Commentary page

Gittin 82a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Gittin 82a

Gittin 82a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 295 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

דקא מדלג ותני חד חד שהולך ומחסר העדים מן הקשרים אחד אחד בכל דילוג ודילוג שמנה במשנתנו לא דילג אלא אחד במנין הקשרים:

שמע מינה האי קרוב חתים בין בתחילה קודם לכשרים בין באמצעו בין בסופו:

מדלא קבע ליה מקום לקרחה במתני':

ושמע מינה מדלא קבע מקום שמע מינה דכל גיטין ושטרות מקושרים היוצאין בבית דין להעיד על חתימת העדים לקיימו:

מכל תלתא סהדי דחתימי ביה שיכירו עדי השוק את חתימתן מקיימינן ליה לגיטא ואפילו הן מפוזרין כגון אם יש בו י' עדים ועדי השוק מכירין את כתב הראשון והשלישי והחמישי ולא בעינן שיכירו אותן שלשה רצופין:

דאי ס"ד בעינן רצופין אמאי לא הוכשרו בו אלא השלמת קרוב אחד ומשום דלמא אתי לקיומיה בשני קרובים וחד כשר כדאמרינן לעיל:

ליקבע ליה מקום להשלמת קרובים:

או בתחילה קודם לשנים הכשרים בכל שלשה ושלשה החתומין בו:

10 more comments on this page.

Rashi on Gittin 82a · Sefaria

Tosafot

צא והשלם עליו עבד מן השוק אומר ר"י דהך דהכא פליג אדחזקיה דאמר בפרק גט פשוט (ב"ב דף קסב:) מילאהו בקרובים כשר דמשמע דוקא קרובים כשרים למילוי ומעשה בא לפני רבינו משולם באחד שכתב גט לאשתו והחתים עליו ב' עדים ואחר זמן החתים עליו עד שלישי והכשירו מסברא דהא דאמרינן דאין עדי הגט חותמין זה בלא זה היינו בשנים או שזימן שלשה יחד שאין הגט יכול להיות בפחות אז יחתמו כולם זה בפני זה אבל כשהגט נגמר בשנים ולא היה אז דעתו להחתים יותר כשחזר והחתים שלישי אין נפסל בכך כיון שנגמר ע"י הראשונים ור"ת הביא ראיה מכאן דכשר דלישנא דצא והשלם עליו עבד מן השוק משמע שכבר חתמו הראשונים ולא היה צריך כי אם להשלים אלמא כיון שכבר הוכשר הגט ע"י הראשונים תו לא מיפסיל בהשלמת אחרים זה שלא בפני זה ומיהו בקונטרס פירש והסופר והעדים בפנינו ועדיין לא נמסר משמע שסובר דבעינן זה בפני זה ומה שפירש ועדיין לא נמסר לה ר"ל שהעדים לא חתמו עדיין ולהכי לא נמסר לה וחותמין כולן זה בפני זה אך מה שפי' שהסופר בפנינו בחנם פירש דמה לנו אם הלך לו הסופר וכן פירש הר' אלחנן דנראה לפוסלו דכיון שבא להחתים שלישי גילה בדעתו שלא יהא גט עד שהחתים שלישי וחתימתו אין כלום כיון שלא חתמו זה בפני זה:

מתני' המגרש אבל בעל מנת מודו ליה - לכאורה היה נראה דדוקא בעל מנת שלא תינשאי מודו דלא הוי שיור משום דהותרה אצלו בזנות אבל בעל מנת שלא תיבעלי ולא תינשאי הוי שיור כמו חוץ ולהכי נקט בברייתא בסמוך על מנת שלא תינשאי גרידא דבשלא תינשאי ולא תיבעלי מודה ר' אליעזר דהוי שיור כמו חוץ וכן משמע קצת דהא לקמן פריך ארבי יוסי הגלילי דאמר היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה במאי אי בעל מנת הרי הותרה אצלו בזנות אלא בחוץ ואי בעל מנת שלא תינשאי ולא תיבעלי קאמר רבי אליעזר נמי לא הוי שיורא מאי קאמר הרי הותרה אצלו בזנות ועוד למאי דמוקי לה בחוץ אדמקשה ר' יוסי הגלילי לרבי אליעזר מחוץ ליפרוך להו לרבנן דמודו בעל מנת שלא תינשאי ושלא תיבעלי דלא הותרה אצלו בזנות ומיהו נראה לר"י דאפילו בעל מנת שלא תינשאי ושלא תיבעלי מודו רבנן דלא הוי שיורא דכיון דאין אוסרה אלא בלשון תנאי הוי כאילו הותרה לכל ולהכי לא מצי פריך מידי רבי יוסי הגלילי אדרבנן וכי קאמר אילימא בעל מנת הרי הותרה אצלו בזנות הוה מצי למיפרך שאפילו לא הותרה אצלו בזנות כגון על מנת שלא תינשאי ולא תיבעלי דהרי הותרה לכל כיון דלא אסרה אלא דרך תנאי אלא נקט קושיא פשוטה ע"מ שלא תינשאי גרידא הנזכר בברייתא דאל"כ אדמפליג בסמוך בין ע"מ לחוץ לפלוג בע"מ גופיה ועוד דקאמר או דלמא האי אלא ע"מ הוא כו' אף על גב דבאלא אסיר נשואין ובעילה אפ"ה לא הוי שיור אף על גב דבחוץ מודו להו ובסמוך דקאמר ומתניתין דאוקימנא בחוץ מאי טעמא דרבי אליעזר אבל לרבנן אפילו בעל מנת שלא תינשאי ולא תיבעלי אתי שפיר מידי דהוי אכל תנאים דעלמא:

אם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול פירוש לפי שלא נכתב הגט אלא על תנאי זה ואין כאן כריתות משמע דוקא חוץ דלא הוה כריתות חזר ומחקו פסול אבל שאר מחקין כשרין בגט רק שיעשה קיום המחק לפני שריר וקיים ומ"מ נהגו העולם להחמיר:

אמר רבינא תא שמע כל הבתים כו' ומדתנן בריש זבחים (דף ב.) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה לא הוה מצי לאיתויי ראיה דהתם לא שייך לא על מנת ולא חוץ ואותו אלא לא הוי אלא לשון רק או אבל:

Tosafot on Gittin 82a · Sefaria

Rashba

אמר אביי שמע מינה האי קרוב כלומר שבמקושר חתים בין בתחילה בין באמצע בין בסוף, ולמחתם פסול או קרוב בשאר שטרות שאינן מקושרין כתבתי בריש פרק המביא בתרא בסיעתא דשמיא.

אמר להו [ליה] צא והשלם עליו עבד מן השוק מלשון השלמה משמע שכבר נשלם והיה חסר עד להשלים, ומכאן היה מביא רבנו תם ז"ל ראיה לגט פשוט שנחתם בשני עדים כשרים והוסיף בו הבעל עד שלישי שלא בפני העדים שהוא כשר וכן שכן הוא שכאן הוא צריך להשלמה ושם החתימו בחנם, והרב רבי משולם היה מכשירו מסברא דהא דאמרינן עידי הגט אין חותמין זה בלא זה היינו דוקא בשנים שאין הגט נגמר עד שיחתומו דהוי דומיא דכולכם אי נמי בעשרה המזומנים בתחילה לכך אבל היכא שכבר נגמר הגט בשנים מה לנו אם יחתום עוד עד שלישי שלא בפני השנים הראשונים דכיון שלא היה מתחלה בדעתו להחתים בו יותר לא שייך למיגזר ביה משום כולכם דלא דמי לה כלל, ומקצת מרבותינו הצרפתים ז"ל אמרו דיש לפסלו משום דכיון שחזר הבעל והחתים בו עד שלישי הרי גלה בדעתו שאינו רוצה שיהא הגט גט אלא אם כן תועיל חתימתו של זה והיא אינה מועלת לפי שחתם שלא בפני האחרים והוה ליה כאלו בטלו הבעל, והדבר צריך תלמוד.

