Commentary page
Sukkah 53b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSukkah 53b
Sukkah 53b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 408 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אחספא מפני שהחרס צולל ויורד ואינו צף כדי שירד וינוח על הנקב ובאגדת דספר שמואל מפורש שמצאו דוד על פני נקב התהום וכתוב בו שהיה שם מששת ימי בראשית:
לעשות שלום בין איש לאשתו לבדוק את הסוטה ואם טהורה היא יהא שלום ביניהם:
שמי שנכתב בקדושה שכתב במגילה יתן ה' אותך וגו' כדכתיב וכתב את האלות האלה וגו' (במדבר ה׳:כ״א):
כמה דמידלי טפי מירטב עלמא כמה שהתהום גבוה וסמוך לארץ מתלחלח העולם והארץ מצמחת פירותיה:
אמר ט"ו מזמורים של שיר המעלות:
סומכא דארעא עובי הארץ עד התהום:
סולמי דפרת מעלות העשויות כמחילות שבהן מי פרת עולין תחת הקרקע לפי שפרת גבוה מוצאו מאד כדאמרינן בבכורות (דף נה.) כל הנהרות למטה מפרת ומים היוצאים מהר גבוה אם דרך מתוקן להם עולין על הר כיוצא בו ולא יותר לפיכך אף החופרים בהרים שבבבל הסמוכה לפרת מוציאין מים:
וקאי אחמשה עמדו על חמשה שעדיין יש ה' מעלות לירד עד עזרת הנשים:
23 more comments on this page.
Rashi on Sukkah 53b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
רבי יהודה סבר תקיעה ותרועה ותקיעה אחת היא מכאן ראיה לפירוש הקונטרס דפרק במה מדליקין (שבת דף לה: ושם) גבי שש תקיעות בע"ש שכולן בסדר תקיעה ותרועה ותקיעה והא דקתני התם התחיל לתקוע תקיעה שניה תקיעה לאו דוקא דתרועה היא דהא קתני מתניתין שלש להבטיל את העם ממלאכה ור' יהודה לא חשיב לה אלא אחת ואע"ג דאמרינן בשמעתין לרבי יהודה אין בין תקיעה לתרועה ותקיעה ולא כלום לאו אכולהו קאי דהנך להבטיל את העם מן המלאכה היה שהות גדול בין זו לזו כדאמר בסוף במה מדליקין (ג"ז שם):
Tosafot on Sukkah 53b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rabbeinu Chananel
ט"ו מעלות כו' בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא בעא למשטף עלמא נשא אחיתופל ק"ו בעצמו ואמר מה לעשות שלום בין איש לאשתו אמר הקב"ה שמי הנכבד שנכתב ימחה על המים לעשות שלום בעולם על אחת כמה וכמה כתב שם אחספא ושדא אתהומא ונחת [שיתסר אלפי גרמידי] אמר דוד ט"ו מעלות ואסיק להו למיא ט"ו אלפי גרמידי: קרא הגבר כו'. ירושלמי תרגים רב עליה דר' שילא קרא הגבר [אכריז כרוזא] אמר ליה ר' שילא קרא תרנגולא. א"ל רב והתנינן (גביני כרוז) בן גבר על נעילת שערים אית לן למימר קרא תרנגולא:
הגיעו למעלה העשירית [בעי רבי ירמיה] דנחתי חמשה או לא וקמו העשרה תיקו:
כתיב אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה מלמד שהיו מפריעין עצמן ומתריזין כלפי מעלה כו'. ועכשיו אנו אומרים אנו ליה מודים ולו עינינו מיחלות:
מתני' אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש ולא מוסיפין על י"ח כו'.
מתני' דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר אין פוחתין משבע ואין מוסיפין על ט"ז. ובמאי פליגי ומפרישנא ר' יהודה חשיב תקיעה ותרועה ותקיעה אחת קסבר שלשתן אחת הן חשובות הלכך נמצאו כששנינן במשנתנו כ"א הן לרבי יהודה שבע והמ"ח הן ט"ז ומפרש טעמייהו בשמועה זו מ"ט [דר"י] קחשיב שלשתן כאחת ומ"ט דתנא דידן דקא חשיב תקיעה אחת ותרועה אחת ותקיעה אחת לכל אחת בפני עצמה וחשיב לתקיעתא בכל יום כ"א ובע"ש בתוך החג מ"ח ופשוטין דברי כל אחד מהן ואין צריכין פירושא אבל הא דאמר רב כהנא אין בין תקיעה לתרועה ולתקיעה ולא כלום צריכא פירושא לאוקמא כרבי יהודה ואילו לא ולא כלום הוה אמרינן לאפוקי מדרבי יוחנן דאמר שמע ט' תקיעות בט' שעות יצא בא רב כהנא לומר שאם ריחק הרבה ביניהם לא יצא לפיכך פירש ולא כלום להודיע דהכי סבירא ליה דכולהו חדא חשיבן כר' יהודה:
Rabbeinu Chananel on Sukkah 53b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ritva
כל היודע דבר זה ואינו אומר יחנק בגרונו דרך קללה אמר כן ולפיכך נחנק אחיתופל וכן אמרו במסכת מכות קללת חכם אפי׳ על חנם היא באה מנ״ל מאחיתופל כו׳ ועל חנם היינו כגון זה שלא הודיעו לאלתר וציער אותו ולפיכך אע״פ שהודיעו בסוף דבקה בו הקללה:
כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי ומשתקין אותו פי׳ אלמא מודים מודי׳ דתנן התם לאו דוקא אלא כל כיוצא בו ואף זה בכלל והיינו דלא אותבי׳ התם ממתני׳ דמודים מודים גרידת׳ ואצטרכינן לפירושא דר׳ זירא וכלהו ליתנהו אלא בצבור ומשו׳ חשדא אבל ביחיד שרי עד דמכוין דעתיה וכן מפורש בירושלמי:
מתני׳ אין פוחתין מכ״א תקיעות במקדש ולא מוסיפין על מ״ח בכל יום היו שם כ״א תקיעות ג׳ לפתיחת שערים. פי׳ תקיעה ותרועה ותקיעה שכן הסדר לעולם תרוע׳ באמצע ופשיט׳ לפני׳ ופשוטה לאחריה כדאיתא בגמרא:
ט׳ לתמיד של שחר פי׳ על השיר שכל שיר ג׳ פרקים חולקין אותו על כל פרק ופרק תקיע׳ תרועה ותקיעה והכי איתא במסכת תמיד:
וט׳ לתמיד של בין הערבים הרי כ״א ובמוספין ט׳ לשיר של מוספין ובערב שבת מוסיפין על שאר ימים שש לבטל את העם ממלאכה וכו':
ערב שבת שבתוך החג שהיה שם מוסף היו מ״ח כיצד שלש לפתיחת שבכל יום שלש לשער העליון שבראש המעלות שלש לשער התחתון שבסוף המעלות שבעזרת נשים הרי ט'. ג׳ לגבי מזבח י״מ בשעת ניסוך המים והא לית׳ דא״כ פשו להו תקיעות דהא איכא ג׳ דזקיפת ערבה שאמרו בפרק לולב וערבה דלא חשיב הכא לכך יש לפר׳ ג׳ לגבי מזבח אלו הם אותם ג׳ של זקיפת ערבה וסמוכין היו לניסוך המים ולא היו צריכין לחזור ולתקוע לניסוך המים הרי ט״ו ט׳ לתמיד של שחר הרי כ״ד וט׳ למוספין הרי ל״ג ט׳ לתמיד של ב״ה הרי מ״ב וג׳ לבטל העם ממלאכה וג׳ להבדיל בין קדש לחול הרי מ״ח:
גמ׳ לימא מתני׳ דלא כר״י כו׳ פי׳ הכי ודאי מתניתין דלא כר״י והכי אסיקנ׳ והא דאמרי׳ לימא מתני׳ כו׳ ולא אמרי׳ מתני׳ דלא כר״י כדאמרינן בעלמא משום דהכא לא פליגי רבי יהודה ורבנן במנין תקיעתא אלא דרבנן חשבו תר״ת בתלת ורבי יהודה חשיב להו חדא דקסבר תקיעה ותרועה ותקיעה אחת היא והא דאמרינן התם בר״ה תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה כרבנן היא ולאו כר״י והכי סתם לן נמי התם תנא דלא כר״י דתנן סדר תקיעות שלש של שלש שלש כדפרישנא התם בס״ד:
כמאן אזלא הא דאמר רב כהנא אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום כמאן כר״י פשיטא מ״ד אפילו כרבנן ולאפוקי מדרבי יוחנן דאמר שמע ט׳ תקיעות בט׳ שעות ביום יצא קמ״ל דלא:
1 more comments on this page.
Ritva on Sukkah 53b · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRashba, Sheva Shitot, Warsaw, 1883. · Public Domain
Meiri
המשנה השניה וענינה בביאור החלק השני והוא שאמר אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה בכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעות שלש לפתיחת שערים תשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים ולמוספין מוסיפין עוד תשע ובערב שבת מוסיפין עוד שש שלש להבטיל את העם מן המלאכה ושלש להבדיל בין קדש לחול ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמנה שלש לפתיחת שערים שלש לשער העליון שלש לשער התחתון שלש למלוי המים ושלש על גבי המזבח תשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים ותשע למוספין שלש להבטיל את העם מן המלאכה ושלש להבדיל בין קדש לחול אמר הר"ם ואין מוסיפין על שמנה וארבעים רצה בזה על הרוב כי יתכן בקצת השנים שיהיה יום יהיו בו שבעה וחמשים תקיעות והוא כשיחול ערב פסח בשבת וכבר קדם לך בפסחים כי הפסח נשחט בשלש כתות ושם אמרו נכנסה כת ראשונה וכו' תקעו והריעו ותקעו ועוד אמרו קראו את ההלל אם גמרו שנו ואם שנו שלשו ואומר כמעשה הראשונה כך מעשה השניה והשלישית הרי נתבאר מזה כי שלשה תקיעות בכל קריאה שהם בשלש כתות שבעה ועשרים תקיעות ושמנה עשר לשני תמידין ותשעה למוסף שבת ושלשה לפתיחת שערים ואי אפשר להיות במקדש יותר מזה הענין:
אמר המאירי אין פוחתין במקדש מעשרים ואחת תקיעות בכל יום פי' בין תקיעות ותרועות ואין מוסיפין באחד מן הימים על ארבעים ושמנה ועכשיו מתחיל ומונה סדר תקיעותיו עשרים ואחת שבכל יום שלש לפתיחת שערים ר"ל שערי העזרה תשע לתמיד של שחר והוא שכשהיו מנסכים נסכי התמיד והלויים היו משוררים היו עושים שלשה פרקים בשיר והוא שבשעת הניסוך כשהיו נותנין את היין למנסך תקעו והריעו ותקעו ודברו הלויים בשיר הגיעו לפרק תקעו והשתחוו כל העם שבעזרה וכן שלשה פעמים וכן לתמיד של בין הערבים ונמצאו בכל יום עשרים ואחת בין תקיעות ותרועות ובמוספין היו מוסיפים תשע לשיר נסכים שבמוסף ונמצאו שבכל יום שיש בו מוסף תוקעים שלשים תקיעות ותקיעות אלו כולן דוחין את השבת ואפי' היו שם מוספין כפולים כגון שחל ר"ח או יו"ט בשבת או ר"ה שחל להיות בשבת שיש שם שלשה מוספין יתבאר בגמרא שאין תוקעין אלא תשע לכל המוספים ובערב שבת היו מוסיפים שש שלש להבטיל העם מן המלאכה כמו שמפורש בשני של שבת ושלש להבדיל בין קדש לחול ר"ל כשקדש היום להודיע שחשכה ושיהיו חייבים סקילה אם יעשו מלאכה משם ואילך ולמדת שאם היה ערב שבת ביום שיש בו מוסף תוקעין שלשים ושש תקיעות ומ"מ בערב שבת שבתוך החג מוסיפין בתקיעות עד ארבעים ושמנה שלש לפתיחת שערים כמו שהיו עושין בכל יום ושלש לשער העליון והוא האמור במשנה שלמעלה מזו קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו ושלש לשער התחתון והם אותם שבקרקע העזרה שהיו מאריכין בהם עד שהיו מגיעים לשער התחתון והוא שער המזרחי ובגמ' שאלו האיך לא מנה אותם של מעלה עשירית ותירץ שמחלוקת היא ותנא זה חושב שלש לגבי המזבח במקום אותן שחשב התנא האחר על מעלה עשירית ושלש למלוי המים אחר שמלאום ובאו לעזרה דרך שער המים והוא שאמרו למעלה בפרק לולב וערבה מ"ה א' הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו שלש על גבי המזבח ר"ל כשזוקפין את הערבה בצדי מזבח וי"מ בשעת ניסוך המים ואי אפשר לפרש כן שאם כדבריהם פשו להו תקיעות שהרי בזקיפת הערבה אמרו בפרק לולב וערבה מצות ערבה כיצד וכו' עד זוקפין אותן בצדי המזבח וכו' תקעו והריעו ותקעו ותקיעות שהזכרנו לצורך מילוי המים והם שלש של שער העליון ושלש של שער התחתון ושלש של מילוי המים אין דוחות שבת שכבר נתמלאת מאתמול כמו שהתבאר ומ"מ הרי יש לך חמש עשרה תקיעות ועשרים ושבע בין תשע של שחרית ותשע של מוסף ותשע של בין הערבים הרי ארבעים ושנים ושש שהיו מוסיפים בערב שבת הרי מ"ח ותקיעות אלו כולן בחצוצרות:
זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
יש למדים מסוגיא זו האמורה כאן ששלשה שברים אין להפסיק בהם בנשימה בין שברים ותרועה של קשר"ק שהרי לדעת ר' יהודה שהיה עושה תקיעה ותרועה ותקיעה אחת אמרו אין בין תקיעה ותרועה ותקיעה ולא כלום והם מפרשים ולא כלום אפי' הפסק נשימה ולא נחלקו עליו חכמים אלא בכל הסימן ומפני שלדעתם ענינים חלוקים הם אבל במה שהם מודים שהוא קול אחד כגון שלשה שברים או שלשה שברים ותרועה של קשר"ק שהרי לשם תרועה נעשים אין ראוי להפסיק בכלום ואין זה כלום שלא אמרו ולא כלום אלא שלא להפסיק ולשהות בין זה לזה אבל הפסק נשימה אינו הפסק ולשון ולא כלום לאו דוקא אפי' בהפסק נשימה אלא שלא לשהות ביניהם כעין מה שאמרו בברכות ל"ז א' אינו מברך עליה כלום בקצת דברים שמברכין עליהם שהכל וכן בחולין מ"ב א' ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כלום ופירשו שם מ"ו א' אפי' נשתייר בה מעט כל שלא נשתייר ממנה כזית שכל כיוצא בזה לאו כלום הוא קרי וראיה לדבר ג"כ ממה שאמרו עליה מהו דתימא רבנן והאי דאמר ולא כלום לאפוקי מדר' יוחנן דאמר שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא הא הפסק מועט אינו הפסק קמ"ל אלמא שהפסק מועט נידון בערך הפסק שעות שהוא ענין שהייה ואף גדולי הרבנים פירשוה כן להדיא הא הפסק נשימה אינו כלום ועוד שאף הגניחה בהפסק נשימה היא ודיו לבא מן הדין להיות כנדון כמו שביארנו במסכת ראש השנה וראיה אצלי לדבר זה שאף לר' יהודה אילו היה דעתו בהפסק נשימה האיך אפשר לתקוע כל הסימן בשיעור כשר או בשיעור מהדר בנשימה אחת ואע"פ שבראשון של חולין כ"ו ב' אמרו בתקיעה של יו"ט הבא בערב שבת שתוקע ומריע בנשימה אחת תקיעה ותרועה אפשר להיותם בנשימה אחת ולא עוד אלא שאף זו כתבו בה גדולי הרבנים שלא נשימה אחת דוקא אלא בתכיפה וכבר ביארנו כל זה בארוכה בקצת חבורינו ולענין תשע תקיעות בתשעה שעות הלכה שיצא הא שלשה שברים אין להפסיק ביניהם מתורת שהייה שהרי שלשתן תרועה אחת ואם שהה בין שלשתן ודאי לא הועיל הא הפסק נשימה אינו הפסק כמו שביארנו:
Meiri on Sukkah 53b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמ' מ"ט דר"י אמר קרא ותקעתם תרועה וגו' וכתיב תרועה יתקעו כו' ור"י לפניה ולאחריה מנ"ל נפקא ליה משנית מהרש"ל מחק כאן קרא תרועה יתקעו לפי מה שפרש"י וגרס אלמא תרועה היינו תקיעה ואין זה כדאי לשבש כל הספרים דהכא ובפ' אין נערכין דהא ודאי מהאי קרא איכא למשמע נמי הכי כדשמעינן ליה מותקעתם תרועה גם מה שכתב דמתרועה יתקעו דריש ר"י פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה לא ידעתי לכוון היאך מצי למילף מתרועה יתקעו אף הפשוטה לפניה גם מה שמחק מכל הספרים ור"י לפניה ולאחריה מנ"ל נפקא ליה משנית אף דבסוגית אין נערכין אינה מ"מ הא איתא הך דרשה דשנית בסוף פרק ב' דר"ה וע"כ הנראה דתלמודא נקט מעיקרא תרי קראי דמחד מהני תרי קראי איכא למשמע הכי דתרועה היינו תקיעה ולא נחית השתא תלמודא לפרש מאיזה מהן ורש"י שפירש דה"ג מ"ט דר"י דכתיב ותקעתם תרועה אלמא תרועה היינו תקיעה עכ"ל כצ"ל לא בא לומר דל"ג קרא דתרועה יתקעו אלא ל"ג הא כיצד כמו שהוא בגמרות שלפנינו דמשמע דהך דרשה נפקא ליה מסתירת הפסוקים ואינו כן אלא דמכל חד איכא למשמע דתרועה היינו תקיעה ולהכי נקט רש"י חד קרא דמיניה נשמע דתרועה היינו תקיעה והשתא הא דפריך ור"י לפניה ולאחריה מנ"ל כו' ה"ק כיון דחד מהני ב' קראי אצטריך להא דתרועה היינו תקיעה לפניה ולאחריה מנ"ל דאי דרשת ותקעתם תרועה להך דרשה לפניה מנ"ל ואי דריש תרועה יתקעו להך דרשא לאחריה מנא ליה ומשני דמותקעתם דריש לפניה ותרועה יתקעו להך דרשה ולאחריה נפקא ליה משנית וכן נראה מפרש"י בספ"ב דר"ה דמשנית לא דריש אלא תקיעה דלאחריה דקאמר תלמודא תהא תקיעה שניה לה ופרש"י וה"ק ותקעתם תקיעה שנית לתרועה עכ"ל והדברים ברורים ליישב כל נוסחות שלנו הכא ובפ' אין נערכין וק"ל:
Chidushei Halachot on Sukkah 53b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
בגמ' כמאן כר' יהודה אי ר' יהודה פשיטא וכו' נ"ל דלא גרסי' אי ר' יהודה וכו' אלא כמאן כר' יהודה פשיטא ור"ל פשיטא דאתיא דוקא כר' יהודה וק"ל:
בתוס' ד"ה רבי יהודה סבר וכו' לאו דוקא דתרועה היא דהא קתני מתני' וכו' ור' יהודה לא חשיב לה וכו' כצ"ל ור"ל דמדפליג עלה ר' יהודה ולא חשיב להו הג' כ"א לא' דקאמר לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שש עשרה ובהנך היו כ"ג תקיעות של ע"ש ומדלא חשיב כל ג' כ"א לאחת מטעם דס"ל דתקיעה ותרועה ותקיעה אחת היא מכלל דע"ש נמי תקיעה תרועה תקיעה כסדר היו תוקעין:
Maharam on Sukkah 53b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ben Yehoyada
נָשָׂא אֲחִיתֹפֶל קַל־וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ יש לדקדק תיבת 'בְּעַצְמוֹ' לשון יתר? ונראה לי הכונה לא לשם שמים אמר קל וחומר זה אלא חשש בשביל עצמו שלא תתקיים בו קללת דוד המלך ע"ה. או יובן בס"ד דיש להבין למה הוצרך להתיר מכח קל וחומר, לימא ליה אין כאן איסורא מעיקרא משום דהוי גורם מחיקה? על כן נראה לי דאחיתופל חשש לעצמו מקללת דוד המלך ע"ה אפילו אם ישיב תשובה של היתר משום דזה הכלל ידוע (מכות יא.) דקללת חכם אפילו על תנאי עושה רושם, אך אמר ודאי דוד המלך ע"ה יתפלל עליו שלא יהיה נזוק מדבריו אלו כדי שלא יהיה הוא גרמא לו בזה הקללה וגמירי (שבת קמט:) כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, ולכן ודאי יתפלל עליו שלא ינזק, על כן אמר אם אשיב גרמא מותר גם הוא לא יתפלל עלי משום דזה גרמא הוא שגרם לו נזק בקללתו, ולכך הביא אחיתופל היתר מכח קל וחומר דאפילו דאין בזה פיטור מכח גרמא הרי זו מותר משום דאיכא קל וחומר. ברם הדבר יפלא כיון דהתהום עלה איך לא שטף העולם בזמן דביני וביני עד שהורה אחיתופל ועד שכתבו שם אחספא, כי מי התהום ודאי עלו עד שטח קרקע המזבח והם אשר העלו עמהם אותו חספא שנברא שם מששת ימי בראשית ואחר כך כתבו עליו השם? ונראה לי בס"ד כי כאשר ראה שעלו המים והגיעו לפתח הנקב שבמזבח תכף אמר שם המפורש בפיו ובכוחו הוריד את המים למטה למקומן הראשון, אך ידע כי אין זה דבר המתקיים יען כי ראה שהקב"ה לא מנע עליית התהום במאמרו בדבור בלבד אלא מנעו באותו חרס שהיה שם לכך אמר שמע מינה דרצונו יתברך בכך ומה שירד עתה התהום הוא רק לפי שעה ולכך רצה שיחזיר החספא למקומו על ידי כתיבת שם המפורש שיכתוב עליו ובזה ירד אותו חספא למטה למקומו הראשון כאשר היה מונח מששת ימי בראשית.
לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה?! יש להקשות דבר זה הוא ענין פקוח נפשות של כל העולם ולא שייך לשון זה של 'לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם' כאן? ונראה לי בס"ד כי פקוח נפשות לא יש בזה כי אפשר לכתוב שם המפורש על אותו חספא ויהיה צד שכתוב בו השם למעלה וצד שאין כתוב בו על פי המים של התהום אשר למטה ורק החסרון שיצא מזה הוא שלא יהיו עושין נסכין בכל יום כדי שלא ירד היין וימחוק השם וממילא תתבטל מצות הנסכין כי לחפור שיתין במקום אחר אי אפשר כי הכל היה נמסר להם על פי רוח הקודש ואי אפשר לשנות המקום אפילו טפח אחד ואם כן הנסכין שהם כמו קרבנות שעושים שלום בין כל העולם לאביהן שבשמים היו בטלין לכך אמר קל וחומר לעשות שלום וכו'.
Ben Yehoyada on Sukkah 53b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0
What this page contains
A full text unit for Sukkah, daf 53, Amud Bet, about 408 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 149 words
Opens “אַחַסְפָּא, וְנִשְׁדְּיֵהּ בִּתְהוֹמָא וּמַנַּח! לֵיכָּא דְּקָאָמַר לֵיהּ…”
- Segment 252 words
Opens “כָּתֵב שֵׁם אַחַסְפָּא וְשָׁדֵי לִתְהוֹמָא, וּנְחֵית תְּהוֹמָא…”
- Segment 323 words
Opens “וְעָמְדוּ כֹּהֲנִים בְּשַׁעַר הָעֶלְיוֹן שֶׁיּוֹרֵד כּוּ׳. בָּעֵי…”
- Segment 412 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן, מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה״, אֵינִי…”
- Segment 516 words
Opens “אֶלָּא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל…”
- Segment 630 words
Opens “אָנוּ לְיָהּ וּלְיָהּ עֵינֵינוּ כּוּ׳. אִינִי?! וְהָאָמַר…”
- Segment 737 words
Opens “מַתְנִי׳ אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ,…”
- Segment 815 words
Opens “וּבְעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ מוֹסִיפִין שֵׁשׁ: שָׁלֹשׁ לְהַבְטִיל…”
- Segment 946 words
Opens “עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הַחַג הָיוּ שָׁם אַרְבָּעִים…”
- Segment 1037 words
Opens “גְּמָ׳ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי…”
- Segment 1133 words
Opens “מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? אָמַר קְרָא: ״וּתְקַעְתֶּם…”
- Segment 1233 words
Opens “וְרַבָּנַן, מַאי טַעְמַיְיהוּ? דִּכְתִיב: ״וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל…”
- Segment 1325 words
Opens “וְרַבָּנַן: סִימָנָא הוּא, וְרַחֲמָנָא שַׁוְּיֵהּ מִצְוָה. כְּמַאן…”
Sages named on this page
- Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.
Source: Sukkah 53b · Segment 2 — “…וְנָפְקִי מַיָּא! אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: הָהוּא מִסּוּלָּמָא דִפְרָת.”
- Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim
Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.
Source: Sukkah 53b · Segment 13 — “…אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא: אֵין בֵּין תְּקִיעָה לִתְרוּעָה…”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Sukkah 53b · Segment 2 — “…בְּאַלְפָּא גַּרְמִידֵי. אָמַר עוּלָּא: שְׁמַע מִינַּהּ סוּמְכָא דְאַרְעָא אַלְפָּא…”
Original text
אַחַסְפָּא, וְנִשְׁדְּיֵהּ בִּתְהוֹמָא וּמַנַּח! לֵיכָּא דְּקָאָמַר לֵיהּ מִידֵּי. אֲמַר דָּוִד: כׇּל דְּיָדַע לְמֵימַר וְאֵינוֹ אוֹמֵר, יֵחָנֵק בִּגְרוֹנוֹ. נָשָׂא אֲחִיתוֹפֶל קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמוֹ: וּמָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, אָמְרָה תּוֹרָה: שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדוּשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם, לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֲמַר לֵיהּ: שְׁרֵי.
on an earthenware shard? If it is permitted, we will write it and throw it into the depths, and they will subside. There was no one who said anything to him. David said: Anyone who knows what to say and does not say anything may he be strangled in his throat. Then Ahithophel raised an a fortiori argument on his own and said: And just as in order to make peace between a man and his wife in the case of sota , when the husband suspects his wife of having committed adultery, the Torah said: My Name that was written in sanctity will be erased on the water to establish peace for the whole world in its entirety, all the more so it is permitted. He said to David: It is permitted.
כָּתֵב שֵׁם אַחַסְפָּא וְשָׁדֵי לִתְהוֹמָא, וּנְחֵית תְּהוֹמָא שִׁיתְּסַר אַלְפֵי גַּרְמִידֵי. כִּי חָזֵי דְּנָחֵית טוּבָא, אֲמַר: כַּמָּה דְּמִידְּלֵי — טְפֵי מִירְטַב עָלְמָא. אֲמַר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת, וְאַסְּקֵיהּ חֲמֵיסַר אַלְפֵי גַּרְמִידֵי, וְאוֹקְמֵיהּ בְּאַלְפָּא גַּרְמִידֵי. אָמַר עוּלָּא: שְׁמַע מִינַּהּ סוּמְכָא דְאַרְעָא אַלְפָּא גַּרְמִידֵי. וְהָא חָזֵינַן דְּכָרֵינַן פּוּרְתָּא וְנָפְקִי מַיָּא! אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: הָהוּא מִסּוּלָּמָא דִפְרָת.
He wrote the sacred name on an earthenware shard and cast it into the depths, and the waters in the depths subsided sixteen thousand cubits. When he saw that they subsided excessively, he said: The higher the waters in the aquifers, the moister and more fertile the soil of the world. He recited the fifteen Songs of the Ascents and elevated them fifteen thousand cubits, and established them at a depth of one thousand cubits. Ulla said: Learn from here that the thickness of the earth above the waters of the depths is one thousand cubits. The Gemara asks: But don’t we see that when we dig a little, significantly less than one thousand cubits, water emerges? Rav Mesharshiyya said: That is from the ascent of the Euphrates River, which flows at a higher altitude than do other rivers. The water flows up through underground passages to reach the river. That is why water emerges when one digs in the hills of Babylonia.
וְעָמְדוּ כֹּהֲנִים בְּשַׁעַר הָעֶלְיוֹן שֶׁיּוֹרֵד כּוּ׳. בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: לְמַעֲלָה עֲשִׂירִית — דְּנָחֵית חַמְשָׁה וְקָאֵי אַעַשְׂרָה, אוֹ דִלְמָא דְּנָחֵית עַשְׂרָה וְקָאֵי אַחַמְשָׁה? תֵּיקוּ.
§ The mishna continues: And two priests stood with two trumpets at the Upper Gate that descends from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, and when those drawing the water reached the tenth stair they sounded the trumpets. Rabbi Yirmeya raised a dilemma: Does the phrase reached the tenth stair mean that he would descend five stairs and stand on the tenth from the bottom? Or perhaps it means that he would descend ten stairs and stand on the fifth from the bottom? The Gemara notes: The dilemma shall stand unresolved.
תָּנוּ רַבָּנַן, מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה״, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁ״אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה׳״?
The mishna describes: When they reached the gate through which one exits to the east, they turned from facing east to facing west toward the Holy of Holies, and said: Our ancestors who were in this place during the First Temple period did not conduct themselves appropriately and stood “with their backs toward the Sanctuary of the Lord, and their faces toward the east; and they worshipped the sun toward the east” (Ezekiel 8:16), and we, our eyes are to God. The Sages taught: By inference, from the fact that it is stated: “And their faces toward the east,” don’t I know that “their backs were toward the Sanctuary of the Lord”? The Sanctuary was to the west.
אֶלָּא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה׳״ — מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ פּוֹרְעִין עַצְמָן, וּמַתְרִיזִין כְּלַפֵּי מַטָּה.
Rather, to what purpose does the verse state: “Their backs toward the Sanctuary of the Lord”? It is an allusion to the fact that in addition to turning their backs on the Sanctuary of the Lord, they performed an additional evil. It teaches that they would expose themselves and defecate downward, a euphemism for the direction of the Divine Presence.
אָנוּ לְיָהּ וּלְיָהּ עֵינֵינוּ כּוּ׳. אִינִי?! וְהָאָמַר רַבִּי זֵירָא: כׇּל הָאוֹמֵר ״שְׁמַע״ ״שְׁמַע״, כְּאִילּוּ אָמַר ״מוֹדִים״ ״מוֹדִים״! אֶלָּא הָכִי אָמְרִי: הֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה, וְאָנוּ לְיָהּ (אֲנַחְנוּ מוֹדִים), וְעֵינֵינוּ לְיָהּ מְיַחֲלוֹת.
The mishna continues: In the Second Temple period they would say: We are to God, and to God are our eyes. The Gemara asks: Is that so? May one pray in that manner? Didn’t Rabbi Zeira say: One who repeats himself while reciting Shema and says: Listen, listen, is like one who says: We give thanks, we give thanks, and he is silenced, as it appears that he is worshipping two authorities. How then did they recite God’s name twice, consecutively? Rather, this is what they said: They bow toward the east, while we give thanks to God, and our eyes turn in hope to God, so that they would not recite God’s name consecutively.
מַתְנִי׳ אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה. בְּכׇל יוֹם הָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ: שָׁלֹשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וּבַמּוּסָפִין הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד תֵּשַׁע.
MISHNA: One sounds no fewer than twenty-one trumpet blasts in the Temple, and one sounds no more than forty-eight. The mishna elaborates: Each day there were twenty-one trumpet blasts in the Temple: Three blasts were sounded for the opening of the gates in the morning, nine for the daily morning offering, and nine for the daily afternoon offering, totaling twenty-one. And on a day when the additional offerings were sacrificed, e.g., the New Moon, with the additional offerings they would add nine additional blasts.
וּבְעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ מוֹסִיפִין שֵׁשׁ: שָׁלֹשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִמְּלָאכָה, וְשָׁלֹשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל.
And on Shabbat eve they would add six blasts sounded adjacent to the onset of Shabbat: Three to stop the people from their labor, as the blasts inform the people that Shabbat is approaching and they stop working, and three at the onset of Shabbat to demarcate between sacred and profane.
עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הַחַג הָיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה: שָׁלֹשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים, שָׁלֹשׁ לְשַׁעַר הָעֶלְיוֹן, וְשָׁלֹשׁ לְשַׁעַר הַתַּחְתּוֹן, וְשָׁלֹשׁ לְמִילּוּי הַמַּיִם, וְשָׁלֹשׁ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, תֵּשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְתֵשַׁע לְמוּסָפִין, שָׁלֹשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה, וְשָׁלֹשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל.
On Shabbat eve during the festival of Sukkot , there were forty-eight blasts. How so? Three in the morning for the opening of the gates; three for the upper gate; and three for the lower gate; and three for the filling of the vessel with water, as described in the sequence of the ritual of drawing the water for the water libation (48b); and three when pouring the water libation upon the altar; nine for the daily morning offering; and nine for the daily afternoon offering; and nine for the additional offerings; three to stop the people from work; and three more to demarcate between sacred and profane, totaling forty-eight blasts.
גְּמָ׳ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַפּוֹחֵת לֹא יִפְחוֹת מִשֶּׁבַע, וְהַמּוֹסִיף לֹא יוֹסִיף עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: תְּקִיעָה תְּרוּעָה תְּקִיעָה — אַחַת הִיא, וְרַבָּנַן סָבְרִי: תְּקִיעָה לְחוּד וּתְרוּעָה לְחוּד.
GEMARA: The Gemara notes: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: The one who seeks to minimize the number of blasts shall not minimize their number to fewer than seven blasts. And one who seeks to add to the number of blasts shall not add beyond sixteen. The Gemara asks: With regard to what do they disagree? The Gemara explains that Rabbi Yehuda holds: A series of blasts consisting of tekia , terua , tekia is counted as one blast. And the Rabbis hold: A tekia is counted separately and a terua is counted separately. They agree with regard to the sequence and the number of the blasts, and disagree only with regard to how the blasts are tallied.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? אָמַר קְרָא: ״וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה״ (וּכְתִיב: ״תְּרוּעָה יִתְקְעוּ״, הָא כֵּיצַד? תְּקִיעָה וּתְרוּעָה — אַחַת הִיא). וְרַבָּנַן: הַהוּא לִפְשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ הוּא דַּאֲתָא (וְרַבִּי יְהוּדָה, לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ מְנָלֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִ״שֵּׁנִית״).
The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Rabbi Yehuda? It is as the verse states: “And you shall sound [ utkatem ] a terua ” (Numbers 10:5), and it is written: “A terua they will sound [ yitke’u ]” (Numbers 10:6). How is it that the Torah uses a verb from the root of tekia to describe the sounding of a terua ? Apparently, a tekia and a terua together compose one blast. And how do the Rabbis interpret these verses? This comes to teach that each terua blast is accompanied by a plain unembellished blast, a tekia , preceding it and following it. The Gemara asks: And from where does Rabbi Yehuda derive that each terua must be accompanied by a tekia preceding it and following it? The Gemara explains: He derives it from the verse when it says: “And you shall sound [ utkatem ] a terua a second time” (Numbers 10:6), indicating an additional tekia .
וְרַבָּנַן, מַאי טַעְמַיְיהוּ? דִּכְתִיב: ״וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ״, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ: תְּקִיעָה תְּרוּעָה — אַחַת הִיא, אָמַר רַחֲמָנָא פַּלְגָא דְּמִצְוָה עֲבֵיד וּפַלְגָא לָא עֲבֵיד?! וְרַבִּי יְהוּדָה: הָהוּא לְסִימָנָא בְּעָלְמָא הוּא דַּאֲתָא.
The Gemara asks: And what is the rationale for the opinion of the Rabbis? It is as it is written: “And when congregating the people you shall sound a tekia and shall not sound a terua ” (Numbers 10:7). And if it enters your mind that a tekia and a terua are considered one blast, would the Merciful One say to perform half a mitzva and not to perform the other half of the mitzva? Apparently, each is a separate mitzva. The Gemara asks: And how does Rabbi Yehuda interpret the verse? The Gemara answers: That single tekia mentioned in the context of congregating the people came merely as a signal to the camps and was not for the purpose of fulfilling the mitzva, which, in Rabbi Yehuda’s opinion, always comes in groups of three.
וְרַבָּנַן: סִימָנָא הוּא, וְרַחֲמָנָא שַׁוְּיֵהּ מִצְוָה. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא: אֵין בֵּין תְּקִיעָה לִתְרוּעָה וְלֹא כְּלוּם, כְּמַאן? כְּרַבִּי יְהוּדָה. (אִי רַבִּי יְהוּדָה) פְּשִׁיטָא!
And how do the Rabbis counter that assertion? They say: Indeed, it is a signal to assemble the people; however, the Merciful One rendered it a mitzva. Therefore, one can derive that a single tekia blast is a distinct mitzva. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this statement of Rav Kahana: There is no pause between a tekia and a terua at all and they are sounded in one continuous blast? In accordance with whose opinion is it? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara asks: If Rav Kahana’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda; that is obvious. Why was it necessary for the Gemara to raise the matter at all?