Talmud Builders

    Commentary page

    Sotah 8b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sotah 8b

    Sotah 8b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 484 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    הכא טעמא מאי אמרי רבנן שמצוה לביישה ואפילו היא טהורה משום ונוסרו כל הנשים שלא יביאו עצמן לידי חשד ותהיינה צנועות:

    התם שהיא נסקלת אין לך יסור גדול מזה לאחרות:

    תרתי מיתה ובושה:

    מר סבר בזיונא עדיף ליה חשוב על האדם ושנוי לו טפי מצערא דגופיה הילכך מיתה יפה היא לו ליסקל לבוש ואע"פ שצערו נמשך שאינו ממהר למות ולא ליסקל ערום ויתבזה. ורבי יהודה סבר צערא דגופא עדיף ליה וזו היא מיתה יפה לו ליסקל ערום ואע"פ שמתבזה ולא יסקל בלבושו וימשך צערו:

    בהני אית לה בזיון טפי שהיא ערומה עד לבה וראשה פרוע ויתן עליה תכשיטי זהב גנאי הוא לה שדרך בני אדם להתלוצץ באדם ערום ומנעלו ברגליו ואמרי' שליח ערטיל וסיים מסאני שליח מופשט כדמתרגמינן ופשט וישלח ערטיל ערום:

    משום דאמר מר לקמן במדה שאדם מודד בה מודדין לו:

    היא חגרה לו חגרה את עצמה בצלצול נאה להתנאות בפניו צילצול בנדי"ל (בינדי"ל: אגד, חגורה, סרט) בלע"ז:

    תניתוה דעיקר הבאתו אינו אלא כדי שלא ישמטו:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Sotah 8b · Sefaria

    Tosafot

    תנינא ואחר כך מביא חבל המצרי ולא ידענא מאי פשיט מהכא טפי מהא דקתני היא חגרה לו בצלצול דמשמע דחבל מצרי בעינן ממש ועל כרחך לכתחילה למצוה בעינן אבל לאו דוקא לעכב דהיכא כתיב חבל המצרי או שום קשירה בתורה ולמה היה לו לעכב מיהו המדקדק בפירוש רש"י לא קשיא מידי דעיקר הבאתו קמבעיא ליה אי משום מדה במדה דוקא חבל או משום שמיטת בגדים הואיל וצריך לקשור צלצול לקשור חבל כדי ליפרע ממנה מיהו היכא דליכא חבל המצרי ואיכא צלצול לא מהדרנא יותר מדאי בתר חבל:

    ואחר כך מביא חבל המצרי בירושלמי מפרש חבל המצרי וכפיפה המצרית באין משירי הלשכה כחומת העיר ומגדליה ולא ידענא אי סודר שנחנק בו וסייף שנהרג בו דאמרינן פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מג.) דבאין משל צבור אי פירושו נמי משירי הלשכה כי הכא:

    מיום שחרב בהמ"ק וכו' וה"ה דבזמן הבית נהגו דין ד' מיתות מי שנתחייב בהן בלא עדים והתראה שלא לדונו בסנהדרין כדאמר בפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לז:) מעשה ברבי שמעון בן שטח שהיה בזמן הבית דתניא אמר רבי שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי וכו' עד שהשיכו נחש ומקשינן והאי בר נחש הוא והתני רבי חייא וכו' אלא האי דנקט מיום שחרב בית המקדש מלתא דפסיקא נקט דבטלו ארבע מיתות לגמרי:

