Talmud Builders

    Commentary page

    Yevamot 46a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 46a

    Yevamot 46a. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 603 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    עובד כוכבים גופא לא קני עובד כוכבים לא קנאו לגופו של זה מתחלה כדאמר לקמן ולא הם קונים זה את זה:

    הקדש חמץ ושחרור עשה שורו אפותיקי והקדישו למזבח דהויא קדושת הגוף פקע שיעבודא דקמא אבל קדושת בדק הבית לא מפקעא כדתנן בערכין (דף כג:) מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים כולן. או אם עשה חמצו אפותיקי לעובד כוכבים והרי הוא מונח בידו של ישראל ובאו שש שעות של ערב הפסח פקע שיעבוד העובד כוכבים הואיל ולא הוי ממש דידיה וחייב זה לבערו:

    ושחרור עשה עבדו אפותיקי לחבירו ושחררו משוחרר ופקע ממונו של מלוה:

    בבלוריא כו' לפניה אין לפי שהן גרים והיא עובדת כוכבים והעובד כוכבים ישראל לא קני לגופיה:

    לאחריה לא אלמא גבי ישראל לא אמרינן קנה עבד עצמו בן חורין:

    בין בסתם שלא פירש הרי אנו טובלין לשם בני חורין:

    במפורש כדרב חמא בר גוריא דקתני וקדם וטבל לשם בן חורין:

    אבל עובד כוכבים גופיה עובד כוכבים שמכר עצמו לישראל קנהו ישראל לגופיה ואם קדם וטבל לשם בן חורין לא קנה עצמו בן חורין:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 46a · Sefaria

    Tosafot

    הקדש חמץ ושחרור מפורש בהשולח (גיטין דף מ:):

    כי נפקי צריכי גיטא דחירותא או לאו מספקא ליה אי דינא דמלכותא דינא או לא ואע"ג דלא קני גופיה הכא קני או דלמא הכא נמי לא קני אלא למעשה ידיו ובנכריותן מיירי אם היו באין להתגייר:

    רבי יוחנן כאידך לישנא ס"ל אומר ר"ת דכולהו מודו דכשנאכל כמות שהוא חי דאין בו משום בישולי עובדי כוכבים דאמר באין מעמידין (ע"ז דף לח.) דאיכא בינייהו דגים קטנים ארזי ודייסא היינו דברים שאין עולים על שלחן מלכים ואין נאכלים כמות שהן חיין ולא נקט כמה דברים הנאכלים כשהן חיין ועולים על שלחן מלכים כמו פירות וגבינה וכיוצא בהן והא דאסר רבי יוחנן התם ביצה אע"ג דראוי לגומעה חיה אין זו אכילה חשובה דהכי נמי בשר מליח מותר לטלטלו בשבת (שבת קכח.) דחזי לאכילה ואפ"ה יש בו משום בישולי עובדי כוכבים:

    אמר ליה ר' עקיבא וכי דנין אפשר משאי אפשר תימה לר' עקיבא מנלן דאין משלשין במכות דבפרק קמא דמכות (דף ה.) ילפינן לה ממיתה והיינו אי אפשר ואין לומר דהתם דגזירה שוה היא מודה ר"ע דדנין משאי אפשר משום דאין ג"ש למחצה אבל הכא בנין אב הוא דהא הכא נמי היקישא הוא כדמסיק בסוף התודה (מנחות דף פב: ושם) דדריש רבי אליעזר מועבדת (שמות יג) שיהו כל העבודות שוות זה כזה ולא קיבל ר"ע אף על גב דאין היקש נמי למחצה:

    Tosafot on Yevamot 46a · Sefaria

    Rashba

    הא דאמרינן וצריך לתקפו במים פר"ח ז"ל וכן בהלכות הרב אלפסי ז"ל כדי שתעלה לו טבילה. ואינו מחוור דפשיטא שאלו אין כל גופו במים לא עלתה לו טבילה, ותניא לקמן (יבמות מז, ב) כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה ובבעל קרי. ונראין דברי רש"י ז"ל שפירש (בד"ה לתקפו) צריך כשמטבילו לשם יהדות לעבדות צריך שיתקפנו במים לתת עליו עול מלאכה במים כדי שתהא נראית כטבילת עבדות, שאפילו יאמר לשם בן חורין לא יהא ממש בדבריו ע"כ. ויגד עליו ריעו הא דמנימין עבדיה דרב אשי דאמר להו רמו ליה אריסא בצואריה.

    הא דאמר רבא הקדש חמץ ושחרור כבר כתבתיה בארוכה במקומות אחרים (גיטין מ, ב. כתובות נט, ב ועיין ב"ק צ, א). כתב הרב אלברצלוני ז"ל שהרב מברך על הטבילה שהוא צריך לה ולא העבד. אבל הרמב"ן ז"ל (בד"ה מסריה) דאינו מברך אלא העבד שהוא עושה מצוה ונכנס תחת כנפי השכינה למקצת מצות (ועיין מאירי). רש"י ז"ל נראה שגורס טבלו עבדיה לפניה. וכן בכל שמועתנו לפניה ולאחריה גרסינן ופירש לפניה קודם שנתגיירה היא ולאחריה לאחר שנתגיירה היא. ואסיקנא דלפניה לא צריך למימר לאחריה צריך למימר, הא בסתמא לא. ומינה דעבד של ישראל לעולם לא קנה עצמו עד שיפרש בין שטבל בפני הישראל בין שטבל שלא בפניו. אבל הרב אלפסי ז"ל גריס בפניה ושלא בפניה, והא לאחר שנתגיירה היא ואפילו בעבד ישראל ממש כל שבפניו אפילו בסתמא ושלא בפניו עד שיפרש. ונראה לי קצת ראיה על זה מדמסריה רב אשי למנימין עבדיה רבינא ולרב אחא, ולא הטבילו הוא בעצמו כדי שלא יטבול סתם בפניו, ולפיכך כל המטביל עבדו ימסרנו לאחרים להטבילו שלא בפניו.

    הא דאנחו למנימין עבדיה דרב אשי זוליתא דטינא ואמרו ליה זיל אמטי לבי מרך. נ"ל להחזיקו עבד בפני הכל בשעת מעשה ממש, כדי שלא יכול לטעון שלשם בן חורין טבל.

    דיהבי זוזי אכרגא דאינשי ומשתעבדי בהו עבידתא יתירתא פירש רש"י ז"ל עכו"ם היו וכשאין נותנין כסף גולגלותם למלך תופסין אותן גבאי המלך. והני דבי רב פפא עשירים היו ופורעין המס לגבאי המלך וקונין אותם לעבדים מהם. וקא מיבעיא ליה אי הוה קנין, דלכי נפקי מיניה ליבעי גיטא דחירותא ופשט ליה דצריכין. ויש מפרשין (רמב"ן ד"ה והא) דגיירם והטבילם בעל כרחן לשם עבדות, וקא מיבעיא ליה אי עבדים נינהו ויכול לגיירם בעל כרחם, אי שעבוד בלחוד הוא ועכו"ם נינהו ואינם גרים בעל כרחן כדאמרינן לקמן (יבמות מח, א) וכל עבד איש ומלתה אותו, עבד איש אתה מל בעל כרחו ואי אתה מל בן איש בעל כרחו. ואי קשיא לך אם כן היה לו לשאול תוך זמן אם הם גרים אם לאו. יש לומר דחדא דאית בה תרתי קא בעיא, דאי פשיטא ליה צריכי גיטא דחירותא ודאי עבדים נינהו ומלין אותן בעל כרחן ומטבילן לשם עבדות. ויש מפרשין שהן בעצמן לוקחין מהן ממון ופורעין לגבאי המלך, וקא בעיא אי הוי כעכו"ם גופיה שמכר עצמו לישראל וצריך גט שחרור, או דלמא אינו אלא שעבוד בעלמא. ולדידי קשיא לי אי עכו"ם נינהו היכי סתים לישניה ואמר דיהבי זוזי אאינשי, דהוה ליה למימר דיהבי זוזי אעכו"ם. ועוד מאי קאמר ומשתעבדי בהו עבידתא יתירתא. ור"ח ז"ל פירש דגרים תושבים הוו, ולפי פירוש זה אינו קשה. ואי לאו דמסתפינא אמינא דישראלי נינהו והיינו דקאמר דמשתעבדי בהו עבידתא יתירתא וכתיב לא תעבוד בו עבודת עבד, ומיהו אינשי דלא מעלו הוו ובעא מיניה אי בעי גיטא דחירותא, כיון דגבאי המלך מוכרין לו. ופשט ליה דמוהרקינהו דהני בספטא דמלכא מנח, דעל דעת כן הם באים לדור בארצו וכאלו לקחם במלחמה שיש לו בהן קנין גוף, דכתיב וישב ממנו שבי (גיטין לח, א) וזה שמכרן לו גופן קנוי לו דעבדים עבריים שנמכרו לו ע"י גבאי המלך, וכי נפקי גיטא דחירותא הוא דצריכין (עיין ריטב"א ומאירי).

    שכן מצינו לאבותינו שמלו ולא טבלו כתב רש"י ז"ל כשמלו בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל תורה וליכנס תחת כנפי השכינה ואיכא למידק מנא ליה דהואי מילה בשעת קבלת התורה, ואי משום דאמרינן בפרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות ט, א) בשלמא מילה דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים, אי נמי מהכא ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, אכתי משעת קבלת התורה מנא לן דהוה. ואפשר דמשמע להו דקרא דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים שנימולו ביציאתן קאמר, כלומר שמלו אותן שלא היו נמולין, ונמולין הטיפו להם דם ברית, וכדאמרינן במכילתא (פ' בא פ"ה) היה ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, הגיעה שבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו עליו השלום שהוא גואל את בניו ולא היו להם מצות שיתעסקו בהן כדי שיתגאלו, שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה, עריה מכל המצות, נתן להם הקב"ה שתי מצות מצות פסח ומצות מילה שיעסקו בהן כדי שיגאלנו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמים. והרמב"ם ז"ל (אסו"ב פי"ג ה"ב) כתב מילה היתה במצרים שנאמר כל ערל לא יאכל בו מל אותן משה רבינו עליו השלום שכולם בטלו מצות מילה בהיותם במצרים חוץ משבטו של לוי שנאמר ובריתך ינצורו ע"כ. ולפי דבריו שבט לוי הטיפו מהן דם ברית שאלולי כן במה נכנסו תחת כנפי השכינה. והרמב"ן ז"ל כתב דכל שהיו נמולין לא היו צריכין להטיף דם ברית, דהא סלקא להו מילה דהא מיפקדי עלה. ולא דמי לגבעוני מהול וערבי מהול, דהתם כיון דלא מיפקדי כמאן דלא מהילו דמו וכדאיתא בע"ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה כז, א) ובני קטורה נמי לא נתחייבו אלא הם אבל זרעם לא. וכן פירש רש"י ז"ל בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נט, ב ד"ה לרבות), והלכך בני לוי וכל אותן שהיו נמולין כבר, נדונו כנשים להכנס תחת כנפי השכינה בטבילה ועם המילה שלהם.

    Rashba on Yevamot 46a · Sefaria

    Ritva

    אפקעיה לשעבודיה כדרבא וסברא דרבוותא ז"ל שכותבי' שטר על דמיו מדין מזיק שעבודו של חבירו וכדאמרי' בגמ' במסכתא גיטין גבי עשה עבדו אפותיקי לחבירו וכ"ש הכא דמשתרשי ליה דמיעבד ובודאי שאם ידעו ב"ד שהו' עבדו של זה והטבילוהו שלא מדעתו חייבים לשלם לו מאי דאפסדו' מדינ' דגרמי וכן דן מה' הר"ם ז"ל:

    הא דרבא פי' בהרבה מקומות בארוכה:

    מתיב רב חסדא מעשה בבלורי' הגיורת שקדמו עבדים וטבלו לפניה פרש"י ז"ל מדלא קא' בפניה ושלא בפני' דלפניה היינו שנפלו קודם טבילתה ועודה בת עכומ"ז ולאחריה שטבלה לאחר שטבלה ונתגיירה ולעולם עבד של ישראל בין בפניו בין שלא בפניו לא קנה עצמו ער שיפרש ורב אלפס ז"ל גורס בפניה ושלא בפני' והא והא לאחר שנתגייר וא"ה קונה עצמו כסתמ' כשטבל בפניו ושלא בפניו. צריך לפרש אבל עכו"מז לפניה פ' שנמכר לישראל קני ליה קנין גופיה כדמפרש ואזיל וכיון דצריך גט או כסף ולא סגי במחילה גם אינו רשאי לטבול אלא כדין עבד ישראל מדעתו וה"ה אם לקחו מן העכו"מז שלקחו מן המלחמה כה"ג עכו"מז קונה אפי' ישראל וכ"ש עכו"מז כדאית' במס' גיטין:

    בהדי דדלי רישא שקלו זולטא דטינא ואנחו ארישא פי' לרווחא דמילתא עשו כן להחזיקו עבד בפני הכל שלא יהא שום פקפו':

    חזי מר הני דבי פפא בר אבא דיהבי זוזי אכירגא דאינשי ומשתעבדי בהו וכו' פרש"י ז"ל כי האנשי' עכו"מז וכשלא היו נותני' כסף גולגולתם היה הגזבר תופסים ומוכרם לעבדים להני דבי פפא שהיו עשירי' וקא מבעיא ליה אם הוא קנין דלכי נפקי מיניה צריכין גיטא דחרותא ושלא יוכלו להתגייר שלא מדעתם ובכלל זה ג"כ אם יוכל להטבילם לשם עבדות בע"כ כדין עבדים כדבעי' למימ' לקמן אלא דחדא מגו תרי בעי' ואין פי' זה נכון חדא דא"כ למה לן למקפד ולמנקט דמשעבדי בהו עבידתא יתירתא כיון דעכו"מז נינהו ועוד דלישנא דאינשי לא משמע משום עכומ"ז ועוד דפ' איזהו נשך הביאוה לענין רבית וגם לר"ח ז"ל שפי' בגרים ותושבים יש להקשות כן והנכון דהכי אינשי ישראלים היו וקא מבעיא לן אם כח במלך וגזבר שלו למוכרם לעבדי' שיהא נדון כעבד עברי שגופו קנוי וצריך גט שחרור או אינו קניין ואינו אלא כחוב בעלמא ואין להם להשתעבד בהם כדין עבד עברי ולא יותר מכדי המס שפרעו בשביל' ואם עשו יש בו איסו' עובד בישראל ואיסו' רבית ונקט עבידת' יתירתא מפני שהיו משתעבדי' בהם יותר מכדי הכרגא ופשיט ליה דמכירת הגזבר מכירת עבד גמור כי המלך קנאם במלחמות ועל מנת כן הניחם בארצו שאם לא יפרעו המס שיוכל למוכרם לעבדים הילכך הרי הם לעבדי' גמורי' וצריכי' גט חירות ממנו כדין עבד שגופו קנוי וא"ת והקי"ל שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג י"ל דההיא לענין דיני העבד לצאת בשש וסימני' או להתירו בשפחה אבל מ"מ קנוי הוא קנין הגוף לענין שעבוד ולהצריכו גט או לקנות עצמו בכסף ולא סגי במחילה:

    ועובדא דאושפיזא דרב אדא דלא ליפרע כרגא ולזדבן כעבד עברי דאעפ"י שעשירים היו הרי יכולים להבריח נכסיהם אלא שהענין כמו שאמרנו דמ"ה לא משתרי בשפחה מפי הר"ם עובדא דר' חייא בר אבא דאיקלע לגובלא וכו' פי' במס' עבוד' כוכבי' בס"ד:

    שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו פרש"י ז"ל כשמלו בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל תורה וליכנס תחת כנפי השכינ'. ויש שואלים ומנא לן שמלו קודם מ"ת וי"מ דהא כתיב כי מולים היו כל העם היוצאים ומהכא דריש ליה בכריתות ומשמע דדרשי' היוצאי' שנמולו ביציאתן והרמב"ן ז"ל מפיק לה דהא כתיב ביה ובריתך ינצורו ובמדרש מצינו גבי מתבוססת בדמיך נתן להם דם פסח ודם מילה מצות שיתעסקו בהם וכיון דאשכחן שהיו מולין ולא אשכחן להו שטבלו קאמ' ר' אליעזר כי במילה זו בלבד נכנסו תחת כנפי השכינה ובודאי כי כל אותם שמלו במצרים כגון שבט לוי וכמצא בהם לא הוצרכו להטיף דם ברית ומילתם מילה גמורה וכבר נצטוו עליה כשהיו בני נח ומיהו טביל' היו צריכי' למאי דקי"ל דאינו גר עד שימול ויטבול וכ"כ הרמב"ם ז"ל (א"ה ובתי' הרשב"א יבמות יש דגם שבט לוי הטיפו ד"ב)

    שכן מצינו באמהות פרש"י ז"ל בנשיהם של יוצאי מצרים ויש מקשי' דהא ק"ל שאין קורי' אמהות אלא ד' כדאית' במ' ברכו' ותירצו דההיא בתפל' לומ' מרים אמנו ויוכבד אמנו:

    1 more comments on this page.

    Ritva on Yevamot 46a · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו ברביעי של גיטין ל"ח א' שהגוי אינו קונה את הישראל לגופו ולא אפילו גוי חברו אלא שהוא קונה אותם למעשה ידיו בין ישראל בין גוי בין שקונה אותם בכסף בין שקונה אותם בחזקה ואם כן אין זה אלא כעין שעבוד ואם מחל שיעבודו כגון שיאמר לו שילך לו נמחל שעבודו ואינו צריך כלום שלא קנאו קנין הגוף שיהא צריך הקנאה ואלו היה קונהו לגופו לא היתה מחילה מועלת בו כלל ואף שטר שחרור אין מועיל בו שאין הגוי בר גיטין אלא היה צריך שיקנהו לעצמו בכסף וישראל קונה את הגוי קנין הגוף להצריך גט בשחרורו ר"ל שלא יהא די לו במחילה אם אמר לו באפי תרי זיל ודוקא כשהגוי עצמו מוכר עצמו לישראל אבל אם הישראל קונהו מגוי לא קנאו למעשי ידיו באותו קנין עד שיטבילנו לשם עבדות ובאותה טבילה ניתוסף לו עליו קנין הגוף שנעשה הענין כאלו כבשו במלחמה ובקנאו מן השבאי כבר ביארנו שישראל קונהו ממנו קנין הגוף אע"פ שהשבאי אינו קונהו אלא למעשה ידיו שמן הדין קונהו אף לגופו אלא שאין קנינו חזק כל כך וכשישראל קונהו ממנו קונהו על הדרך שהיה השבאי קונהו מן הדין ויש מפרשין שאף בקנאו מן השבאי כן ר"ל שאינו קונהו לגופו אלא בטבילה לשם עבדות ומעתה הלוקח עבד מן הגוי וקדם זה העבד וטבל לשם בן חורין ר"ל לשם גרות קנה עצמו בן חורין אלא שכתבו מקצת גדולי הדורות שחייב הוא לכתוב שטר על דמיו מתורת מזיק שעבוד של חברו ואף זו לשיטתנו כשקבל עליו עול מצות בפני שלשה ומל בפניהם על אחת משאר הדרכים שהוזכרו למעלה שמאחר שלא קנאו ישראל אלא למעשה ידיו אין זה אלא כעין שעבוד והשחרור בא ומפקיעו שהקדש חמץ ושחרור מפקיעין את השעבוד כמו שביארנו בקמא פרק החובל פ"ט ב' הא אם קדם הוא והטבילו לשם עבדות אחר שמל שוב אין טבילת גירות מועלת בו שהרי באותה טבילה קנאו לגופו:

    וזה שביארנו בקדם וטבל לשם חירות שקנה עצמו פירושו כשפירש ואמר לשם חירות אני טובל אבל בסתם איני כלום ומכל מקום אם קדם וטבל בפני הבעלים אפילו בסתם קנה עצמו הואיל ושתקו להם הבעלים והיה להם לפרש שלשם עבדות הוא וזהו שהיו מקשים על שמועתנו ממה שאמרו מעשה בבלוריא הגיורת שקדמו עבדיה וטבלו לפניה ואמרו קנו עצמן כו' לפניה אין שלא בפניה לא ותירץ לפניה אפילו בסתם ומדין הודאת בעלים שלא בפניה דיקא במפרש ומכל מקום יש גורסין לפניה אין לאחריה לא והענין הוא שזו באה להתגייר ועבדיה עמה וטבלו לפניה פירושו שנתגיירו קודם לה ומאחר שבאותה שעה אף היא גויה היתה ולא קנאתם אלא למעשה ידים קנו עצמן הא לאחריה כלומר שנתגיירה היא תחלה וטבלו הם אחריה קודם שתטבילם היא לשם עבדות לא קנו עצמן אלמא דבישראל מיהא לא קנו עצמן ותירץ דלפניה אף בסתם דהואיל ואכתי גויה היא ודאי אין זה טובל על דעת שיהא עבד לגוי ויאכילנו טמאות הא לאחריה דוקא במפרש וכן בישראל ואין בה חלוק בין שתהא הטבילה בפני הבעלים בין שלא תהא בפניהם וזהו עיקר הדברים ובמוכר עצמו לישראל מיהא קנאו קנין הגוף אף בלא טבילת עבדות וכדכתיב מהם תקנו ואע"ג דאקשו דילמא בכספא ובטבילה ר"ל בטבילת עבדות וסלקא בקשיא וסוגיין בכוליה תלמודא דמשום קשיא לא דחינן שמעתא דכל היכא דסלקא מילתא בקשיא פי' דקשי הוה להו לרבנן ולא מיחוורו בתירוצה הא שמעתא מיהא לא אידחייא ומשום תיובתא הוא דחינן שמעתא וכן הדבר ברור ברוב התלמוד:

    כשאדם מטביל לשם עבדות צריך שיתקפנו במים ודבר זה יש מפרשים בו שישקענו במים וזו ודאי לא הוצרכה שאין טבילה אלא אם כן כל הגוף עולה במים אלא פירושו שהוא יאחזהו וישקענו שיהא נראה כמכובש תחת ידו עד שאם יאמר לשם בן חורין אני טובל לא יהא מועיל לו וזהו שסמכו ענין לו ממנימין עבדיה דרב אשי דבעא רב אשי לאטבוליה לשם עבדות ומסריה ניהליהו לרבינא ולרב אחא ואמר להו חזו דמינייכו קא בעינא ליה כלומר הזהרו שלא יהא הוא קודם וטובל שאלו כן שמא יאמר לשם בן חורין ויפקע השעבוד וכגון שקנאו מגוי אחר והם נתנו לו מוסרה בצוארו כדי לתקפו במים באותה מוסרה ועשו לה עניבה בקשר הצואר שכשרצו לדחוק את הקשר דוחקין ותוקפין אותו במים כדי לעשותה טבילת עבדות שאם יאמר לשם חירות אני טובל לא יהא מועיל לו כלום וכשהיו רוצין לרפותו כדי שיהו המים נכנסין בלא חציצה עושין שכל שחוצץ בטבילה חוצץ אף בטבילת עבדות וכשיצא הניחו משאוי על ראשו להביאו לבית בעליו ולא לשום צורך אלא לסימן בעלמא שנגמר בו הענין לעבדות גמור:

    טבילת עבדות כתבו הגאונים שאף היא צריכה ברכה ונחלקו בה מי מברכה מהם שאמרו שהרב מברכה שהוא הוא הצריך לה ומהם שאמרו שהעבד מברכה שהוא בעל המצוה ושנכנס בה תחת כנפי השכינה למקצת מצות ונראה לי שאם הדבר נעשה לרצונו של עבד הוא מברכה ואם על כרחו הרב מברכה:

    מנהג קדום היה למלכים ליטול מן הגוים שביניהם כסף גלגלת מכל אחד ואחד וכשאין בידם ליתן או שאין רוצים ליתן גזברי המלך תופסין אותם ומשתעבדים בהם ופעמים מוכרין אותו השעבוד לאחרים שפורעים במקומם כסף גלגלת ומשתעבדים בהם ושאל עליהם אם מלו וטבלו לשם עבדות ויוצאין מהם או על ידי פדיון או על ידי מחילה אם צריכים גט שחרור אם לאו שמא טבילה זו של עבדות הואיל ואין זה קנין גמור אינה מועלת להיותו קנין הגוף ואינו צריך גט שחרור או שמא הואיל וחק מלכות הוא קנין גמור הוא וצריך ופשט ליה דצריך וכן הלכה ולעיקר הדין למדנו מתשובת השאלה שאף הוא יכול למולו ולהטבילו על כרחו ואין אומרין שעבוד בעלמא הוא וגוים נינהו ואין מגיירין אותם בעל כרחם אלא הואיל וחק מלכות הוא עבדות גמור הוא ודרך קנין והוא הדין אם הגוי עצמו ממשכן עצמו באותו כסף גלגלת לפרעו למלך שמאחר שחק המלכות בכך אע"פ שהוא דרך משכון קנין גמור הוא יש מפרשים בשמועה זו שעל ישראלים נאמרה והוא שהביאוה במציעא פרק נשך לענין רבית אם יש באותו שעבוד משום רבית ושאל עליהם אם נקנו קנין הגוף להצריכם גט שחרור שהרי אף עבד עברי יוצא בגט שחרור כמו שביארנו בראשון של קדושין או שמא אין זה דרך קנין והשיב שדרך קנין הוא ואם יוצא ברצון הבעלים לא דיו במחילה עד שיכתוב לו גט שחרור מפני שהמלך מן הדין הוא בא עליהם ממה שיש לו עליהם חוק ידוע והרי הוא לדין מה שחקו עליהם ככובשו במלחמה ושמא תאמר והרי עבד עברי אינו נוהג בזמן שאין יובל הני מילי במכרוהו בית דין או מוכר עצמו לדעת שיציאתו תלויה ביובל ואין כאן יובל אבל כל שזכה בו הגוי בכבוש מוכר ולכל זמן שירצה או לעולם אלא שאסור בשפחה:

    גוי ועבד הבא על בת ישראל כבר ביארנו שהולד כשר ודין יין שמזגו גוי וכן התורמוס אם יש בו משום בשולי גוים אם לאו כבר ביארנו הכל ברביעי של עבודה זרה ל"ח ב':

    בזמן שבית המקדש קיים כשהיה אחד משאר אומות בא להתגייר היה צריך לשלשה דברים מילה וטבילה וקרבן שכך אמרו במסכת כריתות ט' א' ככם כגר ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים אף הגרים כן ופירשו שם מילה מדכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים ופירשו גדולי הרבנים שכשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל תורה מלו וזהו לשון היוצאים וכן אמרו שם אי נמי מדכתיב ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמרו במכילתא בא פ"ה ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים הגיע שבועה שנשבע הב"ה לאברהם שהוא גואל את בניו ולא היו בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה כלומר משוללים ומנוערים מן המצות נתן להם הקב"ה שתי מצות דם פסח ודם מילה ולפי דרכך למדת שמצות מילה נתבטלה במצרים חוץ משבט לוי דכתיב ביה ובריתך ינצורו וכשנצטוו בקרבן הפסח וכל ערל לא יאכל בו מלו כלם וכן פירשו שם טבילה מדכתיב ויקח משה חצי הדם ויזרוק על העם ואין הזאה בלא טבילה וקרבן מדכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ואם כן אף הגר כשבא להתגייר צריך לשלשתן וקרבן שלו שתי תורים או שני בני יונה ועכשו שאין קרבן התבאר שם שדיו במילה וטבילה שאף באותו זמן בני לוי שכבר מלו נכנסו לברית התורה בטבילה כדין בני נח שמלו ובאו להתגייר שאין צריכין אלא טבילה וכדין נשים דהיכא דאיפשר איפשר מעתה גר שבא להתגייר ומל ולא טבל או טבל ולא מל אינו כלום עד שימול ויטבול אבל הרצאת דמים אינה מעכבת בזמן הזה וכן הנשים מיהא דיין בטבילה כמו שביארנו ואף מילה וטבילה פירשו גדולי הדורות דוקא מילה והדר טבילה ואם טבל תחלה צריך לטבול אחר המילה שהטבילה שקודם מילה אינה כלום שהרי עדיין גוי הוא:

    ומה שאמרו כאן באימהות שטבלו ולא מלו יש מפרשים ביציאתן ממצרים בשעת מתן תורה ויש מפרשים ארבע אימהות והוא כשנכנס אברהם לברית שהטביל את שרה וכן בארבע אימהות ומכל מקום משנכנסו לברית האמונה והתורה ונתקבלה עלינו לדורות לא הוצרכנו לטבילה כללית לכניסת דת ואמונה ואינו דומה למילה שנצטוו בפרט כל ערל זכר אשר לא ימול כו' והרי הטבילה כקרבן שהוא אחד ממיני כניסת הברית ולא הוצרכה לאחד ממנו אלא בכניסת הברית הקדום שבמתן תורה:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Yevamot 46a · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה א"ל ר' עקיבא וכו' תימה לר"ע מנלן דאין משלשין במכות וכו'. פי' דאם העידו ג' עדים שחייב פלוני לפלוני נ' מאות והוזמו משלשין הממון ביניהם וכל אחד מהעדים משלמין שליש הממון ואין משלשין במכות שאם העידו ג' עדים שפלוני חייב מלקות אין משלשין המלקות ביניהם דיליף ממיתה דלא שייכא ליחלק:

    Maharam on Yevamot 46a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 46, Amud Aleph, about 603 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “גּוֹי גּוּפָא לָא קָנֵי לֵיהּ, מַאי דְּקָנֵי…”

    2. Segment 210 words

      Opens “כִּדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: הֶקְדֵּשׁ, חָמֵץ וְשִׁחְרוּר —…”

    3. Segment 325 words

      Opens “מֵתִיב רַב חִסְדָּא: מַעֲשֶׂה בִּבְלוֹרְיָא הַגִּיּוֹרֶת שֶׁקָּדְמוּ…”

    4. Segment 414 words

      Opens “אָמַר רָבָא: לְפָנֶיהָ, בֵּין בִּסְתָם בֵּין בִּמְפוֹרֵשׁ.…”

    5. Segment 514 words

      Opens “אָמַר רַב אַוְיָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּלוֹקֵחַ…”

    6. Segment 620 words

      Opens “דִּכְתִיב: ״וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם…”

    7. Segment 740 words

      Opens “וְלֹא הֵם קוֹנִים מִכֶּם. לְמַאי? אִילֵימָא לְמַעֲשֶׂה…”

    8. Segment 87 words

      Opens “פָּרֵיךְ רַב אַחָא: אֵימָא בְּכַסְפָּא וּבִטְבִילָה! קַשְׁיָא.…”

    9. Segment 95 words

      Opens “אָמַר שְׁמוּאֵל, וְצָרִיךְ לְתׇקְפּוֹ בַּמַּיִם.…”

    10. Segment 1030 words

      Opens “כִּי הַאי דְּמִנְיָמִין עַבְדֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי בְּעָא…”

    11. Segment 1137 words

      Opens “אַרְפּוֹ לֵיהּ — כִּי הֵיכִי דְּלָא לֶהֱוֵי…”

    12. Segment 1225 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: חֲזִי מָר…”

    13. Segment 1328 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: אִיכּוֹ שְׁכֵיבִי לָא אֲמַרִי לְכוּ…”

    14. Segment 1432 words

      Opens “רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אִיקְּלַע לְגַבְלָא. חֲזָא…”

    15. Segment 1526 words

      Opens “אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אֲמַר לֵיהּ: צֵא…”

    16. Segment 1644 words

      Opens “עַל בְּנֵיהֶן שֶׁהֵם מַמְזֵרִים — רַבִּי יוֹחָנָן…”

    17. Segment 1716 words

      Opens “וְעַל יֵינָם מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ — מִשּׁוּם:…”

    18. Segment 1845 words

      Opens “וְעַל תּוֹרְמוֹסָן מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי גוֹיִם — לְפִי…”

    19. Segment 1938 words

      Opens “רַבִּי יוֹחָנָן כְּאִידַּךְ לִישָּׁנָא סְבִירָא לֵיהּ, דְּאָמַר…”

    20. Segment 2047 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל, רַבִּי…”

    21. Segment 2117 words

      Opens “וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נָמֵי נֵילַף מֵאָבוֹת, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר…”

    22. Segment 2239 words

      Opens “וְהָתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן לְפֶסַח דּוֹרוֹת…”

    23. Segment 2322 words

      Opens “אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: וְכִי דָּנִין אֶפְשָׁר…”

    24. Segment 241 words

      Opens “אֶלָּא…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Yevamot 46a · Segment 14 — “רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אִיקְּלַע לְגַבְלָא. חֲזָא בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Yevamot 46a · Segment 23 — “אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: וְכִי דָּנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר?…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Yevamot 46a · Segment 8 — “פָּרֵיךְ רַב אַחָא: אֵימָא בְּכַסְפָּא וּבִטְבִילָה! קַשְׁיָא.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yevamot 46a · Segment 9 — “אָמַר שְׁמוּאֵל, וְצָרִיךְ לְתׇקְפּוֹ בַּמַּיִם.

    Original text

    גּוֹי גּוּפָא לָא קָנֵי לֵיהּ, מַאי דְּקָנֵי לֵיהּ הוּא דְּמַקְנֵי לֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל, וְכֵיוָן דִּקְדַם וּטְבַל לְשֵׁם בֶּן חוֹרִין — אַפְקְעֵיהּ לְשִׁעְבּוּדֵיהּ.

    His previous gentile owner did not have ownership of the slave’s body, since a gentile is unable to have ownership of another’s body; rather, he had rights to only the slave’s labor. And only that which he owned in him was he able to sell to the Jew. Therefore, before immersion, the Jew had rights to only the slave’s labor, but not ownership of his body, and therefore, once the slave preempted his owner and immersed for the sake of conversion to make him a freeman, he abrogates his master’s lien upon him.

    כִּדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: הֶקְדֵּשׁ, חָמֵץ וְשִׁחְרוּר — מַפְקִיעִין מִידֵי שִׁעְבּוּד.

    The Gemara notes: This explanation is in accordance with the opinion of Rava, as Rava said: Consecration of an item to the Temple, the prohibition of leavened bread taking effect upon a leavened food, and the emancipation of a slave abrogate any lien that exists upon them.

    מֵתִיב רַב חִסְדָּא: מַעֲשֶׂה בִּבְלוֹרְיָא הַגִּיּוֹרֶת שֶׁקָּדְמוּ עֲבָדֶיהָ וְטָבְלוּ לְפָנֶיהָ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים, וְאָמְרוּ: קָנוּ עַצְמָן בְּנֵי חוֹרִין. לְפָנֶיהָ — אִין, לְאַחֲרֶיהָ — לָא!

    Rav Ḥisda raised an objection from a baraita : There was an incident involving Beloreya the female convert in which her slaves preempted her and immersed before her own immersion for her own conversion. And the details of the incident came before the Sages, and they said: The slaves acquired themselves and became freemen. Rav Ḥisda explains how the baraita poses a challenge: The baraita implies that only because the slaves immersed before her, while she was still a gentile, that yes, they became freemen; however, had they immersed after her, i.e., after she had already converted, then no, they would not have become freemen. The reason for this is presumably that upon her conversion she attains the rights to her slaves’ bodies, and therefore their immersion for the sake of becoming freemen would be ineffective. However, this contradicts the Gemara’s explanation above that when a Jew gains ownership of a slave from a gentile, he has a right to only the slave’s labor.

    אָמַר רָבָא: לְפָנֶיהָ, בֵּין בִּסְתָם בֵּין בִּמְפוֹרֵשׁ. לְאַחֲרֶיהָ, בִּמְפוֹרֵשׁ — אִין, בִּסְתָם — לָא.

    To resolve the challenge Rava said: When the baraita says that because they immersed before her they acquired themselves, that is whether they immersed without a specified intention or whether they immersed with explicit intention to convert and become freemen. However, had they immersed after her, if they did so with explicit intention to convert, then yes, the immersion would achieve that end, but if they did so without a specified intention, then no, their immersion would, by default, be considered for the sake of slavery and they would not become free.

    אָמַר רַב אַוְיָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּלוֹקֵחַ מִן הַגּוֹי, אֲבָל גּוֹי גּוּפֵיהּ — קָנֵי.

    Rav Avya said: They taught that one acquires only the rights to the slave’s labor only with regard to a Jew who purchased a slave from a gentile slave owner, but if a gentile sold his own body as a slave directly to a Jew, then the Jew acquires his body.

    דִּכְתִיב: ״וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ״, אַתֶּם קוֹנִים מֵהֶם, וְלֹא הֵם קוֹנִים מִכֶּם, וְלֹא הֵם קוֹנִים זֶה מִזֶּה.

    As it is written: “Moreover, of the children of the strangers that sojourn among you, of them you may acquire” (Leviticus 25:45). The verse states only that you, i.e., Jews, can acquire a slave from them, i.e., a gentile slave, but they cannot acquire a slave from you, i.e., a Jewish slave, and they cannot acquire a slave from one another.

    וְלֹא הֵם קוֹנִים מִכֶּם. לְמַאי? אִילֵימָא לְמַעֲשֶׂה יָדָיו — אַטּוּ גּוֹי לָא קָנֵי לֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל לְמַעֲשֵׂה יָדָיו? וְהָכְתִיב: ״אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר״, וְאָמַר מָר: ״מִשְׁפַּחַת גֵּר״ — זֶה הַגּוֹי! אֶלָּא לָאו, לְגוּפֵיהּ. וְקָאָמַר רַחֲמָנָא: אַתֶּם קוֹנִין מֵהֶם — אֲפִילּוּ גּוּפֵיהּ.

    When it is derived that: But they cannot acquire slaves from you, to what type of acquisition is it referring? If we say it is for his labor, is that to say that a gentile cannot acquire a Jew for his labor? Isn’t it written: “And if a stranger who is a settler with you becomes rich, and your brother becomes poor beside him, and he sells himself to the stranger who is a settler with you, or to the offshoot of a stranger’s family” (Leviticus 25:47), and the Master said in explanation of the phrase “a stranger’s family” that this is referring to a gentile. If so, the verse explicitly states that a Jew can sell himself as a slave to a gentile. Rather, is it not that the reference is to selling his body, and the Merciful One states that you, i.e., Jews, can acquire a slave from them, which means even his body. Accordingly the verse indicates that a Jew can acquire a gentile slave’s body, but a gentile is unable to acquire ownership of another’s body, even that of another gentile.

    פָּרֵיךְ רַב אַחָא: אֵימָא בְּכַסְפָּא וּבִטְבִילָה! קַשְׁיָא.

    Rav Aḥa refutes Rav Avya’s explanation: Say that the verse is referring to acquiring a gentile slave by both purchasing him with money and then by immersing him for the purpose of slavery, and only in that case does it teach that a Jew acquires the gentile slave’s body. However, until he has been immersed the acquisition is not fully complete, and therefore if the slave immerses himself with the intention to become free, then his immersion would achieve that end. The Gemara concedes: This is difficult.

    אָמַר שְׁמוּאֵל, וְצָרִיךְ לְתׇקְפּוֹ בַּמַּיִם.

    Shmuel said: And if one wishes to ensure that one’s slave does not declare the immersion to be for the sake of conversion, then one needs to hold him tightly in the water in a way that demonstrates the owner’s dominance over the slave at that time, thereby defining the immersion as one for the sake of slavery.

    כִּי הַאי דְּמִנְיָמִין עַבְדֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי בְּעָא (לאטבולי) [לְאַטְבּוֹלֵיהּ]. מַסְרֵיהּ נִיהֲלַיְיהוּ לְרָבִינָא וּלְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא. אָמַר לְהוּ: חֲזוֹ דְּמִינַּיְיכוּ קָבָעֵינָא לֵיהּ, רְמוֹ לֵיהּ אַרְוִיסָא בְּצַוְּארֵיהּ, אַרְפּוֹ לֵיהּ וְצַמְצִמוּ לֵיהּ.

    That is as demonstrated in this incident involving Minyamin, Rav Ashi’s slave: When he wished to immerse him, he passed him to Ravina and Rav Aḥa, son of Rava, to perform the immersion on his behalf, and he said to them: Be aware that I will claim compensation for him from you if you do not prevent my slave from immersing for the sake of conversion. They placed a bridle [ arvisa ] upon his neck, and at the moment of immersion they loosened it and then immediately tightened it again while he was still immersed.

    אַרְפּוֹ לֵיהּ — כִּי הֵיכִי דְּלָא לֶהֱוֵי חֲצִיצָה. צַמְצִמוּ לֵיהּ — כִּי הֵיכִי דְּלָא לַקְדֵּים וְלֵימָא לְהוּ: לְשֵׁם בֶּן חוֹרִין אֲנִי טוֹבֵל. בַּהֲדֵי דְּדַלִּי רֵישֵׁיהּ מִמַּיָּא, אַנְּחוּ לֵיהּ זוּלְטָא דְטִינָא אַרֵישֵׁיהּ וַאֲמַרוּ לֵיהּ: זִיל אַמְטִי לְבֵי מָרָךְ.

    The Gemara explains their actions: They initially loosened it in order that there should not be any interposition between the slave and the water during the immersion, which would invalidate it. They immediately tightened it again in order that the slave should not preempt them and say to them: I am immersing for the sake of becoming a freeman. When he lifted his head from the water they placed a bucket of clay upon his head and said to him: Go and bring this to the house of your master. They did this in order to demonstrate that the immersion had been successful and that he was still a slave.

    אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: חֲזִי מָר הָנֵי דְּבֵי פָּפָּא בַּר אַבָּא, דְּיָהֲבִי זוּזִי לְאִינָשֵׁי לִכְרָגַיְיהוּ וּמְשַׁעְבְּדִי בְּהוּ. כִּי נָפְקִי, צְרִיכִי גִּיטָּא דְחֵירוּתָא, אוֹ לָא?

    Rav Pappa said to Rava: Has the Master seen those of the house of Pappa bar Abba who give money to the tax-collectors on behalf of poor people to pay for their poll tax [ karga ], and as a result they would enslave them. Anyone who did not pay the tax would be taken as a slave for the king. By paying for such people’s taxes, the members of the house of Pappa bar Abba essentially purchased those people, who had become the king’s slaves, for themselves. Rav Pappa asked: When those slaves go free, do they require a bill of emancipation, because the members of the house of Pappa bar Abba actually attained ownership of the slaves’ bodies, or not, as they were owned only for the sake of their labor?

    אֲמַר לֵיהּ: אִיכּוֹ שְׁכֵיבִי לָא אֲמַרִי לְכוּ הָא מִילְּתָא. הָכִי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מוּהְרְקַיְיהוּ דְּהָנֵי, בְּטֻפְסָא דְמַלְכָּא מַנַּח, וּמַלְכָּא אָמַר: מַאן דְּלָא יָהֵיב כְּרָגָא, מִשְׁתַּעְבֵּד לְמַאן דְּיָהֵיב כְּרָגָא.

    He said to him: Were I dead I could not say this matter to you, so it is good that you have asked me while I am still alive, as I know that this is what Rav Sheshet said with regard to the matter: The writ of slavery [ moharkayehu ] of these residents of the kingdom rests in the treasury [ tafsa ] of the king, and in fact all the residents of the kingdom are considered to be full slaves of the king, i.e., he owns their bodies, irrespective of whether they pay their taxes. And so when the king says: One who does not give the poll tax is to be enslaved to the one who does give the poll tax on his behalf, the king’s decree is fully effective in making those residents full slaves of those who paid for them. As such, they will require a bill of emancipation when they are freed.

    רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אִיקְּלַע לְגַבְלָא. חֲזָא בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל דִּמְעַבְּרָן מִגֵּרִים שֶׁמָּלוּ וְלֹא טָבְלוּ, וַחֲזָא חַמְרָא דְיִשְׂרָאֵל דְּמָזְגִי גּוֹיִם וְשָׁתוּ יִשְׂרָאֵל, וַחֲזָא תּוֹרְמוֹסִין דְּשָׁלְקִי גּוֹיִם וְאָכְלִי יִשְׂרָאֵל, וְלָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי.

    § The Gemara relates: Rabbi Ḥiyya bar Abba once happened to come to Gavla. He saw Jewish women there who had become pregnant from converts who were circumcised but had still not immersed to complete their conversion process; and he saw wine of Jews that gentiles were pouring, and Jews were drinking it; and he saw lupines [ turmusin ] that gentiles were cooking, and Jews were eating them; but he did not say anything to them.

    אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אֲמַר לֵיהּ: צֵא וְהַכְרֵז עַל בְּנֵיהֶם שֶׁהֵם מַמְזֵרִים, וְעַל יֵינָם מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ, וְעַל תּוֹרְמוֹסָן מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם, לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה.

    Later, he came before Rabbi Yoḥanan and told him what he had witnessed. Rabbi Yoḥanan said to him: Go and make a public declaration concerning their children that they are mamzerim , and concerning their wine that it is forbidden because it is like wine poured as an idolatrous libation, and concerning their lupines that they are forbidden because they are food cooked by gentiles. One should be stringent and make such a declaration because they are not well-versed in Torah, and if they are left to be lax in this regard they will eventually transgress Torah prohibitions.

    עַל בְּנֵיהֶן שֶׁהֵם מַמְזֵרִים — רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ. דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לְעוֹלָם אֵין גֵּר עַד שֶׁיָּמוּל וְיִטְבּוֹל. וְכֵיוָן דְּלָא טָבֵיל, גּוֹי הוּא. וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל — הַוָּלָד מַמְזֵר.

    The Gemara explains: With regard to the declaration concerning their children that they are mamzerim , Rabbi Yoḥanan conforms to his standard line of reasoning in two halakhot : The first is as Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: One is never considered to be a convert until he has been circumcised and has immersed. And since the convert in the case in Gavla had not immersed, he is still considered a gentile. And the second halakha is as Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to a gentile or a slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the offspring of that union is a mamzer .

    וְעַל יֵינָם מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ — מִשּׁוּם: ״לָךְ לָךְ, אָמְרִין נְזִירָא, סְחוֹר סְחוֹר, לְכַרְמָא לָא תִּקְרַב״.

    And the reason to declare concerning their wine that it is forbidden because it is like wine poured as an idolatrous libation is that although their wine was not actually poured as an idolatrous libation, it was prohibited by rabbinic decree due to the maxim that: Go, go, we say to a nazirite, go around and go around, but do not come near to the vineyard. Although a nazirite is prohibited only from eating produce of the vine, he is warned not even to come into close proximity of a vineyard as a protective measure to ensure that he will not transgress this prohibition. So too, in many cases, the Sages decreed certain items and actions to be prohibited because they understood that if people would partake of them, they would eventually transgress Torah prohibitions.

    וְעַל תּוֹרְמוֹסָן מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי גוֹיִם — לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה. הָא בְּנֵי תוֹרָה שְׁרֵי? וְהָאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כָּל הַנֶּאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי גוֹיִם. וְהָא תּוֹרְמוֹס אֵינוֹ נֶאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי, וְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי גוֹיִם!

    And the final declaration concerning their lupines that they are forbidden because they are food cooked by gentiles is issued because they are not well versed in Torah. The Gemara expresses astonishment: Does this imply that were they students of the Torah their lupines would be permitted? Didn’t Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak say in the name of Rav: Any food item that is eaten as it is, raw, is not subject to the prohibition of food cooked by gentiles, even when cooked by them? But a lupine is not eaten as it is, raw, and therefore it is subject to the prohibition of food cooked by gentiles.

    רַבִּי יוֹחָנָן כְּאִידַּךְ לִישָּׁנָא סְבִירָא לֵיהּ, דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כֹּל שֶׁאֵין עוֹלֶה עַל שׁוּלְחַן מְלָכִים לֶאֱכוֹל בּוֹ אֶת הַפַּת — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי גוֹיִם, וְטַעְמָא דְּאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה, הָא בְּנֵי תוֹרָה שְׁרֵי.

    The Gemara explains that Rabbi Yoḥanan holds in this matter in accordance with the opinion of the other version of what Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak said in the name of Rav: Any food item that lacks sufficient importance such that it does not appear on the table of kings in order to eat bread with it is not subject to the prohibition of food cooked by gentiles. Lupines lack importance and are therefore permitted even if cooked by gentiles. And consequently, the only reason to make a declaration prohibiting the residents of Gavla from eating them is because they are not well versed in Torah, and if they are left to be lax in this regard they will eventually become lax in actual Torah prohibitions; by inference, to those well versed in Torah, it is permitted.

    תָּנוּ רַבָּנַן: גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֲרֵי זֶה גֵּר, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַּאֲבוֹתֵינוּ שֶׁמָּלוּ וְלֹא טָבְלוּ. טָבַל וְלֹא מָל, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הֲרֵי זֶה גֵּר, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בָּאִמָּהוֹת שֶׁטָּבְלוּ וְלֹא מָלוּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: טָבַל וְלֹא מָל, מָל וְלֹא טָבַל — אֵין גֵּר עַד שֶׁיָּמוּל וְיִטְבּוֹל.

    § During their sojourn in Egypt, the children of Israel had the halakhic status of gentiles. At the revelation at Sinai they entered into a national covenant with God in which they attained their status of the Jewish people. This transformation was essentially the mass conversion of the people, and so their preparation for the revelation provides a paradigm of the process required for conversion for all generations. The tanna’im disagree as to which aspects of that original conversion are to be derived for all generations. The Sages taught in a baraita : With regard to a convert who was circumcised but did not immerse, Rabbi Eliezer says that this is a convert, as so we found with our forefathers following the exodus from Egypt that they were circumcised but were not immersed. With regard to one who immersed but was not circumcised, Rabbi Yehoshua says that this is a convert, as so we found with our foremothers that they immersed but were not circumcised. And the Rabbis say: Whether he immersed but was not circumcised or whether he was circumcised but did not immerse, he is not a convert until he is circumcised and he immerses.

    וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נָמֵי נֵילַף מֵאָבוֹת, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר נָמֵי נֵילַף מֵאִמָּהוֹת! וְכִי תֵימָא, אֵין דָּנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר.

    The Gemara questions the opinions in the baraita : But let Rabbi Yehoshua also derive what is required for conversion from our forefathers; why didn’t he do so? And let Rabbi Eliezer also derive the halakha from our foremothers; why didn’t he do so? And if you would say that Rabbi Eliezer did not derive the halakha from our foremothers because he holds one cannot derive the possible from the impossible, i.e., one cannot derive that men do not require circumcision from the halakha that women do not require it, because for women it is a physical impossibility, that claim may be refuted.

    וְהָתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן לְפֶסַח דּוֹרוֹת שֶׁאֵין בָּא אֶלָּא מִן הַחוּלִּין — נֶאֱמַר פֶּסַח בְּמִצְרַיִם, וְנֶאֱמַר פֶּסַח בְּדוֹרוֹת. מָה פֶּסַח הָאָמוּר בְּמִצְרַיִם — אֵין בָּא אֶלָּא מִן הַחוּלִּין, אַף פֶּסַח הָאָמוּר לְדוֹרוֹת — אֵין בָּא אֶלָּא מִן הַחוּלִּין.

    It would appear that Rabbi Eliezer does not accept that principle, as isn’t it taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: From where is it derived with regard to the Paschal lamb brought throughout the generations that it may be brought only from non-sacred animals? A Paschal lamb is stated in the Torah in reference to the lamb that the Jewish people brought prior to the exodus from Egypt, and a Paschal lamb is stated in reference to the yearly obligation throughout the generations. The association between them teaches that just as the Paschal lamb stated in reference to Egypt was only brought from non-sacred animals, since prior to the giving of the Torah there was no possibility to consecrate property, so too, with regard to the Paschal lamb stated in reference to the obligation throughout the generations, it may be brought only from non-sacred animals.

    אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: וְכִי דָּנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר? אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר — רְאָיָה גְּדוֹלָה הִיא, וְנִלְמַד הֵימֶנָּה.

    Rabbi Akiva said to him: But can one derive the possible, i.e., the halakha for the Paschal lamb throughout the generations, where a possibility exists to bring it from consecrated animals, from the impossible, i.e., from the Paschal lamb in Egypt, where it was not a possibility? Rabbi Eliezer said to him: Although it was impossible to bring the Paschal lamb in Egypt from consecrated animals, nevertheless, it is still a great proof, and we may learn from it. It is apparent, then, that Rabbi Eliezer holds that one can derive the possible from the impossible. Therefore the original question stands: Why didn’t Rabbi Eliezer derive from the foremothers that circumcision is not essential for conversion?

    אֶלָּא

    The Gemara concedes: Rather, the baraita must be reinterpreted as follows: