Commentary page

Nazir 40b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nazir 40b

Nazir 40b. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 173 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

האי תנא מעיקרא אמר ללמוד נזיר ממצורע אי אפשר שאין דנין כו' אלמא דפשיטא ליה מילתא דמצורע הוי בתער:

והדר אמר ניליף מדינא מנזיר ומלוים בהצד השוה שבהן ומדינא נמי לא מצי למילף משום דאית בה פירכא דרבא מברניש שכן אין קרבנו בדלות תאמר במצורע שכן קרבנו בדלות בעולה ויורד דכתיב ביה ואם דל הוא:

א"ל ההיא דקתני דללמדו ממצורע אי אפשר דמשמע דפשיטא ליה דמצורע הוי בתער אליבא דרבנן היא דגמרי לה מזקנו ופאת כדמסיק והאי דקא בעי מדינא לא אפשר משום דאית ביה למפרך כדפריכנא אליבא דר' אליעזר דגמיר לה מנזיר דלקמן:

דתנן במסכת מכות:

ואינו חייב על הקפת הראש עד שילקטנו בתער:

ר' אליעזר אומר אפי' במלקט וברהיטני:

ואמרינן מ"ט דרבנן דלא מחייבי בהקפה אלא בתער:

דתניא זקנו האמור לגבי מצורע מה ת"ל והלא כל שערו במשמע וזקנו בכלל שערו אלא לפי שנאמר לגבי כהנים ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפי' כהן מצורע המתגלח לא יגלח פאת זקנו ת"ל וגילח זקנו:

7 more comments on this page.

Rashi on Nazir 40b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

אין קרבנו בדלות אלא קרבן קבוע בין עניים בין עשירים תאמר במצורע שאם עני הוא מביא צפורים וא"כ גם לא נחמיר עליו להטעינו תער ואין להקשות לפי מה שמסקינן דיליף מצורע מקרא אחרינא שלא בנזיר דהיינו בנזיר דבסמוך ולייתי נזיר במה הצד דאיכא למיפרך שכן אינו בשאלה או שכן שכל גופו טעון תגלחת:

והאי תנא מעיקרא בברייתא דלעיל קאמר ללמדו ממצורע אי אפשר כו' אלמא דקים ליה לתנא [תער] במצורע בלא נזיר שהרי בא נזיר ממצורע ובהך ברייתא בעי למילף מצורע דבעי תער מדינא דנזיר ולוים אלמא מצורע גופיה לא יליף אלא מנזיר ומדינא נמי לא אייתי [דקאמר] מה להצד כו' וסוף לומדו מראשו דכתיב בנזיר ומ"מ רבי אליעזר לא ידע תער במצורע אלא מנזיר כדמפרש והולך:

דתנן בפרק בתרא דמכות (דף כ.) אינו חייב כו' לגבי פיאות דזקן תניא דאין חייבין בהשחתת פאת זקן בין כהנים בין ישראלים עד שיטלנו בתער ור"א אמר אפי' ליקטו במלקט ורהיטני מיחייב:

ומאי טעמייהו דרבנן כלומר מהיכא נפקא לן דפשיטא להו דמצורע בתער אפילו בלא נזיר כדס"ל דתניא זקנו מה ת"ל במצורע כתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו וכו' והלא בכלל כל שערו הוא ולמה פרט זקנו לפי שנא' גבי כהנים ופאת זקנם לא יגלחו יכול אף מצורע כלומר כהן והוא מצורע כן שלא יכול לגלח זקנו והא דכתיב וגלח את כל שערו ע"כ לבר מזקנו א"נ בנמרט זקנו שאין עשה דגילוח דוחה לאו דהשחתת זקן הכהנים ועשה דקדושים דכהנים ת"ל זקנו מיותר שנכתב במצורע לאשמועינן עשה דזקנו דחי לאו דלא יגלחו בכהנים ועשה דקדושים יהיו ואע"פ שאין עשה. דוחה לא תעשה ועשה בעלמא הכא דחי כדאמר בריש יבמות (דף ה.) דהאי לאו ועשה שאינו שוה [בכל] הוא דהשחתת זקן אינו בנשים כדאמר פ"ק דקדושין (דף לה:) וא"ת ודלמא אתי למישרי לאו גרידא דלא תשחית פאת זקנך וי"ל (דמשער) דאיכא למימר קרא סתמא כתיב בה בישראל ככהנים ועי"ל והוא העיקר דע"כ לרבנן ללאו גרידא דישראל לא איצטריך קרא דנפקא להו מראשו מקרא קמא דדחי עשה דמצורע לאו דהקפה דסבירא להו דהקפת כל הראש שמה הקפה כדאיתא בסמוך א"כ זקנו לא איצטריך קרא אלא לכהנים ולאשמועינן דעשה דמצורע דחי לאו ועשה דהשחתת זקן הכהנים (גרידא) ומדאתא קרא דזקנו למישרי לו לאו דהשחתת זקן והשחתת זקן לא מחייב אלא בתער מכלל דמצורע תגלחתו אינו אלא בתער דאם לא כן זקנו למה לי:

דבתער כלומר חיוב השחתת זקן מנא להו לרבנן דלא הוי אלא בתער דמינה ילפינן תער למצורע:

דתניא ופאת זקנם לא יגלחו בכהנים כתיב יכול אפי' במספרים יהא חייב ת"ל ולא תשחית פאת זקנך בישראל כתיב ובמספרים ליכא השחתה שאינו נוטל השער מעיקרו ושרשו:

אי לא תשחית יכול אפי' במלקט ורהיטני יהא חייב שאף הם משחיתים השער מעיקרו ת"ל ופאת זקנם לא יגלחו והם אינם קרויים גילוח שאינם רגילים לגלח בהם:

הא כיצד גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער והאי שרא רחמנא במצורע אי נמי בקידושין גמרינן פאה פאה כהנים מישראלים. ופריך ממאי דתגלחת מצורע ליכא אלא בתער דילמא אפי' במלקט ורהיטני קיים המצורע מצות גילוח וקרא דזקנו אתא לאשמועינן דאם בא לגלח [בתער] הרשות בידו שהוא [מוזהר] עליו בעלמא בפאה דזקן הכא שרי ולא מיחייב. ומשני אמרי כלומר [על כרחך] זקנו דכתיב שזקוק לגלח ולעשות בתער ולא בדבר אחר דאי ס"ד כי עביד נמי במלקט ורהיטני שפיר דמי לשתוק קרא מיניה דאם בא [למימר] שהרשות בידו לגלח בתער פאת זקנו להא לא בעי קרא דזקנו דרשות ידעינן מק"ו:

3 more comments on this page.

Tosafot on Nazir 40b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Meiri

חמש פאות בזקן שתים מכאן ושתים מכאן ואחת באמצע ואין חיובם אלא בגלוח שיש בו השחתה והוא התער הא בשאר כלים לא וכבר ביארנו הענין בכדי צרכו באחרון של מכות ונזיר ומצרע מגלחין אף הפאות בתער ואף כהן שנצטרע כן שאין מצות גלוח שבהם מתקיימת אלא בתער וכל שיש שם עשה ול"ת ואי אתה יכול לקיים את שתיהן אין משגיחין בלא תעשה כלל אלא יבא עשה וידחה את לא תעשה כמו שביארנו בראשון של יבמות בענין הציצית שנעשה מן הכלאים ואף על פי שגלוח נזיר יש בו עשה ולא תעשה הואיל והוא בדין שאלה הקלו בו כמו שביארנו שם וכן ביארנו שם שהקפת כל הראש שמה הקפה ואין אומרין שאינו חייב אלא במגלח את הפאות ומניח שאר שער הראש אלא אף במגלח את כלו הואיל ומ"מ נתגלחו הפאות חייב:

זה שביארנו בתגלחת של טהרה שבנזיר שכל שגלח בה שלא בתער או ששייר שתי שערות לא עשו כלום אף בתגלחת טומאה שבו הדין כן בין בתער בין בשיור שתי שערות גלח והניח שתי שערות וצמח כל ראשו וחזר וגלחו כלו עם אותם שתי השערות או שנתגלחה אחת מן השתים עם הראש יצא ידי גלוח אף על פי שנשארה האחת שאין שיור אחת כלום ואין הגלוח צריך להיות כאחד שאפילו גלח שער שער כל שנתגלח כלו יצא ואין התגלחת מעכב בשתיה ובטומאה הואיל ונזרק עליו אחד מן הדמים אבל אם הניח שתי שערות ונשרה אחת מהן וגלח אחת אף על פי ששער אין כאן מצות גלוח אין כאן וכל שכן אם נשרו שתיהן ואין צריך להעביר תער על מקום הנשירה שהרי אפילו כל ראשו כן אינו צריך שהנזיר הממורט אינו צריך העברת תער כמו שיתבאר מ"ו ב' ומ"מ בתוספות פירשו כאן שישהא קרבנותיו וימתין שבעה שיהא שערו מתגדל ויגלח ויביא קרבנותיו וכן עיקר:

אף על פי שזהו היוצא משמועה זו לענין פסק אני מעירך בביאורה מעט מצד קצת בלבולים שבה והוא שהנזיר בתגלחת שבו הן של טומאה הן של טהרה וכן גלוח שבמצורע לא הוזכר בהם תער אלא שבתגלחת איסור של נזיר נאמר ותער לא יעבר על ראשו עד מלאת ימי נזרו ואם אינו ענין לו שהרי אף בשאר המעבירים לוקה תנהו ענין לתגלחת אחרונה של טהרה וכן שסמוך לו עד מלאת ימי נזרו כלומר שאחר מלאת יגלח בתער וילפינן טמא מטהור לתער והלוים הוזכר בהם תער ועל זו אמרו תער אין לי אלא תער תלש מרט סיפסף מנין תלמוד לומר לא יעבר וכו' ושאל בה אם כן למה נאמר תער ללמד על תגלחת אחרונה ר"ל של טהרה ואמר עליה ללמדו ממצורע אי אפשר שאין דנין נזיר שהוא קל ממצורע שהוא חמור שטעון גלוח בכל הגוף כאלו היה פשוט לו שהמצורע בתער ור' חלק לומר שאינו צריך לגלגלו לתגלחת אחרונה דמעד מלאת נפקא ואישתייר ליה תער בתגלחת של איסור לגופיה לומר שאינו לוקה אלא בתער והקשו והא לא יעבר כתיב לרבות כל המעבירים ותירץ דאף הוא מודה שבשאר מעבירין חייב אלא שבתער חייב שתים אחת משום תער ואחת משום לא יעבר אלא שאין הלכה כמותו כמו שביארנו והדר מייתי מתני' דסוף נגעים דתגלחת נזיר ומצורע ולויים בתער דוקא ותגלחתן מצוה ר"ל שאם השיר כל השער על ידי סם לא יצאו ידי תגלחת ושאל בה בשלמא נזיר דכתיב תער לא יעבר ותנהו ענין לתגלחת מצוה שבו לויים נמי כתיב בהו תער אלא מצורע מנלן אי מלויים איכא למיפרך אי מנזיר איכא למיפרך אי מתרויהו איכא למיפרך ומ"מ תמהו על הבריתא שאמרו למעלה ללמדו ממצורע אי אפשר כאלו היה הדבר פשוט שהמצורע בתער ועכשו אתה מחזר להביאו מן הדין ואי אתה מוצאו ותירץ דההיא רבנן דסבירא להו בפאת זקן שאין חיובה אלא בתער ויליף מצורע מיניה בגזרה שוה של זקנו זקנו ומשום הכי פשיטא ליה דמצורע בתער והא דמהדרינן לאיתויי תער במצורע מדינא רבי אליעזר היא דלא מצי אייתויה מזקן שהרי סובר בה שחיובה אף במלקט ורהיטני וגירסא הנכונה מאי טעמא דרבנן כלומר דבפאה דוקא בתער וילפי מצורע מינה דתניא זקנו ר"ל האמור במצורע מה תלמוד לומר דמדכתיב וגלח את כל שערו הרי הזקן בכלל ומה הוצרך להזכיר בו זקן לפי שנאמר בכהנים ופאת זקנם לא יגלחו יכול אף כהן שנצטרע יאסר בגלוח וכל שערו האמור בו יתקיים בשאר שער חוץ מבזקן ת"ל זקנו וממילא מדאצטריך קרא למישרי פאות במצורע וקיימא לן דאיסור פאה אינו אלא בתער אלמא בתער תגלחת של מצורע ומנלן דפאה גופה בתער דתניא ופאת זקנם לא יגלחו יכול אף במספרים תלמוד לומר בישראל לא תשחית אי לא תשחית יכול אף במלקט וברהיטני שיש בהם השחתה תלמוד לומר יגלחו ואין גלוח והשחתה אלא בתער והקשה דילמא מצורע אף במלקט ורהיטני קיים מצות גלוח ומ"מ שרייה רחמנא לגלח אף בתער ותירץ דאי משום הא לא איצטריך קרא דמקל וחומר דנזיר הוה מייתינן לה ומה בנזיר שיש עליו איסור גלוח בתוך זמן הנזירות הותר לו בסוף הנזירות בתער ואין גלוח פאות שבראש מעכב מצורע שלא היה בו איסור גלוח לא כל שכן שבזמן גלוחו מותר בתער ולא יהא גלוח פאות מעכב ועיקר הגירסא ומה נזיר דאיסורא קא עביד מגלח בתער מצורע דליכא איסורא גביה לא כל שכן ואף על גב דבנזיר אי אפשר לקיים הגלוח בלא תער ובמצורע למאי דקאמרת מתקיים בלא תער זהו שאמרו אחר כן ותו אי סלקא דעתך דבשאר מעבירין שיקיים מצות גלוח היכי מרבינן ליה למישרי תער והרי אפשר לקיים את העשה בלא העברת הלאו ואחר כך הוא שואל ר' אליעזר מנא ליה ואין גורסין מאי טעמיה אלא מנא ליה דתגלחת מצורע בתער דתניא ראשו ר"ל האמור במצורע מה תלמוד לומר והרי בכלל כל שערו היה לפי שנאמר בנזיר תער לא יעבור על ראשו יכול אף נזיר שנצטרע בתוך נזירותו או שנזר בעודו מצורע ונרפא יהא מוזהר שלא לגלח את הראש ותתקיים מצות גלוחו בשאר השער תלמוד לומר ראשו ומדאיצטריך לשרויי גלוח בנזיר מצורע והוא סובר כרבי יונתן דלעיל שגלוח של איסור אין בו חיוב אלא בתער אלמא תגלחת מצורע בתער ומקשי ליה כדלעיל דדילמא אף בשאר מעבירין קיים מצוה אלא דאתא קרא לשרויה בתער ותירץ לו כדלעיל דאי הכי לא הוה מרבינן ליה הואיל ואפשר לקיים העשה והלאו בשאר מעבירין ולמדת עכשו שלר' אליעזר איסורי פאה בכל מעבירין ואיסור גילוח בנזיר דוקא בתער ולרבנן איסור גלוח בנזיר בכל מעבירין ואיסור פאה דוקא בתער ושאלו לחכמים ראשו דמצורע מאי דרשי ביה ופירשוהו להתיר בו לאו של הקפת פאת הראש דהקפת כל הראש שמה הקפה ואיצטריך למישרייה וכי תימא הא אוכחנא ליה מזקנו בפאת זקן ומדאישתרי בזקן אישתרי בראש לא היא ומיצרך צריכי דאי כתב זקנו ולא כתב ראשו הוה אמינא דמאן דבעי לגלוחי כל הראש מותר דהקפת כל הראש לא שמה הקפה ואין פאה אלא בשמשוה צדעיו לאחורי אזנו ומניח השאר כתב רחמנא ראשו לאשמועינן דאף בהקפת כל הראש איצטריך רחמנא למישריה במצורע ואי כתב ראשו ולא כתב זקנו הוה אמינא דראשו לאשמועינן דהקפת כל הראש שמא הקפה ואידך דאתי עשה דגלוח ודחי ל"ת דהקפה הא תגלחת תער במצורע לא נפקא ומפני שהם סוברים שפאות הראש אף במספרים אסירי ואף בתוספות פסקוה כן ופירשו שמה שאמרו בתוספתא עד שיקיף בתער פירושו כעין תער:

ומ"מ לדעתנו אף על פי שלביאור סוגיא אתה צריך לפרש כן בסוגיא זו לענין פסק אינה אלא אין איסורה אלא בתער כשל זקן ושאר דברים שבסוגיא כלם מובנים ממה שכתבנו הימנה דרך פסק וזו האמורה אחר שמועה זו בגלוח שער הגירסא המדויקת כך היא אמר מר וכלן ששיירו שתי שערות לא עשו כלום אמר רב אחא לא שאנו אלא בנזיר טמא אבל בטהור לא ממאי מדגלי רחמנא בטמא יגלחנו ר"ל כלו אלמא בטהור רובו ככלו מחכו עלה במערבא טמא דבתער מנלן דיליף מטהור ליליף נמי טהור מטמא לשיור שתי שערות ותו לא מידי ובתוספות וכן בפירושי גדולי הרבנים נסחאות שלא מצאנום בספרים שלנו ואינן מתישבות אף על פי שהם טרחו בה הרבה:

Meiri on Nazir 40b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Shita Mekubetzet

אמר ליה רבא בר משרשיא לרבא הא תנא מעיקרא אמר ללמדו כו' כלומר תלמודא אמר לעיל ללמדו ממצורע אי אפשר שאין דנין קל מחמור. אלמא פשיטא ליה תער כמצורע בלא נזיר וקבעי למילף נזיר מינה. והדר אמר נילף מדינא דנילף ממצורע מדינא דנזיר ולויים. ומדינא נמי לא מצי למילף כדפרכינן לעיל במה הצד. אמר ליה ההוא מרבנן כי אמר אליבא דר' אליעזר. פירוש ההוא דלעיל דמשמע דפשיטא ליה תער כמצורע בלא נזיר היינו אליבא דרבנן דאמרי דהשחתת זקן לא מיחייב אלא בתער ומהשחתה ילפינן מיניה דצריך תער כדמפרש בסמוך. והא דלא דריש למילף תער במצות ונזיר ולויים במה מצינו והיינו אליבא דר' אליעזר דאמר רבה דבהשחתת זקן מיחייב בלא תער אפילו במלקט ורהיטני. ולקמן יליף ר' אליעזר מנזיר דתנן היינו פלוגתייהו בהשחתת זקן אינו חייב לאו דהקפה עד שיטלנו בתער. ר' אליעזר אומר אפילו לקטו במלקט ורהיטני חייב. מאי טעמא דרבנן. כלומר היכי נפקי להו תער מקרא דהקפת זקן והיכי ילפינן תער במצורע מהתם תרוייהו קבעי דתניא זקנו מה תלמוד לומר. במצורע כתיב וגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו וזקנו למה נאמר הלא הוא בכלל כל שערו. לפי שנאמר גבי כהנים ופאת זקנם לא יגלחו יכול אף בדין מצורע. קאי כן בלאו דהקפה והאי דכתב כל שערו היינו לבר מזקנו. תלמוד לומר זקנו. דאתי עשה דזקנו ודחי לא תעשה דהשחתת זקן. ומנלן דבתער. כלומר שפיר חזינא דשרי במצות מאי דאסיר בזקן דלאו מצורע ומנלן דבתער הוא דאסור הקפת זקן. דתניא ופאת זקנם לא יגלחו. גבי כהנים כתיב וילפי ישראל מינייהו בפרקא קמא דקדושין מגזרה שוה דפאת פאת. יכול אפילו גלחו במספרים יהא חייב. דהכי משמע לישנא דגילוח. תלמוד לומר לא תשחית פאת זקנך. ובמספרים ליכא השחתה שאינו נוטל כל השער מעיקרו. הר' עזריאל ז"ל:

הכא דמצוה קא עביד שאין שום איסור בתגלחת מצורע לא כל שכן שתגלחת מצותו תדחה לאו דהשחתת זקן. ואף על גב דגבי נזיר אי אפשר בלא דחייה ובמצורע אפשר. לא משמע ליה לפלוגי. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

Shita Mekubbetzet on Nazir 40b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Gilyon HaShas

גמ' ממאי דלמא כו' במלקט ורהיטני תמוה לי הא עתה דקיימינן לרבנן דמלקט ורהיטני אינו דרך גילוח דמהאי טעמא אינו חייב אלא ההקפה. ממילא במצורע דכתיב וגלח אינו במלקט ורהיטני וכמ"ש תוס' להדיא ריש שבועות דף ב' ע"ב והוה ליה למיפרך דלמא מגלח במספרים נמי מצוה קעביד וצ"ע:

Gilyon HaShas on Nazir 40b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

אֵין קׇרְבָּנוֹ בְּדַלּוּת. תֹּאמַר בִּמְצוֹרָע שֶׁקׇּרְבָּנוֹ בְּדַלּוּת!

the offering in each case does not include a level of poverty. In both cases the offering is fixed, i.e., a poor person does not have the option of bringing a less expensive offering due to his financial straits. Will you say the same with regard to the leper, whose offering includes a level of poverty, as a poor person can bring turtledoves instead of sheep (Leviticus 14:21–22)? Since the Torah was more lenient in the case of a leper than the cases of a nazirite and the Levites, it could also be that the halakha is also lenient with regard to his shaving, by not demanding the use of a razor. Consequently, there is no proof that a leper is obligated to shave with a razor.

Segment 2

אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר מְשַׁרְשְׁיָא לְרָבָא: הַאי תַּנָּא, מֵעִיקָּרָא אָמַר: לְלׇמְדוֹ מִמְּצוֹרָע אִי אֶפְשָׁר, שֶׁאֵין דָּנִין קַל מֵחָמוּר לְהַחְמִיר עָלָיו. וַהֲדַר אָמַר: נֵילַף מִדִּינָא, וּמִדִּינָא נָמֵי לָא יָלֵיף?

In continuation of this discussion, Rava bar Mesharshiyya said to Rava: This tanna initially said, with regard to the obligation of a nazirite to shave with a razor (39b): It is impossible to learn this requirement from the halakha that a leper must use a razor, as one does not derive a halakha in a lenient case from the halakha in a more stringent one in a manner that would cause one to be stringent in the more lenient case. This indicates that it is obvious to the tanna that a leper himself must shave with a razor. And he then said: Let us derive by means of an inference that a leper must use a razor, and ultimately he did not derive it from an inference by analogy either, due to Rava of Barnish’s objection. What, then, is the source for the halakha that a leper must use a razor?

Segment 3

אֲמַר לֵיהּ: הָהוּא — אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן. הָא — אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. דִּתְנַן: וְאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיְּלַקְּטֶנּוּ בְּתַעַר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לִיקְּטוֹ בְּמַלְקֵט וּבְרָהִיטְנֵי — חַיָּיב.

Rava said to Rava bar Mesharshiyya: That baraita , which states that one cannot derive the halakha from the case of a leper, which indicates that it is evident that a leper must shave with a razor, is in accordance with the opinion of the Rabbis. They derive the halakha of a leper’s shaving from the prohibition against destroying one’s beard. Conversely, this source, which attempted to derive the shaving of a leper from that of a nazirite and the Levites, is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who does not derive the halakha of a leper’s shaving from the prohibition against destroying one’s beard. Rabbi Eliezer must therefore derive this halakha by analogy from the cases of a nazirite and the Levites. This is as we learned in a mishna ( Makkot 20a): And one is liable for destroying his beard only if he removes it with a razor. Rabbi Eliezer says: Even if he removed it with small tweezers or a plane [ rehitni ] he is liable. Rabbi Eliezer maintains that one violates the prohibition even by destroying his beard with means other than a razor.

Segment 4

מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? דְּתַנְיָא: ״זְקָנוֹ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ״, יָכוֹל אֲפִילּוּ מְצוֹרָע כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זְקָנוֹ״.

The Gemara asks: What is the reason of the Rabbis; how do they derive from this halakha that a leper must shave with a razor? As it is taught in a baraita that the verse states with regard to the shaving of a leper: “He shall shave all his hair off his head and his beard” (Leviticus 14:9). Since the verse states: “All his hair,” what is the meaning when the verse states: “His beard”? It is because it is stated with regard to priests: “Neither shall they shave off the corners of their beards” (Leviticus 21:5). One might have thought that the same should also apply to a leper, i.e. that a leper who was a priest should be prohibited from shaving his beard. For this reason the verse states: “His beard,” which emphasizes that despite the general prohibition barring a priest from shaving his beard, a priest who is a leper is obligated to do so.

Segment 5

וּמְנָלַן דִּבְתַעַר? דְּתַנְיָא: ״וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ״, יָכוֹל אֲפִילּוּ גִּילְּחוֹ בְּמִסְפָּרַיִם יְהֵא חַיָּיב, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלֹא תַשְׁחִית״.

And from where do we derive that this shaving of a leper must be performed with a razor? It is as it is taught in a baraita , with regard to the prohibition against a priest shaving his beard in the verse “Neither shall they shave off the corners of their beards” (Leviticus 21:5): One might have thought that a priest should be liable even if he shaved his beard with scissors. The verse states, in the general prohibition issued to all Jewish men: “Neither shall you destroy the corners of your beard” (Leviticus 19:27). This teaches that one is liable only if he shaves in a destructive manner, by uprooting the hairs entirely, which excludes the use of scissors.

Segment 6

יָכוֹל לִיקְּטוֹ בְּמַלְקֵט וּבְרָהִיטְנֵי יְהֵא חַיָּיב, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ״. הָא כֵּיצַד? אֵיזֶהוּ גִּילּוּחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשְׁחָתָה — הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה תַּעַר.

One might have thought that even if he removed it with tweezers or planes he should be liable. The verse states: “Neither shall they shave off the corners of their beards” (Leviticus 21:5), which indicates that the priests are liable only for removing their beards in a manner of shaving. How so? What is the manner of shaving that involves destruction? You must say this is shaving with a razor. The Rabbis learn from here that the implement forbidden to a priest is the same one that must be used for the shaving of a leper, namely a razor.

Segment 7

מִמַּאי? דִּילְמָא לְעוֹלָם אֲפִילּוּ לִיקְּטוֹ בְּמַלְקֵט וּבְרָהִיטְנֵי נָמֵי מִצְוָה קָעָבֵיד, וְהָא קָאָתֵי לְאַשְׁמוֹעִינַן דַּאֲפִילּוּ בְּתַעַר לָא מִיחַיַּיב עֲלֵיהּ!

The Gemara asks: From where do we know that this is correct? Perhaps if a leper actually removed it with tweezers or a plane he also performs the mitzva and thereby fulfills his obligation, and this verse is coming to teach us that even if the leper shaved with a razor he is not liable for destroying his beard. In other words, one might have thought that a leper is prohibited from shaving with a razor, and the verse teaches that this is not correct. If so, there is no proof from here that the shaving of a leper must be performed with a razor.

Segment 8

אָמְרִי: אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כִּי עָבֵיד נָמֵי בְּמַלְקֵט וּבְרָהִיטְנֵי שַׁפִּיר דָּמֵי, לִישְׁתּוֹק קְרָא מִינֵּיהּ, וַאֲנָא אָמֵינָא: וּמָה גַּבֵּי נָזִיר דְּאִיסּוּרָא קָא עָבֵיד, אֲפִילּוּ הָכִי מִחַיַּיב, הָכָא דְּמִצְוָה — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

They say in response: If it should enter your mind that if a leper performs his shaving with tweezers or a plane too, it is well and he has performed the mitzva, then let the verse be silent and refrain from the extra phrase, “his beard.” And I would say the following: And just as with regard to a nazirite, who performs a transgression by shaving his hair during his naziriteship and who, even so, is deemed liable for removing hair without the use of a razor, here too, in the case of a leper, where his shaving is a mitzva, does it not follow all the more so that he should be permitted to shave with any implement?

Nazir 40b

Nazir 40b

Rashi

Tosafot

Meiri

Shita Mekubetzet

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text