Commentary page
Avodah Zarah 28b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerAvodah Zarah 28b
Avodah Zarah 28b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 456 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
בפיקעא פי' טבעת של בית רעי ובלע"ז פיג"א:
אורי ליה רפואה:
שב ביני אהלא תולאנא לשון שבע גרעינין אדומים כתולעת הנמצאים באהל שמכבסין בו כדתנן התם (שבת דף צ.) הבורית והאהל. תולאנא לשון תולעת שני:
בחללא דבי צוארא חתיכות בגד שנוטלין מבית הצואר של חלוק כשעושין לה פה:
נירא ברקא ליצ"א של שיער בהמה:
וטמיש וטובל:
אדהכי והכי בעוד שהוא מחזר אחר סמנים הללו:
קשייתא דאסנא גרעין של פרי הסנה בטנים הגדילים בסנה ומלאין גרעינין:
52 more comments on this page.
Rashi on Avodah Zarah 28b · Sefaria
Tosafot
שורייני דעינא בליבא תלו פ"ה מאור העין תלוי בטרפשי דליבא ולי נראה באובנתא דלבא תלו כלומר ראיית העין תלוי בהבנת הלב שורייני בשי"ן כמו (במדבר כ״ד:י״ז) אשורנו ולא קרוב א"נ סורייני בסמ"ך מלשון סייר נכסיה (חולין קה.) באובנתא בבי"ת לשון הבנה כדאמרינן במרכבה (מגילה כד:) באובנתא דליבא הוי חזי:
חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא וחילופא סכנתא מכאן פי' ר"י הא דאמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ה.) ומצאוהו רעות רבות וצרות כגון זיבורא ועקרבא ששניהם צרות זו לזו שא"א לעשות לו לא חמימי ולא קרירי ודלא כפ"ה שפירש שעושות לו הרבה צרות ולפירושו קשה מה היה לו להזכיר אלו יותר מהאחרות:
Tosafot on Avodah Zarah 28b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
פי' פרונקא שליח להודיע להזהר וכבר פרשנוהו בכמה מקומות פי' חש בפיקעא מלשון בקיעה והיא פיקא כלו' מקום שנבקע בתחתוניות של אדם. לכודה פי' רוח שאוחזת האשה אחרי לידתה נקרא כודא. אכרתא ברוש. קשייתא דאסנא פי' גרעינים של סנה.
צפירתא דלא אפתח צפורת שלא נפתחה רחמה כלומר עדיין לא ילדה:
ר' אבהו חש באודניה אורי ליה ר' יוחנן מייא דכולייתא דברחא נקרעיה שתי וערב לינחיה אמללא דנורא והנהו מיא דצילי מינה לא קרירי קרירי ולא חמימי חמימי אלא פשורי דלא איברי כוליתא אלא לאודנא:
א"ר חנינא מעלין אזנים בשבת תני רב ושמואל ביד אבל לא בסם. איכא דאמרי בסם דיד מזרף זריף כלומר נגיעת היד קשה היא ושורפת:
אמר [רב זוטרא בר טוביא] משמיה דרב עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת ואסיקנא אפילו מישחק סממנין בשבת ואייתויי דרך רשות הרבים שרי:
רב יהודה שרא למיכחל עינא בשבתא וכו' דרש מר שמואל עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת דסכנה היא דהא ההיא אמתא בי מר שמואל דקדיחא לה עינא צווחה צווחה בשבת ולא אשגח בה חד ופקעא עינא והני מילי בתחלת אוכלא כגון רירא דיצא דמא ודמעתא וקידחא פי' מוררת ריר וכואבת כאילו נועצין דבר בעינא ואתי דמא ודמעתא ומעלה חמות כדכתיב כי אש קדחה באפי וגו' והוא בתחלת אוכלא מחללין עליה השבת אבל בסוף אוכלא ופצוחי עינא לא:
אמר רב יהודה מי שהכתו זיבורא וכן מי שהכהו קוץ וכן מי שיש לו כאב עין וכן מי שהקיז דם לכל אלו הדברים להכנס בבית מרחץ סכנה היא. חמא לחמא פי' וסילקא לזיקא.
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 28b · Sefaria
Ritva
אבל משחק בשבת ואתויי דרך רשות הרבי׳ לא פי׳ דס״ד שאין כאן סכנה ואם תאמר אם כן אפי׳ שיחוק נמי שלא התירו בשום מקום בדבר שאין בו סכנה אלא אמירה לגוי שבות כדתניא כל צרכי חולה שאין בו סכנה עושין על ידי גוי בשבת אבל לא שבות שיש בו מעשה ויש לומר דשאני הכא דאע״ג דס״ד שאין בו סכנת גוף סכנת אבר מיהא איכא דבהא ודאי עבדינן דבר שיש בו משום שבות וכדתנן מחזירין את השבר בשבת וכבר פרשתיה יפה במקומה מיסודו של רבי׳ הגדול הרמב״ן ז״ל.
מעלין אזנים פרש״י ז״ל גיד אזנים והוא הנכון.
Ritva on Avodah Zarah 28b · Sefaria
Meiri
גידי האזנים שירדו ממקום חבורם ונתפרקו הלחיים סכנה היא ומעלין אותם בשבת אפילו בסם אע"פ שיש בו שחיקת סמנים וכל שכן ביד ואין חוששין לעשיית חבורה שאחר שסכנה היא הכל מותר וי"א שאין זו סכנה גמורה ובסם אסור מחשש שחיקת סמנים אבל ביד מותר שאין זו מלאכה וכן נראה דעת גדולי המחברים ומ"מ מה שאמרו בסם אבל לא ביד אין הלכה כן וכן כתבוה רוב הפוסקים וכן אונקלי והוא הנקרא איביל"א שנכפפה לצד הפנים ועכבה את הנשימה סכנה היא ומעלין אותה בשבת ויש באים בהיתר אזנים ואונקלי מפני ששני אלו ר"ל אזנים ואונקלי יש לו צער גדול מהם ואין דרך לעשותם בסמנין ולפיכך מותרין שאין לחוש לשחיקת סמנים:
עין שמרדה מותר לכחלה בשבת ואפילו לשחוק סמנים בשבת ולהביאם דרך רשות הרבים מותר וקצת מפרשים כוללים בזה שענין זה נאמר דוקא בחולי שהרופא מכיר בו שיש בו שם סכנת הגוף וכמו שנאמר הטעם בו שגידי העין בחלל הגוף הם משתרשים כלומר שיש שם סכנת הגוף אבל חולי שאין שם סכנה לגוף אע"פ שיש בו סכנה לענין הפסד הראות אין שוחקין את הסמנין בשבת ואף גדולי הרבנים כתבו סבור מינה הני מילי דשחיקי מאתמל אבל משחק לכתחלה לא מפני שאין בו סכנת נפש אלא סכנת עורון ואין הדברים נראין אלא אף בסכנת אבר אחד מחללין ולא אמרו שורייני דעינא בלבא תלו אלא לומר שהפסד סכנת האבר קרובה לבא ומ"מ אף לדבריהם בשחוקים מאתמל אף לאבר אחד מותר שכל שאינו אלא שבות מתירין להצלת אחד מן החושים אע"פ שאין שם סכנה לגוף ומאחר שכבר נשחקו הסמנין מאתמל אין שם אלא איסור חכמים מגזרת שחיקתן בשבת וכל שבסכנת אבר אין חוששין לשבות ואפילו שבות שיש בו מעשה דאי לית ביה מעשה הרי כל צרכי חולה נעשין על ידי גוי אע"פ שאין בו סכנה אלא אף על ידי מעשה ואם אין שם סכנה לשום דבר כגון סוף אוכלא ופציחי עינא אפילו שבות אסור ואף מה שהתירו לבריא אסור לו משום שחיקת סמנין הואיל ומכוין לרפואה והוא ענין החושש בשניו שלא יגמע בהם את החומץ וא"ת והלא אסרנוה מטעם שלא נתברר אם יש שם סכנה אם לאו אלמא כל שיש בו סכנת הפלת השן אסור בזו מפני שאפשר בהתר כגון שיהא מגמע ובולע וכמו שאמרו בחמין ושמן אין נותנין אותם על גבי המכה אבל נותנן חוץ למכה ושותת ויורד על המכה ומ"מ יש דברים שאומר לגוי ועושה וחולי של כל הגוף אף שאין בו סכנה מחללין עליו את השבת ומתירין בשבילו שבות שיש בו מעשה ובלבד על ידי שנוי והוא ענין גונח יונק חלב בשבת מפני שיונק כלאחר יד הוא ובמקום צערא לא גזור ודוקא כדנפיש ליה צערא או שיש בו סכנת אבר אבל חושש לבד בלא צער גדול אף אסורין של דבריהם אין מתירין שהרי אסרו חזרת רטיה בגבולין כמו שהתבאר באחרון של ערובין ויש חולקין בקצת דברים ובמסכת שבת יתרחבו בו הדברים בע"ה:
כל איסור הנאה של תורה מתרפאין מהם שלא כדרך הנאתם כמו שיתבאר במסכת פסחים:
כל מצות שבתורה שאדם צריך לעבור עליהן לקיום חייו עושה שנאמר וחי בהם ולא שימות בהם וכן כל שאמר אנס או עבור עליה או אהרגך עובר עליה ואפילו ברבים ומ"מ דוקא בשהגוי האומר כך מתכוין להנאת עצמו אבל להעבירו אם בצנעה מותר ואם ברבים והוא שיש שם עשרה מישראל יהרג ואל יעבור ובשעת השמד אפילו בצנעה יהרג ואל יעבור ודברים אלו בכל המצות חוץ מע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים הא כל שהוא מכלל אלו אף בצנעה ואף להנאת עצמו יהרג ואל יעבור כך כתבוה גדולי המחברים ויש חולקים לומר שאף באלו להנאת עצמן מותר וכוללין דבר זה בדרך אחרת ובמסכת סנהדרין פרק בן סורר יתרחבו בו הדברים בע"ה:
כל שנשבע לאחת מן האמות על איזה דבר אע"פ שעל דעת עצמו נשבע והוא כיוון לדרך אחרת אסור לו לעבור על שבועתו מפני חלול השם שאין זה יודע בדינים שלנו וחושדו שעבר על שבועתו ומ"מ אם הודיעו ענין זה תחלה עד שהבין מדבריו שאין כאן עובר על שבועתו בדרך זה מותר:
Meiri on Avodah Zarah 28b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא פקעא להדי פקעא וה"מ כו' וליקלי וליבדר עילויה כו' כולייתא דברחא כו' שב פתילתא בירקא ושייף כו' כצ"ל:
בפרש"י בד"ה אפילו משחק כו' כדאמרינן לקמן שוריינא כו' עכ"ל הד"א כצ"ל:
תוס' בד"ה חמימי לעקרבא כו' הרבה צרות ולפירושו קשה כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Avodah Zarah 28b · Sefaria
Maharam
ד"ה שוריינ' דעינא בליבא תלו וכו' לשון התוס' מגומגם ונ"ל שהספר חסר ובאובנתא דלבא הוא פירוש אחד שפירשו התוס' דלא כרש"י וכצ"ל פ"ה מאור עינים תלוי בטרפשי הלב ולי נראה באובנתא דלבא וכו':
Maharam on Avodah Zarah 28b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Avodah Zarah, daf 28, Amud Bet, about 456 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 142 words
Opens “בְּפִיקְעָא, אוֹרִי לֵיהּ רַבִּי אַמֵּי, וְאָמְרִי לַהּ…”
- Segment 215 words
Opens “וְהָנֵי מִילֵּי פִּיקְעָא עִילָּאָה, פִּיקְעָא תַּתָּאָה מַאי?…”
- Segment 328 words
Opens “וְאִי לָא, לַיְיתֵי תְּלָת טַרְפֵא קָרָא דִּמְיַיבְּשִׁי…”
- Segment 466 words
Opens “רַבִּי אֲבָהוּ חַשׁ בְּאוּדְנֵיהּ, אוֹרִי לֵיהּ רַבִּי…”
- Segment 542 words
Opens “וְאִי לָא, לַיְיתֵי תַּרְבָּא דְּחִיפּוּשְׁתָּא גַּמְלָנִיתָא, וְלִיפַשַּׁר…”
- Segment 625 words
Opens “לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: וְאִי לָא, לַיְיתֵי שַׁב פְּתִילָתָא…”
- Segment 734 words
Opens “וְאִי לָא, לַיְיתֵי אוּדְרָא דְּנָדָא דְּלָא מְשַׁקֵּף…”
- Segment 829 words
Opens “אָמַר רַבָּה בַּר זוּטְרָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא:…”
- Segment 950 words
Opens “אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב:…”
- Segment 1032 words
Opens “רַב יְהוּדָה שְׁרָא לְמִיכְחַל עֵינָא בְּשַׁבָּת. אֲמַר…”
- Segment 1140 words
Opens “וְכִי מִדִּידִי הוּא? דְּמָר שְׁמוּאֵל הִיא! הָהִיא…”
- Segment 1220 words
Opens “כְּגוֹן מַאי? אָמַר רַב יְהוּדָה: כְּגוֹן רִירָא,…”
- Segment 1333 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה: זִיבּוּרָא, וּדְחַרְזֵיהּ סִילְוָא, וְסִמְטָא,…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Avodah Zarah 28b · Segment 8 — “…בְּשַׁבָּת. תָּנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: בַּיָּד אֲבָל לֹא…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Avodah Zarah 28b · Segment 4 — “…כִּי הָא דְּאָמַר אַבָּיֵי: אֲמַרָה לִי אֵם — לָא…”
Original text
בְּפִיקְעָא, אוֹרִי לֵיהּ רַבִּי אַמֵּי, וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי אַסִּי אוֹרִי לֵיהּ: לַיְתֵי שַׁב בִּינֵי אַהֲלָא תּוֹלָנָא, וְצָיַיר לֵיהּ בַּחֲלָלָא דְבֵי צַוְּארָא, וְלִיכְרִיךְ עִילָּוֵיהּ נִירָא בַּרְקָא, וְטָמֵישׁ לֵיהּ בְּנִטְפָא חִיוָּרָא, וְלִיקְלְיֵהּ וּבָדַר לֵיהּ עִילָּוֵיהּ. אַדְּהָכִי וְהָכִי, לַיְתֵי קַשְׁיָתָא דַּאֲסַנָּא, לַינַּח פִּיקְעָא לַהֲדֵי פִּיקְעָא.
from hemorrhoids. Rabbi Ami instructed him, and some say that Rabbi Asi instructed him that he should bring seven seeds of ice plant that are red like a worm and bind them in the collar of a shirt, and then he should wrap a strip of hair around it, and dip the bundle in white naphtha and he should burn it and spread the ashes upon the sores. In the meantime, he should bring the kernel of a bramble [ asna ] fruit and place its crevice against his own crevice, i.e., the anus.
וְהָנֵי מִילֵּי פִּיקְעָא עִילָּאָה, פִּיקְעָא תַּתָּאָה מַאי? לַיְיתֵי תַּרְבָּא דִּצְפִירְתָּא דְּלָא אִפְּתַח, וְלִיפַשַּׁר וְלִישְׁדֵּי בֵּיהּ.
The Gemara remarks: And this matter applies only to the upper crevice, which is located at the outer edge of the anus and can be treated with bramble fruit. What should one do if he is experiencing pain in the lower crevice, located deeper within the rectum? He should bring the fat of a goat that has not yet opened, i.e., given birth, and he should melt it and then he should apply it to the irritated area.
וְאִי לָא, לַיְיתֵי תְּלָת טַרְפֵא קָרָא דִּמְיַיבְּשִׁי בְּטוּלָּא, וְלִיקְלֵי וְלִיבַדַּר עִילָּוֵיהּ. וְאִי לָא, לַיְיתֵי מְשַׁקְּדֵי חֶלְזוֹנֵי. וְאִי לָא, מַיְיתֵי מְשַׁח קִירָא, וְלִינְקוֹט בְּשַׁחְקֵי דְכִיתָּנָא בְּקַיְיטָא, וְדַעֲמַר גּוּפְנָא בְּסִיתְוָוא.
And if this is not possible, he should bring three pumpkin leaves that were dried in the shade and he should burn them, and then he should spread the ashes upon the irritated area. And if this is not possible, he should bring snail shells instead. And if this is also not possible, he should bring oil mixed with wax [ kira ] and he should smear it upon worn flax clothing in summer, or worn cotton clothing in winter, and place it upon the irritated area.
רַבִּי אֲבָהוּ חַשׁ בְּאוּדְנֵיהּ, אוֹרִי לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לַיהּ בֵּי מִדְרְשָׁא. מַאי אוֹרִי לֵיהּ? כִּי הָא דְּאָמַר אַבָּיֵי: אֲמַרָה לִי אֵם — לָא אִיבְּרַי כּוּלְיְיתָא אֶלָּא לְאוּדְנָא. וְאָמַר רָבָא: אֲמַר לִי מִנְיוֹמֵי אָסְיָא — כּוּלְּהוּ (שַׁקְיָינוּ) [שַׁקְיָינֵי] קָשׁוּ לְאוּדְנָא, לְבַר מִמַּיָּא דְּכוּלְיְיתָא. לַיְיתֵי כּוּלְיְיתָא דְּבַרְחָא קַרְחָא, וְלִיקְרְעַיהּ שְׁתִי וָעֵרֶב, וְלַינַּח אַמִּלְּלָא דְּנוּרָא, וְהָנְהוּ מַיָּא דְּנָפְקִי מִינֵּיהּ לִישְׁדִּינְהוּ בְּאוּדְנֵיהּ — לָא קָרִירֵי וְלָא חַמִּימֵי, אֶלָּא פָּשׁוֹרֵי.
Rabbi Abbahu suffered from pain in his ear. Rabbi Yoḥanan instructed him, and some say that other Sages from the study hall instructed him, how to heal it. The Gemara asks: What did they instruct him? They told him to act in a fashion similar to that which Abaye said: My mother told me that the kidney was created only for the ear, i.e., it can be extremely beneficial to the ear. And Rava said: Minyumi the physician said to me: All liquids are harmful to the ear except for the fluid of the kidneys. Therefore, Rabbi Abbahu should bring the kidney of a bald goat [ barḥa ] and tear it vertically and horizontally and then place it upon dimming coals. And as for those fluids that issue from it, he should apply them to his ear while they are neither cold nor hot, but tepid.
וְאִי לָא, לַיְיתֵי תַּרְבָּא דְּחִיפּוּשְׁתָּא גַּמְלָנִיתָא, וְלִיפַשַּׁר וְלִישְׁדֵּי בֵּיהּ. וְאִי לָא, לְמַלְּיֵיהּ לְאוּדְנֵיהּ מִישְׁחָא, וְלֶיעְבֵּד שַׁב פְּתִילָתָא דְּאַסְפַּסְתָּא, וְלַיְתֵי שׁוּפְתָּא דְּתוּמָא, וְלֹיתֵוב בַּרְקָא בְּחַד רֵישָׁא, וְלִיתְלֵי בְּהוּ נוּרָא, וְאִידַּךְ רֵישָׁא מוֹתֵבא בְּאוּדְנָא, וְלֹיתֵוב אוּדְנֵיהּ לְהָדָא נוּרָא, וְיִזְדְּהַר מִזִּיקָא, וְנִישְׁקוֹל חֲדָא וְנַנַּח חֲדָא.
The Gemara adds: And if this is not possible, he should bring the fat of a large beetle and melt it and apply it to the ear. And if not, he should fill his ear with oil and prepare seven wicks made of alfalfa [ aspasta ] and bring dried garlic ends, and tie the ends to the wicks with a strip of hair at one end, and set the wicks aflame. And he should place the other end of each wick in his ear one at a time, and place his ear opposite the flame. Parenthetically, the Gemara notes: And he should be cautious of drafts and avoid them, as they will harm his ear. The Gemara continues: And he should take one wick and remove one wick, i.e., replace each wick as it is consumed until all seven have been used.
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: וְאִי לָא, לַיְיתֵי שַׁב פְּתִילָתָא בִּיקְרָא, וְשָׁיֵיף לֵיהּ מִישְׁחָא דְּאַסְפַּסְתָּא, וְנַיְיתֵי חַד רֵישָׁא בְּנוּרָא וְחַד רֵישָׁא בְּאוּדְנֵיהּ, וְנִשְׁקוֹל חֲדָא וְנַנַּח חֲדָא, וְיִזְדְּהַר מִזִּיקָא.
The Gemara presents another version of this remedy: And if not, he should bring seven wicks of wax tapers and smear them with alfalfa oil, and place one end of each wick in the flame and one end in his ear, and take one wick and remove one wick. And again he should be cautious of drafts.
וְאִי לָא, לַיְיתֵי אוּדְרָא דְּנָדָא דְּלָא מְשַׁקֵּף וְנַנַּח בַּהּ, וְלִתְלְיַּיהּ לְאוּדְנֵיהּ לַהֲדֵי נוּרָא, וּמִזְדְּהַר מִזִּיקָא. וְאִי לָא, לַיְיתֵי גּוּבְתָּא דְּקַנְיָא עַתִּיקָא בַּר מְאָה שְׁנִין, וְלִימְלְחֵיהּ מִילְחָא גְּלָלְנִיתָא, וְלִקְלֵי וְלִידַבֵּק. וְסִימָנָךְ: רַטִּיבָא לְיַבִּשְׁתָּא וְיַבִּשְׁתָּא לְרַטִּיבָא.
And if this is not possible, he should bring fiber that was dried but not combed and place it in his ear, and then bring his ear opposite the flame. And he should be cautious of drafts. And if not, he should bring the tube of an aged reed that is one hundred years old, i.e., that has been detached from the ground for a century, and salt it with rock salt and then burn it and stick it in his ear. The Gemara adds: And your mnemonic to remember these remedies is this: Moist cures are prescribed for dry afflictions, and dry cures are prescribed for moist afflictions.
אָמַר רַבָּה בַּר זוּטְרָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מַעֲלִין אׇזְנַיִם בְּשַׁבָּת. תָּנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: בַּיָּד אֲבָל לֹא בְּסַם. אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּסַם אֲבָל לֹא בַּיָּד. מַאי טַעְמָא? מִזְרָיף זָרֵיף.
§ The Gemara returns to the issue of medical treatment on Shabbat. Rabba bar Zutra says that Rabbi Ḥanina says: One may raise his ears to their appropriate position, i.e., set his dislocated jaw, on Shabbat. Rav Shmuel bar Yehuda teaches: This applies only if one raises it by hand, but not by means of medicine. There are those who say the opposite: One may raise his ears by means of medicine, but not by hand. What is the reason that one may not manually raise the ear? It is because doing so might injure [ zareif ] the ear, which would constitute a violation of Torah law, whereas applying medicine is a violation of rabbinic law.
אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: עַיִן שֶׁמָּרְדָה מוּתָּר לְכוֹחְלָהּ בְּשַׁבָּת. סְבוּר מִינֵּיהּ: הָנֵי מִילֵּי הוּא דִּשְׁחִקִי סַמָּנִין מֵאֶתְמוֹל, אֲבָל מִשְׁחָק בְּשַׁבָּת וְאֵתוֹיֵי דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים — לָא. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן וְרַבִּי יַעֲקֹב שְׁמֵיהּ: לְדִידִי מִיפָּרְשָׁא מִינֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה, אֲפִילּוּ מִישְׁחָק בְּשַׁבָּת וְאֵתוֹיֵי דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים — מוּתָּר.
Rav Zutra bar Toviyya says that Rav says: With regard to an eye that rebelled, i.e., which is apt to pop out of its socket, it is permitted to apply blue eye shadow to it on Shabbat. The Sages initially concluded from this that this statement applies only where one had already ground the ingredients yesterday, i.e., on Shabbat eve, but if he planned to grind them on Shabbat, or to bring them through a public domain, it would not be permitted, as this would constitute a desecration of Shabbat by Torah law. To dispel this notion, one of the Sages, named Rabbi Ya’akov, said to them: This matter was explained to me by Rav Yehuda, who said that even if he plans to grind the ingredients on Shabbat and bring it through a public domain, it is permitted.
רַב יְהוּדָה שְׁרָא לְמִיכְחַל עֵינָא בְּשַׁבָּת. אֲמַר לְהוּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: מַאן צָיֵית לִיהוּדָה מַחֵיל שַׁבֵּי? לְסוֹף חַשׁ בְּעֵינֵיהּ, שְׁלַח לֵיהּ: שְׁרֵי אוֹ אֲסִיר? שְׁלַח לֵיהּ: לְכוּלֵּי עָלְמָא שְׁרֵי, לְדִידָךְ אֲסִיר.
The Gemara relates that Rav Yehuda permitted someone to apply blue eye shadow to the eye on Shabbat. Rav Shmuel bar Yehuda said to the Sages: One who adheres to the ruling of Yehuda desecrates Shabbat. Ultimately, Rav Shmuel bar Yehuda himself suffered pain in his eye. He sent a message to Rav Yehuda, asking: Is it permitted or prohibited for me to treat my eye on Shabbat? Rav Yehuda sent back to him: For everyone else, it is permitted; for you, it is prohibited, as you treated my lenient ruling with disdain.
וְכִי מִדִּידִי הוּא? דְּמָר שְׁמוּאֵל הִיא! הָהִיא אַמְתָּא דַּהֲוַאי בֵּי מָר שְׁמוּאֵל, דִּקְדַחָא לַהּ עֵינָא בְּשַׁבְּתָא, צְוַוחָא, וְלֵיכָּא דְּאַשְׁגַּח בַּהּ. פְּקַעָא עֵינַאּ. לִמְחַר נְפַק מָר שְׁמוּאֵל וּדְרַשׁ: עַיִן שֶׁמָּרְדָה — מוּתָּר לְכוֹחְלָהּ בְּשַׁבָּת. מַאי טַעְמָא? דְּשׁוּרְיָינֵי דְּעֵינָא בְּאוֹבַנְתָּא דְּלִיבָּא תְּלוּ.
Rav Yehuda continues: But was it of my own accord that I issued this ruling? It is the ruling of Mar Shmuel, as demonstrated in the following incident: There was a certain maidservant who was in the house of Mar Shmuel whose eye became infected on Shabbat. She screamed in pain, but there was no one who attended to her. Eventually, her eye popped out of its socket. The next day, Mar Shmuel went out and taught: With regard to an eye that rebelled, it is permitted to apply blue eye shadow to it on Shabbat. What is the reason for this leniency, seeing as one may desecrate Shabbat only to treat life-threatening afflictions? The reason is that the tendons [ shuraynei ] of the eye are dependent upon the valves of the heart.
כְּגוֹן מַאי? אָמַר רַב יְהוּדָה: כְּגוֹן רִירָא, דִּיצָא, דְּמָא, דִּימְעֲתָא, וְקִידְחָא, וּתְחִלַּת אוּכְלָא, לְאַפּוֹקֵי סוֹף אוּכְלָא וּפַצּוֹחֵי עֵינָא — דְּלָא.
The Gemara asks: What ailment of the eye, for example, is considered life-threatening? Rav Yehuda said: For example, any of the following: Abnormal discharge; the sensation of pricking; blood flow from the eye; excessive tearing; and inflammation; and the onset of infection. This list serves to exclude the final stages of a waning infection that is mostly healed, and the opening of the eye, i.e., treatment administered to improve one’s eyesight, which are not life-threatening and therefore one is not permitted to treat them on Shabbat.
אָמַר רַב יְהוּדָה: זִיבּוּרָא, וּדְחַרְזֵיהּ סִילְוָא, וְסִמְטָא, וּדְכָאֵיב לֵיהּ עֵינָא, וְאָתֵי עִילָּוֵיהּ אִישָּׁתָא — כּוּלְּהוּ בֵּי בָנֵי סַכַּנְתָּא. חַמָּה לְחַמָּה, וְסִילְקָא לְצִינָּא, וְחִילּוּפָא סַכַּנְתָּא. חַמִּימֵי לְעַקְרַבָּא וְקָרִירֵי לְזִיבּוּרָא, וְחִילּוּפָא סַכַּנְתָּא. חַמִּימֵי לְסִילְוָא וְקָרִירֵי
Rav Yehuda says: With regard to one who suffers from the sting of a hornet, or the prick of a thorn [ silva ], or an abscess, or one whose eye pains him, or one overcome by a fever, bathing in a bathhouse is a life-threatening danger for all of these. Additionally, eating radish [ ḥamma ] is good for a fever [ ḥamma ], and eating beets [ silka ] is good for chills [ tzina ], but the reverse, i.e., eating radish when one has chills or beets when one has a fever, poses a danger. Similarly, eating hot foods is good for the sting of a scorpion, and cold foods are good for a hornet sting, but the reverse poses a danger. Hot water is good for a thorn embedded in one’s skin, and cold water is good