Talmud Builders

    Commentary page

    Yevamot 67a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 67a

    Yevamot 67a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 435 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    ושחרור ישראל ששיעבד עבדו לב"ח ושחררו הלוה יצא לחירות והמלוה גובה מלוה ממקום אחר:

    בכתובתה שהיא אלף זוז דהא מאי דאשבחו ברשותי' אשבחו:

    אבל למיתן דמי ומישקל לא אלא שלו הן עולמי' קמ"ל:

    מתני' והניחה מעוברת אע"פ שיש לה בנים הימנו והיא אוכלת בתרומה לא יאכלו עבדי צאן ברזל בתרומה לפי שהן של יורשים ויש לעובר בהן חלק ואין לעובר כח להאכילן בתרומה אי משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא אי משום דקסבר ילוד מאכיל שאין ילוד אין מאכיל שנאמר (ויקרא כ״ב:י״א) ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו:

    שהעובר פוסל אם בת כהן נישאת לישראל והניחה מעוברת ואין לה בן אחר פוסלה מלשוב לבית אביה כנעוריה:

    ואינו מאכיל אם בת ישראל לכהן היא ומת והניחה מעוברת אין בעובר כח להאכילה וה"ה לעבדים:

    אף בת כהן לכהן כיון דאמרת שאין ילוד אינו מאכיל היאך העבדים אוכלין בתרומה מפני חלקו של עובר שהרי עבדיו הן ואין אוכלים אלא בשבילו והוא אין בו כח להאכיל:

    גמ' במעי כהנת בת כהן מעוברת מכהן. אי אמרת משום זרות ליכא ואי משום שאין ילוד איכא:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 67a · Sefaria

    Tosafot

    פוסל ואין מאכיל נראה לפרש שהעובר פוסל בעבדי אביו ואין מאכיל את אמו דתרוייהו אעבדים ליכא למימר פוסל בעבדי אביו ואין מאכיל בעבדי אביו דכיון דאשמועינן דפוסל היכי משכחת שיאכיל ובקונטרס פירש כולה מילתא אאמו ואע"ג דאעבדים קאי ה"ק שהעובר פוסל ואין מאכיל את אמו וה"ה לעבדיו דפוסל:

    למאי נפקא מינה לעובר במעי כהנת אע"ג דע"כ דרשינן ההיא דרשא דילוד מאכיל דמהאי טעמא אמרינן לקמן דבת ישראל לכהן והניחה מעוברת דלא מאכיל דהתם לא שייך טעמא דעובר במעי זרה זר הוא דאפילו זר מאכיל את אמו ואפילו ממזר כדאמרינן לקמן (יבמות ד' סט:) מ"מ מיבעיא ליה לענין עבדים דאיכא למימר דוקא לענין אמו דכתב בה קרא ויליד ביתו הם יאכלו דמיניה דרשינן שמאכיל את אמו דרשינן ילוד מאכיל אבל עבדים שאוכלים מטעם קנין כספו לא קאמר קרא ילוד מאכיל שאינו ילוד לא:

    היינו דקאמר זו שמעתי כו' ורבנן שהיו אומרים לו כן הוו סברי דטעמא משום דילוד מאכיל:

    אוכלין בשביל כל המשפחה כולה ה"מ למימר דטעמא דרבנן משום דלא סבירא להו דרשא דשאין ילוד אין מאכיל לגבי עבדים ולית להו נמי דעובר במעי זרה זר הוא אלא קבלה היתה בידו דטעמא משום דלא זכי בהו עובר וקצת תימה דהא מסתמא מעשה ידיהם עד שיולד הוא לעובר ולא לבני משפחה קשה לר"י דתנן בפרק יוצא דופן (נדה ד' מד.) דבן יום אחד פוסל מן התרומה ופריך בגמרא מאי איריא בן יום אחד אפי' עובר נמי ומשני רב ששת מתניתין בכהן שיש לו ב' נשים אחת גרושה ואחת שאינה גרושה ויש לו בנים משאינה גרושה ובן יום אחד מן הגרושה פוסל בעבדי אביו ולאפוקי מדרבי יוסי דאמר עובר נמי פוסל קמ"ל בן יום אחד אין עובר לא והשתא למה ליה לאוקמי כשיש לו שתי נשים אפי' אין לו אלא אחת גרושה ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא דאוכלין בשביל כל המשפחה כולה לרבנן ואר"י דרב ששת לטעמיה דאית ליה במי שמת המזכה לעובר קנה ולא אכלי בשביל המשפחה ולהכי מוקי בשיש לו בנים משאינה גרושה ואין העובר שבמעי גרושה פוסל משום דלא חיישינן למיעוטא דסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוו להו זכרים מיעוטא כדלקמן ולאפוקי מדר' יוסי דרבי יוסי חייש למיעוטא ואתי שפיר דבפרק מי שמת (ב"ב קמב. ושם) פריך למ"ד המזכה לעובר קנה מדתנן ביוצא דופן (נדה דף מד. ושם) בן יום אחד נוחל ומנחיל אבל עובר לא ולא פריך מרישא דבן יום אחד פוסל דאיכא לאוקמא בשתי נשים כו':

    זו וסבירא ליה אע"ג דשמואל פסיק באע"פ (כתובות דף נט.) כרבי יוחנן הסנדלר דאין אדם מקנה דשלב"ל שמואל חשיב עובר כבא לעולם:

    Tosafot on Yevamot 67a · Sefaria

    Rashba

    הניח בנים והניחה מעוברת עבדי מלוג אוכלין כדרך שהיא אוכלת עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי. פירש רש"י ז"ל שיש לו חלק ואית ליה זכיה ולא ידעינן אי מתרמי לחלקו ע"כ. ולא ירדתי לסוף דעת רבינו ז"ל, דאפילו לא יבא כלום לחלקו תיפוק ליה משום דעכשיו מיהא יש לו חלק בו והוה ליה כעבד ולזר חלק בו שאינו אוכל משום חלקו של זר. ועוד דאפילו לא יבא לחלקו, מכל מקום קודם שחלקו חלק היה לו בו ובדאורייתא אין בריה, אלא אם כן יסבור רבינו ז"ל דיש ברירה אפילו בדאורייתא כנ"ל. וליתא לדברי יוסי (הזעצער: או שצריך לומר במקום לדברי לדרבי או שצריך להוסיף לדברי רבי.) דהא קיימא לן דאין זכיה לעובר כדאמרינן בריש פרק מי שמת (ב"ב קמא, ב) המזכה לעובר לא זכה. ואף על גב דאמר אביי התם ירושה הבאה מאליה שאני גבי גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו, אנן כרבא סבירא לן דלא משני ליה הכי אלא משום דמרפיא בידייהו, הא לאו הכי קנו כדאיתא התם. דאלמא לרבא אי לאו הכי קנו וירושה כזכיה בעלמא היא. והלכך כיון דקיימא לן דהמזכה לעובר לא קנה אף בירושה הבא מאליה נמי כך. וכולה סוגיא דהתם מוכחא הכי. והראב"ד (הלכות תרומות פ"ח ה"ד) כתב כיון דקיימא לן המזכה לעובר שלו קנה, משום שדעתו של אדם קרובה אצל בנו כדאמר ר' יוחנן התם בפרק מי שמת (בבא בתרא קמב, ב) כל שכן בירושה הבאה מאליה. והרמב"ן נר"ו (בד"ה מאי) השיב עליו שאין אותו הדין אלא תקנה דוקא בשכיב מרע ולא שזוכה מעכשיו אלא לכשיולד זוכה כעין ירושה כדי שלא תטרף דעתו עליו ואין כן בבריא, הלכך אין ראיה ממנו לדין תורה (עיין רא"ש סי' ד' ומאירי).

    Rashba on Yevamot 67a · Sefaria

    Ritva

    הכניסה לו ב' כלים וכו' וכן הלכתא:

    זו שמעתי וזו לא שמעתי פרש"י ז"ל זו שמעתי לאיסור וזו לא שמעתי לאיסו' אלא להתר ואינו מחוור דלא דייק לישנא הכי ועוד מדאמרי' בסמוך וזו לא שמעתי היא היא והאי לישנא לא משמע דשמע בפי' להתר אלא דמאידך שמע' לה וכדאמרי' בעלמא זאת אומרת היא היא ולא ה"ל לאורוכי כולי האי לתלמוד' אלא דליפרוך להא מדקאמר לא שמעתי לכך יש לפרש זו שמעתי בפי' לאיסו' וזו לא שמעתי לא לאיסור ולא להתר והיינו דפרכי' התם דאם איתא דטעמ' משום דילוד מאכיל מאי לא שמעתי היא היא והרי היא כאלו שמע כן בפי':

    זו דברי ר' יוסי פי' דסבר דעובר יש לו זכיה בין לרב' בין לרב יוסף זו ולא סבירא ליה פי' דכל היכא דאמר שום אמורא זו דברי פי' אבל הוא לא סבירא ליה כההוא יחידאה דלהכי אוקמי יחיד אצל רבים מסתמא עד שיפרש התלמוד בהדיא דזו וסבירא ליה היא וכדחזינן זמנין מועטי' דפסקי אמוראי הלכה כיחיד במקום רבים:

    המזכה לעבור קנה פי' אלמא במידי דזכיה דעלמא קנ' וכ"ש בירושה הבאה מאליה דעדיפא טפי כדאמר אביי בפרק יש נוחלין ירושה הבאה מאליה שאני ומיהו לית הלכתא כר' יוסי אלא כרבנן דהכי קי"ל דהמזכה לעובר דעלמא לא קנה כלל ואפילו לעובר בעצמו דאמרי' דקנה מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו דהא פרישנא בדוכתא דההיא אינה אלא בש"מ כדי שלא תטרף דעתו עליו ומתקנתא דרבנן היא וכיון דהמזכה לעובר לא קנה ה"ה אפי' בירושה דאביי הוא דהוה מפליג התם בין ירושה להקנאה בעלמא אבל רבא לא מפליג בה בדברי ר' בפ' יש נוחלין והלכתא כרבא וכי היכא שאין זכיה לעובר במתנה וירושה כך אין משתעבדי' לו דשעבוד וזכיה בהא מילתא דינם שוה וכדמוכח בפ"ק דגיטין בשמעת' דמעמד שלשתן ומיהו יכול אדם לזכות לעובר בקנה ע"מ להקנות וכדאיתא בנדרים וכדכתיבנ' התם בס"ד:

    והודו לו פי' שהודו לו חכמים חבריו לר' יוסי כשהעיד כן אלמ' לא פליג עליה:

    אמר רב אשי מי קתני קבלו ממנו הודו לו קתני אלא מסתבר טעמיה בהא. ומיהו הם היו מקובלים דעובר אין לו זכיה אלא שחזרו והודו לו מדקתני לישנא דהודאה כמודה לבעל דין חבירו בדבר שהיו חולקים ולעולם פלוגתא איכא במילתא ולא עוד אלא דאע"ג דהודו לו דמסתברא טעמיה לא הניחו קבלתם מדלא קתני וקבלו ממנו:

    ה"ג ברישא זכרים יאכלו נקבות כלן לא יאכלו ול"ג כלם זכרים דכלן היכא דאיכא זכרים כלל יאכלו דלא חיישינן לחלקו של עובר כי אולי נקבה היא ואין כלום וכדאמ' בסמוך אבל כלן נקבות לא יאכלו מפני חלקו של עובר דכלהו תנאי אזלי בשיטת ר' יוסי שהעובר יש לו זכיה והיינו דלא מוכחין מהא מתניתין לעיל דפליגי רבנן עליה דר' יוסי ובשכל' נקבות ממ"נ יש לו לעובר זכיה כדמפרש בסמוך:

    חדא ועוד קאמר פי' אין זה כענין חדא ועוד דעלמא דאינין טעמא דפליגי דאלו חדא טעמא הוא לזכר ולנקבה ואינו אלא כעין בין כך בין כלומר דבין שימצא העובר נקבה בין שימצא זכר היא פוסל דממה נפשך יש לו זכיה והא דקאמר חדא ועוד ה"פ דכשאמר כלן נקבות יאכלו נקט טעמא דנקב' פסול' דהא גבי זכרים יאכלו טעמ' משום חשש נקבה וא"כ קתני נקבות כלן לא יאכלו משום דנקבה דלא פסלה בזכרים פסלה בנקבה שהיא יורשה כמותן והדר נקט טעמ' אחריני דדמי דלקמן דשמא ימצא עובר זכר ויהא הזכר ג"כ פוסל ואעפ"י שלא ילדה זו אלא לעולם חוששים לזכר:

    Ritva on Yevamot 67a · Sefaria

    Meiri

    המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר אמר הר"ם מאמר ר' יוסי מפני חלקו של עובר שהוא כאשר הניח המת בנים הרבה מאשה בת ישראל והניחה מעוברת הנה לא יאכלו עבדיו בתרומה מפני שהוא בכלל האחין בירושה:

    אמר המאירי בת ישראל שנשאת לכהן ומת הבעל ויש לה בנים הימנו שנמצאת היא אוכלת בשביל הבנים ומאחר שהיא אוכלת בשביל בנים אף עבדי מלוג שלה אוכלין אלא שאע"פ שיש לה בנים שהיא ועבדי מלוג שלה אוכלין בשבילם ואין לענין אכילתה ואכילת עבדי מלוג שלה חלוק בין שהיא מעוברת לשאינה מעוברת אחר שיש לה בנים מכל מקום בעבדי צאן ברזל נחלקו אחר שהיא מעוברת ונמצא אף העובר בכלל היורשים והרי עבדי צאן ברזל ברשות היורשים הם ונמצא שיש לעובר חלק בהם שלדעת ר' יוסי אין העבדים אוכלין ר"ל עבדי צאן ברזל שהם ברשות היורשים שהרי יש לעובר חלק בהם ונפסלו מפני חלקו של עובר ומפני שהוא סובר עובר במעי זרה זר הוא והרי יש בהם חלק לזר ומכל מקום חכמים סוברים עובר לית ליה זכייה ולא נפסלו מפני חלקו והלכה כחכמים וזו שאמר אחר כן העובר פוסל ואינו מאכיל לא בענין עבדים היא שנויה אלא מילתא באפי נפשה היא ודברי הכל היא ורוצה לומר שהעובר פוסל אם היא בת כהן לישראל ונתגרשה או נתאלמנה וזרע אין לה שאלמלא העבור היתה חוזרת לתרומת אביה והעובר פוסלה ואם היא בת ישראל לכהן שאלו היו לה בנים היתה אוכלת בשביל הבנים ועכשו אין לה בנים אלא שהיא מעוברת אינה אוכלת בשביל העובר דילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל וכן הלכה ודברי הכל היא ומה שאמר אחר כן דברי ר' יוסי אקמייתא קא מהדר ר"ל כשיש לה בנים ונשארה מעוברת שפסל את העבדים מלאכול בתרומה בשביל חלקו של עובר ואמרו לו חכמים מאחר שהעדת לנו כן בבת ישראל לכהן ר"ל שהעבדים פסולין מאכילת תרומה מפני חלקו של עובר ומטעם עובר במעי זרה זר הוא אף בת כהן לכהן שנשארה מעוברת יפסלו עבדי צאן ברזל מאכילת תרומה מפני חלקו של עובר שאע"פ שאינו במעי זרה מכל מקום חלקו של עובר על כל פנים אי אתה מאכילו אלא מכח העובר והרי אמרו שאינו ילוד אינו מאכיל ומכל מקום ר' יוסי סובר שזה שאמרו שאינו ילוד אינו מאכיל פירושו שאין שם ילוד כלל אבל כשיש שם ילוד לאכול בשבילו אין שאינו ילוד מעכב אחר שאינו זר דיו שלא יאכיל לא שיפסול אלא שהלכה כחכמים ואין לעובר זכיה לפסול את העבדים בכך:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    כשם שביארנו לדעת חכמים שהעבדים אוכלים בשביל הבנים הילודים אע"פ שהיא מעוברת כך אם אין לו בנים אוכל בשביל אחים ואין העובר הראוי לירש מעכב ואם אין לו אחים אוכל בשביל כל המשפחה ר"ל בשביל הכהנים הראויים לירש אם לא היה שם עובר שכל שלא נולד העובר זוכה הקרוב בירושה לענין זה שיאכלו העבדים בשבילו אע"פ שהאם אינה אוכלת ואם היה העובר חלל אף הוא פוסלם מתוך חלקו לדעתנו כמו שביארנו בתשיעי של בתרא:

    שמא תאמר היאך פסקנו כאן שאין לעובר זכיה והלא בתשיעי של בתרא קמ"א ב' אמרו דבעובר שלו מיהא יש לו זכיה וכמו שאמרו שם אע"פ שהמזכה לעובר לא קנה בעובר שלו קנה הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ואם תאמר דעת אחרת מקנה אותם שאני ומה נאמר לדעת הפוסקים שאף בירושה הבאה מאליה הוא זוכה ושכך היא שיטתנו כמו שביארנו שם יראה לחכמי הדורות שזו אינה אלא כעין תקנה שמן הסתם כך הוא דעתו של מת ואין למדין הימנו לדין תורה כלל והרבה נתבלבלו בה בחדושין וזהו עיקר הדברים:

    מעתה בת ישראל שנשאת לכהן כל שהניח בנים הן שנשארה מעוברת הן שלא נשארה מעוברת כלם אוכלין הן היא הן עבדי מלוג הן עבדי צאן ברזל ואפילו לא היו שם בנים זכרים שאף הבת מאכלת ואין אומרין שמא העובר יהא זכר ויהא הכל שלו שמכל מקום עכשו אוכלים בשביל הבת ולכשיולד יאכלו בשבילו לא הניח בנים אע"פ שהיא מעוברת אין אחד מאלו אוכלין כלל:

    Meiri on Yevamot 67a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 67, Amud Aleph, about 435 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “וְשִׁחְרוּר — מַפְקִיעִין מִידֵי שִׁעְבּוּד.…”

    2. Segment 225 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה: הִכְנִיסָה לוֹ שְׁנֵי כֵלִים…”

    3. Segment 333 words

      Opens “מַאי קָא מַשְׁמַע לַן — שֶׁבַח בֵּית…”

    4. Segment 424 words

      Opens “מַתְנִי׳ בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּיסֵּת לְכֹהֵן וּמֵת, וְהִנִּיחָהּ…”

    5. Segment 526 words

      Opens “אָמְרוּ לוֹ: מֵאַחַר שֶׁהֵעַדְתָּ לָנוּ עַל בַּת…”

    6. Segment 624 words

      Opens “גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם…”

    7. Segment 731 words

      Opens “לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ — לְעוּבָּר בִּמְעֵי כֹהֶנֶת,…”

    8. Segment 823 words

      Opens “מֵיתִיבִי, אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יוֹסֵי: מֵאַחַר שֶׁהֵעַדְתָּ…”

    9. Segment 937 words

      Opens “אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא: עוּבָּר בִּמְעֵי זָרָה זָר…”

    10. Segment 1034 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: זוֹ דִּבְרֵי…”

    11. Segment 1137 words

      Opens “״זוֹ״ וְלָא סְבִירָא לֵיהּ. הָא אֲמַר לֵיהּ…”

    12. Segment 1226 words

      Opens “וּמִי פְּלִיגִי? מֵתִיב רַבִּי זַכַּאי: זוֹ עֵדוּת…”

    13. Segment 1343 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: הִנִּיחַ בָּנִים — אֵלּוּ וָאֵלּוּ…”

    14. Segment 1434 words

      Opens “רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו:…”

    15. Segment 1528 words

      Opens “מַאי אִירְיָא שֶׁמָּא יִמָּצֵא עוּבָּר זָכָר? תִּיפּוֹק…”

    16. Segment 165 words

      Opens “זְכָרִים יֹאכֵלוּ: וְהָאִיכָּא עוּבָּר! קָסָבַר:…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Yevamot 67a · Segment 14 — “רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו: הַבַּת —…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yevamot 67a · Segment 7 — “…זָרָה זָר הוּא. רַב יוֹסֵף אָמַר: יָלוּד — מַאֲכִיל,…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yevamot 67a · Segment 10 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. אֲבָל…

    Original text

    וְשִׁחְרוּר — מַפְקִיעִין מִידֵי שִׁעְבּוּד.

    and the manumission of a slave release the property from a lien. If someone placed an asset under a lien for his debt and subsequently consecrated it; or if the asset under lien is leavened bread and the festival of Passover arrived; or if the asset is a slave and he freed him, the lien is released, and the creditor must claim his debt from the debtor’s other property. In the case of the robe as well, because it was placed over the corpse, it was consecrated for the dead. Consequently, it is prohibited to derive benefit from it. Therefore, it is released to the woman from under the lien.

    אָמַר רַב יְהוּדָה: הִכְנִיסָה לוֹ שְׁנֵי כֵלִים בְּאֶלֶף זוּז, וְשָׁבְחוּ וְעָמְדוּ עַל שְׁנֵי אֲלָפִים. אֶחָד נוֹטַלְתּוֹ בִּכְתוּבָּתָהּ, וְאֶחָד נוֹתֶנֶת דָּמִים וְנוֹטַלְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁבַח בֵּית אָבִיהָ.

    Rav Yehuda said: If the wife brought with her into the marriage two belongings of guaranteed investment worth one thousand dinars, and they appreciated until they stood at two thousand, one of them she collects as payment of her marriage contract, as it is now worth her dowry of one thousand dinars. And as for the other one, she pays its monetary value and takes it from her husband because it is an asset of her paternal family.

    מַאי קָא מַשְׁמַע לַן — שֶׁבַח בֵּית אָבִיהָ דִּידַהּ הָוֵי? הָא אַמְרַהּ רַב יְהוּדָה חֲדָא זִימְנָא! מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּמָטְיָא לְמִשְׁקַל בִּכְתוּבְּתַהּ, אֲבָל מִיתָּן דְּמֵי וּמִישְׁקָל — לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

    The Gemara asks: What is he teaching us? Is it that assets of her paternal family are hers? Rav Yehuda already said this once, in his previous statement. The Gemara answers: The latter statement was necessary as well, lest you say that this applies only where she comes to collect her marriage contract, which is rightfully hers, but to give money and take assets that are worth beyond what her husband owes her, you might say that she may not do so, although the property in question is an asset of her paternal family. Rav Yehuda therefore teaches us that she may take all of the assets of her paternal family and pay for what they are worth beyond her husband’s debt to her.

    מַתְנִי׳ בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּיסֵּת לְכֹהֵן וּמֵת, וְהִנִּיחָהּ מְעוּבֶּרֶת — לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בִּתְרוּמָה, מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עוּבָּר, שֶׁהָעוּבָּר פּוֹסֵל. וְאֵינוֹ מַאֲכִיל, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי.

    MISHNA: With regard to an Israelite woman who married a priest and he died and left her pregnant, her slaves of guaranteed investment may not partake of teruma during her pregnancy, due to the share of the fetus, as an inheritor of his father, in the ownership of the slaves. In the opposite case, where the Israelite husband of a priest’s daughter died and left her pregnant, the fetus disqualifies her from partaking of teruma . However, in the current case, the fetus does not enable its mother or the slaves to partake of teruma , despite the fact that it is the child of a priest. This is the statement of Rabbi Yosei.

    אָמְרוּ לוֹ: מֵאַחַר שֶׁהֵעַדְתָּ לָנוּ עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן — אַף בַּת כֹּהֵן לְכֹהֵן וּמֵת, וְהִנִּיחָה מְעוּבֶּרֶת — לֹא יֹאכְלוּ עֲבָדֶיהָ בִּתְרוּמָה, מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עוּבָּר.

    The Rabbis said to him: Since you testified before us about the case of an Israelite woman who was married to a priest, in the case of the daughter of a priest who was married to a priest and he died and left her pregnant, her slaves should not partake of teruma either, due to the fetus’s share. The same halakha should apply whether the woman is an Israelite or the daughter of a priest.

    גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם דְּקָסָבַר עוּבָּר בִּמְעֵי זָרָה — זָר הוּא, אוֹ דִלְמָא: יָלוּד — מַאֲכִיל, שֶׁאֵינוֹ יָלוּד — אֵינוֹ מַאֲכִיל?

    GEMARA: A dilemma was raised before the scholars: Is the reason for the ruling of Rabbi Yosei because he holds that a fetus in the womb of a non-priest is a non-priest, as it is considered part of its mother’s body and it becomes a priest only upon birth, and therefore the slaves in which it owns a share will be allowed to eat teruma only at that stage? Or, is Rabbi Yosei perhaps of the opinion that only one who was born enables others to partake of teruma , whereas one who is not yet born does not enable others to partake, although it is considered a priest?

    לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ — לְעוּבָּר בִּמְעֵי כֹהֶנֶת, מַאי? אָמַר רַבָּה, הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי: דְּקָסָבַר עוּבָּר בִּמְעֵי זָרָה זָר הוּא. רַב יוֹסֵף אָמַר: יָלוּד — מַאֲכִיל, שֶׁאֵין יָלוּד — אֵינוֹ מַאֲכִיל.

    What is the practical difference between the two possible reasons? It is the case of a fetus in the womb of the priestess, the daughter of a priest. If Rabbi Yosei’s rationale is that the fetus in the womb of a non-priest is a non-priest, that is not the case here, and therefore the slaves should partake of teruma . What is the halakha in this case? Rabba said that this is Rabbi Yosei’s reasoning: He holds that a fetus in the womb of a non-priest is a non-priest. Rav Yosef said: His rationale is that only one who was born enables others to partake of teruma , whereas one who is not yet born does not enable others to partake.

    מֵיתִיבִי, אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יוֹסֵי: מֵאַחַר שֶׁהֵעַדְתָּ לָנוּ עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, בַּת כֹּהֵן לְכֹהֵן מַהוּ? אָמַר לָהֶם: זוֹ שָׁמַעְתִּי וְזוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי.

    The Gemara raises an objection to Rav Yosef’s opinion from a baraita that continues the last clause of the mishna: The Rabbis said to Rabbi Yosei: Since you testified before us about the case of an Israelite woman married to a priest, in the case of the daughter of a priest married to a priest, what is the halakha ? He said to them: With regard to the former case, I heard from my teachers that the slaves do not partake of teruma , but with regard to this one, I did not hear such a thing.

    אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא: עוּבָּר בִּמְעֵי זָרָה זָר הוּא — הַיְינוּ דְּקָאָמַר לְהוּ: זוֹ שָׁמַעְתִּי וְזוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ: יָלוּד — מַאֲכִיל, שֶׁאֵין יָלוּד — אֵין מַאֲכִיל, מַאי זוֹ שָׁמַעְתִּי וְזוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי? אִיהִי הִיא קַשְׁיָא.

    Granted, if you say that Rabbi Yosei’s reasoning is that a fetus in the womb of a non-priest is a non-priest, this is the reason that he said to them: This case I heard but this case I did not hear. There is a logical distinction between the two cases, as in the latter case the fetus is not in the womb of a non-priest. However, if you say that his rationale is that only one who was born enables others to partake of teruma , whereas one who is not yet born does not enable others to partake, what does he mean by saying: This case I heard but this case I did not hear? It is the same case with regard to this principle. The Gemara concludes: This is a difficult objection.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: יֵשׁ לוֹ בָּנִים — אוֹכְלִים מִשּׁוּם בָּנִים. אֵין לוֹ בָּנִים — אוֹכְלִים מִשּׁוּם אַחִים. אֵין לוֹ אַחִים — אוֹכְלִים מִשּׁוּם מִשְׁפָּחָה כּוּלָּהּ.

    Rav Yehuda said that Shmuel said: This is the statement of Rabbi Yosei. However, the Rabbis say that if the dead husband has children, the slaves partake of teruma due to the children, as they inherit the slaves. If he does not have children, they partake of teruma due to his brothers, who inherit his property. If he does not have brothers either, they partake due to the entire family, which inherits his property. The fetus does not disqualify them, as it does not yet own its share of the inheritance.

    ״זוֹ״ וְלָא סְבִירָא לֵיהּ. הָא אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה: פּוֹק אַיְיתִי לִי בֵּי עַשְׂרָה, דְּאֵימָא לָךְ בְּאַנְפַּיְיהוּ: הַמְזַכֶּה לְעוּבָּר — קָנָה. אֶלָּא: ״זוֹ״ וּסְבִירָא לֵיהּ. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן — דִּפְלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי.

    The Gemara asks: By saying that this is only Rabbi Yosei’s stance, Shmuel seemingly indicates that he himself does not maintain that opinion. However, Shmuel said to Rav Ḥana of Baghdad: Go and bring me an assembly of ten men and I will say to you before them a halakha that I seek to disseminate: One who transfers ownership of an object to a fetus, the fetus acquires it. Consequently, according to Shmuel, a fetus can own property, which is the premise of Rabbi Yosei’s stance that a fetus shares the inheritance even before he is born. The Gemara answers: Rather, although Shmuel said that this is only Rabbi Yosei’s stance, he holds likewise. What is Shmuel teaching us by saying so? He is teaching us that the Rabbis disagree with Rabbi Yosei.

    וּמִי פְּלִיגִי? מֵתִיב רַבִּי זַכַּאי: זוֹ עֵדוּת הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, וְהוֹדוּ לוֹ! אָמַר רַב אָשֵׁי: מִי קָתָנֵי ״וְקִבְּלוּ״? ״וְהוֹדוּ לוֹ״ קָתָנֵי, דְּמִסְתַּבַּר טַעְמֵיהּ.

    The Gemara asks: But do they really disagree? Rabbi Zakkai raised an objection to this statement from a baraita : This was a testimony that Rabbi Yosei testified that he heard from the mouths of Shemaya and Avtalyon, and the Rabbis acknowledged his testimony. Apparently, they accepted his opinion. Rav Ashi said: Does that baraita state: And the Rabbis accepted his testimony? It states: And they acknowledged his testimony, which indicates that his opinion is reasonable. However, they did not accept his ruling.

    תָּנוּ רַבָּנַן: הִנִּיחַ בָּנִים — אֵלּוּ וָאֵלּוּ אוֹכְלִים. הִנִּיחָהּ מְעוּבֶּרֶת — אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵין אוֹכְלִים. הִנִּיחַ בָּנִים, וְהִנִּיחָהּ מְעוּבֶּרֶת — עַבְדֵי מְלוֹג אוֹכְלִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת, עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל — לֹא יֹאכְלוּ, מִפְּנֵי חֶלְקוֹ שֶׁל עוּבָּר. שֶׁהָעוּבָּר פּוֹסֵל וְאֵינוֹ מַאֲכִיל, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי.

    The Sages taught in a baraita : If the priest who was married to an Israelite woman and died left children, both the slaves of usufruct property and the slaves of guaranteed investment may partake of teruma . The slaves of guaranteed investment are owned by the children, who are priests, and the slaves of usufruct property are owned by the woman, who partakes of teruma due to her children. If he left his wife pregnant and did not leave children, both these slaves and those slaves may not partake of teruma . If he left children and left her pregnant, the slaves of usufruct property who belong to her partake of teruma just as she partakes due to her children. However, the slaves of guaranteed investment, who are inherited by the children, may not partake, due to the fetus’s share, as it too inherits them, as a fetus can disqualify one from partaking of teruma but it cannot not enable one to partake. This is the statement of Rabbi Yosei.

    רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו: הַבַּת — מַאֲכֶלֶת, הַבֵּן — אֵינוֹ מַאֲכִיל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: זְכָרִים יֹאכְלוּ כּוּלָּן, נְקֵבוֹת לֹא יֹאכֵלוּ, שֶׁמָּא יִמָּצֵא עוּבָּר זָכָר, וְאֵין לַבָּנוֹת בִּמְקוֹם הַבֵּן כְּלוּם.

    Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, says in the name of his father: If the priest left behind a daughter, she enables the slaves to partake of teruma ; however, a son does not enable them to partake. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: If among the priest’s children there are males, the slaves partake of teruma . But if they are all females, they do not partake, lest the fetus be found to be a male, and daughters do not receive any of the inheritance where there is a son. The male fetus would be the sole inheritor, and it does not enable slaves to partake of teruma .

    מַאי אִירְיָא שֶׁמָּא יִמָּצֵא עוּבָּר זָכָר? תִּיפּוֹק לֵיהּ דִּנְקֵבָה נָמֵי פָּסְלָה! חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר: חֲדָא, דִּנְקֵבָה נָמֵי פָּסְלָה. וְעוֹד, שֶׁמָּא יִמָּצֵא עוּבָּר זָכָר, וְאֵין לַבָּנוֹת בִּמְקוֹם הַבֵּן כְּלוּם.

    The Gemara asks: Why does Rabbi Shimon ben Yoḥai specifically explain that if the children are females, the slaves may not partake of teruma , lest the fetus be found to be a male? Derive the ruling that the slaves do not partake of teruma from the halakha that a female fetus also disqualifies its slaves from partaking of teruma . Since the priest has only daughters, they inherit from him, and the female fetus receives a share in the inheritance too. The Gemara answers: Rabbi Shimon ben Yoḥai stated one reason and another. One reason is that a female also disqualifies its slaves from partaking of teruma , and another reason is lest the fetus be found to be a male, and daughters have no share in the inheritance at all in a place where there is a son.

    זְכָרִים יֹאכֵלוּ: וְהָאִיכָּא עוּבָּר! קָסָבַר:

    The Gemara asks with regard to the first clause of Rabbi Shimon’s statement, that if among the priest’s children there are males, the slaves may partake of teruma : But even though sons inherit from their father, isn’t there a fetus to be accounted for, as perhaps he too is a male, and therefore has a share in the inheritance? The Gemara answers: Rabbi Shimon holds