Commentary page

Nazir 7b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nazir 7b

Nazir 7b. The full printed text of this folio side — 6 numbered segments, about 108 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

ואי תנא שעה אחת התם הוא נמי הואיל דלא נחית לנזירות דוקא למהוי שלשים יום ושעה אחת לפי שאין נודרין לשעות להכי הוא דאמר דמחייב בשתי נזירות: אבל היכא דאמר נזירות אחת ומחצה דנזירות נחת לדוקא אימא דלא לימני תרתי אלא מ"ה ימים בלבד:

קמ"ל דבכולהו חייב תרתי והיכא דאמר ברישא הריני נזיר סתמא חיילא עליה נזירות וכי הדר ואמר או יום אחד או שעה אחת או נזירות ומחצה כיון דקיבל מקצתה כמי שקיבל את כולה דמי וחייב בב' נזירות:

מתני' האומר הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת נעשה כאומר ל"א יום ואינו חייב אלא ל"א יום בלבד:

גמ' אמר רב האי דדייקי' ממתני' דכי אמר שלשים יום ושעה נעשה כמי שאמר ל"א ואינו חייב בנזירות אלא ל"א בלבד:

לא שנו אלא דאמר ל"א יום אבל אמר הריני נזיר שלשים יום ויום אחד כיון דאמר לישנא יתירא הוי נזיר שתים דרב סבר לה כר"ע דדריש לישנא יתירא דתנן המוכר בית לחברו והיה לו שם בור ודות לא מכר את הבור ואת הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא:

וצריך לו למוכר ליקח לו דרך לילך לבור ודות שלו או יפרח באויר דברי רבי עקיבא דקסבר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר דרך לעצמו:

וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך דאמרינן כשם ששייר את הבור ואת הדות לעצמו כך שייר לו דרך:

בזמן שאמר לו מוכר בפירוש חוץ מאלו בור ודות כיון דאמר לישנא יתירא דהא אפילו לא אמר חוץ לא הוו מכורין להכי אמר חוץ לשייר לו את הדרך:

Rashi on Nazir 7b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

ואי תנא שעה אחת משום דלא נחית לדוקא פי' דבר שאינו יכול להיות שאין נודרין שעות וכיון שיש להוסיף על דבורו נוסיף נזירות שלם אבל אחת ומחצה דנחית לדוקא שיכול להיות נזיר אימא לא לימני תרתי אלא מ"ה הוי קמ"ל דבכולהו נזיר שתים:

הריני נזיר שלשים [יום] ושעה אחת ומעתה לא קיימא דבור דנזיר אשעה והוי נזירות ל"א יום שאין הנזירות לשעות ומאותה שעה נעשה יום והוי כאילו אמר הריני נזיר שלשים ואחד יום דודאי חייל עליה ל"א יום דיום אחד מצטרף שפיר בהדי שלשים יום למיהוי נזיר כל ל"א יום והוא הדין אם אמר הריני נזיר שלשים (יום) ויום אחד דלא הוה נזיר אלא ל"א יום כיון שהפסיק בתיבת ל' דארישא קאי אלא דנקט אחד מן הדינין וממאי דסליק חילק דהיינו דקאמר לעיל הריני נזיר ושעה אחת והוא הדין שיש לחלק ארישא דמתניתין דקאמר הריני נזיר ויום אחד:

לא שנו אלא דאמר ל"א יום פי' [אז] לא הוי נזיר אלא ל"א יום אבל אמר שלשים יום ויום אחד נזיר שתים לפי שייתר בלשונו ב' פעמים יום וכדמפרש ואזיל דסבר לה כר"ע וק"ק דבמתניתין לא קתני האי לישנא ל"א יום אלא ל' ושעה אחת וי"ל דבמתניתין פירש לישנא דסליק היינו הרייני נזיר [ושעה] אחת (יום) והוא הדין דברישא נמי כי אמר הריני נזיר ויום אחד דהוי נזיר שתים [אי אמר] הריני נזיר [ל'] ויום אחד דהפסיק בתיבת שלשים בינתיים דלא הוי נזיר אלא שלשים ואחד יום ואהא קאמר רב לא שנו שאינו מפרש להדיא ודייק ליה מדיוקא:

לא את הבור כו' שאינו בכלל בית וצריך מוכר זה ליקח לו דרך לבור מן הלוקח שמכר לו בעין יפה ולא שייר לעצמו:

אין צריך ליקח לו דרך דבעין רעה מוכר ושייר לעצמו דרך:

חוץ מאלו וכו' שייתר בלשונו שבלאו הכי לא מכר את הבור אלא לשייר לעצמו דרך קמיכוין:

Tosafot on Nazir 7b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Meiri

כבר ביארנו במשנה שאם אמר הריני נזיר שלשים ושעה משלים את השעה ליום והרי הוא נזיר שלשים ואחד יום וכן ביארנו שבכלל חלוקה זו שאם אמר הריני נזיר שלשים ואחד יום שהוא נזיר כמה שפורט ועל זו אמרו כאן לא שנו אלא בשאמר שלשים ואחד יום אבל אמר שלשים יום ויום אחד נזיר שתים ומכל מקום אין הלכה כן אלא אף בזו נזיר ל"א יום לבד כמו שביארנו במשנה ואע"פ שנאמר בה רב כר' עקיבא והלכה כרבי עקיבא מכל מקום אין הדמיון גמור ביניהם כך נראה לפי מה שראיתי בלשון גדולי המחברים ושהסברא נותנת כן ומכל מקום יש פוסקים מתוך כך שכל שאמר ל' יום ויום אחד הרי הוא נזיר שתים ומוכח לישנא יתירא כר' עקיבא ומכל מקום יש גורסין לא שנו אלא שלשים ושעה אחת אבל אמר ל' יום ושעה אחת הרי הוא נזיר שתים וזה הלשון נוח יותר לפי לשון המשנה:

המוכר את הבית בסתם ולא הזכיר כל מה שבתוכה ובנינים שעמה וכן שלא כתב ולא שיירית זבינאי אילין כלום לא מכר את הבור ולא את הדות ולא שאר דברים הנזכרים במקומם ברביעי של בתרא אע"פ שכתב לו עומקא ורומא ומעתה כל שרוצה ליכנס בהם ואין לו דרך בהם אלא מתוך הבית צריך ליקח לו דרך מן הלוקח שכל המוכר בעין יפה מוכר ולא שייר לעצמו דרך במה שנשתייר לו במכירתו ומ"מ אם שיירם בפרט כגון שאמר חוץ מאלו אינו צריך ליקח לו דרך לא הזכירם בפרט אלא לכונה שהוא משייר דרך לעצמו כמו שביארנו במקומו:

Meiri on Nazir 7b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Shita Mekubetzet

מתני' הריני נזיר שלשים ושעה אחת נזיר אחד ושלשים יום שאין נודרין שעות. דכיון דהזכיר שלשים הוי כאילו אמר שלשים ואחד יום דלא אמרינן דיום אחד הוי נזירות בפני עצמה כיון שיש לצרפו עם מנין שלשים שהזכיר תחלה. ושעה אחת הוי כמו יום אחד שאין נודרין שעות. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת הרי זה נזיר שלשים ואחד יום שאין נוזרין שעות. פירוש ויש לתת טעם לדבר שזה אפילו שתק היה נאסר אחר השלשים יום שעה אחת של הבאת קרבנותיו ואם כן למה הוצרך לפרש שעה אלא מפני שרצה להיות נזיר יום אחד שלם יותר על השלשים. שיטה.

גמ' לא שנו אלא שלשים ואחד יום כלומר הא דאמרי במתניתין אם אמר הריני נזיר שלשים יום ושעה שהוא נזיר אחד ושלשים יום לפי שאין נודרין שעות והוי כאלו אמר אחד ושלשים יום דוקא קאמר שלשים ואחד יום דומיא דשלשים יום ושעה. אבל אם אמר שלשים יום ויום אחד מייתור לשונו דאמר יום יתירא קאמר רב הכי. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וזה לשון שיטה: אמר רב לא שנו אלא דאמר שלשים ואחד יום. פירוש רב דייק ממתני' דקתני הרי זה נזיר שלושים ואחד יום דהוי כאלו אמר שלשים ואחד יום. וקאמר השתא הא דדייקא מתניתין שהאומר הריני נזיר שלשים ואחד יום שהוא נזיר שלשים ואחד יום ותו לא לא שנו אלא דאמר שלשים ואחד יום. אבל אמר הריני נזיר שלשים יום ויום אחד הרי זה נזיר שתים דדרשינן לישנא יתירא (דהיכי) דהאי יום יום דקאמר תרי זימני. עד כאן:

בזמן שאמר לו חוץ מאלו אין צריך ליקח לו דרך דכיון דלא היה צריך לשייר אלו ושיירינה לישנא יתירא לשייר לו דרך קאתי. והוא הדין דרבנן סברי דלישנא יתירה לשיורי קאתי אלא דליכא מידי לשיורי. ונקט ר' עקיבא דאיהו בפירוש קאמר דלטפויי קאתי. ואף על גב דרב פסיק התם הלכה כחכמים דמוכר בעין רעה מוכר מכל מקום בלישנא יתירא לא פליגי כדפרישית. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

Shita Mekubbetzet on Nazir 7b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Original text

Segment 1

וְאִי תְּנָא ״שָׁעָה אַחַת״, מִשּׁוּם דְּלָא נָחֵית לְדַוְקָא. אֲבָל אַחַת וּמֶחֱצָה, דְּנָחֵית לְדַוְקָא — אֵימָא לָא לִימְנֵי תַּרְתֵּי, קָמַשְׁמַע לַן כּוּלְּהוּ — נָזִיר שְׁתַּיִם.

And if the mishna taught only the case where one said: I am hereby a nazirite and one hour, one might have said that he is obligated in two periods of naziriteship because he did not go into specific detail [ davka ]. He merely stated that he accepts upon himself some part of a second term of naziriteship, and therefore he must observe a full second term of naziriteship. However, in the case of one who says he will be a nazirite for one and a half, where he does go into specific detail, one might say he should not have to count two full terms of naziriteship but rather forty-five days of naziriteship. The mishna therefore teaches us that in all these cases he is a nazirite for two full terms of naziriteship.

Segment 2

מַתְנִי׳ ״הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם וְשָׁעָה אַחַת״ — נָזִיר שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד יוֹם, שֶׁאֵין נְזִירוּת לְשָׁעוֹת.

MISHNA: One who says: I am hereby a nazirite for thirty days and one hour, becomes a nazirite for thirty-one days, as there is no naziriteship for hours but only for full days.

Segment 3

גְּמָ׳ אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּאָמַר ״שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד יוֹם״, אֲבָל אָמַר ״שְׁלֹשִׁים [יוֹם] וְיוֹם אֶחָד״ — נָזִיר שְׁתַּיִם.

GEMARA: Rav said: They taught that he is a nazirite for thirty-one days only when he said: Thirty-one days. But if he said: Thirty days and one day, he is a nazirite for two terms of naziriteship, since the thirty days are considered one term of naziriteship, and the additional day is the start of an additional term.

Segment 4

רַב סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּדָרֵישׁ לִישָּׁנָא יַתִּירָא.

The Gemara comments: In this regard, Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who derives meaning from superfluous language. Rabbi Akiva believes that if one uses unnecessary words, it is inferred that he intended to add something. In this case, since the individual said: Thirty days and one day, without combining them into one amount, he intended to accept an additional term of naziriteship.

Segment 5

דִּתְנַן: לֹא אֶת הַבּוֹר וְלֹא אֶת הַדּוּת — אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ עוּמְקָא וְרוּמָא. וְצָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

As we learned in a mishna ( Bava Batra 64a): According to Rabbi Akiva, if one sold his house to another without specification, he has sold neither the pit nor the cistern [ dut ] with it, although he wrote to him in the document of sale: With its depth and its height. This is because anything that is not part of the house, e.g., pits and cisterns, must be explicitly mentioned in the contract. And the seller must purchase a path through the property he sold along with the house in order to reach the pit or cistern that he kept for himself. This is the statement of Rabbi Akiva.

Segment 6

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ ״חוּץ מֵאֵלּוּ״ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.

And the Rabbis say: He does not need to purchase a path, as it is assumed that just as he maintained his rights to the pit or cistern, he also maintained the right to walk through the rest of the property in order to access the pit or cistern. And Rabbi Akiva concedes that when he says to him in the document of sale: Apart from these, i.e., the pit and cistern, that he does not need to purchase a path. Rabbi Akiva’s reasoning is this: Since the seller unnecessarily stressed that the pit and cistern are not included in the sale, he must have intended to thereby reserve for himself the right of access. This proves that, according to Rabbi Akiva, if one adds a superfluous clause he must have had a specific meaning in mind, and something must be derived from his statement. Rav follows a similar line of reasoning with regard to the case of a nazirite.

Nazir 7b

Nazir 7b

Rashi

Tosafot

Meiri

Shita Mekubetzet

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text