Talmud Builders

    Commentary page

    Avodah Zarah 43a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 43a

    Avodah Zarah 43a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 403 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    And this that he was holding a dry measure and he was measuring, this is prohibited on account of Yosef. However the face of man in general is permitted for benefit.

    Rashi on Avodah Zarah 43a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    Rashbam had the language of 'Sar Ephis' Meaning to say examine it carefully for nothing will come from it, and thus you find many [uses] of 'Sar'- [like] with a knife (Chullin 18a), 'look into [siir] his properties (Chullin 105a)

    Tosafot on Avodah Zarah 43a · Sefaria · CC0

    Rabbeinu Chananel

    והוו בה רבנן רישא וסיפא אי אפשר לאוקמה בעושה דתניא לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשיי ומציעתא אי אפשר לאוקמה במוצא דקתני כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם וכבר שנינו כי המוצא צורת חמה ולבנה ודרקון הוא דאסור הא המוצא צורת אדם מותר ופריקי תרי פירוקי. חד רישא וסיפא במוצא ומציעתא בעושה וכדרב הונא כדבעינן למימר לקמן ובא רבא ואוקמינהו כולהי במוצא ורבי יהודה היא ומציעתא דאסר פרצוף אדם רבי יהודה לטעמיה דתניא רבי יהודה מוסיף אף דמות מיניקה וסרפס ומפרשינן מניקה שעושין אותה כמין אשה מחזקת בן ומניקתו והיא זו כמו חוה שהיתה אם כל חי סרפס כלומר מושל ומכלכל כל העולם צורת איש כיוסף שהיה שר מפיס והוא דנקיט גריוא בידיה. דרקון לשון יון הוא:

    ת"ר איזו היא צורת דרקון פי' ר' שמעון בן אלעזר כל שיש לו ציצין בין פרקיו בין פרקי צוארו א"ר חמא בר חנינא הלכתא כר' שמעון בן אלעזר.

    א"ר יהושע בן לוי פעם אחת הייתי מהלך אחר ר' אלעזר הקפר ברבי ומצא טבעת בדרך ועליה צורת דרקון ולא הגביהה עבר עובד כוכבים קטן ולא אמר כלום עבר עובד כוכבים גדול אמר לו בטלה ולא קבל ממנו סטרו וביטלה ש"מ תלת ש"מ עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו ש"מ עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים בעל כרחו וש"מ והני מילי גדול שיודע בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה הוא שמבטל.

    מגדף בה רבי חנינא לית ליה לרבי אלעזר הקפר ברבי הא דתנן המוצא בסרטיא ובפלטיא ובכל מקום שהרבים מצוין שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן. אמר אביי נהי דמינה מייאש מאיסוריה מי מייאש וכו':

    תנן התם בראש השנה דמות צורות לבנות היו לרבן גמליאל בעלייתו כו' פי' לבנות צורת לבנה גדולה ופחותה ממנו.

    ומקשינן ומי שרי והכתיב לא תעשון אתי לא תעשון בדמות שמשין שמשמשין לפני.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 43a · Sefaria

    Ritva

    ומציעתא רב יאודה היא איכא דקשיא ליה אמאי לא אוקימה כרבנן ובשיש בידו צפור או כדור ותירצו שלא אסרו אלא בפתח המדינה וכדכתיבנא לעיל לדעת הר״מבם ז״ל ומורי נ״ר ונראה דקושי׳ מעיקרא ליתא דצלמים לחוד וצורות לחוד דצלמים הם עומדים לעצמן וצורות הם המצוירות בדבר אחר אלא שהפרצופות הם כל שיש לו פרצוף פנים מסויימת ואפילו לא צייר אלא צורת הפנים בלבד וצורות הם כל שאין לו פרצוף פנים מסויים כדגים ושרצים וכל שכן שאר צורות וכן פר״שי ז״ל.

    ש״מ נכרי מבטל עבודה זרה כו׳ ואף על גב דהא מתני׳ היא מני לה אגב אידך בגרר׳ והיינו דלא חש למידק ארבע ולומר דש״מ שאין ישראל מבטל ע״ז ודוק.

    ולית ליה לברטיא הא דתניא כו' פירוש קושיין מסרטיא ופלטיא ולפי שמצא עבודה זרה כאן בדרך שהוא סרטיא דאילו מתני׳ בהמוצא צלמים מוקמינן לה בשאר מקומות שאין הרבים מצוים שם וזה ברור.

    תנן התם דמות צורות לבנה כן גורס ר״שי ז״ל ומאן דגריס לבנות אומר כן על שם שינוי הצורות המצויירות כאן לפי שינוי מראות הלבנה ואעפ״י שהלבנה אמת היא.

    אמר אביי לא אסרה תורה כו׳ הוי יודע שכל הסוגיא הזאת משמע המפרש משמע וכונת אביי לומר דאי מהא יכולנו לומר שלא אסרה תורה אלא כך וכך דוק ותשכח.

    לא יעשה אדם בית תבנית היכל כו׳ נקט לשון תבנית לפי שאינו אסור אלא כשעושה כמותו ממש כתבונ׳ בנין ממש ושלא יחסר כלום משעוריו והלכותיו כדמפרש ואזיל אבל ציור בעלמא מותר וכן נהגו בעטרות ומטפחות ספרים ובתי כנסיות לציירן ואין בכך כלים אכסדרה תבנית אולם פירוש אף על גב דאכסדרה היא הפרוצה מרוח רביעית לגמרי וכדאמרי עולם לאכסדרה הוא דומה ואילו האולם היו לו גפופין ט״ו אמה מכאן וט״ו אמה מכאן לרוח רביעית אפילו הכי לפי שפתחו רחב הרבה מאד ונראה כפרוץ קרי ליה בלשון אכסדרה ודעת רבותי דבשמשים אלו כשם שהעשיה אסורה כך התשמיש אסור בהם ואף על פי שעשו לו אחרי ואף על גב דדמות שמשים העליונים כל שאחרים עשו לו מותר כל היכא דליכא חשדה כדאיתא לקמן הכא שאני שהם עשוים כתבניתם ממש ועיקר עשייתם בהקדש לתשמי׳ גבוה מה שאין כן באידך שאי אפשר לנו לעשות כתשמישם ולא כתבניתם ודי שאסרה תורה העשיה בלבד.

    שפודים של ברזל כתבו בתוספות דקרי להו שפודים לפי שלא היו שם פרחים וכפתורים וגביעים וכדאמרינן בפרק הקומץ באה זהב באה ככר באה מקשה באו כפתוריה ופרחיה לא באה זהב כו'.

    Ritva on Avodah Zarah 43a · Sefaria

    Meiri

    בית המקדש וכלים שבו אסור לאדם לעשות כמותן ממש ואפילו עשו לו גוים שתשמישן בעצמו נאסר כלומר לא תשתמשו בדמות שמשי ואם שנה בהם מעט מותר כיצד לא יעשה בית תבנית היכל ר"ל שיהא שוה לו בארך וברוחב ובגובה בלא שום שנוי ולא אכסדרה כתבנית אולם ולא חצר כתבנית עזרה וכן שלחן בתבנית שלחן מנורה בתבנית מנורה וכן כלם אבל אם שינה בהם מעט כגון שעשה מנורה בת חמשת קנים או בת שמנה מותר וכן בכלם הא בת שבעה לא יעשה אף של שאר מיני מתכות אחר שבבית המקדש כשרה בכך כמו שהתבאר במסכת מנחות פרק הקומץ רבה כ"ח ב' ובשל עץ הואיל ומין אחר הוא מותר אף בבת שבעה שהרי אף בבית המקדש כל שאינה של מתכת פסולה כמו שהתבאר שם:

    רצה לציירם על גבי כלים מותר הואיל ואין מפורדין כל אחד בעצמו להיותם גוף הכלים עצמן אלא צורות על גבי הכלים ואפילו בבולט וכל שכן צורות קטנות שאינן שוות להן בדמותן:

    אחר שכל איסורין אלו יוצאין מלא תעשון אתי יראה שלאו שבכללות הוא ואין לוקין עליו אלא שגדולי המחברים מחייבין אותו במלקות:

    כל העובד ע"ז מבטל ע"ז ואפילו אינה ממין אותה שהוא עובד כמו שבארנו ואם לא רצה לבטלה ואנסו ישראל על זה בטולו בטול והוא שיודע בטיב עבודה זרה ומשמשיה הא גוי קטן אינו מבטל וגר תושב הואיל ואינו עובד ע"ז אינו מבטלה כמו שיתבאר בפרק אחרון ומ"מ מכיון שזכה בה ישראל אין לה בטול ומתוך כך ישראל שמצאה ישתדל בביטולה קודם שיגביהנה ואפילו מצאה במקום שהבעלים מתיאשים ממנה צריכה בטול ואין אומרים שהיאוש מפקיע ממנה צריך בטול שאע"פ שנתיאש מגופה לא נתיאש מעבודתה סובר הוא אם גוי מוצאה הרי הוא עובדה ואם ישראל הוא הואיל ודמיה יקרים מוכרה לגוי ועובדה:

    המציל ממון חברו מן הגייס ומן הנהר ומן הדלקה ומן המפולת ומן הארי ומן הדוב ומן הברדליס ומזוטו של ים ומשלילותו של נהר והמוצא בסרטיא ופלטיא גדולה ובכל מקום שהרבים מצויים שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשים מהם ודבר זה יתבאר במסכת בבא מציעא בריוח בע"ה:

    Meiri on Avodah Zarah 43a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' המוצא כלים ועליהם צורת חמה כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ש"מ עובד כוכבים כו' אבל עובד כוכבים מבטל אע"ג כו' וקמ"ל דישראל אדעתיה דעובד כוכבים פלח כו' עכ"ל אולי כך היה הגירסא שלהם שם אבל בנוסחא שלפנינו שם אבל עובד כוכבים דנפשיה מבטל משמע דחלק ישראל אינו מבטל וא"כ ע"כ דלא אמרינן ישראל אדעתא דעובד כוכבים פלח ע"ש:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 43a · Sefaria

    Maharam

    רש"י ד"ה סר אפס שסר ונעשה שר וכו' נ"ל שתיבת שסר הוא דבור בפני עצמו והוי"ו של ונעשה היא יתירה וכן צ"ל שסר נעשה שר והפיס כל העולם וכו' ור"ל מה שאמר בגמרא שסר הוי פירושו נעשה שר ומה שאמר והפיס כל העולם הוי פירושו כשני רעבון וכו' וסר אפס דנקט רש"י בתחלת הדבור הוא גמרא בלא פירוש ולא פירש בו רש"י מידי אלא שר"ל כך הגירסא בגמרא סר אפס ואח"כ מתחיל דבור אחר שסר וכו' וק"ל:

    בתוס' רשב"ם גריס סר אפס כלומר אמרו לו עיין וכו' ר"ל סר הוי פירושו עיין כלומר שאמרו לו המצרים ליוסף עיין ותדקדק כי אפס וכלה התבואה ואין לנו לחם לאכול אלא שלפי פירוש זה לא יתיישב הא דקאמר בגמרא שסר והפיס את כל העולם דמשמע שפירושו של אפס הוי לשון פיוס כמו שפירש רש"י ואפשר שרשב"ם לא גריס לה בגמרא רק אותה הגירסא הוא ע"פ פרש"י ולא גריס בגמרא אלא סר אפס ע"ש יוסף והוא דנקיט גריו' וכו' ואפשר שגם בספרי רש"י לא היה כתוב אלא שהוגה בספרים ע"פ פי' רש"י ולפי זה צריך לפרש שמה שכתב רש"י סר אפס שסר ונעשה שר והפיס וכו' הכל הוא מדברי רש"י ותיבת סר אפיס בא לפרש ואמר כי פירושו של סר הוי נעשה שר ופירושו של אפיס הוי והפיס את כל העולם בשני רעבון וק"ל:

    ד"ה הלכה כר' שמעון בן אלעזר פי' רשב"ם ואפילו אי משכחת וכו' משום דקשה לו הלכה מכלל דפליגי והא ליכא מ"ד דפליג עליה ומה אצטריך לפסוק הלכה כמותו לכך כתב שמשום הכי קאמר הלכה אפילו אי משכחת שום תנא דפליג אפ"ה הלכה כמותו:

    ד"ה ש"מ עובד כוכבים מבטל וכו' ואפ"ה אין כאן רבותא אלא מן הדיוק ישראל הוא דאינו מבטל וכו' וקמ"ל דישראל אדעתא דעובד כוכבים פלח וכו' עיין לקמן בפרק רבי ישמעאל שבספרים שלנו אינו כן בגמרא שם גם בפרש"י שם אינו כן אלא שבא להשמיענו שהעובד כוכבים יכול לבטל דנפשיה אע"ג דחלקו של ישראל אינו בטל:

    ד"ה ולית ליה מציל וכו' וא"ת תקשי ליה אמתניתין דקתני מצא תבנית יד וכו' הא דלא קאמר תקשי ליה אמתניתין דהכא דקתני המוצא כלים ועליהם צורת חמה וכו' י"ל משום דבכלים אינו מייאש כ"כ משום דסתם כלי יש לו בו סימנים:

    ד"ה לא תעשון אתי תימה כיון דפרצוף אדם לחודיה אסור וכו' נראה דדבור זה שייך אמאי דקאמר מפרקי' דר' יהושע שמיע לי לא תעשון אתי לא תעשון אותי והא דמקשו אמאי אצטריך לאסור דמות שמשי משום דהוה ס"ד דמלאך יש לו צורת פרצוף ואם כן בכלל איסור צורת פרצוף אדם הוא אלא מה שמקשין התוס' בתר הכי וא"ת כיון דפרצוף אדם לחודיה אסור אמאי אצטריך לאסור דמות ארבע פנים וכו' לפי האמת אינה קושיא כלל משום דאי לאו דאשמועינן דדרשינן מאתי דמות שמשי דהיינו ארבע פנים הוה סלקא דעתין דד' פנים הוה גרע מפרצוף אדם לחודיה כי אינו דומה לפרצוף אדם הנעשה בצלם אלהים כפרצוף אחר דדרשינן ליה מאתי אותי וק"ל ועיין גם כן ברבינו נסים:

    בא"ד ויש לדקדק מדלא קאמר אלא ש"מ דדרשא דלא תעשון אתי אתיא אליבא דכ"ע. ר"ל הא דדרשינן לא תעשון אתי לא תעשון אותי דהיינו פרצוף אדם וא"כ אפילו לרבא דאוקי מתניתין דלעיל כולה במוצא אפ"ה צ"ל דמ"מ מודה הוא דפרצוף אדם אסור בעשיה אלא שדברי התוס' תמוהים הם דע"כ מה דקאמרו מדלא קאמר אלא היינו ר"ל מדלא קאמר אלא אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשים שבמדור העליון דהוה משמע דהדר ממה דשני לעיל לא אסרה תורה אלא בדמות ד' פנים בהדי הדדי וממה דשני אקושיא דפריך אלא מעתה הרי פרצוף אדם וכו' לא תעשון אתי לא תעשון אותי וא"כ משמע מדברי התוס' דאי הוה הדר משנויא דלעיל הוה משמע דלא אסר פרצוף וכו' לחודיה ואינו כן לפי שיטת הסוגיא אלא אי הוה הדר משנויא דלעיל הוה אסרינן דמות הארבע פנים דהיינו אדם שור אריה נשר אפילו כל חד וחד לחודיה ולא הוה צריך לן לדרשה דלא תעשון אתי לא תעשון אותי שהרי כל הד' פנים בחיות הקודש שבמדור העליון הן והכי הוי להו להתוס' לומר מדלא קאמר אלא ש"מ דהא דקאמר לא אסרה תורה אלא בדמות ד' פנים בהדדי וכו' ואצטריך לדרשה דלא תעשון אתי אותי אליבא דכ"ע ור"ל דשאר פרצופים אינן אסורים אלא כשכל הד' פנים מחוברים יחד חוץ מפרצוף אדם דאסור אפילו בלחודיה לאפוקי אי הוה קאמר אלא דהוה הדר משנויא דלא אסרה תורה אלא ד' פנים בהדי הדדי הוה משמע דשאר פרצופים נמי אסורים אפילו אין כל הד' פנים מחוברים יחד ודו"ק:

    Maharam on Avodah Zarah 43a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 43, Amud Aleph, about 403 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “הָנֵי — אִין, צוּרַת דְּרָקוֹן — לָא!…”

    2. Segment 29 words

      Opens “אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּמוֹצֵא, וּכְדִתְנַן: הַמּוֹצֵא כֵּלִים וַעֲלֵיהֶם…”

    3. Segment 35 words

      Opens “רֵישָׁא וְסֵיפָא בְּמוֹצֵא, וּמְצִיעֲתָא בְּעוֹשֶׂה?…”

    4. Segment 48 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: אִין, רֵישָׁא וְסֵיפָא בְּמוֹצֵא, וּמְצִיעֲתָא…”

    5. Segment 548 words

      Opens “רָבָא אָמַר: כּוּלָּהּ בְּמוֹצֵא, וּמְצִיעֲתָא רַבִּי יְהוּדָה…”

    6. Segment 632 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ צוּרַת דְּרָקוֹן? פֵּירֵשׁ רַבִּי…”

    7. Segment 743 words

      Opens “אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי…”

    8. Segment 835 words

      Opens “שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת: שְׁמַע מִינַּהּ גּוֹי מְבַטֵּל…”

    9. Segment 946 words

      Opens “מְגַדֵּף בַּהּ רַבִּי חֲנִינָא, וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי…”

    10. Segment 1031 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: נְהִי דְּמִינַּהּ מִיָּיאַשׁ, מֵאִיסּוּרָא מִי…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “תְּנַן הָתָם: דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת הָיָה לוֹ…”

    12. Segment 1212 words

      Opens “וּמִי שְׁרֵי? וְהָכְתִיב: ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״, לֹא…”

    13. Segment 1310 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שַׁמָּשִׁין…”

    14. Segment 1437 words

      Opens “כִּדְתַנְיָא: לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם בַּיִת תַּבְנִית הֵיכָל,…”

    15. Segment 1514 words

      Opens “רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף שֶׁל…”

    16. Segment 1622 words

      Opens “אָמְרוּ לוֹ: מִשָּׁם רְאָיָה? שַׁפּוּדִין שֶׁל בַּרְזֶל…”

    17. Segment 1719 words

      Opens “וְשַׁמָּשִׁין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָן מִי שְׁרֵי?…”

    18. Segment 182 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי:…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Avodah Zarah 43a · Segment 4 — “אָמַר אַבָּיֵי: אִין, רֵישָׁא וְסֵיפָא בְּמוֹצֵא, וּמְצִיעֲתָא בְּעוֹשֶׂה.

    Original text

    הָנֵי — אִין, צוּרַת דְּרָקוֹן — לָא!

    The Sages interpret this verse as referring to the heavenly constellations, which indicates that it is prohibited to form only these figures, but it is not prohibited to form a figure of a dragon.

    אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּמוֹצֵא, וּכְדִתְנַן: הַמּוֹצֵא כֵּלִים וַעֲלֵיהֶם צוּרַת חַמָּה.

    Rather, the Gemara concludes, it is obvious that this halakha is referring to a case where one finds a vessel with the figure of a dragon, and this is as we learned in the mishna: In the case of one who finds vessels, and upon them is a figure of the sun, a figure of the moon, or a figure of a dragon, he must take them and cast them into the Dead Sea.

    רֵישָׁא וְסֵיפָא בְּמוֹצֵא, וּמְצִיעֲתָא בְּעוֹשֶׂה?

    The Gemara asks about the lack of consistency between the clauses of Rav Sheshet’s statement: Can it be that the first clause and the last clause are referring to a case where one finds vessels with the specified figures, and the middle clause is referring to a case where one forms these figures?

    אָמַר אַבָּיֵי: אִין, רֵישָׁא וְסֵיפָא בְּמוֹצֵא, וּמְצִיעֲתָא בְּעוֹשֶׂה.

    Abaye said: Indeed, the first clause and the last clause are referring to cases where one finds vessels with figures, and the middle clause is referring to a case where one forms figures.

    רָבָא אָמַר: כּוּלָּהּ בְּמוֹצֵא, וּמְצִיעֲתָא רַבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה מוֹסִיף אַף דְּמוּת מְנִיקָה וְסַר אֲפֵיס. מְנִיקָה — עַל שֵׁם חַוָּה שֶׁמְּנִיקָה כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ, סַר אֲפֵיס — עַל שֵׁם יוֹסֵף שֶׁסָּר וּמֵפִיס אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ. וְהוּא דְּנָקֵיט גְּרִיוָא וְקָא כָיֵיל, וְהִיא דְּנָקְטָא בֵּן וְקָא מְנִיקָה.

    Rava said: The entire statement of Rav Sheshet is referring to a case where one finds vessels with these figures, and the middle clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda adds to the list of forbidden figures even a figure of a nursing woman and Sar Apis . The figure of a nursing woman is worshipped as it symbolizes Eve, who nurses the entire world. The figure of Sar Apis is worshipped as it symbolizes Joseph, who ruled over [ sar ] and appeased [ mefis ] the entire world by distributing food during the seven years of famine (see Genesis, chapter 41). But the figure of Sar Apis is forbidden only when it is holding a dry measure and measuring with it; and the figure of a nursing woman is forbidden only when she is holding a child and nursing it.

    תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ צוּרַת דְּרָקוֹן? פֵּירֵשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ צִיצִין בֵּין פְּרָקָיו. מַחְוֵי רַבִּי אַסִּי: בֵּין פִּרְקֵי צַוָּאר. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.

    § The Sages taught: What is a figure of a dragon? Rabbi Shimon ben Elazar explained: It is any figure that has scales between its joints. Rabbi Asi motioned with his hands to depict scales between the joints of the neck. Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar.

    אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ אַחַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בְּרִיבִּי בַּדֶּרֶךְ, וּמָצָא שָׁם טַבַּעַת וְעָלֶיהָ צוּרַת דְּרָקוֹן, וּמָצָא גּוֹי קָטָן וְלָא אָמַר לוֹ כְּלוּם, מָצָא גּוֹי גָּדוֹל וְאָמַר לוֹ: בַּטְּלָהּ, וְלֹא בִּטְּלָהּ, סְטָרוֹ וּבִטְּלָהּ.

    Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: Once, I was following Rabbi Elazar HaKappar the Distinguished on the road, and he found a ring there, and there was a figure of a dragon on it. And he then encountered a minor gentile boy, but did not say anything to him. He then encountered an adult gentile, and said to him: Revoke the ring’s idolatrous status. But the gentile did not revoke it. Rabbi Elazar HaKappar then slapped him across his face, whereupon the gentile succumbed and revoked its idolatrous status.

    שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת: שְׁמַע מִינַּהּ גּוֹי מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵירוֹ, וּשְׁמַע מִינַּהּ יוֹדֵעַ בְּטִיב שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ מְבַטֵּל, וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּטִיב עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ אֵינוֹ מְבַטֵּל, וּשְׁמַע מִינַּהּ גּוֹי מְבַטֵּל בְּעַל כׇּרְחוֹ.

    The Gemara comments: Learn from this incident the following three halakhot : Learn from it that a gentile can revoke the idolatrous status of both his object of idol worship and that of another gentile. And learn from the fact that Rabbi Elazar HaKappar waited to find an adult gentile, that only one who is aware of the nature of idol worship and its accessories can revoke the idol’s status, but one who is not aware of the nature of idol worship and its accessories, such as a minor, cannot revoke the idol’s status. And finally, learn from it that a gentile can revoke the status of an idol even against his will.

    מְגַדֵּף בַּהּ רַבִּי חֲנִינָא, וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בְּרִיבִּי הָא דִּתְנַן: הַמַּצִּיל מִן הָאֲרִי וּמִן הַדּוֹב וּמִן הַנָּמֵר וּמִן הַגַּיִיס וּמִן הַנָּהָר וּמִזּוֹטוֹ שֶׁל יָם וּמִשְּׁלוּלִיתוֹ שֶׁל נָהָר, וְהַמּוֹצֵא בִּסְרַטְיָא וּפְלַטְיָא גְּדוֹלָה, וּבְכׇל מָקוֹם שֶׁהָרַבִּים מְצוּיִן שָׁם — הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיָיאֲשִׁין מֵהֶן?

    Rabbi Ḥanina ridiculed this ruling and asked: But why was it necessary to have a gentile actively revoke the idolatrous status of the ring? Doesn’t Rabbi Elazar HaKappar the Distinguished maintain in accordance with that which we learned in a baraita : In the case of one who saves an object from a lion, or from a bear, or from a cheetah, or from a troop of soldiers, or from a river, or from the tide of the sea, or from the flooding of a river, or similarly one who finds an object in a main thoroughfare or in a large plaza, or for that matter, anywhere frequented by the public, in all these cases, the objects belong to him, because the owners despair of recovering them? Therefore, in the case of a lost ring with an idolatrous figure on it, its idolatrous status is automatically revoked, as its owner despairs of recovering it.

    אָמַר אַבָּיֵי: נְהִי דְּמִינַּהּ מִיָּיאַשׁ, מֵאִיסּוּרָא מִי מִיָּיאַשׁ? מֵימָר אָמַר: אִי גּוֹי מַשְׁכַּח לַהּ — מִפְלָח פָּלַח לַהּ, אִי יִשְׂרָאֵל מַשְׁכַּח לַהּ — אַיְּידֵי דְּדָמֶיהָ יְקָרִין מְזַבֵּין לַהּ לְגוֹי וּפָלַח לַהּ.

    Abaye said: Granted, the owner despairs of recovering the object itself, but does he despair of its forbidden [ me’issura ] idolatrous status? The owner does not assume that the object will never be worshipped again; rather, he says to himself: If a gentile finds it, he will worship it. If a Jew finds it, since it is valuable, he will sell it to a gentile who will then worship it. Therefore, Rabbi Elazar HaKappar had to have the ring’s idolatrous status revoked.

    תְּנַן הָתָם: דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת הָיָה לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּעֲלִיָּיתוֹ, בְּטַבְלָא בַּכּוֹתֶל, שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת, וְאוֹמֵר לָהֶן: כָּזֶה רְאִיתֶם אוֹ כָּזֶה רְאִיתֶם?

    § We learned in a mishna there ( Rosh HaShana 24a): Rabban Gamliel had diagrams of the different figures of moons drawn on a tablet that hung on the wall of his attic, which he would show to the ordinary people [ hahedyotot ] who came to testify about sighting the new moon but who were unable to adequately describe what they had seen. And he would say to them: Did you see an image like this, or did you see an image like that?

    וּמִי שְׁרֵי? וְהָכְתִיב: ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״, לֹא תַעֲשׂוּן כִּדְמוּת שַׁמָּשַׁי הַמְשַׁמְּשִׁים לְפָנַי!

    The Gemara asks: And is it permitted to form these figures? But isn’t it written: “You shall not make with Me gods of silver, or gods of gold” (Exodus 20:20), which is interpreted to mean: You shall not make figures of My attendants who serve before Me, i.e., those celestial bodies that were created to serve God, including the sun and the moon.

    אָמַר אַבָּיֵי: לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שַׁמָּשִׁין שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָן,

    In answering, Abaye said: The Torah prohibited only the figures of those attendants that one can possibly reproduce something that is truly in their likeness. Since it is impossible to reproduce the sun and the moon, the prohibition does not apply to these entities.

    כִּדְתַנְיָא: לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם בַּיִת תַּבְנִית הֵיכָל, אַכְסַדְרָה תַּבְנִית אוּלָם, חָצֵר תַּבְנִית עֲזָרָה, שׁוּלְחָן תַּבְנִית שׁוּלְחַן, מְנוֹרָה תַּבְנִית מְנוֹרָה, אֲבָל הוּא עוֹשֶׂה שֶׁל חָמֵשׁ וְשֶׁל שֵׁשׁ וְשֶׁל שְׁמוֹנֶה, וְשֶׁל שֶׁבַע לֹא יַעֲשֶׂה אֲפִילּוּ שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת.

    As it is taught in a baraita : A person may not construct a house in the exact image of the Sanctuary, nor a portico in the exact image of the Entrance Hall of the Sanctuary, nor a courtyard corresponding to the Temple courtyard, nor a table corresponding to the Table in the Temple, nor a candelabrum corresponding to the Candelabrum in the Temple. But one may fashion a candelabrum of five or of six or of eight lamps. And one may not fashion a candelabrum of seven lamps even if he constructs it from other kinds of metal rather than gold, as in extenuating circumstances the Candelabrum in the Temple may be fashioned from other metals.

    רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף שֶׁל עֵץ לֹא יַעֲשֶׂה, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשׂוּ בֵּית חַשְׁמוֹנַאי.

    The baraita continues: Rabbi Yosei bar Yehuda says: One may not fashion a candelabrum of wood either, in the manner that the kings of the Hasmonean monarchy fashioned it. When they first purified the Temple they had to fashion the Candelabrum out of wood as no other material was available. Since a wooden candelabrum is fit for the Temple, it is prohibited to fashion one of this kind for oneself.

    אָמְרוּ לוֹ: מִשָּׁם רְאָיָה? שַׁפּוּדִין שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ, (וְחוֹפִין) [וְחִיפּוּם] בְּבַעַץ, הֶעֱשִׁירוּ — עֲשָׂאוּם שֶׁל כֶּסֶף, חָזְרוּ וְהֶעֱשִׁירוּ — עֲשָׂאוּם שֶׁל זָהָב.

    The Rabbis said to Rabbi Yosei bar Yehuda: Do you seek to cite a proof from there, i.e., from the Hasmonean era, that a candelabrum fashioned of wood is fit for the Temple? During that era the branches of the Candelabrum were fashioned from spits [ shappudin ] of iron, and they covered them with tin [ beva’atz ]. Later, when they grew richer and could afford a Candelabrum of higher-quality material, they fashioned the Candelabrum from silver. When they grew even richer, they fashioned the Candelabrum from gold. In any event, Abaye proves from this baraita that the prohibition against forming a figure applies only to items that can be reconstructed in an accurate manner. Since this is not possible in the case of the moon, Rabban Gamliel’s figures were permitted.

    וְשַׁמָּשִׁין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָן מִי שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ — לֹא תַעֲשׂוּן כִּדְמוּת שַׁמָּשַׁי הַמְשַׁמְּשִׁים לְפָנַי בַּמָּרוֹם!

    The Gemara asks: And is it actually permitted to fashion figures of those attendants of God concerning which it is impossible to reproduce their likeness? But isn’t it taught in a baraita that the verse: “You shall not make with Me gods of silver” (Exodus 20:20), is interpreted to mean: You shall not make figures of My attendants who serve before Me on high? Apparently, this includes the sun and the moon.

    אָמַר אַבָּיֵי:

    Abaye said: