Commentary page

Yoma 76b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Yoma 76b

Yoma 76b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 316 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

חייב משום שכר אל תשת (ויקרא י׳:ט׳):

אף כאן יין וביין אין שכרות אלא בשתייתו:

אסור בכל מיני מתיקה בפירות חדשים בתפוחים בענבים:

ומותר ביין בן ארבעים:

ותירוש ינובב בתולות זה יין טוב שהוא משכר את האדם לגלות סתרי לבו האטומים כבתולה:

הבא מן התירוש מן הענבים והכי קאמר קרא הענבים יוציאו לכם דבר אשר ינובב בתולות:

ותירוש יקביך יפרוצו וכל יקב שבמקרא הוא הבור שלפני הגת ושם אין הענבים נתונים אלא היין:

דבר הבא מתירוש וכו' והכי קאמר קרא ענבים יהיו לך המפריצים יקביך ביין ולעולם אין היין נקרא תירוש אלא הענבים:

13 more comments on this page.

Rashi on Yoma 76b · Sefaria

Tosafot

גמר שכר שכר מנזיר ואם תאמר לרבי יהודה דלא יליף גזירה שוה בברייתא פרק אמרו לו (כריתות דף יג:) מנא ליה דשתיה בכלל אכילה יש לומר מסברא כדאמרינן בפ"ג דשבועות (דף כב:) איבעית אימא קרא איבעית אימא סברא אבע"א סברא כדאמרי אינשי תא ונטעום מידי ואזלי ואכלי ושתו א"נ נראה לי נהי דלגבי ביאת מקדש לא יליף שכר שכר מנזיר לחייב אפי' בשאר משכרין הכא גבי מעשר שני הוה יליף גזירה שוה דהתם טעמא רבה איכא דלא יליף משום דשתויי יין גנאי הוא ליכנס שכור לפנים דאפילו לפני מלך בשר ודם אין עושין כן כ"ש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה וכיון דטעמא מש"ה הוא מה לי יין מה לי שאר משכרין אבל בעלמא מודה דגמרינן מנזיר תדע דהא הכא אליבא דמ"ד אכל דבילה קעילית ונכנס למקדש חייב דהיינו רבי יהודה מסקינן גמר שכר שכר מנזיר אלמא דמודה רבי יהודה הכא כדפרי' וניחא נמי הא דקשה אדגמרת מנזיר נגמר ממקדש אפילו שאר משכרין אלא ודאי לא גמרינן מקדש מעלמא ולא בעלמא גמרינן מינה דטעמא דהתם הוי כדפרי' והא לא שייך בעלמא ואם תאמר דהשתא מסקינן הכא דדבילה קעילית אין נקחת בכסף מעשר ובפרק בכל מערבין (עירובין דף כז:) לא משמע הכי דדרשינן ביין לרבות שלוקחין יין אגב קנקנו בשכר מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ ומפרש התם דצריכי דאי כתב רחמנא בשכר ה"א דבילה קעילית [כתב רחמנא יין ע"ג קנקנו וכ"ש דבילה קעילית] ואייתר לן בשכר לתמד משהחמיץ וע"ק מנלן התם למידרש כל הני דרשות ביין שלוקחין יין אגב קנקנו בשכר לתמד משהחמיץ בבקר ע"ג עורו בצאן ע"ג גיזותיו והא צריכי למידרש מינייהו כללי ופרטי לכל הפחות תרתי מינייהו צריכי חד בעלי חיים וחד שאינן בעלי חיים דאי כתב רחמנא יין ושכר ה"א גידולי קרקע ממש דווקא ואי כתב רחמנא בבקר ובצאן ה"א בעלי חיים אין שאין בעלי חיים לא כדאמרינן בפרק קמא דקדושין (דף יז.) גבי הענקה וי"ל דהתם לאו מביין ושכר ובבקר ובצאן קא דריש אלא מיתורא דביתי"ן דהוה מצי למיכתב יין ושכר בקר וצאן והשתא ניחא בשמעתא דבכלל שכר דקרא לא הוי דבילה קעילית וא"ת ולמה לי לרבויי התם דבילה קעילית תיפוק ליה מכעין הפרט דהוי פרי מפרי וגידולי קרקע וי"ל דשמא אינה ראויה לאכילה ולא חשיבא פרי כולי האי וא"ת הכא דפריך ואימא דבילה קעילית לישני מיין אגב קנקנו (דאינה) דנקחת נפקא כדאיתא בפ' בכל מערבין (עירובין דף בז:) ונראה לי דשפיר פריך דאי מיין אגב קנקנו נימא דאינה נקחת דבילה קעילית בפני עצמה מכסף מעשר אלא בהבלעה דומיא דיין אגב קנקנו כדמשמע התם דכל הנך דמרבינן מדרש' דביתי"ן אינה נקחת בעינייהו אלא בהבלעה והכי פריך ואימא דשכר גופיה מיירי בדבילה קעילית ותהיה נקחת בפני עצמה בלא הבלעה וא"ת אמאי לא גמרינן דשתיה בכלל אכילה מדכתיב בשכר ודרשינן מיניה תמד משהחמיץ ואמר רחמנא ואכלת וי"ל ע"י אניגרון אי נמי יש לומר ואכלת לא קאי אלא אגופיה ולא אמאי דמרבינן מדרש' דביתי"ן תדע דהא יין אגב קנקנו ובקר אגב עורו וצאן אגב גיזותיו לא שייך בהו אכילה ואם תאמר כי גמרינן שכר שכר מנזיר דשכר חמרא הוא מנלן דשתיה בכלל אכילה היא דילמא ביין קרוש הבא משניר להכי כתב ואכלת וכי האי גוונא פריך בפרק קמא דסוכה (דף יב.) בגמ' דזה הכלל וכו' ויש לומר דילמא לא חזי לאכילה אלא שורין אותו במים ושותין ועוד מאי קמ"ל קרא ועוד דגמרינן מנזיר מה התם בכל מיני יין אסור דכתיב מכל אשר יעשה מגפן וגו' אף שכר דהכא:

ומנלן דחשיבא עליה כעינוי דכתיב אל תירא דניאל וגו' ואין להקשות דילמא להתענות דקרא לאו אסיכה קאי אלא אלחם חמודות לא אכל שהיה מענה נפשו באכילה וי"ל האי לאו עינוי הוא מי שאינו אוכל לחם חמודות ואוכל לחם אחר ואינו שותה יין ושותה משקה אחר אלא ודאי אסיכה קאי שלא היה סך כלל:

דתנן מניין לסיכה שהיא כשתייה דכתיב ותבא כמים בקרבו וגו' בפרק אמר ר' עקיבא בשבת (דף פו.) קאמר עלה אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ותבא כמים בקרבו ותימה דבפרק בנות כותים (נדה דף לב. ושם) מייתי ברייתא דתניא ולא יחללו את קדשי בני ישראל לרבות את הסך כשותה ואי בעית אימא מהכא ותבא כמים בקרבו וגו' והשתא קשה דמעיקרא מייתי ראיה מדאורייתא והדר מייתי ראיה מדברי קבלה שאינו אלא זכר לדבר וי"ל דה"ק אפי' לא היה לנו פסוק לאסור סיכה דאוריי' הוה לן למיסרי' מדרבנן מקרא דותבא אי נמי קרא דולא יחללו נמי אסמכתא בעלמא דעיקרו לאו להאי דרשא אתא אלא לכדדרשינן בפרק קמא דזבחים (דף ג:) קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים ובס"פ אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פג.) ילפינן מיני' אוכל טבל דבמיתה ופר"ת דכל עינויים דיוה"כ ליתנהו אלא מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא לבר מאכילה ושתיה דהאמר לקמן ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש ובמסכת כריתות בפ"ק (דף ז.) אמרינן כהן שסך שמן של תרומה (למעים) בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש ואי הוי דאורייתא היה אסור בכל ענין אלא מדרבנן ומותר אדם לסוך בחלב דלא אשכחן דאתסר סיכה כשתיה אלא ביוה"כ ובתרומה ובאיסורי הנאה כי ההיא דפרק כל שעה (פסחים דף כה:) רבינא שייף לברתיה בגוהרקי דערלה וכו' עד אמר ליה שלא כדרך הנאתו קא עבידנא וחלב חי של שור הנסקל על גבי מכתו פטור הא מהותך אסור משום דאיסורי הנאה נינהו אבל חלב דהתירי הנאה מותר ובתרומה אסור משום דאיכא אסמכתא דולא יחללו וביוה"כ אסרו משום תענוג אבל משום רפואה שרי או ידיו מלוכלכות כללא דמילתא היכא דאינו בשביל תענוג שרי:

מניין לסיכה שהיא כשתיה דכתיב ותבא וגו' תימה לי אמאי איצטריך הש"ס למיגמר סיכה מוסוך לא סכתי הא מהאי קרא נפקא מותבא כמים בקרבו וכו' ומתני' היא בשבת בפרק אמר ר' עקיבא (שבת דף פו.) ונראה לי דאצטריך דאי לא כתיב אלא האי קרא דותבא כמים בקרבו וכו' היינו אוסרין אפי' סיכה שאינה של תענוג כשתיה להכי אייתי מקרא דדניאל דמשמע שלא נמנע אלא מסיכה של תענוג מדכתיב להתענות ואי לא כתיב אלא קרא דדניאל לא הוה אסרי' סיכה דכמה עניינין של צער שהיה מענה ומצער נפשו ולא גמרינן מהתם דדילמא חד משאר עינויין שעשה הוה אסרינן אבל סיכה לא קא משמע לן מקרא דותבא כמים וגו' דסיכה כשתיה ועוד דמקרא דותבא איצטריך לן למילף גבי תרומה דסך כשותה דבתרומה לא שייך למיגמר מקרא דדניאל:

Tosafot on Yoma 76b · Sefaria

Rabbeinu Chananel

ותוב מדכתיב ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר וגו' הא שתיה וקא קרי ליה ואכלת כו' עד אמר רבא חמרא וריחני פקחין. אכילה ושתיה מנ"ל דאיקרי ענוי שנא' עניתי בצום נפשי.

רחיצה וסיכה מנ"ל דאיקרי ענוי שנאמר לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי וגו'.

וכתיב מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות וגו'.

ודייק רב אשי מדכתיב וסוך לא סכתי כל סיכה בין סיכת מים שהיא רחיצה בין סיכת שמן אחד זה ואחד זה לא סכתי.

מאי ואני באתי בדבריך דכתיב ושבעים איש מזקני בית ישראל ויאזניהו בן שפן וגו' ואחריהם אל היכל ה' וגו' אמר הקב"ה למיכאל.

Rabbeinu Chananel on Yoma 76b · Sefaria

Ritva

אלא יליף לה שכר שכר מנזיר וא״ת אדרבה נילף שכר שכר משתויי יין. י״ל דהא דמיירי לעינויי לההיא דמעשר דמיא טפי דאלו ההיא דשתויי יין ולהבדיל ולהורות אמר רחמנ'. ומה לי יין או דבלה קעילית. וי״מ דמאן דיליף שכר שכר מנזיר לית ליה ההיא דדבילה קעילית ותנא דדבילה קעילית לא יליף שכר שכר מנזיר דאי הוה גמיר גזרה שוה הוה דריש לה בכל דוכתא. והראיה מדאמרי׳ בפ״ק דנזיר ר״ש אומר אינו נזיר עד שידור מכולן וכו'. ושקלי׳ וטרי׳ עלה ואמרי׳ דר״ש יליף שכר שכר מנזיר ולאפוקי מדתני׳ אכל דבילה קעילית חייב וכו׳ ואמאי לימ׳ דיליף לה לענין מעשר בלחוד ולא ליתי לאפוקי מהאי בריתא אלא ודאי ש״מ דמאן דיליף מנזיר לכל דוכתא יליף לה. וא״ת א״כ לההוא תנא דדבילה קעילית מנא ליה דשתיה בכלל אכילה לענין יוה״כ. וי״ל דאתיא ליה מסברא כדאמרי׳ במס׳ שבועות דאמר ליה איניש לחבריה תא נטעום ואזלי ואכלו ושתו. וזו שיטת ה״ר אלחנן ז״ל:

והא כתיב ותירוש ינובב בתולות פי׳ לשון ינובב ניב שפתים כענין שאמרו נכנס יין יצא סוד ואלו מיני מתיקה אין מנובבין בתולות:

גרש״י ז״ל נהמא חמימא דחיטי דכייתא ופי׳ ז״ל דמתרגמי׳ את בגדי עשו החמודות דכייתא והיינו לחם חמודות. וי״ג נהמא חמימ׳ אדחיטי בזיתי ולחם חמודות דרשי׳ לשון חימום כדאמרי׳ נחמרו בני מעיה והוא כמו נחמדו:

אעפ״י שאין ראיה לדבר זכר לדבר תימה למה אינה ראיה ואי משום דהא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הא כמה מילי דרבנן בתלמודא דסמכינהו אקרא ולא אמרי׳ הכי. וי״ל לפי שאין הכתוב מדבר בענין שתייה וסיכה אלא שעושה משל לקללה הנכנסת בקרבם של רשעים כדכתי׳ לעיל מיניה ותאהב קללה ותבואהו ואין להביא ראיה מפסוק שנא׳ בדרך משל. ובתוס׳ פירשו דמשום דאיכא למי׳ איפכא כדרב זוטרא קאמר תנא שאין זו ראייה אלא זכר. ולא נהיר וכבר כתבנו במסכת נדה ובמס׳ שבת משמו של ר״ת ז״ל שאין סיכה כשתיה בשום איסור אחר אלא בתרומה דאמ׳ רחמנא וגם לרבות את הסך. והכא לענין יוה״כ מדרבנן בעלמא אבל לא בשום איסור אחר שאין בו איסור הנאה ולפיכך מותר לסוך בשומן של חזיר או נבילה וכיוצא בהם:

Ritva on Yoma 76b · Sefaria

Meiri

בנדרים הלך אחר לשון בני אדם שבאותו מקום ושבאותו זמן ושבאותה לשון נדר מן התירוש אם דרכם לקרוא תירוש לכל מיני מתיקה ואין קורין תירוש ליין ולתירוש האמור בתורה הרי זה אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין ותירוש ואם קורין תירוש ליין חדש הרי זה אסור בו כלל הדברים הלך בהם אחר לשון בני אדם כמו שיתבאר במקומו:

Meiri on Yoma 76b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה גמר שכר כו' יליף ג"ש והתם טעמא רבה איכא כו' כצ"ל:

בא"ד גמר שכר כו' מסקינן הכא דדבילה קעילית אין נקחת בכסף כו' בשכר ה"א דבילה קעילית כתב רחמנא יין על גבי קנקנו וכ"ש דבילה קעילית ואייתר לן בשכר כו' לישני מיין אגב קנקנו דנקחת נפקא כו' י"ל ואכלת לא קאי אמאי דמרבינן כו' עכ"ל כצ"ל:

בפרש"י בד"ה דומיא דשמן כו' ע"י רחיצה עכ"ל הס"ד:

Chidushei Halachot on Yoma 76b · Sefaria

Ben Yehoyada

אָמַר רַבִּי יִצְחָק ' יַיִן ', שֶׁמֵּבִיא יְלָלָה לָעוֹלָם. נראה לי בס"ד אותיות 'יַיִן' במילואם כזה י ו " ד י ו " ד נ ו " ן עולה המילוי מספר יְלָלָה עם הכולל [76] ואם תצרף עם המלוי מספר הפשוט יהיה מספר יַיִן [70] מספר עוֹלָם [146] נמצא יפה דרש שֶׁמֵּבִיא יְלָלָה דייקא לָעוֹלָם דייקא. ונרמזה היללה במלוי לומר אימתי יביא יללה? הוא כאשר האדם ימלא כריסו ממנו אבל שותה דבר מועט יפה הוא.

' תִּירוֹשׁ ', שֶׁכָּל הַמִּתְגָּרֶה בּוֹ נַעֲשָׂה רָשׁ נראה לי בס"ד על פי מה שאמר הרב קהילת יעקב ז"ל בשם ספר התמונה תָּיו לשון גבול כמו (במדבר לד, י) 'וְהִתְאַוִּיתֶם' (משלי כג, ג) 'תִּתְאָו' ולכן אות תָּיו היא בסוף אלפא ביתא שהיא גבול לכל האותיות עיין שם. ובזה מובן כאן רמז נכון כי 'תִּירוֹשׁ' כתיב בחול"ם במקום וא"ו ונמצא תִּירוֹשׁ הוא אותיות תָּיו רָשׁ אך אותיות ר"ש אינם מחוברים יחד אלא אות וא"ו מפסיק בתוכם ומבטל משמעותם ואם זכה לעשות גבול בשתיית היין שאינו שותה יותר מן הראוי אז אצלו הוא תִּירוֹשׁ דאותיות תָּיו שהם לשון גבול מחוברים עם אותיות רש ומתבטל משמעות של רָשׁ, אבל המתגרה בו כלומר שאינו עושה גבול בשתייתו אלא שותה יותר מדאי בלי גבול אז יסתלקו אותיות תָּיו שהם לשון גבול מן תִּירוֹשׁ וישאר אותיות רש לבד להורות שֶׁנַעֲשָׂה רָשׁ. או יובן קרוב לזה דאיתא באותיות דרבי עקיבא תָּיו רומזת לתורה ולכן נרשם על מצחות הצדיקים תָּיו של דיו (שבת נה.) יעוין שם. ויש שותה כדי להתפקח כמו שאמר 'חַמְרָא וְרֵיחְנִי פַּקְחִין' וכן אמר רבי הבו חמרא לדרדקי כי היכי דלימרו מילי דאורייתא דנכנס יין יצא סוד (סנהדרין לח.) הנה זה טוב בודאי ונקרא תִּירוֹשׁ שמחובר תָּיו עם רש ובטל רָשׁ ואם לאו ששותה לשכרה דוקא נעשה רָשׁ שיסתלקו אותיות תָּיו וישאר רָשׁ.

זָכָה נַעֲשָׂה רֹאשׁ נראה לי בס"ד וא"ו דתיר ו ש אף על גב דלא כתיב יוצאה בקריאה וְיֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא ואם תחלק אות ו' לשני אותיות לעשות אותה אות א' ואות ה' אז תצרף אות ה' עם תי' ד תי רוש ויהיה בידך תיבת תהי ותצרף אות א' עם אותיות ר " ש דתירוש ויהיה בידך תיבת רֹאשׁ הרי כאן תיבות תְּהִי רֹאשׁ נמצא אותיות תִּירוֹשׁ נעשו תְּהִי רֹאשׁ. או יובן בס"ד זָכָה לשתות שיעור בינוני כדי להתפקח בלימוד התורה הרמוז באלף לשון (תהלים נה, יד) 'אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי' נַעֲשָׂה רֹאשׁ שיבא אות א' ויפסיק בין אותיות רש וזהו שנאמר (קהלת ט, יח) 'וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה' רמז לאות א' שמספרו אחד וְחוֹטֶא לשון חסרון. ומה שאמר זָכָה מְשַׂמְּחוֹ, לֹא זָכָה מְשַׁמְּמוֹ נראה דהשותה מעט שהוא שיעור שמחה שמשמח הלב אז דבורו יהיה מעט וזה נרמז בשמחה 'שָׂח מַה' רוצה לומר שָׂח מעט כמו (שמות טז, ז) 'וְנַחְנוּ מָה' שיחתו מועטת מה שאין כן השותה הרבה מרבה דברים ותהיה שיחתו מרובה הרי זה משמעו כי הַמַּרְבֶּה דְבָרִים מֵבִיא חֵטְא (משנה אבות א, יז).

חַמְרָא וְרֵיחְנִי פַּקְחִין פירש רש"י 'עשאוני פקח' ומקשים מה בא רש"י ז"ל לחדש בזה? ונראה לי בס"ד דהיה אפשר לפרש דברי רבא קאי על לֹא זָכָה מְשַׁמְּמוֹ ונקיט פַּקְחִין על דרך סגי נהור שרצונו לומר קפחין כדאיתא בשבת (שבת דף קמז:) 'חַמְרָא דִּפְרוֹגִיתָא, וּמַיָּא דְיוֹמְסִית, קִפְּחוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מִיִּשְׂרָאֵל' ועל זה קאמר רבא ההנאות של המשכת האדם אחר היין ומיני בשמים מְקַפְּחִין אותו ונקיט פַּקְחִין אות פ' קודם קו"ף על דרך סגי נהור דאלו הם מילות הפוכות כמו כֶּשֶׂב כֶּבֶשׂ שִׂמְלָה שַׂלְמָה וכמו שאמרו מהרש"א ז"ל לעיל (יומא עה:) במאמר אַל תִּקְרִי 'שָׁטוֹחַ', אֶלָּא 'שָׁחוֹט', עיין שם, וכן כאן במקום קַפְּחִין אמר פַּקְחִין, לכך בא רש"י ז"ל לפרש 'עשאוני פקח' והיינו פַּקְחִין כמשמעו ממש, וקאי על חלוקה ראשונה דאמר זָכָה מְשַׂמְּחוֹ.

Ben Yehoyada on Yoma 76b · Sefaria

Original text

Segment 1

(חַיָּיב).

is liable for violating the prohibition: “Drink no wine nor strong drink [ sheikhar ]” (Leviticus 10:9). Consequently, the term sheikhar in the text can be understood here as the sweet dried fig.

Segment 2

אֶלָּא: יָלֵיף ״שֵׁכָר״ ״שֵׁכָר״ מִנָּזִיר, מָה לְהַלָּן — יַיִן, אַף כָּאן יַיִן.

Rather, the Gemara rejects this and states: It is derived through a verbal analogy of “ sheikhar ” and “ sheikhar ” stated in the verses of the nazirite (Numbers 6:3). Just as there, in the case of the nazirite, sheikhar means strong wine, so too, here, it means strong wine and not sweet dried figs.

Segment 3

וְתִירוֹשׁ חַמְרָא הוּא? וְהָתַנְיָא: הַנּוֹדֵר מִן הַתִּירוֹשׁ — אָסוּר בְּכׇל מִינֵי מְתִיקָה וּמוּתָּר בְּיַיִן! וְלָאו חַמְרָא הוּא? וְהָכְתִיב: ״וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתוּלוֹת״, דָּבָר הַבָּא מִן הַתִּירוֹשׁ — יְנוֹבֵב בְּתוּלוֹת.

The Gemara returns to the meaning of the word tirosh : Is tirosh wine? Isn’t it taught in a baraita : One who vows not to benefit from tirosh is not allowed sweet foods, e.g., sweet fruits, but is allowed wine. Therefore, tirosh is not wine but sweet food. The Gemara rejects this: And is tirosh not wine? But isn’t it written: “ Tirosh shall make the young women flourish [ yenovev ]” (Zechariah 9:17). The word yenovev comes from the word niv , speech. Consequently, tirosh is a food that tempts the heart and mouth of the drinker, even of virgins, who are modest and reticent. Since sweet foods do not have this effect, tirosh must be wine. The Gemara replies: This is not a proof, since we could explain it otherwise: Something that comes from tirosh , such as wine, causes virgins to come forth; tirosh itself means sweet grapes. Perhaps wine is called tirosh only by extension because it is made from tirosh .

Segment 4

וְהָכְתִיב: ״וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרוֹצוּ״! דָּבָר הַבָּא מִן הַתִּירוֹשׁ — יְקָבֶיךָ יִפְרוֹצוּ.

The Gemara challenges this: But isn’t it written: “And your vats shall overflow with tirosh ” (Proverbs 3:10). This description implies that tirosh is wine rather than sweet grapes. The Gemara answers: This too is not a proof that tirosh means wine. We could say that the vats shall overflow with something that comes from tirosh , i.e., wine; yet tirosh itself means sweet fruits.

Segment 5

וְהָא כְּתִיב ״זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב״! אֶלָּא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא תִּירוֹשׁ חַמְרָא הוּא, וּבִנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.

The Gemara objects: But it is written: “Harlotry, and wine, and tirosh take away the heart” (Hosea 4:11). Since tirosh leads the heart astray, it is clear that it is wine. Therefore, the Gemara accepts that tirosh means wine. Rather, according to everyone, the word tirosh in the Bible refers to wine, but vows follow colloquial language. During the time of the Mishna, tirosh meant sweet fruits; the term included grapes but not wine. When dealing with vows, the intention of the speaker is what must be determined, but no inference can be drawn from colloquial language to the biblical definition of the word.

Segment 6

וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ יַיִן, וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ תִּירוֹשׁ? יַיִן — שֶׁמֵּבִיא יְלָלָה לְעוֹלָם. תִּירוֹשׁ — שֶׁכׇּל הַמִּתְגָּרֶה בּוֹ נַעֲשָׂה רָשׁ.

The Gemara asks: And if so, why does the Bible call it wine and why does it call it tirosh ? The Gemara explains: “Wine” suggests that it brings lament to the world because drunkenness causes most sins. There is a phonetic resemblance between the yayin , wine, and ta’aniya va’aniya , sorrow and howling, which Rashi (on Job 2:5) explains as lament. “ Tirosh ” shows that those who indulge in it become poor [ rash ].

Segment 7

רַב כָּהֲנָא רָמֵי: כְּתִיב ״תִּירָשׁ״, וְקָרֵינַן ״תִּירוֹשׁ״. זָכָה — נַעֲשָׂה רֹאשׁ, לֹא זָכָה — נַעֲשָׂה רָשׁ. (וְהַיְינוּ דְּרָבָא דְּרָבָא) רָמֵי, כְּתִיב: ״יְשַׁמַּח״, וְקָרֵינַן יְשַׂמַּח. זָכָה — מְשַׂמְּחוֹ, לֹא זָכָה — מְשַׁמְּמוֹ. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רָבָא: חַמְרָא וְרֵיחָנֵי — פַּקְחֻין.

Rav Kahana raised a contradiction: It is written as tirash but we read it tirosh . This should be understood as follows: If one merits and drinks appropriately, he is made a head [ rosh ]; if one does not merit and does not drink appropriately, he is made poor [ rash ]. The Gemara comments: This is the same as what Rava said, as Rava raised a contradiction: It is written: “And wine that makes glad [ yishamaḥ ] the heart of man” (Psalms 104:15) with a shin , but we read it yisamaḥ with a sin . This teaches: If one merits, wine makes him happy [ same’aḥ ]; if one does not merit, it makes him confounded [ shamem ]. This is the same as what Rava said: Wine and good scents make me wise, meaning that wine benefits one who deserves it.

Segment 8

רְחִיצָה וְסִיכָה, מְנָא לַן דְּאִיקְּרִי עִינּוּי. דִּכְתִיב: ״לֶחֶם חֲמוּדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי״. מַאי ״לֶחֶם חֲמוּדוֹת לֹא אָכַלְתִּי״? אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת: אֲפִילּוּ נַהֲמָא דְּחִיטֵּי דַּכְיָיתָא, לָא אֲכַל.

§ The Gemara asks: From where do we derive that abstaining from bathing and smearing oil on oneself is called affliction? The Gemara answers: As it is written “I ate no pleasant bread, neither did meat nor wine enter my mouth, neither did I anoint myself at all” (Daniel 10:3). The Gemara explains the verse: What is the meaning of “I ate no pleasant bread”? Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said: He did not eat even bread made from refined wheat; he ate only wheat mixed with bran.

Segment 9

וּמְנָא לַן דַּחֲשִׁיב כְּעִינּוּי — דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ״. (״כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה״.)

The Gemara continues to show that abstaining from smearing oil on oneself is considered an affliction: And from where do we derive that abstaining from the activities that Daniel describes is considered affliction? As it is written: “Then he said to me: Fear not, Daniel, for from the first day that you set your heart to understand and to afflict yourself before your God, your words were heard, and I have come due to your words” (Daniel 10:12). “For you are greatly loved” (Daniel 9:23).

Segment 10

אַשְׁכְּחַן סִיכָה, רְחִיצָה מְנָא לַן? אָמַר רַב זוּטְרָא בְּרַבִּי טוֹבִיָּה, אָמַר קְרָא: ״וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו״. וְאֵימָא כִּשְׁתִיָּה! דּוּמְיָא דְּשֶׁמֶן: מָה שֶׁמֶן מֵאַבָּרַאי, אַף מַיִם מֵאַבָּרַאי.

We have found proof that abstaining from smearing oil on oneself is considered affliction; from where do we derive that abstaining from bathing is also called affliction? Rav Zutra, son of Rabbi Toviya, said: The verse states: “And it came into his innards like water, and like oil into his bones” (Psalms 109:18). This means that the water with which one bathes and the oil with which one smears himself are absorbed into the body. Just as abstaining from smearing oil is considered an affliction, so too, abstaining from bathing is considered an affliction. The Gemara objects: But say that “came into his innards like water” is referring to drinking rather than smearing oil. The Gemara rejects this: It is similar to oil. Just as the oil described in the verse is smeared from outside the body and not drunk, so too, the water mentioned in the verse is used for bathing from the outside. It is not drunk.

Segment 11

וְהָא תַּנָּא אִיפְּכָא קָא נָסֵיב לַהּ, דִּתְנַן: מִנַּיִן לְסִיכָה שֶׁהִיא כִּשְׁתִיָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים? אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו״! אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: רְחִיצָה מִגּוּפֵיהּ דִּקְרָא שְׁמִיעַ לֵיהּ, דִּכְתִיב: ״וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי״.

The Gemara asks: But the tanna took the opposite meaning, as we learned in a mishna: From where do we derive that smearing oil is like drinking on Yom Kippur? Although there is no explicit proof of the matter from the Bible, there is an allusion to the matter from the verse, as it is stated: “And it came into his innards like water, and like oil into his bones” (Psalms 109:18), meaning that oil on the body is like water within it. Therefore, the phrase “and it came into his innards like water” is referring to the act of drinking water. Rather, Rav Ashi said: Bathing is derived from the same verse cited above, as it is written: “Neither did I anoint myself at all” (Daniel 10:3). This teaches that Daniel did not do any anointing, including bathing. Consequently, the same source prohibits both of these activities.

Segment 12

מַאי: ״וַאֲנִי בָּאתִי בִּדְבָרֶיךָ״? הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי [בֵית] יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן שָׁפָן עוֹמֵד בְּתוֹכָם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ בְּיָדוֹ וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטוֹרֶת עֹלֶה״. ״וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי וַתִּשָּׂא אוֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אוֹתִי יְרוּשָׁלַיְמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים אֶל פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה אֲשֶׁר

Apropos the verses from Daniel, the Gemara asks: What did the angel mean when he said to Daniel: “And I have come due to your words” (Daniel 10:12)? From this, it seems that the angel was able to come only because of Daniel. The Gemara answers: This is as it is written: “And there stood before them seventy men of the Elders of the house of Israel, and Jaazaniah, son of Shaphan, standing in the midst of them, each man with his censer in his hand, and a thick cloud of incense went up” (Ezekiel 8:11). Ezekiel saw the Elders of the house of Israel worshipping foreign gods. “And the form of a hand was put forth, and I was taken by a lock of my head; and a spirit lifted me up between the earth and the heaven, and brought me in the visions of God to Jerusalem, to the door of the gate of the inner court that faces northward where

Yoma 76b

Yoma 76b

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Ben Yehoyada

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text