Commentary page

Nazir 63b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nazir 63b

Nazir 63b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 262 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

אמר רבא ת"ש מדקתני מתני' אם נודע לו עד שלא גילח בין כך ובין כך בין טומאת התהום בין טומאה ידועה סותר ואוקימנא לה למתני' כר"א וקחזינא מיהא דקפסיק ואמר כל אימת דאיטמי בין בתוך ימי מלאת בין לאחר ימי מלאת דסותר:

ודאיתידע ליה אימת אילימא בתוך ימי מלאת צריכא למימר דסותר בתמיה אלא לאו שמע מינה דאיתידע ליה לאחר מלאת וקאמר דסותר דבתר טומאה דהוה בתוך ימי מלאת אזלינן:

ועדיין תיבעי לך כיון דלאחר מלאת קאי ז' סותר ותו לא או דילמא כיון דניטמא בתוך ימי מלאת סותר את כולן:

ולמאן קמיבעיא לך אי לרבנן וקודם הבאת קרבנותיו פשיטא דכולן סותר:

ואי לר"א וקודם תגלחת הא שמעי' ליה דאמר בפרק מי שאמר הריני נזיר מגלח (לעיל נזיר דף טז:) כל לאחר מלאת ז' סותר:

אמר לך רמי בר חמא לעולם אליבא דר"א קמיבעיא לי והכי קמיבעיא לי הני מילי דלאחר מלאת שבעה סותר ותו לא כי ניטמא לאחר מלאת והאי כיון דניטמא לפני מלאת מודי בה ר"א דבתר טומאה דהות בתוך ימי מלאת אזלינן:

או דילמא כיון דידיעה לאחר מלאת הוא שכבר הביא קרבנותיו וז' הוא דסותר ותו לא:

ה"ג ומינה הא דקתני בין כך ובין כך סותר ולא קמפליג ש"מ כלומר ותיפשוט ליה ממתני' גופיה דמדקתני בין כך ובין כך סותר ולא קמפליג בין דניטמא קודם מלאת בין לאחר מלאת דהא מתני' כל אימת דניטמא במשמע ואוקימנא לה כר"א דאמר כל לאחר מלאת ז' סותר ותו לא ש"מ נמי דאפילו היכא דניטמא בתוך מלאת כיון דידיעה לאחר מלאת הוא דז' סותר ותו לא: לישנא אחרינא אמר רבא ת"ש ולרבא לית ליה דרבי יוחנן דמוקים לה למתני' כר"א ולא כרבנן דקסבר רבא מתני' נמי מיתוקמא כרבנן דמודו רבנן גבי טומאת התהום דאע"ג דבעלמא תגלחת לא מעכבא לגבי טומאת התהום חשיבא שאם נודע לו עד שלא גילח קפסיק ותני בין דנטמא לפני מלאת בין לאחר מלאת דאם נודע לו לאחר מלאת קודם גילוח אע"ג דהביא קרבנותיו סותר דבזו מודו רבנן לר"א דתגלחת הויא חשובה לענין טומאת התהום וש"מ דסותר ועדיין תיבעי לך כו' אמר לך רמי בר חמא לעולם אליבא דר"א קמיבעיא ליה והכי קמיבעי ליה ה"מ דאמר ר"א דאינו סותר אלא ז' היכא דנטמא נמי לאחר מלאת והא כיון דנטמא לפני מלאת מודי להו לרבנן דסותר את כולן דכמאן דנודע בתוך מלאת דמי או דילמא שאני הכא דכיון דידיעה ליתא אלא לאחר מלאת שבעה הוא סותר ותו לא. ומינה איכא למישמע מינה דהא קתני בין כך ובין כך סותר וקא משמע מתני' לא שנא בין היכא דנטמא לפני מלאת להיכא דנטמא לאחר מלאת דסותר את כולן ולא מיפלגי בה ר"א ורבנן ש"מ דלר"א נמי כיון דטומאה הוה בימי מלאת דסותר את הכל:

10 more comments on this page.

Rashi on Nazir 63b · Sefaria

Tosafot

אמר רבא ת"ש עד שלא גילח בין כך ובין כך סותר היכי דמי אי דאיתידע ליה תוך מלאת צריכא למימר דסותר - צ"ע מאי קאמר הא איצטריך לאשמועי' דיש טומאת התהום שסותר כגון שנודע לו עד שלא גילח ונראה לפרש דמיתורא דמתני' דייק דמדיוקא דרישא נפקא מדקתני נודע משגלח:

ועדיין תיבעי לך הש"ס הולך ומפרש הך פשיטותא דרבא דרך קשיא ותירוץ ואף בעיא דרמי בר חמא הולך ומפרש הטעם באורך:

ועדיין תיבעי לך כולהו סותר או ז' סותר ומה היה פשיטותא דרבא ומשיב למאן אי לרבנן פשיטא דכולהו סותר כדאמר לעיל בפרק ג' (נזיר דף טז.) דאף נטמא אחר מלאת סותר [שלשים מדרבנן ואי ר"א הא אמר כל אחר מלאת ז' סותר:

הני מילי דקאמר ר"א אחר מלאת ז' סותר כי נטמא אחר מלאת והא דקא מיבעיא ליה תוך מלאת הוא או דילמא שאני הכא דידיעה לאחר מלאת הוא והוי כמו נטמא אחר מלאת והיינו בעיא דרמי בר חמא ופשיט ליה מיניה ממתני' גופה דאוקמינן כר"א וקתני אם עד שלא גילח נודע לו בין כך ובין כך סותר ולא מפליג בין נטמא קודם מלאת לנטמא לאחר מלאת ובנטמא אחר מלאת פשיטא לך דאינו סותר כ"א ז' לר"א והכי נמי כי נטמא לפני מלאת דאינו סותר כי אם ז':

לתרומה טמא כיון שהוא מוטל לרחבה של דרך אי אפשר לו לעבור כי אם דרך עליו ויאהיל לנזיר ועושה פסח טהור דהוי טומאת התהום בד"א דלתרומה טמא שאין לו מקום לעבור אם לא דרך אותו מקום שהמת נמצא אבל יש לו דרך לעבור טהור אף לתרומה בד"א לתרומה טמא שנמצא שלם אבל משובר ומפורק אפילו אין לו מקום לעבור טהור דשמא בין פרקין עבר ולא עבר דרך ישר אלא דרך מעוקם והויא ליה ספק טומאה ברה"ר דספקו טהור אבל אם נמצא בקבר ועבר דרך עליו אפי' משובר ומפורק טמא שהקבר מצרפו ליטמא באהל כדדרשינן או בקבר לרבות קבר סתום שהעובר אף כנגד הריקן שבקבר מטמא באהל כדפרישית לעיל:

במה דברים אמורים דחיישינן שמא בין פרקין עבר וטהור במהלך על רגליו שאפשר שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל אבל טעון משאו או רכוב על גבי בהמה אינו יכול להלך כל כך זקוף שלא יטה עצמו לצדדין וטמא דאין זו ספק טומאה ברה"ר אלא ודאי ניטמא דהאהיל:

במה דברים אמורים דאין לו מקום לעבור דטהור בטומאת התהום אבל בטומאה ידועה [שלשתן טמאים] תרומה ונזיר ועושה פסח ומפרש ואזיל מאי ניהו טומאה ידועה דמכיר בה א' בסוף העולם:

באפילה ובנקיקי הסלעים אבל אינו מכוסה:

1 more comments on this page.

Tosafot on Nazir 63b · Sefaria

Meiri

המוצא מת מושכב לרחבה של דרך ועבר עליה לנזיר ועושה פסח טהור ור"ל בטומאת התהום שלא נודעה לשום אדם והוא שדקדקו בכיוצא בה מוצא פרט למצוי כלומר שלא מצאו עד אחר החפירה והחפוש שאלו היה מצוי אין זו טומאת התהום וכן מת פרט להרוג שאם הוא הרוג הרי נודע למי שהרגו אבל כשמת מאליו אין אומרין הרי נודע למי שקברו שמא גל של צרורות נפל עליו מושכב פרט ליושב ר"ל שאם מצאו יושב ודאי אחר הושיבו משמת וידע בו לרחבה של דרך שעל כל פנים עבר על הטומאה שהרי הטומאה מחזקת כל הרוחב ומתוך כך לנזיר ועושה פסח טהור שהלכה היא בנזיר ועושה פסח ר"ל לעשות פסח לכתחלה הואיל ולא בודאי נטמא שהרי שמא לא נגע ולא האהיל כגון שהלך בקצה הדרך סמוך לו ומה שפירשוה למעלה בנזיר בשכבר גלח ובעושה פסח בשכבר עשה פסח הוא בודאי נטמא בטומאת התהום כך נראית שיטת גדולי המחברים ויש מפרשים שאף זו בטומאה ודאית ובנזיר שגלח ובעושה פסח בשכבר עשה הא לתרומה וקדשים טמא ולמדת שאינה מן התורה שאלו מן התורה לכל היה טמא או לכל טהור אלא הלכה היא ולא נאמרה אלא לנזיר ועושה פסח ומה שהיו מביאין אותה ממה שנאמר בנזיר וכי ימות מת עליו במחוורת עליו וממה שנאמר בעושה פסח בדרך רחוקה מה דרך גלוי אף טומאה גלויה כבר נדחית:

כבר ביארנו שיום אחרון של ימי הנזירות והוא יום ל' לנזירות סתם הוא הנקרא יום מלאת ואם נטמא בו סתר את הכל לדעת חכמים אבל לדעת ר' אליעזר לא סתר אלא שבעה כשיעור הצריך לו להזאת שלישי ושביעי והלכה כחכמים:

יום מחרתו והוא יום ל"א נקרא לאחר מלאת והוא יום הבאת קרבנות ומצות גלוח וכל שנטמא בו קודם הבאת קרבנותיו בנזירות סתם סתר הכל לדעת חכמים ובנזירות מרובה ל' יום ולר' אליעזר שבעה והלכה כחכמים הא משנזרק אחד מן הדמים אינו סותר כלום נטמא ביום ל"ב והוא הנקרא יום גדול שער אף על פי שאירע שלא הביא עדין קרבנותיו ולא גלח אינו סותר כלום שהרי נשלם הנזירות ומ"מ כל שנטמא בתוך ימי הנזירות או ביום מלאת אף על פי שלא נודע לו אלא אחר מלאת ושהביא קרבנותיו וגלח ונכנס ליום ל"ב או יותר כל שהיתה הטומאה מ"מ בתוך מלאת או ביום מלאת סותר אם בטומאה ידועה נטמא כמו שביארנו במשנה ובטומאת התהום אינו סותר ואם נודע לו קודם הבאת הקרבן סותר אף בטומאת התהום אלא שיראה דוקא שנודע לו ביום מחרת המלאת ומעתה סוגיא זו הבאה כאן ר"ל נטמא בתוך מלאת ר"ל בטומאת התהום ונודע לו לאחר מלאת ר"ל קודם תגלחת אי בתר ידיעה אזלינן ותהא נידונית כטומאה שלאחר מלאת אל בתר טומאה אזלינן לענין ביאור לר' אליעזר שאלוה ולענין סתירה ר"ל אם סותרת שבעה כדין נטמא בשעת הידיעה לדעתו אם כל שלשים הואיל ומ"מ הטומאה היתה בתוך מלאת והוא הדין שיש לשאלה מקום בידיעה שביום מלאת שאף כשנטמא ביום מלאת הוא אומר שבעה כמו שהקדמנו והוא שיש לה מקום לרבנן בנזירות מרובה ליום שמחרת המלאת אלא שראוי לפרשה בנזירות סתם ומה ששאל למאי אלימא למיסתר אינו לשון מדוקדק אלא שהוא ולמאי ודאי פשיטא דלענין סתירה קא בעי לה והיה רבא סבור לבררה ממה שאמרו במשנתנו אם עד שלא גלח בין כך ובין כך סותר וסתם סתירה לגמרי משמע ואהדר ליה שאף בלשון משנתנו הוא שואלה אם סותר לגמרי או שבעה ואי לרבנן פשיטא שאפילו נטמא עכשו סותר הכל אלא לר' אליעזר שלדעתו אלו נטמא עכשו אינו סותר אלא שבעה ונשארה בספק ולענין מה שיש לה מקום לדעת חכמים בנזירות מרובה יראה שהדבר בספק ומחמירין בו:

זה שביארנו במוצא מת מוטל לרחבה של דרך בטומאת התהום אע"פ שלתרומה טמא בנזיר ועושה פסח טהור יש צדדין שאף בתרומה טהור ויש צדדין שאף לנזיר ועושה פסח טמא כיצד היה מוטל בכל הרוחב עד שאין לו מקום לעבור לתרומה טמא הא יש לו מקום לעבור אף לתרומה טהור שספק טומאה ברשות הרבים טהור וכן דוקא שמצאו שלם אבל מצאו משובר ומפורק אף באין לו מקום לעבור טהור אף לתרומה אימר בין פרקיו עבר ולא האהיל ומה שהזכירו בזו לשון חששא ר"ל חוששין שמא בין פרקיו עבר בהרבה מקומות מצינו לשון חששא לקולא ומ"מ אם היה בקבר אפילו משובר טמא שהקבר מצרפו שהקבר מטמא אף בצד ריקן שבו וזה שהתירו בנזיר ועושה פסח דוקא כשהלך ברגליו שיש לתלות שהטה ולא נגע אבל טעון משא או רכוב על גבי בהמה שאי אפשר לו לילך זקוף לרצונו ושלא יטה לצדדין אי אפשר שלא יגע ברגליו אם הוא מגולה או שלא יאהיל אם הוא מכוסה או שלא יסיט:

כבר ביארנו במשנה שכל שאין בו טומאת אהל כגון שרץ כל טומאה שבו שהיא צפה על פני המים ספקה טהור אף ברשות היחיד תדע שאין בזה חלוק בין שצפה על מים שבכלי בין על מים שבקרקע אלא בשתיהן ספקו טהור ויתבאר במקומו שאפילו לא היה שם אלא מלא אדם היורד לשם וטומאה טהור עד שיודע לו בודאי שנגע:

Meiri on Nazir 63b · Sefaria

Shita Mekubetzet

אלא נודע אחר מלאת סותר לר' אליעזר והכי נמי לרבנן דסותר בנודע לו אחר קרבנות. דאם נודע לו אחר גילוח שנטמא טומאה ידועה קתני רישא דסותר. תוספות חיצוניות:

ועדיין תיבעי לך כו' ונראה דמצי למיבעי אם יביא קרבן נזיר טמא או כדין טהור שנטמא ונודע תוך מלאת. ונראה דהא בהא תליא כולו סותר מעשה דין נזיר טמא ודין נזיר טהור או שבעה סותר דאזלינן בתר ידיעה וכבר מילא ימי נזרו. תוס' חיצוניות:

הני מילי כי נטמא אחר מלאת והאי לפני מלאת הוא והשתא מיפרשא בעיא דרמי בר חמא וממתניתין ליכא למפשט. והוא הדין דמצי למיבעי אליבא דרבנן אי בתר טומאה אזלינן וסתר מן התורה ומביא קרבנות טומאה כדין נזיר טמא או בתר ידיעה אזלינן ולא סתר אלא מדרבנן. אלא משום דאוקימנא מתניתין דאם עד שלא גילח כר' אליעזר ומיבעיא ליה פירושא דמתניתין ופשיט ליה אליבא דר' אליעזר. והוא הדין לרבנן ומינה. וקשה הא אמרינן במתניתין נזיר שגלח ואחר כך נודע לו שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר. אלמא בתר טומאה אזלינן. ונראה לי לתרץ דלא דמי דברישא כבר הביא קרבנותיו בטומאה ועל כרחו צריך להביא קרבנות אחרים וצריכין אנו לילך אחר טומאה. דאי אזלינן בתר ידיעה כבר עבר נזירותו. אבל טמא אם נטמא אחר מלאת קודם הבאת קרבנותיו לרבנן או קודם גילוח לר' אליעזר דאכתי לא פסק נזירותיה בהא ודאי אזלינן בתר ידיעה. הרא"ש ז"ל בפירושיו: והתוספות החיצוניות כתבו וזה לשונן. ומשמע לפי המסקנא כו' זו בתר ידיעה אזלינן ולא בתר טומאה והוי כאלו הוי ליה הטומאה בשעת הידיעה. וצריך עיון רישא דקתני נזיר שגלח ונורע שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר. והשתא אי בתר ידיעה אזלינן משוית ליה כאלו נטמא בשעת הידיעה אם כן למה יסתור קרבנותיו כלל הא ודאי נזיר שנטמא אחר שגילח אין כאן בית מיחוש. וצריך לומר על כרחין דהא דפשיט בתר ידיעה לאו דוקא ממש בשעת הידיעה. אלא דלא דייני בתר טומאה תוך שלשים ואחד קודם הבאת קרבנותיו. עד כאן: במה דברים אמורים שמצאו שלם אבל מצאו משובר ומפורק אפילו אין לו מקום לעבור טהור חיישינן שמא בין שוקיו גרסא אחרת בין פרקיו עבר. ובקבר אפילו משובר או מפורק טמא מפני שהקבר מצרפו. במה דברים אמורים במהלך ברגליו. אבל טעון משאוי או רכוב אפילו בנזיר ועושי פסח טמא לפי שהמהלך ברגליו אפשר לו שלא יגע ושלא יחול ושלא ימוט. גרסא אחרת ושלא יאהיל ושלא יסיט. במה דברים אמורים בטומאה ידועה. אבל בטומאת התהום אפילו בתרומה טהור. גרסא אחרת בטומאת התהום אבל בטומאה ידועה שלשתן טמאין. ופירוש שלשתן נזיר ועושי פסח ותרומה. שיטה:

היה במים ובאפילה ובנקיקי הסלעים אין זו טומאת התהום פירוש משום דאפשר שאחר שמת שם ראוהו בני אדם בתוך המים בעוד שהחמה זורחת שם או באור הנר שהיה אדם מוליך שם. אבל כשנמצא טמון בתבן או בעפר מוכחא מילתא דמשנפל שם חי לא היה אדם יכול להראותו.

ולא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד פירוש לאפוקי הרוג דלא. אי נמי למעוטי טומאת התהום דזיבה דאם ספר שבעה נקיים וטבל ביום שביעי והביא קרבנותיו וראה אחר טבילה אמרינן שיהיה טמא למפרע וכל קרבנות שהקריב נפסלו ונטמאו למפרע אף על פי שהיה ספק בשעה שהקריבם אם יראה ואם לא יראה. ומיהו לא בא למעט טומאת ספק שרץ שאפילו נגע בו בודאי אין סותר דלא אסרה תורה לנזיר מגע שרץ אלא של מת. שיטה:

Shita Mekubbetzet on Nazir 63b · Sefaria

Original text

Segment 1

אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: אִם עַד שֶׁלֹּא גִּילַּח — בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ סוֹתֵר. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאִיתְיְדַע לֵיהּ בְּתוֹךְ מְלֹאת — צְרִיכָא לְמֵימַר? אֶלָּא לָאו, לְאַחַר מְלֹאת, שְׁמַע מִינַּהּ.

Rava said: Come and hear a resolution to this dilemma from the mishna: If he discovered he was impure before he shaved, he negates the days of his naziriteship in either case. The Gemara seeks to clarify this: What are the circumstances of this case? When exactly did he find out about the impurity? If it became known to him during the full term of his naziriteship, need this be said, that he negates the previous days? After all, he has yet to complete his naziriteship vow. Rather, is it not referring to a case when the impurity was discovered after the full term of his naziriteship? Conclude from the mishna that he negates the days of his naziriteship even if he discovered the impurity after the completion of his term.

Segment 2

וַעֲדַיִין תִּיבְּעֵי לָךְ: כּוּלּוֹ סוֹתֵר אוֹ שִׁבְעָה סוֹתֵר? לְמַאן? אִילֵּימָא לְרַבָּנַן — פְּשִׁיטָא דְּכוּלּוֹ סוֹתֵר. וְאִי לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כׇּל אַחַר מְלֹאת — שִׁבְעָה סוֹתֵר!

The Gemara continues to analyze the aforementioned case. And you can still raise the dilemma: Does he negate the entire period of his naziriteship or does he negate just seven days? The Gemara asks: According to whom is this dilemma raised? If we say this dilemma is referring to the opinion of the Rabbis (see 16b), it is obvious that he negates it all, as they maintain that even a nazirite who becomes impure after the completion of his naziriteship must observe another thirty days. And if it is referring to the opinion of Rabbi Eliezer, his ruling with regard to any impurity after the full term of his term is that one negates only seven days.

Segment 3

אָמַר לְךָ: הָנֵי מִילֵּי, כִּי נִטְמָא אַחַר מְלֹאת, וְהַאי לִפְנֵי מְלֹאת הוּא. אוֹ דִילְמָא: שָׁאנֵי הָכָא דִּידִיעָה אַחַר מְלֹאת הִיא?

The Gemara responds: The one who raised this dilemma could have said to you: This statement of Rabbi Eliezer that a nazirite negates a mere seven days applies only if he became impure after the full term of his naziriteship, but this one became impure before the end of the full term, and therefore he negates the entire period. Or perhaps it is different here, as it is a case of knowledge that came to light after the full term of his naziriteship.

Segment 4

וּמִינַּהּ: קָתָנֵי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ סוֹתֵר, וְלָא קָמִיפַּלְגִי.

The Gemara answers: And one can resolve the dilemma from this mishna itself. The mishna teaches that if the nazirite discovered he was impure before he shaved he negates his naziriteship in either case. And it does not distinguish between cases where this happened before the end of the full term or after it. This indicates that in any case he negates only seven days.

Segment 5

תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹצֵא מֵת מוּטָל לְרׇחְבָּהּ שֶׁל דֶּרֶךְ, לִתְרוּמָה — טָמֵא, וּבְנָזִיר וּבְעוֹשֵׂה פֶסַח — טָהוֹר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם לַעֲבוֹר,

§ The Sages taught ( Tosefta , Zavim 2:8): In the case of one who finds a corpse lying across the width of a road, with regard to teruma the passerby is impure. But with regard to both a nazirite and one performing the ritual of the Paschal offering, the passerby is pure, as it is considered impurity imparted by a grave in the depths. In what case is this statement said, that one is impure with regard to partaking of teruma ? It is said in a case where he does not have space to pass by on the road without passing over the corpse.

Segment 6

אֲבָל יֵשׁ לוֹ מָקוֹם לַעֲבוֹר — אַף לִתְרוּמָה טָהוֹר.

But if he has space to pass by, then even with regard to teruma he is pure. This is because it is possible that the passerby did not become ritually impure, and there is a principle that if an uncertainty arises concerning the ritual purity of a person or item in the public domain, the person or item is considered pure.

Segment 7

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁמְּצָאוֹ שָׁלֵם. אֲבָל מְשׁוּבָּר אוֹ מְפוֹרָק, אֲפִילּוּ אֵין מָקוֹם לַעֲבוֹר חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא בֵּין פִּרְקִין עָבַר. וּבְקֶבֶר, אֲפִילּוּ מְשׁוּבָּר וּמְפוֹרָק — טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁקֶּבֶר מְצָרְפוֹ.

Similarly, in what case is this statement said? It is said in a case where one finds the corpse whole. However, if it is broken or dismembered he is pure, even if there is no space to pass by. The reason is that we suspect that perhaps he passed between the parts of the corpse and did not touch or pass over any of them. This applies when he finds the corpse out in the open. But if he finds it in a grave, even if it is broken or dismembered, he is impure. This is because the grave joins the parts into one unit and renders him impure if he passed over any part of the grave, even if he did not pass over part of the corpse.

Segment 8

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בִּמְהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו. אֲבָל טָעוּן אוֹ רָכוּב — טָמֵא. לְפִי שֶׁמְּהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו — אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁלֹּא יִגַּע וְשֶׁלֹּא יָסִיט וְשֶׁלֹּא יַאֲהִיל. טָעוּן אוֹ רָכוּב — אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִגַּע וְשֶׁלֹּא יָסִיט וְשֶׁלֹּא יַאֲהִיל.

The baraita adds: In what case is this statement said, i.e., that if the corpse was dismembered the passerby is pure? It is said with regard to a passerby who travels by foot. However, if he was loaded with a heavy burden or was riding an animal, he is impure. This is because in the case of one who travels by foot, it is possible that he will not touch the corpse and will not move it and will not pass over it, whereas in the case of one who is loaded with a heavy burden and therefore does not walk in a straight line, or one riding an animal, it is impossible that he will not touch the corpse and will not move it and will not pass over it.

Segment 9

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּטוּמְאַת הַתְּהוֹם. אֲבָל טוּמְאָה יְדוּעָה — שְׁלׇשְׁתָּן טְמֵאִים.

In what case is this statement said, that a nazirite and one bringing a Paschal offering are considered pure? It is said with regard to impurity imparted by a grave in the depths. However, if the source of impurity was known to others but not to the individual who became impure, all three of them, i.e., a nazirite, one performing the ritual of the Paschal offering, and the one who wishes to partake of teruma , are impure.

Segment 10

וְאֵיזוֹ הִיא טוּמְאַת הַתְּהוֹם — כֹּל שֶׁאֵין מַכִּירָהּ אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם. מַכִּירָהּ אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם — אֵין זוֹ טוּמְאַת הַתְּהוֹם.

The baraita continues: And which corpse is considered to impart impurity of the depths? Any corpse of which no one is aware, even at the end of the earth. But if even one individual is aware of it, even if that person is at the end of the earth, this is not considered impurity imparted by a grave in the depths.

Segment 11

הָיָה טָמוּן בְּתֶבֶן אוֹ בִּצְרוֹרוֹת — הֲרֵי זוֹ טוּמְאַת הַתְּהוֹם. בַּיַּמִּים וּבָאֲפֵילָה וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים — אֵין זוֹ טוּמְאַת הַתְּהוֹם.

The baraita continues: To ascertain whether anyone ever knew about the corpse, its condition is taken into account. If the body was concealed in hay or in pebbles, so the person might have died in an avalanche, it is likely that the corpse had never been found; this is impurity imparted by a grave in the depths. However, if it was found in water, or in a dark place, or in the clefts of the rocks, this is not impurity imparted by a grave in the depths. Although these are places where people do not often go, with the passage of time the corpse is likely to be discovered, and it is quite possible that someone already passed by and saw it.

Segment 12

וְלֹא אָמְרוּ טוּמְאַת הַתְּהוֹם אֶלָּא לְמֵת בִּלְבַד.

The baraita concludes: And the Sages said that the leniency of impurity imparted by a grave in the depths applies only with regard to a corpse, but not with regard to other sources of impurity.

Segment 13

כֵּיצַד יָרַד. צָפָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה לְעִנְיַן שֶׁרֶץ, דְּתַנְיָא: סְפֵק טוּמְאָה צָפָה, בֵּין בְּכֵלִים, בֵּין בְּקַרְקַע — טְהוֹרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בְּכֵלִים טְמֵאָה, בְּקַרְקַע טְהוֹרָה.

§ The mishna taught: How does one differentiate between a known and an unknown impurity? If a nazirite descended to immerse in a cave, and a corpse was found floating at the mouth of the cave, he is impure. The Gemara comments: A floating impurity does not render a person or item impure in the case of a carcass of a creeping animal. As it is taught in a baraita ( Tosefta , Teharot 5:6): With regard to the case of uncertain impurity, where an item might have touched something impure that was floating, either in water in a vessel or in water in the ground, e.g., a well, the item is pure. Rabbi Shimon says: If the impurity was floating in water that was in a vessel, the item is impure; if the impurity was in water in the ground, it is pure.

Nazir 63b

Nazir 63b

Rashi

Tosafot

Meiri

Shita Mekubetzet

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text