Talmud Builders

    Commentary page

    Avodah Zarah 29b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 29b

    Avodah Zarah 29b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 392 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מתני' שהיה מתחילתו יין ביד העובד כוכבים לאפוקי היכא דזבין עובד כוכבים חומץ מישראל דלא מיתסר בהנאה דטעמא דאסור בהנאה משום דדלמא נסכיה הוא וחומץ לא מנסך:

    וחרס הדרייני בגמרא מפרש ששוריהו במים ויוצא יין הנבלע בו:

    ועורות לבובין שקורעין כנגד הלב. דרכן לעשות כן לעבודת כוכבים ומוציאין את הלב דרך הנקב ומיתסר משום זבחי מתים:

    משוך מותר שאין עושין כן לעבודת כוכבים:

    והיוצא אסור בהנאה דעושין תקרובת:

    לתרפות לטעות עבודת כוכבים למרחוק:

    אסור לשאת ולתת דאזיל ומודה לעבודת כוכבים ועוד דזבני מידי דאצטריך לעבודת כוכבים לתקרובת:

    נודות עובדי כוכבים של עור:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 29b · Sefaria

    Tosafot

    יין מנלן תימה מאי קא בעי מנלן הא מתניתין מיירי בסתם יינם וגזרה דרבנן היא שגזרו על יינם משום בנותיהן וי"ל דודאי עיקר גזרה דסתם יינם (לקמן עבודה זרה לו:) משום בנותיהן הוא מיהו לא היו אוסרים אותו בהנאה מטעם זה מידי דהוה אפיתן ושמנם אלא עבדו רבנן כיין נסך גמור שנתנסך לפני עבודת כוכבים שאסור מן התורה משום דדמי ליה ועל יין נסך שואל התלמוד מנלן וא"ת ויין שנתנסך למה לי קרא מי נפיק מכלל שאר זבח וי"ל דאין הכי נמי דזביחה ונסוך שני עניינים הם ומרבה להו לקמן לאסור בפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נא.) מזבח כל כעין זביחה ומניסוך זריקה המשתברת כגון שבר מקל לפניה:

    ישתו יין נסיכם למאן דדריש להאי קרא בעובדי כוכבים ניחא ולמאן דדריש ליה בגיטין (דף נו:) גבי טיטוס שאמר מקרא זה על ישראל וכן בספרי ר' יהודה ורבי נחמיה חד דורשו כלפי העובדי כוכבים וחד דורשו כלפי ישראל צריך לפרש שהיו העובדי כוכבים מגנין ישראל על עבודת המזבח כנגד מה שעושין לעבודת כוכבים שלהם ויאכלו וישתו קאי אמזבח שאוכל מנחות ושותה נסכים:

    אתיא שם שם מעגלה ערופה תימה אדיליף תקרובת עבודת כוכבים ממת ומת מעגלה ערופה נילף מת גופיה שם שם מעבודת כוכבים עצמה כדאמרינן פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מז: ושם) גבי האורג בגד למת דרבא יליף דלא מיתסר בהזמנה שם שם מעבודת כוכבים דכתיב בעבודת כוכבים אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם וי"ל דהתם משמשין ממשמשין ממש דקרא דאבד תאבדון בכלים כשנשתמשו בהן לעבודת כוכבי' הכתוב מדבר. [כדאיתא לקמן (עבודה זרה דף נא:)]:

    כפרה כתיב בה כקדשים תימה בפ"ק דכריתות (דף ו.) דרשינן וערפו שם שם תהא קבורתה וי"ל דאיצטריך תרוייהו דאי משום דכתי' כפרה אמרי' לאחר עריפתה מותרת דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו ואם מוערפו שם ה"א אינה אסורה עד לאחר מיתה לכך אצטריך כפרה כתיב כקדשים דמיתסר אף מחיים וגם איצטריך לדמותה לקדשים לומר שאינה אלא ביום ושיהא טרפות פוסל בה כדאמרינן בפ"ק דחולין (דף יא.):

    אמר רב אשי הא אתא לאשמועינן חומץ כו' ה"ה דהוה מצי למימר דאשמועינן דוקא של איסור שנתנסך בעודו יין אבל של ישראל מותר דלאו בר ניסוך הוא אלא חדא נקט דאשמועינן מינה תרתי:

    אי משום אנסוכי חומץ לאו בר ניסוך הוא מכאן היה נראה להתיר חומץ שלנו במגע עובד כוכבים וגם רבינו משולם התירו ור"ת הקפיד עליו ואמר כי אין אנו בקיאין בטיב חומץ כי מעשים בכל יום בדעות חלוקות יש קורין אותו חומץ ויש קורין אותו יין ובהמוכר (את הספינה) (ב"ב דף צו.) נמי פליגי בריחיה חלא וטעמיה חמרא וגם על הבוסר שהתיר רבינו משולם במגע עובד כוכבים משום דמה שיוצא ממנו נקרא מים כדאמר פרק כל הגט (גיטין דף לא.) משעת כניסת מים לבוסר וכן בפרק ד' דמסכת שביעית (מ"ח) הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו בשדה הקפיד רבינו תם משום דאין אנו בקיאין מתי קרוי בוסר ועוד כתב ששנה אחת לא נתבשלו היינות וכי בשביל שיינותיהם אינם מבושלות כל צרכיהן הכי נמי נאמר שלא ינהג אותה השנה דין יין נסך:

    Tosafot on Avodah Zarah 29b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מתני' ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואיסורן איסור הנאה היין והחומץ של עובדי כוכבים וכו'. יין מנא לן דכתיב אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם איתקש יין לזבח ואיתקש הזבח למת שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף יין של עובדי כוכבים אסור בהנאה ומת שאסור בהנאה מנא לן כתיב שם במיתת מרים ותמת שם מרים וכתיב בעגלה ערופה שם שנאמר וערפו שם את העגלה ובעגלה כתיב כפרה שנאמר כפר לעמך ישראל כקדשים ומה קדשים אסורין בהנאה אף מת אסור בהנאה. והחומץ של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין וכן יין מבושל של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין אסורין בהנאה ומתמהינן פשיטא משום דאחמיץ או משום שנתבשל פקעא ליה איסוריה ומשני רב אשי הא אתא לאשמעינן דלאו כיין נינהו בכל מילי אלא אסורין בהנאה כיין בלבד אבל אי אנחינהו בי עובדי כוכבים לא צריכי חותם בתוך חותם וכו':

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 29b · Sefaria

    Rashba

    אי משום נסוכי לא מנסיך וכו' אלמא חומץ שלנו שנגע בו עו"ג מותר ואפילו בשתיה, דהא אמרינן דלא מנסיך, ומאמתי יקרא חומץ, גרסינן בפרק אין מעמידין (להלן עבודה זרה ל, א) אמר רבא האי חמרא דאיקרים, עד תלתא יומי יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך, מכאן ואילך אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך. ורבא דבעי תלתא יומי אזיל לטעמיה דאמר בפרק המוכר פירות (בבא בתרא צו, א) וכן בעבודה זרה בפרק השוכר (סו, ב) ריחיה חלא וטעמיה חמרא, חמרא. ורבינו יעקב ז"ל היה נוהג איסור בחומץ שלנו כשנגע בו עו"ג, לפי שאין אנו בקיאין מתי קרוי חומץ, ומעשים בכל יום שיש קורין אותו חומץ, ואחרים שותין אותו. ושמעתי משמו שהיה מתירו לאחר י"ב חודש. ומיהו מעיקר גמרין אינו נראה כן, דודאי יש יינות שבתולדתן חומצין קצת ואינו חימוץ אלא שאינן מבושלין כל הצורך ועוד כוח הבוסר ניכר בהן, ובאותן יש להחמיר, אבל יין שהיה תחילתו נטעם כיין ואח"כ הקרים, בודאי זה שינוי הוא שהגיע לו והתחיל להחמיץ, וכל שקבל השנוי אין בין התחלת השינוי לגמר החימוץ לעולם יותר משלשה ימים. ותדע לך שהרי בבודק את החבית להיות מפריש עליה ואח"כ נמצא חומץ דאפליגו בה ריב"ל ורבי יוחנן בפרק המוכר פירות (שם), אמרו: כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ספק, ולכולי עלמא מוכח התם דאלו ידיעה מאמתי עקר, דלאחר שלשה ימים ודאי חומץ וחוזר ותורם, וחלא סופתקא מיקרי, וכן פירש ר"ח ז"ל: לאחר שלשה חומץ סופתקא הוא ואין בו משום יין נסך, ומיהו המחמיר תבוא עליו ברכה, ומכל מקום כשמשליכים ממנו על הקרקע ומבעבע שמעתי כי אין בו ספק, שאלולי הוא חומץ לא היה מבעבע, שאין היין מבעבע, והחומץ מבעבע. וכן אמר במדרש ירושלמי חמרא סביך ובסימא סלות (תוה"ב בית חמישי ריש ש"ג).

    Rashba on Avodah Zarah 29b · Sefaria

    Ritva

    יין מנא לן דכתיב ישתו יין נסיכם וקשה דההוא ביין שמנסך לעבודה זרה ודאי ואלו במתני׳ בסתם יינן וכי תימא דגזרו סתם יינן משום חשש יין נסיכם הא ליתא דהא יין נסיכם מיעוטא הוא ולמיעוטא לא חיישינן לרבנן ועוד דאלו נסכיה היכי מזבין ליה והלא נזרק בפני ע״ז וכי אקצייה ליין נסיכם לא מיתסר שאין הקדש לע״ז ועוד דלא הוה מזבין ליה ועוד קשה דהא סתם יינן משום בנותיהן הוא והנכון דלא קיימינן הכא אלא אמאי דקתני אסורין איסור הנאה דכיון דסתם יינן משום בנותיהן לא היה לנו לאוסרו איסור הנאה כשם שלא גזרו כן בפתן ושמנן אלא ודאי החמירו ביינם איסור הנאה משום חומר יין נסך דע״ז ושרצו להחמיר בו כעין של תורה שכן דרך תקנות חכמים על הרוב ולהכי שיילינן דכיון שכן מנא לן דיין נסך ודאי אסור בהנאה ומייתינן לה מיין נסיכם מ״ר.

    מה זבח אסור אף יין ואם תאמר למה לי היקש׳ והלא יין נסך בכלל תקרובת עבודה זרה הוא יש לומר דכיון דנפקא לן מזבחי מתים הוא אמינא דלא אסר רחמנא אלא כעין זבח בלבד.

    הא קא משמע לן דחומץ שלנו ביד נכרים אינו צריך חותם בתוך חותם. פירוש דאע״ג דמתניתין לא איירי בדין חותמות מ״מ כיון דאשמועינן מיתורא שאינו נאסר במגע גוי הרי הוא כמי שהשמיענו שאינו צריך שני חותמות דקים לן דכל דלית ביה חשש ניסוך לא צריך שני חותמות וכן פרש״י ז״ל וכן מתפרש אידך דבסמוך ומאי דמשמע מהכא דלרב אשי יין שני חותמות ואילו לקמן פסקינן הלכה כרבי אליעזר דשרי בחותם א׳ ואמרינן נמי בפרק השוכר כיון דקיימא לן כרבי אלעזר דלא חייש לזיופא יש לומר דרב אשי אליבא דתנא דמתני׳ נקט לה דהיינו רבנן דבעו שני חותמות כדאיתא לקמן ונקטה הכי לרווחא דמילתא ומיהו קשה אמאי טרח רבא לקמן לפרש היכי דמי חותם בתוך חותם ויש לומר דנצרכה להזהר יינו של גוי ברשותו דלכולי עלמא בעו ב׳ חותמות אי נמי לישראל חשוד כדבעינן למימר לקמן ויש אומרין דשורת הדין הלכה כרבי אליעזר אלא שנהגו בדורות אחרונים להחמיר כרבנן וראוי לחוש לזה לכתחילה אבל בדיעבד מותר בחותם אחד ודין חומץ יש אומרים משיעלה רתיחתו בקרקע. ויש אומרים לאחר שנים עשר חדש והנכון כי משעה שנותנין אותו בכלי חומץ דשוב אין שוחין אותו בתורת יין גם לענין הבוסר החמיר ר״ת ז״ל לאוסרו במגע גוי לפי שאין אנו יודעין מאימתי קרוי בוסר ומפני הלשון הא׳ שפירש ר״שי בפרק כל הגט על הא דאמרינן משעת כניסת מים לבוסר וכתב כי שנה אחד אירע בצרפת שלא נתבשלו הענבים והיה כל היין כעין בוסר ואם כן לא נהג איסור יין נסך בשנה ההיא ודברים האלו תמהין בעצמן מה לנו אם לא נהג ולואי שיטהרו ועוד והלא אין בבוסר שם יין כלל ולא מיקרי יין נסיכם וליכא משום בנותיהן ומה ענין בוסר אצל יין ענבים שלא נתבשלו.

    ופסק של דברים שאפי׳ הבוסר שלהם מותר ולא חיישינן לתערובת יין דהא מסרא סרי וכל שכן שהבוסר שלנו אינו נאסר במגע גוי וכן דעת רבותי ואין לפקפק:

    אמר רב חסדא יין מבושל של גוים אסור בהנאה פשיטא משום דבשיל פקע איסורא מיניה. פי׳ דהא משנמשך נאסר בהנאה אמר רב אשי הא קא משמע לן דיין מבושל שלנו אינו צריך חותם בתוך חותם אי משום נסוכי לא מנסך פי׳ דיין מבושל אינו נאסר במגע גוי ולאו משום דלא מיקרי יין דהא ודאי דין יין עליו לכל דבר בין לענין קידוש בין לענין ברכה שמברכין עליו בפה כדברירנא בבבא בתרא פרק המוכר אלא דהכא לענין איסור יינן של גוים לא גזרו עליו מפני שאין שותין ממנו אלא דרך תענוג ודבר מועט ולפרקים ואינו מצוי אצל הכל ולפיכך לא היה בכלל גזירה ועמד בהיתרו אבל יין קונדיטון והוא שיש בו דבש ופלפלין נראה מן הירושלמי שאין בו משום יין נסך והוא שיש בו על חד תלתא כלומר השליש דבש ופלפילין ואע״ג שלענין ברכה דינו כיין ויוצאין בו בפסח כדאיתא בירושלמי בהדיא אעפ״י כן ראוי להחמיר בענין ולאוסרו שמא לא יהא בו דבש ופלפלין כל הצורך גם מפני שלא הזכירו התירו בגמ׳ שלנו בפי׳ מעתה קל וחומר ליין שנתנו בו מעט דבש או שאור דלא פקע איסורא מיניה כמו שכתב הר״מבם דאיסור שבו להיכן הלך הרי בקונדיטון לא התירו בירוש׳ עד דאיכא לחד תלתא דבש או פלפלין ואעפ״י שכל כיוצא בזה אין מנסכין על גבי המזבח מי תלה איסור יינן של גוים שהוא גזירה משום בנותיהן בניסוך שעל גבי המזבח וזו מנין לנו אין זה אלא מן המתמיהין ועוד והלא יין מזוג אסור לגבי מזבח ואף על פי כן יש בו איסור משום יין נסך ועוד דאע״ג דאנן לא מנסכינן אינהו מנסכי ליה כי היכי דמקרבי בעל מום שאינו מחוסר אבר ועוד ק״ל בדידן נמי מ״ל דמשום מעט דבש נפסל וכיון דנתבטל דהא יש ביטול להתיר בהיתר כדברירנא במסכת פסחים ועוד דאם כן בטלת כל איסור מגע גוי אלא ודאי שזו כשגגה שיוצא מפי השליט ואין ראוי לנהוג כן והשותה ממנו כשותה יינן של גוים והוא עובר על דברי חכמים ובו אלה ובו נידוי: ודין יין מבושל משנתמעט ממדתו על ידי בישול כדאמרינן התם אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעטו ממדתו רבי יאודה מתיר מפני שמשביחו וסימן לדבר משיעלה רתיחה על האור ומאותה שעה מתמעט ממדתו.

    Ritva on Avodah Zarah 29b · Sefaria

    Meiri

    המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק השני בדברים שלהם האסורים לנו לעולם בלא שום תקון ואמר על זה ואלו דברים של גויים אסורים ואיסרן אסור הנאה היין והחומץ שלהם שהיה מתחלתו וחרס הדרייני ועורות לבובין רשב"ג אומ' בזמן שהקרע שלו עגול אסור משוך מותר בשר הנכנס לע"ז מותר והיוצא אסור מפני שהוא מזבחי מתים ההולכים לתרפות אסורין לשאת ולתת עמהם והבאים מותרין אמר הר"ם אדריינוס קיסר המלך היה עושה טיט ידוע וגובל אותו ביין ימים הרבה ואחר כך עושה ממנו כלי חרס בלתי מבושל והוה מוליך אותו עמו וכל שעה שהיה צריך יין היה שורה חתכה מאותו הכלי במים והיה נמוח וישקע הטיט וישאר המים מזוג ביין והיה שותה ואותו מעשה היו עושין בני אדם בזמן עבור השנה והוא נקרא חרס הדרייני מיוחס לאדריינוס ולבובין גזור מלב לפי שהיו נוקבין על לבן ומוציאין אותם והוא מין מעבודת הבעלים ותרפות הגרעון והבזוי ומקום התורף קוראין למקום הנבזה והנקלה הוא כנוי דרך בזיון לבתי ע"ז שהולכים להם ולפיכך נקראו הטועים ההולכים לתרפות והבאים מותר כשבאו יחידים אבל כשהיו שיירה אסורין שמא דעתם לחזור והלכה כרשב"ג וכר' עקיבא:

    אמר המאירי ואלו דברים של גוים אסורים ואיסורן איסור הנאה היין של גוים והוא שמן התורה נאסר יין נסך והוא יין שנתנסך לפני ע"ז וכן מים שנתנסכו לפני ע"ז והתורה אסרתו אף בהנאה כמו שהתבאר בגמ' שהקישתו לזבחי מתים שנאמר אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם והרי שהוקש יין לזבח והוקש אח"כ זבח זה למת שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים ומה מת אסור בהנאה אף זבח אסור בהנאה ואע"פ שיש שפירשו שאף יין נסך מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא עיקר הדברים כך הוא ומ"מ סתם יינם וסתם מימיהם היו מותרים בשתיה והראשונים גזרו על סתם יינם ליאסר בשתיה כדי להתרחק ממסבותיהם שלא לבא לידי זנות עם בנותיהם וימשכו מזו לע"ז כדרך שעשו בשטים עד שהתבאר בהגדה בפרקי דר' אליעזר שפנחס ובית דינו גזרו עליו על אותו מעשה של שטים המבואר בפרק חלק ומתוך כך כל שנאסר חתונו נאסר יינו בשתיה ואף בתי דינין האחרונים העמידו איסור זה וצרפו עמו פת ושמן ושלקות וכיוצא בהם מדברים שיש בהם קרוב הדעת בית דין שלאחריהם בימי התנאים ראו אח"כ חבת נסוך היין לע"ז תקפה עליהם על כל שאר הדברים והחמירו הרבה בענינו וגזרו על סתם יינם אסור הנאה ומחשש ודאו הגמור ועל סתם יינן זה דברו במשנה זו ואמר שהוא אסור בהנאה ואין צריך לומר יין נסך ודאי ואע"פ שבגמ' שאלו מנא לן והביאוה מישתו יין נסיכם אלמא ביין נסך אנו עסוקים כך פירושו שבתקנה אחרונה הואיל ומשום ע"ז היתה כעין דאוריתא תקנוה לאסור הנאה ועל אותו של תורה שאל מנלן שהוא באיסור הנאה וחומץ של גוים שהיה מתחלתו יין ר"ל שהיה ברשותו בעוד שהוא יין שלא פקע אסור הנאתו מחמת שהחמיץ ולמעט שאם לקח חומץ של ישראל אינו נאסר ברשותו של גוי אף בשתיה הואיל וידענו בו שלא נתחלף על הדרך שיתבאר בגמרא:

    חרס הדרייני פי' בגמ' של אדריינוס קיסר והוא שהיה עובד בקרקע בתולה ונוטל בה גפנים ובסוף שנתו נעשה מהם יין חזק וכשנעשה יין מביאין עפר קרקע בתולה גם כן ולשין אותו באותו יין עצמו ועושין ממנו חרסים ומניחין אותם בתנור לאפות ואין אופין אותו כל צרכן כדי שיבלעו הרבה והיו מביאין אותם חרסים באותו היין ומערבים שם שאר דברים עוזרים בזה מצד הטבע עד שבעזרם היה כל אותו היין נמצץ בחרסים והיו עושין כן הרבה פעמים וכששורין חרס מהם במים חמין היה אותו חרס פולט את יינו והמים מתאדמים והרי חרס זה כיין הקרוש ומתוך כך נתנו לו דין יין גמור ליאסר בהנאה:

    ועורות לבובין ר"ל שנקרעו כנגד הלב ויצא דמם דרך אותו נקב והוציאו את לבו דרך שם שכך היו עושים לתקרובת ע"ז ונעשה זבחי מתים והוסיף רבן שמעון בן גמליאל בזה דוקא כשהנקב עגול הא משוך מותר בהנאה שכך נודע להם שאין עושין כן לע"ז אלא בעגול והלכה כדבריו אלא שיש בזו קצת תנאים יתבארו בגמרא:

    בשר הנכנס לבית ע"ז מותר בהנאה אע"פ שלדעת תקרובת הכניסוה הואיל ולא נשתהה שם בכדי הקרבה שהרי לא הוקרב עדין ואע"פ שנשחטה שאין שחיטת נכרי אוסרת בהנאה כמו שהתבאר במסכת חולין הא היוצא אסור שמן הסתם כבר הוקרב ונעשה זבחי מתים והוא הדין לכל שנשתהה בכדי הקרבה שיש בו חשש תקרובת והוא שאמרו בתלמוד המערב והיוצא אסור בשהכניסו לקלקלים ר"ל מושב האליל לא הכניסו לקלקלים אף היוצא מותר בע"ז שיש לה קלקלים אין לה קלקלים כל בית ע"ז נדון כקלקלים:

    ההולכים לתרפות ר"ל גוים ההולכים לבתי ע"ז הרחוקות שלהם והוא מלשון תרפים בהליכה אסור לשאת ולתת מפני שהולך ומודה לע"ז או שישתמש לפניה במה שלקח ופירוש הדברים בדבר המתקיים אבל בחזרה מותר אין חושדין אותו שיחזור ויודה ולפי מה שהתבאר בגמ' הפך הדברים בישראל שבהליכה מותר שאין חושדין אותו עדין אבל בחזרה אסור מצד שהוא מחודש בה הוא אדוק ביותר וחוזר ומודה וישראל משומד פי' בגמ' גם כן שהוא אסור בין בהליכה בין בחזרה ודברים אלו כלם בדברים המתקיימים:

    זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שבארנוה הלכה היא אלא שבעורות לבובין יש בו קצת תנאים כמו שיתבאר ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הם:

    כבר ביארנו במשנה על חומץ של גוים הואיל וכשהיה יין היה ברשותם שהוא באסורו ולא פקע אסורו על שהחמיץ או להנאתו שכל שהוא משום ע"ז אין אסורו פוקע אף לאחר קלקולו וידעת גם כן שמאחר שסתם יינם אסור אף מגען אסור כמו שיתבאר בגמרא בארוכה במסכת זו ומ"מ חומץ שלנו אינו נעשה יין נסך במגעם ואפילו שכשכו במגעו שאין דרכם לנסך חומץ ולמטה יתבאר מתי נקרא חומץ לענין זה:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Avodah Zarah 29b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה אסור לשאת ולתת כו' דזבני מידי דאיצטריך כו' כצ"ל:

    בד"ה ולא הודו לו לא אמרו כן כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה יין מנלן כו' דאין ה"נ דזביחה כו' ובד"ה ישתו יין כו' דדריש ליה בגיטין גבי טיטוס כו' ובד"ה אתיא שם כו' תימה אדיליף תקרובת כו' כצ"ל ולא מצאתיו שם בגיטין:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 29b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה אתיא שם שם מעגלה ערופה וכו' דרבא יליף דלא מיתסר בהזמנה וכו' כצ"ל וי"ל דהתם משמשים ממשמשים וכו'. ר"ל דלעולם מת גופיה מסתבר טפי למילף מעגלה ערופה ולא מעבודת כוכבים אליבא דכ"ע כדאמר התם לאביי דמידי דאורחיה ממידי דאורחיה ילפינן לאפוקי עבודת כוכבים דלאו אורחא הוא לישראל אלא דהתם הוי משמשי מסתבר ליה לרבא למילף מעבודת כוכבים דהוי נמי משמשי דמשמשי ממשמשי עדיף טפי למילף אבל הכא דאיירי במת גופיה אפילו רבא מודה דילפינן מעגלה ערופה:

    Maharam on Avodah Zarah 29b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא א"ל ישמעאל עיין בר"ש פ"י משנה א דפרה ועיין בתשובת הריב"ש סימן רפ"ד:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 29b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    הֵיאַךְ אַתָּה קוֹרֵא "כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן", אוֹ "כִּי טוֹבִים דֹּדַיִךְ"? (שיר השירים א, ב). הא דהשיאו לדבר זה ולא לדבר אחר, נראה לי בס"ד שדבר זה שייך לענין זה כי דרשו רבותינו ז"ל על פסוק זה אמרה כנסת ישראל רבונו של עולם ערבים עלי דברי דודים הם דברי סופרים יותר מיינה של תורה, והטעם דהעובר על דברי תורה יתחייב מלקות והעובר על דברי חכמים חייב מיתה בידי שמים והיינו שגזר כן השם יתברך כדי לחזק דברי סופרים שלא יהיה קל בעיני האדם לעבור עליהם באומרו שהגוזר הוא אדם כמוני ולמה אהיה מודה לו? מה שאין כן דברי תורה אין צרכין חיזוק ולכן טובים אצלי דברי דודים שהם דברי סופרים יותר מיינה של תורה. ואם כן ממילא מובן הטעם מה שהוא מעלים תשובת הדבר מן רבי ישמעאל היינו דכונתו בזה לעשות חיזוק לדברי סופרים דחש פן יזלזלו בם בשומעם הטעם ויעלה בלבם איזה הרהור בזה הטעם ולכך אמר לו שאלה בפסוק זה מפני כי בפסוק זה יש טעם להסתרת טעמא דגזרה שהסתירו ממנו. ובזה יתורץ בס"ד עוד דקדוק אחד דבעי תלמודא 'מַאי שְׁנָא הַאי קְרָא דְּשַׁיְלֵיהּ' ומתרץ 'מֵרֵישָׁא דִּקְרָא קָאָמַר לֵיהּ' וקשא אם כן הוה ליה למימר 'רֵישֵׁיהּ דִּקְרָא' כי זה העיקר ומה שייכות יש להאי שאלה דסיפה דקרא דאמר 'כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן'? ובזה ניחא דבאמת בסיפיה דקרא רמז לו תשובה על מה שהוא מסתיר הדבר ממנו ואינו מגלה לו טעם הגזרה. ומה שאמר לו ' יִשְׁמָעֵאל אָחִי ' הנה ודאי באותו זמן היה רבי ישמעאל עודנו קטן בשנים ולא נסמך ולכך לא גילה לו להודיעו בזה שקראו 'אָחִי' היינו לומר שאתה עתיד להתגדל ותהיה אחי בחכמה ובתואר 'רבי' עם כל זה לעת עתה 'חֲשֹׁק שְׂפָתֶיךָ זוֹ בְּזוֹ' ולא תבקש ממני הטעם של הגזרה מה היה.

    Ben Yehoyada on Avodah Zarah 29b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 29, Amud Bet, about 392 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 134 words

      Opens “מַתְנִי׳ אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן…”

    2. Segment 226 words

      Opens “בָּשָׂר הַנִּכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה — מוּתָּר, וְהַיּוֹצֵא…”

    3. Segment 342 words

      Opens “נוֹדוֹת הַגּוֹיִם וְקַנְקַנֵּיהֶן, וְיַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּנוּס…”

    4. Segment 420 words

      Opens “הַמּוּרְיָיס, וּגְבִינַת בֵּית אוּנְיָיקִי שֶׁל גּוֹיִם —…”

    5. Segment 527 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: שָׁאַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת…”

    6. Segment 623 words

      Opens “אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא קֵיבַת עוֹלָה חֲמוּרָה מִקֵּיבַת…”

    7. Segment 717 words

      Opens “אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵיבַת עֶגְלֵי…”

    8. Segment 817 words

      Opens “הִשִּׂיאוֹ לְדָבָר אַחֵר, אָמַר לוֹ: יִשְׁמָעֵאל, הֵיאַךְ…”

    9. Segment 917 words

      Opens “אָמַר לוֹ: ״כִּי טוֹבִים דֹּדַיִךָ״. אָמַר לוֹ:…”

    10. Segment 1025 words

      Opens “גְּמָ׳ יַיִן מְנָלַן? אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ,…”

    11. Segment 1119 words

      Opens “זֶבַח גּוּפֵיהּ מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “וּמֵת גּוּפֵיהּ מְנָלַן? אָתְיָא ״שָׁם״ ״שָׁם״ מֵעֶגְלָה…”

    13. Segment 1310 words

      Opens “וְהָתָם מְנָלַן? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: ״כַּפָּרָה״…”

    14. Segment 1443 words

      Opens “וְהַחוֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן. פְּשִׁיטָא!…”

    15. Segment 1543 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אִילְעָא, שָׁנִינוּ: יַיִן מְבוּשָּׁל שֶׁל…”

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Avodah Zarah 29b · Segment 1 — “…הַדְרְיָינִי, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בִּזְמַן…

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Avodah Zarah 29b · Segment 5 — “…רַבִּי יְהוּדָה: שָׁאַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁהָיוּ…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Avodah Zarah 29b · Segment 2 — “…כְּזִבְחֵי מֵתִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. הַהוֹלְכִין לַתַּרְפּוּת — אָסוּר…

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Avodah Zarah 29b · Segment 13 — “…מְנָלַן? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: ״כַּפָּרָה״ כְּתִיב בָּהּ, כְּקָדָשִׁים.

    Original text

    מַתְנִי׳ אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה: הַיַּיִן, וְהַחוֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן, וְחֶרֶס הַדְרְיָינִי, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁהַקֶּרַע שֶׁלּוֹ עָגוֹל — אָסוּר, מָשׁוּךְ — מוּתָּר.

    MISHNA: This mishna discusses the halakhic status of various items that belong to gentiles. These are items that belong to gentiles and are prohibited to Jews, and their prohibition is that of an item from which deriving benefit is prohibited: Wine, and vinegar belonging to gentiles that was originally wine, and Hadrianic earthenware, and hides with a tear opposite the heart. Rabban Shimon ben Gamliel says: A hide is prohibited only when the tear around its heart is circular, but if it is elongated it is permitted, as gentiles will sacrifice a heart only when it has been removed by a circular laceration.

    בָּשָׂר הַנִּכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה — מוּתָּר, וְהַיּוֹצֵא — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּזִבְחֵי מֵתִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. הַהוֹלְכִין לַתַּרְפּוּת — אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן, וְהַבָּאִין — מוּתָּרִין.

    Meat that enters the house of idol worship is permitted, and meat that exits this house is prohibited, because it is considered as offerings to the dead, i.e., to idols; this is the statement of Rabbi Akiva. With regard to those going to a festival of idolatry [ tarput ], it is prohibited to engage in business with them. And with regard to those who are coming from it, it is permitted to engage in business with them.

    נוֹדוֹת הַגּוֹיִם וְקַנְקַנֵּיהֶן, וְיַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּנוּס בָּהֶן — אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין אִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה. הַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּין שֶׁל גּוֹיִם — אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לַחִין — אֲסוּרִין, יְבֵישִׁין — מוּתָּרִין.

    Wineskins and jugs belonging to gentiles, which have a Jew’s wine contained in them, are prohibited to Jews, and their prohibition is that of an item from which deriving benefit is prohibited; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Their prohibition is not that of an item from which deriving benefit is prohibited. Residual grape seeds and grape skins belonging to gentiles, which are left behind after the grapes are crushed for wine, are prohibited, and their prohibition is that of an item from which deriving benefit is prohibited; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Moist grape residues are prohibited, but dry residues are permitted.

    הַמּוּרְיָיס, וּגְבִינַת בֵּית אוּנְיָיקִי שֶׁל גּוֹיִם — אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין אִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה.

    Fish stew [ murayes ] and cheese of Beit Unyaki belonging to gentiles are prohibited, and their prohibition is that of an item from which deriving benefit is prohibited. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Their prohibition is not that of an item from which deriving benefit is prohibited.

    אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: שָׁאַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ גְּבִינוֹת גּוֹיִם? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵיבָה שֶׁל נְבֵילָה.

    Rabbi Yehuda said: Rabbi Yishmael asked Rabbi Yehoshua a series of questions while they were traveling along the road. Rabbi Yishmael said to him: For what reason did the Sages prohibit the cheeses of gentiles? Rabbi Yehoshua said to him: Because gentiles curdle cheese with the stomach contents of an unslaughtered animal carcass, and as the carcass of an unslaughtered animal is not kosher, cheese that is curdled with it is likewise prohibited.

    אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא קֵיבַת עוֹלָה חֲמוּרָה מִקֵּיבַת נְבֵילָה, אָמְרוּ: כֹּהֵן שֶׁדַּעְתּוֹ יָפָה שׂוֹרְפָה חַיָּה, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ, אֲבָל אָמְרוּ: אֵין נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין!

    In response, Rabbi Yishmael said to him: But aren’t the stomach contents of a burnt-offering subject to a more stringent prohibition than the stomach contents of an unslaughtered animal carcass? And yet they said: A priest who is open-minded [ shedato yafa ] with regard to what he eats may swallow [ shorefah ] the stomach contents of a burnt-offering while they are raw, and the other Sages did not agree with him. But the Sages said: One may not derive benefit from the stomach contents of a burnt-offering ab initio , and if one did derive benefit from them, he is not liable for misusing consecrated property. According to both opinions, deriving benefit from the stomach contents of a burnt-offering is not prohibited by Torah law. Since the halakha with regard to a burnt-offering is more stringent than that of an animal carcass, why would deriving benefit from the carcass be prohibited, while deriving benefit from the burnt-offering is permitted?

    אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵיבַת עֶגְלֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, לָמָּה לֹא אֲסָרוּהָ בַּהֲנָאָה?

    Rabbi Yehoshua said to Rabbi Yishmael: The cheese of gentiles is prohibited because they curdle it in the stomach contents of calves used for idol worship. Since it is prohibited to derive benefit from such calves, cheese curdled in their stomach contents is also prohibited. Rabbi Yishmael said to him: If that is so, why didn’t the Sages prohibit deriving any benefit from the cheese, instead of merely prohibiting its consumption?

    הִשִּׂיאוֹ לְדָבָר אַחֵר, אָמַר לוֹ: יִשְׁמָעֵאל, הֵיאַךְ אַתָּה קוֹרֵא ״כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן״ אוֹ ״כִּי טוֹבִים דֹּדַיִךָ״?

    Instead of answering Rabbi Yishmael, Rabbi Yehoshua diverted his attention to another matter and said to him: Yishmael, how do you read the following verse in the Song of Songs (1:2)? Do you read it as: For Your love [ dodekha ] is better than wine, or as: For your love [ dodayikh ] is better than wine? The first version, which is in the masculine form, would be a reference to God, whereas the second version, in the feminine, would be a reference to the Jewish people.

    אָמַר לוֹ: ״כִּי טוֹבִים דֹּדַיִךָ״. אָמַר לוֹ: אֵין הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי חֲבֵירוֹ מְלַמֵּד עָלָיו: ״לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים״.

    Rabbi Yishmael said to him that it should be read in the feminine: For your love [ dodayikh ] is better than wine. Rabbi Yehoshua said to him: The matter is not so, as another verse teaches with regard to it: “Your ointments [ shemanekha ] have a goodly fragrance ... therefore do the maidens love you” (Song of Songs 1:3). This phrase, which appears in the next verse, must be describing a male, and therefore it can be deduced that the preceding verse is also in the masculine form.

    גְּמָ׳ יַיִן מְנָלַן? אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ, אָמַר קְרָא: ״אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם״, מָה זֶבַח אָסוּר בַּהֲנָאָה, אַף יַיִן נָמֵי אָסוּר בַּהֲנָאָה.

    GEMARA: From where do we derive that wine belonging to gentiles is prohibited? Rabba bar Avuh says that the verse states: “Who did eat the fat of their offerings, and drank the wine of their drink-offering” (Deuteronomy 32:38). This verse juxtaposes the fat of gentile sacrifices to their wine: Just as deriving benefit from their offering is prohibited, so too, deriving benefit from their wine is prohibited.

    זֶבַח גּוּפֵיהּ מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים״, מָה מֵת אָסוּר בַּהֲנָאָה, אַף זֶבַח נָמֵי אָסוּר בַּהֲנָאָה.

    The Gemara asks: From where do we derive the prohibition with regard to an offering itself? It is derived from a verse, as it is written: “They joined themselves also unto Baal of Peor, and ate the offerings to the dead” (Psalms 106:28). This verse teaches that just as deriving benefit from a corpse is prohibited, so too, deriving benefit from an offering of idolatry is prohibited.

    וּמֵת גּוּפֵיהּ מְנָלַן? אָתְיָא ״שָׁם״ ״שָׁם״ מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה, כְּתִיב הָכָא: ״וַתָּמׇת שָׁם מִרְיָם״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל״, מָה לְהַלָּן אָסוּר בַּהֲנָאָה, אַף כָּאן נָמֵי אָסוּר בַּהֲנָאָה.

    The Gemara asks: And from where do we derive the prohibition of a corpse itself? The Gemara answers: It is derived from a verbal analogy between the words “there” and “there” employed with regard to the heifer whose neck is broken to absolve a city from bearing responsibility for the death of a visitor. It is written here: “And Miriam died there” (Numbers 20:1), and it is written there: “And the elders of that city shall bring down the heifer unto a rough valley, which may neither be plowed nor sown, and shall break the heifer’s neck there in the valley” (Deuteronomy 21:4). Just as there, deriving benefit from the heifer is prohibited, so too here, deriving benefit from a corpse is prohibited.

    וְהָתָם מְנָלַן? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: ״כַּפָּרָה״ כְּתִיב בָּהּ, כְּקָדָשִׁים.

    And there, from where do we learn that deriving benefit from the heifer is prohibited? The Sages said in the school of Rabbi Yannai: A term of atonement is written with regard to the heifer whose neck is broken (Deuteronomy 21:8), just as it is written with regard to sacrificial animals. This teaches that deriving benefit from the heifer is prohibited, just as deriving benefit from sacrificial animals is prohibited.

    וְהַחוֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן. פְּשִׁיטָא! מִשּׁוּם דְּאַחְמֵיץ פְּקַע לֵיהּ אִיסּוּרֵיהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: הָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן חוֹמֶץ שֶׁלָּנוּ בְּיַד גּוֹי אֵין צָרִיךְ חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם. אִי מִשּׁוּם אִינַּסּוֹכֵי — לָא מְנַסְּכִי, וְאִי מִשּׁוּם אִיחַלּוֹפֵי — כֵּיוָן דְּאִיכָּא חוֹתָם לָא טָרַח וּמְזַיֵּיף.

    § The mishna teaches: And vinegar belonging to gentiles that was originally wine is prohibited. The Gemara asks: Isn’t this obvious? Just because the wine has soured, should its prohibition lapse? Rav Ashi said: This comes to teach us that our vinegar that is in a gentile’s possession does not require a seal within a seal for it to remain permitted for consumption. Rather, one seal is sufficient. Rav Ashi explains the reason for this leniency: If the concern is due to idolatrous libation, gentiles do not offer libations of vinegar. And if it is due to the concern that a gentile may secretly exchange his prohibited vinegar with the vinegar of a Jew, since there is one seal, the gentile will not exert himself and forge a different seal in order to facilitate the exchange.

    אָמַר רַבִּי אִילְעָא, שָׁנִינוּ: יַיִן מְבוּשָּׁל שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן — אָסוּר. פְּשִׁיטָא! מִשּׁוּם דְּאִיבַּשִּׁיל פְּקַע לֵיהּ אִיסּוּרֵיהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: הָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן, יַיִן מְבוּשָּׁל שֶׁלָּנוּ בְּיַד גּוֹיִם אֵין צָרִיךְ חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם. אִי מִשּׁוּם אִינַּסּוֹכֵי — לָא מְנַסְּכִי, וְאִי מִשּׁוּם

    Rabbi Ile’a says: We learned that cooked wine belonging to gentiles that was originally uncooked wine is prohibited. The Gemara again asks: Isn’t this obvious? Just because the wine was cooked, should its prohibition lapse? Rav Ashi said: This comes to teach us that our cooked wine that is in a gentile’s possession does not require a seal within a seal for it to remain permitted for consumption. Rather, one seal is sufficient. Rav Ashi elaborates: If the concern is due to idolatrous libation, gentiles do not offer libations of cooked wine. And if it is due to