת בפרק הזהב דאין אונאה לקרקעות עד פלגא ולמה הוצרכו לזה דהא הכא בשתות מיירי ובודאי דאין אונאה לכ"ע דמשנה שלימה היא אבל לדברינו דלעיל ניחא דלרב הוצרכו לפי' ר"ת דהכא שתות מעות הוי כיותר משתות לרב ואמרינן התם דביטול מקח יש להן ביותר משתות לכך הוצרכו לפי' ר"ת דלא אמרינן ביטול מקח יש להן אלא בפלגא ודו"ק:

בד"ה בודקין כו' וגם מהניא הך בדיקה כו' אי משכחינן בתר הכי סימנין כו' וליכא למימר כו' וכדשמואל כו' חוששין לקדושי שניהם דלשמואל דהתם לא כו' עכ"ל כצ"ל ופירוש לדבריהם דגם מהניא הך בדיקה דאם נמצאו בה סימנין אף בתר הקדושין מחזקינן לה שגדולה היתה אף בשעת הקדושין וליכא למימר דבכה"ג לא מחזקינן לה בגדולה ודאי בשעת קדושין וכדשמואל דחושש שם לקדושי שניהם דהיינו גם לקדושי אב דשמא עתה נעשית גדולה וה"נ הכא ניחוש דשמא אחר קדושין הראשונים נעשית גדולה ובאו לה ב' שערות דלא דמי דהתם לא קאמר הכי אלא ביומא דמישלם שית דהשתא נעשית גדולה משא"כ הכא כשכבר בא לה זמן הגדלות דמחזקינן לה שפיר בגדולה שהיו לה ב' שערות כבר ודו"ק:

בד"ה ולגרושין כו' בהכרת גומות הס"ד ואחר כך מ"ה וכי מאחר כו' ועוד דהל"ל האי לישנא למאי הלכתא בדקינן לגרושין כו':

בד"ה ר"א אומר כו' ואי גרס ר' אליעזר הא אית ליה בסמוך דבשבת דבריו כו' עכ"ל דמסתמא ר' לוי אמתניתין קאי דאית ליה לר"א דבריו קיימין בלא קנין ולא קאי אברייתא דקאמר ר"מ אליבא דר"א דבשבת בעי קנין וק"ל:

Chidushei Halachot on Bava Batra 156a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Shita Mekubetzet

בודקין לקידושין כו' כשהגיע לכלל שנים איירי דמקמי הכי לא מהני שערות כדמוכח בפרק יוצא דופן. והא דאמר רבא התם קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים היינו לענין מיאון דוקא. ואם תאמר אפילו כי בדקינן לה נמי ולא מצאו שערות היאך מפקיעים הקדושין ליחוש שננא נשרו דאמרינן התם בפרק יוצא דופן היכא דקידש תוך זמן ובעל לאחר זמן דליכא ספיקא דאורייתא כו' והכא נמי איכא ספיקא דאורייתא. ויש לומר דנפקא מינה בהך בדיקה דאם מצאו שערות ופשטה ידה וקבלה קידושין מאחר אינה צריכה גט משני. מיהו אם לא מצאו שערות צריכה גט משניהם. וצריך לומר דבודקים לקידושין היינו קודם קידושין דאי לאחר קדושין אפילו מצאו שערות צריכה גט משניהם דילמא השתא הוא דאתו ובשעת קידושין לא הוו דהכי אית ליה לשמואל גופיה בפרק בתרא דקידושין גבי קדשה אביה בדרך כו' כדאמרינן השתא הוא דאתו סימני בגרות ולא מצפרא. ומיהו לא דמי דהתם ודאי הוא דאמרינן השתא הוא דבגר שאין בה שום חזקה לומר מצפרא אתה אבל הכא שהגיעה לכלל שנים ודאי אית לן למימר כיון דאחר קידושין מצאן חזקה שגם בשעת קידושין היו בה. ולמיאונים. ואם לא מצא סימנים ממאנת ולא חיישינן שמא נשרו אלא היכא דקידש תוך זמן ובעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאורייתא והכא מיירי דלא בעל. הרא"ש ז"ל.

וכי מאחר דבדקניה לקידושין לגיטין למה לי (וא"כ) וקשה למה תלה קושיתו בבדיקת קדושין אפילו אם לא היו בודקים לקדושין יש להקשות למה לי בדיקה לגיטין. ויש לומר דשמא קטן הוא ולא יצטרך לגט ואין ראוי ליתן גט שלא לצורך כדי שלא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה או כדי שלא לפוסלה מן הכהונה וכיון שיבדקוהו ולא הביא שתי שערות אין צריכה גט דילמא אמינא דילמא סבירא ליה לשמואל כמאן דאמר אין חוששים שמא נשרו לפיכך הקשו וכי מאחר דבדקינן לקידושין לגיטין למה לי והוה מצי לשנויי כגון שלא בדקוהו לקידושין אלא דעדיפא מיניה שני ליה פירוש בודקים לקדושין שיש לבדוק בשעת (בדיקה) קדושין לידע אם יש לה שתי שערות ואם יבא אחר ויקדשנה שוב אין חוששים לקדושי שני שאם לא יבדקו עכשיו אף על פי שימצאו לה שערות לאחר זמן שמא בשעת קידושין קטנה היתה וחוששים לקדושין השני אבל אין לפרש בודקים לקדושין שאם אין לה שתי שערות אין חוששים לקדושין. עליות.

וזה לשון הרא"ש ז"ל וכי מאחר דבדקיניה לקידושין כו'. ואף על גב דלא בדקנו לקידושין אלא משום קדושי שני כדפרשינן (מהו) פריך שפיר דממה נפשך בלא בדיקה נמי הגירושין גירושין שמא היה גדול בשעת גירושין מצי לגרש ואם היה קטן גט נמי לא בעי. עד כאן.

רבי אליעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן רבי אלעזר גרסינן דהוא רבי אלעזר בן שמוע ולא רבי אליעזר כו' ככתוב בתוספות. ועוד ראיה דאמרינן בגמרא אמר רבי לוי קונים משמע ואפילו בשבת שלא לחיש לדברי רבי אליעזר והא רבי אליעזר מודה דבשבת דבריו קיימים ואף על גב דלרבי מאיר אמרינן בגמרא דלרבי אליעזר בחול דבריו קיימים ולא בשבת מיהו רבי לוי אמתניתין קאי דאתיא דלא כרבי מאיר. הרא"ש ז"ל.

Shita Mekubetzet on Bava Batra 156a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Rashi

No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

Original text

Segment 1

וּלְטַעְמָיךְ, זַבֵּין שָׁוֵי חַמְשָׁא – בְּשִׁיתָּא, הָכִי נָמֵי דִּזְבִינֵיהּ זְבִינֵי?!

And according to your reasoning, that the money he receives in exchange for the property is a reason one could consider his sale valid, if he sold property worth five dinars for six dinars, would his sale also be a valid sale?

Segment 2

אֶלָּא קִים לְהוּ לְרַבָּנַן דְּיָנוֹקָא מְקָרְבָא דַּעְתֵּיהּ גַּבֵּי זוּזֵי; וְאִי אָמְרַתְּ זְבִינֵיהּ זְבִינֵי, זִמְנִין דִּמְקַרְקְשִׁי לֵיהּ זוּזֵי, אָזֵיל מְזַבֵּין לְכוּלְּהוּ נִכְסֵי דַּאֲבוּהּ. אֲבָל גַּבֵּי מַתָּנָה, אִי לָאו דַּהֲוָה לֵיהּ הֲנָאָה מִינֵּיהּ – לָא הֲוָה יָהֵיב לֵיהּ מַתָּנָה; אֲמַרוּ רַבָּנַן: תֶּיהְוֵי מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה, דְּלִעְבְּידוּ לְהוּ מִילֵּי.

Rather, the Sages maintain that a child’s inclination is to be attracted to money. And if you say that his sale is a valid sale, there may be times that there are potential buyers who rattle the dinars before him in order to tempt him to sell, and he will go and sell all of his father’s property. That is why the Sages ruled that all of his sales are not valid. But with regard to a gift, if he did not derive benefit from the recipient, he would not give him a gift. The Sages therefore said: Let the gift of an orphan be a valid gift, so that people will perform beneficial matters for the orphans, as the orphan can reciprocate by giving gifts.

Segment 3

אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: בּוֹדְקִין לְקִדּוּשִׁין, לְגֵרוּשִׁין, וְלַחֲלִיצָה, וּלְמֵיאוּנִין. וְלִמְכּוֹר בְּנִכְסֵי אָבִיו – עַד שֶׁיְּהֵא בֶּן עֶשְׂרִים.

§ Rav Naḥman says that Shmuel says: Children who have reached the age of majority, i.e., a boy who is thirteen years old and a girl who is twelve years old, are examined for signs indicating puberty if it is necessary to determine their adulthood for the purpose of betrothal, for the purpose of divorce, for the purpose of ḥalitza , and for the purpose of stating a girl’s refusal to remain married. But in order to sell from the property that one inherited from his father, the seller must be older, and one cannot sell this property until the seller is twenty years old.

Segment 4

וְכֵיוָן דִּבְדַקְנָא לְקִדּוּשִׁין, לְגֵרוּשִׁין לְמָה לִי? לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְיִבּוּם – דִּתְנַן: בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ – קְנָאָהּ. וְאֵין נוֹתֵן גֵּט עַד שֶׁיִּגְדַּל.

The Gemara asks: But once I examined the boy for the purpose of betrothal, why do I need to examine him again for the purpose of divorce? The Gemara answers: This is necessary only with regard to the levirate marriage of a minor, as we learned in a mishna ( Nidda 45a): A boy who is nine years and one day old who engaged in intercourse with his yevama , i.e., his brother’s widow, acquired her as his wife by means of engaging in the act of intercourse. Although a minor cannot betroth a woman under ordinary circumstances, in the case of levirate marriage the act of intercourse of a nine-year-old with his yevama effects acquisition. But he cannot give her a bill of divorce until he reaches his majority. It is therefore necessary to examine him at the time of the divorce.

Segment 5

לַחֲלִיצָה – לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: ״אִישׁ״ כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה, אֲבָל אִשָּׁה – בֵּין גְּדוֹלָה וּבֵין קְטַנָּה; קָא מַשְׁמַע לַן דְּמַקְּשִׁינַן אִשָּׁה לְאִישׁ, דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי.

The Gemara explains why it is necessary to mention examining a boy for the purpose of ḥalitza : This is mentioned to the exclusion of that which Rabbi Yosei says, as Rabbi Yosei says: “Man,” i.e., an adult man, is written in the Torah passage with regard to ḥalitza , as the verse states: “And if the man does not wish to take his brother’s wife” (Deuteronomy 25:7). But a woman, whether she is an adult or a minor, can be released by ḥalitza , as the verse does not indicate her age. To counter this, Rav Naḥman teaches us that a woman is juxtaposed to a man in this passage, indicating that the yevama must also have reached adulthood, and the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei.

Segment 6

וּלְמֵיאוּנִין – לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: עַד שֶׁיִּרְבֶּה שָׁחוֹר; קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה.

The Gemara explains why it is necessary to mention examining a person for the purpose of stating her refusal. This is mentioned to the exclusion of that which Rabbi Yehuda says, as Rabbi Yehuda says that a girl whose mother or brother married her off while she was a minor can nullify her marriage by refusing to remain married, and she can state this refusal until she reaches complete maturity, i.e., when the area covered by black pubic hairs is greater than the skin of the genital area. Rav Naḥman therefore teaches us that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and once a girl has developed two pubic hairs she cannot state her refusal.

Segment 7

וְלִמְכּוֹר בְּנִכְסֵי אָבִיו עַד שֶׁיְּהֵא בֶּן עֶשְׂרִים – לְאַפּוֹקֵי מִמַּאן דְּאָמַר בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה.

Rav Naḥman states: But in order to sell from the property that one inherited from his father, the seller must be older, and he cannot sell the property until he is twenty years old. This is mentioned to the exclusion of the opinion of the one who says that the seller can be eighteen years old.

Segment 8

וְהִלְכְתָא: תּוֹךְ זְמַן, כְּלִפְנֵי זְמַן. וְהִלְכְתָא כְּגִידֵּל בַּר מְנַשֶּׁה.

The Gemara concludes: And the halakha is that with regard to the age when a minor can sell property inherited from his father, during the time, i.e., during his twentieth year, is considered as before the time when it is permitted, and he cannot sell until the end of his twentieth year. And the halakha is in accordance with the ruling that Rava sent to Giddel bar Menashe, that a child who has reached his majority and understands the nature of business negotiations can sell land.

Segment 9

וְהִלְכְתָא כְּמָר זוּטְרָא. וְהִלְכְתָא כְּאַמֵּימָר. וְהִלְכְתָא כְּרַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל – בְּכוּלְּהוּ.

The Gemara continues: And the halakha is in accordance with the statement of Mar Zutra, that one who is not fit to sell land is also not fit to bear witness with regard to land. And the halakha is in accordance with the statement of Ameimar, that an orphan under the age of twenty can bestow gifts from the property he inherited from his father. And the halakha is in accordance with the statement that Rav Naḥman says that Shmuel says with regard to all the matters that he mentioned.

Segment 10

מַתְנִי׳ הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֶחָד בָּרִיא וְאֶחָד מְסוּכָּן; נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת – נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, וְשֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת – אֵין נִקְנִין אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה.

MISHNA: With regard to one who divides his property between various recipients by means of verbal instruction, Rabbi Elazar says: Both in the case of one who is healthy and in the case of one who is dangerously ill, the halakha is as follows: Property that serves as a guarantee, i.e., land, is acquired by means of money, by a deed of transfer, or by taking possession of it. And that which does not serve as a guarantee, i.e., movable property, can be acquired only by pulling.

Bava Batra 156a

Bava Batra 156a

Tosafot

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Shita Mekubetzet

Rashi

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text