Commentary page
Moed Katan 20a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerMoed Katan 20a
Moed Katan 20a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 498 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
כל שהוא משום אבל רגל מפסיקו שצריך להשלימו אחר הרגל כיון דכי ישב שני ימים לפני הרגל צריך להשלים ולישב חמשה ימים אחר הרגל:
כל שהוא משום עסקי רבים כלומר תנחומי רבים אין רגל מפסיקו [כדי] שיהא צריך להשלים ולעסוק בו אחר הרגל אלא מתעסקין בו ברגל:
ארבעה ימים הראשונים של אחר הרגל רבים מתעסקים בו ומשלימין לשלשה שנתעסקו ברגל שכבר נתעסקו בו ברגל שלשה ימים:
ורגל עולה למנין שלשים:
מאי לאו אסיפא הא דתני דרגל עולה למנין שלשים היינו אסיפא אקברו ברגל ותיפשוט מינה דכי קברו ברגל עולה למנין שלשים וקשיא לרבא דאמר אינו עולה:
לא ארישא קא מהדר אקברו שני ימים קודם הרגל רגל עולה לו למנין שלשים דהתם ודאי עולה לו הואיל וכבר התחיל באבילות אבל קברו ברגל לא ידענא:
בתחילת הרגל ביום ראשון של רגל וקשיא לרבא:
שכבר נתעסקו ברגל כל שבעה:
10 more comments on this page.
Rashi on Moed Katan 20a · Sefaria
Tosafot
שכבר נתעסקו בו ברגל תנחומין וברכה בשורה והרי"ט דפירש לענין הבראה חולק על מחזור ויטר"י שפירש בשם רש"י שהיה אומר שאין עושים הבראה ברגל הואיל וליכא אבילות ולאחר הרגל נמי לא יעשוה הואיל ובטלה סעודה ראשונה פי' דמספקא ליה לרש"י אי הבראה במועד אי לאחר המועד דשמא הבראה אינו עסקי רבים הואיל ויחיד יכול לעשות ועל הבראה פירש לקמן כל יום ראשון אסור לאכול משלו אפי' אוכל שתי פעמים ביום דהא לא קאמר גמרא סעודה ראשונה אלא יום ראשון:
שלשה ימים אחרונים אין רבים מתעסקין בו פירש בתוספות דהוא הדין דמלאכתו נעשית ע"י אחרים:
אמר רבי יוחנן אפילו יום אחד אפי' שעה אחת קשיא לי דהא אית ליה לר' יוחנן הלכה כסתם משנה:
מה חג שבעה ובירושלמי דייק אימא שמונה כשמונה דחג ומשני שמיני רגל בפני עצמו הוא ומויעש לאביו אבל שבעת ימים (בראשית נ׳:י׳) לא מצי לאתוי דהתם קודם קבורה היה ובירושלמי משני דאין למידין מקודם מתן תורה והתם בירושלמי מייתי קראי טובא:
כל מקום שאתה מוצא יחיד מקיל ורבים מחמירין והוא הדין יחיד מחמיר ורבים מקילין הלכה כרבים ומשום דהכא איירי ביחיד מקיל נקיט הכי וכל מקום לאו דוקא דבהרבה מקומות פוסק כדברי היחיד והיכא דאתמר אתמר ועוד דבעירוב אומר הלכה כדברי המקיל אפי' לגבי רבים מיהו התם היינו ריב"ל ולא רבי יוחנן פר' מי שהוציאוהו (עירובין מו.):
יחידאה היא ואף על גב דלעיל נקיט וחכ"א:
אייבו קיים עדיין לא השיבותיך על אייבו כך פי' בקונטרס וקשה שהיה לר' חייא לומר אמך קיימת ולא אימא דמשמע אמו של ר' חייא ועוד דרב היה לו להשיב אבא ולא היה לו לקרות אביו בשם אייבו ונראה שר"ח גורס א"ל אבא קיים א"ל אבא קיים אימא קיימת א"ל אימא קיימת פירש ר' חייא היה שואל על אביו ואמו ורב היה משיב לו על אביו ואם שלו ואין לנו להקשות מה לנו לומר דרב בר אחוה דרבי חייא ובר אחתיה בשלמא לפירוש ראשון הביאו לומר מה היה חושש ר' חייא על אביו ועל אמו של רב כי לפירוש זה נמי י"ל דהוצרך יפה שלא תאמר מה היה לו לרב להשיב על אביו ואמו שלו כמו כן היה לו להשיב שאר בני אדם קיימין אבל השתא קמ"ל שהיה משיב לו לפי שהיה אחיו של ר' חייא ונוח לו להשמיעו חדשות טובות דלא לימא צא ובשר לקרובים כדאמרינן בריש פסחים (דף ג: ושם) צא ובשר לסוסים ולחמורים וי"ג אמר. ליה אבא קיים אמר ליה אימא קיימת א"ל אימא קיימת אמר ליה אבא קיים וכפר"ח וכענין שפירש ר"ח לגירסת ר"ח ורבי חייא היה שואל על אביו ואמו שלו והוא משיב על אביו ואמו של עצמו ומה שלא היה משיב לו כמו גירסת ר"ח שאם היה משיב לו אבא קיים כשהיה שואל על אביו שלו משום דהוה משמע שהיה משיב לו על אביו של רבי חייא שהיה רגיל לקרות אבי אביו אבא:
Tosafot on Moed Katan 20a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
והלכתא אפילו יום אחד או שעה אחת נמצאת אומר מי שמת לו מת תוך הרגל נקיט שבעה מיו"ט שני של יו"ט האחרון ואף על פי שיו"ט שני אין נוהג בו אבילות ונקיט ל' מההוא יומא דמית ביה ומאן דשכיב ליה שכבא ביו"ט שני של יו"ט האחרון או ביו"ט שני דעצרת נהיג אבל בו ביום דהוא יום קבורה והוא מדאורייתא דכתיב ואכלתי חטאת היום וכתיב נמי ואחריתה כיום מר והוא יום המיתה הלכך יום מיתה מדאורייתא ויו"ט שני מדרבנן אתי דאורייתא ומבטל דרבנן ונהיג ביה אבלות כשאר יומי.
מניין לאבלות שהיא שבעה שנאמר והפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה אף אבלות שבעה.
ומניין לשמועה רחוקה שאינה נוהגת אלא יום אחד כבר הקיש הכתוב האבל לחג ומצאנו עצרת שהוא חג והוא יום אחד:
ת"ר שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד איזו היא קרובה ואיזו היא רחוקה קרובה בתוך שלשים לקבורתו רחוקה לאחר שלשים דברי ר' עקיבא וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו נוהגת שבעה ושלשים.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל מקום שאתה מוצא יחיד מקיל ורבים מחמירין הלכה כמחמירין חוץ מזו. שאע"פ שר' עקיבא מקיל וחכמים מחמירין הלכה כר' עקיבא דאמר שמואל הלכה כדברי המקיל באבל. והא דתניא בד"א כי שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד בה' מתי מצוה פי' בחמשה שמצוה להתאבל עליהן. והן בנו ובתו ואחיו ואחותו ואשתו.
אבל על אביו ועל אמו אפי' שמועה רחוקה נוהגת שבעה ושלשים לית הלכתא כוותיה דהא יחידאה היא כלומר אלישע בן אבויה וח' זקנים שהיו עמו והורו בשמועה רחוקה לנהוג שבעה ושלשים יחידים הן ולא סבירא לן כוותייהו דהא רב חסדא ורבה הורו על אביו ועל אמו בשמועה רחוקה שלא לנהוג אלא יום אחד.
Rabbeinu Chananel on Moed Katan 20a · Sefaria
Ritva
כל שהוא משום עסקי רבים אין רגל מפסיקו אינן נמנעין מפני הרגל כגון נחמה וה"ה להבראה במועד ומי שנקבר במועד אבל בירוש' משמ' שאין מברין לא במועד ולא בחנוכה ופורים ומחלוקת המפרשי' היא. ולקמן נפרש ומי' לעולם אין הבראה אלא ביום ראשון ולא אפי' בסעוד' שהם בליל שני:
קברו ג' ימים בסוף הרגל וכו' פירש לאו דוקא ה"ה שמונה ז' אחרי הרגל פירשו הגאונים ז"ל אחר הרגל של תורה וי"ט שני דרבנן עולה לו דכחול שויוה לענין זה והקובר את מתו בי"ט שני והוא יום מיתה ויום קבורה גם כן אומרים הגאונים ז"ל דאבלות דאורייתא היא ונוהג בו בכל הלכותיו אלא שאינו קורע וכבר אמרנו שכן דעת התוספות והרמב"ם ז"ל האריך בענין זה והסכים לדעת הגאונים ז"ל ואפילו לדעת הגאונים ז"ל דווקא ז' מתי מצוה המפורשים בתורה ונא על מה שהוסיפו עליהם שהם דרבנן:
מאי לאו אסיפא פירש אפילו אסיפא ופריק דארישא דוקא דההיא פשי' ליה כדכתיבנא לעיל:
ומלאכתו נעשית על ידי אחרים פירש אפילו כשאינו דבר האבד וכן נמי עושין לו בה עבדיו ושפחותיו בצנעא דאע"ג דאין רגל מפסיק אקילו בה רבנן י"א דנפק' מינה לדידן כשקברו בתוך הרגל ומונה ז' אחר הרגל וכן נראה דה"ה שאם הוא עני שעושה בצנעה בתוך ביתו וי"א שלא הקל התנא בזה אלא כשקובר מתו ב' ימים קודם הרגל ונראין דבריו:
אפילו קברו ברגל פירש עולה הרגל למנין ל':
קיים כפיית המטה קודם הרגל נראה דדוקא נקט האי לישנא לאפוקי אם הזיד ולא נהג אבלות כלל וקמ"ל דכיון שקיים אחד מדרכי אבלות ואפילו זו שהיא חוץ לגופו שהיא ממצו' עשה שבאבל הרגל מפסיקו ואע"פ שהזיד בשאר והיינו דלא קתני הקובר את מתו והא אתא לפרושי לדברי כל התנאים ואמוראים וכן דעת הראב"ד דמי שהזיד ולא נהג אבילתו קונסי' אותו לנהוג אבלות והוי דומיא דנזיר שעבר על נזרותו ויש חולקים דמשמתי' ליה בלחוד:
והלכת' אפילו יום א' אפילו שעה אחד ומ"מ אסור ברחיצה עד הערב ואפילו בו' ימים קודם הרגל בהא ליכא פלוגתא וכן כתבו בתוספות
ואימא עצרת דחד יומא הוא פירש דתפשת מועט תפשת ואסיקנא דלהכי כתיב חגיכ' למדרש תרי חגין חג גדול לאבלות ז' וחג קטן לשמועה רחוקה וכלה אסמכתא בעלמא:
6 more comments on this page.
Ritva on Moed Katan 20a · Sefaria
Meiri
מי שמת לו מת וקברו משנכנס הרגל אין אבלות חלה עליו כלל עד שיעבור הרגל ולכשיעבור הרגל מתחיל באבלות שבעה שלא עלו לו ימי הרגל כלל אחר שלא חלה בהם אבלות ואע"פ שנוהג אבלות בדברים שבצנעה מ"מ עקר אבלות אינו נוהג בו כלל ומונה שבעה אחר הרגל ומ"מ אבלות ל' ימי הרגל עולים לו שהרי איסור גיהוץ ותספורת נוהגין במועד מצד אבלות למי שפגעו אבל תוך שבעה שאבל הפסיק לו אבלות שבעה ולא הפסיק לו אבלות ל' ואסור לו לגהץ ולספר אפי' היה מאותן שמותרין לגלח ולספר במועד ואחר שכן אינו מונה לל' אחר הרגל אלא כ"ג יום עם השבעה שהוא מונה לאבלות שבעה שבעה אלו שהוא מונה לאחר הרגל הואיל ואינן אלא תשלומין יש מי שמיקל בהם להיות מלאכתו נעשית בהם על ידי אחרים אפי' במה שאינו אבד וכן שיהיו עבדיו ושפחותיו עושין לו בצנעה בתוך ביתו ואין הדברים נראין אלא שהם בדין שבעה לגמרי ומ"מ אין רבים חייבין להקיפו בהם בשורות של תנחומין שכבר נתעסקו בו ברגל שאין הרגל מונע את המנחמין מלהקיף את האבל לנחמו שכל שהוא משום אבל רגל מפסיקו ואם מת בתוך הרגל בכדי שלא יעברו לו שבעה ברגל צריכין להקיפו בתנחומין אחר הרגל עד שיכלו שבעה לתנחומין מיום קבורתו ואילך ומ"מ לענין אבלות מונה שבעה גמורים לאחר הרגל:
חדשו גאונים בהוראה זו שבזמן הזה שאנו עושים שני ימים טובים מתחיל ומונה שבעה מיום טוב האחרון ואינו מונה לאחר הרגל אלא ששה אע"פ שאין נוהג בו אבלות ועוד חדשו בדבר זה לומר שאם קבר את מתו ביו"ט שני של ימים אחרונים של פסח או של סוכות או ביו"ט שני של עצרת הואיל ויום מיתה וקבורה מן התורה ויו"ט שני אינו אלא מדבריהם שנוהג בו אבלות חוץ מיום טוב שני של ר"ה ומ"מ אף בר"ה עולה לו מן המנין שבעה ומ"מ קריעה שהיא מלאכה כתבו גדולי המחברים שהיא אסורה בכל יו"ט שני וגדולי המפרשים התירוה על ידי מעשה בכגון זה שהתרנו לנהוג בו אבלות ר"ל ביום מיתה וקבורה ולא סוף דבר במת לו מת אלא אף בשמע בו שמועה קרובה ויש חוככין בדברים לומ' דוקא באותן שחייב להתאבל עליהן מן התורה אבל באחיו ואחותו מאמו או אחותו נשואה בין מאביו בין מאמו לא וכן כתבוה חכמי הדורות בחיבוריהם ובחולו של מועד מיהא מת לו מת אע"פ שאינו נוהג בו אבלות קורע כמו שיתבאר:
במסכת כתובות ד' א' נתחדש לנו ששבעת ימי חתונה לחתן חשובים אצלו כרגל גמור ואם מת לי מת בתוך שבעה אין אבלות חל עליו כלל עד שיעברו שבעה אפי' על אב ואם ולא עוד אלא אפי' לא נכנס עדין בתוך ימי המשתה ומת לו מה הואיל וצרכי סעודתו מוכנין על צד שאי אפשר למכרן ושאין להם מי שיחזור ויטרח בצרכי סעודה אם יפסידוה כגון מת אביו של חתן או אמה של כלה אנו מחזרים ומשתדלים לבטל אבלותו והוא שמכניסין את המת לחדר ואת הכלה לחופה קודם שיקבר המת כדי שיתחיל תורת חתונה קודם שיחול ענין אבלות ואחר שבעת ימי חתונה מתחיל ומונה שבעת ימי אבלות ומ"מ שבעת ימי חתונה עולין לו לענין שלשים לדעתנו וכן כתבוה גדולי המפרשים וגדולי הרבנים ומגדולי המחברים פסקו שאף לל' אינן עולים כלל ונראין דבריהם מדברינו הואיל ואין אבלות ל' נוהג כלל לשבעת ימי חתונה ומותר בהן לספר ולכבס:
מי שמת לו מת וקברו ושכח או הזיד ולא נהג אבלות ופגע בו רגל או שעברו כל שבעה יש מי שאומר שנוהג אבלות לאחר שבעה או לאחר הרגל ואין הדברים נראין לי שימי מנין מתחילין משעה הראויה לחול בה אבלות הן שנהג הן שלא נהג ואין תשלומין לדבר זה ואם הוא בתוך שבעה נוהג אבלות בימים שנשארו מן השבעה ואם עבר שבעה ובא לגבול שלשים משלים שלשים למה שראוי לנהוג בהם וקיים בעצמו על מה שעבר מעוות לא יוכל לתקון ואין עוותו מכריח להיות חל אבילות בשעה שאינה ראויה לחול שהן שלשה לבכי ושבעה לאבילות ושלשים לגיהוץ ותספורת וכל שכן מי שעשה כן דרך אונס כגון שנאנס ולא יכול לנהוג אבלות כך דעתי נוטה אלא שרבים חולקים עלי ממה שראו לגדולי המפרשים שדקדקו בהפך מה שאמר כאן קיים כפיית המטה וכו' ולא אמ' קבר את מתו וכו' אלמא כל שלא קיים הן שוגג הן מזיד אין רגל מפסיקו שלא יהא חוטא נשכר ואע"פ שאנו יכולין לדקדק ממשנתנו שאמרה הקובר את מתו ולא אמרה לשון קיים אין זה כלום שלשון המשנה שנוי הוא כראוי בלא שנוי אבל בבריתא נשתנה הלשון וראוי לדקדק בו אלא שאיני רואה עקר בדברים אלו ומ"מ מי שהגידו לו שמועה קרובה בחזקת רחוקה אירע בה מעשה לידי והוריתי בה שמאחר שנהג בה אבלות יום אחד ועברו שבעה אינו צריך לחזור בה שהרי מ"מ חל עליו אותו אבלות של יום אחד כדין וכהוגן וחלקו בה עלי קצת חברים לומר שמאחר שלא נודע לו לא חל עליו האבלות אלא ליום אחד וצריך להשלים ששה אם בשעה ששמע פעם שניה היה עדין קרובה ואם נעשית רחוקה נוהג יום אחד והרבה חלקו לומר שאם היא עדין קרובה נוהג ששה ואם נעשית רחוקה אינו נוהג כלל הואיל וכבר נהג יום אחד:
מי ששמע על קרובו שמת אם שמועה קרובה היא ר"ל תוך שלשים הרי יום שמועה אצלו כיום קבורה למי שהיה שם ונוהגת שבעה ושלשים אבל אם היא שמועה רחוקה ר"ל מיום ל' ואילך אינה נוהגת לא לאבלות שבעה ולא לאבלות ל' אלא יום אחד והוא לנהוג כל דיני אבלות כיום שמועה עצמו ואפי' שמע סמוך לערב שמקצת היום ככלו ולא עוד אלא כיון שנהג אבלות שעה אחת נסתלק אבלותו וכמו שאמ' בכאן והולך כלי לבית המרחץ וכן י"א שאין צריך לכל עניני אבלות שהרי ר' חייא לא הלך לביתו ולא כפה מטותיו ולא נתעטף אלא דיו בחליצת מנעל ולי נראה שהכל לפי השעה שאם שמע שחרית הולך ועושה כל דיני אבלות ואם הוא מן המנחה ולמעלה חולץ מנעליו ודיו ואם לא היו לו מנעלים ברגלו מתעטף או עושה מעשה הניכר לאבלות ודיו ולא סוף דבר בשאר מתים אלא אפי' על אביו ועל אמו ואם שמע ביום ל' עצמו הרי היא שמועה קרובה ונוהג שבעה ושלשים וכבר נשתבשו קצת גאוני הראשוני' לומר שיום ל' עצמו נדון כשמועה רחוקה ממה שאמרו בבכורות מ"ט א' יום שלשים כיום שלפניו ופי' הטעם מפני שהלכה כדברי המיקל באבל והם מפרשים כיום שלפניו כיום שלשים ואחד וזה שבוש שיום שלפניו פירושו יום כ"ט ומה שאמר עליה טעם הלכה כדברי המיקל מפני שלענין נפל היא שנויה לומ' שאם מת ביום שלשים ללידתו הרי הוא כמת ביום כ"ט ואינו מתאבל עליו ויש מי שבא לומר כן מצד מקצת היום ככלו לומר שמאחר שעמד מקצת יום ל' שלא בידיעה נמצאת שעת שמועתו כלאחר ל' וזה טעות יתבאר הפסדו מי שמע שמועה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה וכיוצא בה בחול מונה שבעה ושלשים שאין דין מקצת היום נאמר אלא ביום שיש בו אבלות הן בתחלה הן בסוף כגון נהג אבלות יום שביעי ושלשים מקצת ככלו ויום שממנו מתחיל להתאבל אע"פ שלא התחיל עד הערב מקצתו ככלו אבל לענין שמקצת היום בלא ידיעה יחשב ככלו לא היה ולא נברא:
Meiri on Moed Katan 20a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה שלשה ימים כו' פירשו בתוספות דה"ה כו' ובד"ה כל מקום כו' איירי ביחיד מיקל נקיט הכי וכל כו' ובד"ה אייבו קיים כו' דמשמע אמו של ר' חייא ועוד כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Moed Katan 20a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' אורי ליה רבי אלעזר לרבי פדת בריה עיין נדה דף ח ע"א תוס' ד"ה ואמר ר' פדת:
גמ' אורי ליה רבי אלעזר לרבי פדת בריה עיין נדה דף ח ע"א תוס' ד"ה ואמר ר' פדת:
תוס' ד"ה שכבר כו' שאין עושין הבראה ברגל עי' לקמן דף כד ע"ב תוס' ד"ה אלא:
Gilyon HaShas on Moed Katan 20a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Moed Katan, daf 20, Amud Aleph, about 498 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 123 words
Opens “שֶׁכְּבָר נִתְעַסְּקוּ בּוֹ בָּרֶגֶל. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר:…”
- Segment 232 words
Opens “קְבָרוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּסוֹף הָרֶגֶל — מוֹנֶה…”
- Segment 36 words
Opens “מַאי לָאו — אַסֵּיפָא! לָא, אַרֵישָׁא.…”
- Segment 438 words
Opens “אֵיתִיבֵיהּ: רֶגֶל עוֹלֶה לוֹ לְמִנְיַן שְׁלֹשִׁים, כֵּיצַד?…”
- Segment 520 words
Opens “כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ…”
- Segment 626 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: קִיֵּים כְּפִיַּית הַמִּטָּה שְׁלֹשָׁה יָמִים…”
- Segment 726 words
Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: הֵן הֵן…”
- Segment 836 words
Opens “אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר…”
- Segment 919 words
Opens “רָבִינָא אִיקְּלַע לְסוּרָא דִפְרָת, אֲמַר לֵיהּ רַב…”
- Segment 1033 words
Opens “יָתֵיב רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְרַבִּי אַמֵּי…”
- Segment 1135 words
Opens “וְאֵימָא עֲצֶרֶת, דְּחַד יוֹמָא! הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ…”
- Segment 1243 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁמוּעָה קְרוֹבָה — נוֹהֶגֶת שִׁבְעָה…”
- Segment 1339 words
Opens “אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי…”
- Segment 1446 words
Opens “רַב חֲנִינָא אַתְיָא לֵיהּ שְׁמוּעָה דַאֲבוּהּ מִבֵּי…”
- Segment 1515 words
Opens “אֵיתִיבֵיהּ: בַּמָּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בַּחֲמִשָּׁה מֵתֵי…”
- Segment 1642 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: יְחִידָאָה הִיא, וְלָא סְבִירָא לַן…”
- Segment 1719 words
Opens “אִינִי? וְהָא רַב, בַּר אֲחוּהּ דְּרַבִּי חִיָּיא…”
Sages named on this page
- Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim
Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.
Source: Moed Katan 20a · Segment 8 — “…רַב הוּנָא אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…”
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Moed Katan 20a · Segment 12 — “…לְאַחַר שְׁלֹשִׁים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַחַת שְׁמוּעָה…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Moed Katan 20a · Segment 9 — “רָבִינָא אִיקְּלַע לְסוּרָא דִפְרָת, אֲמַר לֵיהּ רַב חֲבִיבָא לְרָבִינָא:…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Moed Katan 20a · Segment 13 — “…כְּרַבִּי עֲקִיבָא. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּקֵיל בְּאֵבֶל.”
Original text
שֶׁכְּבָר נִתְעַסְּקוּ בּוֹ בָּרֶגֶל. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כׇּל שֶׁהוּא מִשּׁוּם אֵבֶל — רֶגֶל מַפְסִיקוֹ. וְכׇל שֶׁהוּא מִשּׁוּם עִסְקֵי רַבִּים — אֵין רֶגֶל מַפְסִיקוֹ.
for they already occupied themselves with him when they came to console him during the Festival. The general principle with regard to the matter is as follows: Any activity that is prohibited to the mourner because it is an expression of mourning is interrupted by the Festival and remains prohibited afterward. And anything that involves the public’s occupation with the mourner, e.g., coming to the mourner to offer him comfort and condolence, is not interrupted by the Festival, for people console the mourner during the Festival as well.
קְבָרוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּסוֹף הָרֶגֶל — מוֹנֶה שִׁבְעָה אַחַר הָרֶגֶל, אַרְבָּעָה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים — רַבִּים מִתְעַסְּקִין בּוֹ, שְׁלֹשָׁה יָמִים הָאַחֲרוֹנִים — אֵין רַבִּים מִתְעַסְּקִין בּוֹ, שֶׁכְּבָר נִתְעַסְּקוּ [בּוֹ] בָּרֶגֶל, וְרֶגֶל עוֹלֶה לוֹ.
If he buries his relative three days before the end of the Festival, the mourner must count seven days of mourning after the Festival because his mourning never began. On the first four days of his mourning, the public must occupy themselves with him and come to console him. On the three last days, however, the public need not occupy themselves with him, as they already occupied themselves with him during the Festival. That is to say, they certainly came to console him during the Festival, although the period of mourning did not actually begin until afterward. And the Festival counts for him toward the thirty-day mourning period.
מַאי לָאו — אַסֵּיפָא! לָא, אַרֵישָׁא.
With regard to the statement of the baraita that the Festival counts toward the thirty-day period of mourning: What, is it not referring to the latter clause of that baraita , which speaks about a case where the burial was performed during the Festival itself? If this is the case, then a refutation of Rava’s opinion is stated explicitly, that the Festival counts toward the thirty-day mourning period, even if the deceased was buried on the Festival itself. Rava rejects this argument: No, it is referring to the first clause, which discusses a case where the burial was performed before the Festival, and since rites of mourning were observed already before the Festival, the Festival is counted toward the thirty-day period of mourning. Therefore, it is not a refutation of Rava’s halakha .
אֵיתִיבֵיהּ: רֶגֶל עוֹלֶה לוֹ לְמִנְיַן שְׁלֹשִׁים, כֵּיצַד? קְבָרוֹ בִּתְחִילַּת הָרֶגֶל — מוֹנֶה שִׁבְעָה אַחַר הָרֶגֶל, ומְלַאכְתּוֹ נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וַעֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו עוֹשִׂין בְּצִנְעָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאֵין רַבִּים מִתְעַסְּקִין בּוֹ, שֶׁכְּבָר נִתְעַסְּקוּ בּוֹ בָּרֶגֶל, וְרֶגֶל עוֹלֶה לוֹ. תְּיוּבְתָּא.
Abaye raised an objection to Rava’s opinion from another baraita , in which it was taught: A pilgrimage Festival counts toward the thirty- day period of mourning. How so? If one buried his dead relative at the beginning of a pilgrimage Festival, he must count seven days of mourning after the Festival, and during this period his work is performed by others. And his menservants and maidservants perform this work in private inside his house, and the public need not occupy themselves with him and come to console him, for they already occupied themselves with him during the Festival. And the Festival counts for him. Here it is explicitly stated that the Festival counts toward the thirty-day period of mourning, even when the deceased was buried during the Festival itself. The Gemara concludes: This is indeed a conclusive refutation of Rava’s opinion.
כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ קְבָרוֹ בָּרֶגֶל, וְכֵן אוֹרִי לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי פְּדָת בְּרֵיהּ: אֲפִילּוּ קְבָרוֹ בָּרֶגֶל.
When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: Even if one buried his dead relative during the Festival, the Festival counts toward his thirty-day period of mourning. And, similarly, Rabbi Elazar ruled for Rabbi Pedat, his son: Even if one buried his dead relative during the Festival it counts towards his thirty days.
תָּנוּ רַבָּנַן: קִיֵּים כְּפִיַּית הַמִּטָּה שְׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם הָרֶגֶל — אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹתָהּ אַחַר הָרֶגֶל, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ יוֹם אֶחָד, אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת.
§ The Sages taught the following baraita : If one fulfilled the obligation of overturning the bed for three days before the pilgrimage Festival, he is no longer required to overturn it after the Festival; this is the statement of Rabbi Eliezer. But the Rabbis say: Even if one overturned his bed for only one day, or even for only one hour, he is not required to overturn it after the Festival.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: הֵן הֵן דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, הֵן הֵן דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל. שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁלֹשָׁה יָמִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ יוֹם אֶחָד.
Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, said: This is the statement of Beit Shammai, and that is the statement of Beit Hillel. In other words, Rabbi Eliezer and the Rabbis disagreed about a matter that was the subject of an earlier dispute between Beit Shammai and Beit Hillel, for Beit Shammai say: Three days, and Beit Hillel say: Even one day.
אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לַהּ: אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וּלְרַב הוּנָא: אֲפִילּוּ יוֹם אֶחָד, אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת. רָבָא אָמַר: הֲלָכָה כְּתַנָּא דִּידַן דְּאָמַר שְׁלֹשָׁה.
Rav Huna said that Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said, and some say a different version of this line of transmission: Rabbi Yoḥanan said to Rabbi Ḥiyya bar Abba and to Rav Huna: Even one day, even one hour. The Gemara cites Rava, who said: The halakha is in accordance with the opinion of the tanna of our mishna, who said three days. Based on this, we rule that the mourning rites are not canceled after the Festival unless they were observed for at least three days before the Festival.
רָבִינָא אִיקְּלַע לְסוּרָא דִפְרָת, אֲמַר לֵיהּ רַב חֲבִיבָא לְרָבִינָא: הִלְכְתָא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אֲפִילּוּ יוֹם אֶחָד, וַאֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת.
Ravina happened to come to the city of Sura on the banks of the Euphrates River. Rav Ḥaviva said to Ravina: What is the halakha with regard to this issue? He said to him: Even one day, and even one hour.
יָתֵיב רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְרַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אַקִּילְעָא דְּרַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר, נְפַק מִילְּתָא מִבֵּינַיְיהוּ: מִנַּיִן לַאֲבֵילוּת שִׁבְעָה — דִּכְתִיב: ״וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל״, מָה חַג שִׁבְעָה — אַף אֲבֵילוּת שִׁבְעָה.
§ It was related that Rabbi Ḥiyya bar Abba, Rabbi Ami, and Rabbi Yitzḥak Nappaḥa were once sitting in the pavilion of Rabbi Yitzḥak ben Elazar and were conversing. A matter emerged from among them: From where is it derived that the rites of mourning are observed for seven days? As it is written: “And I will turn your Festivals into mourning” (Amos 8:10). Just as a Festival lasts for seven days, so too mourning lasts for seven days.
וְאֵימָא עֲצֶרֶת, דְּחַד יוֹמָא! הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה: מִנַּיִן לִשְׁמוּעָה רְחוֹקָה שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא יוֹם אֶחָד — דִּכְתִיב: ״וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל״, וְאַשְׁכְּחַן עֲצֶרֶת דְּאִיקְּרִי חַד יוֹמָא חַג.
The Gemara asks: And say that perhaps mourning is like Shavuot , which is only one day. The Gemara rejects this argument: That derivation, from the one day of Shavuot , is required for what was stated by Reish Lakish, as Reish Lakish said in the name of Rabbi Yehuda Nesia: From where is it derived that mourning in the case of distant tidings, i.e., when one hears that one of his relatives died a long time ago, applies for only one day? As it is written: “And I will turn your Festivals into mourning,” and we find with regard to Shavuot that one day is also called a Festival.
תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁמוּעָה קְרוֹבָה — נוֹהֶגֶת שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים, שְׁמוּעָה רְחוֹקָה — אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא יוֹם אֶחָד. אֵיזוֹ הִיא קְרוֹבָה וְאֵיזוֹ הִיא רְחוֹקָה? קְרוֹבָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים, רְחוֹקָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַחַת שְׁמוּעָה קְרוֹבָה וְאַחַת שְׁמוּעָה רְחוֹקָה — נוֹהֶגֶת שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים.
The Sages taught the following baraita : In the case of recent tidings of a relative’s death, mourning applies for seven- and thirty- day periods. In the case of distant tidings, it applies only for one day. What are considered recent tidings and what are considered distant tidings? Recent tidings are news that arrives within thirty days of the person’s death. Distant tidings are news that arrives after thirty days; this is the statement of Rabbi Akiva. And the Rabbis say: Both in the case of recent tidings and in the case of distant tidings, mourning applies for seven- and thirty- day periods.
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא יָחִיד מֵקֵיל וְרַבִּים מַחְמִירִין — הֲלָכָה כָּרַבִּים. חוּץ מִזּוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא מֵקֵיל וַחֲכָמִים מַחְמִירִין — הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּקֵיל בְּאֵבֶל.
Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Wherever you find an individual being lenient and the majority being stringent, the halakha is in accordance with the majority, except for this case, for even though Rabbi Akiva is lenient and the Rabbis are stringent, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. This is in keeping with the principle stated by Shmuel: The halakha follows the statement of the more lenient authority in matters relating to mourning.
רַב חֲנִינָא אַתְיָא לֵיהּ שְׁמוּעָה דַאֲבוּהּ מִבֵּי חוֹזָאֵי, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא, אֲמַר לֵיהּ: שְׁמוּעָה רְחוֹקָה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא יוֹם אֶחָד. רַב נָתָן בַּר אַמֵּי אֲתָא לֵיהּ שְׁמוּעָה דְּאִימֵּיהּ מִבֵּי חוֹזָאֵי, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לֵיהּ: הֲרֵי אָמְרוּ, שְׁמוּעָה רְחוֹקָה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד.
It was related that Rav Ḥanina received distant tidings of his father’s death from Bei Ḥozai. He came before Rav Ḥisda to ask what he should do. Rav Ḥisda said to him: In the case of distant tidings, mourning applies for only one day. It was similarly related that Rav Natan bar Ami received a report about his mother’s death from Bei Ḥozai. He came before Rava, and Rava said to him: They said that in the case of distant tidings, mourning applies for only one day.
אֵיתִיבֵיהּ: בַּמָּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בַּחֲמִשָּׁה מֵתֵי מִצְוָה, אֲבָל עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים!
Rav Natan raised an objection to Rava’s opinion based on what was taught in a baraita : In what case is this statement that mourning applies for only one day said? In the case of the other five close relatives, over whose death it is a mitzva to mourn, i.e., son, daughter, brother, sister, and spouse. But for one’s father or mother, one is required to mourn for seven and thirty days, even when the report of the parent’s death is received some time after the event.
אֲמַר לֵיהּ: יְחִידָאָה הִיא, וְלָא סְבִירָא לַן כְּווֹתֵיהּ. דְּתַנְיָא: מַעֲשֶׂה וּמֵת אָבִיו שֶׁל רַבִּי צָדוֹק בְּגִינְזַק, וְהוֹדִיעוּהוּ לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וּבָא וְשָׁאַל אֶת אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה וּזְקֵנִים שֶׁעִמּוֹ, וְאָמְרוּ: נְהוֹג שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים. וּכְשֶׁמֵּת בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אֲחִיָּיה בַּגּוֹלָה, יָשַׁב עָלָיו שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים.
Rava said to him: This is an individual opinion, and we do not hold in accordance with his opinion, as it is taught in a baraita : There was an incident and the father of Rabbi Tzadok died in the city of Ginzak, and they informed him of his father’s passing only after three years. He came and asked Elisha ben Avuya and the Elders with him what he should do. And Elisha ben Avuya said to him: Observe the rites of mourning for seven and thirty days. And when the son of Rabbi Aḥiyya died in the Diaspora, and Rabbi Aḥiyya was informed about his passing a long time afterward, he sat in mourning for seven and thirty days. Therefore, it is clear that this opinion was held only by a few individual Sages, but it was not generally accepted.
אִינִי? וְהָא רַב, בַּר אֲחוּהּ דְּרַבִּי חִיָּיא דְּהוּא בַּר אֲחָתֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא, כִּי סְלֵיק לְהָתָם אֲמַר לֵיהּ: אַבָּא קַיָּים?
The Gemara asks: Is that so, that this is Rabbi Aḥiyya’s opinion? But Rav was the son of Rabbi Ḥiyya’s brother and also the son of Rabbi Ḥiyya’s sister, for Rav’s father, Aivu, was Rabbi Ḥiyya’s paternal half brother, and Rav’s mother was Rabbi Ḥiyya’s maternal half sister. When Rav went there, Eretz Yisrael, his uncle Rabbi Ḥiyya said to him: Is your father, Aivu, still alive?