Commentary page

Nazir 61b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nazir 61b

Nazir 61b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 237 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

יצא עובד כוכבים שאין לו טומאה שאם נגע במת אינו טמא:

דלמא כרת הוא דלא מיחייב כי נכנס במקדש:

אבל איטמויי איטמי כי נגע במת כדי לטמא אדם וכלים והואיל והוא מיטמא נמצאת אתה אומר שתהא נזירות חלה עליו:

כל שיש לו טהרה בהזאה ובטבילת מקוה יש לו טומאה ועובד כוכבים שאין לו טהרה אין מקבל טומאה והא דאמרינן במס' יבמות בפ' הערל (יבמות דף עא:) ערל מקבל הזאה כגון ערל ישראל שלא נימול שמתו אחיו מחמת מילה אבל ערל עובד כוכבים לא וכיון שאין מקבל הזאה לפיכך אין לו טומאה:

ודלמא טהרה הוא דלית ליה שאם קיבל טומאה אפילו שהוזה לא נטהר מטומאתו ופוסל את הקדשים במגעו הא טומאה הויא ליה שאם נגע במת שהוא טמא ומטמא אדם וכלים:

אמר קרא [איש אשר] יטמא ולא יתחטא איתקש טומאה לטהרה דתרווייהו טומאה וטהרה קמישתעו בחד גברא והכי משמע כל מי שאין לו טהרה אין לו טומאה ועובד כוכבים הואיל ואי אפשר לו בטהרה אין לו טומאה:

רב אחא בר יעקב אמר שאני הכא גבי נזירות טעמא מאי אימעיטו להו עובדי כוכבים מנזירות כתיב הכא לאביו ולאמו לא יטמא והתם כתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה כל מי שיש לו נחלה להוריש לבניו את עבדיו דבר לך הכתוב גבי נזיר שיש לו אב ואם כדכתיב לאביו ולאמו יש להם טומאה והני עובדי כוכבים הואיל ואין להם נחלה כדי להוריש עבדו לבנו כדכתיב וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו ואמרינן במס' (גיטין דף לח.) אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה את זה לא הוי להו טומאה וכל שאין לו טומאה אין לו תורת נזירות:

אי הכי עבדים נמי לא ליהוו בתורת נזיר לפי שאינן בתורת נחלה להוריש לבניהם דכל מה שקנה עבד קנה רבו ולא הן קונין זה את זה דהא לאו ישראל נינהו:

4 more comments on this page.

Rashi on Nazir 61b · Sefaria

Tosafot

איש כי יפליא דכתיב בערכין למה לי לרבויי עובדי כוכבים להיות נערכין כיון דקיימא לן דעובדי כוכבים נודרים נדרים ונדבות כישראלים [לא הוה] ממעט אפילו שתק מאיש הוה מוקמינן מיעוטא דבני ישראל למעוטי עובדי כוכבים דאין מעריכין דסברא הוא להשוותם מקרא דנודרין נדבות כישראל לכל מה שיוכל:

ודלמא כרת הוא דלא מחייב ת"ל דקאמר מהני [דלא] תיתי לומר שיהא עובד כוכבים בכרת אבל אטמויי מיטמו:

אמר קרא והזה הטהור על הטמא כל מי שיש לו טהרה יש לו טומאה וכל שאין לו טהרה אין לו טומאה - ועובד כוכבים אין לו טהרה דכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא למשמרת לבני ישראל ולא לעובדי כוכבים כפי הקונטרס:

ודלמא טהרה הוא דלא הוי להו הא טומאה אית לה דהאי והזה הטהור על הטמא לא מייתר דבפ"ק דיומא (דף יד.) מוקמינן ליה למילי אחריני למתכוין להזות על האדם והזה על הבהמה ומשני אמר קרא אשר יטמא ולא יתחטא דמייתר יטמא דהוה ליה למכתב אשר לא יתחטא ועוד י"ל משום דוהזה הטהור לא מיירי בטהרה דחיטוי אלא מיירי בטהור גמור לפי הפשט או בטבול יום כדאית' ביבמות (דף עג.) וקרא דממעטינן מיניה עובדי כוכבים מטהרה היינו מטהרת חיטוי כדכתיב לבני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא להכי אייתי קרא דאשר יטמא ולא יתחטא דמיירי בחיטוי וצריך עיון ואף על גב דאמת הוא דעובד כוכבים אין לו שום טהרה ואפילו טבילה מ"מ ניחא ליה לאתויי מחיטוי גופיה דומיא דלמשמרת למי נדה חטאת היא דמיניה ממעטינן עובדי כוכבים דמיירי בחיטוי. (ושמא) הא דעובד כוכבים אין לו טהרה ואפי' טבילה היינו משום דאיתקש טבילה להזאה דכתיב וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר:

לשון הר"ף אמר קרא אשר יטמא ולא יתחטא ואיתקש טומאה לטהרה:

רב אחא בר יעקב אמר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם אעבדים קאי רב אחא בא ליישב דרשא של אביו דלעיל מי שיש לו אב לענין כל ירושה המפורשת בתור' וירושת עבדים מפורשת בקרא דוהתנחלתם ועובד כוכבים אינו מוריש עבדו לבניו שאין לעובד כוכבים קנין בגוף העבד כדדרשינן פרק השולח (גיטין דף לח.) אתם קונין מהם ולא הם קונין מכם ולא הם קונין זה את זה א"כ כל שיש לו נחלה בעבדים קרוי אביו והוי בכלל לאביו ולאמו לא יטמא וכל שאין לו נחלה אינו בכלל טומאה כלומר בכלל אביו ואמו לא יטמא:

אי הכי עבדים נמי נמעטו מנזירות מהך דרשא שכמו כן אין מוריש עבד אחד שניתן לו על מנת שלא יהיה לרבו רשות בו שאינו קונה אותו כדפרישית ולא הם קונים זה מזה וכ"ת דעבדים איתרבו מאליהם עובדי כוכבים נמי ליתרבו מאיש וה"ה דאשינויא קמא דמי שיש לו טהרה יש לו טומאה פריך:

אלא אמר רבא בשלמא גבי ערכין איכא לאוקמי מיעוטא דבני ישראל למעוטי עובדי כוכבים דאין מעריכין וריבוי דאיש לרבות עובדי כוכבים דנערכים אבל הכא אי איש לרבות עובדי כוכבים לנזירות א"כ [מאי] ממעט בני ישראל דמשמע ולא עובדי כוכבים וכ"ת בני ישראל נודרים ומביאין קרבן ולא העובדי כוכבים יכול לא יהו נודרים כלל ליאסר באיסורי נזיר [ת"ל איש] אך לא יביאו קרבן אי משום קרבן לאו מהכא נפקא אלא מהתם לעולה פרט לנזירות בקרא דאיש איש בפרשת אמור דמרבינן מיניה שהעובדי כוכבים נודרין נדבות כישראל וכתיב בסיפיה דקרא לעולה פרט לנזירות דעובד כוכבים דאינו מביא קרבן נזירות וא"ת וכיון דעובדי כוכבים אימעיטו לגמרי מנזירות א"כ למה לי לעולה פרט לקרבנות נזירות [י"ל] שלא יביא עובד כוכבים קרבנות נזירות כדי לפטור ישראל נזיר מקרבנותיו וצ"ע:

1 more comments on this page.

Tosafot on Nazir 61b · Sefaria

Meiri

הגוי אין לו טומאה ר"ל שאם נטמא באיזה טומאה אם דחק ונכנס במקדש אין כניסתו מחייבתו כרת ולא מגעו בטומאה וקדשים מטמאתן שכל שאינו בטהרת הזאת שלישי ושביעי אינו בטומאה והרי נאמר במי חטאת והיתה לבני ישראל למשמרת ומה שאמרו ערל מקבל הזאה פירושו בערל ישראל:

אע"פ שביארנו בבן נח שהוא בתורת ירושה מ"מ אינו יכול להנחיל עבדים לבנו שהרי אף לעצמו אין לו קנין אלא למעשה ידיו כמו שביארנו ברביעי של גיטין וכ"ש העבד שניתן לו עבד ע"מ שאין לרבו רשות בו שאינו יכול להנחיל לבנו שהרי אין לו חייס:

לענין ביאור מה שאמרו אלא אמר רבא וכו' כך פירושו כלומר בשלמא ערכין כתיב בני ישראל ואלמלא דכתיב איש הוה אמינא נמי דאינו נערך אלא מבני ישראל אימעיט דאינו מעריך ומאיש איתרבי דהוי נערך אבל הכא בנזיר מאי קאמרת בני ישראל נזירים ומביאין קרבן וכו' כלומר דמבני ישראל אימעוט מקרבן ומאיש איתרבו לנזירות הא אימעיטו להו מקרבן מצד אחר ומקרא דמרבינן גוים לנדרים ונדבות והוא קרא דאיש איש אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה שדרשו בו לעולה פרט לנזירות וא"כ על כל פנים בני ישראל למעוטינהו מעיקר נזירות אתא ומקשי ליה דלימעוט מנזירות עולם ותירץ לו דאטו נזירות עולם כתיב וחזר והקשה דלימעוט מהדרת בניהם או שלא לגלח על נזירות אביהן הא מעיקר נזירות לא לימעוט והשיבו דהני הלכה היא בנזיר אף בישראל ומה שבישראל אינו אלא מכח הלכה אין צריך למקרא למעט את הגוי מהם אלא ודאי מעיקר נזירות אימעוט וא"צ לומר באחרים וכן זה שאמרו אח"כ איש כי יפליא גבי ערכין וכו' הענין דבפרשת ערכין כתיב איש כי יפליא נדר בערכך נפשות וכו' ובפרשת נדרים כתיב איש כי ידור נדר ובפרשת נזיר איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר ובפרשת קרבנות נדר ונדבה כתיב איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם וקא בעי השתא האי דערכין למה לי אי לאקושי ערכין לקרבנות נדרים לרבות בהם את הגוי ושיהא יכול להעריך וכדעת ר' יהודה הא איתקוש להו בנדר נדר הכא כתיב נדר בערכך והתם כתיב לכל נדריהם ופירשוהו לאיתויי מופלא סמוך לאיש ר"ל שנה הסמוכה לגדלות וביודע להפלות על הדרך שביארנו ענינו במסכת נדה פרק דופן שנודר ומעריך ושאל הניחא למ"ד מופלא סמוך לאיש נדרו נדר מן התורה ושכך הלכה כמו שביארנו שם אלא למ"ד דרבנן למאי אתא ותירץ לאיתויי מופלא הסמוך לאיש בגוי ושמא תאמר א"כ נמצא גוי חמור מישראל שגוי מופלא דאוריתא וישראל דרבנן פירשו בתוספות שהאומר מופלא סמוך לאיש לאו דאוריתא טעמא דידיה משום דגבי נדרים כתיב לא יחל מי שישנו בבל יחל בנדרי איסר ישנו בנדרי הקדש וערכין וקטן ליתיה בבל יחל דנדרי איסר הא גוי שאינו בתורת בל יחל בנדרי איסר מה לנו להפריש בו בנדרי הקדש בין סמוך לאיש לגדול ממש אחר שיודע להפלות והרי נדרי הקדש אינן בתורת עונש להפריש בו בין גדול לקטן ומ"מ חזר והקשה הניחא למ"ד בני ישראל נערכין ולא הגוים נערכין אבל מעריכין הם מריבויא דאיש דהיינו ר' יהודה והשתא אתי שפיר איש לרבות את הגוי להעריך דהא קרא במעריך כתיב אלא למ"ד שאינו מעריך אלא שהוא נערך וקרא ודאי במעריך כתיב ואי אמרת שבקיה לקרא דמדלא מצינן לאוקומיה במעריך איהו מוקים נפשיה בנערך ליתא דלא צריך קרא לאוכוחי דנערך דאפילו קטן בן יומו נערך ולא בן יומו דוקא אלא מבן חדש ולמעלה ואוקמה לאיתויי גוי גדול ופירשו בתוספות לאו דוקא לאיתויי אלא למעוטי קאמר ויש ספרים שגורסין בהדיא לאיתויי מיעוטא לגוי גדול ר"ל שאינו יודע להפלות דאף על גב דישראל נודר ומעריך אחר שהוא גדול אע"פ שאינו יודע להפלות גוי מיהא אף לדעת האומר שהוא מעריך דוקא ביודע להפלות אע"פ שהוא גדול והדר בעי איש דנזירות למה לי דאי לאשמועינן מופלא הסמוך לאיש מנדרים נפקא ותירץ דאתי לרבויי ידים שאין מוכיחות על הדרך שביארנו ענינם בראשון של נדרים והקשה ולרבא דאמר לא הויין ידים למאי אתא ותירץ דמשום הפלאה נקט ליה מלת איש ויפליא ואתא לאשמועינן הא דר' טרפון דלא ניתנה נזירות אלא להפלאה כלומר שצריך שיהו דברים מבוררין ואין הלכה כמותו כמו שהתבאר ומשום הכי קאמר לרבנן מאי איכא למימר ותירץ מיבעי ליה לכדתניא היתר נדרים פורחין באויר ר"ל שאינו כתוב בהדיא בתורה ור' אליעזר מוכח לה מדכתיב כי יפליא בנזירות ובערכין ותרויהו לא צריכי דהא כולהו איתקוש לנדרים ודריש לה הפלאה לאיסור ר"ל שיפרש את הנדר בשעת נדרו והפלאה להיתר ר"ל שיהא רשאי לישאל עליו:

Meiri on Nazir 61b · Sefaria

Shita Mekubetzet

יצא נכרי שאין לו קהל דקהל נכרים לא איקרי קהל.

ודלמא כרת הוא דלא מיחייב וכו' תימה אמאי צריך למעוטינהו מהאי כרת טפי מכל שאר כריתות שבתורה. ושמא אין כאן ייתורא דאורחיה דקרא למיכתב ונכרתה הנפש ההיא מעמיה או מתוך הקהל. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

שאני הכא דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם רב אחא בר יעקב מהדר אשינויא דלעיל מי שיש לו אב לענין ירושה ופריך ליה מהא דר' יוחנן דאמר נכרי יורש את אביו דבר תורה. ואתא רב אחא לשנויי הך פרכא ולאוקומי להך שינוייא דמי שיש לו אב לכל דין ירושה האמורה בתורה אף לענין להנחיל עבדו לבנו. יש לו טומאה ישנו בכלל לאביו וכו' ככתוב בתוספות.

מי שיש לו נחלת עבד שאב מורישו יש לו טומאה. כלומר שייך ביה למימר לאביו ולאמו לא יטמא דכתיב גבי נזירות. ואף על גב דהא דאין נכרי מוריש עברו לבנו משום שאינו קונה עבד כלל כדאמר התם מהם תקנו כו'. מכל מקום קרא דלאביו דמשמע עיקר אבות דהוי לענין נחלה לא הוי בנכרים. הר' עזריאל ו"ל:

אי הכי בעבדים נמי כו' וא"ת והא (אייתר בו) איתרבו עבדים מאליהם. וי"ל דכיון דאיכא ריבוייא מאליהם ומיעוטא דאביו נימא דאהני ריבוייא שאסור ביין ומיעוטא לפוטרו מקרבן. תוספי הרא"ש ז"ל:

אי הכי בעבדים וכו' ככתוב בתוס'. וקשה לי דדוקא גבי נכרים הוא דאמרינן ולא הם קונין זה מזה ועבד יצא מכלל נכרים ולכל דיני קניינים דינו כישראל. ונראה לי לפרש שעבדים אינן בכלל שום ירושה לא יורש אביו ולא מוריש ממונו לבנו דעבד אין לו חייס. ולעיל נמי הוה מצי למפרך הך פירכא אלא דאיפריך הך שינוייא. והשתא דאוקמיה רב אחא פריך ליה.

אלא אמר רבא גבי ערכין איכא למדרש מיעוטא דבני ישראל וריבויא דאיש אבל גבי נזיר ליכא לקיומי תרוייהו כדמפרש ואזיל. הילכך מיעוטא דרשינן ומאיש לא מצינן לרבויי מידי ושמא אתא לדרשא אחרינא. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

אימא בני ישראל מגלחין על נזירות אביהן ואין הנכרים וכו' וצריך עיון הא למה לי קרא הא כבר ממעטינן ליה מלעולה פרט לנזיר שאינו מביא נזירות. וצריך לומר דאי לא כתיב אלא חד הוה מוקמינן ליה שאינו מגלח על קרבן אביו אבל משלו יוכל להביא קרבן נזירות. להכי איצטריך אידך קרא שאינו מביא כלל קרבן נזירותו. תוספי הרא"ש ז"ל:

Shita Mekubbetzet on Nazir 61b · Sefaria

Gilyon HaShas

תוס' ד"ה א"ה עבדים כו' שאינו קונה אותו ע' יבמות דף סו ע"א ברש"י ד"ה ועבדיו שקנו ובתוס' שם ד"ה ועבדים:

בא"ד דמי שיש לו טהרה יש לו טומאה דבריהם סתומים דבפשוט עבד יש לו טהרה במקוה ומקבל טומאה כמו נשים:

תוס' ד"ה ואימא בני ישראל וכו' למעוטי דבר עי' זבחים דף ה ע"ב תד"ה ניתק וצע"ק:

Gilyon HaShas on Nazir 61b · Sefaria

Original text

Segment 1

יָצָא גּוֹי שֶׁאֵין לוֹ טוּמְאָה. מְנָלַן דְּלֵית לְהוּ טוּמְאָה? דְּאָמַר קְרָא: ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָהִיא מִתּוֹךְ הַקָּהָל״, בְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קָהָל, יָצָא זֶה שֶׁאֵין לוֹ קָהָל.

which excludes a gentile, who has no potential to become ritually impure. A gentile is not rendered impure even if he touches a corpse. An individual of this kind cannot become a nazirite. The Gemara asks: From where do we derive that gentiles do not have the ability to become ritually impure? It is as the verse states with regard to one who enters the Temple in a state of impurity: “But the man who shall be impure and shall not purify himself, that soul shall be cut off from the midst of the assembly” (Numbers 19:20). This indicates that the halakhot of ritual impurity apply only to one who has membership in the assembly of the Jewish people and excludes this gentile, who has no membership in the assembly, i.e., he is not part of the Jewish people.

Segment 2

מִמַּאי? דִּלְמָא כָּרֵת הוּא דְּלָא מִיחַיַּיב, אֲבָל אִיטַּמּוֹיֵי מִיטַמּוּ? אָמַר קְרָא ״וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא״, כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ טׇהֳרָה — יֵשׁ לוֹ טוּמְאָה, וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ טׇהֳרָה — אֵין לוֹ טוּמְאָה.

The Gemara asks: From where is it derived that this verse teaches that ritual impurity does not apply to a gentile at all? Perhaps the verse is referring merely to excision from the World-to-Come [ karet ], i.e., it is teaching that he is not liable to receive karet for entering the Temple when impure, but that perhaps a gentile does become impure. The Gemara answers that the previous verse states: “And the pure person shall sprinkle upon the impure”; this indicates that anyone who has the possibility of attaining ritual purity by means of the waters of purification also has the potential for ritual impurity, and anyone who does not have the possibility of attaining purity by means of the waters of purification does not have the potential for impurity either.

Segment 3

וְאֵימָא: טׇהֳרָה הוּא דְּלָא הָוְיָא לֵיהּ, טוּמְאָה הָוְיָא לֵיהּ! אָמַר קְרָא: ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא״.

The Gemara asks: But one can say that it is only purity by means of the waters of purification that he does not have, but he does have the potential for impurity. The Gemara answers: It is for this reason that the verse states: “But the man who shall be impure and shall not purify himself” (Numbers 19:20), to teach that these two statuses are interdependent. One who cannot be purified by the waters of purification cannot become impure in the first place.

Segment 4

רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: שָׁאנֵי הָכָא, דְּאָמַר קְרָא: ״וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם״.

Rav Aḥa bar Ya’akov said a different reason why a gentile cannot become a nazirite, despite the fact that the term “man” does include gentiles in the case of valuations. Here, with regard to naziriteship, it is different, as the verse prohibits a nazirite from becoming impure for his father and mother. This prohibition is not relevant for gentiles because the verse states: “And you shall make them an inheritance for your children after you” (Leviticus 25:46). This verse establishes a child as one to whom a person can bequeath his slaves, the subject of this verse.

Segment 5

כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַחֲלָה — יֵשׁ לוֹ טוּמְאָה, וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ נַחֲלָה — אֵין לוֹ טוּמְאָה. אִי הָכִי עֲבָדִים נָמֵי לָא!

Rav Aḥa bar Ya’akov explains: This verse teaches that anyone who has inheritance, i.e., he has the ability to bequeath his slaves to his children, also has the status of a father with regard to impurity, and the verse prohibiting a nazirite from becoming impure to bury his father can be addressing him. But anyone who does not have inheritance does not have the status of a father with regard to impurity. Since a gentile cannot bequeath slaves to his child (see Gittin 38a), the status of a father with regard to impurity also does not apply to him. Consequently, the verse prohibiting a nazirite from becoming impure to bury his father cannot be addressing him. The Gemara asks: If so, slaves should also not be included in the halakhot of ritual impurity or naziriteship, as they too cannot bequeath slaves to their children.

Segment 6

אֶלָּא אָמַר רָבָא: בִּשְׁלָמָא גַּבֵּי עֲרָכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ — בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַעֲרִיכִין, וְאֵין הַגּוֹיִם מַעֲרִיכִין. יָכוֹל לֹא יְהוּ נֶעֱרָכִין, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ״.

Rather, Rava said a different reason why a gentile cannot become a nazirite, even though he is included in the halakhot of valuations, and despite the fact that the term “man” appears in both passages. Granted, with regard to valuations, as it is stated: “Speak to the children of Israel” (Leviticus 27:2), one can derive that the children of Israel can take a valuation vow but gentiles cannot take a valuation vow. One might have thought that gentiles cannot be valuated either. Therefore, the verse states: “Man” (Leviticus 27:2), so as to include a gentile in only one aspect of the halakhot of valuations, i.e., that a gentile can be the subject of a valuation. This does not negate the derivation from “the children of Israel” that gentiles are generally excluded.

Segment 7

הָכָא, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹזְרִין וּמְבִיאִין קׇרְבָּן, וְאֵין הַגּוֹיִם נוֹזְרִין וּמְבִיאִין קׇרְבָּן. יָכוֹל אַף לֹא יְהוּ נְזִירִין כְּלָל — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ״?

Rava continues his explanation: However, here, in the case of naziriteship, there is no possibility of interpreting the word “man” to include a gentile in only one aspect of the halakhot of naziriteship. Rava explains: If one would suggest the following derivation: From the phrase “the children of Israel” (Numbers 6:2) derive that the children of Israel can both take a vow of naziriteship and bring the nazirite offering, but gentiles cannot both take a vow of naziriteship and bring the nazirite offering, one might have thought that gentiles cannot be nazirites at all; therefore, the verse states: “Man,” which includes gentiles in one aspect of the halakhot of naziriteship, i.e., that they can become nazirites.

Segment 8

אָמְרִי: אִי מִשּׁוּם קׇרְבָּן לָאו מֵהָכָא נָפְקָא לֵיהּ, אֶלָּא מֵהָתָם: ״לְעוֹלָה״ — פְּרָט לִנְזִירוּת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי!

Rava continues his explanation: However, the Sages would say in response to this suggestion: If the phrase “the children of Israel” is written due to the need to exclude a gentile from bringing a nazirite offering, one does not need to derive this halakha from here, and this is because it is already derived from there, as a baraita teaches that the verse: “Any man from the house of Israel, or of the strangers in Israel, who sacrifices his offering, whether it be any of their vows, or any of their gift offerings, which are sacrificed to the Lord as a burnt-offering” (Leviticus 22:18), excludes a gentile from the offering of naziriteship; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Therefore, the phrase “the children of Israel” must exclude gentiles from the entire passage of naziriteship, and not just from bringing the offerings.

Segment 9

אֵימָא: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹזְרִין נְזִירוּת עוֹלָם, וְאֵין הַגּוֹיִם נוֹזְרִים נְזִירוּת עוֹלָם. יָכוֹל לֹא יְהוּ נְזִירִים — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ״! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִי כְּתִיב ״נְזִיר עוֹלָם״?

The Gemara asks: But it can still be argued that “the children of Israel” is excluding a gentile from only some aspects of naziriteship, as one can say that this phrase teaches that the children of Israel can take a vow of permanent naziriteship, but gentiles cannot take a vow of permanent naziriteship, and one might have thought that gentiles cannot be nazirites at all. The verse therefore states: “Man,” to teach that they can become nazirites. The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan said: Is it written: A permanent nazirite? Since the verse does not specify a particular type of naziriteship, it excludes gentiles from all types.

Segment 10

אֵימָא: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַדִּירִין בְּנֵיהֶם בְּנָזִיר, וְאֵין הַגּוֹיִם מַדִּירִין בְּנֵיהֶם בְּנָזִיר. יָכוֹל לֹא יְהוּ נְזִירִים — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ״! הָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר.

The Gemara offers another suggestion: But it can still be argued that “the children of Israel” is excluding a gentile from only some aspects of naziriteship, as one can say that this phrase teaches that “the children of Israel” can vow that their minor sons be nazirites, but gentiles cannot vow that their minor sons be nazirites; and one might have thought that gentiles cannot be nazirites at all. The verse therefore states: “Man,” to teach that they can become nazirites. The Gemara answers: Didn’t Rabbi Yoḥanan say that the fact that a father can take a vow that his minor son will be a nazirite is a halakha transmitted to Moses at Sinai with regard to a nazirite? Since this halakha is not stated in the Torah, it cannot be excluded by a verse.

Segment 11

אֵימָא: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְגַלְּחִין עַל נְזִירוּת אֲבִיהֶן, וְאֵין הַגּוֹיִם מְגַלְּחִין עַל נְזִירוּת אֲבִיהֶן.

The Gemara offers another suggestion: But it can still be argued that “the children of Israel” is excluding a gentile from only some aspects of naziriteship, as one can say that this phrase teaches that “the children of Israel” can shave and cut their hair by means of the offerings of their fathers’ naziriteships, but gentiles cannot shave and cut their hair by means of their fathers’ naziriteships. In other words, if the father of a nazirite, who was himself a nazirite, died after having separated his nazirite offerings, the son is able to bring those offerings at the close of his own naziriteship.

Nazir 61b

Nazir 61b

Rashi

Tosafot

Meiri

Shita Mekubetzet

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text