Talmud Builders

    Commentary page

    Yevamot 40b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Yevamot 40b

    Yevamot 40b. The full printed text of this folio side — 32 numbered segments, about 436 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    הוא אסור כו' כל הנך עריות דאורייתא נינהו באשתו וגזרינהו רבנן בחלוצתו:

    בזמן שהיא קיימת אאחותה קאי ולא אשאר עריות:

    באביו משום כלתו:

    ובאבי אביו משום כלת בנו. אע"ג דבאשתו גמורה אין אסורה לאבי אביו אלא מדברי סופרים דהא כלת בנו משניות דרבנן היא ואפילו הכי גזרוה רבנן נמי בחלוצה:

    בבנו משום אשת אב:

    בבן בנו משום אשת אבי אביו שהיא מן השניות:

    באחיו משום אשת אח:

    בבן אחיו משום אשת אחי אביו:

    33 more comments on this page.

    Rashi on Yevamot 40b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אבל אמה ואם אמה לא והא דתנן בפרק ב' (לעיל יבמות כג:) אחד חולץ ואחד מייבם אלמא שרי באחותה שאני התם משום דאימור דידיה איתרמי ליה והא נמי דתנן לקמן בפרקין (יבמות דף מא.) החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה היינו דיעבד:

    וליתני אחין מותרין בכולן קשיא הא דלא קאמר אלא שמע מינה דלא גזרו שניות בחלוצה היינו משום דלקמן מסיק דגזרו ולא שייך לשנויי תנא ושייר כיון דלא תנא שום שניה אלא הני דאורייתא לחוד:

    אמימר מוקי לה כו' כל סוגיא דשמעתין דלא כאמימר כדפרשתי לעיל (יבמות דף כא: ד"ה אמימר):

    בבן בתו לאו משום חולץ לא בעי לאוקמי בבן בתו דסבא דומיא דבן בנו דלא מיירי בבן בנו דסבא דא"כ הויא ליה אשת אחי אביו דאורייתא:

    שמע מינה גזרו שניות בחלוצה והא דלא תני במתניתין אבי אמו ובן בתו משום דתנא ושייר ומיהו רבי חייא דקתני מנינא קשה דלא תנא בן אחותו ובן אחיו מן האם ויש לומר דלא תנא אלא ארבע כנגד ארבע של דברי תורה:

    Tosafot on Yevamot 40b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    מתניתין מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו. פירש רש"י ז"ל כגון שהיהת לאה נשואה לראובן ורחל אחותה נשואה לנכרי דעלמא ולו אשה אחרת כיון שחלץ שמעון ללאה יבמתו נאסרה ברחל וצרתה. והקשו עליו (עיין רמב"ן) דאם כן מצינו צרה שלא במקום מצוה וקיימא לן דאין צרה אלא מאחר כדאמרינן בריש מכלתין (ח, א). ועוד דאפילו הלכה חלוצה עצמה ונשאת לאחר ולו אשה אחרת ומת צרתה ודאי שריא דלא עדיפא חלוצה מגרושה וצרת גרושה מישרא שריא, ומעתה אתה דן קל וחומר לקרובת חלוצת צרה חלוצה שלא במקום מצוה שריא צרת קרובה חלוצה לא כל שכן. אלא הכי פירושו כגון שהיהת לאה נשואה לראובן ורחל אחותה וזלפה נשואות לשמעון אחיו ומת ראובן וחלץ לה יהודה מעתה רחל אחותה אסורה לו וצרתה עמה והכי איתא בפרק ד' אחין (יבמות כז, א).

    אמימר מוקי לה בבר ברא דחולץ וקסבר גזרו שניות בחליצה והא דלא מוקי לה בבר ברא דסבא כדמוקי בנו ובן בנו דמתניתין, משום דאינהו דאורייתא נינהו ור' חייא בשניות תני להו. ועוד דהא תני אחיו ובן אחיו ואי אפשר לך לומר דהיינו אחין מן האם כדמתרצינן בהנהו דמתניתין משום דדברי תורה קרי להו בדר' חייא.

    כך היא גירסת הספרים וכן בספרי הגאונים ז"ל מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא הך דאזלא בהדה לבי דינא גזרי בה רבנן הך דלא אזלה בהדה לבי דינא לא גזרו בה רבנן. וכן גרש"י ז"ל ופירש הוא ז"ל כשלאה חולצת הולכת עמה רחל אחותה וסבורין העם לומר שרחל הוא שחלץ ואם בא לישא צרת רחל יאמרו שצרת חלוצה מותרת אבל כשלאה חולצת אין זלפה צרתה הולכת עמה, ולפי' אם בא לישא אחות זלפה לא אמרינן שאחות חלוצה נסיב. ואף ר"ח ז"ל כן פירש. ואינו מחוור דאם כן אחות חלוצה תאסר לעולם, דהא אתו למימר שזו היא חלוצתו, וחלוצה חוזרת לחולץ ואנן תנן אחותה בזמן שהיא קיימת. ויש מרצים דכל דתקון כעין דאורייתא תקון ואי אפשר להחמיר ולאסור בחלוצה טפי מבגרושה, ואלו אחות גרושתו לאחר מיתת גרושה שריא. ורבותינו בעלי התוס' ז"ל (מא, א בד"ה הך) גורסין הך דאזלא בהדיה לבי דינא והך דלא אזלא בהדיה לבי דינא, כלומר לאה שהלכה עמו לבית דין ונעשה בה מעשה גזרו בה לאסור קרובותיה, אבל צרה דידה דלא אזלה לבית דין ולא נעשה בה מעשה לא גזרו לאסור קרובותיה, אבל צרה דידה דלא אזלה לבית דין ולא נעשה בה מעשה לא גזרו לאסור קרובותיה. ולפי פירוש זה נראה דלא גרסינן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא דברישא דהיינו מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו מאי רישא וסיפא איכא אלא ה"ג מאי שנא ואמאי דסליק מינה קאי דמדקא דחינן ותסברא חליצה דאורייתא היא קא מהדר ומאי שנא דלא גזרינן בה כדגזרינן בחליצה עצמה. ואי נמי יש לעמוד גירסת הספרים וה"ק מאי שנא רישא דרישא דהיינו החולץ ליבמתו אסור בקרובותיה, ומאי שנא סיפא דרישא דהיינו מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו. ולענין הבא על צרת חלוצה פסק רבינו אלפסי ז"ל כר' יוחנן דר' יוחנן וריש לקיש קיימא לן כר' יוחנן בר מהני תלת דאמרינן לעיל (יבמות לו, ב) ואף על גב דקאי שמואל הכא כריש לקיש, הא איפליגו עלה רב אחא ורבינא בריש פרק קמא (י, ב) חד אמר בכרת כריש לקיש וחד בעשה כר' יוחנן, וקיימא לן בכל התורה כולה כרבינא לקולא, ואף על גב דרב אשי קאי התם כריש לקיש, רבינא דבהדי אב אחא קיימא לן כותיה אפילו לגבי רב אשי דבתרא הוא. וכך כתבו רבותינו בעלי התוס' ז"ל וכן כתב הרב בעל ההלכות ז"ל, ור"ח ז"ל כן פסק בפרקין. קמא (והר"א אב ב"ד) [והראב"ד, עפ"י רמב"ן בחי' ובספר הזכות] ז"ל פסק כרב אשי.

    Rashba on Yevamot 40b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    איבעי להו גזרו שניות וכו' וליתני האחין מותרין בכולן פי' ליתנינהו לכלהו אמה ואם אמה ואם אם אמה וליתני האחין מותרין בכולן והשתא הוי תאני כוליה איסורא וכוליה היתירא קשיי' פי' דודאי ק"ק דהכי הוה עדיף לברורי ומיהו למאי דק"ל דגזרו שניות כעריות כדאסיק לקמן דאמרי' דפשיט' ליה לתנא שגזרו שניות כעריות והא רמיזא לה במתני' דדחויי כדלקמן דדחי ליתנינהו ומ"ה לא בעיא לתריצו הכא וקתני עריות לחוד משום היתרא דאחין מ"ה רב"ה ז"ל:

    מאי לאו משום דהויא ליה כלת בנו וא"ת וכיון דמשום מיתנא מיתסרן היכי איצטריך תנא למתנא משום חולץ לחוד י"ל דאע"ג דלא צריך להא אצטריך למילף מינה לעריות ושניות דעלמא דשייכי משום חולץ לחודיה כגון בן בנו או אחיו מן האם או אבי אמו:

    ופרקי משום מיתנא דהויא לה כלת בנו פי' ואיסור קורבא דאית לה מני ואזיל אע"ג דהשתא לא איירי אלא משום מאי דאסירא משום חולץ:

    אמימר מוקים לה בבר ברא דאבא פי' דהא דקתני ובבנו ובנו לאו אחולץ קאי אלא על אביו דקתני רישא קאי והכא קאמר ואסורה באביו ובבנו של אביו שהוא החולץ ובן בנו של אביו שהוא בן החולץ והיינו דפרכי דא"כ היינו אחיו ובן אחיו דקתני בתר הכי:

    אמימר אוקים לה משום חולץ פי' משום אבי אביו וקסבר גזרו שניות כעריות וא"ת אמאי לא מתרצי' כדלעיל דמוקים לה בבר ברא דאבא י"ל דהא לא אפשר דבנו ובן בנו של אביו דבר תורה והכי קתני להו ר' חייא כ"ד שהם שניות מדברי סופרים ועוד דהא תני אחיו ובן אחיו וכ"ת דהנהו אחים מן האם כדאיתא לעיל הא ליתא דהא קארי להו דבר תורה אלמא מאחים מן האב הנאסרי' משום מיתנא דבר תורה הם וזה ברור וכיון דקי"ל כאמימר קי"ל נמי שגזרו שניות כעריות והא אסיקנא נמי בסמוך הכי:

    מתני' מותר אדם בקרובת צרת חליצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו פי' כגון צרת אחות חלוצתו ופי' רש"י ז"ל אפי' כשהיתה אחות חליצתו נשואה לאיש נכרי ומת הנכרי כשם שאסור באחות חלוצתו כך אסור בצרתה והקשו עליו דהא אין צרה ערוה אסורה אלא מאח ואפי' באחות גרוש' ואחות אשה כה"ג שנשאת לנכרי מותרת וגדולה מזו גרושה עצמ' שנשאת לנכרי והיאך יאסר בצרת אחות חלוצתו בכה"ג:

    הא ודאי כד ניים ושכיב רב אמרה להא אלא פי' כגון שני אחין נשואין פי' אחיות לאה ורחל מת ראובן וחלץ יהודה לאשתו ואח"כ מת שמעון הרי הוא אסור ברחל משום אחות חליצה דרבנן ואסור ג"כ בצרתה וחולצת ולא מתייבמות וכדאיתא בפ"ד אחי' דף כ"ז:

    גמ' אמר רב טובי בר קיסמא (י"נ קיסנא) אמר שמואל הבא על אחות חליצה הולד ממזר פי' סבר כר"ל דאמר בפ"ק דצרה כדקיימא קיימא באיסור אשת אח ולא כר' יוחנן דאמר התם דחליצה שליחותה בכלהו עבדא ולית בהן אלא משום לא יבנה אא"ב צרה בראי קיימא משום הכא שרי באחותה פי' דלא חשיבא הא כחליצה למיסרא באחותה משום אחות חליצה ואחות אשת אח היא דשריא בכל דוכתא:

    4 more comments on this page.

    Ritva on Yevamot 40b · Sefaria · Edition: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain

    Meiri

    ומעתה הוא מתחיל למנות הקורבות שנאסרו לחולץ ובאמת יש בהם שלא נאסרו מחמת החליצה אלא מחמת קורבת המיתנא כמו שנבאר בפרטים אלא שמתוך שהתחיל למנותם אע"פ שעיקר כונתו באיסורין הבאין מחמת החליצה מונה והולך סדר איסורין אף אותם שלא נאסרו מחמת החליצה ואמר שהוא אסור באמה שהרי דנין לחלוצתו כגרושתו ונמצאת זו באיסור חמותו ואלמלא החליצה היתה מותרת לו כל שנפקעה הזיקה מחמת חליצת אחד מן האחין שהרי חמותו של אחיו מותרת וכן הדין באם אמה שדנין אותה כאם חמותו וכן אם אביה דנין אותה כאם חמיו וכן בבתה שהיתה לה מאיש אחר כדין בת אשתו וכן בבת בתה ובבת בנה שכל אלו אסורות אף לאחר שגירש את אשתו או אפילו מתה והחלוצה כגרושה ובאחותה בזמן שהיא קיימת הא לאחר מיתתה מותר באחותה שהרי אף באחות גרושה כן:

    והאחים של חולץ מותרים בכל אלו כל שנפקעה הזיקה שלא נאסרו אלא מצד החליצה לחולץ שעשאוה כגירושין:

    והיא אסורה באביו וזה אינו משום חולץ אלא אף לכל האחין שהרי כלתו היא וכן הדין באבי אביו שהרי כלת בנו היא ואע"פ שכלת בנו מן השניות היא גזרו בה ביבמה אצל יבם ואף זו אסורה לשאר אחים שלא חלצו ובבנו שהיה לו מאשה אחרת דהא הויא לה אשת אחי אביו ואף לכל האחים כן ונמצאו אלו השלשה שאף לכל האחין כן ולא משום חלוצה לבד אבל בבן בנו לא נאסרה משום המיתנא שהרי אשת אחי אביו של אביו היא ומותרת אף מדברי סופרים אבל מצד החליצה הויא כגרושתו ונמצאת אצל זה גרושת אבי אביו ואע"פ שאף אשת אבי אביו שניה היא גזרו בה והוא הדין לבן בתו שהרי אשת אבי אמו היא וכן אסורה באחיו של חולץ כאשת אחיו ובבן אחיו כאשת אחי אביו ור"ל אף באחים מן האם:

    מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואין אומרין שהצרה כחלוצה ליאסר בקרובותיה ר"ל שאם ראובן נשא לאה ונכרית עמה ומת בלא בנים וחלץ שמעון לנכרית שנמצאת לאה צרת חלוצתו מותר ברחל שהיא אחות לאה הואיל ולא חלץ ללאה עצמה:

    ואסור בצרת קרובת חלוצתו פירשו גדולי הרבנים כגון ראובן שנשא לאה ונכרי נשא רחל אחותה ואחרת עמה ומת ראובן בלא בנים וחלץ שמעון ללאה ואחר כך מת נכרי כשם ששמעון אסור ברחל שהיא אחות חלוצתו כך אסור בצרת רחל שהיא צרת קרובת חלוצתו ושאלו בגמרא מאי שנא רישא ר"ל קרובת צרת חלוצתו דשריא ומאי שנא סיפא ר"ל צרת קרובת חלוצתו דאסירא שאם כשחלץ לצרת לאה מותר אף ברחל כשחלץ ללאה עצמה למה נאסר בצרת רחל ותירץ האיך דאזלה בהדה לבי דינא גזרו בה רבנן כלומר כשלאה חולצת היא מוליכה רחל אחותה עמה לפני בית דין ואין הרואים יודעים אי זו מהן באה לחלוץ והרבה מהם סוברים שרחל היא החולצת ואם נושא צרתה אחר כן יאמרו צרת חלוצתו נשא אבל כשחלץ לצרת לאה אין צרת לאה מולכת לאה עמה שהרי בחזקת שנאה הן ואין טועין ברחל שתהא אחות חלוצה ולא צרת חלוצה זהו פירוש גדולי הרבנים ויש לתמוה בדבריהם היאך הוא אסור בצרת קרובת חלוצתו על הצד שכתבנו והלא אף בערוה גופה אין צרה אלא במקום מצוה וכמו שביארנו בפרק ראשון י"ג א' שאין צרה אלא מאח ואפילו הלכה חלוצה עצמה ונשאת לאחר ולו אשה אחרת ומת אותה צרה מותרת לו שהרי אף צרת גרושה כן ומתוך כך יש שפירשוה במקום יבום כגון שנשא ראובן את לאה ורחל אחותה נשואה לשמעון אחיו ואחרת עמה מת ראובן וחלץ לה יהודה ויהודה זה אסור ברחל ובצרתה והוא שאמרו בפרק ארבעה אחין כ"ז א' התחיל באחיות לא יגמור אף בצרות התחיל בצרות יגמור אף באחיות שקרובת צרת חלוצה מותרת אף במקום מצוה כמו שביארנו שם ולפי דרכך למדת שאין צרת אחות חלוצה אסורה אלא כשהיא צרת אחות חלוצה בשעת חליצה דמיחלפא בצרת חלוצה על הדרך שכתבנו אבל בצרה הבאה לאחר חליצה כגון שנשאת אחות חלוצתו אחר החליצה לאדם שיש לו אשה אחרת שאין אוסרין לזה אותה האחרת משום צרת אחות חלוצתו שהרי גדולה מזו כתבנו שאף צרת חלוצה הבאה לאחר חליצה מותרת שאין צרה אלא מאח אפילו בצרת ערוה כל שכן בצרת חלוצה ועוד כתבו גאוני ספרד שאפילו נשאת חלוצה זו לאחד מן האחים בעבירה ומת צרתה מותרת כדין צרת מחזיר גרושתו ואף הם כתבו שגזירה זו ענינה אף כשהאחות וצרתה נשואות בשעת החליצה שמכל מקום אף הם סבורים שהיא היא שמת בעלה וחלצה ומכל מקום דוקא לאסור את הצרה דשויוה לאחות חלוצה כחלוצה מגזירת חלוף אבל לאסור את הקרובות לא עשאוה כחלוצה שלא גזרו בצרת אחות חלוצה אלא מחשש צרת חלוצה דאורייתא אבל לאסור קרובותיה הואיל וקרובת חלוצה דרבנן לא חשו בה שאף בדברים אחרים הקלו והוא שיש לך לדון מאחר שלאה מולכת את אחותה לבית דין ובני אדם סבורים שלרחל חלץ תפסל רחל לכהונה וכן תפסל לאחי החולץ ותנן החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והאחים מותרים וכן תפסל אף לאחר מיתת לאה ותנן מתה מותר באחותה אלא שמאחר שאחות חלוצה מדברי סופרים לא גזרו בה כל כך:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    שאלו בסוגיא זו אם גזרו שניות בחלוצה כגון לאסור בת בתו של בנה או בת בתה של בתה על הדרך שגזרו בהן באשתו אע"פ שנתגרשה אם לאו מי אמרינן בערוה דאוריתא כגון בת אשתו ובת בנה ובת בתה גזרו עליהם שניות כגון בת בתו של בנה ובת בתה של בתה אבל בחלוצה שאף בתה ובת בנה ובת בתה דרבנן לא הוסיפו עליהן שניות או דלמא לא שנא וכן הדין והשאלה בשאר שניות כגון אמה של אם אמה וכן ליאסר היא בבן בנו ובבן בתו והביאוה תחילה מדתני במתניתין אם אמה שהיא ערוה דאוריתא באשתו אף בגרושה ולא קתני אמה של אם אמה דאלמא לא גזרו שניות בחלוצה והשיבו דלא שבקה אלא מדאיצטריך למיתני בתר הכי והאחין מותרין בכלן ואי תנא ליה שניה הוה אמינא האחין מותרין אשניה קא מהדר הא באחריני אף האחין אסורין ולאשמועינן דאחין מותרין אף באותן האחרות שהוזכרו שבקינהו לשניות ומכל מקום גזרו שניות אף בחלוצה ודחי ליה דאי משום הא ליתני מותרין בכלן וחזרו והביאוה מדתני והיא אסורה באבי אביו של חולץ ומאי לאו כי אסירא באבי אביו משום חולץ הוא דחשבינן לחלוצתו כאלו נשאה וגירשה והוה ליה אצל אבי אביו של חולץ כלת בנו ואע"פ שאפילו נשאה לא נאסרה כלת בנו אלא מדברי סופרים גזרו עליה בחלוצה ודחי ליה דלאו משום חולץ הוא אלא משום מיתנא שכבר היתה נשואה לו והויא לה אצל אבי האב מכח המיתנא כלת בנו וחזרו והביאוה מדתני אסורה בבן בנו של חולץ מאי לאו משום חולץ ומשום דהויא כגרושתו ונמצאת אשת אבי אביו שהיא שניה ואלמא גזרו שניות אף בחלוצה ודחי ליה דילמא משום מיתנא שהיתה לו נשואה גמורה והרי זו מכח המיתנא אצל בן בנו של חולץ אשת אחי אביו של אביו ולאמימר דמכשר אשת אחי אביו של אביו ר"ל שלא נאסרה אף מדברי סופרים ושהלכה כן כמו שביארנו בפרק כיצד כ"א ב' מוקים לה בבר ברא דסבא שהוא בנו של חולץ והכי קאמר אסורה באביו של חולץ ובבנו של אביו שהוא אחי החולץ ומשום לא יבנה ובבן בנו של אביו שהוא בנו של חולץ וקא בעי אי הכי היינו אחיו ובן אחיו שהרי בנו של זקן הוא אחיו של חולץ ובן בנו הוא בן אחיו של חולץ ותירץ תנא אחים מן האב ותנא אחים מן האם והאי אחיו ובן אחיו באחין מן האם היא כגון שהיו החולץ והמיתנא אחים מן האב ומן האם ולשניהם אח אחד מן האם ולא מן האב ואמר שזו החלוצה אסורה באחיו של חולץ זה שהוא אחיו מאמו ומשום מיתנא דהויא לה אשת אחיו מאמו וכן בבן אחיו ר"ל מאמו דהויא לה אשת אחי אביו מאמו ואף על פי שזו שניה היא מכל מקום הרי מכח מיתנא הוא שהיתה זו נשואה לו ולא משום חולץ וחזרו והביאוה מדתני ר' חייא ארבעה מן התורה כלומר ארבעה אנשים מצינו להם איסור מן התורה אף בחלוצה והם א' אביו של חולץ ולא משום חולץ דהא מדאוריתא לא הויא לה כאשתו שנתגרשה אלא משום מיתנא דהויא לה כלת בנו ב' בנו של חולץ ולא משום חולץ דהא מדאוריתא לאו כאשתו חשבינן לה עד שנדונה אצלו באשת אב אלא משום מיתנא שהרי היא מכחו אצל זה אשת אחי אביו ג' אחיו של חולץ ומשום מיתנא דמאחר שהופקעה הזיקה הויא לה אשת אח ד' בן אחיו של חולץ ומשום מיתנא דהויא לה נמי לגבי האי אשת אחי אביו מן הנשואין ויש באיסור חלוצה ארבעה מדברי סופרים אבי אביו ואבי אמו בן בנו ובן בתו קתני מיהת אבי אביו ר"ל אבי אביו של חולץ דהויא לה לגביה כלת בנו שהיא שניה מאי לאו משום חולץ וגזרו שניות בחלוצה ותירץ לא משום מיתנא דהויא לה מן הנשואין וחזר והביאה מאבי אמו ור"ל אבי אמו של חולץ דהויא לה לגביה כלת בתו שהיא שניה מאי לאו משום חולץ וגזרו שניות בחלוצה לא משום מיתנא דהויא לה כלת בתו מן הנשואין וחזר והביאה מבן בנו ור"ל בן בנו של חולץ מאי לאו משום חולץ שהיא שניה ואלמא גזרו שניות בחלוצה ותירץ לא משום מיתנא ומשום דהויא לה לגביה אשת אחי אביו של אביו ולאמימר דמכשר בה ושהלכה כן כמו שביארנו בודאי מפרש לה משום חולץ וקסבר גזרו שניות בחלוצה ומאי דכתיב בספרים מוקים לה בבר ברא דחולץ שיטפא הוא ומשום דקא מתרץ לעיל מוקים לה בבר בריה דסבא והכא לא הוה מצי למימר הכי דבר בריה דסבא דאוריתא הוא וחזרו והביאוה מבן בתו וודאי הא משום חולץ הוא דדיינינן לה כאשתו והויא לה אשת אבי אמו שהיא שניה דאי משום מיתנא ומשום דהויא לה אשת אחי אבי אמו הא אשת אחי אבי אמו לכולי עלמא שריא אף מדברי סופרים אלא ודאי משום חולץ וגזרו שניות בחלוצה וכן הלכה:

