Commentary page

Bava Batra 150b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Bava Batra 150b

Bava Batra 150b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 282 words — with the classic commentaries printed on the page.

Tosafot

אמר ליה אנן משום דלאו כרות גיטא מתנינן לה שכן השיב רב נחמן לרבא אבל רב אשי לא היה אומר מסברא דנפשי' וה"נ משמע בפ"ק דגיטין (דף ט. ושם) דפריך התם דרב נחמן אדרב נחמן ומשני משום דלאו כרות גיטא אלמא משמע דרב נחמן גופיה הוא דקאמר הכי. ר"ת:

ואלו הן שכ"מ וכו' והא דלא חשיב הא דתניא לעיל בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלב.) הכותב כל נכסיו לאשתו ויצא עליה שטר חוב ר' אליעזר אומר תקרע כתובתה כו' וכל נכסיו קאמר התם וקאמר התם נמי בתר הכי דניחא לה דתיפוק קלא עלה דכתב ניהלה לכולהו נכסי איכא למימר דכולהו נכסים לאו דוקא שאין צריך אלא יותר מכתובתה א"נ בפלוגתא לא קא מיירי ואע"ג דשטר מברחת נמי איכא פלוגתא בכתובות (דף עט.) כמו שהביא רבינו שמואל מכל מקום היכא דגליא דעתה דמשום אנסובי הוא מודו כולי עלמא כדקאמר לקמן:

מטלטלין ואיתנהו בעינייהו הוי שיור פירוש שייחדה לכתובה כדאמר אמימר בפ' אע"פ (כתובות נה.) כ' רבינו שמואל ולא דמיא להא דאמר לעיל בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלב:) מטלטלי קאמרת מטלטלי לא קאמינא פי דמטלטלין לא הוי שיור לכתובה דהכא מיירי במטלטלין שייחדם לכתובה וכדפירש רבינו שמואל ואותו ודאי הוי שיור:

כי הא דרב פפא הוו ליה תריסר אלפי כו' פירשתי לעיל בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא דף עז:) וגם ההיא דשני שטרות הם פירשתי שם:

Tosafot on Bava Batra 150b · Sefaria

Rashba

אמר ליה אנן משום דלאו כרות גיטא מתני' לה דבעבד נמי בעינן גט כריתות כאשה, דגמרינן לה לה מאשה, והכא דלאו כרות גיטא הוא, דכיון דשייר באותו דבור שהוא משתחרר בו, דהיינו כשאמר נכסי לך. אבל פירש עצמך ונכסים קנויין לך חוץ משדה פלונית או מטלטל פלוני יצא בן חורין. והרב אלפסי ז"ל פירש שם בפרק קמא דגיטין (ב, ב מד"ה) דכיון דשייר קרקע כל שהוא וכתב הכי בגיטא הוה ליה לרביה זכותא בגיטא, וכגון זה אינו גט כריתות, דבעי דליהוי גיטא דחרותא כוליה לעבדא וליכא. ומכלל דבריו, דאפילו כתב לו בפירוש עצמך ונכסי קנויין לך חוץ מקרקע פלוני לא יצא בן חורין. וכבר כתבתיה שם בפרק קמא דגיטין (ט, א) בסייעתא דשמיא.

מטלטולי ואיתנהו בעינייהו הוי שיור פירש ר"ש ז"ל, איתנהו בעינייהו, שישנם תחת ידו, לאפוקי אם הלוה אותם לאחר. ואינו מחוור בעיני, אלא איתנהו בעינייהו שהם מיוחדין לכתובתה, וכאותה שאמרו בריש פרק אף על פי (כתובות נה, א) מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה.

ואידך אם קדם מוכר וכתב ללוקח וכו' כבר כתבתיה בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא עז, א) בסייעתא דשמיא.

שטרא איקרי נכסי איכא למידק, היכי דמי, אי לא כתב ליה וכל שעבודא דאית ביה, אפילו כתב כלו בפירוש שטרות לא קני, וכדאמר רב פפא פרק הספינה (בבא בתרא עו, ב) דלא הקנה לו אלא גוף השטרות לצור על הצלוחית, לפי שאין בלשון אלא הנייר בלבד. ואי כשאמר לו כל נכסי וכל מה שכתוב בתוכן, הרי הקנה לו השטרות בפירוש, ואפילו לא היו בכלל נכסים דעלמא, שהרי גלה זה שהוא נותנן בכלל נכסיו. ויש אומרים דכולל נכסיו שאני, דכל שאמר דרך כלל כל נכסי אפילו שעבוד שטרותיו בכלל נכסיו. ואינו מחוור בעיני כלל, דהא נכסי לוה אינן של מלוה ואינן בכלל נכסין, וזבין מלוה ואקדש מלוה לא עשה ולא כלום, ואפילו גבאם בחובו לאחר מכאן, משום דקיימא לן כרבא דאמר בפרק כל שעה (פסחים ל, א) בעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה, ואי משום השעבוד אין לו גוף ואינו קרוי נכסים, שאין שם נכסים נופל אלא על דבר שגופו ממון. ויש מפרשים דהכא במתנת שכיב מרע קא מיירי, ובשכיב מרע שנתן שטרותיו אפילו שלא אמר וכל שעבודן הכל בכלל, דמתני' דיבוריה וכאלו אמר הן וכל שעבודן, והיינו דאמרינן בסמוך (קנא, א) גבי אימיה דרב עמרם דהוה ליה מלוגא דשטרי וכי קא שכבה אמרה ליהוו לעמרם ברי, אתו אחוה קמי דרב נחמן ואמרין ליה הא לא משך, ואמר להו דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו, אלמא אף על גב דלא אמרה אלא ליהוו לעמרם ברי (ו)אפילו הכי אוקמינהו רב נחמן בידיה, ואחוה נמי לא ערערו אלא משום דלא משך, הא משום דלא אמרה וכל שעבודן לא ערערו. ואינו מחוור כלל, שכבר כתבתי למעלה שאין אנו מתקנין ומוסיפין בלשון מתנת שכיב מרע כלל, ואין בין מתנת שכיב מרע למתנת בריא אלא שדברי שכיב מרע אינם צריכין כתיבה ומסירה, דככתובין וכמסורין דמו, והיינו דאמרינן שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום, ולא מתקנין דבוריה לומר דבית זה לדירה ודקל זה לפירותיו קאמר. אלא מסתברא לי דהכא ודאי בשכיב מרע, ובכולל ונותן כל נכסיו, דאזלינן בתר אומדנא ואמרינן דדעתו ליתן השטרות ושעבודן. אלא משום דטריח ליה מלתא לפרוט השטרות מתוך שאר הנכסים ולומר נכסי ושטרותי וכל שעבודן, לפיכך כלל את הכל, וכענין שאמרו לעיל (בבא בתרא קמו, ב) באומר כתבו גט לאשת(ו)[י], אבל בריא שכלל ונתן כל נכסיו אין שעבוד שטרותיו בכלל עד שיפרשו, דדילמא נייר של שטרות לבד נתן, דשתי קניות יש בשטרות, האחת קניית הנייר לצור על פי צלוחית, ובשמים לבשם, והשנית קניית השעבוד, וכל שלא אמר וכל שעבודן לא נכנס בכלל ההקנאה אלא הנייר לצור על פי הצלוחית, וכן (אפי') הדין בשכיב מרע שאמר שטרותי לפלוני לא נתן אלא גוף הנייר, דאי לא לימא וכל שעבודן, ולא דמי לכתבו גט לאשתי, דהתם כתיבה בלא נתינה לא מהני לה כלום ולא מידי קאמר, אבל באומר תנו שטרותי לפלוני הרי נתן לו גוף הנייר, ואם נתן לו הנייר לא נוסיף אנו על מתנתו לומר שאפילו השעבוד נתן לו. ועוד דגט אינו חסר אלא מסירה, וכשאמר להם כתבו הרי הוא כמסור, אבל בנתינת שטרות מפי כתבו ומסר לא קנת' אלא גופו של נייר אבל לא השעבוד שבהן עד שיכתוב כן בפירוש. אבל שכיב מרע דכולל ונותן כל נכסיו, בזה ודאי הולכין בתר אומדנא דמשום דכבד עליו דבורו טריחא ליה מלתא לפרוט השטרות לבדן ולומר וכל שעבודן, אלא כל שאמר כל נכסי אפילו השטרות שעבודן בכלל. כנ"ל. וההיא דאימיה דרב עמרם, כשאמרה בפירוש הן וכל שעבודן וליהוו כדינייהו קא אמרה, אלא שקצרה הגמרא לשון מתנתה, שאין זה מקומו של אותו דין, ולא הוצרך להזכיר אלא טענת האחים שהיו סבורים דמחסרי משיכה. וכן מצאתיה בירושלמי דפרק אלמנה ניזונת, דגרסינן התם: ר' יודן בן חלפי' אוביל עובדא קומי ר' יוסי שכיב מרע שאמר אותיותי לפלוני, אמר לה אין שכיב מרע מזכה בדברים אלא בדברים שהן נקנין או בשטר או בחזקה. עד כאן.

