Talmud Builders

    Commentary page

    Kiddushin 71a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 71a

    Kiddushin 71a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 530 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מטהר השבטים מיחסם:

    כסף מטהר ממזרים המטומעים בישראל מחמת ממונם והוא גורם להם שיטהרו שלעתיד לבא אין הקב"ה מבדילם מאחר שנדבקו בהם משפחות ישראל הרבה:

    שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף אותם שנטמעו מחמת עשרם וסיפיה דקרא והיו לה' מגישי מנחה בצדקה צדקתו של הקב"ה היא שאינו מבדילם אלא הואיל שנטמעו נטמעו ורבי יהושע בן לוי סבירא ליה האי מטהר לאו מבדיל פסוליהן קאמר אלא מטהרם ומכשירם כולם:

    עיסה כעיסה שהיא מעורבת ובשם ר' משה מרומא"ט (רומ"א: רומא (בירת איטליה)) שמעתי עיסה כפסולת ענבים שנסחט משקה שלהם:

    בקשו לעשות בבל עיסה להחזיק משפחות ארץ ישראל מיוחסות ולבדוק אחר משפחות בבל כל הבאים לישא משם אשה:

    אמר להם אין שחיטה לעוף דבר שהוא תימה להם ולא גלה להם טעמו כדי שיהו טרודים בסברא הראשונה ולא יחזרו אחר טעם השניה עד שיפטר מהם וטעם דאין שחיטה לעוף מן התורה בשחיטת חולין (דף כז:) יליף מושפך את דמו בשפיכה בעלמא:

    קוצים אתם משימים בין עיני משום דרבי ממשפחת בבל היה מבני בניו של הלל שעלה וקיבל נשיאותו של בני בתירא:

    יטפל לכם רבי חנינא להשיבכם דבר:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Kiddushin 71a · Sefaria · CC0

    Ritva

    כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב פי' לרחק ולקרב היינו חללי ופסולי כהונה כדאמר התם הכהנים שומעים להם לרחק אבל לא לקרב לטמא ולטהר היינו שאר פסולי'. ודעת רבי' הגדול ז"ל דהיינו פסול עבדות דאלו פסול ממזרות ונתינות הא אפסיקא לקמן הלכתא כר' יוסי דאמר שהם טהורים לעתיד לבוא ומשמע אפילו בידועים שלא נטמעו דאלו באותו שנטמעו טהורים הם עכשיו מן התורה שאין אחד מהם שיעיד עליהם ומשפחה שנטמעת נטמעת ופלוגתא דר"מ ור' יוסי בידועים הם והיינו דמקשינן עלה מדכתיב וישב ממזר ולא מתרצינן דההוא בספק ממזר וכ"ת א"כ בטלת לאו דלא יבא ממזר לע"ל א"ל שזה הוראת שעה היה לממזרים שהיה בדורות הראשונים שיכשרו אבל נוהג הלאו בבאים אחר מיכן וכי תימא אם כן דכוותיה גבי נתינים מי איכא למימר אפילו בידועים והא אמרינן ביבמות דבקשו להתיר נתינים ואמרו חלק מזבח מי יתיר א"ל דה"ק כיון שיש חלק למזבח אין כח להפקיעו עד שיפקיענו הש"י על פי נביא לימות המשיח אבל מורי נר"ו מפרש דלטמא ולטהר היינו פסולי עבדות ונתינות וממזרות שלא אמרו טהורים לעתיד לבא אלא בספקין אבל בודאין חלילה לערב פסול בזרע הקדש ודאקשינן מדכתיב וישב ממזר משום דמשמע ממזר ממש הוא שהרי ידוע היא לאליהו ויכול הי' להפרישו אלא כיון שהיו ספק מתחלתן ונטמעו הרי הם כשרים ור' יצחק דאמר משפחה שנטמעה נטמעה ס"ל שאפילו מעכשיו כשרים והיינו דאמרינן כסף מטהר את הממזרים שמתוך עשרם הם מתחתנים עם משפחות מיוחסות אע"פ שהם ספק פסולים שאלו היו יודעים חלילה שיתערבו בהם זרע קודש אפי' נותנים להם מלא ביתם כסף וזהב שעליהם נאמר אליהו כופתו והקב"ה רוצעו אלא ודאי אספיקם הדברים אמורים ואתיא שפיר ההוא דנחיטם ונוהג שפיר לאו דלא יבא ממזר. והאל ברחמיו יזכנו לימות המשיח ויורני האמת ותו לא מידי:

    Ritva on Kiddushin 71a · Sefaria

    Meiri

    כל שיש בו צד ממזרות אין פיסולו נפקע לעולם אלא אם כן על ידי נשואי שפחה כמו שהתבאר ומכל מקום כל שלא נודע בבירור עד שלאורך זמן נתבלבלו הדורות ונתערבו מצד עשרם משפחות זו בזו עד שנשתנה הענין מודאי לספק אע"פ שעדין יש בדבר הרהורי קבלות ומסרת מזקנים וסרך ערער בענין מניחין אותן ועל כיוצא בזה אמרו משפחה שנטמעה נטמעה ועל כיוצא בזה גם כן אמרו למטה ממזרי ונתיני טהורין לעתיד לבא שמאחר שהותרו על ידי ספק הותרו לעולם ואף בזמן שהנבואה מבררת:

    אע"פ שלא נאמר לשון זביחה בתורה אלא בבהמה דכתוב וזבחת מבקרך אף חיה ועוף שחיטתן מן התורה שהרי חיה הוקשה לבהמה כדכתוב בבכור כאשר יאכל את הצבי ואת האיל למדת שחיה כבהמה ועוף הוקש לחיה דכתוב בכסוי הדם ציד חיה או עוף ושפך את דמו אלא שפיכת דמו כשפיכת דם חיה:

    Meiri on Kiddushin 71a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    אמר רבי חמא בר חנינא כשהקב"ה מטהר שבטים שבטו של לוי מטהר תחלה. ופרש"י ז"ל מטהר השבטים מיחסם ובסמוך במימרא דרי"ב לוי דקאמר כסף מטהר ממזרים פרש"י ז"ל דריב"ל ס"ל דהאי מטהר לאו מבדיל פסוליהם קאמר אלא דמטהר ומכשירם לגמרי עכ"ל. ולפ"ז נראה מבואר דריב"ל פליג אדרבי חמא ב"ח לפרש"י ז"ל ובאמת דלכאורה פרש"י ז"ל מוכרח דריב"ל דקאמר כסף מטהר ע"כ דלגמרי מטהר כיון שלא נודע פסולן ולרבי חמא א"א לומר דמטהר השבטים לגמרי קאמר דא"כ לא שייך לשון מטהר השבטים אלא מטהר את ישראל וכ"ש דלא שייך לומר דמטהר שבטו של לוי תחלה דבפעם א' מטהר כולם כיון דמכשירן לגמרי ולכאורה היה נ"ל מלישנא דגמרא דלא פליגי דריב"ל לא איירי אלא לענין פסול ממזרים שאין הקב"ה מבדילן מהטעם שאפרש לקמן דמדאורייתא ממזר ספק מותר לבא בקהל וכיון שע"י הכסף שנתרבו ממזרים הרבה בכל משפחה שבישראל אין הקב"ה רוצה לברר ספיקן ואוקמינהו אספק דאורייתא דכשירין אבל לענין שאר פסולי עבדות ועמוני ומואבי למ"ד דאסור מדאורייתא כיון דספיקן אסור מדאורייתא לשיטת רוב הפוסקים כמו שאבאר לקמן ע"כ יבדיל הקב"ה הפסולים מהנך הכשירים ובהא איירי שפיר ר"ח בר חנינא שהקב"ה מטהר השבטים והיינו במה שיאמר שזה משבט פלוני דממילא יצא מחשש עבדות וגירות וכ"ש מגירות דפסולי קהל ובהנך קאמר ששבטו של לוי מטהר תחלה מפסולות הנ"ל וכ"ש כהנים צריכין עוד טהרה אחרת לטהרן מחשש חללות ואף ע"ג דממזרים בכלל חללים נינהו אפ"ה כיון דבשעה שמבדילן יאמר עליהם זה חלל ולא יאמר זה ממזר שפיר קרינן בהו נמי מטהר כסף או שנאמר דמטהר כסף לא קאי אכהנים אלא אשאר שבטים. אלא דאכתי מימרא דרבי יצחק דדריש מגישי מנחה בצדקה למשפחה שנטמעה נטמעה א"כ משמע דלהגשת מנחה נמי כשירין ודלא כר"ח ב"ח וא"כ ע"כ צריך לפרש כפרש"י ז"ל ועוד דבלא"ה צריך לפרש כן בדרבי חמא דלא תיקשי דידיה אדידיה דקאמר לעיל אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על משפחה מיוחסת שבישראל וא"כ ממילא יודע פסוליהם וע"כ לית ליה דרשה דריב"ל ודו"ק:

    שם רש"י בד"ה כסף מטהר כו' וריב"ל ס"ל האי מטהר לאו מבדיל פסוליהם קאמר אלא מטהר ומכשירם כולם עכ"ל. נראה דהאי מטהר ומכשירם כולן לאו דמטהר אפילו ודאי ממזרים בשביל שנתרבו כ"כ וכפירוש הרמב"ן ז"ל לקמן בדרבי יוסי דממזרים ונתינים מותרין לעתיד אף ודאי משום דפרש"י כאן א"א לומר כן דהא רבי יצחק משמע דמסיק מילתא דריב"ל וקאמר מאי צדקה משפחה שנטמעה נטמעה משמע דוקא אותן שנטמעו בספק ולא הוודאין אלא ע"כ דכוונת רש"י נמי דכתב דמטהר ומכשיר כולן היינו אותן שנטמעו ונתערבו דוקא כן נ"ל בכוונת רש"י ז"ל ובאמת דלכאורה היה נ"ל דהא דריב"ל ורבי יצחק לא איירי אלא דוקא באותן שנתערבו ולא נודע בהם שום חשש תערובות לאחר שנשתקע הדבר או שלא נודע כלל בהנך קאמר דאין הקב"ה מגלה אותו המשפחה אלא מניחם בחזקתן ובכה"ג קאמר רבי יוחנן בסמוך דאף בזמן הזה אין לגלות משא"כ היכא שיש חשש פסול באותה משפחה שנתערב בהם חלל או ממזר אלא שאין ידוע מי הוא נראה דמותר לגלות מי הכשר ומי הפסול ולעתיד נמי הקב"ה עתיד לגלותן כדי להכשיר הכשירים באותה משפחה דלא ניפרשו מינייהו ובכך הייתי רוצה ליישב הך מילתא דרבי חמא בר חנינא דקאמר שהקב"ה עתיד לטהר השבטים ושבטו של לוי מטהר תחלה והיינו כדפרישית ולא פליג אריב"ל ורבי יצחק אלא דאכתי קשה אידן מימרא דרבי חמא ב"ח דקאמר שאין הקב"ה משרה שכינתו לעתיד אלא על משפחות המיוחסות וכדפרישית בסמוך אם לא שנאמר דאף שאין הקב"ה מגלה אותן שלא נודע פסולן אפ"ה אין משרה שכינתו עליו לענין נבואה וזה אין נכון מיהו מלשון הטור משמע להדיא דמשפחה שנטמעה נטמעה איירי דוקא בכה"ג והוסיף לבאר דהיינו משפחה שנתערב בה ספק חלל ולא כתב משפחה שנתערב בה חלל משמע דדוקא בכה"ג דבלא"ה איכא ספק ספיקא כדמשמע בסוגיא דאלמנת עיסה אלא דבאמת לא ראיתי למפרשי הטור שהשגיחו בזה א"כ משמע דמה שכתב שנתערב ספק חלל לאו דוקא אלא דמפני שנתערב קרי ליה ספק ודו"ק ועדיין צ"ע:

    Penei Yehoshua on Kiddushin 71a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' היכלא בידינו עיין תוי"ט פ"ב משנה ט' דכתובות:

    Gilyon HaShas on Kiddushin 71a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    כֶּסֶף מְטַהֵר מַמְזֵרִים (מלאכי ג, ג) נראה הכונה דממזר מטהר זרעו בשפחה שהיא מקנת כספו ותלה הטהרה במסבב שהוא הכסף שקונים בו את השפחה. ושמעתי בשם רבני אשכנז ז"ל דאדם עז פנים סימן שהוא ממזר וכן אמרו (על פי בבא מציעא פג:) 'מדחציף כולי האי שמע מינה ממזר הוא' אך אם זה החצוף הוא עשיר אבד סימן זה דיאמרו מחמת עושרו הוא עז דכתיב 'וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת' (משלי יח, כג) נמצא כסף מטהר ממזרים ומחפה עליהם, עד כאן שמעתי. ואמרתי קודם אותיות ממזר יש אותיות קולל [166] שהוא לשון קללה אך מספרם של אותיות אלו יהיה גם כן מספר כספו [166] לרמוז הממזר אשר הוא קולל מן העושר כספו יהיה מחפה עליו.

    תָּנוּ רַבָּנָן בָּרִאשׁוֹנָה, שֵׁם בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת הָיוּ מוֹסְרִים אוֹתוֹ לְכָל אָדָם וְכוּ' (שמות ג, טו). כתב הרב פתח עינים ז"ל בשם רבינו האר"י ז"ל כי שֵׁם בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הוא שם הוי־ה אהי־ה אדנ־י בשילוב אשר הם שתים עשרה אותיות והנקודות הם שהצניעום מפני הפריצים כדי שלא ישתמשו בו וכו' עיין שם ודברים אלו לא נמצאו בשמונה שערים שסידר מהרש"ו [מורנו הרב רבי שמואל ויטאל] ז"ל ורק דברים אלו מצאתים בספר לקוטי הש"ס מהאר"י ז"ל הנדפס מזמן רב ולא יכולתי להבין איך שם שילוב זה יאמר אותו הכהן בברכת כהנים במקום שם הוי־ה? ואם נאמר שהוא רק בכונת הלב איך אומר כאן דמבלעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים? ונראה לי בס"ד כי השילוב של שלשה שמות הנזכר שהוא שתים עשרה אותיות מכוין בלבו כשמזכיר את השם אך הנקודות של שם השילוב הנזכר היה הוגה בהם את השם בברכת כהנים שאומרו והוגה בו באותם הנקודות של שם השלוב הנזכר וכדי שלא ירגישו השומעין בנקודות מה הם היה מבליע הגייתו בנקודות ההם בנעימת אחיו הכהנים ואז השומעין לא ירגישו בנקודות מה הם.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב שֵׁם בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְמִי וְכוּ' (שמות ג, טו). נראה לפי פשוטו דקאי על שמות אָנָּא בְּכֹחַ שהם ארבעים ושתים אותיות ולכן לא ימסרו אותו אלא למי שיש בו ששה דברים אלו שהוא צנוע ועניו וכו' ששם זה הוא שבעה שמות וכל שם מהם הוא ששה אותיות. מיהו אפשר לפרש דקאי על שם הוי־ה דאלפי"ן [יו"ד ה"א וא"ו ה"א] וכנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י בביאור מאמר שמא גליפא מפרש בארבעים ושתים אתוון שפירש רבינו ז"ל דקאי על שם הוי־ה דאלפין עם המלוי ומלוי המלוי שהם ארבעים ושתים אותיות ובו מצטיירת הנשמה על ידי שם בן ארבעים ושתים זה, עד כאן דבריו עיין שם. ועיין עוד בשער הכונות בדרושי הלילה בעליית הנשמה דשם בן ארבעים ושתים זה הוא באצילות ויש שם ארבעים ושתים בעולם הבריאה עיין שם. ואפשר לרמוז זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם, זה גימטריא י"ב [12] רמז לשם בן י"ב אותיות הנזכר לעיל וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר (שמות ג, טו) תיבת וְזֶה עם נקוד הסגו"ל [42] עולה מספר ארבעים ושתים.

    אֶלָּא לְמִי שֶׁצָּנוּעַ וְעָנָו וְעוֹמֵד בַּחֲצִי יָמָיו וְאֵינוֹ כּוֹעֵס וְאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר וְאֵינוֹ מַעֲמִיד עַל מִדּוֹתָיו. נראה לי בס"ד ענוה לבדה לא תספיק כי שמא הוא עניו מבחוץ וגאה מבפנים כמו אותו כומר שהיה בזמן הרמב"ן ז"ל שהיה מראה ענוה בתכלית ובלבו מתגאה בה ועושה כן כדי שישבחוהו, לכן אמר צריך שיהיה צנוע שאינו מפרסם מעשיו הטובים כמו שנאמר וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ (מיכה ו, ח) ואם כן ודאי ענוה זו אמתית שאינו עושה ענוה כדי להשביח עצמו וכיון שהוא עניו באמת אין חוששין פן יקפיד על אדם שחטא לו ומענישו בשם הזה. ומה שאמר עוֹמֵד בַּחֲצִי יָמָיו כי לפעמים יהיה האדם מן הנעלבים ואינם עולבין אך אם עודנו בחור בתוקף החומר יזדמן שברבוי העלבונות שעשה לו אדם זה יגבר ויבער דמו בקרבו ותעלה אש חמתו באותו אדם ואז יצא מידו תקלה על ידי שם זה שיענישו בו אבל אם עומד בחצי ימיו אין בו תגבורת הדם ואפילו ברבוי העלבונות יוכל לכבוש כעסו ויסבול העלבונות אף על פי דרבו מאד וגם צריך שלא יהיה כַּעֲסָן מצד המזג שלו וגם שלא יִשְׂתַּכֵּר דשמא שכרותו משנה דעתו ויעשה דבר רע וגם צריך שמצד טבעו אֵינוֹ מַעֲמִיד עַל מִדּוֹתָיו רצונו לומר אינו נוטר איבה בלבו דשמא ברבוי הפעמים יתקבצו חלקי האיבה שנטר בלבו ויעשו רושם לפעול פעולה של נזק.

    וְכָל הַיּוֹדְעוֹ וְהַזָּהִיר בּוֹ וְהַמְשַׁמְּרוֹ בְּטָהֳרָה נראה לי בס"ד זָּהִיר בּוֹ רצונו לומר אינו מלמדו לכל אדם וְהַמְשַׁמְּרוֹ בְּטָהֳרָה כי בעת שמשתמש בו בהכרח מטהר עצמו תחלה באפר פרה משום טומאת מת כי עד זמן האמוראים היה מצוי אצלם אפר פרה אָהוּב לְמַעְלָה על אשר מכבד את השם וְנֶחְמָד לְמַטָּה על אשר בידו לשבור עצם ואינו שובר.

    Ben Yehoyada on Kiddushin 71a · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Kiddushin, daf 71, Amud Aleph, about 530 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “מְטַהֵר שְׁבָטִים, שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי מְטַהֵר תְּחִילָּה,…”

    2. Segment 231 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כֶּסֶף מְטַהֵר…”

    3. Segment 338 words

      Opens “גּוּפָא, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל…”

    4. Segment 426 words

      Opens “נִטְפַּל עִמָּהֶם רַבִּי חֲנִינָא בַּר חָמָא, אָמַר…”

    5. Segment 530 words

      Opens “בִּימֵי רַבִּי פִּנְחָס בִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת בָּבֶל עִיסָּה…”

    6. Segment 627 words

      Opens “אַדְּיָתְבִי וְקָמְעַיְּינִי בַּהּ, אֲמַר לְהוּ: כׇּל אֲרָצוֹת…”

    7. Segment 725 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֵיכְלָא, בְּיָדֵינוּ הִיא, אֲבָל…”

    8. Segment 841 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: מִשְׁפַּחַת…”

    9. Segment 945 words

      Opens “תָּאנָא: עוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה, וְלֹא רָצוּ חֲכָמִים…”

    10. Segment 1050 words

      Opens “אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אָמַר רַבִּי…”

    11. Segment 1125 words

      Opens “רַבִּי אֲבִינָא רָמֵי: כְּתִיב ״זֶה שְּׁמִי״, וּכְתִיב…”

    12. Segment 1250 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה, שֵׁם בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה…”

    13. Segment 1351 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֵׁם בֶּן…”

    14. Segment 1435 words

      Opens “אָמַר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּסָבָא: בָּבֶל בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרָה…”

    15. Segment 1531 words

      Opens “הָא גוּפַאּ קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ מוּחְזָק לְפָסוּל –…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Kiddushin 71a · Segment 3 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל אֲרָצוֹת עִיסָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Kiddushin 71a · Segment 8 — “אָמַר אַבָּיֵי: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: מִשְׁפַּחַת בֵּית הַצְּרִיפָה…

    Original text

    מְטַהֵר שְׁבָטִים, שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי מְטַהֵר תְּחִילָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּשֶׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף וְהָיוּ לַה׳ מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה״.

    purifies the tribes, i.e., clarifies their lineage, He will purify that of the tribe of Levi first, as it is stated with regard to the angel sent forth by God: “And he shall sit as a refiner and purifier of silver; and he shall purify the sons of Levi, and purge them as gold and silver; and there shall be they that shall offer to the Lord offerings in righteousness” (Malachi 3:3).

    אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כֶּסֶף מְטַהֵר מַמְזֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּשֶׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף״. מַאי ״מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה״? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: צְדָקָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּשְׁפָּחָה שֶׁנִּטְמְעָה – נִטְמְעָה.

    Rabbi Yehoshua ben Levi says: Money purifies mamzerim . Money causes rich mamzerim to become assimilated with Jews of unflawed lineage, since other families marry them despite their flawed lineage. In the future, God will not single them out as mamzerim , as it is stated: “And he shall sit as a refiner and purifier of silver,” which teaches that money, i.e., silver, purifies them. What, then, is the connection to the next part of the verse: “They that shall offer to the Lord offerings in righteousness”? Rabbi Yitzḥak says: The Holy One, Blessed be He, performed an act of righteousness with the Jewish people by establishing that a family that has become assimilated with Jews of unflawed lineage remains assimilated. They are not removed from their tribe despite their flawed lineage.

    גּוּפָא, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל אֲרָצוֹת עִיסָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִיסָּה לְבָבֶל. בִּימֵי רַבִּי בִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת בָּבֶל עִיסָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶן: קוֹצִים אַתֶּם מְשִׂימִים לִי בֵּין עֵינַי? רְצוֹנְכֶם, יִטָּפֵל עִמָּכֶם רַבִּי חֲנִינָא בַּר חָמָא.

    § With regard to the matter itself that was discussed earlier, the lineage of the Jews in various lands, Rav Yehuda says that Shmuel says: The lineage of residents of all lands is muddled compared to that of the residents of Eretz Yisrael, and the lineage of residents of Eretz Yisrael is muddled compared to that of Babylonia. The Gemara relates: In the days of Rabbi Yehuda HaNasi, they sought to establish the lineage of the Jews in Babylonia as muddled relative to that of Eretz Yisrael. In other words, the people of Eretz Yisrael wanted their lineage to be considered superior to that of the residents of Babylonia, so that if people from Eretz Yisrael would wish to marry Babylonians, they would have to investigate the lineage of the Babylonians. Rabbi Yehuda HaNasi was descended from Hillel, a Babylonian, so he said to those who put forth this suggestion: Are you placing thorns between my eyes? Do you wish to insult me? If you wish, Rabbi Ḥanina bar Ḥama will join you and explain it to you.

    נִטְפַּל עִמָּהֶם רַבִּי חֲנִינָא בַּר חָמָא, אָמַר לָהֶם: כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מֵרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי שֶׁאָמַר מִשּׁוּם אָבִיו: כׇּל אֲרָצוֹת עִיסָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִיסָּה לְבָבֶל.

    Rabbi Ḥanina bar Ḥama joined them and said to them: This is the tradition that I received from Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, who says in the name of his father, who was from Eretz Yisrael: The lineage of residents of all lands is muddled compared to that of Eretz Yisrael, and the lineage of residents of Eretz Yisrael is muddled compared to that of Babylonia.

    בִּימֵי רַבִּי פִּנְחָס בִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת בָּבֶל עִיסָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם לַעֲבָדָיו: כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר שְׁנֵי דְבָרִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ טְלוּנִי בַּעֲרִיסָה וְרוּצוּ. כִּי עָיֵיל אָמַר לָהֶם: אֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה.

    The Gemara further relates with regard to the same issue: In the days of Rabbi Pineḥas, they sought to establish the lineage of Babylonia as muddled relative to that of Eretz Yisrael. He said to his servants: When I have said two statements in the house of study, pick me up on a stretcher and run, so that I will not be attacked for my statements. When he entered the house of study he said to those studying there: Slaughter of a bird is not obligatory by Torah law.

    אַדְּיָתְבִי וְקָמְעַיְּינִי בַּהּ, אֲמַר לְהוּ: כׇּל אֲרָצוֹת עִיסָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִיסָּה לְבָבֶל. נְטָלוּהוּ בַּעֲרִיסָה וְרָצוּ. רָצוּ אַחֲרָיו וְלֹא הִגִּיעוּהוּ. יָשְׁבוּ וּבָדְקוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְסַכָּנָה וּפֵירְשׁוּ.

    While they were sitting and scrutinizing this novel halakha , he said to them: The lineage of residents of all lands is muddled compared to that of Eretz Yisrael, and the lineage of residents of Eretz Yisrael is muddled compared to that of Babylonia. His servants picked him up on a stretcher and ran. Those that were in the house of study pursued him but could not catch him. Nevertheless, they sat and examined the lineage of various families in order to determine whether in fact the lineage of the residents of Eretz Yisrael was problematic, until they reached powerful families. It was dangerous to accuse them of flaws due to their power, and they withdrew from their inspections.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֵיכְלָא, בְּיָדֵינוּ הִיא, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁהֲרֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר נִטְמְעוּ בָּהּ. סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִשְׁפָּחָה שֶׁנִּטְמְעָה – נִטְמְעָה.

    Rabbi Yoḥanan says as an oath: By the Sanctuary! It is in our power to reveal the identity of a family that has a flawed lineage, but what can I do, as the greatest of the generation are assimilated into it? Consequently, I will not reveal its name. The Gemara comments: Rabbi Yoḥanan holds in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak says: A family that has become assimilated remains assimilated, and one should not reveal their flawed status.

    אָמַר אַבָּיֵי: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: מִשְׁפַּחַת בֵּית הַצְּרִיפָה הָיְתָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְרִיחֲקָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ. עוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה וְקֵירְבָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ. כְּגוֹן אֵלּוּ – אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב – כְּגוֹן אֵלּוּ דְּיָדְעִין, אֲבָל מִשְׁפָּחָה שֶׁנִּטְמְעָה – נִטְמְעָה.

    Abaye said: We too learn in the mishna ( Eduyyot 8:7): There was a family known as Beit HaTzerifa in Transjordan, and a person called ben Tziyyon forcefully distanced it and proclaimed that its lineage was flawed, although its lineage was unflawed. There was another one that ben Tziyyon forcefully drew near, although its lineage was flawed. The mishna adds: Known families such as these, Elijah comes to declare impure and to declare pure, to distance and to draw near. Abaye continues: When the mishna states: Such as these, it means those whose status we know. But a family that has become assimilated, whose flawed lineage is unknown to the public, has already become assimilated, and not even Elijah will publicize its flaw.

    תָּאנָא: עוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה, וְלֹא רָצוּ חֲכָמִים לְגַלּוֹתָהּ. אֲבָל חֲכָמִים מוֹסְרִים אוֹתוֹ לִבְנֵיהֶם וּלְתַלְמִידֵיהֶן פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ, וְאָמְרִי לַהּ פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ. כִּדְתַנְיָא: ״הֲרֵינִי נָזִיר אִם לֹא אֲגַלֶּה מִשְׁפָּחוֹת״ – יִהְיֶה נָזִיר, וְלֹא יְגַלֶּה מִשְׁפָּחוֹת.

    The Sage taught ( Tosefta , Eduyyot 3:4): There was another family with flawed lineage, but the Sages did not want to reveal its identity to all. But the Sages transmit its name to their children and to their students once every seven years, and some say twice every seven years, to prevent them from marrying into their family. Rav Naḥman bar Yitzḥak says: It stands to reason in accordance with the one who says that they transmit it once every seven years, as it is taught in a baraita ( Tosefta , Nazir 1:2): One who says: I am hereby a nazirite if I do not reveal the names of families of flawed lineage among the Jewish people, he should be a nazirite and not reveal the identity of such families. This shows that such information should be kept secret as much as possible.

    אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֵׁם בֶּן אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת חֲכָמִים מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְתַלְמִידֵיהֶן פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ, וְאָמְרִי לַהּ פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ, דִּכְתִיב: ״זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם״, ״לְעַלֵּם״ כְּתִיב. רָבָא סָבַר לְמִידְרְשֵׁיהּ בְּפִירְקָא. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא סָבָא: ״לְעַלֵּם״ כְּתִיב.

    § The above statement, concerning a matter that the Sages transmitted privately and infrequently, leads the Gemara to teach a similar halakha : Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: The Sages transmit the correct pronunciation of the four-letter name of God to their students once every seven years, and some say twice every seven years. Rav Naḥman bar Yitzḥak says: It stands to reason in accordance with the one who says that they transmit it once every seven years, as it is written: “This is My name forever [ le’olam ]” (Exodus 3:15), which is written so that it can be read le’alem , to hide. This indicates that the Divine Name must remain hidden. The Gemara relates: Rava planned to expound and explain the proper way to say the name in a public discourse. A certain elder said to him: It is written so that it can be read le’alem , indicating that it must stay hidden.

    רַבִּי אֲבִינָא רָמֵי: כְּתִיב ״זֶה שְּׁמִי״, וּכְתִיב ״זֶה זִכְרִי״. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא כְּשֶׁאֲנִי נִכְתָּב אֲנִי נִקְרָא, נִכְתָּב אֲנִי בְּיוֹד הֵי וְנִקְרָא בְּאָלֶף דָּלֶית.

    Rabbi Avina raised a contradiction: It is written: “This is My name,” indicating that the name as written is that of God; and it is written: “This is My remembrance” (Exodus 3:15), which indicates that it is not God’s actual name but merely a way of remembering His name. The explanation is as follows: The Holy One, Blessed be He, said: Not as I am written am I pronounced. I am written with the letters yod , heh , vav , heh , while My name is pronounced with the letters alef , dalet , nun , yod .

    תָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה, שֵׁם בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת הָיוּ מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְכׇל אָדָם, מִשֶּׁרַבּוּ הַפָּרִיצִים – הָיוּ מוֹסְרִים אוֹתוֹ לִצְנוּעִים שֶׁבַּכְּהוּנָּה, וְהַצְּנוּעִים שֶׁבַּכְּהוּנָּה מַבְלִיעִים אוֹתוֹ בִּנְעִימַת אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: פַּעַם אַחַת עָלִיתִי אַחַר אֲחִי אִמִּי לַדּוּכָן, וְהִטֵּיתִי אָזְנִי אֵצֶל כֹּהֵן גָּדוֹל וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהִבְלִיעַ שֵׁם בִּנְעִימַת אֶחָיו הַכֹּהֲנִים.

    The Sages taught: Initially, the Sages would transmit the twelve-letter name of God to any person. When the uninhibited ones who used the name disrespectfully increased, they would transmit it only to discreet members of the priesthood, and the discreet members of the priesthood would pronounce the name during the Priestly Benediction. They would conceal it by saying it during the sweet melody of their priestly brothers, so that it would not become publicly known. It is taught in a baraita : Rabbi Tarfon, who was himself a priest, said: On one occasion I ascended after my mother’s brother to the platform to give the Priestly Benediction, and I inclined my ear near the High Priest, and I heard him conceal the name during the sweet melody of his priestly brothers.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֵׁם בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְמִי שֶׁצָּנוּעַ וְעָנָיו, וְעוֹמֵד בַּחֲצִי יָמָיו, וְאֵינוֹ כּוֹעֵס, וְאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר, וְאֵינוֹ מַעֲמִיד עַל מִדּוֹתָיו. וְכׇל הַיּוֹדְעוֹ, וְהַזָּהִיר בּוֹ וְהַמְשַׁמְּרוֹ בְּטׇהֳרָה – אָהוּב לְמַעְלָה, וְנֶחְמָד לְמַטָּה, וְאֵימָתוֹ מוּטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמִים – הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא.

    Rav Yehuda says that Rav says: The forty-two-letter name of God may be transmitted only to one who is discreet, and humble, and stands at at least half his life, and does not get angry, and does not get drunk, and does not insist upon his rights but is willing to yield. There is no concern that such a person might reveal the name in a fit of anger or drunkenness. And anyone who knows this name and is careful with it and guards it in purity is beloved above and treasured below; and fear of him is cast upon the creatures; and he inherits two worlds, this world and the World-to-Come.

    אָמַר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּסָבָא: בָּבֶל בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרָה עוֹמֶדֶת, עַד שֶׁיִּוָּדַע לָךְ בַּמֶּה נִפְסְלָה. שְׁאָר אֲרָצוֹת – בְּחֶזְקַת פְּסוּל הֵן עוֹמְדוֹת, עַד שֶׁיִּוָּדַע לָךְ בַּמֶּה נִכְשְׁרָה. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מוּחְזָק לְפָסוּל – פָּסוּל, מוּחְזָק לְכָשֵׁר – כָּשֵׁר.

    § The Gemara returns to the issue of lineage: Shmuel says in the name of a certain elder: A family in Babylonia has a presumptive status of unflawed lineage until it becomes known to you in what way it was rendered of flawed lineage. Conversely, a family from other lands has a presumptive status of flawed lineage until it becomes known to you in what way it was rendered unflawed. As for families in Eretz Yisrael, one who has a presumptive status of flawed lineage is of flawed lineage, whereas one who has presumptive status of unflawed lineage is of unflawed lineage.

    הָא גוּפַאּ קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ מוּחְזָק לְפָסוּל – פָּסוּל. הָא סְתָמָא – כָּשֵׁר. וַהֲדַר תָּנֵי: מוּחְזָק לְכָשֵׁר – כָּשֵׁר. הָא סְתָמָא – פָּסוּל! אָמַר רַב הוּנָא בַּר תַּחְלִיפָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: לָא קַשְׁיָא,

    The Gemara is puzzled by this last statement: This matter itself is difficult: First, you said that a family that has a presumptive status of flawed lineage is of flawed lineage, indicating that a family with unspecified status is of unflawed lineage. And then you teach: A family that has a presumptive status of unflawed lineage is of unflawed lineage, indicating that a family with unspecified status is of flawed lineage. Rav Huna bar Taḥalifa said in the name of Rav: This is not difficult.