Bava Batra 102a

מארבע אמות ועד ח' פ"ה דס"ל להאי תנא דתוכה של מערה ד' אמות על ח' וס"ל נמי דג' מתים נקברין בכותל מערה דלא הוי אלא ד' אמות וקשה לר"י דלקמן דייק מני אי ר' שמעון אי רבנן הו"ל למידק נמי דלא אתיא לא כמר ולא כמר דהא אין בין כוך לכוך כשיעור שיש במשנתינו שהוא אמה בינתיים לכ"ע ומיהו איכא למימר דמתני' כרשב"ג דאמר הכל כפי הסלע ועוד הקשה ר"י דהך משנה דהמוצא מת איתא נמי באהלות (פט"ז מ"ג) וקתני נמי התם בסיפא הבודק בודק אמה ומניח אמה ואי סבר האי תנא דליכא אלא ב' טפחים בין כוך לכוך אמאי מניח אמה ומיהו בלא"ה צריך ליתן טעם אמאי דקתני בתוספתא דאהלות (פט"ז) דאיכא התם מאן דאמר [דלב"ה] בודק אמה ומניח שתים אמאי מניח ב' כיון שאין כי אם אמה בין כוך לכוך אבל ודאי קשה לפ"ה דאמר ר' שמעון בסמוך רואין את האמצעיים כאילו אינן והשאר מצטרפין מד' אמות ועד ח' והיאך יצטרפו לשיעור ד' אמות אי רואין לאמצעיים כאילו אינן א"כ הוי אמה בין כוך לכוך ואין להיות אלא ב' טפחים כיון דשלשתן בד' אמות ומפרש ר"ת דהנך ג' דקתני הכא שנים מהן מרוחב המערה ואחד מאורך ויש בין כוך לכוך אמה כשיעור דמתני' וד' אמות היינו לשנים שברוחב ב' אמות ואמה בינתיים הרי ג' והשלישי ימצא בסוף אמה רביעית חצי אמה מרוחב המערה וחצי אמה מארכה בזוית והשתא אתי שפיר דכשמצאן רצופין ממש רואין אמצעיים כאילו אינן וליכא אלא אמה בין כוך לכוך:

בודק הימנו ולהלן כ' אמה רגילין היו להניח צד מרגלותיו כלפי המערה ומיירי כשנמצא ראשו לצד מערה ומרגלותיו הפוכין לצד אחרת דאית לן למימר ממערה אחרת הוא לפיכך בודק להלן כ' אמה:

במאי אוקימתא כר"ש הלשון דחוק מאד דמשמע דמשום דאוקמה כר"ש פריך והדר פריך מני אי ר"ש אי רבנן דלא אתיא כשום תנא ועוד דמגופה מצי למיפרך דכיון דקתני דהמערה ארכה ח' א"כ כ' ותרתין הויא:

וכגון שבדק באלכסונא פ"ה דאלכסון ד' על ו' הן ב' [אמות] כאלכסון של ה' על ה' ולא יתכן שהרי בד' על ו' תן החוט באלכסון של ד' על ד' כזה יהיה לו ד' אמות וח' חומשין ועוד נשאר צד למטה ב' אמות ובין הכל לא יהא החוט ארוך אלא ז' אמות ושלשה חומשים וכל שכן אם ילך החוט ביושר באלכסון מארבע על ו' שיהא פחות ועוד על כרחך אלכסון של ה' על ה' גדול יותר דהא בה' על ה' יש כ"ה אמות ובארבע על ו' יש כ"ד:

