Commentary page

Menachot 35b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Menachot 35b

Menachot 35b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 294 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

א"נ כל היכי דמיתלי במתנא כשאוחז אדם ברצועה התלויה בהן ואתו תפילין אבתריה ואינן נתקין חדתא ואידך שנתקין עתיקא ל"א אתיא אבתריה שמתפשט העור הויא חדתתא:

קשירה תמה שתהא הקשירה נאה ואם יש קשר אחר ברצועה לבד מקשר שקושרין בראש תו לא הויא קשירה יפה לשון אחר קשירה תמה רצועה שלימה ולא קשורה:

ועייליה לתפירה לגאו שלא יראה ויהא כשלימה:

מה עמא דבר וכיון דאין נוהגין כן לא תעשה:

גרדומי רצועות מה שתולה מן הרצועות לאחר שנתקשרו בראש אם נפסק מאותן שירים ונשתיירו גרדומין כשירין גרדומין היינו שירים:

שיעור תכלת מפרש בפרק התכלת (לקמן מנחות דף לח:) ושיעור אזוב מפרש בפ"ק דסוכה (דף יג.):

גרדומים (שירי) שיריהן:

מכלל דאית להו שיעורא לתליית הרצועות לבר הקשר מדמני להו שירים לגרדומין:

16 more comments on this page.

Rashi on Menachot 35b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

פוק חזי מה עמא דבר פי' בקונטרס להחמיר ור"ת מפרש להקל כי ההיא דפ"ק דעירובין (דף יד:) גבי הילמי ולחיים וכן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מה.). מ"ר:

וכמה שיעורייהו לכאורה בתפילין של ראש איירי דמר פשיט שדי להו על כתפיו לאחוריו ומר מתלית להו אבל הערוך פי' בערך צרדה דכתב בילמדנו בסוף בא אל פרעה ושיעור רצועה של יד עד אצבע צרדה ומאי צרדה אמצעי פי' היא אצבע ארוכה ועוד הביא בערוך דתניא בתוספתא איזוהי אצבע צרדה זו אצבע גדולה של ימין ובקונט' פי' דהיא אצבע הסמוכה לגודל ור"א קליר יסד כפי' הערוך בסילוק של פרשת שקלים גיא וכל עפרה בצרדה הכילו פי' משום דכתיב (ישעיהו מ׳:י״ב) וכל בשליש עפר הארץ והיינו אצבע אמצעי שהוא שלישי ובפ"ק דיומא (דף יט:) דאמרינן גבי כ"ג שמכין לפניו באצבע צרדה הדבר ידוע שא"א להשמיע קול אלא כשמכה באמצעי ולפי' זה דחזי פשוט היינו מגודל עד אמה וכפוף מאצבע עד אמה ובערוך פי' בערך כף דכפוף היינו מעיקר גודל עד ראש אצבע. כשהן דבוקות זו בזו ופשוט מראש אצבע עד ראש גודל כשהן פשוטות וי"מ עד אצבע צרדה שצריך לעשות הרצועות ארוכות ממקום הנחתן עד אצבע צרדה וכפוף היינו שכופף את אצבעו ומשער הרצועה עד שם ופשוטה היינו שמשער הרצועה ממקום הנחה עד ראש אצבע פשוטה ובתפילין של ראש משערין הרצועות שתגיע ראש האחד עד טיבורו וראש השני עד הלב ושמא שום מדרש יש וגבי תפילין של יד הוא דאמרינן בפ' שני דברכות (דף יג:) ושמתם את דברי אלה על לבבכם שתהא שימה כנגד הלב ובשימושא רבה דתפילין יש דליפשו רצועי עד דלימטי לחדא כנגד מילה מימינא ולחדא כנגד הלב משמאלא עוד יש אומר דמצות שיעור רוחב הרצועות יותר מכחטה ופחות מכשעורה ואם יותר כשר. מ"ר:

עביד כי דידן דפשיט ושדי להו על כתיפיו מלפניו. מ"ר:

ונוייהן לבר הכא מוכח דארצועות קאי ולא כמו שפירש בקונטרס במסכת שבת (דף כח:) דקאי אקציצה. מ"ר:

אלו תפילין שבראש פי' בקונטרס שכתוב עליהן רוב השם שי"ן ודלי"ת ונראה דדלי"ת ויו"ד שברצועות לאו אותיות גמורות הן ולא חשיבי מן השם של שדי מדחשיב להו לעיל ובריש פ' בתרא דמגילה (דף כו: ושם) תשמישי קדושה ולא הן עצמן קדושין ובשום דוכתא לא קרי להו כי אם קשר של תפילין עוד אמרינן בפ' במה מדליקין (שבת דף כח:) לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הילכתא אילימא כו' אלא לעורות והאמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני פירוש ופשיטא דצריך בהמה טהורה ומסיק אלא לרצועות משמע דד' ויו"ד לא חשיבי אותיות וה"ר יעקב דאורלינ"ש מסופק אם צריך לחלוץ תפילין של יד כשנכנס לבית הכסא דשמא כיון דמחופות עור לא צריך דלא אסרו אלא תפילין של ראש שכתוב שי"ן בעור ויש עוד לפרש דלכך קאמר אלו תפילין שבראש משום דנראין יותר משל יד דעל של יד אמרינן לקמן לך לאות ולא לאחרים לאות. מ"ר:

משעת הנחה ועד שעת קשירה מכאן היה מדקדק רבינו אליהו שצריך אדם לקשר תפילין בכל יום ור"ת מפרש דאין צריך ומביא ראיה מהא דאמרינן בפ"ק דחולין (דף ט. ושם) דצריך אדם שילמוד ג' דברים כתב שחיטה ומילה ורב יהודה אמר אף קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית ואידך הני שכיחן פי' וצריך ללומדן לפי שתמיד צריך להן ואי בעי למקשר קשר של תפילין בכל יום איכא דשכיחא טפי ומיהו בקונטרס פי' שם איפכא הני שכיחן קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית ואין צריכין ללמוד שמנעוריו בקי בהן וכמו שפירשתי נראה דאדרבה כתב ושחיטה שכיחי טפי מכולהו ועוד מדקדק ר"ת דהך קשירה לאו ממש היא מהא דחשיב בריש פ' בתרא דעירובין (דף צז. ושם) קשר של תפילין קשר של קיימא ואם היה צריך להתיר ולקשור בכל יום אם כן לא הוי של קיימא ומשעת הנחה עד קשירה דהכא מפרש ר"ת דהך קשירה היינו ההדוק שמהדקו ומצמצמו בראשו כמו שליא קשורה בולד דנדה (דף כו:) לאו קשורה ממש היא וכמו קשורה בו ככלב ולפירוש רבינו אליהו הוה ליה למימר משעת קשירה ועד שעת הנחה ויש ספרים שכתוב כן ומסתברא כדברי ר"ת בתפילין של ראש וכדברי רבינו אליהו בתפילין של יד דכתיב בשל יד וקשרתם לאות על ידך דמשמע דכל שעה שמניח צריך לקשירה תדע דלקמן (מנחות דף לז.) דריש ר' נתן הנחה בשמאל מדכתיב וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל היא ואם היה קושר תחילה ואח"כ היה מכניס בזרוע אם כן היכי דייק מינה דהנחה בשמאל ועוד אמרינן בפרק אין מעמידין (ע"ז לט.) מעשה באשה אחת שהיתה נישאת לחבר והיתה קושרת לו תפילין בזרועו משמע דתמיד היתה עושה כן ואפילו לספרים שכתוב בהם קומעת מכל מקום רוצה לומר שהיתה קושרת לו כעין קמיע ולפי שאין נוח לקשור ביד אחת היתה מסייעת לו תדע דלא קאמר שהיתה מסייעה לתפילין של ראש דתפילין של ראש ודאי אין צריך לקשור בכל יום דלא צוותה תורה לקשור כל שעה וקשר שלה הלכה למשה מסיני והכי גמירי דליהוי קשורין תמיד והשתא קשירה דשמעתין קשירה ממש דבשל יד מתחיל לברך חוזרני לומר דתפילין של יד נמי לא בעו קשירה בכל יום דבפרק בתרא דמקוואות (מ"ג) קחשיב קשרים דאין צריכין שיבואו בהן המים תפילין של ראש בזמן שהיא חוצה ושל זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת פירוש חוצה כמו אוצא דטבעות ידיו דתוספתא דמקואות דהקשר מיהדק שפיר בזמן שאינה עולה ויורדת דיד היינו לפי שיש קושרים ראש הרצועה באמצע זו בזו שאינה יכולה להרחיב ולעלות ולירד ויש מסבבים הרצועה שמסובבת בקשר העשוי בראשה שהרצועה נתחבר בקשר ועולה ויורדת ומדקאמר כשאינה עולה לא חייץ וא"צ להתירו בשעת טבילה ש"מ קשר של קיימא הוא. מ"ר:

Tosafot on Menachot 35b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Maharsha (Chidushei Halachot)

פרש"י בד"ה שם י"י כו' שכתוב בו רוב השם כו' ויראו ממך הס"ד כצ"ל:

תוס' בד"ה וכמה כו' משערין הרצועית שיגיעו ראש כו' יותר מבחטה ופחות מבשעורה ואם יותר כשר עכ"ל כצ"ל אבל בפחות פוסל בסמ"ק ע"ש וק"ל:

בד"ה משעת כו' קשירה דהכי מפר"ת כו' מעשה באשה אחת שנשאת לחבר והיתה קושרת לו תפילין על ידו כו' עכ"ל כך הגירסא שם וכצ"ל ולכך הוצרכו לומר ולפי שאין לקשור ביד אחת כו' דודאי דהחבר ידע לעשות הקשר אלא לפי שאין נוח כו' הוצרך לסיוע שלה תדע כו' ומה שכתבו ותפילין של ראש ודאי אין צריך לקשור כו' מלתא באנפי נפשיה הוא מהסברא ולא מן התדע הוא ודו"ק:

Chidushei Halachot on Menachot 35b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Gilyon HaShas

תוס' ד"ה אלו כו' אם צריך לחלוץ תפילין של יד עיין שבת דף סא ע"א תוס' ד"ה דלמא:

Gilyon HaShas on Menachot 35b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Ben Yehoyada

"וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הֳ' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבְּרֹאשׁ (דברים כח, י) (דברים ו, ח). נראה לי בס"ד בתפילין של ראש יש אותיות ש"ד מן שד־י שנשלם באות יו"ד של תפילין של יד אך יש בתפילין של ראש אות ש' יתורה שיש לה ד' ראשין ובה רמוז מספר שם ה' דהיינו שי"ן במלואה [360] עולה מספר ש"ס ועם מספר ו' היתר שיש בה יש שס"ו כמנין שֵׁם הֳ' [366] ולזה אמר 'כִּי שֵׁם הֳ' נִקְרָא עָלֶיךָ' אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, שיש בו שי"ן יתירה שיש לה ו' יתר. ועוד נראה לי בס"ד ידוע ששם הוי־ה נקרא 'מצפץ' בחלוף א"ת ב"ש ולכן שני שמות הוי־ה שבתחילת י"ג מידות קורין אותם המתפללים ביחיד 'מצפץ מצפץ א־ל רחום וחנון' וידוע שני שי"ן של תפלין הם כנגד שני שמות הוי־ה הוי־ה די"ג מדות הנזכר כי שם מצפץ [300] הוא גימטריא ש' וזהו שנאמר 'כִּי שֵׁם הֳ' נִקְרָא עָלֶיךָ' נִקְרָא דייקא שקריאתו היא מצפץ והם עליך בתפילין של ראש שרשום בו ב' שי"ן.

מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין (שמות לג, כג) (דברים ו, ח). נראה לי בס"ד הכוונה על אור עליון שרומז עליו הקשר של תפלין שהוא אות ד' ונרמז זה בתיבת אֲחוֹרׇי דקרי בה 'אחור יו"ד' כי אחור אות יו"ד באלפא בית"א הוא ט' שמספרה תשעה ואות ד' במספר הקדמי הוא תשעה דהיינו אם תחשוב מן אות ב' כי האלף תצרפו עם אותיות כמנפ"ץ להשלים בו מספר האלפים אם כן תתחיל לחשוב מן אות ב' באותיות בג"ד ואז יהיה אות ד' מספר תשעה.

קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה (שמות לג, כג) (דברים ו, ח). נראה לי בס"ד נרמזו ישראל באות ד' שהם משולשים בשלשה קדושות שהם כהנים לויים ישראלים שנקראים חסד דין רחמים ומספר 'חֶסֶד דִּין רַחֲמִים' [434] עולה דל"ת [434] לכן נרמזים באות דל"ת של תפלין וגם הנשים יש להם אחיזה בדל"ת זו כי הנשים נקראו 'גֶפֶן פּוֹרִיׇה' [434] דכתיב אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה (תהלים קכח, ג) עולה דל"ת ולזה אמר וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן (שיר השירים ז, ו) ארגמן כי מה שעולה מלמטה למעלה על ידי תורה ומצות נקרא בשם מן וכמו שכתב עטרת ראשי הרב מור אבי זלה"ה בשם אפיקומן שהוא 'אפיקו מן' כי הוא מצוה אחרונה של מצות אותה הלילה. ועוד נראה לי בס"ד הא דאות ד' של תפלין דומה לישראל כי אות ד' רומז למלכות שהיא ספירה רביעית בשלשה תחתונות שהיא עומדת אחר נה"י [נצח הוד יסוד] וישראל יצאו מן המלכות לכך קשר של תפילין שהוא ד' רומז לישראל. ומה שאמר 'שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת הַדָּלֶ"ת כְּלַפֵּי פְּנִים כְּדֵי שֶׁיְּהוּ לְיִשְׂרָאֵל לְפָנִים' נראה לי בס"ד פנים [180] עם הכולל ד' אותיות גימטריא קפ"ד שהוא מספר רבוע שם הוי־ה דיודי"ן שהוא חסד גמור ושם זה האיר לישראל בגאולתם ממצרים. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹקִים אֶתְכֶם (שמות יג, יט) כלומר על ידי שם פָּקֹד [184] אז יִפְקֹד אֱלֹקִים אֶתְכֶם, ולכן היתה הגאולה על ידי משה רבינו ע"ה שמספר שמו קפ"ד וקס"א [184+161 = מֹשֶׁה 345] ולכן אנחנו אומרים בסוף ברכת הלבנה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם, כי 'חַי וַקַיָּים' [184] בשני יודי"ן עולה קפ"ד וכוונתינו למשוך לו הארה של שם קפ"ד הנזכר ששם זה יאיר לישראל בגאולה האחרונה גם כן.

