Commentary page
Avodah Zarah 6b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerAvodah Zarah 6b
Avodah Zarah 6b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 518 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
לא יושיט אדם כוס יין לנזיר שמא יבא לשתותו:
ואבר מן החי לבני נח לפי שנאסר להן דכתיב אך בשר וגו' (בראשית ט):
דקיימא בתרי עברי נהרא עובד כוכבים מצד זה וישראל מצד זה דאי לא יהיב ליה לא מצי שקיל:
נשא ונתן לפני אידיהן עמהן מהו בהנאה:
אסור ליהנות מאותה סחורה:
כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהן לפני אידיהן:
לא אסרו אלא בדבר המתקיים עד יום אידיהן דחזי ליה קמיה ביום אידו ואזיל ומודה:
אבל דבר שאינו מתקיים כגון ירק וכיוצא בו מותר:
14 more comments on this page.
Rashi on Avodah Zarah 6b · Sefaria
Tosafot
From where do we know that one should not hand a cup of wine to a Nazir? It seems this principle applies to all prohibitions, but wine and a Nazir are mentioned because it's assumed the Nazir wants to drink it – everyone drinks wine, and he might have forgotten his Nazirite vow. However, if a Jew asked for neveilah (carrion), pork, or another clearly forbidden item, one wouldn't suspect he intends to eat it and therefore wouldn't hesitate to hand it over. But if it's known he does intend to consume it, handing it over is forbidden, even if it's his own property. This is implied by the question, "if you don't give it, he'll take it himself!" Therefore, it's also forbidden to give apostates something forbidden to them, even if it's theirs, because they'll certainly consume it, and they're still considered fully Jewish. This applies when the sinner is in a situation where they can only obtain the forbidden object if someone else hands it to them, as the Gemara concludes, like being on opposite banks of a river.
It is taught in a baraita according to Reish Lakish It appears to the Rabbeinu Yitzhak that the halakha follows Rabbi Yochanan, despite the baraita supporting Reish Lakish. He proves this from the passage in Yevamot 36a, which lists cases where the halakha follows Reish Lakish against Rabbi Yochanan, and this specific case isn't included. It's insufficient to argue that this case is omitted because the baraita is already in line with Reish Lakish, making further consideration unnecessary. Yevamot 36a does include the case of chalitzah (levirate shoe-removal) performed for a pregnant woman, even though a baraita there also supports Reish Lakish. Furthermore, later in Avodah Zarah 7b, the Gemara concludes that the point of contention between them is ordinary business dealings, clarifying that the Sages of our Mishnah forbid business dealings, aligning with Rabbi Yochanan. A Mishnah carries more weight than a baraita.
They only forbade items that last This refers specifically to selling, as purchasing is surely forbidden even for items that don't last longer than those that do. Therefore, this baraita must only be discussing selling. However, the latter part of the Mishnah still refers to it as "business dealings," as Rabeinu Tam notes. According to the Rashi, this is difficult to reconcile.
But we do not take from them According to Rabeinu Tam, who believes no buying is forbidden, "taking" here must mean accepting a gift. Similarly, for lasting items, one wouldn't accept a gift. One shouldn't infer that lasting items can be purchased; the Dinar Caesarina was a lasting item, yet acceptance was questioned.
Abaye said a decree to repay them, because of lending to them It's puzzling why Abaye states a decree as the reason. Why not simply say it's because the idolater is happy, as the Mishnah indicates – even if presently inconvenienced, he'll be happy later? Perhaps the happiness derived from future repayment isn't sufficient grounds for a decree, as he isn't happy on his festival. However, without some element of happiness, a decree wouldn't be relevant. The decrees in all these cases are prompted by some form of celebration, as explained in the nearby passage clarifying their necessity. Now it's clear why all these cases are necessary for Abaye as well as Rava.
Rather, to borrow from them, he is reducing them This passage provides evidence for Rabeinu Tam's view that the prohibition applies to interest-free loans. Why would the Gemara say "he is making them lose money" if it refers to loans with interest, which are profitable for the lender?
Tosafot on Avodah Zarah 6b · Sefaria · CC0
Rabbeinu Chananel
או דלמא משום ולפני עור לא תתן מכשול ואוקימנא כגון שהנהר מפסיק ביניהם ואינו יכול לכפותו וליטול ממנו בעל כרחו הוא דעובר. ודייקי' מדקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן ש"מ כי הנהר מפסיק ביניהן ש"מ:
איבעיא להו נשא ונתן מהו ר' יוחנן אמר אסור ור"ל אמר מותר ותניא כר"ל.
ותניא כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהן לא אמרו אלא בדבר המתקיים כגון בהמה וכיוצא בה. אבל דבר שאין מתקיים מותר. ואפי' דבר המתקיים אם נשא ונתן מותר:
תני רב זביד בדבי ר' אושעיא דבר שאין מתקיים מוכרין להן אבל אין לוקחין מהן. וקיימא לן כריש לקיש דתניא כוותיה:
ההוא מינא דשדר דינרא קסרינאה לר' יהודה נשיאה ביום אידו אמר היכי איעביד אשקליה [אזיל ומודה לא אשקליה] הויא ליה איבה יאמר גרוע אני אצלו לפיכך החזיר מנחתי. אמר לו ריש לקיש נטלהו וזורקהו לפניו כלאחר יד בבור כדי שילך ויאמר (לו) לא נהנה כלום נפל לו בבור:
פיס' מלהשאילן ומלשאול מהם ואוקמה אביי לשאול שרי אלא גזירה גזרו לשאול אטו להשאיל. אתי למימר לישראל כשם שהשאלתיך אני כך תשאילני אתה. רבא אמר משום דמודה ואומר העבודת כוכבים סייעני וזכיתי להיות לי רכוש להשאיל לישראל כדי שיהא צריך ליהנות ממני. וכן דרך כל היכא דתני משום דמודה זה פירושו. וכן אוקים רבא למתני' דקתני אסור להלוותן וללוות מהן משום דמודה לעבודת כוכבים שלו. וכן לפורען ולהיפרע מהן. אמר רבא משום דמודה. וסוגיין כרבא. ואמר וצריכי.
