Commentary page
Taanit 13a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerTaanit 13a
Taanit 13a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 351 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
איפוך אנא דפלגא דיומא קמא הוו קרו ומפטרי ובעו רחמי ובאידך פלגא מעייני:
על מעל הגולה ואני יושב משומם עד מנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל ה' אלהי:
ובמנחת הערב קמתי אלמא באידך פלגא בעו רחמי עד פניא מכלל דפלגא קמא מעייני במילי דמתא:
בנחמיה בן חכליה כתיב בעזרא ואלי יאספו לי היו מתאספין ובאין טובים שבהן להגיד לפני על מעל וחטא הגולה להפרישם:
משומם אישתורדי"ן בלע"ז על מעלם שמתוודין עד מנחת הערב מחצות ואילך שהצל נוטה כדאמרינן במסכת יומא (דף כח:) צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי:
קמתי מתעניתי לא שמתענה עד המנחה ואח"כ אוכל אלא כלומר מצער נפשיה ובקרעי ואם שאני קורע בגדי ומעילי הייתי מתפלל כדי שאתרצה:
כל שהוא משום אבל כל תענית שאסרו חכמים רחיצה משום אבל כגון ט' באב שהוא משום אבילות חורבן וכל שכן אבל ממש שמתו לפניו דאית ליה צערא טובא אסור בין בחמין וכו':
משום תענוג שמצטערין ואוסרין עצמן בתענוג:
23 more comments on this page.
Rashi on Taanit 13a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
איפוך אנא פי' דנימא פלגא קמייתא דיומא מצלו ובעו רחמי ואידך פלגא מעייני במיל דמתא ומשני לא ס"ד:
אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון תשעה באב אסור אפילו בצונן ואבל אסור בין בחמין בין בצונן וכו'. ירושלמי יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי בתשעה באב וביוה"כ מרחיץ ידיו ומקנח במפה ומעבירה על גבי עיניו רבי יונה תרי סמרטוטי ויהיב תותי כרעיה פי' היה מניח סמרטוט תחת הכר כדי ללחלחו ומעבירו על גבי עיניו:
וכל שהוא משום תענוג וכו' ועכשיו שאין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב מותרין אפילו בחמין אפילו י"ז בתמוז וצום גדליה כך פסק ראבי"ה ור' יואל אביו אסר לרחוץ בחמין:
ונועלין המרחצאות פי' שהן חמין:
אטו סוכרין נהרות כו' כלומר אי הוה אסור בצונן מי איכא למיתני סוכרים נהרות פשיטא דלא מצי למסכר כלומר כמו כן לא תידוק מהא דקתני ונועלין המרחצאות:
טבילה בחמין מי איכא הא שאובים נינהו מדלא קאמר משכחת לה טבילה (בחמין) דכשירה בחמין כגון שהוחמו והומשכו לבריכה אלא שאמר בחמי טבריא יש להוכיח דכולו שאוב אפילו ע"י המשכה לא מהניא טבילה והא דאמר דהמשכה כולה כשירה ר"ל לענין שאינה פוסלת את המקוה כשאר מים שאובים אבל טבילה ודאי אינו עולה בהם:
וכן אתה מוצא במנודה ואבל מאי לאו אכולהו פי' אהא דקאמרינן ובצונן מותר דאבל נמי מותר בצונן וקשיא לרב חסדא דאמר אבל אסור בין בחמין בין בצונן ומשני אשארא כלומר אשאר דינין אנעילה וסיכה אבל לא קאי אהא דבצונן:
הכביד שערו מיקל בתער פי' דרך חתיכה אבל לא כדרכו דרך גילוח מדקאמר מיקל ולא קאמר מגלח:
Tosafot on Taanit 13a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rabbeinu Chananel
ורבעא בתרא מצלינן ומתודינן [אבל] תפלת התענית בשחרית לא יכלינן למימר דכתיב ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה ואני יושב משומם עד למנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי [ואכרעה על] ברכי ואפרשה כפי אל ה' אלהי. ש"מ דתפלת התענית באחרית היום הוא ברביעית האחרון אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון ט' באב ואבל אסור ברחיצה בין בחמין בין בצונן.
אבל כל שהוא משום תענוג כגון תענית צבור בחמין אסור ובצונן מותר.
ודייק רב אידי ממתני' מאחר דקתני אסורים ברחיצה למה לי למתנא (כתב) ונועלין את המרחצאות אלא [ה"ק] רחיצה דאסרנא רחיצה במרחץ בחמין הוא דאסור אבל בצונן שרי ואתינן לסיועיה לר' חסדא מהא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביוה"כ ואמרי' [בחמין] ליכא לאוקומה דשאובין נינהו אלא בצונן ואי אמרינן לכ"ע רחיצה בט' באב בצונן שרי אצטריך לאשמעינן טבילה בצונן שהיא מצוה בזמנה דשרי אלא ש"מ רחיצה אפי' בצונן אסור ובטבילה דמצוה שרי ולכ"ע אסור ואדחי' לעולם בצונן לכ"ע שרי והא ברייתא בחמין היא. וא"ת מים שאובין הן כגון חמי טבריא דמים חמין הן.
ואקשינן אי הכי סיפא דקתני ר' חנניא סגן הכהנים אומר כדי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה. לטבול בצונן דשרי וליכא עבירה. ודחי באתרא דליכא צונן. ורחיצה בחמין אסור משום כבוד בית אלהינו שחרב כדי הוא בית אלהינו לאבד מצות טבילה אחת בזמנה פעם אחת:
ת"ש כשאמרו בתענית אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר. וכשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר. וכשאמרו אסור בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר הא כיצד יצא לדרך נועל. הגיע לעיר חולץ הסנדל מרגלו ומהלך יחף. וכן אתה אומר במנודה ובאבל.
Rabbeinu Chananel on Taanit 13a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ritva
ת״ר כשאמר אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר. פי׳ כלה מתניתא בתענית צבור וכדפריש׳ דפרט בר פפא שאמרי בש״ס מתניתא ברחיצה בחמין מיירי אבל בצונן אפי׳ כל גופו ובש״ס מסיק בברייתא זה וכן במנודה ולקמן מפרשי׳ לה הביא דברי רבי׳ ז״ל בהלכותיו ירוש׳ תני אבל ומנודה וכו׳ ולמדנו מן הירוש׳ הזה שמנודה אסור בנעילת הסנדל וכן נלמוד בסמוך מש״ס דידן. וכן מוכיח ממעשה של רבי אליעזר שבפ׳ הזהב שברכוהו וחלץ מנעליו וההוא ודאי מנודה הוה ולא מבורך כדפרי׳ התם בס״ד ואע״ג דמס׳ משקין איבעיא לן. מנודה מהו בנעילת הסנדל ולא איפשי׳ איכא מילי טובא בתלמודא דכותה דסליק בתיקו א׳ דוכתא ומפשטי בדוכתא אחריתי:
אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון ט׳ באב ואבל כך הגרס׳ הנכונה ואפילו לנוסחי דלא גריס ואבל ה״נ משמועתי׳ מדנקיט טעמא משום אבל ורבא הוא דמפליג בין אבל לט׳ באב אסור בין בחמין בין בצונן נראי׳ הדברים דאסור לגמרי ואפי׳ אבר א׳ דלא פליג אמאי דא״ר אלעזר אסור לאדם שיושיט אצבעו בט׳ באב כדרך שאסור בי״ה ולא איתו לה הכא ולא התם בפלוגתא וכל שהוא משום תענוג כגון תענית צבור בחמין אסור בצונן מותר ובש״ס אקשי׳ לה ממתנית׳ דלעיל דקתני כשאמרו אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו כו׳ ועד כאן אתה מוצא במנודה ואבל מאי לאו אכולהו ופרקי׳ לאו אשארא וקושין ודאי מאבל דאלו רפרם משמא דרב חסדא משוי דין אבל לדין ט׳ באב שהוא אסור להושי׳ אצבעו במים ואלו מתנית׳ מדמי אבל לתענית צבור שיש בו הית׳ במקצ׳ גופו והשתא לא נחתי׳ בפי׳ דמתנית׳ אי בחמין אי בצונן אלא דמ״מ איכא היתרא במקצת גופו מיאת באבל כעין תענית צבור והיינו דפרכי׳ מאי לאו דכי קתני סיפא וכן את׳ מוצא באבל דאכולהי קאי ואף ארחיצ׳ שאף לענין רחיצה דין אבל כדין תענית צבור ופרקי׳ אשארא כלו׳ דכי אמרי׳ וכן אמלאכה ונעילת הסנדל בלחוד קאי: וש״מ דמנודה אסור בנעילת הסנדל דהא לרפרם אוקי׳ וכן אשארא ולמאי קאי מנודה אי לאיסור מלאכה לא אפשר דהא קיימא לן נשכר ונשכרים לו אלא לאו אנעילת סנדל אלא א״כ אתה דוחק דאבל הוא דאוקי׳ אשארא אבל מנודה ארחיצ׳ בלחוד קאי ולא נהיר דמנודה ואבל כי הדדי (נינהו) נקיט להו אלא וודאי כדאמרן:
ויש נסחאות דגרסי בקושי׳ דלעיל וכן אתה מוצא במנודה ואבל במאי אי בחמין והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו במים חמין אבל לא בצוקי פי׳ אלמא אף בתענית צבור כל גופו אסור בצונן ומתעני׳ צבור הוא דפרכי׳ ולא פרכינן מאבל נמי משום דליתיה במימריה דרב חסדא בהדיא ולא גרסי׳ בה אלא כל שהוא משום אבל כגון ט׳ באב ואע״פ שאח״כ חזרו והקשו מדר׳ יוסי בר חנינא שמתו בניו ורחץ בצונן כל ז׳ והקושיא הזאת היא לאבל דרב חסדא השתא מיהת ניחא להו לאקשויי מתענית צבור ופרקי׳ לעולם מתני׳ בחמין ודוקא קשיא לך וכן אתה מוצא במנודה ואבל לאו אכלהו אלא אשארא וכן גרס׳ זו מחוורת מ״מ למדנו ממנה דכרפרם מתניתא דתענית צבור בחמין היא דמוקי׳ לה והא דאמר רפרם דבתענית צבור בחמין אסור בצונן מותר ה״ק בחמין אסור כל גופו בצונן מותר אפי׳ כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו אפילו בחמין מותר ואמרי׳ בש״ס אמר רבא אבל בחמין אסור בצונן מותר מ״ט מידי דהוה אבישרא וחמרא דשרי פירש מה שאין כן בט׳ באב באכיל׳ ושתיה דאסור אפי׳ ברחיצה בצונן ואפילו להושיט אצבעו במים ופליג אדרב חסדא דמשוי אבל לט׳ באב ולרבא לפום האי לישנא דקתני במתני׳ וכן אתה מוצא במנודה ואבל יפה היה אפשר לומר דקאי על כולהו שאף בתענית צבור יאמ׳ רבא דבחמין אסו׳ כל גופו בצונן מותר כל גופו ומוקים למתנית׳ בחמין כדרפרם שאף בחמין לא אסרו בתעני׳ צבור אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו ולא מוקים פלוגתא בזו רב חסדא ורבא בדין תענית צבור מדלא פליג בהדי׳ כדפליג באבל ואותבי׳ לה מדתניא אין הבוגרת רשאי לנוול עצמ׳ בימי אבל אבי׳ וקס״ד דהיינו שהקלו בה שאין לה להמנע מרחיצה כדין אבל ואינה רשאה לנהוג חומר׳ בכך ולהכי אמרי׳ הא נערה רשאה לנוול כלומר שלומר שאין לה לרחוץ ובמאי אי לימא בחמי׳ פי׳ כדבריך דלא סגיא לה אלא לאוקמה דהא בצונן לכל אבל אפילו רחיצת כל הגוף וא״כ אפי׳ נערה מותרת לרחוץ אלא ע״כ בחמין הוא דשרי לבוגרת לרחוץ ומקל בה יותר מאבל אין הבוגרת רשאה והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו במים חמין פירש וכיון דמחמרי׳ כולי האי באבל דעלמא הכא בבוגרת דאפשרי לה בלא נוול ברחיצ׳ בצונן למה נתיר לרחוץ לה בחמין אלא לאו בצונן וש״מ דדוקא בבוגרת הקלו לרחוץ בצונן דאיכא נוול כי לא רחצה אפי׳ בצונן אבל באבל דעלמא אסור ופרקינן כי קתני אכיחול ופיקוס פירש דברחיצה לא הקלו בבוגרת כלום שהרי אפשר לה בצונן שהוא מותר לכל אדם ותו לית ליה נוול וכיחול ופיקוס הוא שהקלו בה משום נוול ומדתריץ הכי ולא מתרצי׳ דלעולם ארחיצה ומתנית׳ בצונן והקלו בבוגרת משום נוול לרחוץ כל גופה מאי שאין כן באבל דעלמא דכל גופו אסור וכי אמרי׳ בצונן מותר היינו פניו ידיו ורגליו שמעינן דרבא דשרי אבל בצונן לגמרי שרי ואפי׳ כל גופו מיהו לאו ראייה היא דלעולם אימא לך דרבא לא שרי באבל צונן אלא פניו ידיו ורגליו ומתנית׳ דתענית׳ דצבור בצונן מוקים לה ופליג אדרפרם אמר רב חסדא א״נ והוא הנכון דבתענית צבור לרפרם ס״ל וכי קתני וכן באבל אשארא כדפרישנ׳ רב חסדא דבוגרת לא בעי לאוקמה כל גופה דברחיצ׳ כל הגוף ליכא משום נוול ולא נהיר דברחיצ׳ הגוף נוול כדאי׳ בפרק בתרא דנדרים ותו דודאי לישנא דבצונן מותר לגמרי משמע ואפילו כל גופו וכי היכי דשרי בבשרא וחמרא לגמרי וכן הדין לדבריו בתענית צבור דבצונן מותר לגמרי ובחמין אסור כל גופו לגמרי וקאי וכן באבל אכולהו:
Ritva on Taanit 13a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729. · Public Domain
Meiri
רחיצה שאסרו חכמים בתענית צבור דוקא בחמין אבל בצונן אפילו כל גופו מותר וכן פניו ידיו ורגליו אפילו בחמין מותר ובאבל החמירו יותר שלא הותר אלא פניו ידיו ורגליו ובצונן הא כל גופו אפילו בצונן ובחמין אפילו ידיו ורגליו אסור למעלה מהם ט' באב שאסור אף בהושטת אצבע אף בצונן וכ"ש ביום הכפורים וקצת רבני צרפת מתירים אף בט' באב רחיצת פניו ידיו ורגליו בצונן ומה שנזכרו אבל וט' באב בשמועה זו כאחד כמו שאמרו כל שהוא משום אבל כגון ט' באב ואבל אסור אף בצונן פירושו כל גופו ומה שאמרו בפרק מקום שנהגו נ"ד ב' אסור להושיט אצבעו במים בט' באב כדרך שאסור ביום הכפרים אין הלכה כן שאם תפוש כל שהוא משום אבל אסור אף בצונן אפילו בפניו ידיו ורגליו א"כ אף מה שהתיר בתענית צבור דוקא כל גופו וא"כ הוה ליה סיוע אלא דלרפרם באבל וט' באב פניו ידיו ורגליו מותר ובתענית צבור כל גופו ואקשי ליה מיהא דקאמר דוקא פניו ידיו ורגליו ומ"מ לדעתינו ודאי לדעת רפרם ט' באב ואבל שוים אלא שאין אנו פוסקים כמותו בט' באב אלא כההיא דמקום שנהגו וביום הכפרים מיהא אסור לדברי הכל ובתלמוד המערב אמרו בתענית צבור מרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו ר"ל אף בחמין שהוא דרכו ובט' באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו ונראה שאינה הלכה ובאבל מ"מ מי שתכפוהו אבליו רוחץ כל גופו בצונן:
ופירשו קצת גאונים שכל העושה כן לנקיות כגון שבדק עצמו ורוצה לברך על נטילת ידים ואשר יצר או שרוצה להתפלל שאף בט' באב ויום הכפרים מותר עד מקום שצריך נטילת ידים כמו שבארנו בסוף מסכת ברכות ויש חולקין כמו שיתבאר בהלכות יום הכפרים וכן יתבאר שם שטבילת מצוה כגון בעל קרי מותרת וגדולי המחברים חלקו בה מצד מה שכבר בטלוה לטבילה זו כמו שביארנו במסכת ברכות ומכאן סמכו רבים לומר בשמועה הנזכרת כאן כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בט' באב וביום הכפרים שאין לה מקום בזמן הזה ששאר טבילות של מצוה אין שעתן עוברת:
סיכה אפילו כל שהוא אסור ואם להעביר את הזוהמא מותר:
כשאמרו אסור במלאכה בתענית צבור לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר וקצת חכמי ספרד כתבו כן אף באבל ואין דבריהם נראין:
וכשאמרו אסור בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר כיצד הוא עושה יצא לדרך נועל הגיע לעיר חולץ וכן באבל ומנדה וכן בט' באב:
מי שתכפוהו אביליו הכביד שערו מיקל בתער ר"ל שחותך שערותיו בתער דרך גזיזה ולא דרך גלוח ומכבס כסותו במים אבל לא בנתר וחול ורוחץ כל גופו בצונן כמו שכתבנו ולפי דרכך מדת שאבל אסור בתכבוסת כמו שיתבאר במקומו:
Meiri on Taanit 13a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה וגו' וכתיב ובמנחה כו' אלא לאו בצונן לעולם בחמין ודקא קשיא כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה אמר רב חסדא כו' ויהיב תותי כרעיה פי' היה מניח כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Taanit 13a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה וכן מותר בצונן וקשיא לר"ח. ק' הא אדרבה כיון דמיירי בצונן ואפ"ה תני כל גופו אסור א"ו דהקושיא בהיפוך דמוכח דבתענית ג"כ אסור בצונן כל גופו וקשיא לר"ח וכמ"ש רש"י:
Gilyon HaShas on Taanit 13a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא, אלא לאו בצונן פירוש כיון דקתני וכן (כמו שהוא בתענית ציבור) אתה מוצא באבל ומנודה, ע"כ מה דקתני דרחיצת כל גופו אסור, היינו אפילו בצונן, דאלו בחמין אפילו פניו ידיו ורגליו אסור באבל, ומוכח דגם בתענית ציבור אסור אפילו בצונן, וקשיא לרפרם אמר רב חסדא דאמר דת"צ מותר בצונן וכמו שפירש"י. ובתוס' פירשו להיפוך דההוכחה דגם אבל מותר בצונן וקשיא לרפרם דאמר אבל אסור בין בחמין בין בצונן. ולא זכיתי להבין לאחריתם, דהא אדרבא כיון דמיירי בצונן, וקתני דכל גופו אסור הרי סיוע לרפרם למה דסבר גבי אבל:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Taanit 13a · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Taanit, daf 13, Amud Aleph, about 351 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 126 words
Opens “אֵיפוֹךְ אֲנָא! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וְאֵלַי…”
- Segment 233 words
Opens “אָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא אָמַר רַב חִסְדָּא:…”
- Segment 324 words
Opens “אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין: אַף אֲנַן…”
- Segment 428 words
Opens “אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: אַבָּא…”
- Segment 523 words
Opens “לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: כׇּל חַיָּיבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין…”
- Segment 621 words
Opens “אֶלָּא לָאו, בְּצוֹנֵן. וְחַיָּיבֵי טְבִילוֹת — אִין,…”
- Segment 733 words
Opens “אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא: אָמַר רַבִּי חֲנִינָא…”
- Segment 857 words
Opens “תָּא שְׁמַע: כְּשֶׁאָמְרוּ ״אָסוּר בִּמְלָאכָה״ — לֹא…”
- Segment 924 words
Opens “מַאי לָאו — אַכּוּלְּהוּ, וּבְמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא…”
- Segment 1014 words
Opens “לָא, לְעוֹלָם בְּחַמִּין. וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ ״וְכֵן…”
- Segment 1141 words
Opens “תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן מִשּׁוּם…”
- Segment 1214 words
Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא: בְּתַעַר — אֲבָל לֹא…”
- Segment 1313 words
Opens “אָמַר רָבָא: אָבֵל מוּתָּר לִרְחוֹץ בְּצוֹנֵן כׇּל…”
Sages named on this page
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Taanit 13a · Segment 3 — “…הַמֶּרְחֲצָאוֹת. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְאִי בְּצוֹנֵן אָסוּר, סוֹכְרִין אֶת…”
Original text
אֵיפוֹךְ אֲנָא! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל ה׳״.
The Gemara asks: I can reverse the order of events, so that the first half of the day is spent in prayer while the second half is focused on the concerns of the community. The Gemara answers: It should not enter your mind to say that, as it is written elsewhere: “Then were assembled to me everyone who trembled at the words of the God of Israel due to the faithlessness of them of the captivity and I sat appalled until the evening offering” (Ezra 9:4). And it is written in the next verse: “And at the meal-offering I arose from my fast, even with my garment and my mantle rent; and I fell on my knees and I spread out my hands to the Lord” (Ezra 9:5). These verses indicate that first one must deal with the issues of the community, and only afterward engage in prayer.
אָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא אָמַר רַב חִסְדָּא: כׇּל שֶׁהוּא מִשּׁוּם אֵבֶל, כְּגוֹן תִּשְׁעָה בְּאָב וְאָבֵל — אָסוּר בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן, כׇּל שֶׁהוּא מִשּׁוּם תַּעֲנוּג, כְּגוֹן תַּעֲנִית צִבּוּר — בְּחַמִּין אָסוּר, בְּצוֹנֵן מוּתָּר.
§ Rafram bar Pappa said that Rav Ḥisda said: Anything that is prohibited due to mourning, for example, bathing on the Ninth of Av, or prohibited for a private mourner, is prohibited both in hot water and in cold water. Anything that is prohibited due to pleasure, for example, bathing on a communal fast, is prohibited in hot water, but is permitted in cold water, provided one washes for the sake of cleanliness.
אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: וְנוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְאִי בְּצוֹנֵן אָסוּר, סוֹכְרִין אֶת הַנְּהָרוֹת מִבְּעֵי לֵיהּ לְמִיתְנֵי?!
Rav Idi bar Avin said: We, too, learn this in the mishna: And they lock the bathhouses. This phrase indicates that only bathing in hot water is prohibited. Abaye said to Rav Idi bar Avin: And if it were also prohibited to wash in cold water, should the mishna have taught: They dam the rivers? Since it is impossible to dam the rivers to stop people from bathing altogether, the statement of the mishna is insufficient proof that only bathing in hot water is prohibited. Perhaps bathing in cold water is also prohibited but there is no way to prevent it.
אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: אַבָּא הָכִי קַשְׁיָא לֵיהּ, מִכְּדִי תְּנַן: אָסוּר בִּרְחִיצָה — נוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת לְמָה לִי? אֶלָּא לָאו, שְׁמַע מִינַּהּ: בְּחַמִּין אָסוּר, בְּצוֹנֵן מוּתָּר.
Rav Sheisha, son of Rav Idi, said, in explanation of his father’s opinion: With regard to my father, the following poses a difficulty to his ruling: Since we already learned in the mishna that one is prohibited to engage in bathing, why do I need the tanna to state: They lock the bathhouses? Practically speaking, what does this clause add? Rather, isn’t it correct to conclude from this that bathing is prohibited in hot water but permitted in cold water?
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: כׇּל חַיָּיבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן, בֵּין בְּתִשְׁעָה בְּאָב בֵּין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. בְּמַאי? אִילֵימָא בְּחַמִּין, טְבִילָה בְּחַמִּין מִי אִיכָּא? שְׁאוּבִין נִינְהוּ.
The Gemara proposes: Let us say that the following baraita supports Rav Ḥisda’s ruling that it is prohibited for a mourner to bathe himself even in cold water: All who are obligated in immersions immerse themselves in their usual manner, both on the Ninth of Av and on Yom Kippur. The Gemara clarifies this baraita : In what do they immerse themselves? If we say that they immerse themselves in hot water, is there such a concept as ritual immersion in hot water? Hot water is necessarily drawn water, as the water has been placed in vessels for heating, and drawn water is invalid for a ritual bath.
אֶלָּא לָאו, בְּצוֹנֵן. וְחַיָּיבֵי טְבִילוֹת — אִין, אִינִישׁ אַחֲרִינָא — לָא. אָמַר רַב חָנָא בַּר קַטִּינָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְחַמֵּי טְבֶרְיָא.
Rather, isn’t the baraita referring to cold water, and it teaches that those obligated in immersions, yes, they are permitted to use cold water, but another person, who is not obligated to immerse, no, he may not wash even in cold water. Rav Ḥana bar Ketina said: This is no proof, as the ruling of the baraita was necessary only for the hot springs of Tiberias, which are warm without having been drawn, and in which it is possible to immerse.
אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא: אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים: כְּדַי הוּא בֵּית אֱלֹהֵינוּ לְאַבֵּד עָלָיו טְבִילָה פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה. וְאִי אָמְרַתְּ בְּצוֹנֵן מוּתָּר — יִרְחַץ בְּצוֹנֵן! אָמַר רַב פָּפָּא: בְּאַתְרָא דְּלָא שְׁכִיחַ צוֹנֵן.
The Gemara objects: If so, say the latter clause of that same mishna: Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, said: The mourning for the House of our God, the Holy Temple, is worthy of the loss of a ritual immersion once a year. And if you say that it is permitted to immerse in cold water, why does Rabbi Ḥanina the deputy High Priest say that he loses his immersion? Let him bathe in cold water, without having to neglect his immersion or transgress the prohibitions of a fast day. Rav Pappa said: It could be argued that the baraita is referring to a place where cold water is not available, but only hot springs. In this case there is no choice but to wait until the following day to immerse.
תָּא שְׁמַע: כְּשֶׁאָמְרוּ ״אָסוּר בִּמְלָאכָה״ — לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בַּיּוֹם, אֲבָל בַּלַּיְלָה — מוּתָּר. וּכְשֶׁאָמְרוּ ״אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל״ — לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בָּעִיר, אֲבָל בַּדֶּרֶךְ — מוּתָּר. הָא כֵּיצַד? יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ — נוֹעֵל, נִכְנָס לָעִיר — חוֹלֵץ. וּכְשֶׁאָמְרוּ ״אָסוּר בִּרְחִיצָה״ — לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כׇּל גּוּפוֹ, אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו — מוּתָּר, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַּמְנוּדֶּה וּבָאָבֵל.
The Gemara proposes: Come and hear: When they said that one is prohibited in working on fast days, they said so only about working during the day, but at night it is permitted to work. And when they said that one is prohibited to engage in wearing shoes, they said so only in a city, but on the road it is permitted. How so? When one goes out on the road he wears shoes, but at the end of his journey, when he enters the town, he removes them. And when they said that one is prohibited to engage in bathing, they said this only with regard to bathing his entire body, but washing his face, his hands, and his feet is permitted. And similarly, you find that this ruling applies in the case of one who is ostracized, i.e., placed under a formal ban, and in the case of a mourner, who is also prohibited to engage in bathing, smearing, and wearing shoes.
מַאי לָאו — אַכּוּלְּהוּ, וּבְמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּחַמִּין: פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו מִי שְׁרוּ? וְהָאָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אָבֵל אָסוּר לְהוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בְּחַמִּין! אֶלָּא לָאו, בְּצוֹנֵן!
The Gemara explains the proof from this baraita : What, is it not the case that all these halakhot refer to all of them, including one who is ostracized and one who is in mourning? And with what form of bathing are we dealing here? If we say that the baraita is referring to bathing in hot water, are bathing his face, his hands, and his feet permitted? But didn’t Rav Sheshet say: It is prohibited for a mourner to insert even his finger into hot water for the purpose of washing. Rather, is it not correct to say that the baraita is dealing with cold water? If so, it is prohibited on a communal fast to wash one’s entire body even in cold water, which contradicts the opinion of Rafram bar Pappa, citing Rav Ḥisda, who permits washing in cold water on those days for the sake of cleanliness.
לָא, לְעוֹלָם בְּחַמִּין. וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ ״וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַּמְנוּדֶּה וּבָאָבֵל״ — אַשְּׁאָרָא קָאֵי.
The Gemara rejects this argument: No, actually the baraita is referring to bathing in hot water. And with regard to what posed a difficulty for you, the phrase: And similarly, that you find in the case of one who is ostracized and in the case of a mourner, does not refer to bathing; rather, it is referring to the rest of the prohibitions, e.g., working and wearing shoes. Consequently, it can be claimed that the baraita refers specifically to hot water, as this clause does not refer to a mourner but only to a communal fast, and bathing in cold water is permitted on communal fasts.
תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן: מַעֲשֶׂה וּמֵתוּ בָּנָיו שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲנִינָא, וְרָחַץ בְּצוֹנֵן כׇּל שִׁבְעָה! הָתָם כְּשֶׁתְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו הֲוָה, דְּתַנְיָא: תְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו זֶה אַחַר זֶה, הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ — מֵיקֵל בְּתַעַר, וּמְכַבֵּס כְּסוּתוֹ בְּמַיִם.
The Gemara proposes yet another proof. Come and hear a statement of a baraita , as Rabbi Abba the priest said in the name of Rabbi Yosei the priest: An incident occurred in which the sons of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, died, and he bathed in cold water all seven days of mourning. This indicates that a mourner is in fact permitted to bathe. The Gemara rejects this argument: There it was a case where his mourning periods came one after the other, as his sons died in quick succession, and this leniency is as it is taught in a baraita : If one’s mourning periods immediately succeeded each other and his hair grew heavy, then even though it is generally prohibited for a mourner to cut his hair, he may lighten it with a razor, and he may likewise wash his garment in water.
אָמַר רַב חִסְדָּא: בְּתַעַר — אֲבָל לֹא בְּמִסְפָּרַיִם, בְּמַיִם — וְלֹא בְּנֶתֶר וְלֹא בְּחוֹל.
With regard to this baraita , Rav Ḥisda said: One who is obligated to observe periods of mourning in quick succession may trim his hair with a razor, but not in the normal manner, with scissors. Likewise, he may wash his garment in water, but not with natron, a type of soap, nor with sand.
אָמַר רָבָא: אָבֵל מוּתָּר לִרְחוֹץ בְּצוֹנֵן כׇּל שִׁבְעָה, מִידֵּי דְּהָוֵה אַבִּשְׂרָא וְחַמְרָא. מֵיתִיבִי:
Rava said: A mourner is permitted to bathe in cold water all seven days of mourning, despite the fact that he derives a certain degree of enjoyment from the cold bath, just as it is permitted for him to eat meat and wine. The Gemara raises an objection: