Talmud Builders

    Commentary page

    Shabbat 146b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Shabbat 146b

    Shabbat 146b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 493 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    משום ריחשא שלא יכנס בו שרץ כגון נמייה וחולדה שממיתים את התרנגולים:

    זימנין דלא תקניה מעיקרא שיהא כדי להוציא הבל ולהכניס את האויר:

    לא שנו דנוקבין:

    אלא במקום דסתימה זו לא נעשית אלא לשמור ריח היין שלא יצא ויתקלקל וכיון דלאו סתימה מעליותא עבדי לה לאו כלום הוא:

    לחזק שיחזק הכלי שלא יצא יינו הואיל וסתימה מעלייתא היא כי הדר נקיב לה הוי כפותח לכתחלה:

    למטה מן היין נמי לשמר הוא כיון דלאו כובד היין נשען עליו סגי ליה בסתימה כל דהו:

    למטה מן השמרים אצל שוליו שכל כובד היין נשען שם:

    תניא דמסייע לך דלא פקע שם פתח מיניה אלא בסתימה מעלייתא:

    29 more comments on this page.

    Rashi on Shabbat 146b · Sefaria

    Tosafot

    משום ריחשא ואטו פתחא אחרינא דליכא למיחש לריחשא לא גזרינן דדוקא אטו לול של תרנגולין גזרינן דלא מסקי אינשי אדעתייהו שיהא עשוי להכניס ולהוציא:

    פרץ פצימיו מטמא כל סביביו פי' בקונטרס כל סביביו ד' אמות כקבר ואין נראה לזקיני הרב ר' שמשון זצ"ל דכיון דמסיימי מחיצתא ולית לן למיחש שמא יעלה על הבית ויאהיל עליו ולא ידע לית לן למימר דמטמא ד' אמות כל סביביו כדמוכח בסוטה פרק משוח מלחמה (סוטה ד' מד.) גבי חצר הקבר העומד בתוכה טהור הני מילי חצר הקבר דמסיימא מחיצתא אבל מת בעלמא תפיס ומשמע דבמת נמי היכא דמסיימא לא נטמא כל סביביו ד' אמות אלא נראה לו דהכי פי' זיזין באותו בית שבולטין מחוץ לבית מכל צד ויש בהם פותח טפח בכל אחד אם הבית סתום ועדיין נראית בו צורת הפתח אינו מטמא שסתמו של מת עומד לצאת דרך הפתח פרץ פצימיו וחזר ובנאו כשאר כותל ולא נותר בו כלל פתח מטמא כל סביביו דכל חד וחד איכא לספוקי דילמא דרך אותו מקום יצא מן הבית מיהו לאו פירכא היא כולי האי מה שהקשה לפירוש הקונטרס די"ל שלא חלקו חכמים במת ועוד נראה דלא קשה כלל לפי' הקונטרס דבית נמי לא מסיימי מחיצתא שהוא מטמא הנוגע בכתלים אפילו לא יעלה על גביו כקבר שמטמא במגע אפילו מן הצד כדתניא בספרי בפרשת פרה אדומה או בקבר זה קבר סתום או אינו אלא קבר פתוח אמרת ק"ו ומה אהל שמקבל טומאה אינו מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח קבר שאינו מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל צדדין כשהוא פתוח אלמא כשהוא סתום מטמא אף הנוגע מן הצד:

    הלכה כרבי יאשיה הלכך מותר לתת לכתחילה גובתא שקורין רזיי"ל בחבית:

    משום מרזב פי' הרב פור"ת שלא יבוא ליתן על גגו מרזב וקשה דבגובתא נמי נגזר אלא נראה לרבי כפי' הקונט' שלא יתקן מרזב ליינו שיפול היין בתוכו וילך למרחוק דכשלוקח עלה של הדס ומקפלו כעין מרזב נראה כעושה מרזב אבל בגובתא שאינו עושה בו שום מעשה לא גזרינן. מ"ר:

    אייתי ליה בי סדיא בי מיצעי הוה דאי לאו הכי היכי איתמר מכללא:

    מי שנשרו כליו במים בדרך גרסינן לשון נפילה לא כפי' הקונטרס לעיל בפרק במה אשה (שבת דף סה.) שנשרו במי גשמים דהא אמרינן בביצה בפרק משילין (ביצה דף לה:) מאן דתני מנשירין לא משתבש כדתנן מי שנשרו כליו במים בדרך אלמא לשון נפילה הוא. מ"ר:

    Tosafot on Shabbat 146b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    וי"א אין מוסיפין דזמנין דלא תקניה מעיקרא ואתי לארווחי ביה הלכתא כוותיה דדרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה דר' יוחנן הלכה כי"א.

    ושוין שנוקבין בנקב ישן לכתחלה ואמר רב יהודה משמיה דשמואל אינו מותר לפתוח נקב ישן אלא במקום העשוי לשמר פי' להוציא היין מן השמרים אבל לחזק אסור פי' היה נקב בחבית וסתמו שלא יהא שותת. וחלקו רב חסדא ורבה והלכתא כרבה דתניא מסייעתו ואלו דברי רבה רבה אמר למטה מן היין נמי זהו לשמר ומותר לפותחו והיכי דמי לחזק כגון שנקבה למטה מן השמרים דמוכחא מלתא שאין אדם עושה נקב בקרקעיתא של חבית להוציא יין ולא לשמר. עשאו מפני כשמפנה החבית הופכה על פיה. וזה הנקב כיון שסתמו נעשה סתום. זה בגופה של חבית ובטל מלהיות נקב בו וחשוב כפתח בית הנסתם בפירוץ פצימין שנסתלק ממנו דין פתח לגמרי. גובתא שהיא שפופרת של קנה או של עצים שנותנין בנקב החבית או ביד הנוד של יין להיות מושכין ממנו יין מן החבית או מן הנוד.

    רב אסר ושמואל שרי ואקימנא חלוקתן בשפופרת חתוכה ואינה מתוקנת להכניסה לנקב אבל לחתוך דברי הכל אסור. ואם היא חתוכה ומתוקנת דברי הכל מותר להחזירה בנקב החבית או בנוד למשוך ממנה יין. והעמדנו עוד חלוקת רב ושמואל כתנאי.

    דתניא אין חותכין שפופרת ביו"ט ואין צ"ל בשבת נפלה מחזירין בשבת. ואין צ"ל ביו"ט. ור' יאשיה מיקל ודייקי' עלה ר' יאשיה אהייא מיקל אילימא ארישא שאמר ת"ק אין חותכין כלומר אין חותכין מקנה גדול חתיכה לעשות' שפופרת הא ר' יאשיה מיקל בהא קא מתקן כלי בשבת אלא שאמר ת"ק נפלה מחזירין אותה. בהא לימא ר' יאשיה מיקל מי החמיר שיאמר בזה מיקל הלא בזה גם ת"ק מותר קאמר. ותריצנא אלא לאו דחתיכה ולא מתקנה איכא בינייהו וכך הציעה. אין עושין שפופרת ביו"ט ואין צ"ל בשבת. ואפי' חתכה ולא מתקנה אסור אבל אם היתה כבר בחבית ונפלה מחזירין אותה בשבת ואין צ"ל ביו"ט ור' יאשיה מיקל בחתיכה ולא מתקנה נמצאו דברי רב כת"ק ודברי שמואל כר' יאשיה והלכה כר' יאשיה ודרש רב שישא בריה דרב אידי משמא דר' יוחנן הלכתא כר' יאשיה וזה שאמר חתכה ולא מתקנה לאו שצריכה תיקון כלי כגון סכין וכדומה לו אלא תיקון ביד בלבד. ואם צריכה תיקון בסכין או זולתו סכין כלי אחר אסורה.

    ואם היתה החבית נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שממרח כלומר סותם כדאמרינן התם לענין חבית שניקבה וסתמה שמרים כו' מורח מן הצדדין. וכיון דר' יהודה דמתניתין וריב"ז ורב ושמואל אמרי ש"מ שאסור לתת שעוה בחבית. וכן משחא. רב אסר גזירה במשחא אטו שעוה. והלכתא כוותיה:

    טרפא דאסא פי' עלה הדס שנותנין על הנקב של חבית להיות מקלח בו היין ולא יהיה שותת בדופני החבית. לדברי הכל אסור ליטול עלה של הדס בשבת ולשומו בנקב של חבית כמרזב. ואפילו רב אשי לא התיר אלא שאם היה הנקב מושך ממנו אבל לתתו לכתחלה אוסר:

    בי סדיא רב אסר ושמואל שרי אין זה מקומו אלא בשביל שהזכיר השמועות שחלקו בהן רב אסר ושמואל שרי נסבה בגררא. ופשוטה היא. כסת זו שחלקו בה כסת בינונית לא דקה ולא קשה. ומסקינן בה אפילו זו מותר לטלטלה:

    נותנין תבשיל בתוך הבור בשביל שיהא שמור פי' בור זה אין בו מים ונותן התבשיל בקרקעיתו מהו דתימא לגזור דלמא אתי לאשויי גומות קמ"ל דלא גזרינן. ואת המים היפים ברעים פשיטא ואת הצונן בחמין פשיטא מהו דתימא לגזור דלמא אתי לאשויי גומות ברמץ קמ"ל דלא גזרינן:

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 146b · Sefaria

    Rashba

    בית סתום אינו מטמא כל סביביו פרץ פצימיו מטמא כל סביביו פירש רש"י ז"ל: כדין קבר דגזרו חכמים לטמא את סביביו ד' אמות גזרו שמא יאהיל ולא יבין. ובתוס' הקשו עליו שהרי בסוטה בפרק משוח מלחמה (סוטה מד, א) אמרינן בהדיא דהיכא דמסיימי מחיצאתא לא גזרינן. ומשום הכי פירשו הם ז"ל כההיא דביצה (ביצה י, א) מת בבית ולה פתחים הרבה כולן טמאים, נפתח אחד מהן הוא טמא וכולן טהורין, והכי נמי בזמן שלא פרץ פצימיו הרי הוא כפתוח ואינו מטמא כלים שתחת זיזין שבסביבות הבית אלא מה שתחת הזיז שעל אותו הפתח, אבל פרץ פצימיו אז אינו ראוי ליצא באותו פתח יותר מבשאר מקומות, והלכך כל הכלים שתחת כל זיזין הסביבות טמאין.

    [מתני':] מי שנשרו כליו בדרך פירוש: מי שנפלו כליו במים מלשון פירות הנושרין ואינו לשון שריה, כמו שפרש"י ז"ל, ותדע לך מדאמרינן בריש פרק משילין (ביצה לה, ב) מאן דתני מנשירין לא משתבש כדתנן התם מי שנשרו כליו במים.

    Rashba on Shabbat 146b · Sefaria

    Meiri

    אין חותכין לכתחילה שפופרת של קנה או של עץ חלול לעשותו ברזא לחבית או לקנקן אפי' ביום טוב ואין צריך לומר בשבת אבל אם היתה חתוכה אלא שאינה מתוקנת בקנקן מותר לתקנה לשם לכתחלה אף בשבת ואין צריך לומר שאם נפלה מחזירה:

    אסור לקטום עלה של הדס או של עשב אחר ליתן לתוך הנקב של חבית לקלח בו את היין שלא יהא שותת בדפני החבית ואפי' בקטום ומונח מבערב מפני שהוא כעושה מרזב וכן פסקוה גדולי המחברים וי"א שאין איסורו אלא שמא יקטום ובקטום ומונח לשם מבערב מותר:

    בי סדיא והוא מין לבדים העשויים לקפלן לישב עליהם מותר להוציאם דרך עטוף ומלבוש אע"פ שאינו מתכוין אלא להוצאה לישב שם בכרמלית או ברשות הרבים בד"א ברכים או שאין קשים לגמרי אבל קשים אסור שמאחר שאין בהם חמום אין שם מלבוש חל עליהם והרי הוא כמשאוי וכן כל כיוצא בזה:

    המשנה החמשית נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור ואת המים היפים ברעים בשביל שיצננו ואת הצונין בחמה בשביל שיחמו אמר הר"ם פי' אולי יעלה על הדעת כי אסור ליתן תבשיל לתוך הבור גזרה שמא ירד הכלי לתחתית הבור ואתי לאשוויי גומות וכן יעלה על הדעת שלא יתן צונן לתוך חמין גזרה שמא יטמין ברמץ ולכך הודיענו בכאן כי מותר לעשותן ואמר הדומה להם ואם היא מבואר והוא אמרם ואת המים היפים ברעים:

    אמר המאירי המשנה החמשית והכונה בה ככונה הנזכרת במשניות שלפניה והוא שאמר נותנין תבשיל לתוך הבור שיהא שמור בתוכו מן הכלבים או שיהא שמור בתוכו שלא להסריח מחמת החום מפני שהבור קר ופירושו בור שאין בו מים ובא להשמיענו שאין גוזרים משום השואת גומות כשמושיב הקדירה לשם שלא תטה לכאן ולכאן ואת המים היפים לתוך הרעים כדרך המקומות שאין שם בורות מתוקים ומביאים מים מן הנהרות הזכים אלא שהם חמים ובקיץ מקררין אותם בתוך הבורות של מים מלוחים או רעים וזהו שאמר בשביל שיצונו וכן נותנין את הצונן בחמה כדי שיחמו ואין גוזרין שמא יטמין ברמץ ויש שאין גורסין בשביל שיצונו אלא ונותנים מים היפים ברעים ופירושו להשתמר שלא יצטננו בימות החורף שהמים המחוברים פושרין הם ואין גוזרים שמא יבא מתוך כך להטמין בחמין ואע"פ שאסרו בפרק כירה להביא סילון של צונן לתוך אמה של חמין משום גזרת הטמנה ואף בערב שבת וכ"ש בשבת בזו הוא מפני שהיו המים מתערבים זה עם זה אבל זו שבכאן כל אחת ואחת בפני עצמה שהרי הוא נותנם בכלי ונותן הכלי לתוך הבור:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

    המשנה הששית מי שנשרו כליו במים מהלך בהם ואינו חושש הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם אמר הר"ם פי' נשרו מגזרת משרה ושורין שוטחן אומר שמותר לשטוח בגדיו השרויים בחמה ושוטחן מלה עברית שוטח לגוים משטח חרמים אבל לא כנגד העם כדי שלא יחשבוהו שרחצן בשבת וזה ההיתר דחוי ואין היתר לשטחן כי העקר אצלנו כל מקום שאמרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור:

    אמר המאירי המשנה הששית והיא מענין מה שלפניה והוא שאמר מי שנשרו כליו במים מהלך בהם ואין מזקיקין אותו לפשטם ואינו חושש שמא יחשדוהו שבשבת נתכבסו ויראה לי אפי' נשרו לו כליו לבד שהוא לובשם מתחלה ומהלך בהם הגיע לחצר החיצונה ר"ל הסמוכה למבוא העיר שהוא מקום המשתמר ורצה לשטחם נכנס לחצר ופושט ושוטח אבל לא כנגד העם שמא יחשדו אותו שבכונה כבסם:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Shabbat 146b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה פרץ פצימיו כו' די"ל שלא חלקו חכמים במת ועוד כו' דבית כו' מטמא הנוגע בכתלים כו' עכ"ל אבל בחצר הקבר שהמת במערה גופה נמי אינו מונח אלא בכוכין שם מקרי שפיר מסיימי מחיצתא ולתירוצם שני נמי לכך אינו מטמא שם בנוגע בכותל המערה ודו"ק:

    בד"ה מי שנשרו כליו בדרך גרסינן לשון נפילה כו' עכ"ל ר"ל דגרסי' שנשרו הנו"ן בקמץ מלשון נפילה מעליו במים ול"ג שנשרו הנו"ן בחירק מלשון שריה וכיבוס ע"י מי גשמים וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 146b · Sefaria

    Maharam

    בגמ' מי שנשרו כליו במים בדרך מהלך בהן וכו' כ"ה באשר"י שגורס במים בדרך וכו' ופי' נשרו לשון נפילה כדעת התוס':

    בתוס' ד"ה מי שנשרו כליו במים בדרך גרסי' וכו' כדתנן מי שנשרו כליו במים בדרך וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 146b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אמר ר"ח למעלה מן היין זהו לשמר גי' הרי"ף למעלה מן היין זהו לחזק למטה מן היין זהו לשמר רבה אמר למעלה וכו':

    שם ומשום כבוד רבותינו לא ישב עי' שבועות דף מז ע"א תוס' ד"ה הוה יתיב:

    Gilyon HaShas on Shabbat 146b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא אמר לי' אביי תני' דמסייע לך לשון זה משונה קצת משאר תני' דמסייע לך, דהכא אין הסיוע נגד בר פלוגתא אלא דהכא קאמר, הא דידך דלמטה מן השמרים הוי סתימה, ודאי אמת ונכון, דסתימה מעלייתא כהאי שאין אחריה עוד סתימה יותר מעלייתא מבטל הפתח מבואר ומסתייע מהא דפרץ את פצימיו אבל האי דבר פלוגתך אכתי לא מסתייע, די"ל דדוקא סתימה כהאי דפרץ את פצימיו, שא"א סתימה אחרת גדולה הימנה, משא"כ סתימה דלמטה מן היין, דאכתי אפשר בסתימה גדולה הימנה דהיינו למטה מן השמרים. ופירש"י ז"ל דהסיוע הוא דלמטה מן היין לא פקע שם פתח מיני', איני מבין דאכתי מנא לן הא, הא גם ר"ח ס"ל יסוד זה דסתימה מעלייתא בעי, אלא דסובר דלמטה מן היין ג"כ הוי סתימה מעלייתא:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Shabbat 146b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Shabbat, daf 146, Amud Bet, about 493 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “מִשּׁוּם רִיחְשָׁא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֵין מוֹסִיפִים —…”

    2. Segment 258 words

      Opens “וְשָׁוִין שֶׁנּוֹקְבִין נֶקֶב יָשָׁן לְכַתְּחִלָּה. אָמַר רַב…”

    3. Segment 336 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא, תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ:…”

    4. Segment 436 words

      Opens “גּוּבְתָּא, רַב אָסַר וּשְׁמוּאֵל שָׁרֵי. מְחַתֵּךְ לְכַתְּחִלָּה…”

    5. Segment 524 words

      Opens “כְּתַנָּאֵי: אֵין חוֹתְכִין שְׁפוֹפֶרֶת בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין…”

    6. Segment 642 words

      Opens “רַבִּי יֹאשִׁיָּה אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַרֵישָׁא — הָא…”

    7. Segment 738 words

      Opens “וְאִם הָיְתָה נְקוּבָה וְכוּ׳. מִישְׁחָא — רַב…”

    8. Segment 831 words

      Opens “אָמַר טָבוּת רִישְׁבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי טִרְפָא…”

    9. Segment 934 words

      Opens “בֵּי סַדְיָא, רַב אָסַר וּשְׁמוּאֵל שָׁרֵי. בְּרַכִּין…”

    10. Segment 1053 words

      Opens “וְהָא דְּרַב, לָאו בְּפֵירוּשׁ אִיתְּמַר אֶלָּא מִכְּלָלָא…”

    11. Segment 1139 words

      Opens “מַתְנִי׳ נוֹתְנִין תַּבְשִׁיל לְתוֹךְ הַבּוֹר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא…”

    12. Segment 1211 words

      Opens “גְּמָ׳ פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְתֵימָא: נִיגְזַר מִשּׁוּם אַשְׁווֹיֵי…”

    13. Segment 1324 words

      Opens “וְאֶת הַמַּיִם הַיָּפִים בָּרָעִים. פְּשִׁיטָא! סֵיפָא אִיצְטְרִיכָא…”

    14. Segment 1441 words

      Opens “מִי שֶׁנָּשְׁרוּ וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר…”

    15. Segment 153 words

      Opens “אָמַר רַב הוּנָא:…”

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Shabbat 146b · Segment 10 — “…וּמַאן נִינְהוּ — רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Shabbat 146b · Segment 2 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּמְקוֹם הֶעָשׂוּי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Shabbat 146b · Segment 3 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא, תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ: בַּיִת סָתוּם…

    Original text

    מִשּׁוּם רִיחְשָׁא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֵין מוֹסִיפִים — זִימְנִין דְּלָא תַּקְּנֵיהּ מֵעִיקָּרָא, וְאָתֵי לְאַרְווֹחֵי בֵּיהּ. דָּרֵשׁ רַב נַחְמָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּיֵשׁ אוֹמְרִים.

    because one does not want vermin to enter the coop. And when we learned that some say that one may not add to a preexisting hole, that ruling is also due to a decree lest one come to do so in a chicken coop, as sometimes one does not properly create the opening initially, and comes to expand it so that it will be fit for use. In that case, widening the opening is considered its completion. Rav Naḥman taught in the name of Rabbi Yoḥanan: The halakha is in accordance with the statement cited as: Some say.

    וְשָׁוִין שֶׁנּוֹקְבִין נֶקֶב יָשָׁן לְכַתְּחִלָּה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּמְקוֹם הֶעָשׂוּי לְשַׁמֵּר, אֲבָל לְחַזֵּק — אָסוּר. הֵיכִי דָּמֵי לְשַׁמֵּר, הֵיכִי דָּמֵי לְחַזֵּק? אָמַר רַב חִסְדָּא: לְמַעְלָה מִן הַיַּיִן — זֶהוּ לְשַׁמֵּר, לְמַטָּה מִן הַיַּיִן — זֶהוּ לְחַזֵּק. רָבָא אָמַר: לְמַטָּה מִן הַיַּיִן נָמֵי זֶהוּ לְשַׁמֵּר. וְהֵיכִי דָּמֵי לְחַזֵּק — כְּגוֹן שֶׁנִּיקְּבָה לְמַטָּה מִן הַשְּׁמָרִים.

    We learned in the baraita : And everyone agrees that one may perforate an old hole that was sealed ab initio . Rav Yehuda said that Shmuel said: They only taught this in a place where the hole is made to strain the wine from the sediment; however, if it was made to reinforce the barrel, it is prohibited ( ge’onim ). The Gemara asks: What are the circumstances in which a hole is considered to have been made to strain and what are the circumstances in which a hole is meant to reinforce the barrel? Rav Ḥisda said: If one perforates the barrel above the level of the wine, that is a hole designated to strain the wine, and if one perforates the barrel below the level of the wine, that is a hole designated to reinforce the barrel. Rava said: A hole made below the level of the wine is also designated to strain the wine, and what are the circumstances in which a hole is meant to reinforce the barrel? It is in a case where one perforated it below the sediment.

    אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא, תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ: בַּיִת סָתוּם — יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, פָּרַץ אֶת פַּצִּימָיו — אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת. בַּיִת סָתוּם — אֵינוֹ מְטַמֵּא כׇּל סְבִיבָיו, פָּרַץ אֶת פַּצִּימָיו — מְטַמֵּא כׇּל סְבִיבָיו.

    Abaye said to Rava: A baraita was taught that supports your opinion that any opening retains its status unless it is absolutely clear that it is no longer used for that purpose. When dividing a courtyard between the owners of the houses in it, in addition to an equal share of the courtyard, each receives the four cubits adjoining each entrance leading from his house to the courtyard. A house with a sealed entrance still has the four cubits adjoining that entrance, because the entrance can be reopened. It is only if one broke its doorposts and sealed the entrance that the entrance has been completely negated and it does not have the four cubits adjoining it. This applies similarly to the halakhot of ritual impurity: A house in which there is a corpse transmits ritual impurity only through its doorways. A house with sealed entrances does not render all of its surroundings ritually impure; the ritual impurity only extends opposite the entrances. However, if one broke its doorposts, it is no longer considered an entrance, and it renders all of its surroundings ritually impure.

    גּוּבְתָּא, רַב אָסַר וּשְׁמוּאֵל שָׁרֵי. מְחַתֵּךְ לְכַתְּחִלָּה — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר. אַהְדּוֹרֵי — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי. כִּי פְּלִיגִי דַּחֲתִיכָה וְלָא מְתַקְּנָא: מַאן דְּאָסַר גָּזְרִינַן דִּילְמָא אָתֵי לְמִיחְתַּךְ לְכַתְּחִלָּה, וּמַאן דְּשָׁרֵי לָא גָּזְרִינַן.

    With regard to inserting a reed through a hole in a barrel in order to draw wine through it, Rav prohibited doing so on Shabbat, and Shmuel permitted doing so. The Gemara elaborates: With regard to cutting and inserting the reed ab initio , everyone agrees that it is prohibited, because this is considered fashioning a utensil. With regard to restoring a prepared reed to its place, everyone agrees that it is permitted. When they disagree is in a case where the reed has been cut but not yet inserted into the barrel. The one who prohibits doing so, Rav, holds that we issue a decree that prohibits inserting the reed due to the concern that perhaps one will come to cut the reed ab initio for this purpose; and the one who permits doing so, Shmuel, holds that we do not issue a decree in that situation.

    כְּתַנָּאֵי: אֵין חוֹתְכִין שְׁפוֹפֶרֶת בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּשַׁבָּת. נָפְלָה — (אֵין) מַחֲזִירִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב. וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה מֵיקֵל.

    The Gemara notes that Rav and Shmuel’s dispute is parallel to a dispute between tanna’im : One may not cut a reed tube on a Festival, and needless to say, it is prohibited on Shabbat. And if it was already cut but fell, one may restore it to its place on Shabbat, and needless to say, it is permitted to do so on a Festival. And Rabbi Yoshiya is lenient in this matter.

    רַבִּי יֹאשִׁיָּה אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַרֵישָׁא — הָא קָמְתַקֵּן מָנָא? אֶלָּא אַסֵּיפָא — תַּנָּא קַמָּא נָמֵי מִישְׁרֵא קָשָׁרֵי? אֶלָּא דַּחֲתִיכָה וְלָא מְתַקְּנָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, מָר סָבַר: גָּזְרִינַן. וּמָר סָבַר: לָא גָּזְרִינַן. דָּרַשׁ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה.

    The Gemara asks with regard to the statement of Rabbi Yoshiya: On which section of the baraita is he commenting? If you say that he is referring to the first clause of the baraita , which discusses cutting a tube, isn’t he creating a vessel, which is a prohibited labor? How could Rabbi Yoshiya permit doing so? Rather, say that he is referring to the latter clause of the baraita , which discusses restoring a fallen tube to its place; the first tanna also permits doing so, leaving no room for further leniency by Rabbi Yoshiya. Rather, it is with regard to a case in which it was cut but not inserted into the barrel that there is a practical difference between them: One Sage, the first tanna , held that we issue a decree that prohibits doing so, and one Sage held that we do not issue a decree. The Gemara concludes: Rav Sheisha, son of Rav Idi, taught publicly in the name of Rabbi Yoḥanan: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya.

    וְאִם הָיְתָה נְקוּבָה וְכוּ׳. מִישְׁחָא — רַב אָסַר, וּשְׁמוּאֵל שָׁרֵי. מַאן דְּאָסַר — גָּזְרִינַן מִשּׁוּם שַׁעֲוָה. וּמַאן דְּשָׁרֵי — לָא גָּזְרִינַן. אֲמַר לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר בַּר חָנָה לְרַב יוֹסֵף: בְּפֵירוּשׁ אֲמַרְתְּ לַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב — מִישְׁחָא שְׁרֵי!

    And we also learned in the mishna: And if the barrel was already perforated, one may not seal the hole with wax. There is a dispute among the amora’im whether or not it is permitted to seal that hole with oil: Rav prohibited doing so, and Shmuel permitted doing so. The Gemara explains: The one who prohibits doing so, Rav, holds that we issue a decree prohibiting oil due to concern lest one come to seal the hole with wax. And the one who permits doing so, Shmuel, holds that we do not issue a decree prohibiting oil due to concern lest one come to use wax to seal the hole. Rav Shmuel bar bar Ḥana said to Rav Yosef: How is Rav cited as prohibiting the sealing of the hole in a barrel with oil on Shabbat? You told us explicitly in Rav’s name: Oil is permitted for use in sealing a hole.

    אָמַר טָבוּת רִישְׁבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי טִרְפָא דְאַסָּא — אָסוּר. מַאי טַעְמָא? רַב יֵימַר מִדִּפְתִּי אָמַר: גְּזֵירָה מִשּׁוּם מַרְזֵב. רַב אָשֵׁי אָמַר: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִקְטוֹם. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דִּקְטִים וּמַנַּח.

    The Gemara cites a statement that Tavut the hunter said that Shmuel said: With regard to this myrtle leaf, it is prohibited to insert it into a hole in a barrel to be used as a spout. The Gemara asks: What is the reason for this? Rav Yeimar of Difti said: It is a decree issued due to the concern lest one come to make an actual spout on Shabbat. Rav Ashi said: It is a decree issued lest one cut a myrtle leaf from its branch on Shabbat for this purpose. The Gemara asks: What is the practical difference between them? The Gemara answers: There is a practical difference between them in a case in which the leaves were already cut and placed, as in that case, Rav Ashi’s concern would not apply, but Rav Yeimar would still rule stringently.

    בֵּי סַדְיָא, רַב אָסַר וּשְׁמוּאֵל שָׁרֵי. בְּרַכִּין — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי. בְּקָשִׁין — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר. כִּי פְּלִיגִי — בְּמִיצְעֵי: מַאן דְּאָסַר — מִיחְזֵי כְּמַשּׂוֹי, וּמַאן דְּשָׁרֵי לָא מִיחְזֵי כְּמַשּׂוֹי.

    The Gemara cites another dispute between Rav and Shmuel: With regard to felt cloths upon which people typically sit but that may also be worn as cloaks, the Sages disagreed whether or not one may wrap himself in them on Shabbat and transfer them from one place to another through a public domain. Rav prohibited doing so, and Shmuel permitted doing so. The Gemara elaborates: With regard to articles made of soft felt, everyone agrees that it is permitted, as their legal status is that of other garments. With regard to articles made of hard felt, everyone agrees that it is prohibited. When they disagree, it is with regard to felt articles that have an intermediate level of softness. The one who prohibits wearing them, Rav, holds that one who wears these as a garment appears as one carrying a burden, and the one who permits wearing them, Shmuel, holds that it does not appear as one carrying a burden, because the material appears to be a garment.

    וְהָא דְּרַב, לָאו בְּפֵירוּשׁ אִיתְּמַר אֶלָּא מִכְּלָלָא אִיתְּמַר. דְּרַב אִיקְּלַע לְהָהוּא אַתְרָא דְּלָא הֲוָה לֵיהּ רַוְוחָא, נְפַק יְתֵיב בְּכַרְמְלִית. אַיְיתוֹ לֵיהּ בֵּי סַדְיָא, לָא יְתֵיב. מַאן דַּחֲזָא סָבַר מִשּׁוּם דְּבֵי סַדְיָא אֲסִיר, וְלָא הִיא, דְּרַב אַכְרוֹזֵי מַכְרִיז: בֵּי סַדְיָא שְׁרֵי, וּמִשּׁוּם כְּבוֹד רַבּוֹתֵינוּ לֹא יָשַׁב עָלָיו. וּמַאן נִינְהוּ — רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי.

    The Gemara points out that this opinion attributed to Rav was not stated explicitly by him; rather, it was stated by inference, i.e., based on Rav’s conduct, it was concluded that this is his opinion. As Rav happened to come to a certain place where there was not enough room for him and his students inside the house, and therefore, he went out and sat in a karmelit . They brought him felt cloths by wearing them outside, and he did not sit on them. One who saw this incident assumed that he refused to sit on them because it is prohibited to move cloths in this manner; however, that is not so, as Rav used to proclaim that it is permitted to move articles made of felt in this manner. And it was in deference to our Rabbis who were there that he did not sit on it, as he did not want to sit on a higher and more distinguished surface than they did. The Gemara adds: And who were these Rabbis? Rav Kahana and Rav Asi, who were Rav’s disciples and colleagues.

    מַתְנִי׳ נוֹתְנִין תַּבְשִׁיל לְתוֹךְ הַבּוֹר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא שָׁמוּר, וְאֶת הַמַּיִם הַיָּפִים בָּרָעִים, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּצָּנוּ. וְאֶת הַצּוֹנֵן בַּחַמָּה בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ. מִי שֶׁנָּשְׁרוּ כֵּלָיו בַּדֶּרֶךְ בַּמַּיִם — מְהַלֵּךְ בָּהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה — שׁוֹטְחָן בַּחַמָּה, אֲבָל לֹא כְּנֶגֶד הָעָם.

    MISHNA: One may place a cooked dish into an empty pit on Shabbat so that it will be protected from the heat, and similarly, one may place good potable water into a vessel and place the vessel into bad, non-potable water so that the potable water will cool off. And one may also place cold water out in the sun so that it will be heated. They also taught: Someone whose garments fell into water while walking on the road may replace them and continue to walk wearing them and need not be concerned about violating the prohibitions against wringing or laundering. When he reaches the outer courtyard of a place where he can leave his clothes, he spreads them in the sun to dry, but not opposite the masses, as they will suspect him of laundering on Shabbat.

    גְּמָ׳ פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְתֵימָא: נִיגְזַר מִשּׁוּם אַשְׁווֹיֵי גוּמּוֹת, קָא מַשְׁמַע לַן.

    GEMARA: The Gemara is puzzled by the halakha that was taught about placing food in a pit: It is obvious that it is permitted. The Gemara answers: Lest you say: Let us issue a decree prohibiting this due to concern lest one perform the prohibited labor of leveling holes in the pit when he places the pot in it, it teaches us that no decree was issued due to this concern.

    וְאֶת הַמַּיִם הַיָּפִים בָּרָעִים. פְּשִׁיטָא! סֵיפָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ. וְאֶת הַצּוֹנֵן בַּחַמָּה, הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְתֵימָא: נִיגְזוֹר דִּילְמָא אָתֵי לְאַטְמוֹנֵי בְּרֶמֶץ, קָא מַשְׁמַע לַן.

    We also learned in the mishna: One may place good water into bad water on Shabbat in order to cool it off. The Gemara says: It is obvious that it is permitted. The Gemara explains: It is necessary to mention the latter clause of the mishna, which states that it is permitted to place cold water out in the sun. The Gemara expresses surprise: This, too, is obvious. The Gemara answers: Lest you say that we should issue a decree prohibiting this action, because perhaps one will come to insulate it in hot ashes to warm it up, which also heats the water without actually placing it on the fire, it teaches us that we do issue a decree in that case.

    מִי שֶׁנָּשְׁרוּ וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִכׇּל מָקוֹם שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן — אֲפִילּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר. תְּנַן: שׁוֹטְחָן בַּחַמָּה אֲבָל לֹא כְּנֶגֶד הָעָם! תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: שׁוֹטְחָן בַּחַמָּה אֲבָל לֹא כְּנֶגֶד הָעָם. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין.

    We learned in the mishna that one whose garments fell into water need not be concerned about wringing or laundering the clothing and may replace them and continue walking, and then place them to dry in the sun, but not before the masses. This is so that they will not suspect him of laundering on Shabbat. In this regard, the Gemara cites that which Rav Yehuda said that Rav said: Wherever the Sages prohibited an action due to the appearance of prohibition, even in the innermost chambers where no one will see it, it is prohibited, as the Sages did not distinguish between different circumstances. The Gemara says: We learned in the mishna that one may spread them in the sun but not opposite the masses, which contradicts that principle. The Gemara explains: It is a dispute between tanna’im , as it was taught in a baraita : One may spread them out in the sun but not opposite the masses. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon prohibit doing so, which is a precedent for the opinion that Rav Yehuda stated in the name of Rav.

    אָמַר רַב הוּנָא:

    Rav Huna said: