Commentary page
Yevamot 101a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYevamot 101a
Yevamot 101a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 374 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
חייב שהרי אחד מהם אביו (קסבר התראת ספק שמה התראה הואיל וממ"נ עובר) והכהו:
בבת אחת שחבטן במקל בהכאה אחת:
חייב דבהתראת ודאי התרו בו אל תכה שניהם שבמכה זו אתה מתחייב:
בזה אחר זה פטור דאיכא שתי התראות וכל חדא וחדא הוה התראת ספק ולת"ק התראת ספק שמה התראה הואיל וממה נפשך עבר:
מ"ט דמאן דפטר בבת אחת הא ודאי התראה היא:
למטה באביו ואמו:
למעלה כלפי מעלה כי יקלל אלהיו (ויקרא כ״ד:ט״ו):
איתקש הכאה לקללה בפרשת ואלה המשפטים סמכן הענין אלא שפסוק אחד מפסיק ביניהן ואיכא למ"ד היקש הוא באלו הן הנחנקין (סנהדרין פה.):
18 more comments on this page.
Rashi on Yevamot 101a · Sefaria
Tosafot
הכה זה כו' קלל את זה כו' או הכה שניהם בבת אחת חייב - זו ואין צריך לומר זו קתני ולא חש למיתני בע"א כיון דרבי יהודה פליג עלה ומחלק בין זה אחר זה לבת אחת ור"ח גריס הכה שניהם או קלל שניהם בין בזה אחר זה בין בבת אחת חייב ואין להקשות הא דאמר ריש לקיש בהתערובות (זבחים דף עח.) הפגול והנותר שבללן זה בזה פטור א"א שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ודייק התם דהתראת ספק לא שמה התראה ומאי שנא מהכה שניהם בבת אחת לא דמי דהכא יודע הוא דעובר על לאו ומיתה דמכה אביו בבירור אבל התם אינו יודע אי זו מין הרבה על חבירו אם עובר משום פגול או משום נותר ואין להאריך כאן:
עולה בעל כרחו תימה קצת היכי משמע ליה דעולה בעל כרחו דלמא בעל כרחם דבני משמרה קאי:
ואם היו שניהם כו' תימה אמאי לא פריך חלק אחד פשיטא ושמא משום דתנא ליה לעיל (יבמות דף צט:) תנא ליה נמי הכא:
מתני' מצות חליצה הא קמ"ל דבעינן שלשה שיודעין להקרות כעין דיינים - אבל בשאר דברים אין צריך שיהיו בקיאין בהן וכי לא עשו בטוב יוכלו לישאל לבקיאין אבל קריאה אם לא ידעו להקרות לא יוכלו לישאל לבקיאין אם הקרו יפה:
ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הכא גבי חליצה אתי שפיר דאין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד דהא איכא כמה פלוגתי במתני' אבל לענין סמיכת פר דבעינן נמי שלשה קשה וי"ל דהתם נמי איכא פלוגתא אי בעינן בכל כחו (חגיגה טז:) ועי"ל דבכל דוכתין דבעינן ראוי לב"ד אין ב"ד שקול:
זקני שנים זקנים שנים פירש בקונט' ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים אהנך דלעיל קאי ואין נראה לר"י דבריש סנהדרין (דף ג:) מפיק הא דבעינן שלשה מומחין מדכתיב ג' האלהים ולא אמרינן האלהים בתרא אדלעיל קאי ואמר ר"י דהזקנים דלעיני אצטריך למכתב דאי הוה כתב ונגשה יבמתו לעיניהם ה"א אי יבם סומא לא יחלוץ ולהכי כתיב לעיני הזקנים אבל חלצה מן הסומא חליצתה כשרה:
מיבעי ליה לרבות הדיוטות וא"ת ומזקנים אמאי לא משמע ליה זקני השוק כדאמר בפרק בתרא דסוטה (דף מד.) ובפרק קמא דסנהדרין (דף יד.) אי לא ושופטיך הוה אמינא זקניך אפילו זקני השוק גבי עגלה ערופה וי"ל דשאני הכא דכתיב השערה דמשמע סנהדרין:
ב"ד מנוקים מכל מום בסנהדרין (דף לו: ושם) ובפ' בא סימן (נדה מט: ושם) דקאמר חדא לאתויי גר וחדא לאתויי ממזר אמתני' דאין הכל כשרים לדון דיני נפשות לא מצי למימר לאתויי בעלי מומין דבפסול יוחסין איירי כדקתני סיפא אין כשרים אלא כהנים לוים וישראלים המשיאים לכהונה:
Tosafot on Yevamot 101a · Sefaria
Rashba
הכי קאמר אם היו שניהם משמר אחד ובית אב אחד נוטל חלק אחד. ואם תאמר חלק אחד פשיטא כדאמרינן לעיל. יש לומר דסיפא משום סירכא דרישא נקט לה, משום דקאמר גבי כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה חולקין חלק אחד בגרן, תנא סיפא נמי כי האי לישנא. פרק מצות חליצה
Rashba on Yevamot 101a · Sefaria
Ritva
למה עולה הא אמ' בעינא למעבד מצוה פי' דקס"ד דה"ק תנא אם רצה לעלות עולה ומתמה תלמודה למה ירצה לעלות ולהכי פריך כי מה תמיה' כי רוצה הוא לעלות ולעשות מצוה ומהדרי' עלה לא קתני אלא עולה בע"כ פי' דמתני' עולה בע"כ מדלא קתני ואם עלה אינו חולץ ולהכי מתמיהי' היאך כופי' אותו לעלות משום מצוה הואיל ואינו חולק ואין ידוע משמרו ופרקי משום פגם משפחה פי' דבני משפחה יכולים לכוף לא' מבני משפחה לעשות דבר שלא יפגום אותם וזה עיקר גדול:
אמר רב פפא אם היו שניהם משמר א' ובית אב א' נוטל חלק א' פי' והא ודאי פשיטא אלא דתני ליה אגב רישא דמי שנתערב ולדה בולד שפחה דאשמועינן התם שאין חולקים תרומה לעבד בלא רבו וקתני כי האי לישנא. ובהכי סליק לן פרקא:
מצות חליצה
גמרא ומאחר דאפי' ג' הדיוטות דיינין למה לי ופרקינן הקמ"ל דבעי' ג' שיודעים להקרות כעין דיינין פרש"י ז"ל שיודעים לקרות ליבם לא חפצתי לקחתה וליבמה מאן יבמי וכו' וכלם בלשון הקדש וק"ל כיון דקתני הדיוטות ממילא משמע שיודעי' לקרות דהא לא מעיט הדיוטות אלא דלא בעי' סמוכי' וכדפרש"י ז"ל במשנתינו הדיוטות שאינם מסנהדרי עירן וכל היכא דלא ידעי לקרות יושבי קרנו' נינהו וי"ל כיון דחליצה דבר שבערוה ואקיל בה רחמנא טפי מגיטין ודיני ממונות דמדאורית' בעי' סמוכי' הוה ס"ד דבזקנים כל דהו סגי ואפי' זקני השוק דגריעי טפי מהדיוטו' קמ"ל דקרי להו הדיוטות משום דלא בעי' סמוכי' ולעולם צריך שידעו הלכו' חליצ' עד שידעו להקרות בסדר כעין דייני' והיינו דקאמר שיודעי' להקרות כעין דייני' ובכלל זה קריאת חליצה:
מיבעי ליה לרבויי אפי' להדיוטות מסתבר' דלאו משום לישנא דזקנים משמע אפי' הדיוטות וזקני השוק דא"כ למה לי למכתב תו זקנים אחריני ומאי האי דפרכי' לי' לר' יהודה הדיוטות מ"ל אלא ודאי דזקני העיר גדולי' וחכמי' שבהם משמע לשון זקנה שקנה חכמ' וכדאמרינן בסנהדרי' גבי סמיכת זקנים יכול זקני השוק ת"ל זקני העדה ומיהו לישנ' דעדה חשיבות' טפי דמשמע שהם ראוי' לסנהדר' ומשום הכי כתב רחמנא זקני העיר והזקני' תרי זימני דה"ל מיעוט אחר מיעוט לרבות הדיוטות:
מדאצטריך קרא למעוטי סומין מכלל דאפילו הדיוטות דאס"ד וכו' ק"ל ולימא דסמוכי' בעי' בדיני ממונות וכתב רחמנא הכא לעיני למעוטי סומין באחת מעיניהם וי"ל דלעיני הזקני' אפי' עין א' לכל א' וא' מן הזקנים משמע דסומא בא' מעיניו כשר ולא ממעט קרא אלא סומא גמור ומיהו הק"ל הא דאמ' מדתני רב יוסף למה לי הא דר' יוסף דאתמ' גבי סנהדרי' דדיני נפשות תיפוק לי' דנפקא לן מדיני ממונות דעלמא דכ"ע סומא משתי עיניו פסול לדון דיני ממונות דכל הפסול להעיד פסול לדון כדתנן התם דאע"ג דסיפא דההיא מתני' נפקא מהלכתא דליכא כשר להעיד שאינו כשר לדון אבל כשאינו כשר להעיד אינו כשר לדון לא אדחייא כלל וסומא בשתי עיניו פסול הוא לעדות כדתניא בפ' גט פשוט היה ידוע לו עדו' ונסתמ' פסול וי"ל דלרוח' דמילת' נקט הא דרב יוסף שהיא כולל' בסנהדרי' גדולי' למעוטי' כל מום ואפי' סומא בא' מעיניו פסול לדיני ממונות א"נ משום דאיכא מ"ד דסומא בא' מעיניו פסול לדיני ממונות ואתא הא קרא דלעיני למעוטי ולמימ' דבעינן פקח גמור בדיני נפשות מ"ה נקט הא דרב יוסף וא"ת והא ההיא דרב יוסף נפקא לן מדכתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך כדאית' במ' סנהדרי' וא"כ היאך נאמר בכאן דלסמוך רחמנא על ההוא קרא דשלמה ולא ליכתוב לעיני וי"ל דהא ודאי עד שלא בא שלמה גמר' גמירי לה או יש להם שום סמך במקרא וא"כ מהיכא דגמירי לה או דנפקא להו לשאר דיני' דעלמא נפקא להו לענין חליצה דקרא דשלמה אסמכתא בעלמא היא:
א"ה מיאון נמי וא"ת וכי משום דהלכה כחדא סתמא להוי הלכה בכלהו סתמי' י"ל דשאני הכא דסתמינהו בהדדי חליצה והמיאוני' וכו'. מפני שהוא ב"ד ק"ל ודילמא ב"ד של שנים כדמפרש רב נחמן בפ' השולח גבי ב"ד של פרוזבול ושל בטול הגט ויש לומר דהתם הוא דאיכא הוכח' דקתני דייני' דומיא דעדים גבי פרוזבול ובטול הגט הודעת דברים בעלמא הוא " אבל מסתמא סתם ב"ד היינו ב"ד של ג' ותו דהא קתני ליה בהדי חליצה מיאנה או שחלצה. לפירסומי מילתא פי' הרמב"ן ז"ל ואפי' הם עמי הארץ ונראים דבריו דדוקא עמי הארץ אבל סומין ופסולים לא וראיה לדבר מעובד' דרב שמואל בר יהודה דפסלי ליה משום גר ואע"ג דלא קרו ליה אלא למלויי בי חמשה ומיהו נר' שאם הזמנו והקצו ג' לב"ד בפי' וקראו לאחרים למלוי בעלמא דאפי' גרים ואפי' פסולי' ולא היה כבודו של רב שמואל בר יהודה להקצותו מן הדבר ומכל החמשה היו עושים חבור א' מפני כבודו:
Ritva on Yevamot 101a · Sefaria
Meiri
בעזרת הצור וישועתו אמן:
מצות חליצה וכו' זה הפרק יכלול קצת עניני החלק הראשון ר"ל הלכות יבום וחליצה ובפרט בביאור תכונת החליצה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון כמה צריכים בה להיות בית דין ומי הוא ראוי לכך השני בענין המנעל ובאי זה רגל אם של ימין אם של שמאל ואם ביום אם בלילה השלישי בענין הקריאה והרקיקה הרביעי בענין חרש וקטן או חרשת וקטנה היאך חליצתם נידונת החמשי בסדור הענין כלו היאך הוא נעשה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:
והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר מצות חליצה בשלשה דיינים אפילו שלשתן הדיוטות חלצה במנעל חליצתה כשרה באמפליה חליצתה פסולה בסנדל שיש לו עקב כשר ושאין לו עקב פסול מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה אמר הר"ם פי' הדיוטות אינם חכמים אלא יודעים כונת הפסוקים הנה כבר מותרת בהם חליצה אצל ההכרח ועם היות מצות חליצה בשלשה אי איפשר שישלם מספר חמשה לפרסומי מלתא ולא יביטו לשנים אשר ישלם בהם החמשה היו תלמידים או עמי הארץ ואמפליא יקרא צורת נעל מפשתן ארוגה ואמרו מהארכובה ולמעלה מהארכובה ולמטה שתקשור חגורת הנעל למעלה מהארכובה או תחתיה אולם כאשר נחתכו רגליו או יעוותו וסרו ממקומו עד שלא יוכל להשיג רגלו על הארץ ודומיהם הנה לא תתאמת להם החליצה לפי שהעקר אצלנו צריך לתרוצי לכרעיה:
אמר המאירי מצות חליצה בשלשה דיינין ומשום דכתיב בה ועלתה יבמתו השערה לפני הזקנים ואין זקנים פחות משנים ומאחר שאמר לפני הזקנים וכן שאמר השערה שהוא מורה מקום ישיבת בית דין אלמא לבית דין אנו צריכים ואין בית דין שקול הוסף עליהם אחד והרי שלשה ואפילו שלשתן הדיוטות ר"ל שאינן סמוכין ומכל מקום פירשו בגמרא שיהו יודעין להקרות והוא הדין שיהו יודעים שאר טכסיסי חליצה וכן פירשו בגמרא שלהדור מצוה צריך חמשה כדי לפרסם את הדבר ר"ל שיהו הכל מרגישין בדבר שקבוץ שלשה רגיל הוא ואין מרגישין בו ואותם השנים אינם בכלל הבית דין ואין צריך שיהו יודעין כלל שאינן באים אלא לפרסום ואם אינם מזומנים אין משהין אותה בכך ועושין בשלשה הא כל שבפחות משלשה כשרים אינה חליצה כשרה אלא שהיא חליצה פסולה:
זהו ביאור המשנה וכך הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
Meiri on Yevamot 101a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוס' בד"ה זקני שנים זקנים כו' ואור"י דהזקנים דלעיני כו' עכ"ל צ"ל דהזקנים דלעיני איצטריך כו':
בפרש"י בד"ה כך ב"ד מנוקים כו' יליף מהאי קרא כולך כו' בסנהדרין עכ"ל ר"ל הא דקאמר שנאמר כולך יפה גו' אינו מלשון הברייתא אבל תלמודא מייתי ליה הכא דמהאי קרא יליף לה במסכת סנהדרין והכי איתא התם בפ' א' דיני ממונות תני רב יוסף כשם שב"ד מנוקים כו' אמר אמימר מאי קרא כולך יפה כו' ומהרש"ל הגיה בפרש"י דאיירי בסנהדרין ואין צורך:
Chidushei Halachot on Yevamot 101a · Sefaria
Maharam
תוס' ד"ה הכה זה וכו' עד ולא חש למיתני בע"א פי' לא חש למיתני בדרך לא זו אף זו כנהוג:
Maharam on Yevamot 101a · Sefaria
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה ואין ב"ד כו' דהתם נמי איכא פלוגתא עי' פסחים ד' פט ע"א תד"ה דאילו פסח:
Gilyon HaShas on Yevamot 101a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Yevamot, daf 101, Amud Aleph, about 374 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 138 words
Opens “הָיוּ שְׁנֵיהֶם כֹּהֲנִים וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: הִכָּה…”
- Segment 212 words
Opens “וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: פָּטוּר בְּבַת אַחַת!…”
- Segment 327 words
Opens “מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּפָטַר? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא:…”
- Segment 424 words
Opens “וְעוֹלֶה בְּמִשְׁמָרוֹ וְכוּ׳. וְכִי מֵאַחַר דְּאֵינוֹ חוֹלֵק,…”
- Segment 516 words
Opens “אָמַר רַב אַחָא בַּר חֲנִינָא אָמַר אַבָּיֵי…”
- Segment 630 words
Opens “וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּמִשְׁמָר כּוּ׳. מַאי שְׁנָא…”
- Segment 717 words
Opens “אָמַר רַב פָּפָּא, הָכִי קָאָמַר: אִם הָיוּ…”
- Segment 85 words
Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ נוֹשְׂאִין עַל הָאֲנוּסָה…”
- Segment 927 words
Opens “מִצְוַת חֲלִיצָה בִּשְׁלֹשָׁה דַּיָּינִין, וַאֲפִילּוּ שְׁלָשְׁתָּן הֶדְיוֹטוֹת.…”
- Segment 1043 words
Opens “מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּה — חֲלִיצָה כְּשֵׁרָה. מִן…”
- Segment 1133 words
Opens “גְּמָ׳ וּמֵאַחַר דַּאֲפִילּוּ שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת, דַּיָּינִין לְמָה…”
- Segment 1240 words
Opens “מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא, דְּתַנְיָא: ״זְקֵנִים״ —…”
- Segment 1313 words
Opens “וְתַנָּא קַמָּא, הַאי ״זִקְנֵי״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ?…”
- Segment 1414 words
Opens “וְרַבִּי יְהוּדָה, הֶדְיוֹטוֹת מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ…”
- Segment 1535 words
Opens “וּמִדְּאִיצְטְרִיךְ ״לְעֵינֵי״ לְמַעוֹטֵי סוֹמִים, שְׁמַע מִינַּהּ דַּאֲפִילּוּ…”
Sages named on this page
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Yevamot 101a · Segment 15 — “…לְמַעוֹטֵי סוֹמִין? מִדְּתָנֵי רַב יוֹסֵף נָפְקָא, דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף:…”
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Yevamot 101a · Segment 5 — “אָמַר רַב אַחָא בַּר חֲנִינָא אָמַר אַבָּיֵי אָמַר רַבִּי…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Yevamot 101a · Segment 5 — “…בַּר חֲנִינָא אָמַר אַבָּיֵי אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי…”
Original text
הָיוּ שְׁנֵיהֶם כֹּהֲנִים וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: הִכָּה זֶה וְחָזַר וְהִכָּה זֶה, קִלֵּל זֶה וְחָזַר וְקִלֵּל זֶה, קִלֵּל שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת, הִכָּה שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת — חַיָּיב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּבַת אַחַת — חַיָּיב, בָּזֶה אַחַר זֶה — פָּטוּר.
§ It is stated in the mishna that if both uncertain fathers were priests, the son is exempt from punishment for striking and for cursing them. The Sages taught: If he struck this uncertain father, and then struck that one, or if he cursed this one and then cursed that one, or if he cursed both of them simultaneously or struck both of them simultaneously, in all these cases he is liable to receive capital punishment, as one of them is certainly his father. Rabbi Yehuda says: Although if he struck or cursed both of them simultaneously he is liable, if he struck or cursed them one after the other, he is exempt.
וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: פָּטוּר בְּבַת אַחַת! תְּרֵי תַּנָּאֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה.
The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: He is exempt even if he struck or cursed them simultaneously? The Gemara answers: These are the opinions of two tanna’im , and they each expressed their opinion in accordance with that of Rabbi Yehuda.
מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּפָטַר? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: נֶאֶמְרָה בְּרָכָה לְמַטָּה, וְנֶאֶמְרָה בְּרָכָה לְמַעְלָה. מָה לְמַעְלָה שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּתָּפוּת — אַף לְמַטָּה שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּתָּפוּת. וְאִיתַּקַּשׁ הַכָּאָה לִקְלָלָה.
The Gemara asks: What is the reasoning of the one who exempts the son from punishment? Rabbi Ḥanina said: Blessing is stated below (Leviticus 20:9), with regard to cursing parents, and blessing is stated above (Exodus 22:27), with regard to cursing God. The Sages used the word blessing as a euphemism for cursing, as it was their custom to avoid uncouth language. Just as the statement above, in Exodus, is referring to a curse that does not involve partnership, as God is One, so too the statement below, in Leviticus, is referring exclusively to a curse of a parent that does not involve partnership, i.e., when there is no doubt with regard to his identity. And striking is juxtaposed with cursing. Just as one is not liable for cursing when it is unclear who his father is, the same applies to striking.
וְעוֹלֶה בְּמִשְׁמָרוֹ וְכוּ׳. וְכִי מֵאַחַר דְּאֵינוֹ חוֹלֵק, לָמָּה עוֹלֶה? לָמָּה עוֹלֶה?! הָאָמַר: בָּעֵינָא דְּנֶיעְבֵּיד מִצְוָה! אֶלָּא: ״עָלָה״ לָא קָתָנֵי, אֶלָּא ״עוֹלֶה״ — בְּעַל כׇּרְחוֹ.
§ It is stated in the mishna: And he ascends to the Temple service with the priestly watch of both uncertain fathers. However, he does not receive a share of the offerings of either watch. The Gemara asks: Since he does not receive a share, why does he ascend? The Gemara is puzzled by this question: Why does he ascend? Doesn’t he naturally say: I wish to perform a mitzva by serving as a priest? The Gemara explains: However, note that the mishna does not state: If he ascended, but rather: He ascends, in the present tense. Apparently he is obligated to ascend, even against his will.
אָמַר רַב אַחָא בַּר חֲנִינָא אָמַר אַבָּיֵי אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה.
Why is he under obligation to serve in the Temple? Rav Aḥa bar Ḥanina said that Abaye said that Rabbi Yoḥanan said: He is obligated due to the potential family flaw, i.e., harm to the family name. If he does not serve with these watches, people will infer that both families are unfit for the priesthood, which is not the case.
וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּמִשְׁמָר כּוּ׳. מַאי שְׁנָא שְׁנֵי מִשְׁמָרוֹת דְּלָא — דְּאָזֵיל לְהָא מִשְׁמָרָה וּמְדַחוּ לֵיהּ, וְאָזֵיל לְהָא מִשְׁמָרָה וּמְדַחוּ לֵיהּ. מִשְׁמָר אֶחָד נָמֵי: אָזֵיל לְהַאי בֵּית אָב וּמְדַחוּ לֵיהּ!
It is stated in the mishna: And if both uncertain fathers were in one priestly watch, he receives one share. The Gemara asks: What is different about the case in which the uncertain fathers belonged to two priestly watches, with regard to which the mishna states that the son does not receive a share, and the case in which they belonged to the same watch? Just as in the case where they belonged to two watches, he goes to this watch to receive a share and they reject him, claiming that he belongs to the other watch, and he goes to that watch and they reject him in the same manner, so too, where they belonged to one watch, he goes to this patrilineal family to receive a share on their day, and they reject him, and the other patrilineal family rejects him too, as his true patrilineal family is unknown.
אָמַר רַב פָּפָּא, הָכִי קָאָמַר: אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם מִשְׁמָר אֶחָד וּבֵית אָב אֶחָד — נוֹטֵל חֵלֶק אֶחָד.
Rav Pappa said that this is what the mishna is saying: If they were both in one priestly watch and one patrilineal family, he receives one share, as he cannot be rejected.
הֲדַרַן עֲלָךְ נוֹשְׂאִין עַל הָאֲנוּסָה
MISHNA: The mitzva of ḥalitza , the ritual through which the yavam frees the yevama of her levirate bonds, must be performed before three judges, and the ritual does not require the judges to be experts fit to adjudicate other matters, as even if all three are laymen, it is acceptable. If she performed ḥalitza while he was wearing a shoe made of soft leather that covers the whole foot, her ḥalitza is valid, but if she performed ḥalitza while he was wearing a soft shoe [ anpileya ] made of cloth, her ḥalitza is invalid, as it is not considered a real shoe. If ḥalitza was performed while he was wearing a sandal, i.e., footwear made of hard leather, that has a heel, it is valid; but if performed with a sandal without a heel, it is invalid ḥalitza .
מִצְוַת חֲלִיצָה בִּשְׁלֹשָׁה דַּיָּינִין, וַאֲפִילּוּ שְׁלָשְׁתָּן הֶדְיוֹטוֹת. חָלְצָה בְּמִנְעָל — חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה, בְּאַנְפִּילְיָא — חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. בְּסַנְדָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָקֵב — כָּשֵׁר, וְשֶׁאֵין לוֹ עָקֵב — פְּסוּל.
If the leg of the yavam was amputated anywhere from the knee down and she performed ḥalitza as he wore a shoe on the stump of his leg, it is valid ḥalitza . If, however, the leg was amputated anywhere from the knee and above, and she performed ḥalitza as he wore a shoe on the stump of his leg, it is invalid ḥalitza . If she performed ḥalitza while the man was wearing a sandal that did not belong to him, or a sandal made of wood, or on the left shoe, which was being worn on his right foot, it is valid ḥalitza . If she performed ḥalitza as the man was wearing a shoe that was too large for him but which he can still walk in, or a shoe that was too small but that covered most of his foot, her ḥalitza is valid.
מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּה — חֲלִיצָה כְּשֵׁרָה. מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעְלָה — חֲלִיצָה פְּסוּלָה. חָלְצָה בְּסַנְדָּל שֶׁאֵין שֶׁלּוֹ, אוֹ בְּסַנְדָּל שֶׁל עֵץ, אוֹ בְּשֶׁל שְׂמֹאל בְּיָמִין — חֲלִיצָה כְּשֵׁרָה. חָלְצָה בְּגָדוֹל שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲלוֹךְ בּוֹ, אוֹ בְּקָטָן שֶׁהוּא חוֹפֶה אֶת רוֹב רַגְלוֹ — חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה.
GEMARA: The Gemara asks: Now that the mishna says that even three laymen are qualified for ḥalitza , why do I need it to mention judges? It would be sufficient to say that the mitzva requires three people. The Gemara answers: This teaches us that we require three people who can at least dictate the verses read during the ḥalitza ritual to the participants like judges, as they are not complete laymen in that they are literate. The Gemara comments: We already learned this halakha in a baraita , as the Sages taught: The mitzva of ḥalitza is performed before three individuals who know how to dictate the verses like judges. Rabbi Yehuda says: Ḥalitza must be performed before five individuals acting as judges.
גְּמָ׳ וּמֵאַחַר דַּאֲפִילּוּ שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת, דַּיָּינִין לְמָה לִי? הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּבָעֵינַן בִּשְׁלֹשָׁה שֶׁיּוֹדְעִים לְהַקְרוֹת כְּעֵין דַּיָּינִים. תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: מִצְוַת חֲלִיצָה בִּשְׁלֹשָׁה שֶׁיּוֹדְעִין לְהַקְרוֹת כְּעֵין דַּיָּינִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּחֲמִשָּׁה.
The Gemara discusses the dispute as to how many individuals must conduct the ḥalitza : What is the reason of the first tanna , who requires three? As it is taught in a baraita concerning ḥalitza : “His yevama shall ascend to the gate to the Elders” (Deuteronomy 25:7). Since the minimum number of the plural term “Elders” is two, and since, in order to prevent a paralyzing disagreement between an even number of judges, a court may not be composed of an even number of judges, one more is added to them. Therefore, there are three judges. And Rabbi Yehuda interprets the verse otherwise, for one verse states: “And the Elders of his city shall call him” (Deuteronomy 25:8), indicating a minimum of two judges, and it says in the following verse “Elders” another time, indicating an additional two people, and since a court may not be composed of an even number of judges, one more is added to them. Therefore, there are five judges.
מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא, דְּתַנְיָא: ״זְקֵנִים״ — שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד — הֲרֵי כָּאן שְׁלֹשָׁה. וְרַבִּי יְהוּדָה: ״זִקְנֵי״ — שְׁנַיִם, ״זְקֵנִים״ — שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד — הֲרֵי כָּאן חֲמִשָּׁה.
The Gemara asks: And what does the first tanna do with this second appearance of the word “Elders”? The Gemara explains: He requires it for allowing the inclusion of even three laymen as presiding judges for ḥalitza . The word “Elders” would seem to limit ḥalitza to recognized judges, but since it is mentioned twice, it becomes an instance of the hermeneutic principle that one restrictive expression appearing after another restrictive expression comes to include some additional halakha . Therefore, repeating the restrictive term “Elders” twice actually comes to include laymen rather than exclude them.
וְתַנָּא קַמָּא, הַאי ״זִקְנֵי״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי אֲפִילּוּ שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת.
The Gemara asks: From where does Rabbi Yehuda derive the halakha that ḥalitza can be done in the presence of laymen? The Gemara answers: He derives it from what is written: “Before the eyes of the Elders” (Deuteronomy 25:9), for the Master said: “Before the eyes of” excludes blind individuals from being the judges conducting the ḥalitza .
וְרַבִּי יְהוּדָה, הֶדְיוֹטוֹת מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִ״לְּעֵינֵי״, דְּאָמַר מָר: ״לְעֵינֵי״ — פְּרָט לְסוֹמִים,
And since it was necessary to say “before the eyes of” to exclude blind individuals from being judges for ḥalitza , learn from here that even laymen are qualified to be judges for ḥalitza . For if it enters your mind to say that we require expert judges who are fit to sit on the high court of the Sanhedrin, then why do I need to exclude blind individuals? For that matter can be derived from a baraita that Rav Yosef taught, as Rav Yosef taught: Just as a court must be clean in righteousness, as they are careful to judge others justly, and are free of guilt and suspicion, likewise a court must be clean of any physical blemish, with judges who are physically complete.
וּמִדְּאִיצְטְרִיךְ ״לְעֵינֵי״ לְמַעוֹטֵי סוֹמִים, שְׁמַע מִינַּהּ דַּאֲפִילּוּ הֶדְיוֹטוֹת. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ סַנְהֶדְרִין בָּעֵינַן, לְמָה לִי לְמַעוֹטֵי סוֹמִין? מִדְּתָנֵי רַב יוֹסֵף נָפְקָא, דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף: כְּשֵׁם שֶׁבֵּית דִּין מְנוּקִּים בְּצֶדֶק, כָּךְ בֵּית דִּין מְנוּקִּים מִכׇּל מוּם,