Talmud Builders

    Commentary page

    Yevamot 9a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 9a

    Yevamot 9a. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 435 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ולא בעבודת כוכבים אין חייבין צבור להביא פר לעולה ושעיר לחטאת:

    אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת כגון זיבוח וקיטור ונסוך והשתחוואה אבל מחבק ומנשק לא והך דרשא מעליה נפקא כדמפרש ואזיל:

    ונאמר להלן עליה בחייה שהוא מופנה לדרשא:

    לאשמת העם כלומר אשמתו כאשמת צבור:

    [ולא בעבודת כוכבים] קרבן עבודת כוכבים בפרשת שלח לך וכי תשגו:

    מעיני מעיני מפר העלם דבר:

    ואם נפש אחת התם כתיב בפרשת שלח לך:

    מעליון מצבור והתם ילפינן להו מפר העלם:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 9a · Sefaria

    Tosafot

    מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת אגב שיטפיה נקט לישנא דמתני' דהוריות (דף ח.) דאייתי לעיל דשגגתו חטאת לא קים ליה באחות אשה אלא מהכא:

    בעבודת כוכבים אתיא מעיני מעיני לא מצינו למימר אתיא מצות מצות דכל מצות דכתיב בעבודת כוכבים איצטריך לכדדריש בספרי כל מצות זו עבודת כוכבים ששקולה כנגד כל המצות:

    וילמד תחתון מעליון וא"ת תיפוק לי דכתיב התם כרת בהדיא כדדרשי רבנן בסמוך וי"ל דלר' ההוא כרת במברך את השם דהכי כתיב את ה' הוא מגדף ונכרתה ובפ' מי שהיה טמא (פסחים דף צג:) אית לי' לרבי מגדף היינו מברך את השם:

    ורבנן האי סברא מנא להו וא"ת כולה מילתא תיפוק לי מעליה דג"ש ניתנה לידרש לכל מילי וי"ל דעליה דכתיב גבי אחות אשה וגבי חטאת לא מופנה וההוא דיבום מופנה ור"ת אומר דאפילו מופנה ההיא דאחות אשה כיון דההוא דחטאת לאו מופנה שבקינן ליה למופנה מצד אחד ודרשינן ממופנה משני צדדין כדאמרינן בהמפלת (נדה דף כב: ושם):

    מה עבודת כוכבים דבר שחייבים על זדונה כרת וא"ת ואימא מה עבודת כוכבים שחייבים על זדונה סקילה וי"ל דלא גמרינן אלא מה דכתיב בההוא קרא דלא כתיב התם אלא כרת דקסבר מגדף היינו עובד עבודת כוכבים וה"נ לרבנן דלא גמרי מה עבודת כוכבים שיש בה לאו וכרת ולא בעו לאו כיון דלא כתיב בההוא פרשה תדע דבפרק בתרא דמכות (ד' יג: ושם) ממעט פסח ומילה משום דבעינן דומיא דעבודת כוכבים דאמר רחמנא לא תעביד והני קום עשה נינהו ולא ממעט להו משום דלית בהו לאו כמו בעבודת כוכבים ומיהו לרבי דנפקא ליה חטאת מעליה בעי לאו וכרת כמו באחות אשה ואתי שפיר דבשבועות (דף יג.) דריש רבי דבפורק עול ומפר ברית ומגלה פנים אית בהו כרת ולא חשיב להו בהדי ששה ושלשים כריתות משום דלא אשכחן בהו לאו:

    ורבנן לית להו כרת בפורק עול ומפר ברית ומגלה פנים אלא מוקמי ג' כריתות בעבוד' כוכבים בסוף פרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סד:) ע"כ גליון:

    מאי לייתו לייתו פר כו' קסבר דכיון שחלקם מכל חייבי מיתות ב"ד דממונן פלט חלקינן להו מכל מתכפרים וקשיא דליתו כבש או איל ואפי' איכא שום מתכפר דמייתי מ"מ הוה ליה לאקשויי:

    והרי איסור מצוה ואיסור קדושה דפליגי ר"ע ורבנן בכל דוכתי פשיטא ליה להש"ס דחייבי לאוין לר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין לאו בני חליצה וייבום נינהו כמו חייבי כריתות הכא ובהערל (לקמן יבמות דף עט:) גבי פצוע דכא וכרות שפכה ובפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נג:) ותימה לר"י דאמאי לא אמרינן נמי לר"ע דליתי עשה ולידחי לא תעשה:

    Tosafot on Yevamot 9a · Sefaria

    Rashba

    רבי אומר נאמר כאן עליה כו', מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת וכו'. ולא גרסינן ושגגתו חטאת, דבעריות לא ידעינן דאית בהו חטאת אלא מהכא.

    יחיד נשיא ומשיח מואם נפש אחת וא"ו מוסיף על ענין ראשון וכו' ואם תאמר תיפוק ליה מגוף הפרשה דכתיב גבי ואם נפש אחת והנפש אשר תעשה ביד רמה את ה' הוא מגדף ונכרתה (במדבר טו, ל), אלמא על דבר שחייבין על זדונו כרת דבר הכתוב. יש לומר דסבירא ליה השתא דמגדף היינו מברך את השם, וכיון דלאו בע"ז איירי אכתי לא ידעינן בעבודה זרה דלא יהא חייב אלא על דבר שזדונו כרת אלא מדילפינן תחתון מעליון. ורבנן דרשי תורה אחת סבירא להו דמגדף היינו עובד עבודה זרה. ור"ע דאית ליה בסנהדרין (סד, ב. צ, ב ועי' כריתות ז, ב) דמגדף היינו מברך, ואפילו הכי אשכחן ליה בפרק כלל גדול (שבת סח, ב) דאית ליה הא דמקרי ליה ר' יהושע בן לוי לבריה. לאו דוקא כלישניה דר' יהושע דריש, אלא הכי דריש הוקשה כל התורה כולה למברך. (עי' מס' שבת סט, א ד"ה מה) ורבי דלית ליה היא היקשא כלל, משום דמפיק ליה להאי תורה אחת לכדתניא לקמן הואיל וחלק הכתוב כו'.

    הא דאקשינן מאי ליתו ליתו פר וכו' איכא למידק והלא כל זמן שאתה מחלקו משאר מחוייבי קרבן כע"ז, כן חלקת בקרבנותיהן. ויש לומר דבמיתתן וענשן אתה מחלקן משאר חייבי מיתות דעלמא, שאלו בסייף וממונן אבד, מה שאין כן בשום מקום חוץ מאלו אף כשתחלוק בקרבנותיהן אתה מחלקן מכל שאר חייבי קרבן הרמב"ן נר"ו.

    והרי איסור מצוה ואיסור קדושה דפלוגתא ר"ע ורבנן כלומר, דלר' עקיבא כיון דאית ליה דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין והוה להו כחייבי כריתות דלאו בני חליצה ויבום נינהו. והקשו בתוס' (ד"ה והרי) מנא לן דלר"ע לא מייבמן נימא דאתי עשה ודחי לא תעשה דהא אפילו חייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושי הוה אמרינן דליבמה אי לאו דאמרינן דלא אתי עשה ודחי לא תעשה שיש בו כרת. ויש לומר דלר' עקיבא גלי רחמנא בחייבי כריתות דלא תפסו בהוא קדושין, הוא הדין חייבי לאוין. ואינהו דהוי בקיאי בדר"ע, אינהו ידעין דר"ע הכין הוה סבירא ליה ולפיכך מקשו הכי להדיא (ועיין רמב"ן). והארכתי בה יותר בלקוטין שלי בס"ד (בשו"ת ח"ו סי' י"ט).

    Rashba on Yevamot 9a · Sefaria

    Ritva

    מנא הני מילי כלומ' שאין קרבנות אלו באין אלא על דבר שזדונו כרת נאמר כאן עליה:

    מה להלן דבר שחייבי' עליו על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ובתוס' מחקו דל"ג ושגגתו חטא' דהא בההיא דיבמה כרת הוא דכתב שגגתו חטאת מהכא גמר לה ויש לקיים הגירס' דה"ק מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת כדכתיב התם וכיון שכן יהיה שגגתו חטאת כדכתיב הכא וזה מן הלשונות שבתלמוד שמתחלף פירושם:

    אתא מעיני עיני פי' וכהאי גוונא לא חשיב למד מלמד כדברי ר' בפי' מסכת הוריות בס"ד אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח במשמע ולמד תחתון מעליון הק' בתוס' מה לי שילמוד מן העליון תיפוק לי' דמגופה כתיב כרת בעבודת כוכבי' דכתיב בה והנפש אשר תעשה ביד רמה את ה' הוא מגדף ונכרתה ומגדף היינו עבודת כוכבי' כדמיקרי' ליה ר' יהושע לבניה בסמוך ותימ' דהאי דרשא נקטי' לה אפי' לר' עקיב' דאמר מגדף זה מברך את השם וא"ת א"כ מנא ידעי' שעיקר הפרשה מדבר בעבודת כוכבים לענין הקרבן י"ל דהיינו מדכתב וכי תשגו ולא תעשו כל המצוות זו עבוד' כוכבי' ששקולה כנגד כל המצוות כדאית' הת' ועוד הקשו דהא ר"מ דדריש מגדף זה מברך את השם אשכחן בפ' גדול דדריש תורה אחת כדר' יהושע בן לוי לענין עבודת כוכבים ותימא דהתם מן את השם נפקא ליה אלא דלא דייק ונפק' ארישא בעושה עבודת כוכבים כדנקיט ר' יהושע ודכוותא בתלמודא:

    יכול נחלוק בקרבנותיהם פי' להביא קרבן חלוק לעצמם על עבודת כוכבים והני מרובי' לאו היינו צבור דהנהו חלוקי' נינהו אלא צבו' דהתם היינו רוב שבט א' ושטעו בהוראת ב"ד ומרובי' דהכא היינו עיר אחת ושטעו בשגגת מעשה לעצמן וזה פשוט מאוד:

    ליתו פר צבור כשאר מצות הוא דמייתו ק"ל דהא אנן לא אמרי' אלא שהי' חלוקים בשגגת עבודת כוכבי' מיחידים וי"ל דמ"מ זיל בתר טעמא דכיון דאתה בא לחלקו בקרבנם כמו בענשם כשהם מזידים כשם שבענשם שהם בסייף וממונם אבד חלוקים מכל שאר מיני מיתות כך הדין חולק שיהיו חלוקים בקרבנם מכל חייבי חטאות כך תירץ הר"ם ז"ל וליכא למימר דלייתו שאר מינים שאין לנו בזה אלא מיני בהמות. שבירר הכתוב לכפרה על עון כזה ואפי' עגל וכשב כשאר חיות חשוב לענין זה:

    לייתו איפכא פי' דכי הא לא חשיב עיכובא לכפרה כיון שהמינים עצמן.

    ובפלוגתא לא מיירי וק"ל והא קתני ואי אתה יכול לומ' בחמותו ואם חמותו שמיאנו ופליג עליה ר' ישמעאל שאפי' בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה כדאית' בכמה דוכתי וי"ל דהכא הכי קאמ' דבעיק' מצינו וכללו שנותן בדברים אלו לא מיירו בפלוגתא והיינו דפרכי' לה מכלל דתני אסור מצוה חולצת ולא מתייבמת והא דקתני מדקתני ב"ש מתירין את הצרות לאחין הכי פרכי' דאיסור צרות פלוגתא דב"ש וב"ה היא וקתני ליה בכלל' דריש פרקין שהן אסורות.

    והרי איסור מצוה ואיסור קדשה דפליגי ר' עקיבא ורב' וקתני פירש קושיא מאיסור קדשה דהיינו חייבי לאוי' דקתני חולצ' משום דחייבי לאוין מדאורית' בני יבום ניהו אלא דרבנן גזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שניה וקשי' לן דר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסים בחייבי לאוין דינם כעריות שהם חייבי כריתות שפטורות מן החליצה ומן הייבום אפי' מן התורה והק' בתוס' הא מנא לן דאפי' חייבי כריתות טעמא דאין עולות לייבום היינו משום דלא אתי עשה ודחי לא תעשה שיש בו כרת ובחייבי לאוין גרידי ליתא להאי טעמא וא"כ מ"ל דפליג גם ר"ע וי"ל דכיון דעיקר עריות צרותיהם מאשה אל אחותה נפקא והתם כתוב לא תקח ה"ה לכל שישנן בבל יקח שאין בהם ליקוחין שדינם כחייבי כריתו' דגלי רחמנא בחייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושי' וה"ה לכל דכותיהו:

    Ritva on Yevamot 9a · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו במסכת הוריות ט' א' שכל העובר על לאו שזדונו כרת חייב להקריב חטאת קבועה חוץ ממגדף שהוא פטור מכלום בשגגתו מפני שאין בו מעשה וחוץ מטומאת מקדש וקדשיו שדינו בעולה ויורד אבל עשה שיש בו כרת כגון פסח ומילה אין במניעתן בשוגג כלום הואיל ואינם לאו אלא עשה וקרבנות אלו יש בהם חלוק בין שגגת ע"ז לשגגת שאר עבירות והוא ששגגת ע"ז בעז בת שנתה לחטאת והוא האמור בפרשת שלח לך ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת ואין בזו הפרש בין הדיוט למלך או כהן משיח אלא כל היחידים שוים בחטאת זו ובשגגת שאר עבירות שממין שהזכרנו כהן משיח מביא פר ונקרא פר כהן משיח והוא האמור בפרשת ויקרא אם הכהן המשיח יחטא גו' והקריב פר בן בקר תמים לחטאת ומלך מביא שעיר ונקרא שעיר נשיא והוא שאמור שם אשר נשיא יחטא גו' והביא את קרבנו שעיר עזים לחטאת והדיוט מביא שעירה או כשבה והוא שאמור שם ואם נפש אחת גו' והביא את קרבנו שעירת עזים ואם כבש יביא קרבנו נקבה תמימה יביאנה:

    ויש בשגגת עבירות אלו שהזכרנו קרבן אחר לציבור והוא שכל ששגגו בית דין הגדול בהוראה להתיר אחת מעבירות אלו שזדונן כרת ושגגתן חטאת קבועה וטעו רוב הקהל או כלו על סמך הוראתם ואחר כך נודע להם שטעו מביאים קרבן והעושים פטורים ומקצת חלוק בהם גם כן בין שגגת ע"ז לשגגת שאר עבירות שבשגגת הוראת ע"ז מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת מכל שבט ושבט והוא שאמרו בפרשת שלח לך והיה אם מעיני העדה נעשתה בשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר לעולה ושעיר עזים אחד לחטאת ולמדנו מפי השמועה שכל אותה פרשה שבסדר שלח לך נאמרה בשגגת ע"ז אם למעשה ליחידים אם להוראה לצבור ואם שגגו בהוראתם בשאר עבירות מביאין פר לכל שבט ושבט לחטאת והוא האמור בפרשת ויקרא ואם כל עדת ישראל ישגו והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת וכל שבט ושבט נקרא קהל נמצאו בשגגת ע"ז שבהוראה שנים עשר פרים לעולה ושנים עשר שעירים לחטאת ואף הם נשרפים ונקראים שעירי ע"ז ובשגגת שאר עבירות שבהוראה שנים עשר פרים לחטאת ונשרפים ונקראים פר העלם דבר של צבור:

    מדברינו למדת שאין בית דין חייבין בהוראה בשאר עבירות אלא בדבר שזדונו כרת ולאפוקי לאוין גרידי ושגגתו חטאת ולאפוקי פסח ומילה וכן לא בע"ז אלא בדבר שזדונו כרת ולאפוקי מגפף ומנשק שאין זו דרך עבודתה שאין בו אלא לאו גרידא מלא תעבדם כמו שביארנו במקומו סנהדרין ס"ד ב' ושגגתו חטאת ולאפוקי מגדף שאין בו מעשה וכן המשיח והנשיא לא נשתנה קרבנם אלא בדרך זה וכל שאינו בדרך זה דינו כיחיד להביא קרבן יחיד כראוי לו:

    לענין ע"ז מצינו שחלק הכתוב בין יחיד למרובים שהיחיד בסקילה וממונו פלט וכן היחידים כגון עיר שהודחה מיעוטה ורבים בסייף וממונם אבד וזהו עיר הנדחת ר"ל שהודחה רובה יכול אף אתה תחלוק בקרבנותיהם בשגגת מעשה שמאחר שחלקת בהם בזדונם אף אתה תחלוק בקרבנותיהם בשגגתם שאע"פ שאין שם פר של צבור שהרי אין כאן אלא שגגת מעשה מכל מקום הואיל ויש כאן שגגת רבים יהא קרבנם חלוק מקרבן היחידים ולא יביאו שעירה תלמוד לומר תורה אחת כלומר תורת כל מי שאין במעשה שלו קרבן צבור בדין אחד הוא ואין חלוק בהם בין יחיד לרבים אלא הכל כיחידים לשעירה על הדרך שביארנו ואינם כמרובים שהרי אינם רוב צבור ולא רוב שבט וכן שלא עשו בהוראה שאילו עשו בהוראה הוה ליה יחיד שתלה בבית דין שפטור לגמרי:

    זהו ענין שמועה זו והסוגיא פשוטה היא בפירושי הראשונים ואף גדולי הפוסקים טרחו בה בהלכותיהם והדברים פשוטים:

    כבר ביארנו במשנתנו שאמו מן האונסין פוטרת צרתה והיה בדין שתהא תחלוק במשנתנו כענין השאר ויהיו שש עשרה אלא ששנאוה לדעת ר' יהודה שהיה אוסר באנוסת אביו ולפיכך מנאוה בשש עריות הכל כמו שביארנו במשנה:

    נשים אלו שהוזכרו במשנה הן הנקראות איסור ערוה ופטורות לגמרי מן החליצה ומן היבום הן וצרות צרותיהן אבל אם היתה זו הנשואה לאח המת שניה אצל היבם והוא הנקרא איסור מצוה ר"ל מצוה לשמוע דברי חכמים או איסור קדושה ר"ל חייבי לאוין כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט או ממזרת ונתינה לישראל חולצת ולא מתיבמת ואע"פ שר' עקיבא היה עושה ערוה בחייבי לאוין אין הלכה כדבריו ודבר זה עיקרו בפרק שני כ' א':

    Meiri on Yevamot 9a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' יחיד ונשיא אתיא מצות כו' בסוגיא דהוריות יליף יחיד דוי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד תחתון מעליון דכתיב בפרשת ויקרא ואם נפש אחת וגו' ויש מקשי' דהיקשא דתורה אחת ל"ל לרבנן ליחיד ונשיא ליליף ליה מג"ש דמצות מצות משאר מצות כדיליף ליה לרבי וי"ל דאע"ג דאיכא התם בפ' איזהו מקומן דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בג"ש מ"מ דבר הלמד בהיקש בתחלה דהיינו צבור בע"ז דיליף ליה מהיקשא דוי"ו וחוזר ונלמד בג"ש דעיני עיני לשאר מצות שוב אינו נלמד בג"ש ליחיד ונשיא וק"ל:

    תוס' בד"ה ורבנן האי כו' וי"ל דעליה דכתיב גבי אחות אשה וגבי חטאת לא מופנה כו' עכ"ל ומיהו רבי דדריש ההיא ג"ש סבר כמ"ד בפרק המפלת דג"ש דאינו מופנה כלל למדין ממנה והתלמוד דקבעי ור' האי עליה מאי עביד ליה ולא קאמר דסבר כמ"ד דאין למדין מג"ש דאינו מופנה כלל משום דאין סברא שיחלוקו רבי ורבנן בג"ש זו אם היא מקובלת אם לאו א"נ דקושטא דמילתא קאמר דרבי דריש לה לענין חטאת:

    בד"ה גליון ורבנן לית להו כרת בפורק עול ומפר ברית ומגלה פנים כו' עכ"ל פי' דלית להו לרבנן דאתא האי קרא הכרת תכרת לפורק עול ומפר ברית כו' ומיהו ליכא מאן דפליג דאיכא במפר ברית בשר כרת ואגב שיטפם נקטו לישנא דקאמר רבי פורק עול ומפר ברית כו' דבמפר ברית אי נמי הוה אתי ליה האי קרא לכרת מ"מ לא הוה קשיא דליחשב בהדי ל"ו כריתות לרבנן דהא מפר ברית קום עשה הוא כדאיתא במסכת מכות וכמ"ש התוס' לעיל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 9a · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה ורבנן האי סברא מנא להו וכו' עד וההיא דיבום מופנה היא. פירש קרא דיבמה יבא עליה ולכך ילפינן הג"ש לענין יבום ולא לענין חטאת ויש להקשות א"כ דילפותא דחטאת לא בא מעליה דכתיב גבי יבום שהוא מופנה א"כ כי פריך לעיל ורבי האי עליה מאי עביד ליה ע"כ ר"ל האי עליה דיבום שהוא מופנה עליה קא פריך מאי עביד ליה א"כ מאי משני מבעי ליה לכדתניא והא האי ילפותא דחטאת לא אתי מהאי עליה דיבום וא"כ הדרא קושיא לדוכתא האי עליה דיבום מאי עביד ליה ויש ליישב בדוחק דגמרא לא פריך לעיל איתורא דעליה לרבי מאי עביד ליה דיש לו שום דרשות אלא דכל ג"ש היא גמירא מסיני כידוע לכל בעלי הגמרא ופשיט הוא לגמרא דגמיר לן מסיני ג"ש דעליה וליכא מאן דפליג עליה ולכך פריך ורבי האי ג"ש דעליה המקובל לנו מסיני מאי עביד ליה ומשני דרבי ס"ל דהאי ג"ש מקובלת אדין חטאת וק"ל:

    Maharam on Yevamot 9a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 9, Amud Aleph, about 435 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 140 words

      Opens “וְלֹא בַּעֲבוֹדָה זָרָה, אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין…”

    2. Segment 220 words

      Opens “וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, יָחִיד נָשִׂיא וּמָשִׁיחַ — מְבִיאִין…”

    3. Segment 335 words

      Opens “דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ״,…”

    4. Segment 411 words

      Opens “אַשְׁכְּחַן צִבּוּר, מָשִׁיחַ מְנָלַן? דִּכְתִיב בְּמָשִׁיחַ: ״לְאַשְׁמַת…”

    5. Segment 56 words

      Opens “יָחִיד וְנָשִׂיא — אָתְיָא ״מִצְוֹת״ ״מִצְוֹת״.…”

    6. Segment 619 words

      Opens “וְלֹא בַּעֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין…”

    7. Segment 719 words

      Opens “יָחִיד, נָשִׂיא וּמָשִׁיחַ מִ״וְּאִם נֶפֶשׁ אַחַת״ —…”

    8. Segment 84 words

      Opens “וְיִלְמַד תַּחְתּוֹן מִן הָעֶלְיוֹן.…”

    9. Segment 924 words

      Opens “וְרַבָּנַן, הַאי סְבָרָא מְנָא לְהוּ? נָפְקָא לְהוּ,…”

    10. Segment 1028 words

      Opens “הוּקְּשָׁה כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה: מָה…”

    11. Segment 1121 words

      Opens “אַשְׁכְּחַן יָחִיד וְנָשִׂיא וּמָשִׁיחַ, בֵּין בַּעֲבוֹדָה זָרָה…”

    12. Segment 1225 words

      Opens “אֶלָּא, צִבּוּר בִּשְׁאָר מִצְוֹת מְנָלַן? יָלֵיף ״מֵעֵינֵי״…”

    13. Segment 1312 words

      Opens “יְחִידִים בִּסְקִילָה — לְפִיכָךְ מָמוֹנָן פָּלֵט, מְרוּבִּין…”

    14. Segment 1410 words

      Opens “יָכוֹל נַחְלוֹק בְּקׇרְבְּנוֹתֵיהֶן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תּוֹרָה…”

    15. Segment 1528 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב חִלְקִיָּה מֵהַגְרוֹנְיָא: טַעְמָא דִּכְתַב…”

    16. Segment 1632 words

      Opens “כִּשְׂבָּה — יָחִיד בִּשְׁאָר מִצְוֹת הוּא דְּמַיְיתֵי,…”

    17. Segment 1716 words

      Opens “אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְצִבּוּר בְּהוֹרָאָה…”

    18. Segment 189 words

      Opens “אִי נָמֵי, צָרִיךְ וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה קָא…”

    19. Segment 1920 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ לֵוִי לְרַבִּי: מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי…”

    20. Segment 205 words

      Opens “מַאי דַּעְתָּךְ, אִמּוֹ אֲנוּסַת אָבִיו?…”

    21. Segment 2113 words

      Opens “אִמּוֹ אֲנוּסַת אָבִיו — פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה…”

    22. Segment 226 words

      Opens “וְלָא? וַהֲרֵי אִיסּוּר מִצְוָה וְאִיסּוּר קְדוּשָּׁה,…”

    23. Segment 236 words

      Opens “דִּפְלִיגִי רַבִּי עֲקִיבָא וְרַבָּנַן — וְקָתָנֵי!…”

    24. Segment 2413 words

      Opens “בְּפִרְקִין קָא אָמְרִינַן. וְהָא בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין…”

    25. Segment 2513 words

      Opens “בֵּית שַׁמַּאי בִּמְקוֹם בֵּית הִלֵּל אֵינָהּ מִשְׁנָה.…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Yevamot 9a · Segment 23 — “דִּפְלִיגִי רַבִּי עֲקִיבָא וְרַבָּנַן — וְקָתָנֵי!

    Original text

    וְלֹא בַּעֲבוֹדָה זָרָה, אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וּתְנַן נָמֵי: כׇּל מִצְוָה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, יָחִיד — מֵבִיא כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה, נָשִׂיא — מֵבִיא שָׂעִיר, מָשִׁיחַ וּבֵית דִּין — מְבִיאִין פַּר.

    And a community brings a bull for an unwitting communal sin for idolatrous worship only if the act of idolatry involved a matter that for its intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering. And we also learned in a mishna: With regard to any mitzva in the Torah for whose intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering, if a private individual sinned unwittingly, he brings a ewe or a she-goat. If it was a Nasi , he brings a goat for a sin of this kind, and if the sinner was an anointed High Priest or the court, they bring a bull.

    וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, יָחִיד נָשִׂיא וּמָשִׁיחַ — מְבִיאִין שְׂעִירָה, צִבּוּר — מְבִיאִים פַּר וְשָׂעִיר, פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת. מְנָא הָנֵי מִילֵּי?

    And if they unwittingly sinned in a matter involving idolatrous worship, a private individual, a Nasi , and an anointed High Priest bring a she-goat, whereas a community brings a bull and a goat, the bull as a burnt-offering and the goat as a sin-offering. The Gemara asks: From where are these matters, that one must bring a sin-offering for this transgression, derived?

    דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ״, רַבִּי אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן ״עָלֶיהָ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״עָלֶיהָ״. מָה לְהַלָּן דָּבָר שֶׁחַיָּיבִים עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, אַף כָּאן דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת.

    The Gemara answers: As the Sages taught with regard to an unwitting communal sin offering: “And the sin by which they have sinned is known” (Leviticus 4:14). Rabbi Yehuda HaNasi says: It is stated here, with regard to a sin-offering: “By which [ aleha ],” and it is stated there, with regard to the prohibition with regard to a wife’s sister: “Unto [ aleha ].” This teaches by verbal analogy: Just as there, in the case of a wife’s sister, it is a matter that for its intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering, so too here, the offering is brought for a matter that for its intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering.

    אַשְׁכְּחַן צִבּוּר, מָשִׁיחַ מְנָלַן? דִּכְתִיב בְּמָשִׁיחַ: ״לְאַשְׁמַת הָעָם״, הֲרֵי מָשִׁיחַ כְּצִבּוּר.

    The Gemara continues: We found a source for the halakha that the offering brought by the community is a sin-offering; from where do we derive that an anointed High Priest also brings a sin-offering for this transgression? As it is written with regard to an anointed High Priest: “If the anointed priest shall sin so as to bring guilt on the people” (Leviticus 4:3), which indicates that an anointed High Priest brings an offering like the community.

    יָחִיד וְנָשִׂיא — אָתְיָא ״מִצְוֹת״ ״מִצְוֹת״.

    From where is it derived that a private individual and a Nasi bring sin-offerings only for a severe transgression of this kind? This is derived by verbal analogy between the words “mitzvot” and “mitzvot” that are stated three times, with regard to the community’s sin-offering, a private individual’s sin-offering, and the sin-offering of a Nasi : “Any of the mitzvot of the Lord that He has commanded not to be done” (Leviticus 4:2, 13, 22).

    וְלֹא בַּעֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. צִבּוּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה יָלֵיף מֵ״עֵינֵי״ ״מֵעֵינֵי״.

    And it was stated above that this halakha applies to idolatrous worship only if it involved a matter that for its intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering. The halakha of a community that was guilty of idolatrous worship is derived by a verbal analogy between the phrases “from the eyes” and “from the eyes.” With regard to the bull for an unwitting communal sin, the verse states: “From the eyes of the assembly” (Leviticus 4:13), while concerning an unwitting sin of idol worship, it says: “From the eyes of the congregation” (Numbers 15:24). This verbal analogy teaches that a congregation brings a sin-offering for idolatrous worship only if it involved a transgression that incurs karet when performed intentionally.

    יָחִיד, נָשִׂיא וּמָשִׁיחַ מִ״וְּאִם נֶפֶשׁ אַחַת״ — אֶחָד יָחִיד וְאֶחָד נָשִׂיא וְאֶחָד מָשִׁיחַ בַּמַּשְׁמָע. וָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן,

    The cases of a private individual, a Nasi , and an anointed High Priest are derived from a verse that deals with an unwitting sin of idolatry: “And if one person sin” (Numbers 15:27). All of these, a private individual, a Nasi , and an anointed High Priest, are included in this verse. In this case the principle: The letter vav adds to the previous matter, applies. When a phrase begins with the conjunction vav , meaning: And, it is a continuation of the previous matter rather than a new topic. Based on this principle, these two halakhot are connected with one another.

    וְיִלְמַד תַּחְתּוֹן מִן הָעֶלְיוֹן.

    And therefore let the lower, i.e., the second, subject, a private individual, be derived from the upper issue, the community. Just as a community brings this offering only for a transgression whose intentional violation incurs karet , the same is true of a private individual. The verbal analogy stated in this baraita is Rabbi Yehuda HaNasi’s inference from the phrase “with her.”

    וְרַבָּנַן, הַאי סְבָרָא מְנָא לְהוּ? נָפְקָא לְהוּ, מִדְּמַקְרֵי לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לִבְרֵיהּ: ״תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה״, ״וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה״ —

    § The Gemara asks: And with regard to the Rabbis, who interpret “with her” with regard to rival wives, from where do they derive this conclusion that one is liable to bring the offering for idolatrous worship only for a transgression whose intentional violation incurs karet ? The Gemara answers: They derive it from that which Rabbi Yehoshua ben Levi read out to his son to teach him the verses that summarize the case of unwitting idol worship: “You shall have one law [ Torah ] for him that does unwittingly. But the soul that does with a high hand, whether he be home born or a stranger, he blasphemes the Lord; and that soul shall be cut off from among his people” (Numbers 15:29–30).

    הוּקְּשָׁה כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה: מָה עֲבוֹדָה זָרָה — דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, אַף כׇּל דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת.

    In this manner, the entire Torah is juxtaposed with idolatrous worship. Just as in the case of idolatrous worship there is no obligation to bring an offering unless it is a matter that for its intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering, as indicated by the verse: “That soul shall be cut off from among his people,” so too, the same applies to any matter that for its intentional violation one is liable to receive karet and for its unwitting violation one is liable to bring a sin-offering.

    אַשְׁכְּחַן יָחִיד וְנָשִׂיא וּמָשִׁיחַ, בֵּין בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּבֵין בִּשְׁאָר מִצְוֹת. צִבּוּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה מִנַּיִן? אָמַר קְרָא: ״וְאִם נֶפֶשׁ״, וְיִלְמַד עֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן.

    The Gemara comments: We found a source for a private individual, a Nasi , and an anointed High Priest, whether with regard to idolatrous worship or with regard to the other mitzvot. From where is it derived that a community is liable only for an unwitting transgression of idolatrous worship of this kind? The verse states: “And if one person sin” ( Numbers 15:27). Once again, the letter vav teaches that these two cases are connected, and let the upper, the first, issue of a community, be derived from the lower case, that of a private individual.

    אֶלָּא, צִבּוּר בִּשְׁאָר מִצְוֹת מְנָלַן? יָלֵיף ״מֵעֵינֵי״ ״מֵעֵינֵי״. וְרַבִּי, הַאי ״תּוֹרָה אַחַת״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין יְחִידִים לִמְרוּבִּים,

    However, from where do we derive that a community brings an offering for other mitzvot only if the intentional violation of the prohibition incurs karet ? The Gemara responds: He derives it from the aforementioned verbal analogy between “from the eyes” and “from the eyes.” The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda HaNasi do with this verse: “One law”? The Gemara answers: He requires it for that which is taught in a baraita : Since we find that the Torah differentiates between private individuals who sinned and the many who sinned in idol worship.

    יְחִידִים בִּסְקִילָה — לְפִיכָךְ מָמוֹנָן פָּלֵט, מְרוּבִּין בְּסַיִיף — לְפִיכָךְ מָמוֹנָן אָבֵד.

    The baraita elaborates: Private individuals who worshipped idols are sentenced to stoning, and therefore their money is spared from destruction. Although the sinner is put to death, his possessions are not destroyed. By contrast, the many are condemned to the lighter death penalty of decapitation by sword, the punishment for those who worshipped idols in an idolatrous city, and therefore their money is forfeited, as by Torah law all possessions belonging to the residents of an idolatrous city must be burned.

    יָכוֹל נַחְלוֹק בְּקׇרְבְּנוֹתֵיהֶן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם״.

    Due to this difference, one might have thought that we should likewise differentiate between their offerings, i.e., if an individual and a community unwittingly practiced idolatrous worship, different offerings are brought in the two cases. Therefore, the verse states: “One law for you.” The word: “you” is in the plural, which indicates that an individual and a community that worshipped idols are subject to the same halakha .

    מַתְקֵיף לַהּ רַב חִלְקִיָּה מֵהַגְרוֹנְיָא: טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם״, הָא לָאו הָכִי, הֲוָה אָמֵינָא נַחְלֹק. מַאי לַיְיתוֹ? לַיְיתוֹ פַּר — צִבּוּר בִּשְׁאָר מִצְוֹת הוּא דְּמַיְיתוּ.

    Rav Ḥilkiya from the city of Hagronya strongly objects to this: The reason for this ruling is that the Merciful One specifically writes: “One law for you,” from which it may be inferred that if that were not so, I would say that we should differentiate between the offerings of an individual and a community. If so, it is appropriate to ask: What offering would they bring if we were to differentiate? You cannot say they would bring a bull, as it is a community that sinned unwittingly in transgressing other mitzvot who bring a bull, and as this case is written separately, clearly its halakha is different.

    כִּשְׂבָּה — יָחִיד בִּשְׁאָר מִצְוֹת הוּא דְּמַיְיתֵי, שְׂעִיר — נָשִׂיא בִּשְׁאָר מִצְוֹת הוּא דְּמַיְיתֵי. פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת — צִבּוּר בָּעֲבוֹדָה זָרָה הוּא דְּמַיְיתוּ, וְאֶלָּא מַאי, שְׂעִירָה — יָחִיד נָמֵי הַיְינוּ קׇרְבָּנוֹ!

    Likewise, you cannot say that they should bring a ewe, as it is an individual who sinned in transgressing the other mitzvot who brings a ewe. Nor can you say that they bring a goat, as it is a Nasi who sinned in transgressing the other mitzvot who brings a goat. And you cannot say that they would bring a bull as a burnt-offering and a goat as a sin-offering, as it is the community, i.e., the majority of Jews, who sinned in performing idolatrous worship who bring these. Rather, what might they bring? If one were to suggest a she-goat, that would not be appropriate, because this is the offering of a private individual as well, since an individual brings a ewe or a she-goat as a sin-offering. Apparently there is no need for a special inference in this case, as there are no other possibilities.

    אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְצִבּוּר בְּהוֹרָאָה מַיְיתוּ פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת, אִינְהוּ נָמֵי נַיְתוֹ אִיפְּכָא.

    The Gemara answers: It is necessary for a verse to teach that there is no difference between the offerings of an individual and a community, as it might enter your mind to say: Since a community that sinned by the erroneous instruction of the court that it is permitted to practice idolatry brings a bull as a burnt-offering and a goat as a sin-offering, then, when a community sins of its own accord they too should bring these animals, but the opposite, i.e., a bull as a sin-offering and a goat as a burnt-offering.

    אִי נָמֵי, צָרִיךְ וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה קָא מַשְׁמַע לַן.

    Alternatively, it could be argued: Theoretically a community must bring a different form of atonement from that of an individual, yet they have no remedy, as the Torah did not specify which offering is brought for a sin of the many. Therefore, the verse teaches us by means of the phrase “one law for you” that there is indeed an offering for the many who practiced idol worship.

    אֲמַר לֵיהּ לֵוִי לְרַבִּי: מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה? לִיתְנֵי שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה! אֲמַר לֵיהּ: כִּמְדוּמֶּה לִי שֶׁאֵין לוֹ מוֹחַ בְּקׇדְקֳדוֹ.

    § After discussing different interpretations of the relevant verses, the Gemara addresses the details of the halakhot of the mishna. It first considers the numbers that comprise the structure of the mishna as a whole. The Sage Levi said to Rabbi Yehuda HaNasi: Why does the tanna specifically teach the cases of fifteen women? Let him teach the cases of sixteen women, including the case of a rival wife of a forbidden relation. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Judging by his question, it seems to me that this Sage has no brain in his head.

    מַאי דַּעְתָּךְ, אִמּוֹ אֲנוּסַת אָבִיו?

    Rabbi Yehuda HaNasi proceeded to explain the question and the answer himself: What is your thinking? Is it that the tanna should have included the case of his mother who had been raped by his father? In the opinion of the Rabbis, a woman raped by one’s father is permitted in marriage to another of his sons. Consequently, it is possible that she might give birth to a son and later marry one of the other sons of the rapist. If her husband subsequently died childless, this woman would come before the brother of the deceased for levirate marriage, who is in this case her son. If so, there are in fact sixteen women with whom relations are forbidden.

    אִמּוֹ אֲנוּסַת אָבִיו — פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן הִיא, וּבִפְלוּגְתָּא לָא קָא מַיְירֵי.

    However, continued Rabbi Yehuda HaNasi, this is incorrect, as the case of his mother raped by his father is a matter of dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis. According to Rabbi Yehuda, a woman raped by one’s father could never come before him for levirate marriage, as it is prohibited for her to marry his brothers. And the tanna of this mishna does not deal with disputed cases. The mishna enumerates only those cases that are accepted by all opinions, not those that are a matter of dispute.

    וְלָא? וַהֲרֵי אִיסּוּר מִצְוָה וְאִיסּוּר קְדוּשָּׁה,

    The Gemara asks: And does the tanna really not mention disputed cases? But there are the cases of a prohibition resulting from a mitzva of the Sages, and a prohibition stemming from sanctity. In other words, the tanna does refer to the cases of a woman who one is prohibited to marry by decree of the Sages, e.g., a distant secondary forbidden relation, and one who is prohibited due to a regular prohibition that preserves the sanctity of the Jewish people or the priesthood.

    דִּפְלִיגִי רַבִּי עֲקִיבָא וְרַבָּנַן — וְקָתָנֵי!

    These are cases concerning which Rabbi Akiva and the Rabbis disagree whether these women are entirely exempt from both levirate marriage and ḥalitza like a forbidden relation, or whether the mitzva of levirate marriage does in fact apply but since the yavam may not marry her in practice, she must be released by ḥalitza . And yet these disputed cases are taught in the mishna.

    בְּפִרְקִין קָא אָמְרִינַן. וְהָא בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין אֶת הַצָּרוֹת לָאַחִין, וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין!

    The Gemara responds: When we say that only accepted halakhot are included in the mishna, we are referring only to our present chapter, whereas the dispute between Rabbi Akiva and the Rabbis is stated in the second chapter. The Gemara raises a difficulty: But in this chapter it is stated that Beit Shammai permit rival wives to the brothers, as they hold that there is no prohibition against rival wives of those with whom relations are forbidden, and Beit Hillel prohibit this. Evidently, the first chapter does deal with disputed cases.

    בֵּית שַׁמַּאי בִּמְקוֹם בֵּית הִלֵּל אֵינָהּ מִשְׁנָה. וַהֲרֵי אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ,

    The Gemara answers: When Beit Shammai express an opinion where Beit Hillel disagree, their opinion is considered as if it were not in the mishna, i.e., it is completely disregarded, as it is commonly accepted that the opinion of Beit Shammai is rejected and not ruled as halakha . Therefore, this cannot be considered a true dispute. The Gemara raises a further difficulty: But there is the case of a wife of a brother with whom he did not coexist, i.e., the yavam was not alive at the time of his brother’s death.