ובחוץ הוא דפליגי רבנן עליה דרבי אליעזר דהא שייר ליה בגט כלומר שאין זה כריתות שהרי אינו כורת לגמרי דלגבי האי אכתי אגידא ביה ואין זה כריתות, אבל בעל מנת מודו ליה מידי דהוה אכל תנאין דעלמא דאין פוסלין בגט, והאיעל מנת משמע אפילו דומיא דחוץ כגון דאמר לה על מנת שלא תנשאי לו ולא תבעלי לו דלא הותרה אצלו אפילו בזנות והיינו דאמרינן לקמן כל תנאין דעלמא לא שייר ליה בגט והכא שייר ליה בגט, והשתא הוה משמע ליה דאין זה שיור בגט דהא לא משייר בגט כלל שאינו אומר לה שלא תהיה מותרת לזה אלא הוה ליה כאלו מתירה לכל ואפילו לזה ומגורשת היא אצלו ומתנה עליה מצד אחר על מנת שלא תבעל לו לא בנשואין ולא בזנות, ולקמן הוה משמע ליה דמכל מקום כיון דלעולם אסורה לזה בין בזנות בין בנשואין שייר בגט דאכתי אסירא להאי מחמתן והלכך שיור בגט איכא ולא דמי לשאר תנאין דליכא שיורא בגט, ותדע לך דהכא על מנת דומיא דחוץ קאמר מדלא מפליג אלא בין על מנת לחוץ ואם איתא לפלוג וליתני בעל מנת גופיה [בנדפס: בין על מנת שלא תנשאי] בין על מנת שלא תנשאי לו ולא תבעלי לו, והא דאמרינן לקמן גבי נענה רבי יוסי הגלילי ואמר היכן מצינו אסורה לזה ומותרת לזה, במאי אילימא בעל מנת הרי הותרה אצלו בזנות אלא בחוץ, דאלמא בעל מנת לא משכחת לה שתהא אסורה לו בזנות דאם כן מאי קושיא אפילו בעל מנת משכחת לה לדרבי יוסי הגלילי כגון דאמר לה על מנת שלא תנשאי לו ולא תבעלי לו, אלא ודאי משמע דעל מנת כי האי הרי הוא כחוץ ומאן דפליג בעל מנת כי האי פליג נמי בחוץ ומאן דפליג בחוץ בהאי נמי פליג, יש לומר דסבירא ליה למקשה דאם איתא דרבי יוסי הגלילי כמאן דאמר בעל מנת פליגי מסתמא אעל מנת שלא תנשאי לפלוני גרידא השנוי בברייתא היה משיב תשובתו, כן תירצו בתוספות, ויש מפרשים דהא דקאמר הרי הותרה אצלו בזנות הוא הדין דהוה מצי למימר הרי הותרה אצלו בין בזנות בין בנישואין דמגורשת גמורה היא אצלו כשם שהיא מגורשת אצל כל אדם אלא שחזר ואסרה עליו בתנאי, וכיון אצלו בגט אף שנאסרה בתנאי המותר מותר לכל קרינן ביה, אלא שיש עליה תנאי שלא תבעל לזה כלל לא בזנות ולא בנישואין ומשום הא אף על פי שלא הותרה הותרה אצלו אפילו בזנות משום תנאי לא חשיבא אסורה לזה ומותרת לזה כמול שכתבתי אלא הואיל ומצא קושיא פשוטה בעל מנת שלא תנשאי גרידא המוזכר בברייתא נקט לה, אי נמי איכא למימר דדוקא הותרה אצלו בזנות קאמר וכגון שלא התנה עליה אלא על מנת שלא תנשאי לפלוני דהשתא הותרה אצלו בזנות, והוה ליה לשנויי בעל מנת שלא תנשאי ושלא תבעלי אלא לא ניחא ליה לאוקומה בתרי תנאי שלא תנשאי ושלא תבעלי וניחא ליה לאוקמה בחוץ משום דאידך תנא אמר נמי חוץ.

אלא לאו שמע מינה חוץ הוא שמע מינה כלומר ובחוץ הוא דפליגי אבל בעל מנת אפילו דומיא דחוץ מודו ליה רבנן דמגורשת דלאו שיורא בגט הוא כדפרישית והא דלא בעי הכא מאי טעמייהו דרבנן דמודי בעל מנת כדבעי לקמן לרבי אליעזר, משום דהכא מן ההוא טעמא סלקי דמעיקרא הכי איבעיא לן או דילמא בחוץ הוא דפליגי אבל בעל מנת מודי ליה מידי דהוה אכל תנאין דעלמא, ולקמן נמי כי איבעיא לן מאי טעמא דרבי אליעזר עיקר בעיין לאו משום דרבי אליעזר היא דאדרבה טעמיה דרבי אליעזר מיפשט פשיטא לן מידי דהוה אתנאין דעלמא אלא משום דבעו לפרושי טעמייהו דרבנן הוא דמפרש תחלה טעמיה דרבי אליעזר כלומר כיון דטעמיה דרבי אליעזר מידי דהוה אכל תנאין דעלמא ולטעמא דמסתבר קאמר מאי טעמייהו דרבנן דפליגי עליה ואיצטריך לפרושי דלדידהו איכא לאיפלוגי בין האי לשאר תנאין דעלמא, כך נראה לי.

Rashba on Gittin 82a · Sefaria

Meiri

בסדר טהרות שנינו כל הבתים מיטמאין בנגעים אלא של גוים ופירושו חוץ משל גוים וכמו שדרשו אחוזתכם מיטמאה בנגעים ואין בתי גוים מיטמאין בנגעים ולמדת שלשון אלא חוץ הוא על הדרך שביארנו במשנה ולענין ביאור מיהא שמא תאמר והלא ברוב מקומות מצינו אלא במקום אם לא שהוא כעל מנת ולא במקום חוץ פירשו גדולי המפרשים שמלת אלא מורכבת היא וברוב מקומות היא כמו אם לא והוא כעל מנת אלא שאיפשר לפרשו כלשון חוץ כמו אך לא ושאל עכשו אם נמצא בשום מקום אלא במקום חוץ שאם אתה מוצאו כן בשום מקום אף זה שבכאן יש לפרשו כן ומשני תנא בדבוריה דבכולה מסכתא אשגר לישניה בעל מנת והכא נקטה בלשון אלא וכן פירשו במה שאמרו ועוד בתי גוים מי מיטמאי כלומר שמא אתה מפרש אף זו של נגעים בלשון על מנת ר"ל אם לא ואתה מפרש כל הבתים מיטמאין בנגעים על הסדר האמור בתורה אלא של גוים כלומר אלא אם כן נראו ברשות הגוים תחלה וענין זה מתבאר בלוקח שאם לקח בית המנוגע מישראל אם היה מוסגר יחשב הסגרו כפי ימים שעברו לו בהסגר ואם היה בימי חלוץ עושה לו חלוצו כלומר שלא נשתנה דינו מפני מקחו של זה אם לא נראה הנגע ברשות גוי ר"ל שאם לקחו מן הגוי ונראה הנגע ברשות גוי והתחיל בו הגוי בדיני הנוגעים על פי כהן נשתנה דינו ברשות ישראל ויראה בתחלת ראייה ובדרך זה אתה רוצה לפרשו בלשון על מנת אינו כן שאם כן יש לך לומר שבתי גוים מיטמאין בנגעים מאחר שפירשת שהכהן הביאו לידי הסגר ושאר דיני הנגעים ואטו בתי גוים מי מיטמאי ושמא תאמר והלא משנה שלמה שנינו הלוקח בתים מן הע"א יראו בתחלה ואם כדברינו פשיטא שהרי עד כאן מי הסגירו ולא היה בו דין טומאה כלל פירוש הענין כך הוא יראו כאלו נולדו תחלה ברשות ישראל ולא תאמר כיון שנולדה ברשות הגוי שאינו ראוי ליטמא לא יטמא עוד בנגע זה קמ"ל:

Meiri on Gittin 82a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה צא והשלם כו' מילאוה בקרובים כשר כו' עכ"ל דמשמע דוקא בקרובים אבל בעבד לא כר"ע ממש משום דאתי למימר ששחרריה והא לא תקשי להו אמאי מכשיר התם אפילו בשני קרובים דהיינו בב' שיטין שהרחיקו מן הכתב וכמו שכתבו התוספות בפרק המביא תניין והכא בגט מקושר לא מכשרינן אלא בקרוב אחד די"ל דהתם כיון דלא מכשרינן בקרובים אלא בשנים הראשונים וקביעת מקום דכשרים אינו אלא לבסוף כמו שכתבו התוספות בהדיא פ"ב ליכא למיחש לב' קרובים דלא מקיימינן אלא מב' עדים האחרונים משא"כ הכא בגט מקושר דמכל תלתא מקיימינן ולית בהו קביעת מקום איך להכשיר אלא בקרוב א' כדמסיק אביי ודו"ק:

בד"ה גזירה כו' פירש בקונטרס דמסתמא כו' מאותו טעם נפסל קרוב כו' כדאמרינן כו' עכ"ל יש לדקדק אמאי לא דחו בזה פירוש רבינו תם לעיל דלא בעי הכא שיחתום גם הקרוב זה בפני זה דהא מטעם כולכם ודאי דבעי לחתום זה בפני זה אפילו למאן דאמר משום תנאי כמו שכתבו התוספות בהדיא בפרק ב' ויש ליישב דלכך דקדקו לומר בהך קושיא שהקשו פירש בקונטרס דמסתמא כו' וחיישינן דלמא אמר להו כולכם חתומו כו' עכ"ל אבל לולי פרש"י היה להם לפרש דלאו משום דחיישינן הכא בגט קרח שא"ל כולכם אלא משום דהרואה יאמר דהוה כמו כולכם דהשתא לא תקשי להו דנפסול הכא קרוב ופסול כמו בכולכם ואיכא למימר נמי דרבינו תם מפרש לה הכי ולא בעי הכא זה בפני זה כמו בכולכם גופיה ודו"ק:

תוס' בד"ה אבל בע"מ כו' וכי קאמר אילימא בע"מ הרי הותרה אצלו בזנות ה"מ למפרך שאפילו לא הותרה כו' כיון דלא אסרה אלא דרך תנאי כו' עכ"ל וכה"ג יש לתרץ הא דקאמר לקמן הרי גרושה אצלו בזנות כמ"ש הר"ן ע"ש:

בא"ד דאל"כ אדמפלג בסמוך בין ע"מ לחוץ לפלוג כו' עכ"ל מהכא גופיה דמבעיא לן ומפליג בין ע"מ לחוץ ולא מפליג בע"מ גופיה איכא לאוכוחי הכי ואפשר דאלישנא דמתניתין הוא דמבעיא ליה בכה"ג אי הוה אלא לשון חוץ אי לשון ע"מ וליכא לאוכוחי מידי אבל מדלקמן בסמוך דקאמר אילימא בע"מ הרי הותרה כו' אלא בחוץ ולא קאמר הכי אילימא בע"מ שלא תנשאי הרי הותרה כו' אלא בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי מוכח שפיר אבל מלשון הר"ן נראה דמהכא מדברי האבעיין גופיה מוכח לה הכי אדמפליג כו' גם מה שכתבו התוספות ועוד דקאמר או דלמא האי אלא ע"מ כו' אע"ג דבאלא אסור כו' דבריהם מבוארים יותר בר"ן ע"ש ועיין ברא"ש בזה ראייתם קצת בלשונות אחרים גם מה שכתבו לעיל לפי' הראשון ראיה מדלא נקט בברייתא אלא לא תנשאי כתב הרא"ש לפי' זה ליישב דלאו דוקא נקט הכי והתוספות לא חשו בזה לתרץ דאפשר דלרבותא דר"א נקט הכי ועוד למאי שכתבו לקמן דאפילו בחיי האיש מתיר ר"א היינו דוקא בלא תנשאי גרידא אבל בלא תנשאי ולא תבעלי אסור בחייו דלמא תיאנס מיניה כמ"ש התוספות לקמן ודו"ק:

בד"ה אמר רבינא כו' ומדתנן בריש זבחים כו' דהתם לא שייך לא ע"מ ולא חוץ כו' עכ"ל ק"ק אמאי לא תקשי להו דלפשוט ממתני' דס"פ דלעיל ר"ע אומר אין משלימין עליו אלא קרובים כו' דליכא לפרושי ביה ע"מ ואי איכא לפרושי התם מלשון רק דה"ק משלימין עליו מכל פסולים רק קרובים ה"נ איכא לפרושי הכא הרי את מותרת לכל אדם רק לפלוני אי אתה מותר ודו"ק: :

Chidushei Halachot on Gittin 82a · Sefaria

Penei Yehoshua

המגרש פרק תשיעי

משנה המגרש את אשתו כו' כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם. ויש להקשות למאי דמסיק רבינא בשמעתין דמתניתין בחוץ איירי ומשמע דבעל מנת כ"ע מודו דכשר וכמ"ש הרי"ף ז"ל בשמעתין ויבואר בסמוך א"כ אמאי קאמרי רבנן כיצד יעשה יטלנו כו' ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם וזה שלא כרצון המגרש שרצה לאוסרה על פלוני ואמאי לא קתני תקנתא טפי שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר הרי את מותרת לכל אדם ע"מ שלא תינשאי לפלוני והא דלא קשיא לי על בעל האיבעיא אמאי לא פשיט ממתני' איכא למימר דאפ"ה קמיבעיא ליה אי פליגי בחוץ מדאורייתא אבל בע"מ מודו רבנן דהוי גט מדאורייתא אבל מדרבנן מיהא אסור לגרש בו מהני טעמי דקאמרי רבי טרפון ורבי עקיבא לקמן בברייתא דארבעה זקנים. ונהי דאינהו מדאורייתא איירי אכתי איכא למימר דתנא דמתני' לא משמע ליה הני טעמי מדאורייתא אבל חששא דרבנן מיהא איכא משא"כ למסקנא ודאי קשה שהרי כמעט כל הפוסקים כתבו דאפילו לכתחילה יכול לגרש בתנאי דע"מ שלא תנשאי לפלוני וא"כ תיקשי להו מתניתין. ולכאורה היה נראה מזה דאף אי אמרינן בע"מ מודו רבנן דהגט כשר לגמרי אפ"ה לא תינשא לשום אדם כל ימי חיי פלוני דחיישינן דלמא לא מקיימא לתנאה וכ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו בשם כמה גאונים וכ"כ התוספות להדיא ביבמות דף י' ע"ש. אלא לשיטת המתירין לינשא מיד כמ"ש הרשב"א ז"ל בשם גאונים אחרים והסכים עמהם וכ"כ התוספות בשמעתין בד"ה שר"א מתיר לכל אדם וא"כ תיקשי להו מתניתין והנלע"ד בזה דאף אי אמרינן דבע"מ כשר לגמרי אף לגרש לכתחילה מ"מ היכא דקאמר מעיקרא חוץ מפלוני תו לא מהני מאי דאמר לה בתר הכי ע"מ שלא תינשאי לפלוני דאכתי לא נתבטלו דבריו בזה מאי דאמר מעיקרא חוץ מפלוני דאפשר דאכתי במילתא קמייתא קאי אלא הא דקאמר על מנת בא להוסיף לאוסרה על פלוני אפילו לאחר מיתתו וא"כ כשאמר מעיקרא חוץ לא נתבטלו דבריו אא"כ אמר לה הרי את מותרת לכל אדם כנ"ל ועדיין צ"ע:

גמרא האי אלא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן אבל בע"מ מודו ליה. ויש לדקדק אמאי לא מיבעיא ליה נמי דפליגי בתרוייהו וקתני חוץ להודיעך כחו דר"א דשרי אפילו בחוץ דהו"ל כחא דהתירא ומכ"ש דקשה יותר לשיטת הרמב"ן ז"ל דלמסקנא דפשיט רבינא דמתני' בחוץ היינו דפליגי בתרוייהו וא"כ מעיקרא אמאי לא מיבעיא ליה הכי. תו קשיא לי דהוי מצי למיבעיא נמי דבחוץ פליגי אבל בעל מנת כ"ע מודו דאסור דנהי דמטעמא דשיור בגט פשיטא דחוץ חמיר טפי אכתי איכא למימר דר"א לית ליה טעמא דשיור בגט ואפ"ה מודה בע"מ דאסור מטעמא דרבי טרפון לקמן בברייתא דארבעה זקנים דהו"ל עוקר דבר מן התורה לענין יבום או כלישנא קמא דר' עקיבא דאיכא חשש ממזרות בע"מ משא"כ בחוץ כדאיתא לקמן. תו קשיא לאידך צדדא דקאמר או דילמא בע"מ פליגי אבל בחוץ לכ"ע אסור ומאי פסקא דהאיכא למימר איפכא דבעל מנת פליגי בטעמא דר"ט ולישנא קמא דר"ע דרבנן אית להו ולר"א לית ליה אבל בחוץ כ"ע מודו דשרי מיהא בהא מצינן לתרץ לפמ"ש בסמוך דבעל האיבעיא הוי סבר דבע"מ אפי' את"ל דלכ"ע שרי אפ"ה אסורה לינשא לשום אדם כל ימי חיי פלוני ואף שהתוס' כתבו בד"ה שר' אליעזר מתיר לכל אדם היינו אפילו בחיי פלוני היינו משום דלישנא דר"א דברייתא משמע להו הכי וכמו שאפרש בדבריהם לקמן משא"כ בעל האיבעיא דע"כ לא הוי ידע להאי ברייתא א"כ קסלקא אדעתיה דאסורה לינשא מדרבנן כל ימי חיי פלוני כמו שהוכחתי דאי ס"ד דע"מ מותרת מיד אדקתני כיצד יעשה יטלנו ויחזור ויתננו ויאמר הרי את מותרת לכל אדם הול"ל שיחזור ויאמר ע"מ שלא תנשאי לפלוני אע"כ דבכה"ג אסורה לינשא ותנא אתקנתא דהתירא מהדר וא"כ מה"ט גופא לא המ"ל דבע"מ פליגי אבל בחוץ כ"ע מודו דשרי דא"כ הול"ל כיצד יעשה יטלנו ויחזור ויאמר חוץ מפלוני אבל אכתי קשיא הני תרתי קושיות קמייתא. והנראה מזה דבעל האיבעיא לא הוי ידע האי ברייתא דלקמן ולא סליק אדעתיה שיש שום סברא להחמיר בע"מ טפי מבחוץ ומה"ט נמי לא מספקא ליה אי פליגי בתרווייהו דנהי דבעלמא מצינן כה"ג טובא בש"ס דאיכא למימר דפליגי תנאי בתרתי ואשמעינן כחא דהתירא היינו היכא דתרתי מחד טעמא איתנהו משא"כ הכא דפלוגתא דע"מ היינו בסברא ופלוגתא דחוץ היינו בדרשא דקרא והיתה לאיש אחר לרבי ינאי א"כ מהיכא תיתי נאמר דפליגי בתרי מילי ובתרי טעמי ואף להרמב"ן ז"ל דלמסקנא פליגי בתרתי היינו משום דברייתא דד' זקנים הכי משמע ליה ומהטעם שאפרש בסמוך במילתיה דר' ינאי כן נ"ל ובסמוך אפרש עוד בדרך אחר ודו"ק:

תוספות בד"ה אבל בע"מ מודו כו' ועוד למאי דמוקי לה בחוץ אדמקשה ר"י הגלילי לר"א מחוץ ליפרוך לרבנן דמודו בע"מ כו' עכ"ל. ונראה מלשון התוס' דסברי כשיטת הרי"ף ז"ל דלמסקנא בע"מ מודו רבנן ודלא כשיטת הרמב"ן ז"ל דמאן דמוקי פלוגתייהו בחוץ היינו דפליגי בתרתי דא"כ אין מקום לדברי התוס' בזה ומה שיש לי לדקדק בזה יבואר ממה שאכתוב לקמן בברייתא דד' זקנים ע"ש:

בא"ד ומיהו נראה לר"י עיין מה שכתב הרא"ש ז"ל בשם הריטב"א ז"ל בענין אחר:

בד"ה אמר רבינא ת"ש כו' ומדתנן בריש זבחים כל הזבחים כו' עכ"ל והקשה מהרש"א ז"ל דהו"ל לאקשויי מהא דתנן שילהי פרק הזורק אין משלימין עליו אלא קרוב כו' ע"ש. ולענ"ד לא קשה מידי דודאי כל לשון אלא הסמוך אצל אין ודאי חוץ הוא שכן הוא הלשון במקומות הרבה לאין מספר אלא הא דמספקא לתלמודא בהאי אלא דמתני' היינו משום דקתני לכל אדם אלא לפלוני וכל היכא דקתני כל שייך למיתני בפי' חוץ כדאמרי' בעלמא בכל מערבין חוץ ואמרי' התם אין למידין מהכלל אפי' במקום שנאמר חוץ ומש"ה מספקא ליה דאיכא למימר דהאי אלא ע"מ הוא מדלא קתני חוץ וע"ז מקשים התוספות מכל הזבחים דאע"ג דקתני כל אפ"ה קתני אלא. אלא דלענ"ד יש ליישב ג"כ קושית התוספות דהא דקתני התם כל הזבחים כשירין אלא שלא עלו האי אלא לא אתא למעט מריבויא דכל דקתני ברישא דאדרבא בכל הזבחים הדין כן ואדרבא היכא דממעט מכללא דכל קתני חוץ דהא קתני התם חוץ מן הפסח וחטאת משא"כ הכא דהאי אלא לפלוני אתא לאפוקי מכללא דלכל אדם הו"ל למיתני חוץ ומש"ה מספקא ליה אי ע"מ הוא ומש"ה פשיט רבינא מההיא דכל הבתים דאע"ג דקתני כל הבתים אפ"ה לא קתני חוץ משל עכו"ם וקתני אלא אלמא דלעולם חוץ הוא כנ"ל נכון וברור:

Penei Yehoshua on Gittin 82a · Sefaria

Original text

Segment 1

דְּקָא מְדַלֵּג וְתָנֵי חַד חַד; שְׁמַע מִינַּהּ.

as it teaches by skipping one by one. The examples given relate to one witness missing, e.g., seven ties and six witnesses, and so on. They do not include a case in which two witnesses are missing, e.g., seven ties and five witnesses. This indicates that the dispute between Rabbi Akiva and Ben Azzai is only with regard to the signature of one witness. The Gemara affirms: Conclude from it that this is so.

Segment 2

אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ, הַאי קָרוֹב חָתֵים אִי בָּעֵי – בֵּין בַּתְּחִילָּה, בֵּין בָּאֶמְצַע, בֵּין בַּסּוֹף.

Abaye said: Learn from it that this relative, who is allowed to sign a folded and tied bill of divorce, can sign if he wants to sign, either at the beginning, as the first signature, in the middle, or at the end.

Segment 3

מִמַּאי – מִדְּלָא קְבַע לֵיהּ מָקוֹם. וּשְׁמַע מִינַּהּ: מִכֹּל תְּלָתָא מְקַיְּימִינַן, וְלָא בָּעֵינַן רְצוּפִין.

From where does Abaye infer this? From the fact that it did not designate a place for him to sign. And learn from it, as well, that from any three of the witnesses who signed on a folded and tied bill of divorce, we can ratify the bill of divorce, i.e., it can be ratified based on their signatures. And we do not need to confirm the signatures specifically of three consecutive witnesses.

Segment 4

דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בָּעֵינַן רְצוּפִין, לִקְבַּע לֵיהּ מָקוֹם לְהַאי קָרוֹב – בַּתְּחִילָּה אוֹ בָּאֶמְצַע אוֹ בַּסּוֹף; וְלַכְשַׁר בֵּיהּ טוּבָא.

As if it enters your mind that we need consecutive witnesses, then they should designate a place for this relative to sign, in the beginning, or in the middle, or at the end, and they should then validate the use of many disqualified witnesses. It could have been instituted that every third witness may be disqualified. Since in any group of three witnesses, two of them would be valid, more than one disqualified witness could be allowed. Since it is possible to ratify a bill of divorce by confirming signatures that are not consecutive, and therefore there is concern that the court will rely on two disqualified witnesses, the Sages consequently allowed the use of only one disqualified witness.

Segment 5

כִּי אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי, אֲמַר לֵיהּ: צֵא וְהַשְׁלֵים עָלָיו עֶבֶד מִן הַשּׁוּק.

With regard to the halakha concerning the dispute in the mishna, it is related that when they came before Rabbi Ami with a question pertaining to a bare bill of divorce that needed more witnesses, he said to the person overseeing: Go out and complete it even with a slave from the general public, in accordance with the opinion of ben Nannas.

Segment 6

הֲדַרַן עֲלָךְ הַזּוֹרֵק

MISHNA: With regard to one who divorces his wife and said to her while handing her the bill of divorce: You are hereby permitted to marry any man except [ ella ] for so-and-so, Rabbi Eliezer permits her to remarry based on this divorce. And the Rabbis prohibit her from remarrying, as their bond is not entirely severed by this divorce, and she is therefore still considered his wife. What should he do so the divorce may take effect? He should take it from her and hand it to her again, and he should say to her: You are hereby permitted to marry any man. If he wrote his qualification inside the bill of divorce, even if he then erased it, the bill is invalid since it was not written in a valid manner.

Segment 7

הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר לָהּ: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם, אֶלָּא לִפְלוֹנִי״. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יִטְּלֶנּוּ הֵימֶנָּה וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ, וְיֹאמַר לָהּ: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם״. כְּתָבוֹ בְּתוֹכוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּמְחָקוֹ – פָּסוּל.

GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: What is the meaning of this word ella in the husband’s statement? Does it mean except, i.e., the husband intended to divorce his wife in a manner that would render her permitted to marry only a limited group of men? Or does it mean: On the condition, i.e., the husband intended to grant her full divorce on the condition that she would not marry so-and-so?

Segment 8

גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: הַאי ״אֶלָּא״ – ״חוּץ״ הוּא, אוֹ ״עַל מְנָת״ הוּא?

The Gemara elaborates on how this dilemma affects the understanding of the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis: Does ella mean except, and therefore it is specifically with regard to the exception of a certain man from the intended divorce that the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer and hold that the divorce is invalid? This would be because in a case where the husband noted an exception, it is as if he left out part of her bill of divorce; since she is not permitted to remarry anyone she wishes it does not entirely sever the bond between them. But with regard to divorce on the condition that she will not marry a certain man the Rabbis agree with Rabbi Eliezer that it is valid, just as is the case with regard to any typical condition which the husband attaches to the divorce of his wife.

Segment 9

״חוּץ״ הוּא – וּבְ״חוּץ״ הוּא דִּפְלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּהָא שַׁיַּיר לַהּ בְּגֵט; אֲבָל בְּ״עַל מְנָת״ – מוֹדוּ לֵיהּ, מִידֵּי דְּהָוֵה אַכֹּל תְּנָאֵי דְּעָלְמָא;

Or perhaps this is the meaning of ella : On the condition? Accordingly, it is specifically with regard to divorce on the condition that the wife will not marry a certain man that Rabbi Eliezer disagrees with the Rabbis and allows her to remarry based on this divorce; but with regard to the exception of a certain man from the woman’s right to remarry he concedes that the divorce is invalid as the husband left out part of her bill of divorce.

Segment 10

אוֹ דִלְמָא ״עַל מְנָת״ הוּא – וּבְ״עַל מְנָת״ הוּא דִּפְלִיג רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַדְּרַבָּנַן; אֲבָל בְּ״חוּץ״ מוֹדֶה – דְּהָא שַׁיַּיר לַהּ בְּגֵט.

Ravina said: Come and hear a solution to this dilemma from the following mishna ( Nega’im 12:1): All houses become ritually impure through leprous sores of the house except [ ella ] for those belonging to gentiles. Granted, if you say that the meaning of the word ella is except, this mishna is well understood. But if you say that its meaning is on the condition, the resulting interpretation of this mishna is that the houses of Jews become impure only on the condition that the houses of gentiles do not become impure; consequently, if the houses of gentiles become impure, the houses of Jews do not become impure. Does this interpretation make any sense?

Segment 11

אָמַר רָבִינָא, תָּא שְׁמַע: כׇּל הַבָּתִּים מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים, אֶלָּא שֶׁל גּוֹיִם. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא ״חוּץ״ הוּא – שַׁפִּיר; אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ ״עַל מְנָת״ הוּא – עַל מְנָת דְּלָא מִיטַּמּוּ בָּתֵּי גוֹיִם הוּא דְּמִיטַּמּוּ בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל, הָא מִיטַּמּוּ בָּתֵּי גוֹיִם – לָא מִטַּמְּאִי בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל?!

Moreover, an objection against this interpretation may be raised as follows: Do the houses of gentiles become ritually impure at all? But isn’t it taught in a baraita that from the verse: “And I put the plague of leprosy in a house of the land of your possession” (Leviticus 14:34), it is derived that only the land of your possession, i.e., the houses of Jews, becomes impure through leprous sores of the house, but the houses of gentiles do not become impure through leprosy? Rather, conclude from the mishna that the meaning of ella is except. The Gemara concludes: Conclude from it that ella means except.

Segment 12

וְעוֹד, בָּתֵּי גוֹיִם מִי מִטַּמְּאִי?! וְהָתַנְיָא: ״וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחוּזַּתְכֶם״ – אֶרֶץ אֲחוּזַּתְכֶם מִטַּמְּאָה בִּנְגָעִים, וְאֵין בָּתֵּי גוֹיִם מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ ״חוּץ״ הוּא; שְׁמַע מִינַּהּ.

According to this conclusion, our mishna is not in accordance with the opinion of this tanna , as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, said: Rabbi Eliezer and the Rabbis did not disagree with regard to one who divorces his wife and said to her while handing her the bill of divorce: You are hereby permitted to marry any man except for so-and-so; rather, they were in agreement that in that case she is not divorced. With regard to what case did they disagree? It was with regard to one who divorces his wife and said to her: You are hereby permitted to marry any man on the condition that you will not marry so-and-so,

Segment 13

מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא – דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים עַל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר לָהּ: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם, חוּץ מִפְּלוֹנִי״ – שֶׁאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. עַל מָה נֶחְלְקוּ? עַל הַמְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר לָהּ: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם, עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּנָּשְׂאִי לִפְלוֹנִי״ –

Gittin 82a

Gittin 82a

Rashi

Tosafot

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Penei Yehoshua

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text