השם, התואר והכינויים

לשם העצם יש שלוש קטגוריות: מין (זכר/נקבה), מספר (יחיד/רבים), ומצב - מיודע (סופית "־א": מַלְכָּא = המלך), סתמי (מַלֵךְ), וסמיכות (מַלְכוּת ד… = מלכות של…).

רוב שמות העצם בסוגיא נוצרים בכמה משקלים חוזרים. זיהוי המשקל חוסך חיפוש במילון: אם תזהה שהמילה היא שם פעולה או שם כלי, כבר ניחשת נכון את משמעותה.

כינויי הקניין נצמדים לשם המיודע (במצב נפרד הם מילים עצמאיות). אותן סופיות בדיוק נצמדות גם למיליות יחס ולפעלים (כמושא ישיר).

שם התואר מתאם עם השם במין, מספר ומצב. השם קודם לתואר: "גַּבְרָא רַבָּא" (אדם גדול), "מִילְּתָא זוּטַרְתָּא" (דבר קטן).

כינויי הגוף העצמאיים: אֲנָא (אני), אַתְּ (אתה), הוּא, הִיא; ברבים - אֲנַן, אַתּוּן, אִינּוּן, אִינִּין. הסופיות הקצרות נצמדות לפועל ולשמות מיודעים.

המספרים והמידות חוזרים בכל סוגיא של דינים ממוניים או של זמנים, ולרוב הם דווקא המילים שמעכבות את הקריאה.