Commentary page

Avodah Zarah 9a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Avodah Zarah 9a

Avodah Zarah 9a. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 229 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

מלכות פרס בפני הבית בזמן הבית בעודו בנוי לאחר שבנאו כורש נמשכה מלכותו שלשים וארבע שנים ובטלה ותפשוה בני יון ומלכו מאה ושמונים הרי מאתים וי"ד ובני חשמונאי נטלו מלכות מיונים ומלכו ק"ג והורדוס אחריהם ק"ג הרי ד' מאות וכ' שנה שהיה בית שני בישובו:

מכאן ואילך ממלכות הורדוס ואילך חרב הבית ובטלה מלכותן:

צא וחשוב והבא למנות סדר חכמים וחייהם או שני שטר חוב או שום מעשה המאורע ימנה לחורבן מעכשיו כך וכך שנים לחורבן הבית. אלמא מאתן ושית קודם חורבן הבית פשטה דהא אמרן לעיל דרומיים וישראל נטלו יחד המלכות מיונים וקתני הכא דישראל מלכו קודם חורבן מאתן ושית:

אמטו להכי לא חשיב להו ר' ישמעאל לעיל בהדי הנך דפשטה על ישראל דהא בהנהו לא שלטה עליהן דשותפי הוו:

אמר רב פפא אי טעי האי תנא דתנייה להך מתני' דצא וחשוב אחר חורבן:

ולא ידע במנין שנים שאחר חורבן הבית כמה שנים טעה בשנה שהוא עומד בה לא ידע אי שנת כ' היא על המאות או שנת כ"א או שתים:

פרטי כמה הוו אין אדם טועה במאות אלא טועה בשנה או בשתים דהיינו פרטי דמאות ואלפים הוו כללי:

נשייליה לספרא כמה לסופר הכותב גטין ושטרות שהוא מונה למלכות יון כדאמר לקמן (עבודה זרה דף י.) בגולה אין מונין אלא למלכות יון ואין מונין לתחלת מלכותן שהיו שש שנים מקוטעות שלא מלכו אלא בעילם ומשש שנים ואילך פשטה מלכותן ומשם והלאה מונין להן כדאמר לקמן נישייליה האי תנא לספרא כמה פרט השנים יש לו על הכלל שלו:

22 more comments on this page.

Rashi on Avodah Zarah 9a · Sefaria

Tosafot

And it is learned that Abraham our father at that time was fifty-two years old Despite it being written in Genesis 12:4 that "Abram was seventy-five years old when he departed from Haran," there were two departures. In the Covenant Between the Parts, he was seventy, and already in the Land of Israel. He then returned to Haran and remained there for five years, as recorded in Seder Olam (chronological work) and I have elaborated on this in Shabbat 10a.

Tosafot on Avodah Zarah 9a · Sefaria · CC0

Rabbeinu Chananel

ומקשי' וכי כך אמר ר' יוסי כי מלכות הרשעה ק"פ שנה בפני הבית פשטה על ישראל בלבד והתניא ר' יוסי [ברבי] אומר מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה מלכות יון בפני הבית ק"פ שנה מלכות בית חשמונאי ק"ג שנה מלכות הורדוס ק"ג מיכן ואילך צא וחשוב לחרבן.

הנה ממלכות בית חשמונאי מלכות רומי היא אלמא מאתן ושית הוו ופרקי' ר' יוסי כ"ו דקמו להו בהימנותיהו לא חשיב להו דלא חשיב אלא שנין דאישתעבידו להו והני כ"ו לא אישתעבידו להו.

אמר רב פפא אי טעי תנא ולא ידע כמה פרטי והוא התנא דתני להא מתניתא דר' יוסי ואמר מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה מלכות יון בפני הבית ק"פ שנה מלכות בית חשמונאים ק"ג מלכות הורדוס ק"ג שנה לדברי ר' יוסי אתה מוצא בעת שחרב הבית היה למלכות יון שפ"ו שנים אלא שאין אנו עכשיו מחשבין להן כן לפי ששש שנים מלכו בעילם ואח"כ פשטה מלכותם בכל העולם כדבעינן למימר לקמן הלכך הנך שית שנין דלא פשטה מלכותם בכל העולם לא חשבינן להו וכי בצרת להו משני מלכותם הוו להו בעת שחרב הבית ש"פ שנים שכל ימי הבית ת"כ הוו דל מינייהו ל"ד לפרס ושית שמלכו יון בעילם הא מ' אישתיירו להו ש"פ שנה הלכך כד מוספת על שנות החרבן ש"פ שני משכחת להו לשני מלכות יונאי:

חרבן הבית תתקע"א זה הוא התנא שמחשב תתקע"א לחרבן וספרא מחשב למלכות יון שהוא קודם החרבן ש"פ שנה. ובזמן שיש לחרבן תתקע"א שנה הוא למלכות יון אלף שנה והוא חשבון השטרות שהתחילו למנות משנת שלשת אלפים וד' מאות [וארבעים ושמונה] לבריאת עולם והסימן ג' תמ"ח לפי שאחר אלפים ותמ"ח שנה לבריאת עולם יצאו בני ישראל ממצרים וניתנה להם התורה והסימן ב' תמ"ח ואחר ת"פ שנה לצאתם ממצרים בנה שלמה בית ראשון ועמד ת"י שנה ואחר ע' שנה לחרבן הבית נבנה בית שני ומלכו בו פרסיים ל"ד שנים ומלכו יון שש שנים בעילם ואחר כך פשטה מלכותם בכל העולם נמצא עתה מעת שנברא העולם עד שפשטה מלכות יון בכל העולם ג' תמ"ח ולפיכך כשאתה משליך משנות העולם ג' תמ"ח הנשאר בידך משני העולם הוא מנין שני מלכות יון כמו שנתינו זו שהיא שנת ד' אלפים ותתי"ג לעולם כשתסיר מהם ג' תמ"ח נשארו בידך אלף ושל"ה למלכות יון ואם יטעה התנא בפרטן שהן ע"א ישאל לסופר כמה פרטין. יאמר לו נ"א מוסיף כ' הרי ע"א ואלו הן פרטי התנא וסימן זה לי עשרים שנה בביתך.

כלומר עשרים שנה למצוא חשבון חרבן הבית וכן אם טעה הסופר בפרטיו שואל לתנא כמה פרטיו ופוחת כ' ומוצא פרטיו וסימן תנא תוספאה ספרא חסריה:

תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא שני אלפים תהו פי' שני אלפים שנה משנברא העולם עד שבא אברהם אבינו והכניס בני אדם תחת כנפי השכינה כדכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן וגמירי דאברהם אבינו בההיא עידנא בר נ"ב שנין הוה. מ"ח עם נ"ב הרי מאה לא"א כשהוליד את יצחק ועל יצחק נאמר כי גר יהיה זרעך וגו' גירות ועבדות ת' שנה עד שיצאו ממצרים הרי תמ"ח שנים מההיא שעתא ופרטן מ"ח עד שהוליד את יצחק ס' עד שהוליד יצחק את יעקב מאה ול' עד שירד יעקב למצרים מאתים ועשר שנים עד שיצאו ממצרים מנין רד"ו ובשנת אלף תקנ"ב למתן תורה שלמי שני אלפים תורה ואח"כ שני אלפים ימות המשיח ובעונותינו שרבו ויצאו מימות המשיח תת"ג שנה עכשיו אם טעה זה התנא פי' שאמר ובעונותינו שרבו יצאו מהם כך וכך והוא שמחשב לבריאת עולם ובפרטי שואל לסופר פירוש שמחשב למלכות יון כמה פרטי בידו ואמר לו נ"א מוסיף עליהן מ"ח הרי צ"ט ואלו הן פרטיו וסימן מ"ח עיר.

Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 9a · Sefaria

Ritva

אמר רב פפא אי טעי האי תנא פי׳ תנא דמני שני חרבן בית שני בפרטי שאינו יודע הפרט שלו דאילו בכללי דהיינו מאות לא אפשר דטעי נשייליה לספרא פי׳ לסופר השטרות שהוא מונה למלכות יון שכן מונין בגול׳ כמה חשיב ונטעי תנא אחושבניה דפרטה דספרא עשרין שנין ומשכח לאחמריה פי׳ לפי שמלכות יון היה בפני הבית שפ״ו שנים כדלעיל וספרא לא חשיב הנהו שית שנין דמלכו בעולם אשתכח הכי חרב הבית איה מונה הסופר ש״פ וכשהתנא מונה לחרבן הבית בא׳ שנין היה מונה הסופר ת״א נמצא פרט התנא עולה לפרט הסופר עשרין שנין לעולם וסימניך זה לי עשרין שנה בביתך פי׳ התנא אומר כן לספרא זה לי עשרים שנה שאני בפרטך של עכשיו וכן על הדרך שאמרנו אי טעי ספרא ולא ידע פרטי יפחות מפרט התנא עשרים ומשכח לאחמריה וסימניך ספרא ותנא תוספאה ואי לאו האי סימנא דבעי לומר בדין הוא דמצי למימר דתנא משכח חומריה כי בציר מפרט הסופר המנין שנין וספרא משכח חומריה כי מוסיף על פרט התנא תמנין שנין דוק ותשכח.

גרסינן ז״ל אילימא ממתן תורה ועד השתא ליכא כולי האי דכי מעיינת בה כו'. ופי׳ הוא ז״ל אילימא ממתן תורה ועד תשלום ד׳ אלפים ליכא כולי האי דהא כי מעיינת בדורות של תוהו מבריאת עולם ועד מתן תורה תרי אלפי ופרטה דחד אלפא משכחת בהו דהיינו שני אלפים ותמ״ח שנה והני תמ״ח דטפו בהא בצרי מתרי אלפי דתורה ואין שיטה זו נכונה חדא דבכולהו נוסחי גרסינן ותו כי מעיינת בה כו׳ ועוד דלישנא דעד השתא לא משמע משום סוף ארבעת אלפים דלישנא דעד השתא לשון התלמוד בימי רב אשי והקבלה בידינו כי רב אשי נפטר לתשל״ח לשטרות שהם קפ״ו שנים אחר תשלום ד׳ אלפי׳ ועוד דלמה ליה לאוכרוחי דעד ד׳ אלפים ליכא כולי האי מטעמא דבריאת עולם ועד מתן תורה איכא תרי ופרטה מגופא מצי מכרח לה דליכא ממתן תורה ועד תשלום ד׳ אלפים אלא אלף תקנ״ד ת״פ עד בנין הבית ובנין הבית ת״י וגלות בבל ע׳ שנין בית שני ת״ב מן החורבן עד תשלו׳ ד׳ אלפים קע״ב הרי אלף תקנ״ד לכך פירשו רבותינו הצרפתים ז״ל אילימא ממתן תורה ועד השתא דהיינו ימי רב אשי ליכא כולי האי שהרי מיציאת מצרים עד תחילת חשבון שטרות אלף שנים כדאמרינן לקמן דשבקיה לאלפא קמא ותשל״ח דשטרות שבו נפטר רב אשי הרי אלף תשל״ח ליציאת מצרים ממתן תורה ועד בית ראשון ת״פ שנים ובית ראשון ת״י וגלות בבל ע׳ ובית שני ת״ב הרי אלף ש״פ ומאחר החרבן עד שנפטר רב אשי שנ״ח שנים כי הוא נפטר לתשל״ח לשטרות כמו שאמרנו ובשעת החרבן היה מונה הסופר ש״פ שנים כדאיתא בשמעתין יש מש״פ עד תשל״ח שנ״ח שנה גם כן הרי ממתן תורה עד פטירת רב אשי אלף תשל״ח ותו כי מעיינת כו׳ ועוד יש לך קושיא אחרת דכי מעיינת בהו בהני ארבעת אלפים לא תמצאם מוחלקים לאלפים אלפים כמו שאתה אומר דהא בימי התוהו איכא תרי אלפי ופרטה דהאי אלפא דהיינו אלפים תמ״ח כדכתב ר״שי ז״ל ונמצא התנא גורע משנות התלמוד תמ״ח ומוסיף אותן על שנות התור׳ אלא מואת הנפש כו׳ והוי יודע דהא דנקטינן אילימא ממתן תורה ועד השתא לרבותא נקטיה לה שאפילו אתה מונה עד הזמן של רב אשי ליכא כולי האי וכל שכן שהיה לך למנות עד ימי התנא עצמו והרי זה מבואר יפה ובקוצר והאי דקאמר רב פפא אי טעי תנא כו׳ פי׳ תנא דלעיל אמונה שני אלפים של ימות המשיח ובעי למידע כמה עברו מהן וטעי בפרטי נשייליה לספרא כלומר המונה למלכות יון כמה חשיב ונטפי אפרטה דספר׳ ארבעין ושמנה ומשכח ליה לחומריה פי׳ מפני שמסורת בידינו ומנין ברור כי קע״ד אחר חרבן הבית נשלמו ד׳ אלפים הילכך הסופ׳ היה מונה בתחילת חמשת אלפים תקנ״ד שנה כי בשעת החרבן היה מונה ש״פ הוסף עליהם קע״ד דבתר הכי הרי תקנ״ד נמצא פרטו של סופר נ״ד כשהתחיל התנא למנות שני אלפים של ימות המשיח וכשהשלים הסופר אותו פרט והתחיל למנות פרט אחר היה התנא מונה מ״ח נמצא פרט התנא מוסיף על פרט הסופר מ״ח ולהכי קאמר דאי טעי תנא דליטפי על פרט הסופר מ״ח שנים ומשכח חומריה ואי טעי ספרא נשייליה לתנא פרטיה וניבציר מיניה מ״ח ומשכח חומריה סימניך ספרא בצירא ותנא תוספאה פי׳ והכא נמי בדין הוא דמצי למימר דאי טעי ספרא נטפי על פרטי דתנא נ״ד שנים שהיה מונה כשהתחיל התנא פרטו ואי טעי תנא דנבציר מפרטי דספרא הנהו נ״ד שנים אלא דבעי למינקט אידך חושבנא משום סימנא דסיפרא בצירא ותנא תוספאה.

Ritva on Avodah Zarah 9a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרש"י בד"ה ה"ג דכי מעיינת בהו כו' ולא גרסינן ועוד דכי מעיינת כו' עכ"ל יש לדקדק אמאי לא גריס ליה דהא שפיר איכא לפרושי ב' קושיות דממתן תורה עד השתא ליכא שני אלפים דחסרה להו תמ"ח ועוד דכי מעיינת בשני דתוהו טפי להו דהוו ב' אלפים ותמ"ח ואפשר לומר דא"כ הקדים המאוחר דמעיקרא ה"ל למפרך ארישא דב' אלפים תוהו ובתר הכי אב' אלפים תורה אלא ע"כ דחדא קושיא הוא דאותן שנין דטפי בתוהו בצרי בתורה מיהו ק"ק אמאי לא נקט המקשה מלתיה ארישא ב' אלפים תוהו עד מתן תורה הא טפי להו תמ"ח שנין ודו"ק:

בד"ה אלא מן ואת הנפש ומתרגמינן דשעבידו לאורייתא דרשו כן מלשון עשו וכ"ה באגדות חלק ע"ש:

תוס' בד"ה וגמירי דאברהם כו' ואע"ג דכתיב ואברהם בן ה' כו' עכ"ל לכאורה הוא מגומגם הגם שהיה אז בן ע"ה אמר הכתוב שפיר שלקח עמו אז הנפש אשר עשו כבר בחרן בהיותו בר נ"ב שנין כמו שהזכיר הכתוב שלקח עמו שרי ולוט ואת רכושם וגו' שרכשו כבר בחרן ואפשר לפרש כוונתם משום דלכאורה הדיבור שבפרשת לך לך מארצך וגו' היה הדבור הראשון שבא לאברהם מפי הש"י לצאת מחרן ואז היה בר ע"ה שנה וא"כ היאך נאמר שכבר בהיותו בר נ"ב שנה שיעבד הנפשות לאורייתא מאין היה לו התורה כיון דעדיין לא בא אליו דיבורו של הש"י ואהא תירצו דע"כ ב' יציאות היו ונדבר אתו כבר בין הבתרים כשהיה בן שבעים וע"כ אין מוקדם ומאוחר בזה בתורה והשתא איכא למימר נמי דכבר בהיותו בן נ"ב היה אתו דבור הש"י וק"ל:

Chidushei Halachot on Avodah Zarah 9a · Sefaria

Original text

Segment 1

מַלְכוּת פָּרַס בִּפְנֵי הַבַּיִת שְׁלֹשִׁים וְאַרְבַּע שָׁנָה, מַלְכוּת יָוָן בִּפְנֵי הַבַּיִת מֵאָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה, מַלְכוּת חַשְׁמוֹנַאי בִּפְנֵי הַבַּיִת מֵאָה וְשָׁלֹשׁ, מַלְכוּת בֵּית הוֹרְדוֹס מֵאָה וְשָׁלֹשׁ, מִכָּאן וְאֵילָךְ צֵא וַחֲשׁוֹב כַּמָּה שָׁנִים אַחַר חוּרְבַּן הַבַּיִת.

The Persian Empire, which ruled the world before the construction of the Temple, continued to do so for 34 years in the presence of the Temple, i.e., after the Temple was built; the Greek Empire ruled for 180 years in the presence of the Temple; the Hasmonean dynasty ruled for 103 years in the presence of the Temple; and the Herodian dynasty likewise ruled for 103 years. From this point forward, you can go and calculate the date on which an event occurred by how many years it happened after the destruction of the Temple.

Segment 2

אַלְמָא מָאתַן וְשֵׁית הֲווֹ, וְאַתְּ אָמְרַתְּ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים הֲווֹ! אֶלָּא עֶשְׂרִין וְשֵׁית שְׁנִין קָמוּ בְּהֵימָנוּתַיְיהוּ בַּהֲדֵי יִשְׂרָאֵל, וְלָא אִישְׁתַּעְבַּדוּ בְּהוּ, וְאַמְּטוּ לְהָכִי לָא קָא חָשֵׁיב לְהוּ כְּשֶׁפָּשְׁטָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה עַל יִשְׂרָאֵל.

According to this statement of Rabbi Yosei, evidently when the Greek rule over the Jewish people ended and the Roman rule began it was 206 years before the Second Temple was destroyed, i.e., the two sets of one hundred and three years of the Hasmonean dynasty and the Herodian dynasty. But you said that when the Roman Empire stretched forth over Israel and ruled over them it was 180 years before the Temple was destroyed. This is not a contradiction, but rather, it proves that for 26 years the Romans stood faithfully with the Jewish people, honoring their agreement, and did not subjugate them. And therefore, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, does not count these 26 years among the total years in which the evil Roman Empire stretched forth over Israel and ruled over them.

Segment 3

אָמַר רַב פָּפָּא: אִי טָעֵי הַאי תַּנָּא, וְלָא יָדַע פְּרָטֵי כַּמָּה הֲוָה — לִישַׁיְּילֵיהּ לְסָפְרָא כַּמָּה כָּתֵיב, וְנִיטַפֵּי עֲלַיְיהוּ עֶשְׂרִין שְׁנִין, וּמַשְׁכַּח לֵיהּ לְחוּמְרֵיהּ, וְסִימָנָיךְ: ״זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי בְּבֵיתֶךָ״.

§ Apropos the above baraita , the Gemara relates that Rav Pappa said: If this tanna , i.e., one who dates years in reference to the destruction of the Temple, forgot and did not know the details of the date with regard to exactly how much time had passed since the destruction of the Temple, e.g., he remembered the century but could not recall the exact decade and year, let him ask a scribe who writes official documents how many years he writes when he dates the documents. The dating system of scribes uses as its starting point the beginning of the Greek rule, 380 years before the destruction of the Temple. And let him add 20 years to the number, and in this manner he will find his number [ leḥumreih ]. And your mnemonic to remember this is the verse: “These twenty years have I been in your house” (Genesis 31:41).

Segment 4

אִי טָעֵי סָפְרָא — נְשַׁיְּילֵיהּ לְתַנָּא כַּמָּה חָשֵׁיב, וּנְבַצַּר מִינַּיְיהוּ עֶשְׂרִין שְׁנִין, וּמַשְׁכַּח לֵיהּ לְחוּמְרֵיהּ. וְסִימָנָיךְ: סָפְרָא בְּצִירָא, תַּנָּא תּוֹסְפָאָה.

Similarly, if a scribe forgot the exact year, let him ask the tanna how much time he calculates has passed since the Temple’s destruction, and he should deduct from the number twenty years, and in this manner he will find his number. And your mnemonic to remember that the tanna adds twenty to the date of the scribe, whereas the scribe deducts twenty from the number of the tanna , is as follows: A scribe deducts, while a tanna adds on [ tosfa’a ]. This is a play on the phrase tanna tosfa’a , which also means to teach the Tosefta , the practice of a tanna .

Segment 5

תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה הָוֵי הָעוֹלָם, שְׁנֵי אֲלָפִים תּוֹהוּ, שְׁנֵי אֲלָפִים תּוֹרָה, שְׁנֵי אֲלָפִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ שֶׁרַבּוּ יָצְאוּ מֵהֶן מַה שֶּׁיָּצְאוּ מֵהֶן.

In relation to the discussion on the calculation of years, the Gemara states that one of the Sages of the school of Eliyahu taught: The world is destined to exist for six thousand years. For two thousand years the world was waste, as the Torah had not yet been given. The next set of two thousand years are the time period of the Torah. The last set of two thousand years are the period designated for the days of the Messiah, but due to our many sins there are those years that have been taken from them, i.e., such and such years have already passed and have been taken from the two thousand years that are designated for the Messiah, and the Messiah has not yet arrived. Whenever a tanna taught this baraita , he would insert the number of years that was correct for his time.

Segment 6

שְׁנֵי אֲלָפִים תּוֹרָה מֵאֵימַת? אִי נֵימָא מִמַּתַּן תּוֹרָה עַד הַשְׁתָּא, לֵיכָּא כּוּלֵּי הַאי, דְּכִי מְעַיְּינַתְּ בְּהוּ תְּרֵי אַלְפֵי פְּרָטֵי דְּהַאי אַלְפָּא הוּא דַּהֲוַאי.

The Gemara asks: With regard to the two thousand years of the time period of the Torah, from when are they counted? If we say that they started from the giving of the Torah until now, then there is not enough time for all of these years. As, when you examine the calculations, it is evident that from the creation of the world until the giving of the Torah there were two thousand years plus a part of this third thousand, as the Torah was given 2,448 years after the creation of the world. This would mean that the time period of the Torah encroaches upon the days of the Messiah.

Segment 7

אֶלָּא, מִ״וְּאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן״, וּגְמִירִי דְּאַבְרָהָם בְּהָהִיא שַׁעְתָּא בַּר חַמְשִׁין וְתַרְתֵּי הֲוָה.

Rather, the two-thousand-year time period of the Torah is counted from the time when it is stated about Abraham and Sarah: “And the souls that they had gotten in Haran” (Genesis 12:5), which is interpreted by the Sages as referring to the men and women who were brought closer to the Torah by Abraham and Sarah. Therefore, it was at this point that the Torah began to spread throughout the world. And it is learned as a tradition that at that time Abraham was fifty-two years old.

Segment 8

כַּמָּה בָּצְרָן מִדְּתָנֵי תַּנָּא? אַרְבַּע מֵאָה וְאַרְבָּעִים וּתְמָנְיָא שְׁנִין הָוְיָין, כִּי מְעַיְּינַתְּ בֵּיהּ מֵ״הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן״ עַד מַתַּן תּוֹרָה — אַרְבַּע מְאָה וְאַרְבָּעִים וּתְמָנְיָא שְׁנִין הָוְיָין.

How many years are missing from the two thousand year period of the Messiah, if the period of the Torah that is taught by the tanna is counted from the giving of the Torah? There are 448 missing years. When you examine the calculation from the time when it is stated about Abraham and Sarah: “The souls that they had gotten in Haran,” until the time of the giving of the Torah, there are 448 years.

Segment 9

אָמַר רַב פָּפָּא: אִי טָעֵי תַּנָּא וְלָא יָדַע פְּרָטֵיהּ כַּמָּה הָוֵי — לִישַׁיְּילֵיהּ לְסָפְרָא כַּמָּה כְּתִיב, וְנִיטַפֵּי עֲלַיְיהוּ אַרְבְּעִין וְתַמְנֵי, וּמַשְׁכַּח לֵיהּ לְחוּמְרֵיהּ, וְסִימָנָיךְ:

With regard to this baraita as well, Rav Pappa said: If a tanna meant to state that at his time such and such years were already lost from the two thousand years that are designated for the days of the Messiah, but he forgot and did not know the details of exactly how much time had passed, let him ask a scribe how many years he writes when he dates documents. And let him add forty-eight to the number, correcting for the century, and in this manner he will find his number. And your mnemonic for this is the verse:

Avodah Zarah 9a

Avodah Zarah 9a

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Ritva

Maharsha (Chidushei Halachot)

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text