Commentary page
Yevamot 116b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYevamot 116b
Yevamot 116b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 494 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
עד אחד בקטטה קטטה בינו לבינה והלך למדינת הים ובא עד אחד ואמר מת מי מהימן אי לא:
אלפוה שיקרא בתמיה. אם כרבי יהודה סבירא להו דאינה נאמנת אא"כ בוכה למה הורוה לבכות:
מתני' אלא בבאה מן הקציר שכך היה המעשה כדאמרי' לקמן ולא התירו חכמים אלא דוגמתו שיהא הדבר קרוב לנו ומירתתא ולא משקרא אבל ממדינת הים אינה נאמנת:
אלא בהווה מעשה שהיה כך היה והוא הדין לכל מקומות:
גמ' לדבריכם שאתם אומרים כעין המעשה שהיה בעינן:
אין לי אלא קציר חטים דמעשה שהיה בקציר חטים היה כדלקמן:
גודר תמרים:
עודר מלקט תאנים:
9 more comments on this page.
Rashi on Yevamot 116b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
איכא בינייהו דארגיל בה קטטה פי' למ"ד משום דמשקרא היתה יראה כ"כ לשקר כיון דרחמא ליה ולמ"ד דאמרה בדדמי כיון דיש קטטה בדבר מועט אמרה בדדמי ול"ג דארגילא היא כי לעולם יש לחוש שתשקר כיון ששונאתו וא"ת ואמאי לא תשקר והלא היא משקרת שאמרה גירשתני בפני פלוני ופלוני ושיילינן להו ואמרו להד"מ וי"ל דזה לא היתה עושה שתשקר לומר מת בעלי ואם יבא תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה:
לא דברו בקציר אלא בהווה ירושלמי למה קציר א"ר מנא דאונסא דשכיח שאני החמה קודחת בראשו של אדם בשעת הקציר הדא הא דכתיב ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים ויאמר אל אביו ראשי ראשי ורבנן אמרי דריחשא שכיח:
באותה שעה אמרו האשה שאמרה מת בעלי כו' משום דחזו דאיכא עיגונא טפי אם לא היו מאמינים אותה וא"ת ואמאי לא מהימנינן לה במגו שהיתה יכולה לומר גירשתני למאן דאמר בפ' שני דכתובות (דף כג. ושם) דאיתמר דרב המנונא אפי' שלא בפניו ויש לומר דאין זה מגו שאם תאמינה לומר מת היתה אומרת כמה פעמים בדדמי ולכך אין להאמינה אי לאו משום דחייש לעיגונא ועוד י"ל דההוא אמורא דאמר שלא בפניו [נמי] אינה מעיזה היינו דוקא אמתני' דהתם שאומרת אשת איש הייתי וגרושה אני שיש להאמינה מטעם דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואע"ג דאיכא איסור דאשת איש כיון דשלא בפניו אינה מעיזה אבל בעלמא לא היתה נאמנת:
Tosafot on Yevamot 116b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
הא דאבעיא להו עד אחד בקטטה מהו לא אפשיטא, וכן כתב הרב אלפסי ז"ל. והלכך אזלינן לחומרא. וקשיא לי דהא עד אחד במלחמה ועד אחד בקטטה כולהו חד טעמא אית להו דכלהו חדא ספיקא היא אי טעמא דעד אחד משום דבמלתא דעבידא לאגלויי לא עביד דמשקר, או דלמא משום דאיהי דייקא ומנסבא. דאי אמרת דטעמא משום דלא משקר בין במלחמה בין בקטטה מהימן, ואי אמרת משום דאיהי דיקא ומינסבא בין במלחמה בין בקטטה לא מהימן. וכיון דכתב גבי מלחמה דעד אחד מהימן ודאי איפשיטא דלא משקר, ואם כן כי היכי דאיפשיטא ליה גבי מלחמה, ליפשוט מההיא נמי קטטה דחד טעמא אית להו, ובעד אחד ביבמה נמי איבעיא לן בפרק האשה רבה (יבמות צג, ב) מהאי טעמא נמי ואסקה רבא התם דמהימן. אלא התם איכא למימר דלאו משום דלא משקר הוא דפשטה רבא, אלא משום דלא חיישינן לדלמא סניא ליה ולא דייקא. וצ"ת (עיין לעיל (יבמות צד, א) ד"ה וליטעמיך). והרמב"ם ז"ל (הלכות גרושין ריש פי"ג) כתב האשה שאמרה לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ובאו אותן העדים והכחישוה ואחר כך הלכה היא ובעלה וכו', ואם בא עד אחד והעיד שמת בעלה לא תנשא שמה שכרה אותו ואם נשאת לא תצא שהרי יש לה עד. וזה יותר קשה שאם היא הוחזקה, כל ישראל מי הוחזקי. ועוד דהא בגמרא לא הוזכר חשש זה כלל אלא משום דאיהי לא דייקא (עיין מגיד משנה שם ובאור הגר"א אה"ע סי' י"ז ס"ק קמז).
Rashba on Yevamot 116b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Ritva
איכא בינייהו דארגילה היא קטטא וה"ה דמצי לומר איכא בינייהו דאמרה מית וקברתיו אלא דחדא מינייהו נקיט איבעי' להו עד בקטט' מהו ואסיקנא בתיקו ומיהו כיון דכתיבנא לעיל דאיפשיטא לן דטעמא דעד א' במלחמה נאמן ואע"ג דאיהי לא דייקא איפשיטא לן דטעמא דעד א' נאמן משום דלא משקר וכיון דכן ה"ה דתפשו' לן ממילא בעיין דעד א' נאמן דהא חד טעמא הוא בהדי ההיא דלעיל אבל מדברי ר' אלה ז"ל נר' דהכא נקטי' לחומרא כיון דלא אפשר ולא מהימן ואע"ג דר' ז"ל כתב בדלעיל דאפשוט דמהימן וכן הרמב"ם ז"ל סובר ופסקו בכאן כי חוששי' שמא שכרה אותו מתוך שהיה קטטה בינה ובין בעלה ותימ' גדולה שאם היא הוחזקה לא הוחזקו כל ישראל ועוד דבגמ' לא חששו בכאן אלא דדילמא לא דייק' ומינסב' וסמכא על העד והנכון כמו שכתב דה"נ עד א' נאמן ותו לא מידי:
Ritva on Yevamot 116b · Sefaria · Edition: Chidushei HaRitva Yevamot; Lvov, 1861. · Public Domain
Meiri
קטטה בינו לבינה ובא עד אחד והעיד לה שמת בעלה שאלו כאן אם נאמן אם לאו וענין השאלה היא כענין מה ששאלוה למעלה בעד אחד במלחמה אם מה שהאמינו עד אחד מטעם מילתא דעבידא לאיגלויי או מטעם דייקא ומינסבא ולענין פסק לא נתבררה השאלה וגדולי הפוסקים העמידוה בספק ואע"פ שבעד אחד ביבמה בפרק האשה רבה פסקו שנאמן ומשום דטעמא דעד אחד נאמן משום דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא התם משום דלא ידעינן דסניא ליה אבל זו דודאי סניא ליה דנין אותה להחמיר ומכל מקום נראה להקל ולדון בה שנאמן דהא עד אחד במלחמה בההיא טעמא שייכא ואף הם פסקו בה שנאמן כמו שכתבנו למעלה ואיני יודע למה חלקו ביניהם וכל שכן שיש לתמוה על גדולי המחברים שהעמידוה גם כן בספק ופירשו הטעם מפני שמא שכרתו להעיד שקר וכי אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו ואף גדולי המגיהים מחלו להם בה ואיני יודע למה:
כבר ביארנו במשנה שזה שהאשה נאמנת לומר מת בעלה אין צריך שיהו בה אותות של אבלות להיותה בוכה ובגדיה קרועים וכיוצא בזה מעתה דבר זה אין בו הפרש בין פקחת לשוטה ואף השוטה אע"פ שמדרכה לבכות ולהיות בגדיה קרועים מאליה ובלא סיבה נאמנת לומר מת בעלי ומכל מקום כתבו גאוני ספרד דוקא בשיודעת בטיב אלמנות וענין נשואין עד שתבחין בחסרון בן זוגה:
כל שיודע בבית דין מובהק שמתירין אי זה דבר ויודע שבית דין אחר חולק בו אלא אם כן באי זה תנאי אם בא אחד לפני זה שמצריכו לתנאי מותר ללחוש לו שיבא לפני אותו בית דין בדרך שיהא אותו בית דין רואה בו אותו תנאי שהוא מזקיקו ואין כאן מיחזי כשיקרא אחר שבית דין אחר המובהק מתירו בלא שום תנאי ואין כאן משום הרחקת כיעור או משום מיחזי כשיקרא כלל בסוגיא זו אמרו ההיא דאתיא לבי דינא דר' יהודה אמרו לה ספדי קרעי מאניך סתרי מזייך כלומר שהרי אין ר' יהודה מתיר אלא בכך ותמהו עליהם אלפוה שיקרא ותירצו אינהו כרבנן סבירא להו ואמרו לה הכי כי היכי דלישרייה ר' יהודה:
בית דין הגדול גזרו שלא להעביר מי חטאת והם המים שנתערב בהם אפר פרה להזות בה את הטמא ולא אפר חטאת והיא אפר הפרה קודם שנתערבה במים בנהר ובספינה וגזרו גזירה זו מתוך מעשה שהיה באחד שהיה מעביר מי חטאת בספינה בירדן ונמצא כזית מת תחוב בקרקעיתה של ספינה ונתאהל כלי של מי חטאת עליה ומתוך כך גזרו בה בכל נהר וכן גזרו שלא יעמוד בצד הנהר מכאן ויזרקם לצד השני ושלא יושיטם על פני המים לחברו שבצד האחר ולא יוליכם עמו בנהר בעוד שהוא רוכב על גבי בהמה או על גבי חברו אלא אם כן היו רגליו נוגעות בקרקע שבכל אויר גזרו מדמיון ספינה ואע"פ שמעשה שהיה בספינה היה ובירדן היה גזרו בכל נהר ובכל דבר שמהלך שבו הוא כעין מהלך ספינה אבל מעבירם על גבי הגשר הואיל ורגליו נוגעות בקרקע הגשר אע"פ שהמהלך באמצעיתו של גשר הולך על אויר המים שאין זה בדמיון ספינה כשאר הדברים וכבר ביארנוה במסכת חגיגה כ"ג א':
המשנה השניה והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר בית שמאי אומרים תנשא ותטול כתובה ב"ה אומרים תנשא ולא תטול כתובה אמרו להם ב"ש התרתם את הערוה החמורה לא תתירו את הממון הקל אמרו להם בית הלל מצינו שאין האחים נכנסין לנחלה על פיה אמרו להם בית שמאי והלא מספר כתובתה נלמד שהוא כותב לה שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליך חזרו בית הלל להודות כדברי בית שמאי אמר הר"ם פי' זה מבואר לפי שמאחר שהתרנו לה להנשא תטול כתובה לפי שמתנאי כתובה היא כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי:
אמר המאירי בית שמאי אומרים תנשא ותטול כתובה כלומר כשם שהאמננוה להתירה לינשא כך נתירה לגבות כתובתה ובית הלל אומרים תנשא אבל לא תטול כתובה אמרו להם בית שמאי התרתם את הערוה החמורה ולא תתירו ממון הקל אמרו להם בית הלל הרי מצינו אף לדבריכם שאין האחים נכנסים לנחלה על פיה ולא אף על פי עד אחד כמו שהתבאר באחרון של כתובות ומאחר שאין האחים נכנסין לנחלה אף היא לא תגבה כתובה על פי עצמה ולא על פי עד אחד אמרו להם בית שמאי מספר כתובתה נלמוד כלומר אשה שאני שעל מנת כן נשתעבד לה שכך הוא כותב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי ר"ל לכשתהא ראויה לינשא בלא עכוב שמחמת זיקת הבעל ואפילו לא כתב לה ככתב לה שעיקר כתובה על תנאי זה היתה מעולם וחזרו בית הלל להודות כבית שמאי וגובה כתובתה אבל יורשים שלו אינן נכנסים לנחלה על פיה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
Meiri on Yevamot 116b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוספות בד"ה איכא בינייהו דארגיל כו' וא"ת ואמאי לא תשקר והלא היא משקרת שאמרה גירשתני כו' עכ"ל מדבריהם נראה דהא דקאמר איכא בינייהו דארגיל כו' וכיון דמרחמא ליה לא משקרא תקשי להו הא משקרא שאמרה גרשתני כו' וכמ"ש מהרש"ל אבל לעיל למ"ד טעמא דמתניתין משום דאמרה בדדמי לא תקשי להו דהא ע"כ משקרא שאמרה גרשתני דאיכא למימר דמוסיף הוא ואית ליה נמי טעמא דמשקרא והיכא דא"נ לא משקרא אינה נאמנת מטעמא דאמרה בדדמי וק"ל:
בד"ה באותה שעה כו' וא"ת אמאי לא מהימנינן לה מגו כו' גרשתני למ"ד כו' עכ"ל למאי דהוו סברי ב"ה מעיקרא דבמת בעלי תנשא ולא תטול כתובה תקשי להו הכי אבל למאי דחזרו להורות כב"ש שתטול כתובה אין כאן מגו (ג) דאי הויא קאמרה גרשתני לא הויא נוטלת כתובתה אך קשה דכיון דאינה מעיזה לומר גרשתני אפילו שלא בפניו אין כאן מגו לומר מת בעלי אטו גרשתני כיון דאינה מעיזה דמגו דהעזה לא אמרינן כההיא דריש ב"מ מפני מה מודה מקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז כו' ואם נימא דלומר מת נמי אינה מעיזה א"כ לא ה"ל לאקשויי מכח מגו דיכולה לומר גרשתני אלא תקשי להו (ד) דמ"ש שאינה נאמנת במת מגרשתני דנאמנת אפילו שלא בפניו וצ"ע:
בא"ד ואע"ג דאיכא איסורא דא"א כיון דשלא בפניו אינה מעיזה כו' עכ"ל ר"ל דהשתא דאמתניתין קאי ומטעם דהפה שאסר הוא פה שהתיר יש להאמינה ליכא לאקשויי דא"כ ל"ל טעמא דאתמר דרב המנונא אפילו שלא בפניו ואהא קאמרי דאע"ג דאיכא איסור א"א לא היה להאמינה מטעם שהפה שאסר כו' בלחוד אי לאו האי טעמא דאית לן למימר נמי דשלא בפניו אינה מעיזה וק"ל:
בד"ה שאין האחין נכנסין לנחלה כו' וא"ת מ"מ תקשי כו' דאי לא שמעו בו כלל פשיטא דאין מורידין וא"כ כו' עכ"ל הא ודאי דאי הוה מיירי בלא שמעו בו כלל מכ"ש דתקשי להו אמאי קאמר שמואל דמורידין אלא דקושטא דמלתא קאמרי דבלא שמעו כלל פשיטא דלכ"ע אין מורידין וק"ל:
בא"ד ומיהו בפ' בתרא כו' ואיירי בב' עדים ומצינו למימר נמי הכא שיצא לדעת כו' עכ"ל ר"ל דבשמעו בו שמת מיירי בב' עדים אפילו לירד ולמכור ולא שמעו היינו שלא שמעו בב' עדים אלא בעד אחד ולשמואל דאמר דמורידין מוקי ההיא דהכא ביצא לדעת אבל למאן דקאמר התם אין מורידין בלא שמעו מוקי ההיא דהכא אפילו בשבוי ודו"ק:
Chidushei Halachot on Yevamot 116b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
גמ' דארגיל הוא קטטה וכו' ר"ל שהוא התחיל קצת בקטטה וגרם שנעשה קטטה בינו ובינה עד שאמרה לו גרשתני בפני פלוני ופלוני כדלעיל ובזה יתיישבו דברי התוס' בד"ה איכא בינייהו וכו' עד וא"ת וכו' והלא משקרה שאמרה גרשתני בפני פלוני ופלוני וכו':
תוס' ד"ה באותה וכו' עד ועי"ל דההוא אמורא דאמר וכו' נ"ל להגיה דאמר דאפילו שלא בפניו אינה מעיזה וכן בסוף הדבור כיון דאפילו שלא בפניו אינה מעיזה וכו':
ד"ה שאין האחין וכו' עד וא"ר מ"מ תקשי אדמסיק וכו' ר"ל דמ"מ תקשה קושיא אחרת ונצטרך לתרצה ובאותו תירוץ יתורץ ג"כ קושיא הראשונה וק"ל:
בא"ד ומצינו למימר נמי הכא וכו' ר"ל מצינו ג"כ לתרץ הקושיא בענין אחר דהכא איירי שיצא לדעת וכשיצא לדעת אין מורידין קרוב לנכסיו לכ"ע כדאמר בפרק המפקיד דאי בעי הוה פקיד:
Maharam on Yevamot 116b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Yevamot, daf 116, Amud Bet, about 494 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 15 words
Opens “אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאַרְגֵּיל הוּא קְטָטָה.…”
- Segment 241 words
Opens “אִיבַּעְיָא לְהוּ: עֵד אֶחָד בִּקְטָטָה, מַהוּ? מַאי…”
- Segment 325 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינָהּ וְכוּ׳. תַּנְיָא,…”
- Segment 426 words
Opens “הָהִיא דַּאֲתַאי לְבֵי דִינָא דְּרַבִּי יְהוּדָה, אָמְרִי…”
- Segment 514 words
Opens “מַתְנִי׳ בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא…”
- Segment 632 words
Opens “אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: אַחַת הַבָּאָה מִן…”
- Segment 728 words
Opens “גְּמָ׳ תַּנְיָא, אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית…”
- Segment 816 words
Opens “אֶלָּא מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בַּקָּצִיר, וְהוּא הַדִּין לְכוּלְּהוּ.…”
- Segment 923 words
Opens “וּבֵית הִלֵּל: בְּאוֹתָהּ מְדִינָה דִּשְׁכִיחִי אִינָשֵׁי —…”
- Segment 1044 words
Opens “מַאי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר…”
- Segment 1123 words
Opens “נֵימָא רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקִיבָא וְרַבָּנַן בִּפְלוּגְתָּא…”
- Segment 1250 words
Opens “וְלֹא יַעֲמוֹד בְּצַד זֶה וְיִזְרֹק לְצַד אַחֵר,…”
- Segment 1312 words
Opens “לֵימָא רַבָּנַן דְּאָמְרִי כְּבֵית שַׁמַּאי. וְרַבִּי חֲנַנְיָא…”
- Segment 1435 words
Opens “אָמְרִי לָךְ רַבָּנַן: אֲנַן דְּאָמְרִינַן אַף כְּבֵית…”
- Segment 1551 words
Opens “רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקִיבָא אָמַר לָךְ: אֲנָא…”
- Segment 1639 words
Opens “מַאי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר…”
- Segment 1730 words
Opens “מַתְנִי׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תִּנָּשֵׂא, וְתִטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ.…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Yevamot 116b · Segment 10 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שִׁילְפֵי קָצִיר חִטִּין הָיוּ, וְהָלְכוּ…”
Original text
אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאַרְגֵּיל הוּא קְטָטָה.
The practical difference between them is in a case where he initiated the quarrel. In this situation there is no concern that she might knowingly lie, as she loves him. However, due to the quarrel between them she might not be meticulous in her investigations.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: עֵד אֶחָד בִּקְטָטָה, מַהוּ? מַאי טַעְמָא דְּעֵד אֶחָד מְהֵימַן: מִשּׁוּם דְּמִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִיגַּלּוֹיֵי לָא מְשַׁקַּר — הָכָא נָמֵי לָא מְשַׁקַּר, אוֹ דִלְמָא: טַעְמָא דְּעֵד אֶחָד מְהֵימַן מִשּׁוּם דְּהִיא דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא, וְהָכָא, כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ קְטָטָה, לָא דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא? תֵּיקוּ.
§ A dilemma was raised before the Sages: If there was one witness who testified that the husband died, in a case that involved a quarrel between them, what is the halakha ? The Gemara explains the different sides of this dilemma: What is the reason that one witness is deemed credible? Is it because it is a matter that is likely to be revealed, and one does not lie in a case of this kind? Here too, one witness would not lie. Or perhaps the reason that one witness is deemed credible is because she herself is exacting in her investigation before she marries again. And here, since there is a quarrel between them, she is not exacting in her investigation before she marries again, despite the testimony of the witness. The Gemara comments: The question shall stand unresolved.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינָהּ וְכוּ׳. תַּנְיָא, אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה: לִדְבָרֶיךָ, פִּקַּחַת — תִּנָּשֵׂא, שׁוֹטָה — לֹא תִּנָּשֵׂא?! אֶלָּא, אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ תִּנָּשֵׂא.
§ The mishna taught that Rabbi Yehuda says that a wife is never deemed credible when she testifies that her husband died, unless she came crying and her clothing was torn, while the Rabbis say she may remarry in any case. It is taught in a baraita : The Rabbis said to Rabbi Yehuda: According to your statement, a crafty woman who knows how to deceive will come with torn clothes crying, and it will be permitted for her to marry. However, a foolish woman who does not know how to deceive will not be permitted to marry. Is this a fair outcome? Rather, both this woman and that woman may marry.
הָהִיא דַּאֲתַאי לְבֵי דִינָא דְּרַבִּי יְהוּדָה, אָמְרִי לַהּ: סִפְדִי בַּעְלִךְ, קְרַעִי מָאנִיךְ, סִתְרִי מַזְיִיךְ. אַלְּפוּהָ שִׁיקְרָא? אִינְהוּ כְּרַבָּנַן סְבִירָא לְהוּ, אָמְרִי: תַּעֲבֵיד הָכִי כִּי הֵיכִי דְּלִישְׁרְיֻהָ.
The Gemara relates: There was a certain woman who came to the court of Rabbi Yehuda. The people sitting there said to her: Lament your husband, tear your clothing, unbind your hair, so that you have the appearance of a mourner, and the court will believe you. The Gemara asks: Did they instruct her to lie? The Gemara answers: They thought, in accordance with the opinion of the Rabbis, that it is permitted for her to marry in any case. However, they were concerned that Rabbi Yehuda would rule that she may not remarry if she did not display her grief, in accordance with his opinion. Therefore, they said that she should do this, so that Rabbi Yehuda would also permit her to marry, and she would avoid any complications.
מַתְנִי׳ בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר, וּבְאוֹתָהּ מְדִינָה, וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.
MISHNA: Beit Hillel say: We heard that one may accept the testimony of a woman concerning the death of her husband only when she comes from the grain harvest, and when she testified in the same country where he died, and in circumstances similar to the incident that occurred, in which a lenient ruling was issued, as will be explained.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: אַחַת הַבָּאָה מִן הַקָּצִיר, וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַזֵּיתִים, וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַבָּצִיר, וְאַחַת הַבָּאָה מִמְּדִינָה לִמְדִינָה. לֹא דִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּקָּצִיר אֶלָּא בַּהוֹוֶה. חָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמַּאי.
Beit Shammai said to Beit Hillel: The same halakha applies to a wife who comes from the grain harvest, and one who comes from the olive harvest, and also one who comes from the grape harvest, and even one who comes from one country to another country. Although the incident in question took place during the grain harvest, the Sages spoke of the grain harvest only because it was the present occurrence, i.e., that is what happened in practice, but this is no proof that she is deemed credible only when she arrived specifically from the grain harvest. The mishna comments: Beit Hillel retracted their opinion, and decided to teach in accordance with the opinion of Beit Shammai on this issue.
גְּמָ׳ תַּנְיָא, אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל: לְדִבְרֵיכֶם, אֵין לִי אֶלָּא קְצִיר חִטִּים — קְצִיר שְׂעוֹרִים, מִנַּיִן? וְאֵין לִי אֶלָּא קוֹצֵר — בּוֹצֵר, מוֹסֵק, גּוֹדֵר, עוֹדֵר, מִנַּיִן?
GEMARA: It is taught in a baraita that Beit Shammai said to Beit Hillel: According to your statement that this halakha applies solely in circumstances similar to the incident that occurred, if so, I have derived only that it applies in the wheat harvest. From where do I derive that the same applies in the barley harvest? And I have derived only that it applies to one who reaps grain. From where do I derive that this halakha includes someone who harvests grapes, or harvests olives, or harvests dates, or harvests figs?
אֶלָּא מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בַּקָּצִיר, וְהוּא הַדִּין לְכוּלְּהוּ. הָכָא נָמֵי: מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּאוֹתָהּ מְדִינָה, וְהוּא הַדִּין לְכוּלְּהוּ.
Rather, that incident which occurred during the grain harvest, and the same is true of all these other circumstances. Here too, concerning a woman who comes from another country, and other, similar cases, the incident that occurred took place in that country, but the same is true of all these other cases.
וּבֵית הִלֵּל: בְּאוֹתָהּ מְדִינָה דִּשְׁכִיחִי אִינָשֵׁי — מִירְתַת, מִמְּדִינָה לִמְדִינָה אַחֶרֶת, דְּלָא שְׁכִיחִי אִינָשֵׁי — לָא מִירְתַת. וּבֵית שַׁמַּאי: הָכָא נָמֵי שְׁכִיחִי שַׁיָּירָתָא.
And Beit Hillel, how did they respond to this argument? In that same country, where people are commonly found moving from place to place, she is scared to lie, lest her account be contradicted. However, between one country and another country, where people are not commonly found moving back and forth, she is not scared, and therefore she might be lying when she says he died. And Beit Shammai reason: Here too caravans are found, and if he was alive the truth would eventually be revealed.
מַאי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שִׁילְפֵי קָצִיר חִטִּין הָיוּ, וְהָלְכוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם לִקְצוֹר חִטִּין, נְשָׁכוֹ נָחָשׁ לְאֶחָד מֵהֶן וּמֵת, וּבָאת אִשְׁתּוֹ וְהוֹדִיעָה לְבֵית דִּין. וְשָׁלְחוּ וּמָצְאוּ כִּדְבָרֶיהָ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה ״מֵת בַּעְלִי״ — תִּנָּשֵׂא, ״מֵת בַּעְלִי״ — תִּתְיַיבֵּם.
The Gemara asks: What was this incident that occurred? As Rav Yehuda said that Shmuel said: It was at the end [ shilfei ] of the wheat harvest, and ten people went to harvest wheat. A snake bit one of them and he died, and his wife came and told the court that her husband died. And they sent messengers, who discovered that it happened in accordance with her statement. At that time they said: The woman who says: My husband died, may marry on the basis of this testimony. Furthermore, if she says: My husband died without children, and he has a brother, she enters into levirate marriage. This is the case to which Beit Hillel referred.
נֵימָא רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקִיבָא וְרַבָּנַן בִּפְלוּגְתָּא דְּבֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל קָמִיפַּלְגִי? דְּתַנְיָא: לֹא יִשָּׂא אָדָם מֵי חַטָּאת וְאֵפֶר חַטָּאת וְיַעֲבִירֵם בַּיַּרְדֵּן וּבִסְפִינָה,
§ The Gemara analyzes this dispute. Let us say that Rabbi Ḥananya ben Akiva and the Rabbis, who argued in this case, disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between Beit Shammai and Beit Hillel. As it is taught in a baraita : A person may not carry the waters of purification, i.e., the water containing the ashes of the red heifer for the ritual purification of one who became impure through contact with a corpse, and the ashes of purification, of the red heifer, and transport them on the Jordan River. And one may not transfer them across the river in a boat.
וְלֹא יַעֲמוֹד בְּצַד זֶה וְיִזְרֹק לְצַד אַחֵר, וְלֹא יְשִׁיטֵם עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְלֹא יַרְכִּיבֵם לֹא עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְלֹא עַל גַּבֵּי חֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ רַגְלָיו נוֹגְעוֹת בַּקַּרְקַע. אֲבָל מַעֲבִירָם עַל הַגֶּשֶׁר, אֶחָד יַרְדֵּן וְאֶחָד שְׁאָר נְהָרוֹת. רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא יַרְדֵּן, וּבִסְפִינָה, וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.
And one may not stand on one side of the river and throw the ashes to the other side, nor float them upon the water as he crosses, nor ride with them across the river, neither on the back of an animal nor on the back of another person, as this is similar to a boat that passes over the water, unless the legs of the rider were touching the ground. However, one may transport them across the water over a bridge. This prohibition applies to both the Jordan River and all other rivers. Rabbi Ḥananya ben Akiva says: They said this prohibition only with regard to the Jordan, and transporting in a boat, and in circumstances similar to the incident that occurred, when ritual impurity was found in a boat on the Jordan River.
לֵימָא רַבָּנַן דְּאָמְרִי כְּבֵית שַׁמַּאי. וְרַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקִיבָא דְּאָמַר כְּבֵית הִלֵּל.
Let us say that the Rabbis say in accordance with the opinion of Beit Shammai, that when a decree is enacted due to a specific case that occurred, this halakha applies to all similar circumstances. And Rabbi Ḥananya ben Akiva says in accordance with the opinion of Beit Hillel, that the decree applies only in the exact circumstances as the precedent case.
אָמְרִי לָךְ רַבָּנַן: אֲנַן דְּאָמְרִינַן אַף כְּבֵית הִלֵּל, עַד כָּאן לָא קָאָמַר בֵּית הִלֵּל הָתָם, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּמִירַתְתָ[א]; בְּמָקוֹם קָרוֹב — מִירַתְתָ[א], בְּמָקוֹם רָחוֹק — לָא מִירַתְתָ[א]. הָכָא, מָה לִי יַרְדֵּן מָה לִי שְׁאָר נְהָרוֹת.
The Gemara rejects this suggestion. The Rabbis could say to you: We stated our ruling even in accordance with the opinion of Beit Hillel, as there is a difference between the two cases. Beit Hillel state their opinion, that she is not deemed credible when she comes from one country to another, only in that case there, because she is scared. In a nearby place she is scared to give false testimony, as her lie can easily be discovered, whereas in a distant place she is not scared. However, here, concerning the ashes of the red heifer, what difference does it make to me if it is the Jordan River, and what difference does it make to me if it is one of the many other rivers?
רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקִיבָא אָמַר לָךְ: אֲנָא דַּאֲמַרִי אַף לְבֵית שַׁמַּאי. עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָתָם, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאִיהִי דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא, מָה לִי מָקוֹם קָרוֹב מָה לִי מָקוֹם רָחוֹק. הָכָא, מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. בַּיַּרְדֵּן וּבִסְפִינָה דַּהֲוָה מַעֲשֶׂה — גְּזוּר רַבָּנַן, בִּשְׁאָר נְהָרוֹת דְּלָא הֲוָה מַעֲשֶׂה — לָא גְּזוּר רַבָּנַן.
Meanwhile, Rabbi Ḥananya ben Akiva could have said to you: I stated my ruling even in accordance with the opinion of Beit Shammai, as Beit Shammai state their opinion only there, because she herself is exacting in her investigation before she marries again. Since this is the decisive consideration, what difference does it make to me if the place is near, and what difference does it make to me if the place is far? Here, however, the Sages issued their decree due to a specific incident that occurred. And therefore the Sages issued their decree with regard to the Jordan River and in a boat, the circumstances in which the incident occurred. Conversely, the Sages did not issue the decree with regard to other rivers, where the incident did not occur.
מַאי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהָיָה מַעֲבִיר מֵי חַטָּאת וְאֵפֶר חַטָּאת בַּיַּרְדֵּן וּבִסְפִינָה, וְנִמְצָא כְּזַיִת מִן הַמֵּת תָּחוּב בְּקַרְקָעִית שֶׁל סְפִינָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: לֹא יִשָּׂא אָדָם מֵי חַטָּאת וְאֵפֶר חַטָּאת וְיַעֲבִירֵם בַּיַּרְדֵּן וּבִסְפִינָה.
The Gemara explains: What is this incident that occurred, involving the ashes of the red heifer? As Rav Yehuda said that Rav said: An incident occurred involving a person who was transporting waters of purification and ashes of purification on the Jordan River, and in a boat, and an olive-bulk of a corpse was found stuck to the bottom of the boat, which rendered the waters and ashes ritually impure. At that time they said: A person may not carry waters of purification and ashes of purification and transport them on the Jordan River, and in a boat. Later Sages dispute whether this decree applies to similar cases, or only to the exact circumstances of this specific incident.
מַתְנִי׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תִּנָּשֵׂא, וְתִטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: תִּנָּשֵׂא, וְלֹא תִּטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: הִתַּרְתֶּם עֶרְוָה חֲמוּרָה, וְלֹא נַתִּיר מָמוֹן הַקַּל?! אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל: מָצִינוּ
MISHNA: Beit Shammai say: A woman who testifies that her husband died may marry, and take the money guaranteed in her marriage contract. Beit Hillel say: She may marry, but she may not take her marriage contract, as qualified witnesses are required for monetary matters. Beit Shammai said to them: If you have permitted a woman potentially forbidden to him, which is a relatively stringent prohibition, based merely upon her own testimony, will we not permit a monetary matter, which is more lenient, as the money can be returned and this sin does not entail such a severe punishment? Beit Hillel said to them: This is no proof, as we find