Commentary page
Eruvin 62a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerEruvin 62a
Eruvin 62a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 310 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
גמ' לא שנא חד ישראל יחידי דר עמו:
שמה דירה ויש לו רשות בחצר ונמצא ישראל המוציא לחצר מביתו שהוא מיוחד לו מוציא מרשות לרשות ורבנן גזרו שלא להוציא מרשות לרשות בלא עירוב דלמא אתי לאפוקי מרה"י לרה"ר:
הרי הוא כדיר של בהמה ואין לו כח לאסור ור"מ קאמר לה לקמן בברייתא בשמעתין ורמינן מתני' עלה ומוקמינן בדליתיה וישראל אפי' כי ליתיה אוסר אלמא דירת עכו"ם לאו שמה דירה:
אלא דכ"ע לאו שמה דירה אלא משום גזרה שמא ילמוד ישראל מעשיו של עכו"ם הטריחוהו והפסידוהו חכמים לישראל הדר עמו כדי שיקשה בעיניו ליתן שכר בכל שבת ושבת ויצא משם ובההיא גזרה פליגי ר"מ ור"א בן יעקב אי גזרינן ליה על ישראל יחיד הדר עם העכו"ם או לא:
ר"א סבר כיון דעכו"ם חשוד על שפיכות דמים לא שכיח יחידי דדייר בהדיה ומילתא דלא שכיחא לא גזור בה רבנן ור"מ סבר יחידי נמי זימנין דדייר ומש"ה אמור רבנן אין עירוב מועיל כו':
ועכו"ם לא מוגר לא יהא רוצה לשכור ויצא ישראל זה משם:
מאי טעמא לא מוגר עכו"ם:
בריאה חזקה שיתנה ישראל עמו למלאות כל המבוי כלים אם ירצה:
6 more comments on this page.
Rashi on Eruvin 62a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
חצירו של עכו"ם הרי הוא כדיר של בהמה ואם יש בתים הרבה של עכו"ם פתוחין בחצר מותר לישראל להכניס ולהוציא לשם מאחר שאין ישראל דר שם:
ועכו"ם לא מוגר וא"ת ומעיקרא דס"ד דטעמא משום דדירת עכו"ם שמה דירה מ"ט דעירוב לא מהני ושכירות מהני וי"ל דעירוב וביטול בדין הוא דלא מהני שאין העכו"ם מכיר בהן אבל יודע הוא שישראל קונה רשותו בשכירות אבל השתא דאסיקנא שהוא כדיר של בהמה ומן הדין לא בעי מידי צריך הוא לפרש מ"ט תקינו רבנן שכירות טפי מעירוב וביטול:
בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון פירש בקונטרס דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזלה אשר גזל אבל בעובד כוכבים לא כתיב הלכך כיון שעבר נהרג ואין משלם משמע מתוך פירושו דאפילו בגזל מעכו"ם חבירו לא מיחייב בהשבה ולא יתכן לומר כן לפי אותה שיטה דפרק בתרא דעכו"ם (דף עא:) דבעי למידק דמשיכה בעכו"ם קונה דאי אינה קונה אמאי נהרג אבל בהא דנהרג על שוה פרוטה לא קשיא ליה דבדין הוא שיהרג אע"ג דלא קני ביה משיכה כיון דהוי ממון חשוב אבל בפחות משוה פרוטה דלאו ממון הוא ובמשיכה נמי לא קני אמאי נהרג ואי בגוזל מעכו"ם איירי א"כ אפי' בפחות משוה פרוטה ממון חשוב הוא לגבי עכו"ם דלא מחיל על פחות משוה פרוטה ובדין הוא שיהרג אף על גב דלא קני ליה כיון דחשיב ממון לגביה כמו שוה פרוטה לישראל וכל הגזלנים דמיחייבי על הגזילה אע"ג דלא קנו ליה אבל מהא דנהרג על גזל פחות משוה פרוטה מישראל דייק שפיר כדפרשתי ומשמע ליה דאיירי בגוזל מישראל מדקתני ולא ניתן להשבון כלומר דאינו חייב להחזיר ובגוזל מעכו"ם היה חייב כיון דקפיד ולא כפ"ה דפטר בגוזל מן העכו"ם משום דלא כתיבא ביה השבה ומשום קם ליה בדרבה מיניה לא מיפטר דלא שייך גבי עכו"ם דהא נטלו לסטין כסותו בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיד.) משמע דלא קנו אלא בייאוש ומוקמינן בלסטים עכו"ם ועוד דאפילו בישראל אי הוי בעין חייב להחזיר ולא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה כדמוכח בפרק בן סורר (סנהדרין דף עב.) גבי בא במחתרת ומשני דהא דמיחייב מיתה משום דמצער לישראל כלומר שהוא חשוב ממון ביד עכו"ם דאין סברא לומר שאם ציערו בשום ענין שיתחייב מיתה ומאי לא ניתן להשבון כלומר כיון דלא קניא במשיכה א"כ כל היכא דאיתיה של ישראל הוא דאי משום דמייאש זימנין דלא מייאש ומפרש שאינו בתורת השבון כלומר אם אכלו שאינו בעין לא מיחייב ליתן דמיו אבל כל זמן שהוא בעין ודאי חייב להחזיר אבל אין לפרש אינו בתורת השבון לענין שיפטר בהשבתו ממיתה כמו ישראל ממלקות דהוי בכך ניתק לעשה דאם כן דחק בחנם להעמידה בישראל ומשום דמצערינא דלוקמה בגוזל מעכום:
מוהרקי ואבורגני פירוש מוהרקי כתיבה וחותמות כמו מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח בסוף החולץ (יבמות דף מו:) ואבורגני שלוחים ור"ח פירש מוהרקי ואבורגני כמו בניין:
Tosafot on Eruvin 62a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rav Nissim Gaon
הדר עם הנכרי בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה משכחת לה בסנהדרין בפר' ארבע מיתות תנו רבנן ז' מצות נצטוו בני נח דינים וברכת השם וע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי ואמרו אחר זה על שבע מצות בן נח נהרג ואמרו עוד אזהרה שלהן זו היא מיתתן ואמרו פחות משוה פרוטה כיון דלאו בני מחילה נינהו גזל מעליא הוא ולפיכך אם בן נח גוזל פחות משוה פרוטה נהרג ומה שאמרו ולא ניתן להישבון כלומ' אפי' השיב את הגזילה לנגזל אינו נפטר מן המיתה אלא נהרג מכל מקום שכבר חייב מיתה ובמסכ' ע"ז בפר' השוכר את הפועל אמרו ומאי לא ניתן להישבון אינו בתורת הישבון כי זה שכתו' בתורה והשיב את הגזלה ליש' נאמ' ולא לבני נח:
Rav Nissim Gaon on Eruvin 62a · Sefaria · Edition: Wien, 1847 · unknown
Rabbeinu Chananel
סוגיא דשמעתא דירת עכו"ם לא שמה דירה ובגזירה שמא ילמד ממעשיו פליגי ר"א בן יעקב סבר (כגון) [כיון] דחשיד אשפיכות דמים תרי דשכיחי דדיירי בהדי עכו"ם גזרו בהו רבנן איסור עד שיערבו חד ישראל בהדי עכו"ם דלא שכיח דדייר אי מקרי דדיירי לא גזרו ביה רבנן.
ור' מאיר זמנין דחד נמי דייר ואמור רבנן אין עירוב ולא ביטול רשות מועיל בהדי עכו"ם עד שישכיר ועכו"ם אינו משכיר לישראל ואע"ג דלא בעינן שכירות בריאה כמו מוהרקי ואבורגני כגון בנין אלא אפי' שכירות רעועה דיי לן אפילו הכי עכו"ם לא משכיר לישראל דחייש לכשפים ודכולי עלמא שכירות בפחות משוה פרוטה מן הנכרי הויא שכירות דקיי"ל בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להישבון פי' בן נח נהרג על הגזל שאזהרתן זו היא מיתתן ואם יגזול בן נח פחות משוה פרוטה נהרג עליה וישראל אין חייבין עליה שאין ישראל חייבין אלא מפרוטה ולמעלה לפיכך לא ניתן להישבון שהתורה הזהירה והשיב את הגזלה אשר גזל ואם אין גזלה אין השבה:
Rabbeinu Chananel on Eruvin 62a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון פירש רש"י ז"ל דגבי ישראל כתיב (ויקרא ה, כג) והשיב את הגזילה אבל בבן נח לא כתיב השבה, הלכך כיון שעבר נהרג ואינו משלם. נראה מתוך פירושו שהוא ז"ל מפרשה לזו דר' יוחנן בגוזל מבן נח חברו ואפ"ה אינו חייב בהשבה. ובתוספות הקשו עליו מדאתינן למידק (ע"ז עא, ב) מהא דעכו"ם קונה במשיכה, דאי אינו קונה אמאי נהרג, ואיכא למידק אמאי איצטריך לאתויי מיהא דפחות משוה פרוטה, לימא (מהתם) [מסתם] גזל דגוי נהרג עליו, ואי אמרת משיכה בגוי אינה קונה אמאי נהרג. וטעמא דמילתא משום דבגזל ממון גמור דינא הוא דיהרג ואע"פ שאינו קונה (כגון) [כיון] דגזל ממון חשוב, אבל בפחות משוה פרוטה דלאו ממון גמור הוא, אם איתא דמשיכה בגוי אינה קונה אמאי נהרג. וכיון דאתינן להכי על כרחין לאו בגוזל מן הגוי הוא, דבגוי אפילו פחות משוה פרוטה הוי להו ממון חשוב, ואפילו תמצא לומר דמשיכה [בגוי] אינה קונה דינא הוא דלימות, אלא על כרחין בגוזל מישראל משמע להו. והשתא איכא למידק, ואמאי משמע להו בישראל, דילמא בגוי ומשום דממון חשוב הוא אצלו הוא דנהרג ואפילו תמצא לומר דמשיכה בגוי אינה קונה. וי"ל משום דקאמר דאינו ניתן להשבון קא דייק לה, דבישראל דאינו ממון חשוב לא ניתן להשבון, הא בגוזל מחברו דממון חשוב הוא אצלו ניתן להשבון. ואי אמרת והא אמרינן (כתובות לו, ב) אין אדם מת ומשלם, י"ל דהני מילי בישראל אבל בגוי לא, וכן משמע בפרק הגוזל בתרא (ב"ק קיד, א) גבי נטלו לסטים את כסותו דמוקים לה בלסטים גוי ואפ"ה לא קנו אלא ביאוש.
גירסת רש"י ז"ל במוהרקי ואברגני. פירש הוא ז"ל: שהתנה למלאתו כלים וחפצים. ובערוך (ערך מהרק) פירש: בשטר וחתימת אדון, ומוהרקי כמו מוהרקיהו דהני בטפסא דמלכא מנחי (ב"מ עג, ב). והראב"ד ז"ל גריס: במוהרקי ואפרהגבני ופי' כמו שפירש בערוך מוהרקי שטר ופרהגבני חתימת אדון, וכדאמרינן בחזקת הבתים (נד, ב) מלכא אמר לא ליטול איניש ארעא אלא בשטרא.
אפילו הכי חאיש גוי לכשפים ולא מוגר וצדוקי וכותי נמי איכא למימר דחיישי נמי לכשפים. ואי נמי כיון דעיקרא דמילתא משום גוי כדאמרן לעיל, תקנו בכולן כדרך שתקנו לגוי.
ואם יש שם ישראל אחד אוסר פירש רש"י ז"ל: אם יש שם ישראל אחד דר עמהם אוסר על כל ישראל להוציא מבתי הגוים לחצר מפני שהיא כחצרו. ומשמע הא גוי לא אסר על ביתו של אותו ישראל, ועלה פריך בסמוך (בע"ב) והתנן הדר עם הנכרי בחצר הרי זה אוסר עליו, דאלמא הגוי אסר על חצרו של ישראל ואפילו אינו אלא יחיד. ומשני לא קשיא הא דאיתיה אוסר הא דליתיה אינו אוסר, ואם יש שם ישראל אחד אוסר על ביתו של גוי אע"ג דליתיה וכדי לאסור על ישראל [אחר] להוציא מביתו של גוי. ומ"מ אביתו של ישראל לא אסר כל היכא דליתיה. כן נראה שיטתו של רש"י ז"ל.
Rashba on Eruvin 62a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Ritva
גמ׳ והתני׳ חצרו ואוקימנ׳ לקמן למימר׳ דכי איתי׳ בעיר אוסר כי ליתי׳ אינו אוסר כשם שהישראל אוס׳ אע״ג דליתיה אליב׳ דר׳ מאיר ואם איתא דסבר ר׳ מאיר דדירת עובד כוכבי׳ ומזלו׳ שמיה דירה כי ליתיה נמי ליסר כיון דכעובד כוכבי׳ ומזלו׳ חשוב כו׳ וא״ת תינח עובד כוכבי׳ ומזלו׳ דחשוד על שפיכו׳ דמי׳ אבל כותי אינו חשוד על שפ״ד כדאי׳ בפ״ק דעובד כוכבי׳ ומזלו׳ דתניא מוסרין להם תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות וא״כ בחד דהוה לן למגזר שיהא אוסר כדי שלא ידור עמו וילמוד ממעשיו. י״ל דעיקר גזרה משום עובד כוכבי׳ ומזלו׳ שהיתה וכיון שכן לא רצה ר׳ אליעזר בן יעקב להחמיר בכותי טפי מעובד כוכבים ומזלות:
היו יודעין דאמר ר׳ יוחנן כו׳ פרש״י ז״ל נהרג על פחות מש״פ ולא מתקין לאויה בהשבון דבשלמא ישראל מתקין לאויה בחזרה דכתיב בהו והשיב את הגזלה אבל בבן נח לא כתיבא השבה וכיון שכן שעבר נהרג ולא משלם ע״כ. ונראה מדברי רבינו ז״ל דהא בבן נח הגוזל מחבירו מיירי דלא מחיל לה לפחו׳ מש״פ אלא דרחמנא לא כתב ביה השבה וכשגוזל מחבירו נהרג ולא משל׳ דלא כתיב ביה השבה וסוגיין דייק הכי לכאור׳ בגוזל מן העכו״מז מיירי דהא מייתי מינה ראיה דעכו״מז חשיבא ליה פחות משוה פרוטה. והקשו בתוס׳ דהא במס׳ בכורות אתי למידק דעכו״מז קונה במשיכה מהא דא״ר יוחנן בן נח נהרג פחו׳ משוה פרוט׳ דאי אינו קונה אמאי נהרג ולא דייקי׳ ממה שהם חייבין על הגזל כדאי׳ בפ׳ ד׳ מיתות. משום דהתם הוא דמוקמי׳ לה בגזל גמור שיש בו שוה פרוטה יותר דכיון דדבר חשוב גזל דין הוא שיהא נהרג דלא קנה ליה אבל בפחות מש״פ דלא חשוב ולא קפיד נגזל עליה ליכא למקטלי׳ דלהיכא דאמרת דלא קנו ליה והשתא דאתי׳ להכי ליכא למימר דהא דר׳ יוחנן בגוזל מחבירו בלחוד מיירי דהא לדידהו אפי׳ פחו׳ מש״פ חשיב להו וקפדי עלי׳ ודינו כגזל גמו׳ דאע״ג דלא קני לי׳ איכ׳ למקטלי׳ על מה שהקניט לחבירו בגזלו וא״כ הכי מוכח מיני׳ הת׳ דעכו״מז קנה במשיכ׳. אלא ע״כ סבירא להו דהכא בגזל מישראל נמי מיירי דאע״ג דלא קפיד נהרג עליה ולהכי דייקי׳ דאי אינו קונה במשיכה אמאי נהרג ומיהו איכא למידק מהכא משמע להו דבישראל מיירי עד דדייקי הכי דדילמא בעכו״מז מיירי ועל קפידתו הוא נהרג ואע״ג דלא קני במשיכה אלא ודאי נפקא להו מדקאמר ולא נתן להשבון דמשמע דלא שייך ביה השבון מפני שהוא פחות משוה פרוטה הוא. הא כשגוזל לישראל שוה פרוטה אי נמי שגזל לעכו״מז חברו שוה פרוטה נהרג ומשלם דבישראל הוא דחדשה תורה שאינו מת ומשלם ושמעי׳ מההיא דשני דברים שלא כדברי רש״י ז״ל דהא בגוזל מישראל אע״פ שנהרג משום דלא אמרו נהרג ואינו משלם אלא בגוזל מישראל פחו׳ מש״פ ומיהו להכי מתחייב מיתה על שגוזל פחו׳ מש״פ מישראל דאע״ג דישראל נגזל לא קפיד ומחיל ליה כיון דלגזלן גופיה חשיבא ליה כש״פ וקני ליה דינ׳ הוא דמחייב עלה מיתה כמו על ש״פ והיינו דמייתי׳ הכא ראיה מינה דעכו״מז חשיבא ליה פחות מש״פ.
אלא בריאה במוסרקי ואבורגני פרש״י ז״ל שהתנה עמו למלאתו כלים וחפצים. ור״ת ז״ל פי׳ וכן בעל הערוך ז״ל ששכרו ממנו בשטר וחתימת אדון ומוהרקי היינו שטר כדאמרי׳ התם מוהרקי דהני אטפסי דמלכא מנח כלומר שטר עבודתם. ואבורגני חתימת אדון. כדאמרי׳ התם אבורנגי ישראל. אפ״ה עכו״מז חייש לכשפים ולא מוגר פי׳ וצדוקי וכותי נמי אפשר דחיישי לכשפים אי נמי כיון דכל עיקרא דמילתא משום עכו״מז נתקנה תקנ׳ בכלן כדרך שתקנו בעכו״מז.
גופא חצרו של עובד׳ כוכבי׳ ומזלו׳ הרי הוא כדיר של בהמ׳ ומותר ישראל להוציא מן החצר לבתים ומן הבתים לחצר [ואם יש שם ישראל אחר אוסר. פי' שלא להוציא מן הבתים לחצר] ושלא להכניסו מן החצר לבתים מפני שהוא כחצרו של ישראל והרי יש כאן הוצאה והכנס׳ מרשו׳ שהיא מיוחד׳ לאחר לרשות שהיא מיוחדת לאחר. ודוקא ישראל אוסר בתי העכו״מז עם החצר אבל העכו״מז אינו אוסר ביתו של ישראל עם החצר דכלה חד רשות חשיב ואין דירתו בחצר כדאי לאוסרה על ביתו של ישראל והיינו דפרכי׳ עלה בסמוך דהא תנן הדר עם העכו״מז בחצר הרי זה אוסר עליו דאלמא עכו״מז אוסר על ישראל בחצר. ומשנינן דלא קשיא דמתני׳ היכא דאיתיה לעכו״מז בעיר אי נמי דליתיה בעיר ואתא ביומיה ומתני׳ בדליתיה עכומ״ז בעיר ולא אתי ביומיה ה״ג דכ״ע דירה בלא בעלים שמה דירה. פי׳ דכל היכ׳ דדירה בבעלים חשיבא דירה ה״ה דירה שלא בבעלים. אמר רב יהודה כו׳. הלכה מפורש במס׳ תעניות דמ״ד דהלכה דרשי׳ לה בפירקא ומ״ד מנהג לא דרשי׳ לה בפרקא אבל אורויי מורינן ומ״ד נהוג אורויי נמי לא מורינן ואי עבד לא מחי׳ והכא קי״ל כמ״ד הלכה דהא אביי כשמואל ס״ל כדאמרי׳ בסמוך ועוד דקי״ל משנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי. ועוד דקי״ל כדברי המיקל בעירוב.
Ritva on Eruvin 62a · Sefaria · Edition: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain
Meiri
כבר ביארנו שישראל שלא עירב עם חבריו בחצר אוסר אלא שדיו בנתינת רשות או בטול רשות ובעכו״ם צריך שישכור ושכירות זו אפי׳ בפחות משוה פרוטה וכן אין צריך קנין בשטר והודאת גזברי המלך והוא הנקרא כן מוהרקי ופרהגבני שמוהרקי הוא לשון שכירות וכמו שאמרו ביבמות [מו:] מוהרקיהו דהני בסיפטא דמלכא מנח ופרהגבני הם גבאי מס המלך שמתוך שיש לו מס על כל הבתים לא היו (מוכירים) [מוכרים] ולא אפי׳ משכירים אלא לדעת הממונה שלו ובשטר. ויש מפרשי׳ מוהרקי ופרהגבני כלומר שישכרנו לכל רצונו אף למלאתה ספסלין וקטדראות ולמדנו כאן שאין צריך לכך אלא אפי׳ השכירו לדבר מועט וכן הלכה. ובישראל אין צריך לשכור הא מ״מ אם שכר כל שכן שמועיל:
כבר ידעת ששבע מצות נצטוו בני נח ונהרגין עליהן והגזל אחת מהן ומתוך שהם קפדנים ואין דרכם לוותר שום דבר הם נהרגים על פחות משוה פרוטה ואעפ״י כן צריכים להשיבה. ואעפ״י שאמרו לא נתן להשבון פירושו שאינם בתורת השבון כלומר להפקיע מיתתם בהשבתה כמו שביארנו באחרון של ע״ז:
Meiri on Eruvin 62a · Sefaria · Edition: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain
Maharsha (Chidushei Halachot)
בא"ד והלא כך היה מעולם לכ"ע דליכא למימר כו' ונראה לר"י דבין צדוקי ובין כותי לדידיה אינן כנכרים כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל לדידיה לר"ג אבל ר"מ ודאי דאוסר כותי וכמ"ש התוספות לעיל לר"ג הוצרכו התם לעשותם נכרים גמורים לבטל רשות כו' וק"ל:
בד"ה חצירו של נכרי כו' ואם יש בתים הרבה של נכרים כו' מאחר שאין ישראל דר שם עכ"ל דלמאי דמסיק אביי דר"מ אוסר בנכרי ועשאו דירתו דירה משום שמא ילמד ממעשיו למאי נ"מ קתני ר"מ דהוי דירתו דירת בהמה וקאמרי לענין שאם יש בתים הרבה של נכרים ואין ישראל דר שם דלא שייך ביה ילמד ממעשיו דהוי דירתו דירת בהמה ומותר לישראל להכניס כו' וכן פרש"י לקמן ולא ניחא להו לפרש הכא כפרש"י הכא דהוי דירתו דירת בהמה אפילו בישראל דר שם ובדליתיה לנכרי דהך מלתא לא אסיק אדעתיה השתא עד לקמן מרומיא דמתניתין אסיפא דמלתיה דר"מ בברייתא דקתני ואם יש ישראל אחר אוסר כפרש"י לקמן ודו"ק:
בד"ה בן נח נהרג כו' ומשני הא דמחייב מיתה משום דמצער לישראל כו' עכ"ל ר"ל דמדברי המתרץ נמי דמוקמי לה בדוחקא משום צערא דישראל נמי מוכח דבגוזל מנכרי חייב בהשבה לעולם דאל"כ לוקמא בפשיטות ובגוזל מנכרי וכן מאי דמשני שאינו בתורת השבה משום דאינו בעין לא מתוקמא אלא בישראל דלא הוה ממון לגביה משא"כ בגוזל מנכרי דהוה ממון לגביה וחייב בהשבה אפילו אינו בעין ובהא ניחא דליכא לאקשויי כיון דמתוקמא דוקא באינו בעין א"כ מתוקמא נמי שפיר בנכרי ומשום דקים ליה בדרבה מיניה ולא קאמרינן דלא שייך גבי נכרי אלא בנטלו מוכסין כסותו והוא עדיין בעין אבל באינו בעין מפטר משום דקים ליה בדרבה מיניה ובההיא דבן סורר דלא מפטר אלא באיתיה בעין די"ל דפסיקא ליה לתלמודא בגוזל מנכרי אין לחלק בין ישנו בעין לאינו בעין ולא מפטר לעולם משום דקים ליה בדרבה מיניה כיון דהוה חשיב ממון לגביה ודו"ק:
Chidushei Halachot on Eruvin 62a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Eruvin, daf 62, Amud Aleph, about 310 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 128 words
Opens “גְּמָ׳ יָתֵיב אַבָּיֵי בַּר אָבִין וְרַב חִינָּנָא…”
- Segment 228 words
Opens “אֶלָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מַאי קָסָבַר?…”
- Segment 320 words
Opens “אֲמַר לְהוּ אַבָּיֵי: וְסָבַר רַבִּי מֵאִיר דִּירַת…”
- Segment 415 words
Opens “אֶלָּא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא דִּירַת גּוֹי לֹא שְׁמָהּ…”
- Segment 524 words
Opens “רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב סָבַר: כֵּיוָן דְּגוֹי…”
- Segment 624 words
Opens “וְרַבִּי מֵאִיר סָבַר: זִמְנִין דְּמִקְּרֵי וְדָיֵיר. וַאֲמַרוּ…”
- Segment 715 words
Opens “מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּסָבַר: דִּלְמָא אָתֵי…”
- Segment 820 words
Opens “אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: שְׂכִירוּת רְעוּעָה בָּעִינַן, מַאי…”
- Segment 942 words
Opens “מַאי רְעוּעָה, מַאי בְּרִיאָה? אִילֵּימָא: בְּרִיאָה —…”
- Segment 1018 words
Opens “וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…”
- Segment 1116 words
Opens “אֶלָּא: בְּרִיאָה — בְּמוּהְרְקֵי וָאבוּרְגָנֵי, רְעוּעָה —…”
- Segment 1216 words
Opens “אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: שְׂכִירוּת רְעוּעָה בָּעִינַן, מַאי…”
- Segment 1318 words
Opens “גּוּפָא: חֲצֵירוֹ שֶׁל גּוֹי הֲרֵי הוּא כְּדִיר…”
- Segment 1410 words
Opens “וְאִם יֵשׁ שָׁם יִשְׂרָאֵל אֶחָד — אוֹסֵר,…”
- Segment 1516 words
Opens “רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לְעוֹלָם אֵינוֹ…”
Sages named on this page
- Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim
A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…
Source: Eruvin 62a · Segment 2 — “אֶלָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר…”
- Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim
Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.
Source: Eruvin 62a · Segment 10 — “וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֶּן…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Eruvin 62a · Segment 1 — “גְּמָ׳ יָתֵיב אַבָּיֵי בַּר אָבִין וְרַב חִינָּנָא בַּר אָבִין,…”
Original text
גְּמָ׳ יָתֵיב אַבָּיֵי בַּר אָבִין וְרַב חִינָּנָא בַּר אָבִין, וְיָתֵיב אַבָּיֵי גַּבַּיְיהוּ, וְיָתְבִי וְקָאָמְרִי: בִּשְׁלָמָא רַבִּי מֵאִיר קָסָבַר דִּירַת גּוֹי שְׁמָהּ דִּירָה, וְלָא שְׁנָא חַד וְלָא שְׁנָא תְּרֵי.
GEMARA: Abaye bar Avin and Rav Ḥinana bar Avin were sitting, and Abaye was sitting beside them, and they sat and said: Granted, the opinion of Rabbi Meir, the author of the unattributed mishna, is clear, as he holds that the residence of a gentile is considered a significant residence. In other words, the gentile living in the courtyard is considered a resident who has a share in the courtyard. Since he cannot join in an eiruv with the Jew, he renders it prohibited for the Jew to carry from his house to the courtyard or from the courtyard to his house. Consequently, the case of one Jew living in the courtyard is no different from the case of two Jews living there. In both cases, the gentile renders it prohibited for carrying.
אֶלָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר דִּירַת גּוֹי שְׁמָהּ דִּירָה — אֲפִילּוּ חַד נָמֵי נִיתְּסַר! וְאִי לָא שְׁמָהּ דִּירָה — אֲפִילּוּ תְּרֵי נָמֵי לָא נִיתְּסַר!
But Rabbi Eliezer ben Ya’akov, what does he hold? If you say he holds that the residence of a gentile is considered a significant residence, he should prohibit carrying even when there is only one Jew living in the courtyard. And if it is not considered a significant residence, he should not prohibit carrying even when there are two Jews living there.
אֲמַר לְהוּ אַבָּיֵי: וְסָבַר רַבִּי מֵאִיר דִּירַת גּוֹי שְׁמָהּ דִּירָה? וְהָתַנְיָא: חֲצֵירוֹ שֶׁל נׇכְרִי — הֲרֵי הוּא כְּדִיר שֶׁל בְּהֵמָה.
Abaye said to them: Your basic premise is based on a faulty assumption. Does Rabbi Meir actually hold that the residence of a gentile is considered a significant residence? Wasn’t it taught in the Tosefta : The courtyard of a gentile is like the pen of an animal, i.e., just as an animal pen does not render it prohibited to carry in a courtyard, so too, the gentile’s residence in itself does not impose restrictions on a Jew.
אֶלָּא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא דִּירַת גּוֹי לֹא שְׁמָהּ דִּירָה, וְהָכָא בִּגְזֵירָה שֶׁמָּא יִלְמַד מִמַּעֲשָׂיו קָא מִיפַּלְגִי.
Rather, this explanation must be rejected, and the dispute in the mishna should be understood differently: Everyone agrees that the residence of gentile is not considered a significant residence, and here they disagree about a decree that was issued lest the Jew learn from the gentile’s ways. The disagreement is with regard to whether this decree is applicable only when there are two Jews living in the courtyard, or even when there is only one Jew living there.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב סָבַר: כֵּיוָן דְּגוֹי חָשׁוּד אַשְּׁפִיכוּת דָּמִים, תְּרֵי דִּשְׁכִיחִי דְּדָיְירִי — גְּזַרוּ בְּהוּ, חַד לָא שְׁכִיחַ — לָא גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.
The disagreement should be understood as follows: Rabbi Eliezer ben Ya’akov holds that since a gentile is suspected of bloodshed, it is unusual for a single Jew to share a courtyard with a gentile. However, it is not unusual for two or more Jews to do so, as they will protect each other. Therefore, in the case of two Jews, who commonly live together with a gentile in the same courtyard, the Sages issued a decree to the effect that the gentile renders it prohibited for them to carry. This would cause great inconvenience to Jews living with gentiles and would thereby motivate the Jews to distance themselves from gentiles. In this manner, the Sages sought to prevent the Jews from learning from the gentiles’ ways. However, in the case of one Jew, for whom it is not common to live together with a gentile in the same courtyard, the Sages did not issue a decree that the gentile renders it prohibited for him to carry, as the Sages do not issue decrees for uncommon situations.
וְרַבִּי מֵאִיר סָבַר: זִמְנִין דְּמִקְּרֵי וְדָיֵיר. וַאֲמַרוּ רַבָּנַן: אֵין עֵירוּב מוֹעִיל בִּמְקוֹם גּוֹי, וְאֵין בִּיטּוּל רְשׁוּת מוֹעִיל בִּמְקוֹם גּוֹי, עַד שֶׁיַּשְׂכִּיר. וְגוֹי לָא מוֹגַר.
On the other hand, Rabbi Meir holds that sometimes it happens that a single Jew lives together with a gentile in the same courtyard, and hence it is appropriate to issue the decree in such a case as well. Therefore, the Sages said: An eiruv is not effective in a place where a gentile is living, nor is the renunciation of rights to a courtyard in favor of the other residents effective in a place where a gentile is living. Therefore, carrying is prohibited in a courtyard in which a gentile resides, unless the gentile rents out his property to one of the Jews for the purpose of an eiruv regardless of the number of Jews living there. And as a gentile would not be willing to rent out his property for this purpose, the living conditions will become too strained, prompting the Jew to move.
מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּסָבַר: דִּלְמָא אָתֵי לְאַחְזוֹקֵי בִּרְשׁוּתוֹ, הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: שְׂכִירוּת בְּרִיאָה בָּעִינַן.
The Gemara poses a question: What is the reason that a gentile will not rent out his property for the purpose of an eiruv ? If you say it is because the gentile thinks that perhaps they will later come to take possession of his property based on this rental, this works out well according to the one who said that we require a full-fledged rental, i.e., that rental for the purpose of an eiruv must be proper and valid according to all the halakhot of renting.
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: שְׂכִירוּת רְעוּעָה בָּעִינַן, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּאִתְּמַר, רַב חִסְדָּא אָמַר: שְׂכִירוּת בְּרִיאָה. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: שְׂכִירוּת רְעוּעָה.
However, according to the one who said that we require only a flawed, symbolic rental, i.e., all that is needed is a token gesture that has the appearance of renting, what is there to say? The gentile would understand that it is not a real rental, and therefore he would not be wary of renting out his residence. As it was stated that the amora’im disputed this issue as follows: Rav Ḥisda said that we require a full-fledged rental, and Rav Sheshet said: A flawed, symbolic rental is sufficient.
מַאי רְעוּעָה, מַאי בְּרִיאָה? אִילֵּימָא: בְּרִיאָה — בִּפְרוּטָה, רְעוּעָה — פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. מִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר מִגּוֹי בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה לָא? וְהָא שָׁלַח רַבִּי יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בַּר גִּיּוֹרֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: הֲווֹ יוֹדְעִין שֶׁשּׂוֹכְרִין מִן הַגּוֹי אֲפִילּוּ בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה.
Having mentioned this dispute, the Gemara now clarifies its particulars: What is a flawed rental, and what is a full-fledged one? If you say that a full-fledged rental refers to a case where one gives another person a peruta as rent, whereas in a flawed rental he provides him with less than the value of a peruta , this poses a difficulty. Is there anyone who said that renting from a gentile for less than the value of a peruta is not valid? Didn’t Rabbi Yitzḥak, son of Rabbi Ya’akov bar Giyorei, send in the name of Rabbi Yoḥanan: You should know that one may rent from a gentile even for less than the value of a peruta ?
וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֶּן נֹחַ נֶהֱרָג עַל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, וְלֹא נִיתָּן לְהִשָּׁבוֹן.
And Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: A Noahide, i.e., a gentile who stole is executed for his crime, according to the laws applying to Noahides, even if he stole less than the value of a peruta . A Noahide is particular about his property and unwilling to waive his rights to it, even if it is of minimal value; therefore, the prohibition against stealing applies to items of any value whatsoever. And in the case of Noahides, the stolen item is not returnable, as the possibility of rectification by returning a stolen object was granted only to Jews. The principle that less than the value of a peruta is not considered money applies to Jews alone. With regard to gentiles, it has monetary value, and therefore one may rent from a gentile with this amount.
אֶלָּא: בְּרִיאָה — בְּמוּהְרְקֵי וָאבוּרְגָנֵי, רְעוּעָה — בְּלָא מוּהְרְקֵי וָאבוּרְגָנֵי. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: שְׂכִירוּת בְּרִיאָה בָּעִינַן.
Rather, the distinction between a full-fledged rental and a flawed rental should be explained as follows: A full-fledged rental refers to one that is confirmed by legal documents [ moharkei ] and guaranteed by officials [ aburganei ]; and a flawed rental means one that is not confirmed by legal documents and guaranteed by officials, an agreement that is unenforceable in court. Based on this explanation, the Gemara reiterates what was stated earlier with regard to the gentile’s concern about renting: This works out well according to the one who said that we require a full-fledged rental, as it is clear why the gentile would refuse to rent out his property.
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: שְׂכִירוּת רְעוּעָה בָּעִינַן, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֲפִילּוּ הָכִי חָשֵׁישׁ גּוֹי לִכְשָׁפִים, וְלָא מוֹגַר.
But according to the one who said that we require only a flawed rental, what is there to say in this regard? Why shouldn’t the gentile want to rent out his residence? The Gemara answers: Even so, the gentile is concerned about witchcraft, i.e., that the procedure is used to cast a spell on him, and therefore he does not rent out his residence.
גּוּפָא: חֲצֵירוֹ שֶׁל גּוֹי הֲרֵי הוּא כְּדִיר שֶׁל בְּהֵמָה, וּמוּתָּר לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא מִן חָצֵר לַבָּתִּים וּמִן בָּתִּים לֶחָצֵר.
The Gemara examines the ruling in the Tosefta cited in the previous discussion. Returning to the matter itself: The courtyard of a gentile is like the pen of an animal, and it is permitted to carry in and carry out from the courtyard to the houses and from the houses to the courtyard, as the halakhot of eiruvin do not apply to the residences of gentiles.
וְאִם יֵשׁ שָׁם יִשְׂרָאֵל אֶחָד — אוֹסֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
But if there is one Jew living there in the same courtyard as the gentile, the gentile renders it prohibited for the Jew to carry from his house to the courtyard or vice versa. The Jew may carry there only if he rents the gentile’s property for the duration of Shabbat. This is the statement of Rabbi Meir.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לְעוֹלָם אֵינוֹ אוֹסֵר עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה.
Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: Actually, the gentile does not render it prohibited for the Jew to carry unless there are two Jews living in the same courtyard who themselves would prohibit one another from carrying if there were no eiruv , and the presence of the gentile renders the eiruv ineffective.