Ketubot 26b

ואסקיניה דבמקום קול הוי חד מהימן:

ודכולי עלמא בין לר' אלעזר בין לר"ש:

מצטרפין שני עדים המעידים זה שלא בפני זה בשאר עדיות:

דחיישינן לזילותא דבי דינא שהורידוהו שני פעמים ועכשיו יעלוהו ויבטלו דבריהם והיינו דקאמר ר' אלעזר דמאחר שהורדנוהו ע"פ העוררין אין מעלין ע"פ עד זה השני אע"פ שיש לצרפו עם האחר:

ואנן מסקינן ליה ואי קשיא תרי ותרי נינהו אוקי תרי לבהדי תרי ואוקמינן אחזקיה קמייתא דאסקיניה ע"פ עד הראשון שהוא נאמן דהא אכתי אין עוררין דקול לאו עוררין הוא:

אפילו תרי אתו בהדי הדדי נמי בפעם שניה לרבי אלעזר לא מסקינן ליה:

עד שיראו שניהם כאחד את העדות לאפוקי אחד אומר בפני הלווהו ואחד אומר בפני הודה לו עליו:

ואין עדותן מתקיימת להתקבל בב"ד ואפי' ראו שניהן כאחד ופלוגתא אחריתי היא ולאו ר' יהושע בן קרחה קאמר לה ורבי אלעזר ורבן שמעון בפלוגתא דרבי נתן ורבנן פליגי:

ואסקיניה וא"ת ולמאן דחייש לזילותא דבי דינא היכי אסקוהו כיון דאחתיניה מחמת הקול וליכא למימר דליכא זילותא דבי דינא אלא היכא שהורידוהו שתי פעמים כדמוכח בחזקת הבתים (ב"ב דף לב.) וי"ל דליכא זילותא דבי דינא אלא היכא שהורידוהו ע"י עדות אבל בהורדה שע"י הקול ליכא זילותא דב"ד ואע"ג דאמרינן (גיטין דף פא.) גבי גרושה לכהן דלא מבטלים קלא היינו משום דאית ליה תקנתא אבל הכא דאי לא מסקינן ליה לעולם פסול מבטלין אי נמי בתרומה דרבנן הקילו:

אנן אחתינן ליה אנן מסקינן ליה פי' בקונטרס אע"ג דתרי ותרי נינהו אוקי תרי להדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה וקשה לר"י דבפרק האומר בקדושין (דף סו. ושם) קאמר גבי ינאי היכי דמי אילימא דתרי אמרי אשתבאי ותרי אמרי לא אשתבאי מאי חזית דסמכת אהני פירוש אהני דאמרו לא אשתבאי סמוך אהני ואמאי קאמר ויבוקש הדבר ולא נמצא והתם פי' בקונטרס דלא אמרי' אוקי תרי בהדי תרי ואוקי גברא אחזקיה דהא לא באו להעיד על אמו אלא על ינאי ולו לא היה חזקת כשרות ואין נראה לר"י דחזקת האם מהניא גם לינאי כדמשמע הכא ואמרינן נמי לעיל בפ"ק (כתובות דף יג. ושם) לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ואפילו מאן דפסל בבתה היינו משום דמעלה עשו גבי זנות וגם אין לומר כמו שתירץ ר"ת דליכא למימר התם אוקמינן אחזקה לפי שכל הנשים היו בחזקת שבויות דא"כ היכי מייתי מינה ראיה על אשתו שזינתה בעד אחד דשאני התם דכל הנשים בחזקת שבויות אבל אשתו זינתה היא בחזקת היתר ונראה לר"י דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ומדרבנן החמירו דלא מוקמינן לה אחזקה והכא בתרומה דרבנן הקילו ובפרק בכל מערבין (עירובין דף לה.) גבי תרומה ונטמאה כו' ספק הרי זה חמר גמל דברי ר"מ ומוקי לה רבה ורב יוסף בשתי כתי עדים הא דלא מוקמינן לה אחזקתה דלא נטמאת אע"ג דתרומה בזמן הזה דרבנן היינו משום דערובי תחומין דאורייתא לר"מ אי נמי שאני התם דאיכא ריעותא דהרי נטמאת לפניך ולא אמרינן השתא הוא דאיטמי אע"ג דגבי מקוה אמרינן השתא הוא דחסר ואתאי (נדה דף ב:) הכא דאיכא שתי כתי עדים לא אמרינן השתא הוא דאיטמי ובשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דאמרינן לעיל (כתובות דף כב:) לא תצא ולא מוקמינן לה אחזקת אשת איש היינו משום דחזקה דאשה דייקא ומנסבא מרעה לה לחזקת אשת איש אע"ג דבשנים אומרים מת אמרינן בהאשה רבה (יבמות פז:) דמותרת לחזור לו וכיון דליכא חומרא בסוף לא דייקא מ"מ הכא כיון דמכחישין זה את זה איכא חומרא ובשנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה דאמרינן נמי לא תצא אע"ג דלא דייקא וליכא נמי חזקה דאין האשה מעיזה פניה דשלא בפני בעלה מעיזה וכ"ש היכא דמסייעין לה עדים ויש לומר דמכל מקום דייקא לפי שיראה שיוזמו עדיה או יפסלו אותם בגזלנותא ובהאשה רבה (שם צג: ושם) גבי בעו מיניה מרב ששת עד אחד ביבמה מהו כו' אמר להו תניתוה אמרו לה מת בנך ואחר כך מת בעליך ונתייבמה ואח"כ אמרו לה חילוף הדברים תצא והולד ראשון והאחרון ממזר היכי דמי אילימא תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני דאסרי ליבם סמוך אהני דשרו לה וקשה דמאי פריך והא אית לן לאוקמי אחזקה דאסורה ליבם שמת בעלה תחלה כדאמרינן בפרק ארבעה אחין (יבמות דף לא. ושם) גבי נפל הבית עליו ועל בת אחיו כו' ועוד כיון דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא יש לאוסרה כדאמרינן גבי ינאי והתם לא דייקא כדאמרינן התם זימנין דרחמא ליה ליבם וי"ל דמ"מ מהני דיוקא דידה לענין דמרעה ליה לחזקת איסור ליבם והא דפריך נמי התם כו' ועוד ממזר ספק ממזר הוא אע"ג דבחזקת איסור ליבם היא מ"מ לא הוי ממזר ודאי דמהני דיוקא דידה כדפרשינן ועוד כיון דתרי ותרי ספיקא דרבנן אין לנו להעמידה על חזקתה ולהתירו בממזרת ורבינו יצחק בר ברוך פי' דלא אמרינן בכל הני אוקמא אחזקה לפי שהשנים שמוציאים אותו מחזקתו של היתר הם מעידים תחלה ומיד כשהעידו יצא מחזקתו ע"י עדותן ותו לא אמרינן אוקמא אחזקה ולהכי פריך לעיל מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא דשנים שאומרים נתקדשה העידו תחלה ובשנים אומרים נתגרשה אע"פ שהם העידו תחלה מ"מ היתה בחזקת אשת איש וכן ההיא דהאשה רבה ודינאי שנים המוציאין אותו מחזקתו באו תחלה ואין נראה לרבינו יצחק דהא הכא בשמעתין מוקמינן ליה אחזקה אע"ג דכבר פסלוהו השנים והוציאוהו מחזקתו ואין סברא שיועיל מה שעד אחד המכשיר העיד קודם ועוד דרב אשי משמע דבעי למימר דאפילו אתו שניהם לבסוף דמסקינן ליה:

על ידי ממון מותרת לבעלה נראה דמותרת אפילו לבעלה כהן דלא חיישינן אפי' לאונסא משום דמרתתי להפסיד ממונם ולא דמי לשבויה וכן מוכח בגמרא דקאמר לא שנו אלא שיד ישראל תקיפה על העובדי כוכבים אבל יד העובדי כוכבים תקיפה על עצמן אפילו ע"י ממון אסורה לבעלה ועל כרחן היינו לכהונה מדקאמרי אף אנן נמי תנינא מההיא דריחקוה בני משפחתה והא לא שייך אלא לכהונה דבישראל לא שייך וריחקוה בני משפחתה דאינה אסורה אלא לבעלה ועוד ראיה דתנן בפ' שני דמסכת ע"ז (דף כב.) אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים מפני שחשודים על הרביעה ורמינהו לוקחין מהן בהמה לקרבן לא קשיא הא לכתחלה והא דיעבד ומנא תימרא דשני בין לכתחלה כו' דתנן לא תתייחד אשה עמהם מפני שחשודים על העריות ורמינהו האשה שנחבשה ע"י עובדי כוכבים ע"י ממון מותרת לבעלה אלא ש"מ שני לן בין לכתחלה לדיעבד משמע דאין לחוש כלל שנבעלה דאי מותרת לבעלה ישראל קאמר דלא חיישינן שמא נתרצת אבל לבעלה כהן אסורה דחיישינן שמא נאנסה א"כ לא הוה מייתי מידי:

ועל ידי נפשות אסורה לבעלה היינו אפילו לבעלה ישראל דחיישינן שמא נתרצת כדי למצא חן שלא יהרגנה דאי לבעלה כהן קאמר ואסורה שמא נאנסה א"כ הוה ליה למימר אסורה לכהונה אלא ודאי אפילו לבעלה ישראל אסורה וא"ת צנועות לישתרו דקודם לכן מסרן נפשייהו כדמשמע בריש מכילתין (דף ג:) גבי כל הנשאת ברביעי תיבעל להשר תחלה וצריך לומר דהכא חיישינן על כל אחת שמא אינה צנועה ואפילו נראית צנועה שמא אינה:

ואתו תרי ואמרי ידענא ביה שבן גרושה ואחתינה ודוקא בשנים, אבל בעד אחד לא, הואיל והוחזק בעד אחד שהחזיקו בחזקת אביו, ואתא עד אחד ואמר דכהן הוא, ולקמן מפרש אמאי נקט לה בכי האי גוונא, ולא נקט כגון דאתי תרי ואמרי דבן גרושה הוא ואתו תרי ואמרו דכהן מעליא הוא.

רשב"ג סבר אנן אחתיניה ואנן מסקינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן וכתב רש"י ז"ל: ואי קשיא הא תרי ותרי נינהו ובלא זילותא היכי מסקינן ליה. ופריק ז"ל, אוקו תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה דכהן הוא, דכבר אסיקניה, על פי עד אחד. ויש מקשים לדבריו, שהרי לא הוחזק אלא על פי אלו, והרי הוא כעדות ולא כחזקה, וכיון שיש כאן כת אחרת שפוסלין אותו הרי אין כאן חזקה כלל. ואפילו באו אלו שהכשירוהו ראשונה, דהגע עצמך אילו באו שנים אחרים ואמרו איש פלוני זה כהן הוא והעלוהו על פיהם ובאו שנים אחרים ואמרו דבן גרושה הוא, מי אמרינן בכי הא אוקי גברא אחזקתיה, הא ודאי כיון דלא אתחזק אלא אפומייהו דהני, ואיכא אחריני דמכחשי להו לאו חזקה הוא, וכדאמרינן בפרק חזקת הבתים (ב"ב לא, ב), זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתי' ואכלה שני חזקה, והאי איתיה סהדי דאכלה שני חזקה, ואוקמא רב נחמן לארעא בחזקת אבהתא, הדר איתיה היאך סהדי דאבהתיה ואמר רב נחמן אנן אחתיניה ואנן מסיקנ' לה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן, ואם כדברי רש"י ז"ל, היכי מסקינן ליה, נימא ארעא היכא דקיימי לוקים, דהא אתחזק האי אפומא דהנהו קמאי דהמנינן להו ההיא שעתא אלמא חזקה דעל פי עדות כעדות עצמה ולאו חזקה היא, ומסתברא דאי משום הא לא תיקשי עליה, דהתם לא שבקינן חזקה דאתחזק האי מעיקרא ואזלי בתר חזקה דאחזקינן ליה אנן לאידך אפומא דסהדי, אלא כיון דאתו בי תרי אחריני דמסייעי לחזקה ראשונה, הני עדיפי, דחזקה ראשונה טפי עדיפא, הילכך מסקינן ליה דארעא בחזקת קמא תיקום. אלא מיהו מסתברא דכל חזקה הבאה מכלל עדות אינה חזקה, אלא כעדות עצמה היא, דאם אין כן אתה אומר כן בשתי כתי עדים המכחישות זו את זו, דלכולי עלמא לגבי אותה עדות עדותן בטלה דבהדי סהדי שקרי למה לי, אם באו בזה אחר זה עדות הראשונה קיימת, והוו להו תרי ותרי והעמד דבר על חזקתו הראשונה שהוחזק על פי שנים אלו שבאו תחלה, אבל טעמא דהכא משום חזקה דאבוה דהוו להו תרי ותרי, ואוקמה אחזקתיה דאבוה. ומיהו, דווקא לתרומה דרבנן אבל לתרומה דאורייתא אי נמי לעבודה, לא. כמו שכתבתי בקידושין (סו, א), גבי ינאי, בין למאן דאמר תרי ותרי ספיקא דרבנן בין למאן דאמר ספיקא דאורייתא.

מתני' האשה שנחבשה בידי גוים על ידי ממונות מותרת לבעלה. כלומר: דמרתותי משום הפסד ממונן, ואין חוששין שמא בא עליה כדאיתא בפרק אין מעמידין (ע"ז כג, א), על ידי נפשות אסרוה לבעלה דלא מרתתי, פירש רש"י ז"ל: באשת ישראל, ואפילו הכי על ידי נפשות אסורה, דכיון שנוהגים בה הפקר חוששין שמא נתרצית לאחד מהם. ואינו נכון, דאילו באשת ישראל אין חוששין שמא נבעלת ברצון, דאם כן נאנסה ניחוש שמא נבעלה ברצון, דאטו הא דאמרינן בריש פרקין (לעיל כתובות ג, ב), ולדרוש להו דאונס בישראל משרא שרי מי צריכא שתהא צווחת מתחלה ועד סוף. ומיהו הכא איכא למימר, דכיון שתחלתה באונס אף על פי שסופה ברצון מותרת, דקיימא לן כרבה דאמר לקמן בפרק נערה שנתפתתה (כתובות נא, ב) כל שתחלתה באונס ובסוף היא אומרת הניחו לו שאלמלא נזקק לה היא שוכרתו מאי טעמא יצרה אלבשה, מכל מקום אם כדברי רש"י ז"ל, אפילו בצווחת מתחלתה ניחוש שמא נתרצית היא לו בשעת ביאה, שהרי אינה נבעלת בפנינו. ועוד, הני נשי דגנבי גנבי דאמרינן בפרק נערה שנתפתתה (כתובות נא, ב) דשריין לגברייהו, ואמרינן והא קא חזי דהא קא מטיין להו גירי ופרקינן מחמת יראה. התם היכי שריאן והא ליכא משום הפסד ממון, וניחוש דילמא נתרצית לאחד מהן, וכן באסתר שעומדת בחיקו של אחשורוש וטובלת ושוכבת בחיקו של מרדכי, ליחוש שמא נתרצית לו, וכל שבויה נמי שהיא אשת ישראל היכי שרית לה לבעלה שמא נתרצית לשבאי, וההיא ודאי משרא שרייא דהא תנן באשת ישראל אם תשתבאי איפרוקינך ואותיבניך לי לאינתו. ועוד דגרסינן בריש פרק אין מעמידין (ע"ז כב, ב) גבי אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גויים מפני שחשודין על הרביעה, ורמינהו, לוקחין מהן בהמה לקרבן ואינו חושש לא משום רובע ולא משום נרבע. ופרקיה רבינא, לא קשיא, הא לכתחילה הא דיעבד, ומנא תימרא דשנא לן בין לכתחילה בין דיעבד, דתנן: לא תתיחד אשה עמהן. ורמינהו, האשה שנחבשה על ידי גוים על ידי ממון מותרת לבעלה על ידי נפשות אסורה לבעלה, אלא שמע מינה דשני לן בין לכתחילה בין דיעבד, ודחינא ממאי דילמא לעולם אימא לן אפילו דיעבד נמי לא, והכא היינו טעמא דמתירא משום הפסד ממונו. תדע, דקתני סיפא על ידי נפשות אסורה, ותו לא מידי, אלמא כל מה שאינו מתירא משום הפסד ממונו אפילו ביחוד בלבד אסורה לבעלה. ואי אפשר לומר כן באשת ישראל דשבויה, ונשי דגנבי גנבי הרי נתיחדו ולא נאסרו. אלא על כרחין מתניתין באשת כהן, וכמו שפירש ר"ח ז"ל, והגאונים ז"ל. ואם תאמר, אם באשת כהן מאי אסורה לבעלה, לכולהו בהכי נמי אסורה. יש לומר, רבותא קא משמע לן, דאף על גב דאית לה בעל, כיון דעל ידי נפשות הוא לא מרתתי. אי נמי, כיון דמפרש בגמרא על ידי נפשות כגון נשי דגנבי, ואשתו של בן דינאי קא משמע לן דאף על גב שנתפסה על ידי שבעלה נידון להריגה ולא מחמת עצמה, ואפילו הכי אין גוי זה מרתת לפי שאין המלך מקפיד עליה ואין יראין לאנסה.

גמרא על בת ישראל שהורהנה באשקלון, ורחקוה בני המשפחה. פירוש: אשת כהן היתה ועידיה מעידין עליה שלא נסתרה. פירוש: לא היו עדים דאם כן למה היו רוצין בני המשפחה להרחיקה, דעל כרחך היה להם להאמין העדים, אלא בעבד ושפחה מעידין אותה היה, ולפיכך היו בני המשפחה חוששין להם ואמרו להם חכמים דמשום מגו מיהא היה להם להאמינה, ואם תאמר, ואכתי למה להם לחכמים לומר שיאמינום משום מגו, הא מדינא מהימניה, ואף על פי שיש עדים שהורהנה בדין שבויה. ויש לומר שהורהנה שאני, שאינשה מנוולת לפנינו כל כך. ועוד, שדינן כך היה, דכיון שעבר זמן הלואתן היתה שלהם לגמרי והילכך חוששין לה, אבל משום מגו מיהא נהמנין. וכדאמרינן בסמוך טעמא דעידיה מעידים וכו'.

ורשב"ג סבר אנן אסקינן ואנן אחתינן וזילותא דבי דינא לא חיישינן והקשה רש"י ז"ל היכא מסקינן לי' תרי ותרי נינהו ותירץ אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתא קמייתא ואסקינהו ע"פ עד אחד שהיה נאמן דהא אכתי אין עוררין הוא והקשו עליו בתוס' שכיון שאותו העד כבר הוכחש עכשיו אין חזקתו כלום דכיון דאוקי תרי לבהדי תרי דכולהו מהכא ובעיא חזקה אחריתי בר מההיא ועוד היכי פרכי' א"ה אפילו תרי ותרי נינהו נמי דא"כ הרי לית להו חזקה על פום סהדי קמא וליכא למיחש דלוקמא בהוא עדים הלכך אפילו באו השנים והודיעוהו מתחלה והעלוהו על פיו כיון ששניהם אחרים באו והכחישם אוקי תרי לבהדי תרי הא ודאי בטלה חזקה דסהדי קמאי דאל"כ נמצאת מאמין את האחד ומיהו אוקי תרי לבהדי תרי דאמרינן וכו' והכי משמע מההיא דחזקת הבתים דמייתינן לעיל וא"כ כדברי רש"י ז"ל היכי מסקי' ליה נימא ארעא היכא דקאי תיקום דהא אתחזק אפומיה דקמאי דהימנוה מההיא שעתא דלא הוה עלייהו ערער ואע"פ שיש לדחות בזה דהות ארעא בחזקתיה מעיקרא ומיהו בר מההיא טעמא דמסתבר מוכח הוא דחזקה הבאה מכח עדות לא עדיפא מעדות וכיון דבטלה עדות בטלה חזקה וטעמא דשמעתין כדפירש רש"י ז"ל דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה דאבהתיה כבר פירש רש"י ז"ל שאין אומרים כן אלא לענין תרומה דרבנן אבל לא לתרומה דאורייתא שהיה בחזקת כשר ומסתמא לא עביד איסורא דנסיב גרושה או חלוצה ועובדא דינאי מלכא בקידושין בפרק האומר דלא אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה דאבהתיה כבר פירש"י ז"ל שאין אומרים כן אלא לתרומה דרבנן אבל לא לתרומה דאורייתא וכ"ש לעבודה והאי דינאי מלכא דעבודה היה וטעמים אחרים כתבנו שם בס"ד:

אי הכי אפי' תרי ותרי נמי פי' דכ"ע אצטרפו לעדות ובזילותא דבי דינא פליגי אמאי פליגי בדאתו סהדי דמכשירי ליה במפוזרין דהא ע"כ מתניתן בהכי מיירי כדקתני במעלין לכהונה ע"פ עד אחד כלומר שבאו עדים אחד אחד ולמה ליה לתנא למתני הכי לתנייהו לפלוגתייהו כי אתו תרי ותרי וכ"ת דהיא גופא קמ"ל דמצטרפין לעדות הא הוה למתנייהו בהדיא אלא ודאי במצטרפין לעדות קמפלגי ובפלוגתא דר"נ ורבנן הא לאו הכי ע"כ דזילותא דבי דינא לא חיישי' וכבר איפסיק הלכתא כר' יוחנן וכיון דכן קי"ל כרשב"ג וכההיא אוקימתא דרב אשי:

מתניתן האשה שנחבשה בידי נכרים ע"י ממון מותרת לבעלה דמשום הפסד ממון אין מפקירין אותה ע"י נפשות אסורה לבעלה מתוך שנוהגין בה מנהג הפקר שמא נתרצית להם באחת מביאותיה ופירש סיפא אסורה לבעלה ישראל ומיהו אף לפירוש זה רישא דקתני מותרת לבעלה אף לבעלה כהן קאמר כיון דע"י ממון הוא ואין מפקירין אותה אבל היא אינה נבעלת להם כלל והם אינם אונסים אותה וליכא לפרושי דרישא דוקא ישראל מותרת דאין מפקירין אותה כדי שתהא נבעלת לרצון אבל באשת כהן אסורה הא ליכא למימר כלל חדא דעלה קתני לא שנו אלא שיד ישראל תקיפי על עובדי כוכבים אבל כשיד עובדי כוכבים תקיפא על עצמן אסור' ואם איתא דרישא דוקא לבעלה ישראל הוא דשרי' לה א"כ דכי אתינן לומר שיד ישראל תקיפא אסורה דאסורה לבעלה ישראל קאמר והא לא אפשיטא אדאתא לסיוע בלישנא בתרא מההיא דאשקלון וההיא לענין כהונה דאסורה כדקתני וריחקוה בני משפחתה ועוד בפרק קמא דע"ז מוכח דרישא דמתני' בחזקת שלא נבעלה כלל משנינן ליה דרמינן התם מתניתן דקתני אין מעמידין בהמה בפונדקאות של נכרים מפני שחשודין על הרביעה ותנו לוקחין מהן בהמה לקרבן ואין חוששין משום רובע ולא משום נרבע ומשנינן הא לכתחלה והא בדיעבד כלומר בדיעבד לא חיישינן לרביעה כלל ואמר ומנא תימר' דשני לן בין לכתחילה ובין בדיעבד דתנן לא תתיחד אשה עמהם ורמינהו אשה שנחבשה בידי נכרים ע"י ממון מותרת לבעלה ע"י נפשות אסורה לבעלה וזו ראיה ברורה דרישא דמתני' אפילו לכהונה מותרת ואף לשון רש"י יש לפרש כן ומיהו במאי דפירוש רש"י מורי ז"ל בסיפא אסורה לבעלה ישראל שמא מתוך שהנהיגו מנהג הפקר נתרצת באחת מביאותיה ובתוס' הקשו על זה הטעם דא"כ השבויה תהא אסורה לבעלה דשביוה כולהו איתנהו ביה ונוהגין בה מנהג הפקר ואלו אנו שרינן לה אפי' יד עובדי כוכבים תקיפה על עצמן וכדתנן אם תשתבאי תפרקין ואותבינן ליך לאינתי ותו אנשי דגנובי גנב דאמר בתלמודא דאע"ג דמטינן להו נהמא ומטינן להו גירי ביד שרואין דמחמת יראה הוא דעבדין ולא חיישינן להו לרצון עד שבקינן ואזלין בהדייהו דאלמא חזקה דבנות ישראל אינה נבעלת ברצון ועוד השיבו מאסתר המלכה שנתן אחשורוש כתר מלכות בראשה ונהגו בה מנהג הפקר ולא חיישינן שמא התרצה לו באחד מביאותיה ולא אסרוה על מרדכי כדאיתא אגדה דמגילה על מה שכתוב כאשר היתה באמנה אתו ואע"ג דאסתר המלכה היתה צדקת מ"מ אם איתא דבאידך חיישינן לרצויי ע"י הפקר בעילות הרבה להאי ודאי הוה ליה למרדכי הצדיק למיחוש מתוך שהמליכוה תחת ושתי. בתוספתא נתנו טעם אחר בדבר כיון דע"י נפשות הם נמי נחשבות וידעינן דאזל' לקטל' ממש כל אשר לאיש יתן בעד נפשו והן מפקירים עצמם מאיליהם ונבעלת ברצון כדי שלא יהרגם ולא דמיא להא דאסתר המלכה כלל ומתניתן מלתא פסיקתא קתני דרישא מותרת אפילו לבעלה כהן ואין חוששין שנבעלה כלל וסיפא אסורה אפי' לבעלה ישראל ובתלמוד' אמרינן על רישא לא שנו אלא שיד ישראל תקיפה על עובדי כוכבים אבל כשיד עובדי כוכבים תקיפה על עצמן אסורה לבעלה כהן ובדין הוא דברישא כיון דאפי' לכהן שרי אלא הוי ליה למיתני מותרת לבעלה דהא לכולי כהנים נמי הוא דשריאדבכל פסולי כהונה ליכא למנקט לבעלה אלא איידי דתני סיפא לבעלה משום אשת איש נקט רישא נמי לבעלה ורבי' ז"ל אומר בשם רבו רבינו הגדול ז"ל דכולה מתניתן באשת כהן דוקא בין רישא ובין סיפא אלא באשת ישראל אפילו ע"י נפשות מותרת לבעלה דלעולם חזקה היא שאין א"א נבעלת ברצון וכל מה דעבדה אונס הוא דעבד' וכדאמרינן בנשי דגנובי גנבה והא דקתני לבעלה ולא קתני אסורה סתם אי נמי פסולי לכהונה רבותא אשמועינן דאפי' מבעלה כהן מפקיע לה ואגב סיפא נקט רישא נמי לבעלה כדפרישנא והשתא אתיא מתני' בפסולי כהונה דומיא דכולא פירקין וכי קתני סתמ' האשה שנחבשה אדלעיל קאי דמיירי בשבוייה כהנתי':

גמרא לא שנו שידו וכו' אם אי אתה מאמינו שהיא טהורה פירוש כגון שלא היה עדים כשרים אל תאמינו שהורהנה דהא ודאי לענין שבויה בעינן שני עדים כשרים ובטהורה נאמן אפילו עבד ואפילו שפחה חוץ משפחתה. והאי אשקלון כיד עובדי כוכבים תקיפה על עצמן פירש רש"י ז"ל דאשקלון שהיה בא"י כדאיתא בספר יהושע וכדתנן בפ"ק דגיטין:

הורהנה פירוש שהורהנה אצלם שאם לא יפדוה ליום ידוע שתהא מוחלקת להם וכדאמרינן בפרק כל שעה וכגון שהורהנה אצלה:

כבר ביארנו במשנה שהעדים שהעידו זה אחר זה עדותם מצטרפת אף לענין ממון הדין כן ואין צריך שיעידו שניהם כאחד אלא שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין את דבריו ואפילו נשבע על פי העד הראשון כמו שביארנו במקומו במסכת סנהדרין וכן אפילו לא העידו על ראיית מעשה אחד אלא שהעידו בהלואה אחר הלואה או הלואה אחר הודאה שעל כל פנים לא על מנה אחד הם מעידים הואיל ומכל מקום מעידים הם על מנה וכל שכן הודאה אחר הודאה או הודאה אחר הלואה כמו שביארנו במקומו במסכת סנהדרין:

המשנה הששית והכונה בה בביאור החלק הרביעי והוא שאמר האשה שנחבשה בידי גוים על ידי ממון מותרת לבעלה על ידי נפשות אסורה עיר שכבשה כרקום כל הכוהנות שבתוכה פסולות אם יש להן עדים אפילו עבד ואפילו שפחה הרי אלו נאמנין שאין אדם מעיד על ידי עצמו אמ"ר זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו גוים לירושלם ועד שיצאנו אמרו לו אין אדם מעיד על ידי עצמו אמר הר"ם כאשר יד הגוים תקפה על ישראל אפילו על ידי ממון אסורה לבעלה זה כלומר אם היה בעלה כהן אולם ישראל הנה העקר אצלינו אונס בישראל משרא שרי וכרקום הגייסות ואם היה במדינה מקום אפשר להיות שם נחבאת ולא יגיעו בה ידי הגוים נאמנת כל אחת מהן באמרה לא נטמאתי ואע"פ שלא תהיה לה ביאור לפי שנאמר בכל אחת מהן מיגו דיכלה למימר נחבאתי נאמנת לומר לא נחבאתי ולא נטמאתי וכבר ביארנו שהקרוב והאשה יעיד לאשה שיהא לא נטמאת זולת בעלה ונערותיה ר"ל שפחתה והאדם כאשר יעיד לשבויה שהיא טהורה והיה כהן לא ישאנה אבל ישאנה כהן אחר לפי מה שיתבאר בסוף הפרק השני מיבמות אם לא שפדאה בממון והעיד שלא נטמאת שאם לא היה אמת לא היה נותן ממון לפדותה:

אמר המאירי יש מפרשים על ידי ממון שהיה הבעל חייב ואין לו לשלם ולקחו לו משכבו מתחתיו ומאחר שכן אף הם יראים שלא להפסיד ממונם ונזהרים שלא לאנסה ומתוך כך מותרת לבעלה ר"ל כהן שבישראל לא הוצרכה שהרי אונס בישראל מותר אלא אף לבעלה כהן שבודאי נזהרים היו שלא להפקירה וראיה גמורה לזה מה שאמרו במסכת ע"ז כ"ב ע"א אשה לא תתיחד עמהם והקשו בה מזו שאמרו כאן על ידי ממון מותרת לבעלה ותירץ הא לכתחלה הא דיעבד ואי סלקא דעתך מותרת לישראל ומצד אונס מאי קושיא ודאי כל שיש לחוש שמא אנסה דין הוא שתיאסר להתיחד ופירשו בגמרא דוקא בזמן שיד ישראל תקפה ואין הגוי רשאי לעשות שלא כדין שלא יפסיד אבל בזמן שיד אמות העולם תקפה על עצמם ר"ל על ישראל אסורה שמא אנסוה ואין מתיראים להפסד ממונם הואיל וידם תקפה ומכל מקום יראה לי שבכל מקום שיש בו אימת מלכות מותרת שהמלכות אינה מנחת מדת הדין ללקות בין לישראל בין לארמאי וכן נראה שלא נאמרו דברים הללו אלא בגוים שהם כעין לסטים לעשות דין לעצמם אבל כל שהיא נחבשת בחצר ובערכאות אין בו שום חשש וכן הוריתי בה על ידי מעשה והסכימו בה עמי גדולי הדור וכן כל שנסגרה בבית הערכות הואיל ויש שם אימת מלכות אין אוסרין אותה כלל:

ויש מפרשים על ידי ממון מותרת אף כשתפשוה על עיסקי ממון ר"ל שתפדה עצמה והואיל ולממון מתכונים אין רוצים לפגמה שלא ימעטו דמיה ומה שנאמר בה אבל בזמן שיד אמות העולם תקפה אף על ידי ממון אסורה אין מתישב יפה לפירוש זה ויש שואלים ואם כן כל שנתיחדה עם הגוי במקום שאין חשש ממון פסולה לכהנה ואחר שכן לא הנחת כבר ראויה לכהנה והרי אמרו אין האשה נאסרת על בעלה ר"ל ביחוד אלא על עסקי קנוי וסתירה ואם כדבריך היה לו לומר אין אשת ישראל נאסרת וכו' ואינה קושיא שלא נאמרו הדברים אלא כשמסורה תחת ידו הא כשאינה מסורה תחת ידו אינה נאסרת ביחוד מתירא הוא שמא תצוח ואף בתלמוד המערב בשני של ע"ז הלכה א' על משנה זו אף אשה דרכה לצווח הגע עצמך שהיא חרשת דרכה לרמוז:

על ידי נפשות אסורה לבעלה כלומר שהיתה נדונת למות או שתפשוה להריגה או שנתפש בעלה להריגה ונתפשה עמו ופירשו בגמרא לדעת חזקיה שהלכה כמותו דוקא בשנגמר דינן להריגה ויש פוסקין כר' יוחנן שאמר אע"פ שלא נגמר דינן להריגה אע"פ שחזקיה רבו של ר' יוחנן והדברים נראין שכל שנתפשה לדיני נפשות אסורה לבעלה ויש מפרשין אף לישראל שמא נתרצית לאחד מהם וגאוני ספרד פירשו אסורה לבעלה כהן מחשש אונס אבל לרצון ודאי כדי לאסרה לישראל אין חוששין הא לבעלה כהן אסורה והוא הדין לכל כהן משום זונה:

עיר שכבשה כרקום ר"ל מצור כדמתרגמינן ובנית מצור ותבני כרקומין כל כהנות שבתוכה ר"ל נשי כהנים שבתוכה אסורות שבודאי נאנסו ואם יש להם עדים שראו אותם בכל שעה נאמנין שבשבויה הקלו הואיל ומנוולא נפשה לגבי שבאי ואפילו עד אחד ואפילו אשה אפילו עבד אפילו שפחה הא על ידי עצמה מיהא אינה נאמנת הואיל ויש עדים שנשבית כמו שהתבאר וכן אין בעלה נאמן עליה שאשתו כגופו והוא שאמר אמ"ר זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו לירושלים עד שיצאו אמרו לו אין אדם נאמן על ידי עצמו ואשתו כגופו כמו שביארנו וכן שפחה שלה אינה נאמנת לדעת קצת כמו שיתבאר:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

בד"ה ואסקיניה וא"ת כו' ואע"ג דאמרינן גבי גרושה לכהן דלא מבטלין כו' עכ"ל הכי איתא בפרק המגרש דנהרדעי אמרי דלא מבטלין קלא גבי גרושה לכהן ע"ש:

בד"ה אנן אחתינן כו' ונראה לר"י דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ומדרבנן החמירו כו' עכ"ל כתב מהרש"ל ותימה לפי מ"ש התוס' כו' תרי ותרי נינהו. דאוקמא גברא בחזקת כשרו"ת ואמאי אינו פוסל הא תרי ותרי (נינהו) ספיקא דרבנן הוא ופסול וכ"כ הרא"ש כו' עכ"ל אף שהרא"ש כ"כ מ"מ נראה לקיים דברי התוס' בשם ר"י דלא סתרי אהדדי ולק"מ דלא אמר דתרי ותרי ספיקא דרבנן והחמירו בו אלא לענין איסורא כההיא דינאי והך דבן גרושה וכל הנהו דמייתי התוס' הכא בזה אבל ההיא דלעיל לענין הכשר עדות מילי דממון הוא ולא שייך ביה להחמיר מדרבנן דה"ל קולא לזה וחומרא לזה אלא דאזלינן בתר חזקת גברא או בתר חזקת ממון כההיא דתרי ותרי נינהו גבי אבל אנוסים היו ורב אלפס לא אייתי לעיל אלא הך דאנוסים היו דשייכי אהדדי דמילי דממון נינהו משא"כ כל הני דהכא דאיסורא נינהו ודו"ק:

בא"ד ובשנים אומרים מת כו' ולא מוקמינן לה אחזקה כו' עכ"ל ולולי דבריהם היה נראה למאי דמוקמינן לה בניסת לאחד מעדיה וגם היא אומרת ברי לי לכך לא מוקמינן לה בחזקת איסור ושוב מצאתי כן בדברי התוס' בפרק האשה רבה ודו"ק:

בא"ד ובשנים אומרים נתגרשה כו' דאמרינן נמי לא תצא ואע"ג דלא דייקא כו' עכ"ל דבגרושין כיון דיכולה מכחשתו לא דייקא כמו במת דאינה יכולה מכחשתו כדאמרינן לעיל וק"ל:

בא"ד ולהכי פריך לעיל מ"ש רישא כו' ובשנים אומרים נתגרשה אע"פ שהם כו' עכ"ל ר"ל דהשתא א"ש דמאי פריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא כו' דאימא בין ברישא ובין בסיפא אוקמוה אחזקה כמו שהקשו התוס' לעיל דאיכא למימר דבשנים אומרים נתקדשה תחלה הורע חזקת היתר מיהו בסיפא אע"פ ששנים אומרים נתגרשה תחלה לא הורע (א) חזקת איסור כך הוא סברת המקשה שם מיהו לפי האמת בעדות שמתחלה נימא נמי דהורע גם חזקת איסור כההיא דהאשה רבה וכההיא דשנים אומרים מת כו' ודו"ק:

בא"ד ועוד דרב אשי משמע דבעי למימר דאפילו אתו שנים לבסוף כו' עכ"ל ר"ל דאתו שני עדים המכשירים לבסוף אלא דלא אתו בבת אחת ופליגי בצירוף ולא הוצרכו לאוקמא לתירוץ רב אשי כלל בנפק עליה קלא כו' אלא בפשיטות דמוחזק באבוה כו' ואתו תרי בב"א ואמרי בן גרושה כו' ואתו תרי בזה אחר זה ואמרו ידענא ביה דכהן הוא ופליגי בצירוף ודו"ק:

בד"ה ועל ידי נפשות אסורה לבעלה כו' א"כ הל"ל אסורה לכהונה אלא כו' עכ"ל ולקמן בגמרא ביד עובדי כוכבים תקיפה על עצמן כו' אסורה לבעלה וכתבו התוס' לעיל דהיינו לכהונה ותקשי להו דהל"ל אסורה לכהונה וי"ל דלקמן סמך עצמו אברייתא דאשקלון דמשמע לכהונה כמ"ש התוס' וקתני הורהנה והוא הדין נחבשה כדמסיק וק"ל:

בא"ד ואם תאמר צנועות לישתרי דקודם לכן מסרן נפשייהו כדמשמע כו' עכ"ל ר"ל קודם דדרשי להו דאונס שרי ומיהו לבתר דדרשי להו נמי אשת כהן צנועות נמי מסרי נפשייהו כדמסיק שם ואשת ישראל נמי דלא מסרי נפשייהו אאונס דשרי להו מ"מ ברצון לא עבדי הצנועות כדמוכח שם ולישתרו אלא דנקט וקודם לכן משום דשם קאמר דמסרן נפשייהו וק"ל:

ואתא עד אחד וכו' כתוב בתוספות ועוד דקול לא הוי קרוי עוררין וא"ת ולמה לא העמיד דנפק קול ועד אחד אי מעלין על פי עד אחד נגד הקול והעד או לאו וי"ל דעוררין משמע דשוים והכא אינם שוים ועוד דדברי רבי אלעזר אינם מיושבים דקאמר אימתי בזמן שיש עוררין אבל אין עליו עוררין מעלין על פי עד אחד והלא כשאין עליו עוררין ממילא כשר אפילו בלא עדות דעד אחד כיון דאיכא חזקה ולפי זה קשה על התוספות לקמן דקאמר רב אשי אפילו שניהם אתו לבסוף א"כ שנים הפסולין באו מתחלה מאי קאמר ואם אין עליו עוררין מעלין לכהונה על פי עד אחד והלא בלא עדותן כשר דאין עליו עוררין משמע דתרווייהו אין עליו דומיא דיש עליו עוררין ודוחק לומר דמעלין היכא דלא איכא חזקה. קונטריסין:

ודכולי עלמא מצטרפין לעדות לכאורה משמע דאכולהו תנאי דמתני' קאי ואפילו אר' יהודה וקשיא דאי רבי יהודה מצטרפין לעדות ס"ל א"כ הוי להו תרי ואיהו דוקא על פי עד אחד הוא דקאמר דאין מעלין אבל על פי שנים מעלין ואפי' בזה אחר זה דהא מצטרפין ס"ל וכיון שכן היכי קאמר עליה רבי אלעזר אימתי במקום שיש עוררין וכו'. לכך נראה דכי קאמר ודכ"ע לא קאי אלא אר' אלעזר ורבן שמעון אבל רבי יהודה אפשר דס"ל אין מצטרפין דלא איירי אלא לענין העלאה לכהונה וזהו שכתב רש"י ז"ל ודכולי עלמא. בין לרבי אלעזר בין לרבי שמעון. ע"כ. ובזה תירץ רש"י ז"ל נמי דהיכי נימא ודכ"ע מצטרפין לעדות והא פליגי בה תנאי להדיא כדאיתא לקמן בסמוך אבל השתא דכתב רש"י ז"ל דלא קאי אלא אר' אלעזר ורבן שמעון ניחא והיינו יכולין לפרש דה"ק ודכ"ע מצטרפין לעדות פי' בעלמא איפשר דכולהו ס"ל דאין מצטרפין אלא מיהו הכא משום דבתרומה הקלו כ"ע ס"ל דמצטרפין תדע דהא איכא מ"ד דמעלין לכהונה על פי עד אחד בלבד והשתא ניחא דכי קאמר ודכ"ע קאי אכולהו תנאי דבסמוך אבל לא נהירא האי פירושא כלל דאי הכי אמאי נדי מלאוקמי פלוגתייהו במצטרפין ואוקי פלוגתייהו בחיישינן לזילותא אלא ודאי הנכון כי קאמר ודכ"ע מצטרפין לעדות אבעלמא קאי וזהו שכתב רש"י ז"ל מצטרפין. שני עדים המעידים זה שלא בפני זה בשאר עדות. ע"כ. והשתא ניחא דלא בעי לאוקומי פלוגתייהו במצטרפין לעדות דאי הכי אמאי נקט בלישניה ענין העלאת כהונה כלל לפלגו בצרוף עדות דעלמא כנ"ל: וכתב עוד רש"י ז"ל חיישינן לזילותא דבי דינא. שהורידוהו שני פעמים ועכשיו יעלוהו ויבטלו דבריהם והיינו דקאמר רבי אלעזר דמאחר שהורדנוהו על פי העוררין אין מעלין על פי עד זה השני אף על פי שיש לצרפו עם האחד. ע"כ. וצריך פי' לפירושו דאתא רש"י ז"ל לתרץ קושיית התוספות דלמאן דחייש לזילותא דב"ד היכי אסקינן כיון דאחתיניה מחמת הקול הא כבר מתורץ קושיא זו במאי דפירש לעיל דאינו אלא קול בעלמא ולא הורדנוהו אלא עד שיבדקו את הדבר וכדכתיבנא לעיל ועוד מאי והיינו דקאמר רבי אלעזר וכו' שכתב הרב ז"ל אדרבה תיקשי דמתני' לא תנן אלא מעלין לכהונה על פי עד אחד ולהאי אוקמתא כיון דס"ל מצטרפין הרי כאן שנים וכיון שכן מאי והיינו דקאמר לכך נראה לפרש דקשיא ליה לרב ז"ל דלמה ליה כולי האי לישני בקוצר כגון דאתו בי תרי ואמרי בן גרושה ואחתיני' ואתו בי תרי ואמרי דכשר הוא ובזילותא דבי דינא קא מפלגי ולא היינו מאי דקשיא לרב אשי לקמן דההיא דרב אשי קושיא אחריתי היא וכדפרש"י ז"ל וכדבעינן למכתב בס"ד ותירץ רש"י ז"ל דהא לענין לפסולי לכהונה לא חיישינן לזילותא דבי דינא בחדא זימנא דכיון דתרי ותרי הוא אוקמיה גברא אחזקתיה ואין להוציא אדם מחזקתו משום זילותא דבי דינא אבל השתא שהורידוהו שני פעמים דמעיקרא הורידוהו כדי לבדוק על הדבר ושוב הורידוהו פעם אחרת אלמא דעמדו על בוריין של דברים ואמיתתן ולהכי הורידוהו ואם שוב יעלוהו איכא זילותא דבי דינא טובא ולהכי חייש לה רבי אלעזר והיינו דקאמר רבי אלעזר דמאחר שהורדנוהו על פי העוררין אין מעלין על פי עד זה וכו' פי' ואי הוה מוקמי' פלוגתייהו בתרי ותרי וכדכתיבנא לא מיתרצא לישנא דרבי אלעזר דקתני מעלין לכהונה על פי עד א' דהא על פי שנים הוא דמעלין אבל השתא יש לתרץ לשונו דעל פי עד השני קאמר ולמאי דפרישנא לעיל דכי קאמר ודכ"ע מצטרפין לעדות דלא קאי אשאר עדיות אלא הכא דוקא אין כאן קושיא מעיקרא דלהכי אוקי לה בהכי ולא אוקי לה בתרי ותרי כדי לאשמועינן הך רבותא דמצטרפין לעדות הכא אע"ג דבעלמא אין מצטרפין ומיהו הא כתיבנא דהאי פירושא לא נהירא כלל והנכון מה שפירש"י ז"ל כנ"ל פי' לפירושו ז"ל. אבל הרשב"א ז"ל כתב וז"ל ואתא עד אחד ואמר דכהן הוא ולקמן מפרש אמאי נקט לה בכה"ג ולא נקט כגון דאתו תרי ואמרי דבן גרושה הוא ואתו תרי דכהן מעליא הוא. ע"כ. וז"ל בחידושיו לב"ב פ' חזקת ואיכא למידק למה ליה למימר כולי האי לימא ליה כגון דאתו בי תרי ואמרי בן גרושה הוא ואחתיניה ואתו בי תרי ואמרי דכשר הוא ובזילותא דבי דינא קמפלגי י"ל דבעי לאוקמה בדאיכא קלא תחלה ואתא עד אחד ואסקיניה משום דתנן במתניתא מעלין לכהונה על פי אחד[דאלמא ירוד היה והעלינוהו עפ"י עד אחד] וקתני בזמן שיש עליו עוררין אין מעלין ורשב"ג סבר אפי' בזמן שיש עליו עוררין מעלין על פי עד אחד דאלמא לאחר הערעור אתא עד אחד לסייע את הראשון דאי לא בזמן שיש עוררין שנים היאך מעלין על פי עד אחד אלא היינו כדאתו תרי ואמרי דבן גרושה הוא ואחתיניה ואתא עד אחד דלרבי אלעזר אין מעלין אותו ע"פ העד השני שבא להצטרף עם הראשון ומשום זילותא ולרבן שמעון מעלין אלא דאכתי איכא למידק מתניתא גופא מאי טעמא נסיב לה בהכין והיינו דאקשי לה רב אשי אי הכי אפי' תרי ותרי נמי. עד כאן: והרמב"ן ז"ל כתב וז"ל ואמרינן אלא בהא קא מפלגי מ"ס חיישינן לזילותא דבי דינא פרש"י ז"ל דכיון דאחתיניה תרי זימני תו לא מסקינן ליה ולאו דוקא דהתם בפרק חזקת הבתים מוכח דאפי' בחד זימנא לא מחתינן ליה גבי זה אומר של אבותי וגבי שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ונשאת ואח"כ באו עדים הרי זו לא תצא ומפרש טעמא משום דחיישינן לזילותא דבי דינא והכא נמי קול לאו עוררין הוא ולא אחתיניה לגמרי ולא אסקיניה אלא חד זימנא. ע"כ:

וז"ל הריטב"א ז"ל פרש"י ז"ל זילותא דבי דינא שהורידוהו שני פעמים והקשו עליו דבפרק חזקת גבי זה אומר של אבותי וכו'. עד ולזילותא דבי דינא וכו' ופרכינן עלה מהא דהכא והא התם לא אחתוהו אלא חדא זימנא לכך הנכון דזילותא דבי דינא הוא מפני שסותרין דינם על הספק ובלא ראיה מבורר' דכל תרי ותרי אין הדבר ברור לגמרי אבל ההיא דמעיקרא דאחתוהו והדר אסקוהו על פי העד ליכא זילותא כדפרשינן וכן פירש הרמב"ן ז"ל. ע"כ: וז"ל שיטה ישנה דחיישינן לזילותא דבי דינא ואע"ג דלעיל בתר דאחתיניה אסקיניה ולא חששנו לזילותא דבי דינא התם כי אחתנוהו מעיקרא לא פסקנו פסק ברור אלא דמספיקא שבקינא כדקאי שלא היתה לו חזקה דגופיה מעולם ומפני חששת הקול לא אסקיניה והיה עומד בספק כי אסקיניה בתר הכי ליכא זילותא דבי דינא אבל מכי אחתיניה ע"פ עדים בפסק ברור וכי עשינו מעשה דאחתיניה מעלהו דהא אסיקניה על פי עד אחד אי מסקינן ליה בתר דאחתיניה איכא זילותא דבי דינא ע"כ: עוד כתב רש"י ז"ל ואנן מסקינן ליה. ואי קשיא תרי ותרי נינהו אוקי תרי לבהדי תרי ואוקמיה אחזקתיה קמייתא דאסקינן על פי עד הראשון שהיה נאמן דהא אכתי אין עוררין דקול לאו עוררין הוא ע"כ. פי' לפירושו עיקר חזקה דמוקמינן ליה היינו חזקה דאבהתיה אלא דהוקשה לו דהא אתא קול ואורעה לחזקתיה דאבהתא וזה תירוץ דהא אסקיניה על פי עד הראשון וכו' פי' דעל ידי עד הראשון הוה ליה כאילו אין כאן קול כלל ומוקמינן ליה אחזקתיה קמייתא והשתא ניחא קושיא אחריתי דהיכי קאמר רשב"ג מעלין לכהונה על פי עד אחד דהרי על פי שנים הוא דמעלין ליה אלא משום דעיקר מאי דאסקינן ליה היינו על פי העד הראשון דאי לאו הכי הויא ליה תרי ותרי להכי נקט רשב"ג מעלין לכהונה על פי עד אחד. כנ"ל פי' לפרש"י ז"ל דעיקר החזקה דמהניא לן היינו חזקת אבהת' ולכך קצרו התוס' ז"ל לשון רש"י ז"ל וכתבו וז"ל פי' בקונטריס אע"ג דתרי ותרי נינהו אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקיה. ע"כ. אלמא דמוקמינן עד הראשון בהדי קלא והוה כמאן דליתיה ונשאר חזקה דאבהתיה קיימת וקשיא להו לתוס' ז"ל דפליג מדידיה אדידיה דבפרק האומר בקידושין דאמר גבי ינאי היכי דמי אילימא דתרי אמרי אשתבאי ותרי אמרי לא אשתבאי מאי חזית דסמכת אהני פי' אהני דאמרי לא אשתבאי סמוך אהני ואמאי קאמר ויבוקש הדבר ולא נמצא והתם פירש בקונטריס דלא אמרינן אוקי תרי בהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה דהא לא באו להעיד על אמו אלא על ינאי ולו לא היתה חזקת כשרות: אבל הרמב"ן ז"ל כתב וז"ל כתב הרב ז"ל ואי קשיא והא תרי ותרי נינהו ובלאו זילותא היכי מסקינן ליה ופריק ז"ל אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה דכהן הוא דכבר אסקיניה על פי עד אחד ומשמע מכלל דבריו דחזקת אבהתיה לאו חזקה היא לגבי דידיה כיון דסהדי לא מסהדי אאבוה ואחזקתיה אלא עליה דידיה הוא דמסהדי וכן כתב גבי עובדא דינאי מלכא בפרק האומר בקדושין ולא אתחוורא לדידי האי סברא דכיון דההיא חזקה באה מכח עדות של עדים אלו הרי היא כעדות ואין כאן חזקה אטו אי אתי תרי ואמרי פלוני כהן הוא אסקיניה ואתו תרי אחריני ואמרי לאו כהן הוא דבן גרושה הוא נימא אוקי גברא בחזקת כהן הא ודאי כיון דלא אתחזק אלא מפומייהו דהנך סהדי לאו חזקה היא ובפרק חזקת הבתים [בבא בתרא לב א'] אמרינן זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה ואוקמה רב נחמן לארעא בחזקת אבהתיה הדר אייתי האיך סהדי דאבהתיה ואמר רב נחמן אנן אחתינן ליה ואנן אסקינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן והיכי מסלקינן ליה נימא ארעא היכא דקיימא תיקום דהא כבר אחתיניה על פומא דהנהו קמאי דההיא שעתא היו מהמני אלא ש"מ חזקה דמחמת עדות הרי היא כגופו של עדות ולאו חזקה היא ולדברי רש"י ז"ל איכא למימר דחזקה דאבוה ודאי מהני ליה לאצטרופי גבי דסהדא. וא"ת לדברינו עובדא דינאי מלכא קשיא התם גבי עבור ויוחסין ולא אמרינן אוקי גברא אחזקתיה אלא בדרבנן וכבר כתבתיה שם. ע"כ:

וז"ל הרא"ה ז"ל תלמידו קשיא ליה לרש"י ז"ל והיכי מסקינן ליה והא תרי ותרי נינהו וניחא ליה אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה והא אוקימניה בחזקת כהן אפומא דעד אחד דאתא ברישא אלמא ס"ל דחזקה דהאי גברא לא הויא אלא אפומא דהאי עד קמא אבל חזקה דאבוה דהוה ליה לא מהניא לן וכן פרש"י ז"ל בקידושין גבי ינאי וכו'. והא ליתא דחזקה דעד גופא לאו כלום הוא אלא הרי זה כגופו של עדות ובבבא בתרא נמי אמרינן זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה וכו' עד אמר רב נחמן אנן אחתיניה וכו' ולזילותא דבי דינא לא חיישינן ואם איתא אמאי מסקינן ליה אימא אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ארעא בחזקתיה דאתחזק בה אפומייהו דקמאי אלא ודאי חזקה דמחמת עדים לאו חזקה היא אלא הרי הוא כגופו של עדות תדע דאילו אתו תרי ומסהדי בחד דכהן הוא ולא מוחזק לן ביה כלל ואסקיניה ואתו תרי ואמרי דלאו כהן הוא מי איכא מ"ד דכהן הוא הא ודאי ליכא מ"ד אבל הנכון דהכא מוקמינן תרי לבהדי תרי ומוקמינן ליה להאי אחזקתיה דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא וההיא דהתם דינאי טעמא אחרינא איכא כדפרשי' והכי נמי מוכח כהאי פירושא דילן מהא דמתקיף לה רב אשי אי הכי אפילו תרי ותרי נמי ואי כטעמא דרש"י ז"ל מאי מקשה דהא הכי איצטריכא לן לאוקמי ליה אחזקתיה דאיתוקם אפומא דעד אחד דאתא ברישא ואיכא מ"ד דה"ק אפילו אתו בסוף תרי מאי שנא נקט לה בחד וליתיה דהא מאי קושיא דאי הוה תרי דאתו בסוף אם כן הוה בעינן חמשה חד דאתי ברישא דהוא כהן ובתר הכי תרי דבן גרושה ובתר הכי תרי דכהן ואי סגיא לן בד' מאי קושיא דנוקי לה בחמשה וליכא למימר נמי דאמתניתין מקשי אמאי תני לה בעד אחד דהיינו טעמא דמתני' משום דבעינן עד אחד דאתי ברישא דמוקי ליה בכהן אבל לדידן אתיא שפיר דלפום פירושא דפריש הא ודאי קשיא מאי שנא דנקט עד אחד ברישא אפילו בתרי ותרי נמי ומאי שנא ואנן הוא דהוה מוקמינן ליה הכי משום מתני' דקתני בעד אחד ואכתי קשיא אמאי לא תנא הכי דהא דינא אפילו בתרי נמי הכי הוי וזה הנכון אלא אמר רב אשי וכו'. עד כאן:

והרשב"א ז"ל כתב וז"ל וכתב רש"י ואי קשיא הא תרי ותרי וכו' ופריק ז"ל אוקי תרי וכו' דכבר אסיקניה על פי עד אחד ויש מקשין לדבריו שהרי לא הוחזק אלא על פי אלו והרי הוא כעדות ולא כחזקה וכיון שיש כאן כת אחרת שפוסלין אותו הרי אין כאן חזקה כלל ואפילו באו שהכשירוהו ראשונה דהגע עצמך אלו באו שנים ואמרו איש פלוני זה כהן הוא והעלוהו על פיהם ובאו שנים אחרים ואמרו דבן גרושה הוא מי אמרינן גבי הא אוקי גברא אחזקתיה הא ודאי כיון דלא איתחזק אלא אפומייהו דהני ואתו אחריני ומכחשי להו לאו חזקה היא וכדאמרינן בפרק חזקת זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי וכו' אמר רב נחמן אנן אחתיניה וכו' ואם כדברי רש"י ז"ל היכי מסקינן ליה נימא ארעא היכא דקיימא תיקום דהא איתחזק האי אפומא דהנהו קמאי דהמנינן להו ההיא שעתא אלא חזקה דעל פי עדות כעדות עצמה ולאו חזקה היא ומסתברא דאי משום הא לא תיקשי עליה דהתם לא שבקינן חזקה דאתחזק האי מעיקרא ואזלינן בתר חזקה דאחזקינן ליה אנן לאידך אפומא דסהדי אלא כיון דאתו תרי אחריני דמסייעי לחזקה ראשונה הני עדיפי דחזקה ראשונה טפי עדיפא הילכך מסקינן ליה דארעא בחזקת קמא תיקום אלא מיהו מסתברא דכל חזקה הבאה מכח עדות אינה חזקה אלא כעדות עצמה היא דאם אין אתה אומר כן גבי שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו דלכ"ע גבי אותה עדות עדותן בטלה דבהדי סהדי שקרי למה לי אם כן כשבאו זה אחר זה עדות הראשונה קיימת דהוה להו תרי ותרי והעמד דבר על חזקתו שהוחזק על פי שנים הראשונים והכא היינו טעמא משום דמוחזק לן באבוה דכהן הוא והיא המסייעת אותו וכיון שכן כשבאו שנים והעידו שאינו בן גרושה אף על פי ששנים אחרים מעידים שהוא בן גרושה אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא בחזקת אבהתיה ודוקא לתרומה דרבנן בין למ"ד תרי ותרי ספיקא דרבנן בין למ"ד ספיקא דאורייתא אבל לתרומה דאורייתא א"נ לעבודה לא כדמוכח גבי ינאי בפרק האומר. ע"כ: וז"ל הריטב"א ז"ל. הקשה רש"י ז"ל והא תרי ותרי הוא ובלא זילותא דבי דינא היכי מסקינן ליה. ותירץ דאוקים תרי לבהדי תרי ואוקים גברא אחזקתיה קמייתא דאסקיניה על פי העד הראשון שהיה נאמן דהא אכתי אין עוררין דקול לאו עוררין הוא. והקשו עליו בתוס' דכיון שאותו העד הראשון כבר הוכחש עכשיו אין חזקתו כלום דכיון דאוקי תרי לבהדי תרי דל כולהו מהכא ובעינן חזקה אחריתי בר מדידהו ועוד היכי פרכינן אי הכי אפילו תרי ותרי נמי דאם כן הא לית ליה חזקה על פום סהדא קמא וליכא למימר דלוקמה בחמשה עדים הילכך אפילו באו השנים והכשירוהו מתחלה והעלוהו על פיו כיון ששנים אחרים באו והכחישום ואמרינן אוקי תרי לבהדי תרי הא ודאי בטלה חזקה דסהדי קמאי שאם לא כן נמצאת מאמין את הראשונים ומאי אוקי תרי לבהדי תרי דאמרינן והכין משמע מהאי דפרק חזקת דמייתינן לעיל ואם כדברי רש"י ז"ל היכי מסקינן ליה נימא ארעא היכא דקאי תיקום דהא אתחזק אפומא דקמאי דהימנינהו ההיא שעתא דלא בא עלייהו ערעור ואף על פי שיש לדחות בזו דשאני התם דהוה ארעא בחזקתיה דאידך מעיקרא. [מקמי דאחתיה ב"ד להאי, וכיון דכן לא עדיפא חזקה דהאי דע"פ ב"ד מחזקה דאידך קמא דהות ארעא בחזקתיה מעיקרא] ומיהו בר מההיא טעמא דמסתברא ומוכרח הוא דחזקה הבאה מכח עדות לא עדיפא מעדות וכיון שבטלה עדות בטלה החזקה וטעמא דשמעתין כדפרש"י ז"ל דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא בחזקת אבהתיה שהיה בחזקת כשר ומסתמא לא עביד איסורא דנסיב גרושה או חלוצה ועובדא דינאי מלכא דלא אמרינן אוקי תרי וכו' כבר פי' ר"י ז"ל שם שאין אומרים כן אלא לתרומה דרבנן אבל לא לתרומה דאורייתא וכ"ש לעבודה וההיא דינאי לעבודה היה וטעמים אחרים כתבו שם בס"ד. ע"כ: והרב רבינו יונה ז"ל כתב בעליותיו לבתרא וז"ל דכ"ע מצרפין לעדות ומן הדין ראוי להכשירו דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקת אבהתיה ואף על גב דאיכא קלא דמסייע להני דפסלי ליה ומסתמא הוא חיישינן לקלא אף על גב דאיכא חזקה דאבהתיה להכשירו אפילו הכי במקום שיש עדים שמכשירין אותו אין הקול מסייע לפוסלו דלא עדיף קול משני עדים ואילו יבאו שנים אחרים לסייע לאלו השנים שפוסלין אותו אפילו הכי מכשירין אותו דתרי כמאה ומאה כתרי אבל חזקה ודאי מסייעת לעדות אף על פי שאין שני עדים אחרים המסייעים להם מועילים כלום שאין כח חזקה מתורת עדות. ע"כ: והרא"ש ז"ל כתב שם וז"ל. ואם תאמר היכי מסקינן ליה אוקי תרי לבהדי תרי ואיכא חזקה וקול, פסיל כאשר פסלנו אותו מתחלה. ויש לומר מעיקרא קודם שבאו עדים פסילנא ליה על ידי הקול לפי שלא ידענו ממי יצא הקול אבל שבאו עדים ופסלוהו איגלאי מילתא שהם הוציאו את הקול וכיון שבטלה עדותם נתבטל גם הקול. ע"כ: וכיוצא בזה כתב הרמ"ה ז"ל בפריטיו בפ' חזקת וכדבעי למכתב קמן בס"ד. ולשיטת רש"י ז"ל דכתיבנא לעיל דלא הוי אלא קול בעלמא אין זו קושיא וכדכתיבנא לעיל: וז"ל שיטה ישנה ורשב"ג סבר אנן אחתינן ליה ואנן מסקינן ליה אשתכח דכולהו מודו דהיכא דליכא זילותא דבי דינא מסקינן ליה. ואם תאמר אוקי תרי לבהדי תרי והאי גברא מספיקא היכי מסקינן ליה וכ"ת אוקי גברא אחזקה דאבוה והא במעשה דינאי לא אוקימנא ינאי אחזקה דאבוה. יש לומר התם קלא נפיק עליה דינאי אפילו בחיי אביו ואמו הילכך לא אלימא חזקתיה אבל הכא אף ע"ג דהשתא נפק קלא על אמו בחיי אמו מ"מ לא יצא הקול בחיי אביו הילכך אלימא חזקה דאבוה וי"א התם תרי ותרי אתו כאחד אבל הכא כיון שהעד המכשיר בא בתחלה ואנו מצרפין עמו העד האחרון וחושבין כאילו בא בתחלה עמו אלימי הני תרי דאתו בתחלה והכשירו מהני דאתי בתר הכי. והתירוץ הנכון דהכא כיון דאתא עד מעיקרא ואפקיניה אפומיה מפני סיועי החזקה דאילו בלאו חזקה לא הוה מבטלינן קלא בעד אחד נמצא שנתחזקה החזקה שעשינו מעשה והכשרנו על פיה וכיון שנתחזקה הרי היא נחשבת לסייע הני תרי דמכשרי כנגד הני תרי דפסלי. ולתירוץ זה אי אתו מעיקרא תרי דמכשרי בבת אחת והדר תרי דפסלי לא היתה החזקה נחשבת לסייע הני תרי דמכשרי שהרי לא עשינו מעשה על פיהם ואי קשיא לשני תירוצין אלו הא דמתקיף רב אשי אי הכי תרי נמי והלא אי אתו תרי דפסלי מעיקרא והדר תרי דמכשרי לא הוו מסקינן בהו כמעשה דינאי. יש לומר ה"ק אי הכי אפילו אתא עד מעיקרא והכשיר ואתו תרי דפסלי והדר אתו תרי ומכשרי פליג ת"ק וחייש לזילותא דבי דינא. ואם תאמר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא בחזקת בן גרושה מפני הקול שבטל החזקה. יש לומר כיון דאיכא תרי ותרי אמרינן הני תרי דפסלי אינהו הוא דאפקוהו לקלא ועוד קול כיון שנתבטל לאו כלום הוא והרי נתבטל מתחלה על ידי העד. עד כאן:

וכתוב בקונטריסין כתוב בתוס' והתם פי' בק"ו דלא אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי וכו'. ונראה דדעת רש"י ז"ל בכאן כיון דעד המכשיר אתי תחלה וס"ל כמו ר"י בר ברוך בסוף הדיבור. עוד כתוב בתוס' אף על גב דבשנים אומרים מת אמרינן בהאשה רבה וכו' ומטעם זה אינו קשה מר' מנחם בר יוסי דאמר לא תצא היכא דנשאת ואחר כך באו עדים אף על גב דלא דייקא דליכא חומר בסוף. כתוב בתוספות וקשה דמאי פריך והא אית לן לאוקמי אחזקה דאסורה ליבם וכו' קשה לי דשם פריך שפיר כיון שבאו עדים מתחלה ליכא חומר בסוף ואמאי תצא והולד ממזר כדאמר באותו פרק דהיכא דבאו עדים מתחלה לא תצא דליכא חומר בסוף. ויש לומר דהשתא ס"ד דהכא לא דייקא כלל דמרחמא ליה ליבם. עוד כתוב בתוס' ויש לומר דמכל מקום מהני דיוקא דידיה לענין דמרעה ליה לחזקת איסור ליבם. הקשה רש"י איך מגרעת לה והלא תרי ותרי איסורא דרבנן כמו שהקשה. ותירץ דלענין דנאמנת דתצא על ידי חליצה ולא יהא הולד ספק ממזר אבל זה היה פשוט להם דלא תהא מותרת לישב תחתיו. ע"כ:

ובקונטריסין אחרים כתוב וז"ל כתוב בתוספות ויש לומר דמכל מקום מהני דיוקא וכו'. וקשה האיך תהיה מותרת ליבם והא תרי ותרי נינהו והבא עליה באשם תלוי קאי ונשאת לאחד מעדיה ליכא למימר שהרי היבם אינו מעיד לה. ויש לומר דה"ק סמוך אהני דשרו לה ואמאי תצא בלא חליצה. ע"כ:

ועוד כתוב בקונטריסין עוד כתוב בתוספות ולהכי פריך לעיל מאי שנא רישא ומ"ש וכו'. הקשה מש"ב מה קשה להם הלא תירצו בטוב לעיל התוס' ז"ל. ותירץ דה"פ דאדרבה לפי זה הפי' יאמר להפך יאמר בנתקדשה תצא ובנתגרשה לא תצא דבנתקדשה הוציאוה מחזקת פנויה ובנתגרשה הוציאוה מחזקת אשת איש ולכן מתרצים בטוב דמכל מקום היתה בחזקת אשת איש כי אינם עושים חזקה אחרת אלא שניהם שוים כי העדים מגרעים החזקות בשניהם וכאילו אין בשום אחד מהם חזקה לכן שניהם שוים ועתה שואל בטוב מאי שנא וכו'. ע"כ: עוד כתוב ודע שקבלנו מאבותינו דבכל מקום דפריך תלמודא מאי שנא ומאי שנא פי' דאדרבה איפכא הוה ליה למתני ומ"ה כפל תלמודא מאי שנא ומאי שנא ולא קצר בלשון וקאמר מאי שנא רישא מסיפא אי נמי איפכא ובזה אין מקום למה דכתבו בקונטריסין בזה. ובקונטריסין אחרים כתוב וז"ל עוד פירש מורי הרב בע"א דעל כן הוצרכו לומר כאן מאי שנא רישא כו' לפי' הר"י בר ברוך כיון שאמרו נתקדשה הוציאוה מחזקת פנויה אם כן נשארה בלא חזקה גם בסיפא העדים שאמרו נתגרשה הוציאו אותה מחזקת א"א ונשארה בלא חזקה ומה שאמר התוספות מכל מקום היתה בחזקת אשת איש הוא נתינת טעם שהיתה בחזקת אשת איש ועכשיו נשארה בלא חזקה ולכך פריך מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא דבין הכא ובין הכא ליכא חזקה ונימא בתרווייהו תצא או בתרווייהו לא תצא. ע"כ:

בתוספות בד"ה ואסקינא וא"ת ולמאן דחייש כו' וליכא למימר דליכא זילותא אלא כשהורידוהו ב' פעמים כדמוכח בחזקת הבתים עכ"ל. ובאמת דמפרש"י בשמעתין משמע דלא הוי זילותא אלא כשהורידוהו ב' פעמים ואפ"ה נלע"ד דלק"מ מסוגיא דר"פ חזקת הבתים דהתם לקושטא דמילתא מסקינן התם כר"נ דלא חיישינן כלל לזילותא דבי דינא. ואף בהורידוהו ב' פעמים נמי מסקינן התם הכי דלא פליגי כלל בזילותא דבי דינא אלא בלצרף עדות. אלא דמעיקרא מותיב התם רבא מפלוגתא דרבי מנחם בר' יוסי דחייש לזילותא דבי דינא אפילו בפעם א'. וקשה לרב נחמן דרבנן נמי לא פליגי בהא אדרבי מנחם בר"י. ועל זה מסיק הש"ס התם מעיקרא ולא היא דתליא באשלי רברבי. והיינו דלמאי דס"ד דרשב"ג ור"א דשמעתין פליגי בזילותא דב"ד וס"ל מיהו לרשב"ג דאפילו בהורידוהו תרי זימני לא חיישינן כ"ש בפעם א' וא"כ רב נחמן ס"ל כרשב"ג. מיהו לר"א דפליג אדרשב"ג וס"ל דחיישינן. ע"כ ס"ל דלא חיישינן אלא בשני פעמים ולא בפעם א' כיון דא"א לאוקמי למילתא דר"א אלא בכה"ג להאי אוקימתא. וא"כ כ"ש דא"ש טפי מילתא דרב נחמן דאתי בין לרשב"ג בין לר"א דפליגי אדרבי מנחם בר"י כן נ"ל ליישב שיטת רש"י ז"ל בשמעתין. מיהו בעיקר פירושא דזילותא דבי דינא בשמעתין ובפרק חזקת זה לי כמה שנים שעניתי ואמרתי בפני כמה גדולים שלולי שאיני כדאי לפרש נגד משמעות פרש"י ותוס' היה נ"ל לפרש בפשיטות דלא שייך כלל זילותא דבי דינא אפי' במאה פעמים דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות אלא דהיינו כשהדבר ברור שנעשה בטעות גמור משא"כ הכא ופרק חזקת דאכתי איכא תרי ותרי וא"כ הדבר בספק וא"כ שפיר הוי זילותא דבי דינא שיחזרו מדבריהם מספק ואית לן למימר שפיר מספיקא לא הדרינן עובדא. כך היה נראה בעיני ברור וכמה גדולים הודו לדברי. וכעת הזאת זכינו לחידושי הרא"ה והריטב"א וראיתי שפירשו כן להדיא בשמעתין ונתתי שמחה בלבי שכוונתי לדעת הגדולים וא"כ התמיה יותר על רבותינו בעלי התוס' שלא פירשו כן. והיה נראה בעיני דקשיא להו א"כ מאי איריא דנקיט בפלוגתא דרשב"ג ור"א דאיירי דאתי מעיקרא תרי ואסקינהו דאפילו בחד וחד נמי משכחת לה בדאתי עד המכשיר מעיקרא ובדליכא חזקת אבהתא. ואף את"ל דלא הוי כחד במקום שנים אלא כחד חד אפ"ה חיישינן לזילותא דבי דינא ולא מחתינן ליה. ולמ"ד אין מעלין ס"ל דלא חיישינן ואף לפמ"ש דלשון אין מעלין לא משמע הכי אלא בדאתא עד המכשיר לבסוף אפ"ה תיקשי אדרשב"ג ור"א גופא אמאי לא פליגי בכה"ג בחד וחד אע"כ כפירוש התוספות אלא דבאמת לא קשה מידי דודאי איכא רבותא טפי למ"ד חיישינן לזילותא דבי דינא. ומש"ה אין מעלין ונשאר בפסול ממה שיאמר דמשום זילותא דבי דינא אין מורידין אותו. וכ"ש אם נאמר דבכה"ג דעד המכשיר אתא ברישא הו"ל נמי כתרי ואין דבריו של א' במקום ב' וכשיטת הפוסקים שכתבתי לעיל שסוברים כן ודוק היטב:

קונטרס אחרון בענין זילותא דבי דינא העליתי דלא שייך זילותא דבי דינא אלא היכא דהשתא נמי הדבר ספק והוי זילותא דבי דינא שיחזרו מספק אבל היכא דהשתא ודאי לא הוי זילותא דבי דינא אפילו מאה פעמים דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וזכיתי בזה לכוין לדעת הגדולים הרא"ה והריטב"א ז"ל וכן מצאתי ג"כ בלשון הראב"ן ז"ל בדף כ"ה אלא שמדבריו נראה דלפסק הלכה חיישינן נמי לזילותא דבי דינא בכה"ג ע"ש באריכות והמעיין היטב בדבריו יראה שדבריו מטין לדברי ר"י בר ברוך שכתבו התוספות לקמן בד"ה אנן אחתינן אלא דהראב"ן כיפי תלה לה לפרש הטעם משום זילותא דבי דינא ולר"י בר ברוך משמע דהטעם שעל ידי העדים הראשונים יצאה מחזקת א"א דמעיקרא ועיין מה שכתבתי בזה בסמוך בל' התוס' להעמיד דברי ר"י בר ברוך ממה שהקשה עליו ר"י בעל התוספות:

רש"י בד"ה ואנן מסקינן ליה ואי קשיא תרי ותרי כו' דקול לאו עוררין הוא עכ"ל. נראה מדבריו שנתכוין לתרץ ממה שהקשו התוס' על שיטתו מפרק האומר דחזקה דאבהתא לאו כלום הוא בתרי ותרי לכך כתב דאפ"ה שאני הכא דהוי ליה נמי חזקת כשרות כשהעיד עליו העד הראשון והא דלא מוקמינן ליה אחזקת איסור שהיה לו קודם שבא העד ע"י הקול. ע"ז מסיק דקול לאו עוררין וכוונתו דמה שהורידוהו תחילה ע"י הקול לאו הורדה גמורה הוי מן הדין אלא חששא וריעותא בעלמא. וכמ"ש ג"כ התוס' ד"ה ואסקינהו דמשום הורדה שע"י הקול ליכא זילותא והיינו מה"ט דפרישית. משא"כ הא דאסקי' ע"פ העד א' מיקרי חזקה לשיטת רש"י כיון דאסקינהו מן הדין על פיו לאוקמי אחזקה דמעיקרא. ונהי דכשבאו שנים והכחישוה נתבטלה החזקה דעד א' מ"מ כיון שבא אח"כ עוד עד שני איגלאי מילתא למפרע דשלא כדין הורידוהו השנים דהעד קמא אפשר דקושטא קמסהיד וכ"ש דא"ש טפי לשיטת הסוברים דבכה"ג שייך נמי לומר דהאמינו עד א' כשנים. וא"כ מעיקרא הו"ל תרי ותרי. ואף שהעליתי באריכות בתשובה דבמקום שהכחישו שנים אין סברא כלל לומר שיהא נאמן כשנים והארכתי ליישב לשון התוס' ביבמות דף קי"ז ול' התוס' בסוטה ס"פ מי שקינא מ"מ היינו דוקא כשהכחישוהו השנים לגמרי שהרי העד גופא נפסל ע"פ השנים שהעידו עליו שהעיד שקר משא"כ הכא דאכתי תרי ותרי גמורים נינהו א"כ חזר וניעור העד הראשון למקומו דהו"ל נמי כתרי ושפיר מוקמינן ליה השתא אהאי חזקה של הע"א כנ"ל בשיטת רש"י ז"ל וכן מטין דבריו ג"כ בפ' האשה רבה דף פ"ח ע"ב בד"ה ועשו שתי נשים:

קונטרס אחרון רש"י בד"ה ואנן מסקינן ליה ואי קשיא תרי ותרי כו' עיין מה שכתבתי בזה בכוונת רש"י ז"ל ושם הבאתי אגב גררא שהעליתי בתשובה דאע"ג דקי"ל כל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים היינו לגבי חד וחד משא"כ היכא דמכחשו ליה בי תרי מילתא דפשיטא דהעדות של העד א' נתבטל לגמרי ותצא מדאורייתא והולד ממזר גמור וכן בדין שהרי העד גופא נפסל לכל העדות שבעולם ואף דלכאורה משנה שאינה צריכה היא אפ"ה הוצרכתי להאריך לפי שראיתי למורה א' שטעה דהיכא דהעיד ע"א בעגונה שמת בעלה ובאו שנים והכחישוהו לא תצא אלא מדרבנן דהו"ל כתרי ותרי והולד כשר וסמך יסודו על לשון מהרש"א ז"ל בתוספות ביבמות דף קי"ח לכן הארכתי בסתירת דבריו דלשון התוס' ומהרש"א ז"ל שם אינן אלא לסברת המקשה דלא ניחא ליה להקשות פשיטא ארישא כ"א אסיפא והיינו משום דארישא איכא למידחי בהאי סברא אבל לקושטא דמילתא אין שום סברא לומר כן ואף דלכאורה נראה כן מלשון הב"י בהל' סוטה שכתב דע"א בסוטה שנטמאה ובאו שנים והכחישו הו"ל כתרי ותרי והיתה שותה כבר כתבתי דבאמת הב"י אגב שיטפ' כתב כן ודבריו צריכין עיון והכי מוכח להדיא מלשון הטור אה"ע סי' י"ז:

בתוספות בד"ה אנן אחתינן כו' וקשיא לר"י דבפרק האומר כו' עכ"ל כבר כתבתי בסמוך ליישב שיטת רש"י ז"ל ובאמת שכ"כ הר"ן ז"ל בכוונת רש"י וכ"כ מורי זקיני ז"ל בס' מג"ש אלא דלא משמע ליה לר"י בעל התוס' כלל סברא זו דיועיל חזקת העד הראשון לשום דבר כמו שדחה ר"י בעצמו בסוף הדיבור דברי ר"י בר ברוך וסיים בפירוש ואין סברא שיועיל מה שע"א המכשיר העיד קודם עכ"ל. ובאמת נלע"ד דשיטת ר"י בר ברוך ושיטת רש"י א' הן כמו שאפרש לקמן. מיהו בעיקר קושית התוס' מההיא דפרק האומר כבר העליתי בעז"ה ישוב נכון לפרש הסוגיא בענין אחר דלא איירי כלל התם מהכשירא או פסולא דינאי אלא אלישנא דויבוקש הדבר ולא נמצא מהדר לאקשויי תרי ותרי נינהו ולא שייך לומר ולא נמצא. וכן מצאתי בחדושי הריטב"א ז"ל אלא שהוספתי ראיות נכונות וברורות ותמצאנו במקומו בפרק האומר אי"ה וכאן לא באתי אלא בשביל דבר שנתחדש ליישב שיטת רש"י ז"ל. דבלא"ה נ"ל דשאני ההיא דשמעתין דמוקמינן לאבוה בחזקת כשרות דלא נסיב גרושה וחלוצה וההיא חזקת כשרות ודאי אלים טובא דכל ישראל בחזקת כשרים הן ולא חשדינן לאיניש מספיקא ברשיעא ואפילו מדרבנן לא החמירו לפסלו משא"כ בההיא דינאי לא שייך חזקת כשרות דהא אף לדברי העדות הפוסלין לא איתרע חזקת כשרות דידה במה שנשבית דהא אנוסה היא וכן בכל הנך דמייתי התוס' בדיבור זה לא שייך בשום א' מהם חזקת כשרות כי האי ומש"ה איכא למימר שפיר דתרי ותרי ספיקא דרבנן מיהו הוי להחמיר מספק כן נ"ל נכון ודו"ק:

קונטרס אחרון מהדורא בתרא בתוספות בד"ה אנן אחתינן שהקשו התוס' על שיטת רש"י ז"ל. וכתבתי ליישב בשני דרכים אלא דעל מה שכתבתי בתירוץ השני דבשמעתין דבן גרושה שייך חזקת כשרות דאבוה משא"כ בעובדא דינאי לא איתרע חזקת כשרות דידה שהרי נאנסה ובאמת לכאורה יש לפקפק ע"ז דאכתי שייך חזקת כשרות דאבוה דינאי ודאימא דמסתמא לא עבדו איסורא דשבויה לכהן אלא דמ"מ יש ליישב ולחלק כיון דאף לפי העדים שהעידו לאחר זמן שנשבית אפ"ה בשעה שהחזירה לא היו עדים והיתה נאמנת לומר שלא נשבית או שאביו של ינאי אפשר שהיה יודע שלא נטמאת והיה נאמן על עצמו כיון שלא היו עידי שבויה באותו פעם ואדרבא צריך עיון דהא משנה שלימה היא דאם משניסת באו עידי שבויה הרי זו לא תצא וא"כ מסתמא אין הבנים חללים ועיין בחידושי פ' האומר:

בא"ד ואמרינן נמי לעיל בפ"ק לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה כו' עכ"ל ולענ"ד אין בזה סתירה לשיטת רש"י דההיא דפ"ק נמי לאו משום דחזקת האם לחוד מהני לבת אלא דטענת ברי של האם מהני לבתה דע"א נאמן באיסורין ואפילו קרוב נאמן תדע דהא לקושטא דמילתא אפילו האם גופא לאו מטעם חזקת היתר לחוד מכשיר ר"ג אלא שטוענת ברי כדקאמר להדיא נאמנת וכדמשמע מכולה סוגיא דהתם דלר"ג אלים ליה ברי ושמא וכ"ש דמהני טפי ברי דידה לגבי הבת דהא קי"ל ע"א נאמן באיסורין ואפילו קרוב. ושבויה גופה תוכיח דהכל נאמנין להעידה אפילו בנה ובתה ואביה ואמה חוץ מיבמה ובעלה וכ"ש דא"ש טפי לפמ"ש התוס' דף י"ג ע"ב בד"ה השבתנו על המעוברת דעיקר טעמא דר"ג משום דאשה מזנה בודקת ומזנה וכתב כן כדי לחלק בין מעוברת לשבויה כדפרישית התם וא"כ אזלא לה קושייתם דהכא דבפשיטות מצינן למימר דאף למאי דקי"ל כמ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה היינו משום דאיכא כל הני טעמי חזקת היתר וברי של האם ואשה מזנה בודקת ומזנה. משא"כ בעובדא דינאי דליכא אלא חזקת האם לחוד איכא למימר דיפה כתב רש"י ז"ל דלא מהני לינאי חזקת האם כנ"ל ליישב שיטת רש"י ז"ל ובפרק האומר אבאר יותר ודו"ק:

בא"ד וגם אין לומר כמו שתירץ ר"ת כו' לפי שכל הנשים היו בחזקת שבויות כו' עכ"ל. נ"ל דאין כוונתו של ר"ת ז"ל מטעם עיר שכבשוה כרקום דכל הכהנות פסולות כמתניתין בדף הסמוך וכמו שהבין הרשב"א ז"ל בחידושיו פרק האומר בכוונת ר"ת. ומחמת כן הקשה על פירושו כמו שהקשה ר"י כאן דהא ודאי ליתא דהא ר"ת ז"ל גופא פירש לקמן דבכרקום של מלכות אחרת אינן פסולות ומודיעים ודאי כרקום של מלכות אחרת היה. ועוד מאן יימר שלא היה מחבואה אחת המצלת על כולן. אע"כ דעיקר כוונת ר"ת דנהי דמצד כבישת הכרקום לא מיפסלא מ"מ רוב הנשים נשבו ממש והוליכן השבאין עמהם. והו"ל כשבויה ממש דפסילי אלא דאפ"ה לא שייך לומר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי איתתא אחזקתה שלא נשבית דאיתרע לה האי חזקה טובא כיון דרוב הנשים נשבו ורובא וחזקה רובא עדיף. ואע"ג דאפשר לומר דלאו רוב גמור הוא דהו"ל רובא דתליא במעשה אם נשבית אמו של ינאי. אפ"ה איתרע ליה מיהא טובא חזקת שלא נשבית כן נ"ל ליישב שיטת ר"ת ז"ל. ולולי שאיני כדי להשיב את האר"י בעל התוספות מ"מ ללמוד אני צריך דאדרבה ממה שהקשה ר"י על ר"ת משם ראיה לפירוש ר"ת דאלת"ה מאי בעי אביי למימר התם אלא לאו בעד א' ובעי לאתויי ראיה דעד אחד שזינתה נאמן לאוסרה ואטו ס"ד דאביי דעד א' בשבויה נאמן ומש"ה הורידוהו לינאי מכהונתו והא משנה שלימה שנינו ואם יש עדים שנשבית דמשמע שני עדים ואפילו על ידי קול שנשבית אמרינן לעיל עדים בצד אסתן ותאסר. ואביי גופא נמי בפ"ק דקידושין אמר אם הקילו בשבויה דאמרינן עדים בצד אסתן משום דמנוולא נפשה לגבי שבאי אלמא דמודה דקול לגבי שבויה לאו כלום הוא וכ"ש ע"א דגרע מקול כמ"ש התוספות לעיל בשמעתין בד"ה והאמר רבי יוחנן והא דבעי אביי למימר דאשתו זנתה בע"א נאמן לאוסרה ע"כ היינו משום ששותקת ואיכא רגלים לדבר שאומר אמת וכמ"ש שם התוספות. וא"כ ע"כ צ"ל בפי' ר"ת דבאמו של ינאי נמי איכא רגלים לדבר שנשבית כיון שידוע לכל שמודיעים נכבשה ורוב הנשים שבה היו בחזקת שבויות וא"כ מייתי אביי שפיר לענין ע"א שזינתה דבאיכא רגלים לדבר ע"א נאמן כן נראה לי נכון וברור בעז"ה ליישב שיטת ר"ת ז"ל ומיהו ר"י ורשב"א שהקשו על ר"ת יש להם שיטה אחרת בסוגיא דע"א שזינתה ודעתי לפרש בפ' האומר ודוק היטב:

גמרא ורשב"ג סבר אנן אחתינן ליה ואנן מסקינן ליה אף דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן ולא מוקמינן אחזקה, הכא בתרומה דרבנן הקילו כ"כ בתוס'. וקשה לי הא מתני' ע"כ בתרומה דאורייתא מיירי מדקתני ר"י אומר אין מעלין לכהונה עפ"י עד אחד, ואמרינן לעיל דטעמיה משום דמעלין מתרומה ליוחסין, וזהו ע"כ מתרומה דאורייתא, ואף לשינויי דטעמא דר"י משום גומלין, ע"כ איירי מתרומה דאורייתא כמ"ש תוס' לעיל (דף כד ע"א ד"ה וכן ב' אנשים) [ אאב"ה עי' מ"ש אבא מארי מ"ו ני' במתני' לעיל] ואי דמיירי בתרומת דגן בזה"ז. דלמ"ד מעלין מתרומה ליוחסין גם מתרומה זו מעלין, א"כ שוב יקשה, הא כיון דיעלו ליוחסין הוי כדאורייתא ואמאי מהני תרי ותרי:

תד"ה ואנן אחתינן ליה כו' ואמרינן נמי לעיל למאן דמכשיר בה, מכשיר בבתה, [ אב"ה עי' מ"ש אבא מארי מ"ו זצוק"ל בקידושין דף סו]:

בא"ד ועוד כיון דתרי ותרי ספיקא דרבנן יש לאוסרה כדאמרי' גבי ינאי לא זכיתי להבין, דמה עדיפות קושיא מכח דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן וע"כ כוונתם דאם תרי ותרי הוי ס' דאורייתא ומסלקין כל החזקות, מוקמינן סוגיא דיבמות באומרת ברי לי, וכמ"ש התוס' ביבמות, אבל למ"ד תרי ותרי ספיקא דרבנן דמדאוריי' מוקמינן אחזקת היתר ורק מדרבנן החמירו, הרי דלא מסלקין לחזקה, ממילא היכא דאיכא חזקת איסור הוי חזקה דאורייתא ולא מהני ברי, והא זהו עצמו קושייתם הראשונה, ומה הוסיפו להקשות בדרך ועוד, וצריך אני לרב בהבנת כוונתם: