Talmud Builders

    Commentary page

    Gittin 62a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Gittin 62a

    Gittin 62a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 442 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    נותנת לה אלמא חשודה אשת עם הארץ לגנוב משל בעלה וליתן לחברתה:

    מוריא מורה הוראת היתר לעצמה:

    העיד ר' יוסי כו' ברייתא היא:

    אין עושין חלת עם הארץ בטהרה עם הארץ שאמר לגבל חבר הפרש חלה מעיסתי ועשה אותה בטהרה לא ישמע לו שהרי כבר נטמאה כל העיסה ביד עם הארץ והכהן יסמוך על הגבל שהוא חבר ויהא סבור שהחלה טהורה:

    אבל עושין תחילת העיסה בטהרה:

    בכפישא או באנחותא כלים של בלאי חמתות ואין רגילים ליתן בהם עיסה וטומאה אין מקבלין:

    ואינו חושש הגבל שמא יגע עם הארץ בחלה ויטמאנה ולקמיה מפרש טעמא:

    ואין עושין תרומת זיתיו בטהרה לאחר שהפך זיתים לתתן לבית הבד אין מפרישים בדדים חבירים תרומה מהן לעשותן בטהרה לפי שכבר הוכשרו במעטן ונטמאו והכהן סומך עליהם וסובר שהן טהורים:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Gittin 62a · Sefaria

    Tosafot

    אין עושין חלת עם הארץ בטהרה פי' בקונטרס לפי שכבר נטמאה העיסה ביד ע"ה וכהן יסמוך על הגבל שהוא חבר ויהא סבור שהחלה טהורה ולפירושו אם יפריש ממקום אחר על אותה עיסה חלתו טהורה ונראה דבכל ענין אסור דכל עיקר לא התירו אלא כדי חייו ולא התירו אלא היכא שנוטל שכר מכל העיסה אבל משום שכר חלה גרידא משום ההיא פורתא לא התירו דחיישינן דלמא נגע:

    ומניחה בכליו של חבר נראה דלא נקט כפישא ואנחותא לפי שהן פשוטי כלי עץ ולא חזו לזיתים:

    אין עודרין עם העכו"ם בשביעית והא דקאמר בפרק זה בורר (סנהדרין דף כו.) גבי כהן וחורש יכול לומר לו אגיסטון אני בתוכה לא כמו שפי' בקונטרס שכיר לנכרי דהא משמע הכא דאסור ולא מסתבר לחלק בין חנם לבשכר אלא מפר"ת אגיסטון בקרקע שמקבלים מן המלך לפרוע כך וכך תבואה בשנה כדאמר התם לעיל מינה רבי ינאי מכריז פוקו וזרעו ארנונא בשביעית ושמא סכנת נפשות איכא אם לא יפרעו מס למלך אי נמי קסבר יש קנין לנכרי בארץ להפקיע משביעית אי נמי שביעית בזמן הזה דרבנן אע"ג דמדרבנן אסור לנכרי אחר גבי מלך התירו:

    אשרתא בירושלמי איכא למאן דאמר דהיינו חרש בה טבאות ולבתר שמיטה נסיבא לה מינך ולישראל אמרינן יישר ואיכא למ"ד דלעכו"ם אמר יישר ולישראל שלום עליכם משמע דלכ"ע לעכו"ם אסור לומר שלום עליך ודלא כש"ס שלנו הכא דלא אסרינן לעובד כוכבים אלא כפילת שלום ונראה דלפי' הירושלמי דמחזיקים ידי נכרים בשביעית ושואלים בשלומם חדא מילתא היא שאומר לו חרש בה טבאות:

    שלמא למר פי' בקונטרס ולא היה מתכוין לברכו אלא לבו היה לרבו וצ"ע שלא יהא בזה גונב דעת הבריות ועל חנם פי' כן דלא קאמר אלא דאין כופלין לו שלום:

    פרק שישי האומר

    Tosafot on Gittin 62a · Sefaria

    Rashba

    אין עושין חלת עם הארץ בטהרה פירש רש"י ז"ל מפני שכבר נטמאת החלה והכהן והכהן יסמוך על הגבל שסבור שהיא טהורה, והקשו עליו בתוספות אם כן היכי קתני אין עושין בטהרה ואיך יעשנה בטהרה אחת שנטמאת, ופירשו אפילו לא הוכשרו הפירות או אפילו לא נגע בהן עם הארץ דהשתא טהורה היא אפילו הכי אסור שמא נגע בה ויטמאנה דבשביל שכר מועט לא התירו לו אבל עושין כל עיסת החולין בטהרה כיון דשכרו מרובה משום כדי חייו דגבל התירו לו, ובשם רבינו חננאל ז"ל משום כדי חייו דגבל שיצטרך עם הארץ לעשות כל עיסתו בטהרה ויטול [בנדפס: שכר הרבה ועל ידי כך יהיו הגבלים מוכנין לטהר טהרות בני אדם אבל אם יעשה חלתו בלבד] בטהרה יהיה שכרו מועט ולא ימצאו כדי חייהן ילכו ויתעסקו במלאכה אחרת.

    Rashba on Gittin 62a · Sefaria

    Meiri

    אין עושין חלת עם הארץ בטהרה ר"ל שאם אמר לו עם הארץ לגבל חבר הפרש חלה מעיסתי ועשה אותה בטהרה לא ישמע לו ופירשו גדולי הרבנים מפני שכבר ניטמאת העיסה בידו וכשחבר מפרישה כהן סומך עליו ואוכלה אבל עושין לו העיסה מתחלה בטהרה וכגון שלא הוכשר הקמח ונוטל הימנה תרומה ומניחה בכפישה או באנחותא והם בלאי חמותות שאין מקבלין טומאה וכשבא עם הארץ ליטול נוטל את שתיהן ר"ל העיסה והחלה ואין חוששין שמא נגע בחלה וכגון שהזהרנוהו על כך ואיימנוהו שאם יגע חוזרת לטבלה שמאחר שהזהרנוהו אין חוששין לו הואיל וראינוהו מחזר לתקנה ולנגיעת שוגג לא חיישינן הואיל והזקקנוהו ליתנה בכלים שאין דרכם ליתן חלה בתוכם וכן אין עושין לו תרומת זיתים משהוכשרו במעטן בטהרה אבל עושה לו זיתי חלין קודם שיכנסו למעטן בטהרה ונוטל הימנה כדי תרומה ומניחה בכלים שאין מקבלין טומאה וכשבא עם הארץ ליטול נוטל את שניהם ואין הכהן חושש שמא נגע במזיד שכבר הזהרנוהו ולשוגג לא חיישינן הואיל והזקקנוהו ליתנה בכלים שאין מקבלין טומאה רמי אנפשיה ומדכר ודברים אלו הקלו בהם משום כדי חייו של גבל ובדד זו היא שיטת גדולי הרבנים אלא שיש מקשים היאך אמרו אין עושין בטהרה והלא אי אפשר שכבר ניטמאת ועוד מה הוצרכה ללמדנו ועוד שבתרומת זיתים וזיתי חלין היה לו לומר אין עושין תרומת זיתים מן המעטן אבל עושין מן הסל והם מפרשים שמועה זו בעם הארץ שאמר לגבל גלגל לי עיסה בטהרה והפרש ממנה חלה ועשה אותה בטהרה ושאר העיסה אעשנה לעצמי בטומאה אין שומעין לו אבל עושין לו הכל העיסה והחלה וזה ששאלו וטעמא מאי פירושו מפני מה אין עושין לו חלה בלבד ופירשוה משום כדי חייו דגבל שיטול שכר כל העיסה והפי' נכון:

    כבר ביארנו שאין מסייעין לגוי בשביעית בעבודת קרקע והוא שאמרו אין עודרין לגוי ורוצה לומר בשביעית אלא שאומרין להם שתהא להם הצלחה באותו עבודה וכיוצא בזה הואיל ואין להם עבירה בכך:

    עובדי הגלולים אין נמנעין משאול בשלומן ומכל מקום אין ראוי להאריך עמהם בדברי שלום ביתר מן הרגיל וחוץ לתחום שלום מנהג וזהו הנקרא אצלי כפילת שלום שכל שאדם מאריך בשאלת שלום על הרגיל מורה חבה יתרה ושיכות וכבר ידעת שעבודת הגלולים היתה מושכת את הלב הרבה מצד תועלות שהיו משיגים בעבודתם כמו שאמר ומן אז חדלנו כו' חסרנו כל וכן באחרון של סנהדרין ק"ב ב' אמרי בענין מנשה אלו הוית בההיא שעתא נקטת שיפולא ואזלת בתרה ומתוך כך היו מגדולי החכמים מקדימים שלום להם מפני שהמקדים נותן דרך למשיב להשיב לו כדרך ששאל והיה מקדים לקרא לו כמנהג כדי שישיב לו כפי קריאתו ולא יכנס עמו בשיכות יתר מדאי ואלו היה ממתין שיהא הוא מקדים לו שמא יקדמנו בדברי חבה והתעלסות אהבים והיה הוא צריך להוסיף לו באותו הדרך עד שמתוך כך היו מתאהבים זה לזה ודעתם מתקרבת יותר מדאי והיו האחרים למדים מהם והולכים אחריהם אבל כפילת שלום כפי הרגיל אין בו חשש אע"פ שכופלו וכדרך שאמר באחד מהם שהיה אומר שלמא למר שלמא למר כלומר שלא היה נכנס עמהם בדברים אחרים אלא שלום מנהג ואין לפרשו שלבו היה על רבו כמו שגדולי הרבנים מפרשים שהרי אסור לגנוב דעתן של בריות אפי' של עובדי גלולים כמו שהתבאר במקומו ונמשך למה שכתבנו מה שאמרו שביום אידם לא יכנס לביתו ויתן לו שלום שאף הוא מספר לו ענין האיד הנעשה לשם כוכב פלני או מזל פלני או קדש פלני ושבחו בכך וכך ולבו מגמגם בדבר ושמא יבא לידי תקלה אלא שאם מוצאו בשוק נותן לו שלום ואף זה ביום אידם מיהא לא בסבר פנים המראים חבה והתדבקות שמא מתוך פנאי שלי ותשוקתו בספור כח גליליו ימשך עמו ומכל מקום אמות הגדורות בדרכי הדתות ומאמינים במציאותו ית' לאחדותו ויכלתו אע"פ שמשתבשין בקצת דברים לפי אמונתנו אין להם מקום בדברים אלו:

    תלמידי חכמים כששואלין בשלומם ראוי להאריך ולכפול ביתר מן הרגיל והוא שאמרו רב הונא ורב חסדא הוו יתבי חליף ואזל גניבא אמר ליה חד לחבריה ניקום מיקמיה דבר אוריין הוא אמר ליה ומקמי פלגא ניקום והוא שהיה בעל מריבה וקטטה ומצער תלמידי חכמים בהקנטותיו אדהכי אתי איהו לגבייהו אמר להו שלמא עלייכו מלכי שלמא עלייכו מלכי והרי כאן כפילת שלום בדברי חבה והמשכות של אהבים חדא שהמקדים אין המנהג לכפול ועוד שאין המנהג לספר בשאלת שלום בשבח הנשאל ושאלו לו מנא לן דרבנן איקרו מלכים דכתוב בי מלכים ימלוכו ומנא לן דכפלינן שלמא למלכא דכתוב שלום לך שלום לעוזרך וכל זה כפל שלום ואריכות דברי חבה על הדרך שביארנו:

    אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו דרך הערה אמרה תורה ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת:

    ועתה נשלם פרק הניזקין תהלה לאל ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה:

    פרק ששי בע"ה:

    האומר התקבל וכו' זה הפרק הכונה בו לבאר קצת מה שנכלל בחלק הרביעי בדרכי השליחות הן של קבלה הן של הולכה ודינין שבהם ובכלל זה על איזה צד יש לנערה או לקטנה יד להתגרש הן על ידי עצמה הן על ידי אביה וקצת מה שנכלל בחלק שלישי בביאור על איזה לשון יכולין לכתוב ולא ליתן ועל איזה לשון יכולין לכתוב וליתן הן בבריא הן כשכיב מרע ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לששה חלקים הראשון בביאור לשון קבלה אי זהו ולשון הולכה אי זהו וששליח קבלה הוא לאשה ושליח הולכה לאיש השני ששליח קבלה צריך עדים מה שאין כן בשליח הולכה השלישי בנערה וקטנה על איזה צד יש להן יד להתגרש ועל איזה צד אין לקטנה יד הרביעי במדקדקת לקבלו לה במקום פלני היאך דינה והיאך אוכלת בתרומה משעה שעשת שליח עד שבא לידה החמשי על איזה לשון כותבין את הגט אבל לא נותנין ועל איזה לשון אין כותבין כלל ועל איזה לשון כותבין ונותנין הששי באמר לשנים או לשלשה או לעשרה היאך הוא דינם ועל איזה צד יש בדבורו קפידא זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו קצת דברים כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Gittin 62a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בא"ד שרי לסייעה אף בזמן שהיא טהורה דהא בוררת כו' עכ"ל מפורש בלשון התוספות פ"ק דחולין דליכא לאוקמא מתני' בזמן שהיא טמאה ולא כרשב"א דהא בהדיא קתני בוררת כו' עכ"ל ויש לדקדק כיון דרוב ע"ה מעשרין הן לאביי מה יש לחלק בין שהיא טמאה לטהורה ואם נאמר דר"ל לאביי לאו משום דבר שאינו מעושר נגעו בה אלא משום איסור טומאה נגעו בה הרי כבר כתבנו לעיל דא"א לפרושי הכי דא"כ מאי פליג רשב"א ויש לפרש דר"ל לאביי דאימא משום דרוב ע"ה מעשרין מה"ט בלחוד לא הוי שרי לסייעה אי לאו בטמאה דאיכא למימר נמי דלא תגע בה כלל וא"נ תגע בה רוב ע"ה כו' וק"ק דראייתם ממתני' אינה מכרעת דאיכא למימר דאיירי בחשודה על הטומאה ובזמן שהיא טמאה נמי אין לה לחוש לנגיעה אבל בפשיטות ה"ל לדחות כיון דמתני' איירי בנוגעת כדקתני בוררת ע"כ משום האי טעמא בלחוד דרוב ע"ה מעשרין שרי לסייעה ואם כן ה"נ בטהורה אמאי אסור ודו"ק:

    בד"ה אין עושין כו' ולפירושו אם יפריש ממקום אחר כו' ונראה דבכל ענין אסור כו' עכ"ל דקשיא לפירושו האי לישנא דאין עושין בטהרה כיון דכבר נטמאה אבל אם גם מפריש ממקום אחר אסור ניחא כן יש ללמוד מחידושי רשב"א ודו"ק:

    בד"ה אין עודרין כו' א"נ שביעית בזמן הזה דרבנן אע"ג דמדרבנן אסור לעובד כוכבים אחר עכ"ל ולא ניחא להו למימר דהכא איירי בשביעית דאורייתא ודו"ק:

    בד"ה אשרתא כו' ודלא כתלמוד שלנו הכא דלא אסרינן לעובד כוכבים אלא כפילות כו' עכ"ל מדקאמרינן הכא השתא חזוקי מחזקינן שואלין בשלומן מיבעיא משמע דאפילו בשביעית שואלין בשלומן בלא כפילות ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Gittin 62a · Sefaria

    Maharam

    ע"א גמ' רב חסדא מקדים ויהיב להו שלמא פי' הר"ן כדי שלא יצטרך לכופלו אם ישאלו הם לשלום תחלה:

    תוס' ד"ה אין עושין חלת עם הארץ וכו' עד ולפיכך אם יפריש ממקום אחר וכו' ט"ס הוא וצ"ל ולפירושו אם יפריש ממקום אחד וכו':

    Maharam on Gittin 62a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בא"ד ולאביי דאמר רוב ע"ה מעשרין שרי לסייע אף בזמן שהיא טהורה דהא בוררת קתני במתני' וא"א שלא תגע עכ"ל. כוונתם מבואר' מדקתני בוררת ע"כ א"א לאוקמי מתניתין בזמן שהיא טמאה דזהירה ליגע דהא נגעה בודאי אע"כ דלא איכפת לה בנגיעה משום דמתניתין לאביי בפירות שלא הוכשרו איירי ולפ"ז תו ליכא לחלק בין טמאה לטהורה ובתרווייהו שרי במתניתין לסייע דלא חיישינן לשמא תאכל דברים שאינם מעושרים וקשיא ברייתא לאביי והא דלא מקשו בפשיטות אמאי שרי לסייע בברייתא בזמן שהיא טמאה ולאביי אסור לסייע משום חשש טומאה כמ"ש התוספות לעיל בד"ה רבא אמר דאביי מחמיר בטומאה וכתבו שמוכח כן מהסוגיא אלא דאכתי לא בריר להו להקשות על שיטת רש"י ז"ל מכח האי סברא דלמא לית ליה האי סברא כדפרישית לעיל שאין זה מוכרח מיהו למאי דפרישית בסמוך יש ליישב כל הסוגייא לשיטת רש"י ז"ל אי לרבא כדפרישית ולאביי נמי א"ש הא דשרי לסייע בברייתא כשהיא טמאה ולא מיתסר משום סיוע מחמת טומאה דהא ברייתא איידי במידי דלא שייך ביה חלה ולא מיקרי מסייע ידי עוברי עבירה כיון דלא הוו חולין הטבולין לחלה ולשמא תאכל ליכא למיחש שזהירה ליגע דאשת חבר ודאי אסורה לטמא חולין גרידא בידים אבל כשהיא טהורה אסורה לטחון שמא תאכל דברים טמאים והיא אוכלת חולין בטהרה ובמתניתין דשרי לסייע לאביי היינו משום דבפירות שלא הוכשרו איירי וליכא למיחש שתאכל דברים טמאים משא"כ ברייתא ע"כ בהוכשרו איירי כדפרישית מדמחלק בין טמאה לטהורה משו"ה חיישינן אבל לשמא תאכל דבר שאינו מעושר אין לחוש לאביי משום דרוב ע"ה מעשרין בין לענין סיוע בין לענין אכילה אלא דלפ"ז קשיא ההיא דפרק במה מדליקין דחייש אביי לשמא תאכל דבר שאינו מעושר. וע"ק דא"כ אמאי אוסר רבי שמעון בן אלעזר אף כשהיא טמאה דהא ליכא למיחש למידי. ויש ליישב שני הקושיות חדא מגו אידך דהא דחייש אביי בפרק קמא דשבת לשמא יאכל דבר שאינו מעושר היינו משום דהתם אליבא דרבי שמעון בן אלעזר קאי דקאמר עד היכן פרצה טהרה בישראל כו' ועלה מסיק אביי הא מילתא והיינו משום דלרשב"א ע"כ לית ליה רוב ע"ה מעשרין מדאוסר בברייתא דהכא לטחון כשהיא טמאה וא"א ליישב דבריו אי לאו משום חשש מעשר וע"כ לית ליה לרשב"א רוב ע"ה מעשרין ויתיישב יותר לפי מאי דפרישית לעיל בתחילת הסוגייא דמה שכתב רש"י ז"ל דלרבא לית ליה רוב ע"ה מעשרין דהו"ל פלגא ופלגא היינו משום דהמיעוט מסייע לחזקת טבל ובאמת שדבר זה תלוי באשלי רברבי במחלוקת תנאים בריש פ"ב דבכורות היכא דהמיעוט מסייע לחזקה אי חיישינן למיעוטא אי לאו וא"כ דלרשב"א ע"כ סבר כהאי תנא דחייש בכה"ג למיעוטא וקרוב לשמוע דבלא"ה רשב"א בשיטת ר' מאיר רבו קאי דחייש למיעוטא דהא אשכחן בריש פ"ק דחולין דשדר רבי מאיר לרשב"א למיזבן ליה חמרא בי כותאי ופגע ביה האי סבא כו' וסיפר הדברים לפני רבי מאיר וגזר עליהם כעובדי כוכבים גמורים ואסקינן התם דהיינו משום דר"מ חייש למיעוטא ולפ"ז נראה דרשב"א גופיה הוי בהאי מנינא מדסיפר הדברים ובדוכתי טובא אשכחן דאית לן למימר דתלמיד בשיטת רביה קאי וממילא דחייש רשב"א למיעוטא ולפי זה נתיישב הכל על נכון בעזה"י ודו"ק היטב:

    בא"ד ומפרש ר"ת וכן ר"ח כו' רשב"א אומר כו' מפני שחבירתה אשת ע"ה אחר נותנת לה ואוכלת כו' עכ"ל. פי' דנהי דלית לן למיחש לנגיעת חבירתה שאין לה עסק בזו התבואה אלא דחיישינן שחברתה תתן לאכול לאשת ע"ה וע"י כך תגע ותטמא כן נראה מפירושם כאן אבל בפרק קמא דחולין משמע להיפך דחיישינן שאשת ע"ה הטוחנת תניח לאשת ע"ה אחר שתאכל במקומה עיין שם:

    גמרא וליחוש דילמא נגע כבר כתבתי לעיל שיש לדקדק מהא דאמרינן לעיל מפקידין תרומה אצל ישראל ולא חיישינן שמא נגע שאין לבו גס בה וכתבתי שם ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל אבל לדברי החולקין איכא למימר דהכא איכא למיחש טפי לפי שהתרומה הוא של ע"ה וטובת הנאה שלו ועד האידנא נמי לא בדיל מינה משו"ה חיישינן טפי משא"כ במפקיד דלא חיישינן שהנפקד בדיל מינה משום חומר תרומה כן נ"ל:

    סליק פרק הניזקין

    התקבל פרק ששי

    Penei Yehoshua on Gittin 62a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' רב חסדא מקדים וכו' עי' ברכות דף ו ע"ב ובמהרש"א ח"א שם:

    Gilyon HaShas on Gittin 62a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לֵיהּ וּמִקַּמֵּי פַּלְגָאָה נֵיקוּם. קשא אמאי לא חשו מפני דרכי שלום דהא מצינו דכבדו אותו וקראוהו בשם מר? ונראה לי בס"ד דהיה כונתם לקום ללכת קודם שיגיע אצלם ואז אינו ניכר הדבר ואדהכי והכי קרב אצלם והוכרחו לקום מפני דרכי השלום. אי יובן הוא היה רוכב ולמאן דאמר רוכב כמהלך צריך לקום ואחד מהם אמר דנקום מקמיה משום חומרא דספיקא דאורייתא לחומרא! והשיב לו חבירו כיון דזה בעל מחלוקת אין אנחנו חוששים מן איסור לחומרא ולא נקום ואין זה ניכר דיאמר הא דלא קמו משום דסבירא ליה כמאן דאמר אין רוכב חשיב כמהלך ואדהכי והכי ירד מן הבהמה ובא ברגליו אצלם והוכרחו לקום.

    "שְׁלָמָא עָלַיְכוּ מַלְכֵי, שְׁלָמָא עָלַיְכוּ מַלְכֵי" (משלי ח, טו) נראה לי קראם מלכים לרמוז התנצלות לעצמו על מחלוקת שעשה עם מור עוקבא כיון דהתלמידי חכמים נקראים מלכים הנה דרך המלכים להלחם זה בזה וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל על פסוק שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים וכו' (בראשית כה, כג). ומה שכופלים שלום למלך אחד של עצמו ואחד של ציבור התלויים בו ולכן גם התלמיד חכם צריך לכפול לו שלום מטעם זה.

    Ben Yehoyada on Gittin 62a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Gittin, daf 62, Amud Aleph, about 442 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “נוֹתֶנֶת לָהּ וְאוֹכֶלֶת. הַשְׁתָּא מִיגְנָב גָּנְבָא, חַלּוֹפֵי…”

    2. Segment 210 words

      Opens “אָמַר רַב יוֹסֵף: הָתָם נָמֵי, מוֹרְיָא וְאָמְרָה:…”

    3. Segment 343 words

      Opens “הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם מִשּׁוּם רַבִּי…”

    4. Segment 428 words

      Opens “וְאֵין עוֹשִׂין תְּרוּמַת זֵיתָיו בְּטׇהֳרָה, אֲבָל עוֹשִׂין…”

    5. Segment 513 words

      Opens “וְטַעְמָא מַאי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִשּׁוּם כְּדֵי…”

    6. Segment 632 words

      Opens “וּצְרִיכָא; דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן גַּבָּל – מִשּׁוּם דְּלָא…”

    7. Segment 731 words

      Opens “אָמַר מָר: נוֹטֵל הֵימֶנָּה כְּדֵי חַלָּה, וּמַנִּיחָהּ…”

    8. Segment 813 words

      Opens “וְלֵיחוּשׁ דִּילְמָא לָא אִיכְפַּת לֵיהּ! הַשְׁתָּא לְתַקּוֹנֵי…”

    9. Segment 941 words

      Opens “אָמַר מָר: נוֹטֵל הֵימֶנָּה כְּדֵי תְרוּמָה, וּמַנִּיחָהּ…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא דְּחָבֵר? אֲפִילּוּ דְּעַם…”

    11. Segment 1140 words

      Opens “מַחְזִיקִין יְדֵי גּוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית: מַחְזִיקִין?! וְהָאָמַר רַב…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “וְאֵין כּוֹפְלִין ״שָׁלוֹם״ לְגוֹי: רַב חִסְדָּא מַקְדֵּים…”

    13. Segment 1338 words

      Opens “וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן. הַשְׁתָּא אַחְזוֹקֵי מַחְזְקִינַן, שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן…”

    14. Segment 1449 words

      Opens “רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא הֲווֹ יָתְבִי. חָלֵיף…”

    15. Segment 1526 words

      Opens “אֲמַרוּ לֵיהּ: וּמְנָא לָךְ דְּכָפְלִינַן ״שְׁלָמָא״ לְמַלְכֵי?…”

    16. Segment 1630 words

      Opens “אָמְרִי לֵיהּ: לִיטְעוֹם מָר מִידֵּי. אֲמַר לְהוּ:…”

    17. Segment 173 words

      Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ הַנִּיזָּקִין…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Gittin 62a · Segment 2 — “אָמַר רַב יוֹסֵף: הָתָם נָמֵי, מוֹרְיָא וְאָמְרָה: תּוֹרָא מִדִּישֵׁיהּ…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Gittin 62a · Segment 12 — “…וְיָהֵיב לְהוּ שְׁלָמָא. רַב כָּהֲנָא אֲמַר לְהוּ ״שְׁלָמָא לְמָר״.

    Original text

    נוֹתֶנֶת לָהּ וְאוֹכֶלֶת. הַשְׁתָּא מִיגְנָב גָּנְבָא, חַלּוֹפֵי לָא מְיחַלְּפָא?!

    may give her food and she may eat it, and there is concern that she will feed others her produce that was not tithed. Now, if there is concern that the wife of the am ha’aretz might steal from her husband and give the other woman food without his permission, should there not be concern that she might exchange her own food with that of the other woman? Can she be relied upon not to make the exchange? She certainly cannot be trusted, and there is concern about this possibility. Consequently, it is not only in the cases of a man’s mother-in-law and an innkeeper that there is concern that food may be exchanged.

    אָמַר רַב יוֹסֵף: הָתָם נָמֵי, מוֹרְיָא וְאָמְרָה: תּוֹרָא מִדִּישֵׁיהּ קָאָכֵיל.

    Rav Yosef said: There too, the wife of the am ha’aretz rules for herself that she is permitted to do this, and she says: The ox may eat from its threshing. She thinks that while she is engaged in preparing food, it is permitted for her to take from the food and it is not considered stealing. Consequently, it cannot be learned from here that every am ha’aretz is suspected of exchanging his own food with that of another.

    הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן אָחִיו, שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַסָּמָא: אֵין עוֹשִׂין חַלַּת עַם הָאָרֶץ בְּטׇהֳרָה, אֲבָל עוֹשִׂין עִיסַּת חוּלָּיו בְּטָהֳרָה; וְנוֹטֵל הֵימֶנָּה כְּדֵי חַלָּה, וּמַנִּיחָהּ בִּכְפִישָׁא אוֹ בְּאַנְחוּתָא; וּכְשֶׁבָּא עַם הָאָרֶץ לִיטּוֹל, נוֹטֵל אֶת שְׁתֵּיהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

    § The Gemara cites a baraita ( Tosefta , Demai 3:1) dealing with produce deposited with an am ha’aretz : Rabbi Yosei ben HaMeshullam testified in the name of Rabbi Yoḥanan, his brother, who said in the name of Rabbi Elazar ben Ḥasma: A dough kneader who is a ḥaver may not prepare a loaf to serve as ḥalla for an am ha’aretz while keeping the ḥalla dough in a state of ritual purity. But he may prepare all of his ordinary dough while keeping the dough in a state of purity, and then take the amount required for ḥalla from it, and place it in a basket [ kefisha ] or vessel [ anḥuta ], which do not contract ritual impurity. And when the am ha’aretz comes to take what was prepared for him, he can take both the dough and the ḥalla , and the one who prepared the dough does not need to be concerned that the am ha’aretz will impart impurity to the ḥalla .

    וְאֵין עוֹשִׂין תְּרוּמַת זֵיתָיו בְּטׇהֳרָה, אֲבָל עוֹשִׂין זֵיתֵי חוּלָּיו בְּטָהֳרָה; וְנוֹטֵל הֵימֶנָּה כְּדֵי תְּרוּמָה, וּמַנִּיחָהּ בְּכִלְיוֹ שֶׁל חָבֵר; וּכְשֶׁבָּא עַם הָאָרֶץ לִיטּוֹל – נוֹטֵל אֶת שְׁתֵּיהֶן, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

    And similarly, an olive presser who is a ḥaver may not prepare oil from the olives of an am ha’aretz that are teruma while keeping the oil in a state of ritual impurity. But he may prepare all of his ordinary olives while keeping the oil in a state of purity, and then take the amounted required for teruma from all of the oil, and place it in ritually pure vessels belonging to the ḥaver . And when the am ha’aretz comes to take what was prepared for him, he takes both the ordinary oil and the teruma , and the olive presser does not need to be concerned that the am ha’aretz will impart impurity to the teruma .

    וְטַעְמָא מַאי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו דְּגַבָּל, וּמִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו דְּבַדָּד.

    The Gemara asks: And what is the reason that such leniency was granted? Rabbi Yoḥanan said: For the sake of the kneader’s livelihood and for the sake of the olive presser’s livelihood.

    וּצְרִיכָא; דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן גַּבָּל – מִשּׁוּם דְּלָא נְפִישׁ אַגְרֵיהּ, אֲבָל בַּדָּד – דִּנְפִישׁ אַגְרֵיהּ, אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן בַּדָּד – מִשּׁוּם דְּלָא שְׁכִיחַ לֵיהּ, אֲבָל גַּבָּל – דִּשְׁכִיחַ לֵיהּ, אֵימָא לָא; צְרִיכָא.

    The Gemara comments: And it is necessary for the baraita to state this halakha in both cases, as had the baraita taught it to us only in the case of a kneader, one might have said the following: The Sages were lenient with the kneader because his payment is not great, and therefore he is poor and in need of help, but with regard to an olive presser, whose payment is great, say that the Sages were not lenient with him. And had the baraita taught us the halakha only in the case of an olive presser, one might have said: The Sages were lenient with the olive presser because this type of work is not common. It is performed only during the olive harvest, and therefore there is great concern about his livelihood. But with regard to a kneader, whose work is common and performed year-round, say that the Sages were not lenient with him. Consequently, it is necessary to state the halakha in both cases.

    אָמַר מָר: נוֹטֵל הֵימֶנָּה כְּדֵי חַלָּה, וּמַנִּיחָהּ בִּכְפִישָׁא אוֹ בְּאַנְחוּתָא; וּכְשֶׁבָּא עַם הָאָרֶץ לִיטּוֹל, נוֹטֵל אֶת שְׁתֵּיהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וְלֵיחוּשׁ דִּילְמָא נָגַע בָּהּ! דְּאָמְרִינַן לֵיהּ: חֲזִי, אִי נָגְעַתְּ בַּהּ הָדְרָא לְטִיבְלָא.

    The Gemara proceeds to clarify several points in the aforementioned baraita , in which the Master said: He may take the amount required for ḥalla from it, and place it in a basket or vessel, which do not contract ritual impurity. And when the am ha’aretz comes to take what was prepared for him, he can take both the dough and the ḥalla , and the one who prepared the dough does not need to be concerned that the am ha’aretz will impart impurity to the ḥalla . The Gemara questions this ruling: But let there be a concern lest the am ha’aretz touch the ḥalla and thereby impart impurity to it. The Gemara explains: This is not a concern, because we say to him: See that you do not touch the ḥalla , because if you touch it the dough will once again be considered like untithed produce.

    וְלֵיחוּשׁ דִּילְמָא לָא אִיכְפַּת לֵיהּ! הַשְׁתָּא לְתַקּוֹנֵי קָא מִיכַּוֵּין, מִיכְפָּת לָא אִיכְפַּת לֵיהּ?!

    The Gemara questions this explanation: But let there be a concern lest he does not care that the dough will once again be considered untithed. The Gemara explains: Now that it is evident that his intention was to do things in the right manner, and for this reason he employed a kneader who works in a state of ritual purity, can one say that he does not care whether or not his dough is properly prepared?

    אָמַר מָר: נוֹטֵל הֵימֶנָּה כְּדֵי תְרוּמָה, וּמַנִּיחָהּ בְּכִלְיוֹ שֶׁל חָבֵר; וּכְשֶׁבָּא עַם הָאָרֶץ לִיטּוֹל, נוֹטֵל אֶת שְׁתֵּיהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וְלֵיחוּשׁ דִּילְמָא נָגַע בַּהּ! בִּשְׁלָמָא הָתָם, אִית לֵיהּ הֶיכֵּרָא; הָכָא, מַאי הֶיכֵּרָא אִית לֵיהּ? דְּמַנַּח לֵיהּ בִּכְלֵי גְלָלִים, בִּכְלֵי אֲבָנִים, בִּכְלֵי אֲדָמָה.

    The Master said with regard to oil, further in that baraita : He may take the amounted required for teruma from all of the oil, and place it in ritually pure vessels belonging to the ḥaver . And when the am ha’aretz comes to take what was prepared for him, he takes both the ordinary oil and the teruma , and the olive presser does not need to be concerned that the am ha’aretz will impart impurity to the teruma . The Gemara questions this ruling: But let there be a concern lest the am ha’aretz touch the teruma oil and impart impurity to it. Granted, there, in the case of ḥalla , there is a conspicuous marker, as one places the ḥalla in a special vessel that is not usually used for dough. But here, what conspicuous marker is there? The Gemara answers: He places the teruma oil in dung vessels, in stone vessels, or in clay vessels, which do not contract ritual impurity.

    אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא דְּחָבֵר? אֲפִילּוּ דְּעַם הָאָרֶץ נָמֵי! הָכִי נָמֵי קָאָמַר: בְּכֵלִים שֶׁל עַם הָאָרֶץ, הָרְאוּיִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָבֵר.

    The Gemara raises a difficulty: If so, why mention specifically the vessels of a ḥaver ? The same would hold true even for the vessels of an am ha’aretz , as they do not contract ritual impurity either. The Gemara answers: That is also what the tanna is saying, i.e., the olive presser takes the amount required for teruma and places it in vessels belonging to the am ha’aretz that cannot contract ritual impurity and are therefore fit to be used by a ḥaver .

    מַחְזִיקִין יְדֵי גּוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית: מַחְזִיקִין?! וְהָאָמַר רַב דִּימִי בַּר שִׁישְׁנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אֵין עוֹדְרִין עִם הַגּוֹי בַּשְּׁבִיעִית, וְאֵין כּוֹפְלִין ״שָׁלוֹם״ לְגוֹי! לָא צְרִיכָא, לְמֵימְרָא לְהוּ ״אַחְזוּקוּ״ בְּעָלְמָא – כִּי הָא דְּרַב יְהוּדָה אֲמַר לְהוּ ״אַחְזוּקוּ״; רַב שֵׁשֶׁת אָמַר לְהוּ ״אַשַּׁרְתָּא״.

    § The mishna teaches that one may assist gentiles who work the land during the Sabbatical Year. The Gemara asks: May one really assist them? But didn’t Rav Dimi bar Shishna say in the name of Rav: One may not hoe with a gentile during the Sabbatical Year, and one may not double the greeting extended to a gentile, saying: Shalom , shalom ? The Gemara answers: No, one may not actually help a gentile in his work, but it is necessary to state that one may merely say to them: Be strong, as in that incident where Rav Yehuda said to gentiles in such a situation: Be strong, and Rav Sheshet said to them: Well done. Statements of this kind are certainly permitted.

    וְאֵין כּוֹפְלִין ״שָׁלוֹם״ לְגוֹי: רַב חִסְדָּא מַקְדֵּים וְיָהֵיב לְהוּ שְׁלָמָא. רַב כָּהֲנָא אֲמַר לְהוּ ״שְׁלָמָא לְמָר״.

    It was stated above in the name of Rav that one may not double the greeting of shalom extended to a gentile. The Gemara relates that Rav Ḥisda would greet gentiles first so that he would not have to respond to the greeting extended to him with a twofold shalom . Rav Kahana, by contrast, would wait for their greeting, and then say to them: Peace to my master, thereby freeing himself from having to say shalom twice.

    וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן. הַשְׁתָּא אַחְזוֹקֵי מַחְזְקִינַן, שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן מִיבַּעְיָא?! אָמַר רַב יֵיבָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְיוֹם אֵידָם – דְּתַנְיָא: לֹא יִכָּנֵס אָדָם לְבֵיתוֹ שֶׁל גּוֹי בְּיוֹם אֵידוֹ, וְיִתֵּן לוֹ ״שָׁלוֹם״. מְצָאוֹ בַּשּׁוּק – נוֹתֵן לוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וּבְכוֹבֶד רֹאשׁ.

    The mishna teaches that one may extend greetings to gentiles on account of the ways of peace. The Gemara asks: Now that it is taught that one may assist them, is it necessary to say that one may extend greetings to them? Rav Yeiva said: This halakha is necessary only on their holidays, as it is taught in a baraita : A person may not enter the home of a gentile on his holiday and extend greetings to him, as it appears that he is blessing him in honor of his holiday. If he encounters him in the market, he may greet him in an undertone and in a solemn manner, so that he does not appear to be rejoicing with him.

    רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא הֲווֹ יָתְבִי. חָלֵיף וְאָזֵיל גְּנִיבָא, אֲמַר לֵיהּ חַד לְחַבְרֵיהּ: נֵיקוּם מִקַּמֵּיהּ, דְּבַר אוֹרְיָין הוּא. אָמַר לוֹ: וּמִקַּמֵּי פָּלְגָאָה נֵיקוּם?! אַדְּהָכִי אֲתָא אִיהוּ לְגַבַּיְיהוּ, אֲמַר לְהוּ: שְׁלָמָא עֲלַיְיכוּ מַלְכֵי, שְׁלָמָא עֲלַיְיכוּ מַלְכֵי! אֲמַרוּ לֵיהּ: מְנָא לָךְ דְּרַבָּנַן אִיקְּרוּ מְלָכִים? אֲמַר לְהוּ: דִּכְתִיב: ״בִּי מְלָכִים יִמְלוֹכוּ וְגוֹ׳״.

    § With regard to the matter of doubling one’s greeting, the Gemara relates that Rav Huna and Rav Ḥisda were once sitting when the Sage Geneiva passed by alongside them. One of them said to the other: We should stand before him, in his honor, for he is a son of Torah. The other one said to him: But should we stand before an argumentative person? In the meantime, Geneiva approached them and said to them: Peace be upon you, kings, peace be upon you, kings. They said to him: From where do you know that the Sages are called kings? He said to them: As it is written with regard to the Torah in the book of Proverbs: “Through me kings rule” (Proverbs 8:15).

    אֲמַרוּ לֵיהּ: וּמְנָא לָךְ דְּכָפְלִינַן ״שְׁלָמָא״ לְמַלְכֵי? אֲמַר לְהוּ, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁכּוֹפְלִין ״שָׁלוֹם״ לְמֶלֶךְ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים וְגוֹ׳״.

    Rav Huna and Rav Ḥisda said to him further: And from where do you know that we must double the greeting of shalom extended to kings? He said to them: As Rav Yehuda says that Rav says: From where is it derived that one must double the greeting of shalom extended to a king? As it is stated: “And the spirit clothed Amasai, who was chief of the captains, and he said: We are yours, David, and on your side, you son of Yishai; peace, peace be to you” (I Chronicles 12:19), indicating that a king is greeted with a doubled shalom .

    אָמְרִי לֵיהּ: לִיטְעוֹם מָר מִידֵּי. אֲמַר לְהוּ: הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּטְעוֹם כְּלוּם עַד שֶׁיִּתֵּן מַאֲכָל לִבְהֶמְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ״, וַהֲדַר: ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ״.

    Rav Huna and Rav Ḥisda said to Geneiva: Does the Master wish to taste something? Geneiva said to them: So says Rav Yehuda that Rav says: It is prohibited for a person to taste anything until he gives food to his animal, as it is stated in the verse: “And I will give grass in the field for your animals” (Deuteronomy 11:15), and only afterward is it written in that verse: “And you shall eat and be satisfied.” I have yet to feed my animal, so I may not eat.

    הֲדַרַן עֲלָךְ הַנִּיזָּקִין