Commentary page

Bava Batra 103a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Bava Batra 103a

Bava Batra 103a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 191 words — with the classic commentaries printed on the page.

Tosafot

אין נמדדין עמה לפי חשבון הכתוב בפרשה וליכא למימר אין נמדדין עמה דלא קדשי כלל דהא תנן בשלהי המוכר את הבית (לעיל בבא בתרא דף עא.) המקדיש את השדה הקדיש את כולן אפי' בור וגת כ"ש סלעים ונקעים כפ"ה ועוד דא"כ מאי הוי פריך בתר הכי והתניא שדה כו' התם ודאי קדשי לפי שמקדישו בפירוש אבל הכא שאין מקדיש בפירוש לא קדשי כלל:

ואמאי ליקדשו באפי נפשייהו פי' הרשב"ם כמקדיש שתי שדות שיכול לפדות זה בלא זה ואין נראה לר"י דא"כ אפי' בשדה אחד יכול לפדות חציו לפי חשבון בית זרע חומר שעורים דבשדה אחוזה אמר בפ"ק דקדושין (דף כא. ושם) דלכ"ע פודה וגואל לחצאין ולא פליגי התם ר"ש ורבנן אלא (בשדה מקנה) ולא כמו שפ"ה בפ' (המקדיש) שדהו (ערכין דף כח) דפליגי בשדה אחוזה ונראה לר"י דה"פ וליקדשו באפי נפשייהו כלומר היכי אמרת דלפי שהן נחשבים בפני עצמן אין נמדדין עמה ליקדשו אע"ג דהן נחשבין באפי נפשייהו:

אי הכי אפי' פחות מכאן נמי לשון אי הכי מגומגם דמשמע דאי לאו דאוקימנא בנקעין מלאים מים הוה אתי שפיר והא מסלעים לעולם איכא למיפרך שאינן ראוין לזריעה דהשתא נמי פריך מינייהו מדאיצטריך לשנויי שידרי דארעא מיקרו ומיהו בכמה מקומות מצי למימר ולטעמיך ולא קאמר ועוד אומר ר"י דמעיקרא לא ס"ד דבעינן שיהא ראוי לזריעה אלא אפי' לא יהא ראוי לזריעה קדושה לפי חשבון בית זרע חומר שעורים ומשום הכי הוה אתי שפיר דפחות מכאן הוי הכל שדה אחת וגבוהין עשרה או עמוקין י' חשובין בפני עצמן אבל השתא דקאמר דבעינן ראוי לזריעה אפי' פחות מכאן נמי:

כי קתני נמי דומיא דסלעים אפחות מכאן אע"פ שדוחק עצמו לומר כן אפחות מכאן מכל מקום שפיר קאמר לעיל דיקא נמי דמשמע טפי דאגבוהים עשרה קתני דומיא דסלעים דהא ברישא הוא דקתני סלעים ונקעים:

Tosafot on Bava Batra 103a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Rashba

אי הכי פחות מכאן נמי ואם תאמר מעיקרא נמי ליקשי ליה בסלעין גופיה דלאו בני זריעה נינהו. וי"ל דמעיקרא הוה משמע ליה איפכא, דסלעין דומיא דנקעים דבני זריעה נינהו.

אין אדם רוצה שיתן מעותיו במקום אחד ויראו כשנים ושלשה מקומות קשיא לי, דהא אמר רב בפרק הבית והעליה (ב"מ קיח, א) גבי בית הבד שהוא בנוי בסלע וגנת אחר על גביו ונפחת, כמה נפחת רב אמר ברובה ושמואל אמר בארבעה, רב אמר ברובה אדם זורע חציו למטה וחציו למעלה. ויש לי לומר, דבא לכתחלה לקנות שאני. אי נמי י"ל, דרב מפרש לה למתניתין דהכא (בקנקנים) [בנקעים] מלאים מים, כההיא דהמקדיש שדהו וכאתקפינהו דרבינא דאתקיף והא דומיא דסלעים קתני.

אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן והוא שנבלעין ברובה של שדה. פירש הראב"ד ז"ל, דר' חייא לא פליגא אדרב עוקבא, אלא כמוסיף על דבריו הוא, דהא והא בעינן. והרב אלפסי ז"ל נראה שסובר כן, שהביא בהלכות דברי רב עוקבא.

Rashba on Bava Batra 103a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

Meiri

כבר ביארנו בכמה מקומות שהמקדיש שדה אחזה בשעה שהיובל נוהג אינה נפדית בשווייה אלא בין עדית בין זבורית נפדית לפי חשבון בית זרע חומר שעורים והוא בית כור בחמשים שקל כסף לכל שני היובל ונמצא עולה סלע ופנדיון לשנה ואע"פ שנמצא הפודה מתאונה בחלק אחד ממ"ט חלקים שבפנדיון לשנה שהרי ממ"ט סלעים היה מגיע סלע לכל שנה ומן הסלע היתר אלו היה הסלע מ"ט פנדיונים היה מגיע פנדיון לשנה יתר על הסלע אבל אינו אלא מ"ח פנדיונין מ"מ לא חשו לפסידא מועטת כזו ונתנוה קלבון לפרוטרוט כמו שיתבאר במקומו ודבר זה בשפדאה אחר הא אם פדו בעלים או אשתו או אחד מיורשיו נותן כשיעור זה ומוסיף חומש וכשבא לפדותו היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אם היו הנקעים מלאים מים שנמצאו שאין הנקעים והסלעים ראויים לזריעה אין נמדדין עמה וחושבין לו מלבד אלו בית זרע חומר שעורים לחשבון שהזכרנו ונקעים וסלעים אלו חוזרין לו עמה בלא פדיון לא היו הנקעים מלאים מים הואיל וראויים לזריעה הם אע"פ שמקום בפני עצמו הם ואין נמדדין עמה מ"מ קדושים הם בפני עצמן ונפדין בפני עצמן שההקדש חל על מה שהקדיש הן רב הן מועט בין שהקדיש בית כור שלם בין שהקדיש לתך וחצי לתך סאה או חצי סאה או איזה שיעור שיהיה חושבין לפי המדה וגדולי המפרשים כתבו בה שנמדדין עמה והכל אחד ויש מפרשים נמדדין בפני עצמן לפדות בשוויין ויש מפרשין לענין שאם רצה לפדות אותן הנקעים לבד רשאי לא היו הנקעים או הסלעים עמוקים או גבוהים עשרה בין שהנקעים מלאים מים בין שאין מלאים מים נמדדין עמה:

הקדיש שדהו בשעה שאין היובל נוהג אע"פ שהמקדש קיים כגון בית שני שלא מנו יובלות אלא כדי למנות שמטין אבל לא לקדשת עצמן כמו שיתבאר במקומו שדה אחזה נפדה בשוויו ובעלים מוסיפין חומש אבל בזמן הזה לא יקדיש כלל שהרי בדברים שיש להם קדשת הגוף אין כאן מזבח ואף לקדשת דמים הרי אין כאן בית ואם הקדיש כבר ביארנו את הדין במסכת ע"ז פרק ראשון:

זה שנאמר במשנתנו במוכר בית כור לחברו והיו שם נקעים או סלעים פחותים מעשרה שנמדדין עמה דוקא שלא היו בין כלם אלא עד בית ארבעת קבין אבל אם היו יותר משיעור זה אין נמדדין עמה ומקום בפני עצמן הם ואף עד כדי ארבעת קבין דוקא שהם מפוזרים ואין מובלעין אלא בתוך רוב הבית כור או יותר אבל אם מכונסים בתוך חצי הבית כור אין נמדדין עמה וזה שאמרו כאן בתוך חמשת קבין אין הלכה כן אלא ברבה של שדה ועל כרחך שתי לשונות אלו חולקים הם זה עם זה שהרי בשדה של בית כור אנו עסוקים וא"כ רובה של שדה פירושו רבו של בית כור וכן פירשוה גאוני ספרד בפירושיהם וזהו שגאוני הראשונים לא הביאו לשון ראשון ר"ל והוא שמובלעין בחמשת קבין בחבוריהם אלא שגדולי הפוסקים והמחברים הביאו את שניהם ומפרשים שאם היו מפוזרים ביתר מרוב הבית כור אף הלוקח אין נוח לו בפזור גדול כל כך שאז הוא נראה כמקומות חלוקים הרבה זה מזה ואין הדברים מתישבים מכיון שביארנו דבר זה בבית כור עפר אני מוכר לך ונקעים פחותים מעשרה כל שכן בכבית כור עפר ובנקעים פחותים מעשרה היה רוב ארבעת קבין אלו מובלע במיעוטו של בית כור ומיעוטו מובלע ברוב הבית כור הרי זה ספק שמא הואיל וכללן לא נשלם אלא ברוב בית כור נמדד או שמא הואיל ורובן נכלל במיעוט הבית כור אינו נמדד והמוציא מחברו עליו הראיה:

Meiri on Bava Batra 103a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה אין נמדדין כו' אבל הכא שאין מקדיש בפירוש לא כו' עכ"ל אבל לפרשב"ם דעכ"פ ליקדשו פריך שפיר דאמאי לא ליקדשו באנפי נפשיה נמי בסתם בתורת שדה אחוזה ודו"ק:

בד"ה אי הכי כו' דהשתא נמי פריך מנייהו כו' עכ"ל ר"ל דליכא למימר דלא פריך מסלעים כלל משום דהמקשה נמי אסיק אדעתיה למימר שדרא דארעא כו' דמאצטריך לשנויי כו' וק"ל:

Chidushei Halachot on Bava Batra 103a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Maharam

ר"ש ד"ה אמאי אין נמדדין עמה וכו' ויכול לפדות כל אחד ואחד בפני עצמו כמקדיש שתי שדות וכו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אין נמדדין עמה וכו' ועוד מה הוי פריך בתר הכי וכו' התם ודאי קדשי לפי שמקדישו בפירוש וכו'. ואין להקשות השתא נמי מה פריך מהא דתניא וכו' דהא השתא נמי יש לדחות דשאני התם לפי שמקדישו בפירוש די"ל דדוקא לענין שיהא קדוש יש לחלק בין מקדישו בפירוש להיכי שאין מקדישו בפירוש אבל לענין דין פדיון לפי חשבון הכתוב בפרשה אין סברא להלק בזה וק"ל:

Maharam on Bava Batra 103a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Shita Mekubetzet

וליקדשו באפי נפשייהו ליפדות לפי זרע חומר שעורים ואף על פי שאינן שדה אחת ונפקא מינה שיגאל לחצאין כך פירש הרב ז"ל. והקשו עליו דאי משום הא לא נפקא מינה מידי דהא לכולי עלמא שדה אחוזה נגאל הוא לחצאין. ופירשו דהכא הכי קאמר נהי נמי שאינן נפדין בכך מתורת שדה אחת מהן עצמו היה לפדות כן ולמאי תני אין נמדדין עמה. ומסתברא לי כפירוש רש"י ז"ל דאמרינן דשדה אחוזה נגאל הוא לחצאין לא שיאמר לגזבר הא לך חציו דמיו ותן לי חצי שדה אלא לומר שיכול לכופו לקבל חצי הדמים שעד היובל ונפקא מינה שאין חצי השדה נחלט לכהנים ביובל והוא הדין לממשכן שדה לחברו שפורע לחצאין ואף על פי כן אינו יכול להוציא מתתת יד המלוה שדה לפי פרעון עד שיתן לו כל מעותיו. וכבר כתבתי כן בארוכה בפרק א' של קדושין בסייעתא דשמיא וכיון שכן אלו היו סלעים ונקעים אלו נמדדין עמה לא היו נגאלין בפני עצמן ומוציאין מיד גזבר כאילו הקדיש שדה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה. כן נראה לי להעמיד דברי הרב ז"ל. הרשב"א ז"ל. ור"מ הקשה לפירוש רש"י ז"ל עוד דמאי קפריך לימא הא דקתני אין נמדדין עמה היינו לענין זה שאם ירצה לגאול בפני עצמה שהרשות בידו ולעולם אימא לך דקדשה באנפי נפשייהו לפדות בחשבון זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. הרא"ם ז"ל.

אין אדם רוצה שיתן מעותיו במקום אחד ויראו כשנים ושלשה מקומות קשיא לי דהא אמר רב בפרק הבית והעליה גבי בית הבד שהוא בנוי בסלע וגנת אחד על גבה ונפחת כמה נפחת רב אמר ברובה ושמואל אמר בארבעה רב אמר ברובה אדם זורע חציו למטה וחציו למעלה. ויש לי לומר בבא לכתחלה לקנות שאני. אי נמי יש לומר דרב מפרש לה למתניתין דהכא בנקעים מלאים מים כההיא דהמקדיש שדהו וכאתקפתיה דרבינא דאתקיף והא דומיא דסלעים קתני.

כי קתני דומיא דסלעים אפחות מכאן שאם היו פחותים פחות מעשרה טפחים ואף על פי שאין מלאים מים שהם ראוין לזריעה אין נמדדין עמה אלא נשארים למוכר ואף על פי שאין בהם בית תשעה קבין ונמצא שהמוכר אינו נהנה בהמן כיון שאין אדם רוצה ליתן מעותיו בשדה אחד כו' אין כופין את הלוקח ליקח אותם. ן' מיגש ז"ל. כבר פירשנו הא דאמר רבי יצחק טרשין שאמרו בית ארבעת קבין לבית כור אכולה מתניתין קאי בין לפחות מעשרה טפחים בין ליותר. ועם כל זה אנחנו צריכים לידע כי לשון טרשים אינו אלא על סלעים אבל נקעים לא נכנסו בכלל טרשים ואם כן לא נדע משפט הנקעים אם נאמר אפילו באחד ואותו האחד לא נתפרש ארכו ורחבו כי אם עומקו ושמא בו בארבעה טפחים שהוא שיעור מקום והוא כמו בור שבכרם. מי יתן והייתי בימיהם הייתי שואל מהם למה פירשו עומקם וגובהם ולא פירשו ארכם ורחבם ואם הניחו מקום לאחרונים הבאים אחריהם והם בעוננו לא מצאו. הראב"ד ז"ל.

אמר רבי חייא בר אבא והוא שמובלעין כו' פירוש רבי חייא בר אבא לא פליג אדרב עוקבא אלא מוסיף על דבריו הוי דהא והא בעינן. וכן נראה מדברי הרי"ף ז"ל שהביאן לשתיהן בהלכות. וכן פירש הראב"ד ז"ל. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ח מהלכות מכירה. וקשיא לי כי אמרינן והוא שמובלעין בחמשת קבין כלומר הא לאו הכי ארבעה קבין אין נמדדין עמה ואם כן באיזה שיעור נמדדין שאי אפשר לך לומר אפילו כל שהוא אינו נמדד שאיך אפשר שהורע כחו של סלע זה יחידי מפני שאין שם סלעים אחרים שמכיון שאנו אומרים שכיון שמובלעין בחמשת קבין נמדדין כל שכן שיש לנו לומר שיהא נמדד אותו שיעור שהוא לפי חשבון ארבעת קבין בחמשת קבין. ואם תאמר שארבעת קבין אין נמדדין אלא פחות מכאן כהאי גוונא הוה ליה לפרושי שיעור בגמרא. אלא מכאן יש ראיה לפירוש של גאון ז"ל שפירש בההיא דסלע יחידי שכל שהוא סלע אחד בפני עצמו אפילו בית רובע אינו נמדד עמה וכמו שנכתוב בסמוך בסייעתא דשמיא ולפיכך אמרו כאן והוא שמובלעין בחמשה קבין כלומר שיהא קב עפר מעורב ביניהם שאם אין קב עפר מעורב ביניהם הוו להו כסלע אחד ואמרינן לקמן אם היה סלע יחידי אפילו כל שהוא אין נמדדין עמה ועכשיו שיש קב עפר מעורב ביניהם נכנסו בכלל כור עפר. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן והוא שמובלעין ברובה של שדה. פירוש כאלו אמר והוא שמפוזרין ברובה של שדה בא להוסיף על דברי רב עוקבא ואמר אפילו מעורב ביניהם קב עפר לא יועילו להמדד עמה אלא אם כן מפוזרין ברוב השדה כי אז יהיו בטלים אגב שדה אבל אם היו כולם במיעוט השדה אין נמדדין עמה מפני שהן מקום בפני עצמן ובאו כל השאלות על דברי רבי יוחנן. רובן במיעוט השדה ומיעוטן ברובה מהו (פשוטות הן). הא דבעי רבי ירמיה כשיר פירוש כשלשלת ואין ביניהם שום הפסק עפר. או כשורה כמו סירוגין ומיעוט עפר הפסק ביניהם. איצטדינין עפר. עקלתון כקשת. על פני כולה על פני כל השדה סביב סביב. וכל אלו אין קב עפר מפסיק ביניהם והיתה שאלתם אם יספיק להם המשכתם ברוב השדה בלא עירוב קב עפר באמצע אם לא ותהיה המשכה כשיר וכשורה וכל אחד שאל כפי מה שעלה בדעתו. ועלו השאלות בתיקו וכל תיקו דממונא קולא לנתבע הילכך נמדדין עמה. אבל הרב ז"ל לא הביא השאלות כלל והביא גם דברי רב עוקבא רצה לקיים דברי שניהם שתהיה המשכתם ברוב השדה ויהיה קב עפר מובלע בהם (ואם לאו) לא יועיל המשכתם ברוב השדה ולא אפילו על פני כולו ואין נמדדין עמה. הראב"ד ז"ל. אבל הרא"ם ז"ל פירש כשיר מהו אם היו ארבעה קבין אלו כשיר מהו כיון שיש באמצע ריוח כמפוזרין דמי. כשורה מהו פירוש אם היו כולם מודבקין זה לזה בשורה אחת שנמצאו טרשין אלו שהן צרין וארוכין כגון זה *) מהו כיון שמדובקין באורך זה לזה כמכונסין דמה או דילמא כיון שהם צרין ואין להם רוחב כמפוזרין דמי שהרי יש שדה מכאן ושדה מכאן. איצטדינין מהו פירוש כגון שהיו טרשין אלו מכונסין אלא שיוצא מהם קרנות לכאן ולכאן והשדה נכנסת בין אותן קרנות היוצאות מהם ואינה מפסקת ביניהם ובין העיקר מהו שארבעה קבין אלו אין נשלמין אלא באותן קרנות היוצאות מן הגוף אילך ואילך כמפוזרין דמי שהרי יש שדה בין אותן קרנות נכנסת ופוסקת ביניהם או דילמא כיון שהם מדובקים לגוף ואין מפסקת ביניהם ובין הגוף כמכונסין דמו. דרך עקלתון כגון זה שנמצאו מדובקים זה לזה בדרך עקלתון והשדה נכנסת בין העקמימות ובנוסחא דרבינו האיי גאון ז"ל אית ליה תוספת על נכסי דילן כחציבא מהו כגון זה *) פירושו וכולן ענין אחד הוא שהטרשין מדובקים זה לזה בעקמימות והשדה נכנסת באותו ריוח שבין העקמימות. ואלו כולם עלו בתיקו וכיון שכן כמכונסין דמי ואין נמדדין עמה. ואיצטדינן זה שפירשנו הוא מלשון שור האיצטדין הוא שור שמושכין אותו ונוגח לאחרים ולפי שדרך השור כשנוגח לאחר פושט את רגלו ונוגח בו גם זה שיוצא מן הקרנות אילך ואילך שהוא דומה לשור שפושט רגליו נקרא איצטדין ולפי שהיו מרובין נקראו איצטדינין. ויש לומר שהוא מלשון צד כלומר יש לו קרנות שיוצאין מצדו אילך ואילך וזה כט' ויצטיירו כת' ישתמר יסתבל ישתבח. עד כאן לשונו.

Shita Mekubetzet on Bava Batra 103a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Rashi

No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

Original text

Segment 1

אֵין נִמְדָּדִין עִמָּהּ. פָּחוֹת מִכָּאן – נִמְדָּדִין עִמָּהּ.

they are not measured together with the rest of the field. If the crevices or rocks were less than ten handbreadths, they are measured together with the rest of the field.

Segment 2

וְאַמַּאי? לִיקְדְּשׁוּ בְּאַנְפֵּי נַפְשַׁיְיהוּ! וְכִי תֵּימָא: כֵּיוָן דְּלָא הָוֵי בֵּית כּוֹר, לָא קָדְשִׁי;

The Gemara asks: But why are the crevices that are deeper and the rocks that are higher than ten handbreadths not measured with the rest of the field? Let them at least be consecrated separately and require their own redemption. And if you would say that since they are not the size of a beit kor , they cannot be consecrated, there is a difficulty.

Segment 3

וְהָא תַּנְיָא: ״שָׂדֶה״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף״; אֵין לִי אֶלָּא שֶׁהִקְדִּישׁ בָּעִנְיָן הַזֶּה,

But isn’t it taught in a baraita concerning the verse: “And if he that sanctified the field will redeem it” (Leviticus 27:19): Why must the verse state the word “field”? Since the previous verses are all discussing a field, it would have sufficed for this verse to refer to the field with the pronoun: It. Rather, as it is stated in an earlier verse: “Then your valuation shall be according to the seed required for it; a ḥomer of barley seed shall be valued at fifty shekels of silver” (Leviticus 27:16), I have derived only the halakha in the case of one who consecrated in this manner, i.e., an area fit to sow a ḥomer of barley seed.

Segment 4

מִנַּיִן לְרַבּוֹת לֶתֶךְ וַחֲצִי לֶתֶךְ, סְאָה, תַּרְקַב וַחֲצִי תַּרְקַב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שָׂדֶה״, מִכׇּל מָקוֹם!

The baraita continues: From where do I learn that this halakha is also meant to include the case of one who consecrated a smaller area, e.g., an area fit to sow a letekh , i.e., a half- kor , a half- letekh , a se’a , a tarkav , and a half- tarkav ? From where is it derived that these smaller plots of land can also be consecrated and redeemed in accordance with the fixed values stated in the Torah? The verse states: “A field,” teaching that this halakha applies in any case of a field, even to smaller plots.

Segment 5

אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: הָכָא בִּנְקָעִים מְלֵאִים מַיִם עָסְקִינַן, דְּלָאו בְּנֵי זְרִיעָה נִינְהוּ. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי דּוּמְיָא דִסְלָעִים; שְׁמַע מִינַּהּ.

Rav Ukva bar Ḥama said: Here, in the mishna in Arakhin , we are dealing with crevices filled with water. Being that they are not fit for sowing, they cannot be consecrated, as the verse states: “Then your valuation shall be according to the seed required for it” (Leviticus 27:16). The Gemara comments: The language of the mishna is also precise according to this interpretation, as it teaches the halakha about crevices that are similar to rocks, which are certainly not fit for sowing. The Gemara affirms: Learn from this that this explanation is correct.

Segment 6

אִי הָכִי, אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִכָּאן נָמֵי! הָנְהוּ ״נְגָאנֵי דְאַרְעָא״ מִיקְּרוּ; ״שִׁדְרֵי דְאַרְעָא״ מִיקְּרוּ.

The Gemara raises a difficulty: If this is so, that the crevices and rocks of the mishna are excluded from being consecrated because they are unfit for sowing, then even if they are less than ten handbreadths in depth or height, they also should not be consecrated. The Gemara answers: If the crevices or rocks are less than ten handbreadths deep or high, these crevices are called the cracks of the earth, and these rocks are called the spines [ shidrei ] of the earth. In other words, since they are considered standard features of the field and do not constitute separate areas, they are consecrated together with the rest of the field.

Segment 7

הָכָא מַאי? אֲמַר רַב פָּפָּא: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְלֵאִים מַיִם. מַאי טַעְמָא? אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן מְעוֹתָיו בִּמְקוֹם אֶחָד, וְיֵרָאוּ לוֹ כִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת.

The Gemara asks: The halakha stated above was taught with regard to consecrated property. Here, in the case of a sale of land, with regard to which the mishna teaches that crevices ten handbreadths deep are not measured along with the land, what is the halakha ? Does that halakha apply only when the crevices are filled with water? Rav Pappa said: Even if they are not filled with water they are not considered part of the field. What is the reason that in the case of a sale crevices are not considered part of the field even if they are not filled with water? Because a person buying a field does not want to give his money for the purchase of one plot when it appears to him like two or three different plots due to differences in the height of the terrain. Therefore, those crevices that are ten handbreadths deep are not measured along with the rest of the field, regardless of whether or not they are filled with water.

Segment 8

מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: וְהָא דּוּמְיָא דִּסְלָעִים קָתָנֵי – מָה סְלָעִים דְּלָאו בְּנֵי זְרִיעָה נִינְהוּ, אַף הָנֵי נָמֵי דְּלָאו בְּנֵי זְרִיעָה נִינְהוּ! כִּי קָתָנֵי דּוּמְיָא דִּסְלָעִים – אַפָּחוֹת מִכָּאן.

Ravina objects to this: But the mishna teaches the halakha about crevices in a manner indicating that they are similar to the rocks discussed in the mishna. Just as rocks are not fit for sowing, so too, these crevices are such that they are not fit for sowing. But if they are not filled with water, and are therefore fit for sowing, then even if they are lower than the rest of the field, they should be included in the sale. The Gemara replies: When the mishna teaches the halakha about crevices in a manner indicating that they are similar to the rocks discussed in the mishna, it teaches about crevices that are less than that, i.e., less than ten handbreadths deep. In such a case, even if they are not fit for sowing, they are measured along with the rest of the field.

Segment 9

פָּחוֹת מִכָּאן נִמְדָּדִין עִמָּהּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: טְרָשִׁים שֶׁאָמְרוּ – בֵּית אַרְבַּעַת קַבִּין. אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: וְהוּא שֶׁמּוּבְלָעִין בַּחֲמֵשֶׁת קַבִּין. רַב חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁמּוּבְלָעִין בְּרוּבָּהּ שֶׁל שָׂדֶה.

§ The mishna teaches that if the crevices or rocks in the field measured less than ten handbreadths, they are measured together with the rest of the field. Rabbi Yitzḥak says: The rocks or crevices that measure less than ten handbreadths that the Sages said are measured together with the rest of the field must not measure more than an area required for sowing four kav of seed within an area required for sowing a kor . Rav Ukva bar Ḥama says: This applies specifically where the rocks are scattered throughout an area required for sowing five kav . Rav Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: This applies specifically where the rocks are scattered throughout the greater part of the field.

Segment 10

בָּעֵי רַב חִיָּיא בַּר אַבָּא: רוּבָּן בְּמִעוּטָהּ, וּמִעוּטָן בְּרוּבָּהּ, מַהוּ? תֵּיקוּ.

Rabbi Ḥiyya bar Abba raises a dilemma with regard to the halakha taught in the name of Rabbi Yoḥanan: If the majority of the rocks are scattered throughout the smaller part of the field, and the minority of the rocks are scattered throughout the greater part of the field, what is the halakha ? The Gemara answers: The dilemma shall stand unresolved, as no answer was found.

Segment 11

בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה:

Rabbi Yirmeya raises another dilemma:

Bava Batra 103a

Bava Batra 103a

Tosafot

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

Shita Mekubetzet

Rashi

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text