Gittin 23a

והוא שהיה גדול עומד על גביו ואומר לו כתוב לצורך פלוני דקסבר ר"ה מתני' ר"א היא דבעי כתיבה לשמה וסיפא דקאמר שאין קיום הגט אלא בחותמיו היינו עדי מסירה דרוב גיטין נמסרין בפני החותמים ואמציעתא קאי ולא ארישא לאכשורי כתיבת חרש בלא גדול על גביו:

לדעתיה דנפשיה עבד דהא גדול הוא ויש בו דעת ואע"פ שזה אומר לו כן שמא הוא גמר בלבו לשם אחר אבל קטן אין בו דעת אלא למה שזה מצווהו:

לאו מילתא היא דאמרי אלא מעתה עובד כוכבים וישראל עומד כו' דהוה ס"ל דפסול ודאי כשר הוא ואפילו אין ישראל עומד על גביו וגבי חרש שוטה וקטן נמי ליתא לדרב הונא דאע"ג דאין גדול עומד על גביו נמי כשר דמתני' ר"מ היא דלא בעי כתיבה לשמה דדריש וכתב דקרא אחתימת עדים:

דמדקפסיל ליה לעובד כוכבים בסיפא דמתני':

לענין הבאה לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין ואין אדם נעשה שליח לדבר שאינו שייך בו וגבי כתיבה שייריה ש"מ דוקא קתני בהבאה ובכתיבה כשר כדקתני טעמא שאין קיום הגט אלא בחותמיו ולא איכפת לן אם נכתב שלא לשמה דאי תנא ושייר הוי ליה נמי לשיורי בסיפא:

ההיא דתניא פסול:

ר"א היא דאמר עדי מסירה כרתי וחתימת עדים אינה מן התורה הילכך וכתב לה אכתב הגט ובעינן כתיבה לשמה:

והא ודאי כי כתביה עובד כוכבים לאו לשמה הוא דעובד כוכבים אדעתא דנפשיה קעביד ומשום הכי תניא פסול:

אלא מעתה עובד כוכבים וישראל עומד כולי‎—But if that is so, by a Gentile where a Jew is standing, etc. O VERVIEW ר"ה explained that a חש"ו can write a גט לשמה if there is a גדול עומד על גביו‎. On this ר"נ asked, in that case (that there is a געע"ג) a נכרי should also be כשר‎. It is apparent that sר"נ' question is on ר"ה who established the משנה by a געע"ג. Our תוספות explains why there is not a question on the משנה directly, regardless whether there is a געע"ג or not. ---------------------------------- פירוש בשלמא בלא עומד על גביו ניחא‎ – The explanation of ר"נ saying אלא מעתה, is that granted if our משנה is in a case where there is no עע"ג it is understood why a נכרי is not included with the חש"ו – דקסבר רב נחמן דאיכא היכרא דכותבין לשמה על פי הבעל – For ר"נ assumes that we can recognize that the חש"ו are writing לשמה, based on the husband’s instructions – אבל בעובד כוכבים ליכא היכרא דלשמה בהכי‎ – However by a נכרי there is no such indication that he is writing לשמה based on these same circumstances – אבל למאי דאוקמא בגדול עומד על גביו אפילו עובד כוכבים נמי‎ – However according to the way ר"ה established the משנה by a געע"ג and giving them instructions, and being ‘on top of them’ to make sure they are writing it properly לשמה, so even a נכרי should also be כשר, since we can see that he is following the instructions (of לשמה) – אלא ודאי בלא גדול עומד על גביו מיירי ואם כן הדרא קושיא לדוכתין דהא לאו בני דעה נינהו: Rather (in order to avoid this difficulty) we must conclude that the משנה is certainly in a case where there is no געע"ג, if so then the initial difficulty returns, how can this be a גט כשר by a חש"ו, since they are not intelligent! S UMMARY Without ר"ה we could have established the משנה by אין געע"ג and distinguished between a נכרי and a חש"ו. T HINKING IT OVER 1. From תוספות it seems that sר"נ' question is that the חש"ו are לאו בני דיעה נינהו‎. However the reading of the גמרא (both in the question and answer) indicates that sר"נ' question was why is the נכרי פסול (and not why is the חש"ו כשר)! 2. Why was it necessary for תוספות to add the last line (אלא ודאי וכו' נינהו); without that line, ר"נ has a valid question on ר"ה; why is a נכרי different from a חש"ו in a case of געע"ג‎? 3. How can תוספות add the last line, since according to ר"נ even if there is no געע"ג, it is understood why a חש"ו is כשר, and a נכרי is פסול, as תוספות explained previously?! Appendix Perhaps we can understand this תוספות as follows. ר"ה claims that the משנה is only in a case where there is a געע"ג. Otherwise a חש"ו is פסול‎. ר"נ challenges this assumption of ר"ה and argues that in my opinion there is no need to establish the משנה by a געע"ג, and we can distinguish between a חש"ו and a נכרי‎. However, according to you (ר"ה) that the only time a חש"ו is כשר is if געע"ג then a נכרי should also be כשר‎. However since we see that a נכרי is not included in the משנה, this proves that we cannot be discussing געע"ג. We must therefore conclude that we are discussing a case where there is no געע"ג, so the question on רב הונא is (if we accept the understanding of ר"ה that by אין געע"ג it cannot be לשמה), how can we understand our משנה that a חש"ו is כשר‎. The גמרא concluded that the premise of ר"נ is flawed, since נכרי אדעתיה דנפשיה קא עביד, therefore even with a געע"ג he is פסול‎.

עובד כוכבים לדעתיה דנפשיה קעביד‎—A Gentile does as he wants O VERVIEW The גמרא explained that if a נכרי writes a גט, even with a געע"ג, it is פסול, for since a נכרי is לדעתיה דנפשיה קעביד, it is not written לשמה‎. Our תוספות reconciles our גמרא with a seemingly contradictory גמרא‎. --------------------------------- תוספות asks: תימה לרבינו יצחק דבפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כז, א) בעי רבי יהודה מילה לשמה – The ר"י is astounded, for ר"י, in פרק אין מעמידין, requires לשמה by a ברית מילה‎ – ואפילו הכי קתני ימול ארמאי ולא אמר דלדעתיה דנפשיה קא עביד‎ – And nevertheless ר"י teaches that a נכרי may be מל, and he does not say לדעתיה דנפשיה קא עביד, why here by a גט do we say that לדעתיה דנפשיה קעביד‎?! What is the difference between a גט (where a נכרי is פסול) and מילה (where a נכרי is כשר)? תוספות answers: ואומר רבינו יצחק דהא דאמר דלדעתיה דנפשיה עביד היינו שעושה סתם – And the ר"י answers that this which we say here that a נכרי is לדעתיה דנפשיה עביד, this means that he does it סתם, but not that he intends specifically שלא לשמה – וגבי גט סתם לאו לשמה קאי כדאמר בריש זבחים (דף ב, ב) – So regarding גט, writing it סתם does not make it לשמה, as the גמרא stated in the beginning of מסכת זבחים‎ – משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת – Because a woman generally is not destined to be divorced – אבל מילה סתמא לשמה קיימא כדאמר בזבחים סתמן לשמן קיימי: However regarding מילה doing it סתם is considered לשמה as the גמרא states in מסכת זבחים regarding קרבנות that סתמן is considered לשמן, the same applies to the child that he is עומד to be נמול‎. S UMMARY אדעתיה דנפשיה עביד means that the נכרי has no כוונה either way, therefore by מילה where סתמא לשמה קיימא (like זבחים) a נכרי is כשר; however by a גט where an אשה is לאו לגירושין קיימא a נכרי is פסול‎. T HINKING IT OVER 1. Will a נכרי be כשר for זבחים since סתמא לשמה קיימא (as he is by מילה)? Why? 2. תוספות writes that סתם אשה לאו לגירושין קיימא; however regarding this woman (where the husband is instructing the נכרי to write a גט for her [and a געע"ג]), how can we say that she is not לגירושין קיימא‎?!