דאי תנא לשאת ולתת עמהן אסור הייתי אומר משום דקני ליה לגמרי אבל לשאול מהן דממעט להו הוה אמינא שפיר דמי.
ואי תנא לשאול כיון דחשיב ליה מילתא אזיל מודה לעבודת כוכבים דיליה אבל ללוות מהן דצערא הוא ליה דאמר תוב לא הדרי לי זוזי הוה אמינא שפיר דמי ואי תנא לשאול כיון דחשיב ליה מילתא אזיל ומודה ללוות מהן משום דאמר זוזאי שקילנא מיניה בעל כורחיה אזיל מודה דזכה להלוות לישראל אבל להיפרע מהן דתוב לא הדרי ליה זוזי הוה אמינא צערא ודאי אית ליה ושרי צריכא:
2 more comments on this page.
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 6b · Sefaria
Rashba
איבעיא להו נשא ונתן מהו פירוש בלפניהם, רבי יוחנן אמר אסור וריש לקיש אמר מותר, אבל ביום אידם לכולי עלמא אסור. ובלפניהם פסק הרי"ף ז"ל הלכה כר"ל, דתניא כוותיה – אידיהן של גויים נשא ונתן אסור, אידיהן אין לפני אידיהן לא. אבל כתב בתרומות (ספר התרומה סי' קלד) דהלכתא כרבי יוחנן, מדלא חשיב לה בהחולץ (יבמות לו א) בהני תלת דהלכה כריש לקיש לגבי ר' יוחנן, וליכא למימר משום הכי לא אצטריך למיחשבה לה התם משום דתניא כוותיה דר"ל, [דהא קא חשיב התם חליצת מעוברת ואע"ג דתניא כוותיה דריש לקיש, ועוד] דאמר לקמן (עבודה זרה ז, ב) דרבנן בתראי סבירא להו נשא ונתן אסור, וקאי ר' יוחנן כוותייהו. ונראה דמה שהביא ראיה מדלא חשיב לה בהדי הני תלת ליתא, דהא לא אצטריך ליה למיחשבה התם משום דתניא כוותיה, והא דחשיב התם חליצת מעוברת ואע"ג דתניא כוותיה, ההיא לא חשיב לה התם לצריכותא למילף דהלכתא כוותיה בההיא, דאדרבא עלה דההיא קא מייתי הני תרתי אחריני, קנין פירות, וכתב לשון מתנה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף, והכי קאמא, כי היכי דבהאי הלכתא כוותיה מדתניא כוותיה, הכי נמי הלכתא כוותיה בהני תרתי, ובהנהו אצטריך לאורויי דהלכתא כותיה דלא תניא בהו כוותיה, אבל הא דהכא אמאי תיתי לה התם, אי לאורויי דהלכתא כוותיה, הא לא אצטריך, דהא תניא בהדיא כוותיה.
Rashba on Avodah Zarah 6b · Sefaria
Ritva
מנין שלא יושיט כו׳ דוקא נקט הכי משום דלא בדילי מינייהו ולאפוקי נבלה לישראל דבדיל מינה דכי שאיל לה יהבינן לה ניהליה ולא חיישינן דלאכילה בעי לה וכן פר״ת ז״ל.
ת״ל ולפני עור לא תתן מכשול והא הכא דכי לא יהבינן ליה שקיל להו איהו דקאמרינן דעבר משום לפני עור הכא במאי עסקינן דקאי בתרי עברי נהרא. פי׳ דלא מצי שקיל לה דייקא נמי דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן שמע מינה וכן הלכה מיהו ה״מ לענין לפני עור לא תתן מכשול דכל היכא דתבעי לה סתמא דומיא דמתני׳ והא דנזיר ואבר מן החי שאנו חוששין לתקלה כל היכא דמצי עביד איסור שלא על ידינו ליתא משום ולפני עוור ואעפ״י שאפשר שהוא מרבה באיסור על ידינו לא חיישיי׳ אבל מכל מקום אי תבע ליה בפירוש לאיסורא נהי דמשום ולפני עור ליכא אכתי איסורא במלתא משום מסייע ידי עוברי עבירה כל שאנו גורמין לו לעשות איסו׳ או להרבות באיסור וכדקיימא לן שאין מסייעין ידי ישראל בשביעית ואפילו לומר להם הוחזקו אסור ולא עוד אלא שאנו חייבין למחות בידו דכל ישראל ערבין זה לזה וכ״ש שאסור להם לגרום להם לעשות שום איסור או להרבות באיסור כלל וכדאמרינן בפרק שנים אוחזין דאי לא תימא הכי אנן חיותא לרועה היכי מסרינן וכדפרישנא התם מורי ורבי נר״ו דאף על גב דבמכירה לגוי או להשאיל ולתת לו מידי דעביד בה עבירה או תקרובת לעבודה זרה איכא משום לפני עור דבר תורה מכל מקום אין כאן בשביל כך יהרג ואל יעבור. ואע״ג דקיימא לן דע״ז וכל אביזרא אפי׳ להנאת עצמן יהרג ואל יעבור שאני איסורא דלפני עור דלא מיחד לע״ז אלא לאו כולל הוא לכל האיסורין ולא אמרינן יהרג ואל יעבור אלא כשהוא איסור מיוחד לע״ז והיינו הנהו קוקי ודומאנקי דמושלינן להו משום דלהנאת עצמן שאני כדאיתא התם בסנהדרין.
איבעיא להו נשא ונתן מהו פי׳ לפני אידהן דאלו ביום אידם עצמו לכולי עלמא אסור רבי יוחנן אמר אסור פי׳ דקנסו רבנן עליה ומסתברא דלדידיה הוא דאסור בהנאה ולא קנסו לבנו אחריו כההיא דמשקין וכל שכן שהוא מותר בהנאה לאחרים שלא אסרוהו אלא לעצמו בלבד שעבר על דברי חכמים ונפקא מינה למאי דקיימא לן לדברי הכל דנשא ונתן ביום אידם אסור.
ריש לקיש אמר נשא ונתן מותר תניא כותיה דריש לקיש כשאמרו פי׳ במשנתינו לשאת ולתת עמהם לא אמרו אלא דבר המתקיים פי׳ לא אסרו במכר אלא דבר המתקיים ונקט לשאת ולתת משום מכר בלחוד כדכתיבנא לעיל דהשתא איכא למיחש להקרבה או דאזיל ומודה ביום אידו כשרואה אותו לפניו אבל בדבר שאין מתקיים מותר לעולם לפני אידם דכיון שאינו מתקיים עד יום אידו תו ליכא למיחש למידי ואפי׳ למאן דקס״ד דבמכר איכא משום דאזיל ומודה משום דכי פלחי ומודה ביום אידו הוא:
מסתמא והיינו דלא פשיטנא מיניה בעיין לעיל דלשאת ולתת משום הרוחה היא ולא משום הקרבה כנ״ל ואפילו דבר המתקיים שהוא אסור נשא ונתן מותר הוא או דמיו כריש לקיש.
תני רב זביד דרבי אושעיה דבר שאין מתקיים מוכרין להם פירוש אף על גב דחזי להקרבה דאי לא חזי להקרבה אפי׳ דבר המתקיים מוכרין להם כדפרישנ׳ במתני׳ אבל לא לוקחין מהן פי׳ כל דבר אעפ״י שאינו מתקיים דאיסור מקח משום דאזיל ומודה הוא וכל דכן דאזיל השתא ומודה.
הא דגרסינן במקצת ספרים ודבר המתקיים לוקחין מהם אבל לא מוכרין להם לא דייק דבמקח כל דבר אסור ליקח מהם דאדרבא בדבר המתקיים אי לא דרוח לא הוה מזבין לה וליתא בנוסחי עתיקי. ולענין הלכתא נראין דבריו כדברי רבינו אלפסי ז״ל שפסק הלכה כר״ל משום דתניא כותיה ואף ע״ג דאמרינן התם ביבמות ריש לקיש ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן לבר מהנהו תלת ולא מני הא בהדיהו היינו טעמא משום דלא אצטריכא למימני דכיון דתניא כותיה פשיטא מילתא דהלכתא כותיה ואע״ג דמני התם ההיא דחליצת מעוברת אע״ג דתניא כותיה שניא היא דכיון דהתם קאי ואגררא דההיא מני אידך תרתי לא שניא דלא מני לה הא כל היכא דאיכא מילתא בעלמא דכתניא כותיה דריש לקיש ולא תניא כותיה דרבי יוחנן לא מני התם והתם הכי קאמ׳ כי היכי דבחליצת מעוברת דהכא הלכתא כר״ל דתניא כותיה הכי נמי איכא תרתי אחריני דהלכתא כותיה אף על גב דלא תניא כותיה ובאידך הלכתא כרבי יוחנן כל היכא דלא מכרעא מתני׳ כותיה דר״ל אבל הא דהכא דתניא כותיה לא אצטריכא למימני כלל ואחרת יש ג״כ במסכת מכות דקיימא לן כותיה דר״ל משום דתניא כותיה ולא מני לה התם ביבמות בההוא כללא והיינו מטעמא דאמרן.
ההוא מינאה דשדר ליה דינרא קיסראנה לרבי יהודה נשיאה ביום אידו הוה יתיב ר״ל קמיה אמר היכי אעביד אשקליה אזיל ומודה לא אשקליה הויא ליה איבה. פי׳ וכל היכא דאיכא איבה לא אסרו במשנתינו כלל ואפי׳ ביום אידם שאיסור זה אינו אלא מדרבנן ומשום חששה ולפיכך לא החליטו בו איסורן ולא השוו מדותיהם ואינה כשאר איסורין שלהם שהשוו בו מדותיהן והחליטו איסורן אבל הכא לא החליטו איסורן אלא לפי המקום ולפי הזמן וכדאמר שמואל לקמן בגולה אינו אסור אלא ביום אידן בלבד והיכי מצי שמואל למימ׳ הכי כיון דגזרת חכמים היא אלא ודאי כך היה דעת חכמים מתחילה שיהא הכל לפי המקום והזמן והכי נמי אמרינן בפרק השוכר גבי רבי ישמעאל דשלח ליה גוי דורון ביום אידו וקבלו ואמר קים לי בגויה דלא פלח ע״ז אלמא אינה גזירה מוחלטת וכל היכא דקים לן בגויה דגוי דלא פלח ע״ז ולא אזיל ומודה מותר והיינו טעמא דכל היכא דאיכא משום איבה שרי שכך היתה דעת החכמי׳ מתחילה ומכאן סמכו רז״ל דבזמן הזה מותר לשאת ולתת עם הגוים אפי׳ ביום אידן חדא דאיכא משום איבה ועוד דקים לן בגוייהו דלא אזיל ומודה דלא חשיבי באנפייהו כולי האי ותו שאנו צריכין לתת ולשאת עמהם משום חיי נפש ועוד מפני שאין אנו אלא כמחניפין להם וכיוצ׳ בזה התירו בירושלמי דגרסינן התם עבר ונשא ונתן אסור פי׳ ביום אידן כדאסיקנא לעיל.
6 more comments on this page.
Ritva on Avodah Zarah 6b · Sefaria
Meiri
אע"פ שביארנו ששלשה ימים לפני אידיהן אסור לשאת ולתת עמהם אם נשא ונתן מותר ליהנות באותה סחורה חוץ מיום האיד עצמו שהוא אסור משום קנס וכדעת ריש לקיש ולא כר' יוחנן שאסר אף בלפני אידיהן אף בדיעבד כך כתבוה גדולי הפוסקים ורבים מקשים עליהם א"כ למה לא מנאוה בפרק החולץ ל"ו א' עם אותם השלשה שנפסק בהם כריש לקיש במקום ר' יוחנן ואם מפני שלא נפסקה מצד מחלקתם אלא משום דתניא כותיה והרי חולץ למעוברת תניא כותיה ואעפ"כ הוצרכה לבא במנין ותרצו בה שאף חולץ למעוברת לא הוצרך למנותה אלא מאחר שסמוך לאותה בריתא מיד אמר רבא הלכתא כריש לקיש בהני תלת ואע"פ שלא בא ללמד אלא השנים שלא נאמר בהם תניא כותיה נצטרפה עמהם מצד סמיכתה ומ"מ בחבורי קצת רבני צרפת נפסקה כר' יוחנן ומטעם שלא נמנית עם השלשה ואם באנו להקשות לו מן הבריתא הרי הוא מסתייע במה שאמרו למטה נשא ונתן איכא ביניהו דלרבנן בתראי אסור וסבירא ליה כותיהו ומ"מ יש להקשות לגדולי הפוסקים מה הוצרכו לכתבה והלא הם פסקו בגולה אינו אסור אלא יום אידם בלבד ויום האיד ודאי אסור ותרצו בה שהם מפרשים הטעם משום איבה ואם יזדמן מקום שאין שם חשש איבה שחזר לאיסור בא ללמד שבדיעבד מותר ולדעתי אף כשנפרשנה מצד שאין אדיקות מצויה בהם כל כך אם שמא יזדמן מקום שיהא אדיקותם גדול שיחזור הדבר לאיסורו בא ולמד שבדיעבד מותר:
כבר ביארנו במשנה שדבר המתקיים הוא שאין מוכרין להם אבל דבר שאין מתקיים עד יום האיד כגון ירקות וכיוצא בהם מותר ומ"מ אין לוקחין מהם בימים אלו אף המתקיים שמא יקנה מן הדמים לצורך ע"ז וכל שכן דבר שאינו מתקיים שנצטרף בו עוד שמודה ביום אידו על שמכרו:
כשם שהמשא ומתן אסור כך אסור לאדם חשוב לקבל דורון הימנו בימים אלו מתוך שהוא נהנה על שקבלה הולך ומודה ואם יש לחוש לאיבה מקבלה ומ"מ כל צד שאפשר לו לעשות שלא יודה יעשה ובלבד שיהא שומר עצמו מן האיבה ואף בשאר משא ומתן הרבה מסכימין להקל בכל שיש בו חשש איבה מכח שמועה זו ואיני רואה כן בכל שיש לחוש שישתמש בו לע"ז ולא הותר לדעתי משום איבה אלא כל שאין בו אלא חשש הודאה:
אף הלואה שאסרו במשנה יש מי שמיקל להלוותם ברבית שאין כאן הודאה ואיני רואה כן שהרי יש כאן חשש גוף עבודה בהם ולא הותרה לדעתי הלואה ברבית אלא בכל שאין בו אלא חשש הודאה כמו שביארנו במשנה:
למטה יתבאר שלא נאמרו דברים אלו אלא בארץ שהיו הגוים באותו הזמן אדוקים באלילים ובאובות וידעונים ושאר מיני העבודות הקדומות אבל בחוצה לארץ אינו אסור אלא יום האיד בלבד שלא היו אדוקים באלילים אלא ממנהג אבותיהם ודים באסור יום האיד ולמדת שאין לסמוך מה שנהגו עכשיו להקל בענינים אלא מצד שגוים שבחוצה לארץ מנהג אבות לבד בידיהם שאין מקילין מטעם זה ביום האיד עצמו אלא לימים שלפניו וא"כ על כל פנים אתה צריך לטרוח ולהביא היתרה מצד אחר שהרי בזמן הזה מנהג פשוט בכל הארצות לישא וליתן עם אותם שדרים ביניהם בכל דבר ובכל משא ומתן ואפילו ביום החג שלהם וודאי נראה הטעם שלא נאמרו דברים אלו אלא בזמנם שהיתה עבודת האלילים מתפשטת להקרבה ולהודאה וכמו שתראה בזכירת ימי האיד שלהם וכן שהיו עובדים לצבא השמים לחמה ולבנה ולמזלות ולעצים ולאבנים כמו שיתבאר בפרק שלישי ואע"פ שיש בסוגיא זו דברים נראים כמתנגדים לזו והוא מה שאמרו נצרי לעולם אסור כבר פרשנו דעתנו במשנה וגדולי המחברים כתבו בענינים אלו דרכים אחרים ולא נראו לנו ומ"מ אותם הקצוות ששיורי עבודת האלילים ננערו לשם ישראל שבתוכם אסורין בכל אלו על הדרך שהתבאר:
עושה אשה תכשיטיה בחולו של מועד וטופלת פניה בסיד וכיוצא בו ובלבד שתהא יכולה לקפלו במועד הואיל וקשוט זה מועיל לה במועד ואפילו שעה אחרונה שבו הותר צערה שבתחלה מפני הנאתה שבסוף וכבר ביארנוה במסכת מועד קטן פרק ראשון:
כבר ביארנו במשנה שמלוה על פה נפרעין מהם אבל לא מלוה בשטר ומ"מ יש מקילין אף במלוה בשטר כמו שביארנו במשנה:
הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום ונמצא ששינה את דעתו של בעל הבית אם בעל הבית רוצה בשנויו פורעו משלם ונוטל את צמרו ואם לא נתרצה בעל הבית בכך נוטל את צמרו ואינו פורעו משלם אלא אם ההוצאה שהוציא בו הצבע מדמי עצים וסמנין יתרה על השבח שנשתבח צמר זה בצבעו נותן לו דמי השבח ומפסיד השאר ואם השבח יתר על ההוצאה נותן לו דמי ההוצאה ונותן לו שכר מלאכה כשכיר יום ולא שכר שלם כמו שהתנה שכל המשנה ידו על התחתונה וכן האומן ששכרו בעל הבית והתחיל במלאכה וחזר בו ידו על התחתונה ובעל הבית שוכר אומן אחר ואם נתיקר מעכב דמי היוקר משכר מה שעשה ואם הוזל אין האומן יכול לומר השלם לי שכרי ואני פורע את זה כמו שהתנית שכל החוזר בו ידו על התחתונה כמו שהתבאר במציעא פרק אומנין:
Meiri on Avodah Zarah 6b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה לא אסרו אלא כו' ואפ"ה קרי ליה בסיפא נשא ונתן כו' עכ"ל אבל מרישא כשאמרו לשאת ולתת עמהן לא אסרו כו' לא מוכח מידי דשגירת לישנא דמתני' נקט דעלה קאי ומיהו לא איירי הברייתא אלא בלתת דהיינו מכירה אבל מסיפא דקתני נשא ונתן דהוא לישנא דברייתא מוכח שפיר כפר"ת דנשא ונתן כולה במכר וק"ל:
בד"ה אלא ללוות מהן כו' מכאן ראיה לפר"ת דמיירי בלא רבית כו' עכ"ל ומרישא בלהלוותם דקאמר משום דקא מרווח להו איכא למימר דגם ברבית חשיב ליה רווחא כיון שצריך למעות וכ"ה ברא"ש ע"ש ודו"ק:
Chidushei Halachot on Avodah Zarah 6b · Sefaria
Maharam
תוס' ד"ה תניא כוותיה דרשב"ל וכו' ועוד דלקמן מסיק וכו' וקא מפרש דחכמים דמתני' אית להו וכו' כרבי יוחנן וכו'. אע"ג דלפי מה דמפרש שם משמע דת"ק דמתני' ס"ל נשא ונתן מותר וא"כ מאי קאמרי התוס' ומתני' עדיפא מברייתא הא איכא נמי ת"ק דמתני' דס"ל נשא ונתן מותר נ"ל לתרץ דאע"ג דקאמר גמרא לקמן נשא ונתן איכא בינייהו ר"ל בין ת"ק דמתני' ובין חכמים בתראי יש לפרש דאין ר"ל דחכמים בתראי פליגי את"ק אלא דאתו לאוסופי את"ק שלא גילה דעתו אי אמרינן נשא ונתן מותר או אסור ואתו חכמים בתראי לומר שאף אם נשא ונתן אסור אבל לעולם איכא למימר דאה"נ דת"ק דמתני' נמי ס"ל הכי דנשא ונתן אסור וק"ל:
ד"ה אמר אביי גזרה לפרוע מהן וכו' וי"ל דמשום ה"ט וכו' כיון שאינו שמח ביום חגו וכו'. ר"ל דלאחר זמן מפרשי התוס' דר"ל לאחר יום החג:
בא"ד ומיהו אי לאו דאיכא שום שמחה וכו' ר"ל וכ"ת ל"ל טעמא דשמחה דמתני' כלל לכך קאמר ומיהו אי לאו טעמא דאיכא שום שמחה לא הוי שייך נמי למיגזר ור"ל דלא הוי שייך לומר גזירה לפרוע מהן אטו לפרען דמה ענין זה לזה בזה איכא שמחה ובזה אין שמחה כלל אבל השתא דאיכא גם בזה קצת שמחה שייך שפיר למגזר והשתא צ"ל דבהא פליגי רבנן ור' יהודה במתני' אליבא דאביי דרבנן ס"ל כיון דשמח הוא לאחר זמן שייך למגזר לפרוע מהן אטו לפרען ור"י סבר דמה שהוא שמח לאחר זמן לא נחשב שמחה כלל ולכך לא שייך למגזר:
בא"ד והשתא ניחא דאצטריכו כולהו לאביי וכו' ר"ל דבשמעתין קשה דעביד צריכותא אליבא דרבא דאצטריכו במתניתין כולהו ואיך מתורץ לאביי אמאי איצטריכו לכולהו לתני בחדא דגזרינן הא אטו הא ולא בעי לאידך אבל השתא דגם לאביי דטעמא דמתני' משום גזירה לא גזרינן בכולהו אלא מטעם דאיכא בכל אחד שמחה קצת א"כ יתורץ ג"כ לאביי בהאי צריכותא דעביד גמרא אליבא דרבא משום דאי אשמועינן חדא ה"א בהא איכא שמחה קצת משום דמרויח להו אבל בהא לא וכו' וכן בכולהו:
Maharam on Avodah Zarah 6b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' מנין שלא יושיט עי' תוס' פסחים כב ע"ב ד"ה ואבר:
Gilyon HaShas on Avodah Zarah 6b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Avodah Zarah, daf 6, Amud Bet, about 518 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 135 words
Opens “מִנַּיִן שֶׁלֹּא יוֹשִׁיט אָדָם כּוֹס שֶׁל יַיִן…”
- Segment 218 words
Opens “הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? דְּקָאֵי בִּתְרֵי עֶבְרֵי נַהֲרָא.…”
- Segment 339 words
Opens “אִיבַּעְיָא לְהוּ: נָשָׂא וְנָתַן — מַאי? רַבִּי…”
- Segment 429 words
Opens “אִיכָּא דְּאָמְרִי, אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ…”
- Segment 543 words
Opens “תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: כְּשֶׁאָמְרוּ ״אָסוּר לָשֵׂאת…”
- Segment 648 words
Opens “הָהוּא מִינָאָה דְּשַׁדַּר לֵיהּ דִּינָרָא קֵיסָרְנָאָה לְרַבִּי…”
- Segment 732 words
Opens “לְהַשְׁאִילָן וְלִשְׁאוֹל מֵהֶן כּוּ׳. בִּשְׁלָמָא לְהַשְׁאִילָן —…”
- Segment 829 words
Opens “לְהַלְווֹתָם וְלִלְווֹת מֵהֶן. בִּשְׁלָמָא לְהַלְווֹתָם — מִשּׁוּם…”
- Segment 932 words
Opens “לְפוֹרְעָן וְלִפְרוֹעַ מֵהֶן כּוּ׳. בִּשְׁלָמָא לְפוֹרְעָן —…”
- Segment 1022 words
Opens “וּצְרִיכִי, דְּאִי תְּנָא לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן, מִשּׁוּם…”
- Segment 1122 words
Opens “וְאִי תְּנָא לִשְׁאוֹל מֵהֶן, מִשּׁוּם דַּחֲשִׁיבָא לֵיהּ…”
- Segment 1229 words
Opens “וְאִי תְּנָא לִלְווֹת מֵהֶן, מִשּׁוּם דְּקָאָמַר: ״בְּעַל…”
- Segment 1319 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נִפְרָעִין מֵהֶן כּוּ׳. וְלֵית…”
- Segment 1430 words
Opens “וְהָתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִשָּׁה לֹא תָּסוּד…”
- Segment 1522 words
Opens “אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הַנַּח לְהִלְכוֹת…”
- Segment 1626 words
Opens “מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה, דְּתַנְיָא:…”
- Segment 1722 words
Opens “יָתֵיב רַב יוֹסֵף אֲחוֹרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּא, וְיָתֵיב…”
- Segment 1821 words
Opens “הִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ — הָא דַּאֲמַרַן, כְּרַבִּי…”
Sages named on this page
- Rav Zevid · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Rav Zevid was a prominent Amora of the sixth generation who served as Rosh Yeshiva in Pumbedita for eight years.
Source: Avodah Zarah 6b · Segment 5 — “…— מוּתָּר. תָּנֵי רַב זְבִיד בִּדְבֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: דָּבָר…”
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Avodah Zarah 6b · Segment 17 — “יָתֵיב רַב יוֹסֵף אֲחוֹרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּא, וְיָתֵיב רַבִּי אַבָּא…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Avodah Zarah 6b · Segment 15 — “…[שָׂמֵחַ] לְאַחַר זְמַן. רָבִינָא אָמַר: גּוֹי לְעִנְיַן פֵּרָעוֹן לְעוֹלָם…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Avodah Zarah 6b · Segment 7 — “…מְמַעֵט לְהוּ? אָמַר אַבָּיֵי: גְּזֵרָה לִשְׁאוֹל מֵהֶן אַטּוּ לְהַשְׁאִילָן.…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim
Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…
Cited source: Avodah Zarah 6b
All 6 sources this entry cites
Original text
מִנַּיִן שֶׁלֹּא יוֹשִׁיט אָדָם כּוֹס שֶׁל יַיִן לְנָזִיר, וְאֵבֶר מִן הַחַי לִבְנֵי נֹחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״; וְהָא הָכָא, דְּכִי לָא יָהֲבִינַן לֵיהּ, שָׁקְלִי אִיהוּ, וְקָעָבַר מִשּׁוּם ״לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״!
From where is it derived that a person may not extend a cup of wine to a nazirite, who is prohibited from drinking wine, and that he may not extend a limb severed from a living animal to descendants of Noah? The verse states: “And you shall not put a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14). But here, in both cases, if one does not give it to him, he can take it himself, and yet the one who provides it to him transgresses due to the prohibition: “You shall not put a stumbling block before the blind.”
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? דְּקָאֵי בִּתְרֵי עֶבְרֵי נַהֲרָא. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי ״לֹא יוֹשִׁיט״ וְלָא קָתָנֵי ״לֹא יִתֵּן״, שְׁמַע מִינַּהּ.
The Gemara answers: Here we are dealing with a case where they are standing on the two sides of a river, and therefore the recipient could not have taken it himself. Since his help was instrumental, the one who conveyed the item has violated the prohibition of putting a stumbling block before the blind. The Gemara adds: The language of the baraita is also precise, as it teaches: A person may not extend, and it does not teach: One may not give. Learn from the usage of the term extend that the baraita is referring to one located on one side of a river, who extends the item to the one on the other side.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: נָשָׂא וְנָתַן — מַאי? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: נָשָׂא וְנָתַן — אָסוּר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: נָשָׂא וְנָתַן — מוּתָּר. אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם נָשָׂא וְנָתַן — אֲסוּרִין, מַאי לָאו לִפְנֵי אֵידֵיהֶן? לָא, אֵידֵיהֶן דַּוְקָא.
§ A dilemma was raised before the Sages: If one ignored the injunction of the mishna and engaged in business with gentiles before their festival, what is the status of the profit that he earned? Rabbi Yoḥanan says: If he engaged in business, it is prohibited to derive benefit from his profits. Reish Lakish says: If he engaged in business, it is permitted to derive benefit from his profits. Rabbi Yoḥanan raised an objection to Reish Lakish from a baraita : With regard to the festivals of gentiles, if one engaged in business, these profits are prohibited. What, is it not referring to one who engages in business with gentiles before their festivals? Reish Lakish responded: No, the baraita is referring to business conducted specifically during their festivals.
אִיכָּא דְּאָמְרִי, אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם — נָשָׂא וְנָתַן אָסוּר. אֵידֵיהֶן — אִין, לִפְנֵי אֵידֵיהֶן — לָא! תַּנָּא, אִידֵּי וְאִידֵּי, ״אֵידֵיהֶן״ קָרֵי לֵיהּ.
There are those who say that there is a different version of the above exchange. Rabbi Shimon ben Lakish raised an objection to Rabbi Yoḥanan from a baraita : With regard to the festivals of gentiles, if one engaged in business these profits are prohibited. Isn’t it correct to infer from the baraita that if the business occurred during their festivals, yes, deriving benefit from the profits is prohibited, but if it took place before their festivals, no, it is not prohibited? Rabbi Yoḥanan responded: No; the tanna calls both this, the days before the festival, and that, the festival itself: Their festivals.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: כְּשֶׁאָמְרוּ ״אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם״ — לֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּים, אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּים — לֹא, וַאֲפִילּוּ בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּים נָשָׂא וְנָתַן — מוּתָּר. תָּנֵי רַב זְבִיד בִּדְבֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְקַיֵּים מוֹכְרִין לָהֶם, אֲבָל אֵין לוֹקְחִין מֵהֶם.
The Gemara notes that it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Reish Lakish: When the Sages said that it is prohibited to engage with the gentiles in business, they prohibited it only in the case of an item that endures. But with regard to an item that does not endure, it is not prohibited. And even with regard to an item that endures, if one did engage in business with gentiles, deriving benefit from the profits is permitted. Rav Zevid taught a baraita from the school of Rabbi Oshaya: With regard to an item that does not endure, one may sell it to them, but one may not buy it from them.
הָהוּא מִינָאָה דְּשַׁדַּר לֵיהּ דִּינָרָא קֵיסָרְנָאָה לְרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה בְּיוֹם אֵידוֹ, הֲוָה יָתֵיב רֵישׁ לָקִישׁ קַמֵּיהּ. אֲמַר: הֵיכִי אֶעֱבֵיד? אֶשְׁקְלֵיהּ — אָזֵיל וּמוֹדֶה, לָא אֶשְׁקְלֵיהּ — הָוְיָא לֵיהּ אֵיבָה. אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ: טוֹל וּזְרוֹק אוֹתוֹ לְבוֹר בְּפָנָיו. אָמַר: כׇּל שֶׁכֵּן דְּהָוְיָא לֵיהּ אֵיבָה! כִּלְאַחַר יָד הוּא דְּקָאָמֵינָא.
The Gemara relates: There was an incident involving a certain heretic who sent a Caesarean dinar to Rabbi Yehuda Nesia on the day of the heretic’s festival. Rabbi Yehuda Nesia said to Reish Lakish, who was sitting before him: What shall I do? If I take the dinar, he will go and thank his idol for the success of his endeavor, but if I do not take the dinar, he will harbor enmity toward me. Reish Lakish said to him: Take it and throw it into a pit in the presence of the heretic. Rabbi Yehuda Nesia said: All the more so, this will cause him to harbor enmity toward me. Reish Lakish explained: I said, i.e., I meant, that you should throw it in an unusual manner, so that it looks as though the dinar inadvertently fell from your hand into the pit.
לְהַשְׁאִילָן וְלִשְׁאוֹל מֵהֶן כּוּ׳. בִּשְׁלָמָא לְהַשְׁאִילָן — דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ, אֲבָל לִשְׁאוֹל מֵהֶן — מַעוֹטֵי קָא מְמַעֵט לְהוּ? אָמַר אַבָּיֵי: גְּזֵרָה לִשְׁאוֹל מֵהֶן אַטּוּ לְהַשְׁאִילָן. רָבָא אָמַר: כּוּלָּהּ מִשּׁוּם דְּאָזֵיל וּמוֹדֶה הוּא.
§ The mishna teaches that it is prohibited to lend them items and to borrow items from them during the three days preceding their festivals. The Gemara asks: Granted, it is prohibited to lend the items to them, as this causes them to have a profit. But why is it prohibited to borrow the items from them during this period? Doesn’t this serve to reduce for them the property they possess during the festival? Abaye said: The Sages issued a decree that it is prohibited to borrow the items from them due to the concern that he might come to lend the items to them. Rava said: All of it, lending and borrowing, is prohibited for the same reason, as in either situation the gentile might go and give thanks to his idol, as he will be pleased that the Jew was forced to borrow the items from him.
לְהַלְווֹתָם וְלִלְווֹת מֵהֶן. בִּשְׁלָמָא לְהַלְווֹתָם — מִשּׁוּם דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ, אֶלָּא לִלְווֹת מֵהֶן — אַמַּאי? אָמַר אַבָּיֵי: גְּזֵרָה לִלְווֹת מֵהֶן אַטּוּ לְהַלְווֹתָם. רָבָא אָמַר: כּוּלָּהּ מִשּׁוּם דְּאָזֵיל וּמוֹדֶה הוּא.
The mishna further teaches that it is prohibited to lend money to them or to borrow money from them. The Gemara asks: Granted, it is prohibited to lend money to them, as this causes them to have a profit. But if one wants to borrow money from them, why is it prohibited? Abaye said: The Sages issued a decree that it is prohibited to borrow money from them, due to the concern that he might come to lend money to them. Rava said: All of it, lending and borrowing money, is prohibited for the same reason, as in either situation the gentile will go and give thanks to his object of idol worship.
לְפוֹרְעָן וְלִפְרוֹעַ מֵהֶן כּוּ׳. בִּשְׁלָמָא לְפוֹרְעָן — מִשּׁוּם דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ, אֶלָּא לִפְרוֹעַ מֵהֶן — מַעוֹטֵי מְמַעֵט לְהוּ? אָמַר אַבָּיֵי: גְּזֵירָה לִפְרוֹעַ מֵהֶן אַטּוּ לְפוֹרְעָן. רָבָא אָמַר: כּוּלָּהּ מִשּׁוּם דְּאָזֵיל וּמוֹדֶה הוּא.
The mishna also teaches that it is prohibited to repay debts owed to them and to collect payment of their debts. Once again, the Gemara asks: Granted, it is prohibited to repay debts owed to them, as giving them the money at this time causes them to have a profit. But why is it prohibited to collect payment of their debts? Doesn’t this serve to reduce their fortune? Abaye said: The Sages issued a decree that it is prohibited to collect debts from them, due to the concern that he might come to repay their debts. Rava said: All of it, repaying and collecting debts, is prohibited for the same reason, as in either situation the gentile might go and give thanks to his idol for having had sufficient funds to pay his debts.
וּצְרִיכִי, דְּאִי תְּנָא לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן, מִשּׁוּם דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ וְאָזֵיל וּמוֹדֶה, אֲבָל לִשְׁאוֹל מֵהֶן, דְּמַעוֹטֵי קָא מְמַעֵט לְהוּ — שַׁפִּיר דָּמֵי.
The Gemara notes: And all of the prohibitions listed in the mishna are necessary. As, if the mishna had taught only that it is prohibited to engage with them in business, one could have said that the reason for the prohibition is because it causes the gentile to have a profit, and he will go and give thanks to his idol. But with regard to borrowing items from them, which serves to reduce for them the property they possess during the festival, one may well do so.
וְאִי תְּנָא לִשְׁאוֹל מֵהֶן, מִשּׁוּם דַּחֲשִׁיבָא לֵיהּ מִילְּתָא, וְאָזֵיל וּמוֹדֶה. אֲבָל לִלְווֹת מֵהֶן, צַעֲרָא בְּעָלְמָא אִית לֵיהּ, אָמַר: ״תּוּב לָא הָדְרִי זוּזֵי״.
And if the mishna had further taught only that it is prohibited to borrow items from them, one might have thought that this is because the matter is significant to the gentile, as he is pleased that the Jew is forced to borrow items from him, and therefore he might go and give thanks. But it might have been supposed that to borrow money from them is permitted, as there is only distress for the gentile when he lends money, as he would say: My money will not return to me again, since the borrower may never repay the loan.
וְאִי תְּנָא לִלְווֹת מֵהֶן, מִשּׁוּם דְּקָאָמַר: ״בְּעַל כָּרְחֵיהּ מִיפְּרַעְנָא״, וְהַשְׁתָּא מִיהָא אָזֵיל וּמוֹדֶה, אֲבָל לִיפָּרַע מֵהֶן, דְּתוּ לָא הָדְרִי זוּזֵי, אֵימָא צַעֲרָא אִית לֵיהּ, וְלָא אָזֵיל וּמוֹדֶה — צְרִיכָא.
And if the mishna had taught in addition only that it is prohibited to borrow money from them, one might have thought that this is because the gentile says: I will forcibly collect payment from the Jew against his will, by means of the promissory note, and now in any event he will go and give thanks that the Jew is forced to borrow money from him. But with regard to collecting payment from them, as this money will never return to him again, one might say that he has distress about paying back the debt, and he will not go and give thanks. Since one might have reached these conclusions, it is necessary for the mishna to state each ruling explicitly.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נִפְרָעִין מֵהֶן כּוּ׳. וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה ״אַף עַל פִּי שֶׁמֵּיצֵר עַכְשָׁיו שָׂמֵחַ הוּא לְאַחַר זְמַן״?
§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: One may collect the repayment of debts from them, because this causes the gentile distress. The Gemara asks: And doesn’t Rabbi Yehuda accept the principle that even though he is distressed now, he will be happy afterward?
וְהָתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִשָּׁה לֹא תָּסוּד בַּמּוֹעֵד, מִפְּנֵי שֶׁנִּיוּוּל הוּא לָהּ. וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּסִיד שֶׁיְּכוֹלָה לְקַפְּלוֹ בַּמּוֹעֵד, שֶׁטּוֹפַלְתּוֹ בַּמּוֹעֵד, אַף עַל פִּי שֶׁמְּצֵירָה עַכְשָׁיו, שְׂמֵחָה הִיא לְאַחַר זְמַן!
But isn’t it taught in a baraita : Rabbi Yehuda says: A woman may not apply lime to her skin during the intermediate days of the Festival in order to remove bodily hair and soften her skin, because this temporarily disfigures her until the lime is removed. And Rabbi Yehuda concedes with regard to lime that she can peel off during the intermediate days of the Festival that she may apply it on the intermediate days of the Festival, as even though she is distressed now, as the lime renders her unattractive, she will be happy afterward, when the lime is removed and she becomes more attractive. It is evident from this baraita that Rabbi Yehuda does take into account the joy that will be experienced at a later time with regard to permitting an action now.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הַנַּח לְהִלְכוֹת מוֹעֵד, דְּכוּלְּהוּ מֵיצֵר עַכְשָׁיו, (שְׂמֵחָה) [שָׂמֵחַ] לְאַחַר זְמַן. רָבִינָא אָמַר: גּוֹי לְעִנְיַן פֵּרָעוֹן לְעוֹלָם מֵיצֵר.
Rav Naḥman bar Yitzḥak says in response: Leave aside the halakhot of the intermediate days of a Festival. These cannot be compared to other cases, as with regard to all the labors permitted on a Festival this is the reason for the leniency: Although he is distressed by performing them now, as they involve effort and trouble, he will be happy afterward on the Festival itself that he has performed them, when he enjoys the benefits of the labor he has performed. Due to the joy they will bring him on the Festival, these labors are permitted. Ravina said that there is a different answer: Rabbi Yehuda maintains that with regard to repaying a debt a gentile is always distressed, even after the fact. But in general, Rabbi Yehuda does take into account the joy that will be experienced at a later time.
מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה, דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: מִלְוֶה בִּשְׁטָר אֵין נִפְרָעִין מֵהֶן, מִלְוֶה עַל פֶּה נִפְרָעִין מֵהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם.
The Gemara notes: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa, as it states that one may not collect payment from a gentile during the three days preceding their festivals, without differentiating between various cases. As it is taught in a baraita : Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: In the case of a loan with a promissory note, one may not collect payment from gentiles before their festivals, as one can demand repayment of the debt by presenting the promissory note in his possession at a later stage. By contrast, in the case of a loan by oral agreement, one may collect payment from them, because he is considered as one who salvages money from them, since he has no promissory note and cannot be sure that the gentile will repay the loan at another time.
יָתֵיב רַב יוֹסֵף אֲחוֹרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּא, וְיָתֵיב רַבִּי אַבָּא קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, וְיָתֵיב וְקָאָמַר: הִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה, וְהִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוּדָה.
The Gemara relates: Rav Yosef sat behind Rabbi Abba in the study hall, and Rabbi Abba sat before Rav Huna, as a student before his teacher. And Rav Huna sat and said the following statements: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
הִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ — הָא דַּאֲמַרַן, כְּרַבִּי יְהוּדָה — דְּתַנְיָא: הַנּוֹתֵן צֶמֶר לַצַבָּע לִצְבּוֹעַ לוֹ אָדוֹם וּצְבָעוֹ שָׁחוֹר, שָׁחוֹר וּצְבָעוֹ אָדוֹם.
The Gemara explains: As for the statement that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa, this is referring to that which we said with regard to collecting a loan by oral agreement from gentiles during the days preceding their festivals. As for the statement that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, this is as it is taught in a mishna ( Bava Kamma 100b): In the case of one who gives wool to a dyer to dye it red for him and instead he dyed it black, or one who gives wool to a dyer to dye it black and instead he dyed it red,