Talmud Builders

    Commentary page

    Chullin 138b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Chullin 138b

    Chullin 138b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 308 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מתני' שילוח הקן:

    אבל לא במוקדשין בגמ' מפרש היכי דמי מוקדשין:

    ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן דכתיב (דברים כב) כי יקרא:

    שקננו בפרדס שמרדו ויצאו מן הבית ואין חוזרות לבית ונעשו מדבריות ופרדס לאו מזומן הוא שיכולים הם לברוח אבל אם בבית קננו פטור:

    קננו בתוך הבית שלא מרדו:

    וכן יוני הרדסיאות שדרכם ליגדל עם בני אדם פטור:

    עוף טמא פטור כדמפרש בגמרא צפור טהורה ולא טמאה:

    עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור אע"ג דמינא דאפרוח בר שילוח הוא:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Chullin 138b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    אלמא מתנות דכהן לא מזבני אינשי פירוש לא מזבני כמו לא זבני דכי היכי דכשלקח ממנו במשקל מנכה לו משום דכשאמר ליה מכור לי ליטרא בשר לא רצה לקנות מתנות ה"נ מתני' שייר אצל מוכר הוי כלוקח הימנו במשקל ולא זבין מתנה דכהן אבל בשלא שייר כלום לא שייך לומר לא זבין שהרי קנה הכל ומיהו הא דקאמר דא"ל מוכר מתנה דכהן לא זבני לך לא א"ש:

    מתני' שילוח הקן:

    לבד מראשית הגז וה"ה לבד ממתנות וחדא מינייהו נקט:

    כל היכא דתנן בחולין ובמוקדשין לצורך כו' תימה כיון דאין חילוק בין חולין ומוקדשים אלא בגיד הנשה ובאותו ואת בנו א"כ הכי נמי הוה מצי למימר איפכא שלא לצורך לבד מאותו ואת בנו וי"ל דכיון דחדוש הוא באותו שהוא שלא לצורך כדמפרש ואזיל ולאו מי אוקימנא כו' ניחא טפי לומר לבד מאותו דבר שהייתי סבור שהוא לצורך והוא שלא לצורך:

    מאי טעמא אוקימנא לאו משום דקשיא לן כו' דהא דאשמועינן דולדות קדשים במעי אמן או בהוייתן הן קדושין הוה מצי לאשמועינן בעלמא בלא גיד הנשה אלא איידי דתנא לצורך תנא נמי שלא לצורך ומ"מ מוקמינן לה בולדות קדשים כיון דמצינן לפרושי דאשמועינן חדוש קצת:

    יצא זה שאין אתה מצווה לשלחו אלא להביאו ליד גזבר פ"ה דטעמא משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה וקשה חדא דלישנא לא משמע הכי ועוד דמסיק ומוקי לה בלא נגמר דינו וא"כ אין בו תקלה ונראה דפשטיה דקרא דריש דמשמע דבמידי שיכול לשלחו משתעי אבל הקדש מצוה להביאו ליד גזבר ופירש בקונטרס מתקח לך לא מצי לאתויי דהא ביצי תורים לא מועלים ולא נהנים ואע"ג דבקדשי בדק הבית מועלים מתניתין איירי בקדשי מזבח לכ"ע ולא פליגי בסמוך אלא בקדשי בדק הבית ולהכי לא מצי ממעט מתקח לך ומיהו לשון להביאו ליד גזבר אין מיושב כל כך דגזבר לא שייך אלא בקדשי בדק הבית:

    Tosafot on Chullin 138b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן וא"ת ליתני נמי חומר בכסוי הדם שנוהג בזכרים ונקבות ושלוח הקן אינו נוהג אלא בנקבות, י"ל משום דהא איכא ר' אליעזר דמחייב בקורא זכר.

    גמרא לבר מראשית הגז לאפוקי מדרב אלעאי. פרש"י ז"ל וה"ה דהוי מצי לומר ולבר ממתנות, אלא משום דבראשית הגז אמר ר' (אלעזר) [אלעאי] בהדיא וכבר כתבתי למעלא (קלו, ב) בפרק ראשית הגז דאינו מחוור, דאדרבה רישא דברייתא דרבי אלעאי במתנות פתח ברישא, אלא יש לפרש משום דנהוג עלמא כותיה דרבי אלעאי בראשית הגז נקיט ליה תנא לאפוקי מינה.

    ומאי טעמא אוקימנא לה לאו משום דקשיא לן ואם תאמר והא איצטריך לאשמועינן דולדות קדושים ממעי אמן קדשים, יש לומר אי משום הא לישמעינן בעלמא בלא גיד הנשה.

    מוקדשין מאי טעמא לא איכא למידק והיכי סלקא דעתך למימר דמשלח האם דהא של הקדש היא, יש לומר דהוה אפשר לומר דלא יקח הבנים כיון שאינו יכול לשלח את האם קמשמע לן קרא שלא תשלח פרט לזו שאתה מצווה להביא לידי גזבר. ואיכא דקשיא ליה ותיפוק ליה מתקח לך פרט לזה שאי אתה יכול ליקח לעצמך כדמפקינן מינה לקמן (חולין קמ, ב) טהור רובץ על ביצי עוף טמא. ויש מתרצים דכי איצטריך קרא לקדשי מזבח שאין מועלין בהן ומדרבנן בלחוד הוא דאסרי ביציהן, אבל בשל בדק הבית שמועלין בהן לא צריך קרא, וברייתא לכולי עלמא בקדשי מזבח מיתוקמא, עוד נראה לי דנפקא מינה ביונה של הקדש הרובצת על ביצי חסיל דעלמא חייב לשלח כדאסיקנא לקמן.

    Rashba on Chullin 138b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    פרק שילוח הקן מתני' שילוח הקן נוהג בארץ ובח"ל וכו' ואומר בכיסוי הדם משילוח הקן שכיסוי הדם נוהג בחיה ובעוף וכו'. וכ"ת אמאי לא קתני נמי שכיסוי הדם בזכרים משא"כ בשילוח הקן: ואיכא למימר היינו דלא מתני ליה שהרי שילוח הקן נוהג לר"א בקורא זכר:

    גמ' רבי אבין ור' מיישא חד אמר כל היכי דתנן בארץ ובח"ל שלא לצורך בר מראשית הגז דאיצטרך למתני לאפוקי מדר' אלעאי וכו': עד ולא תיקשי לך פי' דאלו לאשמעי' דולדות קדשים במעי אמו קדושים לא הוה האי דוכתיה וה"ל למתני בעלמא:

    מוקדשין מאי טעמא לא איכא למידק והיכי אפשר דנהוג במוקדשין וכי יש לו לשלח מה שהוא הקדש ואפשר לומר משום דכתיב קרא שלח תשלח אח האם והדר את הבנים תקח לך. הוי אמינא גזירת הכתוב היא שכ"ז שלא ישלח האם שלא יקח את הבנים והכא כיון דלא מצי לשלח האם מפני שהוא של הקדש לא יטול את הבנים קמל"ן קרא שלח תשלח את האם פרט לזה שאתה מצווה להביא ביד גיזבר. ואיכ' דקשי' ליה אכתי תיפוק ליה מדכתיב תקח לך פרט לזה שאין אתה יכול ליטול בעצמך דאית בהו מעילה: וכדאמרי' לקמן בטהור רובץ על ביצי עוף טמא: ומתרצי' דכי איצטרך קרא היינו לקדשי מזבח דלית בהן מעילה מדאוריתא אלא מדרבנן הוא דאסירי בציהם אבל בשל בדק הבית שיש מעילה בבציהם מן התורה לא צריך קרא וברייתא לכ"ע בקדשי מזבח מתוקמא ואיכא דמפרשי דאיצטריך קרא להיכא שרובצת על ביצי חולין שאינו שלה וכגון יונה על ביצי חסיל דאמרי' לקמן דדכותי' בחולין חייב לשלחו וזה יותר נכון:

    Ritva on Chullin 138b · Sefaria · Edition: Chiddushei haRitva, Lemberg 1861 · Public Domain

    Meiri

    פרק שנים עשר בעזר הצור:

    שלוח הקן וכו' כונת הפרק לבאר ענין מצות שלוח הקן על תכלית השלמות ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים:

    הראשון לבאר שלוח הקן באיזה מקום נוהג ובאיזה זמן השני באיזה מין נוהג ובאיזה שבאותו המין השלישי לבאר אף במין שהוא נוהג בו איזה מפקיע מצוה זו ממנו ואיזה צד אינו מפקיע הרביעי בעונש העובר על מצוה זו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים כמו שיתבאר:

    והמשנה הראשונה אמנם תיוחד לבאר באיזה מקום ובאיזה זמן ובכלל זה אם בחולין אם במוקדשין ואמר על זה שלוח הקן נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחלין אבל לא במוקדשין אמר הר"מ פי' אפשר שיהא זה במוקדשין כמו שאני אומר והוא שאם הקדיש עוף לבדק הבית והוא ברשותו ואחר כך עף ויצא מרשותו והיה מכירו ואחר כך מצאו רובץ על הביצים חייב להביא הכל על ידי גזבר שאינו נוהג במוקדשין זו הלכה היא שנאמרה בתלמוד והוא שאפשר להיות ואי אפשר זולתו כפי העיקר שבידינו שאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו מוסף על מה שהתבאר בפרק הזה:

    אמר המאירי מצות שלוח הקן נוהג בארץ ובחוצה לארץ בין בפני הבית ר"ל במציאות הבית וקיומו בין שלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין פי' בין בקדשי מזבח בין בקדשי בדק הבית כמו שיתבאר בגמ':

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    עוף שהרג את הנפש ואחר כך הלך ונמצא על הקן והוכר שהוא הוא שהרג ונטל את הבנים פטור מלשלחו ואע"פ שלא נגמר דינו עדין שהרי מצוה להביאו לבית דין לדונו ליהרג:

    Meiri on Chullin 138b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה לבד מראשית הגז כו' דהא רבי אילעאי יליף מתנות מראשית הגז כו' משום דעלה אמר רבי אילעאי בהדיא כו' עכ"ל מפירושו זה נראה דלא הוה גרס לעיל בפ' ראשית הגז בברייתא אין מתנות נוהגין אלא בארץ אלא ראשית הגז גרס לחוד בברייתא ויליף ראשית הגז מתרומה בנתינה נתינה והדר יליף מתנות מראשית הגז דסגירת לישנא דתלמודא הוא לעיל לגבי בהמת שותפין וק"ל:

    בד"ה לצורך דאותו כו' אבל לא במוקדשין לצורך כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה כל היכי דתנן כו' אם כן ה"נ המ"ל איפכא שלא לצורך כו' עכ"ל ונראה ליישב דנקט בכה"ג משום דהשתא כולהו הוו לצורך לבד מגיד הנשה ונקט בהנך דתני חולין ומוקדשין לצורך ומכ"ש בהני דתני בחולין ולא במוקדשין כפרש"י כולהו שלא לצורך לבד מאותו ואת בנו לא הוה מצי למפרך דבכל הני דקתני ולא במוקדשין ודאי דהוי לצורך כפירוש רש"י וק"ל:

    בד"ה מאי טעמא אוקימנא לאו כו' ולדות קדשים במעי אמן כו' עכ"ל הכי הוה בעי למימר מעיקרא התם אבל במסקנא התם לא מתוקמא אלא כמ"ד בהוייתן הן קדושים ע"ש:

    בד"ה יצא זה כו' פ"ה דטעמא משום דלא כו' לכולי עלמא ולא פליגי כו' עכ"ל כצ"ל קצרו בפירוש הקונט' דלפירוש זה היינו טעמא נמי בעוף שהרג הנפש ואהכי קשיא להו ועוד דמסיק כו' וכל זה אינו בפרש"י שלפנינו ומהרש"ל הביאו מפירוש ישן ע"ש:

    Chidushei Halachot on Chullin 138b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בתוס' ד"ה אלמא מתנה דכהן וכו' כמו לא זבני וכו' טעמם של התוס' דמפרשי הכי משום דהא גמרא אהא דקתני מתני' דכי שייר המוכר חייב והלוקח פטור אתא לפרש ולומר דמשום הכי הלוקח פטיר משום דאמר לא לקחתי מתנותיו של הכהן על זה צריך להביא מההיא מתני' דמכור לי בני מעיה וכו' דהלוקח אינה קונה מתנותיו של כהן וכדאמר ה"נ כו' הלכך שייר המוכר חייב דאמר ליה לוקח כו' אלא הא דמסיים בסוף דאמר ליה מוכר מתנה דכהן לא זבני לך לא א"ש משום דאינו דבר והפוכו של מעלה דאדברי דלוקח קאי וגם לישנא דזבני לא יתיישב אמוכר וק"ל:

    Maharam on Chullin 138b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Chullin, daf 138, Amud Bet, about 308 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 139 words

      Opens “אַלְמָא מַתָּנוֹת דְּכֹהֵן לָא מְזַבֵּין אִינִישׁ, הָכָא…”

    2. Segment 24 words

      Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ רֵאשִׁית הַגֵּז.…”

    3. Segment 340 words

      Opens “מַתְנִי׳ שִׁילּוּחַ הַקֵּן נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ,…”

    4. Segment 447 words

      Opens “אֵיזֶהוּ שֶׁאֵינוֹ מְזוּמָּן? כְּגוֹן אֲוָוזִין וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁקִּנְּנוּ…”

    5. Segment 528 words

      Opens “גְּמָ׳ רַבִּי אָבִין וְרַבִּי מְיָישָׁא, חַד אָמַר:…”

    6. Segment 638 words

      Opens “וְחַד אָמַר: כֹּל הֵיכָא דִּתְנַן ״בִּפְנֵי הַבַּיִת…”

    7. Segment 721 words

      Opens “וְתַרְוַיְיהוּ אָמְרִי: כֹּל הֵיכָא דִּתְנַן ״בְּחוּלִּין וּבְמוּקְדָּשִׁים״…”

    8. Segment 84 words

      Opens “וְלָאו אוֹקֵימְנָא בְּוַלְדוֹת קָדָשִׁים?…”

    9. Segment 921 words

      Opens “וּמַאי טַעְמָא אוֹקֵימְנָא? לָאו מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לַן…”

    10. Segment 1027 words

      Opens “בְּחוּלִּין אֲבָל לֹא בְּמוּקְדָּשִׁים. אַמַּאי לָא? דְּאָמַר…”

    11. Segment 1139 words

      Opens “אָמַר רָבִינָא: הִלְכָּךְ, עוֹף טָהוֹר שֶׁהָרַג אֶת…”

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Chullin 138b · Segment 11 — “אָמַר רָבִינָא: הִלְכָּךְ, עוֹף טָהוֹר שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ פָּטוּר…

    Original text

    אַלְמָא מַתָּנוֹת דְּכֹהֵן לָא מְזַבֵּין אִינִישׁ, הָכָא נָמֵי מַתָּנוֹת דְּכֹהֵן לָא מְזַבֵּין אִינִישׁ. הִלְכָּךְ: שִׁיֵּיר הַמּוֹכֵר – מוֹכֵר חַיָּיב, דְּאָמַר לֵיהּ לוֹקֵחַ: ״מַתָּנָה דְּכֹהֵן גַּבָּךְ הִיא״. לֹא שִׁיֵּיר – לוֹקֵחַ חַיָּיב, דְּאָמַר לֵיהּ מוֹכֵר: ״מַתָּנָה דְּכֹהֵן לָא זַבֵּנִי לָךְ״.

    Evidently, a person does not sell the gifts belonging to the priest, and therefore they are not included in the sale of the innards unless they were sold by weight. Here too, with regard to the first sheared wool, a person does not sell the gifts belonging to the priest. Therefore, if the seller left wool in his possession, the seller is obligated to give the first sheared wool from the remaining wool for that which he sold, as the buyer can say to the seller: The gift of the priest is in your possession, since you did not sell me everything. If the seller did not leave any wool in his possession, the buyer is obligated to give the first sheared wool and he does not deduct its value from the price, as the seller can say to him: I did not sell the gift of the priest to you, i.e., there was no obligation to give the gifts to a priest when I sold the wool to you, and therefore the buyer is required to give the gifts to the priest.

    הֲדַרַן עֲלָךְ רֵאשִׁית הַגֵּז.

    MISHNA: The mitzva of sending away the mother bird from the nest applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, and in the presence of the Temple and not in the presence of the Temple. It applies to non-sacred birds, but it does not apply to sacrificial birds. There are more stringent elements in the covering of the blood than in the sending away of the mother bird from the nest, as the covering of the blood applies to undomesticated animals and birds, to animals and birds that are readily available in one’s home, and to animals and birds that are not readily available and are hunted in the wild; and the sending of the mother bird from the nest applies only to birds, and applies only to birds that are not readily available.

    מַתְנִי׳ שִׁילּוּחַ הַקֵּן נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, בְּחוּלִּין אֲבָל לֹא בְּמוּקְדָּשִׁין. חוֹמֶר בְּכִסּוּי הַדָּם מִשִּׁילּוּחַ הַקֵּן, שֶׁכִּסּוּי הַדָּם נוֹהֵג בַּחַיָּה וּבָעוֹף, בִּמְזוּמָּן וּבְשֶׁאֵין מְזוּמָּן, וְשִׁילּוּחַ הַקֵּן אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בָּעוֹף, וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְּשֶׁאֵינוֹ מְזוּמָּן.

    What are considered birds that are not readily available? They are any birds, even domesticated, that may fly away at any time, such as geese or chickens that nested in the orchard [ pardes ]. But if geese or chickens nested in the house, and likewise, with regard to domesticated pigeons [ yonei hardisei’ot ], one is exempt from sending away the mother bird. With regard to the nest of a non-kosher bird, one is exempt from sending away the mother bird. In a case where a non-kosher bird is resting upon the eggs of a kosher bird, or a kosher bird is resting upon the eggs of a non-kosher bird, one is exempt from sending away the bird. With regard to a male pheasant [ korei ], which is known to sit upon the eggs like the female of its species, Rabbi Eliezer deems one obligated to send it away, and the Rabbis deem one exempt from sending it away.

    אֵיזֶהוּ שֶׁאֵינוֹ מְזוּמָּן? כְּגוֹן אֲוָוזִין וְתַרְנְגוֹלִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס, אֲבָל אִם קִנְּנוּ בַּבַּיִת, וְכֵן יוֹנֵי הַרְדָּסִיָּאוֹת – פָּטוּר מִשִּׁילּוּחַ. עוֹף טָמֵא – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ, עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר, וְטָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. קוֹרֵא זָכָר – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.

    GEMARA: The mishna contains several phrases related to the mitzva of sending away the mother bird from the nest that also appear in the first mishna of several other chapters of this tractate. With regard to this, Rabbi Avin and Rabbi Meyasha made the following statements. One of them said: Anywhere in this tractate that we learned in a mishna that a particular mitzva applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, it is stated needlessly, as those mitzvot are not related to land, such that there is no need to teach that they apply outside of Eretz Yisrael as well. This is true except for the mitzva of the first shearing of wool, which one must give to a priest. It was necessary to teach that that mitzva applies even outside of Eretz Yisrael, to exclude the opinion of Rabbi Ilai, who said: The first shearing is in effect only in Eretz Yisrael.

    גְּמָ׳ רַבִּי אָבִין וְרַבִּי מְיָישָׁא, חַד אָמַר: כֹּל הֵיכָא דִּתְנַן ״בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ״ שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ, לְבַד מֵרֵאשִׁית הַגֵּז, לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי אִלְעַאי דְּאָמַר: ״רֵאשִׁית הַגֵּז אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בָּאָרֶץ״.

    And the other one said: Anywhere in this tractate that we learned in a mishna that a particular mitzva applies both in the presence of the Temple and not in the presence of the Temple, it is stated needlessly, as these mitzvot are requirements of the object itself, and there is no need to teach that they apply even after the destruction of the Temple. This is true except for the prohibition against slaughtering an animal itself and its offspring on the same day. It was necessary to teach that this mitzva applies even after the destruction of the Temple, because it might enter your mind to say: Since this prohibition is written in a passage in the Torah discussing the matter of sacrificial animals (see Leviticus, chapter 22), at a time when there are sacrificial animals, i.e., when the Temple is standing, we will abide by it, but at a time when there are no sacrificial animals, after the destruction of the Temple, we will not abide by it. Therefore, that mishna teaches us that this is not so.

    וְחַד אָמַר: כֹּל הֵיכָא דִּתְנַן ״בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת״ – שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ, לְבַד מֵ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּבְעִנְיָנָא דְּקָדָשִׁים כְּתִיב, בִּזְמַן דְּאִיכָּא קָדָשִׁים – נִנְהוֹג, בִּזְמַן דְּלֵיכָּא קֳדָשִׁים – לָא נִנְהוֹג, קָא מַשְׁמַע לַן.

    And both of them said: Anywhere in this tractate that we learned in a mishna that a particular mitzva applies both to non-sacred animals and to sacrificial animals, it is stated necessarily. This is the case except for the mishna discussing the sciatic nerve, as it is obvious that the prohibition applies to sacrificial animals as well. Can it enter one’s mind to say that because it was consecrated, the prohibition of eating the sciatic nerve is abrogated from the animal?

    וְתַרְוַיְיהוּ אָמְרִי: כֹּל הֵיכָא דִּתְנַן ״בְּחוּלִּין וּבְמוּקְדָּשִׁים״ – לְצוֹרֶךְ, לְבַד מִגִּיד הַנָּשֶׁה, פְּשִׁיטָא! מִשּׁוּם דְּאִיקַּדַּשׁ פְּקַע לֵיהּ אִיסּוּר גִּיד הַנָּשֶׁה מִינֵּיהּ?

    The Gemara asks: But didn’t we establish that the mishna there (89b) is referring to offspring of sacrificial animals? Without the mishna, one might have thought that since the offspring was already prohibited as a sacrificial animal before its sciatic nerve was even formed, the prohibition with regard to the latter does not take effect where the former prohibition already exists. If so, it was in fact necessary to teach this halakha .

    וְלָאו אוֹקֵימְנָא בְּוַלְדוֹת קָדָשִׁים?

    The Gemara responds: But what is the reason we interpreted that mishna as referring to offspring of sacrificial animals? Is it not due to the fact that the question: Let the mishna not teach that the prohibition applies to both non-sacred and sacrificial animals, is difficult for us? It is in response to this question that Rabbi Avin and Rabbi Meyasha stated that even from the outset, this should not pose a difficulty for you. Rather, since the phrase: Applies to both non-sacred and sacrificial animals, is taught necessarily with regard to the prohibition against slaughtering an animal itself and its offspring, it is also taught needlessly with regard to the prohibition against eating the sciatic nerve, to parallel the formula of the other mishna.

    וּמַאי טַעְמָא אוֹקֵימְנָא? לָאו מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לַן לָא לִיתְנֵי? מֵעִיקָּרָא נָמֵי לָא תִּקְשֵׁי לָךְ, אַיְּידֵי דִּתְנָא לְצוֹרֶךְ, תְּנָא נָמֵי שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ.

    § The mishna states that the mitzva of sending away the mother bird from the nest applies to non-sacred birds, but not to sacrificial birds. The Gemara asks: Why does this mitzva not apply to sacrificial birds? The Gemara responds: As the verse states: “You shall send the mother” (Deuteronomy 22:7). The verse refers only to a bird that you are commanded to send away, i.e., a non-sacred bird; that excludes this sacrificial bird, which you are not commanded to send away, but rather to bring it to the custody of the Temple treasurer.

    בְּחוּלִּין אֲבָל לֹא בְּמוּקְדָּשִׁים. אַמַּאי לָא? דְּאָמַר קְרָא: ״שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם״ – בְּמִי שֶׁאַתָּה מְצוֶּּוה לְשַׁלְּחוֹ, יָצָא זֶה שֶׁאִי אַתָּה מְצוֶּּוה לְשַׁלְּחוֹ אֶלָּא לַהֲבִיאוֹ לִידֵי גִּזְבָּר.

    Ravina says: Therefore, with regard to a kosher bird that killed a person and must now be executed, one is exempt from sending it away. What is the reason for this? It is as the verse states: “You shall send the mother.” The verse is referring only to a bird that you are commanded to send away, which excludes this bird that you are not commanded to send away, but rather to bring it to court. The Gemara asks: What are the circumstances of this case, i.e., how is this bird that killed a person now resting on its eggs? If this is a case where its verdict of execution was issued,

    אָמַר רָבִינָא: הִלְכָּךְ, עוֹף טָהוֹר שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ פָּטוּר מִשִּׁלּוּחַ, מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם״ – בְּמִי שֶׁאַתָּה מְצוֶּּוה לְשַׁלְּחוֹ, יָצָא זֶה שֶׁאִי אַתָּה מְצוֶּּוה לְשַׁלְּחוֹ אֶלָּא לַהֲבִיאוֹ לְבֵית דִּין. הֵיכִי דָמֵי? אִי דִּגְמַר דִּינֵיהּ –