Commentary page
Avodah Zarah 31a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerAvodah Zarah 31a
Avodah Zarah 31a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 358 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
סתם יינם אסור בהנאה משום גזירת יין נסך:
ומטמא טומאת משקין מטמא טומאת אוכלין ומשקין כתורת משקין טומאת שרץ שאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין ושיעורן לקבל טומאה ברביעית הלוג ככל טומאת משקין:
והתנן המפקיד פירותיו אצל העובד כוכבים הרי הן כפירותיו למעשרות ולשביעית דחשידי לחלופי וה"נ דלמא חלפיה והאי חמרא דעובד כוכבים הוא:
שייחד לו קרן זוית ומסר לו מפתח או עשה חותם:
פרוד מקום של בר קפרא הוא ונפטר בר קפרא:
שיפול העץ ששכן שם תלמידי חכמים:
שם יהו ס"ד שהוא עצמו ימצא שם והא שכיב ליה:
אלא שם [יהו פירותיו] ימצאו פירות העץ שנשרו ממנו אף כאן הצריך לדברי חכמים ישאל את בני העיר ששומעין ולמדין ממנו ומלמדים אותן לאחרים:
18 more comments on this page.
Rashi on Avodah Zarah 31a · Sefaria
Tosafot
ומטמא טומאת משקין ברביעי' פירוש לטמא אוכלין ומשקין כתורת משקין טמאין שנטמאו בשרץ שאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין ושיעור קבול טומאה ברביעית לוג ככל טומאת משקין עכ"ל הקונ' משמע מתוך לשונו שאין לסתם יינם טומאה אא"כ קבל טומאה ממקום אחר וקשה דמה חידוש הוא זה לשנות כאן טומאה מן השרץ וכי גרע משאר משקין ומיהא איכא לשנויי דאשמועינן דמשום חומרייהו לא מקבלי טומאה בפחות מרביעית ועוד קשיא דמשמע דבשאר משקין בעינן רביעית לקבל טומאה ואדרבה בשאר משקין לא בעינן רביעית כדאמרינן בפ"ק דפסחים (יז:) משקה בית מטבחיא דכן לא אמרו אלא ברביעית דחזו להטביל מחטין וצינורות אבל בפחות מרביעית טמאים ואפילו לטמא אחרי' לא בעו רביעית כדמשמע נמי התם (דף יד. ושם) גבי לא נמנעו מלשרוף את הבשר כו' דמוקי לה באיכא משקין בהדי בשר דמטמא בשר מחמת משקין ומסתמא באותן מים הנשארים על הבשר לאחר הדחה אין בהם רביעית וכן משמע בברכות פרק אלו דברים (ברכות דף נב.) דקאמר שמא יחזרו מים שאחורי הכוס ויטמאו את הידים והתם לא הוו רביעית ואף לטמא כלים שמשקה מטמא כלים דרבנן לא בעי רביעית כדתנן בפ"ג דטהרות (משנה ב) גוש של זיתים פי' והוא טמא שנפל לתנור והוסק כביצה מכוון טהור פי' התנור טהור משיצתה טיפה ראשונה נתמעט האוכל מכביצה ואין הטיפה יכולה עוד לקבל טומאה מן הגוש דאין אוכל מטמא בפחות מכביצה ומן הגוש לא קבל התנור טומאה דאין הגוש מטמא כלי ומחמת הטיפה שנטמאת עם הגוש אין לטמאותו ואפי' למ"ד בפרק כל שעה (פסחים לג:) משקין מבלע בליעי וכשנטמא הגוש נטמא הטיפה דטומאה להיכן הלכה מ"מ כיון שקיבלתה בעודה אוכל שהיתה בלועה בגוש לא חמירא כמשקה לטמא התנור יותר מכביצה טמא פי' התנור טמא דטיפה ראשונה שיצתה קבלה טומאה מן הגוש שיש בו כביצה וחזרה וטמאה את התנור אלמא לא בעינן רביעית ונראה לפרש דהך טומאה דסתם יינם גזרו ואף בלא מגע שרץ ולא החמירו לגזור טומאה בפחות מרביעית כי הני משקין דפרק דם הנדה (נדה דף נה:) דמעת עיניו ודם מגפתו וחלב שבאשה מטמאין טומאת משקין ברביעית מדרבנן כדאיתא פרק כיסוי הדם (חולין דף פז:) וקראי דמייתי פרק דם הנדה אסמכתא נינהו וא"ת למה הוצרכו לגזור טומאה על סתם יינם תיפוק ליה משום מגע עובד כוכבי' שגזרו עליהם שיהו כזבים לכל דבריהם וי"ל דאיצטריך למיסר פחות מבן תשע דליתא הך גזירה כדאמרינן לקמן בפירקין (עבודה זרה דף נז. ע"ש) וא"ת הך רביעית דסתם יינם ורביעית דמשקה זב דפרק דם הנדה אמאי לא חשיב להו בנזיר פרק ג' מינים (נזיר דף לח.) גבי עשר רביעית הן וליכא למימר דלהכי לא חשיב ליה משום דליתנהו אלא דרבנן דקא חשיב נמי פסול גויה דרבנן וי"ל דכל עניני טומאת משקין ברביעית הם בכלל פסול גויה:
המפקיד יינו אצל עובד כוכבים אסור בשתיה ומותר בהנאה ובסמוך משמע שהפקידו בחותם אחד ותימה מאי קסבר ר' יהודה בן בתירא אי לא חייש לזיוף כר"א אפילו בשתיה לשתרי ואי חייש לזיוף כרבנן אפי' בהנאה ליתסר שמא נגע בו העובד כוכבים ונסכו וי"ל דרבי יהודה בן בתירא לטעמיה דאמר לקמן בפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נט:) יין של ישראל שנגע בו עובד כוכבים מותר בהנאה חדא דאין מנסכין יין אלא בפני עבודת כוכבים ועוד שאומר לו לא כל הימנך שתאסור ייני לאונסי ואע"ג דחיישי לזיוף דנגע ביה ושתה מיניה לא החמיר כ"כ לחוש לאחלופי בשלו שיאסר גם בהנאה כיון שכל עיקר יינם אינו אסור אלא מדרבנן:
דאמר רב הלכה כר"א שמתיר יין בחותם אחד ולקמן פ"ב (עבודה זרה דף סט: ושם) נמי אמרינן האידנא קיימא לן כר"א דלא חייש לזיופא ויש להקשות דרב אדרב דהא אמר רב לקמן (עבודה זרה דף לט.) חבי"ת בחותם אחד אסור סימן חלב בשר יין תכלת ועוד קשה דרב אשי אמר לעיל (עבודה זרה דף כט:) גבי חומץ ויין מבושל א"צ חותם בתוך חותם משמע הא יין גמור צריך חותם בתוך חותם וכן רבא דשקיל וטרי לקמן בסמוך היכי דמי חותם בתוך חותם משמע דס"ל דלא סגי בחותם אחד וכולה סוגיא דשמעתא מיירי בחותם בתוך חותם והיה מתרץ ר"ת דההוא דרב דלקמן מיירי בישראל חשוד וגרע מעובד כוכבים מפני שהוא בטוח שיאמינוהו ולא מירתת כ"כ וכן ההיא דרב אשי דלעיל (עבודה זרה דף כט:) נ"מ לענין ישראל חשוד וכן רבא מפרש חותם בתוך חותם אליבא דרבנן ואפי' אליבא דהלכתא איכא נפקותא כגון ישראל חשוד וההיא דרבה בר רב הונא חתך לה לבישרא אתלתא קרנתא כשמשלחה ביד עובד כוכבים ולהכי סגי בחותם אחד וקשה קצת פר"ת דנבואה היא להעמיד כל אלו ההלכות בישראל חשוד ואנן בעובדי כוכבים קיימינן ורב אשי לעיל הזכיר חומץ ביד עובד כוכבים אין צריך חותם בתוך חותם ומשמע הא יין ביד עובד כוכבים צריך ועוד דבירושלמי משמע דההיא בעובד כוכבים איירי וגם רש"י וה"ג פירשוהו בעובד כוכבים לכך נראה לפרש דהכא והתם בעובד כוכבים איירי ויש לחלק בין שולח לחבירו ואינו חוזר ורואה חותמו להכירו דאז צריך חותם בתוך חותם דלא מרתת שסבור האחר לא יכיר החותם אבל היכא שמניחו ביד העובד כוכבים ועתיד לראות חותמו להכיר די בחותם אחד תדע שכן הוא שהרי ר"א הזכיר בדבריו המפקיד יינו אצל עובד כוכבים ובסתמא אדם דעתו לחזור שם להכיר חותמו וסתמו אבל רב אשי דלעיל הזכיר בדבריו חומץ שלנו ביד עובד כוכבים משמע ששולחו ביד עובד כוכבים ורבא נמי אשכחן לקמן דקאמר נוד בדיסקיא ופיו למטה ואיהו גופיה אמר בפ' בתרא (לקמן עבודה זרה עד:) כי הוה משדר גולפי להרפניא סחיף להו אפומייהו וחתים להו אבירצייהו ומלתיה דרב לקמן (עבודה זרה דף לט.) מיירי בשולח ביד עובד כוכבים כפרש"י וה"ג:
ולא פליגי הא ר"א והא רבנן פירוש לא פליגי אליבא דחד תנא אלא מר סבר כר"א ומר סבר כרבנן א"נ לא פליגי וכולהו כר"א קיימי דפסק רב כוותיה אלא מר מפרש מילתיה דר"א ומר מפרש מילתייהו דרבנן וא"ת ורבי אלעזר היכי קאי כר"א הא ר"א גופיה קאמר בפ"ק דנדה (דף ח.) דאין הלכה כר"א בכולהו סידרי אלא בארבע וי"ל דשאני הכא דקאי ר"מ כוותיה לקמן פרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף סא.) בברייתא דאמר הלוקח בית וכו' וכה"ג משני תלמודא התם בפ"ק דנדה (שם:):
ותרוייהו כרבנן וא"ת אימור דרבי יוחנן סבר כר"א ומפתח וחותם דקתני בברייתא ר"ל תרוייהו דהשתא הוי חותם בתוך חותם וי"ל דתלמודא משמע ליה דמפתח וחותם דקתני בברייתא לא משום דבעינן תרוייהו מדלא קאמר שתי מפתחות או ב' חותמות אלא מפתח או חותם קאמר וגם יש גורסים מפתח או חותם:
סתומות מותרות ואף על פי שאין לך סתומות שלא יהו פתוחות מתחלה מכל מקום כיון שדעתו לסתמן להתקיים למכור לישראל מנטר קא נטר להו שפיר ואינו חפץ שיחשדוהו ישראל כלל:
Tosafot on Avodah Zarah 31a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
סתם יינו אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית הפקידו ליינו ישראל אצל עובד כוכבים אסור בשתיה ומותר בהנאה. איני והתנן בדמאי פ"ג המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ הרי הן בחזקתן למעשר ולשביעית אצל העובד כוכבים כפירותיו הנה המפקיד אצל העובד כוכבים נעשו אותם הפירות כפירותיו וביינו אמרינן אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית ופריק ר' ירמיה הא דאמר ר' יוחנן משום ר' יהודה בן בתירא כגון שייחד לו העובד כוכבים קרן זוית והוא שמותר בהנאה. ומקשינן עליה אי הכי בשתיה נמי לישתרי דהא כדתנא ליה רבי תנחום משנת בר קפרא המפקיד יינו אצל עובד כוכבים מותר בשתיה קרי עליה ר' יוחנן מקום שיפול העץ שם יהו פירותיו ופירק ר' זירא פירוק אחר ואמר מתני' דדמאי כרבנן דאסרי ור' יוחנן דאמר כרבי אליעזר דתניא אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של עובד כוכבים ומלאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל רבי אליעזר מתיר בשתיה ולא חייש לזיופא. ואסיקנא משמיה דרב חסדא אמר זעירי הלכתא כר' אליעזר.
א"ר אלעזר הכל משתמר חותם בתוך חותם ביד העובד כוכבים חוץ מן היין שאינו משתמר אלא בשומר ור' יוחנן אמר אפי' יין משתמר חותם בתוך חותם ביד עובד כוכבים ותרוייהו רבי יוחנן ור' אלעזר כחכמי' דאסרי ר' יוחנן סבר כי פליגי רבנן עליה דר' אליעזר בחותם אחד אבל חותם בתוך חותם אפילו רבנן שרו.
היכי דמי חותם בתוך חותם אגנא שריקא אחביתא וחתימא הרי זה חותם בתוך חותם ואי לא הוי כי האי גוונא לא הוי חותם בתוך חותם. דיקולא אפומא דחביתא חתימא אי מהדק הוי חותם בתוך חותם ואי לא מהדק לא. נוד צרור בדסקיא צרירא וחתימא אם פי הנוד בתוך הדיסקיא והדיסקיא למעלה צרורה וחתומה הוי חותם בתוך חותם. ואי לא הוי פי הנוד למטה בדסקיא לא הוי חותם בתוך חותם והלכתא כר' יוחנן וקיימא לן דכל כסוי שעל פי החבית אי מיהדק ואין אדם יכול להסירו מבלי שבירת החותם הרי זה חותם בתוך חותם:
עין כושי מדור של כותים ובירת סריקא קרוב להן מדור עובדי כוכבים וכן ברקתא וכפר פרשה וכן (גנדיד) [זגדור] וכפר שחלים אסרו מדורת של כותים מפני מדור של עובדי כוכבים שהולכין ובאין אצלן:
קסברי רבנן אין כותי מקפיד על מגע עובד כוכבים וכל יין שלהן מגע עובד כוכבים הוא חזרו לומר חביות פתוחות של כותים אסורות סתומות מותרות לבסוף סברי כי לא קפדי אפתוחות אבל אסתומות קפדי.
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 31a · Sefaria
Rashba
דתניא אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של עובד כוכבים ומלאוהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל, ר"א אומר מותר בשתיה וחכמים אוסרים. זה הגירסא הנכונה, ויש גורסין ומפתח או חותם ביד ישראל. ואפילו לפי הספרים דגרסי ומפתח וחותם מפרשים הם דמפתח או חותם קאמר דבאחד מהם סגי. ויש ראיה לדבריהם מדאמרינן התם, אמר רבי אלעזר הכל משתמר בחותם אחד ביד נכרי חוץ מן היין שאין משתמר בחותם אחד, ורבי יוחנן אומר אפילו יין משתמר בחותם אחד, הא רבי אליעזר והא רבנן, דאלמא לרבי אליעזר בחותם אחד סגיא ולא בעינן מפתח וחותם. ואינו מחוור שהרי פסק רב כאן כרבי אליעזר, דאמר רב חסדא אמר רב הלכה כרבי אליעזר ואילו רב בעצמו אמר באותו פרק (לט, א) (חבית) [חבי"ת] צריך חותם בתוך חותם, ואף על גב דבההיא סוגיא משמע דבישראל החשוד מיירי, מכל מקום הוא הדין בנכרי, והכין איתא בירושלמי דמייתי הא פלוגתא (דחבית) [דחבי"ת] דרב ושמואל גבי הא פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן, דאלמא בחד גוונא מיירי. וכן כתב הלכות פסוקות דמר יהודאי גאון ז"ל דרבי אליעזר ורבנן בנכרי פליגי, והכין ודאי משמע, דהא רב אשי דהוא בתרא משמע דבעי ביין שלנו ביד עו"ג חותם בתוך חותם, דתנן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כט, ב), אלו דברים של עו"ג אסורין ואיסורן איסור הנאה, היין, והחומץ של עו"ג שהיה תחילתו יין, ואקשינן (שם) פשיטא משום דהחמיץ פקע איסוריה מיניה, ופריק רב אשי הא קמ"ל דחומץ שלנו ביד עו"ג לא בעי חותם בתוך חותם, אלמא לדידיה היין שלנו ביד עו"ג בעי חותם בתוך חותם, וההיא ודאי משמע דאליבא דהלכתא נסיב לה, דאי אליבא דרבנן הכין הוה ליה למימר דחומץ שלנו ביד נכרים (דרבנן) [לרבנן] לא בעי חותם בתוך חותם. אלא הגירסא הראשונה נראת, ומפתח וחותם גרסינן, וקולו של רבי אליעזר דעביד מפתח אחד עם חותם (בשני) [כשני] חותמות, ואף על פי שאפשר לזייף המפתח ולא יהא ניכר, אפילו כן סבירא ליה לרבי אליעזר דכולי האי לא טרח, ורבנן סברי דלעולם אסור עד שיהו שם שני חותמות, ופלוגתא דר' (אליעזר) [אלעזר] ורבי יוחנן דהכל משתמר בחותם אחד חוץ מן היין ורבי יוחנן אמר אפילו בחותם אחד, במפתח וחותם קאמר ולעשותן כשני חותמות, ולעולם שני חותמות בעינן אלא שמפתח אחד עולה במקום חותם אחד. והשתא ניחא מאי דפסק רב בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן כרבי אליעזר, ופסק בחבי"ת דבעינן חותם בתוך חותם, ולאו דוקא אלא אפילו מפתח וחותם כשני חותמות ולאפוקי דלא סגי ליה בחותם אחד בלחוד. וכזה נראה שהיה דעת בעל הלכות גדולות שכתב כלשון הזה (ריש הלכות יין נסך): תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של עו"ג ומלאוהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל, ר' אליעזר מתיר בשתיה וחכמים אוסרים, והלכתא כרבי אליעזר, אמר רבי אלעזר הכל משתמר בחותם בתוך חותם חוץ מן היי ורבי יוחנן אמר אפילו יין משתמר חותם בתוך חותם, והלכתא כרבי יוחנן. אלו דבריו ז"ל, ומכאן אתה למד שהסכים לפירוש שכתבנו. וכן נראה גם מהלכות הרב אלפסי ז"ל שפסק כרבי אליעזר וכתבה לההיא דרב אשי לגבי חומץ (תוה"ב שם). ואלא מיהו יש לעיין לפי פסק זה מה שאמרו בשבת בפרק כל כתבי הקדש (קכב, א) התיר להם רבי חנינא לבית רבי יין הבא בקרונות של עו"ג בחותם אחד ולא ידענא אי משום דסבר לה כרבי אליעזר או משום אימתא דבי נשיאה, והתם חותם אחד בלחוד הוה וביד עו"ג ממש הוה אלמא רבי אליעזר בחותם לבדו מתירו. ומסתברא לי דהתם נמי מפתח היה בידן של בית רבי דשלהן היה, וכגון שייחד לו קרן זוית בקרון והניחו שם היין, ומפתח בידן. וגרסינן בירושלמי (במכלתין פ"ה ה"ה): גמרא: המניח יין בקרון, אמר רבי יוחנן מעשה בקרון אחד של בית רבי שהפליגה יותר מארבעת מילין אתא עובדא קמי רבי ואכשרון. ונראה שזה הוא המעשה שאמרו שם בפרק כל כתבי הקדש ובחותם אחד כמו שאמרו שם בגמרא, ומקום מיוחד היה להם ומפתח בידם, דכל שאין שם שני חותמות אף על פי שיש שם מפתח וחותם חותם אחד סתם קרי ליה, ולא עדיף מפלוגתא דרבי (אליעזר) [אלעזר] ורבי יוחנן בהכל משתמר בחותם אחד דמפרשינן דחותם אחד עם מפתח קאמר. ולפי פירוש זה הא דאמרינן בפרק השוכר (סט, ב), וכי מאחר דקיימא לן כרשב"ג דלא חייש לשיתומתא וכרבי אליעזר דלא חייש לזיופא מאי טעמא לא מותבינן חמרא ביד עו"ג, הכי פירושה: מאי טעמא לא מותבינן חמרא ביד עו"ג ונשכור את מקומו ומפתח ביד ישראל, ופריק משום שיבא, ופירש הרב אלפסי ז"ל, שיבא – שמניחין נקב במגופת החבית לאחר שטחין את פיה כדי שיצא הרוח ממנו ולא ישבר את הכלי וחוששין שמא יכניס משם שפופרת וישתה. ונמצא עכשיו לפי פירוש זה דלעולם יין צריך שני חותמות בין שהפקידו אצל עו"ג בין שהפקידו אצל ישראל החשוד לנסך את היין, ומיהו במפתח וחותם סגי דכשני חותמות נינהו, ולרבי אליעזר דקיימא לן כוותיה, ואי איכא שיבי אפילו בכמה חותמות לא סגי דאיכא למיחש דילמא שתי ע"י מיניקת ומנסכו (תוה"ב שם שער ד).
אכיף פומא לגאו וצייר וחתים אפילו פומא לעיל הוי חותם בתוך חותם וכתב הראב"ד ז"ל דכל שני קשרים משונים הוי חותם בתוך חותם, ודוקא בשהכיר את קשריו שלא נשתנו, ודוקא במפקיד יינו אצל עו"ג וחוזר ורואה את קשריו, כי מי שעשה הקשר בקי בו בטביעות עינא, אבל השולח את יינו אצל חבירו על ידי עו"ג אין סימני הקשרה מועילין אלא סימן כתיבה בלבד על גבי הטיט בפי החבית כדי שיהא ניכר שלא נשתנה ביד נכרי, כי סימן זה אינו יוצא מתחת יד עו"ג, וכדגרסינן בברייתא השולח חבית של יין ביד כותי וציר ומורייס ביד עו"ג, אם מכיר חותמו וסתמו מותר ואם לאו אסור. ולפי פירוש זה כל שאנו משלחין בשר או יין ביד נכרי חתומים בכתב, אינו צריך לחזור אחר החותם אם נשתנה אם לאו, אבל בשאר החותמות צריך לחזור אחריהן אם נשתנו אם לאו. ויש מי שאומר שאפילו בשאר סימנין אין צריך לחזור אחריהן אם נשתנו, וכל שמודיע למי שנשתלחו לו שיש על גבה סימן כן וכן שרי. והא דאמרינן בברייתא אם מכיר חותמו וסתמו, לאו דוקא שיכירנו בטביעות העין קאמר אלא שיהיה כעין חותמו וסתמו קאמר, שאם חתמו באחד מן הענינין צריך שיכיר שיהא בו כעין אותו חותם, ולא שנשתנה לחותם אחר שאינו ממין חותמו וסתמו, ורבינו יצחק הזקן זצ"ל פירש דברייתא דקתני אם מכיר חותמו וסתמו לאו למימרא שצריך לחזר אחריו ולדקדק אם מכירו אם לאו, אלא הכי קא אמר – אם כשחזר על חותמו מכירו כשר ואם לאו אסור, דמוכחא מילתא ודאי שנשתנה ונזדייף אחר שאינו מכירו, אבל אם לא הלך ולא ראה כלל אלא שהישראל השני מצאו חתום מותר. והכין ודאי מסתברא דהא אמרינן דלא טרח ומזייף, והילכך כל שלא ראינוהו שנשתנה חזקה לא טרח ומזייף. ומכל מקום נכון הדבר להודיע בכתב למי שנשתלח לו איזה סימן עשה בו. וכן כתב רבינו יצחק ז"ל. עוד שמעתי בשם רבינו יצחק ז"ל דשני אותיות כשני חותמות ולא טרח ומזייף להו, וטעמא דמסתבר הוא. ואם תאמר אף על פי שחתם את החבית או את הקנקן בכמה חותמות ניחוש שמא יקוב חור בחבית כעין ברזא ויוציא ממנה, לא היא דהא קיימא לן כרשב"ג דאמר בפרק השוכר (סט, א) דלשיתומא לא חיישינן, ואפילו לרבנן נמי דחיישינן לשיתומא, הני מילי שיתומא דמגופה, אבל בגופה של חבית לא, דקשה הוא לינקב. וצריך לחתום בפי כל נקבי הברזות כמו שצריך לחתום בפי החבית (תוה"ב שם).
Rashba on Avodah Zarah 31a · Sefaria
Ritva
סתם יינם פי׳ ובכלל זה יין שלנו שנגעו גוי אסור בהנאה מדבריהם ומטמא ג״כ מדבריהם טומאת משקין ברביעית פי׳ טומאת משקין הבאין מחמת שרץ שאין מטמאין אלא טומאת קלה דהיינו אוכלין ומשקין וטומאתן לטמא אחרים ברביעית דאף ע״ג דעל טומאת עצמן בכל שהן כדמוכח בפרק קמא דפסחי׳ לטמא אחרים רביעית בעינן וכן גזרו כאן בסתם יינם המפקיד יינו אצל גוי כו׳ וקס״ד דבלא חותם קאמר ולהכי פרכינן מההיא דתנן המפקיד פירותיו אצל גוים בלא חותם שהם כפירותיו של נכרי למעשרות ושביעית דחיישינן לאלופי והכא נמי ניחוש להכי ופרקינן דהכא במאי עסקינן כגון דשיחד לו קרן זוית פי׳ ונוטל המפתח דהוה ליה חותם והכי פר״שי בסמוך דאתיא כרבי אליעזר דשרי יין אצל גוי בחותם אחד וגם לשון יחוד מוכיח כן כלומר שנטל המפתח ולכך לא פי׳ יותר.
דתניא אחד הלוקח כו׳ נראין דברים דמשום כחן דרבנן נקט לוקח ושוכר דאפילו בהא אסרי רבנן דאלו לרבי אליעזר בלאו הכי נמי שרי כדמוכח סוגין להדיא וכדקתני רבי יאודה ן׳ בתירא המפקיד יינו אצל גוי ומלאהו יין פי׳ ואין ישראל דרשם דאי לא אפילו בלא חותם נמי כדאיתא לקמן במכילתין.
ומפתח וחותם ביד ישראל פי׳ מפתח או חותם קאמר וכדאמרינן לקמן דלרבי אליעזר סגי בחותם אחד והכי נמי אחרינן בפרק כל כתבי הקדש התיר להם רבי חנינא לבית ר׳ לשתות יין הבא בקרונות של גוים בחותם אחד ולא ידענא אי משום דסבר לה כרבי אליעזר אי משום אימתא דבי נשיאה דאלמא רבי אליעזר בחותם אחד סגי ליה ואפשר דגמרא גמרי לה דמפתח או חותם קאמר אי נמי כדכתב בעל התרומות ז״ל מדלא נקט שני חותמות מכלל דמפתח או חותם קאמר ואשמועינן אגב אורחיה דמפתח חשוב כחותם ואפי מפתח ישן ואילו היינו צריכין מנעול חדש כדעת קצת הרבנים ז״להה מאי קא משמע לן דלהוי כאותם ועוד שהיה לו לפרש אלא ודאי כדאמרן.
רבי אליעזר לא חייש לזיופא ורבנן חיישי לזיופא פי׳ לזיופא דחותם אחד ומיהו נראה דלרבי אליעזר צריך שיכיר סתומו וחותמו כדאמרינן לקמן בבריתא ומיהו לא סוף דבר אמרו שיכירנו בטביעות עינא שלא נשתנה דאם כן מאי זיופא שייך הכא ועוד היכי פליגי רבנן דהא טביעות עינא עדיפא מסימנא כדאיתא בפרק גיד הנשה ואפי׳ לעם הארץ בדבר שהוא שלו ולאפוקי אבדתא דבידן וכדפרישנא התם. אלא ודאי הכי קאמר שיעיין בשתומו וחותמו וימצאם כמות שהניחם ואינו נראה בהן שום שינוי והיינו דרבנן חיישי לזיוף בחותם אחד שמא עשה הגוי כעין חותמו ממש שזהו לשון זיוף כתב המוזכר בכל מקום ולרבי אליעזר לא חייש וכן פי׳ ר״י ז״ל אבל ר״ת ז״ל כתב דברייתא דלקמן רבנן היא אבל לרבי אליעזר לא בעינן היכר חותם כלל ואעפ״י שפתחו בלא עיון מות׳ ומיהו אם מצא בו שינוי אסור ודברי ר״י עיקר דלא סגיא דמקיל רבי אליעזר כולי האי ביין טפי מרבנן במורייס הילכך כל שפתחו בלא היכר חותם אסור ואפי׳ יש בו כמה חותמות ואם שולחו לישראל חבירו צריך שיודיענו בכתבו ענין חותמו כדי שיהא לחברו היכר חותם וגם טוב הוא שיאמר כן לגוי כדברי ר״י ז״ל ואעפ״י שאין זה מעכב וכתב ר״י ז״ל דשתי אותיות חשיבי שני חותמות וזה היכר חותם הוא לכל אדם שאין הגוים יודעין לכתוב ומיהו במקום שהמשומדים מצויין או גוים יודעי כתיבתינו ראוי לחוש לכתחלה וכל שכתב שם כתב מיופה בכותב כתב ידו תו לא חיישינן לזיופא כלל ואפי׳ במקום משומדים ובכל הארץ הזאת אנו רגילין להתיר בכל כתב במקום חותם.
הא רבי אליעזר והא רבנן וליכא למימר גנבא גנובי למה לך דהא היא גופה קא משמע לן דבהא פליגי.
אמר רב הלכה כרבי אליעזר ורבי יוחנן נמי הכי סביר׳ ליה כלישנא קמא ועליהן סמכינן דהא איסורא דרבנן הוא ועוד דכל היכא דאפשר לא מוקמינן פלוגתא בין רב ורבי יוחנן והכי נמי סוגיין בפרק השוכר כדכתיבנ׳ לעיל.
והא דרבא דבסמוך ודרב אשי דלעיל כבר פירשתיה יפה ויש אומרין דהיכא דמכיר חותמו סגי בחותם אחד כדפסק רב אבל היכא דאינו מכיר בעינן שני חותמות ומשתרי בהכי כיון שאינו רואה שם שינוי דמסתמא לא טרח ומזייף שני חותמות ודין זה חדש לא הוזכר בגמ׳ ומה שכתבנו הוא הנכון.
היכי דמי חותם בתוך חותם כלומר עד היכן חשיב ולקולא נקטינן לה דאפילו בהא סגי וכיוצא בו הא דאמרינן בפרק בתרא דיומא היכי דמי חילול השם וכתב הר״אבד ז״ל דכ״ש דשני קשרים משונים חשובים שני חותמות וכן עיקר ומיהדק הוי חותם בתוך חותם פי׳ דמגופת חבית בשום סימן חשיב חותם אחד כדפי׳ ר״שי ז״ל.
1 more comments on this page.
Ritva on Avodah Zarah 31a · Sefaria
Meiri
סתם יינן ובכללו יין שלנו הנאסר מחמת מגען או מצד שהונח ברשותם בלא חותם ובלא שומר אף הוא אסור בהנאה אלא שלענין טומאה אינו מטמא אלא טומאה קלה כשאר משקין טמאים ואינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ואין טומאתו אלא בשיעור רביעית:
עד שלא גזרו על הכותים להיותם כגוים גמורים מי שהפקיד אצל כותי פירותיו בלא חותם הרי הם בחזקתם וכן אצל עם הארץ הפקידם אצל נכרי הרי הם כפירותיו של נכרי שחוששין שהחליפם אחר שאין שם חותם ולא שאם הפקיד לו פירות מתוקנים שיהא צריך לתקנם שהרי אם החליפם בשל גוי פטורים שנאמר דגנך ולא דגן גוי אלא אם פירות אלו לא נגמרה מלאכתם והקדים תקונן בשובלין והפקידן לגוי וחזר ולקחם ונגמרו ביד ישראל מפריש שכל כיוצא בזה בשל גוי חייב ואם נגמרה מלאכתם והם טבלים מפריש מספק שמא לא החליפם כמו שיתבאר במקומו:
בסדר זרעים שנינו במסכת דמאי המוליך פירותיו אצל טוחן כותי ואצל טוחן עם הארץ הרי אלו בחזקתם למעשר ולשביעית אצל נכרי דמאי ואח"כ שנו שם זו שכבר הזכרנו המפקיד פירות אצל כותי ואצל עם הארץ הרי הם בחזקתם אצל נכרי כפירותיו והקשו עליה בתלמוד המערב הכא את אמר של נכרי דמאי וכא את אמר כפירותיו כאן בקופה בין הקופות כאן בפירות בין הפירות כלומר שבקפה בין הקפות דמאי ושמא תאמר והיאך הקשה מזו לשל יין והרי יין בחבית הפקידו והרי זה כקפה בין הקפות תירצו בה שבפירות אין שם אלא חשש אחד והוא חשש חלוף אבל ביין יש בו חשש חלוף ויש בו חשש מגע והרי הוא כפירות בפירות:
המפקיד יינו אצל גוי ברשותו של גוי או שיחד את הגוי עם היין בביתו של ישראל על הצדדין שהוא כפקדון על הדרך שיתבאר יש מי שאומר שדיו בחותם אחד ממה שאמרו בכאן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של נכרי ומלאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל ר' אליעזר מתיר בשתיה ומפרשים מפתח או חותם ויש ספרים שגורסין כן בפירוש ואף בברייתא שנאוה כן להדיא ואע"פ שחלקו חכמים בזו עם ר' אליעזר כבר נאמר בכאן בשם רב הלכה כר' אליעזר ואע"פ שרב עצמו אמר למטה בפרק זה בשמועת חבי"ת וחמפ"ג שהיין צריך חותם בתוך חותם הם מעמידין אותם בישראל חשוד ומחמירין בה יותר מן הגוי מפני שבוטח בעצמו שלא לחשדו ומזייף וכשאנו מקשים להם שהרי בחומץ ביארנו למעלה שדי לו בחותם אחד שהדבר מוכיח שהיין צריך שני חותמות הם משיבין שלא כהלכה נאמר ולרווחא דמילתא כלומר אין צריך חותם בתוך חותם אף לרבנן שמצריכין כך ביין וכשאנו משיבין עליהם שבתלמוד המערב הביאו זו של חבי"ת על שמועת הנכרי שבכאן הם מפרשים דתרי תנאי נינהו אליבא דרב ואינה הלכה אלא לענין ישראל חשוד או שמא דוקא במטהר יינו של נכרי ברשותו דהתם ודאי בעינן שני חותמות אבל ביין שלו אינו צריך אלא חותם אחד בין בגוי בין במשומד בין בישראל חשוד וכמו שאמרו במסכת שבת פרק כל כתבי קכ"ב א' בר' חנינא שהתיר יין הבא בקרונות בחותם אחד ויש פוסקים דודאי בעינן חותם בתוך חותם ודלא כר' אליעזר וכשמעתא דחבי"ת וכלישנא בתרא דר' יוחנן וכההיא דחומץ שלנו ביד גוים דאלמא ביין מיהא בעינן תרי וכן בסוגיא דהיכי דמי חותם בתוך חותם דמשמע מדשקיל וטרי בהו הלכה צריך שני חותמות ואע"פ שמ"מ הוצרכו לידרש בדין שאר הדברים מ"מ על היין הוזכרו ומ"מ קשה לי שהרי בפרק אחרון ס"ט ב' אמרו בהדיא והשתא דקיימא לן כר' אליעזר דלא חייש לזיופא וכו' ואף באותה שבמסכת שבת שהזכרנו שהכשירו בחותם אחד ומעשה רב ועיקר הדברים בדבר זה שמה שבארנו בחומץ כהלכה נאמר ושמועת חבי"ת וחמפ"ג אף בגוי נאמרה ובתלמוד המערב עדות ברורה לזו שהביא שמועת חבי"ת על מחלקת ר' אליעזר וחכמים כמו שבארנו ואין הדבר ניתר אלא בשני חותמות ומה שאמרו בכאן הלכה כר' אליעזר הוא שר' אליעזר מתיר במפתח וחותם לא בחותם לבד וקולא שלו היא שהמפתח כחותם ואע"פ שהמפתח אין צריך בו זיוף גדול ושאין זיוף שבו נכר ודיו במפתח וחותם וכל שכן בשני חותמות אבל לא בשני מפתחות ומה שחלקו ר' אליעזר ור' יוחנן בשמועת הכל משתמר בחותם אחד חוץ מן היין ור' יוחנן אמר שאף היין כן והעמדנוה כר' אליעזר פירושו במפתח וחותם וכן כל אותם הנזכרים למטה בחיוב שני חותמות דיין במפתח וחותם ואע"פ שבמסכת שבת פרק כל כתבי הוזכר שהתירו יין הבא בקרונות של גוים בחותם אחד ומדברי ר' אליעזר פרשוה חכמי האחרונים בשיחדו לה קרן זוית ומפתח בידם שאף הקרונות יש בהם מחיצות ומפתחות וכן מה שאמרו בפרק השוכר והשתא דקיימא לן כר' אליעזר דלא חייש לזיופא וכרבן שמעון בן גמליאל דלא חייש לשיתומא מאי טעמא לא מותבינן חמרא בי גוים ר"ל בחותם אחד כגון חביות סתומות ושנשכור את מקומו ומפתח בידינו ותירץ משום שיבא כלומר נקב שמניחין במגופת החבית שתעלה רתיחת היין דרך בה ולא תשבר את הכלי ואע"פ שאם יש בה שיבא אף בכמה חותמות אסור עד שיסתום אף במקום השיבא מ"מ אף בשאין שם שיבא גוזרין אטו אותן שיש בהן שיבא או שמ"מ אנו מצריכין חותם אחד על המגופה לסתימת השיבא נמצא לשטה זו שהגוי וישראל החשוד שניהם שוים אין מפקידין אצלו ואין מיחדין אותו אלא בשני חותמות או מפתח וחותם אבל לא בשני מפתחות בלא חותם דברים אלו נאמרו דוקא בשאין באותו כלי נקבים עשויים להוציא מהם יין לטעום או להיות הרוח יוצא דרך שם והם קרויין בלשון תלמוד שיבי אבל אם יש שם שיבי הכל אסור עד שיחתום כל אותם המקומות:
הפקיד יינו בלא מפתח ולא חותם אסור אף בהנאה מפני שודאי נגע ואפילו ייחד לו קרן זוית אבל מפתח בלא חותם או חותם בלא מפתח מותר בהנאה ואסור בשתיה ויש מתירין אף בשתיה כמו שבארנו וקצת אחרוני הרבנים נסמכים בה בימים אלו שאין הנסוך מצוי להם כדרך שהיה באותם הזמנים:
מה שכתבנו הוא כשהפקיד או ייחד אבל לא הפקיד ולא ייחד אלא שנמצא הנכרי לשם ויש לו שיכות ביין ולא בבית או בבית ולא ביין או בשניהם או שלא באחד מהם פעמים אסור עד שיהא מפתח וחותם בידו ופעמים מותר בלא מפתח וחותם והכל יתבאר בריוח בפרק אחרון בע"ה:
מהו הוא נקרא חותם בתוך חותם קערה או מזרק על מגופת החבית אם טח בטיט סביב הקערה או שהיא מקפת וסותמת כל המגופה עד שטיחת הטיט באה משפת הקערה לשפת החבית הרי המגופה סימן אחד והקערה שעליה אחר שמקפת כל המגופה ושרוקה בטיט סימן שני הא כל שאין הקערה שרוקה בטיט אינו כלום שהרי הקערה הסרתה וחזרתה באה בלא שום טורח וכן אם שרוקה בטיט אבל אינה מקפת כל המגופה אלא ששריקתה בין שפת הקערה לגב המגופה אינה כלום שהרי בהסרת המגופה וחזרתה הקערה הולכת ובאה עמה ואין כאן אלא סימן המגופה הניח את המגופה בחבית כתקנה וסתמה ואח"כ כפה על אותה סתימה סל וכיוצא בו בהדוק עד שיש טורח בהסרתו וחזרתו הרי זה חותם בתוך חותם שהמגופה סימן אחד והדוק הסל סימן אחר ואינו טורח כל כך ואם היתה עומדת שלא בהדוק אינו עולה אלא לחותם אחד:
קשר פי הנאד וסתמו והכניסו בתוך שק אם נתן פי הנאד למטה טורח הוא אצלו להפכו ואח"כ להתיר את קשר הנאד והרי זה כחותם בתוך חותם שקשר הנאד סימן אחד ונתינת פיו בקרקע הדסיקיא סימן אחר ואם פי הנאד למעלה אין זה אלא חותם אחד שהרי אין צורך להוציאו מן השק ואין כאן אלא קשר הנאד ואם היה פי הנאד כפוף לתוכו וקשרו יפה הרי זה חותם בתוך חותם שקשר הנאד סימן אחד וכפיפתו לתוך הנאד סימן אחד כלל הדברים כל שהבא ליגע צריך לטרוח בשני דברים הרי זה חותם בתוך חותם וכל שאינו צריך לטרוח אלא בדבר אחד אינו אלא חותם אחד:
8 more comments on this page.
Meiri on Avodah Zarah 31a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוספות בד"ה המפקיד יינו כו' מאי קסבר ריב"ב אי לא חייש לזיוף כר"א כו' בשלו שיאסר גם בהנאה כו' עכ"ל הלשון מגומגם שכ"כ כמסתפק אי סבר ריב"ב כר"א או כרבנן ואנן מוקמינן בהדיא מילתא דריב"ב כרבנן ובפשיטות ה"ל להקשות כיון דסבר כרבנן דחיישי לזיופא אפילו בהנאה ליתסר כו' ויש ליישב בדוחק ודו"ק:
בד"ה דאמר רב כו' ורבא נמי כו' ופיו למטה ואיהו גופיה אמר בפרק בתרא כי הוה משדר כו' עכ"ל פי' דרבא נמי דבסמוך דנקיט במלתיה חותם בתוך חותם לגבי נוד בדיסקי' ופיו כו' הא מוכח עליה אידך דרבא דפ' בתרא כי הוה משדר גולפיה כו' דאיירי נמי בשולח לאחר והוא לא חזר לראות חותמו וק"ל:
Chidushei Halachot on Avodah Zarah 31a · Sefaria
Maharam
ד"ה דאסר רב הלכה כרבי אליעזר וכו' וההיא דרבה בר רב הונא דחתך לה לבשרא אתלת קרנתא וכו'. לשון התוס' מגומגם ועיין בפ' ג"ה דף צ"ה דפריך לרב דאמר בשר שנתעלם מן העין אסור ורב היכי אכיל בישרא וכו' ומשני בציירי וחתימי אי נמי בסימנא כי הא דרבה בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנתא:
בא"ד וקשה קצת לפירוש ר"ת וכו' ורב אשי לעיל הזכיר חומץ ביד עובד כוכבים וכו'. גם היה יכול להקשות דאי רב אשי לעיל איירי בישראל חשוד מה שייך לחלק בין חומץ ליין דמנ"מ בחומץ שאינו ראוי לנסך כיון דישראל הוא דדוחק לומר דישראל חשוד לנסך לעבודת כוכבים דההוא מומר לעבודת כוכבים מקרי:
ד"ה ותרוייהו כרבנן וא"ת אימא דר' יוחנן סבר כר"א וכו' יש לתמוה אי ר"א מצריך חותם בתוך חותם א"כ איך יתורץ הא דפריך לעיל והא תנן המפקיד פירותיו וכו' ומשני כגון שייחד קרן זוית וכו' עד הא ר"א הא רבנן וצריך ליישב בדוחק דנימא דהא דמשני כגון שייחד לו קרן זוית ר"ל והוי מפתח וחותם ופריך א"כ בשתיה נמי לשתרי וכו' ומשני הא ר"א דמתיר בחותם בתוך חותם בשתיה והא רבנן דאפילו בחותם בתוך חותם אינו מותר בשתיה וק"ל:
Maharam on Avodah Zarah 31a · Sefaria
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה ולא וכו' אלא בארבע עיין נדה דף מח ע"א תוספות ד"ה אמר:
Gilyon HaShas on Avodah Zarah 31a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Avodah Zarah, daf 31, Amud Aleph, about 358 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 118 words
Opens “סְתָם יֵינָם — אָסוּר בַּהֲנָאָה, וּמְטַמֵּא טוּמְאַת…”
- Segment 217 words
Opens “וְהָתְנַן: הַמַּפְקִיד פֵּירוֹתָיו אֵצֶל גּוֹי, הֲרֵי הֵן…”
- Segment 329 words
Opens “אִי הָכִי, בִּשְׁתִיָּה נָמֵי לִישְׁתְּרֵי! דְּהָא רַבִּי…”
- Segment 415 words
Opens “קָרֵי עֲלֵיהּ ״מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּ״,…”
- Segment 511 words
Opens “אָמַר רַבִּי זֵירָא: לָא קַשְׁיָא — הָא…”
- Segment 622 words
Opens “דְּתַנְיָא: אֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד הַשּׂוֹכֵר בַּיִת בַּחֲצֵירוֹ…”
- Segment 736 words
Opens “אָמַר רַבִּי חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר…”
- Segment 830 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַכֹּל מִשְׁתַּמֵּר בְּחוֹתָם אֶחָד,…”
- Segment 951 words
Opens “אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַכֹּל מִשְׁתַּמֵּר…”
- Segment 1065 words
Opens “הֵיכִי דָּמֵי חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם? אָמַר רָבָא:…”
- Segment 1132 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן, בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: יַיִן שֶׁל…”
- Segment 1229 words
Opens “מֵעִיקָּרָא מַאי סְבוּר, וּלְבַסּוֹף מַאי סְבוּר? מֵעִיקָּרָא…”
- Segment 133 words
Opens “וּסְתוּמוֹת מוּתָּרוֹת? וּרְמִינְהִי:…”
Sages named on this page
- Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim
Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.
Source: Avodah Zarah 31a · Segment 7 — “…רַב חִסְדָּא אָמַר זְעֵירִי, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב חִסְדָּא:…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.
Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…
Cited source: Avodah Zarah 31a
All 13 sources this entry cites
Original text
סְתָם יֵינָם — אָסוּר בַּהֲנָאָה, וּמְטַמֵּא טוּמְאַת מַשְׁקִין בִּרְבִיעִית. הַמַּפְקִיד יֵינוֹ אֵצֶל גּוֹי — אָסוּר בִּשְׁתִיָּה, וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה.
It is prohibited to derive benefit from nondescript wine of a gentile, and the wine imparts the ritual impurity of liquids when it has the volume of one-quarter of a log . With regard to the wine of one who deposits his wine with a gentile, one is prohibited from drinking it, but one is permitted to derive benefit from it.
וְהָתְנַן: הַמַּפְקִיד פֵּירוֹתָיו אֵצֶל גּוֹי, הֲרֵי הֵן כְּפֵירוֹתָיו שֶׁל גּוֹי לִשְׁבִיעִית וּלְמַעֲשֵׂר! כְּגוֹן שֶׁיִּיחֵד לוֹ קֶרֶן זָוִית.
The Gemara raises a difficulty: But didn’t we learn in a mishna ( Bekhorot 11b): With regard to one who deposits his produce with a gentile, it has the status of the produce of a gentile with regard to the halakhot of the Sabbatical Year and with regard to tithe, as the gentile might have exchanged the Jew’s produce with untithed produce or produce of the Sabbatical Year. According to this logic, wine deposited with a gentile should be entirely prohibited, due to the concern that the gentile exchanged it with his own. The Gemara answers: It is permitted for one to derive benefit from the wine in a case where the gentile designated a corner for the Jew’s wine, i.e., if the wine was locked away in a specific place to which only a Jew has access.
אִי הָכִי, בִּשְׁתִיָּה נָמֵי לִישְׁתְּרֵי! דְּהָא רַבִּי יוֹחָנָן אִקְּלַע לְפָרוֹד, אָמַר: כְּלוּם יֵשׁ מִשְׁנַת בַּר קַפָּרָא? תְּנָא לֵיהּ רַבִּי תַּנְחוּם דְּמִן פָּרוֹד: הַמַּפְקִיד יֵינוֹ אֵצֶל גּוֹי — מוּתָּר בִּשְׁתִיָּה.
The Gemara questions this: If that is so, drinking from the wine should also be permitted. As Rabbi Yoḥanan once happened to come to Parod, where the deceased tanna bar Kappara had lived. When he arrived, he said: Is there any Mishna of bar Kappara here? In response, Rabbi Tanḥum of Parod taught him the following baraita , citing bar Kappara: With regard to one who deposits his wine with a gentile, drinking from the wine is permitted.
קָרֵי עֲלֵיהּ ״מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּ״, ״שָׁם יְהוּ״ סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא שָׁם יְהוּ פֵּירוֹתָיו.
Upon hearing this, Rabbi Yoḥanan read the following verse about him: “Where the tree falls, there it shall be” (Ecclesiastes 11:3). Does it enter your mind that this means that the tree itself will be there? It is obvious that a fallen tree lands where it falls. Rather, the verse is saying: There its fruits shall be. The verse is a metaphor for a Sage, and its fruits represent his disciples. Rabbi Yoḥanan was intimating that although bar Kappara may have died, Rabbi Tanḥum, his disciple, perpetuates his wisdom.
אָמַר רַבִּי זֵירָא: לָא קַשְׁיָא — הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָא רַבָּנַן.
In any event, it is apparent from the baraita quoted by Rabbi Tanḥum that there is a case in which it is permitted to drink wine deposited with a gentile. This contradicts the statement of Rabbi Yehuda ben Beteira. Rabbi Zeira said that it is not difficult. This baraita , which permits drinking wine deposited with a gentile, is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, whereas that statement of Rabbi Yehuda ben Beteira is in accordance with the opinion of the Rabbis.
דְּתַנְיָא: אֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד הַשּׂוֹכֵר בַּיִת בַּחֲצֵירוֹ שֶׁל גּוֹי, וּמִלְּאוּהוּ יַיִן, וּמַפְתֵּחַ אוֹ חוֹתָם בְּיַד יִשְׂרָאֵל — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
Rabbi Zeira elaborates: As it is taught in a baraita : With regard to both one who purchases or one who rents a house located in a gentile’s courtyard, and they filled the house with containers of wine, and the key to the house or a seal is in the possession of a Jew, so that the gentile cannot access the wine, in which case it is even more secure than when a corner is designated for the Jew’s wine, Rabbi Eliezer permits the wine, and the Rabbis prohibit it.
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר זְעֵירִי, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב חִסְדָּא: אֲמַר לִי אַבָּא בַּר חָמָא, הָכִי אָמַר זְעֵירִי: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
Rabbi Ḥiyya, son of Rabbi Ḥiyya bar Naḥmani, says that Rav Ḥisda says that Rav says, and some say that Rav Ḥisda says that Ze’eiri says, and some say that Rav Ḥisda says: Abba bar Ḥama said to me that this is what Ze’eiri said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַכֹּל מִשְׁתַּמֵּר בְּחוֹתָם אֶחָד, חוּץ מִן הַיַּיִן שֶׁאֵין מִשְׁתַּמֵּר בְּחוֹתָם אֶחָד. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ יַיִן מִשְׁתַּמֵּר בְּחוֹתָם אֶחָד. וְלָא פְּלִיגִי — הָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָא כְּרַבָּנַן.
Rabbi Elazar says: All substances are sufficiently secured by one seal, except wine, which is not sufficiently secured by one seal. And Rabbi Yoḥanan says: Even wine is secured by one seal. And they do not disagree in their reasoning. Rather, this opinion of Rabbi Yoḥanan is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, and that opinion of Rabbi Elazar is in accordance with the opinion of the Rabbis.
אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַכֹּל מִשְׁתַּמֵּר בְּחוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם, חוּץ מִן הַיַּיִן שֶׁאֵין מִשְׁתַּמֵּר בְּחוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ יַיִן מִשְׁתַּמֵּר בְּחוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם. וְתַרְוַיְיהוּ כְּרַבָּנַן, מָר סָבַר: כִּי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּחוֹתָם אֶחָד, אֲבָל בְּחוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם שָׁרוּ. וּמָר סָבַר: אֲפִילּוּ חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם אָסְרִי.
There are those who say that Rabbi Elazar says: All substances are secured by a seal within a seal, i.e., two seals, except wine, which is not secured by a seal within a seal. And Rabbi Yoḥanan says: Even wine is secured by a seal within a seal. And both hold in accordance with the opinion of the Rabbis: One Sage, Rabbi Yoḥanan, holds that when the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer, it is with regard to one seal, but in the case of a seal within a seal, they concede that there is no concern that the gentile might have opened it, and therefore they permit the wine. And one Sage, Rabbi Elazar, holds that they prohibited even wine that was secured by a seal within a seal.
הֵיכִי דָּמֵי חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם? אָמַר רָבָא: אַגָּנָא דְּפוּמָּא דְּחָבִיתָא שְׁרִיקָא וַחֲתִימָא — הָוֵי חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם, וְאִי לָא — לָא. דִּיקּוּלָא וּמִיהַדַּק — הָוֵי חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם, לָא מִיהַדַּק — לָא הָוֵי חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם. נוֹד בְּדִיסַקַּיָּא, חֲתִימַת פִּיו לְמַטָּה — הָוֵי חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם, פִּיו לְמַעְלָה — לָא הָוֵי חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם, וְכִי כַּיִיף פּוּמֵּיהּ לְגָיו וְצַיִיר וַחֲתִים — הָוֵי חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם.
The Gemara asks: What is a seal within a seal like? Rava says: A basin placed over the mouth of a barrel that is smeared with clay and stamped with a seal is considered a seal within a seal. And if not, it is not considered a seal within a seal. If a basket is placed over a barrel and is fastened to it, this is a seal within a seal; if it is not fastened to the barrel, it is not a seal within a seal. With regard to a wineskin that is placed in a sack [ disakaya ], if the wineskin’s stopper is facing downward, this is a seal within a seal; if its stopper is facing upward, this is not a seal within a seal. And if he bends the wineskin’s bottleneck inward and ties the sack and seals it, this is also considered a seal within a seal.
תָּנוּ רַבָּנַן, בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: יַיִן שֶׁל עֵין כּוּשִׁי אָסוּר מִפְּנֵי בִּירַת סְרִיקָא, וְשֶׁל בַּרְקָתָא אָסוּר מִפְּנֵי כְּפַר פַּרְשַׁאי, וְשֶׁל זַגְדוֹר אָסוּר מִפְּנֵי כְּפַר שָׁלֵים. חָזְרוּ לוֹמַר: חָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת אֲסוּרוֹת, סְתוּמוֹת מוּתָּרוֹת.
§ The Sages taught: At first, the Sages would say that wine from the Samaritan city of Ein Kushi is prohibited, due to the concern that it might have come into contact with the idolatrous inhabitants of Birat Serika, and similarly the wine of Barkata is prohibited due to the idolatrous inhabitants of the village of Parshai, and the wine of Zagdor is prohibited due to the village of Shaleim. Subsequently, they retracted and began saying: Open barrels are prohibited but sealed barrels are permitted.
מֵעִיקָּרָא מַאי סְבוּר, וּלְבַסּוֹף מַאי סְבוּר? מֵעִיקָּרָא סְבוּר: אֵין כּוּתִי מַקְפִּיד עַל מַגַּע גּוֹי, לָא שְׁנָא פְּתוּחוֹת וְלָא שְׁנָא סְתוּמוֹת. וּלְבַסּוֹף סְבוּר: כִּי לָא קָפֵיד אַפְּתוּחוֹת, אַסְּתוּמוֹת מִקְפָּיד קָפֵיד.
The Gemara asks: What did they reason initially, and what did they reason ultimately? The Gemara answers: Initially they reasoned: A Samaritan is not particular about the touch of an idolatrous gentile, and there is no difference in this regard between open barrels and sealed barrels. And ultimately they reasoned: When Samaritans are not particular about a gentile’s touch, this is only with regard to open barrels, but with regard to sealed barrels, they are particular. Since Samaritans ensure that gentiles do not handle sealed barrels of wine, this wine is permitted.
וּסְתוּמוֹת מוּתָּרוֹת? וּרְמִינְהִי:
The Gemara asks: But are sealed barrels permitted? And the Gemara raises a contradiction against this notion