Commentary page

Nedarim 85b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nedarim 85b

Nedarim 85b. The full printed text of this folio side — 7 numbered segments, about 147 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

גמ' הרי זו עושה ואוכלת לדברי הכל ואמרינן התם במסכת כתובות בפרק אע"פ דבשאין מעלה לה מזונות קא מיירי ואמרי' עושה ואוכלת פשיטא דכיון דאין מעלה לה מזונות ודאי עושה ואוכלת דממאי מתפרנסת ואמרי' סיפא איצטריכא ליה למיתני:

והמותר ר"מ אומר הקדש דקא סבר אע"ג דמעשה ידיה אינו יכול להקדיש הואיל ואינה ניזונית משלו מ"מ מותר על מזונותיה יכול להקדיש שיהא קדוש לאחר מיתתה:

ור' יוחנן הסנדלר אומר חולין דקסבר אין אדם יכול להקדיש דבר שלא בא לעולם לכשיבא לעולם לא יהא שלו אלא לאחר זמן:

ואמר שמואל התם הלכה כר' יוחנן הסנדלר דתקנו לה חכמים מעה כסף תחת מותר מעשה ידיה דאי במעלה לה אפילו בחייה שלו היא וקשיא דשמואל אדשמואל:

וכי תימא כי אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי בהעדפה כלומר הלכה כר' יוחנן ב"נ דאמר יפר והיינו טעמא דיפר משום העדפה ולא משום גירושין:

לימא הלכה כרבי עקיבא דמוקי לטעמיה משום העדפה אלא מדקאמר הכי ש"מ כדאשמעינן מעיקרא ולעולם קשיא דשמואל אדשמואל:

אלא אמר רב יוסף לעולם קסבר שמואל אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:

ושאני קונמות וכו' ה"ג אמר לי' בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו די"ל יאסרו פירות חבירו עליו אלא יאסור דבר שלב"ל על חבירו שבאיזה ענין יש בו כח לכך שהרי אין בו כח לאסור פירות חבירו על חבירו להכי נמי פירות מעשה ידיה הויין של בעל והיאך יכולה לאוסרן עליו הואיל שלא באו לעולם:

4 more comments on this page.

Rashi on Nedarim 85b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

עושה ואוכלת שאין מעשה ידיה קדוש על פיו ובפרק אע״פ (כתובות דף נח:) מפרש שמעלה לה מזונות ולא מעלה לה מעה כסף ומעה כסף תחת מעשה ידיה ומזונות תחת מותר:

והמותר ר"מ אומר הקדש [איכא] דאמר התם שאינו מעלה לה מעה כסף ולא מזונות ומותר אינו קדוש אלא לאחר מיתה ואיקדוש הכל ומותר ר"ל מה שישתייר לאחר מיתה שלא אכלה:

חולין שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:

וכי תימא כי אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן ב"נ להעדפה כלומר בדין דפליג רבי יוחנן ב"נ במתניתין ארבי עקיבא דאמר שמא תעדיף דסבר דהעדפה הויא לעצמה ורבי יוחנן בן נורי סבר דהויא לעצמו ובהך דינא פסק שמואל כר' יוחנן אבל ודאי לא סבר דקדשה מעשה ידיה כלל דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:

הכי גריס רבינו חננאל ולימא הלכה כרבי יוחנן בן נורי להעדפה וא"נ אין הלכה כר' עקיבא א"נ הלכה כת"ק:

שאני קונמות דאמר רבי יוחנן דחיילי על דבר שלא בא לעולם מתוך שהוא תופס בדבר שאין סתם הקדש תופס דאדם אוסר בקונם פירות חבירו עליו ובלשון הקדש אינו אוסר דבר שלא בא לעולם משא"כ בהקדש והשתא ס"ד דה"ה דתאסור האשה על בעלה בקונם כי היכי דאסרה על נפשה ואני מתיר:

בשלמא אדם אוסר פירות חבירו אע"פ שאינו שלו שכן אדם אוסר פירותיו על חבירו וחבירו אינו ברשותו אע"פ דדבר האסור אינו ברשותו יאסור דבר שלא בא לעולם על חבירו שכן אין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו [וקונמות מעשה ידיה] דמתניתין אינה בעולם והיכי מצי אסרה לבעל:

באומרת יקדשו ידי לעושיהם דידים איתנהו בעולם הרי הוא כמי שהמלאכה נמי היה בעולם:

2 more comments on this page.

Tosafot on Nedarim 85b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Ritva

אמר רב הונא (ג) אמר רב יהושע באומרת יקדשו ידי לעושיהן וידים איתנהו בעולם. והוה ליה כמקדיש דקל לפירותיו:

ופרכינן אע"ג דידים איתנהו בעולם הא משעבדן ליה לבעל והיכי מצי למיסר נכסי חבירו על חבירו ופרקינן אמר רב אשי שאני קונמות דכקדושת הגוף נינהו. פי' דאע"ג דקדושת דמי' אינו מפקיע מידי שעבוד כדתנן מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים האלו שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון קונמות דהוו איסור חפצא וקדושת הגוף מפקיעין מידי שעבוד:

Ritva on Nedarim 85b · Sefaria · Edition: Vilna, 1884 · unknown

Meiri

אמר המקדיש מעשה ידי אשתו ר"ל שהיא עתידה לעשות נחלקו בה בחמישי של כתובות שלדעת רבי מאיר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ונמצא הקדשו הקדש ומתוך כך הוא נותן עצה שתהא עושה ואוכלת ר"ל שתאמר לבעלה איני נזונית ואיני עושה אלא לעצמי ויכולה לומר כן אחר שהמזונות עיקר ומתוך כך לא יהא הקדש חל על מעשה ידיה והמותר ר"ל שמעדפת על שיעורה אפילו אמרה איני נזונת וכו' קדוש ודוקא לאחר מיתתה שאילו בחייה שמא אם העדיפה עכשו בשבוע שלפניה תחסר וצריך שתהא אחריות חסרונה של עכשו על העדפה שלפניה אבל לאחר מיתה קדוש ואע"פ שתקנו לה מעה כסף תחת מותר אינה יכולה לומר איני נוטלת מעה ואיני נותנת מותר שבזו מיהא מותר עיקר כמו שביארנו במקומו ורבי יוחנן הסנדלר אמר שאין הקדש חל לא על המעשה ולא על המותר שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וכן הלכה ואפי' הקדיש מעשי ידיו של עצמו אינו כלום ומכל מקום אם אמר יקדשו ידים לעושיהם אף בשל אשתו ההקדש חל הואיל והידים משועבדות לו והידים בעולם וצריך שתאמר איני נזונת ואיני עושה והיא עושה ואוכלת והמותר קדוש לאחר מיתתה על הדרך שביארנו:

Meiri on Nedarim 85b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמרא והמותר רבי מאיר אומר כצ"ל:

רש"י למתני והמותר ר' מאיר כצ"ל והד"א דקא סבר כצ"ל:

בד"ה וכ"ת כו' לימא הלכה כצ"ל עליו הס"ד מקדשין והא הד"א:

ברא"ש בד"ה הרי כו' מעלה לה מעה כצ"ל לעולם הס"ד:

בד"ה וכ"ת פליג ארבי עקיבא כצ"ל:

ר"ן לשעבודיה הס"ד פי הס"ד יפר הס"ד ואחר כך מ"ה למימרא דקסבר כו' כצ"ל:

בא"ד חייל נדרו כצ"ל ואוכלת הס"ד לעולם הס"ד לעולם הס"ד:

בד"ה אמר ליה אביי כו' אוסר פירות כצ"ל:

Chidushei Halachot on Nedarim 85b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Shita Mekubetzet

וכי תימא הכי קאמר הלכה כרבי יוחנן להעדפה פירש ר"ח הלכה כרבי יוחנן ממה שנחלק על רבי עקיבא שרבי עקיבא אומר יפר מטעם העדפה ואיהו אמר אין צריך להפר והלכה כמותו בזה שאינו יכול להפר ומיהו לאו מטעמיה דאיהו מטעם העדפה דידיה קאמר ושמואל מטעם דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ומשום שמא יגרשנה נמי אינו צריך להפר. הכי גרסינן בפירוש ר"ח אם כן לימא הלכה כרבי יוחנן בן נורי להעדפה אי נמי הלכה כתנא קמא אי נמי אין הלכה כרבי עקיבא. והכי פירושו לימא הלכה כרבי יוחנן בן נורי להעדפה (רבי שמעון) שמואל דפסק כרבי יוחנן לאפוקי מדרבי עקיבא דאמר צריך להפר מטעם העדפה אבל השתא דקאמר הלכה כרבי יוחנן סתם משמע. אבל מה שאמר אי נמי הלכה כתנא קמא דאמר אינו צריך להפר לא משום דעדפה ולא משום שמא יגרשנה. אי נמי אין. הלכה כרבי עקיבא דאמר יפר שמא תעדיף דשמעינן דאין צריך להפר כלל דלא הוה ס"ד למימרא אין הלכה דאמר יפר שמא תעדיף אבל שמא יגרשנה יפר דאם כן לימא הלכה כרבי יוחנן בן נורי מדלא הוה אמר הלכה כרבי יוחנן אלא אין הלכה כרבי עקיבא שמעינן דפסק הלכתא דאינו צריך להפר משום טעם דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. ופירש (רשב"ג) שמואל כי אמר הלכה להעדפה דאינו צריך להפר משום העדפה הלכה כמותו דהעדפה דידיה הוי אבל מטעם שאמר שמא יגרשנה לא פסק הלכה והא לא אתי שפיר דמשתמע הלכה כרבי יוחנן דאינו צריך להפר משום העדפה דדידיה הוי הא משום יגרשנה לא פסק הלכה והא לא אתי שפיר דמשתמע הלכה כרבי יוחנן דאינו צריך להפר משום העדפה דדידיה הוי הא משום יגרשנה צריך להפר אם כן מה תירץ. ותו הלכה כתנא קמא לא הוה משמע לן דהעדפה דידיה הוי ותימה לי דבסיפא מציאת אשה אמרינן דתנא קמא סבר העדפה דבעל ולא ידעתי לפרש היאך שמענו מתוך דבריו כן. לישנא אחרינא מעשה ידיה והעדפה לא דמו לגירושין ומיתה דכיון דכל יומא אתו יש לומר דחשיב להו שמואל דבר שבא לעולם. ואף על גב דבכתובות קרי למותר מעשה ידיה דבר שלא בא לעולם דאמרינן באף על פי לא תימא היינו טעמיה דרבי מאיר משום דאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וכו' מיהו שמואל שמא סובר דחשיב בא לעולם הילכך לא מקשינן אלא ממיתה וגירושין דדמו להדדי ואף על גב דאיכא דאמר בגטין מיתה שכיחא טפי מגירושין מיהו נראה לתלמוד הכא דלענין בא לעולם שוו אהדדי. ולפי סברא זו הכי פירושו נימא הלכה כרבי יוחנן בן נורי להעדפה אי נמי אין הלכה כתנא קמא פירוש דאמר אינו צריך להפר משום שום חששא ושמעינן נמי דחיישינן להעדפה כי השתא אי נמי הלכה כרבי עקיבא דאמר בהדיא יפר שמא תעדיף. והשתא אתי שפיר דאמרינן במציאת האשה בכתובות דשמעינן מתוך דברי תנא קמא דאמרי אינו צריך להפר דסברי העדפה דבעל היא דאין לתלות דטעמייהו משום דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם שסוברת סוגיא דהתם כסוגיא דהכא דהעדפה לא הויא דבר שלא בא לעולם. שטה.

אלא אמר רב יוסף שאני קונמות לעולם כי אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי אמעשה ידיה ממש קאמר ולא קשיא מדשמואל אדשמואל דשאני קונמות דלשון חמור הוא דמתוך שאדם אוסר בקונם פירות חבירו עליו דהוי דבר שלא בא לעולם גבי דידיה דדבר שאינו שלו הוא אדם אוסר נמי בקונם דבר שלא בא לעולם בה"ג דאפילו לכשיבאו לעולם אינו שלו כי האי דרבי יוחנן בן נורי וכי קאמר שמואל הלכה כרבי יוחנן הסנדלר לענין הקדש קאמר שאין ממהרין לתפוס כקונם כדקתני המקדיש מעשה ידי אשתו וכו' דלשון זה קל הוא דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו כגון פירות חבירו כדאמרינן בבבא קמא איש כי יקדיש את ביתו קודש לה' מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו ועל כן לא חייל הקדש אמותר וחולין הוי. ומיהו אי אמר הקדש פירות חבירי עלי אסור בהם דכיון דאמר עלי הוי כמאן דאסר להו בקונם. הרי"ץ ז"ל. שאני קונמות הואיל ואדם אוסר פירות חבירו עליו אף על פי שאינם שלו מיחל עליהם איסורא אלמא אדם אוסר דבר שאינו שלו עתה קונם להחל איסורא לכשיבאו לרשותו שיאסר בהם ומזה הטעם אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם שיקדשו לכשיבאו לעולם וסבר רב יוסף שמה דאדם אוסר פירות חבירו עליו אינם אסורים אלא לכשיבאו לרשותו ולפי סברתו דומה הדבר לדבר שלא בא לעולם שהרי אוסר דבר שלא בא לרשותו והיא גופה מנלן יש לומר דכתיב כי ידור נדר ודרשינן עד שידור בדבר הנדור ולא חלק הכתוב בין אוסר פירותיו על חבירו לאוסר פירות חבירו עליו שהרי מטעם שנידון כמקדיש לא נאסר דאם כן למה לי קרא וטעמא דמקדיש משמע שאוסר לכל העולם בשוה הילכך אחרי שחידוש הוא לא נראה לחלק בו אלא מקרא מלא דיבר הכתוב מיהו לענין זה לא אמרינן מקרא מלא שיאסר פירות חבירו על חבירו כדאמרינן בסמוך דכיון דאין לו רשות לא באוסר ולא בנאסר כולי האי לא יתכן לומר שיאסור הכתוב. שטה. אמר ליה אביי בשלמא אדם אוסר פירות חברו עליו בלשון קונם שהרי אדם אוסר פירותיו על חבירו אפילו בלשון הקדש דקילי ליה מקונם שאם הקדיש פירותיו הרי הן אסורין על חברו אלא יאסר דבר שלא בא לעולם על חברו אפילו בלשון קונם דחמיר דכשבא לעולם הויין של חברו דקאמר הלכה כר' יוחנן דאמר יפר אף על גב דכשבאין לעולם הויין מעשה ידיה שלו קאמר דכשיוצאין מתחת ידו כשיגרשנה שהוא איסור קונם חל עליהן שכן אין אדם אוסר פירות חברו על חברו אפילו בלשון קונם והכא נמי דומיא דפירות חברו על חברו הוא דמעשה ידיה שלו הן כשבאין לעולם. אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע הכא היינו טעמא דשמואל דאמר הלכה כרבי יוחנן בן נורי באומר יקדשו ידי לעושיהן וידים איתנהו בעולם הילכך איסור קונם חל עליו דאף על גב דהשתא לא קדש דמעשה ידיה שלו אפילו הכי כשיגרשנה איסור קונם חל עליהן ורבנן דפליגי עליה דרבי יוחנן בן נורי סברי הואיל והשתא לא קדוש שוב אין איסור חל דכשלא באו לעולם כלל דמי. פירוש. פירש הרי"ץ ז"ל וז"ל: אמר ליה אביי בשלמא אדם אוסר פירותיו על חברו שהרי אדם אוסר פירות חברו עליו ומה לי גופו מה לי פירותיו גופו ופירותיו בידו הן. יאסר דבר שלא בא לעולם על חבירו כגון זו שאוסרת על בעלה מעכשיו לכשיגרשנה שהרי אין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו והאי נמי כפירות חברו על חברו דמי דהא מעשה ידיה משועבדין לבעל דהיינו כפירות חברו ואוסרתן על בעלה דומיא דעל חברו דודאי אלו יכול אדם לאסור פירות חבירו על חברו היא יכולה נמי לאסור דבר שלא בא לעולם על בעלה אבל עכשו לא דמי. עד כאן.

אמר ליה אביי וכו' שהרי אדם וכו'. פירוש מה שאדם אוסר פירות חברו עליו אינו כדבריך שיאסרו לכשיבאו לרשותו אלא דאיסור חל עליו מיד שאפילו הנאות שנהנה בהם קודם שיבאו לרשותן כגון לשכב עליהן או לילך בחצר אסור כדתנן לעיל ומה שאדם אוסר פירות חבירו עליו הוא מטעם שאמר הכתוב כל תולה בדבר הנדור נאסר מידי דהוה שאדם אוסר פירותיו על חברו שאינו מטעם הקדש אלא לכל והאיסור מטעם שאסר הכתוב כל תולה בדבר הנדור אחרי שיש לו רשות באוסר או בנאסר. ולפי זו הסברא אין לדמותו לדבר שלא בא לעולם דאדרבה יש לדמות שלא יוכל לאסור דבר שלא בא לעולם על חברו שאין לו רשות עתה בשניהם ולא יאסר מידי דהוה שאין אדם אוסר פירות חברו על חברו שאין לו רשות וכח בשניהם. שטה. באומרת יקדשו ידי דהכא באומרת יקדשו ידי לעושיהן למי שעשאן דידים איתנהו בעולם ומצית לאקדושינהו דגופה בידה הוא וחייל עלייהו הקדש מהשתא לכשיגרשנה. ומתניתין דכתובות דלא אמר יקדשו ידיך אלא מעשה ידיך והא משועבדות ידיה לבעלה לעיקר מעשיה. דאמרה לכי מגרשנא ודוקא לרבי יוחנן מתרצינן הכי דאלו לרבי עקיבא לא אפשר דאם כן אמאי קאמר יפר שמא תעדיף הא לא חייל עליה עד דמגרשא. הרי"ץ ז"ל.

Shita Mekubbetzet on Nedarim 85b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Original text

Segment 1

הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת. וְהַמּוֹתָר — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֶקְדֵּשׁ, רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: חוּלִּין. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. אַלְמָא אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹלָם.

she may work and sustain herself from her earnings, as the consecration is ineffective. And with regard to the surplus earnings, i.e., if she produced more than she needs for her sustenance, Rabbi Meir says the surplus becomes consecrated property, whereas Rabbi Yoḥanan HaSandlar says that it is non-sacred. And Shmuel said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan HaSandlar. Apparently, Shmuel’s opinion is that a person cannot consecrate an entity that has not yet come into the world, and therefore a man cannot consecrate earnings that his wife will produce only in the future.

Segment 2

וְכִי תֵּימָא: כִּי קָאָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי — עַל הַעֲדָפָה הוּא דְּקָאָמַר.

And if you would say that when Shmuel is saying that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri he was saying only that the halakha is such with regard to the surplus, there is a difficulty. One might say that since Rabbi Yoḥanan ben Nuri disagrees with Rabbi Akiva, he apparently maintains that a woman’s surplus earnings belong to her husband, and therefore she cannot render them forbidden to him through a vow, and it is only with respect to this point that Shmuel said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri. If this is the case, there is no contradiction between his ruling here and his ruling in Ketubot that the halakha with regard to one who consecrates his wife’s earnings is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan HaSandlar.

Segment 3

לֵימָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי בְּהַעֲדָפָה. אִי נָמֵי: הֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא. אִי נָמֵי: (אֵין) הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא!

But if so, let Shmuel clearly say: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri with regard to the surplus. Alternatively, he could have said that the halakha is in accordance with the opinion of the first tanna , who also maintains that the surplus belongs to the husband. Alternatively, he could have said that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who asserts that the surplus belongs to the wife.

Segment 4

אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: שָׁאנֵי קוּנָּמוֹת, הוֹאִיל וְאָדָם אוֹסֵר פֵּירוֹת חֲבֵירוֹ עָלָיו, אוֹסֵר נָמֵי דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹלָם עָלָיו.

Rather, Rav Yosef said that the apparent contradiction between Shmuel’s rulings can be resolved in the following manner: Although one cannot consecrate an entity that has not yet come into the world, konamot are different; since a person can prohibit to himself another’s produce by means of a konam , even though one cannot consecrate another’s produce to the Temple, he can also prohibit to himself an entity that has not yet come into the world. With regard to consecration, however, a person cannot dedicate to the Temple treasury something that is not currently in his possession, and he cannot consecrate an entity that has not yet entered the world, either.

Segment 5

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: בִּשְׁלָמָא אָדָם אוֹסֵר פֵּירוֹת חֲבֵירוֹ עָלָיו, שֶׁהֲרֵי אָדָם אוֹסֵר פֵּירוֹתָיו עַל חֲבֵירוֹ. אֶלָּא יֶאֱסוֹר דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹלָם עַל חֲבֵירוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין אָדָם אוֹסֵר פֵּירוֹת חֲבֵירוֹ עַל חֲבֵירוֹ!

Abaye said to him: This is no proof at all. Granted, a person can prohibit another’s produce to himself, since a person can prohibit his own produce to another. But does it follow that he can also prohibit an entity that has not yet come into the world to another person, seeing that a person cannot prohibit another’s produce to that other person, as he has jurisdiction neither over the produce nor over the person to whom he wishes to prohibit it? Yet in the mishna here the woman prohibits her future earnings, which do not yet exist, to another person, i.e., her husband.

Segment 6

אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: בְּאוֹמֶרֶת ״יִקְדְּשׁוּ יָדַי לְעוֹשֵׂיהֶן״, דְּיָדַיִם הָא אִיתַנְהוּ בָּעוֹלָם.

Rather, Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Here the mishna is dealing with a woman who says: My hands are consecrated to the One Who made them. Therefore, the case does not involve the issue of an entity that has not yet come into the world, as her hands are already in the world.

Segment 7

וְכִי אָמְרָה הָכִי — קָדְשָׁה? וְהָא מְשַׁעְבְּדָן יְדַיהּ לְבַעַל! דְּאָמְרָה: לְכִי מִגָּרְשָׁה. הַשְׁתָּא מִיהַת לָא מִגָּרְשָׁה, וּמִמַּאי דְּכִי אַמְרַהּ הָכִי מַהְנְיָא?

The Gemara challenges this interpretation: And if she said her vow like this, are they consecrated and forbidden? But aren’t her hands pledged to her husband, to do the work she is obligated to perform for him? The Gemara answers: The mishna is referring to a woman who said: The vow will take effect when I become divorced. The Gemara raises a difficulty: She is not divorced now in any event, and from where is it learned that when she says her vow like this, the vow is effective? How is it learned that she can consecrate something in such a manner that it will become consecrated only in the future?

Nedarim 85b

Nedarim 85b

Rashi

Tosafot

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Shita Mekubetzet

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text