Talmud Builders

    Commentary page

    Yevamot 83b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 83b

    Yevamot 83b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 373 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אמרי בי רב דאמור לעיל הלכה כר' יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה דקמיבעיא לו אליבייהו קידוש מאי:

    מנו רב הונא בפ"ק דסנהדרין (דף יז:):

    ורב הונא הא קאמר אין הלכה אע"ג דמשנינן התם אמרי בי רב רב המנונא היינו היכא דאמר רב הונא דאמרי בי רב דמוכחא מילתא דאאינש אחרינא קאמר אבל היכא דאיתמר סתמא ודאי הוי רב הונא:

    טומטום דבירי שהיה באותו מקום ואוליד ז' בנים אלמא לאו סריס הוא:

    מאין הם אשתו זינתה:

    אטו כל דמקרע זכר משתכח דלא מספקא ליה לרבי יוסי ברבי יהודה בנקבה אלא לסריס הוא דחייש ודינו כסריס דלא חולץ ולא מייבם:

    ה"ק שמא יקרע וימצא נקבה ואפילו נמצא זכר שמא ימצא סריס חמה:

    מאי בינייהו מאי איכא בין ר' יוסי ברבי יהודה לאבוה:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 83b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אין אדם אוסר דבר שאין שלו וא"ת ומ"ש מנותן נבלה או חלב בתבשיל של חברו שנאסר ואר"י דבדבר התלוי במחשבה הוא דאמר הכי כגון משתחוה לבהמת חברו דספ"ב דחולין (דף מ. ושם) דאפי' עשה בה מעשה כגון ששחטה איכא למ"ד דלא אסרה ואיסור כלאים נמי תלוי במחשבה כדאמר במס' כלאים (פ"ה מ"ו) גבי הרואה ירק כשאגיע אלקטנו אפילו הוסיף מאתים מותר לכשאחזור אלקטנו אסור ומטעם זה מפרש ר"ת דנקט בהגוזל (ב"ק דף ק: ושם) נתייאש הימנה ולא גדרה דוקא נתייאש אבל לא נתייאש שהיה עוסק בגדר ולא הספיק לגדור עד שהוסיף מאתים לא קידש:

    אמרי בי רב מנו רב הונא פירש בקונטרס אע"ג דמשנינן בספ"ק דסנהדרין (דף יז: ושם) אמרי בי רב רב המנונא היינו היכא דאמר רב הונא אמרי בי רב דמוכחא מילתא דלאו רב הונא הוא אבל סתמא הוא רב הונא אע"ג דרב המנונא תלמיד חבר דרב חסדא הוה ורב חסדא תלמיד חבר דרב הונא כדמוכח בריש הדר (עירובין דף סב: ושם) ולא יתכן שיאמר רב הונא משמיה דרב המנונא שהיה תלמידו ע"כ תרי רב המנונא הוו דאשכחן רב המנונא שהיה תלמיד של רב כדאמר בהגוזל קמא (ב"ק דף קו.) מכדי רב המנונא תלמידיה דרב הוה ובפ' חלון (עירובין עז:) גבי סולם המצרי לא שמיע לך הא דאמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב ובכיצד מעברין (שם דף נד.) א"ל רב לרב המנונא ברי מדאית לך אוטיב לך וקשה לר"ת על פירוש הקונטרס דאם כן כי פריך התם אמאי דאמר שלחו מתם רבי יוסי בר חנינא מחכו עלה במערבא ר' אלעזר והא שלחו מתם לדברי רבי יוסי בר חנינא ומשני אלא איפוך מאי דוחקיה לאפוכי תרוייהו לימא היכא דמוכח הוי רבי אלעזר אבל סתמא הוי רבי יוסי בר חנינא ולעולם מחכו עלה רבי אלעזר ועוד דכיון דקאמר התם אלא רב המנונא משמע דהדר ביה לגמרי דה"ל למימר היכא דמוכחא שאני ורבינו תם מפרש אלא רב המנונא פי' בכל מקום שתמצא רב הונא אמרי בי רב לא תימא רב הונא אלא אימא אמר רב המנונא אמרי בי רב והא דאשכחן בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נז.) דפליגי אמרי בי רב ארב הונא ורב יהודה וכולהו תלמידי דרב דלמא הא דידיה והא דרביה וק"ק דבפ' המזבח מקדש (זבחים פז.) אמר אמרי בי רב מ"ט דרב חסדא ורב הונא רבו של רב חסדא היה ותימה הוא שבא לפרש את דבריו:

    שמא יקרע ונמצא נקבה פי' ר"ח וכן גרס בבכורות בפרק על אלו מומין (בכורות דף מב:) שמא יקרע וימצא נקבה ואם ימצא זכר שמא ימצא סריס ותימה לר"י מנא ליה הא דלמא ה"ק שמא ימצא נקבה ואם ימצא זכר ודאי ימצא סריס כרבי יהודה דמתני' וי"ל דהא לא מצינא למימר דא"כ מאי נפקא מינה במאי דקאמר בין כך ובין כך אין ראוי כלל ליבם וה"ל למימר טומטום הרי הוא כסריס:

    לא לכל אמר רבי אליעזר אנדרוגינוס זכר הוא שאם אתה אומר כן במוקדשים יקדש - שאל הר' שמואל בחור מר"י דבפרק מי שמת (ב"ב דף קמ:) קאמר רבא לעולם דוחין אותו ויש לו וסיפא רשב"ג היא דתניא ילדה טומטום ואנדרוגינוס רשב"ג אומר אין קדושה חלה עליהן היכי מדמי קדשים לשאר דוכתי דלמא בעלמא סבר דספיקא הוא אבל קדשים בעינן שלא יהא בו ספיקא כדקאמר רבי אליעזר הכא וזכר מפורסם ונקבה מפורסמת למעוטי טומטום והשיב ר"י דגרס התם דתנן כדגריס רבינו שמואל ומייתי ראיה דבריה הוי דאי ספיקא הוי ליקדוש קדושת פה אע"פ שנתמעט מהקרבה דלא יהא אלא דיקלא בעלמא אלא ודאי לא הוי לא זכר ולא נקבה ולכך לא חלה עליו קדושת פה שאמר אם זכר עולה אם נקבה של זבחי שלמים ול"ג דתניא כמו שגורס הר"א בן מאגש ואומר דתניא גבי בכור דלא היה לו לרבא להניח המשנה ולהביא הברייתא שאין להוכיח ממנה ואין להאריך:

    מטמאין בגדים אבית הבליעה טריפה לא חשיב הכא דפליגי בה ר"מ ורבי יהודה ורבי יוסי בזבחים בפרק חטאת העוף (זבחים דף סט:) במולק ונמצא טרפה אם היא מטמאה בגדים והתם נמי מפרש דכל שפסולו בקדש אין מטמא בגדים:

    רבי אליעזר אומר טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאין בגדים מצי למימר דה"ה דכשרים להקרבה כדקאמר דאין אתה יכול להוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם אלא איידי דנקט ת"ק מטמאין נקט נמי איהו אין מטמאין או שמא מדרבנן אסורים להקרבה:

    Tosafot on Yevamot 83b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    הא דאמרינן הוא דאמר כי האי תנא דתניא ר' סימאי אומר כו' קשיא לי אמאי שבקינהו לר' יוסי ור' שמעון דמתניתין ונקט ר' סימאי דברייתא, דהא אמרינן לעיל (יבמות פב, ב) לר' יוחנן דלר' יוסי ור' שמעון אנדרוגינוס נושא לכתחלה ואקשינן והא מדקתני סיפא ר' אלעזר אומר חייבין עליו סקילה כזכר אלמא תנא קמא מספקא ליה ופריק בין למר ובין למר מפשט פשיטא ליה ואיכא בינייהו סקילה משני מקומות. ויש לומר דאין הכי נמי אלא משום דאינהו לא אמרוה בהדיא, ולריש לקיש אפילו ממקום זכר אינו נסקל לתנא קמא דספוקי מספקא ליה, משום הכי ניחא ליה למינקט ר' סימאי דאמר ליה בהדיה כנ"ל.

    ירושלמי (ה"ו) קדש אין חוששין לקדושיו נתקדש חוששין לקדושי נבעל נפסל מן התרומה כנשים. פירוש אם נבעל לפסול מן התרומה. וקשייה ר' ניחא בר סבא ר' יונה בשם רב המנונא אפילו מין במינו בכל שהוא וקשייה אם זכר הוא אין זכר פוסל זכר אם נקבה הוא אין נקבה פוסלת נקבה צד זכרותו של זה פוסלת צד נקבותו של זה. פירש אם אותו אנדרוגינוס פסול מלאכול בתרומה. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות תרומות (הט"ז) שאנדרוגינוס שנבעל לפסול מן התרומה בין דרך זכרותו בין דרך נקבותו ואם נבעל לאנדרוגינוס אחר דרך נקובתו פסול.

    לא לכל א"ר אלעזר אנדרוגינוס זכר הוא תמיהא לי מי הזקיקו לר' אלעזר לומר כן דמדחייב רחמנא עלה סקילה כזכר שמע מינה זכר הוא. ויש לומר דכיון דכתיב את זכר וקא סלקא דעתך דר"א דלפוטרו ממקום נקבותו קאתי, מסבר סבר דדלמא לאו זכר ממש הוא, דאם כן ליחייב משני משכבותיו, וכי היכי דחייב נמי באשה משני משכביה. והיינו דאקשינן ורבנן זכר גרידא מנ"ל, כלומר דלרבנן דהיינו ר' אלעזר דלא מחייב אלא ממקום זכר דלמא האי דחייביה רחמנא להאי לאו משום זכר הוא, דאם כן ליחייב משני מקומות, אלא לר' סימאי ניחא דכיון דמחייב משני מקומות שמעינן ודאי דזכר הוא. ומיהו אף לר' אלעזר ספיקא הוי דדלמא הא דחייב עליה רחמנא היינו משום דזכר הוא, אלא דלא חייב עליה אלא ממקום זכר כשאר זכרים דעלמא כנ"ל. ועדיין צ"ע דהא משמע דלא קדישין ולא מקדישין כלל ואפילו ספיקא לא הוי. ויש לומר דכל היכי דכתב זכר ונקבה למעוטי טומטום ואנדרוגינוס, דזכר ודאי לנו ונקבה ודאית לנו קאמר רחמנא וכדאמרינן בנדה פרק המפלת (נדה כח, ב) גמ' המפלת טומטום ואנדרוגינוס ואמר רב התם טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן או אודם אין חייבין עליהן על ביאת מקדש ואין שורפין עליהן את התרומה כו' שנאמר מזכר עד נקבה תשלחו ודאי זכר ונקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס, ולגבי ערכין דאין נערכין דמעטינהו רחמנא מדכתיב הזכר ואם נקבה דתניא התם בפרק המפלת (שם) הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס יכול לא יהא בערך איש אבל יהא בערך אשה ת"ל הזכר ואם נקבה זכר ודאי ונקבה ודאית. סליק פרק הערל בס"ד

    Rashba on Yevamot 83b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    אמר רב הונא אמר רב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה מב' מקומות פי' כדין הבא על זכר מתיבי ר' אליעזר אומ' אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר בד"א בזכרות שלו וכו' שלא תאמר חייבי' על ב' מקומות מזכר קאמ' לכ"פ בד"א בזכרות שלו פי' באחוריו אבל בנקבות שלו פטור פי' פטור מדאורית' אבל לוקה מכת מרדות כדכתב הרמב"ם ז"ל:

    מ"מ קשה לרב הונא וק"ל מאי מקשה מדר' אליעזר לדרב הונא אמ' רב דהא אמר רב הונא אמר רב כר' יוסי ס"ל וכדאמרי בי רב משמיה דרב ואמרי בי רב היינו רב הונא כדאית' לעיל ור"י ור' אליעזר מיפלג פליגי ואפי' לסברא דר' יוסי דמתני' כדאית' לעיל בהדיא בשמעתי' דר"ל ור"י וכ"ש לסברא דר' יוסי דבריתא וי"ל דכיון דנקיט לה רב הונא סתם ולא קאמר לדברי ר' יוסי משמ' לן דה"ק לכ"ע גזרת הכתוב לחייב עליו משני מקומות דאי זכר מעליא הוא או בריה בפני עצמה או ספקא כדיני דעלמא לענין משכב זכור עשאו הכתוב בב' מקומות כזכר ולקמ' אמרינן מהיכא נפקא לן ולהכי פרכי' ליה מדר' אליעזר ומהדרי' דאיהו דאמ' כר' סימאי דס"ל נמי הכי בדרשא דקרא ור' אליעזר דריש ליה באנפא אחרינא וס"ל דאדרבה לד"ה יש להם לומ' שלא יתחייב עליו אלא במקום זכרותו:

    מ"ט דר' סימאי ורבנן כלומר ר' אלעזר סברא דתלמודא דהלכתא כוותיה ומ"ה קרי ליה בלשון חכמים וכן פירש הרמב"ם ז"ל הלכה כר' אליעזר ואעפ"י שהוא פסק הלכה דאנדרוגינוס בריה כר' יוסי הא פרישנא דר' אפילו לדברי האומ' בריה א"ל מגזרת הכתוב וכדבעי' לברור בסמוך:

    אעפ"י שיש ב' משכבות את זכר כתי' פרש"י ז"ל וה"ק זכרותו של מי שיש לו ב' משכבות לא תשכב ושיילינן ורבנן דהיינו ר' אליעזר זכר גרידא מנא להו פי' כיון דקרא באנדרוגינוס מיירי וק"ל לר' סימאי נמי באנדרוגינוס מיירי ואמאי לא קא בעי זכר גרידא מ"ל וי"ל דר' סימאי הא דכתיב ואת זכר זכר ממש דריש ליה ושמעי' מיניה לעלמא זכר גריד' אבל לר' אליעזר דריש ליה לשון זכרות כדפרש"י ז"ל הילכך לר' סימאי עקר המקרא בא לחייב על הנקבות ולעשות כזכרות ושפיר משתמע דזכרות גרידא חייב אבל לר' אליעזר שפוטר על הנקבות אדרבה הודיעך הכתו' שלא תתחייב אלא על זכרות מי שיש ב' משכבות כנ"ל:

    אשה שלא כדרכה מנ"ל פי' כיון דהאי משכבי דרשי' ליה במשכבי אנדרוגינוס ובעיין בין לר' סימאי בין לר' אלעזר כדפרש"י ז"ל ועיקר נפקא להו מאשה פי' דה"ל למכתב ואת זכר לא תשכב משכבי א"נ תשכב משכבי זכר מאי אשה לרבות ולחייב ב' משכבותיו. ולר' סימאי אנדרוגינוס השוה הכתוב אי נמי לחייב בשתיהן על שתי משכבות זה משום זכר וזה משום אשה אבל לר' אלעזר ה"ק קרא את זכרותו של מי שיש לו ב' משכבות לא תשכב שאם כן אתה מחייב עליו כשם שאתה חייב במשכבי אשה:

    לא לכל א"ר אלעזר אנדרוגינוס זכר מעליא הוא שאם אתה אומר במוקדשי' יקדש פי' אם הקדיש למזבח באמת אנדרוגינוס יהא פשוט קדושת הגוף ואלו לר' אלעזר שמעי' דלא קדיש כלל קדושת הגוף אלא בקדושת דמים בלבד שיפדה בלא מום ומותר אחר פדיון בגיזה ועבודה:

    ומ"ל דלא קדש וכו' ר' אלעזר אמ' טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאים בגדי' בבית הבליעה פי' דמליקתן כשרה לגמרי ואינה כנבלה לטמא בגדים בבית הבליעה שהיה ר' אליעזר אומר כל מקום שנאמר זכר ונקבה פי' כגון בקרבן בהמ' אתה מוציא טומטו' ואנדרוגינו' מן הכלל. ולא קדשי כלל פרש"י ז"ל דבעי זכר ודאי ונקבה ודאית אבל בקרבן העוף לא הוזכר בו זכר ונקבה פי' לפי' דאתיא כי הא דאמרי' בשלהי פ' המפלת גבי טומטום ואנדרגינוס שראו לובן ואודם שאין חייבי' על ביאת מקדש דכתיב מזכר ועד נקבה תשלחו זכר ודאי ונקבה ודאית וכדאמרי' נמי דמה"ט אינם כערך איש ולא כערך אשה ויש ברבותי' הצרפתי' ז"ל שהקשו דההו' טעמא א"ל למ"ד שהם בריה או שהם ספק וכגון טומטו' שהוא ספק אבל לר' אליעזר כיון דגבי משכב זכור דיין ליה כזכר מעליא וכדקת' וחייבי' עליו כזכר הא זכר ודאי לכל אדם דאמאי לא גמירי מיניה לעלמא. והנכון בזה דר' אליעזר לא גמר מקרא דלעיל שיהא כזכר מעליא דאדרבה אפשר לומר שאלו היה זכר מעליא חייב היה על משכבותיו כמו האשה על משכבותיה ואפשר הוא שהוא בריה או אפשר שהוא ספקא וכיון דכן אינו קדוש דבעי' זכר ודאי אלינו וכדממעטינן התם טומטום מפני שדידן ספק אלינו לא קדשי' בתרומה ולא מקדישים לעשות תרומה וכן הוא מפורש יפה בפרש"י ז"ל ובהכי סליק לן פרק הערל בס"ד:

    Ritva on Yevamot 83b · Sefaria · Edition: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain

    Meiri

    טומטום ואנדרוגינוס שבקרבנות אינן ראויין לקרבן ולא סוף דבר בבהמה שנאמר בה זכר ונקבה אלא אף בעוף כן וכבר ידעת במליקת העוף שאם היא ראויה לקרבן הרי היא כשחוטה ואינה נידונית כנבלה לטמא ואם אינה ראויה לקרבן הרי היא נבלה ומטמאה בגדים בבית הבליעה כדין נבלת העוף מעתה עוף שרבע את האשה או שנרבע או שהוקצה לתקרובת עבודה זרה או שנעבד והאתנן והמחיר והטומטום והאנדרוגינוס שמלקם לקרבן הרי הן נבלה גמורה ומטמאין בגדים בבית הבליעה ר"ל שאם אכל מהן כזית מטמא בגדים:

    Meiri on Yevamot 83b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ולחלוץ שלא במקום אחין כו' למאי דקאמרינן הכא דאפילו שלא במקום אחין לא בעיא חליצה לרבי יהודה דסריס ודאי הוא פרש"י במתני' שכתב אהא דקאר"י טומטום כו' לא יחלוץ אם יש אח אחר עכ"ל אינו מדוקדק דהא אפילו באין לו אחין לא בעי חליצה ויש ליישב דלישנא דלא יחלוץ דקאר"י במתני' משמע ליה דביש לו אחין קמיירי ואשמועינן איסורא דלא יחלוץ דלא נפטרה בחליצתו דאי הוה מיירי ר' יהודה באין לו אחין *ולא שמעינן היתירא דלא בעי חליצה מיניה הל"ל לא חולץ כדקתני במתני' דלעיל גבי סריס וההוא לישנא גופיה דלא יחלוץ ר' יוסי בר יהודה קאמר ליה בברייתא דהיינו ע"כ ביש לו אחין ומיהו ע"כ דר' יהודה אית ליה דכסריס ודאי הוא ובאין לו אחין נמי לא בעי חליצה מניה מדלא קאמר שמא יקרע וימצא סריס כדקאמר ר' יוסי בר יהודה בברייתא:

    תוס' בד"ה לא לכל אר"א כו' וסיפא רשב"ג היא דתניא כו' אבל קדשים בעינן שלא יהא בו ספיקא כו' ולהביא הברייתא שאין להוכיח ממנו כו' עכ"ל פי' לדבריהם לגירסת הראב"ן מגא"ש דגרס דתניא ילדה טומטום ואנדרוגינוס רשב"ג אומר אין קדושה חלה עליהן לא מיירי כלל באומר אם הולד זכר עולה ואם נקבה שלמים אלא גבי בכור לחוד מיתני' דאין קדושת בכור חל עליהן דאל"כ לא ה"ל לישתוק מלמייתי כל הברייתא אי משתעי באומר אם זכר עולה כו' והשתא מקשה דלמא בבכור דהיינו קדשים בעינן שלא יהא בו נקבות דזכר ודאי בעינן אבל לגירסת רבינו שמואל דגרס דתנן והיא משנה בפרק כיצד מערימין בתמורה דמיירי באומר אם זכר עולה ואם נקבה שלמים ולא מייתי תלמודא אלא סיפא דארשב"ג שפיר מוכח מינה דבריה הוה דהא בקדושת פה קמיירי וה"ל לחול עליה מיהת קדושת דמים כדיקלא בעלמא אי הוה ספיקא והתוס' דחו גירסת ראב"ן דגרס דתניא וגבי בכור לחוד מיתני' דלמה הניח רבא המשנה והביא הברייתא שאין להוכיח ממנה דבריה הוה כמו שהקשה הר"ש בחור דלמא בקדשים שאני דבעינן זכר ודאי בבכור שלא יהא בו נקבות כלל ומהרש"ל פירש דברי התוס' שכתבו שאין להוכיח ממנו בע"א ולא ידעתי כוונתו ואין להאריך:

    Chidushei Halachot on Yevamot 83b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' אמר רב יהודה אמר רב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה בתוספות בדף זה ע"א ד"ה הלכה כר"י וכן בראשונים הגי' כאן אמר רב הונא אמר רב:

    שם לא לכל אמר ר' אליעזר אנדרוגינוס עי' נדה כח ע"ב תד"ה אמר עולא:

    Gilyon HaShas on Yevamot 83b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 83, Amud Bet, about 373 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “אֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.…”

    2. Segment 217 words

      Opens “אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס מָה לִי אָמַר שְׁמוּאֵל?…”

    3. Segment 317 words

      Opens “הַרְכָּבָה מָה לִי אָמַר שְׁמוּאֵל? תָּא שְׁמַע,…”

    4. Segment 46 words

      Opens “קוֹשִׁי מָה לִי אָמַר רַב? תֵּיקוּ.…”

    5. Segment 548 words

      Opens “קִידּוּשׁ מָה לִי אָמַר רַב? אָמַר רַב…”

    6. Segment 631 words

      Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טוּמְטוּם וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי…”

    7. Segment 733 words

      Opens “תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טוּמְטוּם…”

    8. Segment 813 words

      Opens “מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רָבָא: לִפְסוֹל בִּמְקוֹם אַחִין…”

    9. Segment 944 words

      Opens “אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי…”

    10. Segment 1043 words

      Opens “הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא, רַבִּי…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “וְרַבָּנַן, אַף עַל גַּב דְּאִית בֵּיהּ שְׁנֵי…”

    12. Segment 1212 words

      Opens “וְרַבָּנַן, זָכָר גְּרֵידָא מְנָא לְהוּ? מֵ״אִשָּׁה״. בְּאִשָּׁה…”

    13. Segment 1322 words

      Opens “אָמַר רַב שֵׁזְבִי אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “וּמְנָלַן דְּלָא קָדֵשׁ — דְּתָנוּ רַבָּנַן: הַנִּרְבָּע…”

    15. Segment 1539 words

      Opens “רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֵין מְטַמְּאִין…”

    16. Segment 1612 words

      Opens “אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף אֲנַן…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yevamot 83b · Segment 5 — “…אָמַר רַב? אָמַר רַב יוֹסֵף: תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yevamot 83b · Segment 2 — “…מָה לִי אָמַר שְׁמוּאֵל? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל לְרַב…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yevamot 83b · Segment 5 — “…יוֹסֵי. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מַאי חָזֵית דְּסָמְכַתְּ אַהָא? סְמוֹךְ…

    Original text

    אֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.

    A person cannot render forbidden an item that is not his. Since the grain does not belong to him, he cannot render it forbidden. According to Shmuel, the halakha is in accordance with Rabbi Yosei in this case as well.

    אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס מָה לִי אָמַר שְׁמוּאֵל? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל לְרַב עָנָן: לֵיתַהּ לְבָרַיְיתָא מִקַּמֵּי מַתְנִיתִין.

    A dilemma was raised before the Sages: As for a hermaphrodite, what did Shmuel say? It was stated in the name of Rav that the halakha is ruled in accordance with the opinion of Rabbi Yosei with regard to a hermaphrodite, but no ruling was attributed to Shmuel concerning this case. The Gemara suggests: Come and hear, as Shmuel said to Rav Anan: The baraita is not to be relied upon in the presence of the mishna. This indicates that Shmuel rejects Rabbi Yosei’s opinion as stated in the baraita that a hermaphrodite is considered a creature unto himself.

    הַרְכָּבָה מָה לִי אָמַר שְׁמוּאֵל? תָּא שְׁמַע, דַּאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב עָנָן: תְּנִי כְּמַאן דְּאָמַר שְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשִׁים.

    The Gemara asks further: Concerning grafting, what did Shmuel say? The Gemara suggests: Come and hear, as Shmuel said to Rav Anan that he should teach in accordance with the opinion of the one who said that it is prohibited to plant for thirty-three days before Rosh HaShana of the Sabbatical Year. Evidently, he ruled on this matter in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and not that of Rabbi Yosei.

    קוֹשִׁי מָה לִי אָמַר רַב? תֵּיקוּ.

    The Gemara continues to ask along these lines: With regard to the case of protracted labor, what did Rav say? Does he accept Rabbi Yosei’s opinion, as does Shmuel? No resolution was found for this question, and the Gemara concludes that this dilemma shall stand unresolved.

    קִידּוּשׁ מָה לִי אָמַר רַב? אָמַר רַב יוֹסֵף: תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מַאי חָזֵית דְּסָמְכַתְּ אַהָא? סְמוֹךְ אַהָא! דְּאָמַר רַב אַדָּא אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. ״אָמְרִי בֵּי רַב״ — מַנּוּ? רַב הוּנָא, וְרַב הוּנָא אָמַר: אֵין הֲלָכָה.

    The Gemara further inquires: With regard to proscription, what did Rav say? Rav Yosef said: Come and hear, as Rav Huna said that Rav said that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Abaye said to him: What did you see that led you to rely on that source? Rely on this source; as Rav Adda said that Rav said that the halakha is in fact in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. There is, then, a tradition that Rav accepted Rabbi Yosei’s view. The Gemara responds: When it is stated that the Sages of the school of Rav said a teaching, to whom is it referring? The reference is to Rav Huna. And it was Rav Huna who said that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. It may be presumed, then, that Rav Adda’s version of Rav’s ruling is in error, as preference is given to the report of Rav’s preeminent disciple, Rav Huna.

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טוּמְטוּם וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי אַמֵּי: מַאי עָבֵיד לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה לְטוּמְטוּם דְּבֵירֵי, דְּאוֹתְבוּהּ אַבֵּי כּוּרְסְיָה וְאִיקְּרַע, וְאוֹלֵיד שְׁבַע בְּנִין! וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר לָךְ: חַזֵּר עַל בָּנָיו מֵאַיִן הֵם.

    § It is taught in the mishna that Rabbi Yehuda says: If a tumtum , whose external sexual organs are indeterminate, was torn open so that his genitals were exposed, and he was found to be a male, he must not perform ḥalitza because he is treated like a eunuch. Rabbi Ami said: What would Rabbi Yehuda do with the tumtum living in the town of Biri, who was placed in a seat for an operation, and the tissue covering his genitals was torn open and he later fathered seven children? Evidently, a tumtum who was torn open is not necessarily sexually impotent. The Gemara answers that Rabbi Yehuda could have said to you: Go and inquire about his children and find out from where they came. He did not believe that they were fathered by this man but rather by someone else.

    תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טוּמְטוּם לֹא יַחְלוֹץ, שֶׁמָּא יִקָּרַע וְנִמְצָא סְרִיס חַמָּה. אַטּוּ כֹּל דְּמִקְּרַע זָכָר הָוֵי? הָכִי קָאָמַר: שֶׁמָּא יִקָּרַע וְנִמְצָא נְקֵבָה, וַאֲפִילּוּ נִמְצָא זָכָר — שֶׁמָּא יִמָּצֵא סָרִיס חַמָּה.

    It is taught in a baraita : Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: A tumtum must not perform ḥalitza , as perhaps he will be torn open and found to be a eunuch by natural causes. The Gemara asks: Why did he formulate his teaching in this manner? Is that to say that every tumtum who is torn open is a male? It is certainly possible for a tumtum to be found to be a female. The Gemara explains: This is what he said: A tumtum must not perform ḥalitza , as perhaps he will be torn open and found to be a female, who certainly cannot perform ḥalitza , and even if he is found to be a male, perhaps he will be found to be a eunuch by natural causes.

    מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רָבָא: לִפְסוֹל בִּמְקוֹם אַחִין וְלַחְלוֹץ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם אַחִין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

    The Gemara asks: What is the practical halakhic difference between the opinions of Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei? Rava said: There is a practical difference between them as to whether the ḥalitza performed by a tumtum disqualifies the brothers in a case where there are other brothers in addition to the tumtum . According to Rabbi Yehuda, a tumtum is regarded as definitely sexually impotent, and therefore his ḥalitza is of no consequence. Therefore, if the tumtum went ahead and performed ḥalitza , he has not disqualified the other brothers from performing levirate marriage. According to Rabbi Yosei, however, he is only doubtfully sexually impotent, and therefore he has disqualified the other brothers from performing levirate marriage. And there is also a difference between them as to whether the tumtum must perform ḥalitza where there are no other brothers besides him. According to Rabbi Yehuda he need not do so, whereas according to Rabbi Yosei he must perform ḥalitza owing to his uncertain status.

    אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אָמַר רַבִּי אַבָּא אֲחוּהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בַּר זַבְדִּי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּיבִין עָלָיו סְקִילָה, מִשְּׁתֵּי מְקוֹמוֹת. מֵיתִיבִי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר: אַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּיבִין עָלָיו סְקִילָה כַּזָּכָר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּזַכְרוּת שֶׁלּוֹ, אֲבָל בְּנַקְבוּת שֶׁלּוֹ — פָּטוּר!

    § Rav Shmuel bar Yehuda said that Rabbi Abba, brother of Rabbi Yehuda bar Zavdi, said that Rav Yehuda said that Rav said: With regard to a hermaphrodite, one is liable to receive the punishment of stoning on his account for intercourse at two places, whether one penetrated him anally, in the manner of homosexual intercourse, or through his female organ. The Gemara raises an objection against this from the following teaching. Rabbi Eliezer said: If one had intercourse with a hermaphrodite, he is liable to be punished with stoning on his account as if he had relations with a male. In what case is this statement said? It is if he had relations with him through his male organ, i.e., in the manner of homosexual intercourse, but if he engaged in intercourse with him through his female organ, he is exempt.

    הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא, רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר: אַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּיבִין עָלָיו סְקִילָה מִשְּׁתֵּי מְקוֹמוֹת. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי סִימַאי? אָמַר רָבָא: בַּר הַמְדּוּרֵי אַסְבְּרַהּ לִי: ״וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה״, אֵי זֶהוּ זָכָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁנֵי מִשְׁכָּבוֹת — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה אַנְדְּרוֹגִינוֹס.

    The Gemara answers that Rav stated his opinion in accordance with the opinion of this tanna , as it is taught in the following baraita : Rabbi Simai says: With regard to a hermaphrodite, one is liable to be punished with stoning on his account for intercourse at two places. The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Simai? Rava said: The Sage bar Hamedurei explained the matter to me, based on an allusion to this halakha found in the Bible. The verse states: “And you shall not lie with a male as with a woman [ mishkevei isha ]” (Leviticus 18:22). The phrase mishkevei isha , referring to lying with a woman, appears in the plural. Now, what male has two manners of lying? You must say that this is referring to a hermaphrodite, and the plural form mishkevei , meaning: Lyings, indicates that there is liability for both manners of intercourse with him.

    וְרַבָּנַן, אַף עַל גַּב דְּאִית בֵּיהּ שְׁנֵי מִשְׁכָּבוֹת — ״אֶת זָכָר״ כְּתִיב.

    The Gemara asks: And how do the Rabbis who disagree with Rabbi Simai counter this argument? The Gemara explains: Although he has two manners of lying, it is nevertheless written: “With a male,” indicating that one is liable to be stoned on a hermaphrodite’s account only if he had relations with him in the manner of a male.

    וְרַבָּנַן, זָכָר גְּרֵידָא מְנָא לְהוּ? מֵ״אִשָּׁה״. בְּאִשָּׁה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ מְנָא לְהוּ? מִ״וְּאִשָּׁה״.

    The Gemara asks: And the Rabbis, who explain this entire verse as referring to a hermaphrodite, from where do they derive that a man is prohibited from engaging in relations with an ordinary male? The Gemara answers: They derive it from the words “a woman.” The Gemara asks further: And from where do the Rabbis derive that one is liable to be punished for engaging in intercourse with a woman who is forbidden to him even if he engaged in relations in an unnatural manner, i.e., anal intercourse? The Gemara responds: They derive it from the inclusive “and” in “and…with a woman.”

    אָמַר רַב שֵׁזְבִי אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא לַכֹּל אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַנְדְּרוֹגִינוֹס זָכָר מְעַלְּיָא הוּא, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, בְּמוּקְדָּשִׁין — יִקְדַּשׁ.

    § Rav Shezvi said that Rav Ḥisda said: Not in all regards did Rabbi Eliezer say that a hermaphrodite is a proper male. As, if you say so, that a hermaphrodite is a proper male in every aspect, then with regard to consecrated animals an animal that is a hermaphrodite should become sacred if one consecrated it.

    וּמְנָלַן דְּלָא קָדֵשׁ — דְּתָנוּ רַבָּנַן: הַנִּרְבָּע וְהַמּוּקְצֶה וְהַנֶּעֱבָד וְהָאֶתְנַן וּמְחִיר וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס — מְטַמְּאִין בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה.

    And from where do we derive that it does not become sacred? As the Sages taught in a baraita : With regard to a bird used for sexual relations with a human being, and one set aside for idolatrous purposes, and one that itself was worshipped as an idol, and one given as payment to a prostitute (see Deuteronomy 23:19), and one that was the price of a dog received in exchange for the sale of a dog (see Deuteronomy 23:19), and similarly, a bird that is a tumtum or a hermaphrodite, if one killed any of these birds by pinching their necks in the manner of an offering rather than by ritual slaughter, the birds render him and the garments he is wearing ritually impure, when the birds are eaten and come into contact with his throat. The reason is that pinching is valid only for sacrificial birds; any other bird that is killed by pinching is deemed an unslaughtered carcass. Since none of these birds are fit to be sacrificed, pinching their necks renders them unslaughtered carcasses, and the unslaughtered carcass of a clean bird imparts ritual impurity when it is eaten and reaches the individual’s throat.

    רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה. שֶׁהָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר זָכָר וּנְקֵבָה — אַתָּה מוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מִבֵּינֵיהֶם. וְעוֹף, הוֹאִיל וְלֹא נֶאֱמַר בּוֹ זָכָר וּנְקֵבָה — אִי אַתָּה מוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מִבֵּינֵיהֶם.

    Rabbi Eliezer says: If one pinched the neck of a bird that is a tumtum or a hermaphrodite, it does not render him and the garments he is wearing ritually impure when it is eaten and comes into contact with his throat, as the sanctity of an offering does in fact apply to it. As Rabbi Eliezer would say: Wherever it is explicitly stated in the Torah “male” and “female,” you are to remove a tumtum and a hermaphrodite from among them, as their gender status is in doubt. This is true of animal offerings, with regard to which the Torah uses the terms male and female. In the case of a bird- offering, however, since male and female are not stated with regard to it, but instead the Torah simply mentions turtledoves and young pigeons, you are not to remove a tumtum and a hermaphrodite from among them, as they are fit for the altar. It is evident then that Rabbi Eliezer maintains that a hermaphrodite is not considered a proper male with respect to offerings.

    אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

    Rav Naḥman bar Yitzḥak said: We too learned this explicitly in a baraita that states: Rabbi Eliezer says: