Commentary page
Gittin 58a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerGittin 58a
Gittin 58a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 700 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
קצוצי תפילין דפוסי תפילין חוץ מן הרצועה קרוי קציצה כדאמרי' במסכת סוכה (דף כו:) אוחז ברצועה ואינו אוחז בקציצה:
דדרעא מ' סאה ודרישא שהם גדולים ד' בתים בכל קציצה הוו ג' זימני מ' סאה וא"ת ד' לא היא שבית אחד של זרוע גדול מאחד מבתי הראש לפי שכאן כל ארבע פרשיות בבית אחד ובשל ראש פרשה אחת בבית אחד ומ"מ דפוס של ראש מתוך שצריך לחלק הבתים ולהיות ריוח ביניהן וקבועין על מושב אחד הוצרך המושב להיות רחב והוי על אחד שלשה שבזרוע:
ארבעה קבין בחורבן בית ראשון:
איסתרי סלעים:
שהיו מגנין את הפז ביופיין והיינו מסולאים לשון סולו לרוכב (תהלים סח) לא תסולה בכתם אופיר משובחין היו ביופיין מן הפז:
בליוני דגושפנקי צורות נאות שבחותמיהן כדי שתתעברנה כנגדן:
כמה מרחיקנא מההוא דוכתא שלא הגעתי ללמוד אותו פסוק:
אינגד מעט:
14 more comments on this page.
Rashi on Gittin 58a · Sefaria
Tosafot
[Tosfot quotes the Gemara:] "for whatever [amount of] money that they demand." [He was legally allowed to do this because where] there is a threat to life, we redeem the captives for more than their value. [This is like what] we say in Chapter 'Hasholeach' (above, page 47a) about one who sells themselves and their children to idol-worshippers, [and this is true] a fortiori here where there is a murderer. Alternatively, [he was allowed to redeem the baby for more than its worth] because [it possessed] great wisdom.
Tosafot on Gittin 58a · Sefaria · CC0
Rashba
גמרא אמר רב לא שנו אלא דאמר ליה לך חזק וקני. פירש רש"י ז"ל דכיון דבדיבורא בעלמא הוא דאיכא למימר השני נוח לי אבל אי כתב ליה שטרא בשמיה קנה כולי האי לא הוה ליה למיעבד אי לאו דזבנה ליה מוכר גמור ומדעת, עד כאן, ותמיהא לי דהאי ודאי לא הוי טעמא אלא משום דאמר ליה נחת רוח עשיתי לסיקריקון משום איבה ויראה הוא שמכר ומשום הכי סמכו לו דין לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה שהוא משום טענת נחת רוח עשיתי לבעלי כדאיתא בבבא בתרא [עט, ב] ובכתובות [צה, א] ובשאר מקומות, ועוד שהרי אותיב מינה רב המנונא לרב הונא דאמר תלוה וזבין זביניה זביני כדאיתא התם בפרק חזקת דאלמא משמע דאונס הוא ולא משום טענת השני נוח לי, ועוד דבמכר לא שייך למימר השני נוח לי, ועוד דאם כן שמואל דאמר עד שיכתוב לו אחריות סבירא ליה דאף על גב דקא עביד מעשה דהיינו כתיבת השטר מצי למימר השני נוח לי ואם כן שמואל דאמר כאדמון דאילו לרבנן כיון דקא עביד מעשה לא מצי למימר השני נח לי וכדאיתא בבבא בתרא בריש פרק חזקת והאי דקאמר רב [בנדפס: אשי] אף בשטר קנה אף על גב שנאנס אכתיבת השטר קאמר דכיון דאנסוהו עד שכתב את השטר שוב אינו מצפה שתחזור לו, ואגב אונסיה ואגב כתיבת השטר גמר ומקנה. והכי מוכח בבבא בתרא בפרק חזקת דאמר רב הונא תלוה וזבין זביניה זביני ואותיב עלה רב המנונא ממתניתין דהכא דקתני לקח מן הסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל אלמא דאף על גב דאניס לא גמר ומקני, ופריק הא אמר רב לא שנו אלא דאמר לו לך חזק וקני אבל בשטר קנה, אלמא כי כתב ליה שטרא אף על גב דאניס קנה מדאמרינן לה להא דרב הונא, אבל שמואל דאמר דכתיבת השטר לא קנה עד שיכתוב לו אחריות נכסים אי אנסוהו לכתוב אחריות וכתב לא קנה דכיון שנאנס כשם שלא גמר להקנות אגב אונס כתיבת השטר כך לא גמר להקנות אגב אונס האחריות והיינו טעמא דשמואל דכתיבת השטר אף על פי שלא אנסו סיקריקון בהדיא על כתיבתו מכל מקום הוא לא כתב אלא מחמת אימת סיקריקון דמקפיד אם יסרב על כתיבתו דאמר ליה עיניך נתת שתחזור לך, אבל באחריות ודאי לא קפיד דאמר ליה את מזבנת קרקע דידך ואנא מקבלינא אחריות הילכך מסתמא לאו מחמת יראת סיקריקון כתב לו את האחריות אלא מדעת גמר ומקנה. כך כתב רבינו הרב בבבא בתרא. והא דאמר שמואל עד שיכתוב לו את האחריות יש מי שפירש דאזיל לטעמיה דאמר בבבא מציעא [טו, ב] אחריות לאו טעות סופר הוא, ולדידן דקיימא לן אחריות טעות סופר הוא כל שלא כתב בלא אחריות מפורש היינו כתיבת אחריות וקנה, וזה דעת רבינו האי גאון בספר המקח בשער ל' דכל שלא פירש בלא אחריות היינו כותב אחריות, ולא מיחוור, דבעלמא קיימא לן כמאן דאמר אחריות טעות סופר הוא ודלא כשמואל, והכא מותבינן עליה דרב ולסיועיה לשמואל, אלא ודאי הכא כיון דמחמת יראת סיקריקון כתב לו את השטר, אף על גב דבעלמא קיימא לן דמן הסתם אחריות טעות סופר הוא, הכא לא אמרינן, דהתם היינו טעמא משום דלא שדי איניש זוזי בכדי ומוכר כי שקיל מיניה דלוקח זוזיה אדעתא דמקבל עליה אחריות שקלינהו, אבל הכא דמינס אנוס מוכר זה על כתיבת השטר דמשום נחת רוח דסיקריקון כתב ליה עד דמפרש ליה את האחריות ודאי לא אמרינן ביה אחריות טעות סופר הוא, והוא הדין בלוקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה.
Rashba on Gittin 58a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה לך חזק וקני כו' איכא למימר השני נוח לי עכ"ל ובמתני' כתב רש"י בפי' ראשון מקחו בטל דאמרינן מיראה עבד אי נמי כו' ואפשר דהיינו לשמואל דבשטר נמי לא קני דמיראה עבד אבל לרב דבשטר קנה ע"כ בלך חזק וקני ליכא טעמא אלא דהשני נוח לי דהאי טעמא לא משמע ליה בשטר וק"ל:
Chidushei Halachot on Gittin 58a · Sefaria
Penei Yehoshua
פיסקא לקח מן הסיקריקון כו' אמר רב לא שנו אלא דא"ל לך חזק וקני ופירש"י ז"ל דכיון דדיבורא בעלמא הוא איכא למימר השני נוח לי עכ"ל. ובמשנה לעיל מפרש רש"י ז"ל שני פירושים בהא דמקחו בטל אי משום דאמרינן מיראה עביד אי נמי השני נוח לי כו' אלא דהרשב"א ז"ל בחידושיו הקשה כמה קושיות על מה שמפרש רש"י ז"ל הטעם משום דהשני נוח לי ובבבא בתרא דף מ"ז מקשה הש"ס מהך מתני' דהכא אדרב הונא דאמר תלוה וזבין זביניה זבינא אלמא שאין הטעם משום דהשני נוח לי אלא משום דמכירה באונס הוא ע"ש שהקשה עוד קושיות אחרים ואבארם לאחד אחד. אמנם לענ"ד אף שאיני כדי להשיב על דברי הרשב"א ז"ל מ"מ ללמוד אני צריך דלכאורה לא ידענא מאי קשיא ליה מהסוגיא דפרק חזקת דאדרבה הך סוגיא מסייע טובא לפירש"י ז"ל דהכא ואפשר דמהך סוגיא הוכרח רש"י ז"ל לפרש כן דהא מקשה התם אדרב הונא ממתני' ומשני התם לאו איתמר עלה אמר רב לא שנו אלא דאמר לך חזק וקני אבל בשטר קנה ומקשה התם ולשמואל דאמר אף בשטר לא קנה מאי איכא למימר ומסיק מודה שמואל היכא דיהיב זוזי ע"כ נמצינו למידין דמעיקרא אליבא דרב אתי ליה שפיר בלאו האי שינויא דיהיב זוזי דאף אם נאמר דמתניתין נמי איירי אף בדיהיב זוזי או שנאמר דרב הונא דאמר תלוה וזבין לאו דוקא אלא אפילו תלוה ויהיב מתנה אפ"ה אתי שפיר אליבא דרב דאמר אבל בשטר קנה וע"כ לפ"ז דרב הונא דקאמר סתמא תלוה וזבין זביניה זבינא ויהיב טעמא דאגב אונסא גמיר ומקנה א"כ אפילו בע"פ סבור רב הונא הכי כמו שהוא האמת ממשמעות כל הפוסקים שלא חילקו בכך וא"כ אכתי לא משני התם מידי אליבא דרב אמתניתין דסיקריקון בהא דמפליג רב בין א"ל לך חזק וקני ובין קנין שטר וכמו שהקשו שם בתוספות דלטעמא דרב הונא אין לחלק דאידי ואידי גמר ומקנה ומה שתירצו שם התוספות דע"י השטר מוכח שנתן דמים לא מיסתבר ליה לרש"י ז"ל לפרש כן דפשטא דסוגייא לא איירי בהכי שיש כפירה והודאה ביניהם אם נתן לו מעות או לא לכך הוכרח רש"י ז"ל לפרש דטעמא דרב דבא"ל לך חזק וקני לא קנה ע"כ היינו משום דמצי א"ל השני נוח לי כיון דדיבורא בעלמא הוא משא"כ בדרב הונא גופא דאיירי מתליוה וזבין לגזלן גופא דלא שייך הך מילתא דהשני נוח לי מש"ה לא מפליג רב הונא בין שטר לבע"פ דא"ל לך חזק וקני כן נ"ל בשיטת רש"י ז"ל. ומה שהקשה הרשב"א ז"ל עוד דאם כן שמואל דאמר אף בשטר לא קנה משמע דס"ל דאף שכתב לו שטר נמי מצי למימר השני נוח לי וקשה אטו שמואל דאמר כאדמון דלרבנן בשטר לא מצי למימר השני נוח לי כדאיתא פ' חזקת ולמאי דפרישית לא קשה מידי דודאי עיקר פירש"י אינו אלא אליבא דרב משא"כ לשמואל נמי הוי טעמא דמתני' דכיון דלא יהיב זוזי לא גמיר ומקני אף אגב אונסא כדמסקינן פרק חזקת מודה שמואל היכא דיהיב זוזי. ועוד דבר מן דין מצינן לחלק בפשיטות דהא דרבנן דאדמון ס"ל דשטרא לא עביד אינש משום טענה דהשני נוח לי היינו לענין ערעור דעלמא דישראל לישראל שיכול להעמיד הישראל הראשון בדין משא"כ הכא בסיקריקון דא"א לישראל להציל את שלו מידו ולא משתעי דינא בהדיה ועוד דישראל הלוקח עשה שלא כהוגן לקנות מהסיקריקון אחר שהכיר בו שהיא גזולה א"כ שפיר סבר שמואל דאף בשטר מצי למימר השני נוח לי דאנן סהדי דכל טצדקי דאית ליה למיעבד עביד ביה לגבי דהאי שעשה בו שלא כהוגן כן נ"ל נכון ליישב שיטת רש"י ז"ל ולדעתי לשון הרשב"א ז"ל בזה צ"ע ודו"ק:
תוספות בד"ה אבל בשטר כו' ולמאי דמפרש הר"ר אלעזר משנז"א דרב ושמואל פליגי כו' דרב סבר אחריות ט"ס הוא עכ"ל. ואע"ג דמסקינן התם דטעמא דמ"ד אחריות ט"ס הוא היינו בשטר מכר דוקא דלא שדי אינש זוזי בכדי משא"כ בשטר מתנה אדרבא אין כותבין בו אחריות וא"כ יש להקשות לכאורה דהכא ע"כ איירי שלא נתן הלוקח מעות לבע"ה כדמסקינן פר' חזקת דמודה שמואל היכא דיהיב זוזי אלא דאפ"ה יש ליישב פירוש רבינו אלעזר לפי שיטת התוספות דפרק חזקת שהבאתי בסמוך דעיקר פלוגתא דרב ושמואל היינו היכא דלא ידעינן אי יהיב הלוקח זוזי לבע"ה או לא וא"כ מסתמא איירי שכתב לו השטר בלשון מכר ואזלי שפיר לטעמייהו דרב דאמר אחריות ט"ס הוא מסתמא יהיב ליה זוזי מדכתב בלשון מכר ולשמואל דאחריות לאו ט"ס הוא מסתמא הו"ל כשטר מתנה ומש"ה בטל לגמרי דלא גמיר ומקנה כן נ"ל וע"ש בתוספות:
Penei Yehoshua on Gittin 58a · Sefaria
Ben Yehoyada
אִי מַטָאִי לְגַבֵּיהּ, לָא אִיצְטְרִיכִי לָךְ נראה לי בס"ד דהשואל שאל היכא כתיבה? והשיב לו חבירו דכתיבה בפסוק הזה גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה (דברים כח, סא), ומוכרח לפרש כונת חבירו דאמר לו כתיבה בפסוק דמפרש לקרא הכי 'אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר' היינו רוצה לומר גזרה שאין ראויה להכתב מפני שהיא דבר מגונה. אך השואל אחר ששמע פסוק זה, אינו מפרש הכתוב בדרך זה שהבין חבירו שבא הכתוב לרמוז על דבר זה דוקא שהוא מגונה ואינו ראוי להכתב בפירוש, אלא מפרש הכתוב הכי שבא לומר אף על פי שכתבתי לכם כמה גזרות הנה יש עוד כמה וכמה גזרות אשר לא נכתבו ולא קאי על אחת בלבד ולכן אמר לו אִי מַטָאִי לְגַבֵּיהּ דהאי קרא הייתי מבין שיש כמה וכמה גזרות שלא נכתבו ולכן לא הייתי שואל על אותה גזרה שלא נכתבה וְלָא אִיצְטְרִיכִי לָךְ לפירושך שאמרת שבא הכתוב לרמוז על גזרה זו דוקא שהיא דבר מגונה ודו"ק.
אַרְבָּעִים סְאָה קְצוּצֵי תְּפִלִּין נִמְצְאוּ בְּרָאשֵׁי הֲרוּגֵי בֵּיתָר (תהלים קלז, ח). נראה לי בס"ד קרה להם כך כנגד מה שזלזלו בכבוד תורה הכתובה בלוחות שמשקלם היה ארבעים סאה כמו שאמרו הגמרא שהם הדליקו נירות בתשעה באב שבו נשרפה התורה. וְאַרְבָּעָה קַבִּין מֹחַ עַל אֶבֶן אַחַת ששמחו ביום שנחרבה אבן אחת הידועה היא אבן השתיה וְתִּשְׁעָה קַבִּין כנגד חרבן בית המקדש שהיה בסוד שם בן שהוא תשעה אותיות וַתְּהִי הָאֱמֶת (ישעיה נט, טו) שהוא ט' במספר קטן נעדרת בו והם שמחו ביום זה.
אַרְבַּע מֵאוֹת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת הָיוּ בִּכְרַךְ בֵּיתָר (איכה ג, נא) נראה לי בס"ד נתכוונו לעשותם מספר זה לבטל ארבע מאות רוחות קליפה של עשו בסוד וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לג, א) כמנין 'רע עין' [400]. ועשו שלשה סדרים של ארבע מאות דשלשה מדרגות יש בסטרא אחרא דסוד ג' קליפות המתבטלים על ידי מילה ופריעה ואטופי דמא כנזכר בעץ חיים. ומה שהיה לכל מלמד ארבע מאות ילדים ודאי היה לו רישי דוכנא כראוי ונרמזו ת"ו ילדים בתיבת בנות שהוא 'בן ת"ו'.
אָמְרוּ לוֹ תִּינוֹק אֶחָד יֵשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי, וּקְוֻצּוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים (ישעיה מב, כד). נראה כוונתו לשבחו ביופי דרמזו לו שצריך לחוש עליו לפדותו בשביל לאפרושי מאיסורא שלא יעשו קלון בו.
מֻבְטְחָנִי בּוֹ שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל מקשים מה דבר חכמה מצא בו והלא רק אמר סיום הפסוק שזה כבר למדו בבית רבו? ונראה לי בס"ד יש יסורין באים בהשגחה פרטית מאת ה' כדי לעשות בהם כפרה ואלו אפשר שיהיה ניצול מהם על ידי תפלה שתספיק לכפרתו מעט ויפטרהו השם יתברך מן השאר ויש אין שלוחים בהשגחה אלא כיון דהרשיע האדם ביותר אז נמסר ביד פועלי הדין לעשות בו מה שירצו שיתקיים בו מה שאמר הכתוב בפרשת וילך, וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה וכו'. (דברים לא יז-יח). והנה אדם כזה קשה הצלתו הן על ידי תפלה הן על ידי ממון כי אלו פועלי הדין המריעים לא ישמעו לקול מלחשים. ועל זה נתכוון רבי יהושע בן חנניה לשאול מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה וכו' (ישעיה מב, כד) רוצה לומר אם היסורין האלה באו בהשגחה מן השמים או אם הם מהסתר פנים האמור בפרשת וילך? והשיב לו התינוק הֲלוֹא הֳ ' ' זוּ ' חָטָאנוּ לוֹ (שם) ונתחכם התינוק להדגיש את תיבת זוּ אשר משמעותה כמורה באצבע על אשר לפניו לומר אור השכינה אשר למעלה מראשנו הוא הביא עלינו היסורין האלה ואם כן הם בהשגחה וקרובה ההצלה להיות הן על ידי תפלה הן על ידי סיוע גשמי.
הָעֲבוֹדָה, שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֶפְדֶּנּוּ בְּכָל מָמוֹן שֶׁפּוֹסְקִין עָלָיו קצת קשה איך נשבע בכך ודילמא פוסקים עליו סך עצום שאין יכולת לרבי יהושע בן חנניה למצוא אותו? ונראה לי בס"ד דלא אמר הָעֲבוֹדָה, שֶׁאֶפְדֶּנּוּ בְּכָל מָמוֹן שֶׁפּוֹסְקִין עָלָיו אלא נשבע איני יוצא מכאן דהיינו ממחוז רומי עד שאפדנו ואין הכי נמי אם בקשו ממון הרבה ולא יכול למצוא לא יצא משם וישאר שם לעולם. ואם תאמר מה לו לצרה הזאת שישבע בכך? ונראה לי דכיון לטובת התינוק כי כיון דנשבע בכך לא יוכל לצאת ובודאי אנשי עירו ושער מקומו שבארץ ישראל אין יכולים להפרד ממנו ומוכרחים למצוא לו מעות סך גדול שירצו השבאים לפדותו בו כדי שיוכל רבי יהושע בן חנניה לצאת מן רומי ולבא אצלם להאיר עיניהם.
הִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה, וְנָפְלוּ זֶה עַל זֶה, וְגָעוּ בִּבְכִיָּה עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָן. קשא געיית הבכיה הזאת שהיתה קשה וגדולה כל כך עד שיצאה נשמתם למה? אדרבה צריכין לשמוח זה ניצול מביאת שפחה וזו נצולה מביאת עבד כי עתה ידורו אח ואחותו צדיקים ואין יצר הרע ביניהם ולעיני האדונים נראין כאיש ואשתו דהא אין יודעים שאין מזדווגים זה בזה אלא חושבין שהם כדרך כל הארץ ורק אחד מהם עקר! ונראה לי בס"ד דהם היו חסידים גדולים וגעו בבכיה גדולה כי זה נצטער על אשר קרא על אחותו בלילה שם שפחה וזו נצטערה על אשר קראה על אחיה שם עבד ואף על פי שהיה בשגגה חשו פן פגעו בכבוד אבותם ובכבוד הכהונה והיה קשה עליהם דבר זה מאד ובעבורו געו בבכיה גדולה וחזקה עד שיצאה נשמתם וכל זה הוא מתוקף החסידות שלהם.
'בַּת פְּנִיאֵל' בִּתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁשִּׁמֵּשׁ לִפְנַי וְלִפְנִים, שֶׁנִּתְעַלֵּל בָּהּ שַׁבַּאי כָּל הַלַּיְלָה. נראה לי בס"ד הוצרך תלמודא לפרש שמו של אביה לומר אף על פי שהיתה בתו של כהן גדול ששמש לפנים שהיא עבודה של צניעות ביותר לא הגין עליה זכות עבודה זו של צניעות שלא תתבזה בהעדר הצניעות והטעם מפני שהיתה 'צָפְנַת' שֶׁהַכֹּל צוֹפִים בְּיֹפְיָהּ דנמצא היה יופיה מכשול לבני אדם לכך נתגלה יופיה עתה לכל בבזיון וקלון ואף על פי שלא חטאה בדבר זה צא ולמד ממה שאמר ר"י בן יקורת לבתו שובי לעפריך כנזכר בגמרא דתענית (תענית כד.).
5 more comments on this page.
Ben Yehoyada on Gittin 58a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Gittin, daf 58, Amud Aleph, about 700 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 125 words
Opens “קְצוּצֵי תְפִילִּין נִמְצְאוּ בְּרָאשֵׁי הֲרוּגֵי בֵיתֵּר. רַבִּי…”
- Segment 26 words
Opens “וְלָא פְּלִיגִי: הָא דְּרֵישָׁא, הָא דִּדְרָעָא.…”
- Segment 337 words
Opens “אָמַר רַבִּי אַסִּי: אַרְבָּעָה קַבִּין מוֹחַ נִמְצְאוּ…”
- Segment 435 words
Opens “״בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסוּלָּאִים בַּפָּז״ – מַאי…”
- Segment 518 words
Opens “מֵעִיקָּרָא, חֲשִׁיבִי דְרוֹמָאֵי הֲווֹ נָקְטִי בִּלְיוֹנָא דְגוּשְׁפַּנְקָא,…”
- Segment 638 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ חַד לְחַבְרֵיהּ: הָא, הֵיכָא כְּתִיבָא?…”
- Segment 745 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבָּן…”
- Segment 815 words
Opens “וּכְשֶׁהָיָה אוֹיֵב נִכְנָס לְשָׁם הָיוּ דּוֹקְרִין אוֹתָן…”
- Segment 955 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה…”
- Segment 1037 words
Opens “אָמַר: מוּבְטְחַנִי בּוֹ שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל, הָעֲבוֹדָה!…”
- Segment 1140 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בִּבְנוֹ…”
- Segment 1240 words
Opens “אָמְרוּ: בּוֹא וְנַשִּׂיאֵם זֶה לָזֶה, וּנְחַלֵּק בַּוְּולָדוֹת.…”
- Segment 1328 words
Opens “כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, הִכִּירוּ זֶה אֶת…”
- Segment 1425 words
Opens “אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת, וְצָפְנַת…”
- Segment 1536 words
Opens “שֶׁנִּתְעַלֵּל בָּהּ שַׁבַּאי כׇּל הַלַּיְלָה. לְמָחָר הִלְבִּישָׁהּ…”
- Segment 1630 words
Opens “אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן. הִפְשִׁיטָהּ…”
- Segment 1731 words
Opens “וְעָלֶיהָ קוֹנֵן יִרְמְיָה: ״בַּת עַמִּי חִגְרִי שָׂק…”
- Segment 1822 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַאי דִּכְתִיב:…”
- Segment 1938 words
Opens “פַּעַם אַחַת הוּצְרַךְ (רַבּוֹ) לִלְוֹת, אָמַר לוֹ:…”
- Segment 2028 words
Opens “אָמַר לוֹ: מָה אֶעֱשֶׂה? אָמַר לוֹ: אִם…”
- Segment 2142 words
Opens “כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ וְלֹא הָיָה לוֹ לְפוֹרְעוֹ,…”
- Segment 2229 words
Opens “לָקַח מִן הַסִּיקָרִיקוֹן וְכוּ׳: אָמַר רַב: לֹא…”
Sages named on this page
- Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim
Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.
Source: Gittin 58a · Segment 7 — “…אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מַאי דִּכְתִיב:…”
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Gittin 58a · Segment 10 — “…הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל. וּמַנּוּ? רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע.”
- Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim
Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…
Source: Gittin 58a · Segment 1 — “…בְּרָאשֵׁי הֲרוּגֵי בֵיתֵּר. רַבִּי יַנַּאי בְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר: שָׁלֹשׁ…”
- Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim
Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.
Source: Gittin 58a · Segment 3 — “…תִּשְׁעַת קַבִּין. אָמַר רַב כָּהֲנָא וְאִיתֵּימָא שֵׁילָא בַּר מָרִי:…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Gittin 58a · Segment 7 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל,…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Gittin 58a · Segment 3 — “…עַל אֶבֶן אַחַת. עוּלָּא אָמַר: תִּשְׁעַת קַבִּין. אָמַר רַב…”
Original text
קְצוּצֵי תְפִילִּין נִמְצְאוּ בְּרָאשֵׁי הֲרוּגֵי בֵיתֵּר. רַבִּי יַנַּאי בְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר: שָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל אַרְבָּעִים אַרְבָּעִים סְאָה. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: אַרְבָּעִים קוּפּוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ סְאִין.
of phylactery boxes were found on the heads of those killed in Beitar. Rabbi Yannai, son of Rabbi Yishmael, says: There were found three large baskets each holding forty se’a of phylactery boxes. And it was taught in a baraita : There were forty large baskets each holding three se’a .
וְלָא פְּלִיגִי: הָא דְּרֵישָׁא, הָא דִּדְרָעָא.
The Gemara notes: And these Sages do not disagree: This Sage is referring to phylacteries of the head, whereas this Sage is referring to phylacteries of the arm, for owing to the different manners in which they are fashioned, they are also different in size.
אָמַר רַבִּי אַסִּי: אַרְבָּעָה קַבִּין מוֹחַ נִמְצְאוּ עַל אֶבֶן אַחַת. עוּלָּא אָמַר: תִּשְׁעַת קַבִּין. אָמַר רַב כָּהֲנָא וְאִיתֵּימָא שֵׁילָא בַּר מָרִי: מַאי קְרָאָה? ״בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה, אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ וְגוֹ׳, אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עוֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע״.
Rabbi Asi says: Four kav of brains from children whose skulls were smashed were found on one stone. Ulla says: Nine kav . Rav Kahana said, and some say that it was Sheila bar Mari who said: What is the verse from which it is derived? “O daughter of Babylon, marked for devastation; happy is he who shall repay you your recompense for what you have done to us. Happy is he who shall seize and dash your little ones against the rock” (Psalms 137:8–9).
״בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסוּלָּאִים בַּפָּז״ – מַאי ״מְסוּלָּאִים בַּפָּז״? אִילֵּימָא דַּהֲווֹ מְחַפִּי בְּפִיזָּא, וְהָאָמְרִי דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא: תַּרְתֵּי מַתְקָלֵי אִיסְתֵּירֵי פִּיזָּא נְחוּת בְּעָלְמָא – חֲדָא בְּרוֹמִי, וַחֲדָא בְּכוּלֵּי עָלְמָא! אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְגַנִּין אֶת הַפָּז בְּיוֹפְיָין.
§ The verse states: “The precious sons of Zion, comparable to fine gold” (Lamentations 4:2). What is the meaning of the expression “comparable to fine gold”? If we say that it means they were covered in fine gold [ piza ], this is difficult; but didn’t the school of Rabbi Sheila say: Two istira weights of fine gold came down into the world, one in Rome and one in all the rest of the world. If so, it is certainly impossible to cover the inhabitants of Jerusalem with fine gold, as there is not enough of it in the entire world to do so. Rather, this means that they would be so attractive that they would disgrace fine gold because of their beauty.
מֵעִיקָּרָא, חֲשִׁיבִי דְרוֹמָאֵי הֲווֹ נָקְטִי בִּלְיוֹנָא דְגוּשְׁפַּנְקָא, וּמְשַׁמְּשִׁי עַרְסַיְיהוּ; מִכָּאן וְאֵילָךְ, מַיְיתוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָסְרִי בְּכַרְעֵי דְּפוּרַיְיהוּ, וּמְשַׁמְּשִׁי.
The Gemara relates that initially the noblemen of Rome would keep an image imprinted on a seal by their beds and engage in sexual intercourse opposite that image, so that they would beget children of similar beauty. From this point forward, from the time of the Great Revolt, they would bring Jewish children, tie them to the foot of their beds, and engage in sexual intercourse across from them, because they were so handsome.
אֲמַר לֵיהּ חַד לְחַבְרֵיהּ: הָא, הֵיכָא כְּתִיבָא? אֲמַר לֵיהּ: ״גַּם כׇּל חֳלִי וְכׇל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת״. אֲמַר: כַּמָּה מְרַחַיקְנָא מִדּוּכְתָּא פְּלָן? אֲמַר לֵיהּ: אִינְּגֵד פּוּסְתָּא וּפַלְגָא. אֲמַר לֵיהּ: אִי מְטַאי לְגַבֵּיהּ לָא אִיצְטְרִיכִי לָךְ.
It is related that it once happened that they did this to two children, and one of them said to the other: Where is this affliction written in the Torah? The other said to him: As it is written: “Also every sickness, and every plague, which is not written in the book of this Torah” (Deuteronomy 28:61). The first one said: How far am I in my studies from this, i.e., how much more would I have had to learn in order to reach this verse? The other said: Had you gone on one and a half columns [ pusta ], you would have reached this. The first child said to the other: Had I reached this verse, I would not have needed you, as I would have known on my own that the verse was speaking about this.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מַאי דִּכְתִיב: ״עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי״? אַרְבַּע מֵאוֹת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת הָיוּ בִּכְרַךְ בֵּיתֵּר, וּבְכׇל אַחַת וְאַחַת הָיוּ בָּהּ אַרְבַּע מֵאוֹת מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת, וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד הָיוּ לְפָנָיו אַרְבַּע מֵאוֹת תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן,
Rav Yehuda says that Shmuel says in the name of Rabban Shimon ben Gamliel: What is the meaning of that which is written: “My eye affects my soul because of all the daughters of my city” (Lamentations 3:51)? There were four hundred synagogues in the city of Beitar, and in each and every one of them there were four hundred schoolteachers, and each and every one of these teachers had four hundred schoolchildren.
וּכְשֶׁהָיָה אוֹיֵב נִכְנָס לְשָׁם הָיוּ דּוֹקְרִין אוֹתָן בְּחוֹטְרֵיהֶן. וּכְשֶׁגָּבַר אוֹיֵב וּלְכָדוּם, כְּרָכוּם בְּסִפְרֵיהֶם וְהִצִּיתוּם בָּאֵשׁ.
And when the enemy entered there, these schoolchildren stabbed them with their pens [ beḥotreihen ]. And when the enemy prevailed and caught them, they wrapped the children in their scrolls and lit them on fire.
תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמִי, אָמְרוּ לוֹ: תִּינוֹק אֶחָד יֵשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי וּקְווּצּוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים. הָלַךְ וְעָמַד עַל פֶּתַח בֵּית הָאֲסוּרִים, אָמַר: ״מִי נָתַן לִמְשִׁיסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבוֹזְזִים״? עָנָה אוֹתוֹ תִּינוֹק וְאָמַר: ״הֲלֹא ה׳ זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ״.
The Sages taught another baraita ( Tosefta , Horayot 2:5) relating to the fate of the Jewish children: There was an incident involving Rabbi Yehoshua ben Ḥananya who once went to the great city of Rome, where they said to him: There is a child in prison with beautiful eyes and an attractive appearance, and his curly hair is arranged in locks. Rabbi Yehoshua went and stood by the entrance to the prison. He said, as if speaking to himself: “Who gave Jacob for a spoil, and Israel to the robbers?” (Isaiah 42:24). That child answered by reciting the continuation of the verse: “Did not the Lord, He against Whom we have sinned, and in Whose ways they would not walk, neither were they obedient to His law?”
אָמַר: מוּבְטְחַנִי בּוֹ שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל, הָעֲבוֹדָה! שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֶפְדֶּנּוּ בְּכׇל מָמוֹן שֶׁפּוֹסְקִין עָלָיו. אָמְרוּ: לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁפְּדָאוֹ בְּמָמוֹן הַרְבֵּה, וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִין עַד שֶׁהוֹרָה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל. וּמַנּוּ? רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע.
Rabbi Yehoshua said: I am certain that, if given the opportunity, this child will issue halakhic rulings in Israel, as he is already exceedingly wise. He said: I take an oath by the Temple service that I will not move from here until I ransom him for whatever sum of money they set for him. They said that he did not move from there until he ransomed him for a great sum of money, and not even a few days had passed when this child then issued halakhic rulings in Israel. And who was this child? This was Rabbi Yishmael ben Elisha.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בִּבְנוֹ וּבְבִתּוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע שֶׁנִּשְׁבּוּ לִשְׁנֵי אֲדוֹנִים. לְיָמִים נִזְדַּוְּוגוּ שְׁנֵיהֶם בִּמְקוֹם אֶחָד, זֶה אוֹמֵר: יֵשׁ לִי עֶבֶד שֶׁאֵין כְּיוֹפְיוֹ בְּכׇל הָעוֹלָם, וְזֶה אוֹמֵר: יֵשׁ לִי שִׁפְחָה שֶׁאֵין בְּכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ כְּיוֹפְיָהּ.
Rav Yehuda says that Rav says: There was an incident involving the son and the daughter of Rabbi Yishmael ben Elisha the High Priest, who were taken captive and sold into slavery to two different masters. After some time the two masters met in a certain place. This master said: I have a male slave whose beauty is unmatched in all of the world, and that master said: I have a female slave whose beauty is unmatched in all of the world.
אָמְרוּ: בּוֹא וְנַשִּׂיאֵם זֶה לָזֶה, וּנְחַלֵּק בַּוְּולָדוֹת. הִכְנִיסוּם לְחֶדֶר. זֶה יָשַׁב בְּקֶרֶן זָוִית זֶה, וְזוֹ יָשְׁבָה בְּקֶרֶן זָוִית זֶה, זֶה אוֹמֵר: אֲנִי, כֹּהֵן בֶּן כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, אֶשָּׂא שִׁפְחָה?! וְזֹאת אוֹמֶרֶת: אֲנִי, כֹּהֶנֶת בַּת כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, אֶנָּשֵׂא לְעֶבֶד?! וּבָכוּ כׇּל הַלַּיְלָה.
The two masters said: Come, let us marry these two slaves to one another and divide the children born to them between us, as they will certainly be very beautiful. They secluded them in a room. This one, the son, sat in one corner, and that one, the daughter, sat in the other corner. He said: I am a priest and the descendant of High Priests. Shall I marry a female slave? And she said: I am the daughter of a priest and the descendant of High Priests. Shall I be married to a male slave? And they wept all through the night.
כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, הִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה, וְנָפְלוּ זֶה עַל זֶה וְגָעוּ בִּבְכִיָּה עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָן. וַעֲלֵיהֶן קוֹנֵן יִרְמְיָה: ״עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, עֵינִי עֵינִי יוֹרְדָה מַּיִם״.
When dawn arrived they recognized each other and saw that they were brother and sister. They fell on each other and burst into tears until their souls departed due to their great distress. And with regard to them and others like them, Jeremiah lamented: “For these things I weep; my eye, my eye runs down with water” (Lamentations 1:16).
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת, וְצָפְנַת בַּת פְּנִיאֵל שְׁמָהּ; ״צָפְנַת״ – שֶׁהַכֹּל צוֹפִין בְּיוֹפְיָהּ, ״בַּת פְּנִיאֵל״ – בִּתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁשִּׁימֵּשׁ לִפְנַי וְלִפְנִים;
Reish Lakish says: There was an incident involving a certain woman named Tzafenat bat Peniel. And why was she called this? She was called Tzafenat because they would all gaze [ tzofin ] at her beauty, and she was called bat Peniel because she was the daughter [ bat ] of the High Priest who served in the innermost sanctum [ lifnai velefnim ] of the Temple.
שֶׁנִּתְעַלֵּל בָּהּ שַׁבַּאי כׇּל הַלַּיְלָה. לְמָחָר הִלְבִּישָׁהּ שִׁבְעָה חֲלוּקִים, וְהוֹצִיאָהּ לְמוֹכְרָהּ. בָּא אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְכוֹעָר בְּיוֹתֵר, אָמַר לוֹ: הַרְאֵנִי אֶת יוֹפְיָהּ. אָמַר לוֹ: רֵיקָא! אִם אַתָּה רוֹצֶה לִיקַּח – קַח, שֶׁאֵין כְּיוֹפְיָהּ בְּכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ.
And it happened that she was taken captive and her captor abused and raped her all night. The next day he dressed her in seven garments and took her out to sell her. A certain man who was especially ugly came and said to the man who was selling her: Show me her beauty. He said to him: Good-for-nothing, if you wish to buy her then buy her, for there is no beauty like hers in all of the world.
אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן. הִפְשִׁיטָהּ שִׁשָּׁה חֲלוּקִים, וּשְׁבִיעִי קְרָעַתּוּ וְנִתְפַּלְּשָׁה בָּאֵפֶר, אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם עָלֵינוּ לֹא חַסְתָּ, עַל קְדוּשַּׁת שִׁמְךָ (הַגִּבּוֹר) [הַגָּדוֹל] לָמָּה לֹא תָּחוּס.
The potential buyer said to the seller: Even so, I wish to see for myself. He removed the six outermost garments, and she herself tore the seventh, and rolled in ashes. She said before God: Master of the Universe, even if You have shown no pity to us, and have allowed us to be disgraced in this way, why have You not shown pity to the sanctity of Your mighty name by which we are called?
וְעָלֶיהָ קוֹנֵן יִרְמְיָה: ״בַּת עַמִּי חִגְרִי שָׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר, אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ מִסְפַּד תַּמְרוּרִים, כִּי פִתְאוֹם יָבֹא הַשּׁוֹדֵד עָלֵינוּ״ – ״עָלַיִךְ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״עָלֵינוּ״; כִּבְיָכוֹל, עָלַי וְעָלַיִךְ בָּא שׁוֹדֵד.
And with regard to her and others like her, Jeremiah lamented: “O daughter of My people, gird yourself with sackcloth and roll in ashes; make you mourning as for an only son, most bitter lamentation, for the spoiler shall suddenly come upon us” (Jeremiah 6:26). It is not stated: Upon you, but rather “upon us,” for the spoiler shall come, as it were, both over Me and over you. God Himself shares this pain and His name is also disgraced.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַאי דִּכְתִיב: ״וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ״? מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּאֵשֶׁת רַבּוֹ, וּשְׁוַלְיָא דְנַגָּרֵי הֲוָה.
§ Rav Yehuda says that Rav says: What is the meaning of that which is written: “And they covet fields, and take them by violence; and houses, and take them away; so they oppress a man and his house, even a man and his heritage” (Micah 2:2)? There was an incident involving a certain man who set his eyes on his master’s wife, and he was a carpenter’s apprentice [ shulya ].
פַּעַם אַחַת הוּצְרַךְ (רַבּוֹ) לִלְוֹת, אָמַר לוֹ: שַׁגֵּר אִשְׁתְּךָ אֶצְלִי וְאַלְוֶנָּה. שִׁיגֵּר אִשְׁתּוֹ אֶצְלוֹ, שָׁהָה עִמָּהּ שְׁלֹשָׁה יָמִים. קָדַם וּבָא אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ: אִשְׁתִּי שֶׁשִּׁיגַּרְתִּי לְךָ הֵיכָן הִיא? אָמַר לוֹ: אֲנִי פְּטַרְתִּיהָ לְאַלְתַּר, וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהַתִּינוֹקוֹת נִתְעַלְּלוּ בָּהּ בַּדֶּרֶךְ.
One time his master needed to borrow some money, and his apprentice said to him: Send your wife to me and I will lend her the money. He sent his wife to him, and the apprentice stayed with her for three days. He then went back to his master before she did, and the master said to him: Where is my wife whom I sent to you? The apprentice said to him: I sent her back immediately, but I heard that the youth abused and raped her on the way.
אָמַר לוֹ: מָה אֶעֱשֶׂה? אָמַר לוֹ: אִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתִי, גָּרְשָׁהּ. אָמַר לוֹ: כְּתוּבָּתָהּ מְרוּבָּה. אָמַר לוֹ: אֲנִי אַלְוְוךָ וְתֵן לָהּ כְּתוּבָּתָהּ. עָמַד זֶה וְגֵרְשָׁהּ, הָלַךְ הוּא וּנְשָׂאָהּ.
The master said to his apprentice: What shall I do? The apprentice said to him: If you listen to my advice, divorce her. He said to him: But her marriage contract is large and I do not have the money to pay it. The apprentice said to him: I will lend you the money, and you will give her payment of her marriage contract. The master arose and divorced her, and the apprentice went and married her.
כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ וְלֹא הָיָה לוֹ לְפוֹרְעוֹ, אָמַר לוֹ: בֹּא וַעֲשֵׂה עִמִּי בְּחוֹבְךָ. וְהָיוּ הֵם יוֹשְׁבִים וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִין, וְהוּא הָיָה עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עֲלֵיהֶן, וְהָיוּ דְּמָעוֹת נוֹשְׁרוֹת מֵעֵינָיו וְנוֹפְלוֹת בְּכוֹסֵיהֶן. וְעַל אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּין. וְאָמְרִי לַהּ: עַל שְׁתֵּי פְתִילוֹת בְּנֵר אֶחָד.
When the time came that the debt was due, and he did not have the means with which to repay it, the apprentice said to his master: Come and work off your debt with me. And they, the apprentice and his wife, would sit and eat and drink, while he, the woman’s first husband, would stand over them and serve them their drinks. And tears would drop from his eyes and fall into their cups, and at that time the Jewish people’s sentence was sealed, for remaining silent in the face of this injustice. And some say that the Jewish people were punished for two wicks in one lamp, a euphemism for the sin of adultery committed by this couple while the master was still married to the woman.
לָקַח מִן הַסִּיקָרִיקוֹן וְכוּ׳: אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּאָמַר לוֹ: ״לֵךְ, חֲזֵק וּקְנִי״, אֲבָל בִּשְׁטָר – קָנָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אַף בִּשְׁטָר נָמֵי לֹא קָנָה, עַד שֶׁיִּכְתּוֹב לוֹ אַחְרָיוּת.
§ The Gemara returns to the mishna, which states: If one first purchased land from a Sicarius, and afterward returned and purchased the same field from the prior landowner, so that he will be considered the legal owner of the field, his purchase is void. Rav says: They taught that the purchase is void only in a case where the prior owner says to the buyer when he came to acquire the field from him: Go, take possession of the field and thereby acquire it, as in such a case the prior owner can say that he did not actually mean to sell him the field. But if he sold it to him with a bill of sale, the buyer acquires the field. And Shmuel says: Even if he sold it to him with a bill of sale, the buyer does not acquire it unless the prior owner writes him a guarantee that if the field is repossessed by a creditor of the prior owner, the prior owner, who sold him the field, will compensate him for his loss, as by writing this guarantee he demonstrates that this is a true sale.