Talmud Builders

    Commentary page

    Pesachim 118a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Pesachim 118a

    Pesachim 118a. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 651 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    We read it thus 'on the fourth, one completes hallel and recites the great hallel.'

    Rashi on Pesachim 118a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    מאי ברכת השיר רב יהודה אמר יהללוך וקמ"ל דאפילו במקום שלא נהגו לברך אחריו בלילי פסח צריך לברך דאי נהגו פשיטא א"נ דאפילו במקום שנהגו ה"א דוקא בימים אבל בלילה אין צריך לברך קא משמע לן:

    רבי יוחנן אמר נשמת כל חי נראה ה"פ אף נשמת כל חי אחר יהללוך דאי לא תימא הכי אנן כמאן עבדינן וקורא נשמת כל חי ברכת השיר לפי שבשבתות אומרים אותו אחר פסוקי דזמרה ורבינו חיים כהן לא היה חותם ביהללוך כי אם בנשמת לבדו משום דלישנא דברכת השיר משמע חדא ברכה:

    מהודו עד על נהרות בבל וכן אנו עושים ורננו צדיקים בה' אינו מן המזמור:

    Tosafot on Pesachim 118a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר מאי ברכת השיר ר' יהודה אומר יהללוך ר' יוחנן אומר נשמת כל חי: ת"ר (חמישי) [רביעי] אומר עליו הלל הגדול דברי ר"ט וי"א ה' רועי לא אחסר מהיכן הוא אומר הלל הגדול רב אמר מהודו עד על נהרות בבל רבי יוחנן אומר משיר המעלות עד על נהרות בבל רב אחא בר יעקב אמר מכי יעקב בחר לו יה ועד על נהרות בבל:

    למה נקרא הלל הגדול אמר רבי יוחנן מפני שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזון לכל בריה:

    אמר רבי יהושע בן לוי כ"ו הודו כנגד כ"ו דור שלא היתה להם תורה וזנם הקב"ה בחסדו.

    מאי דכתיב הודו לה' כי טוב הודו למי שגובה חובו של אדם בטובתו פי' מכל אדם כפי השג ידו עשיר בשורו עני בשיו אלמנה בתרנגולתה יתום בביצתו:

    א"ר יוחנן קשין מזונותיו של אדם כפלים כיולדה [דאילו] ביולדה כתיב בעצב תלדי בנים ובמזונות כתיב בעצבון תאכלנה. ר' אלעזר אומר כקריעת ים סוף שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים וסמיך ליה נותן לחם לכל בשר. רבי לוי אמר יתר מן הגאולה שנאמר המלאך הגואל אותי מכל רע על ידי מלאך ובמזונות כתיב האלהים הרועה אותי.

    רבי אלעזר בן עזריה אומר קריעת ים סוף שנאמר מהר צועה להפתח וכתיב בתריה רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו רבי חמא ברבי חנינא אמר כיום המיתה שנאמר לא ימות לשחת ולא יחסר לחמו:

    אמר רב ששת קשין נקביו של אדם כקריעת ים סוף שנאמר מהר צועה להפתח וכתיב בתריה רוגע הים וגו' אמר רב ששת המבזה את המועדות כאלו עובד ע"ז שנא' אלהי מסכה וגו' וכתיב בתריה את חג המצות תשמור ועוד אמר [רב ששת משום ראב"ע] המספר לה"ר והמקבלו והמעיד עדות שקר ראוי להשליכו לכלבים שנא' לא תשא שמע שוא וסמיך ליה לכלב תשליכון אותו ואקשי' וכי מאחר דאיכא הלל הגדול מאי טעמא שבקי' ליה וקרינן להאי ופריק ר' יוחנן מפני שיש בו ה' דברים יציאת מצרים שנא' בצאת ישראל ממצרים קריעת ים סוף שנאמר הים ראה וינוס מתן תורה שנאמר ההרים רקדו כאילים תחיית המתים שנאמר אתהלך לפני ה' בארצות החיים חבלו של משיח שנאמר לא לנו ה' לא לנו.

    רב נחמן אמר מפני שיש בו מלוט הצדיקים מגיהנם שנאמר אנא ה' מלטה נפשי:

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 118a · Sefaria

    Meiri

    רצה לשתות כוס חמישי אומר עליו הלל הגדול והוא מהודו עד על נהרות בבל ומשם ואילך אינו שותה יין אלא מים:

    Meiri on Pesachim 118a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    פרשב"ם בד"ה ור"י אמר נשמת כו' והיינו דאמר הלכה כר' יהודה בתרוייהו כו' עכ"ל בשמעתין לא הוזכר דהלכה כר"י בתרוייהו אלא דר"ל דהיינו מה דאמר בסדר הגדה לומר יהללוך ונשמת משום דקי"ל כר"י לומר תרוייהו דר"י ברכת אחרת בא להוסיף וקבעוה לחלק הברכות דהיינו ברכת יהללוך אחר הלל וברכת נשמת אחר הלל הגדול זהו דעת הרשב"ם דר"י בא להוסיף ברכה אבל מנהגינו אינו כן דאנן אין חותמים בברכה רק אחר נשמת וכמ"ש התוספות בשם הר"ח כהן ודו"ק:

    תוספות בד"ה מאי ברכת השיר כו' ה"א דוקא בימים אבל בלילה כו' עכ"ל ומשום דבלילה אין צריך לברך לפניו ועיין ברא"ש גם במרדכי וק"ל:

    בד"ה מהודו עד כו' ורננו צדיקים בה' אינו מן המזמור עכ"ל ודאי דזה המקרא אינו מן המזמור זה בספר תהילים אלא שהוא תחילת מזמור ל"ג בספר תהילים ואולי משום דבברכות שאומרים בשבת נסדר זה המזמור רננו צדיקים בה' וגו' אחר הלל הגדול וטועה האומר שזה הפסוק רננו צדיקים וגו' שייך אדלעיל להלל הגדול ויסברו שתחילת המזמור שנסדר אחר הלל הגדול מתחיל הודו לה' בכנור ע"כ אמרו אל תטעה בכך לומר כן בסדר של פסח דלא קאמרי הכא אלא עד על נהרות בבל וק"ל: :

    Chidushei Halachot on Pesachim 118a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא אמר חנניה כי לשמך תן כבוד עי' ירושלמי פ"ט דסוטה הל' ו וביפ"מ שם:

    שם יורקמו שר הברד עי' ריש תענית תוד"ה וישמע:

    Gilyon HaShas on Pesachim 118a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמְחַלֵּק מְזוֹנוֹת לְכָל בְּרִיָּה. נראה לי בס"ד רוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם מדת החסד שהוא ראש שבעה ספירות הבנין. או יובן בס"ד רוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם קאי על האצילות שהיא עליונה בכל עולם מן אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשיה] כי ידוע בכל עולם מן אבי"ע יש בו ד' עולמות אבי"ע וכל השפעה תשתלשל מן האצילות. או יובן בס"ד דהשפע בא על ידי התחברות יסוד ומלכות, ולכן 'יסוד מלכות' עולה מספר 'עושר' [יסוד 80 + מלכות 496 = עושר 576] ואות ה' כצורת ד"ו רומזת לחיבור יסוד ומלכות, ולכך אמר (בראשית מז, כג) 'הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה'. וידוע דהמלכות נקראת 'היכל' [65] שהוא מספר ס"ה בסוד (חבקוק ב, כ) 'וַהֳ' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ 'הַס' [65] מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ' ולכן שם 'אדני' [65] שמספרו ס"ה הוא במלכות, והיסוד נקרא 'כל' ולכן יוסף הצדיק ע"ה שהוא ביסוד נקרא כלכל בדברי הימים. ונמצא יסוד ומלכות הם ס"ה וכ"ל, והם נרמזים קודם אותיות ' עוֹלָם ' כי קודם עולם יש ' סהכל '. ולזה אמר יוֹשֵׁב בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, רוצה לומר בהתחברות יסוד ומלכות הרמוזים באותיות רוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם כלומר קודמין לאותיות עולם ומחלק שפע מזונות לכל בריה. ובזה ניחא מה שקורין אותו ' הַלֵּל הַגָּדוֹל ' כי הַלֵּל מספר [65] ס"ה רמז למלכות וגדול רמז ליסוד הנקרא גדול כנודע.

    שֶׁגּוֹבֶה חוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם בְּטוֹבָתוֹ נמצא גביית החוב כיון שהיא נעשית בהשגחתו יתברך, הנה היא טוב ולא רע, ואם תניח אחד על מספר חוֹב [16] יהיה מספר טוֹב [17] כלומר תצייר בדעתך כי גביית החוב היא בהשגחת אֵל אחד, ובזה יהיה לך טוב! וזהו שנאמר (תהלים יד, ג) 'אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד', ורוצה לומר אין מי שעושה בדעתו את החוב מספר טוב בשביל שאינו מודה בהשגחת אֵל אחד שהוא יתברך יחידו של עולם דהכל נעשה בהשגחתו וְכָּל מַה דְּעָבִיד רַחְמָנָא לְטַב עָבִיד. ולכן אמר התנא (משנה אבות ג, טו) 'וּבְטוּב הָעוֹלָם נִדּוֹן' כלומר שגובה חוב של אדם בטוב שלו.

    עָשִׁיר בְּשׁוֹרוֹ, עָנִי בְּשֵׂיוֹ יש להקשות אין גבייה זו עולה במשקל אחד דהעני שווה אצלו השה כנגד מה ששווים מאה שוורים אצל העשיר? ונראה לי בס"ד דהעשיר צריך להקל בעונשו באיזה עוונות אשר העושר שלו מסבב אותם לו, דהיצר הרע עושה מצודה גדולה בעושר לאדם לבטלו מעבודת הקודש ולהעבירו בכמה מיני איסורין. ולזה אמר התנא (משנה אבות ג, א) 'וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן' כי לכל דִּין צריך חֶשְׁבּוֹן כפי ערכו של אדם. ועוד נראה לי כי גבייה זו אינה בסוג גבייה ממש אלא היא בסוג פדיון, שהאדם ראוי לפדות עצמו בעולם הזה בנפש בעל חי ולכן העשיר יפדה בנפש בהמה גסה והעני בנפש בהמה דקה והאלמנה בנפש עוף כי שלושה מיני נפשות בעלי חיים נמצאים בעולם ולא יותר. ומה שאמר ' יָתוֹם בְּבֵיצָתוֹ ' יש להקשות והלא דמי ביצה קלים מדמי תרנגולת והוה ליה להזכיר זה באחרונה? ונראה לי בס"ד רצה למנקט כארחה דקרא להקדים היתום לאלמנה וגם כדי להזכירו אחר הזכרים שהם עשיר ועני דבזכרים איירי כי הנשים אין להם משלהם כלום דאפילו שיש להם נכסי מלוג צאן ושוורים הם משועבדים לבעל שהפירות שלו.

    קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּפְלַיִם כְּיוֹלֵדָה קשה אם הכפליים הוא על כמות הצער איך יהיו שקולים כפילים במאזנים והלא אין כל העניינים שוים? ונראה לי בס"ד הכפליים לא קאי על כמות הצער אלא קאי על הגוף דכאן הצער בגוף אחד וכאן תרי גופי דבלידה רק האשה מצטערת אבל הבעל אינו מרגיש בגופו קושי וצער כלום אבל בקושי המזונות הצער יגיע לגוף האיש ולגוף אשתו שהיא מצפה למזונות שיביא לה ושניהם מרגישים בצער הרעבון והחסרון.

    קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף כתב הגאון עיון יעקב ז"ל במדרש רבה אמרו (בראשית רבה כ, כב) 'גדולה [פרנסה] מקריעת ים סוף' ובזווג איש ואשה אמרו (סוטה ב.) 'קשה לזווגם כקריעת ים סוף' והקשה דאיתא במדרש (בראשית רבה סה, יט) על פסוק (בראשית כז, כ) 'מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי' אמר לו אם לזיווגך המציא לך דכתיב (בראשית כד, יב) 'הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם' למאכלך – על אחת כמה וכמה! משמע דמאכל שהוא מזונות הוא קל יעוין שם. ונראה לי בס"ד הא דאמרו מזונות קשים כקריעת ים סוף היינו מזונות תדירין של כל יום ויום אבל דרך מקרה סעודה אחת לשעתה אפשר למצוא בנקל ואין זה בכלל הקושי, ויעקב אבינו ע"ה דבר על סעודה ומאכל ליום אחד שהוא דרך מקרה ובודאי זה קל מן הזווג למצוא לו אשה שהיא הנאה תמידית לכל הימים. ועוד נראה לי בס"ד דלא אמרו קשים מזונות כקריעת ים סוף אלא לאותם בני אדם שהם עניים שאין להם קרקעות וקרן קיים שיתפרנסו ממנו אלא הוא יוצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב כדי למצוא ריוח שיפרנס ממנו הוא ובני ביתו, אבל אדם שהוא עשיר שכבר יש לו קרקעות וצאן ובקר ונכסים רבים הן שבאו לו מן כח מזלו הן שבאו לו בירושה אין לזה שום קושי במזונות, כי זה יש לו ריוח גדול מצד הטבע שהוא די והותר לפרנסתו. ואצל יצחק אבינו ע"ה הכי הוה שכבר היה מבורך בעושר הן שהנחילו אביו דכתיב באברהם (בראשית כד, לה) וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים וכו' וַיִּתֵּן לְיִצְחָק אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, והן שגם לו בירך השם יתברך דכתיב (בראשית כו, יב) וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ הֳ' לכן אצלו לא הוה קושי מזונות כלל ולא הוצרך אותו היום לציד בשביל שאין לו מה לאכול דהא אמרה אותו היום רבקה אמנו ע"ה (בראשית כז, ט) לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים ורק רצה שיביאו לו ציד כדי שיהיה בזה הכנה לברכה, ולכן אמר לו 'לזווגך המציא לך' רצונך וכל שכן דלאכילתך ימציא לך כרצונך שרצית היום בציד. ועוד נראה לי דמה שאמר קשים המזונות היינו בבני אדם בעלי עונות שעונותם מעכבים הפרנסה שלהם אבל בצדיקים גמורים שאין להם שום חטא מעכב לא אתמר האי, ולכן ליכא קושיא מהך דיצחק אבינו ע"ה וכן מפורש בהרי"ף ז"ל דהקושי הוא מצד הקטרוג, ועוד בלאו הכי ליכא קושיא מהך דקשה לזווגם כקריעת ים סוף דהתם (סוטה ב.) איירי בזווג שני, וגבי יצחק אבינו ע"ה הוה זווג ראשון.

    שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלו, כה) "נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר", וְסָמִיךְ לֵיהּ: (תהלים קלו, יג) "לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים". הקשה מהרש"א ז"ל והלא כמה קראי אפסיקו בנייהו ואי משום דבחד מזמורא נינהו אם כן הוה ליה למימר קשין מזונות כבריאת שמים וארץ וכמכת בכורות וככל אותם נסים הכתובים באותו מזמור? יעוין שם. ונראה לי בס"ד דבבריאת שמים וארץ ליכא שום קושי לפניו יתברך הממציא יש מאין ואין מעצור אליו הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה?! וכן נסים של כבוש סיחון ועוג לא היה בהם קושי כיון דישראל היו ראויים לנסים אלו באותו זמן, וכן מכת בכורות לא היה בהם קושי שהיו לצורך היציאה אחר שהבטיח להוציאם ופרעה מסרב היה אבל קריעת ים סוף היה בה קושי מצד ישראל שאמרו המבלי אין קברים ונמצא דלא היה בהם אמנה כאשר היה להם במצרים דכתיב (שמות ד, לא) 'וַיַּאֲמֵן הָעָם' וכיון דהיה עליהם קטרוג גדול נחשב קריעת ים סוף לקושי גדול ולכך דימה זה לקריעת ים סוף ודרש וסמיך ליה לגוזר ים סוף לגזרים. ועוד נראה לי בס"ד מה דסמך פסוק 'נֹתֵן לֶחֶם' לפסוק 'לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים' מפני שאלו כ"ו פסוקים של המזמור הנזכר כל פסוק אמרו מלאך אחד שהם על סוד אבג"ד, ופסוק 'לְגֹזֵר יַם סוּף' אמרו מלאך ששמו מהגביאל ופסוק 'נֹתֵן לֶחֶם' אמרו מלאך ששמו תומכיאל וכנזכר בספר חסידים, נמצא זה באות מ"ם וזה באות תי"ו שהם סמוכים זה לזה בחותם אֱמֶת דאלפא ביתא, דידוע כי אותיות אמת הם ראש ותוך וסוף דאלפא ביתא כאשר תכניס מנצפ"ך בפנים ועליהם נאמר (תהלים פה, יב) 'אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח' ונמצא לפי זה פסוק 'נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר' שהוא באות תי"ו הוא סמוך בחותם אֱמֶת לפסוק 'לְגֹזֵר' שהוא באות מ"ם ולכך דריש וסמיך ליה בהאי קרא. אי נמי כ"ו פסוקים הנזכרים הם כנגד י"ג מכילן דרחמי של 'מִי אֵל כָּמוֹךָ' וי"ג מידות של 'אֵל רַחוּם וְחַנּוּן' שהם הצינורות וכלים של י"ג מכילן דרחמי, ונמצא פסוק 'לְגֹזֵר' הוא כנגד מזל הי"ג שהוא הנקרא 'מִימֵי קֶדֶם', ופסוק 'נֹתֵן לֶחֶם' כנגד מדה י"ב של 'וְחַטָּאָה' ונמצא שהם סמוכים זה לזה מחמת התלבשות הנזכר אשר (איוב מא, ח) 'אֶחָ"ד בְּאֶחָ"ד יִגַּשׁוּ' כי הי"ב הוא סמוך לי"ג. ובזה יתורץ דקדוק דהוה ליה למימר 'לְגֹזֵר יַם סוּף' וסמיך ליה 'נֹתֵן לֶחֶם' שיתלה התחתון בעליון? ובזה ניחא שאמר להפך מפני כי פסוק 'נֹתֵן לֶחֶם' הוא י"ב במדרגה שלו ופסוק 'לְגֹזֵר' הוא י"ג במדרגה שלו.

    כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ (בראשית ג, יט) "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ. נראה לי בס"ד דכונתו יתברך מעיקרא אינו לאכול עשבים ממש אלא רוצה לומר שלא תוציא לו הארץ גלוסקאות שיאכל בלי טורח אלא תוציא שבלים שדומין לעשב השדה ויהיו לחם אחר טורח הרבה, והוא הבין 'עשב ממש' ואחר כך פירש לו הכוונה שֶׁבְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם ולא תוציא לך לחם גמור ושלם. ואמר אביי: אַכַּתִּי לָא פַּלְטִינָן מן פשט דברי הגזרה דאוכלים עשב ממש. ומה שאמר ריש לקיש ' אַשְׁרֵינוּ אִם עָמַדְנוּ בָּרִאשׁוֹנָה ' רוצה לומר קודם חטא אדם הראשון, רוצה לומר אף על גב דאחר החטא הרווחנו שכר הרבה מן הבירור והתיקון אשר אנחנו עושים, עם כל זה אשרינו אם לא היינו צריכים לזה מפני שאין אנחנו בטוחים בעצמינו לצאת ידי חובתנו כתיקון ובירור כראוי. ולגרסת ' שֶׁלֹּא עָמַדְנוּ בָּרִאשׁוֹנָה ' נראה לי הכוונה כי אדם הראשון שטעם טעם המנוחה והשלוה באכילה ושתיה שהיה לו קודם החטא, הנה בודאי אחר החטא שהוצרך ליגיעה רבה והלכה ממנו אותה המנוחה והשלוה היה קשה עליו הדבר כמוות מפני שטעם טעמה של מנוחה, מה שאין כן אנחנו שלא טעמנו טעמה של אותה המנוחה לא אכפת לנו כל כך ביגיעה שיש לנו עתה ולכן אשרינו מצד זה.

    וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ (שמות כג, א) "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא". נראה לי ראשי תיבות שְׁלֹשֶׁת [ לֹ א תִ שָּׂא שֵׁ מַע שָׁ וְא] רמז על שלשת דברים הנזכרים הַמְסַפֵּר וְהַמְקַבֵּל וְהַמֵּעִיד שֶׁקֶר והטעם דמבזה המועדות כאילו עובד עבודה זרה משום דאמרו רבותינו ז"ל המועדות נתנו בשביל תקון העגל.

    5 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Pesachim 118a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Pesachim, daf 118, Amud Aleph, about 651 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 134 words

      Opens “מַאי ״בִּרְכַּת הַשִּׁיר״? רַב יְהוּדָה אָמַר: ״יְהַלְלוּךָ…”

    2. Segment 231 words

      Opens “מֵהֵיכָן הַלֵּל הַגָּדוֹל? רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵ״הוֹדוּ״…”

    3. Segment 320 words

      Opens “וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הַלֵּל הַגָּדוֹל? אָמַר רַבִּי…”

    4. Segment 428 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָנֵי עֶשְׂרִים…”

    5. Segment 525 words

      Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא: מַאי דִּכְתִיב ״הוֹדוּ לַה׳…”

    6. Segment 616 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם…”

    7. Segment 726 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם…”

    8. Segment 837 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר…”

    9. Segment 917 words

      Opens “אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אַשְׁרֵינוּ אִם…”

    10. Segment 1026 words

      Opens “אָמַר רַב שֵׁיזְבִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן…”

    11. Segment 1124 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: קָשִׁין נְקָבָיו…”

    12. Segment 1228 words

      Opens “וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן…”

    13. Segment 1339 words

      Opens “וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן…”

    14. Segment 1428 words

      Opens “וְכִי מֵאַחַר דְּאִיכָּא הַלֵּל הַגָּדוֹל, אֲנַן מַאי…”

    15. Segment 1525 words

      Opens “יְצִיאַת מִצְרַיִם, דִּכְתִיב: ״בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם״. וּקְרִיעַת…”

    16. Segment 1636 words

      Opens “חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, דִּכְתִיב: ״לֹא לָנוּ ה׳…”

    17. Segment 1730 words

      Opens “רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ…”

    18. Segment 1826 words

      Opens “יְרִידָתָן, דִּכְתִיב: ״לֹא לָנוּ ה׳ לֹא לָנוּ״…”

    19. Segment 1928 words

      Opens “עֲלִיָּיתָן מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, דִּכְתִיב: ״הַלְלוּ אֶת ה׳…”

    20. Segment 2064 words

      Opens “וְיֵשׁ אוֹמְרִים: ״וֶאֱמֶת ה׳ לְעוֹלָם״ גַּבְרִיאֵל אֲמָרוֹ.…”

    21. Segment 2163 words

      Opens “דָּרַשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן הַשִּׁלוֹנִי: בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נְבוּכַדְנֶצַּר…”

    Sages named on this page

    • Rav Shizvi [the First] · Third Generation of Amoraim

      Rav Shizvi was a prominent Amora, a student of Rav Chisda and a contemporary of Abaye and Rava, known for his rigorous…

      Source: Pesachim 118a · Segment 10 — “אָמַר רַב שֵׁיזְבִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: קָשִׁין…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Pesachim 118a · Segment 2 — “…עַד ״נַהֲרוֹת בָּבֶל״. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: מִ״כִּי…

    Original text

    מַאי ״בִּרְכַּת הַשִּׁיר״? רַב יְהוּדָה אָמַר: ״יְהַלְלוּךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ״. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״נִשְׁמַת כָּל חַי״. תָּנוּ רַבָּנַן: רְבִיעִי גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל, וְאוֹמֵר הַלֵּל הַגָּדוֹל, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: ״ה׳ רוֹעִי לֹא אֶחְסָר״.

    The Gemara asks: What is the blessing of the song mentioned in the mishna? Rav Yehuda said: It is the blessing that begins with: They shall praise You, Lord, our God. And Rabbi Yoḥanan said that one also recites: The breath of all living, a prayer that follows the verses of praise [ pesukei dezimra ]. The Sages taught in a baraita : With regard to the fourth cup, one completes hallel over it and recites the great hallel ; this is the statement of Rabbi Tarfon. And some say that one recites: “The Lord is my shepherd, I shall not want” (Psalms 23:1), in appreciation of the food he ate at the meal.

    מֵהֵיכָן הַלֵּל הַגָּדוֹל? רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵ״הוֹדוּ״ עַד ״נַהֲרוֹת בָּבֶל״. וְרַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: מִ״שִּׁיר הַמַּעֲלוֹת״ עַד ״נַהֲרוֹת בָּבֶל״. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: מִ״כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ״ עַד ״נַהֲרוֹת בָּבֶל״.

    The Gemara asks: From where does the great hallel begin and where does it end? Rabbi Yehuda says: From “Give thanks” (Psalms 136:1) until “The rivers of Babylon” (Psalms 137:1). And Rabbi Yoḥanan says: From “A song of ascents” (Psalms 134:1) until “The rivers of Babylon.” Rav Aḥa bar Ya’akov said: From “For the Lord has chosen Jacob for Himself” (Psalms 135:4) until “The rivers of Babylon.”

    וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הַלֵּל הַגָּדוֹל? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמְחַלֵּק מְזוֹנוֹת לְכׇל בְּרִיָּה.

    The Gemara asks: And why is this section called the great hallel ? Rabbi Yoḥanan said: Because this passage states that the Holy One, Blessed be He, sits in the heights of the universe and dispenses food to every creature. The whole world praises God for His kindness through the great hallel , which includes the verse: “Who gives food to all flesh” (Psalms 136:25).

    אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָנֵי עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה ״הוֹדוּ״, כְּנֶגֶד מִי — כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ וְלֹא נָתַן לָהֶם תּוֹרָה, וְזָן אוֹתָם בְּחַסְדּוֹ.

    Rabbi Yehoshua ben Levi said: These twenty-six mentions of the word hodu , give praise, in this hallel (Psalms 136), to what do they correspond? He explains: They correspond to the twenty-six generations that the Holy One, Blessed be He, created in His world, and to whom He did not give the Torah. There were ten generations from Adam to Noah, another ten from Noah to Abraham, and six generations from Abraham to Moses and the revelation at Sinai, i.e., Isaac, Jacob, Levi, Kehat, Amram, and Moses. And why did these generations survive, despite the fact that they did not learn Torah or perform mitzvot? They survived only because God sustained them through His mercy, even though they were undeserving.

    אָמַר רַב חִסְדָּא: מַאי דִּכְתִיב ״הוֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב״? הוֹדוּ לַה׳ שֶׁגּוֹבֶה חוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם בְּטוֹבָתוֹ: עָשִׁיר בְּשׁוֹרוֹ, וְאֶת עָנִי בְּשֵׂיוֹ, יָתוֹם בְּבֵיצָתוֹ, אַלְמָנָה בְּתַרְנְגוֹלְתָּהּ.

    Rav Ḥisda said: What is the meaning of that which is written: “Give thanks to the Lord for He is good” (Psalms 136:1)? It means give thanks to the Lord who exacts one’s debt, the punishment for a person’s sins and wickedness, in accordance with the goodness of each individual. God punishes each person based on his means. He punishes a wealthy person by taking his ox, and He punishes a poor person by means of his sheep. He punishes the orphan by taking away his egg, and He punishes the widow by means of her chicken. God punishes each person based on his ability to endure deprivation, and He does not punish people with more than they can handle.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּפְלַיִים כַּיּוֹלֵדָה, דְּאִילּוּ בְּיוֹלֵדָה כְּתִיב: ״בְּעֶצֶב״, וּבִמְזוֹנוֹת כְּתִיב ״בְּעִצָּבוֹן״.

    With regard to the praise due to God for sustaining the world, the Gemara cites a statement that Rabbi Yoḥanan said: The task of providing a person’s food is twice as difficult as the suffering endured by a woman in childbirth. While, with regard to a woman in childbirth, it is written: “In pain [ be’etzev ] you shall bring forth children” (Genesis 3:16), with regard to food, it is written: “In toil [ be’itzavon ] you shall eat of it, all the days of your life” (Genesis 3:17). Itzavon is a superlative form of etzev , which indicates that it is more difficult to support oneself than to give birth.

    וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מִן הַגְּאוּלָּה, דְּאִילּוּ בִּגְאוּלָּה כְּתִיב: ״הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכׇּל רָע״, מַלְאָךְ בְּעָלְמָא, וְאִילּוּ בִּמְזוֹנוֹת כְּתִיב: ״הָאֱלֹהִים הָרוֹעֶה אֹתִי״.

    And Rabbi Yoḥanan said: The task of providing a person’s food is more difficult than the redemption. While, with regard to the redemption, it is written: “The angel who has redeemed me from all evil” (Genesis 48:16), indicating that a mere angel is sufficient to protect a person from all evil; whereas, with regard to sustenance, it is written: “The God who has been my shepherd all my life long to this day” (Genesis 48:15). This verse implies that only God can help one who is struggling to earn a living.

    אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם ״וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ״ זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי וַחֲמוֹרִי נֹאכַל בְּאֵבוּס אֶחָד? כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ: ״בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם״, נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ.

    The Gemara cites a similar statement. Rabbi Yehoshua ben Levi said: When the Holy One, Blessed be He, said to Adam: “Thorns also and thistles shall it bring forth to you, and you shall eat the herb of the field” (Genesis 3:18), his eyes streamed with tears. Adam said before Him: Master of the Universe, will my donkey and I eat from one trough? After God said to him: “In the sweat of your face shall you eat bread” (Genesis 3:19), his mind was settled, assured that if he toils he will be able to eat bread, unlike the donkey.

    אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אַשְׁרֵינוּ אִם עָמַדְנוּ בָּרִאשׁוֹנָה, וַעֲדַיִין לָא פָּלְטִינַן מִינַּהּ, דְּקָא אָכְלִינַן עִיסְבֵי דְּדַבְרָא.

    Rabbi Shimon ben Lakish said: We would have been fortunate had we remained under the first decree and were still able to eat the herbs of the field. And we still have not entirely escaped from this decree, as we sometimes eat the grass of the field, in the form of vegetables and leaves.

    אָמַר רַב שֵׁיזְבִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף, דִּכְתִיב: ״נוֹתֵן לֶחֶם לְכׇל בָּשָׂר״, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״לְגוֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים״.

    Rav Sheizvi said, citing Rabbi Elazar ben Azarya: The task of providing a person’s food is as difficult as the splitting of the Red Sea, as it is written: “He gives food to all flesh, for His mercy endures forever” (Psalms 136:25), and juxtaposed to it is the verse: “To Him who divided the Red Sea in sunder, for His mercy endures forever” (Psalms 136:13). The reiteration of the last part of the verse indicates that the two praises are to a certain extent equivalent.

    אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: קָשִׁין נְקָבָיו שֶׁל אָדָם כְּיוֹם הַמִּיתָה וְכִקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִהַר צוֹעֶה לְהִפָּתֵחַ״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״רוֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו״.

    Likewise, Rabbi Elazar ben Azarya said: A person’s orifices, when he cannot properly relieve himself, are as difficult for him as the day of death and the splitting of the Red Sea, as it is stated: “He who is bent down shall speedily be loosed; and he shall not go down dying into the pit, neither shall his bread fail” (Isaiah 51:14). The phrase “dying into the pit” indicates that the opening of the orifices is similar to a rescue from death. And afterward it is written: “Who stirs up the sea, that its waves roar” (Isaiah 51:15), which compares the previous matter to the splitting of the sea.

    וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: כׇּל הַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמוֹר״.

    After citing a statement of Rabbi Elazar ben Azarya that was transmitted by amora’im , the Gemara quotes additional expositions attributed to him. And Rav Sheshet said, citing Rabbi Elazar ben Azarya: Anyone who disparages the Festivals, it is considered as though he engages in idol worship. This, too, is derived from the juxtaposition of verses, as it is stated: “You shall make yourself no molten gods” (Exodus 34:17), and afterward it is written: “The Festival of matzot you shall keep” (Exodus 34:18), from which it can be inferred that anyone who does not observe the Festivals properly is likened to one who fashions idols.

    וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: כׇּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, וְכׇל הַמְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע, וְכׇל הַמֵּעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בַּחֲבֵירוֹ — רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לִכְלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא״, וּקְרִי בֵּיהּ: ״לֹא תַּשִּׂיא״.

    And Rav Sheshet further said, citing Rabbi Elazar ben Azarya: Anyone who speaks slander, and anyone who accepts and believes the slander he hears, and anyone who testifies falsely about another, it is fitting to throw him to the dogs, as it is stated: “And you shall not eat any flesh that is torn of beasts in the field, you shall cast it to the dogs” (Exodus 22:30), and afterward it is written: “You shall not utter [ tisa ] a false report; put not your hand with the wicked to be an unrighteous witness” (Exodus 23:1). Uttering rumors is here equated to delivering false testimony. Furthermore, read into the verse as though it stated: Do not cause a false report to be accepted [ tasi ], i.e., do not lead others to accept your false reports.

    וְכִי מֵאַחַר דְּאִיכָּא הַלֵּל הַגָּדוֹל, אֲנַן מַאי טַעְמָא אָמְרִינַן הַאי? מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה דְבָרִים הַלָּלוּ: יְצִיאַת מִצְרַיִם, קְרִיעַת יַם סוּף, וּמַתַּן תּוֹרָה, וּתְחִיַּית הַמֵּתִים, וְחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ.

    The Gemara asks: And since there is the great hallel , which contains the special praise of “Who gives food to all flesh” (Psalms 136:25), as explained above, what is the reason that one also recites this hallel of Psalms 113–118, the section recited on every joyous occasion? The Gemara answers: The reason is because the regular hallel contains these five matters: The remembrance of the exodus from Egypt, the splitting of the Red Sea, the giving of the Torah, the resurrection of the dead, and the pangs of the Messiah. Since it mentions these key concepts, this hallel is also considered important.

    יְצִיאַת מִצְרַיִם, דִּכְתִיב: ״בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם״. וּקְרִיעַת יַם סוּף, דִּכְתִיב: ״הַיָּם רָאָה וַיָּנוֹס״. מַתַּן תּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים״. תְּחִיַּית הַמֵּתִים, דִּכְתִיב: ״אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה׳״.

    The Gemara elaborates: The exodus from Egypt, as it is written: “When Israel came forth out of Egypt, the house of Jacob from a people of strange language” (Psalms 114:1). And the splitting of the Red Sea, as it is written: “The sea saw it and fled; the Jordan turned backward” (Psalms 114:3). The giving of the Torah, as it is written: “The mountains skipped like rams” (Psalms 114:4), which is similar to the description of the giving of the Torah found elsewhere in the books of the Prophets. The resurrection of the dead, as it is written: “I will walk before the Lord in the lands of the living” (Psalms 116:9), which follows the verse: “For you have delivered my soul from death.” After mentioning death, the psalm describes the resurrection in the lands of the living.

    חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, דִּכְתִיב: ״לֹא לָנוּ ה׳ לֹא לָנוּ״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״לֹא לָנוּ ה׳ לֹא לָנוּ״ — זוֹ שִׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת. אִיכָּא דְאָמְרִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״לֹא לָנוּ ה׳ לֹא לָנוּ״ — זוֹ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג.

    The pangs of the Messiah, as it is written: “Not to us, God, not to us, but to Your name give glory” (Psalms 115:1). And Rabbi Yoḥanan said: The verse “Not to us, God, not to us” and the entire psalm, including the verse “Why should the nations say, where now is their God?” (Psalms 115:2), is referring to the era of the enslavement of the kingdoms and the redemption of the Jewish people from their dominion. Some say that Rabbi Yoḥanan said: The verse “Not to us, God, not to us” is referring to the war of Gog and Magog, the catastrophes and wars that will befall the Jewish people in the end of days from which they will be delivered.

    רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִילּוּט נְפָשׁוֹת שֶׁל צַדִּיקִים מִגֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָנָּה ה׳ מַלְּטָה נַפְשִׁי״. חִזְקִיָּה אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְרִידָתָן שֶׁל צַדִּיקִים לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, וַעֲלִיָּיתָן מִמֶּנּוּ.

    Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Another reason why one recites hallel of Psalms 113–118 is because it contains a reference to the deliverance of the souls of the righteous from Gehenna, as it is stated: “I beseech you, Lord, deliver my soul” (Psalms 116:4). Ḥizkiya said: Another reason is because it contains the story of the descent of the righteous Hananiah, Mishael, and Azariah into the fiery furnace and their miraculous ascent from it.

    יְרִידָתָן, דִּכְתִיב: ״לֹא לָנוּ ה׳ לֹא לָנוּ״ אָמַר חֲנַנְיָה, ״כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד״ אָמַר מִישָׁאֵל, ״עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ״ אָמַר עֲזַרְיָה, ״לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם״ אָמְרוּ כּוּלָּן.

    Ḥizkiya clarifies his previous statement: Their descent is mentioned in this hallel, as it is written: “Not to us, God, not to us,” a verse that Hananiah recited. Mishael recited: “But to Your name give glory.” Azariah recited: “For Your mercy and for Your truth’s sake.” They all recited together: “Why should the nations say: Where now is their God?”

    עֲלִיָּיתָן מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, דִּכְתִיב: ״הַלְלוּ אֶת ה׳ כׇּל גּוֹיִם״ אָמַר חֲנַנְיָה, ״שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאוּמִּים״ אָמַר מִישָׁאֵל, ״כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ״ אָמַר עֲזַרְיָה, ״וֶאֱמֶת ה׳ לְעוֹלָם הַלְלוּיָהּ״ אָמְרוּ כּוּלָּן.

    This hallel also alludes to the ascent of Hananiah, Mishael, and Azariah from the fiery furnace, as it is written: “Praise the Lord, all you nations, laud Him all you peoples. For His mercy is great toward us, and the truth of the Lord endures forever, halleluya ” (Psalms 117). Hananiah recited: “Praise the Lord, all you nations,” for the overt miracle performed for them before the nations. Mishael recited: “Laud Him all you peoples.” Azariah recited: “For His mercy is great toward us.” They all recited together: “And the truth of the Lord endures forever, halleluya .”

    וְיֵשׁ אוֹמְרִים: ״וֶאֱמֶת ה׳ לְעוֹלָם״ גַּבְרִיאֵל אֲמָרוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נִמְרוֹד הָרָשָׁע אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ אָמַר גַּבְרִיאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵרֵד וַאֲצַנֵּן וְאַצִּיל אֶת הַצַּדִּיק מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי יָחִיד בְּעוֹלָמִי וְהוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, נָאֶה לַיָּחִיד לְהַצִּיל אֶת הַיָּחִיד. וּלְפִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ מְקַפֵּחַ שְׂכַר כׇּל בְּרִיָּה, אָמַר: תִּזְכֶּה וְתַצִּיל שְׁלֹשָׁה מִבְּנֵי בָנָיו.

    And some say that the angel Gabriel recited: “And the truth of the Lord endures forever.” This Gemara elaborates: When the evil Nimrod threw our father, Abraham, into the fiery furnace, Gabriel said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, I will descend and cool the furnace, and I will thereby save the righteous Abraham from the fiery furnace. The Holy One, Blessed be He, said to him: I am unique in my world and Abraham is still unique in his world. It is fitting for the unique to save the unique. Therefore, God Himself went down and saved him. And as the Holy One, Blessed be He, does not withhold reward from any creature who sought to perform a good deed, He said to Gabriel: You will merit the rescue of three of his descendants under similar circumstances.

    דָּרַשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן הַשִּׁלוֹנִי: בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, עָמַד יוֹרֶקְמוֹ שַׂר הַבָּרָד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵרֵד וַאֲצַנֵּן אֶת הַכִּבְשָׁן וְאַצִּיל לַצַּדִּיקִים הַלָּלוּ מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ. אָמַר לוֹ גַּבְרִיאֵל: אֵין גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָךְ שֶׁאַתָּה שַׂר בָּרָד, וְהַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁהַמַּיִם מְכַבִּין אֶת הָאֵשׁ. אֶלָּא, אֲנִי שַׂר שֶׁל אֵשׁ אֵרֵד וַאֲקָרֵר מִבִּפְנִים,

    Rabbi Shimon HaShiloni taught: When the evil Nebuchadnezzar threw Hananiah, Mishael, and Azariah into the fiery furnace, Yurkamo, the ministering angel of hail, stood before the Holy One, Blessed be He, and said before Him: Master of the Universe, I will go down and cool the fiery furnace, and I will save these righteous ones from the fiery furnace. Gabriel said to him: The strength of the Holy One, Blessed be He, will not be evident in this manner, as you are the minister of hail, and everyone knows that water extinguishes fire. Your action would not be regarded as a great miracle. Rather, I, the ministering angel of fire, will descend, and I will cool the furnace from within,