Commentary page

Kiddushin 32a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Kiddushin 32a

Kiddushin 32a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 433 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

משל מי מאכילו ומשקהו ומכבדו:

מאי נפקא ליה מיניה מאי חסרון כיס איכא לגביה:

פודין זה לזה מעשר שני אם יש לאביו מעשר שני פודה הבן משלו לצורך אביו בלא חומש ולא אמרי' הרי הוא כגופו שהרי הוא אוהבו ומזונותיו עליו ולא אחר ניהו לגביה והרי הוא כמי שפודהו הוא בעצמו:

ומאכילין זה לזה מעשר עני אם יש לבן מעשר עני לחלק לעניים מאכילו לאביו אם אביו עני וכן כולם אע"פ שחביב עליו כגופו ואם לא היה בידו מעשר זה היה נותן לו מזונות משלו:

להעדפה עליו מוטל להאכילו ולהשקותו מדה בינונית ואם אביו צריך לסעודה יתירה יאכילנו מעשר עני:

שיטול אביו ארנקי כו' ואי אמרת כבוד האב על הבן בחסרון כיס אינו אלא משל אב אם כן האי ארנקי דקאמר רבי אליעזר משל אב הוא ומאי נפקא ליה מיניה להכלימו:

ודלמא רתח ואמר לאבוה מידי בריתחיה:

וקא עבר רב הונא:

11 more comments on this page.

Rashi on Kiddushin 32a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

רב יהודה אומר משל בן מדקדק ר"י למ"ד משל בן אם נזדמן לו כיבוד אב ואבידת עצמו ואבידת חבירו כיצד יעשה אם יעסוק בכבוד אביו הלא אבידת חבירו קודמת כדאמרינן באלו מציאות (ב"מ דף לב.) יכול אמר לו אביו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל וכו' והיינו אל תחזיר שאומר לו עסוק בכבודי דאל תחזיר בחנם לא אצטריך קרא משמע א"כ דאבידת חבירו קודמת לכיבוד אב ואם ואם יעסוק באבידת חבירו הרי אבידתו קודמת דכתיב (דברים ט״ו:ד׳) אפס כי לא יהיה בך אביון (ב"מ ל: לג.) שלך קודם לכל אדם ואם יעסוק באבידתו הרי כבוד אביו קודם למאן דאמר משל בן ונראה לר"י שיניח כבוד אביו ואבידת חבירו ויעסוק באבידתו דהא דאמר כיבוד אב קודם היינו דוקא להניח לאביו לעשות רצונו בממונו לפי שזהו גוף הכיבוד אבל באבידתו כיון שאין האב נהנה באבידה עצמה אין הבן חייב להפסיד אבידתו בשביל אביו ואע"ג דאמרינן בסמוך כדי שיטול ארנקי ויטיל לים ואינו מכלימו למ"ד משל בן התם מיירי באותו ענין שיש לאב קורת רוח בכך כגון שזורקו לים למירמא אימתא אאינשי ביתיה דאי לאו הכי אם בחנם משליך רשע הוא דעובר בבל תשחית ואפילו היכא דשוגג הוא ומשליכו בחמתו מ"מ נהנה בהשלכת ארנקי ומש"ה אין להכלימו:

אורו ליה רבנן לרבי ירמיה כמ"ד משל אב משמע שכך הלכה וכן פסק בשאלתות דרב אחאי בפרשת וישמע (סוף סימן נז) ופסק היכא דלית ליה לאב ואית ליה לבן חייב הבן לזון אביו וכן פסק ר"י ור"ח דאם אין לאב ממון והבן יש לו דצריך הבן לפרנסו משלו דלא יהא אלא אחר כדאמר בנערה שנתפתתה (כתובות דף מט:) דרב אכפייה לההוא גברא ואפיק מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה ועוד דאמרינן בירושלמי אמר רבי יוסי הלואי דהויין כל שמעתתי ברירי לי כהך שכופין את הבן לזון את אביו ועוד ראיה מהא דאמר בירושלמי דרבי יונתן ורבי יאשיה הוו קאזלי באורחא אתא ההוא גברא וקא נשק לכרעיה דרבי יונתן אמר מאי האי אמר ליה דאמרי ליה זיל צעוק בבי כנישתא כלומר הוריתי לו שיעשה כל כך שיפרנסנו בנו א"ל אמאי לא אכפי' מר אמר ליה כגון זו כופין בתמיה אמר ליה את צריכת לכך פירוש וכי לא ידעת דכופין פשיטא דכופין ועוד ראיה מירושלמי שהבאתי למעלה כבד את ה' מהונך אם יש לו ממון חייב ואם לאו פטור ובכיבוד אב ואם נאמר כבד את אביך ואת אמך דמשמע בין יש לו הון ובין אין לו הון:

דמחיל ליה ליקריה וצריך לומר שהודיעו קודם לכן שלא יהא כמו נתכוין לאכול [בשר] חזיר ועלה בידו בשר טלה דאמר לקמן בפ' בתרא (קידושין דף פא:) שצריך מחילה וכפרה:

ותיפוק לי משום דרובא נסקלין נינהו לפום ריהטא ה"ק ואפילו היתה סקילה חמורה היו נסקלים ואין זה נכון לפרש שלפי מה שמגיה הנסקלים בנשרפים אף על גב שנשרפים רובן הן בסקילה לפי שהיא קלה אלא הכי פירושו למה לי שריפה חמורה אפילו הם שוות תיפוק לי משום דרובא נסקלים נינהו:

Tosafot on Kiddushin 32a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Ritva

הא דאקשינן ודלמא רתח ואיכא משום ולפני עור לא תתן מכשול ופרקי' דמחיל ליקריה. קשיא לי דהא מכל מקום לא ידע בריה דמחיל ליה ליקריה והוי כמי שעלה בידו בשר כבש ונתכווין להעלות בשר חזיר שצריך כפרה כדאיתא ביבמות ונדרים ואפשר דבלאו דלפני עור לא תתן מכשול כיון שהיא לאו כולל לא מחמרינן ביה כולי האי ושרינן בהכי כדי לנסותו ולהדריכו בדרך ישרה:

איסי בן יהידה אומר אם אפשר למצוה שתעשה על ידי אחרים תעשה היא על ידי אחרים ויתעסק בכיבוד אביו פי' בזו הוצרכנו ששתיהן לפניו אבל כשהתחיל כבר במצוה ובאת לידו מצוה אחרת הא קיימא לן בהדיא שהעוסק במצוה פטור מן המצוה ואפי' כשאפשר לעשות שתים:

והלכתא האב או הרב או הנשיא שמוחל על כבודו כבודו מחול אלא דהידר בעי אבל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך ואם מוחל כבודו לא תהא אימתו עלינו:

Ritva on Kiddushin 32a · Sefaria · Edition: Chiddushei haRitva, Munkatch, 1908. · Public Domain

Meiri

כבר ידעת שהפודה מעשר שני לעצמו מוסיף חומש והפודה מעשר שני של חברו אינו מוסיף חומש והתבאר במקומו שמערים אדם ונותן לבנו ולבתו הגדולים מעות ואומר להם פדה בהם את המעשר והוא שאמרו שני אחים שני שתפים אב ובנו רב ותלמידו פודין זה לזה מעשר שני ר"ל בלא תוספת חמש וכן אם הוצרך אחד מהם והיה לו לשני מעשר עני הרי זה מאכילו אפילו הבן לאביו שהרי עיקר חיובו להאכילו ולהשקותו אינו אלא משל אב ואע"פ שאם אין לאב מוטל הוא על הבן אפילו משלו מכל מקום הואיל ויש לו מעשר עני רשאי להאכילו ואין זה נקרא פורע חובו בשל עניים אחר שעיקר החיוב משל אב הוא אלא שאמרו תבא מארה שמאכיל לאביו מעשר עני אלא אם כן האכילו משלו כראוי והוא רוצה בהעדפות וזה מעדיף לו מן המעשר:

מצות כבוד שלא להכלים הבן את האב או שלא לגעור בו אפילו נטל ארנקי של בן וזרקו בפניו לים לא יכלימהו וכן בכל הדברים וראוי להדריך את בניו בכך ולעשות להם לפעמים דברים המכעיסים כדי לנסותם ולבחנם ובלבד שימחלו האבות על כבודם עד שאם חס ושלום יהא הבן עובר על מצות כבוד לא יהא האב נמצא עובר על נתינת מכשול וכן שתהא בחינתו בדברים שלא יעבור עליהם על בל תשחת ומה שאמרו ברב הונא דקרע שיראי באפי בריה כבר אמרו כפום מאני הוה כלומר במקום התפירה:

כבר ידעת שכל חייבי מיתות שנתערבו ולא הוכרו נדונין בקלה אפילו היו בעלי החמורה מרבין מוטב להקל בראויים לחמורה משנחמיר בראויין לקלה וכן ידעת בארבע מיתות שהסקילה חמורה מן השריפה מעתה הנשרפין שנתערבו בנסקלין אע"פ שהנסקלים רוב ידונו בשריפה ואין צריך לומר שכן בנסקלין שנתערבו בנשרפין שנצטרף עם זה שהנשרפים רוב ואפילו לא היתה האחת חמורה מחברתה היו נדונין בה:

מי שראה את אביו טועה בהוראה או עובר על אי זו מצוה אל יאמר לו אבא על דברי תורה עברת או טועה אתה בהוראה או כך כתוב בתורה ר"ל כנגד מה שעשית אלא יאמר לו דרך שאלה מקרא שכתוב בענין היאך הוא כלומר התבונן אם הוא כמו שאתה מבין בו וכיוצא בדברים אלו:

כל שאמר לו אביו השקני מים או שצוהו אי זה דבר והיה לו מצוה לעשות אם איפשר למצוה ליעשות על ידי אחרים תעשה על ידי אחרים וילך הוא לכבוד אביו וכן הדין במצוה שאי אפשר לו בה באחרים אלא שאינה שעה עוברת ואיפשר לו לקיים את שתיהן הא כל שהמצוה שעה עוברת ואי אפשר לו בה באחרים יניח כבוד אביו ויעשה את המצוה שהוא ואביו חייבין בכבוד שמים ואם צוהו לעבור על אי זה מצוה הן עשה הן לא תעשה אפילו מדברי סופרים אל ישמע לו כלל ומה שיש לפקפק בשמועה זו עם שמועת כל חפצים לא ישוו בה האמורה בראשון של מועד קטן כבר ביארנוה שם בסוגית המשנה הששית ותלמוד תורה מיהא כל שבטל כבוד אב ואם בשבילה אין בידו עבירה והוא שאמרו במסכת מגלה גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם שכל אותן השנים שנטמן יעקב בבית עבר לא נענש עליהם:

האב או הרב אפילו נשיא שמחלו על כבודם כבודם מחול אפילו להשתמש מהם אלא שמכל מקום אף במה שמחלו מכבודם ראוי שלא יקבל מהם אלא בהדור ובסרהוב עד שיעשו עצמם כמכירים שלא מן הדין הוא ומכל מקום מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ואין לשום אדם להקל בכבודו אף עם מחילתו וכל שכן לקבל תשמיש ממנו כדי שלא להקל בעול יראתו והוא שאמרו שום תשים עליך מלך שתהא אימתו מוטלת עליך:

Meiri on Kiddushin 32a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה רבי יהודה כו' יכול אמר לו אביו אל תחזיר כו' שא"ל עסוק בכבודי כו' עכ"ל לכאורה מההיא דלקמן מניח אני כבוד אבא ועושה את המצוה כו' יש להוכיח כן בפשיטות דמצות החזרת אבידה קודמת לכבוד אב ויש לומר דהך דלקמן איכא לאוקמי דוקא במצוה אחרת כגון לקבור את המת כו' כפרש"י אבל במצות החזרת אבידה לחבירו לא איירי ביה דודאי נדחית מפני כבוד אב ואם כיון דכבוד אב ואם קודם לאבידתו מכ"ש דהוי קודם לאבידת חבירו דהא אבידתו קודמת לאבידת חבירו ולהכי איצטריכו להך דפרק אלו מציאות דבהדיא קאמר שם יכול א"ל אביו אל תחזיר כו' דאבידת חבירו קודם לכבוד אב ואם והתם יליף לה מקרא ע"ש וק"ל:

בד"ה אורו ליה כו' אין לאב ממון והבן יש לו דצריך הבן לפרנסו משלו דלא יהא אלא אחר כו' ועוד ראיה מירושלמי כו' עכ"ל דבריהם סותרים אהדדי דממה שכתבו מתחלה דצריך לפרנסו משלו היינו דוקא אם יש לו לבן ואין לו לאב ובתורת צדקה וכמפורש בהדיא ברא"ש ובר"ן ולבסוף כתבו ראייתם מירושלמי דאם אין לו לאב וגם אם אין לו לבן צריך לחזר על הפתחים משום מצות כיבוד ומינה דמכ"ש אם יש לו לבן ואין לו לאב דצריך לפרנסו משום מצות כיבוד והר"ש בריש מסכת פאה הרגיש בזה ותירץ למאי דמסיק הכא נ"מ לבטול מלאכה ה"נ ה"ק שאם יבטל ממלאכתו בשביל כבוד אביו יהא צריך לחזר על הפתחים בשביל עצמו ואין לומר דמ"ד משל אב מודה דאי לית ליה לאב דחייב הבן משל עצמו דא"כ כי פריך כו' אף כבד אביך בחסרון כיס לוקמא בדלית ליה לאב אלא ודאי כו' עכ"ל וכהאי גוונא כתב הרא"ש והר"ן בשמו אבל דברי התוספות שלפנינו סתומים בכל זה במקום שהיה להם לפרש גם בת"י כתבו אהא דקאמר ואי אמרת משל אב כו' לא מסתבר ליה לאוקמא דוקא באין לו לאב עכ"ל וצ"ע ודו"ק:

Chidushei Halachot on Kiddushin 32a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Penei Yehoshua

תוספות בד"ה רב יהודא אמר משל בן מדקדק ר"י וכו' היינו אל תחזיר שא"ל עסוק בכבודו כו' עכ"ל. ואפ"ה מייתי התם שפיר דאל ישמע לו דכתיב אני ה' כולכם חייבים בכבודי דאף ע"ג דכיבוד האב נמי מצות המקום היא כמו מצות השבת אבידה אפ"ה אל ישמע לו דאביו גופו חייב נמי במצות השבת אבידה זו עצמה משא"כ מצות כיבוד לא שייך לגבי האב כלל ואדרבא יכול למחול על כבודו כן נ"ל והא דפשיטא ליה לר"י דאל תחזיר בחנם לא איצטריך קרא היינו משום דא"כ שאביו מתכוין להכעיס ולצערו לבעל האבידה תו לא מקרי עושה מעשה עמך ומותר אף לבזותו וכדמסיק נמי בסוף הדיבור לענין אם עובר על בל תשחית וק"ל ומתוך מה שכתבתי נתיישבו ונתחזקו דברי מהרש"א ז"ל דלקושטא דמילתא מוקמינן קרא דאני ה' נמי לענין השבת אבידה דשייך בהאי דרשא גופיה דכולכם חייבין וליכא למימר דלא איירי מאל תחזיר כיון דכיבוד קודם אף לאבידת עצמו דהא לתירוץ ר"י לא שייך כיבוד בכה"ג ודו"ק:

בד"ה אורי ליה כו' משמע שכן הלכה כו' כדאמר בנערה שנתפתתה דרב אכפייה כו' א"ל כגון זו כופין כו' עכ"ל. ואף על גב דבפרק כל הבשר דף ק"י מסקינן להדיא דאין כופין על מצות כיבוד דה"ל מצות עשה שמתן שכרה בצירה שאין ב"ד מוזהרין עליה כבר כתבו שם התוספות דהיינו שאין הב"ד מוזהרין לכפות בשוטים משא"כ בדברים ודאי כופין ובפ' השותפין דף ח' ע"ב כתבו עוד דנהי שאין ב"ד מוזהרין לכפותו במ"ע שמתן שכרו בצידו מ"מ אם רצו לכפותו אף בשוטים רשאין ועי' בזה בס' טורי זהב י"ד סי' רמ"ב ועי' עוד בסמוך:

בא"ד ועוד ראייה מהירושלמי שהבאתי למעלה כו' עד סוף הדיבור ונ"ל בכוונתן דאע"ג דבדף הקדום בד"ה כבד את השם משמע מדבריהם דתלמודא דידן לית ליה האי דירושלמי מדאמרינן בגמ' דידן השוה כבודן לכבוד המקום ובשאר מצות אין צריך לחזר על הפתחים מ"מ בעיקר הדרשא דהתם כתיב כבד מהונך והכא לא כתיב לא משמע דפליג וא"כ ממילא ע"כ מוקי להא מילת' דאם אין לו לאב ויש לו לבן חייב הבן דהא אף בכבוד המקום חייב בכה"ג דהא קרינן ביה מהונך והא דלא כתיב בכבד נמי מהונך היינו לאשמעינן דאם יש לו לאב פטור הבן כן נ"ל ועיין במהרש"א:

גמרא תניא שאלו את רבי אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם א"ל כדי שיטול ארנקי ויזרוק לים ואינו מכלימו ואי אמר' משל אב מאי נ"מ. ומכאן קשה על שיטת הפוסקים סי' רמ"ב דאף למאי דקי"ל כיבוד משל אב ואפ"ה אין לצערו א"כ לא מקשה הכא מידי וכן הקשה מרן הב"י בכסף משנה על הרמב"ם ז"ל ותירץ בדוחק דודאי ה"מ לשנויי הכי ע"ש והוא דוחק גדול והנלע"ד ליישב כשנדקדק עוד אמאי מייתי הכא האי עובדא דשאלו את ר"א והשיב להם עד שיזרוק ארנקי ואמאי לא מייתי הכא האי עובדא דלעיל בדף הקודם שאלו את ר"א עד היכן כיבוד אב אם וא"ל ראו מה עשה עכו"ם אחד ודמא בן נתינא שמו כו' שהיו מבקשים ממנו אבני אפוד בס' ריבוא שכר ולא ציערו אלמא דכיבוד משל בן והתם לא שייך האי שינוייא דמשני הגמרא הכא ואף שראיתי להר"ן ז"ל שמחלק בין ההיא דלעיל שאינו אלא מניעת הריווח ובין זריקת הארנקי שהוא הפסד ממש אלא דלפ"ז תיקשי להיפך למאי דס"ד עכשיו דהארנקי הוא משל הבן ואפ"ה ס"ל לר"א דאין להכלימו א"כ אמאי קאמו ר"א גופא לעיל עד היכן כיבוד ראו מה עשה עכו"ם א' דמשמע שאינו מחויב שלא להכלימו אלא במניעת הריוח ותיפוק ליה דאף אם זרק הארנקי של הבן דהוא הפסד ממש נמי אין להכלימו כדקאמר ר"א גופא הכא ולדעתי שיש לחלק נמי איפכא דבעובדא דלעיל איכא רבותא טפי דאפשר דאבוה גופא הוי ניחא ליה אם הקיצו משנתו וברווחא דבנו ניחא ליה טפי ואפ"ה לא היה מכניס עצמו לספק אלא דאכתי לעולם הקושיא במקומה עומדת דה"ל לר"א למימר תרווייהו בחדא כששאלו לו עד היכן כיבוד והנראה מזה דודאי בעובד' דדמא בן נתינא לעיל באמת אין כיבוד זה מצד החיוב כלל מצד מה שמחויב מדין תורה ולכפותו בדברים או בשוטים שלא להקיצו אף למ"ד משל בן כיון דאפשר דאבוה ניחא ליה בהכי ומסתמא לא אקפיד דרווחא כי האי עדיפא לאינש מצערו דהקיצה משנתו אלא כל זה דקאמר ר"א לעיל היינו במאי דשאלו לו עד היכן כיבוד וקסבר דלענין קיבול שכר איירי למצוה מן המובחר ולא לענין כפייה וכדמוכח להדיא ממאי דהשיב להם ראו מה עשה עובד כובבים א' ונתן לו שכרו ומה אם אינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכ"ו אלמא דלא איירי אלא לענין קיבול שכר משא"כ הא דחזרו ושאלו עד היכן כיבוד אב ע"כ לקמן בעיקר חיוב דאורייתא איירי דבכה"ג כפינן בדברים או בשוטים וכדפרישית ואם כן מקשה שפיר דעיקר חיוב דאורייתא היינו נמי משל בן וכופין אותו ואהא משני דהיינו דוקא משל אב ובראוי ליורשו וכ"ז לענין חיובא דאורייתא ולכופו משא"כ בעיקר מצות כיבוד מן המובחר יפה כתב הרמב"ם ז"ל שהוא עד כדי שיזרוק ארנקי של הבן ואפ"ה אין לו להכלימו והוא נלמד בגופא דעובדא דדמא בן נתינא דלעיל דמסקינן עלה ומה מי שאינו מצווה ועושה כך אלא משום דכה"ג דעובדא דלעיל לא שכיח כ"כ מש"ה ניחא ליה להרמב"ם ז"ל לאתויי עובדא דארנקי דשכיח ועוד דאיכא נמי רבותא איפכא כדפרישית דאיכא הפסד הקרן ואפ"ה לקושטא דמילתא לא משמע ליה להרמב"ם ולהפוסקים לחלק ביניהם לענין מצוה בעלמא כן נ"ל נכון ודו"ק:

(קונטרס אחרון) דף לב גמרא ת"ש שאלו את ר"א עד היכן כיבוד א"ל כדי שיטול ארנקי ויטיל לים ואינו מכלימו ואי אמרת משל אב מאי נ"מ. והקשה הכ"מ על הרמב"ם ז"ל שפסק דאע"ג דקיי"ל כיבוד משל אב אפ"ה אין לצערו א"כ לא מקשה הכא מידי ותירץ בדוחק דודאי מצי לשנויי הכי ותירצתי בענין אחר:

Penei Yehoshua on Kiddushin 32a · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

Gilyon HaShas

גמ' משל בן ע' בר"ש פ"א מ"א דפאה:

שם דמחיל ליה ליקריה ע' טורי אבן מגילה כח ע"א ד"ה א"ת משנאי:

Gilyon HaShas on Kiddushin 32a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

מִשֶּׁל מִי? רַב יְהוּדָה אָמַר: מִשֶּׁל בֵּן. רַב נָתָן בַּר אוֹשַׁעְיָא אָמַר: מִשֶּׁל אָב. אוֹרוֹ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב יִרְמְיָה, וְאָמְרִי לַהּ לִבְרֵיהּ דְּרַב יִרְמְיָה, כְּמַאן דְּאָמַר מִשֶּׁל אָב.

From whose funds must one give his father food and drink? Rav Yehuda says: From the money of the son. Rav Natan bar Oshaya said: From the money of the father. The Sages gave this following ruling to Rav Yirmeya, and some say they gave this following ruling to the son of Rav Yirmeya: The halakha is like the one who says it must be paid from the money of the father.

Segment 2

מֵיתִיבִי: נֶאֱמַר: ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״, וְנֶאֱמַר: ״כַּבֵּד אֶת ה׳ מֵהוֹנֶךָ״. מָה לְהַלָּן בְּחֶסְרוֹן כִּיס, אַף כָּאן בְּחֶסְרוֹן כִּיס. וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁל אָב, מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינֵּיהּ? לְבִיטּוּל מְלָאכָה.

The Gemara raises an objection from the following baraita : It is stated: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:11), and it is stated: “Honor the Lord with your wealth” (Proverbs 3:9), which teaches the following verbal analogy: Just as there one honors God “with your wealth,” i.e., through monetary loss, so too here one must honor his father through monetary loss. And if you say that one honors him from the money of the father, what difference does it make to the son, i.e., what monetary loss does he suffer? The Gemara answers: It makes a difference to him with regard to the neglect of his work. Although he is not required to spend his own money, the son must leave aside his work to honor his father, which will cause him some financial loss.

Segment 3

תָּא שְׁמַע: שְׁנֵי אַחִים, שְׁנֵי שׁוּתָּפִין הָאָב וּבְנוֹ, הָרַב וְתַלְמִידוֹ – פּוֹדִין זֶה לָזֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וּמַאֲכִילִין זֶה לָזֶה מַעְשַׂר עָנִי.

The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita : Two brothers, or two partners in the ownership of produce, or a father and son, or a rabbi and his student, may redeem the second tithe for each other without adding one-fifth, as one who redeems the tithe of another, including these individuals, is not required to add one-fifth. And they may feed each other the poor man’s tithe. If one of them is poor, the other may give him the poor man’s tithe that he separated from his produce, and it is not considered as though the pauper ate the poor man’s tithe from his own produce.

Segment 4

וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁל בֵּן, נִמְצָא זֶה פּוֹרֵעַ חוֹבוֹ מִשֶּׁל עֲנִיִּים! – לָא צְרִיכָא, לְהַעְדָּפָה.

The Gemara explains the proof from this baraita . And if you say that the obligation to honor one’s father is from the money of the son, one finds that this son repays his obligation from the produce of the poor, as he is taking care of his father with produce that should go to the poor. The Gemara rejects this proof: No, it is necessary to state this halakha in a case where he has covered all of his father’s basic needs with his own money. At this stage, if his father needs surplus money, he may give it to him from the poor man’s tithe.

Segment 5

אִי הָכִי, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי עֲלַהּ: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: תָּבֹא מְאֵירָה לְמִי שֶׁמַּאֲכִיל אֶת אָבִיו מַעְשַׂר עָנִי. וְאִי לְהַעְדָּפָה, מַאי נָפְקָא מִינַּהּ?! אֲפִילּוּ הָכִי זִילָא בֵּיהּ מִילְּתָא.

The Gemara asks: If so, consider that which is taught with regard to this baraita . Rabbi Yehuda says: May a curse come upon one who feeds his father the poor man’s tithe. And if this halakha , that one may feed his father the poor man’s tithe, was said with regard to a surplus, what difference is there? Since the son has fulfilled his obligation and simply adds something so that his father will have more, why is this person cursed? The Gemara answers: Even so, it is a disrespectful matter for one to feed his father with money that has been designated as charity for the poor.

Segment 6

תָּא שְׁמַע: שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עַד הֵיכָן כִּיבּוּד אָב וָאֵם? אָמַר לָהֶם: כְּדֵי שֶׁיִּטּוֹל אַרְנָקִי וְיִזְרְקֶנּוּ לַיָּם בְּפָנָיו וְאֵינוֹ מַכְלִימוֹ. וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁל אָב, מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינֵּיהּ? בְּרָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ.

The Gemara further suggests: Come and hear: They asked Rabbi Eliezer how far one must go in honoring his father and mother. Rabbi Eliezer said to them: Such that the father takes a purse and throw it into the sea in front of his son, and the son does not embarrass him. And if you say that the son honors him from the money of the father, what difference does it make to the son? Why would the son care if his father throws away his own purse? The Gemara answers: This is referring to a son who is fit to inherit from him. Since the son thinks that the money will eventually belong to him, he has cause for anger.

Segment 7

וְכִי הָא דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא. דְּרַב הוּנָא קְרַע שִׁירָאֵי בְּאַנְפֵּי רַבָּה בְּרֵיהּ. אָמַר: אֵיזִיל אִיחְזֵי אִי רָתַח אִי לָא רָתַח. וְדִלְמָא רָתַח וְקָעָבַר אַ״לִּפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״! דְּמָחֵיל לֵיהּ לִיקָרֵיהּ.

And this is as reflected in an incident involving Rabba bar Rav Huna, when Rav Huna tore silk garments in front of his son Rabba. Rav Huna had said to himself: I will go and see if he becomes angry or does not become angry, i.e., he wanted to test him and see whether his son Rabba would honor him. The Gemara asks: But perhaps his son would become angry and Rav Huna would thereby violate the prohibition of: “Nor put a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14), as by testing his son Rav Huna would have caused him to sin. The Gemara answers: It was a case where the father had forgone his honor from the outset. Consequently, even if the son grew angry with him, he would not have violated the mitzva.

Segment 8

וְהָא קָעָבַר מִשּׁוּם ״בַּל תַּשְׁחִית״! דַּעֲבַד לֵיהּ בְּפוּמְבְּיָינֵי. וְדִילְמָא מִשּׁוּם הָכִי לָא רָתַח? דְּעָבֵד לֵיהּ בִּשְׁעַת רִיתְחֵיהּ.

The Gemara asks: But by tearing his clothes, he violates the prohibition: Do not destroy (see Deuteronomy 20:19). The Gemara answers that Rav Huna made a tear at the seam, so that the garment could be repaired. The Gemara asks: Perhaps it was due to that reason that the son did not become angry, because he saw that his father caused no actual damage? The Gemara answers: He did this when the son was already angry for some other reason, so that he would not notice this detail.

Segment 9

מַתְנֵי לֵיהּ רַב יְחֶזְקֵאל לְרָמִי בְּרֵיהּ: הַנִּשְׂרָפִים בַּנִּסְקָלִים, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יִדּוֹנוּ בִּסְקִילָה, שֶׁהַשְּׂרֵיפָה חֲמוּרָה.

The Gemara cites another story involving the mitzva of honoring one’s father and mother. Rav Yeḥezkel taught his son Rami: If people sentenced to be burned became mingled with those sentenced to be stoned Rabbi Shimon says: All of them are judged with the punishment of stoning, as the punishment of burning is more severe. Since the death penalty of each is uncertain, all of them are treated leniently.

Segment 10

אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ: אַבָּא, לָא תַּיתְנְיֵיהּ הָכִי. מַאי אִירְיָא שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה, תִּיפּוֹק לִי דְּרוּבָּא נִסְקָלִים נִינְהוּ! אֶלָּא הָכִי אַיתְנְיֵיהּ: הַנִּסְקָלִים בַּנִּשְׂרָפִים.

Rav Yehuda, who was also Rav Yeḥezkel’s son, said to him: Father, do not teach the mishna this way, as, according to this version, why is this the halakha specifically because burning is more severe than stoning? Let him derive it from the fact that the majority are sentenced to be stoned. The wording of the baraita , which states that those who were supposed to be burned became mixed up with those who were to be stoned, indicates that the people sentenced to stoning are the majority. If so, one should simply follow the majority. Rather, I will teach it this way: If those who are sentenced to be stoned became mixed up with those who are sentenced to be burned, they are all judged with the punishment of stoning even though this is the minority, as they are all treated leniently.

Segment 11

אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִדּוֹנוּ בִּשְׂרֵיפָה, שֶׁהַסְּקִילָה חֲמוּרָה. מַאי אִירְיָא דִּסְקִילָה חֲמוּרָה? תִּיפּוֹק לִי דְּרוּבָּא נִשְׂרָפִים נִינְהוּ!

Rav Yeḥezkel said to him: If so, say the latter clause of the mishna: And the Rabbis say that they should be judged with the punishment of burning, as the punishment of stoning is more severe. According to your version, why is this the halakha specifically because stoning is more severe? Let him derive it due to the fact that the majority of people are sentenced to be burned, and one follows the majority.

Segment 12

אֲמַר לֵיהּ: הָתָם רַבָּנַן הוּא דְּקָאָמְרוּ לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן: דְּקָאָמְרַתְּ שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה – לָא, סְקִילָה חֲמוּרָה.

His son Rav Yehuda said to him: The statement of the Rabbis is not difficult, as there the Rabbis are saying to Rabbi Shimon as follows: That which you said, that burning is more severe, is not the case; rather, stoning is more severe. In other words, the Rabbis were specifically responding to Rabbi Shimon’s reasoning, and therefore they stated the opposite claim and ignored the issue of which group is in the majority.

Segment 13

אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, לָא תֵּימָא לֵיהּ לַאֲבוּךְ הָכִי. דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה אָבִיו עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, אַל יֹאמַר לוֹ ״אַבָּא עָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה״, אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: ״אַבָּא כָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה״. ״כָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה״ – צַעוֹרֵי קָא מְצַעַר לֵיהּ! אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: ״אַבָּא, מִקְרָא כָּתוּב בַּתּוֹרָה כָּךְ״.

Later, Shmuel said to Rav Yehuda: Big-toothed one, do not speak to your father like that, as it is disrespectful. As it is taught in a baraita : If one’s father was transgressing a Torah matter, he should not say to him explicitly: Father, you transgressed a Torah matter. Rather, he should say to him: Father, so it is written in the Torah. The Gemara asks: If he says to him directly: This is what is written in the Torah, he will cause him suffering. Rather, he should say to him: Father, this verse is written in the Torah, and he should proceed to quote the verse, from which his father will understand on his own that he has acted improperly.

Segment 14

אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא אוֹמֵר: אַבָּא אוֹמֵר: ״הַשְׁקֵינִי מַיִם״, וּמִצְוָה לַעֲשׂוֹת – מַנִּיחַ אֲנִי כְּבוֹד אַבָּא, וְעוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְוָה. שֶׁאֲנִי וְאַבָּא חַיָּיבִים בַּמִּצְוָה. אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אֶפְשָׁר לַמִּצְוָה לֵיעָשׂוֹת עַל יְדֵי אֲחֵרִים – תֵּיעָשֶׂה עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְיֵלֵךְ הוּא בִּכְבוֹד אָבִיו. אָמַר רַב מַתְנָה: הֲלָכָה כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה.

§ Elazar ben Matya says: If my father says: Give me water, and there is a mitzva for me to perform at the same time, I set aside the honor of my father and perform the mitzva, as my father and I are both obligated in the mitzva. Isi ben Yehuda says: If it is possible for this mitzva to be performed by others, let it be performed by others, and he should go and attend to the honor due to his father, as the honor of his father is his obligation alone. Rav Mattana says: The halakha with regard to this matter is in accordance with the opinion of Isi ben Yehuda.

Segment 15

אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב מַתְנָה אָמַר רַב חִסְדָּא: הָאָב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל. הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל.

Rav Yitzḥak bar Sheila says that Rav Mattana says that Rav Ḥisda says: With regard to a father who forgoes his honor, his honor is forgone, and his son does not transgress if he does not treat him in the proper manner. By contrast, with regard to a rabbi who forgoes his honor, his honor is not forgone.

Segment 16

וְרַב יוֹסֵף אָמַר: אֲפִילּוּ הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַה׳ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם״. אָמַר רָבָא: הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלְמָא דִּילֵיהּ הוּא, וְתוֹרָה דִּילֵיהּ הִיא – מָחֵיל לֵיהּ לִיקָרֵיהּ,

And Rav Yosef says: Even with regard to a rabbi who forgoes his honor, his honor is forgone, as it is stated: “And the Lord went before them by day” (Exodus 13:21). God Himself, the Teacher of the Jewish people, had forgone the honor due Him and took the trouble to guide the people. Rava said: How can these cases be compared? There, with regard to the Holy One, Blessed be He, the world is His and the Torah is His, and therefore He can forgo His honor.

Kiddushin 32a

Kiddushin 32a

Rashi

Tosafot

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Penei Yehoshua

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text