אימא שנחתם שלא לשם אשה‎—Say; that it was signed not for the sake of a woman O VERVIEW רבא challenged ר"נ who stated that according to ר"מ a גט need not be written לשמה, but we learnt in a משנה that any גט which was not written לשום אשה is פסול‎. The גמרא answered, according to ר"מ, the משנה should read שנחתם (not שנכתב). Our תוספות discusses the need for this answer and the validity of this answer. ---------------------------- תוספות anticipates a difficulty: אף על גב דסיפא קתני יתר על כן כולי ומוקי לה בגמרא כרבי אלעזר – Even though in the סיפא of this משנה, it is taught, ‘even more so, etc.’, and the גמרא there establishes that ruling according to ר"א, so we can also establish this רישא like ר"א, why do we need to change the משנה and answer אימא שנחתם‎?! תוספות responds: מכל מקום מה שיכול לדחוק ולהעמיד כרבי מאיר מעמיד‎ – Nonetheless as much as it is possible to conform the משנה like ר"מ (even in an unseemly manner), we conform it according to ר"מ – משום דקיימא לן דסתם מתניתין רבי מאיר היא – Because we have established that an anonymous משנה is the view of ר"מ. תוספות asks: ואם תאמר והיכי קאמר שנחתם והא קתני כיצד שמע קול סופרים מקרין – And if you will say; but how can we answer that the משנה reads שנחתם instead of שנכתב, but the משנה continues, ‘how is it so (that it was שלא לשום אשה), he heard the sound of the scribes calling out’, etc. ובגמרא מפרש בסופרים העשויין להתלמד‎ – And in the גמרא it is explained that the משנה when it stated קול סופרים מקרין it means, scribes who are learning how to write גיטין; when they write a practice גט, it is פסול even if they write the correct names. Obviously we are talking about the writing of the גט, not the signing (which is not done by scribes but by witnesses), so how can we answer אימא שנחתם, when we are discussing כתיבת הגט‎?! תוספות answers: ויש לומר דדרך סופרים לכתוב ולחתום גט כדי להתלמד: And one can say that it is the custom of these apprentice סופרים to both write and sign a גט in order to learn how to do it properly. S UMMARY We try to establish a סתם משנה like ר"מ. Apprentice סופרים practice writing and signing a גט‎. T HINKING IT OVER תוספות writes that the apprentice סופרים sign the גט‎. In that case where someone signs a document without being told to by the בעל השטר, the פסול is not because it is not לשמה, but it is not considered signing a document; it is completely fraudulent, however from the משנה it seems that the פסול is on account of שלא לשמה‎?!

והוא ששייר מקום התורף—And provided that he left over the essential part O VERVIEW After רבא asked numerous questions on רב נחמן, the גמרא continues that רב יהודה אמר שמואל stated that the גט is valid if he left over the מקום התורף‎. Our תוספות clarifies what ר"י אמר שמואל is referring to. --------------------------- אמאי דאקשי לעיל והא לאו בני דעה נינהו אתא לשנויי: ר"י אמר שמואל is coming to answer this which was previously asked, ‘but they are not intelligent’, so how can a חש"ו write a גט לשמה‎. The answer is that they only wrote the טופס (which does not require לשמה) and the תורף was written by a ‘normal’ person. S UMMARY ר"י אמר שמואל is answering the original question of והא לאו בני דעה נינהו‎. T HINKING IT OVER What else could have ר"י אמר שמואל meant that תוספות needs to explain to us that it does not mean this other possibility, but rather אמאי דאקשי לעיל וכו'?

עובד כוכבים נמי דלאו בר היתרא הוא—A Gentile, as well since he is not a בר היתרא O VERVIEW The גמרא explains that a נכרי cannot be a שליח to bring a גט, since he is not a בר היתרא‎. Our תוספות explains why the גמרא did not offer another reason. -------------------------------- הוה מצי למימר משום דבעינן שלוחכם בני ברית – The גמרא could have said that a נכרי is פסול to be a שליח to bring a גט, because we require ‘שלוחכם בני ברית’ your agents should be of the covenant (Jewish) – אלא ניחא ליה למימר האי טעמא דשייך אף בעבד: However he prefers to offer this reason of לאו בר היתרא because it is applicable even by a slave, since he too is not a בר היתרא, he cannot be a שליח to receive a גט‎. S UMMARY A נכרי cannot be a שליח (also) because we require שלוחכם בני ברית, however an עבד cannot be a שליח, only because he is not a בר היתרא‎. T HINKING IT OVER What would be the advantage of using תוספות reason (שלוחכם בני ברית) over the sגמרא' reason (לאו בר היתרא) that תוספות suggests it?

ממי נוטלו ולמי נותנו‎—From whom he takes it and to whom he gives it O VERVIEW רב ששת explained the reason why a blind person is פסול to bring a גט is because he does not know whether he is taking the גט from the husband and he also does not know whether he is delivering the גט to the wife. תוספות qualifies the inference from this ruling. --------------------------- מכאן משמע דצריך שיכיר השליח שזהו הבעל וזו היא אשתו – From this reasoning of רב ששת it seems that it is necessary for the שליח to recognize that this is the husband and this is his wife, otherwise he is just like the סומא who does not recognize the parties – תוספות reconsiders: ושמא יש לחלק דדוקא סומא שיכול להטעותו ויש לחוש יותר שמא יטעוהו: And perhaps one can differentiate between a סומא and one who does not know the parties, that it is specifically a סומא who can be tricked that he is פסול, for there is a greater concern that perhaps he will be tricked, however a sighted person who does not know the parties he will be כשר, because he will not be tricked and he can more easily verify the parties involved. S UMMARY A sighted person may not need to be aware of who the parties are in the גט‎. T HINKING IT OVER How can תוספות consider that a שליח must recognize the parties in a גט, but the משנה merely states that a סומא is פסול, but not someone who does not know them?!

הוא הדין אף על גב דלא חזר ונתפתח כולי‎—The same rule is even if he did not become sighted again, etc. O VERVIEW The גמרא concluded that a sighted person (who received the גט as a שליח), who became blind afterwards can deliver the גט and say בפני נכתב ובפ"נ, even if he did not regain his sight. תוספות reconciles our גמרא with a seemingly contradictory גמרא‎. --------------------------------- תוספות anticipates a difficulty: והא דאמר ביש נוחלין (בבא בתרא דף קכח, א) – And this which the ברייתא states in פרק יש נוחלין‎ – היה יודע לו עדות עד שלא נסתמא ונסתמא פסול לעדות – ‘he knew testimony for him before he became blind and he became blind later, he is פסול to testify’ (unless he regains his sight); so why here is he כשר even if he did not regain his sight? תוספות responds: שאני הכא דגבי גט אפילו אשה נאמנת – Here it is different, for by a גט even a woman is believed to bring a גט and say בפ"נ ובפ"נ, even though a woman is פסול לעדות‎ – תוספות proves his point: תדע דאפילו סומא מעיקרא קאמר הכא אלא סומא אמאי לא: You should know that it is so that we are lenient by שליח הגט, for even regarding one who was blind initially when he received the גט, the גמרא here asked, but why is a סומא not כשר to deliver the גט, proving that we are lenient by a סומא as we are lenient by an אשה‎. S UMMARY The הגדת עדות of שליח הגט is less strict than regular הגדת עדות therefore a פתוח ונסתמא is כשר even if לא חזר ונתפתח‎. T HINKING IT OVER תוספות proves that we are less strict by שליח הגט from the fact that the גמרא initially asked אלא סומא אמאי לא‎. However at that point in the גמרא we did not assume that we are discussing a שליח הגט in חו"ל where he is required to say בפ"נ ובפ"נ, we assumed we are discussing a גט בא"י, where no הגדת עדות is required, and therefore the גמרא rightfully asked אלא סומא אמאי לא; how does this prove anything regarding הגדת עדות of בפ"נ ובפ"נ‎?!

אלא מעתה נכרי וישראל עומד על גביו הכי נמי דכשר וכו' ואם תאמר אמאי לא משני ליה שאני נכרי דלאו בן כריתה הוא אבל הני בני כריתה נינהו לכשיגדל הקטן וישתפה השוטה, ויש לומר דלא קפדינן אבני כריתה אלא במידי דצריך שליחות כדאמרינן לקמן (גיטין כג, ב) אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה מאי טעמא לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין. והא דאמרינן בפרק קמא (י, ב) גבי גטין העולים בערכאות של נכרים והא לאו בני כריתה נינהו ומשני ירד רבי שמעון לשטתו של רבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי דאלמא משמע דלרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי פסול כיון דלאו בני כריתה נינהו, ומסתמא כל שפסול לרבי מאיר בחתימה פסול לרבי אלעזר בכתיבה וכל שכשר לרבי אלעזר בכתיבה כשר לרבי מאיר בחתימה דהא כתיבה לרבי אלעזר וחתימה לרבי מאיר מוכתב לה נפקא להו דרבי מאיר מוקי לה לחתימת העדים ורבי אלעזר מוקי לה לכתיבת הגט אלמא מדפסילי לרבי מאיר מטעם דלאו בני כריתה נינהו ואף על גב דלא בעינן שליחות. י"ל דלא דמי דמכל מקום חתימת העדים דמתורת עדות הוא יש לפסול בנכרים משום דלאו בני כריתה נינהו אבל כתיבה לרבי אלעזר כיון דלאו משום עדות הוא ושליחות נמי לא בעינן לא פסלינן להו משום דלאו בני כריתות נינהו כי היכי דלא פסלינן בע"ז (כז, א) מילה בנכרי אף על גב דלאו בני מילה נינהו ומאן דפסיל לה התם מן המול ימול נפקא ליה הא לאו הכי כשר. ואם תאמר והיכי אמרינן דכתיבה לא בעיא שליחות והא אמרינן (עא, ב) צריך שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו ואמרינן נמי (לקמן גיטין סג, ב) בההוא מעשה דההיא דהוה קרי לה נפאתא וכתבי אינהו טפאתא דאין חוזרין ועושין לה גט אחר משום דעדים שעשו שליחותן הם אלמא שליחות בעיא, ויש לומר דכולה מלתא לאו משום שליחות הוא אלא משום לשמה שאם יכתבו בלא צואת הבעל לא יתנו כל כך לב לכתוב לשמה ויכתוב סתם וקיימא לן דסתמו כשלא לשמו משום דסתם אשה לאו לגירושין קיימא, ותדע דבריש זבחים (ב, ב) דייק ממתניתין דהכותב טופסי גטין צריך שיניח מקום האיש (לקמן גיטין כו, א) דסתמו שלא לשמו קאי דמקשה התם אהא דתנן (ריש זבחים) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה טעמא דנזבחו שלא לשמן הא סתמא כלשמן הוי ורמינהו הכותב טופסי גטין צריך שיניח וכו' אלמא סתמיה לאו כלשמה הוי ומשני זבחים בסתמא לשמן קאי אשה בסתמא לגירושין קיימא בתמיהא, דאלמא שמעינן מינה דאי אשה לגירושין קיימא טופסי גיטין כשרים אף על פי שלא עשאו בעל לסופר שליח, ומאי דפסלינן ליה במתניתין לטופס גיטין בלא צואת הבעל משום דבלא צואת הבעל לא חשבינן לכונתן לשמן כונה מעליא אף על פי שמתכונין לשמו ולשמה דמסתמא בכל ענין פסיל ליה ואף על פי שמתכוון הוא לשם אשה זו דכיון שלא צוה הבעל והיא אינה עומדת להתגרש כשלא לשמה חשבינן ליה, והיינו נמי דגבי חרש שוטה לא פריך והא לאו בני שליחות נינהו ואפילו עומד על גביו לא מהני משום דבכתיבה לא בעינן שליחות, וכיון דאתינן להכי שמע מינה דעבד מותר לכתוב את הגט דאף על גב דלאו בני כריתה נינהו הא אסיקנא דלגבי כתיבה לא קפדינן אבני כריתה אלא אבני דעה דכתבי לדעתין ועבד נמי דשייך במצות כנשים וכל מה שהנשים כשרות לו אף הם כשרין לו ואשה שכשרה לכתוב את הגט לא נראו דבריו. בכת"י א"י: משמע נמי דלר"א איכא למיפסלינהו משום דלאו בני כריה נינהו בכת"י א"י: אף הן כשרין לו, והרמב"ם ז"ל שמנאו בכלל הפסולין לכתוב את הגט.

ורב יהודה אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף כלומר מתניתין רבי אלעזר היא ואפילו בלא אחרים עומדין על גביו, ודוקא לטופס אבל תורף לא ולא גזרינן טופס אטו תורף. ובודאי באין גדול עומד על גביו מיירי מדלא מפרש לה בהדיא והוא ששייר מקום התורף ובגדול עומד על גביו, דשמואל לא סמיך אדרב הונא דליסתום לישניה ולסמוך אגדול עומד על גביו דקאמר רב הונא, ורב הונא נמי לא סמיך אדשמואל ואפילו בתורף קא מכשר כיון דגדול עומד על גביו, ולדברי רב יהודה איכא למימר נמי דאפילו נכרי כשר לכתוב את הטופס לכתחלה ואפילו אין ישראל עומד על גביו דלנכרי עומד על גביו מאי מהני, ומתניתין דהכותב טופסי גיטין דלא מכשר אלא מפני התקנה ומפרש לה רבי יוחנן משום תקנת סופר משום כדי חייו דאלמא משום תקנה הוא דשרינן כתיבת טופס שלא לשמה הא לאו הכי לא, ואם כן חרש שוטה ונכרי דלית בהו משום תקנה אמאי שרי, איכא למימר דעיקרא דמילתא משום תקנת סופר התירו וכיון שהותר הותר בכל דלא פלוג רבנן, ואי נמי איכא למימר דרב יהודה אמר שמואל מפרש לה משום תקנת עגונות ואף בחרש שוטה וקטן ונכרי איכא משום תקנת עגונות דזמנין דבעי למיזל למדינת הים ולא משכח אלא הני ואי לא שרית ליה מעגן לה ויתבא. כנ"ל. ומיהו לענין פסק הלכה איכא למימר דהלכתא כרב הונא דמוקי לה למתניתין בשגדול עומד על גביו הא לאו הכי אפילו טופס אין כותבין דגזרינן טופס אטו תורף, ודלא כמתניתין דהכותב טופסי גיעטין אלא כרבי אלעזר דהתם דגזר טופס אטו תורף וקיימא לן כוותיה מדפסק רב כותיה לקמן (גיטין כו, ב) וקארי עלה טוביינא דחכימי, וכן נראה מדברי הרב אלפאסי ז"ל דבפרק כל הגט הביא דברי רב דקארי עליה דרבי אלעזר טוביינא דחכימי והשמיט כל ההיא שקלא וטריא דשקלינן וטרינן לפרושי מפני התקנה דקתני במתניתין, בכל זה גלה רבינו דעתו שאין מתירין כתיבת טופס מפני התקנה אלא כרבי אלעזר דאסר לגמרי טופס אטו תורף, ובהאי גונא גם כתב דברי רב הונא לבד ודברי רב שפסק כרבי אלעזר דגזר טופס אטו תורף ולא כתב מפני התקנה ומה שנתפרש עליו בגמרא. והכי נמי משמע בירושלמי דרב ורב הונא קיימי בחדא שיטתא ותרווייהו פסקו כרבי אלעזר דגזר טופס אטו תורף דגרסינן התם (פ"ג ה"ב) רבי זעירא רב הונא בשם רב הלכה כרבי יהודה בגיטין וכרבי אלעזר בשטרות ונימא הלכה כרבי אלעזר אלא בגין דרב ושמואל תרויהון אמרין הלכה כרבי אלעזר דלא תסבור מימר אף הכא כן לפום כך צריך לומר הלכה כרבי יודה בגיטין וכרבי אלעזר בשטרות. ומיהו בדיעבד נראה דכשר הוא דהא במחובר גזר רבי אלעזר טופס אטו תורף לכתחלה ובדיעבד שרי ותנשא בו לכתחלה וכדקתני אין כותבין את הגט במחובר לקרקע כתבו על המחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר אלמא כל היכא דליכא אלא גזרת טופס אטו תורף בדיעבד כשר, אלא שראיתי לרמב"ן נ"ר דפסל אפילו בדיעבד דלא דמי לכתבו על המחובר דהתם לא שכיח כולי האי כתיבה על המחובר לפסול עליה בדיעבד אבל כתיבת טופס אטו תורף אליבא דרבי אלעזר איכא למיגזר טפי שזו גזירה מצויה, ותדע דהא רבי יהודה גזר בההיא שאר שטרות אטו גיטין ואלו בכותב שטרות במחובר ליכא מאן דסלקא דעתיה הכין. ואם תאמר היכי מצינן לאוקומי מתניתין כרבי אלעזר ובגדול עומד על גביו כרב הונא דאם כן תיקשי לן מתניתין דמדפסיל ליה לנכרי בהבאה מכלל דלכתיבה שרי כקושיא דרב נחמן, איכא למימר דאדרבה מדקתני בהדיא חרש שוטה וקטן ושבקיה לנכרי שמעינן מינה דנכרי פסול דאי לא לישמעינן נכרי וכל שכן חרש שוטה וקטן דבני כריתה נינהו והיינו דלא חש רב הונא לפרוקה, ואפשר לומר דהלכתא כרב יהודה אמר שמואל וכדרב הונא אמר עולא דאוקמוה למתניתין דהכא בכתיבת טופס ואף לכתחלה מותר להן לכתוב ואפילו בלא אחרים עומדין על גביהן והוא ששיירו מקום התורף ואף נכרי כשר לכתוב את הטופס דלא גזרינן טופס אטו תורף וכתנא קמא דטופסי גיטין דלקמן (גיטין כו, א), ואף על גב דהתם קתני טעמא דהתירו טופסין מפני התקנה ופירש רבי יוחנן מפני תקנת סופרים כלומר משום כדי חייו כבר כתבתי למעלה דאיכא למימר דכיון דהתירו משום כדי חייו התירו בכל. ואי נמי דאינהו משום תקנת עגונות מפרשי לה ובחרש שוטה וקטן ואפילו בנכרי איכא למימר ההוא טעמא, ואף על גב דרב פסק הלכה כרבי אלעזר דגזר טופסי גיטין אטו תורף וקרי עליה טוביינא דחכימי אנן בגיטין כרב יהודה אמר שמואל ורב הונא אמר עולא סבירא לן דאוקמוה למתניתין דהכא בכתיבת טופס לומר דלא גזרינן, ורב יהודה אמר שמואל שקלי התם אליבא דתנא קמא ואמר וצריך להניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם דמשמע דסבירא ליה כותיה, ועוד מדשקלו וטרו כולהו אמוראי לפרושי למתניתין דקתני מפני התקנה אלמא משמע דסבירא ליה דמפני התקנה התירו כתיבת טופסי הגט, ומיהו קיימא לן כותיה בשאר שטרות דבין טופס בין תורף שרי מדפסק רב כוותיה ולא אשכחן אמורא דפליג עליה, ועוד דשקלינן וטרינן עלה ואקשינן עליה מדרב פפי דאמר משמיה דרבא דחיישינן מיחזי כשיקרא ודחינן לה מדרב נחמן דאלמא כרותיה קיימא לן בשאר שטרות, והלכך כותבין טופסי גטין מפני התקנה או משום תקנת סופר כר"י או משום תקנת עגונות כרב חסדא, וחרש שוטה וקטן נמי שרי ואפילו בלא אחרים עומדין על גביהן ואפילו נכרי איכא נמי למשרא מהאי טעמא דכיון דהותר לא פלוג רבנן, ואי נמי לרב חסדא דפירש משום תקנת עגונות לא שנא חרש שוטה וקטן ולא שנא נכרי בכולהו איכא משום תקנת עגונות כדפרישית לעיל. והרמב"ם ז"ל פסק כתנא קמא דטופסי גיטין דמשום תקנת סופר מותר ולא גזרינן טופס אטו תורף ואסר חרש שוטה וקטן לכתוב טופס הגט אלא אם כן גדול עומד על גביו, משמע שהוא ז"ל מפרש דברי רב יהודה אמר שמואל דאמר והוא ששייר מקום התורף דוקא בשגדול עומד על גביו ואדרב הונא דאמר בגדול עומד על גביו סמיך, וזה מן התימה שיסמוך שמואל אדברי רב הונא וסותם דבריו על סמך דברי רב הונא, ועוד שלא נאמרו בתלמוד סמוכין זה לזה, ועוד דאי אמרת דעמידת גדול על גביו מהניא וכונתו הויא כונה אפילו תורף נמי לישתרי ואי לא הויא כונתו כונה עמידתו לא מעלה ולא מוריד, ועוד דאי גזרינן בהו טופס אטו תורף אי לא הויא כונתו כונה טופס נמי לא לישתרי בעמידת אחר על גביו דלמא אתי למשרי תורף בעמידת אחר על גביו ואי לא גזרינן בהו טופס אטו תורף טופס לישתרי אפילו בלא עומד על גביו, ואפילו לכשתמצא לומר דעמידת אחר מהניא דהא בטופס לא בעינן לשמה ואמאי גרע חרש וקטן מסופר שכותב לתומו, ואי אמרת דסופר נמי לא הותר אלא מפני התקנה ובחרש שוטה וקטן דלאו סופרים נינהו ליכא משום תקנה אם כן אפילו באחרים עומדים על גביהן לא ליכתבו ואי משום תקנה העומד על גביו אם כן אפילו נכרי כי האי גונא לישתרי והוא ז"ל כתב אבל נכרי ועבד אין כותבין הטופס לכתחלה אפילו ישראל עומד על גביו שלא התירו לכתוב טופסי גיטין שלא לשמה אלא מפני תקנת סופר כמו שבארנו עד כאן, ועוד תימא עבד מיהו משום תקנה לישתרי דהא בן ברית הוא וכל שכן שכבר ביארנו למעלה דעבד כותב לכתחלה אפילו תורף דכל שהאשה כשרה לה אף הוא כשר לה.

מתני' הכל כשרין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן והנכרי. כתוב בהלכות בעו רבנן קמי עד רב חנינאי גאון בכלה רבתי דנכרי לא הוי שליח לקבל את הגט ולהוליך את הגט מהו למכרכיה לגיטא בחד מנא ומימר לנכרי אמטי האי מנא לישראל פלוני וליתביה לאיתתי ואמר להו לא ונתן בידה או ביד שלוח' ישראל אבל נכרי לא דכי נפיק גיטא מידא דבעל בעינן דלימטי' לידא דאיתתא או לידא דשליח ישראל דקאי במקום בעל או לידא דשליח לקבלה דשויתיה איתתא גופה דקאי במקום איתתא גופה, ורבנן דהשתא קאמרינן אף על גב דאתיי' נכרי לגיטא אי יהביה לישראל וההוא ישראל יהביה לאיתתא בעדי מסירה לכתחלה לא מנסבינן לה משום דנכרי לאו בן ברית הוא ואי אינסיבא לא מפקינן לה משום דרבי שמעון דתנן (לעיל גיטין י, ב) רבי שמעון אומר כולן כשרין ואמר רבי זירא ירד רבי שמעון לשיטתו של רבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי וקיימא לן דהלכה כרבי אלעזר עד כאן. כתב הרמב"ם ז"ל (הל' גירושין פ"ו, ה"ז) הפסולין מדברי סופרים בעבירה כשרים בשליחות אבל פסולין בעבירה מדברי תורה פסולין להבאת הגט ואם הביאו הרי זה פסול במה דברים אמורים בשנתקיים הגט בחותמיו אבל אם לא נסמוך בו אלא על דברי פסול בעבירה מן התורה אינו גט וכבר כתבתיו בריש מכלתין (לעיל גיטין דף ה, ב) והארכתי במה שיש עליו מן הקושיות גבי בפני כמה נתנו לה וכו'. ב. ברא"ש הגירסא: מהו למכרכי' לגיטא.

גמרא בשלמא חרש שוטה וקטן לאו בני דעה נינהו נכרי נמי לאו בן היתרא הוא. כך היא הגירסא בספרים שלנו. ומפירוש רש"י ז"ל נראה שהוא גורס לאו בני תורה הוא, ופירש אינו בתורת גיטין וקדושין ובמידי דלנפשיה לא חזי לא מצי עביד שליחות לאחריני. ויש תימה דאם כן הוה ליה לומר לאו בני כריתה נינהו כלשון המורגל בכל מקומות כזה, ועוד דאם כן הוה לן לאקשויי הכא כקושיין דלקמן בסמוך גבי הא דאמר רבי יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין מתקיף לה ר' אלעזר טעמא במילתא דליתיה הא במילתא דאיתיה כשר והא נכרי דאיתנייהו בתרומה דנפשייהו ואין תורמין בשל ישראל הכא נמי ליקשי הכי. ונראה לפרש לאו בן תורה הוא ואינו בן שליחות דמה אתם בני תורה אף שלוחכם בני תורה. ואי נמי לספרים דגרסי לאו בני היתירא כלומר אינם בני היתר אשה מבעלה על ידי שליחותם לפי שאינן בתורת שליחות.

אלא אמר רב יוסף הכא בחוץ לארץ עסקינן דבעי למימר בפני נכתב ובפני נחתם ולא מצי אמר. ואף על גב דקיימא לן כרב אשי (לעיל גיטין ו, א) דאמר אפילו שמע קן קולמוסא וקן מגלתא, התם הוא דמירתתי מיניה דילמא סליק וחזי להו אבל הכא דלמא יהבינן ליה אחד מן הכתובים להו כבר, אי נמי כדר"ז (יבמות קד, ב) דאמר להו כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו.

הוא הדין אף על גב דלא חזר ונשתפה ואיידי דקתני שפוי וכו' ואם תאמר והא אסיקנא בבבא בתרא (קכח, א) דתחלתו וסופו בכשרות בעינן, איכא למימר דהתם הוא דבעינן סהדותא מעלייתא אבל הכא דמדאורייתא אפילו קיום לא בעי ורבנן הוא דאצרוך הכא משום עגונה הקלו בתחלתו בכשרות.

הא ד בעו מיניה דר' אמי עבד מהו שיעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה. פירש רש"י דהוא הדין להולכה דחד דינא וחד טעמא אית להו דזה שליח האיש וזה שליח האשה. וכן כתב הרי"ף ז"ל ופשט להו דכשר מדקא פסיל לנכרי במתניתין מכלל דעבד כשר דאי לא ליתני עבד וכל שכן נכרי דלא שייך במצות כעבד ואסקה רבי יוחנן דאינו כשר לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין וקיימא לן כותיה והילכך בין בהולכה בין בקבלה פסול. ורבינו אבן מיגש ז"ל הקשה על רבו ז"ל דאם כן דהוא הדין להולכה תיקשי ליה מתניתין לרבי יוחנן דודאי מדפסיל ליה לנכרי מכלל דעבד כשר אלא ודאי דוקא לקבלה פסול אבל להולכה שרי כדיוקא דמתניתין דהוה דייק ר' אמי אלא דר' אמי הוה מדמי קבלה להולכה ורבי יוחנן לא הוה מדמי להו. ונתקשה הרב ז"ל בטעם הענין מה הפרש יש בין שליח האיש לשליח האשה, והרמב"ן נ"ר תירץ דשליח קבלה דמכיון דאתי גט לידיה מגורשת שייך למיפסליה משום דליתיה בתורת גיטין וקדושין דהא אינהו לאו בני גרושין נינהו אבל להולכה דעד דמטיא גיטא לידה לא מיגרשה לא שייך למימר כולי האי למיפסליה משום דליתיה בתורת גיטין וקדושין דהא בשליחות איתנהו. ומיהו לענין פסק הלכה כרבינו אלפסי ורש"י ז"ל עבדינן ולחומרא. ועוד דהא דקשיא ליה לרא"ם ז"ל דאם כן תיקשי ליה מתניתין לרבי יוחנן כבר תירץ הרב אלפאסי ז"ל דאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ ואף רבינו תם ז"ל תירץ דמשום דבעי למיתני בסיפא דמתניתין נכרי ונתגייר פסול דהוי רבותא טפי מעבד ונשתחרר לפי שזה אינו ברשותו להשתחרר אבל נכרי דברשותו להתגייר אימא כשר קא משמע לן ומשום הכי נקט נכרי והוא הדין לעבד.

ממה שאמרו בסוגיא זו בסומא שהיו באים תחלה בפסולו מפני שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו עד שהשיבוהו מצד שהסומא מותר באשתו בלילה ומשום דטביעות עינא דקלא היכירא היא למדו רבים שאין עושין שליח בגט אלא א"כ הוא מכירם דהא סומא אי לאו דטביעות עינא דקלא היכירא היא לא היינו מכשירים ואע"פ שאיפשר לו לשאול ומכל מקום חכמי הדורות כתבו שזו אינה ראייה כלל שהסומא אי לאו טביעות עינא דקלא לא היה איפשר לו ליתן אלא על ידי אחרים שיאמרו לו זה פלני וזה פלני לא שיהא הוא מכיר אף בהודעת אחרים שהרי אינו מכיר אף המודיע אבל שאר בני אדם הואיל ואיפשר אע"פ שאינן מכירין אחרים מלמדין אותם והם נותנין ויש מפרשים שאף בסומא לא היינו פוסלין בכך אלא מצד שאין דרך בני אדם לקבל שליחות על סמך שיהו שואלים לאחרים והיינו דקאמר שאינו יודע וכן אינו בא לישאל מפני שהוא סבור להכירה ונותנו לאחרת הא כל שהוא בא לישאל מהני ואע"פ שיש אצלם קצת ראייה ממה שאמרו בפרק שלישי ההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמר לא ידענא לה א"ל כי מטית התם הבייה לאבא בר מניומי דהוה ידע לה ומדאצרכיה למיתביה לאבא אלמא שלא היה לו ליתן אף על ידי שאלה ואינה ראיה שלא אמרה אלא שלא להטריחו לשאול ולא עוד אלא ששם אמרו מי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את כו' ואף למי שאמר הכי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את כמו שיתבאר שם מ"מ למדנו שאם אמר לו ואת נמי מהני אע"פ שאינו מכיר ומועיל על ידי שאלה ומכל מקום בתוספת גיטין שנינו אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי כותבין ונותנין לה ואם אינן יודעים ילמודו מכירין את האיש ואין מכירין את האשה כותבין ונותנין מכירין את האשה ואין מכירין את האיש כותבין ואין נותנין ומעתה יש לחוש בדבר:

גמרא וכ"ת ה"נ והתניא עובד כוכבים פסול כו' ואין להקשות דאימא הא דעובד כוכבים פסול היינו באינו עומד ע"ג דא"כ כיון דדין עובד כוכבים וחש"ו שוין הן אמאי נקט במתני' בחש"ו דכשרין בעומד ע"ג ועובד כוכבים דפסול באינו עומד ע"ג דהא מצי למיתני כולה בעובד כוכבים או כולה בחש"ו ומיהו לפי מה שכתבו התוספות דנקט עובד כוכבים (א) לרבותא לפי שהוא בן דעת ק"ק ועוד למאי דאוקמא מתני' בששייר מקום התורף וברייתא בלא שייר מקום התורף אמאי לא תני או כולה בעובד כוכבים או כולה בחש"ו ויש ליישב ודו"ק:

ע"א ד"ה אלא מעתה וכו' עד פירוש בשלמא בלא עומד על גביו ניחא וכו' עד וא"כ הדרא קושיא לדוכתה. דברי התוס' בדבור זה צריכין עיון דפירש בשלמא בלא עומד ע"ג ניחא דקסבר רב נחמן דאיכא היכירא וכו' אבל בעובד כוכבים ליכא היכירא וכו' וא"כ לפי זה קשה דלפי פירושו זה של רב נחמן ליתא לקושית המקשה שהקשה בתחלת הסוגיא והא לאו בני דעה נינהו וכ"ת דאה"נ דרב נחמן פריך הכי לרב הונא ורצונו שלא יצטרך לתירוצו שתירץ והוא שהיה גדול עומד על גביו א"כ לא יתיישב הא דמסיימו התוס' בסוף דבריהם וא"כ הדרא קושיא לדוכתין דהא לאו בני דעה נינהו וק"ל ויש ליישב בדוחק דה"ק דבשלמא בלא עומד ע"ג אלא הוה סלקא אדעתין דטעמא דמתני' דהכל כשרים לכתוב הגט הוה מטעם דאיכא היכירא דכותבין לשמה ע"פ הבעל הוה אתי לן שפיר הא דעובד כוכבים פסול דבעובד כוכבים ליכא היכירא דלשמה בהכי אלא דהוה קשה לן דגבי בני דעה איכא היכירא ע"פ הבעל אבל הנך הא לאו בני דעה נינהו אבל למאי דאוקמא וכו' אפי' עובד כוכבים נמי אלא ודאי בלא עומד ע"ג מיירי וטעמא דמתני' הוי מטעם דאיכא היכירא ע"פ הבעל וא"כ הדרא קושיא לדוכתין והא לאו בני דעה נינהו:

תוספות בד"ה אלא מעתה כו' פי' בשלמא כו' עכ"ל ונראה דהוצרכו לכך לפי פירושם הראשון שכתבו לעיל אבל לפירוש ר"י האמצעי בלא"ה אתי שפיר דמעיקרא לא הוי קשה ליה מעובד כוכבים דאיכא למימר שאני עובדי כוכבים דלאו בני כריתות נינהו משא"כ בחש"ו מיקרי בני כריתות כמ"ש התוספות לעיל אלא דאפ"ה מקשה הש"ס והא לאו בני דיעה נינהו והיינו אליבא דר"א וליפסל משום דלאו בני שליחות נינהו דהיינו משום דלאו בני דיעה נינהו ועוד הא לא כתבו לשמה. וע"ז שני רב הונא בגדול עומד על גביו והיינו דמוקי לה כר"מ אלא דהוי סבר רב הונא דר"מ נמי מצריך כתיבה לשמה דגזיר אטו חתימה כדגזיר במחובר ומש"ה מוקי לה בגדול עומד ע"ג דמהני דוקא לר"מ כיון דלא הוי אלא פסולא דרבנן משא"כ לר"א לא מהני בשוטה מדפסלינן בחליצה ועוד דאפילו חרש וקטן לא מהני עומד ע"ג משום טעמא דלאו בני שליחות נינהו אבל לר"מ לא חיישינן לטעמא דלאו בני שליחות דלא שייך למיגזר אטו חתימה כמו שכתבתי דהא בלא"ה לאו בני עדות נינהו ולא חתמו בשום שטר ודוקא לענין לשמה הוא דגזיר דמאן דחזי חש"ו כותבין הגט סבר דלא בעינן לשמה ואתו למיטעי נמי בחתימה נמצא דלשינויא דרב הונא דהיינו כר"מ דוקא וא"כ מקשי שפיר אלא מעתה עובד כוכבים דהא לר"מ לא שייך למיגזר נמי כתיבה מטעמא דבני כריתות אטו חתימה מה"ט גופא דכתיבנא ודו"ק:

גמרא איתיביה רבא וכתב לה לשמה לכאורה דמדרשא דקרא גופיה מקשה ליה ואם כן נראה דרבא בעי למימר דלר"מ בעינן כתיבה לשמה מדאורייתא כמו שדקדקו התוספות לעיל בתירוץ השלישי ולענ"ד נראה דמדרשא דקרא לק"מ דאיכא למימר דפשטא דקרא איירי כשכתב הבעל בעצמו בכתב ידו דבכה"ג מדאורייתא לא בעינן עידי חתימה כלל כדמוכח לקמן גבי ג' גיטין פסולין וא"כ ודאי לר"מ נמי בעינן שיכתוב הבעל לשמה דכתיבתו עושה כריתות והא דמקשה הכא נראה שהיא ברייתא בשום מקום ומשמע דאסופר קאי כסתם גיטין וא"כ מקשה שפיר וממילא אזיל ליה הדיוק של התוס' ודו"ק:

שם מאי לאו כשהוא כותב לתורף לשמה כאילו כתבו לטופס לשמה לכאורה נראה דהיינו כת"ק אליבא דר"א לקמן דף כ"ו גבי הכותב טופסי גיטין דמתיר לכתחלה טופס שלא לשמה מפני התקנה אמנם לפי מה שאכתוב בסמוך דסוגיין כמאן דמצריך טופס נמי לשמה והיינו כר"א דסיפא לקמן שם דהכי קי"ל דקרי רב עליה טוביינא דחכימי ואפ"ה אתי שפיר דהכי קאמר מאי לאו כשהוא כותב תורף לשמה כאילו כתב טופס לשמה והיינו משום שמתחלה היו כותבין התורף בגט כדאיתא להדיא ריש פרקין דחציו ראשון צריך שיכתוב בפירוש לשמה וכתב רש"י ז"ל שם דהיינו התורף וכשכותב אח"כ הטופס אמרינן מסתמא על דעת הראשונה כותב וזה ברור וק"ל:

שם ורב יהודה אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף ופירש"י ז"ל ולא בעי לאוקמי כשגדול עומד ע"ג כו' עכ"ל. נראה מלשונו דרב יהודה נמי מודה דבגדול עומד ע"ג מהני אפי' בתורף אלא דבהא פליג על רב הונא דבטופס לא בעינן עומד ע"ג ואע"ג דתרוייהו מוקי למתני' כר"א אפ"ה פליגי אליבא דר"א לענין טופס דהא אשכחן לקמן גבי טופסי גיטין דפליגי תנאי אליבא דר"א אי בעינן לשמה או לא וא"כ בהא גופא פליגי רב הונא ורב יהודה. אבל מלשון התוספת בד"ה והוא ששייר שכתבו אמאי דאקשי לעיל אתא לשנויי וא"כ משמע דלא סגי ליה בשינויא דעומד ע"ג והיינו שסובר דלא מהני עומד ע"ג כלל וכמ"ש לעיל בל' התוספות דלפ"ז ע"כ נאמר דגיטין גרע מחליצה וכשיטת הירושלמי:

אבל קשה דא"כ תיקשי לרב יהודה מברייתא דעובד כוכבים פסול וליכא למימר דהתם בדלא שייר דאם כן לעיל מעיקרא מאי מקשה רב נחמן לרב הונא אלא מעתה כו' והתניא עובד כוכבים פסול ואמאי לא מוקי לה בשאין עומדין ע"ג אע"כ דמשמע ליה ברייתא דומיא דמתניתין או משום דקשיא ליה א"כ ליתני חש"ו וא"כ ה"נ דכוותיה ובשלמא לפמ"ש בשיטת רש"י ז"ל איכא למימר דלעולם מוקי לה כשלא שייר והא דלא נקיט חש"ו היינו משום דלא פסיקא ליה דחש"ו זימנין דכשר בעומדין ע"ג משא"כ בעובד כוכבים אבל לשיטת התוספות דלרב יהודה לא מהני כלל עומדין ע"ג הדרא קושיא לדוכתא. ויש ליישב בדוחק דדוקא לעיל לענין עומדין ע"ג מקשה שפיר מברייתא דעובד כוכבים פסול דמשמע ליה דומיא דמתניתין כיון דמתניתין נמי סתמא נקיט הכל כשירין ואפ"ה מוקמינן בעומדין ע"ג וא"כ ברייתא נמי משמע כה"ג גופא משא"כ לאוקימתא דשייר מקום התורף מצינן למימר דהא דנקיט במתניתין סתמא היינו משום דסמיך ארישא דמשנה דמחובר ע"כ איירי בשייר מקום התורף דקתני אין כותבין וקתני כתבו וא"כ מדרישא בשייר סיפא נמי בשייר אבל בברייתא דנקיט סתמא לא משמע ליה לפרש כן וא"כ הא דנקיט סתמא עובד כוכבים פסול היינו בשלא שייר דסתם גט היינו תורף כן נ"ל לשיטת התוספות. אבל שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דאפילו לאוקימתא דרב יהודה דאיירי ששייר מקום התורף אפ"ה בעינן נמי שהגדול עומד ע"ג בשעת כתיבת הטופס ומשו"ה בעובד כוכבים פסול אפילו בטופס דאדעתא דנפשיה עבד ואנן אפילו בטופס בעינן לשמה כדפסיק הרי"ף ז"ל להדיא כאידך דר"א גבי טופסי גיטין דפסול וקרי רב עליה טוביינא דחכימי ולהרמב"ם ז"ל נהי דפוסק לקמן כת"ק אליבא דר"א דמכשיר לכתוב טופסי גיטין לכתחילה היינו כדקתני טעמא מפני תקנת הסופר משא"כ בחש"ו ועובד כוכבים דלא שייך האי תקנה מוקמינן אדיניה דלכתחילה בעינן טופס לשמה. אלא שראיתי שהר"ן ז"ל הקשה על זו השיטה דממה נפשך אי סבר רב יהודה דעומד ע"ג מילתא היא אפילו בתורף ליתכשר ואי לאו מילתא היא אמאי מהני בטופס. ואני תמה על דברי הר"ן ז"ל שהרי הוא ז"ל דרך בדרך התוספות לעיל בד"ה והא לאו בני דיעה נינהו והרי התוספות גופייהו כתבו דדוקא בפסולי דאורייתא איכא למימר דלא מהני עומד ע"ג אבל בפסולי דרבנן מהני כדמוכח כל זה מדבריהם אבל האמת יורה דרכו דלשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל אין אנו צריכין לכך אלא אפילו תימא בעומד ע"ג מהני בכל מקום אפ"ה לא מהני להכשיר התורף בחש"ו משום דלאו בני שליחות נינהו ואפשר עוד שהם סוברים דחש"ו לא מיקרי נמי בני כריתות ומשו"ה פסולים לכתוב התורף לגמרי מהני טעמא גופייהו וכמו שמצאנו להדיא שהרמב"ם ז"ל פוסל בעבד שכתב התורף משום דלאו בר כריתות הוא והא דמכשרינן בטופס בעומד ע"ג ולא חיישינן לטעמא דשליחות ובני כריתות היינו בחד מתרי ותלת טעמי אי משום דכיון שדבר זה אינו נוהג אלא בחש"ו ועובד כוכבים הוי מילתא דלא שכיחי ולא גזרו טופס אטו תורף ודוקא לענין פסולא דשלא לשמה כיון דאפילו בסופר גמור פסול להרי"ף ולהרמב"ם ז"ל לא מכשרינן אלא מפני התקנה הא בלא"ה אסור וא"כ לא שייך להכשיר בחש"ו לכתחילה לכתוב שלא לשמה דהו"ל כחוכא ואיטלולא ועוד כיון שהדבר ידוע שכתיבת חש"ו ועובד כוכבים הוא שלא לשמה א"כ מאן דחזי דכתבי הטופס אתי למיטעי דלא בעינן לשמה בכתיבת גיטין משא"כ בטעמא דשליחות ובני כריתות לא שייכא האי גזירה כיון דטופס לחוד הוא דשרינן להו ולא תורף לגזור דלמא אתו למיכתב תורף חדא משום דלא שכיחא ועוד שהרי אין כותבין אלא ע"פ ציווי הבעל ואם יראה הבעל שהם כתבו התורף לא יקבלנו מהם ומכ"ש דלמאי דלא מכשרינן בטופס אלא בגדול עומד ע"ג א"כ מילתא דפשיטא היא דלא שייך לגזור כלל שמא יכתבו חש"ו התורף שהרי הגדול מזהירם על כך. נמצא דלפ"ז אתי שפיר דלעולם אין כותבין התורף אפילו בעומדים ע"ג משום דלאו בני שליחות ובני כריתות נינהו אבל הטופס מותר כשעומדין ע"ג דתו ליכא למיגזר מידי. ולפי שיטה זו עולה כל הסוגיא כהוגן דכל השקלא וטריא דלעיל אליבא דכ"ע קאי אי אליבא דר"מ ואפילו בתורף דאיהו לא מצריך שליחות בכתיבה או לר' אליעזר ובטופס דוקא ואמתניתין דלעיל סמיך דאיירי בשייר מקום התורף ולעולם דר' הונא ור' יהודה לא פליגי ובזה נסתלקו כל קושיות הר"ן ז"ל ומה שיש לדקדק עוד בדבריו ובדברי הרמב"ם ז"ל אין כאן מקומו ודו"ק:

משנה הכל כשירין להביא את הגט חוץ מחש"ו ועובד כוכבים וסומא כו' הרמב"ם ז"ל כתב שאף הפסולים בעבירה מדברי תורה פסולים לשליחות הגט ונראה דהא דלא קחשיב ליה במתניתין משום דלא דמי דהנך פסולין לגמרי אף אם יש עדים על השליחות משא"כ בפסול לעבירה לא מיפסל אלא משום שאינו נאמן על השליחות ומש"ה פסק הרמב"ם שאם נתקיים בחותמיו הרי הוא פסול ולא בטל ואם לא נתקיים הרי הוא בטל לגמרי ומש"ה לא פסיקא ליה לתנא דמתניתין ועוד שהפסול בעבירה אם חוזר בתשובה חזר הגט להכשירו. ובעיקר דברי הרמב"ם ז"ל תמהו עליו קדמאי ובתראי דכשנתקיים בחותמיו למה הוא פסול ולענ"ד נראה ליישב דאפ"ה פסול שמא לא מסרו לו הבעל לגירושין ולא עשאו שליח ואע"ג דקי"ל בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין דהשליש נאמן לכ"ע היכא שאין הבעל ואשתו בעיר אחת כדאיתא לקמן דף ס"ד מטעמא דהא הימניה מ"מ אין כאן מקום תימה אם נאמר דהרמב"ם ז"ל סובר דהיינו דוקא בסתם בני אדם אבל בפסול לעבירה לא שייך לומר דהא הימניה כיון שאנו יודעים דלאו גברא מהימנא הוא ואפשר שהבעל לא ידע בפיסולו ועוד דאפילו את"ל בכה"ג נמי שייך טעמא דהא הימניה כיון שמסרו לידו כמ"ש התוספות לקמן שהבעל גמר בלבו אף אם משקר השליח יהא כדבריו מ"מ אכתי איכא למיחש שמא לא מסרו הבעל לידו כלל אלא שנפל ממנו ומצאו זה. ואע"ג דבכל שליחות דעלמא לא חיישינן להכי היינו משום דלנפילה לא חיישינן ולעולם תולין במצוי ולמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן אפילו במקום חזקת אשת איש דכיון שהרוב מגרע החזקה א"כ הדרינן לכללין דע"א נאמן באיסורין כדאמרינן בריש מכילתין גבי רוב בקיאים הם ועוד דמשום עיגונא הקילו רבנן להאמין השליח וכ"כ שם הרא"ש ז"ל להדיא דמה"ט האמינו לשליח על גוף השליחות ע"ש. וא"כ בפסול לעבירה שאין כאן נאמנות כלל שהרי פסול לעדות חיישינן שפיר למיעוטא שמא נפל ומצאו זה. ובזה נתיישב ג"כ מה שתמהו על הרמב"ם ז"ל במה שכתב שאם לא נתקיים בחותמיו הגט בטל לגמרי ואמאי לא אמרינן שהוא גט מספק שמא אינו מזוייף ולמאי דפרישית אתי שפיר שהגט בטל משום דמוקמינן לה בחזקת אשת איש לגמרי כמ"ש התוס' לעיל בדף ט' גבי תרי ותרי ע"ש ואע"ג דבכל גיטין שלא נתקיימו לא אמרינן הכי היינו משום דמדאורייתא עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה ולא חיישינן לזיוף וכבר כתבתי שם בלשון רש"י ז"ל דלא חשידי אינשי לזייף שהטעם משום דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי נמצא שאין כאן מקום תימה דהרמב"ם ז"ל סובר דבפסול לעבירה מד"ת איתרע לה האי חזקה דמילתא דעבידא לאגלויי. תדע דהא בע"א שהעיד שמת בעלה הסכימו רוב הפוסקים לשיטת הרמב"ם ז"ל דהיינו נמי משום מילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי ואפ"ה פשיטא לן דפסיל לעבירה מד"ת פסול לעדות אשה וע"כ משום דלגביה לא שייך האי חזקה דמילתא דעבידא לאגלויי וה"נ דכוותה וממילא שהאשה היא בחזקת אשת איש לגמרי והגט הוא חספא בעלמא כן נ"ל נכון לפרש שיטת הרמב"ם ז"ל ודו"ק:

תוספות בד"ה עובד כוכבים נמי כו' הומ"ל משום דבעינן שלוחכם בני ברית כו' עכ"ל. ולענ"ד יש כאן מקום עיון דהא האי דממעטינן עובד כוכבים מאתם גם אתם דכתיב בתרומה ילפינן לה וא"כ גירושין מתרומה לא ילפינן דאיכא למיפרך מה לתרומה שכן קדש כדפריך הש"ס לענין עיקר השליחות ריש פ' האיש מקדש דתרומה מגירושין לא ילפינן מה לגירושין שכן חול וממילא דלענין מיעוטא דעובד כוכבים שייכא האי פירכא להיפך דדוקא לענין קדש ממעטינן עובד כוכבים ולא לענין חול ואע"ג דבכל התורה כולה ילפינן מתרומה למעט עובד כוכבים משליחות כדאיתא בפרק איזהו נשך דף ע"א ולא פרכינן היינו משום דעיקר שליחות בכל התורה לא ידעינן אלא מתרומה וא"כ לא מצינן לרבויי לשליחות אלא מאן דשייך בשליחות דתרומה וכעין שכתבו התוס' לקמן בשמעתין אליבא דר' שמעון משא"כ בגיטין דכתיב שליחות בגופא ולא איצטריך למילף מתרומה א"כ לא מצינן למילף מיעוטא דעובד כוכבים מתרומה דמה לתרומה שכן קדש ומש"ה הוצרך הש"ס לומר טעמא דלאו בר התירא הוא. ואע"ג דלפ"ז לא הוי מקשה נמי שפיר בגמרא בסמוך אמימרא דר' יוחנן טעמא דאינו בתורת גיטין אלא דבהא איכא למימר דאלישנא דר"י מקשה דמשמע דלא פסול עבד אלא בגיטין ולא בכל התורה כולה ובאמת דאף לכל התורה פסול למאי דס"ד מה אתם בני ברית ועדיין צ"ע. וכ"ש דאתי שפיר טפי למה שאפרש לקמן דלקושטא דמילתא ילפינן שליחות בכל התורה מגירושין ותרומה וא"כ הא דממעטינן שליחות העובד כוכבים בכל התורה היינו דוקא לבתר דקים לן דעובד כוכבים ליתא בשליחות הגט מסברא מטעמא דלאו בר התירא הוא:

תוס' ד"ה ה"ה וכו' תדע וכו' עי' תשובת מהריב"ל ח"ג סי' עה:

תד"ה נכרי נמי דלאו בר התירא הומ"ל וכו' לענ"ד נראה ליישב עפמ"ש המג"א (הלכות פסח סי' תמ"ח) בשם המ"ב דנכרי לנכרי איכא שליחות דהוי דומיא דאתם ויעויין במג"א (סי' קפ"ט) דמומר לאו בר שליחות הוא דאינו בכלל בן ברית. ולפ"ז ממילא יהיה הדין דעכו"ם למומר יכול להיות שליח כיון דשניהם אינם בן ברית. ודמי לעכו"ם. ואף לדעת אבן העזר שם דהשיג על המג"א דמומר יכול להיות שליח היינו ע"פ יסודו שם דלא ממעטו מקרא דאתם אלא כשאינו דומה בשום צד דהיינו נכרי לישראל. אבל מומר אף דאינו בן ברית מ"מ דומה לאתם בחד צד דמה אתם ישראל וכן עבד אף דאינו בכלל ישראל מ"מ דומה בחד צד מה אתם בני ברית ולא ממעטים רק עכו"ם דאינו דומה כלל לא לענין בני ברית ולא לענין ישראל ע"ש היטב. וא"כ י"ל לשיטת המ"ב. דעכו"ם יכול להיות שליח למומר כיון דדומה לחד צד לאתם דשניהם אינו בן ברית דכמו דמומר יכול להיות שליח לישראל דדומים לחד צד דשניהם ישראל, ה"נ יכול להיות מומר שליח לנכרי דדומה לחד צד דשניהם אינם בני ברית. וכיון שכן י"ל דבמתני' סתמא קתני חוץ מנכרי דמשמע דבשום פנים א"א שיהא נכרי שליח להולכת הגט. ואלו מטעם דנכרי אינו בן ברית היה אפשר להיות שליח להולכה אם המגרש הוא מומר וכנ"ל. מש"ה צריך הטעם דנכרי לאו בר התירא והוא נכון בעזה"י וסייעתא גדולה לדעת המ"ב: והא דפרכינן בסוגיין גבי אין העבד נעשה שליח טעמא דאין העבד וכו' ולא קאמרי דנקט הטעם דלאו בר התירא דמזה הטעם גם אם האשה מומרת עשאת שליח לקבלה לא מהני. דז"א דלהס"ד דממעטי עבד לישראל משום דאינו ישראל אף דדמי לחד צד דהוי שניהם בני ברית ה"נ ג"כ ממילא אינו נעשה שליח למומרת כיון דאינו דומה לישראל. דמומרת היא ישראל והעבד אינו ישראל אף דדומים בחד צד דשניהם אינו בני ברית מ"מ הא לאותו ס"ד בעי דדמי לכל צד אבל למסקנא דעבד כשר משום דמהני דדמי לחד צד. נלענ"ד דהדין דמומר נעשה שליח לנכרי לדעת המ"ב הנ"ל. ודו"ק: