Commentary page
Chullin 29b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerChullin 29b
Chullin 29b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 356 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מצוה למרק משום דם. ואני שמעתי ביומא משום ברוב עם הדרת מלך ואין לבי כך דא"כ כל עבודות נמי והרי הכתוב הקפיד בכ"ג וגירש את רוב עם:
אינה לשחיטה אין השחיטה קרויה שחיטה אלא בסופה ולקמיה מפרש למאי הלכתא:
ישנה לשחיטה הכל קרוי שחיטה:
פסולה ואפילו למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף ולא מיקרי שחיטת עובד כוכבים מיהו שחיטת ישראל נמי לא הויא והויא לה כקוץ בעלמא ואיטרפא לה:
מעשה טרפה מעשה שהיה כדי וכשיעור לטורפה בו נעשה בה ביד עובד כוכבים:
עולת העוף למעלה מחוט הסיקרא חטאת העוף למטה כדאמר בזבחים (דף סד סה.):
שהרי עשה בה [מעשה חטאת העוף] למטה במקום פסולה מעשה שהוא חשוב בחטאת העוף להכשירו בכך שמליקת חטאת העוף בסימן אחד הילכך ה"נ חשיב לפסול אע"ג דבעולה לא הוי סוף מליקה עד גמר השני:
מיחייב משום שחוטי חוץ:
11 more comments on this page.
Rashi on Chullin 29b · Sefaria
Tosafot
אם כן הוי ליה עבודה באחר הוה מצי נמי למיפרך א"כ הויא ליה שחיטה בשנים כיון דאם לא מירק פסול ואין שנים שוחטין בזבח אחד אפילו בזה אחר זה כדמוכח לקמן בשמעתין וא"ת ומאי קשיא ליה מעבודה באחר הא בפרק טרף בקלפי (יומא דף מב.) איכא מאן דסבר אפילו שחיטת פר כ"ג בזר ואפילו מאן דפסיל היינו דוקא פרו דקאתי לחובת יה"כ וקאי עליה אהרן וחוקה אבל תמיד דלא שייך לחובת יה"כ ולא קאי עליה אהרן וחוקה לא וי"ל דמ"מ פסול מדרבנן:
למה לי למרק ואע"ג דבחולין נמי בעינן כל השנים לכתחלה מ"מ כיון שיש דוחק בדבר לא היה לנו לעשות ע"י אחר:
אמר ר"ל משמיה דלוי סבא אינה לשחיטה אלא בסוף אע"ג דרבא ס"ל הכי בפ"ב דזבחים (דף ל.) אפ"ה לא חשיב ליה בהדי תלת דהלכה כר"ל לגבי רבי יוחנן בריש פרק החולץ (יבמות דף לו.) משום דהך משמיה דלוי אמרה ר"ל:
כגון ששחט סימן אחד בחוץ פי' בקונטרס בעוף קדשים וקשה לפירושו דמ״ט דמאן דפטר כיון דבמליקה בחוץ לא מחייב אלא בשחיטה והרי עשה הכשר שחיטה בחוץ ורב יוסף נמי למה ליה למינקט שהרי עשה בה מעשה חטאת העוף הוה ליה למימר משום דהכשר שחיטת העוף בסימן אחד ועוד דנקט רב יוסף דאחד בחוץ ואחד בפנים נמי פסולה משמע הא שניהם בפנים כשרה ואי בעוף הא אין הכשרו אלא במליקה וחייב ה״ל למינקט ולא פסולה ונראה לפרש דאיירי בבהמה ופסולה דנקט רב יוסף לאו דוקא דחייב נמי לכולי עלמא דאי חיובא ליכא א״כ לוקי פלוגתייהו בסימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים ופליגי בחיובא ואמאי מוקי לה במיעוט סימנין בחוץ וגמרו בפנים וא״ת ובסוף פרקין (חולין דף מ:) גבי הא דתניא השוחט חטאת בשבת בחוץ לעבודת כוכבים חייב ג' חטאות ומוקי לה בחטאת העוף שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא דאתו כולהו בהדי הדדי ולהכי נקט חטאת ולא נקט זבח שבשאר זבח מכי שחט סימן אחד לעבודת כוכבים אסרה ותו לא מחייב משום שחוטי חוץ והשתא אכתי כיון דבבהמה נמי מיחייב בסימן אחד משום שחוטי חוץ לשמעינן זבח ובחצי קנה פגום ואע״ג דסימן אחד לא מיחייב משום שבת שלא תקן כלום מה בכך מ״מ כשיגמור סימן שני מיהא ליחייב משום שבת ויש לומר דהא דמחייב בסימן אחד הכא היינו משום דגמר השני בפנים אבל התם דאיירי בשוחט לעבודת כוכבים מכיון דנאסרה בסימן ראשון לא חשיב סימן שני אלא כמחתך בעפר והוי כמו נתקלקלה בשחיטה דאמר בסמוך דאגלאי מילתא למפרע דלאו שחיטה היא כלל גבי פרה לכך נקט עוף דהכשרו בסימן אחד וכן פירש לקמן בקונטרס:
אירע פסול בשחיטתה פ"ה כגון נתנבלה ור"ת מפרש פסול של מלאכה אחרת דומיא דהזאה דאי אמרת בשחיטה נמי יש חילוק במלאכה בין קודם פסולה בין לאחר פסולה א"כ לפלוג בשחיטה עצמה ואמאי נקט הזאה ואע"ג דאיירי בפסול מלאכה מ"מ קאמר שפיר בסמוך שאני נתקלקלה בשחיטה דאגלאי מילתא למפרע דלאו שחיטה היא כלל דכיון דנתקלקלה א"כ לא נעשה עדיין כלום לשם פרה בכשרות אבל אירע פסול בהזאתה אין לחוש דכבר נעשית השחיטה בכשרות:
תרי גברי בחד זיבחא קאמרת תימה הא ע"כ שלא יהיו ב' שוחטין זבח אחד היינו לכתחלה אבל בדיעבד כשר כמו אחד שוחט ב' זבחים דמוקי לעיל מתניתין דשוחט ב' ראשים כאחד שחיטתו כשרה בקדשים וא"כ אכתי לפלוג בהכשר דפרה וי"ל דכיון דלכתחלה אסור מילתא דלא שכיחא היא אע"ג דפריך לפלוג בב' סודרים הא שכיחא טפי:
Tosafot on Chullin 29b · Sefaria
Rashba
הויא לה עבודה ותנן כל עבודת יום הכפורים אינה כשרה אלא בו איכא למידק והא שחיטה לאו עבודה היא, דמקבלה ואילך מצות כהונה, ולמד על השחיטה שהיא כשרה בזר. יש לומר דאתי כמאן דאמר פרו של כהן גדול ביום הכפורים בזר פסולה, ופלוגתא דרב ושמואל היא (יומא מב, א) חד אמר פרו פסולה פרה אדומה כשרה וחד אמר פרה פסולה פרו כשרה, ואתיא מתניתין דהכא לאשמועינן דאין לך קרבן דאינו כשר ברוב שנים ואפילו פרו ופרה. ואי נמי למאן דאמר פרו פסולה לא דוקא פרו אלא כל הקרבנות דגמרינן מיניה, ולא נקט התם פרו אלא משום דקרא כתיב ביה, וכן דעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל.
שהרי עשה בה מעשה חטאת למטה ולא שייך הכא למימר שהרי עשה מעשה טרפה למטה, שהרי המליקה על ידי הכשר למליקה נעשית, והילכך אם לא מלק למטה אלא מיעוטא של וושט, כולי עלמא אינה פסולה, שהרי אינו מעשה בעלמא.
לא נחלקו אלא כגון ששחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים יש מי שפירשה בעולת העוף דסלקינן מינה, והא דקנט שחט ולא נקט מלק, לפי שאינו חייב מחמת שחוטי חוץ במליקה אלא בשחיטה דמרבינן ליה מאו אשר ישחט וכמו שכתב רש"י ז"ל. וקשיא לי דאם כן לכולא עלמא ליחייב, חדא, שהרי נעשה בה מעשה שחיטת חולין בחוץ, וכיון דהוה מעשה המכשיר בעלמא ליחייב, ואפילו תמצא לומר דמחולין לקדשים לא גמרינן, מכל מקום הרי נעשה בה מעשה חטאת העוף בחוץ שאם שחט סימן אחד בחטאת העוף בחוץ חייב, ועוד אי בעולת העוף מאי טעמא פליג בהא רבא ארב יוסף דאמר בסמוך אפילו שחט סימן אחד בחוץ חייב, אלא נראה לפרש דהכא בבהמה קא מייר, דאי בעולת העוף כולי עלמא מודו בה כמו שאמרנו. אלא בשוחט סימן אחד בבהמה בחוץ בהא פליגי רבה ורב יוסף דרבה סבר לא ילפינן בהמה מעוף ורב יוסף סבר ילפינן בהמה מעוף.
לא נחלקו אלא כגון ששחט מיעוט סימן בחוץ וגמרו בפנים דלא בעי מעשה גמור. והוא הדין במולק בעולת העוף מיעוט סימנין למטה וגמרה למליקה למעלה.
כיצד אירע בה פסול בשחיטתה פירש רש"י ז"ל כגון שנתנבלה בשחיטה ולישנא דרבה מסייע ליה דאמר רבה נתקלקלה בשחיטתה קאמרת, שאני התם דאיגלי מילתא למפרע דלא שחיטה ההיא כלל. והאי לישנא ודאי לכאורה בשאירע פסול בגופה של שחיטה ממש משמע. ומיהו אינו מחוור, חדא, דהא משמע לכאורה דאפוסלין במלאכה קאי, וכגון שחתך דלעת עם שחיטתה מדקתני ופוסלין אותה במלאכה כיצד, וסתמא היא כיצד אפוסלים אותה במלאכה דסמיך ליה קאי, ועוד דאם איתא דדוקא בשאירע פסול בשחיטתה ממש הא שנעשה מלאכה לא, למאן דאמר ישנה לשחיטתה מתחלתה ועד סוף ליפלוג וליתני בדידה במה דברים אמורים בשנתנבלה אבל עשה מלאכה עמה לא, אלא מחוורתא דאפסול מלאכה קאי, ורבה הכי קאמר, אירע בה פסול בשעת שחיטה קאמרת שאני התם דאיגלי מילתא למפרע דלאו שחיטת פרה היא כלל.
אירע בה פסול בשחיטה בין קודם פסול בין פסול וכו' גירסא (דוקא) [דווקני] לא גריס בין קודם בין אחר, דבשחיטה, מאי קודם שייך, דהא אינה [מטמאה] פרה אלא משחיטה ואילך, ומשנה היא במסכת פרה (פ"ד מ"ד) ובנוסחאות מדוקדקות אינו.
אינה מטמאה בגדים פירש רש"י ז"ל אם נגע בפשוטי כלי עץ שלא טמאוהו משום נבלה אף משום פרה לא טמאוהו, ולא היה צריך רבינו ז"ל לומר בפשוטי כלי עץ, דנבלה אינה מטמאה בגדים במגע ואין טומאת בגדים בנבלה אלא במשא, וכדתנן בפרק קמא דמסכת כלים (מ"ב) למעלה מהם נבלה וכו' עד מטמאין את האדם במשא ולטמא בגדים וחסורי בגדים במגע, כלומר נחסרו בגדים מטומאת מגע אבל לא נחסרו ממשא.
Rashba on Chullin 29b · Sefaria
Meiri
גוי שהתחיל לשחוט ובא ישראל וגמר כל שנעשה בידי גוי מעשה שלו נעשה בו כן מאליו טרפה פסול כגון ששחט רוב קנה או משהו בושט (אבל כל שלא נעשה בו כן מאליו טרפה פסול כגון ששחט רוב קנה או משהו בושט) אבל כל שלא נעשה בו כן בידי גוי כגון חצי קנה מותר:
כבר ביארנו בפרק ראשון על עולת העוף שמליקתה למעלה מן הסיקרא בקרן דרומית מזרחית ושהוא צריך בה למליקת שני סימנין מעתה מלק בה סימן אחד למטה אע"פ שמלק בה סימן שני למעלה פסולה שהרי עשה בה שלא במקומה מעשה שכיוצא בו מכשיר בחטאת העוף וכן אם מלק בה סימן אחד בפנים וסימן אחד בחוץ ולא עוד אלא אף אם מלק מיעוט סימנין בחוץ וגמרן בפנים וכן אם שחט באיזה קרבן מיעוט סימנין בחוץ וגמרן בפנים או מיעוטן במקום שאינו ראוי ורובן נגמרו במקום הראוי פסולה שישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אבל המולק בעוף כל הראוי למלוק בחוץ פטור כגון שנים בעולה ואחד בחטאת פטור אבל אם שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב על השחיטה ועל ההעלאה שהשחיטה בחוץ כשרה והרי היא כמליקה בפנים ודברים אלו יש חולקים בקצת דינין שבהם ומהם הוא שיש אומרים שאין שום מליקה פוסלת בחוץ וכמו שאמרו מלק סימן אחד למטה וכו' ועליה אמר מיד לא נחלקו אלא דשחט סימן אחד בחוץ והשוחטו בחוץ חייב מרבויא דאשר ישחט וכן לפי מה שהתבאר בזבחים וכן מה שפסקנו ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף יש חולקים לפסוק אינה לשחיטה אלא בסוף ואע"ג דריש לקיש ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן הכא ריש לקיש משום לוי סבא אמרה ומחלקת אחרת היא וכן כתבוה בהלכות גדולות ואין נראה כן:
כל העסוקים בפרה באחת מכל עבודותיה הן בהשלכת עץ ארז ואזוב לתוך השריפה הן בשחיטה הן בשריפה הן בכל העבודות שבה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים שעליהן או בגדים אחרים או כלים שנגעו בהם בשעה שהם מתעסקים בה בשעת שחיטה או בשעת שריפה או בשעת איזו עבודה אבל אחר שפירש אע"פ שלא טבל אינו מטמא בגדים וכלים אם נוגעים בו שאינו אלא ולד טומאה ואין כלים מקבלים טומאה ממנו ופרה עצמה אינה מטמאה כל הנוגעים בה אלא המתעסק לבד אף המתעסק אינו טמא אלא בשנעשית פרה כהלכתה אבל אם נפסלה אין המתעסק טמא ולא כל הפיסולין שוין בדבר זה אלא אירע פסול בהזאתה ר"ל בהזאה שהיה מזה מדמה שבע פעמים כנגד פתחו של היכל ואירע בה פסול באותה שעה כגון שנטמא הדם או נשפך המתעסק בה קודם פיסולה מטמאה בגדים שמאחר שנשחטה בהכשר מתעסק בפרה הוא קרוי לאחר פיסולה אינה מטמאה בגדים אבל אם אירע פסול בשחיטתה כגון שנתנבלה אין המתעסק בה טמא אפי' התעסק ושחט סימן אחד קודם הפסול שהרי מ"מ הואיל ונתקלקלה בשחיטה הוברר הדבר שאינה שחיטה כלל ואין זה מעשה פרה ליטמא בה משום מתעסק בפרה כל זמן שיזהר הוא מטומאת נבלה כגון ששרפה או נתעסק באחת מעבודותיה בלא נגיעת יד אלא בפשוטי כלי עץ וכיוצא בהם הא אם לא נפסלה מטמאה בגדים אף אותם שהיו על המתעסק בתחלת שחיטה אע"פ שאינן עליו בסוף שחיטה כגון ששנה בבגדים בין תחלת שחיטה לסוף שחיטה מפני שישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף כל העוסקים בפרה שעשו מלאכה אחרת בעוד שהם מתעסקים בה משעת שחיטה עד שתעשה אפר פסולה שנאמר ושחט אותה לפניו כלומר שיהו עיניו נשואות בה מכל וכל ולא יתן עיניו כלל במלאכה אחרת וכשם שביארנו בשאר קדשים שאם שחטו שנים בזבח אחד נפסל אף בפרה הדין כן:
Meiri on Chullin 29b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה כגון ששחט סימן וכו' והרי עשה הכשר שחיטה כו' ונראה לפרש דאיירי בבהמה כו' עכ"ל פי' כיון דמריבויא דאשר ישחט מרבינן עוף קדשים בחוץ בין חטאת עוף ובין עולת עוף מסתמא כהכשר שחיטת העוף בחולין מרבינן ליה דהיינו בסימן א' ולא ה"ל למינקט מעשה חטאת העוף אבל בדאיירי בבהמה ניחא דהכשר שחיטת בהמה בחולין בב' סימנין הוא ולא הוה מצי למימר נמי סתם דעשה בו מעשה שחיטת העוף בחוץ דאין זה מעשה הכשר אלא מעשה פסול אלא דקאמר התם דעשה בבהמה בחוץ מעשה הכשר מליקת חטאת בעוף בפנים שהוא סימן אחד מיהו בהך דס"פ בההיא דשלשה חטאות שכתבו דמשום הכי לא נקט זבח דלא מיחייב בבהמה אשחיטת חוץ בסימן אחד אלא כדגמר גם שחיטת השני אכתי תקשי לן אמאי לא נקט נמי עולת עוף דלפי סברת התוספות שכתבו דמשום דעשה בו הכשר שחיטה בחולין הוא חייב בשחיטת חוץ בסימן אחד אף אם לא גמר שחיטת השני ויש ליישב פירוש התוס' דהכא ללישנא קמא שפרש"י שם דלא קשיא לן למינקט עולה כמו שמפרש ודו"ק:
Chidushei Halachot on Chullin 29b · Sefaria
Maharam
ד"ה כגון ששחט סימן אחד בחוץ וכו' ונראה לפרש דאיירי בבהמה ופסולה דנקיט וכו'. ר"ל אע"ג דהשתא א"ש דיוקא הא שניהם בפנים כשרה כיון דבבהמה איירי אפ"ה פסולה דנקיט רב יוסף לאו דוקא וכו' דאי חיובא ליכא וכו':
בא"ד [וא"ת] ובסוף פרקין [וכו'] והשתא אכתי כיון דבבהמה נמי מיחייב בסימן אחד וכו'. מקשין לרש"י נמי תקשה אמאי נקט חטאת העוף ולא נקט עולת העוף או קרבן העוף סתמא ובחצי קנה פגום כיון דאפי' עולת העוף מיחייב בשחוטי חוץ בסימן אחד ונ"ל דלפרש"י א"ש משום דלא מחייב בעולת העוף בסימן אחד אלא משום שהרי עשה בה מעשה חטאת העוף בחוץ לכך נקט חטאת העוף גופיה ואתא למעוטי קרבן בהמה דלא אשכחן בה קרבן שהכשירו בסימן אחד אבל השתא דאפילו בבהמה מחייב בסימן אחד משום שחוטי חוץ א"כ לינקוט זבח סתם וק"ל:
Maharam on Chullin 29b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Chullin, daf 29, Amud Bet, about 356 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 115 words
Opens “אִם כֵּן הָוְיָא לֵיהּ עֲבוֹדָה בְּאַחֵר, וְתַנְיָא:…”
- Segment 230 words
Opens “הָכִי קָאָמַר: יָכוֹל יְהֵא פָּסוּל מִדְּרַבָּנַן, דְּסָלְקָא…”
- Segment 320 words
Opens “אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם לֵוִי…”
- Segment 422 words
Opens “אָמַר רָבָא: הַכֹּל מוֹדִים, הֵיכָא דְּשָׁחַט סִימָן…”
- Segment 520 words
Opens “בְּעוֹלַת הָעוֹף נָמֵי, הֵיכָא דְּמָלַק סִימָן אֶחָד…”
- Segment 629 words
Opens “לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט סִימָן אֶחָד…”
- Segment 730 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר שִׁימִי: מָר לָא…”
- Segment 828 words
Opens “לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט מִיעוּט סִימָנִין…”
- Segment 916 words
Opens “מֵתִיב רַבִּי זֵירָא: כׇּל הָעֲסוּקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה…”
- Segment 1026 words
Opens “אֵירַע בָּהּ פְּסוּל בִּשְׁחִיטָתָהּ, בֵּין קוֹדֶם פְּסוּלָהּ…”
- Segment 1125 words
Opens “וְאִי אָמְרַתְּ יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף,…”
- Segment 1214 words
Opens “אָמַר רָבָא: נִתְקַלְקְלָה שְׁחִיטָה קָאָמְרַתְּ? שָׁאנֵי הָתָם,…”
- Segment 1328 words
Opens “אָמַר רָבָא: אִי קַשְׁיָא לִי הָא קַשְׁיָא…”
- Segment 1428 words
Opens “אָמַר רַב יוֹסֵף: תְּרֵי גַּבְרֵי בְּחַד זִיבְחָא…”
- Segment 155 words
Opens “וְאָמַר רַב כָּהֲנָא: ״תִּזְבָּחֵהוּ״ כְּתִיב.…”
- Segment 1620 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לָאו אִתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר…”
Sages named on this page
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Chullin 29b · Segment 7 — “…אָמַר הָכִי, וּמַנּוּ רַב יוֹסֵף? הֵיכָא דְּשָׁחַט סִימָן אֶחָד…”
- Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim
Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.
Source: Chullin 29b · Segment 15 — “וְאָמַר רַב כָּהֲנָא: ״תִּזְבָּחֵהוּ״ כְּתִיב.”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Chullin 29b · Segment 16 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לָאו אִתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבָּה בַּר…”
Original text
אִם כֵּן הָוְיָא לֵיהּ עֲבוֹדָה בְּאַחֵר, וְתַנְיָא: כׇּל עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינָן כְּשֵׁרוֹת אֶלָּא בּוֹ.
How could that possibility enter one’s mind? If that is so, the completion of that slaughter is a Temple service performed by another on Yom Kippur. And it is taught in a baraita : The entire Yom Kippur Temple service is valid only if performed by the High Priest.
הָכִי קָאָמַר: יָכוֹל יְהֵא פָּסוּל מִדְּרַבָּנַן, דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא אִיכָּא פָּסוּל מִדְּרַבָּנַן, לְכָךְ שָׁנִינוּ: ״רוֹב אֶחָד בְּעוֹף וְרוֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה״, וּמֵאַחַר דַּאֲפִילּוּ פְּסוּלָא דְּרַבָּנַן לֵיכָּא, לְמָה לִי לְמָרֵק? מִצְוָה לְמָרֵק.
The Gemara answers that this is what Rabbi Shimon ben Lakish is saying: One might have thought that if the slaughter was not completed by the other priest it would be not valid by rabbinic law, as it might enter your mind to say that there is an invalidation by rabbinic law. Therefore, we learned in the mishna: The majority of one siman in a bird or the majority of two simanim in an animal. The Gemara asks: And since there is not even an invalidation by rabbinic law, why do I need the other priest to complete the cutting of the simanim ? The Gemara answers: There is a mitzva to complete the slaughter ab initio to facilitate the free flow of the blood.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם לֵוִי סָבָא: אֵינָהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא בַּסּוֹף, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף.
§ Rabbi Shimon ben Lakish says in the name of Levi the Elder: Halakhic slaughter is accomplished only at its conclusion. And Rabbi Yoḥanan says: Halakhic slaughter is accomplished from the beginning to the end of the act.
אָמַר רָבָא: הַכֹּל מוֹדִים, הֵיכָא דְּשָׁחַט סִימָן אֶחָד גּוֹי, וְסִימָן אֶחָד יִשְׂרָאֵל – שֶׁהִיא פְּסוּלָה, שֶׁהֲרֵי נַעֲשֶׂה בָּהּ מַעֲשֵׂה טְרֵפָה בְּיַד גּוֹי.
Rava said in establishing the parameters of the dispute between Rabbi Shimon ben Lakish and Rabbi Yoḥanan: Everyone concedes in a case where a gentile slaughtered, i.e., cut, one siman and a Jew slaughtered one siman , that the slaughter is not valid even if slaughter is accomplished only at its conclusion, as an action rendering the animal a tereifa was performed at the hand of a gentile. Since slaughter by a gentile is not valid, the gentile renders the animal a tereifa .
בְּעוֹלַת הָעוֹף נָמֵי, הֵיכָא דְּמָלַק סִימָן אֶחָד לְמַטָּה וְסִימָן אֶחָד לְמַעְלָה – פְּסוּלָה, שֶׁהֲרֵי עָשָׂה בָּהּ מַעֲשֵׂה חַטַּאת הָעוֹף לְמַטָּה.
In the case of a bird burnt offering as well, where one siman was pinched by a priest below the red line marking half the height of the altar, in accordance with the procedure of the sin offering, and one siman was pinched above the red line, in accordance with the procedure of the burnt offering, the pinching is not valid, as the priest performed an action appropriate for a bird sin offering below the red line, disqualifying it from being sacrificed as a burnt offering.
לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט סִימָן אֶחָד בַּחוּץ וְסִימָן אֶחָד בִּפְנִים, לְמַאן דְּאָמַר יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף – מִיחַיַּיב, לְמַאן דְּאָמַר אֵינָהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא בַּסּוֹף – לָא מִיחַיַּיב.
Rabbi Shimon ben Lakish and Rabbi Yoḥanan disagree only in a case where an individual cut one siman outside the Temple courtyard and one siman inside the Temple courtyard. According to the one who says: Halakhic slaughter is accomplished from the beginning to the end of the act, i.e., Rabbi Yoḥanan, one who begins the slaughter outside the Temple courtyard is liable for slaughter of a sacrificial animal outside the courtyard. According to the one who says: Halakhic slaughter is accomplished only at its conclusion, i.e., Rabbi Shimon ben Lakish, one who does so is not liable, as the conclusion of the slaughter, which is the determining factor, is performed inside the Temple courtyard.
אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר שִׁימִי: מָר לָא אָמַר הָכִי, וּמַנּוּ רַב יוֹסֵף? הֵיכָא דְּשָׁחַט סִימָן אֶחָד בַּחוּץ וְסִימָן אֶחָד בִּפְנִים – נָמֵי פָּסוּל, שֶׁהֲרֵי עָשָׂה בָּהּ מַעֲשֵׂה חַטַּאת הָעוֹף בַּחוּץ.
Rabba bar Shimi said to Rava: The Master did not say that this was the crux of the dispute between Rabbi Yoḥanan and Rabbi Shimon ben Lakish. And who is the Master? It is Rav Yosef, who says that in a case where one cut one siman outside the Temple courtyard and one siman inside the Temple courtyard, all agree that the slaughter is not valid and the priest is liable to receive punishment, because he performed an action appropriate for a bird sin offering outside the Temple courtyard.
לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט מִיעוּט סִימָנִין בַּחוּץ וּגְמָרוֹ בִּפְנִים, לְמַאן דְּאָמַר יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף – מִיחַיַּיב, לְמַאן דְּאָמַר אֵינָהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא בַּסּוֹף – לָא מִיחַיַּיב.
They disagree only in a case where one slaughtered the minority of each of the simanim outside the Temple courtyard and completed the slaughter inside the Temple courtyard. According to the one who says: Halakhic slaughter is accomplished from the beginning to the end of the act, i.e., Rabbi Yoḥanan, one who begins the slaughter outside the Temple courtyard is liable for slaughter of a sacrificial animal outside the courtyard. According to the one who says: Halakhic slaughter is accomplished only at its conclusion, i.e., Rabbi Shimon ben Lakish, one who does so is not liable, as he concludes the slaughter in an appropriate place.
מֵתִיב רַבִּי זֵירָא: כׇּל הָעֲסוּקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף – מְטַמְּאִין בְּגָדִים, וּפוֹסְלִין אוֹתָהּ בִּמְלָאכָה אַחֶרֶת.
Rabbi Zeira raises an objection from a mishna ( Para 4:4): Anyone who is engaged in any part of the rite of the red heifer continuously from beginning to end transmits ritual impurity to the garments that he is wearing. And they disqualify the red heifer for use in the rite if they perform any other labor while engaged in any part of the rite of the red heifer.
אֵירַע בָּהּ פְּסוּל בִּשְׁחִיטָתָהּ, בֵּין קוֹדֶם פְּסוּלָהּ בֵּין לְאַחַר פְּסוּלָהּ – אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים; בְּהַזָּאָתָהּ: קוֹדֶם פְּסוּלָהּ – מְטַמְּאָה בְּגָדִים, לְאַחַר פְּסוּלָהּ – אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים.
If a disqualification befell the heifer during its slaughter, with regard to all those engaged in the rite of the red heifer, whether they engaged in the rite before the heifer was disqualified or after the heifer was disqualified, the heifer does not render garments that they are wearing impure. Since its slaughter was not valid it is disqualified from being used as a red heifer and therefore does not impart impurity. If it became disqualified at the time of sprinkling the blood of the heifer toward the opening of the Temple, with regard to those who engaged in the rite of the red heifer before it was disqualified, the heifer renders the garments that they are wearing impure. By contrast, with regard to those who handled the animal after it was disqualified, the heifer does not render the garments that they are wearing impure.
וְאִי אָמְרַתְּ יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, לִפְלוֹג נָמֵי בִּשְׁחִיטָתָהּ: אֵירַע בָּהּ פְּסוּל בִּשְׁחִיטָה – קוֹדֶם פְּסוּלָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים, לְאַחַר פְּסוּלָהּ – אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים!
Rabbi Zeira elaborates: And if you say that halakhic slaughter is accomplished from the beginning to the end of the act, let the mishna also distinguish between disqualification at the beginning and at the end of the slaughter: If it became disqualified during slaughter, with regard to one who engaged in any part of the rite before it became disqualified, the heifer renders garments that he is wearing impure, and with regard to one who engaged in any part of the rite after it became disqualified, the heifer does not render the garments that he is wearing impure.
אָמַר רָבָא: נִתְקַלְקְלָה שְׁחִיטָה קָאָמְרַתְּ? שָׁאנֵי הָתָם, דְּאִגַּלַּאי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּלָאו שְׁחִיטָה הִיא כְּלָל.
Rava said: Are you saying that the discussion concerns a case where the slaughter was invalidated? There it is different, because the matter was revealed retroactively, i.e., it was revealed that it was not a valid slaughter at all. Since at no stage of the slaughter was it valid, the heifer does not render the garments impure at all.
אָמַר רָבָא: אִי קַשְׁיָא לִי הָא קַשְׁיָא לִי, לְמַאן דְּאָמַר אֵינָהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא בַּסּוֹף, לִפְלוֹג בְּהֶכְשֵׁרַהּ דְּפָרָה, כְּגוֹן דְּשַׁחְטוּהָ בִּתְרֵי גַּבְרֵי, דְּגַבְרָא קַמָּא לָא מְטַמְּאָה, וְגַבְרָא בָּתְרָא מְטַמְּאָה!
Rava said: If any aspect of that mishna is difficult for me it is this that is difficult for me: According to the one who says: Halakhic slaughter is accomplished only at its conclusion, let the mishna distinguish between two individuals in the preparation of a fit red heifer, even when the heifer was not disqualified. Let the mishna teach a case where they slaughtered it with two men, as the heifer does not render the first man who slaughters impure, as the slaughter did not yet begin, and the heifer renders the latter man impure.
אָמַר רַב יוֹסֵף: תְּרֵי גַּבְרֵי בְּחַד זִיבְחָא קָאָמְרַתְּ? בַּר מִינֵּיהּ דְּהָהוּא דִּתְנֵינָא: ״תִּזְבַּח״ – שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנַיִם שׁוֹחֲטִין זֶבַח אֶחָד, ״תִּזְבָּחֻהוּ״ – שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד שׁוֹחֵט שְׁנֵי זְבָחִים.
Rav Yosef said: Are you saying that the discussion concerns a case of two men slaughtering one offering? Raise difficulties except for that, as we learn in a baraita with regard to the verse: “And when you sacrifice a peace offering to the Lord, you shall sacrifice it [ tizbaḥuhu ] that you may be accepted” (Leviticus 19:5), that the term “ tizbaḥuhu ” can be divided into two terms: You shall sacrifice [ tizbaḥ ] and it [ hu ]. From the term “You shall sacrifice [ tizbaḥ ],” it is derived that there will not be two people slaughtering one offering. From the full term “You shall offer it [ tizbaḥuhu ],” it is derived that one person may not slaughter two offerings simultaneously.
וְאָמַר רַב כָּהֲנָא: ״תִּזְבָּחֵהוּ״ כְּתִיב.
And Rav Kahana said, to explain the derivation of the first halakha in the baraita : Although the term “ tizbaḥuhu ” is vocalized in the plural, leading to the conclusion that two people may slaughter an animal together, nevertheless, because the word is written without a vav , it emerges that the phrase “You shall sacrifice it [ tizbaḥehu ],” in the singular, is written, indicating that two individuals may not slaughter the offering.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לָאו אִתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן
Abaye said to Rav Yosef: Wasn’t it stated with regard to this halakha that Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: This is the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon,