Commentary page
Avodah Zarah 20a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerAvodah Zarah 20a
Avodah Zarah 20a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 312 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
לא תתן להם חן שלא יאמר כמה עובד כוכבים זה נאה:
ה"ג אם כן לכתוב לא תחונם בקריאתו מלא דמשמע לשון חנינה והוא חן:
מאי לא תחנם חסר קרי ביה לא תחנם לשון חניית קרקע:
תניא נמי דכולהו ילפי מהאי קרא לא תתן להם חנייה מדלא כתיב תחונם קרי ביה תחנם. לא תתן להם חן קרי ביה לא תחונם לשון חנינה והיינו חן. מתנת חנם קרי ביה לא תחינם לשון חנם:
לגר אשר בשעריך גר תושב שקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח ונבילה מותרת לו ואתה מצווה להחיותו דכתיב בגר ותושב וחי עמך (ויקרא כ״ה:ל״ה):
ת"ל או מכור וקאי אגר דלעיל מיניה לגר תתננה ואכלה או מכור:
לעובד כוכבים בנתינה מנין ת"ל תתננה או מכור לנכרי ודרוש לתרוייהו אנכרי דאי לדברים ככתבן אתא דלעובד כוכבים אסור לתתנה הכי איבעי ליה למכתב תתננה ואכלה לגר אשר בשעריך או מכור לנכרי דלא מצי לאוקומי קרייה דנתינה אנכרי:
ולעובד כוכבים במכירה אבל בחנם אסור ליתן לו שום מתנה:
3 more comments on this page.
Rashi on Avodah Zarah 20a · Sefaria
Tosafot
דאמר קרא לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע דריש נמי מהאי קרא בסמוך שלא ליתן להם חן ושלא ליתן להם מתנת חנם וסתמא דמלתא מיירי בכולהו עובדי כוכבים וכן משמע בסוגיין בסמוך וקשה דהאי לא תחנם בשבע אומות דוקא כתיב דכתיב (דברים ז׳:א׳) ונשל גוים רבים מפניך החתי וגו' וכתיב לא תכרות להם ברית ולא תחנם ולא תתחתן בם ובפרק הערל (יבמות דף עו.) מוקמינן ליה בשבע אומות דבגירותן לית להו חתנות וכתיב עוד בתריה בתך לא תתן לבנו ואמרינן בספ"ק דיבמות (דף יז.) ובסוף האומר בקידושין (דף סח: ושם) דלרבנן דלא דרשי כי יסיר לרבות כל המסירין לא ילפינן מהאי קרא שאר אומות למימר דלא תפסי בהו קדושין דהא האי קרא בז' אומות כתיב וכן לא תחיה כל נשמה וי"ל דודאי בכל הנך קראי איכא טעמא רבה דלא מצינן לאוקמינן אלא בז' אומות ולא תחיה כל נשמה ליכא לאוקמי בשאר אומות דבהדיא כתיב בהו והיולך למס ועבדוך וכן כי יסיר לרבנן דלא דרשי טעמא דקרא סברא הוא לאוקמי בשבע אומות דמסירי טפי וכן לא תתחתן ליכא לאוקמי אלא בשבע אומות שהרי כל שאר אומות מותרין לבא בקהל בגירותן חוץ מאותם שאסר הכתוב מצרי עמוני ומואבי אבל מתנת חנם ונתינת חן וחנייה אין שום טעם לחלק בין שאר עובדי כוכבים לז' עממים מיהו קשיא דכריתת ברית שכתוב אצל לא תחנם אי בשאר אומות איירי הכתיב (מלכים א ה׳:כ״ו) גבי שלמה וחירם מלך צור ויכרתו ברית שניהם ועוד דמשמע כל שאר אומות לא הוזהרו על כריתת ברית דהא בגבעונים כתיב (יהושע ט׳:ז׳) בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית משמע הא בשאר אומות מותר וי"ל דלא תכרות ברית נמי לא קאי אלא בשבע אומות וטעמא רבה איכא ועניינא דקרא נמי מוכח דכתיב ונשל גוים רבים ועצומים ממך מפניך החרם תחרימם לא תכרות להם ברית ואיכא למימר דכיון דבשעת כיבוש קיימי בלא תחיה שלא בשעת כיבוש קיימי באיסור כריתות ברית אי נמי משום דאדוקי בעבודת כוכבים טפי אבל שאר אומות לא:
אחד גר ואחד עובד כוכבים בין במכירה בין בנתינה הכא משמע דלכ"ע איכא למדרש תתננה ומכור אדלעיל מיניה ואדבתריה ואפילו רבי יהודה לא פליג אלא משום או וה"נ דרשינן פרק איזהו נשך (ב"מ דף סא.) את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך דשדינן בנשך ובמרבית אכסף דלקמיה ואאכלך דלבתריה וקשה מ"ש מההיא דפרק קמא דקדושין (דף לב:) גבי מפני שיבה תקום והדרת פני זקן דלא שדינן תקום והדרת אשיבה ואזקן ויש לומר דהתם לא שייך והדרת גבי מפני ולא שייך נמי תקום גבי פני וקל להבין ואין להקשות מאותן מקראות שאין להם הכרע (יומא דף נב:) והסימן מהם מ"ם שו"א פירוש מחר משוקדים שאת ארור וקם אמאי לא אמרינן דקיימי אתרוייהו דהתם לא שייך פירושו בזה כמו בזה שאם עונה שאת אאם תיטיב יהיה שאת לשון נשיאות עון ואם עונה אאם לא תיטיב יהיה שאת לשון פורענות כמו נשא אשא להם וכן ארור אפם כי עז אם אפם מוסב לארור אינו מקלל אלא אפם ואם אפם מוסב על כי עז נמצא מקללם וכן וקם אי קאי אהעם נראה שיזנו אחרי אלהי נכר ואי קאי אהנך שכב וגו' רמז לתחיית המתים וצ"ע ממשוקדים וממחר ואין לשם שום חלוק משמעות ובירושלמי מוסיף פסוק ששי שאין לו הכרע בני יעקב באו מן השדה כשמעם או כשמעם ויתעצבו ולשם יש חילוק משמעות דאי כשמעם קאי אבאו משמע שבאו בלא עת ואי כשמעם קאי אויתעצבו א"כ באו בעתם ולאחר שבאו כשמעם אז ויתעצבו:
רבי יהודה אומר דברים ככתבן תימה לר' יהודה למה לי לא תחנם לאסור מתנת חנם ותיפוק לי' מהכא וי"ל דלא תחנם אצטריך ליתן בו לאו והאי דהכא נמי איצטריך לעשה אי נמי איכא למימר דהאי דהכא איצטריך לגלות על נתינה דגר שהיא מתנה ממש ולא נתינה בדמים והקשה ריב"ם דהכא אסר מתנת חנם לעובד כוכבים לר' יהודה ובפרק כל שעה (פסחים דף כב. ושם ד"ה ור') מוקמינן ההיא דשולח אדם ירך לעובד כוכבים כר' יהודה ותירץ רבי דבתוספתא תניא גבי מילתיה דר' יהודה דהכא בעובד כוכבים המכירו מותר מפני שהוא כמוכרו לו והא דאמרי' בפרק הדר (עירובין דף סד:) דא"ל לההוא עובד כוכבים טול גלוסקין מאילעא ואע"פ שלא היה מכירו כדמשמע התם שאני התם שהיה מתלוה עמו בדרך וא"ת למאן דאסר וכי לית ליה ההיא דמפרנסין עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום וי"ל דדרכי שלום אין זו מתנת חנם וא"ת ולמאן דשרי וכי לית ליה ההיא דהעובדי כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין וי"ל דקרא מיירי שאינו מחיה באותה מתנה כי אף אם לא יתן לו כלום לא ימות:
ורבי מאיר ההוא איצטריך דלקדום נתינה דגר למכירה דעובד כוכבים וא"ת וכי אם יש לו לאדם חפץ למכור יתננו לגר קודם שימכרנו לעובד כוכבים והלא אפי' לישראל אינו מצוה על כך וי"ל דדוקא נבילה שאינו שוה אלא דבר מועט לישראל שלא היו עובדי כוכבים מצויים ביניהם ולגר היא שוה הרבה כשאר בשר:
להקדים לא צריך קרא וא"ת כיון דמסברא יש לנו להקדים נתינה דגר למכירה דעובד כוכבים למה נכתבה נתינה דגר כלל מכ"ש ממכירה דעובד כוכבים ידעינן ליה וי"ל דאי לא כתיב נתינה דגר הוה אמינא דאסור ליתן לו נבילות כדי שיתן לב להתגייר לגמרי:
הרואה בריות טובות אומר כו' בירושלמי אומר אפי' גמל נאה סוס נאה חמור נאה אומר ברוך שככה לו בעולמו:
Tosafot on Avodah Zarah 20a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
מתני' אין מוכרין להן במחובר לקרקע [גמ'] מנא לן שנאמר לא תחנם ש"מ לא תתן להם חנייה בקרקע וש"מ לא תתן להם חן. אסור לישראל לומר עובד כוכבים זה נאה הוא או עובדת כוכבים אבל נזדמן לו בקרן זוית שלא במתכוין וראה ורוצה לאודיי ולומר ברוך שככה לו בעולמו כדרך שאומר על האילנות שפיר דמי. אבל לתת לעובד כוכבים מתנה בחנם תנאי היא ור' מאיר מתיר ור' יהודה אוסר דתניא לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך וגו' אחד הגר ואחד העובד כוכבי' בין במכירה בין בנתינה.
ר"י אומר דברים ככתבן לגר בנתינה ולעובד כוכבים במכירה כדכתיב או מכור לנכרי:
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 20a · Sefaria
Ritva
גמרא גירסת רשי ז״ל אם כן לימא קרא לא תחונם פירוש בוי״ו דהשתא משמע לשון חן ולא לשון חניה ובאידך אמרינן לימא קרא לא תחינם פי׳ בי״וד דמשמע לשון חנם ולא לשון חניה הילכך כתב לא תחנם חסר וי״ו וי״וד דמשמע כולהו ובכי הא דכ״ע דרשינן מקרא ומסורת כיון דלא סתרי אהדדי ולא הוי אלא גלוי מילתא בעלמא ויש גירסאות אחרות וזאת הנכונה ואוקימנא להא מתני דאסר מתנות חנם מלא תחנם כרבי יאודה דדריש לה מנבלה וקשה תרי קראי למה לי ויש לומר דאי לא קרא דנבלה לא הוה דרשינן לא תחנם למתנת חנם אלא לאידך דרשינן הילכך איצטריך קרא דנבלה ואי מקרא דנבלה לחוד לא הוה ביה אזהרה להכי כתב לא תחנם ללאו.
ולענין פסק הלכה פסק רבינו מאיר הלוי ז״ל הלכה כר׳ יאודה דרבי מאיר ורבי יאודה הלכה כר׳ יאודה ואי משום דתנן סתמא כרבי מאיר דקתני אבל מוכר הוא משיקוץ הא עלמנת לקוץ לא כדפרישית במתני׳ ההיא לאו סתמא היא כיון דבמתני׳ גופא איכא פלוגתא והכי אמרינן ביבמות בהדיא דכל היכא דאיכא במתני׳ פלוגתא כלל לא חשיב סתמא וכן פסק רבי׳ משה ז״ל בפרק עשירי מהלכות ע״ז וליכא למימר בהא הלכה כרבי מאיר בגזרותיו דהכא לא פליגי בגזרה אלא בעיקר טעמא דמר סבר משהי לה ומר סבר לא משהינן לה אבל רבינו אלפסי ז״ל כתב בהלכותיו והלכה כרבי מאיר דסתם מתניתין כותיה פי׳ מדתנן מוכר הוא משיקוץ וכיון דבהא סתם לן כר׳ מאיר כל שכן בבהמה דמסתבר טעמיה דרבי מאיר טפי כדאיתא בגמרא דטפי איכא למיחש בה לאשהויי שזהו טעמו של ר׳ מאיר בשחיטה בדאידך כדאיתא בגמרא בהדיא ולא בא לדון בו משום גזרה כדסבר ר׳ אפרים ז״ל וכי תימא והיכי חשיבא סתמא כיון דאית בה פלוגתא אומר רבינו נר״ו דכל כי האי לא חשיב ודאי סתם משנה מכל מקום אית לן למימר הכא כדאמרינן בעלמא ראה ר׳ דבריו של רבי מאיר ושנאן בלשון חכמים כדאיתא התם נמי בחולין וכיון שראה ר׳ דבריו של ר״ש במחובר לקרקע ושנאו בלשון חכמים מכלל דהלכתא כוותיה באילן וכל דכן בבהמה ועוד דבבהמה נמי ראה דבריו וסתם כמוהו ושנאו בלשון חכמים דקתני ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה ולא חלק בדבר להתיר על מנם לשחוט הילכך כר״מ קיימא לן וכן הכריע רבי׳ הגדול הר״מבן ז״ל.
Ritva on Avodah Zarah 20a · Sefaria
Meiri
כבר ידעת כמה החמירה תורה להרחיק עובדי האלילים מארצנו ומגבולנו ומבינותינו ובכמה מקומות האריכה להזהירנו להתרחק ממעשיהם מכאן אמרו לא תחנם לא תתן להם חן ר"ל לשבח ענינם ומעשיהם ואפילו יפי צורתם ותבניתם וכן דרשו מכאן שלא נתן להם חנייה בקרקע כדי שלא להתמיד ישיבתם בינותינו וכן דרשו ממנו שלא ליתן להם מתנת חנם שלא לגזלה למי שאנו חייבים לה ביותר כגון גר תושב והוא בן נח הגמור לקיים שבע מצות כמו שאמרה תורה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי ומ"מ פי' בתוספתא דוקא לגוי שאין מכירו או שהיה עובר ממקום למקום אבל אם היה שכנו או חברו מותר שהוא כמוכרן לו הא כל שהוא מן האומות הגדורות בדרכי הדתות ושמודות באלהות אין ספק שאף בשאין מכירו מותר וראוי וכבר אמרו שולח אדם ירך לנכרי:
אע"פ שאסור לספר בשבח תבניתם ויפי צורתם על הצד שביארנו ראה גוי מאותם שהזכרנו והוא נאה מותר לו לשבח על יפיו מי שעשאו באיזה לשון שירצה כעין דבר זה אמרו הרואה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו מ"מ בנקבה אסור לאדם להסתכל בה שמא מתוך כך יבא להרהר בהרהורי עבירה מכאן אמרו ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה ובאשת איש אפילו מכוערת ולא בבגדי צבע אשה הידועה לו ר"ל שהוא מכיר שהם שלה שמאחר שהוא מכירה ושהם בגדי צבעונין שמיפין את האשה בלבישתם הרי הוא מצייר בלבו כאלו היא לבושה בהן ובא לידי הרהור ואפילו היו חדשים שלא לבשתם לעולם ולא בזכר ונקבה של בהמות וחיות ועופות בשעה שנזקקים זה לזה:
Meiri on Avodah Zarah 20a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה להקדים נתינה כו' ולהכי אתא או למשמע כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה אחד גר כו' אם אפם מוסב לארור כו' ואם אפם מוסב על כי עז כו' עכ"ל מדבריהם נראה דמלת אפם אין לו הכרע ולא משמע הכי דמלת ארור נקט התלמוד במלתיה ככל אינך דנקיט וכפרש"י והתוס' בפרק הוציאו לו דמלת ארור אין [לו] הכרע אי קאי אשור דלקמיה שור של ארור דהיינו שכם שהוא מארור כנען או קאי אאפם כי עז שקלל אפם ע"ש ודברי התוס' דהכא צ"ע וק"ל:
בד"ה ר"י אומר כו' והאי דהכא נמי איצטריך לעשה כו' עכ"ל דהיינו מכירה ולא נתינה ולאו הבא מכלל עשה [עשה] הוא וק"ל:
Chidushei Halachot on Avodah Zarah 20a · Sefaria
Maharam
גמ' ואכתי מבעי ליה דהכי אמר רחמנא לא תתן להם מתנת חנם א"כ לימא קרא לא תחינם וכו' מקשין העולם ואכתי מנא לן למדרש מהאי כל הני תלתא דרשות לא תתן להם חן וחנייה בקרקע ומתנה של חנם דלמא אימא לך דלא אתי אלא לתרתי דהיינו חן ומתנת חנם דאי לחן לחודי' לכתוב לא תחונם מלא בוי"ו ואי למתנת חנם לחוד לכתוב לא תחינם מלא ביו"ד ומדכתב חסר ש"מ תרוייהו חן ומתנת חנם אבל חנייה בקרקע מנא לן ונראה לישב קצת דדייק לה מדקרינן תחנם דאי לא אתי אלא לתרתי א"כ לקרי' לא תחונם בחולם לשון חן מאי אמרת דהא לא אתא אלא לחן א"כ לכתוב מלא בוי"ו אלא ודאי אתי נמי למדרש מיניה לשון חינם ולחינם לא מצית למימר דא"כ נכתוב מלא ביו"ד אלא ש"מ תרתי או נקרא ליה תחנם בחירק לשון חנם מאי אמרת דהא דלא אתי אלא לחנם לחוד וא"כ לכתוב לא תחינם מלא ביו"ד אלא ודאי מדקרינן ליה תחנם ש"מ למדרש מיניה לכולהו אתי ודו"ק:
תוס' ד"ה דאמר קרא לא תחנם וכו' דלא תחיה כל נשמה ליכא לאוקמי בשאר עובדי כוכבים וכצ"ל וכן כי יסיר לרבנן דלא דרשי טעמא דקרא וכו' ר"ל דלר"ש דדריש טעמא דקרא א"כ האי כי יסיר קרא יתירה הוא דהא אפי' אי לא כתיב קרא הוה דרשינן טעמיה הכי ול"ל דכתבי' אלא לרבות כל המסירים דהיינו שאר עובדי כוכבים אבל לרבנן דלא דרשי טעמא דקרא ואיצטריך קרא למכתב טעמא ולאו קרא יתירה הוא א"כ סברא הוא לאוקמיה (לשאר) לשבעה אומות דוקא דמסירי טפי וכו':
ד"ה אחד גר ואחד עובד כוכבים וכו' וכן ארור אפם כי עז אם אפם מוסב לארור וכו' דברי התוס' תמוהים דהא לא קאמר דאפם אין לו הכרע אלא ארור אין לו הכרע ואינהו מפרשי ההכרע על תיבת אפם אבל ביומא דף נ"ב שם בתוס' ד"ה שאת משוקדים כתבו בלשון אחד וזה לשונם שם וכן ארור אי קאי אשור או קאי אשכם שהיה כנען דכתיב ארור כנען ואי קאי אאפם אז קילל אפם וכו' ור"ל דאפשר דקאי אלעיל מיניה וה"ק וברצונם עקרו שור ארור:
Maharam on Avodah Zarah 20a · Sefaria
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה דאמר וכו' שהרי כל שאר האומות מותרים עי' טורי אבן מגילה דף יד ע"ב ד"ה דאגיירה:
Gilyon HaShas on Avodah Zarah 20a · Sefaria
Ben Yehoyada
"לֹא תְחָנֵּם" לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֵן (דברים ז, ב) נראה לי בס"ד תואר 'אָדָם אַתֶּם' (יחזקאל לד, לא) ואמרו רבותינו ז"ל (יבמות סא.) אתם קרויים אדם ואין עכו"ם קרויים אדם, ותואר 'אֶחָד' לא נתנו אלא לישראל דכתיב (וכן בתואר של אחד כתיב) (שמואל ב' ז, כג) וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, ושני תוארים אלו 'אָדָם אֶחָד' [58] המה עולים 'חֵן' [58] וזהו שאמר 'לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֵן' רמז לשני תוארים אלו של אָדָם ושל אֶחָד. ובזה פרשתי רמז הכתוב (קהלת ז, כח) 'אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי' כי ישראל שזכו לשני תוארים של אָדָם ושל אֶחָד היינו מפני שקבלו התורה שרמוזה באל"ף כמו שאמרו (שבת קד.) אלף חכמה אלף בינה, וכן אלף לשון לימוד כמו 'וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה' (איוב לג, לג) וכן 'אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי' (תהלים נה, יד) וזהו שאמר ' אָדָם אֶחָד ' תוארים אלו מחמת ' אֶלֶף ' היא התורה ' מָצָאתִי ' אותם.
וְאַף רַבִּי עֲקִיבָא רָאָה אֵשֶׁת טוּרָנוּסְרוֹפוּס הָרָשָׁע וכו' (תהלים קד, כד) קשא מאי פריך מהא והלא לא דבר בפיו כלום אלא רק בכה? ונראה דבכיתו שבכה על 'הַאי שׁוּפְרָא בָּלֵי עַפְרָא וְרַב' נמצא הוא משבח היופי שלה עכשיו ואף על גב דהוא ראה שאחר כך תתגייר ותהיה ישראלית ונמצא הוא נותן שבח לישראלית יש לומר כיון דעתה לא רצה לגלות לה למה שחק, ורק א"ל טעם הבכיה דבכי על האי שופרא נמצא משבח את יופיה בפניה בעודה גויה והרי הוא נותן חן לה.
Ben Yehoyada on Avodah Zarah 20a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Avodah Zarah, daf 20, Amud Aleph, about 312 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 121 words
Opens “דְּאָמַר קְרָא: ״לֹא תְחׇנֵּם״, לֹא תִּתֵּן לָהֶם…”
- Segment 212 words
Opens “אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״לֹא תְחוּנֵּם״, מַאי…”
- Segment 324 words
Opens “וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ, דְּהָכִי אָמַר רַחֲמָנָא: לֹא…”
- Segment 430 words
Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״לֹא תְחׇנֵּם״ — לֹא…”
- Segment 533 words
Opens “וּמַתְּנַת חִנָּם גּוּפַהּ תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: ״לֹא…”
- Segment 633 words
Opens “לְגוֹי בִּנְתִינָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ…”
- Segment 728 words
Opens “שַׁפִּיר קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר…”
- Segment 825 words
Opens “וְרַבִּי מֵאִיר? הָהוּא לְאַקְדּוֹמֵי נְתִינָה דְּגֵר לִמְכִירָה…”
- Segment 921 words
Opens “דָּבָר אַחֵר: ״לֹא תְחׇנֵּם״ — לֹא תִּתֵּן…”
- Segment 1050 words
Opens “מֵיתִיבִי: מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה…”
- Segment 1115 words
Opens “וְרַב, אוֹדוֹיֵי הוּא דְּקָא מוֹדֵה, דְּאָמַר מָר:…”
- Segment 1220 words
Opens “וּלְאִסְתַּכּוֹלֵי מִי שְׁרֵי? מֵיתִיבִי: ״וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר…”
Sages named on this page
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Avodah Zarah 20a · Segment 10 — “…מַעֲשֶׂיךָ ה׳״. וְאַף רַבִּי עֲקִיבָא רָאָה אֵשֶׁת טוֹרָנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע,…”
Original text
דְּאָמַר קְרָא: ״לֹא תְחׇנֵּם״, לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֲנָיָיה בַּקַּרְקַע. הַאי ״לָא תְחׇנֵּם״ מִיבְּעֵי לֵיהּ, דְּהָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֵן.
The source is that the verse states: “You should not show them mercy [ lo teḥonnem ]” (Deuteronomy 7:2), which is understood as meaning: You should not give them a chance to encamp [ ḥanayah ] in, i.e., to acquire land in, Eretz Yisrael. The Gemara asks: This phrase: “You should not show them mercy”; isn’t it necessary to teach that this is what the Merciful one is saying: You should not give them favor [ ḥen ] by praising them?
אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״לֹא תְחוּנֵּם״, מַאי ״לֹא תְחׇנֵּם״? שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.
The Gemara answers: If that were so, let the verse say: Lo teḥunnem , with the letter vav , as then it would be evident that this is a form of the root ḥet , vav , nun , which means favor. What is the reason that the verse instead states: Lo teḥonnem , without the letter vav ? Conclude two conclusions from it, that one may not praise them and also that one may not allow them to acquire land.
וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ, דְּהָכִי אָמַר רַחֲמָנָא: לֹא תִּתֵּן לָהֶם מַתְּנַת (שֶׁל) חִנָּם! אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״לֹא תְחִינֵּם״, מַאי ״לֹא תְחׇנֵּם״? שְׁמַע מִינַּהּ כּוּלְּהוּ.
The Gemara asks: But still, isn’t the phrase “You should not show them mercy” necessary to teach the halakha that this is what the Merciful One states: You should not give them an undeserved [ ḥinnam ] gift? The Gemara answers: If that were so, let the verse say: Lo teḥinnem . What is the reason that it is spelled without the letter yud , as: Lo teḥonnem ? Learn from it all of these three halakhot .
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״לֹא תְחׇנֵּם״ — לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֲנָיָיה בַּקַּרְקַע, דָּבָר אַחֵר: ״לֹא תְחׇנֵּם״ — לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֵן, דָּבָר אַחֵר: ״לֹא תְחׇנֵּם״ — לֹא תִּתֵּן לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם.
This is also taught in a baraita : “You should not show them mercy”; this teaches that you should not give them a chance to encamp in the land of Eretz Yisrael. Another matter: “You should not show them mercy”; this indicates that you should not give them favor. Another matter: “You should not show them mercy”; this teaches that you should not give them an undeserved gift.
וּמַתְּנַת חִנָּם גּוּפַהּ תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: ״לֹא תֹאכְלוּ כׇּל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנׇכְרִי״, אֵין לִי אֶלָּא לְגֵר בִּנְתִינָה וּלְגוֹי בִּמְכִירָה, לְגֵר בִּמְכִירָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּתְּנֶנָּה... אוֹ מָכֹר״.
The Gemara notes: And this issue of an undeserved gift to a gentile is itself a dispute between tanna’im . As it is taught in a baraita : “You shall not eat of any unslaughtered animal carcass; you may give it to the resident alien who is within your gates, that he may eat it; or you may sell it to a foreigner; for you are a sacred people to the Lord your God” (Deuteronomy 14:21). I have derived only that it is permitted to a resident alien through giving and to a gentile through selling. From where do I derive that it is permitted to transfer an unslaughtered animal to a resident alien through selling? The verse states: “You may give it … or you may sell it,” meaning that one has the option to do either of these.
לְגוֹי בִּנְתִינָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנׇכְרִי״, נִמְצָא אַתָּה אוֹמֵר: אֶחָד גֵּר וְאֶחָד גּוֹי בֵּין בִּנְתִינָה בֵּין בִּמְכִירָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דְּבָרִים כִּכְתָבָן, לְגֵר בִּנְתִינָה, וּלְגוֹי בִּמְכִירָה.
The baraita continues: From where is it derived that it is permitted to a gentile through giving and one is not required to sell it to him? The verse states: “You may give it … that he may eat it; or you may sell it to a foreigner.” Therefore, you may say that he may transfer it to both a resident alien and a gentile, both through giving and through selling. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: These matters are to be understood as they are written; one may transfer an unslaughtered animal carcass to a resident alien only through giving, and to a gentile only through selling, as it is prohibited to give an undeserved gift to a gentile.
שַׁפִּיר קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר לָךְ: אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כִּדְקָאָמַר רַבִּי מֵאִיר, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ ומָכֹר״, ״אוֹ״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ לִדְבָרִים כִּכְתָבָן הוּא דַּאֲתָא.
The Gemara comments: Rabbi Meir is saying well, as the verse indicates that either method is acceptable. The Gemara explains: And Rabbi Yehuda could have said to you: If it enters your mind to understand the verse in accordance with that which Rabbi Meir says, then let the Merciful One write: You may give it to the resident alien who is within your gates that he may eat it, and also you may sell it to a foreigner. Why do I need the word “or” between these two options? Learn from it that it comes to teach that the matters are to be understood as they are written.
וְרַבִּי מֵאִיר? הָהוּא לְאַקְדּוֹמֵי נְתִינָה דְּגֵר לִמְכִירָה דְּגוֹי. וְרַבִּי יְהוּדָה: כֵּיוָן דְּגֵר אַתָּה מְצוֶּּוה לְהַחְיוֹתוֹ, וְגוֹי אִי אַתָּה מְצוֶּּוה לְהַחֲיוֹתוֹ — לְהַקְדִּים לָא צְרִיךְ קְרָא.
The Gemara asks: And how does Rabbi Meir explain the wording of the verse? The Gemara answers: That word, “or,” teaches that one should give precedence to giving to a resident alien over selling to a gentile. And Rabbi Yehuda holds that since you are commanded to sustain a resident alien, as it is stated: “And he shall live with you” (Leviticus 25:35), and you are not commanded to sustain a gentile, there is no need for a verse to teach that one should give precedence to a resident alien.
דָּבָר אַחֵר: ״לֹא תְחׇנֵּם״ — לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֵן. מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב, דְּאָמַר רַב: אָסוּר לָאָדָם שֶׁיֹּאמַר ״כַּמָּה נָאָה גּוֹיָה זוֹ״.
§ It is taught in the baraita cited earlier: Another matter: “You should not show them favor”; this teaches that you should not give them favor by praising them. The Gemara notes that this supports the opinion of Rav. As Rav says: It is prohibited for a person to say: How beautiful is this gentile woman!
מֵיתִיבִי: מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה עַל גַּבֵּי מַעֲלָה בְּהַר הַבַּיִת, וְרָאָה גּוֹיָה אַחַת נָאָה בְּיוֹתֵר, אָמַר: ״מַה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה׳״. וְאַף רַבִּי עֲקִיבָא רָאָה אֵשֶׁת טוֹרָנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע, רָק, שָׂחַק וּבָכָה. רָק — שֶׁהָיְתָה בָּאָה מִטִּיפָּה סְרוּחָה, שָׂחַק — דַּעֲתִידָה דְּמִגַּיְירָא וְנָסֵיב לַהּ, בָּכָה — דְּהַאי שׁוּפְרָא בָּלֵי עַפְרָא.
The Gemara raises an objection from a baraita : There was an incident involving Rabban Shimon ben Gamliel, who was on a step on the Temple mount, and he saw a certain gentile woman who was exceptionally beautiful and said: “How great are Your works, O Lord!” (Psalms 104:24). And Rabbi Akiva too, when he saw the wife of the wicked Turnus Rufus he spat, laughed, and cried. He spat, as she was created from a putrid drop; he laughed, as he foresaw that she was destined to convert and he would marry her; he cried, as this beauty would ultimately be consumed by dirt.
וְרַב, אוֹדוֹיֵי הוּא דְּקָא מוֹדֵה, דְּאָמַר מָר: הָרוֹאֶה בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר ״בָּרוּךְ שֶׁכָּכָה בָּרָא בְּעוֹלָמוֹ״.
And how would Rav explain the incident involving Rabban Shimon ben Gamliel, who praised the beauty of a gentile? The Gemara answers: Rabban Shimon ben Gamliel was giving thanks to God for creating such beautiful people rather than praising the gentile herself. As the Master said: One who sees beautiful or otherwise outstanding creatures recites: Blessed be He, Who has created such in His world.
וּלְאִסְתַּכּוֹלֵי מִי שְׁרֵי? מֵיתִיבִי: ״וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע״ — שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאִשָּׁה נָאָה וַאֲפִילּוּ פְּנוּיָה, בְּאֵשֶׁת אִישׁ וַאֲפִילּוּ מְכוֹעֶרֶת,
But is it permitted to gaze upon a woman? The Gemara raises an objection from a baraita . The verse states: “And you shall keep yourself from every evil thing” (Deuteronomy 23:10); this teaches that a person should not gaze upon a beautiful woman, even if she is unmarried; and a person should not gaze upon a married woman, even if she is ugly;