Talmud Builders

    Commentary page

    Shabbat 55a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 55a

    Shabbat 55a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 565 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    The seal of the Holy One of Blessing is Truth the middle one of the letters [of the Hebrew alphabet], and the first and the last, which indicates "I am first, and I am last, and I am all that there is" (cf. Isaiah 44:6 and Isaiah 48:12)

    Rashi on Shabbat 55a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    Even though they would not accept [the criticism], let the Master admonish them - That is, [Rabbi Zeira argues to Rabbi Simon that one should issue admonishment] when it is doubtful whether they will accept [the admonition], as is said in the adjacent [text], “was it revealed to them [that their admonition would not be effective?]” but where it is certain they will not accept [the admonition], “leave them alone … better they should be unwitting [in their transgression] and not be intentional," as is stated in [chapter] “One Who Brings Jugs of Wine” (Betzah page 30a and there) and in chapter “Borrows” (below, [i.e. Tractate Shabbat] page 148b) regarding adding time to [the] Yom Kippur [fast].

    Tosafot on Shabbat 55a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rav Nissim Gaon

    דאמר ר' חנינא חותמו של הקב"ה אמת תמצא עיקר דברי ר' חנינא בפרק בא לו כהן גדול (יומא דף סט) במס' יומא ובפ' ד' מיתות (סנהדרין דף סד) במס' סנהדרין ובתלמוד ארץ ישראל במסכת סנהדרין (בראש פ"א) אמרו בדבר זה טעם נאה ביותר ונראה לי לכתבה הנה והכי אמרו מהו חותמו של הקב"ה רב ביבי בשם ר' ראובן אמר אמת מהו אמת אמר ר' אבין שהוא אלהים חיים ומלך עולם אמר ר' שמעון בן לקיש אלף ראשה דאלפא ביתא מם באמצעיתה תיו בסופ' לומר (ישעי' מד) אני ה' ראשון שלא קיבלתי מלכותי מאחר ומבלעדי אין אלהים שאין לי שותף ואת אחרונים אני הוא שאין אני עתיד למוסרה לאחר ואיתא נמי בבראשית [רבה] דר' אושעיא (פרשה פא):

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 55a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    ד' מתו בעטיו של נחש כבר פירשנוהו:

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 55a · Sefaria · Edition: Vilna Edition

    Meiri

    Even though the leader is most fit to protest and he is the one most fit to be punished, even those lesser than him will nevertheless be punished, since they have the ability to protest. It is just that the leader is punished more. And likewise with anything that is fit for them to pay attention to and they ignore it. And that is what they said (Shabbat 55a:2), "Rav Yehuda was sitting before Shmuel. This woman came and cried before Shmuel [about an injustice that had been committed against her], and he paid no attention to her. He said to [Shmuel], 'Doesn’t the Master hold [in accordance with] what is written: Whoever stops his ears at the cry of the poor, he also shall cry himself, but shall not be heard (Proverbs 21:13)?' He said to him, 'Your head [will be] with cold water. The head of your head will be with hot water.'" That is to say, I, since I am your head, will be punished a little; but the one who is my head and the permanent head of the court will be punished more. "That is Mar Ukva, who sits as head of the court, and it is written, House of David, so says the Lord, 'Execute judgment in the morning' (Jeremiah 21:12)."

    Meiri on Shabbat 55a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharam

    בגמרא ומיד והנה ששה אנשים באים וכו' לפי גירסא זו דקאמר ומיד וכו' משמע דקאי אדלעיל דהיינו לאחר שאמר הקב"ה וממקדשי תחלו על זה קאמר ומיד והנה ששה אנשים אבל יש לתמוה דהא האי קרא והנה ששה אנשים כתיב קודם האי קרא דוהתוית תיו על מצחות האנשים וגו' ועוד מאי קאמר ומיד וכו' הא כבד כתיב וממקדשי תחלו ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית דמשמע מיד שאמר הקב"ה וממקדשי תחלו דהיינו הצדיקים עשו כן והתחילו באנשים הזקנים הצדיקים ואי לא מסתפינא אמינא דטעות סופר הוא הא דכתיב בספרים ומיד והא דקאמר והנה ששה אנשים ענין בפני עצמו הוא ודו"ק:

    בתוס' ד"ה ועל הרשעים וכו' היינו בצדיקים גמורים ר"ל אבל לא כתיב בקרא כלל שצוה לרשום תיו על מצחות הרשעים:

    ד"ה קצף אף וחימה וכו' ואההיא דע"ז קשה וכו' עיין מה שכתבתי ע"ז בפ"ק דמס' ע"ז:

    Maharam on Shabbat 55a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Penei Yehoshua

    בגמרא דאמר ר' אחא בר חנינא מעולם לא יצא מדה טובה מפי הקב"ה וחזר לרעה חוץ מדבר זה כו'. ונראה דצריך ליתן טעם לדבר זה דהא בברכות ובכמה דוכתי אמרינן דכל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר אע"ג דנשתנה הענין מהיפך להיפך א"כ כ"ש היכא דאותן צדיקים גמורים היו בצדקתן מתחילתן ועד סופן והאי עון דהיה להם למחות ולא מיחו מתחילה כשיצא הדיבור מפי הקב"ה נמי הוי בהו האי עון גופא א"כ למה חזר בו הקב"ה ע"י הקטרוג. ונראה דודאי הכי הוא ובאמת דיבורו של הקב"ה הוי כמעשה ומש"ה אע"פ שנשתנה הענין ע"י תנאי אפ"ה אין התנאי מבטל המעשה כדין כל תנאי שיש בו מעשה בתחלתו שהתנאי בטל והמעשה קיים משא"כ הכא דודאי בתחילה נמי אותן הצדיקים גמורים היו ראוין לאותו עונש כיון שעברו על מצות עשה דהוכח תוכיח אלא מה שלא הענישן הקב"ה על כך בתחילה היינו משום דאיתא במנחות בפרק התכלת (דף מ"א ע"א) בהא דאשכחיה מלאך לרב קטינא ואמר ליה דלא מענש הקב"ה אעשה אלא בעידן ריתחא (והיינו כפשטא דלישנא בגמרא וכמו שהוגה בפירש"י בעין יעקב החדשים ודלא כפירוש התוספת שם) ומשום דמעיקרא לא הוי עידן ריתחא מש"ה לבסוף בשעת הקטרוג אפשר דהוי עידן ריתחא ומש"ה חזר הקב"ה והענישן על אותו עון עצמו דהוי בהו נמי מעיקרא כן נ"ל:

    ובזה נתיישב לי היטב מה שאמר הכתוב וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכי' בלוט לאמר קום קח את אשתך וגו' פן תספה בעון העיר והקשה במדרש הרי מלאכי רחמים היו שנפטרו מאברהם לאחר שש שעות והמתינו חצי היום וכל הלילה לעשות רע א"כ מפני מה אמר ויאיצו כו' ע"ש במדרש ולמאי דפרישית א"ש דבאמת לוט לא היה ראוי להענישו בעון העיר ע"י שלא מיחה בהם דאכתי לא הוי אלא מצות עשה ואין עונשין אלא בעידן ריתחא וההיא שעתא לא הוי עידן ריתחא אבל לאחר שעלה השחר שהוא קרוב להנץ החמה שהוא עידן ריתחא שמלכי מזרח ומערב משתחוים לה כדאיתא בברכות ומכ"ש בסדום דאשכחן שהיה עובדים לחמה כדאיתא במדרש לכך מיהרו המלאכים ויאיצו בו ואמרו לו מהר קח את אשתך פן תספה בעון העיר על שלא מחית בהם כשיגיע עידן ריתחא בצאת השמש והיינו דכתיב השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה כן נ"ל ודו"ק:

    שם אמר ר' אמי אין מיתה בלא חטא כו' דכתיב הנפש החוטאת היא תמות בן לא ישא בעון האב וגו'. נראה דהא דאיצטריך לאתויי כוליה קרא היינו משום דע"כ עיקר מימרא דר' אמי דאמר אין מיתה בלא חטא היינו שאם לא חטא אינו מת לעולם ע"י שנגזר מיתה על אדם הראשון בעטיו של נחש דאם נפרש מימרא דר' אמי דהא דקאמר אין מיתה בלא חטא היינו שאינו מת קודם זמנו בלא חטא אבל אם חטא מת אפילו קודם זמנו כמ"ד לא זכה פוחתין לו דלפ"ז לא הוי מקשה הכא בסמוך מידי לא מברייתא דמלאכי השרת ולא מבריית' דד' צדיקים אע"כ כדפרישית והיינו מדמייתי האי קרא דבן לא ישא בעון האב דהוא קרא יתירא כיון דכבר כתיב הנפש החוטאת היא תמות אע"כ היא גופא אתי לאשמועינן דבן לא ישא בעון האב היינו כ"ש שאינו מת בעון אדם הראשון ולפ"ז מקשה שפיר מהנך ברייתות מיהו לבתר דאיתותב מברייתא דד' מתו בעטיו של נחש דלפ"ז ע"כ הא דכתיב בן לא ישא בעון האב אמיתה ממש קאי דהא קמן דאפילו בחטא אדם הראשון בני אדם מתין לדורות אפילו צדיקים גמורים אע"כ דהא דכתיב לעיל מיניה הנפש החוטאת היא תמות נמי לאו אמיתה ממש קאי אלא כל מיני יסורים ומאורעות נקראין מיתה כמ"ש התוספת בפ"ק דר"ה גבי צדיקים נכתבים לחיים ורשעים נכתבים למיתה ומכ"ש לענין נגעים דאיירי בהו הכא שמנוגע חשיב כמת כדכתיב אל נא תהי כמת א"כ לפ"ז ממילא דאיתותב נמי ר' אמי במאי דקאמר אין יסורים בלא עון דהיינו מזיד דהא בהדיא כתיב הנפש החוטאת היא תמות והיינו שוגג ומשמע דיסורין באין על שוגג כן נ"ל נכון ליישב קושיית התוספות בסמוך בד"ה וש"מ:

    Penei Yehoshua on Shabbat 55a · Sefaria · Edition: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' ר"י הוה יתיב עי' ב"ב דף י ע"ב תוס' ד"ה עליונים:

    שם א"ל ר"ז לר' סימון לוכחינהו עי' מדרש רבה איכה שני ד"ה ולא זכר הדום רגליו:

    שם אמר רב מימות הושע בן בארי ירושלמי פרק חלק ושם איתא הך לימוד בשם שמואל:

    תוס' ד"ה מזבח נחושת וכו' שירה בכלי נחושת עי' זבחים דף ס ע"א תוס' ד"ה ה"ק:

    שם ד"ה ושמואל וכו' ומפרש דשמואל דאמר מימי חזאל אולם בירושלמי פ' חלק מסיים עד עתה עד אותה שעה הזכות קיימת והיינו כפי' רש"י:

    Gilyon HaShas on Shabbat 55a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    הָא יָתִיב מַר עוּקְבָא, אַב בֵּית דִּין עיין תוספות בתרא דף יו"ד דמחמת האי עובדא ראה רב יוסף בריה דריב"ל בההוא עלמא לשמואל יתיב קמיה דרב יהודא תלמידו עיין שם. [בבא בתרא דף י: תוספות ד״ה עליונים למטה ותחתונים למעלה: פירש רבינו חננאל דאמרו הגאונים שקבלה בידם רב מפי רב דעולם הפוך היינו שראה שמואל דהוה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה משום דמיחה בשמואל בפרק במה בהמה (שבת דף נה.) גבי ההיא איתתא דאתיא וצוחא קמיה דשמואל ולא אשגח בה אמר ליה רב יהודה לית ליה למר אוטם אזנו מזעקת דל וגו'] ונראה לי דעשו לו מדה כנגד מדה, דרב יהודא שמיחה ביד שמואל כאן אף על פי שהיה ראש שלו, הוה יתיב למעלה משמואל שלא רצה למחות בראש שלו שהוא מר עוקבה בעבור דין אותה אשה, ועל כל פנים נראה לי דלא היה דבר זה לעולם, אלא כך נגזר על סך שנים ידועים שיהיה שמואל יושב קמיה תלמידו לכפר לו על דבר זה.

    אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל לֵךְ וּרְשֹׁם עַל מִצְחָן שֶׁל צַדִּיקִים תָּיו שֶׁל דְּיוֹ, שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בָּהֶם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. קשא מה שאמר לרשום על צדיקים, דאין צריך לרשום אלא על רשעים, ויצוה למלאכי חבלה מי שיש עליו רושם ימיתהו, וכל מי שאין עליו לא יגעו בו? ועוד קשא והלא לא שייך חזרה אצל הקב"ה, כי הוא יודע מעיקרא מה שטענה מדת הדין, ומאחר שהסכים לדבריה אם כן למה אמר לו בתחלה לרשום על צדיקים שיחיו? ונראה לי בס"ד דכתבתי לעיל על דף למ"ד דצדיקים גמורים אין נחבלים על ידי מלאך המות, ורק בשעת מיתה עומד לפניהם ומראה להם כלי זעמו בר מינן, ומחמת פחדם מוסרין עצמן לד' ומתים בנשיקה על ידי אור שכינתו יתברך. וידוע כי תמיד יש בישראל צדיקים גמורים ובינונים, וידוע דהבינונים נידונין ברוב זכיות, וצדיקים בחוט השערה, ורשעים גמורים לוקין בשביל רובי עונות. ובזה מובן הענין דתחלה אמר לו לרשום על צדיקים גמורים 'תָּיו' ולא לפטרם ממיתה לגמרי, אלא כדי שידעו מלאכי חבלה מסימן הזה שהם צדיקים ולא יבאו לשלוט בהם להמיתם בידים, אלא רק יבאו ויעמדו לפניהם ויראו להם כלי זעמם. וסימן של רשעים הוא כדי שישלטו בם מלאכי חבלה שממיתים אותם בחרבם ממש, ועל בינונים לא ירשום כלל, כי אלו נידונים לפי הרוב, ומלאכי חבלה מצווים כל מי שאין עליו רושם לא יגעו בו, ומדת הדין קטרגה מַה נִּשְׁתַּנּוּ אֵלּוּ שאתה עושה להם סימן כפני עצמם, אמר להם אָמַר לָהּ: הַלָּלוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים, וכיון ששמעה מדת הדין שקראם צַדִּיקִים גמורים קטרגה עליהם 'שֶׁלֹא מִחוּ' אך מדת הדין לא ידעה כונתו יתברך ברושם זה על הצדיקים גמורים מה הוא? וחשבה שרוצה להצילם לגמרי מן המיתה בסימן זה. ומה שאמר רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי סִימוֹן מֵעוֹלָם לֹא יָצְתָה מִדָּה טוֹבָה מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְחָזַר בָּהּ לְרָעָה, חוּץ מִדָּבָר זֶה וכו' היינו לפי פשוטן של דברים אלו, דלפי הנראה מה שאמר תחלה לעשות הסימן לצדיקים הוא לפטרם לגמרי. ונראה לי בס"ד מה שרשם על צדיקים גמורים תָּיו שֶׁל דְּיוֹ היינו שהצדיקים הם עֲרֵבִים, וידוע מ"ש במדרש רבא בראשית פרשה כ"ו אין לשון יַד אלא ערב, שנאמר (בראשית מב, ט) אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ, עיין שם. לכן הצדיקים נקראים 'יָדוֹת' והיינו שרמז באות תָּיו שֶׁל דְּיוֹ, כלומר תתחבר ת' עם אותיות דְּיוֹ ויהיה צירוף 'יָדוֹת' שהוא כינוי לצדיקים שנקראים 'יָדוֹת'. אבל לָרְשָׁעִים תָּו שֶׁל דָּם, שישראל נמשלו לענבים שיש בהם הנאת אכילה ושתיה, והרשעים נמשלים לתמד שאין בו לא אכילה ולא שתיה ורק יש מעט לחלוחית יין אשר נשאר בו, ואם תצרף אות ת' עם אותיות דָּם יהיה 'תמד'. ועוד נראה לי בס"ד הטעם, כי הרשעים גורמים להפריד האל"ף בתואר אָדָם שיש לישראל דוקא וישאר דָּם, לכך רושם הרשעים בדם, אבל צדיקים אדרבה מחברים אל"ף עם 'דָּם' ונשלם בהם תואר אָדָם, ולכן אמר לו לרשום בדיו, כי אות אל"ף יש בו ב' צורות הא' צורת יו"י, והב' צורת יו"ד, כנודע מן כונת האכילה של מ"ו נ"ח ד"ך, ועל כן רושם בדי"ו מורה על תיקון שעושים באות אל"ף לחברו בדם ונשלם אדם. ובזה יובן מה שאמר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁקִּיְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, מֵאָלֶ"ף וְעַד תָּ"ו, וקשא בשלמא התי"ו כתובה על מצחן אך האל"ף מאן דכר שמיה, ובזה ניחא שהאל"ף נרמז בדי"ו ודו"ק. והרב עט"ר אבא מארי ז"ל בספרו מדרש אליהו פירש המאמר על פי מה שאמרו חכמינו ז"ל שהרשע אי אפשר שיכנס בחמשים שערי טומאה עד שירשיע ת' יום רצופים, ולכן רשם תי"ו ברשעים על אשר הרשיעו ת' יום ונכנסו בטומאה, ועל הצדיקים רשם תי"ו שהם נהגו בקדושה והכניעו ת' כוחות דסטרא אחרא שהם כנגד ת' ימים של רשעת הרשע, וכנגד זה נאמר (בראשית לג, א) וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ, עיין שם דפח"ח [דברי פי חכם חן]. ונראה לי עוד טעם אחר בכתיבת אות ת', כי הצדיק נקרא 'מַשְׂכִּיל' [400] שהוא מספר ת', והרשע להפך, שיהפך מַשְׂכִּיל לאותיות מַכְשִׁיל שהוא גם כן מספר ת'.

    אָמַר רַב 'תָּו' תִּחְיֶה. 'תָּו' תָּמוּת. קשא לפי זה הוה ליה לרשום אלף שגם כן יהיה בו הרמז כך אלף אחיה וכו', או ירשום נו"ן וגם כן יהיה בו הרמז כך נו"ן נחיה וכו'? ונראה לי בס"ד כי באלף או נו"ן לא יהיה תיבה שהיא פועל יוצא לאחרים, אלא כאלו זה הרושם אומר על עצמו אחיה נחיה, אבל בתי"ו יהיה תיבת תִּחְיֶה וכן תיבת תָּמוּת שהוא פועל יוצא לאחרים שאומר הרושם כן לאותו הנרשם.

    וּשְׁמוּאֵל אָמַר תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת. אין הכונה תַּמָּה לגמרי והלא גם עתה אנחנו מתפללין בזכות האבות, אלא הענין הוא כי מקודם לא היה צריך סיוע תפלה ועכשיו צריך סיוע תפלה. והנה מדברי התוספות נראה דשמואל נקיט תַּמָּה על תָּי"ו שנרשם ברשעים וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר תָּחֹון על תָּי"ו של צדיקים, כלומר זו משמעותה תַּמָּה וזו משמעותה תָּחֹון, ועל כן נראה לי בס"ד טעם נכון למה שאמר לו לרשום תָּי"ו של רשעים בדם, כי אות תָּי"ו של רשעים צריך לצרף עמה אותיות 'מה' ולקרותה תַּמָּה, ולכן אמר לו שירשום אותה בדם כי דם עם הכולל מ"ה [45], להורות שעם זאת צריך לצרף מ"ה ולקרותה 'תַּמָּה' אך בצדיקים אמר לו בדיו כי אות ת' של צדיקים צריך לצרף עמה אותיות 'חן' ולקרותה 'תָּחֹון' והנה אותיות 'חֹון' [64] הם מספר ס"ד, וזה נרמז בדיו שהוא ד' י"ו, כלומר ד' פעמים י"ו [16×4=64] הם מספר 'חֹון'.

    חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'אֱמֶת' נראה לי בס"ד אותיות אֱמֶת במילואם אל"ף מ"ם תי"ו מספר תר"ז [607]. ובזה יובן (ישעיהו מ, יב) וְשָׁמַיִם בַּ'זֶּרֶת' תִּכֵּן, רצונו לומר בחותם אֱמֶת שהוא מספר זֶּרֶת, ואותיות אֱמֶת במילואם הם מספר עֲנוּ אֱמֶת לִי [607], רצונו לומר הקב"ה אומר לבריות עֲנוּ אֱמֶת לִי שלא תשקרו גם בדבר הנוגע לִי, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל ביומא על ירמיה ודניאל בשביל שידעו שהקב"ה אמיתי לא כזבו לו, ולכך לא אמרו הַגִּבּוֹר או הַנּוֹרָא.

    וְ'אִישׁ' לֹא יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי (הושע כ, יב) נראה לי בס"ד א' אברהם, יו"ד יצחק, ושי"ן יעקב, שיש לו ג' שמות שראשי תיבות שלהם יודי"ן שהם ישראל יעקב ישורון, ואלו הן שלשה יודי"ן של אות שי"ן.

    אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא עיין הרי"ף ז"ל, ונראה לי בס"ד דנקט חדא כדנקט קרא (יחזקאל יח, ד) הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת, אמנם כונת הכתוב על מזיד, כי לפעמים יכנה הכתוב את המזיד גם כן בשם חֵטְא בסתם, והטעם דאמרו רבותינו ז"ל אין אדם חוטא במזיד אלא אם כן נכשל בשוגג תחלה, וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל על פסוק (תהילים א' א') אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד.

    Ben Yehoyada on Shabbat 55a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 55, Amud Aleph, about 565 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “זְקֵנִים מֶה חָטְאוּ? אֶלָּא אֵימָא: עַל זְקֵנִים,…”

    2. Segment 246 words

      Opens “רַב יְהוּדָה הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל. אֲתַאי…”

    3. Segment 324 words

      Opens “דִּכְתִיב: ״בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה׳ דִּינוּ…”

    4. Segment 426 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי סִימוֹן: לוֹכְחִינְהוּ…”

    5. Segment 542 words

      Opens “דְּאָמַר רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מֵעוֹלָם לֹא…”

    6. Segment 632 words

      Opens “אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל: לֵךְ…”

    7. Segment 732 words

      Opens “אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:…”

    8. Segment 823 words

      Opens “אָמַר לָהּ: גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי שֶׁאִם מִיחוּ…”

    9. Segment 973 words

      Opens “וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה טַף וְנָשִׁים…”

    10. Segment 1027 words

      Opens “מִזְבֵּחַ הַנְּחוֹשֶׁת מִי הֲוָה? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “וּמַאי שְׁנָא ״תָּיו״? אָמַר רַב: ״תָּיו״ —…”

    12. Segment 1236 words

      Opens “וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: ״תָּיו״ — סוֹף חוֹתָמוֹ…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “מֵאֵימָתַי תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת? אָמַר רַב: מִימוֹת…”

    14. Segment 1436 words

      Opens “וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מִימֵי חֲזָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַחֲזָאֵל מֶלֶךְ…”

    15. Segment 1535 words

      Opens “רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: מִימֵי אֵלִיָּהוּ,…”

    16. Segment 1630 words

      Opens “וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִימֵי חִזְקִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמַרְבֵּה…”

    17. Segment 1711 words

      Opens “אָמַר רַב אַמֵּי: אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא,…”

    18. Segment 1840 words

      Opens “אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא — דִּכְתִיב: ״הַנֶּפֶשׁ…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Shabbat 55a · Segment 9 — “…לִפְנֵי הַבָּיִת״. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: אַל תִּקְרֵי ״מִקְדָּשִׁי״ אֶלָּא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 55a · Segment 12 — “…״אֱמֶת״. (אָמַר) רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי [אָמַר]: אֵלּוּ בְּנֵי…

    Original text

    זְקֵנִים מֶה חָטְאוּ? אֶלָּא אֵימָא: עַל זְקֵנִים, שֶׁלֹּא מִיחוּ בַּשָּׂרִים.

    what did the Elders, i.e., the Sages of that generation, do that was considered a sin? Rather, say: God will enter into judgment with the Elders because they did not protest the sinful conduct of the princes.

    רַב יְהוּדָה הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל. אֲתַאי הַהִיא אִיתְּתָא קָא צָוְוחָה קַמֵּיהּ, וְלָא הֲוָה מַשְׁגַּח בַּהּ. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לֵיהּ מָר: ״אוֹטֵם אׇזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה״? אֲמַר לֵיהּ: שִׁינָּנָא, רֵישָׁךְ בְּקָרִירֵי, רֵישָׁא דְרֵישָׁיךְ בְּחַמִּימֵי. הָא יָתֵיב מָר עוּקְבָא אַב בֵּית דִּין.

    The Gemara relates: Rav Yehuda was sitting before Shmuel when this woman came and cried before Shmuel about an injustice that had been committed against her, and Shmuel paid no attention to her. Rav Yehuda said to Shmuel: Doesn’t the Master hold in accordance with the verse: “Whoever stops his ears at the cry of the poor, he also shall cry himself, but shall not be heard” (Proverbs 21:13)? He said to him: Big-toothed one, your superior , i.e., I, your teacher, will be punished in cold water. The superior of your superior will be punished in hot water. Mar Ukva, who sits as president of the court, is responsible for those matters.

    דִּכְתִיב: ״בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה׳ דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רוֹעַ מַעַלְלֵיהֶם וְגוֹ׳״.

    And from where is it derived that this responsibility is incumbent upon the house of the Exilarch? As it is written: “House of David, so says the Lord: Execute judgment in the morning, and deliver him that is robbed out of the hand of the oppressor, lest My fury go forth like fire, and burn so that none can quench it because of the evil of your doings” (Jeremiah 21:12). The Exilarch is a direct descendant of the house of David.

    אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי סִימוֹן: לוֹכְחִינְהוּ מָר לְהָנֵי דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא. אֲמַר לֵיהּ: לָא מְקַבְּלִי מִינַּאי. אֲמַר לֵיהּ: אַף עַל גַּב דְּלָא מְקַבְּלִי לוֹכְחִינְהוּ מָר.

    With regard to the issue of reprimand, it was related that Rabbi Zeira said to Rabbi Simon: Let the Master reprimand the members of the house of the Exilarch, as Rabbi Simon had some influence over them. Rabbi Simon said to him: They will not accept reprimand from me. Rabbi Zeira said to him: Let my master reprimand them even if they do not accept it.

    דְּאָמַר רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מֵעוֹלָם לֹא יָצְתָה מִדָּה טוֹבָה מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְחָזַר בָּהּ לְרָעָה חוּץ מִדָּבָר זֶה, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלָיו עֲבוֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָים וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כׇּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ וְגוֹ׳״.

    As Rabbi Aḥa, son of Rabbi Ḥanina, said: Never did a promise manifesting a good attribute emerge from the mouth of the Holy One, Blessed be He, and He later retracted it and rendered it evil, except with regard to this matter, as it is written: “And the Lord said to him: Go through the midst of the city, through the midst of Jerusalem, and set a mark [ tav ] upon the foreheads of the men that sigh and that cry on account of all the abominations that are done in her midst” (Ezekiel 9:4).

    אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל: לֵךְ וּרְשׁוֹם עַל מִצְחָן שֶׁל צַדִּיקִים תָּיו שֶׁל דְּיוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בָּהֶם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. וְעַל מִצְחָם שֶׁל רְשָׁעִים תָּיו שֶׁל דָּם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלְטוּ בָּהֶן מַלְאֲכֵי חַבָּלָה.

    The Holy One, Blessed be He, said to the angel Gabriel: Go and inscribe a tav of ink on the foreheads of the righteous as a sign so that the angels of destruction will not have dominion over them. And inscribe a tav of blood on the foreheads of the wicked as a sign so that the angels of destruction will have dominion over them .

    אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מַה נִּשְׁתַּנּוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ? אָמַר לָהּ: הַלָּלוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים וְהַלָּלוּ רְשָׁעִים גְּמוּרִים. אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הָיָה בְּיָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מִיחוּ!

    The attribute of justice said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, how are these different from those? He said to that attribute: These are full-fledged righteous people and those are full-fledged wicked people. The attribute of justice said to Him: Master of the Universe , it was in the hands of the righteous to protest the conduct of the wicked, and they did not protest.

    אָמַר לָהּ: גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי שֶׁאִם מִיחוּ בָּהֶם לֹא יְקַבְּלוּ מֵהֶם. (אָמַר) [אָמְרָה] לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אִם לְפָנֶיךָ גָּלוּי, לָהֶם מִי גָּלוּי?

    He said to that attribute: It is revealed and known before Me that even had they protested the conduct of the wicked, they would not have accepted the reprimand from them. They would have continued in their wicked ways. The attribute of justice said before Him: Master of the Universe, if it is revealed before You that their reprimand would have been ineffective, is it revealed to them? The Holy One, Blessed be He, retracted His promise to protect the righteous and decided that those who failed to protest would also be punished.

    וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה טַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית וְעַל כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו אַל תִּגַּשׁוּ וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ״. וּכְתִיב: ״וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת״. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: אַל תִּקְרֵי ״מִקְדָּשִׁי״ אֶלָּא ״מְקוּדָּשַׁי״ — אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁקִּיְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מֵאָלֶף וְעַד תָּיו. וּמִיָּד: ״וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר מׇפְנֶה צָפוֹנָה וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ בְּיָדוֹ וְאִישׁ אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ הַבַּדִּים וְקֶסֶת הַסּוֹפֵר בְּמׇתְנָיו וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחוֹשֶׁת״.

    And that is the meaning of that which is written: “Slay utterly old and young, both maid, and little children, and women; but come not near any man upon whom is the mark; and begin at My Sanctuary” (Ezekiel 9:6). And it is written in that same verse: “Then they began with the elderly men who were before the house.” Rav Yosef taught: Read not: My Sanctuary [ mikdashi ], rather: Those sanctified to Me [ mekudashai ]. These are people who observed the whole Torah in its entirety from alef through tav . And immediately: “And, behold, six men came from the way of the higher gate, which lies toward the north, and every man with his weapon of destruction in his hand; and one man among them was clothed in linen, with a writer’s inkwell by his side; and they went in and stood beside the bronze altar” (Ezekiel 9:2).

    מִזְבֵּחַ הַנְּחוֹשֶׁת מִי הֲוָה? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַתְחִילוּ מִמְּקוֹם שֶׁאוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנַי. וּמַאן נִינְהוּ שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים? אָמַר רַב חִסְדָּא: קֶצֶף, אַף, וְחֵימָה, וּמַשְׁחִית, וּמְשַׁבֵּר, וּמְכַלֶּה.

    The Gemara asks: Was there a bronze altar in the Temple in the time of Ezekiel? Already in the days of Solomon there was only a stone altar. Rather, this should be understood as a figure of speech. The Holy One, Blessed be He, said to them: Begin from the place where they recite songs of praise before Me . This is a reference to the Levites in the Temple whose musical instruments are made of bronze. And who are the six men mentioned here? Rav Ḥisda said: Fury, Wrath, and Rage, and Destroyer, and Breaker, and Annihilator, six angels of destruction.

    וּמַאי שְׁנָא ״תָּיו״? אָמַר רַב: ״תָּיו״ — תִּחְיֶה, ״תָּיו״ — תָּמוּת. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: תָּחוֹן זְכוּת אָבוֹת.

    The Gemara asks further: And what is different about the letter tav , that it was inscribed on the foreheads of the righteous? Rav said: Tav is the first letter of the word tiḥye , you shall live, indicating that the righteous shall live. Tav is also the first letter of the word tamut , you shall die, indicating that the wicked shall die. And Shmuel said: The letter tav is the first letter of the word tama , ceased, indicating that the merit of the Patriarchs has ceased and will not help the wicked. Rabbi Yoḥanan said: The letter tav is the first letter of the word taḥon , will have mercy, indicating that due to the merit of the Patriarchs God will have mercy on the righteous.

    וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: ״תָּיו״ — סוֹף חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אֱמֶת״. (אָמַר) רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי [אָמַר]: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁקִּיְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מֵאָלֶף וְעַד תָּיו.

    And Reish Lakish said: The letter tav is the last letter of the seal of the Holy One, Blessed be He, as Rabbi Ḥanina said: The seal of the Holy One, Blessed be He, is truth [ emet ], which ends with the letter tav . Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: The letter tav teaches that these are people who observed the entire Torah from alef through tav.

    מֵאֵימָתַי תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת? אָמַר רַב: מִימוֹת הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲגַלֶּה אֶת נַבְלֻתָהּ לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאִישׁ לֹא יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי״.

    With regard to the statement that the merit of the Patriarchs has ceased, the Gemara asks: From when did the merit of the Patriarchs cease? Rav said: From the days of the prophet Hosea, son of Beeri, as it is stated: “And now I will uncover her lewdness in the sight of her lovers, and none shall deliver her out of My hand” (Hosea 2:12). Israel will no longer be saved by the merit of the Patriarchs.

    וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מִימֵי חֲזָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם לָחַץ אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי יְהוֹאָחָז״. וּכְתִיב: ״וַיָּחׇן ה׳ אוֹתָם וַיְרַחֲמֵם וַיִּפֶן אֲלֵיהֶם לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְלֹא אָבָה הַשְׁחִיתָם וְלֹא הִשְׁלִיכָם מֵעַל פָּנָיו עַד עָתָּה״.

    And Shmuel said : The merit of the Patriarchs ceased since the days of Hazael, as it is stated: “And Hazael, king of Aram, oppressed Israel all the days of Jehoahaz” (II Kings 13:22). And it is written there: “And the Lord was gracious to them, and had compassion on them, and turned toward them because of His covenant with Abraham, Isaac, and Jacob and would not destroy them; neither has He till now cast them away from His presence” (II Kings 13:23). That was the last time that the merit of the Patriarchs was mentioned.

    רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: מִימֵי אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר ה׳ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי [אֵת] כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ׳״.

    Rabbi Yehoshua ben Levi said: The merit of the Patriarchs ceased since the days of Elijah the Prophet , as it is stated: “And it came to pass at the time of the evening sacrifice, that Elijah the Prophet came near and said, Lord, God of Abraham, Isaac, and Israel, let it be known this day that you are God in Israel, and that I am Your servant, and that I have done all these things at Your word” (I Kings 18:36). By inference: Let it be known this day and not afterward because the merit of the Patriarchs will cease today.

    וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִימֵי חִזְקִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אוֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת ה׳ צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת וְגוֹ׳״.

    And Rabbi Yoḥanan said: The merit of the Patriarchs ceased since the days of Hezekiah, as it is stated: “For the increase of the realm and for peace without end, upon the throne of David, and upon his kingdom to order it, and to establish it with judgment and with justice; from now and forever the zeal of the Lord of hosts performs this” (Isaiah 9:6). That is to say, from this point on, the merit of the Patriarchs will not protect Israel, leaving only the zeal of the Lord.

    אָמַר רַב אַמֵּי: אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא, וְאֵין יִסּוּרִין בְּלֹא עָוֹן.

    The Gemara continues its discussion of punishment in general and the relationship between a person’s actions and the punishments meted out against him in particular: Rav Ami said: There is no death without sin; were a person not to sin, he would not die. And there is no suffering without iniquity.

    אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא — דִּכְתִיב: ״הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת הִיא תָמוּת בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה וְגוֹ׳״. אֵין יִסּוּרִין בְּלֹא עָוֹן — דִּכְתִיב: ״וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם״.

    The Gemara adduces proof to these assertions: There is no death without sin, as it is written: “The soul that sins, it shall die. The son shall not bear the iniquity of the father, neither shall the father bear the iniquity of the son; the righteousness of the righteous shall be upon him, and the wickedness of the wicked shall be upon him” (Ezekiel 18:20). A person dies only because of his own sins and not because of some preexistent sin. And there is no suffering without iniquity, as it is written: “Then I will punish their transgression with the rod and their iniquity with strokes” (Psalms 89:33).