Commentary page

Sotah 15a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Sotah 15a

Sotah 15a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 305 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

ה"ג ומקטירו ס"ד ולא גרס אטו בכלי שרת מקטר ליה והכי קא קשיא ליה מקטירו ס"ד והרי עדיין לא מלחה וסיפא קתני ומולחו ונותנו על גבי האשים אלמא השתא הוא דמקטר ליה:

אלא אימא מעלהו להקטירו בכלי שרת כלומר מעלהו בכלי שרת להקטירו לאחר שימלחנו:

קרב הקומץ למר כדאית ליה וכו' קרב הקומץ דקתני דמתיר שירים באכילה מאימת חשיב קריבה להתיר שירים לרבי יוחנן כדאית ליה משתיצת האור ברובו ולרבי חנינא משתשלוט בו ואפילו מעט:

למשחה גבי מתנות כהונה כתיב (במדבר י״ח:ח׳) לך נתתים למשחה:

לא תאפה חמץ חלקם וגו' אפילו חלקם שירים לא תאפה חמץ דדרשינן ליה האי חלקם דקרא נמי לפניו אלא תאפה:

מנחת חוטא הבא על חטא דמטמא מקדש ושבועת העדות ושבועת ביטוי דכתיב התם ואם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו' (ויקרא ה׳:י״א):

ה"ק וכו' כלומר לא קתני מילתא באנפי נפשיה אלא כרוך ותני הכי כל המנחות טעונות שמן ולבונה ובאות חטין כלומר ושאינם טעונות באות מיהת חטין ובאות סולת כלומר חדא מהני מעליותא אית בהו כיצד מנחת חוטא אע"פ שאינה טעונה וכו':

שלא יהא חוטא נשכר להקל במנחתו יותר משאר מנחות:

10 more comments on this page.

Rashi on Sotah 15a · Sefaria

Tosafot

טעונה נסכים א"ל דאינה טעונה נסכים משום דאינה בנדר ונדבה די"ל ה"פ בדין הוא מאחר שהוא חוטא היה צריך לעונשו להביא קרבן גדול אבל בכור ומעשר אינו בדין:

סבר לה כרבי אלעזר הקפר הכא משמע דרבי שמעון ורבי אלעזר הקפר סבירא להו דאפילו נזיר טהור חוטא הוא דהא נזיר טמא היה מביא חטאת העוף ועופות אינם טעונים נסכים כדאיתא בפרק שתי מדות (מנחות דף צ:) והכי איתא בהדיא נמי בפרק קמא דנדרים (דף י.) ובפרק ג' דנזיר (דף יט.) דאף על גב דקרא בנזיר טמא כתיב אנן אפילו נזיר טהור קאמרינן דקסבר רבי אלעזר הקפר חוטא הוא והיינו טעמא דכתב קרא בנזיר טמא הואיל ושנה בחטא וקשה משמעתא קמייתא דנזיר (דף ב:) דתנן אהא נאה הרי זה נזיר ודלמא אתנאה לפניו במצות קאמר אמר שמואל שתפוס בשערו ואמר אתנאה נזירא עביד מילתא דעבירה ואמרינן ליה נאה אין אפילו רבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הוא הני מילי גבי נזיר טמא דאיידי דבעי מיסתר דילמא אתי למיעבר על נזירותיה אבל נזיר טהור לאו חוטא קרינן ביה ואם תאמר שמואל סבירא ליה התם אליבא דרבי אלעזר הקפר דנזיר טהור לאו חוטא וסתמא דגמרא דהכא ודפ"ג דנזיר (דף יט.) לאו כשמואל וסתמא דמתניתין דקרי ליה נאה אליבא דרבנן דאמרי לאו חוטא לפום סתמא דגמרא אם כן תיקשה דשמואל אדשמואל דאמר פרק קמא דתענית (דף יא.) כל היושב בתענית נקרא חוטא סבר לה כרבי אלעזר הקפר ותענית כנזיר טהור הוא דאמרינן בפ"ק דנדרים (דף י.) רבי אלעזר הקפר אומר וכו' מכאן שיושב בתענית נקרא חוטא והתם מיירי בנזיר טהור כדפרישית ומדמי ליה יושב בתענית והשתא אית לן למימר דסתמא דגמ' דנדרים נמי דמדמי יושב בתענית לנזיר טהור דלא כשמואל דאיהו הוה מדמי ליה דוקא לנזיר טמא לפי שמצער את עצמו מכל דבר שהרי יושב בתענית ומתחרט כנזיר טמא שמתחרט משום צער דבעי מיסתר נזירותיה אבל נזיר טהור אינו צער מיהו תיקשה דשמואל אדשמואל דאמר בפ"ק (לעיל סוטה דף יא.) דיושב בתענית נקרא חוטא ובפרק החובל (ב"ק דף צא:) פריך ואין אדם רשאי לחבול בעצמו והתניא יכול נשבע להרע לעצמו וכו' מה הטבה רשות אף הרעה רשות ומוקי לה שמואל ביושב בתענית דהוא רשות ועוד קשיא מפרק בתרא דכריתות (דף כו.) דאמר [חטא] שאין אנו מכירין בו אלא המקום יום הכפורים מכפר וקא פריך ספק נזיר שעבר עליו יום הכפורים לא נייתי דהא כפר עליה יום הכפורים ומשני לכל חטאתם ולא לכל טומאתם ולרבי אלעזר הקפר מאי איכא למימר נזיר כי מייתי קרבן לאו לכפרה מייתי אלא לאחולי עליה נזירות טהרה א"נ למישרי נפשיה ביין אלמא דקרבן נזיר לר' אלעזר הקפר לאו לכפרה אתי והכא משמע משום דבא על חטא אינה טעונה נסכים והכי אמר נמי בפ"ג דנזיר (דף יט.) דחטאת העוף לר' ישמעאל בא על חטא דאע"ג דבעל מיעקר עקר מייתי ואכתי הוה מצי למיפרך התם לר' שמעון דהכא ולר' ישמעאל מספק נזיר לר' ישמעאל מספק נזיר טמא לר' שמעון אפי' מספק נזיר טהור ובפרק קמא דשבועות (דף ח.) נמי לא מתרץ כמו בכריתות דלאו משום כפרה אתי:

סבר לה כרבי אלעזר הקפר תימה לי אמאי תלי מילתיה בר' אלעזר הקפר והא איהו גופיה אומר נמי בפ"ק דנדרים (דף י.) אבל בנזירות לא התנדבו שלא יקראו חוטאין שנאמר וכפר עליו מאשר חטא וי"ל אגב שיטפיה דנקט בכל דוכתא הכי נקט נמי הכא כי האי לישנא:

כמין חומר פי' רבי הילל מרגלית ענין אחר בושם כמו חומרתא דפילון (שבת דף סב.) בשמים מעורבין תרגום בלולה דפילא ענין אחר פי' רבינו סעדיה גאון כמין המעשה דבלשון ארמית אומר אדם לחבירו מה חמרך כלומר מה מעשיך:

Tosafot on Sotah 15a · Sefaria

Meiri

מנחת חוטא והוא המנחה שמקריב העני המחויב חטאת ואין ידו משגת כדין האמור בויקרא בשבועת העדות ושבועת בטוי ונכנס למקדש או אוכל בשר קדש בטומאה אינן טעונות שמן ולבונה כמנחת סוטה ובדין הוא שיהו כלן טעונות שמן ולבונה שלא יהא אחד מהם חוטא נשכר אלא שלא יהא קרבנם מהודר וכן כל חטאת ואשם הואיל ובאין על חטא אין טעונין נסכים ר"ל עשרון בלול ברביעית ההין שמן לכבש והיא הנקראת מנחת נסכים ורביעית ההין יין הנקרא נסכים וכן בחביריהם כל בהמה כמשפטה על הדרך האמור בפרשת נסכים שהרי בפרשת נסכים נאמר לפלא נדר או לנדבה נדר ונדבה כגון עולות ושלמים טעונים נסכים ואין חטאת ואשם טעונים נסכים:

ואף חטאת נזיר אינו טעון נסכים שהרי מ"מ על חטא הוא בא וכדעת האומר נזיר חוטא הוא כמו שביארנו במקומו ואע"פ שנאמר בו והקריב את קרבנו לה' כבש המים בן שנתו לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים ומנחתם ונסכיהם מ"מ אחר כך כתוב בו ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' וכו' ואת מנחתו ואת נסכו ודרשו בספרי והלא איל בכלל היה למה יצא לומר לך מה איל מיוחד שבא בנדר או בנדבה ר"ל שהוא שלמים אף כל וכו' כגון העולה ששלמים ועולות באין במקום אחר בנדר ונדבה יצא חטאת שאינו בא במקום אחר בנדר ונדבה ולפיכך אף זה אין בו נסכים:

אבל חטאת מצורע ואשמו נתרבו במקרא לנסכים ואע"פ שעל חטא הם באים וכמו שאמרו ערכין ט"ז א' על שבעה דברים נגעים באים על גלוי עריות וכדכתיב בפרעה וינגע ה' וכו' ועל גסות הרוח וכדכתיב בעזיהו וכחזקתו גבה לבו וכו' והצרעת זרחה במצחו ועל הגזל דכתי' וצוה הכהן ופנו את הבית ותנא הוא כינס ממון שאינו שלו לפיכך הכהן מפזר ממון שלו ועל שפיכות דמים כדכתיב ביואב אל יכרת מבית יואב זב ומצורע ועל שבועת שוא מגחזי דכתיב הואל וקח ככרים כלומר השבע שאלישע שלחך וקח כפלים ממה שאתה שואל וכתיב ביה וצרעת נעמן תדבק בך וכו' ועל לשון הרע מדכתיב זאת תהיה תורת המצורע ודרשו בו מצורע מוצא שם רע דכתיב מלשני בסתר רעהו אותו אצמית ר"ל אחליט מלשון צמיתות והוא ענין מצורע מוחלט וכן דרשו בצפור של טהרתו יבא פטיט ויכפר על פטיט ועל צרות עין שנאמר ובא אשר לו הבית ר"ל מי שייחד הבית לעצמו מ"מ הקרבן אינו בא על החטא שכבר נתכפר לו בנגעו והקרבן אינו בא אלא להתירו לקדשים כדין שאר מחוסרי כפרה:

Meiri on Sotah 15a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

תוס' בד"ה סבר לה כר"א הקפר כו' בשערו כו' נזירא מילתא דעבירה הוא ואמרינן ליה נאה כו' לפום סתמא דתלמודא אכתי תקשי דשמואל אדשמואל כו' עכ"ל וכצ"ל:

בא"ד לאו לכפרה מייתי אלא לאחולי עליה נזירות טהרה אי נמי למשרייה נפשיה ביין כו' עכ"ל אולי שהיה כן בנוסחת גמרא שלפניהם דבנוסחת גמ' שלנו הכי איתא התם לאו לכפרה מייתי אלא לאשתרויי באכילת קדשים הוא ע"ש:

בא"ד לר"א הקפר לאו לכפרה אתי והכא משמע משום דבא על חטא כו' ואכתי הוה מצי למיפרך התם לר"ש כו' עכ"ל עיקר קושייתם לר"ש הוא דקאמר הכא דמשום דבאה על חטא אינה טעונה נסכים אבל לרבי אליעזר הקפר אע"ג דאית ליה דנזיר טהור חוטא מ"מ מצינן למימר דקרבנו לא בא על חטא כדקאמר התם דקרבנו לא לכפרה כו' וק"ל:

Chidushei Halachot on Sotah 15a · Sefaria

Shita Mekubetzet

הכי גרסינן בכל הספרים אטו בכלי שרת מקטיר ליה ורש"י גריס ומקטירו סלקא דעתך. היה קשה לרש"י דבמנחות (דף כ"ו) קתני מעלו ומקטירו בכלי שרת מעלו ומקטירו בהמיינו. ולא פריך התם מידי. ובפסחים (דף ס"ה) וביומא (דף ס"ח) גורס כן. ונראה שאין למוחקו בכל מקומות. והא דלא פריך לה במנחות משום דפריך לה הכא על ברייתא של עיקר סדר המנחה לא חשש תו להקשות (על מנחה) במנחות. והר' יהודה פירש דהכא פריך לה משום ששונה כל סדר המנחה הלכך משמע ליה שדקדק התנא בלשונו וכל מה ששנה הוא דוקא ואין לשנותו. וכן ביומא הוא לפי ששנה סדר עבודת יום הכפורים ובפסחים סדר עבודת הפסח להכי פריך התם. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

Shita Mekubetzet on Sotah 15a · Sefaria

Ben Yehoyada

אָמַר לָהֶם רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים סוֹפְרִים, הַנִּיחוּ לִי וְאֶדְרְשֶׁנָּהּ כְּמִין חֹמֶר. קשה לשון הַנִּיחוּ לִי אין לו משמעות וכי מי מונעו מלדרוש כדי שאומר הַנִּיחוּ לִי? ונראה לי בס"ד כי הוא קודם שאמר הדרשה הזאת שלו עשה קושיא ופקפוק בדרשה של רבי מאיר דדריש לה משום שֶׁהִיא הֶאֱכִילַתּוּ מִכָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם והקשה לו על זה תֵּינַח עֲשִׁירָה, עֲנִיָּה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? ועל כן חש פן גם על דרשה שלו מקשים 'תינח אם היא טמאה, אם היא כשרה מאי איכא למימר' וכי כל הסוטות טמאות הן שעשו מעשה בהמה? ולכן אמר להם הניחו לי שאדרוש הדרשה שלי ואל תסטרו אותי על פי לומר אתה מפקפק בדרשה של רבי מאיר? הלא גם בדרשתך יש פקפוק דומה לזה! לכן אמר ' הַנִּיחוּ לִי ' וְאֶדְרְשֶׁנָּהּ כְּמִין חֹמֶר אפילו אם יש צד קושיא בדרשתי עם כל זה כיון שהיא דרשה נאה וחשובה כמין חומר דהיא עדיפה מדרשה של רבי מאיר יען כי רבי מאיר לא תלה הטעם בגוף המעשה שהיא הביאה אשר חשודה בה אלא תלה הטעם בדבר אחר שהוא ממותרות המסתעפים אל המעשה והיינו שהאכילתו מעדני עולם אבל אני תליתי הטעם בגופה של מעשה שנחשדה בה שהיא הביאה עצמה שעשתה מעשה בהמה ובזה יבא הטעם יפה כמין חומר! ולפירוש רבינו סעדיה גאון דמפרש כְּמִין חֹמֶר כלומר כמין המעשה, יבאו דברים אלו נכונים יותר וכונתו לומר אף על פי שיש להקשות מצד אחר גם על הדרשה שלי מכל מקום כיון שהיא כמין חומר טפי מדרשה של רבי מאיר 'הַנִּיחוּ לִי' וְאֶדְרְשֶׁנָּהּ ואל תטילו קוץ בה ובאמת על דרשה דרבי מאיר יש שתי קושיות האחת תינח עשירה, עניה מאי איכא למימר? ועוד שנית תינח אם היא טמאה, טהורה מאי איכא למימר?, ורבן גמליאל לא זכר קושיא שניה זו על דברי רבי מאיר מפני שהיא שייכה גם בדרשתו.

Ben Yehoyada on Sotah 15a · Sefaria

Original text

Segment 1

וּמַקְטִירוֹ בִּכְלִי שָׁרֵת. בִּכְלִי שָׁרֵת מַקְטֵיר לֵיהּ? אֶלָּא אֵימָא: מַעֲלֵהוּ בִּכְלִי שָׁרֵת לְהַקְטִירוֹ.

and burns it in the service vessel. The Gemara asks: Does he really burn it in a service vessel? Rather, say: He brings it up to the altar in a service vessel in order to burn it.

Segment 2

וּמוֹלְחוֹ וְנוֹתְנוֹ עַל גַּבֵּי הָאִישִּׁים, דִּכְתִיב: ״וְכׇל קׇרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְגוֹ׳״.

The baraita continues: And he salts it and places it on the fires. The Gemara cites the source: As it is written: “And every meal-offering of yours you shall season with salt” (Leviticus 2:13).

Segment 3

קָרַב הַקּוֹמֶץ שְׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִין. מְנָלַן — דִּכְתִיב: ״וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו״.

The baraita continues: After the handful is sacrificed, the remainders of the meal-offering are eaten. The Gemara asks: From where do we derive this? As it is written: “And he shall bring it to Aaron’s sons, the priests… and the priest shall make the memorial part thereof smoke upon the altar” (Leviticus 2:2). The memorial part is the handful. And it is written afterward: “But that which is left of the meal-offering shall be for Aaron and his sons” (Leviticus 2:3).

Segment 4

קָרַב הַקּוֹמֶץ. לְמָר כִּדְאִית לֵיהּ וּלְמָר כִּדְאִית לֵיהּ. דְּאִיתְּמַר: הַקּוֹמֶץ, מֵאֵימָתַי מַתִּיר שִׁירַיִים בַּאֲכִילָה? רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: מִשֶּׁתִּשְׁלוֹט בּוֹ הָאוּר, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִשֶּׁתִּיצַּת הָאוּר בְּרוּבּוֹ.

The baraita uses the phrase: After the handful is sacrificed. This phrase can be understood according to one Sage as he holds, and according to another Sage as he holds. As it is stated that there is a dispute between the Sages: From when does the sacrifice of the handful render the remainder of the meal-offering permitted for consumption by the priests? Rabbi Ḥanina says: It is when the fire takes hold of it, i.e., when it ignites. Rabbi Yoḥanan says: It is when the fire consumes most of the handful. Each of these amora’im understands the baraita in accordance with his opinion.

Segment 5

וְרַשָּׁאִין הַכֹּהֲנִים לִיתֵּן לְתוֹכוֹ יַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ. מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״לְמׇשְׁחָה״ — לִגְדוּלָּה, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְּלָכִים אוֹכְלִין.

The baraita continues: And the priests are permitted to put wine and oil and honey in the remainder of the meal-offering. What is the reason? The verse states with regard to the gifts given to the priests: “And I, behold, I have given you the charge of My terumot … for a consecrated portion” (Numbers 18:8). The phrase “for a consecrated portion” indicates that the gifts are given as a mark of greatness and should be eaten in the manner that the kings eat.

Segment 6

וְאֵין אֲסוּרִין אֶלָּא מִלְּחַמֵּץ, דִּכְתִיב: ״לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם״, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אֲפִילּוּ חֶלְקָם לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ.

The baraita concludes: And they are prohibited only from allowing the meal-offering to become leavened. The Gemara cites the source: As it is written with regard to meal-offerings: “It shall not be baked with leaven. Their portion I have given it of My offerings made by fire” (Leviticus 6:10). Rabbi Shimon ben Lakish says: One should read the verse as if the phrase “their portion” is part of the same phrase as the prohibition of baking with leaven. This teaches that even their portion, i.e., the portion given to the priests, shall not be baked with leaven.

Segment 7

כׇּל הַמְּנָחוֹת כּוּ׳. וְכׇל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה? וְהָאִיכָּא מִנְחַת חוֹטֵא, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה״!

§ The mishna states: All other meal-offerings require oil and frankincense. The Gemara asks: But do all other meal-offerings actually require oil and frankincense? But isn’t there the meal-offering of a sinner, with regard to which the Merciful One states: “He shall put no oil upon it, neither shall he put any frankincense thereon; for it is a sin-offering” (Leviticus 5:11).

Segment 8

הָכִי קָאָמַר: כׇּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, וּבָאוֹת מִן הַחִיטִּין, וּבָאוֹת סֹלֶת. מִנְחַת חוֹטֵא, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה — בָּאָה מִן הַחִטִּין וּבָאָה סֹלֶת. מִנְחַת הָעוֹמֶר, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בָּאָה מִן הַשְּׂעוֹרִין — טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה וּבָאָה גֶּרֶשׂ. וְזוֹ, אֵינָהּ טְעוּנָה לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה, וּבָאָה מִן הַשְּׂעוֹרִין, וּבָאָה קֶמַח.

The Gemara responds: This is what the mishna is saying: All meal-offerings other than that of the sota require oil and frankincense, and they are brought from wheat; and they are also brought from fine flour. However, the meal-offering of a sinner, even though it does not require oil and frankincense, must still be brought from wheat and brought from fine flour. Similarly, the omer meal-offering, even though it is brought from barley, requires oil and frankincense, and it is brought as groats. But this one, the sota meal-offering, requires neither oil nor frankincense, and it is brought from barley and brought as unsifted flour. While the meal-offering of a sinner and the omer meal-offering are similar to other meal-offerings in one of these respects, the sota meal-offering is different in both respects.

Segment 9

תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בְּדִין הוּא שֶׁתְּהֵא מִנְחַת חוֹטֵא טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר. וּמִפְּנֵי מָה אֵינָהּ טְעוּנָה — שֶׁלֹּא יְהֵא קׇרְבָּנוֹ מְהוּדָּר.

It is taught in a baraita ( Tosefta 1:10) that Rabbi Shimon said: By right, it should have been the halakha that the meal-offering of a sinner requires oil and frankincense, so that a sinner should not stand to gain by not having to pay for them. For what reason does the verse not require them? It is so that his offering will not be of superior quality.

Segment 10

וּבְדִין הוּא שֶׁתְּהֵא חַטַּאת חֵלֶב טְעוּנָה נְסָכִים, שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר. וּמִפְּנֵי מָה אֵינָהּ טְעוּנָה — שֶׁלֹּא יְהֵא קׇרְבָּנוֹ מְהוּדָּר.

And by right, it should have been the halakha that a sin-offering brought for transgression of a prohibition punishable by karet , e.g., consumption of forbidden fat, requires fine flour and libations of oil, and wine. Just as burnt-offerings and peace-offerings require these, a sin-offering should require them as well so that a sinner should not stand to gain by not having to pay for them. For what reason does it not require them? It is so that his offering will not be of superior quality.

Segment 11

אֲבָל חַטָּאתוֹ שֶׁל מְצוֹרָע וַאֲשָׁמוֹ טְעוּנִין נְסָכִים, לְפִי שֶׁאֵין בָּאִין עַל חֵטְא. אִינִי? וְהָאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: עַל שִׁבְעָה דְּבָרִים נְגָעִים בָּאִין וְכוּ׳! הָתָם מִנִּגְעֵיהּ הוּא דְּאִיכַּפַּר לֵיהּ, כִּי מַיְיתֵי קׇרְבָּן — לְאִשְׁתְּרוֹיֵי בְּקָדָשִׁים הוּא דְּקָא מַיְיתֵי.

But the sin-offering of a leper and his guilt-offering require libations, as they are not brought on account of a sin. The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rabbi Shmuel bar Naḥmani say that Rabbi Yonatan says: Leprosy comes on account of seven matters. Leprosy develops on account of sin, so by extension the leper’s offerings are also brought on account of sin. The Gemara answers: There, from the time he contracts his leprosy he gains atonement for his sin through the plague of leprosy itself. Consequently, when he brings the offering, he brings it only in order to permit him to eat sacrificial food.

Segment 12

אֶלָּא מֵעַתָּה, חַטַּאת נָזִיר תְּהֵא טְעוּנָה נְסָכִים, לְפִי שֶׁאֵינָהּ בָּאָה עַל חֵטְא! סָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר, דְּאָמַר: נָזִיר נָמֵי חוֹטֵא הוּא.

The Gemara asks: If that is so, then the sin-offering of a nazirite should require libations, because it is not brought on account of a sin. The Gemara answers: Rabbi Shimon holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar HaKappar, who says: The nazirite is also a sinner, since he denies himself wine unnecessarily.

Segment 13

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כְּשֵׁם כּוּ׳. תַּנְיָא, אָמַר לָהֶן רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים: סוֹפְרִים, הַנִּיחוּ לִי וְאֶדְרְשֶׁנָּה כְּמִין חוֹמֶר.

The mishna states that Rabban Gamliel says: Just as her actions were the actions of an animal, so too, her offering is animal food. It is taught in a baraita that Rabban Gamliel said to the Sages: Scribes, permit me, and I will explain it as a type of decorative wreath [ ḥomer ], i.e., an allegory.

Sotah 15a

Sotah 15a

Rashi

Tosafot

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Shita Mekubetzet

Ben Yehoyada

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text