Talmud Builders

    Commentary page

    Shabbat 90a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 90a

    Shabbat 90a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 397 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    במיני מתיקה עסקינן שכולן מיני מתיקת קדירה אבל מין אחר אין מצטרף ומתניתין לא מפליג:

    דוגמא לאירא מעט צמר שהוא כמין דוגמא שמראה הצבע לבע"ה כזה תחפוץ או כזה והוא כדי ליתן באירא של קנה של גרדי ושיעורה מועט:

    לשרות ומתני' בשאינן שרויין והבא לשרות אינו שורה פחות מכדי בגד קטן:

    אנפטרין מקום:

    הוסיפו עליהם לענין שביעית:

    החלביצין לטרו"ן:

    והלעונין לענה:

    כברית' גפרית:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 90a · Sefaria

    Tosafot

    הואיל וראויין למתק הקדירה הואיל וממתיקין הוה ליה למימר כדפי' בסוף כלל גדול (שבת דף עו. ושם) וא"ת היכי מיירי אי בנותן טעם אפילו שאר מינין נמי ואי אין בהם נותן טעם אפי' מיני מתיקה נמי לא וי"ל דאפילו ביש בהן נותן טעם שרי בשאר מינין דנותן טעם לפגם הוא. ר"י:

    מי רגלים בן מ' יום אין גירסא זו נכונה דמשמע של קטן בן מ' יום ובנדה פרק האשה (דף סב.) גבי ז' סממנין מעבירין קתני כל הני דהכא ומי רגלים וקא בעי התם בגמרא דילד או מזקן ואית דגרסי של מ' יום ואין נראה דהתם נמי תניא ומי רגלים שהחמיצו וכמה חימוצן שלשה ימים ונראה כספרים דגרסי עד מ' יום דמג' ימים עד מ' מעבירין אותם על הכתם אבל תוך ג' ולאחר מ' אין מעבירין:

    בורית זה החול ואע"ג דבפ' המוציא (לעיל שבת פ:) יהיב בחול שיעורא אחרינא כדי ליתן על פי כף של סיד אומר רבינו מאיר דהתם מיירי בחול שנותנין בסיד אבל הכא איירי בחול שמלבנין בו את הבגדים ולספרים דגרסי הכא בורית זה אהלא אתי שפיר:

    תרי גווני אהלא ולעיל דלא שני תרי גווני חול (או לגירסא אחרת תרי גוונא אהלא) משום דקים ליה דליכא בהו תרי גוונין ויש ספרים דגרסי לעיל מאי בורית אהלא ולפי זה אתי שפיר דה"ק לעולם כדאמר מעיקרא דבורית זה אהלא ותרי גווני אהלא:

    מכליא עורב בערוך בערך כל פי' דבמקדש ראשון מפני רוב קדושה שהיתה בו לא הוה צריך כליא עורב וליתא דבפ"ק דמועד קטן (דף ט.) מוכח בהדיא שהיה במקדש ראשון כליא עורב:

    לא יפחות ממעה כסף תימה לר"י דלא יפחות מפרוטה הוה ליה למימר כי היכי דתניא בפרק בתרא דמנחות (דף קו:) הרי עלי זהב לא יפחות מדינר זהב כסף לא יפחות מדינר כסף:

    המוציא קופת הרוכלין אע"פ שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא אחת תימה דמאי קמ"ל פשיטא דאפילו בהוציא וחזר והוציא אינו חייב אלא אחת כמו בקצר וחזר וקצר כ"ש בבת אחת ואפילו רב יוסף דמחייב אליבא דר' אליעזר בקצר וחזר וקצר בפרק אמרו לו (כריתות דף טו.) בהוצאה אחת פשיטא דפטור ותירץ ר"ת דמיירי כגון שנודע לו על מין זה ונתכפר וחזר ונודע לו על מין אחר אפ"ה פטור דהוי הכל כמו דבר אחד ואע"ג דבפרק המצניע (לקמן שבת צג:) תניא ואם היה כלי צריך לו חייב אף על הכלי ומוקי לה רב אשי ששגג בזה ובזה ונודע לו וחזר ונודע לו ובפלוגתא דרבי יוחנן ור"ל דוקא בכלי ואוכלים שבתוכו מחלקין ידיעות אבל באוכלין שבתוך הכלי אפילו כפרות אין מחלקות ור"י מצא בירושלמי אילו הוציא והוציא כלום הוא חייב אלא אחת לא נצרכה אלא לר"א שלא תאמר מינים הרבה יעשו כהעלמות הרבה ויהא חייב על כל אחת ואחת קמ"ל פי' דס"ד דמינים מחלקין כדא"ר יהושע תמחויין מחלקין ומיהו ה"ל להזכיר ר' יהושע:

    Tosafot on Shabbat 90a · Sefaria

    Rav Nissim Gaon

    האומר הרי עלי ברזל לא יפחות מאמה על אמה למאי חזי אמר רב יוסף לכלה עורב. תמצאנו במסכת מדות בפרק ד' ההיכל מאה על מאה על רום מאה האוטם ו' אמות וגובהו ארבעים אמה אמה כיור ואמתים [בית] דילפה אמה תיקרה ואמה מעזיבה וג' אמות מעקה ואמה כלה עורב ר' יהודה אומר לא היה כלה עורב עולה מן המדה אלא ד' אמות (עולה) היה מעקה וכגון זה במנחות (דף קז) בפרק הרי עלי עשרון:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 90a · Sefaria

    Meiri

    משנה פלפל כל שהוא עטרן כל שהוא מיני בשמים מיני מתכות כל שהן מעפר המזבח מאבני המזבח ממקק ספרים ממקק מטפחותיהן כל שהן שמצניעין אותן לגנזם ר' יודה אומר אף המוציא ממשמשי ע"ז כל שהו שנ' ולא ידבק בידך מאומה מן החרם אמר הר"ם פי' עטרן ידוע ומיני מתכות הן הם כלי המתכות ששוחקין בהן הבשמים לפי שהם דברים קשים וחזקים ואפי' דבר קטן מהם הוא ראוי שיעשה ממנו דרבן ודומה לו ומקק הוא הדבר הכלה שנתעפש ולא נשאר בו אלא רושם והיא מלה עברית אתם ימקו ור' יודה אומר מאחר שהמעט ממשמשי עבודה זרה חוששין לו וראוי להסירו הרי הוא חייב כשהוציא מהם כל שהוא לפי שהוא חשוב ואין הלכה כר' יהודה:

    אמר המאירי פלפל כל שהוא אפי' בגרעין אחד מפני שהוא עשוי להעביר ריח הפה בשיעור זה ואע"פ שהוא עשוי לתבל הואיל ואף רפואתו מצויה בו הולכין אחר רפואתו להחמיר עטרן והוא פסולת הזפת כל שהוא מפני שהוא ראוי למשוח בו ראשו לכאב חצי הראש ופי' בגמ' שכל ריח רע וכל ריח טוב בכל שהוא וריח רע הוא עשוי לעשן בו התנוקות לקצת חליים ידועים מיני בשמים כל שהוא שסתמן לרפואה:

    מיני מתכות כל שהן פי' בגמ' שראויים לעשות מהן דרבן קטן להניע את הבהמה וזה שאמר שמצניעין אותן לרפואה על מיני הבשמים הוא אומר כן מאבני המזבח כל שהן מפני שמצד קדושתם אדם מחשיבן כשמוצאן ומצניען כדי לעשות מהם גניזה וכן הדין במקק הספרים ומטפחותיהם והוא שהתולעת הנעשה בהם ואוכלן ומרקיבן נקרא מקק ומקום אכילתן הוא קורא מקק על שם התולעת עצמו ואמר שכשהוא נוטל משם אותן הבלאות ומוציאן שיעורם בכל שהוא שמצד קדושתו אדם מחשיבו ומצניעו לגנזו ר' יהודה אומר המוציא משמשי ע"ז בכל שהן ואין הלכה כר' יהודה אלא אף בשיעור גדול פטור שאינו כשר להצניע ואין מצניעין כמהו כמו שיתבאר ושאר הדברים כלם על צד שביארנום הלכה הם:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    תבלין שנים ושלשה שמות ממין אחד או משלשה מינין יהא שם אחד מצטרפין שאם אין בשל היתר כדי לתבל ונצטרף של איסור עמו מצטרף לאסור ולא סוף דבר כשכלן באים למתק כגון תבלין של מתיקה הבאים ליתן ערבו' לתבשיל אלא אפי' זה בא למתק וזה בא לחדד מצטרפין ויש בענין זה חלוף גרסאות וביאורים וכבר ביארנום באחרון של ע"ז:

    כל שיש לו עיקר יש לו שביעית וכל שאין לו עיקר אין לו שביעית ויש בעיקר זה חלוף ביאורים כמו שיתבאר בסמוך ומ"מ כובריתא הנזכרת כאן אי איפשר לפרש בה הצפון הנקרא בלעז שאב"ון ולא הגפרית שהרי אלו אין ראויים למאכל אדם ולא לבהמה ואין שביעית בכיוצא בזה ואע"פ שהצפון נעשה מקצת שרשים הרי משנעשו אפר הופקעה שביעית שאע"פ שבעצים נחלקו ואמרו עצים להסקה תנאי היא באפר מיהא הכל מודים שאין בו שביעית ומ"מ איפשר לפרשה על השרשים שהוא נעשה ממנו והיה ידוע להם שהכובריתא אין לו עיקר על איזה צד שנפרש בעיקר זה והוא שיש מפרשים בו שכל שחותכין אותו וצומח אח"כ כגון אילן או איזה שורש המוציא פירות היא דבר שיש לו עיקר וכל שאינו כן אין לו עיקר ופירוש זה אין לו עיקר שאם כן אין הדגן בכלל שביעית וי"מ כל שמניחין ממנו עיקר בארץ כשתולשין אותו והוא אותם הניטלים בלקיטה או בקצירה ואותם הניטלין בעקירה משרש אין לו עיקר ואף זה אינו שהרי הקטניות ניטלין בעקירה וישנן בדין שביעית ואנו מפרשים שיש אילנות שיש להם עיקר ר"ל פרי ואמר עליהם שאף לולביהם בכלל ביעור אם יש להם לולבים הנאכלים כגון חירובין אבל אותם שאין להם פרי אלא עלין ולולבים כגון אלני סרק אף לולביהן אינן בכלל שביעית אף על פי שנאכלים ברכותם על ידי הדחק ומ"מ אין זה כלל גמור אצל הכל ובמקומו יתבאר בע"ה:

    המוציא בתולת הורד והוא מין ורדים שריחו נודף שיעורו באחת ר"ל בעלה אחת ויש מפרשים בורד אחד ארגמן בכל שהוא שכל אלו הם דברים חשובים שכל שהוא מהם חשוב אצל בני אדם:

    האומר הרי עלי ברזל לבדק הבית ולא פירש כמה לא יפחות מטבלא של אמה על אמה שכיוצא בה היה ראוי במקדש שהיו עושין מהם כלא עורב ר"ל שהיו מחפין בהם גגו של היכל והיו מסמרים חדים על כל שטח שלהן והיו העורבים נמנעים בסבתם שלא לישב על גג ההיכל נחשת לא יפחות ממזלג קטן של נחשת שראויה לחטט בה את הפתילות ויש פוסקין שלא יפחות ממעה כסף:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 90a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בתוס' בד"ה תרי גווני כו' או לגירסא אחרת תרי גווני אהל כו' עכ"ל מהרש"ל מחק כל זה מדברי התוס' ואפשר שהוא הבין דאהל היינו אהלא ואינו כן דלפי דברי התוס' דהכא נראה דאהל בלא אלף ואהלא באלף אפילו שם אחד לא הוו ותלתא גירסאות הוו חדא דגרסי' לעיל מאי בורית זה חול ולגירסא אחרת לעיל מאי בורית זה אהל ולגירסא שלישית לעיל מה בורית זה אהלא ולפי אותה גירסא כתבו דא"ש דה"ק לעולם כו' והשתא דברי התוס' קיימים על נכון בלא מחק ודו"ק:

    בד"ה המוציא כו' ומיהו היה לו להזכיר רבי יהושע עכ"ל מהרש"ל הגיה בסוף דברי התוס' אלא ר"ל ר"א דמחייב אתולדה במקום אב עכ"ל אולי הוא מצא כן בתוספות ישנים ולולי דבריו הייתי אומר דר"ל ר"א דמחייב בקצר וחזר וקצר בהעלמה א' כהעלמות הרבה שלא תאמר כן במינים הרבה ודו"ק:

    סליק פרק רבי עקיבא

    Chidushei Halachot on Shabbat 90a · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה שיש לו עיקר וכו' דבר שאין לו שורש הוא כמו וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה תרי גוונא וכו' ולעיל דלא שני תרי גווני חול משום דקים ליה וכו' כצ"ל:

    ד"ה המוציא וכו' ור"י מצא וכו' לא נצרכא אלא לר' אלעזר שלא תאמר וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 90a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    במשנה המוציא קופת הרוכלין וכו' זרעוני גינה פחות מכגרוגרת ופירש"י דאע"ג דכל האוכלין שיעורן כגרוגרת הני כיון דלזריעה קיימי פחות מכגרוגרת נמי חייב עכ"ל. ונראה לכאורה מפירש"י דאיירי אפי' בזרעונים הראויים לאכילה ואפ"ה כיון דזרעוני' שכיחי טובא לזריעה הוי כשכיח ושכיח דאזלינן לחומרא ולפ"ז נראה כסותר קצת למה שכתבתי לעיל בריש פרק המוציא דהך מילתא דשכיח לא שייך אלא במשקין וכיוצא בהן שאין שיעורן הל"מ אלא שהדבר מסור לחכמים משא"כ במיני אוכלין דשיעור' כגרוגרת הוי הל"מ כמו כל שיעורין ואסמכינן ליה נמי אקרא ארץ חטה ושעורה ותאנה דלשיעורין נאמרו ותאנה כגרוגרת דלא שייך הך מילתא דשכיח ושכיח. אמנם לאחר העיון בלשון רש"י שכתב הני כיון דלזריע' קיימי משמע שכוונתו שענין זרעוני גינה ניכרין היטב שהן מיוחדים לזריעה ולא לאכילה והיינו כיון שהרבה מינים מעורבים יחד וכן נראה מדקאמר רבי יהודה בן בתירא חמשה ומפרש בירושלמי שכן דרך לזרוע חמשה מינין בערוגה אלמא דבמינים מעורבין איירי וא"כ לפ"ז אדרבה נראה ששיטת רש"י נוטה למאי שכתבתי בריש פרק המוציא דדוקא בכה"ג שענינן נראה שמיוחדים לכך מש"ה חייב אפילו פחות מגרוגרת משא"כ בשאר מיני אוכלין ממין אחד אע"ג דשכיחי נמי טובא לזריעה כדאשכחן בריש המוכר פירות אפ"ה לעולם לענין שבת כגרוגרת בעינן אם לא שהוציא בפירוש לזריעה כדאמרינן לקמן בריש פרק המצניע כך נ"ל אף לפי פירש"י ומכ"ש למ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות דמתניתין איירי בזרעונים שאינן נאכלים א"כ מבואר מדבריו להדיא דבנאכלים לעולם כגרוגרת בעינן והיינו מטעמא דפרישית בריש פרק המוציא דשיעורא כגרוגרת הל"מ הוא ומש"ה מחמיר הרמב"ם נמי בפי' המשניות דהאי פחות מגרוגרת היינו פחות מעט וקרוב לגרוגרת. אמנם מלשון רש"י נראה דהאי פחות מגרוגרת היינו לאפוקי מגרוגרת וממילא שהדבר מסור לחכמים לפי מה שדרך בני אדם להוציא לזריעה. כנ"ל ועיין בתוס' י"ט ודו"ק ועיין עוד בריש פרק המצניע:

    Penei Yehoshua on Shabbat 90a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 90, Amud Aleph, about 397 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “בְּמִינֵי מְתִיקָה שָׁנוּ, הוֹאִיל וּרְאוּיִין לְמַתֵּק קְדֵירָה.…”

    2. Segment 241 words

      Opens “קְלִיפֵּי אֱגוֹזִין וּקְלִיפֵּי רִמּוֹנִים סְטֵיס וּפוּאָה —…”

    3. Segment 330 words

      Opens “מֵי רַגְלַיִם. תָּנָא: מֵי רַגְלַיִם עַד בֶּן…”

    4. Segment 445 words

      Opens “מֵיתִיבִי, הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן הַחַלְבֵּיצִין וְהַלְּעִינִין וְהַבּוֹרִית וְהָאָהָל.…”

    5. Segment 524 words

      Opens “קִימוֹלְיָא, אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלוֹף דּוֹץ. אַשְׁלָג,…”

    6. Segment 648 words

      Opens “מַתְנִי׳ פִּלְפֶּלֶת — כׇּל שֶׁהוּא, וְעִטְרָן —…”

    7. Segment 740 words

      Opens “גְּמָ׳ פִּלְפֶּלֶת כׇּל שֶׁהוּא לְמַאי חַזְיָא? לְרֵיחַ…”

    8. Segment 819 words

      Opens “מִינֵי מַתָּכוֹת — כׇּל שֶׁהֵן. לְמַאי חֲזוּ?…”

    9. Segment 960 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי בַּרְזֶל״, אֲחֵרִים…”

    10. Segment 1041 words

      Opens “מְקַק סְפָרִים וּמְקַק מִטְפָּחֹת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:…”

    11. Segment 1128 words

      Opens “מַתְנִי׳ הַמּוֹצִיא קוּפַּת הָרוֹכְלִין, אַף עַל פִּי…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 90a · Segment 9 — “…לְמַאי חַזְיָא? אָמַר רַב יוֹסֵף: לְכָלְיָיא עוֹרֵב. וְאִיכָּא דְאָמְרִי,…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 90a · Segment 5 — “…דּוֹץ. אַשְׁלָג, אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁאֵילְתִּינְהוּ לְכֹל נָחוֹתֵי יַמָּא, וַאֲמַרוּ…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 90a · Segment 9 — “…לְמַאי חַזְיָא? אָמַר אַבָּיֵי: שֶׁמְּחַטְּטִין בָּהּ אֶת הַפְּתִילוֹת וּמְקַנְּחִין…

    Original text

    בְּמִינֵי מְתִיקָה שָׁנוּ, הוֹאִיל וּרְאוּיִין לְמַתֵּק קְדֵירָה. טַעְמָא דַּחֲזוּ לְמַתֵּק אֶת הַקְּדֵירָה, הָא לָאו הָכִי — לָא! הָכָא נָמֵי חֲזוּ לְמַתֵּק.

    They taught this halakha in the case of sweet types, because they are fit to be mixed together to sweeten the food in a pot. The Gemara infers: The reason that they join together with one another is that they are suitable to sweeten the food in a pot together. However, if that is not so, then they do not join together with one another. Apparently, spices, in general, do not join together to constitute a complete measure. The Gemara answers: Here, too, the mishna is referring to a case where they are suitable to sweeten the food in a pot.

    קְלִיפֵּי אֱגוֹזִין וּקְלִיפֵּי רִמּוֹנִים סְטֵיס וּפוּאָה — כְּדֵי לִצְבּוֹעַ בֶּגֶד קָטָן. וּרְמִינְהִי: הַמּוֹצִיא סַמָּנִים שְׁרוּיִין — כְּדֵי לִצְבּוֹעַ בָּהֶן דּוּגְמָא לְאִירָא! הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לְפִי שֶׁאֵין אָדָם טוֹרֵחַ לִשְׁרוֹת סַמְמָנִים לִצְבּוֹעַ בָּהֶן דּוּגְמָא לְאִירָא.

    We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out nutshells, pomegranate peels, safflower and madder, which are used to produce dyes, is equivalent to that which is used to dye a small garment that is placed atop a woman’s hairnet. And the Gemara raised a contradiction from what we learned elsewhere in a mishna: One who carries out herbs that were soaked in water is liable if he carried out a measure equivalent to the amount used to dye a sample the size of a stopper, for the shuttle of a loom. This refers to a small swath of wool that a weaver places on the loom, as a color sample. The herbs were soaked in water because this was how they were prepared for use as dyes. Apparently, according to this Gemara, the measure for liability is not the amount used to dye a small garment. The Gemara replies: Wasn’t it stated with regard to that mishna that Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: In the case of soaked dyes, the measure for liability is smaller because a person does not go to the trouble to soak herbs just to dye a sample for the shuttle of a loom. He will only begin soaking herbs to dye a more significant garment. However, for herbs that are soaking and are ready for use as a dye, the measure for liability is smaller, i.e., sufficient to dye a sample.

    מֵי רַגְלַיִם. תָּנָא: מֵי רַגְלַיִם עַד בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם. נֶתֶר. תָּנָא: נֶתֶר אֲלֶכְּסַנְדְּרִית, וְלֹא נֶתֶר אַנְפַּנְטְרִין. בּוֹרִית. אָמַר רַב יְהוּדָה: זֶה חוֹל. וְהָתַנְיָא: הַבּוֹרִית וְהַחוֹל! אֶלָּא: מַאי בּוֹרִית — כַּבְרִיתָא.

    The mishna mentioned abrasive materials used for laundry, among them urine. The Gemara clarifies the nature of the listed materials. The Sages taught in a baraita : The urine mentioned in the mishna is urine that is up to forty days old. After that, its acidity weakens, rendering it unsuitable for that purpose. With regard to the natron, the Sage taught in a baraita : This refers to Alexandrian natron from the city in Egypt, and not to natron from Anpantrin, which is of a different quality. With regard to the borit mentioned in the mishna, Rav Yehuda said: That is sand. The Gemara asks: Wasn’t it taught in a baraita : Borit and sand? Since both terms are listed, borit cannot be sand. Rather, what is borit ? It is sulphur.

    מֵיתִיבִי, הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן הַחַלְבֵּיצִין וְהַלְּעִינִין וְהַבּוֹרִית וְהָאָהָל. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כַּבְרִיתָא, כַּבְרִיתָא מִי אִיתָא בִּשְׁבִיעִית?! וְהָתְנַן: זֶה הַכְּלָל, כׇּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִיקָּר — יֵשׁ לוֹ שְׁבִיעִית, וְשֶׁאֵין לוֹ עִיקָּר — אֵין לוֹ שְׁבִיעִית! אֶלָּא מַאי בּוֹרִית — אַהֲלָא. וְהָתַנְיָא: בּוֹרִית וְאַהֲלָא! אֶלָּא תְּרֵי גַּוְונֵי אַהֲלָא.

    The Gemara raises an objection based on plants whose use is prohibited during the Sabbatical year. They added bulbs of ornithogalum and wormwood, and borit , and aloe. And if it would enter your mind to say that borit is sulphur, is there sulphur that is subject to the halakhot of the Sabbatical year? Didn’t we learn in a mishna that this is the principle: Anything that has a root and grows is subject to the halakhot of the Sabbatical year, and anything that does not have a root is not subject to the halakhot of the Sabbatical year. Rather, what is the borit ? It is aloe. The Gemara asks: Wasn’t it taught in a baraita : And borit and aloe? Since both terms are listed, borit cannot be aloe. Rather, there are two types of aloe. One of them is called borit .

    קִימוֹלְיָא, אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלוֹף דּוֹץ. אַשְׁלָג, אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁאֵילְתִּינְהוּ לְכֹל נָחוֹתֵי יַמָּא, וַאֲמַרוּ לִי ״שׁוּנָאגָא״ שְׁמֵיהּ, וּמִשְׁתְּכַח בְּנוּקְבָּא דְמַרְגָּנִיתָא, וּמַפְּקִי לֵיהּ בְּרִמְצָא דְפַרְזְלָא.

    With regard to the cimolian earth mentioned in the mishna, Rav Yehuda said: This is the earth referred to as pull out stick in [ shelof dotz ]. With regard to the eshlag mentioned in the mishna, Shmuel said: I asked all of the seafarers with regard to the identity of eshlag , and they told me that it is called shonana , and can be found in the shell of the pearl, and is removed using an iron skewer.

    מַתְנִי׳ פִּלְפֶּלֶת — כׇּל שֶׁהוּא, וְעִטְרָן — כׇּל שֶׁהוּא. מִינֵי בְשָׂמִים וּמִינֵי מַתָּכוֹת — כׇּל שֶׁהֵן. מֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וּמֵעֲפַר הַמִּזְבֵּחַ, מְקַק סְפָרִים וּמְקַק מִטְפְּחוֹתֵיהֶם — כׇּל שֶׁהוּא, שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָן לְגוֹנְזָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמּוֹצִיא מְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה — כׇּל שֶׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם״.

    MISHNA: The measure that determines liability for carrying out pepper on Shabbat is any amount. Similarly, the measure that determines liability for carrying out tar is any amount. The measure that determines liability for carrying out various kinds of perfumes and various kinds of metals is any amount. The measure that determines liability for carrying out stones of the altar or earth of the altar, sacred scrolls or their coverings that became tattered due to an insect called mekek that destroys scrolls, and mekek that destroys their coverings, is any amount. That is because people store them in order to bury them, due to their sanctity, and accord significance to even a small measure of those items. Rabbi Yehuda says: Even one who carries out accessories of idolatry on Shabbat is liable for carrying out any amount, as it is stated: “And there shall cleave nothing of the proscribed items to your hand” (Deuteronomy 13:18). Since even the smallest amount is prohibited and must be burned, any amount is significant.

    גְּמָ׳ פִּלְפֶּלֶת כׇּל שֶׁהוּא לְמַאי חַזְיָא? לְרֵיחַ הַפֶּה. עִיטְרָן כׇּל שֶׁהוּא לְמַאי חֲזֵי? לְצִילְחֲתָא. מִינֵי בְּשָׂמִים — כׇּל שֶׁהֵן. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹצִיא רֵיחַ רַע — כׇּל שֶׁהוּא. שֶׁמֶן טוֹב — כׇּל שֶׁהוּא. אַרְגָּמָן — כׇּל שֶׁהוּא. וּבְתוּלַת הַוֶּורֶד — אַחַת.

    GEMARA: The Gemara asks: For what use is any amount of pepper suited? The Gemara answers: For dispelling mouth odor. For what use is any amount of tar suited? It is suited for curing a headache. We learned in the mishna that one is liable for carrying out any amount of various kinds of perfumes on Shabbat. The Sages taught in a baraita : Even one who carries out an object with a foul odor on Shabbat for medicinal or similar purposes, is liable for carrying out any amount. The measure that determines liability for carrying out fine perfumed oil is any amount. The measure that determines liability for carrying out purple dye is any amount. The measure that determines liability for carrying out a virgin rosebud on Shabbat is one bud.

    מִינֵי מַתָּכוֹת — כׇּל שֶׁהֵן. לְמַאי חֲזוּ? תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: שֶׁכֵּן רָאוּי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּה דׇּרְבָן קָטָן.

    We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out various kinds of metals is any amount. The Gemara asks: For what use is any amount of metal suited, that it renders one liable for carrying it out? It was taught in a baraita : Rabbi Shimon ben Elazar says: Because a small amount of iron is fit to make a small nail.

    תָּנוּ רַבָּנַן: הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי בַּרְזֶל״, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: לֹא יִפְחוֹת מֵאַמָּה עַל אַמָּה. לְמַאי חַזְיָא? אָמַר רַב יוֹסֵף: לְכָלְיָיא עוֹרֵב. וְאִיכָּא דְאָמְרִי, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: לֹא יִפְחוֹת מִכָּלְיָיא עוֹרֵב. וְכַמָּה? אָמַר רַב יוֹסֵף: אַמָּה עַל אַמָּה. נְחֹשֶׁת, לֹא יִפְחוֹת מִמָּעָה כֶּסֶף. תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא יִפְחוֹת מִצִּינּוֹרָא קְטַנָּה שֶׁל נְחֹשֶׁת. לְמַאי חַזְיָא? אָמַר אַבָּיֵי: שֶׁמְּחַטְּטִין בָּהּ אֶת הַפְּתִילוֹת וּמְקַנְּחִין הַנֵּרוֹת.

    Since the Gemara is discussing the measure that determines liability for carrying out metal on Shabbat, it discusses the related halakhot of objects consecrated to the Temple. The Sages taught in a baraita : In the case of one who vows without specifying an amount, and says: It is incumbent upon me to donate iron to the Temple, Aḥerim say: He must donate no less than a cubit by a cubit of iron. The Gemara asks: For what use is metal that size suited? Rav Yosef said: For a raven impediment. The roof of the Temple was covered with iron surfaces with protruding nails to prevent ravens from perching there. And some say a slightly different version. Aḥerim say: He must donate no less than the iron necessary for a raven impediment. And how much iron is that? Rav Yosef said: A cubit by a cubit. One who vows to donate copper must donate no less than the value of a ma’a of silver. It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: One must donate no less than the amount needed to forge a small copper hook. The Gemara asks: For what Temple use is that suited? Abaye said: They use it to scrape the wicks from the candelabrum, and clean the lamps with it.

    מְקַק סְפָרִים וּמְקַק מִטְפָּחֹת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מְקָק דְּסִיפְרֵי, תְּכָךְ דְּשִׁירָאֵי, וְאַיְלָא דְעִינְבֵי, וּפָהּ דִּתְאֵנֵי, וְהָהּ דְּרִימּוֹנֵי — כּוּלְּהוּ סַכַּנְתָּא. הָהוּא תַּלְמִידָא דַּהֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, הֲוָה קָאָכֵיל תְּאֵינֵי. אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי, קוֹצִין יֵשׁ בַּתְּאֵנִים? אֲמַר (לֵיהּ): קַטְלֵיהּ פָּהּ לְדֵין.

    We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out sacred scrolls or their coverings that became tattered due to an insect called mekek that destroys scrolls, and another type of mekek that destroys their coverings, is any amount. Rabbi Yehuda said: These insects, the mekek that destroys scrolls, the tekhakh that attacks silk, and the ila that eats grapes, and the pe that eats figs, and the ha that eats pomegranates, all pose danger to one who swallows them. The Gemara relates: A certain student was sitting before Rabbi Yoḥanan and was eating figs. The student said to Rabbi Yoḥanan: My teacher, are there thorns in figs? Rabbi Yoḥanan said to him: The pe killed that fellow. The insect in the fig had punctured the student’s throat.

    מַתְנִי׳ הַמּוֹצִיא קוּפַּת הָרוֹכְלִין, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִינִין הַרְבֵּה — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. זֵרְעוֹנֵי גִינָּה — פָּחוֹת מִכִּגְרוֹגֶרֶת. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר: חֲמִשָּׁה.

    MISHNA: One who carries out a merchant’s basket, even if there are many types of spices and jewelry in it, is obligated to bring only one sin-offering, because he performed only one act of carrying out. The measure that determines liability for carrying out garden seeds on Shabbat is less than a fig-bulk. Rabbi Yehuda ben Beteira says: The measure for liability is five seeds.