מצא שלשה וכלם מוטלים כדרך הנקברים יש לחוש על שכונת קברות ואם מצאם קבורים על דרך קברי ישראל וכשיעור המיוחד לכך אם בארך אם ברחב אסור לפנותם ואם לאו מותר לפנותם שכל שמצאם רצופים ובפחות מכשיעור יש להם תפישה ואין להם שכונת קברות לאסור את פנויין שלא נקברו שם אלא על ידי הדחק ועל מנת לפנותם היום ומחר ולא קנו מקומם כיצד יראה לפי מה שפסקנו שאם מצא שלשתם עד ארבע אמות מתחלת הראשון לתחלת האחרון או חמש מתחלת הראשון לסוף האחרון זהו ארך המערה ובית הקברות קבוע היה שאם מצא שנים בתוך ארבע ואחד שאינו רצוף להם אלא מושכב בצד האחר אומדין שהשנים שמצא רצופים הם הם שנקברו ברחב המערה וזה שנקבר בצד האחר נקבר בארך המערה ולא נזדמן לו לקבור עוד באורך ובודק ממקום שאומדין בו שהוא שפת הקצה הפנימי של מערה והוא ממקום שאחורי המת האחרון כלפי חוץ שמנה עשרה אמה שש של מערה זו ושש של חצר ושש של מערה שכנגדה על הדרך שביארנו ואם לא מצא שם מת אחר מטהרין מאותם שמנה עשרה שבדק מה שמתחום המתים ואילך ויש מפרשים שממקום חיצון מתחילין לבדוק אותם שמנה עשרה ולא יראה כן שאם כן למה בודק... אלא שנים עשר מצא אחד בסוף שמנה עשרה בודק שמנה עשרה אחרות שמאחר שמצא שלשה באותה השכונה רגלים לדבר שזו גם כן שכונת קברות שאלו מצאו תחלה קודם שמצא השלשה לא היה כאן רגלים לדבר והיה נוטל זה הנמצא עכשו ואת תפישתו אבל מאחר שמצא שלשה באותן הסביבות חוששין אף בזה לשכונת קברות ומ"מ דוקא שמצאו חוץ לתחום שמנה עשרה שאם בתוך התחום הרי ראוי לומר שמשכונת מערה זו היא שהרי המערה יש לה אחרת כנגדה כמו שביארנו ולמה יבדוק שכונה אחרת ומה שאמרו במסכת זו מארבע אמות עד שמנה וכן בודק עשרים אמה יראה לי שאינו מסכים להלכה ומ"מ גדולי המחברים הביאוה כפשטה ופירשוה שיש בין כל אחד ואחד ארבע אמות או יותר ופחות משמנה וכשיעור זה אנו חוששין לשכונת קברות ולשיטת הסוגיא היה להם לפרש בין ראשון לשלישי מפני שזה התנא סובר שהמערה ארבע על שמנה ר"ל רוחב ארבע בארך שמנה ואף הוא סובר ששלשה נקברים ברוחב ארבע שלש אמות לשלשה כוכים ושני טפחים בין כוך לכוך וטפח וטפח לזויות ולפי חשבון זה ששה נקברים בכותל הארוך של שמנה אמות וכשמצא שלשה בתוך ארבע אמות שמא זהו רחבה של מערה וכשמצאן תוך שמנה שמא זהו ארכה של מערה וקבר בשלשה כוכין והשלשה האחרים נתמלאו עפר ומ"מ שכונה קברות יש כאן וכן היה להם לפרש בבדיקת עשרים מה שהוצרכו בגמר' לתקן בה שלדעת רבנן אינן אלא שמנה עשרה אא"כ בודק באלכסון ולדעת זה התנא הם כ"ב שמנה של אורך המערה ושמנה של מערה שכנגדה ושש של חצר אא"כ הקברות קטנים של נפלים אלא שיראה שכל זה שלא כהלכה נאמר ולפי חשבון משנתנו הכוכין כמו שכתבנו:

בפירוש רשב"ם בד"ה לעולם ר"ש כו' תרי תנאי אליבא דר"ש כו' והיינו ההוא תנא דלעיל אליבא דר"ש עכ"ל דליכא לאוקמי מתני' כר"ש בן יהודה אליבא דר"ש דהא מתני' לית ליה רואין ור"ש בן יהודה אליבא דר"ש אית ליה רואין ומיהו קצת קשה מאי פריך לקמן דר"ש דלית ליה רואין אר"ש דהכא דאית ליה רואין והא איכא למימר דמתני' לקמן כת"ק דברייתא דהכא דלית ליה רואין אליבא דר"ש ויש ליישב ודו"ק:

תוס' בד"ה מד' אמות כו' דאיכא התם למ"ד דלבית הלל בודק אמה מניח שתים כו' עכ"ל וכצ"ל וכ"ה בתוספתא דאהלות פי"ז ע"ש:

בא"ד ומפרש ר"ת דהנך ג' כו' והשלישי ימצא בסוף אמה רביעית חצי כו' עכ"ל ומיירי דמוצא מרגלותיהם לצד אחד דהשתא ליכא לספוקי רק לבדוק פ"א לרוחב ופ"א לאורך ולכך הוצרכו לומר דבההוא אחד שמוצא בסוף עשרים דמרגלותיו הפוכין דאל"כ ליכא למיתלי אלא בהך מערה אבל מפרשב"ם שכתב בההוא שמצא בסוף עשרים דמי יימר דמבית הקברות זה כו' נראה דליכא למיקם עלייהו לאיזה צד שוכבים וגם לפירושו שמוצא אותן ג' בצד אחד בשוה וא"כ צריך לבדוק מכל ד' הצדדים עשרים אמה ודו"ק:

בד"ה וכגון שבדק כו' פ"ה דאלכסון כו' ולא יתכן שהרי בד' על ו' כו' עכ"ל צ"ל דלפי פי' ר"ת יבא האלכסון על נכון ה' על ה' כי כשבודק הב' כוכין אשר ברוחב הנה הוא כשמוצא כוך השני ברוחב והרי הוא עומד באמצע ההוא כוך שבדק דשם באמצע הוא עיקר הבדיקה ומשם הוא הולך באלכסון לבדוק כוכין של אורך המערה ומוצא כוך ראשון מאורך המערה תחלת של אלכסון של אמה על אמה מגיע באמצע כוך ההוא ואחר כך הולך באותו האלכסון עד כל אורך הכוכין ומסיים האלכסון באמצע סוף כוך הג' ששם עיקר הבדיקה כזה* וזה האלכסון אלכסונו של ה' על ה' דהוי נוסף באלכסון ב' אמות דהוי כל האלכסון ז' אמות ואחר כך ממקום שעומד שם דהיינו בחצי הכוך הג' בסופו הולך בשוה עוד י"ג אמות אמה אחת מזו המערה מחצי הכוך עד זוית המערה ושש אמות בחצר ושש אמות מהמערה שכנגדה ובודק בה בהילוכו בשוה כדמסיק דב' אלכסון לא אמרי' והוי בין הכל עשרים אמות כי מתני' ודו"ק:

גמ' רואין את האמצעים כאילו אינן והשאר מצטרפין וכו' וי"ל אם נאמר רואין האמצעית כאלו אינן אין כאן ג' שיהיה שכונת בית הקברות וצ"ל דר"ל שיש כאן יותר מג' אלא שהן רצופין ולכך כשאנו אומדין את האמצעים כאלו אינן נשארו עדיין ג' וק"ל:

ר"ש ד"ה ובודק ממנו ולהלן כ' אמות וכו' ואח"כ בודק שש אמות דחצר מפני המערות הפתוחות לה מכאן ומכאן לר"ש נמי דהיינו בדיקה עשרים אמות כנגד החצר בשביל שתי המערות שמכאן ומכאן כן צריך להגיה. ור"ל שצריך ג"כ לבדוק מדרום לצפון עשרים אמות בשביל שיש עוד שתי מערות מכאן ומכאן לר' שמעון לרוחב החצר בצד דרום וצפון וק"ל:

תוס' בד"ה המוצא מת מושכב וכו' ותימה לפירושו מאי אשמועינן אטו ס"ד דמושכב כדרכו יגרום שיהיה לו תפיסה כיון שידוע שהוא ישראל וכו' הלשון הוא מגומגם וצ"ל דה"ק אטו ס"ד דמושכב כדרכו יגרום שיהיה לו תפיסה וכשהוא מושכב שלא כדרכו לא יהיה לו תפיסה אפילו היכי דידוע לן שהוא ישראל זה אינו סברא שלא יהיה לו תפיסה כיון שידוע שהוא ישראל ועכ"פ סברת התוס' אינו כסברת הרשב"ם שהרי הרשב"ם ס"ל דבשאינו מושכב כדרכו אפילו אם הוה ידוע שהוא ישראל אין לו תפיסה שהרי כתב אי נמי אם ישראל הוא באקראי בעלמא השליכוה שם וכו' הלכך אין להם לא תפיסה ולא שכונת בית הקברות וק"ל:

בא"ד ועוד קשה דלא הוי דומיא דמת פרט להרוג וכו' ר"ל דלפי' ר"י לא הוי מיעוטא דפרט למצוי דומיא למיעוטא דפרט להרוג ולמיעוט דמושכב פרט ליושב ולמיעוט דכדרכו פרט לראשו בין ארכבותיו דכל הני מיעוטין אתו למעט שלא יהא לו דין קבר והמיעוט של פרט למצוי הוא בהיפך דאתי לומר דכשהוא מצוי וידוע שהוא ישראל יש לו תפיסה ולאשמועינן דלא קאי עליה האי מיעוטא דמושכב כדרכו וכו' וזה אינו שיטת הגמרא וק"ל וכך צריך להגיה ועוד קשה דלא הוי דומיא דמת פרט להרוג ולא דומיא דמושכב פרט ליושב כדרכו פרט לראשו בין ארכובותיו:

בא"ד והא דאמר בנזיר דבעיא שלשתן ידועין או תחלה פ"ה וכו' ואין נראה לר"י דלא שייך כאן הלכתא גמירי דהוי דבר שיש בו טעם וכו' כצ"ל:

ד"ה מד' אמות ועד ח' וכו' כשיעור שיש במשנתינו שהוא אמה בינתיים לכולי עלמא כצ"ל:

בא"ד דאיכא התם מאן דאמר דלב"ה בודק אמה ומניח שנים כצ"ל דפלוגתא דב"ש וב"ה הוא שם אבל ודאי קשה לפ"ה דאמר ר"ש בסמוך רואין וכו' כצ"ל:

ד"ה וכגון שבדק באלכסונא פי' הקונטרס דאלכסון ד' על ששה הן ב' אמות באלכסון של חמשה על ה' כצ"ל ולא יתכן וכו' באמת שבלא זה ג"כ דברי הרשב"ם תמוהים הן שהוא כתב דמ"ש ה' על ה' מד' על ששה דאידי ואידי חד שיעורא הוא שר"ל באם תקח האמה שבאורך ד' אמות על ו' ותניחנה ברוחב הוי כמו ה' על ה' וא"כ הוא הדין אפילו יהא כך שהאלכסון הוא שתי אמות הלא אף בשתצטרף האלכסון של שתי אמות ה' על ה' לא יהיה הכל ביחד כי אם ז' אמות והוא כתב לעיל מזה ואלכסון של ד' אמות על ו' הרי שמנה אמות שכן הוא מוכרח לפרש כדי שיתורץ קושיית המקשה שהקשה אי רבנן תמני סרי הויין וברייתא קתני עשרים אמה וק"ל:

מארבע אמות ועד שמונה פירש הקונטרס דסבירא ליה להאי תנא כו' ככתוב בתוספות והשתא מארבע אמות ועד שמונה לאו דוקא אלא שני טפחים פחות מארבע ומשמונה דהיינו טפחים של הזויות. וקשה לר"י דלקמן דחיק כו'. תוספות הרא"ש ז"ל.

ובודק ממנו ולהלן עשרים אמה פירוש שהוא כדי אורך שתי מערות וחצר ביניהם וושרים אמה אלו שבודק אותם מתחלה מתים אלו הן שמונה אותם לפי שיש לנו לומר שמתים אלו היו במערה הואיל ונמצא ביניהם מארבע אמות עד שמונה שהוא סדר קברי ישראל והיה לפניה חצר ששה ולאחר החצר מערה שנקברו בסדר קברי ישראל לפיכך צריך לבדוק עד תשלום עשרים אמה אם לא מצא שם כלום בידוע שלא היה שם אלא מערה אחת בלבד והוא המקום שנמצא בו שלשה מתים אלו אי נמי הוו שתי מערות וחצר ביניהם ולא נזדמן לבעלים לקבור אלא במערה אתת בלבד ואם מצא אחד בסוף עשרים יש לומר שתי מערות היו וחצר בינתיים ונזדמן לבעליה שלא יקבור במערה השניה אלא זה שמת בלבד. הרא"ם ז"ל.

אמר מר מארבע עד שמונה מני כו' צריך עיון דבשלמא אורכה דמערה דהויא שמונה משמע בהדיא בברייתא מדקתני עד שמונה אבל מנא ליה דרחבה לא הויא אלא ארבע דלמא רחבה שש ואתי שפיר כרבי שמעון ומארבע אמות דקתני יכול להיות בין ארחבה בין אארכה. ונראה דעל כרחך סבר דרחבה ארבע אמות דהא ארבע אמות לא נקט משום דרוחב המערה כן היא דהא שלשה מתים הוו בשלש אמות וארבעה טפחים. ועוד דאי רחבה כו' לא חזיא לחמשה מתים ולחמשה מתים בחמש ושני טפחים סגי ועל כרחך להאי תנא דסבר דבין כוך לכוך שני טפחים וטפח בכל זוית אי אפשר למערה להיות רחבה אלא ארבע. ומיהו לפירוש רבינו תם לא יתיישב בכך. ונראה דלפיכך יש לדקדק דרחבה ארבע דאי רחבה שש לא הוה לתנא למנקט מארבע אמות שאינו אלא באורך ורוחב אלא הוה ליה למנקט מחמש ועד שמונה כי בחמש יש שלשה מתים ומדנקט ועד שמונה משמע שאין רוחב המערה אלא ארבע ולא משכחת ברחבה אלא שלשה מתים אלא עם צד האורך ואז נמצאין שלשה מתים בארבע ולכך נקט מארבע. גליון תוספות.

לעולם רבי שמעון היא והאי תנא הוא דתניא מצאן רצופין כו' פירוש שמצאן שלשה בתוך ארבע אמות ומצא מת אחד חוץ לשמונה אמות אין להם שכונת קברות ופירוש הלשון כפשוטו מצאן רצופין ואין ביניהם קירוב וריחוק בדרך צורת המערה שהוא ארבע אמות על חמש שיש בהם מתים יותר מן הראוי לה לפי האורך והרוחב אין להם שכונת קברות כי הרוחב ראוי לשנים והאורך ראוי לארבעה ואם מצא שהיו יותר מכאן אינה מערה וחכמים אומרים רואים את היתרים כאלו אינם כו'. ואימא סיפא כו' ואלא לעולם השתא נמי רבנן והאי דקאמר מארבע אמות על שמונה באלכסונא קא חשיב כגון שבדק ומצא האחד בראש הארבע אמות וכיון האלכסון לסוף שש אמות ובדק ומצא האחר ואחר כך חזר ליושר הקו הראשון ומצא אחד בתוך ארבע אמות על משפט קירובו וריחוקו הרי זה שכונת קברות ואלכסון ארבע אמות על שש כאלכסון חמש על חמש שהן עשרה חומשים תן אותה על שש של ארכה הרי הן שמונה בשביל שבדק תחלה באלכסון חשב אורך המערה שמנה עם אורך האלכסון שלה. ומדהא באלכסון אידך נמי באלכסון כו' כלומר וכיון שחשבה המשנה האלכסון במערה הראשונה נאמר כמו כן שחשבה אותם במערה אחרת אם בדקה באלכסון אם כן עשרין ותרתין הויין עם החצר שבאמצע שהיא שש על שש.

חד אלכסון חשיב תרי אלכסוני לא חשיב ואפילו בדק השניה באלכסון לא הכניס אותו האלכסון בשיעור אורך המערה ומפני שהיה תחלה באלכסון חשבו לזו בלבד אף על פי שלא היה בדין להכניסו באורך המערה כי מה לנו לחשב אלכסון. הראב"ד ז"ל. וזה לשון הר"ן ז"ל: לעולם רבנן היא וכגון דבדק באלכסון. כלומר דהא דקתני מארבע אמות עד שמנה משום דחיישינן דילמא בדק באלכסונה ומערה שהיא ארכה שש ורחבה ארבע הוי אלכסונה כמערה שהיא חמש על חמש ונמצא שצריך להוסיף בשביל האלכסון שתי אמות וכיון שארכה שש הרי שמונה ולפיכך בודק ממנו ולהלן שתי אמות. ואקשינן אם כן אי שניה נמי באלכסונה עשרין ותרתין הויין פירוש ונצריכהו לבדוק שמונה מחמת מערה מפני חשש שמא יבדוק באלכסון והוי להו עשרין ותרתין. ופריק דחרי באלכסונה לא אמרינן כלומר לכולי האי לא חיישינן. ומיהו קשה בעיני שאם מפני חשש אלכסון אפילו לחשש אלכסון החצר יש לחוש שאף על פי שאין בו כוכין כל שבודק באלכסון ממעט ממדתו ונמצאת מדידתו כלה קודם הכוכין של מערה שניה והוה ליה לאקשויי דטפי מעשרין ותרין הויין. אלא שאפשר שבמקום שהכוכין שם מחמירים יותר בבדיקות. ומיהו למסקנא אפילו במערה שניה לא חיישינן שדיינו שנחמיר לחוש בבדיקת מערה ראשונה. עד כאן. וזה לשון הרא"ם ז"ל: וכגון דבדק באלכסונה. פירוש כיון שאין ידוע היכן היה אורך המערה והיכן היה רחבה יש לומר דלמא דרך אלכסון נקט ולפיכך הוספנו שתי אמות שהן שנים עשר חומשים לשש על שש הרי שתי אמות כדקיימא לן כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונה. ומדהא באלכסונה הא נמי באלכסונה כלומר כמו שחששנו שמא דרך אלכסון נקט בבדיקות מערה זו ניחוש למערה שניה נמי. ומהדרינן חדא באלכסונה אמרינן כלומר אין לנו לחוש שנזדמן לו הטעות שתי פעמים. עד כאן.

במאי אוקימתא כרבי שמעון הלשון דחוק מאד דמשמע דמשום דאוקמה כו' ככתוב בתוספות. ור"מ תירץ דהכי פריך אי אמרת בשלמא דהך מתניתין לא אתיא לא כרבנן ולא כרבי שמעון אלא תנא אחרינא הוא דפליג עלייהו בשיעור אורך ורוחב המערה אז ניחא דלא תיקשי רישא לסיפא דאיכא למימר דסבירא ליה דהא חצר ארבע על ארבע סגי אם כן האיך יעמדו אנשי המערה. ויש לומר דיעמדו לצדדין ועוד אלו שמכאן יעמדו בפתח המערה וכן אלו שמצד השני אלא כיון דמוקמת לה ברישא ואליבא דרבי שמעון בר יהודה משום דנראה לה דוחק לברוא דבר חדש ולומר דתנא אחרינא הוא כיון דלא אשכחן בהדיא מאן דאמר הכי אם כן אימא סיפא דעל כרחך לדידך לא מצית לשנויי דילמא רבי שמעון בן יהודה משמו פליג נמי באורך חצר וסבירא ליה דהוי ארבע על ארבע דזה אינו לפי סברתך דלא בעית לברוא שום פלוגתא דלא משכחת בהדיא. כגון דבדק באלכסונה פירש ר"ש ז"ל שאלכסון של ארבע על שש עדיף שנים כמו אלכסון של חמש על חמש. ולא יתכן לומר כן כו' ככתוב בתוספות. ונראה לי דלא דק תלמודא לצמצם. הרא"ש ז"ל.