Ben Yehoyada on Menachot 35b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

Original text

Segment 1

וְאִי נָמֵי כֹּל הֵיכִי דְּכִי מִיתְּלֵי בֵּיהּ בְּמִתְנָא אַתְיֵיהּ אַבָּתְרֵיהּ – חַדְתָּתָא, וְאִידָּךְ – עַתִּיקָתָא.

Alternatively, in any case where if the phylacteries are hanging by the strap the compartment follows the strap, i.e., it remains attached, these phylacteries are considered new; and in the other case, where the phylacteries would fall off, they are considered old.

Segment 2

אַבָּיֵי הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, אִיפְּסִיק לֵיהּ רְצוּעָה דִּתְפִילֵּי, אֲמַר לֵיהּ: מַהוּ לְמִיקְטְרֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: ״וּקְשַׁרְתָּם״ כְּתִיב, שֶׁתְּהֵא קְשִׁירָה תַּמָּה.

§ The Gemara relates: Abaye was sitting before Rav Yosef when the strap of his phylacteries tore. Abaye said to Rav Yosef: What is the halakha as to whether one may tie the strap? Rav Yosef said to him: It is written with regard to phylacteries: “And you shall bind them [ ukshartam ] for a sign upon your arm” (Deuteronomy 6:8), which teaches that the binding must be complete [ keshira tamma ], whole and beautiful, and that would not be the case with a makeshift knot.

Segment 3

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף לְרַב אָשֵׁי: מַהוּ לְמִיתְפְּרֵיהּ וְעַיֹּילֵיהּ לִתְפִירָה לְגָאו? אֲמַר: פּוֹק חֲזִי מָה עַמָּא דָּבַר.

Rav Aḥa, son of Rav Yosef, said to Rav Ashi: What is the halakha as to whether one may sew a strap that tore and insert the stitching inside, so that it is not visible from the outside? Rav Ashi said to him: Go out and see what the people are doing. If the common custom is to do this, it is permitted.

Segment 4

אָמַר רַב פָּפָּא: גַּרְדּוּמֵּי רְצוּעוֹת כְּשֵׁירוֹת, וְלָאו מִילְּתָא הִיא, מִדְּאָמְרִי בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא: גַּרְדּוּמֵּי תְכֵלֶת וְגַרְדּוּמֵּי אֵזוֹב כְּשֵׁירִין. הָתָם הוּא דְּתַשְׁמִישֵׁי מִצְוָה נִינְהוּ, אֲבָל הָכָא דְּתַשְׁמִישֵׁי קְדוּשָּׁה נִינְהוּ – לָא.

Rav Pappa says: The remnants of straps, i.e., what remains when part of the strap has been cut off, are fit. The Gemara comments: And it is not so, as can be derived from the fact that the sons of Rabbi Ḥiyya say: The remnants of the sky - blue wool of ritual fringes, when only a small thread remains, and likewise the remnants of the hyssop, used for the sprinkling of the purification water of the red heifer, are fit. They did not include the remnants of straps of phylacteries in this halakha . The reason for this difference is that it is there that the remnants are fit, as they are mere articles used in the performance of a mitzva; but here, phylacteries are articles of sanctity, which are of greater sanctity, and therefore their remnants are not fit.

Segment 5

מִכְּלָל דְּאִית לְהוּ שִׁיעוּרָא, וְכַמָּה שִׁיעוּרַיְיהוּ? אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עַד אֶצְבַּע צְרֵדָה. רַב כָּהֲנָא מַחְוֵי כָּפוּף, רַב אָשֵׁי מַחְוֵי פָּשׁוּט.

The Gemara states: From this line of inquiry one can conclude by inference that the straps of phylacteries have a minimum requisite measure. And how much is their measure? Rami bar Ḥama says that Reish Lakish says: It is until the index finger. In explanation of this size, Rav Kahana would demonstrate a bowed measure, i.e., from the tip of the middle finger until the tip of the index finger, with the fingers spread. Rav Ashi would demonstrate a straight measure, from the tip of the thumb until the tip of the index finger, with the fingers spread.

Segment 6

רַבָּה קָטַר לְהוּ וּפָשֵׁיט וְשָׁדֵי לְהוּ, רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב קָטַר לְהוּ וּמְתַלֵּית לְהוּ, מָר בְּרֵיהּ דְּרַבְנָא עָבֵיד כְּדִידַן.

The Gemara relates: Rabba would tie the straps and release them and let them fall behind him. Rav Aḥa bar Ya’akov would tie them and plait them together like a braid. Mar, son of Rabbana, would act like we do, i.e., he would let the straps fall and hang over the front of his body.

Segment 7

אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. אָמַר רַב נַחְמָן: וְנוֹיֵיהֶן לְבַר. רַב אָשֵׁי הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּמָר זוּטְרָא, אִיתְהַפְכָא לֵיהּ רְצוּעָה דִתְפִילִּין. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר וְנוֹיֵיהֶן לְבַר? אֲמַר לֵיהּ: לָאו אַדַּעְתַּאי.

Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, says in the name of Rav: The form of the knot of phylacteries, i.e., that there must be the form of a letter dalet in the knot of the phylacteries of the head and the letter yod in the knot of the phylacteries of the arm, is a halakha transmitted to Moses from Sinai. Rav Naḥman says: And their decorative side, the black side of the knot where the shape of the letter is visible, must face outward. The Gemara relates: Rav Ashi was sitting before Mar Zutra when the strap of his phylacteries became reversed. Mar Zutra said to him: Doesn’t the Master hold in accordance with the ruling that their decorative side must face outward? Rav Ashi said to him: It did not enter my mind, i.e., I did not notice.

Segment 8

״וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ״, תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִילִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. ״וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי״, אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין.

With regard to the verse: “And all the nations of the land shall see that the name of the Lord is called upon you, and they shall be afraid of you” (Deuteronomy 28:10), it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: This is a reference to the phylacteries of the head, upon which the name of God is written, as they demonstrate to all that the name of God is called upon the Jewish people. With regard to the statement of God to Moses: “And I will remove My hand, and you will see My back” (Exodus 33:23), Rav Ḥana bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says: This teaches that the Holy One, Blessed be He, showed Moses the knot of the phylacteries of the head.

Segment 9

אָמַר רַב יְהוּדָה: קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא כְּלַפֵּי פָּנִים, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפָנִים וְלֹא לְאָחוֹר.

Rav Yehuda says: The knot of phylacteries must be above, i.e., it must rest on the head rather than on the neck, in order that the Jewish people should be above and not below. And likewise it must be placed toward the front [ panim ], i.e., not on the sides of the head, in order that the Jewish people should be in front [ lefanim ] and not behind.

Segment 10

אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר בֵּידָרֵי אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אַחָא אֲרִיכָא אָמַר רַב הוּנָא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא אָמַר שְׁמוּאֵל: תְּפִילִּין מֵאֵימָתַי מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן? מִשְּׁעַת הַנָּחָתָן. אִינִי? וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַמִּצְוֹת כּוּלָּן מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּיתָן! אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מִשְּׁעַת הַנָּחָה וְעַד שְׁעַת קְשִׁירָה.

§ Rav Shmuel bar Bideri says that Rav says, and some say that Rabbi Aḥa Arikha, i.e., Rabbi Aḥa the Tall, says that Rav Huna says, and some say that Rav Menashya says that Shmuel says: With regard to phylacteries, from when does one recite a blessing over them? From the time when one dons them on the arm and onward. The Gemara raises a difficulty: Is that so? But doesn’t Rav Yehuda say that Shmuel says: With regard to all the mitzvot, one recites a blessing over them prior to their performance? How, then, can one recite a blessing over phylacteries after donning them? Abaye and Rava both say: One recites the blessing from the time of donning the phylacteries until the time of binding them, as the binding constitutes the performance of the mitzva.

Menachot 35b

Menachot 35b

Rashi

Tosafot

Maharsha (Chidushei Halachot)

Gilyon HaShas

Ben Yehoyada

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text