Rashba on Bava Batra 150b · Sefaria

Meiri

חמשה הם שאין נידנין בדין האמור בהם עד שיכתבו כל נכסיהם בלא שום שיור והם שכ"מ שכל ששייר כלום אינו נדון בדין מתנת שכ"מ כמו שביארנו במשנה והשני אשה והוא שאמרו הכותב כל נכסיו לאשתו נשואה בין בריא בין שכ"מ לא עשאה אלא אפטרופא שאם שייר כלום בין קרקע בין מטלטלין קנתה כל מה שכתב לה והשלישי עבד והוא שהזכרנו למעלה שהכותב כל נכסיו לעבדו קנה שאם שייר כל שהוא לא קנה והרביעי הכותב כל נכסיו לבניו בין בריא בין שכ"מ וכתב לאשתו קרקע כל שהו שאבדה כתבתה כמו שביארנו בפרק יש נוחלין שאם שייר לעצמו קרקע כל שהו כתבתה קיימת שהרי היא סומכת על מה ששייר ויראה לי אחר התקנה אף בשיור מטלטלין החמישי מברחת וענינה שכשהאשה רוצה להנשא ויש לה נכסים הרבה שאינה רוצה להביא את כלם לבעלה ומתיראה שיהא בעלה זוכה בפירותיהם או אף בגופן לאחר מיתתה וכותבת לאחד מבניה או קרוביה כל נכסיה ואח"כ נשאת ונתגרשה או מת בעלה ודנין בה שמתנתה בטלה שלא נתכונה אלא להבריח את הנכסים מבעלה על הדרך שביארנו ואם שיירה כלום שלא כתבה לו אפילו מטלטלין מתנתה קיימת שאלו לא נתכוונה אלא להבריח כל מה שנשתיירה בידה אמר מה שהביאה לבעלה היתה כותבת הא למדת שכלם אף שיור המטלטלין נעשה שיור חוץ מכתבת אשה כמו שביארנו:

זו שהבריחה את נכסיה שמתה היא בחיי בעלה יראה ממסכת כתבות שקנה המקבל אבל אם פרשה במתנתה ואמרה מהיום לכשארצה תחול המתנה לא קנה שכל שלא אמרה רוצה אני לא חלה המתנה ואף הבעל לא קנה שנעשו כנכסים שאין ידועים לבעל לדעת ר' שמעון כמו שהתבאר שם ומ"מ לכל זמן נשואיה מיהא מתנתה קיימת שהרי עיקר כונתה כך הוא:

אע"פ שביארנו במי שאמר מטלטלין שלי לפלני שיש הרבה דברים שאינן בכלל מטלטלין מ"מ במלת נכסים אינו כן אלא כל שאמר נכסי לפלני והקנה כראוי בריא כדינו ושכ"מ כדינו הכל בכלל מטלטלין ועבדים וקרקעות ובגדים ובהמה וחיה ועוף ושטרות ומעות וכספים וספרים ותפלין אבל ספר תורה הדבר בספק אם הוא בכלל נכסים אם לאו ומתוך כך אינו נוטל ואם תפש תפש:

נכסים שיש בהם אחריות נקנין בכסף ושטר וחזקה על הדרך שיתבאר במקומו ושאין להם אחריות עיקר קנינם במשיכה או אגב קרקע וכבר התבארו ענינים אלו במסכת זו אלא שעקר מקומן בראשון של קדושין:

האומר זכו בשדה זו לפלני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשדה בין בשטר קדם המוכר וכתב שטר ללוקח שהרי כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה לו שטר בכל מקום שהוא הואיל ומקנהו לו אגב קרקע כדין כל קניית מטלטלין אגב קרקע וכבר ביארנו דיני שלשה שטרות אלו בארכה בפרק הספינה:

Meiri on Bava Batra 150b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה ואלו הן כו' ר"א אומר תיקרע כתובתה כו' ואע"ג דשטר מברחת נמי איכא פלוגתא כו' עכ"ל כתב מהרש"ל פי' וא"כ מ"ש מברחת עד שתכתוב כל כו' פליג רשב"ג ואמר מקצת ככולו ומ"מ אינה פלוגתא ממש כו' עכ"ל ודבריו דחוקים דאם נאמר דאהא דקאמר כל נכסיה איכא פלוגתא דרשב"ג סבר דלא תליא מלתא בכל דאפי' במקצת נמי דינא הכי א"כ מה תירצו בהא היכא דגליא דעתיה כו' דמכ"ש תקשי אמאי נקט כל נכסיה דהא במקצת נמי מודו כ"ע היכא דגליא דעתה כו' ואי בלא גליא דעתה קאמר כל נכסיה אם כן הדרא קושיא לדוכתא הא איכא בהא פלוגתא דרשב"ג והיה נראה ליישב דאיכא פלוגתא במברחת היינו רב ענן דפליג התם בכתובות וס"ל דמברחת אפי' בכולה קני והיינו המיתיבי שהביא רשב"ם דהוה ס"ד לרבנן דאפי' בכולה מברחת קני אבל מרשב"ג דס"ל מברחת אפי' במקצת לא קני לא קשיא להו דמ"מ שפיר קאמר דבכל נכסים כ"ע מודו דלא קני ואהא תירצו שפיר דבגליא דעתה כ"ע מודו בכל נכסיה ואע"ג דבגליא דעתה במקצת נמי כ"ע מודו כמ"ש התוס' לקמן מ"מ נקט בכולה משום דלרב נחמן התם בכל נכסיו אף בלא גליא דעתיה לא קני וגם זה קצת דחוק ודו"ק:

בד"ה מטלטלין כו' פי' שייחדה לכתובה כו' ולא דמיא להא דאמר לעיל פ' י"נ כו' עכ"ל מדבריהם נראה דלא הוו גרסי מטלטלי דכתיבי בכתובתה כמו שהוא בגמרות שלנו אלא מטלטלי דאיתנהו בעינייהו הוי כו' והשתא ניחא דהוה קשיא להו טפי מההיא דפרק י"נ ממאי דקשיא להו דהא בכולה שמעתין נמי קאמרינן הכי דמטלטלין לא הוי שיור לכתובה אלא משום דהך דשמעתין איכא לאוקמא בליתנהו בעינייהו אבל ההיא דפרק י"נ משמע להו דמיירי באיתנהו הפירות בעינייהו אלא דלא הוו מחוברין כדהוה ס"ד התם ואם כן ע"כ ליכא לפלוגי אלא דהתם איירי דלא ייחדם לכתובה ואמימר מיירי דייחדם לכתובתה ודו"ק:

Chidushei Halachot on Bava Batra 150b · Sefaria

Shita Mekubetzet

חמשה עד שיכתבו כל נכסיהם האי כל נכסיו דשכיב מרע לא הוי דומיא דאחריני דכל שהוא דשכיב מרע היינו כדי פרנסתו וכל שהוא דאינך הוי כל שהוא ממש. ורב אלפסי פסק מהכא דהלכתא כמאן דאמר בשכיב מרע כל שהוא ממש. תוספי הרא"ש ז"ל. ועיין בפסקיו.

מטלטלי ואיתנהו בעינייהו הוי שיור פירש רשב"ם ז"ל משום דגובה כתובתה מהם ואמימר לטעמיה דאמר בפרק אף על פי מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה. וליתא דהתם לא הוזכר אמימר אלא פליגי בה פומבדיתאי ובני מתא מחסיא. וגם לפירושו קשה דאי מטלטלי משתעבדי לכתובה אם כן אמאי נקט איתנהו בעינייהו ואי למעוטי מלוה אי טרפא ממטלטלי ~מלוה נמי גביא מדרבי נתן כדמוכח בפסחים גבי יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם. ועוד דלכולי עלמא כתובה לא גביא ממטלטלי דיתמי ובמיניה הוא דפליגי כדאיתא בקידושין וההיא דפרק אף על פי דאמרינן מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה מיירי כשייחדן בכתובתה וגובה אותם בלא שבועה ולא אמרינן צררי אתפסה ושמעתין נמי הכי מיירי מטלטלי ואיתנהו בעינייהו כגון שייחדן לאחריות כתובתה הילכך הוי שיור. תוספי הרא"ש ז"ל. וכן כתב הרשב"א ז"ל וזה לשונו: ממטלטלי ואיתנהו בעינייהו. פירש רשב"ם ז"ל ואיתנייהו בעינייהו שישנן תחת ידה לאפוקי אם הלוה אותם לאחר. ואינו מחוור בעיני אלא איתניהו בעינייהו שהם מיוחדים לכתובתה וכאותה שאמרו בריש פרק אף על פי מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה. עד כאן.

ארעא איקרי נכסי כדתנן כו' הוה מצי לאיתויי ממתניתין דקתני שכיב מרע שכתב כל נכסיו וקתני שייר קרקע כל שהוא אלמא איקרי נכסי דתנן ושאין להם אחריות. מהכא הוה מצי למיפשט זוזי ובהמה דנקנין במשיכה אלא דניחא ליה לאיתויי כל חד וחד באנפי נפשיה. ומיהו קשה לקמן דבעי ספר תורה מאי תפשוט ליה מהכא דהא ספר תורה נקנה במשיכה. ויש לומר דודאי נכסים איקרי ומספקא ליה אי מיקרו נכסיה וכשאמר כל נכסי לפלוני דילמא לא קרי איניש לספר תורה נכסי דיליה כיון שאינו יכול למכרו להתפרנס בה כדאמרינן במגילה אין מוכרים ספר תורה אלא כו'. תוספי הרא"ש ז"ל.

Shita Mekubetzet on Bava Batra 150b · Sefaria

Gilyon HaShas

גמרא אמר נכסי לפלניא בתוס' לעיל דף סב ע"א ד"ה ואי היה להם הגירסא כאן אמר כל נכסי:

Gilyon HaShas on Bava Batra 150b · Sefaria

Rashi

No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

Original text

Segment 1

אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן – מִשּׁוּם דְּלָאו כְּרוֹת גִּיטָּא מַתְנֵינַן לַהּ.

Rav Ashi said to Ravina: The reason the slave is not emancipated if the master reserved part of the property for himself is not that the slave is included in the property that the owner reserved for himself. Rather, we teach this halakha as being due to the fact that the document is not a bill of manumission that completely severs the bond between the slave and the master.

Segment 2

אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: חֲמִשָּׁה עַד שֶׁיִּכְתְּבוּ כָּל נִכְסֵיהֶם; וְאֵלּוּ הֵן: שְׁכִיב מְרַע, עַבְדּוֹ, אִשְׁתּוֹ, וּבָנָיו, מַבְרַחַת.

§ Rava says that Rav Naḥman says: There are five types of gifts to which specific halakhot apply, but the halakhot do not apply until the owners write a deed granting all of their property to another without reserving anything for themselves, and they are as follows: The gift of a person on his deathbed, a gift to one’s Canaanite slave, a gift to one’s wife, a gift to one’s sons, and the gift of a woman who shelters her property from her prospective husband by transferring her property to another before her marriage. In this latter case the Sages instituted that if her husband dies or divorces her she can reclaim the property.

Segment 3

שְׁכִיב מְרַע – דִּתְנַן: שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כׇּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, וְשִׁיֵּיר קַרְקַע כׇּל שֶׁהוּא – מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת; לֹא שִׁיֵּיר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא – אֵין מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת.

The Gemara explains each of these cases: In the case of a gift of a person on his deathbed, this is as we learned in the mishna (146b): With regard to a person on his deathbed who wrote a deed granting all of his property to others, and he reserved for himself any amount of land, his gift stands even if he subsequently recovers. If he did not reserve for himself any amount of land, and he recovered, his gift does not stand, as the gift was conditional upon his death, since evidently he did not intend to leave himself without means of support if he survived.

Segment 4

עַבְדּוֹ – דִּתְנַן: הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ – יָצָא בֶּן חוֹרִין, שִׁיֵּיר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא – לֹא יָצָא בֶּן חוֹרִין.

In the case of a gift to one’s slave, this is as we learned in a mishna ( Pe’a 3:8): With regard to one who writes a deed granting all of his property to his Canaanite slave, the slave has been emancipated, but if he reserved for himself any amount of land, then he has not been emancipated, as perhaps he reserved the slave for himself as well.

Segment 5

אִשְׁתּוֹ – דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לְאִשְׁתּוֹ – לֹא עֲשָׂאָהּ אֶלָּא אַפֹּטְרוֹפָּא.

In the case of a gift to one’s wife, this is as Rav Yehuda says that Shmuel says: One who writes a deed granting all of his property to his wife renders her only a steward of his property, i.e., he intends only to place her in charge of the property and she does not acquire it. According to Rav Naḥman, this applies only if he did not reserve any part of the property for himself.

Segment 6

בָּנָיו – דִּתְנַן: הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לְבָנָיו, וְכָתַב לְאִשְׁתּוֹ קַרְקַע כׇּל שֶׁהוּא – אִבְּדָה כְּתוּבָּתָהּ.

In the case of a gift to one’s sons, this is as we learned in a mishna ( Pe’a 3:7): With regard to one who writes a deed granting all of his property to his sons, and he writes in the deed that he grants any amount of land to his wife, she forfeits payment of her marriage contract. If he reserves any amount of land for himself, his wife does not forfeit payment of her marriage contract.

Segment 7

מַבְרַחַת – דְּאָמַר מָר: מַבְרַחַת צְרִיכָה שֶׁתִּכְתּוֹב כׇּל נְכָסֶיהָ.

In the case of a gift of a woman who shelters her property from her intended husband, this is as the Master says: In the case of a woman who wishes to shelter her property from her prospective husband, she must write a deed granting all of her property to another. If she reserves for herself any amount of property, she cannot reclaim the property if she is widowed or divorced.

Segment 8

וּבְכוּלְּהוּ מִטַּלְטְלֵי הָוֵי שִׁיּוּר, לְבַר מִכְּתוּבָה – דְּאַמְּקַרְקְעֵי תַּקִּינוּ רַבָּנַן, מִמִּטַּלְטְלֵי לָא תַּקּוּן רַבָּנַן.

The Gemara concludes: With regard to all of these cases, reserving movable property is considered a significant reserving of property, except with regard to a woman’s marriage contract. If one grants all of his property to his sons except for any amount of land, which he gives to his wife, and he reserves for himself only movable property, his wife forfeits payment of her marriage contract, as nothing remains in the husband’s possession from which she is entitled to collect payment. This is because the Sages instituted that the lien on the marriage contract is placed on land, and the Sages did not institute that the marriage contract can be collected from movable property.

Segment 9

אַמֵּימָר אָמַר: מִטַּלְטְלֵי דִּכְתִיבִי בִּכְתוּבָּה, וְאִיתַנְהוּ בְּעֵינַיְיהוּ – הָוֵי שִׁיּוּר.

Ameimar said: With regard to movable property that is explicitly written in the marriage contract as property from which the debt may be collected and is still extant, if the husband reserves this property for himself, this is considered a significant reserving of property, and his wife does not forfeit payment of her marriage contract.

Segment 10

אָמַר ״נִכְסַי לִפְלָנְיָא״ – עַבְדָּא אִיקְּרִי ״נִכְסֵי״, דִּתְנַן: הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ – יָצָא בֶּן חוֹרִין. אַרְעָא אִיקְּרִי ״נִכְסֵי״, דִּתְנַן: נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת, נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. גְּלִימָא אִיקְּרִי ״נִכְסֵי״, דִּתְנַן: וְשֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת – אֵין נִקְנִין אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה.

§ If one said: My property shall go to so-and-so, anything that is referred to as property is included in the gift. A Canaanite slave is called property, as we learned in a mishna ( Pe’a 3:8): With regard to one who writes, i.e., gives via a document, all of his property to his Canaanite slave, the slave has been emancipated. Land is called property, as we learned in a mishna ( Kiddushin 26a): Property that serves as a guarantee, i.e., land, can be acquired by means of money, by means of a deed, or by taking possession of it. A cloak, as well as other garments and movable property, is called property, as we learned in that same mishna: And property that does not serve as a guarantee, i.e., movable property, can be acquired only by pulling.

Segment 11

זוּזֵי אִיקְּרִי ״נִכְסֵי״, דִּתְנַן: וְשֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת – בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. כִּי הָא דְּרַב פָּפָּא הֲווֹ לֵיהּ תְּרֵיסַר אַלְפֵי זוּזֵי בֵּי חוֹזָאֵי, אַקְנִינְהוּ נִיהֲלֵיהּ לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר אַחָא אַגַּב אַסִּיפָּא דְבֵיתֵיהּ. כִּי אֲתָא, נְפַק לְאַפֵּיהּ עַד ״תְּווֹךְ״.

Money [ zuzei ] is called property, as we learned in that same mishna: And property that does not serve as a guarantee can be acquired together with property that serves as a guarantee by means of money, by means of a deed, or by taking possession of it. Money is among the types of property that can be acquired by means of the acquisition of land, as is evident from this incident involving Rav Pappa, who had twelve thousand dinars loaned to the people of Bei Ḥozai. Rav Pappa transferred ownership of the money to Rav Shmuel bar Aḥa, who was traveling to Bei Ḥozai, by means of transferring ownership of the threshold of his house, so that Rav Shmuel bar Aḥa could collect the money. When Rav Shmuel bar Aḥa came back with the money, Rav Pappa was so pleased that he went out as far as Tavakh to meet him.

Segment 12

שְׁטָרָא אִיקְּרִי ״נִכְסֵי״, דְּאָמַר רַבָּה בַּר יִצְחָק: שְׁנֵי שְׁטָרוֹת הֵן; אָמַר ״זְכוּ בְּשָׂדֶה זֶה לִפְלוֹנִי, וְכִתְבוּ לוֹ אֶת הַשְּׁטָר״ – חוֹזֵר בַּשְּׁטָר, וְאֵינוֹ חוֹזֵר בַּשָּׂדֶה. ״עַל מְנָת שֶׁתִּכְתְּבוּ לוֹ אֶת הַשְּׁטָר״ – חוֹזֵר בֵּין בַּשְּׁטָר בֵּין בַּשָּׂדֶה.

A deed is called property, as Rabba bar Yitzḥak says: There are two types of deeds with regard to the acquisition of land. If one said to the witnesses: Acquire this field on behalf of so-and-so and write the deed for him as proof of the sale, the giver can retract the deed but he cannot retract the transfer of ownership of the field once the other party has taken possession of it. If one said: Acquire this field on behalf of so-and-so on the condition that you write the deed for him, the giver can retract both the deed and the transfer of the field, as he stipulated that the acquisition of the field is dependent on the writing of the deed.

Segment 13

וְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב הוּנָא: שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת הֵן; תְּרֵי – הָנֵי דַּאֲמַרַן, אִידַּךְ – אִם קָדַם מוֹכֵר וְכָתַב אֶת הַשְּׁטָר, כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ:

And Rav Ḥiyya bar Avin says that Rav Huna says: There are three types of deeds. Two are those that we stated above, and the other is as follows: If the seller wrote the deed in advance and kept it until the buyer would come and pay him. The Gemara adds parenthetically: This is like that halakha that we learned in a mishna (167b):

Bava Batra 150b

Bava Batra 150b

Tosafot

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Shita Mekubetzet

Gilyon HaShas

Rashi

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text