    מי שנתחייב סקילה מקשי' מפרק השוכר את הפועלים (ב"מ דף פג:) דרבי אלעזר ברבי שמעון הוה תפיס גנבי יומא חד פגע בההוא כובס אמר להו תפסוהו ותפסוהו (זקפוהו) וזקפוהו וקא בכי אמר לו רבי אל ירע לך שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביוה"כ וזה שנתלה נחנק ואמאי לא פריך והאי בר הכי הוא בר סקילה הוא אבל לפרש"י לא קשיא מידי דפירש התם משום הכי נתלה משום דכל הנסקלין נתלין ויש לומר דלאו דוקא נקט נופל מן הגג או חיה דורסתו אלא מעין מיתה שנתחייב בה יהרג ויש מפרשים דבנו בעל תחילה דהויא לה בעולה דמיתתו הויא בחנק אבל קשיא לרבי מהא דאמר בפרק אלו הן הגולין (מכות י:) דרש ריש לקיש והאלהים אנה לידו זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג עולה ונופל והורגו והא לאו בר סקילה הוא ותירץ אע"ג דלאו בר סקילה מיהו מדה במדה היא דזורק על חבירו דרך ירידה הוא כדכתיב (במדבר ל״ה:כ״ג) ויפל עליו וימות ואלו מתים דרך ירידה ואם הרגו בסייף הקדוש ב"ה נפרע מהם בענין אחר:

    Tosafot on Sotah 8b · Sefaria

    Meiri

    לעולם יזהר אדם מן העבירות ואל יהא לבו בז לדבר בעשייתם מצד שאין סנהדרין לבער הרע מקרבנו או שאין עדים בדבר שאע"פ שעונש ב"ד בטל דין שמים במקומו עומד דרך הערה אמרו אע"פ שארבע מיתות בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו ומפילתו לארץ כדרך הסקילה שמפילין אותו ממקום גבוה נתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו וארס שורפו נתחייב הריגה או נמסר למלכות להתזת הראש או ליסטים באים עליו נתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי ר"ל בועות הנעשות בגרונו וחונקות אותו וכן בכל עבירה גדולה או קטנה הב"ה משלם בה מדה כנגד מדה ואל יקל ראש במה שרואה שאין נפרעין ממנו שפרוטה ופרוטה מצטרפת לכאיסר וכן כל עבירה ועבירה מצטרפת לחשבון גדול והכל שמור לו:

    ואף בענין סוטה אמרו במדה שמדדה בה מדדו לה היא עמדה על פתח ביתה לראותו וכהן מעמידה בשער ניקנור ומראה קלונה לכל היא פירסה סודרים נאים על ראשה וכהן נוטל צעיף שבראשה ומניחו תחת רגליה היא קישטה לו פניה לפיכך פניה מוריקות היא כחלה לו את עיניה לפיכך עיניה בולטות וכמו שאמרו אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות היא קלעה לו את שערה לפיכך כהן סותר את שערה היא הראתה לו את אצבעה לרמוז לו שיבא לפיכך צפרניה נושרות היא חגרה עצמה בצלצול נאה לפניו וכהן קושרה בחבל המצרי היא פשטה לו ירכה לפיכך ירכה נופלת היא קבלתו על כריסה לפיכך בטנה צבה היא האכילתו מעדנים לפיכך קרבנה מאכל בהמה ר"ל שעורים היא השקתו יין משובח בכוסות משובחים וכהן משקה אותה מים המרים במקידה של חרס היא עשתה בסתר והקב"ה מפרסמה היא נתנה עיניה במה שאינו שלה מה שבקשה לא ניתן לה ואת שלה נטלו הימנה וכן מצינו בקין וקרח ובלעם דואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדניה ועזיה והמן נתנו עיניהם במה שאין ראוי להם מה שבקשו לא ניתן להם ומה שבידן נטל מהן ופירושן קין בתאומה שנולדה עם הבל לפי הדרש קרח בנשיאות בלעם בממונו של בלק דואג בחכמתו של דוד שקינא בו כמו שנדרש בהגדת חלק אחיתופל במלוכה וכמו שנדרש שם שראה בחלום אש יוצאה מאמתו גחזי בממונו של נעמן אבשלום במלכות אדניה באבישג עזיה בכהונה המן בישראל:

    Meiri on Sotah 8b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ומ"ס צערא דגופיה עדיף כו' היינו רבי יהודה וליכא לאקשויי לפ"ז ל"ל למימר דרבי יהודה אדר' יהודה לא קשיא כדשנינן הא בלא"ה ניחא דהכא חייש להרהורא אבל התם משום ברור לו מיתה יפה וצערא דגופיה עדיף ליה ליסקל ערום די"ל דמ"מ אי הוה חיישינן להרהורא דעלמא לא הוה סקלינן אותה ערום משום מיתה יפה דידה וק"ל:

    תוס' בד"ה תנינא ואח"כ מביא כו' וע"כ לכתחלה למצוה בעינן אבל לאו דוקא לעכב דהיכא כתיב חבל כו' עכ"ל כצ"ל ופי' דודאי אי הוה קמיבעיא לן דוקא לעכב ממש ודאי דשפיר הוה פשיט מדתני טעמא כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה ע"כ הא דקתני חבל מצרי אינו לעיכובא אבל כיון דע"כ לאו דוקא לעכב קמיבעיא ליה אלא למצוה אם כן לאו מידי פשיט מהכא טפי מהא דקתני היא חגרה לו בצלצול דמוכח דלמצוה ודאי בעינן וק"ל:

    בד"ה מי שנתחייב כו' אבל לפירש"י לא קשה מידי כו' וי"ל דלאו דוקא נקט כו' עכ"ל ר"ל לפירש"י דהתם משום דכל הנסקלין נתלין הא דלא נקט נמי בשמעתין מי שנתחייב סקילה נתלה י"ל דלאו דוקא נקט נופל כו' וק"ל:

    בפירש"י בד"ה ליראות לו הס"ד ואח"כ מה"ד פרסה לו כנגדו עכ"ל כצ"ל מפי' ישן ור"ל דאין פי' לראות לו לראותו וכן פרסה לו לפרוס אותו דהא מסיים בה על ראשה אלא ליראות בצירי דהיינו להתראות לו וכן פרסה את עצמה כנגדו ומהרש"ל הגיה פרכסה במקום פרסה ואין צורך וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 8b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    חבל המצרי מהו שיעכב בסוטה תימה למה יעכב והלא פריעה דכתיבא בקרא אינו מעכב כדקתני אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותרו. וי"ל דסבירא ליה דרבנן פליגי עליה דרבי יהודה. צריך עיון אם כן מאי פריך לעיל בגמרא דרבנן אדרבנן. שאני הכא דפריעה מעכבא ולכן לא חיישינן להרהורא אבל התם דליכא קרא חיישינן עיין שם בתוס'. ומה שכתב דרבנן פליגי רוצה לומר בהא נמי דלרבנן מעכבא ולר' יהודה לא מעכבא. צעיר אי"ן. ומיהו תימה היכי סלקא דעתין שיעכב הא אפילו מידי דכתיב בקרא אי שנה עליו לעכב ואי לא לא. אבל התוס' בזבחים דף ד' כתבו דלא בעינן קרא לעכב אלא בקדשים עיין שם. צעיר אי"ן. ונראה לי דהכי קאמר מהו שיעכב אם אין להם חבל המצרי במזומן אם לא שילכו למדבר עד שיחזרו למצוא חבל. אבל אי הוה בלא חבל פשיטא דאינו מעכב שלא יבדקוה. והשתא לא קשיא מימדי אפריעת שער דהתם לא יפרע כלל אבל הכא אם יש לו חבל המצרי צריך להביאו לכתחלה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    מי שנתחייב סקילה וכו' מקשים והא דאמרינן במציעא דף פ"ג דר' אלעזר ב"ר שמעון הוה תפיס וכו'. ואמאי לא פריך והאי בר הכי הוא בר סקילה הוא. ורש"י פירש התם משום דכל הנסקלין נתלין. ולא נהירא דהיינו דוקא אליבא דר' אלעזר ולא אליבא דרבנן ועוד דהאי נתלין היינו לאחר מיתה. וי"ל אף על גב דדין ארבע מיתות לא בטלו פעמים שזכות תולה ונידון בקלה (כגון העוברים) וכמה עוברים על דת מתים על מטתם. והא דפריך בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף ל"ז ע"ב עיין שם בתוס') בעובדא דשמעון בן שטח שראה באחד שהרג את הנפש דקאמר לא זז משם עד שהשיכו נחש והאי בר נחש הוא. היינו משו~ דנידון במיתה חמורה ולא במיתה הראויה לו דרוצח מיתתו בסייף ומיתת נחש במקום שרפה. וההיא דמכות פרק אלו הן הגולין דקאמר מרשעים יצא רשע שנים שהרגו וכו' ואין זו מיתה הראויה לו שהרי מיתתו בסייף. יש לומר דהתם נמי מיתה זו שזה נופל והרגו דומה לחנק עצמו כגון טובע בנהר או מת בסרונכי ואינו דומה לסקילה המפילין עליו שעיקר סקילה דחייה היא. תדע דקתני מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו ולא קתני כותל נופל עליו. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ובתוספותיו כתב וז"ל: ואמאי והא לא נתחייב בסקילה ונופל עליו כמו סקילה. וצריך לומר דמיירי שהנופל היה סייף בידו והרגו בסייף :

    ונשים חייבות לראותה דכתיב ונוסרו כל הנשים וגו' והא דקתני כל הנשים מותרות לאו דוקא מותרות אלא אדקתני איסור לעבדיה ולשפחותיה קתני לשון היתר בכל הנשים. ואפילו אם היא חברתה ולבה גס בה לא חששו לזה משום מצוה דונוסרו. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    Shita Mekubetzet on Sotah 8b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    מתני' במדה שאדם מודד עיין סנהדרין דף צ ע"א:

    Gilyon HaShas on Sotah 8b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וּמִנַּיִן שֶׁכָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל (קהלת ז, כז) נראה לי בס"ד דקאי על עונות דקים מאד שהם קטנים באיכותם ומדתם ולכך דימה אותם לפרוטה שאין שיעור פחות ממנה כי פחות מפרוטה אינו ממון. גם מכנה העונות בשם פרוטה כי פרוטה פְּרוּטָה [300] גימטריא יֵצֶר [300] שהם באים לאדם מן עצת היצר. גם פרוטה טוֹרֵף ה ' [300] שעל ידי העון טורף חמשה חלקי הנפש שבאדם.

    אַף עַל גַּב מִדָּה בְּטֵילָה, בְּמִדָּה, לֹא בָּטֵיל נראה לי בס"ד בתוך אותיות מִדָּה במלואם כזה מ־ ם ד ל ־ ת ה־ י יש אותיות 'מתיל' שהוא רוצה לומר ממשיל, דהיינו עושה לאדם דברים שהם נמשלים ודומין למדה העקרית וזהו בְּמִדָּה רוצה לומר במה שרמוז בתוך מדה זה לֹא נִתְבַּטֵּל. והא דזכר ששה דברים שהם 'סְאָה וְתַּרְקַב וְקַב וְרוֹבַע תּוֹמֶן וְעוּכְּלָא' נראה לי בס"ד כנגד שש קצוות שמגיע בהם הפגם של החטא שהם מעלה ומטה וארבעה צדדין.

    Ben Yehoyada on Sotah 8b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sotah, daf 8, Amud Bet, about 484 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן נָמֵי לָא קַשְׁיָא. הָכָא טַעְמָא…”

    2. Segment 223 words

      Opens “וְכִי תֵּימָא לַעֲבֵיד בַּהּ תַּרְתֵּי — אָמַר…”

    3. Segment 331 words

      Opens “לֵימָא דְּרַב נַחְמָן תַּנָּאֵי הִיא? לָא, דְּכוּלֵּי…”

    4. Segment 415 words

      Opens “הָיְתָה מְכוּסָּה לְבָנִים וְכוּ׳. תָּנָא, אִם הָיוּ…”

    5. Segment 528 words

      Opens “הָיוּ עָלֶיהָ כְּלֵי זָהָב וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא, הַשְׁתָּא…”

    6. Segment 646 words

      Opens “וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל וְכוּ׳. בְּעָא מִינֵּיהּ…”

    7. Segment 717 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל…”

    8. Segment 834 words

      Opens “וְכׇל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּהּ יִרְאֶה וְכוּ׳. הָא…”

    9. Segment 914 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: תַּרְגְּמַהּ אֲנָשִׁים. אָמַר לֵיהּ רָבָא:…”

    10. Segment 1024 words

      Opens “אֶלָּא אָמַר רָבָא: כׇּל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּהּ…”

    11. Segment 1145 words

      Opens “מַתְנִי׳ בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד — בָּהּ מוֹדְדִין…”

    12. Segment 1212 words

      Opens “גְּמָ׳ אָמַר רַב יוֹסֵף: אַף עַל גַּב…”

    13. Segment 1329 words

      Opens “דְּאָמַר רַב יוֹסֵף, וְכֵן תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא:…”

    14. Segment 1442 words

      Opens “מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב סְקִילָה — אוֹ נוֹפֵל מִן…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּמִדָּה שֶׁאָדָם…”

    16. Segment 1626 words

      Opens “אֵין לִי אֶלָּא סְאָה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת תַּרְקַב…”

    17. Segment 1714 words

      Opens “וּמִנַּיִן שֶׁכׇּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל…”

    18. Segment 1849 words

      Opens “וְכֵן מָצִינוּ בַּסּוֹטָה, שֶׁבַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדָה — בָּהּ…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sotah 8b · Segment 12 — “גְּמָ׳ אָמַר רַב יוֹסֵף: אַף עַל גַּב דְּמִדָּה בְּטֵילָה,…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sotah 8b · Segment 9 — “אָמַר אַבָּיֵי: תַּרְגְּמַהּ אֲנָשִׁים. אָמַר לֵיהּ רָבָא: וְהָא ״כָּל…

    Original text

    דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן נָמֵי לָא קַשְׁיָא. הָכָא טַעְמָא מַאי? מִשּׁוּם ״וְנִוַּסְּרוּ כׇּל הַנָּשִׁים״. הָתָם — אֵין לְךָ יִיסּוּר גָּדוֹל מִזֶּה.

    The contradiction between one ruling of the Rabbis and the other ruling of the Rabbis is not difficult as well. Here, with regard to a sota , what is the reason that her hair and body are uncovered? Because of what is stated in the verse, that other women should be warned: “Thus will I cause lewdness to cease out of the land, that all women may be chastened not to do after your lewdness” (Ezekiel 23:48). There, with regard to stoning, you have no greater chastening than seeing this stoning itself.

    וְכִי תֵּימָא לַעֲבֵיד בַּהּ תַּרְתֵּי — אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ, אָמַר קְרָא: ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ — בְּרוֹר לוֹ מִיתָה יָפָה.

    And if you would say that two forms of chastening, both stoning and humiliation, should be done with her, Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: The verse states: “You shall love your neighbor as yourself” (Leviticus 19:18), teaching that even with regard to a condemned prisoner, select a good, i.e., a compassionate, death for him. Therefore, when putting a woman to death by stoning, she should not be humiliated in the process.

    לֵימָא דְּרַב נַחְמָן תַּנָּאֵי הִיא? לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַב נַחְמָן. וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, מָר סָבַר: בִּזְיוֹנֵיהּ עֲדִיף לֵיהּ טְפֵי מִצַּעְרָא דְגוּפֵיהּ, וּמָר סָבַר: צַעְרָא דְגוּפֵיהּ עֲדִיף לֵיהּ טְפֵי מִבִּזְיוֹנֵיהּ.

    The Gemara suggests: Let us say that the statement of Rav Naḥman is a dispute between tanna’im , and according to Rabbi Yehuda there is no mitzva to select a compassionate death. The Gemara refutes this: No, it may be that everyone agrees with the opinion of Rav Naḥman, and here they disagree about this: One Sage, i.e., the Rabbis, holds: Minimizing one’s degradation is preferable to him than minimizing his physical pain. Therefore, the Rabbis view the more compassionate death as one without degradation, even if wearing clothes will increase the pain of the one being executed, as the clothes will absorb the blow and prolong death. And one Sage, Rabbi Yehuda, holds that minimizing physical pain is preferable to a person than minimizing his degradation, and therefore the one being executed prefers to be stoned unclothed, without any chance of the clothing prolonging the death, although this adds to the degradation.

    הָיְתָה מְכוּסָּה לְבָנִים וְכוּ׳. תָּנָא, אִם הָיוּ שְׁחוֹרִים נָאִים לָהּ — מְכַסִּין אוֹתָהּ בְּגָדִים מְכוֹעָרִים.

    § The mishna teaches: If she was dressed in white garments, he would cover her with black garments. A Sage taught: If black garments are becoming to her, then she is covered in unsightly garments.

    הָיוּ עָלֶיהָ כְּלֵי זָהָב וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא, הַשְׁתָּא נַוּוֹלֵי מְנַוֵּויל לַהּ, הָנֵי מִיבַּעְיָא? מַהוּ דְּתֵימָא: בְּהָנֵי אִית לַהּ בִּזָּיוֹן טְפֵי, כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: שָׁלִיחַ עַרְטִיל וְסָיֵים מְסָאנֵי. קָא מַשְׁמַע לַן.

    The mishna teaches: If she was wearing gold adornments or other jewelry, they are removed from her. The Gemara asks: Isn’t this obvious? Now that the priest renders her unattractive by uncovering her and dressing her in unsightly garments, is it necessary to teach that they remove these adornments from her? The Gemara answers: Lest you say that with these adornments on her, she has more degradation, as people say in a known aphorism: Undressed, naked, and wearing shoes. This means that a naked person who wears shoes emphasizes the fact that he is naked. Perhaps one would think that by a sota wearing jewelry, her nakedness is emphasized and her degradation is amplified. Therefore, the mishna teaches us that this is not so.

    וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל וְכוּ׳. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַבָּא מֵרַב הוּנָא: חֶבֶל הַמִּצְרִי מַהוּ שֶׁיְּעַכֵּב בְּסוֹטָה? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יִשָּׁמְטוּ בְּגָדֶיהָ מֵעָלֶיהָ הוּא, וּבְצִלְצוֹל קָטָן נָמֵי סַגִּי, אוֹ דִילְמָא מִשּׁוּם דְּאָמַר מָר ״הִיא חָגְרָה לוֹ בְּצִלְצוֹל, לְפִיכָךְ כֹּהֵן מֵבִיא חֶבֶל הַמִּצְרִי וְקוֹשֵׁר לָהּ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ״ — מְעַכֵּב?

    The mishna continues: And afterward the priest would bring an Egyptian rope, and he would tie it above her breasts. Rabbi Abba raised a dilemma before Rav Huna: What is the halakha as to whether the lack of an Egyptian rope will preclude the performance of the rite with regard to a sota ? Does any means of tying suffice? Perhaps the primary function of the rope is so that her clothes will not fall off her, and therefore even a small ribbon [ tziltzul ] would also suffice. Or, perhaps the rope is used because of what the Master said: She girded herself with a comely ribbon when she committed her transgression, and therefore the priest brings specifically an Egyptian rope, which is coarse, and ties it above her breasts. If that is the case, then the Egyptian rope should be indispensable.

    אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל הַמִּצְרִי וְקוֹשְׁרוֹ לָהּ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁמְטוּ בְּגָדֶיהָ מֵעָלֶיהָ.

    Rav Huna said to him: You learned the answer to this dilemma in a baraita that teaches: And afterward the priest would bring an Egyptian rope and he would tie it above her breasts, so that her clothes would not fall off her. The baraita states that the use of an Egyptian rope is primarily for holding up her clothing, and therefore use of specifically Egyptian rope is not essential.

    וְכׇל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּהּ יִרְאֶה וְכוּ׳. הָא גוּפָא קַשְׁיָא. אָמְרַתְּ: כָּל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּהּ רוֹאֶה, אַלְמָא לָא שְׁנָא גַּבְרֵי וְלָא שְׁנָא נְשֵׁי, וַהֲדַר תָּנֵי: כׇּל הַנָּשִׁים מוּתָּרוֹת לִרְאוֹתָהּ: נָשִׁים — אִין, אֲנָשִׁים — לָא.

    § The mishna teaches: And anyone who desires to watch her may watch, except for her slaves and maidservants, who are not permitted to watch because her heart is emboldened by them. And all of the women are permitted to watch her. The Gemara comments: This matter is itself difficult, as there is an internal contradiction in the mishna. First you say: And anyone who desires to watch her may watch. Apparently, there is no difference whether the onlookers are men and there is no difference whether they are women; all are permitted to observe the rite. And then the mishna teaches: And all of the women are permitted to watch her, which indicates women, yes, they may watch her, but men, no, they may not.

    אָמַר אַבָּיֵי: תַּרְגְּמַהּ אֲנָשִׁים. אָמַר לֵיהּ רָבָא: וְהָא ״כָּל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּהּ רוֹאֶה״ קָתָנֵי!

    Abaye said: Interpret the first statement, which permits all people to observe the sota , as pertaining to women, but men may not be onlookers. Rava said to him: But it teaches in that first statement that anyone who desires to watch her may watch, and one cannot limit this to women.

    אֶלָּא אָמַר רָבָא: כׇּל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּהּ רוֹאֶה, לָא שְׁנָא גַּבְרֵי וְלָא שְׁנָא נְשֵׁי. וְנָשִׁים חַיָּיבוֹת לִרְאוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִוַּסְּרוּ כׇּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה״.

    Rather, Rava said: Anyone who desires to watch her may watch, there is no difference whether the onlookers are men and there is no difference whether they are women. And the next clause of the mishna teaches that women are obligated to watch her, as is stated: “Thus will I cause lewdness to cease out of the land, that all women may be chastened not to do after your lewdness” (Ezekiel 23:48).

    מַתְנִי׳ בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד — בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ. הִיא קִשְּׁטָה אֶת עַצְמָהּ לַעֲבֵירָה — הַמָּקוֹם נִוְּולָהּ. הִיא גִּלְּתָה אֶת עַצְמָהּ לַעֲבֵירָה — הַמָּקוֹם גִּלָּה עָלֶיהָ. בַּיָּרֵךְ הִתְחִילָּה בַּעֲבֵירָה תְּחִילָּה וְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן — לְפִיכָךְ תִּלְקֶה הַיָּרֵךְ תְּחִילָּה וְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן, וּשְׁאָר כָּל הַגּוּף לֹא פָּלַט.

    MISHNA: The mishna teaches lessons that can be derived from the actions and treatment of a sota . With the measure that a person measures, he is measured with it. For example, she, the sota , adorned herself to violate a transgression, the Omnipresent therefore decreed that she be rendered unattractive; she exposed herself for the purpose of violating a transgression, as she stood in places where she would be noticed by potential adulterers, so the Omnipresent therefore decreed that her body be exposed publicly; she began her transgression with her thigh and afterward with her stomach, therefore the thigh is smitten first and then the stomach, and the rest of all her body does not escape punishment.

    גְּמָ׳ אָמַר רַב יוֹסֵף: אַף עַל גַּב דְּמִדָּה בְּטֵילָה, בַּמִּדָּה לֹא בָּטֵיל.

    GEMARA: Rav Yosef says: Although the measure with regard to court-imposed capital punishment has ceased, as there is no court today empowered to adjudicate and apply corporal punishment, punishment that is suitable to be applied with a measure by God has not ceased, as a person is punished by Heaven in accordance with his sin.

    דְּאָמַר רַב יוֹסֵף, וְכֵן תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִי — אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ. וְהָא בָּטְלוּ?! אֶלָּא: דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ.

    As Rav Yosef says, and Rabbi Ḥiyya similarly teaches: From the day that the Temple was destroyed, although the Sanhedrin ceased, the four types of court-imposed capital punishment have not ceased. The Gemara asks: But they have ceased; court-imposed capital punishment is no longer given. Rather, the intention is: The law of the four types of court-imposed capital punishment has not ceased.

    מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב סְקִילָה — אוֹ נוֹפֵל מִן הַגָּג, אוֹ חַיָּה דּוֹרַסְתּוֹ. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב שְׂרֵיפָה — אוֹ נוֹפֵל בִּדְלֵיקָה, אוֹ נָחָשׁ מַכִּישׁוֹ. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב הֲרִיגָה — אוֹ נִמְסָר לַמַּלְכוּת, אוֹ לִיסְטִין בָּאִין עָלָיו. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב חֲנִיקָה — אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר, אוֹ מֵת בִּסְרוֹנְכֵי.

    The Gemara explains: How so? One who is liable to be executed by stoning either falls from a roof or an animal mauls him and breaks his bones. This death is similar to the experience of stoning, in which the one liable to be executed is pushed from a platform and his bones break from the impact of the fall. One who is liable to be executed by burning either falls into a fire and is burned or a snake bites him, as a snakebite causes a burning sensation. One who is liable to be executed by slaying of the sword either is turned over to the authorities and they execute him with a sword, or robbers come upon him and murder him. One who is liable to be executed by strangling either drowns in a river and is choked by the water or dies of diphtheria [ seronekhi ], which causes his throat to become clogged, and he dies.

    תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְּחָהּ תְּרִיבֶנָּה״.

    It is taught in a baraita in the Tosefta (3:1–5) that Rabbi Yehuda HaNasi would say: From where is it derived that with the measure that a person measures, he is measured with it? As it is stated: “In full measure [ besase’a ], when you send her away, you contend with her” (Isaiah 27:8). In other words, in the measure, bese’a , that one used in one’s sin, God will contend with, i.e., punish, him.

    אֵין לִי אֶלָּא סְאָה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת תַּרְקַב וַחֲצִי תַּרְקַב, קַב וַחֲצִי קַב, רוֹבַע וַחֲצִי רוֹבַע, תּוֹמֶן וְעוּכְלָא, מִנַּיִן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי כׇּל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ״.

    The baraita continues: I have derived only the relatively large measurement of a se’a , which alludes to a significant sin. From where do I know to include even lesser sins that are comparable to smaller measurements, e.g., a half- se’a [ tarkav ] and a half- tarkav ; a kav and a half- kav ; a quarter- kav and half of a quarter- kav ; an eighth- kav [ toman ] and an ukla , which is one-thirty-second of a kav . From where is it derived that all these lesser sins are also dealt with in accordance with the measure of the sin? The verse states: “For every boot [ sa’on ] stamped with fierceness, and every cloak rolled in blood, shall even be for burning, for fuel of fire” (Isaiah 9:4), indicating that every sa’on , which Rabbi Yehuda HaNasi interprets as a small se’a , is “stamped with fierceness” and doesn’t go unpunished.

    וּמִנַּיִן שֶׁכׇּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן״.

    And from where is it derived that each and every peruta combine to add up to a great sum, alluding to the notion that even if one is not immediately punished for a small transgression, in the final accounting all misdeeds will combine together and be addressed by the imposition of a large punishment? The verse states: “Behold, this have I found, says Koheleth, adding one thing to another, to find out the account” (Ecclesiastes 7:27).

    וְכֵן מָצִינוּ בַּסּוֹטָה, שֶׁבַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדָה — בָּהּ מָדְדוּ לָהּ: הִיא עָמְדָה עַל פֶּתַח בֵּיתָהּ לֵירָאוֹת לוֹ — לְפִיכָךְ כֹּהֵן מַעֲמִידָהּ עַל שַׁעַר נִקָּנוֹר וּמַרְאֶה קְלוֹנָהּ לַכֹּל. הִיא פָּרְסָה לוֹ סוּדָרִין נָאִין עַל רֹאשָׁהּ — לְפִיכָךְ כֹּהֵן נוֹטֵל כִּפָּה מֵעַל רֹאשָׁהּ וּמַנִּיחוֹ תַּחַת רַגְלֶיהָ. הִיא קִשְּׁטָה לוֹ פָּנֶיהָ — לְפִיכָךְ

    The baraita continues: And we found this with regard to a sota , that with the measure with which she measured, she is measured with it: She stood by the opening of her house to exhibit herself to her paramour, therefore a priest has her stand at the Gate of Nicanor and exhibits her disgrace to all; she spread beautiful shawls [ sudarin ] on her head for her paramour, therefore a priest removes her kerchief from her head and places it under her feet; she adorned her face for her paramour, therefore