Talmud Builders

    Commentary page

    Nazir 17b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Nazir 17b

    Nazir 17b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 268 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אלא היכי דמי שאילתא דרבא:

    כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל בבית הקברות שמפסיק בינו לבין הטומאה ונדר בעודו בשידה שהוא טהור ואח"כ בא חברו ופרע את המעזיבה שהוא תחתיו שהיתה השידה מעל ראשו:

    ה"ג כי גמירי שהייה בפנים אבל אבראי לא כי גמירי שהייה כשנטמא בבית המקדש בפרק ידיעות הטומאה נטמא בבית המקדש ושהה כדי השתחויה חייב:

    אבל אבראי כגון בבית הקברות לא בעי שהייה וכיון שפרע מתחתיו את המעזיבה אע"ג דלא שהה חייב:

    או דילמא לא שנא דהכא והכא בעי' שיעור כדי השתחויה תיקו:

    בעי רב אשי נזר והוא בבית הקברות טעון גילוח ביום השביעי שלו או לא:

    קרבן טומאה הוא דלא מייתי משום דלא מייתי קרבן אלא מאן דמטמא ליה לנזירותיה אבל גילוח בעי:

    מה טעם קאמר אינו מביא קרבן לפי שאינו מגלח:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Nazir 17b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אלא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל תחילת כניסתו במקום טמא בהיתר ולא לקי אכניסה [אלא] כי מתרין ביה שיצא בשידה וכו' פרע לו עליו המעזיבה מספקא ליה דלמא [לא] בעי שהייה או דלמא ל"ש דכל היכא דאירעה טומאה התם בעי שהייה:

    ובא חבירו ופרע מעליו המעזיבה דווקא באונס דאי מרצונו אי נמי אם הוא עצמו פרע כי האי גוונא לא איבעיא לן אי בעי שהייה דבפ"ב דשבועות (דף יז.) קאמר אהך בעיא דנזיר טמא או דילמא באונס גמירי לה שהייה ל"ש בחוץ ול"ש בפנים:

    הגה"ה טעון גילוח או אין טעון גילוח פי' תגלחת דטומאה ביום שיוצא ויטהר מטומאה דקרבן ודאי לא בעי כדתנן במתני' דמיעטיה קרא לקמן אבל בתגלחת מספקא ליה אי בעי לגלח בלא קרבן טומאה או לא דלא בעי גילוח בלא קרבן: הגה"ה אבל תגלחת של טהרה ודאי בעי כשימנה נזירות של טהרה יגלח ויביא קרבנות טהרה כדין נזיר טהור:

    קרבן טומאה הוא דלא מייתי דמיעטיה קרא לקמן (נזיר דף יח.) הא גלוחי בעי מדלא קאמר ואינו מגלח בשביעי שלו:

    מה טעם קאמר כלומר כיון דתנן אינו מביא ממילא ידעינן דאינו מגלח דהא בהא תליא דהפסוקים קרובים זה לזה אע"ג דגילוח ביום ז' וקרבן טומאה ביום שמיני משמע ליה דכיון דאינו מביא קרבן טומאה דאינו מגלח:

    הא לתגלחת זה וזה שוין פירוש תגלחת דטומאה מדלא תנא זה מגלח וזה אינו מגלח:

    תנא שביעי שלו וכל מילי וכיון דתנא שביעי שלו עולה לו מן המנין היינו משום שאינו מביא קרבן וממילא ידעינן דאינו מגלח כיון דאינו מביא קרבן:

    ימי טומאה שאין עולין לו מן המנין פירוש כשנטמא במת שהרי אם מנה בטהרה כמה ימים ונטמא סותר אפילו מנין הראשון כדכתיב והימים הראשונים יפלו וכ"ש שאותן ימים אין עולין לו כדכתיב וכפר עליו וגו' והיינו כשיטהר וקדש ראשו ביום ההוא שיתחיל מנין נזירות טהרה: ימי חלוטו שיושב מחוץ למחנה והחליטו ומנה מקצת נזירות שקבל עליו קודם שנצטרע ושוב נרפא וגילח לצרעתו מנין שיחזור למנות להשלים נזירות למנין שמנה קודם צרעת וימים שבימי חלוטו לא יעלו לו מן המנין נזירות אבל ימי הסגרו דודאי עולין לו לפי שאין זקוק לגלח כמו מוחלט ואין [נחשב] לימי טומאה כמו מוחלט:

    4 more comments on this page.

    Tosafot on Nazir 17b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    אף לענין גלוח שאלו זה שנזר בבית הקברות שביארנו שאין טומאה זו מזקיקתו לטומאה אם מזקיקתו מיהא לגלח בשביעי לטהרתו או שמא מכיון שאינו מביא קרבן טומאה אף לגלוח אין מזקיקין אותו והיו רוצים לבררה מההיא דאין בין טמא שנזר וכו' אלא שביעי וכו' הא לתגלחת זה וזה שוין ותירצה לא אלא הא למלקות זה וזה שוין ושאל וליתנייה כלומר שיהא שונה התגלחת בחלוקין שביניהם ותירץ תנא שביעי לכל מיליה ר"ל לתגלחת ולטומאה וחזר לבררה מדתניא אין לי אלא שלא יהו ימי טומאה עולים לו למנין נזירותו אלא ימי טומאתו ר"ל שנטמא במת וכן הדין שהרי אף היא סותרת כל המנוי אבל אם נצטרע בתוך נזירותו והוחלט שהצרעת אף בזמן ההחלט אינה סותרת המנוי מנין שלא יהו ימי חלוטו מיהא עולין לימי הנזירות ודין הוא מה ימי טומאתו ר"ל כשנטמא במת מגלח לטומאתו ומביא קרבן טומאה ואין ימי טומאה עולין לו אף ימי חלוטו הואיל ובטהרתו מגלח ומונה שבעת ימי ספירו וחוזר ומגלח ומביא קרבנותיו וא"כ ראוי לומר שאע"פ שימי הסגרו עולין לו שהרי לא הוזקק לגלח ימי חלוטו מיהא לא יעלו והוא משיבו לא אם אמרת בימי טומאתו שהטומאה סותרת את הקודמין כדכתיב והימים הראשונים יפלו תאמר בימי חלוטו שאין החלט סותר וחוזר ומשיבו אמרת ומה נזיר ששערו ראויה לתגלחת אין עולים לו ימי חלוטו שאין ראויים לתגלחת לא כל שכן שאין עולין לו מאי לאו תגלחת טומאה כלומר ופירוש הדברים ומה נזיר בקבר ר"ל נזר בבית הקברות ששערו ראוי לתגלחת שאף על פי שאין לו קודמין שערו ראוי לתגלחת לכשיטהר כאלו נטמא בתוך ימי נזירותו שמגלח בשביעי ואפי' הכי אין עולין לו ימי חלוטו שאין ראויים לתגלחת ר"ל לתגלחת של נזירות לא כל שכן שאין עולין לו ולמדת שנזר בבית הקברות מגלח ופירש לא תגלחת טהרה ופי' הדברים ומה נזיר בקבר ששערו עומד מעכשו לתגלחת טהרה אחר שיתחיל מנין נזירותו וישלימנו ימי חלוטו שאין שערו עומד מעכשו לתגלחת טהרה של נזירות שהרי עומד הוא תחלה לתגלחת אחרת של טהרה והוא תגלחת שבסוף הצרעת לא כל שכן שלא יעלו ונמצא שלא ביררנו בשאלתנו כלום ולענין הצרעת מיהא כבר פסקנו בפרק שני שימי ההסגר עולין לו למנין אבל ימי חלוטו וימי ספירו אין עולין לו ומ"מ אינם עוברים כלום אלא מגלח לצרעתו שהרי תגלחת מצוה היא ומותרת בנזיר ומביא קרבנותיו ומשלים מנין נזירותו ומגלח כל שיש בין תגלחת לתגלחת שלשים ולענין השאלה חזר לבררה ממה שאמרו וכי ימות מת עליו בפתע פתאום וטמא ראש נזרו בטהור שנטמא הכתוב מדבר ר"ל ועליו אמר שקדם ומגלח לטומאתו ומביא קרבן וחוזר ומונה מתחלה שטעון העברת שער והבאת צפרים הא טמא מתחלתו וזהו שאמר ולפטור את הנזיר בקבר ר"ל שנזר בקבר העברת שער והבאת צפרים שיכול וכו' תלמוד לומר נזרו וכו' אלמא טמא מתחלתו אינו טעון גלוח וכן שביארנו:

    Meiri on Nazir 17b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Shita Mekubetzet

    אלא שנכנס בבית הקברות בשידה תיבה ומגדל והוה נזיר ובא חבירו ופרע עליו מעזיבה שתחתיו ונטמא. ומיבעיא ליה לרבא כי מתרו ביה צא מבית קברות אי לקי לאלתר אם יכול לצאת ואינו יוצא או בעי שהייה כבמקדש.

    כי גמירי ממקדש פירוש חדא מגו חדא קמיבעיא ליה כלומר אם תימצי לומר דבמקדש דבעינן שהייה למלקות דלא פלוג רבנן בין שהייה למלקות הני מילי במקדש אבל בנזיר לא או דילמא לא שנא. הרב עזריאל ז"ל:

    ופרע עליו את המעזיבה כמו ופרע את ראש האשה שגלהו מתחתיו שהסיר את מעזיבת השידה שהרי היה אנוס שלא ידע. ולא מצי למימר כגון שנכנס לבית הקברות שוגג והתרו בו לצאת דאמרינן בשבועות כי גמירי שהייה באונס הוא דגמירי.

    קרבן טומאה הוא דלא מייתי אבל גלוחי מגלח מדלא קתני אינו מגלח דהוי רבותא טפי. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    מה טעם קאמר מההוא טעמא דאינו מגלח אינו מביא קרבן טומאה. הוא הדין דמצי לשנויי כדלעיל בדין הוא דליתני ואינו מגלח ואיידי דבעי למיתנא סיפא. יש ספרים דגרסי הכי:

    ימי חלוטו מנין ימים דכתיב בהן וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים והן אחר ימי הסגרו כשפשה הנגע. ולבסוף אותו ימי חלוטו אם נתרפא מיד מגלח את כל שערו בתער ומונה שבעת ימים והם ימי ספרו. ובשביעי מגלח פעם שניה. ודין הוא שלא יעלה למנין נזירות דדמו לימי טומאה כדמפרש ואזיל:

    לא אם אמרת בימי טומאה שכן מבטל בו הקודמין סותר מה שספר. דכתיב והימים הראשונים יפלו. תאמר בימי חלוטו. וא"ת היא גופה נילף מן הדין להשוותם שיהא מבטל הקודמין. איכא למימר הריני נזיר לאחר חמישים יום ומעכשו מאה יום יוכיח דאמר בפירוש לעיל דמונה חמישים ושלושים ואז מגלח לנזירות שלושים ומשלים ומונה שמונים. אלמא אף על גב דמגלח תגלחת אינו סותר הקודמין. אי נמי כדאמר פרק שלושה מינין ותגלחת תסתור מקל וחומר אמר קרא וטמא ראש נזרו והימים הראשונים יפלו מטמא נזרו דוקא סותר. עד כאן. מנימוקי הרב עזריאל ז"ל:

    אמרת ומה נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת נזירות קסלקא דעתין דהכי פירושו שצריך לגלח לסוף ז' כדי שיגלח שערו בטהרה. והואיל ויש לו משפט דין נזירות היה לו להיות עולה מן המנין. ימי חלוטו שאין ראוין לתגלחת. כלומר לתגלחת נזירות שהרי תגלחתו לצרעתו הוא ולא לנזירותו. לא כל שכן שלא יעלו לו מן המנין. והיה מדקדק הר"ם וא"ת ימי זב וטמא שרץ יוכיחו שאין ראויין לתגלחת נזירות ואפילו הכי עולין לו מן המנין. ויש לומר דמה להנך שאין בהן תגלחת כל עיקר תאמר בימי חלוטו שיש בהן תגלחת ומסתברא טפי שאין עולין. דאכתי סמכינן אבנין אב דלעיל ומה ימי טומאה מגלח ומביא קרבן כו'. תוספי הרא"ש ז"ל:

    3 more comments on this page.

    Shita Mekubbetzet on Nazir 17b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' אין לי אלא ימי טומאתו עי' לקמן דף נו ע"א:

    Gilyon HaShas on Nazir 17b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nazir, daf 17, Amud Bet, about 268 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “אֶלָּא: כְּגוֹן שֶׁנִּכְנַס בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל, וּבָא…”

    2. Segment 214 words

      Opens “כִּי גְּמִירִין שְׁהִיָּיה, בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל אַבָּרַאי…”

    3. Segment 328 words

      Opens “בָּעֵי רַב אָשֵׁי: נָזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת,…”

    4. Segment 444 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת,…”

    5. Segment 543 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: אֵין בֵּין טָמֵא שֶׁנָּזַר לְנָזִיר…”

    6. Segment 615 words

      Opens “אֲבָל תִּגְלַחַת מַאי — זֶה מְגַלֵּחַ, וְזֶה…”

    7. Segment 747 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: אֵין לִי אֶלָּא יְמֵי טוּמְאָתוֹ…”

    8. Segment 830 words

      Opens “לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִּימֵי טוּמְאָתוֹ, שֶׁכֵּן מְבַטֵּל…”

    9. Segment 926 words

      Opens “אָמַרְתָּ: וּמָה נָזִיר בְּקֶבֶר שֶׁשְּׂעָרוֹ רָאוּי לְתִגְלַחַת…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “מַאי לָאו, תִּגְלַחַת טוּמְאָה? לָא, תִּגְלַחַת טׇהֳרָה.…”

    Original text

    אֶלָּא: כְּגוֹן שֶׁנִּכְנַס בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל, וּבָא חֲבֵירוֹ וּפָרַע מֵעָלָיו מַעֲזִיבָה.

    Rather, Rava’s question should be understood to refer to a case where one entered the cemetery in a chest, box, or cabinet, i.e., in large wooden containers that do not contract ritual impurity. One can enter a cemetery in such a container without becoming impure. If one was carried into a cemetery inside one of these containers, then took a vow of naziriteship, and another came and removed the top [ ma’aziva ] from above him, he would become ritually impure by virtue of being in the cemetery.

    כִּי גְּמִירִין שְׁהִיָּיה, בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל אַבָּרַאי — לָא. אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא? תֵּיקוּ.

    If he was then warned to leave the cemetery, the question is as follows: When we learned by tradition that one is liable to receive lashes for delaying his exit, does that apply only to the Temple, but outside the Temple, such as when a nazirite is in a cemetery, does the halakha not apply, so that he is liable to receive lashes even if he did not delay his exit? Or perhaps it is not different, and a nazirite in a cemetery is flogged only if he remains there for a specific period of time. The dilemma shall stand unresolved.

    בָּעֵי רַב אָשֵׁי: נָזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, טָעוּן גִּילּוּחַ, אוֹ לָא? כִּי בָּעֵי תִּגְלַחַת טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא, דְּקָא מְטַמֵּא לִנְזִירוּתֵיהּ, אֲבָל טָמֵא שֶׁנָּזַר — לָא. אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא?

    § Rav Ashi raises a dilemma: If one took a vow of naziriteship while in a cemetery, is he required to shave upon becoming ritually pure, before starting his term of naziriteship, or not? The Gemara explains the two sides of the question: When a ritually impure nazirite is required to shave before starting his tally, does that refer only to a ritually pure nazirite who became impure, who has defiled his naziriteship? But a ritually impure person who only took a vow of naziriteship, and whose naziriteship has not yet begun, is he not obligated to shave? Or perhaps it is not different.

    תָּא שְׁמַע: מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אֲפִילּוּ הָיָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם — אֵינוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וְאֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבַּן טוּמְאָה. קׇרְבַּן טוּמְאָה הוּא דְּלָא מַיְיתֵי, אֲבָל גַּלּוֹחֵי בָּעֵי! ״מַה טַּעַם״ קָאָמַר: מַה טַּעַם אֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבַּן טוּמְאָה — מִשּׁוּם דְּלָא בָּעֵי גַּלּוֹחֵי.

    The Gemara suggests: Come and hear a proof from the mishna: One who took a vow of naziriteship while in a cemetery, even if he was there for a full thirty days without leaving, those days he spent in the cemetery do not count as part of his tally, since his naziriteship has not yet gone into effect, and he therefore does not bring the offerings of impurity. The Gemara infers from this: It is the offerings of impurity that he does not bring, but he is required to shave. The Gemara rejects this proof: It is possible that the mishna is saying: What is the reason, as follows: What is the reason that he does not bring the offerings of impurity? Because he does not require shaving. This indicates that the naziriteship has not yet begun, therefore, he does not bring the offerings either.

    תָּא שְׁמַע: אֵין בֵּין טָמֵא שֶׁנָּזַר לְנָזִיר טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא, אֶלָּא טָמֵא שֶׁנָּזַר — שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וְנָזִיר טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא — אֵין שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן. מַאי לָאו, הָא לְתִגְלַחַת זֶה וָזֶה שָׁוִין? לָא: הָא לְמַלְקוּת זֶה וָזֶה שָׁוִין.

    The Gemara suggests another proof. Come and hear a proof from another baraita : The difference between a ritually impure person who took a vow of naziriteship and a ritually pure nazirite who became impure is only the following halakha : With regard to an impure person who took a vow of naziriteship, his seventh day of purification counts as part of his tally of the term of naziriteship, but with regard to a pure nazirite who became impure, his seventh day of purification does not count as part of his tally. The Gemara infers: What, is it not so that with regard to shaving, this and that are equal, and he must shave in either case? The Gemara rejects this: No, there is a different inference: It is with regard to flogging that this and that are equal, but one who took a vow of naziriteship while in a cemetery does not have to shave.

    אֲבָל תִּגְלַחַת מַאי — זֶה מְגַלֵּחַ, וְזֶה אֵינוֹ מְגַלֵּחַ? לִיתְנְיֵיהּ! תְּנָא שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ וְכׇל מִילֵּי.

    The Gemara questions this answer: But what is the halakha concerning shaving? Does this one, who became ritually impure, shave, and that one, who vowed while in a cemetery, not shave? If so, let him teach this difference as well. The Gemara answers: The tanna taught: His seventh day, and all matters relevant to it, including the halakha of shaving. Once it says that the seventh day is part of the tally of the ritually impure nazirite who became pure, it can be inferred that he does not bring the offerings of impurity on the eighth day, and therefore he does not shave on the seventh day.

    תָּא שְׁמַע: אֵין לִי אֶלָּא יְמֵי טוּמְאָתוֹ שֶׁאֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, יְמֵי חִלּוּטוֹ, מִנַּיִן? וְדִין הוּא: מָה יְמֵי טוּמְאָתוֹ מְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קׇרְבָּן — אַף יְמֵי חִלּוּטוֹ מְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קׇרְבָּן, וּמָה יְמֵי טוּמְאָתוֹ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן — אַף יְמֵי חִלּוּטוֹ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן.

    The Gemara further suggests: Come and hear a proof from the following baraita : I have derived only that a nazirite’s days of ritual impurity do not count as part of his tally; from where do I derive that his days of confirmed leprosy, in a case where a nazirite became a leper during his term, do not count toward his tally of naziriteship? And it would seem that by right it should be so: Just as at the end of his days of ritual impurity the nazirite shaves and brings offerings, so too at the end of his days of confirmed leprosy the halakha is that he shaves and brings offerings for his leprosy. And this comparison can be extended: Just as the days of his ritual impurity do not count as part of his tally, so too his days of confirmed leprosy do not count as part of his tally.

    לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִּימֵי טוּמְאָתוֹ, שֶׁכֵּן מְבַטֵּל בָּהֶן אֶת הַקּוֹדְמִין — לְפִיכָךְ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, תֹּאמַר בִּימֵי חִלּוּטוֹ, שֶׁאֵינוֹ מְבַטֵּל אֶת הַקּוֹדְמִין — לְפִיכָךְ עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן.

    The baraita continues: No, if you say so with regard to his days of ritual impurity, in that case it is because with them, the previous days of his naziriteship observed in ritual purity are negated. Therefore, those days do not count as part of his tally. But will you say the same with regard to his days of confirmed leprosy, which do not negate the previous days? If thirty days, enough time for his hair to regrow, remain in his term of naziriteship after becoming purified from his leprosy, the days before he contracted leprosy are not negated. It is therefore possible to argue that they do count as part of his tally.

    אָמַרְתָּ: וּמָה נָזִיר בְּקֶבֶר שֶׁשְּׂעָרוֹ רָאוּי לְתִגְלַחַת — אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, יְמֵי חִלּוּטוֹ שֶׁאֵין רָאוּי לְתִגְלַחַת, לֹא כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן?

    The baraita continues: But you can say that just as with regard to a nazirite who was in the grave, i.e., a cemetery, whose hair is fit for shaving, those days spent in the cemetery do not count as part of his tally, his days of confirmed leprosy, which are not fit for counting as part of the tally required for the shaving, since he must first shave as part of the purification process for his leprosy, is it not all the more so that they do not count as part of his tally? This concludes the baraita .

    מַאי לָאו, תִּגְלַחַת טוּמְאָה? לָא, תִּגְלַחַת טׇהֳרָה. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא,

    The Gemara now attempts to prove from the baraita that one who took a vow of naziriteship while in a cemetery must shave at the close of his process of purification: What, is it not so that when the baraita mentions shaving, it is referring to the shaving of impurity, and it is teaching that one who took a vow of naziriteship in a cemetery must shave at the end of his purification process? The Gemara rejects this: No, it is referring to the shaving of purity, meaning the shaving done after one completes his term of naziriteship. He then will shave all of his hair, including that which grew during the time he was ritually impure due to his presence in the cemetery. The Gemara adds: So, too, it is reasonable to say that this is the correct interpretation,