Talmud Builders

    Commentary page

    Nedarim 20b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 20b

    Nedarim 20b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 326 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אינו מספר אינו משמש:

    מגלה טפח מבגדה:

    ומכסה אותו טפח מבגד וכן עושה עד שיבא עליה:

    ודומה כמי שכפאו שד שבא אליה בכח ודומה כמי ששד כפאו ואית דאמרי שמתכסה כולו כאדם שמפחד מן השד:

    דמצייני שעטופים בציצית:

    ביניתא דג שיכול לאכלו כמו שירצה:

    בני אסנ"ת משגע"ח סימן הוא:

    שנואה שלבו על אחרת בשעת תשמיש ואמרו כשבא עליה לאו ביאה גמורה היא הואיל וכל כך שונאה אלא כזנות בעלמא הוא:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 20b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מתני' ארבעה נדרים עד השתא איירי בכינויי האסורין ובכינויי המותרים במתפיס בדבר הנדור ובמתפיס בדבר המותר והשתא מיירי בנדרים דאע"ג דהוציאם מפיו בלשון שאר נדר אפילו הכי מותרין וטעמא הוי משום דבעינן פיו ולבו שוין ואנן סהדי דלא שוו פיו ולבו בהני ד' נדרים והיינו טעמא דלא פריך בגמרא והא דברים שבלב כדפריך לקמן אנדרי אונסין משום דבעינן פיו ולבו שוין ונדרי זירוזין שריין מהאי טעמא:

    נדרי הבאי גוזמא והבאי לשון אחרים:

    מתני' ארבעה נדרים עד השתא איירי בכינויי האסורין ובכינויי המותרים במתפיס בדבר הנדור ובמתפיס בדבר המותר והשתא מיירי בנדרים דאע"ג דהוציאם מפיו בלשון שאר נדר אפילו הכי מותרין וטעמא הוי משום דבעינן פיו ולבו שוין ואנן סהדי דלא שוו פיו ולבו בהני ד' נדרים והיינו טעמא דלא פריך בגמרא והא דברים שבלב כדפריך לקמן אנדרי אונסין משום דבעינן פיו ולבו שוין ונדרי זירוזין שריין מהאי טעמא:

    Tosafot on Nedarim 20b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    קונם שאני פוחת לך מן הסלע לישנא דהא מתניתין לאו דוקא, אלא באומר קונם פירות אלו עלי אם אני פוחת לך מן הסלע. תוספתא בפרק ד' דמכלתין [הלכה ד'] אף נדרים שאמרנו מותרים מנין שלא יהא אדם נודר בהם עולמית לבטלן, תלמוד לומר לא יחל דברו שלא יעשה דברו חולין. ירושלמי גבי נדרי זרוזין, אמר רבי זעירא הדא דתימא בשאין מעמידין, אבל אם היו מעמידין היו צריכין התר חכם, היה זה מעמיד וזה אינו מעמיד, כיון שביטל אצל זה ביטל אצל זה, תלמידו דרבי חייא בר לולייני אמר ר' יודן, שאילו היה זה אומר בסלע, וזה בשלשה, וזה אומר בשקל, מאחר שביטל דינר אצל זה, יבטל עוד דינר אחר אצלו, ויתננו בשנים.

    Rashba on Nedarim 20b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זירוזין נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אונסין פי' דייקינן בגמ' [דף כא:] מדקתני התירו דמותרין לגמרי אפילו לע"ה ולא בעי שאלה כלל דהני מילתא דמינכר הוא דלאו כלום נינהו ולא אתי ע"ה למסרך מהא למילתא אחריתי מיהו לא מיבעי ליה לאיניש להיות נוהג בהם ובהא ליכא הפרישא בין נדר לשבועה וכדקתני (א) (סיפא) [דף כד: ע"ש] כשם שנדרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרו' וה"ה לאידך נדרים ולרבותא נקט נדרי הבאי כדבעינן לפרושי קמן וארבעה נדרים אלו מפרש להו ואזיל במתניתין ופתח במאי דפתח מעיקרא. נדרי זירוזין כיצד היה מוכר חפץ לחבירו ואומר קונם שאני פוחת לך מסלע. פי' קונם פירות עולם עלי אם אני מוכרו לך בפחות מסלע שהוא ד' דינרים ופי' שאני כמו אם אני והלוקח אומר קונם *שאיני מוסיף לך על שקל שהוא ב' דינרים ושניהם רוצים בג' דינרים פירשו בו שאנו אומרים מן הסתם שמתחלה היה רצונם בג' דינרים שהמוכר היה רצונו ליתנו בשלשה והלוקח היה רצונו ליתן בו ג' וכו' אלא שמתוך שהפליגו בדברים זה בזה נדר זה שלא ליתנו בפחות מד' ונדר הלז שלא לתת לו אלא שנים דאין נדריהם נדר כלל שלא גמר אחד מהם בדעתו לשם נדר אלא לזרז את חברו למושכו לרצונו הלכך אם נתרצו אחר כך זה לזה בג' דינרים הרשות בידם ואין עליהם קונם. ומסתבר נמי דאפילו מימלכו ומתרצו למעבד חד מאי דאמר חבריה הרשות בידם דהא קונם דידהו אארבעה או אשנים הוה וכיון דאההוא סך לא חייל קונם דמצי מימלכי בשלשה ה"ה בפחות או ביותר וכן דעת מורי נר"ו. מיהו דוקא דמעיקרא שניהם רוצים בשלשה שלא גמרו בדעתם על מה שהוציאו בפיהם ואין פיהם ולבם שוים ולא נתכוון אחד מהם אלא לזרוזי לחבירו למושכו לרצונו אבל היכא דמעיקרא לא היו שנים רוצים בג' דינרים אלא על מה שנדר ובדוקא נדר אע"ג דהשתא מימלכי בג' או בסך אחר נדרם נדר ובעו שאלה וכי תימא וכי שניהם רוצים מעיקרא מאי הוי דמ"מ לא פירשו בשעת נדרם והוו להו דברים שבלב דקי"ל [קדושין דף נ.] שאינם דברים איכא למימר דחכמים ירדו לסוף דעתם של בני אדם כשנודרין על דרך זה אינם נודרים כדי שיתקיים נדרם אלא לזרז חבירו ואלו הם דברים שבלבם ובלב כל אדם ואומדנא דמוכח דכי האי גוונא הוי כמאן דפריש בין בנדרים בין בממונות כדפרישית במסכת קדושין ובדוכתי אחריני:

    Ritva on Nedarim 20b · Sefaria · Edition: Vilna, 1884 · unknown

    Meiri

    וכן יהא אדם צנוע בדרכיו וכל שכן בעניני התשמיש ואע"פ שאמרו כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו יעשה לא דברו חכמים אלא כנגד יצר הרע שאי אפשר לכל בני אדם לקדש עצמם במותר להם מכל מקום יהא אדם מקדש עצמו בכל דבר שבתשמיש הן בהפיכת שלחן הן בשאר מיני קלות ראשו והדיוטות ושלילת גדר טהרה ואף במקום שאין שם אחרים יזכור מאמר החכם שאמר מי שאינו בוש מזולתו יבוש מנפשו ובאשת תלמיד חכם העידו שהיתה מעידה על בעלה שלא היה מזדוג עמה לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא באמצע הלילה שעה שבני הבית וכל אדם ישנים וכשהיה מזדוג עמה היה מגלה טפח ומכסה טפח כלומר מגלה טפח מבגדיה ומכסה אותו טפח בבגדיו ולא שיגלה כל בגדיה ביחד ושיכסה אותה ביחד כדי שלא יראנה ואע"פ שאסור לשמש מטתו לאור הנר תלמיד חכם שאני שעוסק בתורה כל הלילה וכשרוצה לישן מעט הוא פוקד את אשתו וישן לו מעט ומטהר עצמו וחוזר למשנתו וכן שהיה מקדש את עצמו בשעת תשמיש וממהר במלאכתו כמי שהענין נעשה עליו חבילה ומקצר כדי שבין כך לא יתן עיניו באשה אחרת וממה שאמרו ולא תתורו אחרי לבבכם שלא ישתה בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ואמרו עלה אפילו בשתי נשיו וכל שכן שהצניעות יפה לאשה אפילו עם בעלה ואע"פ שמותר לה לדבר דרך ריצוי כדי להתחבב עליו בדבריה:

    וכן הזהירו רבותינו שלא להזדוג עם אחת מתשע מדות שלא לקלקל שורת הולדות שכל הנולדים בכיוצא באלו הם הם המקולקלים והרשעים והוא שאמרו בני תשע מדות אלו בני אמה ר"ל בני שפחה כנענית אף לאחר שנתגיירה מפני שמצויה בזנות בני שנואה שהיא מאוסה לו ובא עליה באקראי כמי שאינה אשתו אע"פ שאין בדעתו לגרשה בני נדוי שהוא מנודה ואסור בתשמיש המטה ובא עליה באיסור סופרים בני תמורה ר"ל שבא על אשתו וסבור שעל אחרת הוא בא בני מריבה כגון שמכה ובועל בני שכרות שמשמש בשעת שכרות בני גרושת הלב שדעתו לגרשה אע"פ שאינו שונאה בני ערבוביא כגון ששותה בכוס זה ונותן עיניו בכוס אחר בני חצופה שתובעת בפה ובמסכת כלה הוסיפו בהן בני ישינה ר"ל שבא עליה והיא ישינה וכן יש גורסין כאן בני אנוסה ר"ל שבא עליה בהכרח ומכל מקום נראה לי שבכלל מריבה היא ויש גורסין כאן בני משגעה ושיבוש הוא בספרים ובקצת ספרים גורסין אותו דרך סימן בני אסנ"ת משגע"ה ונוטריקון של אסנ"ת אמה שנואה נדוי תמורה ונוטריקון של משגע"ה מריבה גרושת הלב ערבוביא חצופה והה' במקום חי"ת:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    ארבעה נדרים התירו חכמים וכו' אחר שביארנו בפרק ראשון מיני הנדרים ר"ל אותן שהן נדר גמור או כנוייהן והתפסותיהן וידותיהן שהוא החלק הראשון וביארנו בפרק שני אותם שאינם נדרים וכגון שהותפסו בדברים המותרים לגמרי או האסורים מצד עצמן וכן אותם שהותפסו בלשון המשותף לדבר הנדור ולדבר המותר לגמרי או האסור מצד עצמו שהוא החלק השני היתה הכונה בזה החלק לבאר ענין החלק השלישי בנדרים שהותפסו או נעשו כראוי בלשון נדר גמור ואע"פ כן אינם נדרים לסבות שהזכיר ולהתחיל בביאור החלק הרביעי במה שהוא נדר גמור אלא שלא נתפרשו בו כל הפרטים אי זה דבר נכלל באותו הנדר ואע"פ שרוב החלק הזה יתבאר בפרק ששי ובפרק שביעי אין הענין אחד והוא שבפרק זה ביארו הענין לבני אדם ר"ל אם נדר במולים אם הערלים בכלל ואם נדר ברואי חמה אם סומין בכלל וכן בכלם ובפרק ששי ובפרק שביעי יתבאר הענין במיני המאכל כגון נדר במבושל אם מותר בצלי ונדר מן הירק אם מותר בדלועים וכיוצא באלו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשני חלקים אלו שהזכרנו הראשון בביאור הנדרים שהם מותרים והשני בשנדר בקצת בני אדם אם אחרים בכלל זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבואו בו קצת דברים על ידי גלגול כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכן שיתגלגל בתוכו ענין היתר נדרים אע"פ שעקר מקומו בפרקים האחרונים כמו שיתבאר:

    והמשנה הראשונה ממנו יתבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זרוזין נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אנסים נדרי זרוזים היה מוכר חפץ אמר קונם שאני פוחת לך מן הסלע והלה אומר קונם שאני מוסיף לך על השקל שניהן רוצין בשלשה דינרין ר' אליעזר בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו יאמר לו כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר אמר הר"ם פי' זרוזין החזוק והכבוד ר"ל שהוא יכוין בנדר לחזק הכבוד ונדרי הבאי וכבר ידעת פעמים רבות שהסלע ד' דינרין ושקל חצי סלע וביאור דברי ר' אליעזר בן יעקב הוא כיון שהוא אומר הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומסרב בו ומדיר בו הרי אלו נדרי זרוזין והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה כלה יעמד בראש השנה ויאמר כל נדרי שאני עתיד לידור כל השנה כלה הרי זו בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר וענין זה שהוא כאשר לא ישבע שיזכור שהוא כבר קדם וקיים זה התנאי בכונתו הנה כבר בטל הנדר אולם אם זכר התנאי אחר שלמות הנדר במדה מהזמן כדי שאילת שלום או יזכרהו בעת ההיא על הפסד והתנאי אשר התנה מתחלת השנה והקדים הנדר הנה יאמר הנדר וכן לו שיאמר כל נדר שאני עתיד לידור עד עשר שנים או מה שירצה וכן הדין בשבועה והלכה כר' אליעזר:

    אמר המאירי ארבעה נדרים התירו חכמים פי' לא שהתירום לעשות כן לכתחלה אלא שאם נדרו אין כאן נדר ואין צריכין שאלה אפילו בעם הארץ והוא שאמרו בתוספתא שבפרק ראשון אף נדרים שאמרו מותרין מנין שלא יהא אדם נודר בהן על מנת לבטלם שנאמר לא יחל דברו לא יעשה דברו חולין הא לא נאמר התירו אלא שאם נדרו אין כאן נדר ואין צריכין שאלה ואם באו לישאל מודיעין אותן שאינן צריכין שאלה ומפרשן דרך כלל נדרי זרוזין נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אונסין ופירש בנדרי זרוזין היה זה מוכר חפץ ואמר קונם שאני פוחת לך מסלע כלומר קונם המעות מעכשו לכשאטלם אם אני פוחת מסלע והלה משיב קונם שאני מוסיף על שקל ר"ל קונם החפץ עלי מעכשו לכשאקחנו אם אני מוסיף משקל ונתפיסו שניהם לשלשה דינרין שניהן מותרין שלא נתכון כל אחד מהם אלא לזרז את חבירו ומותר ללוקח ליתן לו שלשה דינרין ולמוכר ליתנו בשלשה דינרין ואע"פ שדברים שבלב אינן דברים הכא אומדנא דמוכח הוא ובגמרא היו סבורים לפרש משנתנו שבזירוזין לדעת האומר שלא נתנה נזירות אלא להפלאה ר"ל שצריך שיהא הנדר מבורר בשעת הנדר והרי זה אינו מבורר שהרי אין הדבר ברור בשעת הנדר אם יתקיים המקח אם לאו שמא יתחרט זה מן המכר וזה מן המקח או שמא לא יזוז אחד מהם מדעתו ואין מתרצים זה לזה ליקח ואחר שדעתם היה בשעת הנדר זה בסלע וזה בשקל אלא שאחר כן נתפיסו לשלשה דינרין אין זה מבורר בשעת הנדר ולדעת חכמים מיהא הוי נדר הואיל ובדוקא נדרו ואמדו דעתם בכך בשעת הנדר ופירשו אחר כך שמשנתנו לדעת חכמים היא שאילו גמרו בדעתם בשעת הנדר זה לסלע וזה לשקל נדר גמור הוא אלא שמשנתנו פירושה שאף בשעת הנדר דעתם שוה לשלשה דינרים ואין פיהם ולבם שוה בנדרם ואף חכמים מודים שלא נעשה אלא דרך זירוז וזהו שאמרו מי קתני שניהם רצו כלומר רצו עכשו אע"פ שבשעת הנדר בגמר דעת נדרו ושניהם רוצים קתני כלומר אף בשעה שנודרים רוצים כל אחד בשלשה דינרין הא כל שבשעת הנדר נדרו בגמר דעת נדר גמור הוא ואסור לעבור עליו וכן בתלמוד המערב אמרו הדה דתימא בשאין מעמידין אבל מעמידין צריכין היתר ופירשו בקצת תוספות מעמידין שנושא ונותן עם אחרים שלא עם בעל המקח ומכיון שיש שם מעמידים על אותו שער והוא נודר על דבריהם נדר מדוקדק הוא אבל כשאומר מאיליו זה על משא ומתן שיש לו עם המוכר לבד אינו צריך היתר ויש מפרשים מעמידין שמחזיקין דבריהם הרבה עד שהדבר מוכיח שבכונה גמורה הם נודרים:

    וכן שאלו בגמרא אמר ליה טפי מסלע ואמר ליה איהו בציר משקל נידרא הוי או זרוזין הוי ופירשו בו גדולי הרבנים שמכח דקדוק הלשון הם באים עליה כלומר שאמר לו סלע ופרוטה והלה משיבו שקל פחות מפרוטה שמאחר שמדקדקין בשיעור זה יש לדון שבדוקא נדרו ובגמר דעת או שמא אף זו מכלל זרוזין הוא ומכל מקום לשון הסוגיא ר"ל מה שהביאו ראיה בה משמועת קונם לביתך שאני נכנס אינו מוכיח כן ועוד שאם כן אף בזה פוחת מסלע וזה מוסיף בשקל היה יכול לאמרה אחר שאי אתה בא אלא מצד דקדוק בשיעור המנין אלא עיקר הפירוש הוא מה שפירשו בתוספות שנתרחקו זה מזה יותר מחצי השעור ומאחר שנתרחקו כ"כ ודאי בדוקא נדרו ופיהם ולבם שוה ואסור להם לעבור על נדרם או שמא אף זו דרך זריזות הוא ולא הובררה ומתוך כך פסקו רבים להחמיר ונראין הדברים להקל שדרך זירוזין זה לגדוש וזה למחוק עד שיבאו שניהם לדבר הממוצע:

    ר' אליעזר בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו יאמר כל נדרים שאני עתיד לידור יהיו בטלים ושאלו בגמרא אדרבה כי שמע דאמר הכי לא אכיל בהדיה ותירץ הכי קאמר הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומדירו ומסרב בו נדרי זרוזין הוא והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד וכו' ופירוש הדברים הרוצה שיאכל חבירו וכו' הרי אלו נדרי זרוזין ר"ל שאם היה מסרב בו שיאכל עמו והלה אומר קונם עלי ככר זה אם לא תאכל עמי והלה משיב קונם עלי כך וכך אם אוכל בין אכל בין לא אכל שניהם פטורין שלא גמר זה דעתו בשעת הנדר להאכיל ולא זה שלא לאכול אלא שכל אחד מתכוין לזרז את חבירו להמשך לרצונו ומכל מקום יראה לי דוקא כשהקוראו מתחיל בכך שיודע הוא שרוב בני אדם נמנעים מלאכול אצל האחרים ואינו גומר בדעתו להעמיד את דבריו אלא שמזרזו בכך ואף זה עונהו כחכמתו ונודר שלא לאכול גם כן לזרזו שלא יתעקש בכך ולא בגמר דעת אבל אם זה שמפצירין בו נודר תחלה נדרו נדר וכמו שפירשנו במסרב בו לאכול ואמר שבועה שאוכל דלא אכילנא משמע ואין דנין אותו בזירוזין אלא שיש מפרשין שאין דין זרוזין בשבועה וכל שכן למי שמזקיק בה הזכרת השם שאין מזכירין את השם לזירוז ואף גדולי המחברים הזכירו את ארבעתם בנדרים ולא הזכירו בשבועות אלא אונסין ושגגות והבאי ומכל מקום בתוספות כתבו שאף שבועת זירוזין מותרת וכן היא בהדיא בתלמוד המערב ולדבריהם מיהא היה קשה לי מה שכתבתי במסרבין בו לאכול והוא אומר שבועה שאוכל שדנין אותו כאומר באיסור שבועה עלי מה שאוכל ואין מתירין אותו משום זירוזין אלא שאני מישבה בדרך שכתבתי והלכה כר' אליעזר בן יעקב ואע"פ שתנא קמא חולק עליו כמו שיתבאר בגמרא:

    17 more comments on this page.

    Meiri on Nedarim 20b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    וא"ל כדי שלא אתן עיני כו' באין לידי ממזרות כו' לאו ממזרות ממש קאמר אלא שכל מעשה הולך על הרוב אחר המחשבה ויהיו בניו אינן מהוגנין מדת ממזרים וק"ל:

    בתי התורה התירתך כו' עי' פי' הר"ן ועי"ל מדאסרה התורה בערוה ב' משכבות דהיינו כדרכה ושלא כדרכה ע"כ דבאשה שאינה ערוה שרי וז"ש התירתך שאינך ערוה לו:

    ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' שלא יתן עיניו כו' פתח בלב וסיים בעין שהם ב' סרסורי עבירה ע"י שעינו מסתכל באשה אחרת נותן לבו עליה ובגדר ערוה משתעי קרא כדכתיב אשר אתם זונים גו' זנות ממש והציצית הוא גדר לערוה כההיא עובדא דפרק הקומץ וז"ש לעיל דמצייני כמלאכי השרת בציצית כפרש"י שהוא גדר לערוה וק"ל:

    וברותי מכם המורדין והפושעים בי אלו בני ט' מדות כו' מדברי הרמב"ם פכ"א מהלכות א"ב דהעושה כן הבנים אינן הגונים אלא עזי פנים הן ומהן מורדין ופושעין ויסורי הגלות בוררין אותן עכ"ל:

    אסנ"ת משגע"ח בני אמה בני אנוסה כו' מפי' הר"ן בני אנוסה גריעי טפי מבני אמה כו' ומתוך שב' אלו קרובים זה לזה חשיב להו כחד דהא ר"ל אמר ט' מדות ובפרטן אתה מוצא עשרה עכ"ל אבל הרא"ש גרס בני אמה פי' שפחה משוחררת כו' עכ"ל וי"ל לדבריו דלכך נקט ט' בפרטן משום דסימניהון לא הוו רק ט' אסנ"ת משגע"ח דהא סי' א' מורה על אמה ועל אנוסה ובגירסת הילקוט לא הזכיר כלל בני אנוסה ובטור א"ה סי' כ"ה לא הזכיר בני אמה והוו שפיר ט' גם בפרטן וק"ל:

    בני שנואה כו' בני חצופה איני והא אמר רשב"ן אר"י כל אדם כו' והא דלא תקשי ליה נמי אבני שנואה דכתיב כי שנואה לאה גו' הא אוקמוה בפרק י"נ ששנואין מעשה עשו כו' ולא שהיתה שנואה ליעקב ע"ש:

    בני נדוי כו' בטור י"ג בני נדה ולא משמע כן דלא חשיב הכא אלא הבנים שנולדו מדבר הקרוב לעבירה אבל בני נדה מאיסור כרת כשאר עריות וק"ל:

    בני מריבה בטור י"ג בני מורדת ולפי גרסתינו י"ל דה"ל בכלל בני גרושה או בני שנואה דמ"ל שהוא שונאה או היא שונאתו דומיא דבני שכרות ויתר דברי המאמר עי' בג' הפירושים ובתוס' ודו"ק:

    2 more comments on this page.

    Chidushei Halachot on Nedarim 20b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    יפיפים שאין בהם מום. אינו מספר עמי בתחלת הלילה. שתאות נשים שראה ביום עדיין בלבו ובסוף הלילה קרוב לעמידה פן יהיה זכור מתאותו בנשים אחרות. ואני שמעתי מרופאים שאינו טוב תחלת הלילה לפי שעדיין לא לקחו כל האיברים חלקם ממאכל עד אחר השינה וכל הרגיל לבעול אחר אכילה ושתיה אוחזתו עוית (ורמיסת) ורתיחת איברים שקורין פלזינא. וגם לא סמוך ליום שכבר תשש כל כח האכילה ורפה לבו אבל באמצע הלילה אז טוב לבריאים אם תאותם באה מאיליה ולא מחמת משמוש והרהור נשים ואז יפין אותם ילדים שנתעברה אמם באותו כח. מספר עושה צרכיו. מגלה טפח מבגדיו ומכסה אותו טפח מבגדיו. לא שמעתי טעם למה טוב לעשות כן שאם תאמר כדי לראות חזה שלה ויתאוה לבו והלא לילה היה. אמנם נראה לי שמן השמש אומר כן שלא היה מוציאו יותר מדאי בשעת דישה כי אם טפח. הרא"ם ז"ל. וז"ל הריטב"א ז"ל: מגלה טפח ומכסה טפח. יש מפרשים כי על השמש אומר כן. ויש מפרשים כי על הסינר שהנשים חוגרות בו קאמר שהיה מגלה ממנו מעט ומכסה השאר כדי שלא יהנה הרבה ממנה. ויש מפרשים כדי שלא יסתכל בה וזה תימה כי בלילה ובלא נר היאך יכול להסתכל בה. עד כאן.

    אמרתי לו מה טעם הדבר שאתה ממהר כל כך לעשות צרכיך ואמר לי שלא ליתן עיני. כלומר מחשבתי מחמת תאותי אם אשהה בך באשה אחרת. אלמא מספר היה בשעת תשמיש. הרא"ם ז"ל. וזה לשון הפירוש: אמרתי לו מה טעם אי אתה מסתכל בי בגופי. אמר לי מפני שלא אתן עיני באשה אחרת שאם אסתכל בך ואחר כך אראה אשה אחרת שיהא מדומה לי שהיא יפה ממך שמא אחשב עליה בשעת תשמיש אחר גופה ואיבריה. ונמצא בני באין לידי ממזרות שכל המשמש בכוס זה ונותן עיניו בכוס אחר נעשה שימוש באשה זו כמי שאינו על גופה והבנים קרובים לידי ממזרות. ומדקאמר לה ר' אליעזר הכי בשעת תשמיש והיו בניו יפיפים אלמא מותר לספר בשעת תשמיש. עד כאן.

    הא במילי דתשמיש מותר כדי שיתאוה ויוסיף תאוה. והוא הדין דהוה מצי לשנויי הא דצריכא לארצויי הא דלא צריכא לארצויי. הריטב"א ז"ל. הא במילי דתשמיש. טוב לספר שמתוך כך היה מוציא זרע בשמחה ומתוך כך היו בניו יפים. כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה. ואין חסרון קדושה. הרא"ם ז"ל.

    ערכתי לו שלחן לשמש והופכו שלא כדרכה. התורה התירתו. לשמש שלא כדרכה. וא"ת והלא הוא כמעשה ער ואונן. יש לומר היינו כשעושה כן תמיד אבל לפעמים מותר. ויש אומרים דכי אמרינן שרי דוקא שלא יוציא שכבת זרע. ויש מפרשים והפכו הוא למטה והיא למעלה. הריטב"א ז"ל:

    אחרי לבבכם זה הרהור שתלוי בלב ואפילו בשתי נשיו שמתוך שמחשב באחרת בשעת מעשה מפסיד תאותו מזאת. אלו בני תשע מדות. שמרד ופשע הוא לבא על אשתו שלא כדת ושלא דרך תרבות. משוגע. שאינו יכול להזדויג (לשאינו בר) לשאינה בת דעת וגם פעמים משמשתו נדה. אנוסה. שנקרא חוטא שנאמר ואץ ברגלים חוטא. שנואה שעובר על לא תשנא את אחיך. מנודה סובר שמנודה אסור בתשמיש. תמורה סובר שהיא אשת חבירו ולאיסורא מיהא איכוין. בני מריבה. בא עליה בלא פיוס ודומה לשנואה. שכורה. שאם תתקלקל בנידות לא ירגישו. בני גרושת הלב. לא מתוך שנאה אלא מפני שרוצה ליקח אשה אחרת עשירה. בני ערבוביא. שנשאה תוך שלשה חדשים לראשון לפי שאין זרעו מיוחס אחריו. ואפילו אינו כהן שמא מוריש לו נכסים שלא כדין. שתובעת לבעלה בפה לבא עליה וחסרון קדושה הוא. יש ספרים שכתוב בני אמה ולא שמעתי מהו. ושמא רצונו לומר משוחררת. ואי נפישי להך שמא גרושת הלב ושנואה הכל אחד. שאין בדורו של משה כמותן. ושמא בזכות שנוהגין אהבה וריעות ביניהם. שאל נבונים ולא אשכח. שהרי בפסוק ואקח לכם לא כתיב נבונים. יודעי בינה לעתים. בדברי הימים. נראה שר' יונתן מיששכר דריש דמשמע דיש לה שכר במה שתבעתו. דמרצה ארצויי. נוהגת עמו עניני חיבה כדי לשמחו ומתוך כן בא עליה בשמחה. אבל תובעת בפה להשביע יצרה הואי חצופה. ולאה לטובה נתכוונה. הרא"ם ז"ל. וכתב הרי"ץ ז"ל וז"ל: שסופך למעול. לחטוא בהן. שסופך להאכילך תרומה טמאה. והאוכלה במיתה כדכתיב ומתו בו כי יחללוהו. שסופך בא לידי ניאוף. ונמצאת מוכשל בה. הצופה בנשים. שנותן עיניו בהן אפילו פנויות סוף בא לידי עבירה דכיון דכרוך בה הוא רגיל אצלה אף לאחר שנשאת וסוף שהוא נכשל בה. והשמיענו התנא בדברים אלו שצריך להרחיקם עד הקצה האחרון שאם יתקרב בהם אפילו קרוב מעט סופו לבא אל תכלית עבירה.

    הויין לו בנים שאינן מהוגנין עזי פנים דומין לאב שהוא עז פנים. ודוקא באשתו נדה ושלא בשעת נדתה מותר. ושאר הנשים אפילו טהורות ואפילו שלא כנגד העקב אסור. מקום התורף. מקום הפקר וגלוי כדאמרינן בעלמא במקום התורפה וזה מקום תשמיש באשה שלא כדרכה שהוא מכוון כנגד עקיבה של אשה שאחורי הרגל. יראתו על פניכם זה בושה. שמי שיש לו מדה זו לא יבא לידי חטא. לא במהרה הוא חוטא לפי שמתבייש מבוראו ומן הבריות שלא יראוהו לעשות עבירה ואם יעשנה לעתים רחוקים יעשנה ויצר הרע גדול הוא דאלבשיה וזה שאמר לא במהרה הוא חוטא. לא עמדו אבותיו על הר סיני. שאילו עמדו היה לו בושת פנים כאותן שעמדו על הר סיני שכתוב בהם שהשם נגלה עליהם במעמד הר סיני בעבור תהיה יראתו על פניהם לבלתי תחטאו. מלאכי השרת מפרש לקמן דהיינו רבנן. כי כל אדם העושה שליחות שמצטוה עליו יקרא מלאך ורבנן נקראים מלאכים המשרתים פני השם. חרשין. דהיינו חרש דרבנן שאינו שומע ואינו מדבר. ועל ידי שמספרים בשעת תשמיש הבנים לוקין בדבור ובשמיעה. ואסור לספר בשעת תשמיש דשמא מתוך שהוא מספר הוא נזכר באשה אחרת ונותן דעתו בשעת התשמיש וקרובים הוולדות להיות ממזרים כדאמרינן לקמן. אינו מספר עמה. רמז לתשמיש ובלשון נקיה. לא בתחלת הלילה. מפני שבני אדם מהלכין בשוק ושמא יתן דעתו באשה אחרת. ולא בסוף הלילה שכבר עמדו בני אדם ממטתן ועוברים בשוק וישמע קול אשה ויתן לבו עליה. אלא בחצות שבני אדם ישנים. ונוכל לפרש גם כן כי בתחלת הלילה עדין נזכר לו אשה שראה ביום ובסוף הלילה שכבר נעור משנתו ודעתו מיושבת עליו ויתן לבו באשה שראה ביום אלא בחצות הלילה שתקפו עליו שינתו ואינו נזכר כלום. מגלה טפח ומכסה טפח. והגאונים פירשו מגלה בכסות אשתו ומכסה אותו בכסות עצמו כדי שלא יסתכל. וכל כך למה כדי לקדש עצמו שלא יתן עיניו באשה אחרת. ודומה כמי שכפאו שד. כלומר היה ממהר ומתעסק בתשמיש כאדם שהשד כופה אותו ודחקו וקוצר המעשה היה כדי שלא יכנס בו מחשבה אחרת בתוך המעשה. מה טעם אתה עושה כל זה אמר כדי שלא אתן עיני באשה אחרת שאם חשבתי באשה אחרת כאילו אני בא עליה ונמצאו בני באין לידי ממזרות. כי הבנים הולכים אחר המחשבה והקדוש ברוך הוא בורר אותן לעתיד מבין הטובים כדאמרינן בסמוך. ובשעת מעשה אמרה לו כל זה אלמא מותר לדבר בתשמיש. מילי אחרנייתא אסור לספר מפני שהוא בא להזכיר אשה אחרת בדבריו. ור' אליעזר מילי דתשמיש משתעי. זו דברי ר' יוחנן שלא יהפך שלחנו ולא יספר ולא יסתכל. אבל חכמים אומרים אין הלכה כן אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה דהתורה הקנה לו כחפץ הקנוי בדמים דכתיב כי יקח איש אשה. על כן הביא משל מבשר ומדג הקנוי לאדם שאוכלו בכל ענין שירצה אף האשה בתשמיש כן. שלוק מבושל הרבה. והראב"ד ז"ל פירש דלא נדחו דברי ר' יוחנן בן דהבאי אלא לענין הפיכת השלחן בלבד כדאיתא בשמעתין בהני מעשה שהביא לקמן. והביא ראיה ממסכת חגיגה דאמרינן מגיד לאדם מה שיחו דאפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידין לו בשעת הדין וכן המסתכל באותו מקום עובר על הצנע לכת עם אלהיך ומעביר הבושה מעל פניו וכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו זו הבושה שכל המתבייש אינו חוטא. וכל שכן הנושקים שיש בהן כל אלה ועוברים נמי משום בל תשקצו את נפשותיכם ועוד האריך הרב ז"ל בזה.

    בקיאי בצורת הולד וכיון דאמרי הכי ודאי קושטא דאמרי ואיך אמרינן דלית הלכתא הכי. דמצייני. מתוך שהם מלאים מצות הם מצויינים וניכרים משאר בני אדם. וכן ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצויינין שם ניכרין מתוך המצריים. או נוכל לפרש הטעם מפני שהם מעוטפים בטליתות לבנים תמיד ודומים למלאכי השרת דכתיב ראיתי את האיש לבוש הבדים ואמרינן נמי בעלמא הראיני נא תלמידי חכמים שבבבל אמר ליה דומים למלאכי השרת. שלחן ערכתי לו. כדרך כל הארץ והפכו שלא כדרך והיא היתה רוצה להתגרש ממנו או שייסרוהו על כך. על כן אמר לה התורה התירתיך לו בכל ענין אני איני יכול לעשות לו שום דבר. ביניתא. דג שאמרנו למעלה וכן דג הבא מבית הציד שאוכלו בכל ענין שירצה.

    לא ישתה אדם בכוס זה שלא ישמש ביתו ויתן עיניו באשה אחרת ואפילו בשתי נשיו אם יש לו לא ישמש עם זו ויתן דעתו בחברתה. וברותי לשון ברור עלי הדבר לברור שאין יודע אלא אני. אסנ"ת משגע"ח. סימן תשע מדות הוא שכתוב בספרים. ויש גרסין האי אנוסה שאנסה והוליד ממנה בן ואפילו היא אשתו כדאמרינן במסכת עירובין כל הכופה את אשתו לדבר מצוה נקרא רע שנאמר גם בלא דעת נפש לא טוב אלא רע. ואמרינן במסכת כלה כי בסבת זה הויין לאדם בנים בעלי מומין. ויש גרסין בני אמה שפחה שאין ולדותיה מתיחסין אחר האב אלא אחריה כדכתיב האשה וילדיה. בני שנואה. ששונא אשתו שנאה גמורה אחד בפה ואחד בלב. ואף על פי שאין דעתו לגרשה דהתם ודאי נותן לבו באשה אחרת בשעה שבא עליה. ויש מפרשים בני יפת תואר שאין נשואיה לשם שמים וסופו לשנאה. בני נידוי. בני נדה ואף על פי שאין ממזר בן הנדה. ונוכל גם כן לפרש מנודה ששימש דהוא אסור בתשמיש כדאמרינן במועד קטן. והוא הדין אבל ומצורע שאף הן אסורין בתשמיש וחד מיניהו נקט. בני תמורה מחליפים נשותיהן. או נוכל לפרש שבא על אשתו וסבור שהיא אשת חבירו דהוי כשנואה שנותן רעתו באחרת. ולזה הפירוש יש לשאול אם כן אחד מהשבטים היה בן תמורה שהרי יעקב אבינו לרחל נתכוון ונזדמנה לו לאה. וי"ל כי לא נתעברה מאותה ביאה אי נמי עדין לא נתנה תורה ולא נאסרו בדקדוקי מצות. בני מריבה. שהם מתקוטטים תמיד ולא שישנאו זה את זה. והביאה הזאת אינה מתוך אהבה. ויש גורסין בני מורדת דאמרה לא בעינא לך ואלא על כרחה הוא משמש עמה והוא אצלו כמו זונה ואפילו מדעתה. בני שכרות. שהוא שכור או היא שכורה ואין בהם כוונת האהבה ואינם יודעים מה הם עושים וקרובים לממזירות דכתיב זנות יין ותירוש יקח לב. בני גרושת הלב. שמשמש עמה ודעתו לגרשה ולא יודע לה הכא נמי רעתו באחרת ואף על פי שאין בלבו עליה שנאה אלא כעין שכופין אותו בית דין לגרשה וגמר ברעתו לעשות ואחר כך בא עליה. בני ערבוביא. שנבעלה לשנים ואינה יודעת מאיזה מהן נתעברה. ויש אומרים ספק בן תשעה לראשון וספק בן ז' לאחרון. והראב"ד ז"ל פירש בספר בעל הנפש שהוא משמש עם אשתו ונותן דעתו על אשה אחרת אפילו בשתי נשיו. ואינו נכון אלא שהרי טעמם הוא מטעם זה. בני חצופה. שתובעת בעלה לתשמיש (שאשתו תובעתו לתשמיש). ולא כתיב נבונים. דלא אשכח בהם נבונים. יודעי בינה לעתים לעבר שנים ולקבוע חדשים. ולאה תבעה ליעקב בפה ואמרה אלי תבא ואותה הלילה נתעברה מיששכר אלמא דאם אשתו תובעתו הבנים הגונים טפי ואת אמרת דבני חצופה גריעי. ותירץ דמרציא ארצויי שמפייסתו ומסברת לו פנים לתשמיש כגון לאה. אבל תובעת בפה בחזקה ובקלות ראש ועזות פנים ומקפדת בכך דומה לאשה מנאפת והבנים אינם מהוגנים. אבל מרציא ארצויי שפיר דמי. סליק פרק ואלו מותרין פרק ארבעה נדרים

    3 more comments on this page.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 20b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    ר"נ ד"ה דמצייני כו' מצויינים ונבדלים עי' קדושין עב ע"א ברש"י ד"ה דומים:

    בהרא"ש ד"ה ערכתי לו שולחן ששימש עמה שלא כדרכה עיין יבמות דף לד ע"ב תד"ה ולא כמעשה:

    Gilyon HaShas on Nedarim 20b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 20, Amud Bet, about 326 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “בָּנַיִךְ יְפֵיפִין בְּיוֹתֵר? אָמְרָה לָהֶן: אֵינוֹ מְסַפֵּר…”

    2. Segment 218 words

      Opens “וְאָמַרְתִּי לוֹ: מָה טַעַם? וְאָמַר לִי: כְּדֵי…”

    3. Segment 310 words

      Opens “לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּמִילֵּי דְתַשְׁמִישׁ, הָא…”

    4. Segment 449 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי יוֹחָנָן בֶּן…”

    5. Segment 536 words

      Opens “אָמַר אַמֵּימָר: מַאן מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת — רַבָּנַן,…”

    6. Segment 636 words

      Opens “הַהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי,…”

    7. Segment 724 words

      Opens “״וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם״, מִכָּאן אָמַר רַבִּי:…”

    8. Segment 815 words

      Opens “״וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי״, אָמַר רַבִּי…”

    9. Segment 921 words

      Opens “בְּנֵי אֵימָה, בְּנֵי אֲנוּסָה, בְּנֵי שְׂנוּאָה, בְּנֵי…”

    10. Segment 1039 words

      Opens “אִינִי? וְהָאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר…”

    11. Segment 1110 words

      Opens “וּכְתִיב ״יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם״, וּכְתִיב: ״מִבְּנֵי יִשָּׂשכָר…”

    12. Segment 123 words

      Opens “הַהִיא דְּמַרְצְיָא אַרְצוֹיֵי.…”

    13. Segment 134 words

      Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ וְאֵלּוּ מוּתָּרִין…”

    14. Segment 1433 words

      Opens “אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים: נִדְרֵי זֵרוּזִין, וְנִדְרֵי…”

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Nedarim 20b · Segment 7 — “…בְּכוֹס אַחֵר. אָמַר רָבִינָא: לֹא נִצְרְכָא, אֶלָּא דַּאֲפִילּוּ שְׁתֵּי…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Nedarim 20b · Segment 10 — “אִינִי? וְהָאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן:…

    Original text

    בָּנַיִךְ יְפֵיפִין בְּיוֹתֵר? אָמְרָה לָהֶן: אֵינוֹ מְסַפֵּר עִמִּי לֹא בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה, וְלֹא בְּסוֹף הַלַּיְלָה, אֶלָּא בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה. וּכְשֶׁהוּא מְסַפֵּר, מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח, וְדוֹמֶה עָלָיו כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד.

    are your children so beautiful? She said to them: My husband does not converse with me while engaging in sexual intercourse, neither at the beginning of the night nor at the end of the night, but rather at midnight. And when he converses with me while engaging in sexual intercourse, he reveals a handbreadth of my body and covers a handbreadth, and he covers himself up as though he were being coerced by a demon and is covering himself out of fear.

    וְאָמַרְתִּי לוֹ: מָה טַעַם? וְאָמַר לִי: כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן אֶת עֵינַי בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת, וְנִמְצְאוּ בָּנָיו בָּאִין לִידֵי מַמְזֵרוּת.

    And I said to my husband: What is the reason for this behavior? And he said to me: It is so that I will not set my eyes on another woman, i.e., think about another woman; if a man thinks about another woman during sexual intercourse with his wife, his children consequently come close to receiving a mamzer status, i.e., the nature of their souls is tantamount to that of a mamzer . Therefore I engage in sexual intercourse with you at an hour when there are no people in the street, and in this manner. In any event, it can be seen from her words that a Sage conversed with his wife while engaging in sexual intercourse with her.

    לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּמִילֵּי דְתַשְׁמִישׁ, הָא — בְּמִילֵּי אַחְרָנְיָיתָא.

    The Gemara answers: This is not difficult. This permission to converse with her is with regard to matters of sexual intercourse, whereas that restriction of conversation is with regard to other matters that are not related to sexual intercourse.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי, אֶלָּא כֹּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ — עוֹשֶׂה. מָשָׁל לְבָשָׂר הַבָּא מִבֵּית הַטַּבָּח, רָצָה לְאׇכְלוֹ בְּמֶלַח — אוֹכְלוֹ. צָלִי — אוֹכְלוֹ. מְבוּשָּׁל — אוֹכְלוֹ. שָׁלוּק — אוֹכְלוֹ. וְכֵן דָּג הַבָּא מִבֵּית הַצַּיָּיד.

    Rabbi Yoḥanan said: That is the statement of Yoḥanan ben Dehavai. However, the Rabbis said: The halakha is not in accordance with the opinion of Yoḥanan ben Dehavai. Rather, whatever a man wishes to do with his wife he may do. He may engage in sexual intercourse with her in any manner that he wishes, and need not concern himself with these restrictions. As an allegory, it is like meat that comes from the butcher. If he wants to eat it with salt, he may eat it that way. If he wants to eat it roasted, he may eat it roasted. If he wants to eat it cooked, he may eat it cooked. If he wants to eat it boiled, he may eat it boiled. And likewise with regard to fish that come from the fisherman.

    אָמַר אַמֵּימָר: מַאן מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת — רַבָּנַן, דְּאִי תֵּימָא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַמָּשׁ, אַמַּאי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי? הָא אִינְהוּ בְּקִיאִי בְּצוּרַת הַוָּלָד טְפֵי! וְאַמַּאי קָרוּ לְהוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת — דִּמְצַיְּינִי כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.

    Ameimar said: Who are the ministering angels that Rabbi Yoḥanan ben Dehavai mentioned? He was referring to the Sages, for whom he employed the honorary title: Ministering angels. Because if you say that he was referring to actual ministering angels, why did Rabbi Yoḥanan say that the halakha is not in accordance with the opinion of Yoḥanan ben Dehavai? The ministering angels are more knowledgeable about the forming of the fetus than people are. Clearly, if the ministering angels were the source for the ruling of Rabbi Yoḥanan ben Dehavai it would have been imperative to heed his instructions. And why are the Sages called ministering angels? Because they stand out like ministering angels, as they are recognized by their clothing.

    הַהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, עָרַכְתִּי לוֹ שׁוּלְחָן וַהֲפָכוֹ! אֲמַר לָהּ: בִּתִּי, תּוֹרָה הִתִּירָתֶךְ, וַאֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה לִיךְ? הָהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, עָרַכְתִּי לוֹ שׁוּלְחָן וַהֲפָכוֹ! אָמַר: מַאי שְׁנָא מִן בִּינִיתָא?

    The Gemara relates: A certain woman, who came before Rabbi Yehuda HaNasi to complain about her husband, said to him: My teacher, I set him a table, using a euphemism to say that she lay before him during intimacy, and he turned it over. Rabbi Yehuda HaNasi said to her: My daughter, the Torah permitted him to engage in sexual intercourse with you even in an atypical manner, and what can I do for you if he does so? Similarly, a certain woman who came before Rav said to him: My teacher, I set a table for him and he turned it over. He said to her: In what way is this case different from a fish [ binnita ] that one may eat any way he wishes?

    ״וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם״, מִכָּאן אָמַר רַבִּי: אַל יִשְׁתֶּה אָדָם בְּכוֹס זֶה וְיִתֵּן עֵינָיו בְּכוֹס אַחֵר. אָמַר רָבִינָא: לֹא נִצְרְכָא, אֶלָּא דַּאֲפִילּוּ שְׁתֵּי נָשָׁיו.

    § The verse states: “And that you not go about after your own heart” (Numbers 15:39). Rabbi Yehuda HaNasi said that it is derived from here that a man should not drink from this cup while setting his eyes on another cup, i.e., one should not engage in sexual intercourse with one woman while thinking about another woman. Ravina said: This statement is not necessary with regard to an unrelated woman. Rather, it is necessary only to state that even with regard to his own two wives, he should not engage in sexual intercourse with one while thinking about the other.

    ״וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי״, אָמַר רַבִּי לֵוִי: אֵלּוּ בְּנֵי תֵּשַׁע מִדּוֹת, בְּנֵי אׇסְנַ״‎ת משגע״‎ח.

    The verse states: “And I will purge out from among you the rebels, and those that transgress against Me” (Ezekiel 20:38). Rabbi Levi said: These are children of those who have nine traits, who are defective from their conception and from whom rebels and transgressors emerge. The mnemonic for these nine traits is children of the acronym aleph , samekh , nun , tav , mem , shin , gimmel , ayin , ḥet .

    בְּנֵי אֵימָה, בְּנֵי אֲנוּסָה, בְּנֵי שְׂנוּאָה, בְּנֵי נִידּוּי, בְּנֵי תְמוּרָה, בְּנֵי מְרִיבָה, בְּנֵי שִׁכְרוּת, בְּנֵי גְּרוּשַׁת הַלֵּב, בְּנֵי עִרְבּוּבְיָא, בְּנֵי חֲצוּפָה.

    The children of nine traits are as follows: Children of fear [ eima ], i.e., where the wife was afraid of her husband and engaged in sexual intercourse with him out of fear; children of a woman who was raped [ anusa ]; children of a hated woman [ senua ], i.e., a woman who was hated by her husband; children of ostracism [ niddui ], i.e., one of the parents was ostracized by the court; children of substitution [ temura ], i.e., while engaging in intercourse with the woman, the man thought that she was another woman; children of strife [ meriva ], i.e., the parents engaged in intercourse while they were quarreling; children of drunkenness [ shikhrut ], i.e., the parents engaged in intercourse while they were drunk; children of a woman who was divorced in the heart [ gerushat halev ], i.e., the husband had already decided to divorce her when they engaged in intercourse; children of mixture [ irbuveya ], i.e., the man did not know with which woman he was engaging in intercourse; children of a shameless woman [ ḥatzufa ] who demands of her husband that he engage in intercourse with her.

    אִינִי? וְהָאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כׇּל אָדָם שֶׁאִשְׁתּוֹ תּוֹבַעְתּוֹ — הָוְיִין לוֹ בָּנִים שֶׁאֲפִילּוּ בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא הָיוּ כְּמוֹתָם. שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים״, וּכְתִיב: ״וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם״, וְלָא כְּתִיב ״נְבוֹנִים״.

    The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rabbi Shmuel bar Naḥmani say that Rabbi Yonatan said: Any man whose wife demands of him that he engage in sexual intercourse with her will have children the likes of whom did not exist even in the generation of Moses our teacher? As it is stated: “Get you wise men, and understanding, and well known from each one of your tribes, and I will make them head over you” (Deuteronomy 1:13); and it is written subsequently: “So I took the heads of your tribes, wise men, and well known” (Deuteronomy 1:15). And it does not say that they were understanding. Evidently, even Moses could not find understanding men in his generation.

    וּכְתִיב ״יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם״, וּכְתִיב: ״מִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים״!

    And by contrast, it is written: “Issachar is a large-boned donkey” (Genesis 49:14). The Sages transmitted a tradition that this is an allusion to the incident when Jacob came in from the field riding on a donkey, and Leah went out to greet him, saying: “You must come in to me; for I have hired you with my son’s mandrakes” (Genesis 30:16). Issachar was conceived from their subsequent sexual intercourse. And it is written: “And of the children of Issachar, men that had understanding of the times” (I Chronicles 12:33). The descendants of Issachar were understanding men. It is derived from here that a woman who demands from her husband that he engage in sexual intercourse with her has a positive effect on their children.

    הַהִיא דְּמַרְצְיָא אַרְצוֹיֵי.

    The Gemara answers: That baraita is not referring to a woman who demands intercourse explicitly, but rather to one who entices her husband, so that he understands that she wants to engage in sexual intercourse with him. They consequently have excellent children.

    הֲדַרַן עֲלָךְ וְאֵלּוּ מוּתָּרִין

    MISHNA: The Sages dissolved four types of vows without the requirement of a request to a halakhic authority: Vows of exhortation, vows of exaggeration, vows that are unintentional, and vows whose fulfillment is impeded by circumstances beyond one’s control. The mishna explains: Vows of exhortation are those by which one encourages another using vow terminology that is exaggerated. How so? One was selling an item and said: I will not lower the price for you to less than a sela , as that is konam , forbidden as if it were an offering, for me. And the other one, the buyer, says: I will not raise my payment to you to more than a shekel, as that is konam for me.

    אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים: נִדְרֵי זֵרוּזִין, וְנִדְרֵי הֲבַאי, וְנִדְרֵי שְׁגָגוֹת, וְנִדְרֵי אוֹנָסִין. נִדְרֵי זֵרוּזִין כֵּיצַד? הָיָה מוֹכֵר חֵפֶץ, וְאָמַר: ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי פּוֹחֵת לְךָ מִן הַסֶּלַע״, וְהַלָּה אוֹמֵר: ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי מוֹסִיף לָךְ עַל הַשֶּׁקֶל״,