    צרת חלוצה אינה בכרת אלא בלאו ומאחר שכן הבא עליה אין הולד ממזר ואע"פ שהיה לנו לומר הואיל ויצאה מתורת יבום באיסורא קיימא ר"ל באיסור אשת אח וכמו שאמרו צרה אבראי קיימא כלומר שאין החלוצה עושה שליחותה עד שנדון אף הצרה כחלוצה אלא אינה כחלוצה ודנין לה כאשת אח לגמרי אין אומרין כן אלא אדרבה אומרין שהחלוצה שליחותא דידה עבדא ואף היא נדונת כמוה וכשם שבחלוצה עצמה אם חזר וקדשה הוציאה הכתוב מכלל כרת ללאו כדכתיב אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה אף לענין צרה כן ויש חולקין בפסק זה לומר שהולד ממזר ואי אפשר לומר כן שהרי ר' יוחנן וריש לקיש נחלקו בה והלכה כר' יוחנן וכבר ביארנוה בפרק ראשון י' ב':

    Meiri on Yevamot 40b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה וקתני אחיו מן האם כו' וכגון שהיה החולץ והמת אחין מן האב ומן האם ולשניהם אח מן האם שלא מן האב עכ"ל צ"ע למאי דבעי למימר השתא דקתני אחיו מן האם ומשום מיתנא א"נ לא הוה אחיו של החולץ כלל אלא דהמיתנא והאחד מן אחים מן האם ולא מן האב סגי ואמאי נקט במתני' אחיו של החולץ וכן יש להקשות לקמן גבי אבי אמו למאי דבעי למימר משום מיתנא א"נ לא היו אחים מן האם ולא היה אבי אמו של החולץ אלא של המת הוה סגי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yevamot 40b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    תוס' ד"ה ש"מ גזרו שניות בחלוצות והא דלא תני במתני' אבי אמו וכו' משום דתנא ושייר וכו'. יש מקשין הא כתבו התוס' בסמוך לעיל מזה ד"ה וליתני אחין מותרין וכו' ולא שייך לשנויא דתנא ושייר כיון דלא תנא שום שנייה ויש לתרץ דלעיל לא אסיק עדיין דמתני' איירי בשניות כלל ואדרבה שהרי הפשטן הוה סלקא אדעתיה השתא למפשט דלא גזרו שניות בחלוצות ואבי אביו ובן בנו ע"כ צריך אתה לומר שאותו פשטן היה מפרש דלאו משום חולץ הוא אלא משום מיתנא ולכך לא הוה שייך לשנויי תנא ושייר כיון דלא תנא שום שנייה כיון דאיכא לפרש דאבי אביו ובן בנו לאו משום דחולץ אלא משום דמיתנא אבל השתא דאסיק דגזרי שניות בחלוצות ע"כ צ"ל דאבי אביו ובן בנו היו משום חולץ וא"כ תני מתני' שניות בחלוצות יש לתרץ ג"כ הא דלא תני במתני' אבי אמו ובן בתו משום דשייר ולפי זה הא דפריך לעיל ואילו אם אם אמה לא קתני וכו' ואסיק עלה קשיא לא הוי לפי המסקנא לפי מה דמסקינן ש"מ גזרו שניות בחלוצות ואבי אביו ובן בנו הוי מטעם שניות דגזרו בחלוצות וא"כ איירי תנא בשניות בחלוצות יש לשנויי ג"כ הא דלא תני אם אם אמה משום דתנא ושייר אלא דלא משמע כן קצת ויש מתרצין הקושיא שמקשין בענין זה דלעיל כונתם כן בהא דכתבו ולא שייך לשנויי תנא ושייר כיון דלא תנא שום שניה ר"ל דלא תנא כ"א אמה ואם אמה דהוו דאורייתא ודאי אם הוי תני אם אם אמה והוי עוד שניה שנית כגון אם אם אם אמה היינו יכולין לומר דשייר אבל הכא במסקנא כיון דתני במתני' אבי אביו דהוה שנייה נוכל לומר דה"ה אבי אמו דחדא מלתא היא אלא דשייר וכן כיון דתנא ובן בנו דהוה שניה ה"ה בן בתו דחד מלתא היא אלא דשייר וק"ל:

    Maharam on Yevamot 40b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Yevamot, daf 40, Amud Bet, about 436 words in 32 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 32 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “הוּא אָסוּר בְּאִמָּהּ, וּבְאֵם אִמָּהּ, וּבְאֵם אָבִיהָ,…”

    2. Segment 211 words

      Opens “וְהִיא אֲסוּרָה בְּאָבִיו, וּבַאֲבִי אָבִיו, וּבִבְנוֹ, וּבְבֶן…”

    3. Segment 39 words

      Opens “מוּתָּר אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ. וְאָסוּר בְּצָרַת…”

    4. Segment 48 words

      Opens “גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: גָּזְרוּ שְׁנִיּוֹת בַּחֲלוּצָה, אוֹ…”

    5. Segment 517 words

      Opens “בְּעֶרְוָה דְּאוֹרָיְיתָא — גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן שְׁנִיּוֹת,…”

    6. Segment 614 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: הוּא אָסוּר בְּאִמָּהּ וּבְאֵם אִמָּהּ,…”

    7. Segment 730 words

      Opens “דִּלְמָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא תָּנֵי, מִשּׁוּם דְּקָבָעֵי…”

    8. Segment 89 words

      Opens “וְלִיתְנֵי ״אֵם אֵם אִמָּהּ״, וְלִיתְנֵי ״הָאַחִין מוּתָּרִין…”

    9. Segment 919 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: הִיא אֲסוּרָה בְּאָבִיו וּבַאֲבִי אָבִיו.…”

    10. Segment 107 words

      Opens “לָא, מִשּׁוּם מִיתָנָא, דְּהָוְיָא לַהּ כַּלַּת בְּנוֹ.…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: וּבְבֶן בְּנוֹ. מַאי לָאו, מִשּׁוּם…”

    12. Segment 129 words

      Opens “לָא, מִשּׁוּם מִיתָנָא, וְהָוְיָא לַהּ אֵשֶׁת אֲחִי…”

    13. Segment 137 words

      Opens “הָא אַמֵּימָר מַכְשַׁר בְּאֵשֶׁת אֲחִי אֲבִי אָבִיו!…”

    14. Segment 146 words

      Opens “אַמֵּימָר מוֹקֵי לַהּ בְּבַר בְּרָא דְּסָבָא.…”

    15. Segment 1514 words

      Opens “אִי הָכִי, הַיְינוּ אָחִיו וּבֶן אָחִיו? תְּנָא…”

    16. Segment 1630 words

      Opens “תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: אַרְבַּע מִדִּבְרֵי…”

    17. Segment 1712 words

      Opens “קָתָנֵי מִיהָא אֲבִי אָבִיו. מַאי לָאו, מִשּׁוּם…”

    18. Segment 187 words

      Opens “לָא, מִשּׁוּם מִיתָנָא, דְּהָוְיָא לַהּ כַּלַּת בְּנוֹ.…”

    19. Segment 1912 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: אֲבִי אִמּוֹ. מַאי לָאו, מִשּׁוּם…”

    20. Segment 207 words

      Opens “לָא, מִשּׁוּם מִיתָנָא, דְּהָוְיָא לַהּ כַּלַּת בִּתּוֹ.…”

    21. Segment 2113 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: וּבֶן בְּנוֹ. מַאי לָאו, מִשּׁוּם…”

    22. Segment 229 words

      Opens “לָא, מִשּׁוּם מִיתָנָא, וְהָוְיָא לַהּ אֵשֶׁת אֲחִי…”

    23. Segment 2316 words

      Opens “וְהָא אַמֵּימָר מַכְשִׁיר בְּאֵשֶׁת אֲחִי אֲבִי אָבִיו!…”

    24. Segment 2413 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: וּבְבֶן בִּתּוֹ. מַאי לָאו, מִשּׁוּם…”

    25. Segment 2515 words

      Opens “לָא, מִשּׁוּם מִיתָנָא, דְּהָוְיָא לַהּ אֵשֶׁת אֲחִי…”

    26. Segment 2611 words

      Opens “אֶלָּא לָאו, מִשּׁוּם חוֹלֵץ, וּשְׁמַע מִינַּהּ גָּזְרוּ…”

    27. Segment 2721 words

      Opens “מוּתָּר אָדָם וְכוּ׳. אָמַר רַב טוֹבִי בַּר…”

    28. Segment 2821 words

      Opens “אָמַר רַב יוֹסֵף, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא:…”

    29. Segment 298 words

      Opens “אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ צָרָה כַּחֲלוּצָה דָּמְיָא, אַמַּאי…”

    30. Segment 3021 words

      Opens “לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: בֵּין…”

    31. Segment 3122 words

      Opens “אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: וְתִסְבְּרַאּ אֲחוֹת חֲלוּצָה…”

    32. Segment 326 words

      Opens “מַאי שְׁנָא הַאי, וּמַאי שְׁנָא הַאי?…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yevamot 40b · Segment 28 — “אָמַר רַב יוֹסֵף, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: מוּתָּר אָדָם…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yevamot 40b · Segment 27 — “…בַּר קִיסְנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: הַבָּא עַל צָרַת חֲלוּצָה —…

    Original text

    הוּא אָסוּר בְּאִמָּהּ, וּבְאֵם אִמָּהּ, וּבְאֵם אָבִיהָ, וּבְבִתָּהּ, וּבְבַת בִּתָּהּ, וּבְבַת בְּנָהּ, וּבַאֲחוֹתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא קַיֶּימֶת. וְהָאַחִין מוּתָּרִין.

    Accordingly, he is forbidden to engage in relations with her mother, and with her mother’s mother, and with her father’s mother, and with her daughter, and with her daughter’s daughter, and with her son’s daughter, and with her sister while his yevama is still alive. However, the other brothers who did not perform ḥalitza are permitted to her relatives.

    וְהִיא אֲסוּרָה בְּאָבִיו, וּבַאֲבִי אָבִיו, וּבִבְנוֹ, וּבְבֶן בְּנוֹ, בְּאָחִיו, וּבְבֶן אָחִיו.

    And she is forbidden to engage in relations with his father, and with his father’s father, and with his son, and with his son’s son, and with his brother, and with his brother’s son.

    מוּתָּר אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ. וְאָסוּר בְּצָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ.

    The mishna states an additional principle: A man is permitted to engage in relations with a relative of a rival wife of his ḥalutza , i.e., his yevama with whom he performed ḥalitza . Since he did not perform ḥalitza with her, she is not regarded as though she had actually been married to him. However, he is forbidden to engage in relations with a rival wife of a relative of his ḥalutza , i.e., in addition to being forbidden to the relatives of his ḥalutza , he is also forbidden to their rival wives.

    גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: גָּזְרוּ שְׁנִיּוֹת בַּחֲלוּצָה, אוֹ לֹא?

    GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: In addition to the Torah prohibition against engaging in relations with one’s wife’s close relatives, the Sages decreed that it is also prohibited to engage in relations with one’s wife’s secondary relatives, i.e., those who are less closely related and so are permitted by Torah law. Since the Sages decreed that a ḥalutza is to be regarded as though she had actually been married to the one who performed ḥalitza , such that her close relatives are forbidden to him, did they also decree that the prohibition of secondary forbidden relationships should also apply in the case of a ḥalutza , or not?

    בְּעֶרְוָה דְּאוֹרָיְיתָא — גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן שְׁנִיּוֹת, בַּחֲלוּצָה — לָא גְּזַרוּ רַבָּנַן שְׁנִיּוֹת, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא.

    The Gemara presents the sides of the dilemma: Did the Sages decree that the prohibition of secondary forbidden relationships applies only in a case where there is a relative with whom relations are forbidden by Torah law, but in the case of a ḥalutza , whose relatives are forbidden only by rabbinic decree, they did not decree that there should be a prohibition of secondary forbidden relationships? Or perhaps the case of a ḥalutza is no different, and since the basis of the rabbinic prohibition applying to her relatives is that it is considered as though she had actually been married to her yavam , the prohibition should extend to her secondary relatives as well?

    תָּא שְׁמַע: הוּא אָסוּר בְּאִמָּהּ וּבְאֵם אִמָּהּ, וְאִילּוּ ״אֵם אֵם אִמָּהּ״ — לָא קָתָנֵי!

    The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna: A yavam is prohibited from engaging in relations with the mother of his ḥalutza and with her mother’s mother. However, the mishna does not teach that it is prohibited to engage in relations with her mother’s mother’s mother, which is one of the secondary relationships. This would suggest that the prohibition of secondary relationships does not apply in this case.

    דִּלְמָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא תָּנֵי, מִשּׁוּם דְּקָבָעֵי לְמִיתְנֵי סֵיפָא ״וְהָאַחִין מוּתָּרִין״, וְאִי תָּנָא ״אֵם אֵם אִמָּהּ״, הֲוָה אָמֵינָא: הָאַחִין מוּתָּרִין דַּוְקָא בְּאֵם אֵם אִמָּהּ, אֲבָל בְּאֵם אִמָּהּ וּבְאִמָּהּ — לֹא.

    The Gemara rejects the proof: Perhaps this is the reason that the mishna does not teach that case, because it needs to teach in the latter clause: However, the other brothers who did not perform ḥalitza are permitted to her relatives. And if it had taught the prohibition of her mother’s mother’s mother in the first clause, I would mistakenly say that the brothers are permitted specifically to her mother’s mother’s mother, but not to her mother’s mother. Therefore, no proof can be adduced from that case of the mishna.

    וְלִיתְנֵי ״אֵם אֵם אִמָּהּ״, וְלִיתְנֵי ״הָאַחִין מוּתָּרִין בְּכוּלָּן״! קַשְׁיָא.

    The Gemara objects: But if he is forbidden to the great-grandmother, then let it teach: Her mother’s mother’s mother in the first clause, and then let it teach: The brothers are permitted to all of them, in the latter clause. This would avoid the concern stated above. The fact that the mishna did not do so would suggest that he is not forbidden to the great-grandmother, or any other secondary relatives. The Gemara concludes: Indeed, this is difficult, but still inconclusive.

    תָּא שְׁמַע: הִיא אֲסוּרָה בְּאָבִיו וּבַאֲבִי אָבִיו. קָתָנֵי מִיהָא אֲבִי אָבִיו, מַאי לָאו, מִשּׁוּם חוֹלֵץ דְּהָוְיָא לַהּ כַּלַּת בְּנוֹ!

    The Gemara suggests: Come and hear another proof from the mishna: She is prohibited from engaging in relations with his father, and with his father’s father. The Gemara explains the proof: In any case, the mishna teaches that she is forbidden to his father’s father. What, is it not that she is forbidden to him due to the rabbinic decree that it is considered as though she had actually been married to the one who performed ḥalitza with her, and therefore she is forbidden to the grandfather because she is considered to be the grandfather’s son’s daughter-in-law, i.e., the wife of one of the grandfather’s grandsons, which is a secondary relationship? If so, the mishna explicitly demonstrates that the prohibition of secondary relationships also applies in the case of a ḥalutza .

    לָא, מִשּׁוּם מִיתָנָא, דְּהָוְיָא לַהּ כַּלַּת בְּנוֹ.

    The Gemara rejects the proof: No, she is forbidden to his grandfather due to her previous marriage with the deceased, whose relatives are forbidden to her by Torah law, and it is due to that relationship that she is considered the grandfather’s son’s daughter-in-law. Therefore, no proof can be adduced from that case of the mishna.

    תָּא שְׁמַע: וּבְבֶן בְּנוֹ. מַאי לָאו, מִשּׁוּם חוֹלֵץ, דְּהָוְיָא לַהּ (מִשּׁוּם) אֵשֶׁת אֲבִי אָבִיו!

    The Gemara suggests: Come and hear another proof from the mishna: And she is prohibited from engaging in relations with his son’s son. The Gemara explains the proof: What, is it not that she is forbidden to him due to the rabbinic decree that it is considered as though she had actually been married to the one who performed ḥalitza with her, and she is therefore forbidden to his grandson because she is considered to be the wife of that grandson’s father’s father, which is a secondary relationship? If so, the mishna explicitly demonstrates that the prohibition of secondary relationships also applies in the case of a ḥalutza .

    לָא, מִשּׁוּם מִיתָנָא, וְהָוְיָא לַהּ אֵשֶׁת אֲחִי אֲבִי אָבִיו.

    The Gemara rejects the proof: No, she is forbidden to his grandson due to her previous marriage with the deceased, whose relatives are forbidden to her by Torah law, and it is due to that relationship that she is considered to be the wife of a brother of that grandson’s father’s father, which is also a forbidden secondary relationship. Therefore, no proof can be adduced from that case of the mishna.

    הָא אַמֵּימָר מַכְשַׁר בְּאֵשֶׁת אֲחִי אֲבִי אָבִיו!

    The Gemara asks: But Ameimar rules permissible the marriage of a man to the wife of a brother of that man’s father’s father. Accordingly, the prohibition in the mishna cannot be due to that relationship.

    אַמֵּימָר מוֹקֵי לַהּ בְּבַר בְּרָא דְּסָבָא.

    The Gemara explains: Ameimar would establish the mishna’s case of: His son’s son, as referring to engaging in relations with a son of a son of the grandfather. The mishna states that she is forbidden to his father, to his father’s father, to his son, and to his son’s son. The Gemara assumed that antecedent of the pronoun: His, in the phrase: To his son and to his son’s son, is the one who performed ḥalitza . As such, the mishna teaches that she is forbidden to the son and grandson of the one who performed ḥalitza with her, which are secondary relationships. Ameimar, however, would claim the antecedent of this pronoun is the father’s father, which immediately precedes it in the mishna. As such, the mishna is teaching that she is forbidden to the grandfather of the one who performed ḥalitza with her, to that grandfather’s sons, i.e., the brothers of the deceased, and to the grandfather’s sons’ sons, i.e., the nephews of the deceased. The yevama is forbidden to these relatives by Torah law. Therefore, no proof can be derived from that case of the mishna.

    אִי הָכִי, הַיְינוּ אָחִיו וּבֶן אָחִיו? תְּנָא אָחִיו מִן הָאָב, וְקָתָנֵי אָחִיו מִן הָאֵם.

    The Gemara challenges this understanding of: His son and his son’s son: But if so, these relatives are none other than his brother and the son of his brother, who are already explicitly mentioned in the mishna. The Gemara explains: This is not a case of unnecessary repetition because the mishna first teaches that she is forbidden to his paternal half brother and then teaches that she is forbidden to his maternal half brother as well.

    תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: אַרְבַּע מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְאַרְבַּע מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: אָב וּבְנוֹ, אָחִיו, וּבֶן אָחִיו — מִדִּבְרֵי תוֹרָה. אֲבִי אָבִיו, וַאֲבִי אִמּוֹ, בֶּן בְּנוֹ, וּבֶן בִּתּוֹ — מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים

    The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita that Rabbi Ḥiyya taught: Of the relatives who are forbidden to a ḥalutza , four are forbidden by Torah law and four by rabbinic law, as follows: The father of the deceased husband, and his son, his brother, and his brother’s son are forbidden by Torah law; his father’s father, and his mother’s father, his son’s son, and his daughter’s son are forbidden by rabbinic law.

    קָתָנֵי מִיהָא אֲבִי אָבִיו. מַאי לָאו, מִשּׁוּם חוֹלֵץ, וְהָוְיָא לַהּ כַּלַּת בְּנוֹ!

    In any case, the baraita teaches that she is forbidden to his father’s father. What, is it not that she is forbidden to him due to the rabbinic decree that it is considered as though she had actually been married to the one who performed ḥalitza with her, and therefore she is forbidden to the grandfather because she is considered to be the grandfather’s son’s daughter-in-law, which is a secondary forbidden relationship? This would prove that the prohibition of secondary relationships applies in the case of a ḥalutza .

    לָא, מִשּׁוּם מִיתָנָא, דְּהָוְיָא לַהּ כַּלַּת בְּנוֹ.

    The Gemara rejects the proof: No, she is forbidden due to her previous marriage with the deceased, whose relatives are forbidden to her by Torah law, and it is due to that relationship that she is considered the grandfather’s son’s daughter-in-law. Therefore, no proof can be adduced from that case of the baraita .

    תָּא שְׁמַע: אֲבִי אִמּוֹ. מַאי לָאו, מִשּׁוּם חוֹלֵץ, דְּהָוְיָא לַהּ כַּלַּת בִּתּוֹ!

    The Gemara proceeds to consider whether proof may be adduced from each of the other secondary relationships listed in the baraita : Come and hear a proof from that which the baraita teaches: She is forbidden to his mother’s father. The Gemara explains the proof: What, is it not that she is forbidden to him due to the rabbinic decree that it is considered as though she had actually been married to the one who performed ḥalitza with her, and therefore she is forbidden to the grandfather because she is considered to be the grandfather’s daughter’s daughter-in-law, which is a secondary relationship? This would prove that the prohibition of secondary relationships applies in the case of a ḥalutza .

    לָא, מִשּׁוּם מִיתָנָא, דְּהָוְיָא לַהּ כַּלַּת בִּתּוֹ.

    The Gemara rejects the proof: No, she is forbidden due to her previous marriage with the deceased, whose relatives are forbidden to her by Torah law, and it is due to that relationship that she is considered the grandfather’s daughter’s daughter-in-law. Therefore, no proof can be adduced from that case of the baraita .

    תָּא שְׁמַע: וּבֶן בְּנוֹ. מַאי לָאו, מִשּׁוּם חוֹלֵץ, דְּהָוְיָא לַהּ אֵשֶׁת אֲבִי אָבִיו!

    Come and hear a proof from that which the baraita teaches: And she is forbidden to his son’s son. The Gemara explains the proof: What, is it not that she is forbidden to him due to the rabbinic decree that it is considered as though she had actually been married to the one who performed ḥalitza with her, and so she is forbidden to his grandson because she is considered to be the wife of that grandson’s father’s father, which is a secondary relationship? If so, the baraita explicitly demonstrates that the prohibition of secondary relationships applies in the case of a ḥalutza .

    לָא, מִשּׁוּם מִיתָנָא, וְהָוְיָא לַהּ אֵשֶׁת אֲחִי אֲבִי אָבִיו.

    The Gemara rejects the proof: No, she is forbidden to his grandson due to her previous marriage with the deceased, whose relatives are forbidden to her by Torah law, and due to that relationship she is considered to be the wife of a brother of that grandson’s father’s father, which is also a forbidden secondary relationship. Therefore, no proof can be adduced from that case of the baraita .

    וְהָא אַמֵּימָר מַכְשִׁיר בְּאֵשֶׁת אֲחִי אֲבִי אָבִיו! אַמֵּימָר מוֹקֵים לַהּ מִשּׁוּם חוֹלֵץ, וְקָסָבַר גָּזְרוּ שְׁנִיּוֹת בַּחֲלוּצָה.

    The Gemara asks: But didn’t Ameimar rule permissible the marriage of a man with the wife of a brother of his father’s father? Accordingly, the prohibition in the mishna cannot be due to that relationship. The Gemara concedes: Ameimar would establish the mishna’s case of: His son’s son, as being due to the rabbinic decree that it is considered as though she had actually been married to the one who performed ḥalitza with her, and as such it is evident that he holds that the Sages decreed that the prohibition of secondary forbidden relationships should apply in the case of a ḥalutza .

    תָּא שְׁמַע: וּבְבֶן בִּתּוֹ. מַאי לָאו, מִשּׁוּם חוֹלֵץ, דְּהָוְיָא לַהּ אֵשֶׁת אֲבִי אִמּוֹ!

    The Gemara continues to seek proof for those who disagree with Ameimar: Come and hear a proof from that which the baraita teaches: And she is forbidden to his daughter’s son. The Gemara explains the proof: What, is it not that she is forbidden to him due to the rabbinic decree that it is considered as though she had actually been married to the one who performed ḥalitza with her, and so she is forbidden to his grandson because she is considered to be the wife of that grandson’s mother’s father, which is a secondary relationship? If so, the baraita explicitly demonstrates that the prohibition of secondary relationships applies in the case of a ḥalutza .

    לָא, מִשּׁוּם מִיתָנָא, דְּהָוְיָא לַהּ אֵשֶׁת אֲחִי אֲבִי אִמּוֹ. וְהָא גַּבֵּי שְׁנִיּוֹת דְּעֶרְוָה לֹא גָּזְרוּ!

    The Gemara rejects the proof: No, she is forbidden to his grandson due to her previous marriage with the deceased, whose relatives are forbidden to her by Torah law, and due to that relationship she is considered to be the wife of a brother of the grandson’s mother’s father. The Gemara challenges this: But the Sages did not decree that such a person is included among those relatives who are forbidden as secondary forbidden relationships.

    אֶלָּא לָאו, מִשּׁוּם חוֹלֵץ, וּשְׁמַע מִינַּהּ גָּזְרוּ שְׁנִיּוֹת בַּחֲלוּצָה? שְׁמַע מִינַּהּ.

    Rather, is it not, as the Gemara initially assumed, that she is forbidden to him due to the rabbinic decree that it is considered as though she had actually been married to the one who performed ḥalitza with her, and therefore must one not conclude from this case that the Sages decreed that the prohibition of secondary forbidden relationships should apply in the case of a ḥalutza ? The Gemara confirms: One should indeed conclude from it that this is so.

    מוּתָּר אָדָם וְכוּ׳. אָמַר רַב טוֹבִי בַּר קִיסְנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: הַבָּא עַל צָרַת חֲלוּצָה — הַוָּלָד מַמְזֵר. מַאי טַעְמָא? בְּאִיסּוּרַהּ קָיְימָא.

    § The mishna states: A man is permitted to engage in relations with a relative of a rival wife of his ḥalutza ; however, he is prohibited from engaging in relations with a rival wife of a relative of his ḥalutza . The Gemara cites a ruling: Rav Tovi bar Kisna said that Shmuel said: With regard to one who engages in intercourse with a rival wife of his ḥalutza , the offspring of that union is a mamzer . What is the reason for this ruling? It is that she remains in her original prohibition. Normally, it is prohibited to engage in relations with one’s brother’s wife. However, when there is a mitzva to consummate levirate marriage, that prohibition does not apply, due to the levirate bond between the yavam and yevama . Although following ḥalitza the levirate bond is dissolved, the woman’s status as a ḥalutza means that only the lesser prohibition against marrying a ḥalutza applies to her, and she does not return to her original forbidden status. Shmuel claims that the rival wives of the ḥalutza are not considered to be represented in her act of ḥalitza ; consequently, they are not afforded a status similar to that of the ḥalutza herself. Therefore, he assumes that following ḥalitza the rival wives once again become subject to the original prohibition against marrying a brother’s wife. Since that prohibition entails karet , any offspring born from such a union is a mamzer .

    אָמַר רַב יוֹסֵף, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: מוּתָּר אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא צָרָה אַבָּרַאי, מִשּׁוּם הָכִי מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.

    Rav Yosef said: We, too, learned this through an inference from the mishna: A man is permitted to engage in relations with a relative of a rival wife of his ḥalutza . Rav Yosef explains the inference: Granted, if you say that a rival wife is outside, i.e., she is not represented in the ḥalitza of the ḥalutza and so she is not afforded a status similar to that of the ḥalutza herself, then it is due to that reason that he is permitted to engage in relations with her sister and other relatives, because since they are not the relatives of his ḥalutza , there is no reason for them to be forbidden.

    אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ צָרָה כַּחֲלוּצָה דָּמְיָא, אַמַּאי מוּתָּר?

    However, if you say that a rival wife is afforded a status similar to that of the ḥalutza herself, why is he permitted to her relatives? Rather, from the fact that the relatives of the rival wives are permitted, it is apparent that the rival wives are not represented in the ḥalitza . As such, it follows that they should return to their original forbidden status of a brother’s wives, as Shmuel claims.

    לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: בֵּין הוּא, בֵּין אַחִין — אֵין חַיָּיבִין לֹא עַל הַחֲלוּצָה כָּרֵת, וְלֹא עַל צָרָתָהּ כָּרֵת.

    The Gemara suggests: Shall we say, then, that this mishna is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Yoḥanan? As Rabbi Yoḥanan said: Neither he who performed the ḥalitza nor his brothers are liable to receive karet ; they are neither liable to receive karet on account of engaging in relations with the ḥalutza , nor are they liable to receive karet on account of engaging in relations with her rival wife.

    אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: וְתִסְבְּרַאּ אֲחוֹת חֲלוּצָה דְּאוֹרָיְיתָא? וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּאן שָׁנָה רַבִּי אָחוֹת גְּרוּשָׁה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, אֲחוֹת חֲלוּצָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

    The Gemara responds: Rabbi Yoḥanan could have said to you: But how can you understand it that way? Why do you assume that if the rival wives are considered to be represented in the ḥalitza that perforce means that their relatives should be forbidden to the yavam ? Is a sister of one’s ḥalutza forbidden by Torah law ? Didn’t Reish Lakish say with regard to another mishna (41a): Here, Rabbi Yehuda HaNasi taught: Engaging in relations with a sister of one’s divorcée is forbidden by Torah law, whereas engaging in relations with a sister of one’s ḥalutza is forbidden by rabbinic law. Since the prohibition with regard to the relatives of one’s ḥalutza is rabbinic, it is reasonable to assume that it was applied to only the wife who actually performed ḥalitza and not extended to her rival wives, even if they are considered to be represented in her ḥalitza to the extent that they do not return to their original forbidden status.

    מַאי שְׁנָא הַאי, וּמַאי שְׁנָא הַאי?

    § The Gemara questions the distinction indicated by the mishna: What is different about this woman, the relative of a rival wife of one’s ḥalutza , that she is permitted, and what is different about that woman, the rival wife of a relative of one’s ḥalutza , that she is forbidden?